תאמין שיכולים לתקן | שפת אמת פקודי- תרלה | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] חדודק כל הטוב שו שיהיה לנו נשמתך חננה בן חווה יעקב מן חוה לליה בת יוכבת סביך בת שמחה זכרונה ולברכה אנחנו רוצים ללמוד היום את אה דיבור המתחיל אלה פקודי המשכן תר ל ובסוף יהיה לנו גם אה אה המשך לשבוע שעבר ש אה דרכו של השפת אמת לנהוג בדברי תורה באופן של הפוך בה והפוך בה דכולמה כלומר הוא לוקח את אותם נושאים שהוא עוסק בהם שנים על גבי שנים לפעמים כל ימי נשיאותו מה השנה הראשונה בתרא ועד תרסה א כל שנה הוא עוסק באותו מדרש באותו נושא וכל פעם הוא מוצא בו א פנים חדשות ו א אוצרות חדשים. אז גם כאן יש לנו דוגמה לאוצר שהיה שבוע שעבר. בשבוע על אותו נושא יש אוצר חדש. אלה פקודי המשכן. משכן העדות. חז"ל אומרים עדות הוא שמכל הקדוש ברוך הוא חטא העגל. כלומר, מה זה משכן העדות? מה העדות פה? אז חז"ל אומרים שכיוון שחטו ישראל בעגל אז יתרחקו מעלם יתברך. אין לך קושי ונפילה גדולים האלה. חז"ל משווים את זה עלובה קלה מזנה בשעת חופתה הרי עוד ההר השם כל השופר הולך וחזק ושה על ההר ולמטה עושים עגל א משבר נוראי והשאלה היא איך אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא מוכה לנו. זה שאלה שמלווה הרבה מאוד את עובדי השם. שאדם שואל את עצמו, אם עברתי עבירה, איך אני יודע שהקדוש ברוך הוא מוכה לי? מאיפה אני יודע שזה נסגר? אז יש את זה מהסבא קדישה של אמת, החידוש יריד, אומר על זה נפלא. שואלים במצאי יום הכיפורים עכשיו גימרנו לכפר על כל העוונות מה הדבר הראשון שאומרים ומהיריב והוא רחום יכפר עוון אבל רגע זה זה לא מה שעשינו עכשיו כל יום הכיפורים כיפרנו עוונות אז על מה על מה אומרים והוא רחום יכפר עוון אז בעלי המוסר אומרים שזה על ההנחה שנפלטת מפיו של אדם או בגלוי או בסמוי אז זה שאנו ברוך השם כבר אנחנו אחרי זה כלומר נגמר בכיפורים אז א יש כתינוק הבורח מבית הספר ברוך השם סיימנו את זה אז על ההנחה הזאת שננתת מפים אומרים ברוך הוא לכפר אבל החידושי הרים אומרים דבר אחר מופלא מאוד מאוד אומר אדם עומד ביום הכיפורים מסיים השם הוא אלוקים שמע ישראל ואתה לוחש לו לאוזן תגיד לי אתה באמת מאמין שכל עוונותיך התכפרו אז הוא מתחיל להגיד אה ב ציג למר על הספייקס האלה אומרים יכפרו כלומר על חוסר האמונה השלמה שכשהקדוש ברוך הוא אומר כי ביום הזה יכפר לכם לטאר אתכם מכל חצותיכם לפני השם תיתרו אז אדם מפקפק זה מה שאומר רבי נחמן בברסלב אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן כלומר אם אתה מאמין שעל פי התורה כשאדם חוטא הוא קלקל אז אז אותה תורה אומרת שכשאדם שב בתשובה הוא תיקן. אז אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן. זה אותה תורה. אז העדות שהקדוש ברוך הוא מכנו על חטא העגל היא דבר נצרך מאוד. כי כתוב על הנחש אתה תשופן ראש והוא ישופך עקב. כלומר שכשאנחנו נלחמים עם הנחש אז הוא מכה אותנו בעקב. חסידים היו מסבירים זה מהדמורים אני לא זוכר אבל ממי שעיקר פעולת יצר הרע זה אחרי העבירה כלומר אדם עובר עבירה טוב אין צדיק בארץ אשר עושה טוב ולא חתה אבל אחרי העבירה הטענה שכל האישיות מתמודדת איתה שכיוון שעברת עבירה אתה עבוד העסק סגור אתה רשע אי אפשר לכפר על זה, אי אפשר לזכך את זה. זה עיקר היצר הרע. כי כל הנפילות הבאות באות מהעמדה הזאת. אבל אם היה לאדם עדות שבאמת הקדוש ברוך הוא מוכ לו, אז הוא היה כלי קיבול לכל התורה שבעולם. מה שמונע ממנו לקבל את הטובה זה שהוא אומר אני לא כלי קיבול, אני טמא, אני אבוד, אני מנותק. זה עיקר הקשת הנחש שהוא גורם לנו לא להאמין שאפשר יותר לתקן. אבל יש עבירות שהתם מכפרת לא דוקים נכון. אבל אם מיטה מכפרת אז מה אני צריך לעשות עכשיו? להגיד עד שאני אמות כל המצוות שלי לא שברות כי עדיין לא כופר לי. לא, עכשיו הכל בסדר. מצד חפר. אז זה לא אומר על עכשיו כלום. אבל יותר מזה, יש כמה חרונים ביניהם מרן הרב זצל שאומר דבר נפלא. ואם מחברים שני דברים של מרן הרב זצל זה פילי פלאות כתוב בחרונים שכל החילוקי כפרה שעליהם דיברת זה רק בתשובה מראה שתשובה מראה אז הסדונות נפכים לשגגות אז עדיין יש מה לכפר אבל תשובה מאהבה שסדונות נהפכים לזכויות אז מה תחפר אז אין את זה בתשובה מאהבה ובתשובה מאהבה אומר מרן הרב צל ש בדור שלנו כל תשובה היא תשובה מהבר שהדור שלנו כזה סוער והחופש לעזוב הכל וגם ההצדקה ה שכלית והחברתית לעזוב את הכל היא כל כך גדולה שאם אתה בכל זאת בפנים זה לא בגללך, בגלל שאתה באמת רוצה. למרות שהרב יש לו הסברים עוד יותר עמוקים מזה, אבל באמת גם הכל זה תשובה מהירה. אני אספר לכם סיפור מאהבה. מאהבה. אפילו תשובה מהירה הוא אומר זה תשובה. תשובה מהירה זה תשובה מאהבה. אספר לכם סיפור ש היה פעם חתונה של יהודי. האבא היה יהודי יקר מאוד דדי בן אמי. זכרונו לברכה. הוא בעל תשובה דוד כן דוד רפאל בן נביא כן אז הוא הא' זכיתי ללמוד את החברותה כשהייתי בן 17 וח הבת שלו למדה אצלי ויויתי יותר הרבה אז הגעתי לחתונה ולא לקחתי כמעט אף ומי ש דדי בן נמי חזר בתשובה אצלו זה הרב יצחק גנצבק הם היו מאוד מאוד קשורים הם הלכו במלחמת יום הכיפורים יחד למוצבים לחיילים לחזק אותם בתוך המלחמה עם ארבע מינים הם הלכו שניהם אז דדוד היה ברס חבדניק ואחרי שנה חבדניק הרב יצחק אמר לו לא לא אתה ברסלבר ובר להיות פרסבר ועדיין נשאר קשור לרב יצחק ולחתונה של הבת רב יצחק הגיע זה דבר די נדיר על כל פנים הוא לא הכיר אף אחד כמעט אני לא הכתי אף אחד ועורך החופה העריך מאוד אז היה לי שעה ארוכה עם הרב יצחק לפרוט המון שאלות שהיו לי היה שעה נפלאה מאוד אחת השאלות ששאלתי זה שבאדמור הזקן רואים שתשובה מאהבה זה רק חד בדר אולי כי הוא צריך שעל ידי התשובה שלו הדבקות האלוקית שלו תהיה יותר גדולה מאשר של צדיקים גורים כי מקום שבא לתשובה עמדין צדיקים גורים אינם יכולים לעמוד מרוב דבקות אז זה צריך להיות נו כמה אתם מכירים בעלי תשובה שמת צדיקים קרורים בגלל התשובה שלהם אז ואילו הרבי מקשה קושיה אומר למה אומרים סליחות אילי למה לא להגיד סליחות פשוט אלול כולם אומרים ראשי תיבות אני לדוידי ודוי דילי אני לדוידי ודוי דילי זה ודאי תשובה מהאוה לא מהירה אז אם היה תשובה מהבק הזונות הפכו לזכויות אז למה הרו סליחות אז יוצא שזה אצל כולם כבר יש תשובה מהבה צל האדמור הזקן זה אחד בדרך שאלתי את הרב יצחק א' אם הפער נכון אם אני מזהה נכון את הפער וב' האם הסיבה לפר זה ה שינוי בדורות שבדורות ראשונים שנים באמת זה אחת ודרה בדורות שלנו כבר נפתחו שערי שמיים וכולנו קרובים להיות בעלי תשובה מאהבה קרובים מאוד עד שנכנס אלול כבר כולנו בחזקת תשובה מאהבה וכשהתירוץ של הרבי זה לא שבאמת אני לדו ודילי זה לא שכולם תשובה מאבא זה נשאר אצלו גם למסקנה הוא אומר שיש בזה עוד עומק ולכן עוברים סליחות אז הוא אומר שוודאי שכן שזה פערי הדורות אז הדורות שלנו. אלא מה? שהדור שלנו מאוד מאוד זקוק למה שכתוב כאן. הוא זקוק לעדות שהתשובה שלו התקבלה. לפעמים אני שולח תלמידים שמאוד מאוד קשה להם להאמין ואני ממליץ לכם גם כן. מאוד מאוד קשה לו להאמין שתשובתו התקבלה. אני אומר לו תגיד לי מי הפויסק המקובל עליך? מי שאתה רוצה. נלך לדין תורה. אתה תגיד שתשובותך לא התקבלה. אני אסביר למה לפי דעתי תשובותך התקבלה ומשהו מכריע אנחנו מקבלים. אף אחד עוד לא הסכים לבוא איתין תורה משום מה. אז עדות הוא שמכל הקדוש ברוך הוא חטא העגל. אבל באמת המשכן מבחינה זו, משכן העדות זה שכלל ישראל על מעשה העגל צריך עדות לכל ההיסטוריה שזה נמח לנו. זה דבר מופלא וממילא הוא בגמרא עדות הוא שהשכינה שלו בישראל. כי אם לא נח ננחל אז איך תשרה שכינה? על ידי שיש עדות שמעשה העגל נמח ממנה זה גם מעיד. שהשכינה זה אסור מר ועשה טוב שזה שני צדים של אותו מטבע אומר הספת המת כי המשכן היה תיקון החטא כלומר זה לא מעקדות מבחוץ משהו זר היה תיקון והמשכן רק מעיד שהוא הצליח אומר לא המשכן זה התיקון בעצמו פה המשכן היה תיקון החטא ועכשיו הוא עושה חשבון אז יוצא שיש לפני החטא דרגה אחת אחרי החטא לפני המשכן שעדיין לא תוכן דרגה שנייה ועל ידי המשכן תקן החטא ואז בעצם חזרנו לאן לדרגה הראשונה כמו לפני החטא כי אם היה תיקון אז שבנו למקור כי המשכן היה תיקון החטא ומקודם החטא לא הוצרכו לעבודה במעשה ומלאכה הוא אומר לפני החטא לא היה צריך מצוות מעשיות לא היה צריך כל מה שצריך מצוות מעשיות זה רק בגלל ש חתן עשרת הדברות נושרת הדיברות איפה יש מצית מי אמר שזה כיבוד מעשים בגלל שהיום אנחנו דורשים כבד זה מאכילו משקהו אם לא היה חטא אז היו דורשים את זה אחרת וגם זכור את יום השבת לקדשו אם לא היה חטא לא יו זוכרנו על היין זה הכל מצוות שבלב כמו שבע מצוות זה בכלל לא תעשה ושלוש מצוות אנוכי זכור שמור זה עוד זה ודאי לא תעשה אבל אפילו זכור וקבד זה מצוות שב זה חידוש יש מקומות שהוא לומד את זה מאיפה הוא לומד את זה אני שהם לא הביאו פה אולי ניזכר מה עם קידוש החודש שנסחבו עליו קודם בפסח כן מי אמר שזה לדורות כתוב כתוב על כן לא יכלו בני ישראל את גידן השם אז כולנו שואלים למה כתוב אבל כן התשובה היא בגלל ש גיד הנשה או ברית המילה או שבת שניתנה במרא או קידוש החודש אם לא היו גם ניתנים בסיני לא היו מחייבים אותנו זה סיבה טובה זה סגולה יפה אבל רק מה שניתן בסיניים מחייב אותנו לכן חוזר חוזרת פרשת ברית עוד פעם ולכן כתוב על כן לא יכלו בני ישראל תגיד אנשה כי רק מה שניתן לנו בסיניים חייב אותנו אז קידוש החודש זה רק בגלל שח זה ניתן בסיני וולי זה באמת לא היה מחייב אותנו וזה שהוא ניתן מסיני לולי החטא זה היה מעשה אם כבר היית צריך לשאול ברית מילה אבל גם ברית מילה אנחנו לא מחויבים אלא בגלל שפרשת תזריע כתוב אז כי המשכן היה תיקון החט ומקודם החטא לא הוצרכו לעבודה במעשה ומלאכה למה על ידי שהקדים הוא נעשה לנשמה היה בטל כוח העשייה לגמרי אז בגלל שמקדים הוא נעשה לנשמע אז חז"ל אומרים שקכ ריבו הטרות נטלו ישראל על מה בשעה שהקדימו כלומר שלפני שאתה אומר אני שומע אני אומר מה שאתה אומר לי אני עושה אז אם כן העשייה היא לא שלי, היא לא מכוחי, היא לא הבנתי, היא עשייה מכוחו, אז אני לא צד בו, אז אני לא מצווה בו. ציווי זה רק אחרי שיש נשמה, שאני שומע מה ציווית, אני מבין, אני פועל מתוך דעת אנושית, אבל נעשה אומר שאני רוצה דבקות אלוקית שלמעלה מדעת אנושית. אז ממילא כל הורה מעשייה היה שייך לשורש האלוקי ולא לעבודה המעשית. זה סוגיה ש בפרשת משפטים כיבדו מלי חוזר לעשות אמת כמה פעמים שקדמת נעשה לנשמע זה אומר שנעשה הוא אלוקי אז היה בטל כוח העשייה לגמרי וממילא כוח המעשה הוא לא מצ אנחנו נשארנו עם מה שתלוי בנו נשמע והעשייה ממילא הקדוש ברוך הוא פועל דרכנו ואינו אבם השם אלוק אלוקינו עלינו ומעשה ידיו כננה עלינו המעשה ידיים שלנו זה שלו ואחר שחתו במעשה וצרכו לברר בפועל על ידי מעשה אה אולי זה בכיטיסה הוא דן בזה שאחרי שהם חטו בחט העגל שקום השא לנו אלוהים אז השא הזה הוא מבטל את נעשה ונשמע אז ממילא להם היו צריכים לחזור ולפעול מצוות מעשיות ש אה שעל ידי שעשו משכן רצום במקום ברוך הוא כדכתיב כאשר ציווה סליחה ואחר שכתוב במעשה וממילא היו חייבים לעשות וצריכו לברר מפועל על ידי מעשה אז הוא אומר שעל ידי שעשו המשכן זה המעשה מה הם עשו העגל זה כאילו לקדש שמו יתברך דרך דזורה והמשכן זה לעשות הפך בעגל יש מנהג בפדיון הבן שהנשים שמות את הזהב על הבן למה בגלל שבאותו דור כתוב נתבעים לעגל ונותנים נטבעים באים למשכן ונותנים נותנתנו זהב גם לעגל וגם למשכן ופדיון הבן זה בגלל שהעגל גרם לזה שהבכורה עברה לכהנים אז עכשיו נותנים לכהנים כאילו אומרים עכשיו אנחנו נוסים רק למשכן את הזהב ומתקנים את מעשה העגל אז יוצא שזהב המשכן וכל העבודה בו שזה העיקר של המשכן הלב של הכל זה הארון וה מנורה והמזבח הכתובת שכולם עשויים מזהב. אז ה השייה של הזהב שבמשכן היא תיקון השייה של הזהב שהיה בעגל. ש שלם הכוונה פה שאין אין בכלל כאילו מעשה לא היה אמור להיות נכנס לומדים לא היה חת העגל הזה בכלל לא היה מעשה מבחינת מלאכים כאילו שהיה כאילו מעשה אבל כמו האבות שהיה להם כאילו בדיוק בדיוק זה טי בלב דתי בלב אז אם כן אז הם על ידי שעשו המשכן ברצון המקום ברוך הוא כדכתיב כאשר ציווה אז היה זה עדות שעדיין הם במדרגת שם בני ישראל שמיוחדים לקדוש ברוך הוא שלא יצאו מבחינת מדרגתם על ידי החטא חס ושלום עכשיו זה לא שחזרנו לפלפני החטא ואין את עולם העשייה אלא שאנחנו על ידי עולם העשייה של מצוות זוכים לטאום את הטעם שלפני החטא במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גורים אינם יכולים לעמוד כי זה שתי תרכים יש אומרים בגלל מעלתם של בעל תשובה ויש אומרים בגלל חסרום של בעלי תשובה למרות שזה לא הפשט זה פשט של בעלי המוסר אבל העיקר זה שזה לא מחדרכים אחרות צדיק לא תקישרו להיות בעל תשובה ובעל תשובה גם אין לו את הכישארון להיות צדיק אז להיות בלי מעשה בכלל זה כמו האבות הקדושים, אבל שאחרי החטא המעשה הוא לא נפילה וירדת רק למטה, אלא שעל ידי המעשה אתה דבוק בלפני החטא. זה מה שמתגלה בעדות של המשכן. כי במשכן אתה עושה ואז שורה שכינה אז יוצא שנמחל החטא. אז יכול להיות שאתה אומר תעשה ושכינה לא שורה אתה חייב במדרגה שאין שכינה אם לא היה מעשה היה שכינה אם לא היה חטא היה שכינה אבל עכשיו אתה בעונש ואין שכינה או לא עכשיו אתה עושה ויש שכינה אבל במעשה שזה דרגה חדשה הדרגה של הבעלי תשובה אז היה עדות שעדיין במדרגתם במדרגת שם בני ישראל שמיוחדים לקדוש ברוך שלא יצאו מבחינת מדרגתם על ידי החטא חס ושלום שיש חטא במקרה כמו שכתוב בספרים מצינים פה בעיקר למקורות במהרל שכותב הרבה מאוד על עצמות הטהרה האלוקית של עם ישראל מה שבעל התניה אדמור בעל התניה מדבר על חלק אלוקה ממעל ממש חלק הוויה עמו שהם למעלה מכל חטא. זה סוד הפסוק בשיר השירים. אל תראוני שאני שכרחת. כלומר, מסתכלים על כנסת ישראל ורואים שיש בה טומאות. אומר, אל תראו, אל אל תסתכלו, זה לא נכון. למה? ששזפתני השמש, שזה רק אומות העולם שמונים לשמש, הם גרמו לי. שזה הערב רב בחטא העגל. זה חיצוני לי, אבל בעצמיות לא זזתי במקומי. ולכן את החיצוניות אני צריכה לתקן, אבל על ידי זה האמת הפנימית שישראל דבוקים תמיד מהשם מופיע ומתגלה. אז זה השכינה של רב ישראל. ומעשה המשכן היה עדות למדרגה הראשונה שהיה להם קודם החטא. עכשיו אנחנו חוזרים למה שלמדנו בשבוע שעבר. ובמדרש מה נעשה במותר? למה הקדוש ברוך הוא עשה משכן לעדות? כלומר כתוב במדרש נכנס משה אצל בצלל ראה שותיר מני המשכן אמר לפני הקדוש ברוך הוא ריבון העולם עשינו את מלאכת המשכן ואותרנו מה נעשה בו מותר אמר לו לך ועשה בהם משכן לעדות כלומר תוסיף את המשכן תוסיף עניינים למשכן אבל באופן שזה למשכן לעדות אז הוא אומר כך יובן על פי דברנו דכתיב והמלאכה הייתה דיין ואותר ומקשים שבוע שעבר ראינו זה אורחיים הקדוש מקשה את הקושיה הזאת דלאבר הספר דכיוון דותר לא שייך דים כלומר אם אתה אומר שיש יותר אז זה לא על עד הגבול אם אתה אומר זה עד הגבול אין יותר זה תחת דסטרה לכות שעל פי פשט אפשר להגיד שזהגיע עד גול ואחרי זה נוסף אבל אז לא היה צריך להגיד את זה אפשר להגיד הלכה זה הייתה יתר זה שאומר דיין ויותר אז היו שני דברים אז ראינו שהאור חיים הקדוש אומר שעל ידי זה שהם נתנו את זה בדיבות לב אז הקדוש ברוך הוא אמר להם לעשות גם מהיותר משכן חזר להיות משכן זה האור החיים הקדוש ברוך הוא אבל כאן ושבוע שעבר למדנו שהוא אומר שבגלל שנבנעו להביא שהמצווה היא רצוב השוב אתה רץ לדבקות אסור לך להתלהב יותר מדי כי אם אתה מתלהב יותר מדי אז אתה מתלהב מההתלהבות שלך ולא מהדבקות בהשם אז לכן ההותר זה שגם הוא נעשה משכן בגלל מה שנמנטה ויקליה מאבין זה שמ שם ראינו עכשיו הוא אומר תירוץ אחר נפלא מאוד אומר אך באמת מה הטעם לזה שהיה מותר כי אם בני ישראל היו מוכנים לצאת נדבת המשכן לאיזה צד בא להיות מותר אולי זה ש כלומר בוא בוא בוא נמשיךזה נחזור אך נראה כי היה זה עצמו לברר כי מדרגת בני ישראל למעלה ממעשה המשכן כלומר אם הם סתם היו מביאים אותו טוב זה לא חלק, זה בחוץ. אבל למה הם מביאו אותך? למה לא מנו וצעצרו אותם ברגע שהד? למה רק אחרי שהיה יותר עצרו אותם? אז הוא אומר כי הנדבות של בני ישראל לא הייתה רק על מעשה המשכן. היה משהו שקושר אותם למעלה ממעשה המשכן. היה זה עצמו לברך כמדרגת בני ישראל למעלה ממעשה משכן כמו שהיה קודם החטא כלומר אחרי החטא זה מעשה המשכן אבל וותר זה המדרגה שלפני החטא כמו שהדג רק שלא יכלו להתקיים למדרגתם אחר חטא אם לא באמצעות מעשה המשכן אז המחה הייתה הדיים זה מעשה המשכן ויותר זה במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים הם יכולים לעמוד אז מלו אל הסגולה האלוקית שלא זז עם ישראל גם אחרי כל חטא, אלא שצריך מעשה כדי להגיע לשם אחרי החטא, אבל זה מעולם לא זז במקומו וזה הוותר. ואחר המשכן נתברר שהם למעלה מבחינת המעשה ונמצא שם מותר הוא עדות. אז עכשיו הוא מדקדק את לשון המדרש, אמר לו, לך ועשה בהם משקל לעדות במותר. אז יוצא שהמותר הוא לא בשביל מעשה המשכן, כי מעשה המשכן לא צריך את המותר, אלא המותר הוא להודיע, להעיד שבאמת גם אחרי החטא הם שבעו למקום שלפני החטא והם לא תלויים במעשה המשכן. המעשה המשכן זה הדיים והואותר זה שבכלל אנחנו לא תלויים במעשה. כי הרי מה המצב אם אין חטא העגל וזה לא תלוי במעשה שזה דתי בלב ומה זה נדבעת המשכן שנתתי מליבי לא ציועו אותי לא אמרו לי מה לעשות רק הלב שלי אמר לי שזה בדיוק כמו אבות הקדושים שקיותיהם היו יעצים אותם ואילולי החטא אז היינו נשארים במדרגת האבות הקדשים ועל ידי החטא היינו צריכים תיקון במעשה אבל התיקון במעשה הוא זה שעל ידו אנחנו יכולים להתרומם לפני החטא ויותר זה מדת נדבות לב שהיא לא ציווי במעשה שמביא את הדרגה השורשית של ישראל שהם קדושים תמיד ושכל השכחות זה רק שזפת נשמש אבל באמת איך הרב אומר שמה אה א ומומן בך איך מתחיל הפסוק כולך יפה ריתי אומנבך הוא אומר גם אחרי החטא אנחנו אומרים כולך יפה רעיתי מומנבך כלומר כשאנחנו אומרים שיש מום הכוונה רק שאנחנו לא מסתכלים על הכל מסתכלים על החוץ לבד אז יש מו אבל אם אתה מסתכל על הכל עם הפנים אז הוא מומן בך זה הדי ויותר