תהליך ההבשלה של עבודת ה | עבודת אלוקים - שיעור 22 | הרב יהושע שפירא

אמנם כל זמן שהמושג של עבודת אלוקים עומד בתור עבודה מתייחסת לעצם ערום ומגולה מהכרות אידיאליות רק שיש מישהו כזה אבל בלא הכרת טוב גבור ולא השלמות של ה רצון להשפעה והדאגה והאכפטיות לכל הבריות כולם מהכרות אידיאליות בפנימיות עצמות של של מושג העבודה עצמו כלומר שכל העבודה מצד האמת הוא ההתקשרות הפנימית לאידיאלים אלוקיים עליונים שלמעלה מהגדרים של העולם הזה שהגדרים של העולם הזה הם רק יצות איך ליצור רקע כדי שהאידיאלים העליונים יוכלו לצאת אל הפועל בעומק עניינם כלומר דו גם תוך כדי המאבק בין טוב לרע בין חום חומר לנשמה ושדווקא מתוך המאבק הזה יוצא האידיאל בשלמיתו בין ישראל לגויים. אף על פי שגדל הציור המדעי האלוקי בצורה מטפיזית, ספיריטואלית מופשטת על ידי כל מיני גדולה פילוסופית ועיונית שבעולם. כלומר הרב פה חוזר על כל הטענה במאמר דעת אלוקים. רק הוא אומר את זה. אני לא זוכר במאמר דעת אלוקים זה נאמר כך שכל ההפשטה והשלמות שתייחס לאלוקות בצורה היותר עליונה ולא תדבר על טוב השם זה לא יעזור כלומר גם אם אנחנו מעמיקים מאוד ב להפשיט אותו מכל ענייני החומר וכל מקרה החומר וגם כל מיני הרוח וכל מקרי הרוח וגם כל הגבלה וכל הגדרה ואנחנו עולים ומתעלים בהפשטה של הדמות האלוקית זה לא מספיק כי יש אותה עד כמה היא למעלה מכל גדר ויש אותה כמי שבוראת ומנהלת את העולם שזה סוגיה אחרת לגמרי וצד מסוים הרבה יותר קל לדבר על ההפשטה שלה נכון זה דורש רוממות פילוס פילוסופית זורש איזה יכולת להשתחרר מהתפיסות וההגדרות של ענייני העולם הזה ולעסוק במה שלמעלה מכל גדר מה של מחשבה תפיסה בי כלל ויכולת להשתחרר ממה שהמחשבה תופסת בו למה שלמעלה מהמחשבות שהמחשבה לא תופסת בו היא לא עניין פרעות כמובן היא עומק האמונה אבל זה צד אחד של המטבע שהוא לא מספיק בכלל לעבודת השם לא במקרה הדיון פה לא מופיע בדעת אלוקים אלא בעבודת אלוקים כי לעבודת השם זה לא מועיל בעבודת השם זה לא מועיל כי בעבודת השם אנחנו לא עוסקים במי הוא אלא בשפות איתו ב להרבות אור וטוב בעולם ואז אנחנו צריכים לדון לא רק על מי הוא ומה מעלותיו אלא גם על אורו וטובו, על האידיאליות של הפנייה שלו לברוא עולמות בצורה השלמה ביותר האפשרית. וכאן יש לנו סתירה עצומה שאין לנו בחלק הראשון. בחלק הראשון שהוא למעלה מכל גדר אין לך סתירות לזה. נכון שזה שהוא ברא את העולם זה עומד באיזשהיא סתירה. אבל הפתרון מאוד נוח הוא למעלה מזה כל מה שהוא ראה את העולם זה לא מתאר אותו זה כלפי חוץ זה שמקום לדון כך כלפי חוץ קשור לעצמותו והדרך הכי פשוטה זה הוא לא מעלה מכל קשר שאנחנו יכולים להדק לחבר ובכל זאת יש משהו בעברתנו זה יחסית פשוט ב מורכבות השכלית. זה צריך רוממות של מחשבה ומה שלמעלה מהמחשבה, אבל זה לא אה צריך פתרון של סתירה מתנגשת שלא אי אפשר לעמוד בה. אבל כשאנחנו מדברים על אידיאליות, על שלמות הטוב של בריאת העולם, של הנהגת העולם, אז אנחנו רואים את העולם והעולם מלא רע. העולם מלא הפך האידיאליות, הפך חריף של האידיאליות. אז אם כך, איך אישב את זה? זה משהו הרבה יותר מורכב. ליישב את העניין הזה. זה בעצם כלול במה שאנחנו מדברים תמיד מדברים על סוד הפסוק אל השם ואל טובו. זה שתי הדרגות. אל השם זה מי ש למעלה מכל גדר ומחשבה שבת מחשבה תפיסה ב אבל אל טובו זה מי שמתגלה כטוב אידיאלי שלם עליון למעלה מכל תפיסה פשוטה בתוך העולמות וזה כבר מתנגש לנו עם זה שיש לי ציפורים חודרים יתן לי אבל כאילו הציפורן שברגל אם היא כואבת אז היא כבר בהתנגשות עם הדבר הזה מה אי אפשר היה לעשות לי רגל בלי ציפורן חדרים ברוך השם הקדוש ברוך הוא עשה לי פעם היה לי היום אין לי אבל אם היה לי ציפורת חודרנית אז איך הייתי מסביר את זה וכמובן זה לקחתי את הציפורן כדי להדגים עד איפה מטה מטה אנחנו צריכים להסביר שהכל אידיאלי זה הדברים המפורסמים שרבנו רב צודה חוזר על מה ששמע הרב זצל בסמרגון שהוא הגיע להרה בשם סמרגון ו בצעירותו ו הזקנים שמה זכרו שרבי מנשה שמאליה זכה להיות א קרוב לגאון אחר כך הוא עבר א גאוגרפית למקום אחר אז הוא דרש שמה ואמר שאם כל העולם כולו יהיה בטוב בגן עדן ורק תולעת אחת שגם היא תהיה בגן עדן אבל על קצה הזנב שלה תלחץ איזה אבן אז כל העולם יזעק לא לגאולה הזאת אנחנו ציפים לא יכול להיות אפילו נקודה אחת של כאב בתולת בזנב של התולעת זה התכוונתי בציפור לא יכול להיות דבר כזה אז זה לא אידיאלי אז או שאתה פוגם בכל או שאתה פוגם בטוב לכל הסתירה הזאת הרבה יותר מזקיקה אותנו לעומק הדעת ולא לעומק השחרור מהדעת להשתחרר מהדעת זה מלאכה אבל בסוף היא יותר אלגנטית ונקיה אבל אורק הדעת היא הסתירה של כל הרע שיש בעולם סליחה עם הסתירה של כל הרע שיש בעולם זה צריך עמקות כדי שזה יתיישב שיש פה כוב עליון ועמוק גם בתוך כל תסבוכות העולם הזה בכל האפלה והחושך והצער והאגון לכן זה נמצא פה אף על פי שיגדל הציור המדעי האלוקי בצורה מטפיזית למעלה מהחומר למעלה מהמציאות ספירטואלית מופשטת אפילו לא רוכנית, מופשטת אפילו מרוכנית על ידי כל מיני גדולה פילוסופית ועיונית שבעולם. אבל כל זה לא עוזר. עוד לא יצא הדבר בכלל ההשקפה הילדותית הנפגשת תמיד רק עם העצמים. הוא אומר את זה יותר עמוק וחד לשיטתו ודעת אלוקים של הרב יכול ההשקפה היהדותית הנפגשת תמיד רק עם העצמים כתוב עליה במשפט הקודם ומה כתוב עליה במשפט הקודם שהיא הרומה מה מהכרות אידיאליות ופנימיות התעצרות של מושג העבודה כלומר אני פה עובד השם ואני כאילו אני מחוייב לא המופשט לא למעלה מכל גדר לא שאין הכשרה תפיסה ובסוגיה הזאת רוממתי והתעלתי והפשטתי למעלה מכל תפיסה אין אידיאל זה המחשבה הילדותית המחשבה היהדותית לפי זה נראה לי שכל זה לא היה בדעת אלוקים יש פה חידוד אה מופלא לכל הנאמר במאמר דעת אלוקים והוא שההשקפה הילדותית כוללת את מי שהפש שיט את האלוקות מכל גדר של תפיסה. הוא עשה את זה מצוין. הוא התרומם באמת. הוא פילוסוף ענק. הוא מעיין בפנימיות נפלא. חכמי הסוד שעוד עלו וניטלו על הפילוסופיה והוא כל הסוגיות האלה יודע לרמטב עד כמה הקדוש ברוך הוא הוא מופלא מהכל זה עדיין המחשבה ידותית ואיזה מובן שאני מתייחס רק לזה שיש עצם למעלה למעלה מהכל אבל אז הוא מנותק ממני הוא זר הוא מתנגש ולייחס לו רק מציאות, אפילו מה שלמעלה ממציאות כמו שהרב אומר בייסורים המרכים חס אפילו מה שלמעלה מגדר מציאות למעלה משאלת יש ועין שגם יש לומת עין לא נכון להיחס כלפי מעלה אז אתה עולה ומתעלה בתפיסותיך י ועדיין זה מחשבה ילדותית למה כי במערכת היחסים שאלת אותו כעצם זר ושאתה עובד אותו כי אם לא יצליפו בך כל הטוב של השם שעומק או העוקים של הטוב מתגלה בעבודת אלוקים מה הדבר הכי טוב שקיבלת שקיבל ממנו תורה ומצות כלומר זה שהיום אני הנחתי תפילין זה הרבה יותר מאשר אם הייתי זוכה בפיס קשה שנזכה בפיס כשמעולם לא קניתי כרטיס פיס אבל אם נגיד ש מצאתי כרטיס מתגלגל והרב אמר לא צריך לשמ את המדה בזה וזכיתי 10 מיליון שקל בפיס איזה טוב השם כן יש אנשים שהיו זוכים 10 מיליון שקלים בפיס באופן כשר וטהור עם גושפנקה של הרב ש ואפילו לא הוציאו את השקלים של לקנות את הכרטיס לא יודע כמה זה הולך תסלחו לי על הבורות אבל אז הוא פצח בריקוד ליד המקום שנתנו לו את הצ'ק עם השרה מיליון הוא פצח בריקוד אז זה טוב השם עכשיו אם אחד לא פצח בריקוד זה רק בעיות בהוצאה לפועל בלב שלו הוא פוצח בדיקות לא מה אתם אומרים אבל הנחת היום תפילין יש פיטוי בגמרא על הנחת תפילין לא פסיק חוכה מפומה כוליו תפילין כמו נחלה זה זה עכשיו אם אתה לא מעמיק בטוב העליון שהקדוש ברוך הוא משפיע עליך בעבודת השם רק אתה אומר אם אני לא אניח תפילין אז אני אהיה פשי ישראל מגופה לא ות בדיוק מה זה על לא יתר ביטחון בשום פנים אופן לא רוצה להגיע לזה אז אני מניך תפילין כל יום כמו ילה טוב רק לא להיכנס בגדר הזה שפושע ישראל בגופו אז זה רק ליע נזק כלומר מה זה תורה ומצוות פוטנציאל נזק שאם תתאמץ מאוד מאוד מאוד אתה יכול חלק כזה או אחר למנוע מהנזק כי גם אם תניח כל תפילין כל יום אבל מעוון ביטול תורה מי יגיד שהוא יכול להתנקות כן נתניה שואל אמרת במנחה סלח לנו אבינו כחתן שבת למדת תורה והתפלת מייב ואמרת סלח לנו ונקח חתנו על מה אם אתה לא מתכוון ברצינות שהקדוש ברוך הוא סולח טוב אז אה צריך טיפול מסוג אחר בבעיה על זה הבעלת מדבר שאתה אומר בשם ובמלכות ברוך אתה השם חנון המרבה סלוח כמה זה מרבה אצלו יתברך עד אין קץ ועד אין תכלית לא אתה אומר תראה כבר חטאתי 100 פעמים עוד פעם אני בא לבקש מוגזם המרבה לסלח אז מה אבל אם אנחנו מתכוונים שזה ברצינות שזה באמת שאני סלח לנו לבקש סליחה נמר שיבנו תשאיב אותי בתשובה תסלח לי אז הוא חנונה אומר לסלח אז א על מה היה לך מנחה לימוד תורה מה יריב אומר אי אפשר שלא ביטלת תורה קצת אז יוצא שכל עבודת השם זה פוטנציאל נזק חמור מאוד שאתה מתאמץ מאוד אז אתה מצליח למנוע חלקים כאלה ואחרים כל אחד ואחד לפגד דילי מנזק זה זה עבודת אלוקים ואם פעם אחת אמרו לך עכשיו מותר גם לפוש קצת ולצאת לזה טיול, לעשות צחוק עם החבר'ה בדרך. וואו איזה טוב השם קצת שחרר אותי קצת לא חייב כל הזמן אפשר לנשום קצת טוב זה זה השקפה היה דותית באמת אבל גם אם אדם מרומם את התפיסה האלוקית שלו מעל כל גדר ואת האידיאלי של טוב השם חול דרכי הנהגה הוא לא תפס הוא לא יין בהם הוא לא מילה את לבבו ואת מבתו אז הוא עדיין בהשקפה ילדותית מהבחינה הזאת שלא מהבחינה של דעת אלוקים כמו שנאמר אה אה לגבי הרוממות מעל כל גדר אלא גבי דת אלוקים של אזרות הוא למעלה מכל גדר דרך אגב זה משתלב מאוד יפה אם הוא למעלה מכל גדר מחשבה תפיסה בכלל וכולי אז באמת הוא זר לגמרי אין יותר דבר זר במה שאני הרחקתי מכל שייכות לתפוס זה הכי רחוק שיש בגלל שהוא הכי רחוק שיש אז הוא גם ממילא הכי זר שיש זה לא חייב להיות אבל זה מתיישב מצוין חסידים הנו שהבעל שם טוב בא לעולם כדי לגלות שהקדוש ברוך הוא לא רק רחוק עד אינסוף אלא הוא גם קרוב עד אינסוף מה שכתוב פה זה שרחוק עד אינסוף זה אמונהמה גבוהה אבל ילדותית עדיין כי משאירה את הזהות וקרוב עד אינסוף זה המחשבה הבוגרת שהיא מפוגגת את הזהות וכמובן ממון הבעל שם טוב פוגג את הזהות בגוון אחר ממה שהרב זצ פוגג את הזהות זה כמו שיש משפחות שבשניהם הילדים אומרים שאבא שלהם אנשים בוגרים רציניים איכותיים נאמנים כנים ביקורתיים אומרים אבא שלי זה האבא הכי טוב בעולם אין אבא כזה ומסבירים באריכות זה לא אומר ששני בנים ושתי משפחות הסבירו את אותו הסבר. כל משפחה יש לה צרכים אחרים. כמה חום יש בבית. יש משפחות שלא טוב להם יותר מדי חם. כולנו בסוף עודף חום הוא לא טוב. רק יש כאלה ש בדרך כלל חסר הרבה חום אז הם לא רואים שאם יהיה יותר מדי חם הם אף פעם לא ראו כזה חוב אז חסר להם ויש כאלה שיש להם מרחב אבל יש עודף מרחב עודף מרחב הוא גובל בנתישה עודף חום גובל בהמסע אתת זה כבר לא נמצא זה רק כתפו אותך רק אה חיבקו נשקו צופפו חדרו אין לך מנוחה אין לך עכשיו יכול להיות שני בנים ושתי משפחות אחד מדבר על איזה מרחב אבנתן איזה ווא אף פעם לא ואף פעם לא קיבלתי נשיקה שלא במקום ה כן יש יתרות נשיקות יש מנח כזה בפסוק נכון שכתוב שונא אבל יש דבר כזה שנהתרות נשיקות יותר יותר מדי אף פעם לא נתן לי נשיקה מיותרת ואני מוכן לוותר על הרבה נשיקות רק שלא תהיה אחת מיותרת ואחד אומר תן לי תן לי מטר תן לי רק שלא תהיה אחת חסרה זה שני אנשים כל אחד צריך את הסגנון שלו ושני בנים אומרים האבא שלי הוא הכי טוב בעולם אבל בסגנון אחר הוא טוב בנתינת מרחב, הוא טוב בנתינת נשיקות. וזה שהקדוש ברוך הוא לא זר לנו אלא הוא קרוב אלינו, זה לא אומר שהוא גדל משפחה אחת. גדל הרבה משפחות כמו אחד שיש לו נכדים וזה יש לו הרבה משפחות בסוף זוגל הרבה משפחות ולכל משפחה יש את ה מקום שלה אז בסוף התורה של הבעל שם טוב היא הרבה יותר חמה ו מלאה חיות והתורה של הרב זצה הרבה יותר אידיאלית ומהירה. זה קצת עולם אחר. למרות שבחבד תמיד מנסים את שתי המשפחות יחד. יש להם ביטוי אור וחיוט. למרות שהחסיד ה החסידות נוטה יותר אל החיות והרב זצה נותר אל האור. יש זה סימנים בכותרות של הספרים. פשוט והוא פשוט וקל להבין. אז אחרי שאמרנו שהוא לא זר אז איך הוא קרוב? צריך לשים לב. יש לזה הרבה סגנונות והרב זצל הוא בסגנון אחר מתורת החסידות. הרב זצל לא היה יוסף בהתוועדויות בישיבה. נראה שהוא אולי שייך למרות שכשהוא היה בא לבית כנסת כשהוא בא לבית כנסת של חבד בתור הרב של בויסק אז הוא הלך לבית כנסת של חבית בבויסק אז הוא אמר דרשה על דרך חבד הוא היה גאון עצום אז הוא וגם חבדניק מצד אמו אז הוא הכיר ליקוטי תורה עד לא זז מעד שולחנו של הרב זצל. היו כמה ספרים שתמיד היו שולחנו ואחד מהם זה ליקוטי תורה. ופעם ה השמש שלו נכנס והרב הלך בשערה כשהליקוטי תורה פתוח על השולחן הוא הלך בסערה לא חזור בחדרו ושמש נכנס והרב זצ אומר לו לא רואים בחוש מכל שורה ושורה כאן שנכתבה ברוח הקודש. וכל זאת יש משפחות אבל מה שנאמר כאן הוא מעל החינוק בין המשפחות יש זרות ויש קרבה ויש קרבה בהרבה גביר >> כן >> למה זה קשור לידת חוסר הביאור למה השם הוא פה למה זה קשור להביא תור >> הרב בתחילת דעת אלוקים מעריך בעניין הזה ששם הוא אומר שהתפיסה הילדותית היא לא מכירה את התווח של ההופעות מרובן שמעון מאמא אלי אלא רק את העצם ואת העצם ובעצם זה יוצר זרות כי אין אה אין קשר עכשיו איך למה לזהות לקרוא ילדותיות זה בגלל א שכבות בתפיסה לא בגלל התנהגות של ילד זה בגלל אה א ניתוח מה הבגרות מוסיפה בתפיסה? הערכנו את זה הרבה בתחילת מאמר דעת אלוקים יש מסוכן על ידי רבי יהודה שהילד עוד לא מבין את ה למה הילד משחקים איתו קוקו דיברנו על זה אז אני חושב נכון למה משחקים הילד קוקו כי המשחק הזה זה אומר הוא בדיוק בא ללמד את זה את השכבה הזאת זה שכבה עמוקה דקה שמבוגר לא שם לב שהיא מאובנת בתוכו והוא מתקשה קצת לפרוס ולהפריד אותה אבל הילד כשאתה משחק קוקו ואתה מסתיר את העיניים אז הוא חושב אין אמא ואז היא מסירה את הזה אז מה על מה הוא צוחק גם כש שחשבתי שאין אמא, היה אמא. זה זה הנקודה. למה אתה חושב שאין אמא? כי כש הייתה הסתרה כאמא זה רק העצם. אין אה את המרווח שבו חוץ מהעצם יש לי תוכ. אין תוך רק עצם וזהו זה ילדותי ברמה הזאת הרחנו בזה כבר פעם זה אה הרב פה אה מתייחס לשיח שהיום הוא לא נמצא כמעט אולי שיריים של איזה קורס בפילוסופיה, אבל זה הכל נכתב אחרי הרצאה של הרמן כהן שמי שכתב את זה בצורה יותר מפורטת אחר כך מי שכתב הרבה על חסידות אבל שגם בא מהאקדמיה תלמידו של הרמן כהן זה מרטין בובר פעם אז בדקנו קצת והבאנו מה מה היה שמה וקצת אם יש לך נטיות מחקריות אז אז קצת עסקנו זה שם לא יכול יש שמה ללמוד זה לא מרחק קרי זה לא רק שלילה אה כאילו זה רק א אדם שהוא צריך את כל המידע ה של המעטפת זה נותן לו ישוב הדעת בדיון אבל היום השיח ההוא לא לא כל כך נמצא אנחנו קצת פגשנו אותו עכשיו נלמד איתו עם המבוגרים ואיזה ויכוח אה של הרב ישראל אריאל מיצר אה א על מאמר דעת אלוקים הוא כתב ב חוברת הסופה שנקראת מעשה חושב אחרי זה כתבו לו תגובה והוא כתב תגובה לתגובה והוא יותר א קשור לשפה ההיא הוא יותר דובר לשפה ההיא אני היינו חברים לפני 45 שנה וכבר אז הוא היה נתון בשפה אבל הוא אני קצת צצתי הוא נבנה עמוק ו הוא גאון הוא עמוק הוא מוכשר גם בכתיבה וגם בחשיבה וגם באומץ מאמר מיוחד במינו אה לא עם הכל אנחנו מסכימים אבל אה חתיכה גרוה להתכבד בדיון אז הוא נשאר שם יותר אנחנו לא הערכנו בזה הרבה אבל זה השכבה של המושג ילדותי טוב אבל החברה המבוקרת ההכרה סליחה אבל ההכרה המבוכרת שהיא מיוחדת לישראל, בני בכורי ישראל. ה ניגוד לילדותי זה מבוכר. גם שם זה היה נכון דעת אלוקים זה היה אותו דבר שזה ניגוד מאוד מעניין א שאז ראינו את זה מפה >> זהקלד >> קלד אחרי היה ברורה בוכרת >> איפה זה שורה בערך בערך השני >> לא זה אנחנו לא צ דפוסק >> קל יש גם כן שם המענה >> שם שם חיפשתי הנה רק המחשבה המבוכרת כן כשדבר על המשפה >> כן זה ניגוד מעניין לא זוכר עסקנו בזה אז הניגוד בין ילדות לביקור כ שזה נראה זר זה נראה מה שייך מה הנהג פה? מה כאילו אם זה ילדותי אז המבוגרת נכון אם זה בכור אז השני השלישי מובן שגם שלמשלה אבל >> אמרנו שזה מובן של בשל >> או זה חטרתי בדיוק שכרך שמבוכר זה הכוונה בשל לעומת בוסר זה הנהגוד פה ילדותי במובן הבוסרי מר זה לא ילדותי של ילד מתוק זה ילדותי של שכבה שכשהיא לוודאי מרע מה המירות שיש מישהו שמנוכר אליי זר אליי והוא מנהל את הכל הוא אבל הבית אז אני אני מר כמו בוסר אני מתחיל להבשיל את ההכרה שלי והיא לא סימה את התהליך היא התחילה אם אני בכלל לא מדבר על קו בעולם מסתדר אבל לדבר על השם יתברך אז בהתחלה זה מר זה בוסר שהרב לא הרגיש צורך לתרגם לנו בכלל את העניין הוא שם ילדתיות מול ביקור ו האם המילה בוסר מופיעה >> מה >> המשך איפה אצלנו >> אז יש בוס אם תח את הסוף של המאמר שבוס >> שמה אצלנו >> ציור העצם פה אה זה הפעם היחידה שאתה מוצא במי אתה מוצא מקור להורה הגדולה הזאת שמה בא בסעיף >> הזהפט השני הנה מצוין זה משפט מצוין וואו זה כאן זה מסבר מאוד ומי אתה מוצא מקור להורה הגדולה הזאת באומה זו שרוממות משמבחר שופותה האמוניות היא הבטחה הנאמנה שלי התהלכתי מתוככם אתיל עםכם בגן עדן ולא תזדעזעו ממני יכול לא תראו ממני תלמוד לומר והייתי לכם אלוקים שאפשר להגיד בפשטות בסוגיה שאנחנו עכשיו זכינו בחורף הזה לעסוק בה הרבה שתזדעזו זירת ה עונש ירת התעה ותראו זהירה אילה אז הזו הבא מחוסר הכשר מכנות נפש מצד שהיא עסוקה רק עם האור הנופלה במידה מועטת מציור עצם בארכו הבורסרי שהחושך לילדו להתגבר כל כך עד כדי אותה הוויה הרחבה של עבודה זרה בכל מנפע אבל הירה יראת הכבוד והרוממות הנה הרב בדיוק ממש מסביר את זה כאן בפירוש שתזדעזרו יוצא שזה הירתה ותרא זה אילה וכאן אז כאן לפחות יש את הבוסר שבעצם עכשיו הרב מפרש את כל דבריו שהמתח פה זה בין בוסר ובשל אם היינו אומרים את זה בשפה שלנו היום זה המסטח בין בוסר לבשל כשילד הוא רואה את העצם בלי התווח שבאמצע בלי ההופעות, בלי הגילויים. אז ההכרה שלו בוסרית והירות ואז הוא אמא שלי מספרת שכשהייתי ילד קטן אולי בן שנתיים אני לא יודע להגיד אולי אם נשאל אותה היא תודה אז אז אה אה מה זה כשהייתי בן שלוש בן שלוש פחות חודש זה היה בגלל שהאכי נולד אז היא הייתה בבית חולים ושמו אצל אצל וסבתא לקח כמה ימים וכשהיא חזרה לא הסתכלתי עליה ניסה לתקרות קש אשרים כאילו נטשת די קשוח הבחור הזה אז אה אז כאילו אם לא היה לי את העצם ולא אז אז אין לי כלום אז הכל מר אז כשהוא חוזר אני צריך להגן על עצמי זה זר זר זה בוסר כאילו אהבה נעלמה, הכל נעלם. כעת עצם נעלם, אז אין כלום. זה הכרה בוסרית. וכל המאבק פה זה בשאלה של הבוסר מול ההבשלה. הרב טעבודה זרה וכל הכפירה הם שתי תוצאות מנוגדות של הבוסר. ועבודת אלוקים היא נעשת בעירת התע כשזה בוסר. טוב, נחזור לזה בעזרת השם שבוע הבא.