שפת אמת לפרשת בהר בחוקותי - הרב יהושע שפירא

ספר תבה אנחנו ב תר לב של פרשת בחוקותיי הדיבור המתחיל הראשון בעצם זה ה דיבור המתחיל הראשון בכלל בפרשת בחוקותיי נתחיל מהמקור למטה מספר אחד אם בחוקותיי תלכו אומר המדרש עדו דכתיב חישבתי דרכיי והשיבה רגליי אל דתך הפשט הוא שאני בודק ובוחן את התנהלותי דרכי בעולם הזה וכשאני בוחן את כל לענייני העולם הזה אז אני מסיק ש עדותיך הם הדרך הנכונה אז לכן אני משיב לשם את רגליי חישבתי את כל האפשרויות של הדרכים שלפניי חישבתי דרכי וביניהם בחרתי ללכת להשיב רגליי אל עדותיך זה פשט הכתוב אלמדרש מבאר את זה באופן אחר לכאורה מהופך אמר דוד ריבונו של עולם בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והיו רגליי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות עד הו דכתיב ושיבה רגליי ילדותך לכאורה חזל פה הופכים את הפשט של הפסוק הפיכת הפשט של הפסוק יש לה גם דקדוק מקור דקדוקי בפסוק עצמו אבל גם עניין תוכני פנימי מצד המקור הדקדוקי ה המילה והשיבה מלמדת ש זה שינוי אני הלכתי בהתחלה למקום אחד ואחר כך ש י ללכת למקום אחר אז לכאורה זה הדקדוק בפסוק שעל פיב חזל הפקיעו מהפשטות חישבתי זה מלשון חשיבה לא חשבון חישבתי דרכי חשבתי ללכת למקום אחד ובסוף התחרטתי ושבתי ללכת ילדותך אפשר להסביר את הפשט אבל בצורה שתים גם להשיב עזה קתי את כל הדרכים שעשיתי כבר ואני מתקן אותם בצורה כזאתי שהם ישובו על אדך אפשר זה נראה להיות פחות פשוט אבל אפשר המדרש דווקא נשמע הפוך זה משהו עוד יותר נגד רצ היו רגלי או רגלי זה משהו שהוא לא בש משהו שלא הראש זה זה הדקדוק השני שהוא הוא נוגע לתוכן כו מה הבעיה התוכנית פה שיוצא שבאמת אם היתי שואל לאן נפשי מובילה אותי אז באמת יש הרבה דרכים אפשריות רק שאני חשבתי את דרכי והחשבון הביא אותי ללכת אל דתך והמילה רגלי לעומת חישבתי מדברת על זה שיש פה טבע ולא רק שכל כלומר לא רק החלטה חיצונית אלא מניע פנימי ולכאורה כאן חזל מוסיפים את הרובד הזה למילים והשיבה כלומר התשובה היייתה ללכת אחרי ההרגל ש הרגליים הם ה חלק הטבעי הנמוך הפשוט המורגל ואני מורגל בבתי מדרשה בתי כנסיות ואם אני רוצה בגלל החשבון תודה רבה מהצלמים אות אם אני רוצה בגלל החשבון ללכת לכל מיני מקומות זה רק חשבון זה מה שאני חושב אבל מה שה טבע שלי לוקח זה לבתי כנסיות ובתי מדרשות אז עד כאן המדרש עכשיו בואו נראה את התוספת של ה שפת אמת במדרש חישבתי דרכיי בכל יום הייתי מכשב לבקל פלוני לדירה פלונית אני הולך והיו מרגליים מביאות וכולי כי בכל דבר בכל מקום יש חיות השם יתברך עכשיו הוא הופך את זה חזרה כלומר מה הבנו עד עכשיו לפי הפשט של הפסוק הבנו שאני בודק את כל הדרכים ורוב הדרכים אינם טובות חוץ מבתי כנסיות בתי מדרשות ששמה יש בית השם שיבתי בבית השם אני רוצה לדבוק בשם לפי השפת אמת אז באמת אני בגלל איזה צרכים או איזה מחשבות הלכתי לכל מיני מקומות ומשהו יותר עמוק במטבע שלי לקח אותי לבית כנסיות בתי מדרשות המחנה המשותף לשניהם זה שיש מקומות שאינם בעלי ערך גבוה שלא לומר דברים יותר א בגנות הדבר אולי בחוסר ערך הדבר לא בעלי ערך גבוה ולעומת זאת יש מקומות שהם עד שמי שמיים אבל יש פה חילוק שאני רציתי ללכת לדברים חסרי ירך ובסוף הלכתי לדברים בעלי ערך אבל הוא אומר לא ככה חישבתי דרכי להגיד על דוד המלך שהוא רצה ללכת סתם לדירה פלונית למקום פלוני יכול זה בעצמו חיסרון מה הנו חכמים בתקנתם שהוא ביקש ללכת לא לבתי כנסיות בסוף רק יש לו משהו מאוד עמוק שמושך אותו אז למה הוא לא חישב גם ללכת לבתי כנסת זאת דרישות ת הדבר הזה לכאורה בחז לא מתורץ אז באמת אומר הצפת האמת יש פה כוונה יותר עמוקה בתוך המדרש והיא שאין הכוונה שכשלו חישב ללכת למקום פלוני לדירה פלונית אז הוא היה במקום אחר מבתי כנסיות ובתי מדרשות אלא שבכל מקום שהוא רצה ללכת מה הוא חיפש שמה את הבית כנסת שבו את הבית מדרש שבו כי בכל דבר ובכל מקום יש חיות השם יתברך ולכן דוד המלך רצה ללכת למקום פלוני לדירה פלונית כי הוא רואה שמה את חיות השם יתברך ובעצם אם נחזור לפשט הפסוק אומר חישבתי דרכי ובתוך כל הדרכים זה לא שאני עזבתי את הדרכים חילקתי את העולם לשניים מקומות לא טובים מקומות כן טובים לא אני הלכתי בכל הדרכים ובכל הדרכים השבתי את רגלי ילדותך לא במקום הדרכים האלה אלא בתוך הדרכים האלה רק בכל מקום הוא דירה ולבוש כלומר המקומות הללו הם לא המקום שהאור מתגלה בו בבהירות בחדות אלא הוא נסתר אז בכל מקום הוא דירה ולבוש מיוחד לחיות בכמה אופנים שונים אז למה דוד המלך חישב דרכיו כי היה לו כל מיני דרכים ובכל דרך היו ותך מלובשים באופן אחר והוא רצה את כל הלבושים שילבשו את האור זה הסוד הפסוק שיש קשר בין החישה דרכי להשיב רגלי ילדותך זה לא ניגוד אלא שיש אור של בתי כנסיות ובתי מדרשות כלומר אור אלוקי בכל מקום ודוד חיש כלומר עסק בהעמקת הדת איפה בכל מקום יש גילוי השם יתברך וכל מקום גילה את השם יתברך באופן שונה בצבע אחר בלבוש אחר ולכן הוא חישב את דרכו לכן הוא הלך לכל המקומות האלה כי הוא רצה לגלות את האור בכל הלבושים שלובת בבית השם כל ימי חיי מה אולי זה זה שיבתי בבית השם שבכל מקום שאני נמצא אני יושב בבית השם כן ישר כוח אז אולי אפילו אומר את זה ב א אולי אפילו לעשות אמת אומר את זה באחד ההמשכים כאן לא זוכר שמה אני זוכר מנצנץ לי אבל ישאר כוח מה שאפשר להבין פה זה ש מתוך זה שהוא שדוד המלך ישב רגליו אז הוא ידעך לעלות חישב דרכיו מתוך זה ידע לעלות את רגליו לתוך ך כלומר כשאני הולך לכל מקום ואני עסוק בחשיבה שהיא עוסקת ב אומרים שמחשבה כתוב בחסידות שמחשבה אותיות חשב מה החשיבה למהות של הדברים ולא על החיצוניות שלהם זה ה אותיות מחשבה לחשוב את המהות הפנימית אז כיוון שהוא חשב את המהות הפנימית אז ממילא הוא העלה את הכל למקור ה אלוקי שלו אז זה מה שהוא אומר בכל מקום ודירה ולבוש מיוחד לחיות בכמה אופנים שונים אבל הפנימיות הכל אחד אז לכן ואשיב רגליי אל דך כלומר שאני אחרי שאני הולך לראות את האור מתגלה בכל לבוש באופן אחר אבל יש אפשרות סכנה שכשאני הולך לראות את אור מתלבש בכל מיני לבושים אז אני אתקע בלבוש ואשכח את האור שמתלבש בו כיוון שהלבוש מתצ בו אור אז הוא מרשים מאוד כמו ה מעשים האלה שלוקחים אנשים לטרקלין ומרוב יופי הם נתקעים שמה והם לא מגיעים עד למלך זה כתוב שאפילו בגן עדן יש יצר הרע כזה וגדולי הצדיקים העירו על הדבר הזה שכשאתה בא לגן עדן אל תתפתל לכל היופי שיש בגן עדן ואף על פי שזה יופי אלוקי וזה אור אלוקי אבל אתה צריך לעבור את הכל ולהגיע דווקא אליו יתברך לא לא להיתקע במקום שהאור שלו מאיר אבל ההערה הזאת היא נטמעת בתוך הלבוש ואחוזה בו וממילא גם עלולה להיות אפילו משועבדת לו למרות שזה אור אלוקי שמאיר שמה וכמה אנחנו מכירים את זה שהרי בעולם הזה כל תאבות העולם הזה הם גם בסוף בפנימיות אור אלוקי וכמה אנחנו נתקיים בלבוש למרות שבסוף הנשמה נמשכת רק בגלל שיש שם אור אלוקי בכל זאת אנחנו תקים בלבוש וכך גם בעולמות עליונים שיש מקום זה מה שרבי נחמן אומר שכשאדם עולה במדרגות אז העיקר זה להגיד לו תעלה עוד אל תישאר פה צריך להיות בקי ברצו רוב מה שלוקחים תורה ו' בקותי מרן רוב מה שלוקחים תרבו זה על בקי בשוב שאם אדם נופל אז הקדוש ברוך הוא איתו אמו ואצלו ולא שמים לב שיש לאדם הרבה מאוד עליות כל אחד ואחד מאיתנו יש לו הרבה עליות בעבודת השם קטנות וגדולות ובעליות אז אדם אומר וואו זכייתי ואז הוא מתיישב ונוח לו באותה דרגה ואומר מה זה בקי צון שכשאדם עולה במדרגה אומר לא אני רוצה עוד יותר אני רוצה עוד יותר כל הלבוש אני רוצה לרוץ ואשיב הרגליי אל דצך ללכת אל המקור האלוקי ומה שאדם נקרא וזה עניין הדרכים שבחזקת סכנה שהדרך יש בה כן ושבע רגליי חישבתי דרכיי אז הדרך זה המקומות הלובשים שדרכם אפשר להגיע למקור האלוקי דרך ההתלבשות שלו בכל מקום ובכל עניין אז הדרכים הם בחזקת סכנה שאחוז בהם ותשכח את הפנימיות האמיתית שלהם ומה שאדם נקרא מהלך להיות מושך חיותו יתברך בכל דבר מה זה נתתי לך מהלכים בין העומדים האלה שהמלאכים נקראים עומדים כי הם יכולים למצוא את הורו יתברך רק בשמיים אבל כשזה מתלבש בתוך הארציות הם נאבדים לגמרי שם הם לא יכולים למצוא לכן חזל אומרים שנפלו המלאכים למטה עזב עזאל בני האלוהים את בנות האדם אז אז בא מבול לעולם אז הכל מתבלבל לגמרי כי הם יש להם יכולת עצומה להיות דבוקים כל הזמן בשמיים ובזה יש מעלת מעלתם גבה ממעלת לאין ארוך אבל עיקר מעלת הנשמה של יהודי שהוא למעלה מן המלאכים זה שהוא יכול לרדת לארץ בתוך כל הלבושים וכל הסכנות והשיב רגלי ילדותך ומה שאדם נקרא מהמהלך אז מה זה מהלך זה המהלך הזה של חישבתי דרכיי ואשיב רגליי אל עדותך זה המהלך להיות מושך יותר יתברך בכל דבר ו בכל מקום כנל על ידי המחשבה קודם כל דבר על ידי זה יוכל למצוא נקודה אמיתית שבכל דבר אז עכשיו הוא מוסיף מדקדק שה ביא את האדם לנקודה הפנימית זה לא להיגרר אחרי המקומות והדירות והלבוש שהוא פוגש אלא שיהיה לו חשבון חשבון צדק שהוא יעסוק בכל דבר שהוא פוגש בגילוי האלוקי שנמצא בו אולי זה הדינמיקה הדינמיקה אולי זה שיש בית בתי כנסיות ובתי מדרשות העומדים הם בבית המהלך הוא הוא יש לו מין אפשרות עם רצועה מסויימת לחזור לבית אבל הוא כל הזמן הוא יכול להלך מהבית קביות כן ולקחת את זה אבל הוא יודע שהוא מהלך הוא יודע שגם לכיוון הזה שהוא הולך אז הוא לא קבוע שמה הוא בגדר זאת אומרת מהלך מצד אחד הולך אבל מצד שני הוא יודע שזה לא קבוע במקום הזה יש כאן באמת דקדוק שלא לא עסקנו בו שזה דירה ובית הוא הלך לדירה ולמקום ומצא את עצמו בבית כי באמת בית זה מקום אינטימי שלי דירה זה מקום ניטרלי מעולם לא קראתי לאשתי אשתי אלא לאשתי ביתי לא לאשתי דירתי לא לאשתי מקומי מקום ודירה זה הניטרליות שלו בית זה האינטימי והשייכות שלו וכשהוא הולך לכל המקומות הוא אומר זה עדיין לא זה עדיין לא שלי אני עדיין צריך ללכת עלי והוא מוצא את עצמו בבתי כנסיות ובתי מדרשות זה ממשיך את הדבר עדותיך הוא הבירור שצריך להיות האדם עד לברר ולאית כי הכל מהשם יתברך קנל אז מה זה ושב רגלי ילדותך עדותיך יש מצוות יש חוקים יש משפטים מה הם עדות עדות זה מלשון עדות אז האדם צריך להעיד כמו שאנחנו נוהגים בליל שבת שעומדים ואומרים ויכולו לפחות בשניים שזה עדות שיהודי גם בקידוש הוא מעיד שהקדוש ברוך הוא ברא שמיים וארץ עכשיו לפני מי הוא מעיד מתי צריך להעיד כשדברים לא ברורים הם נסתרים יש מישהו שיודע את האמת ואחרים אינם יודעים ואז צריך להעיד וגם כאן יש מישהו שיודע את האמת ואולי אפילו בתוך דוד עצמו יש חלק שיודע את האמת האלוקית ויש חלק שהולך אל הלבושים חלק שיודע את האמת האלוקית הוא מעיד בפני שאר החלקים באישיות ודוד המלך מעיד בפני שאר חלקים בעם ישראל לדורו ולדורות שה אלוקות היא החיות שבכל דבר וזה העדות עדותיך שאני מעיד עליך אתם עדי נכון כתוב אתם העדים שלי מה פירוש אתם הידים שלי שיש מקום שלא יודעים ממני ולא יודעים מהאמת שלי וככה נברא הול ם בכוונה ואני בראתי אתם דיי ואני כן וחזר אומרים בחריפות גדולה כביכול אם אין אתם מדי אין אני כן מה זה הקדוש ברוך הוא תלוי בנו הוא ברא את העולם באופן שיש מקום חשכה הי ידיעה ורק על ידי העדות של ישראל אז נמשכת האלוקות שלו לשם אז אתם מדעי ואני כן אז הוא אומר בתי כנסיות רצה לומר כניס הכל תוך הכלל למה זה קשור לבתי כנסיות להיכנס להיכנס להכניס לכנוס להכניס וכלל זה הכנסת ישראל שהיא כונסת את כל ה פרטים וכאן שוב המקור שדיברנו כמה פעמים שרבנו הרב צודה היה אומר שזרח השמש והשמש שעד שלא שקעה שמשו של השפת אמת בטרס זרחה שמשו שרן הרב זצל בת רסד שהוא הגיע לארץ וזה בדיוק העניין ש התפיסה של הכלליות שהיא המקור וה חיו של כל הפרטים וכל הפרטים הם לבושים של האור הפנימי הכללי זה תפיסה ששפת אמת מבאר פעמים רבות מספור ושכ אחר כך הרב זצל עם אותו עניין בהר את כל תורת הגאולה את כל התורה הגואלת של תהליך ההיסטורי שבו צפת האמת לא עסק אבל ב תורה שלמערכת יחסים בין הפרטים והכלל בזה השפת אמת עסק הרבה מאוד אז בתי כנסיות רצה לומר להכניס הכל על תוך הכלל שלא להיות נפרד משורש החיות שמחייה כל כי הל זה שורש החיות ו ו כל הלבושים כל הדירות הם רק הפרטים ברוך אתה אדוני אלוהינו אלך עולם שהכל נהיה בדברו אמ והרצון מהאדם הוא הביטול באמת כל השכל וכל הדעת אל רצון השם יתברך עכשיו הוא חוזר לדקדוק שכבר אמרנו ב מדרש וזה שיש פה חשבון שזה שכל אנחנו אמרנו שהרגליים מלשון ארגל אבל המילה השיבה זה גם לשון תשובה וכאן הוא מדבר על ההבדל בין שכל לבין רצון השכל זה הרשית של היכולות האנושיות כמו שהפסוק אומר ראשית חוכמה כלומר שכל מה שאדם פועל ועושה בידיים ברגליים ב הכל מתחיל מהשכל וזה יתרון האדם על בעל חיים שלמרות שבכוחות הגשמיים לבעלי חיים יש כוחות הרבה יותר מרובים מהאדם אז למה הדם הוא הרודה בכל בעלי החיים בגלל שכלו השכל הוא הראשית והשורש של כל היכולת האנושית אז איפה האדם מתקשר לשם יתברך בנקודה ש יותר גבוהה מהשכל גדול מחכמה ומכבד שכלות מעט מה זה השכלות מעט זה שאני רוצה משהו שהוא הרבה יותר מעבר ל שכלי ולגבי מה שמעבר ל שכלי אני רואה את עצמי כשכל יכולת לראות את עצמי כשכל וכמו ביכולות זה הפתח להביא אותי למה שלמעלה ממידת ומי שיש לו באמת שכל אז עיקר השכל שלו מופנה להבין שכל מה שאני מבין זה רק בתוך הגדרים אין לי יכולת בשכל למה שלמעלה מכל גדר אבל מה אני באמת רוצה את מה שלמעלה מכל גדר זה יוצא שחשבתי דרכי זה היכולת השכלית שנכנסת לכל הגילויים המוגדרים המוגבלים והשיב רגלי עדותיך זה שהרצון הפנימי שלי הוא שייך ל עדותיך למה שלמעלה מכל גבול של חשבון אנושי שבסוף אתה מעיד שזה אמת וכאן קצת אולי עדותך מתהפך שקודם זה אני מעיד על האור שלך אבל האמת היא שעכשיו אני רואה שאתה מעית שזה אמת א שטז אף אחד לאמר דעתו על שטז אבל הקדוש ברוך הוא מעיד שאם תעשה שת זה עד שמי שמיים למה יש פה הגדרה של תנועה כביכול סיבובית של השיבה זאת אומרת זה לא היה מקור ד הספ אדם יכול לפעול בשלוש דרכים אחד רק על פי שכל ושני רק על פי למעלה מהשכל יש היום תנועה גדולה כזאת זרוק את השכל עזוב אותו אין לו שום מקום ותפעל בלי שכל זה אפשרות שנייה ואפשרות שלישית זה וזה מה שעשה תמת כאן מלמד ותמיד הוא מלמד פעם הלי הלל ריינוס לא הלל דוד ריינוס דוד רינוס העיר לי הרה מאוד נכונה על צפת אמת אומר צפת אמת כל הזמן מדבר על שבת ימי החול ונדמה כאילו כל הזמן אומר אתה ממי חול אבל שבת שבת שבת אומרי בשות אמת ר שזה לא מה שהוא אומר מה הוא אומר ששבת נמשכת בתוך כל ימי החול וזה האפשרות השלישית השרות השלישית זה לא שאני אומר טוב עזוב את ימי החול לך לשבת בוודאי לא תישאר בימי החול אלא תראה איך השבת היא הנקודה אמיתית שבכל ימי החול שזה ממש מה שהוא אומר פה וזה תמיד הנקודה הפנימית הזאת השלישית שמחיה את כל הפרטים זה דרכו של עשות אמת אז אם כן הרצון מהאדם שהוא למעל מהשכל הוא בביטול באמת את מה הוא מבטל כל השכל וכל הדעת אל רצון השם יתברך אגם כי מתחילה בא לדי חשבון והסתכלות השכל שאני אני מבין ואחר כך חישבתי דרכיי זה שאני הולך לפי השכל שלי והדרכים של מי הם עכשיו ברשע של הפסוק של מי הדרכים שלי חישבתי דרכים שלי אז ההגבלה האנושית והשיב הרגלי אל אודותיך זה לא שלי דקדוק נפלא מאוד רואה איך הוא מדקדק ומדקדק כל צד פינה הפוך בה והפוך בה דכולה בה ממש גונות ש ולא רק שהוא הופך עוד צד ועוד צד אלא שכל כל הצדדים האלה מתקשרים להיות ממדי עומק הרמוניים אולי אפילו עוד יותר עדותיך זאת אומרת אני יכול להייות כעד אבל זה אתה שאני מעיד עליךך אני עד אבל אני לא אבל אני כלום ואז אתה אומר שגם בחלק השני יש את שני הצדדים לא רק מהחלק הראשון אל השני אלא בשני עצמו יש שני צדדים כן וזהו שכתוב חישבתי דרכיי שהדרכים שלי עם כל זה המבוקש צריך להיות להדבק על ידי זה ברצון העליון לבטל השכל אליו כלומר אני משתמש בשכל כל מה שאפשר תכלית הידיעה שלא נדע אבל זה תכלית הידיעה בלי כל הידיעה אז שלא נדע הוא סתם צימוק עלוב הרבה פחות מאשר הידיעה לכן אנחנו לא סוברים שצריך לזרוק את השכל רק אחרי ש ממצאים את כל היכולות השכליות אז עולים למעלה מהשכל לא זורקים אותו עולים איתו רק שגם זה בא על ידי הדעת והחשבון כנל כלומר גם ה הרצון העליון זה על ידי החשבון ולא בלעדיו לא שעכשיו הבנתי שיש מדרגה יותר גבוהה אז אני זורק את זה לא עם זה זה מתלבש בתוך זה וזהו שכתוב בחוקותיי שתהיו עמלים בתורה כך חזל שאם בחוקותיי תלכו גם רשי מביא שתהיו עמלים בתורה שלא יהיה כוונת הלימוד לידה ולהשיג לא התפיסה בתורה לא השכל בתורה אלא העמל בתורה ומה זה העמל העמל בתורה זה רק כדי שיוכל להתבטל אליו כראוי כלומר שאני משיג את הכל כדי ללכת הלאה זה העיקר העמל ממ אתה צודק שזה לכאורה איש פירוש עמל שעמל זה עבודה שלא עושה פירות ולכן אנו עמלים הם עמלים ואינם מקבלים שכר כי זה עבודה שלא עושה פירות ואנחנו גם בלימוד שהוא לא מוציא פירות מקבלים שכר שני אבל נראה לי שהוא מפרש אחרת זה נוגע חזרה למה שאמרנו קודם בקי בר שבקי צו זה אחד שכשהוא עולה לאיזה מדרגה הוא לא יושב בנחת למה למה הוא לא יושב בנחת הוא יעלה לעוד מדרגה גם אחרי יש עוד מדרגה אז מה למה דווקא היא אז תשב כבר בזאת אלא שהוא אומר זה דרך זה לא אין פה בית זה דרך ואם אתה מגיע למדרגה ואתה מתיישב בה לא הבנת שהמלך הוא העיקר ושום טרקלין הוא לא הסיפור כ זה עוד רובד ועוד רובד רבי שלמה קרלי בחיה מברך את החתן והכלה תחת החופה וא אמר להם אני מברך אתכם שלא תכירו אחד את השני אף פעם כי אם אדם מכיר מישהו אז כבר נגמר והזולת הוא תמיד עומקים על עומקים שאף פעם אתה לא מכיר באמת אז שתמיד תראו בזולת עומקים בלתי מסתיימים וזה ה אומר זה עמל מה זה עמל זה שאתה תמיד בדרך אתה לא מגיע לתחנה כשאתה מגיע לתחנה אתה נינוח הגעתי הביתה עכשיו אני יושב אז אם השגתי משהו הבנתי משהו בתורה אז זהו אז עכשיו יש לי תפיסה אם יש לי תפיסה אני תפוס בזה ועמל בתורה זה שלא אני מגיע למשהו ואני הולך אני הולך אל השם יתברך שמאחורי זה אני מבטל את זה מפני הגילוי האור האלוקי שלמעלה מכל גדר ועל ידי זה אני באמת מגיע לאד מדרגה ש שהיא גם לא התכלית רק הי סימן שבאמת מעבר ל הגדרים האלה יש אור יותר רחב זה ההגדרה הבאה וגם מעבר אליה יש עוד יותר רחב אבל אני לא הולך לשום מדרגה ושום הגדרה אלא אני בעמל כלומר אני תמיד שואף למה שלמעלה מכל גדר הכל גדר הוא תמיד המקפצה לדרגה הבאה וזה בית השם זה בתי כנסיות כי אם אני הגעתי אז כנראה שזה לא זה ודאי שזה לא זה כן ו אם אני מאמין שזה משהו שהוא נסגר ואני הצלחתי להגיע אז כנראה שזה לא זה צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא אפילו בעולם הבא לא נגיע וזה יהיה זה אם מישהו יהיה לו מנוחה בעולם הבא סימן שהוא לא עמל בעולם הזה אז מי שנח בעולם הזה מגיע לו מנוחה בעולם הבא אבל מי שזה מידה כנגד מידה אבל מי שעמל בעולם הזה אז גם בעולם הבא אין לו מנוחה למה כי כל הזמן הוא מגלה עוד ועוד עולמות עד ולידי שנזכה רבי דוד זה עם סוכרזית נכון סרז שלום ד שלום ד שלום זה רק ד רגלי לדות זה רק כבד פת אמת חמ לדבר על הדת על ביטול הדעת מתוך הדעת יקש ממני להפיל [מוזיקה] הקלטה מה מיקלי קלת שלכים לור אתה יכול לשלוח לי אני