שפת אמת לפרשת בשלח

אה איזה שנה אנחנו? דף רלג אנחנו בתרלג בדיבור המתחיל הראשון. וימינו בהשם ובמשה עבדו זה לפני ישירת הים וגם במצרים כתיב ויאמן העם אז לכאורה למה צריך פעמיים אם העם כבר האמין במצרים במשה אז מה תחדש עכשיו באמונה כשהם נמצאים על ים סוף זת אמת רק שיש בית אמונות אחת אף שאין האדם יודע כלום ועם כל זה מאמין בקדוש ברוך הוא וזה מביא שיוכל להשיג גם כן ואחר כך צריך להאמין על ידי ההשגה עצמו שידע שאי אפשר להשיג כלל זה עניין עמוק מאוד ואולי נפתח בתורה מהבעל שם טוב תודה רבה תורה מהבעל שם טוב בעל שם טוב אומר על הפסוק הפסוק אומר אה ולוי אותי עזבו ותורתי שמרו מה זה לוואי אותי עזבו בתורתי שמרו איך אפשר להגיד דבר כזה הרי הרי ודאי עיקר העיקרים זה לדבוק בשם יתברך. יש לזה פירושים פשוטים ש קשורים לעבודת המקדש שנעשתה כעבודה זרה כזאת. למה לראוב זיבחכם? אתם לא שומעים בקולי כמו שאמר הפסוק מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תואבה כלומר אם אתה לא שומע בקולי ולא הולך בדרכי אז פתאום אתה פונה אליי עזוב אותי אל תטריד אותי בתפילותיך בקורבונותיך אם אתה לא שומע בקולי כלומר אם אתה לא מאמין בי באמת ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בור אמן אבל הבש טוב אומר פירוש שנפלא כדור שחסידים תמיד אומרים פשט אבל בדרך כלל לא של הפסוק שמדברים עליו אז הוא אומר ולוואי אותי עזב ובתורתי שמרו הוא אותי עזב הוא זה תמיד כיל זה תמיד אותי עזב הוא זה תמיד למה כי לא היית מחשבה תפיסה בעקר אז אי אפשר לאחוז בשם יתברך אז תמיד עזבים את השם יתברך כי מחשבה תפיסה בכלל אלא שיש אדם שאומר כיוון שתכלית הידיעה שלא נדע אז אני כבר לא יודע כבר הגעתי אני לא יודע כלום ונשאר בזה אבל הוא אומר לא הוא לו אותי עזב אותי שמר שזה תכלית הידיעה שלא נדע כמו שכל מה שאתה יכול לדעת תדע ואז תגיע לתכלית שלא נדע שנאמר בידיעה אבל שלא נדע בלי ידיעה זה לאו כלום אז אומר לו לוואי אותי הזהב הוא על ידי שתורתי שמ ולא שאותי הזהב הוא בלי לשמוע תורתי ככה אומר וזה ממש העניין פה שיש שתי אמונות בהשם. אמונה אחת של ילד קטן, של אדם נבער מדעת, אדם שלא פיתח את שכלו. והוא אומר אני מאמין בשם תבקש ממני להסביר להבין להשיג לתפוס אני לא מבין כלום אני לא תופס כלום אתה מבקשה עליו קושיות אני לא יודע לענות אני לא יודע לדון שקלה בטריה ואני מאמין זה דרגה אחת של אמונה והרבה פעמים יש כאלה שמפרשים שמה שאמר רבי רבי נחמסלב טמימס ופשיטס הכוונה לזה ו רבי נחמן מתחיל אתקי מערן מזה שצריך להסתכל בשכל שבכל דבר אמר לא המילים לזרוק את השכל גם הן צריכות להיות עם שכל מי שאין לו שכל מתי לזרוק את השכל מתי לא לזרוק את השכל אז הוא בבעיה חמורה מאוד אם את השכל הזה זורקים אז זה לא פשוט כי אתה יכול לזרוק את השכל בדיוק שצריך אותו ולהחזיק בו בדיוק שלא צריך אותו. זה מסובך מאוד. אז צריך הרבה שכל מתי לזרוק ומתי לא לזרוק. יכול להיות שיהיה מחלוקות בזה. זה בסדר אבל זה ברור שצריך שכל מתי לזרוק אותו. מתי לא לזרוק אותו. נחזור לענייננו. אומר זאת אמת כך שהאמונה הראשונה מונרה שלה של האדם תמיד זה שהוא באמת לא יודע כלום והוא אומר עומד פתוח אבל אחר כך שהוא מתחיל להבין ובגלל האמונה הוא מתחיל להבין כי האמונה שלו בהשם אומרת שהשם בוודאי ברא את הכל בחוכמה אני לא חכם אבל הוא חכם אז אני רוצה להתחיל ללמוד את חוכמתו. וכשאדם מתחיל ללמוד את חוכמתו אז הוא רואה אושר עצום. ולא רק אושר עצום אלא גם המון סתירות. בתוך חוכמתו שלו יש המון סתירות. אז הוא מתחיל שקלטריה. איך להבין? אי אפשר להבין חוכמה בלי להעמיק. ומה גורם לנו להעמיק? שיש קושיות, שיש אי הבנות, שיש סתירות. אז צריך להמיד טעות ולתרץ תירוצים. הרבה פעמים אדם בהתחלה נראה לו שתירוצים זה שקר, שתירוצים זה טיוח, זה בלוף. זה אנשים שרוצים למרוח את העסק, אבל באמת הכל זה בלוף אחד ארוך. אבל כשאדם מתבגר והוא רואה שהמציאות עשירה ומסובכת ומורכבת באמת אי אפשר להכיל את אותו היגיון ואת אותה לוגיקה במציאויות שהם שונות אפילו שלרוב הם דומות אבל בדבר אחד זה שונה זה כבר מהפך להפך היה לנו שאלה הפעם ברימון מישהו עשה נתן לרימון איזה סכום אה א בסוף הסתבר שזה יום אחד לפני שחתמו על התר עסקה. זה היה בתחילה תחילת הדרך. אחרי זה הוא היה צריך לקבל את כספו חזרה והיה כסף לתת לו הכל בסדר. רק שזה היה עם ריבית זה חלק מהעניין וזה היה ופתאום מישהו שם לב שזה היה יום לפני שחתמו על יותר עסקה. אז אה הלכו לתלמידי חכמים ולא מצאו יצא מה עושים רוצים לתת לו מגיע לו אבל אבל זה יום לפני שחתם את הרסקה הלכו לתלמידי חים כל תלמידי חמים גדולים לא מצאו אתה היה לחץ גדול אז בסוף היית רב זרבקב לא שמעתי שמעת את אז אז זה הגיע בסוף לגרזן רב זן מלחם לגולדברג אז הרב זן מלחם לגולדברג שומע את הסיפור ובלי לא לוקח לו שנייה אומר לא צריך לתקה זה עסקה אומר אם יש הלוואה אז צריך יותר עסקה אומר פה היה עסקה בעסקה לא צריך יותר עסקה זה היה עסקה כפשוטו כי זה היה גוף כלכלי שעושה מסחר ומישהו השקיע והיה חלק מהמסחר זה עסקה גופה זה הפך את זה מדאורייתא כי זה הריבית קצוצה להתר מוחלט בגלל תלך חמים גדולים לא עלו על כי אתה לומד את כל מכל כל זה כל ולהבין שמשהו שכתוב לפני הסעיף א' של הלכות ריבית שבכלל יש עסקה ממש ושם כל הלכות ריבית לא נאמרו אם אתה עושה משהו שיש לו סיכוי וסיכון ואתה שם את כסף זה עסקה אז זה בקל דבר מתהפך מקצה לקצה מה שכתוב אחרונים כמה וכמה פעמים אז לכן אדם כשיש לו השגה הוא מבין שהעולם הוא עשיר גדול ומלא סתירות והשגה מרחיבה מאוד מאוד את הדיון אחרי זה להאמין במה שלמעלה מכל היכולת הפלפול הזאת יכולת הדיון הזאת זה קומה אחרת לגמרי של אמונה. אז הוא אומר שהאמונה השנייה הייתה מדרגה אחרת. אז הוא אומר, אז אמונה אחת, אף שאין אדם יודע כלום. ואם כל זה מאמין בקדוש ברוך הוא, הוא לא יודע. כולנו התחלנו את חיינו בלי לדעת את כל מרחב החוכמה בעולם והמנו בשם. רובנו פה יכול להיות שיש פה איזה בעל תשובה שאנחנו לא אז אם כל זה מאמין מהשם עכשיו הוא אומר וזה מביאו שיוכל להשיג גם כן דווקא האמונה מביאה לזה שאני אזכיל כי אם כל מה שנעשה בעולם זה מעשה השם הגדול והנורא והוא ודאי נעשה בחוכמה אז אני רוצה להבין את החוכמה שבה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם והתורה שאנחנו לומדים היא בוודאי עגולת הכותרת של כל חוכמות העולם הזה ואדם מצווה ללמוד אפילו ענייני חול ודאי ענייני קודש וחכמי ישראל היו תמיד חכמים גם בענייני עולם הזה למה כי זה חלק ממעשה השם הגדול והנורא הקדוש ברוך הוא תגלה אליך בחוכמה ובתבונה השם בחוכמה יסד ארץ אז אם אתה לא מתבונן בגודל מעשיו איך תבין את גדולתו הוא גדולתו הוא מצד עצמו באמת מחשבה תפיסה בכלל אז במה אנחנו יכולים לעסוק בגדולתו במה שמתגלה בתוך גדרי העולם הזה אבל אז גדולתו כן מתגלת אל ובזה אדם צריך לעסוק אז לכן האמונה בעצמה מביאה ש יכולה יכולה להציא גם כן אבל אחרי ההשגה ואחר כך צריך להמין על ידי השגה עצמו. למה? כי בעצם כל השגה שאנחנו משיגים, אם נחקור אותה עד טוב, נגיע לאקסיומות שלה ולשורשים יותר עמוקים מאקסיומה להנחת היסוד של כל האקסיומות שהם תלויים באמונה, הם תלויים בשורש שהוא למעלה מהדעת. אין חוכמה שלא צריכה משהו שמעליה שיעמיד בכלל את היסודות שעליה החוכמה עומדת. כל חוכמה היא מבוססת על משהו שהוא למעלה מחוכמה וצריך חוכמה עמוקה כדי לראות את זה. כי בדרך כלל כשאדם צריק בתוך החוכמה אז החוכמה משעבד אותו משעבדת אותו לפרטים שלו לפרטים שלה והוא לא רואה את היסודות שהחוכמה עומדת עליה כלומר אתה עוסק בחיבור חיסור כפל חילוק אבל יש את עצם ציר המספרים שאתה מניח בו כמה וכמה הנחות לייש את ציר המספרים ניתן דוגמה. דוגמה קצרה ואחרי זה נמשיך. הדוגמה הזאת לימד אותי בחדות תלמיד בישיבה שהיה לו קושיות חזקות בלימוד וממנו למדתי עד כמה זה חריף. כך. יש הבדל בין הבסיס של הביולוגיה לבסיס של המתמטיקה. הבסיס של המתמטיקה הוא שכל יחידה זהה לחלוטין ליחידה הבאה. כלומר, אם הפער בין אפס לאחד לא זהל החלוטין לפרע בין אחד לשיים או לפרע בין 2001 ל2002, כל המתמטיקה נופלת, אין לה שום קיום. האם יש איזה מקום בעולם שהפערים הם זהים לחלוטין בין שני? לא, אין דבר כזה. כל הביולוגיה מבוססת על זה שכשתא נחלק לשניים שני התאים דומים מאוד מאוד מאוד אבל לעולם לא זים עכשיו זה בסיס של שני חוכמות שבכלל שונות לחלוטין ואם אתה מנסה עם שכל מתמטי להבין ביולוגיה הכל מת שום דבר לא יקרה לא כן חילוי בDNA זה בדיוק להיות סרט סרטמים רגע אבל גם בלי תעסרט גם תאים סרטנים וגם לא סרטנים לא זים אחד לשני. גם סרטני וגם לא סרטני. אין שני תאים בעולם שהם זים אחד לשני. אין דבר כזה. לא ב א פנים שלהם ולא בחוץ שלהם. בגלל שתיקח שני תאים תשים אותם אחד טיפה לימין ואחד טיפה לשמאל אז המזג האוויר והמפגש עם החוץ ודאי אבל גם בפנים הם לא זים זה חלק מהביולוגיה שיש דמיון כמעט מוחלט ובכל זאת זה שונה אחרת החיים לא היו מתפתחים זה היה אותו אחד אז יש פה שני בסיסי היגיון אחרים לגמרי עכשיו יש אומר מקים למעלה מזה עכשיו לא באנו לעשות כלום מתמטיקה בוביולוגיה רק בזה שאדם רגיל עוסק בפרטים של ההיגיון אבל בשורשי ההיגיון עוסקים רק החכמים הכי גדולים אלה שעשו מהפכות בתפיסה בעולם הם אלה שעסקו בשורשי ההיגיון ולא בפרטי ההגיון תורת היחסות של איינשטיין בא להגיד לנו שהמקום והזמן הם עניינים שמשפיעים אחד על השני. בניגוד זה משהו מאוד מאוד בסיסי אבל יש הרבה יותר בסיסי מזה. כשהיינשטיין פגש את תורת הקוונטים אז הוא סרב להאמין שזה כך. אבל מאז ועד היום הכל נראה שתורת הקוונטים צודקת נגד החושים הבריאים אפילו של אדם כמו איינשטיין. נחזור לענייננו. אז כל חוכמה אם תחקור אותה עוד ועוד ועוד ועוד ודאי פילוסופיה בסוף תראה שהיא עומדת על עין ועל אמונות יסוד שבמתמטיקה חלקם בסוף נקראות אקסיומות אבל יש משהו עוד הרבה לפני האקסיומות אקסיומות של אקסיומות שהכל עומד עליהם ומאיפה הם הגיעות זה אקסיומה אבל זה אמונה אז בסוף כל חוכמה זה מה שהוא אומר ואחר כך צריך להאמין על ידי השגה עצמו שיודע שאי אפשר להשיגו כלל וזה נכון בכל חוכמות העולם וגם בחוכמת התורה וזהו ובמשה כמו שכתוב וימינו בהשם ובמשה מה זה במשה שכתבו זכרונם לברכה בספקלריה דנהרה שמשה הם האמינו במשהפקלריה המהירה שלו כי מה שאדם מאמין על דרך הוא קנל נקרא ספקלריה דלא נערה הוא מאמין בשם אבל אין לו אור הוא מאמין מתוך חושך לא מתוך אור יש הרבה הסברים נפלאים מה זה הספקלריה מהירה ומה זה הספקלריה שינה מהירה וכאן יש הסבר נפלא בעיניי שומר הספקלריה שאינה מהירה זה ספקלריה שאתה שרווי בחושך במוב מובן של חושך של השכל. השכל שלך לא מאיר לגמרי ולכן אתה מאמין אבל שרווי בחושך. ומשה רבינו יוצא שהמעלה של משה רבינו על שער הנביאים שהנביאים הבינו בנבואה שלהם אבל לא קיבלו את זה בשכל מלא. יש חכמים שקיבלו את את הנבואה, הם לא היו נביאים בעצמם והאמונה שלהם לא הייתה בתוקפה עד כדי להתנבא והם עסקו רק בשכל והשכל הזה בעצמו הוא חושך. הנביאים היה להם אמונה מפני שהם ראו גילוי אלוקי אבל שזה יתקבל לגמרי בשכל זה לא היה. יש א שאלה גדולה עניין עמוק מאוד כל העניין הזה הוא עמוק מאוד נגיד רק בקיצור נמעץ יש בעולם הישיבות היו שואלים האם רבי עקיבא התכוון לכל החידושים שרבי עקיבא איגר אמר בדבריו אני מתכוון לזה יש מאמר של הרב בסוף מאמרי הראייה שהוא מתרץ את עקרון השאלה הזאת של ההבדל בין ראשונים לאחרונים ובין תנאים ל בין דורות קדמונים לדורות אחרונים אומר שדורות קדמונים רוב זמנם עסקו בתיקון המידות ולא בלימוד וכשהיה בא והיו לומדים אבל היו לומדים עם המון הפנמה וישרות פנימית וכשהיה בא להם איזה עניין שצריך לשקול אותו ולהכריע לו על פי הלכה בגלל שהם היו כל כך ישרים מיד הם ראו מה האמת והחריו ביושר והם לא היו צריכים הרב מסביר זה כמו תביעות עין וסימנים כלומר שאם אתה הולך למקום שיש בו המון אנשים ואתה רוצה לפגוש מישהו שאתה לא מכיר נותנים לך סימנים שיש לו צבע שיער כזה וחולצה כזאת אז בשביל לראות אותו ולפגוש אותו אתה כל הזמן צריך לחשבן זה זה נקרא ככה זה נקרא ככה הוא ג'ינג'י הוא לא ג'ינג'י הוא זה או לא זה ואתה צריך המון חשבונות אבל אם אתה מכיר אותו אתה צריך חשבונות ברגע אחת אתה מיד יודע שזה זה אומר רבי עקיבא כשהוא ראה סוגיה בגלל האישרות הפנימית שלו שהתה לאן ארוך מהדורות האחרונים אז מיד הוא ראה מהאמת הוא ראה את זה בתביעות הוא לא היה צריך סימנים וחשבונות שזה מה האמת יש מרים שלמה זלמן שפעם הוא אמר שאלו אותו הוא ענה והיקשו עליו קושיות תרץ אחר כך אומר ברור לי שזאת האמת ומה שאתה מקשה אז צריך ליבת תשב דבר הוא לא חשב שקודם הוא צריך לרץ את הקושיה בשביל שגצמת כיוון שזה היה נראה לו שזאת האמת ברור לו שזה כך רבי שלמה זלמה שהיה לו איזה טעם של פעז אתה רואה דבר אתה רואה שהוא האמת למה כי יש לך שכל להבין מיד מה האמת אה שואלים אותך קושיה זה חשבון אינטואיציה האינטואיציה היא שכל שתופס את כל המכלול בישרות עמוקה למי שיש לו אינטואיציה טובה והחשבון הוא אוחז בדבר רק מבחוץ אז כל חז"ל שלא היו נביאים אלא לחכמים שיש להם עדיפות בגלל שזה נותן ביטחון עם עם אינטואיציה אי אפשר להחזיר עבדה כי אתה לא יכול להעביר את זה למישהו אחר יש לחכם עדיף מנביא אבל הוא לא פגש את גילוי השם א הנביאים לא היו יכולים להקל בחוכמתם את כל נבואתם במשה רבנו הספקנרמ מהירה זה שהוא הבין בשכל לכן הוא הרבינו הוא לא רק אבי הנביאים אלא גם הוא הוא הרבינו אין רבנו יותר משה רבנו וזה הספקלר מהירה שהוא הבין בשכל את כל מה שהתגלה לו בנבואה אז הוא אומר וזהו הוא ומשה שכתבו זהל באספקר דניר כי מה שאדם מאמין על ידי הריחוק הנל כלומר שהוא לא מבין כלום הוא רק מאמין נקרא הספקלריה דלא נערה הוא רואה זה הספקלריה אבל חשוך ובחינת משה רבנו עליו השלום א הספקלריה דנארה שהיה ביטול לא בלי שכל אלא על ידי הדעה והשכל ונקראת גם כן הספקלריה שהיא מחיצה על ידי האור עצמו אז האם כך למה זה אספקלריה למה זה לא נהרה אומר כי השכל וה ה אור של השכל הם בעצמם עומדים בפני האמונה כי האמונה היא למעלה מהשכל אלא ש מי שאין לו שכל מאמין עם מחיצה שהיא חשוכה ומי שיש לו שכל מאמין עם מחיצה מוארת אבל האמונה היא תמיד למעלה ממחיצת האדם היא תמיד אותי עזבו אומר אחר כך בואו נדלג אולי כי יש פה בואו נמשיך וכן בכל כן יש בית מיני גלות והסתרות ככ עכשיו והוא בחינת עולם הזה ועולם הבא בית העלמות כלומר גם עולם הבא נקרא עולם מלשון גם עולם הזה נקרא עולם מלשון אז מה ההבדל בין עולם הזה לעולם הבא הרי כתוב שלעולם הבא לא לא יהיה עוד אסתר ויוניך רואות את מורך אבל לא יחנף עוד מורך כלומר לא יהיה הסתרות יהיה גילויים אז למה הוא נקרא אלם אז אומר שיש אלם ואסתר בעולם הזה אח ש חסי ארץ וכביא תגמור את האדם על היצר הרע זוכה לצאת מחשך כל היצר הרע מכשיך את האדם ש יש לו אלם הוא שרוי בחושך הוא בכלל לא מבין באמת את העולם הזה כי הוא משתעבד לתאוות שהם חומריות לגמרי ואז הוא נעשה חסר דעת כמו בהמה שמה מנהל בהמה התאוות שלה היא לא צריכה שכל הבטן רעבה זה מריץ אותה לטרוף איזה בעל חיים אחר כדי לאכול האם צריך שכל זה יש בזה איזה מעט שכל להבין שרק אם אני אטרוף אבל הוא לא צריך שכל באמת המצי קבע מריצים אותו לטרוף אבל תמונה אין בו. אז אדם כשהיצר הרע שולט עליו אין בו תמונה. הוא יכול עדיין להבין אבל הוא שרווי בחושך גמור. אחר כך כשהוא מפתח את שכלו הוא לומד תורה אז השכל מתפתח. הוא יודע להבחין מתי כששלשניים אוחזים בתלית יחלוקו. מתי כששלשניים מחזים בטלית לא החלוקו. ולא תמיד שניים אוחזים בתלית יחלוקו. יש שניים אוחזים בטלית. שיהיה אמון אחת שיבוא אליהו יש שניים אוחזים בתלית שכל דלים גבר סוגיות שלמות לחלק מתי כך מתי כך אז הוא כבר הוא כבר רואה מציאות לא מתוך תאוות ליבו שרק לחטוף אותה עדיין ישם ומה מעלים האור בעצמו הוא גם הגילוי בעצמו הוא גם מעלים למה כי באמת באמת ההלם הרגיל שאנחנו מדברים זה של משהו שיכול להתגלות ורק במקרה הוא לא התגלה כרגע הוא לא התגלה אבל לא יכול להתגלות אבל יש דברים שלעולם לא יכולים להתגלות והעלם הוא מצד עצמם ולא מצד ההתרחשות שקורת להם ולמעלה מהכל זה שהקדוש ברוך הוא בעצמו לא התמחשבה תפיסה בכלל אז גם אור שיגלה לך את הכל זה לא בעולם הבא תפיס ובוודאי למעלה מגדרי עולם הבא גם כן אז מה העולם הבא מעלים את מה שאי אפשר באמת לתפוס אף פעם את זה הוא מעלים אבל באיזה דרך הוא מעלים בדרך של אור ולא בדרך של חושך לכן עולם הבא יהיה אור גמור והאור הזה גם יתן לנו את הטעם המתוק של הדעת שהקדוש ברוך הוא למעלה מכל תפיסה זה לא חיסרון אלא יתרון ההנחה הפשוטה שלנו זה שאם לא גילו לנו אז סימן שחסר לי. אבל באמת יש עניינים שאם לא מגלים לי אז זה בדיוק היתרון. כי למה לא מגלים לי אותם? כי הם לא ברי גילוי. לא בגלל שמישהו מסתיר ממני. וזה שמוא בר גילוי אז אני עוסק בעניין הרבה יותר עליון וחשוב מדבר שהוא בר גילוי. לכן עולם הבא כל מה שאני יכול להבין בשכל וכל מה שאני יכול להשיג בשכל עליון לא בשכל שלנו הכל יאיר בעולם הבא ואני גם אגלה שזה מאיר לי אור של מה שלמעלה מכל גילוי למעלה מכל גילוי תגלה דרך הגילוי והעיקר העונג שבעולם הבא יהיה מהטעם שלמעלה מכל גילוי שמתגלה בגילוי אז אבל גם בזה ישב זה עולם הבא ומשה רבנו שהיה ספקני דנהרה הוא היה בחינת העולם הבא ובעולם הזה ההלם הוא שזה יורד ל הסתיר גם מה שאפשר לגלות בעתיד וכל העולם הזה זה לגלות מה שאנחנו יכולים לגלות עד שנגיע לעולם הבא ויתגלה עוד ועוד כל מה שיכולים לגלות וההלב של העולם הבא זה מה שאנחנו לא יכולים לגלות כי הוא לא בר גילוי כי הגילוי הוא קטן מדי מכדי להכיל אותו וזה הספקלרד נהרה של משה רבנו וכשעומדים על ים סוף והמינו בהשם הוא משה עבדו זה התגלה העניין הזה מפני שאז תגלה אפילו לשפחה על הים מה שלא התגלה ליחזקאל בן בוזי הנביא יחזקאל בן בוזי הנביא הוא הספק לרש שלא נהירה שהוא אומר כמה אמר השם כ זה חושך אני לא מבין בדיוק אבל בתוך ים סוף אפילו שבחה אומרת זה הדבר זה כלי ועלוהו זה זה הספקרה מהירה שהיא הבינה לגמרי ואז הם הבינו שמשה רבנו הוא מבין הכל את כל מה שיכול להיכנס בגדר הבנה מתוך נבואתו ולכן מתוך קריאת ים סוף שכולם היה להם את הטעם של הספקר דנהרה שזה הדרגה של זה ולא של קרו אז הם האמינו במשה רבינו שאצלו כל התורה הייתה בחינת זה לכן כל מה שאומר משה רבינו בתורה מחייב לכל אורך הדורות בין אם אנחנו מבינים אנחנו לא מבינים אבל נבואה לא נבואה זה רק לשעתה היא לא לדורות כי נבואה היא לא עוסקת בשורשי כל השכל של המציאות היא לא מאירה את זה היא רק את שעתה גם אם אני צריכה לדורות זהזה לאיזה לימוד אבל זה לא מצווה מחייבת ולעומת זאת תורת משה היא נצחית כי היא הספק זה נערה הרי יש מלא מות מנביאים ‏Ah.