שן ברשות הרבים | הרב יעקב אריאל שליט"א | שיעורים כלליים מסכת בבא קמא

דף יט עמוד ב משנה כיצד השן מדת לאכול איך תראו לה אמרנו ששן זה מה שבמה אוכל הנאתה הנה שלך ראוי לה שראוי לה זה היא לא נהנת אז כיצד אחד הגמרא עושה המשנה רוצה להגיד דוגמאות אז אומרת הגמרא המשנה הבהמה ממדת לאכול פירות רכות שזה דרכה לאכול זה נקרא שן החלה כס כלים שלא מחצי נזק זה משונה משונה זה כבר קרן כאן אומר חלחמד והמורים נזק רב רבים פתם חוזרים לירקות אכלה ירקות ברשות הרבים כתוב התורה פתרה את ה את השן ברשות הרבים התורה חי ש רק שניזק שות הרבים מקום שכולם הולכים ומה רשת ללכת ירקות היא אוכלת אבל עכשיו בכל זאת היא נהנתה היא פטורה מדין מעזיק כאילו אין לה דין מה זה אבל יש לה דין אחר סוף הוא בעל הבהמה חסך להוכל שבהמה באה הביתה נותן לה סורים נותן לה קש תבן לאכול היא אחדרך ירקות כבר באה הסביעה אז יוצא שהוא פטור מלהכין אותה עכשיו כי יש כבר היא אכלה בדרך הנאה יש כאן נזק הוא לא חייב אבל הנאה שנתה הוא חסך לו את האוכל ש אוכלצב לכן צריך לשבת מה הנאה זה מה שמת ש אומר כ משנהנת הרחבה משה מה שנת מצד הרחבה מסיק זוב זה עניין אחר רק מה זה חוש הרבים מה זה חוש הנזק רחבה יש ירקן כאן שיש לו דוכני דוכני דוכן דרקות מוציא את זה החוצה ומה הולכת שם אז אם זה מתוך הרחבה זה רשות הרבים אם סידרה רחבה אז אה שזיקה בטח החנו ש לא חנון ש מה שהזיקה לכן הגמרא הז רוצה המשנה רוצה להתגיד שמה מתי זה ש רבים דבר שהוא על הגבול אבל הוא נמצא יותר ש הרבים שות הרבים דבר שנמצא בפנים לא או בצד לא מה שחשוב לנו אנחנו נקד מהנושא של הנאה שבת מהנאה הגמרא בדף כ דנה בשאלה הזאת ואם שמה שננת וכמה כמה זה מהנאה איך להעריך את ההנאה שבהמה מה אכלה הרב אמר מאמיר אמיר זה סוג קש תבל שמה אוכלת הוא הוא חסך לה את האכילה של התבן של אמיר לכן הוא ש דמי אמיר הרב אמר דמי סורים בזו סורים זה מכל משובח יותר בדרך כלל בא לבה נותן לבתו לאכול קש ותבל הרי אם לך סורים זה ודאי משובח יותר היא תשמין יותר יש לו הנאה שהכלה סורים אז זה פה יכלה ירקות פירות דברים שהם כמו שיורים נכון היא לא חייבת על הנזק שגם היה סורים כי זה ש רבים ההנאה של פני סורים כן חייבת של הבית היא נותן לה אמיר אבל בדיעבד שאכלה שעורים יש לו ענה גדולה יותר אבל הוא לא קונה שעורים להחליט את הבהמה הוא היה מחלי את הבמה בסורים אם היה קונה בזול מה זה בזול שליש פחות כבד רבא תנ רב אבא רבי רבי שמעון יוחי הם משלם אתמי אמיר בלבד רב שנחק כבי מהן ואומרים כמה אדם רוצה ליתו להכריטול דבר ש לא רגיל אתה מוכן בכל זאת שלם עבור שהבהמה תאכל אורך יותר טוב זה ישביח אותה כמה מוכן שזה אז הוא מוכן לשלם לא על חיטים החיטים אולי נותן לה לאכול גם לא הכל לחיטים אבל אם כבר מישהו מוכן להכיל אותם בחיטים אם זה יהיה בזול כדאי לו כך אחלה כן א אלה אומרים עומדים רוצה בדרו מי שלא רג אחלה חיטים דבר הלאה פטורה פטורה משנה דמי חיטים אבל כן ש דמי הנאה מהחיתים אם היה בזול זה אמרנו שליש פחות ככה מקובל להגיד שדבר ש שאדם מוכן לקנות בזול זה שלש פחות אז כן מחלוקת בין כן בין רבא לרב ש בין רבא לרבא האם דמי סורים בזול או דמי אמיר כי מצד האחד דמי אמיר זה מקובל בבית אמיר אבל פה שכל אוכל משובח בדיעבד יכול להיות שיהיה מוכן לקנות אוכל כזה בזול עכשיו יש כן נושא חדש שכאלה לא קשור לכל הסוגיה שלהם לנו הוא נמצא פה כ יש לו קשר לכן צריך לרות גם את ההמשך כי יש לו קשר עקיף לסוגיה שלנו ח יותר מקשר עקיף לא מתחילה סוגיה חדשה זה נד לא חסר אז אמר לרב חיזר ברחמה לא גבן באורטה בתחומה תחומה זה המקום של בית המדרש באותו הוא לא היה באותו ערב במקום לא היה לו איזה רוע משפחתי או סמה יעייף לא באותו ערב ללמוד בדרש באותו ערב עסקו בשאלה הזאת דנו בשאלה הזאת של זה נהנה זה לא חסר אז לא הייתה הפסדת את הדיון דיבר אלינו היה לנו שם נושא טוב יפה מעניין חשוב אמר מהם ידע מהת אמר לדם בך צדו צות שכר אין צות שכר הפשט הוא צר אדם בא לגור בחצר חברו אז הפשו זה שכר ביזה חצר חצר אומכרה חצר פנויה שלא מדה השכרה איך דם אם חסר דלקים על ההגרה וגם גם מגר זה לא נהנה וזה לא חסר אלא בחצים להגרב גם מגר אם זה גם שדה חצר את השכירות והאדם הזה בדרך כלל מחפש מקום סוכה מקום למחיות בו זה המקובל בדרך כלל סוחר מזכיר מזכיר זהו דירה או חצר עומדת להזכרה והסוחר המחפש מישהו שזכיר לו מוכן שלם אז הוא נכנס בלי דעת בא לבית ברור זה שלם כי זה סוכר אז זה לא אלא חצר גם להגע גם רב מגר זה נהנה וזה חסר סליחה בחצר זה לא קיים גרה וגם מיד מגר אדם הזה כן מחפש חצר לזכור מחן שלם לו חצר רקע שהומד שהיא לא בשימוש ולא עומד ההשכרה אז הוא משתמש בבינתיים מצד בעל הבית אין כאן אין כאן חיסרות היא לא עמדה לשימוש כרגע שצדו ה הוא חסר לעצמו בזכירות אז אז זה המחלוקת כאן עכשיו מה היא מצי אמר לי מה חזרתיך יכול להגיד בעל החסר מה הפסדתי לך אתה זה לא עומד להזכרה בכללצר לא בשימוש השתמשתי מה הפסדת מה מה גרמתי לך איזה נזק מה אכפת לך צד שני אומר לו אבל אתה היית מוכן לשלם מקום מקום אחר אל הודמצי אמר לי היתנית יכול בעל החצר לומר לו הרי נהנית ויתה מוכן חיפשת חצר להזכרה ולא מצאת מצאת את החצר שלי נכון שאני לא לא היה בשימוש אבל אתה כן מעניין השלם אז כן כן שאלה יש שני מצד המזכיר הוא חייב לשלם מצד הסוחר סליחה מזכיר לא מזכיר בעלך עצר הוא אין לו זכות תביאה שהוא על הזכרה כי הוא זה לא עומד הזכרה אבל יש מצד ה הסוחר יש חיוב אז יש אפי הולכים פי הסוחר פ מזכיר אמר תיתי זה משנה אמר זה משנה איזה משנה איפה מצאנו הם היו הרבקים שניות אומר עבדת כל השס ומצאתי משניה שעוסק בנושא הזה אמר תשמש לי אם אתה אתה תשמש אותי אני אגיד לך איזה משנה שק סודרה קרח לבי אותו הוריד לו את הסודר קר חדש הנה שימשתי אותך אמר טוב ככה אני עכשיו גיד לך את המשנה הזאת משנה שלנו אם נהנית משלמת מה שנהנת הרי מדובר כאן בגרקות פשות הרבים שזה נזק אבל נזק א הבמה פטורה ממנו כי זה הרבים התורה פתרה אבל נהנתים כאן דומה ממש למקרה שלנו מצד בעל הירקות חזה הוא לא אין לו זכות תביאה שמת את זה ברחוב מקום שבמות הולכות וכל אחד תוכל לאכול מזה ומי שאתה אוכלת פטורה מה יש לך איזה דרישות יש לך אז מצד הניזק אין לו אין לו תביעה אבל המזיק נהנה אז אז זה כמו חצר שלומד הזכרה ו ואדם שרוצה לזכור אז ששלם את מנאה הנה כתוב אם כן משלם אמר לרמרב כמה לאיש גבר דמר ישראל רב אמר שנתן את התשובה זו המשנה לא יודע כמה מה הוא לא צודק הוא בכל זאת הוא זכה לכוון כהלכה מה רוצה להגיד לו הראה לא ראיה אבל יש בזה משהו אחר שהוא לא חשב עליו הוא כיוון הוא לא כיוון למה שהיה נכון יותר לומר מדוע אומר דו אגב זה לא מנתניטי כמובן בכל זאת קיבל ממנו את התשובה שלו שמה שזה זה חסר חייב האם זה נה זה חסר הירקות ברחוב הם הם בכל זאת נחסרו נכון ש מי ששם ברחוב יודע שבהמות יכולות לאכול ומי שאכלה לא לא תשלם לו אבל את שתהלם כך ש בכל זאת אם אני מה אגיד אף ות אוכלת היה לוקח את הירקות מחזיר הביתה זה השלו בזמן שהירקות היו ברחוב והוזקו אין לו זכות טבי אבל להגיד שאין לו בעלות לגמרי זה שלו יכול לו נזק אז זה לא דורש סתם זה לא כמו חסר לומד הזכרה חס אין שום אין לו שום שום תביעת רווחים שום דבר אין לו אין לו נזק אין לו רבח פה יש לו נזק זה נזק חסר הוא ואז זה נזק לא חסר חצר זה נהנה לא חסר פה זה יש זה חסר בחמה שהביא את הראיה הזאת סתם פירות רבים מפכיר מפכיר לו לא זה לא חסר זה חסר כי זה אפקו טוב כנס כרגע עומק המחלוקת נעשה שבוע הבא כרגע נגע בזה קצת בן הצד הגמרא הביאה את כל הסוגיה הזאת של זה חסר מוצמד ש בגלל הראיה הזאת אחר כך מביא הריות אחרות דוכה סוגיה שלמה כן עניינינו הגמרא צה להביא אתה משם אז בואו נסתכל בהמה שאכלה לירקות ברחוב ברשות הרבים פטורה מדין מזיק כי זה שן רשות הרבים פטורה אבל משל מהנאה ויש מחלוקת איזה כמה זה בני הנאה בני אמיר או דני הסיר מזו ש די הנאה כאן שה חיוב ההנאה זה איזה מה מקור חיוב מה גדר חיוב זה מזיק הרי מדין מזיק היא פטורה אבכות זננת אז על זה יש כדין מזיק בכל זאת ההנאה הזאת היא משמת דין מזיק או איזה חוב בעלמה שזה הזו של הקצות הוא אומר ככה משלם כל שננת ונראה דף גב דבות זיקין משלמים ממיתב ידית זה התלול אבל זה בזה לא משלם אלא מזיבורית חוב מזיבורית אומר זה אין כאן מזיק מדין מזיק פטורה אבל למה סוף סוף היא נהנית הנענה הזאת היא לא מדית מזיק העני בדין חוב דינו ב ציבורית בינונית זה תננת חכמים תקנו בינונית שלא תנדל לפני לובים אז אמרו אמרו ש אף אדם לא ידע שיוכל חליפורה בציבורית לכן הוא חכמים חיו שלהם מבינונית אבל פה זה לא חוב זה לא חוב של בעל חוב אדם שמלווה כסף ששם אנחנו אומרים שלא דלובים פה זה מהזה במה שכחוב להז פה אני צורך לעשות תקנה בינונית נשאר הדין בזיבורית החוץ בעלים הוא בנו משם זה בזיבורית כן הקצות מניח שצמ זיבורית דין זה חוב ולא מעזוני עוד מה שהקצות אומר אין דין מעזיק פה הור שמח את הספק וקצת וחולק על קצת ולמד מסב כתוב נחמד אמרו בבקד שאנ פש הרבים שזק אותו שלו רשות דלך כן לא עבדין נזק עליו הריחוב בעלמה הוא משלם בזיבורית התורה מרתה מזה מדין נזק עד כאן הוא מסכים לקצות לכורה נראה דת חמיתה דמורה פרק צ דף דכשור המשך הסוגיה שקיבת טובה עם זה נהנה חסר פטור הוא חייב כן כאן הסוגיה שעוסקת וזה נהנה חסר לכו גם הוא רואים האם זה נהנה לחסר פטור או חייב לחוב שם ממה הוא שם זה חוב של חוב שם ברור ש אם למד מה חייב זה חוב ש בבנו ציבורית הכל זה זה תום חוב למנדה אמר שזה נהנה חסר חייו זה חוב א פשית רמ בחמה משנתנו אם נהנית משלמת מה שנהנית עכשיו עכשיו מה מה הייתה הראיה שם בחמ ראינו ש הביא את העיה הזאת ורב אמר עליו כמהכל לא מרגיש דמרא אף גדול לא יודע מי קיבלה מני הרי זה חסר ואז בחמר סתם פירבים הפקו מפקר זה לא חסר בכל זאת כל זאת שלמת מה שנהנת מכאן רא מכאן ראיה שזה נהנה וזה לא חסר חייב אז החוב הזה חוב אז כשה רבים פטור דין זקין לגמרי רק משום מהנאה חייב הרי הלא מוכח זה זה חס חייב לחיסרון על הלאךליך משפט שלא הבנתי בדיוק החיסרון לא הלא הניח לא המילה הזו לא הניח לא בורה נמשיך זה ברור אבל החיסרון זה ש שהבהמה אכלה את הירקות ועכשיו הוא הפסיד אותם זה לא הפסד כי זה כי זה פשוט רבים בתוך פתראה אותו לא בלחיסרון לא חיבת תורה משני רבה דהי זה זה חסר אז כן חסר כי הרמ אמר זה הפקר הרב אמר זה אף כר לכן רבי אמר שהראיה היא לא ראיה תרוש דמה תראתו את תורה לחיסרון מקום דקנה אבל מקום קנה לא פירת תורה לחיסרון חי אור שמח רוצה הולך לקרות פירושים שמה מחלוקים זה רבאבר רבאבר רבא אמר אין ראיה אין ראיה משנתנו כי זה זה חסר ואז זה אמר לו מלחם זה לא חסר זה הפקר מה הסכה של רבא נכון בסוף זה היא נהנית ההנאה הזאת הגמרא שזה שלמרות שהיא לא חסירה לגסירה נזק היא לא חייבת אבל בני דין ההנאה היא כן חייבת עכשיו מה זה הגדר הזה של ההנאה וצו מסרף חיסרון עם הנאה יש כאן חיסרון נכון שהחיסרון פטורה מדין מזיק כי במה בקש רבים פטורה אבל ההנאה אומרת שזה לא פטר לגמרי הוא רוצה להגיד שמה שהתורה תורה מדמה מזיק לא פתרה לגמרי מזיק היא פטרה מדמה את כל הנזק זה פתורה אבל הנהה שהיא כן זה כן מצטרף על החיסרון היא משלמת מה שכן תו מסר ברכין חיוב רק הנה לחוד דין לא כן ברחוב דעלמה אבל היתי אתחיו של חיסרון ש מזיק רוצה להגיד שמחלוק ברחמה תהיה בשאלה הזאת ברחמה זה אין כאן חיסרון בכלל זה הפקר ואין כאן חיסרון בא רבא אומר הרב זה לא ד המשנה שלנו עוסקת בחיסרון אתה זה נלך חסר זה חצר שאין בה שום חיסרון אז מה אז מה המחלוק לרמחמה רמחמהסבר שאין שום חיוף הפקר רבא סובר נכון שהתורה פטרה את את הבהמה שאכלה בשבים מעניין את זה כולו אבל אם היא נהנית אז צריך כן חיבה אותה החיוב הנאה זה מזיק נכון ש מצד אחד אין כאן אין כאן אין כאן מזיק כי זה התורה פתרה אבל יכול נהנת על ההנאה הזאת שזה מזיק ואז יח בידית כך ברוס לומר דבר ש לא פשוט כך הסוגיה אמרת שנקיע בשק הסוגיה הזאת צריך לסג יותר גם זה לא מוכח כיוון אומר רוצה זה לא הכחי כי אפשר לומר כך כיוון דחזינה תפסקו פוסקים ילין אותו למד חברו משלם לא כדי יורד לו ברשות מה הדין בהם ככה לגמרי אדם בא ומכיל את פרתו של חברו בלי שולו לכן האוכל שאוכל סורי הפוקס לתבן משלו הוא חסך הבעל הבית את ה את המזון שבעד לתת לו אבל הוא לא שאל אותו עשה בלי הסכמתו והוא הוציא משלו את ההוצאות משלו אני זכות לדרוש איך זה הוצאות מי ביקש ממך נכון לא ביקשת ממני אבל שחה טובה הרווחת אבל אני הוצאתי כסף מגיע לי משהו לא זה דיון זה דיון מקומות אחרים ואף דעירות הוא רצונו הרי בעל הפירות זה עושה את זה ברצונו אם כן אוכל הרבים מקום שאתה רגע לאלוכן על זה הדרך רוצה להגיד כך בעל הפירות שהניח את הפירות של הרבים אין לו זכות לטבועד מן נזק התורה פתרה את שני הרבי א סוף סוף הבהמה שאכלה נהנת זה כמו אדם שמכיל את חברו בלישות אותו מגיע לו איזה משהו משל שנת אבל לא ממיתב אז אז כן כש כן מחל את השאלה הזאת מכיוון אחר כבו מי שמאכיל מד חברו שלא מדעתו מגיע לו החזה הוצאות מסוים אבל זה לא לא מדין מה זה זה חוב אדם הוציא משלו משהו הוא חברו עשה טובה לחברו חברו לא ביקש ממנו בסוף הוא חברו נהמה מזה אז ה הוא חייב לתת לו פיצוי מסוים זה חוב לא מה זה קודם רגיד שיתכן זה כן מה זה חזק סברה חדשה ואם זה בכלל תזק וד צריך קצת אחרה שאלה אם לסמוך על הסורה הזאת או ואם כן שב לפי זה עד לא תנשנתנו ומכניס פירותיו סוגי אחרת כזה אחר כך מצאתי בשוד הרשבא חלק ד שם כבל חוף ש אבל יום מחר לכן הוא לא בסוף הוא לא יכול לקצות הוא מסכים לקצות על הקצות לא נמק בדיוק למה הוא רוצה למצוא זה נימוק מצא את זה ספרה מאוד מעניינת כמו מי שמאכיל את חברו בלי הסכמתו שמקבל די הוצאות אז אז בני הוצאות זה חוב וכן שלם קיבל חוב הרשב בדמה שלה הזאת שאלת מה ששנינוקתד הרגל אכלה מתוך הרחבה של מהשנה מה היא משלמת נעלייה או מנח בינונית ב שאלה הזקס שואל הרשבא אם זה עלייה ש שזה שזה כן שמת מהידית או מנחה מינונית כחו בעלמה מפנימה התורה הנזק קים בידית זחמסנים שמר אדם מה אני גוזלים שהמסבירה מדוע נזקים בידית התורה רצה לנות את הדלת בפני מזיקים אדם יכול אני אזיק ואחר שלם אני אשלם זיבורי חוב בתיך לי חוב זה אדם שמלבד את חברו מרצונותו עושה מצווה אתה מזיק אתה רוצה להרוויח מזה לעשות נזק שלם אחר כך בזיבורית צלם מעידית התורה רצה ללות נגזמנים כ אמרת מהניגזה תדבר גם נזקים ואחר פה הבמה אוכלת ברחוב אני לא צריך למנוע את זה ממנה אני אני לא גזלן לא חמסן בעל במה ש ברוב התורה אמרה שמה שוכרת רבים פטורה שלא מתכוון לגזור נסדה נסדה אני לא יודע אולי כבר אנסדה שלא באותה זק שהרי לא חיבול שלם אפילו מה שאכלה אלא מה שנהנת אז רואים אי אפשר להגיד שהוא מזיק התורה אמרה שהוא פטור למרות ש אדם שיודע יודע שבמותו ברוך הוא היא תאכל אבל התורה גם השימה על הניזק מה אתה שמת ילות ברחוב אז הוא אומר זה כיוון שאין אין פה הרב שואל מנג את השאלה שלו על ידי ספרה חדשה שהתורה החמירה במזיק ש מנייד עוד ממזיקים אבל הבהמה של ברחוב הוא לא גזן לא חמסן הוא יודכן התורה לא חיוה אותו שלמה מזי אבל היא נהנית מסעל חו זה שואל ה השואל את הרשבה בתשובה נראה דבר ברור שלא משנה מלייה שכאן הפוך חצי נזק זה משנה מלייה הרי אפילו שור טעם שיזיק שמשנה חצי נזק אבל זה כבר לא מעלייה זה מגופו של השור ו הגופו של השור זה גמור עלייה אבל לא בגלל שזה עליה בגלל שגופו של השור אין אין דין חובת שם עלייה בשור טעם שהזיק אבל כן שזה התורה אמרה שם רא חצי נזק אז בגופו כמר שפה את חצי נזק זכורות זה בא עם נעלייה משלם גבוה משלם חש אפילו חצי נזק כן לא משלם פטול גם של בני הנאה ז פחות מ מ פחות מקרן אלא מה ש מכל מקום גם בגוף לחוד ומשלם ואין זה בכלל נזיקי זה לא מדין יזקי רחבה אינו מחשיב כמזיק רחבה זה כמו שאמרנו הירקן מוציא את היוכל שלו לתוך הרחוב במקום שמות הולכות אז מה הוא מצפה שלא יאכלו הוא עושה חשבון שווה לי שיוצא ברחוב שכל אחד יעבור שם יקנה וכי טוב לא אכפת לי החשבון שלו רק הגדרה רחבה שפולטת לתוך החנות לתוך הרחוב זה רשות הרבים ושם במה פטורה צידר חווה זה כמו משהו אחר אבל זה הרחבה עצמה עוד ידו ש שהיה אלא ממונו של זה שהיו בפירות שלו בידו של בעל הפרה מה קורה הפרה עברה שם ואכלה לקחה בעצם רכוש לא שלה לכאורה ואכלה אז אני לא משים אותה מדין גזנית או מזיק אבל בכל זאת שתעלם העובדה שבמה זאת עברה שם ואכלה דבר שלא שלה התורה פתרה אותה אבל זה בכל זאת זה לא שלה שאין זה א הדין שזה מרה זה נזקין אינו אלא אינו שאין זה כלל כל שלם נליה שהרי הישן אינה מתכוונת להזיק מי שישן הזיק שיהיה תוך שנתו אדם אדם ש נקבה לא יודע יכול שהיא הייתה אישה שעשתה את זה לכן הוא לא הוא לא דבר שמלאך ראשון היו כלים על המיטה תמיד רחבה או ישד ה בטוח שלא יזיד היא באמצע להתפח והזיד מתוך שנתו לא בכוונה אפילו לא משוגג ד שלא מזיד משלם אין כזיק ולמה במה משלם הוא מזיק משלם מן העלייה משלם מן הידית למה אתה אמרת שכל הסיבה שהתורה חייבה אותו שלם מן הידית כדי מזיקים תזיקו אבל זה שישן מזה בלי כוונה אתה יכול להגיד לו שצריך שהוא שהתורה צה למנוע ממנו ש שלא יזיק טוב אפשר כן להגיד התורה אמרה אתה הולך לישון על מיטה ויש ויש עליה כלים ואתה הולך לישון אתה צריך לך ששלם מן העלייה אפשר להגיד אחר שבר לא מקבל את זה אומר הוא הרי לא כמעט בטוח שלא יזיק והנזק נסע בכלל בלי רצונו אפשר להגיד שישים אותו ו שהוא מתכוון להזיק הוא צריך לחסום אותו לו דפניו לא זה אין אי אפשר להגיד את הסמחה הזאת אף פש הכל להזיק שהוא ישן נכון הוא מבין מה ש עש יודע שישן עלול להזיק לא מתכוון להזיק לא יודע הכל להזיק בין האור כשהוא אר הוא לא יזיק רק בתוך שינה זה קרה לוטם קמר בגזים וחמסנים אתה בעלמה אומר הגמרא שנת נתנה נימוק זה התורה לא אמרה את זה שם הגמרא סג ספר כי משוואה בין נזקין לבין נזקין לבין בעל חובזה משנה המשנה בגיט הנזקין כך שם המשנה הנזקים שמים בידית ועל חובית ש בזיבורית גמר ש מסבירה כל למה זה בידית למה זה בזורית למה זה ב אז בני מסביר בעלחוב דלת באישה ש לא זה לא הלוואה ש שצריכים ד לפניה ולכן שה בזיבורית ל חור בבנונית שם שם לא בידית הגמרא מסביר בןזקין זה לא זה רק זה הסבר להבחנות בין נזקין חוב ואישה זה זה אבל זה בעצם עיקר הדין התורה לא אומרה את הספרה הזאת אתה אומר לדעת התורה כאילו זה הספרה התורה אמרה כלל מזיק שלם בידית גם בלי כוונה אז לכן אם אתה עוזר לסויתנו מה אתה מביא מה אתה אומר שפה זה הבהמה שלחלם הרחבה היא משנה אז אתה רוצה להגיד שזה שהתורה כאן פטרה אותה מעידים שהיא לא מתכוונת להזיק אבל יכל יך למרח יכול להיות שיש מקצת מה זה כשמתכונים יש טעם ותשלומים בעלייה הכניסו כל שאר הנזיקים כזה מה אומר הרשב זה נקרא נכון שהרחבה היא ברשות הרבים אמר זה לא בדיוק הרחבה הזאת היא המשך היא דוכן שיוצא מהחנות בחנות רשות נזק ומה תכניס את הראש לתוך החנות לתוך הוודאי שחייבת הרחבה הרחבה זה הדוכן שיוצא החוצה ומה הולכת שם נכון שזה לפי הדין זה רשות הרבים אבל יש תעלה מכך שהבמה אכלה הרחבה שזה רכוש של ה של הניזק זה לא חלה כל כך זה מה זה התורה פטרה התורה פטרה באמת יודע שבכל זאת זה פשוט ערבים אבל להגיד שזה זה לא מזיק זה כן מזיק ומזיק פטור ולכן שלם מעליה ואמר הרשבה לכן ראינו כאן מחלוקת מן ה הקצות נתן לומר זה חוב בעלמה ההוא שמח גם כן נתה לומר זה חוב בעלמה אבל הרשבא אומר זה מזי כל אחרי הנושא לא הוכרה מחלוקת זה לא לא את המשור הרשב הוא ראשון בן אחרונים אבל אפשר להגיד שזה מחלוקת שכולה נגיד הנחל דוד אנחנו בוא נחזור חזרה לסוגי דפתר בהמשך שעל זה ה האור שמח בנה את העניין חז דף כ עמוד בסמר התוספות דף כ עמוד ב הרי רב חמה הביר ראיה המשנה שלנו מה שנהנת הרב אמר עליו כמה אחד הרב גם לא הרגיש שזה בכלל לא ראיה אל הוא התכוון הוא שמח כן כן הלכה שזה חסר חייו אבל לא מדינה המשנה המשנה לאשרך כי המשנה זה זה נהנה וזה חסר בחר מהבר זה זה לא חסר אז אם לא חסר אדם תשלם אז מה מה זה אפקור מאבקר הפקור זה פירושו אמר אפקורי זה נקרא שזה לא שלא בכלל אומרים תוספות אפקו אף כרוא לא לגמרי ואם כן אפילו מה שננת לא משלם אם זה הפקר לא משם מה שננתם להפקר מה מה אתה רוצה ממנה במה שכלב פירות שבהמות רואות בשדות לא בשדות בכל ה מקום שבהמות רואות שמה יש עסב ברות אוכלות זה לא של אף אחד זה בר נכון יש חלוקת עבודה כל הרואים זה האזור שלי זה אזור שלך זה לא בעלות זה לא בעלות זה זכות חלוקת עבודה ביניהם אני אוכל הבמות שיאכלו בהר הזה אתה תאכל בהר השני לא נפל עד השני אבל בלות אין אף אחד זה עסף בר כל מי שעובר שם כותב עשבים רוצה לאכול שיאכל אף אחד לא לא יכול לדרוש מהרועים ששלמו על העסב שכלו גם במדינה לא נח זהות מדינה מה זה אדנות מדינה זה ש דבר שהעשב של המדינה זה זה הבדינה זה היא יכולה זה זכותה לשתוט בזה זה לא רכוש ממשי זה בר זה הפקר אז מה עשים זה הפקר למה שם שנהנת כ זה זה לא הפקר גמור זה הפקר קצת אז מה זה זה כן הבקר לא הפקר מה זה ד לגמרי דם כן אפילו מה שנת לא משלם מתייאש מהם שסבור שקלקלו מחמת שרבים דור רוחסים עליהם אדם שהניח ירקות רבים מתייאש מהם כי יודע שבהמות עלולות לאכול אז זה לא הפקר גיאוש את כאן לא מסבירים את הבן גאוש להפקר כנראה שסב חנה את רק אומרים זה לא הפקר גמור זה חצי הפקר זה לא ברור מה יוש להפקר מה זה יאוש אדם איבד עבדה אין בסימן אומר באי לחסון כיס על אב שיהיה כפרות אז הוא יתר על זה לא יפיר והוא יודע שמי שמצא את הידע זה שלו לגמרי לא תחזיר אותו בא לבית הפקיר אז מה זה יאוש הפקר או לא הבקר הדברים צום בירום עד ש יבוא מה שננת אז דמי הנאה הוא כן דורש זה לא הפקר אם זה הפק גמור אין לו זכות לדרוש שום דבר זה הפקר זה בעל אבל זה לא הפקר גמור לכן אומר אני לא יכול לדרוש בנות תשלום נזק אבל דרוש בני הנה אני יכול דברים סתומים אומר נחלת דוד הכרח רוצה לומר דת הספות סבור שיתקלקלו כל כך עד שלא יהיו שווים כלל אפילו פור דנה מילו הוא הוא יודע מראש שהוא שם את הירקות ברחוב שמתקלקו גם ולא שמים כלום אבל צד שני הזה עמוד ורד מהנאה ויש ויש לעשות סימוכים לסבר הזו מה תכתב הרמבם תזרוב זה שו המבדנו לדעת איזקינו כך עושים סוגיה אחרת במציעה מדעת זה שונה מהבדה גילה אדם עבדה גילה מדעת יראו לו מדעת עבד מד אדם הלך ולא שם לב שזה חור בתרמיש מאחריו ומשם נפו מטבעות זה עבידה שלא מדעת וגם היה בסימן אז אז הוא מצפה שיחזירו לו ואם אין סימן הוא לא אז הוא מתייאש כל עבדות שזה לא מדעת מה עבדה מדעת אדם בכוונה שם דבר מקום שילך לאיבוד זה סוגיה הראשונה מציאות בגורן בגורן דשים את התבואה בסוף לוקחים את הכל דישה זריעה לוקחים אורזים נסקים לוקחים הגורן זה מקום פטור ציבורי כל אחד בתורו בא ודש את את ה דש את התועה שלו גומר לוקח את הכל תמיד נשארים גרגרים מה הרצפה שים הגרגרים האלה אדם ש זה היה שלו אבל הוא אוסף את בסוף הוא לאסף הוא לא יכול לקחת כל גגיר גגיר הוא אוסף אתרובתואה לתוך שקים ולך לו הוא לא יכול חבל לו לטרוח על כל גרגיר וגרגיר מכאן זה קו עמות מי שזה המציאות יודע ששאלה כמה זה אדם אבל מה ש אומר זה עבדה מדעת כשהוא משאיר את את הגגרים שם והוא הולך לו הוא מתייאש מזה אבל זה לא עיבוד של זה עיבוד מדעת מה הגדר שעבדה מדעת אז הרב הרב אומר ככה כתבני פרתו ברפת זה לא כשר לך לו כס סות הרבים והלך לו כבר בהם אחרי זה הבן לדעת ואף על פי שאסור לרואה ליטול דבר זה עצמו זהו להחזיר לו הרב אומר זה דין באמצע זה לא הפקר אלא מה שהוא יטר על ותר על זה הוא לא הבכיר את זה לכן אסור לרואה לקחת כי אולי הבעל הבית יחס סור כן ככ בינתיים הוא לא לוקח את זה כיוון שהוא בינתיים לא לוקח את זה בעצםזה הוא יתר על זה אבל הוא לא יתר לגמרי כי יכול להיות שירצה לחזור בו אז אסור לקחת את זה אבל לכן אבל מי שמוא את זה לא חייב להחזיר לו כן יכול זה מסבניים כזה מה זה זה הפקר או לא הפקר אומר אומר הנחזית זה הפשר תוספות אדם שבא לירקות שהניח ירקות רבים ויודע שבהמות יאכלו שם ששם פטורה תורה זה לא ההפקרה מדעת מה שאמרה הפקר זה לא הפקר גמור שזורים הוא יתר על זה הוא יודע שזה עלול לאכול אבל דוגמה מה כאן אדם שניח את הירקות רבים ובסוף היום אף ומה לא אחר לוקח חוזר לוקח את זה הביתה זה שלא בעצם אז מי שרואה את זה בחור לא חייב להחזיר לו את זה אתה עכשיו אתה בחור מדעת אני אחזיר לך את זה אבל אסור לו לקחת את זה וזה שבהמש לוקחת את זה לוחדת את זה מדבר בשפה אנושית אסור היה לאכול את זה התורה פטרה אותם משום שזה דרכם מות לאכול משבים התורה לא חיוש רבים אבל להגיד שמותר לה לאכול לא ואז יוצא יש איזה גדר זה זה מסיק וכן פנח לדוד הפשט בגמרא שם דף כ עמוד ב היא שזה לפי שת הרמבם שזה עבדה מדעת שמס ביניים זה וזה כאן נגיד זה בעצם ש בשורה התחתונה במקורות להבן סו מודע יסורה מכאן שיש יאוש שיעוש לא כפ יאושג כמו הפקר זה דומה להפקר שומר יש שם מקומות רבים ש הגמרא מחליפה בלשון פעם קוראת ליאוש אפקר הפקר יאוש כל מקום לבדוק בדיוק מה גדר גדרה מקומית זה הפקר או יאוש בעבדה או בגזלה זה יאוש אבל לא הפקר אלעבדה בסימן אז היוש מוחלט כאן התורה התירה זה יאוש מוחלט אבל מדת זה יאוש שלא יפקר אגב הקצות ונתיבות שניהם א בסוגיה הזאת של יאוש גזלה בבידה מסבירים כך בהפקר כשאדם מפקיר מיד יצא מרשותו הפקר זה הוצאה מוחלטת אני מפקיר את זה לא שלי של העולם כולו הפקר מוחלט יאוש זה השלמה עם מצב אבל בא לךון כיס זה עדיין לא הפקר אם באמת הוא ימצא את זה בכל זאת אז הוא שלא זה לא ההפקר הוא לא זכה היא היה שלמה מצב הלך ליבוד נו כפרה אבל אם נמצא את זה בכל זאת אז הוא לא זוכה מההפקר התברר שהוא בכלל לא התייאש הוא התייאש משום שחשב שאין סיכוי בסוף כן מצא את זה הוא שמח שלא זה הוא לא זוכה להפקר הוא בר שהיאוש בטל היה יאוש זמנית עד שבטלאש הפקר יוצא לגמרי מרשותו. יאוש לא יוצא מרשותו עד שמישהו אחר יקח את זה ואז אין סיכוי שיחזיר את זה. כדם לא תחזיר אדם לא תחזיר עבדה ש שבע בעלי התייאש. זה זה זה בעצם דומת הגדרה של הרמב"ם. אם כן לפי נכ דוד שמזמין את הסוגיה שלנו לפי הרמבם אז ה גם מרמ ברחמה שמה הפקר אז השאלה היא אם זה הפקר אז למה שלד מה הנאה אז אומר זה לא הפקר במשמעות הפשוטה זה הפקר של הבנה מדעת הבדה מדעת אדם כמו מתייאש אבל לא יתר לגמרי הוא יכול אם זה יוכל להחציר את זה חזרה אחר כך אמרנו אם בא אם מי ששם בא להרקות ששם ברחוב בסוף היום יוכל להחזיר חזרה את הרגות לעצמו ושלא הוא לא הוא לא הבכיר כמו התייאש הוא שם ברחוב יודע שטרסו יכלו מי שיאכל שיאכל לא שהוא הבכיר את זה מי שיאכל אין זכות בו התורה פתרה אותו זה הכל אבל מי שאכלה היא אחת שלו והזיקה לו אז לפי ההגדרה הזאת צודק הרשבה ששמו נזיקים טוב זה נחלת דוד התור חולק על הרמבם סובר שבד זה הפיר גמור אז אבל שרון ברחמה סובר הפקר יכול להיות גם הטור שעבדה מדעת גמורה זה הפקר פה זה הפקר חלקי כמו הסות אומרים אז אם כן לפי ההסבר שלך דוד אז אמרנו שהרשבה צודק יש גם מקום לעשות שיגול דעת אחר נחזור לסוגיה דף יט מה אומרת הגמרא שם בא מני רב יר סליחה לפניכם דף כמוד הז כ הגמר ואם נהנת שנה אמר רבא כמה רבא אמר דמי אמיר רב אמר דמי סורים בזון בנו נתן לקבל דרבא ותן לקבל ד רבא מה שורש המחלוקת בין רבא לרבא רב סבד מאמיר זה המזון הקבוע שנותטל בהם תוך היא נהנתה מבחינתי שלי ההנאה הזאת לא שווה יותר מדמי אמיר אני לא יודע שהיא יכלה ירקות משובחים כל סורים אני לא לא ביקשתי את זה אני לא צריך את זה אין אין אין לי חובה שלם אז זה מסור גם סמכ בזו לא חייב אני חייב רק את ההנאה שנקרמה לי מהסטנדרט שאני נותן לאכול אמיר מה אומר אבא זה לא קשה לא פשוט סוף סוף היא נהנתה ואתה אז יכול להיות שאתה היית נותן את המז אבל מה הדין שאתה נותן אם אם ה מישהו אחר מה כבר שנו שהור סמ אם מישהו אוכל נותן לה מזון משובח אזנת גם מזה שכח מזון טוב יותר זה עושה הבריאות או עושי שומן עושה כוח אז אתה מ אתה אתה צריך לשם שהם יותר שהם סורים בזול אז נחזור אותם כיש כאן מה שב רב אומר אני שלמת רק מה שאני נותנה בדרך כלל נותן זה לא חייב ואילו רבא אומר בכל זאת יש הנאה נוספת שלם גם נוספת בכל זאת אם היית רוצה לענות לה היית נותן אם כנס יותר עומק הדברים שורים השאלה הזאת היא נהנתה הנאה הזאת גם הנאה הזאת חסכה לבית את המזון היומי שלה זו הנה שח שלם אומר רב מה זה שהיא אכלה אוכל טוב יותר זה ענייני לא ענייני לא ביקשתי לא לא צריכת את זה נכון יכלה את זה ננדה אבל זה לא ענייני שלי סובר זה כן עניין לך עכשיו עומק הדברים רבא סובר זה דין מזיק היא משלמת תשלום טוב יותר היא יכלה אוכל טוב יותר שם גם אתם גם את ה כמו מזים שלו בני עלייה רבסר זה לא מזי זה אחרי זה התורה פטרה אותה גם יש רק הנאה שלי הנאה שלי זה זה הנאה של הדמי אמיר וזה חוב יותר מזה לא חייב הרב אומר זה לא חוב הזיקה יכלה ב הזיקה לאדם הזה ומה זה משלם מעל עליה לכן שלם יסורים בזול אז ייתכן לומר שהשאלה זה הקצות והמחלוקת כקצות ברשב וראנו את הספות כאן זה מחלוקת רבא רבא ורבא אין כשרה השרה מסתברת ‏la