שכל של התורה | עולת ראיה - שיעור 39 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] אנחנו בסעיף ג' רב החזיי רב אמנונה דלקמאריך בצלוטי אמר מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה והוא רב אמנון הסבר זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד [מוזיקה] גם היום אנחנו מוצאים א את שתי הדעות האלה שיש ש מעריכים הרבה בתפילה [מוזיקה] ומקדישים לה אה גם מאמצים, גם משבים של זמן, של כוחות נפש ונותנים למשקל גדול מאוד במהלך היום וממילא אי אפשר באותם זמנים לעסוק בתורה ויש שסוברים ש תורה קודמת תורה יותר עליונה רבנונה צריך לשים לב לא אמר שתפילה יותר עליונה מתורה אפשר להגיד והוא סבר שחיי שעה עדיף או שהוא סבר להגדיר את זה אחרת מחיי העולם וחיי אישה עוד יותר בסיסי כמו כשאתה מגדיר חיי עולם וחיי שעה אתה כבר מחדד נקודת מבט מסוימת על היחס בין תורה לתפילה האם אפשר לחדד עוד א נקודות מבט לכאורה כן האם מצינו גם נקודות מבט שונות לכאורה יש מקום למצוא נקודות מבת נוספות דברי חז"ל דברי התורה בפסוק קודם כתוב כי מי גוי גדול אשר לא אלוקים קרובים אליו כשם אלוקים בכל קוראנו אליו ורק אחר כך כתוב כי מי גוי גדול אשר לא חוקים ומשפטים וצדיקים ככל התורה הזאת אבל נראה שרב אמנונה בשניים הוא לא חולק הוא לא חולק שההגדרה של חיי עולם וחיי שעה היא מוסכמת עליו וגם שחיי עולם עדיף שזה אולי עוד פרט א יחסית ממילאי כאילו פשוט אבל היה מקום לומר שיש פה מחלוקת שתלך יותר רחוק רק הוא אומר דבר אחר לגמרי הוא אומר זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד מה מה פירוש? מה אמר זמן תפילה לחוד? כלומר לזמן של התפילה יש מרחב מוגן. הגעת לזמן התפילה עכשיו אתה שם. עכשיו התורה לא דופקת על הדלת. אין אין א כמו על דרך העוסק במצווה פטור מן המצווה ולכאורה היה מספיק לומר זמן תפילה לחוד כלומר אם אתה מניח שבאמת חיי עולם זה התורה ולא רק זה אלא שבאמת היא במעלה העליונה כי זה דברי אלוקים חיים בסוף תפילה זה מה שאני אומר תורה זה מה שהקדוש ברוך הוא אמר זה קשור לכל מה שלמדנו בסעיף הקודם על מלמטה למעלה מלמעלה למטה שתורה זה גילוי האור האלוקי שלמעלה מגדרי העולמות לא מתוך העולם זה חי עולם חי עולם הכוונה חיי למעלה מן העולם עולם במובן של נצח לא עולם במובן של גדרי העולם הזה אז יש חיי נצח וחיי שעה זה עולם פה זה הנגטיב של השעה. שעה זה הכוונה מוגדר בזמן ועולם הכוונה מנפץ את גבולת הזמן מעבר לגבולת הזמן. אז אם מוסכם שחיי עולם זה ודאי האור העליון לכאורה היה מספיק לומר זמן תפילה לחוד. כמו שלמרות שחיי עולם הם התמידיים, הם בלתי פוסקים זה אבל בכל זאת יש מרחב מוגן לתפילה וכשאתה נמצא בא אז כמו שעוסק במצווה פטור מן המצווה יש דעות אפילו עוסק בדרבנן פטור מדאורייתא למה אני עסוק מרצון השם אז זה פותר אותי עכשיו מלחפש או אפילו למצוא אפילו להתחיב לרצון השם אחר אני אעשה רצון השם אפילו אם זה דרבנן אבל יש רבים סובים שרק מדאורייתא דוכה דאורייתא על כל פנים לענייננו אז ה אמירה שזמן תורה לחווד אולי זה החידוש הכי גדול פה כמו שיש זמן מוקצב לתורה למרות שזה חיי עולם זה שזמן מוקצב לתפילה זהכר מתבקש מ צורת המחלוקת כאן אבל יש זמן תורה לחוט צריך אה אני לא יודע אם הרב התייחס לזה נראה אבל זה קצת למשמש לפני שאנחנו אז אפשר אולי לבאר ש א' כשיורדים לתוך הזמן אז גם הנצח מוגבל בזמן אחרת לא היה זמן לתפילה בכלל איך תגיע לזמן תפילה לחוד אם אין בכלל זמן תורה לחוד אז לאכול התענוס לשאול התענוס נוס לצאת למלחמה תענוס אז כל אלה דוחים את התורה אבל תפילה זה לא אונס אז לכאורה כיוון שזמן תורה לא לחוד אז לעולם לא תגיע לזמן תפילה וכמו שיש אה גדולים שלומדים בעיון ולעולם הם לא התפנו ללמוד בבקיעות כי לימוד בבקיות הוא לא לפי ערך עומק שכלם הם לא יכולים להשאיר דברים במבט השטחי זה יכול להיות מוטאה ועקום ולא נכון אי אפשר בלי לחדור לעומק האמת של הסוגיה אז לעולם אין לי זמן לגמוד בקיאות מה השאלה מה זה בקיות מה זה יהיו אנחנו לא נכנסים רק לפעמים יש אנשים האם ראש ממשלה אמור גם להסתובב בין אה העניים ברחוב יפו ולתת לכל אחד צדקה או לא אפילו כל נייני הרווחה במדינה זה שר מתחתיו גם בזה הוא לא עוסק אז יש מי שעוסק בדרגות גבוהות הדרגות המוחות בכלל לא קיימות בפניו אז לכאורה אם זמן תורה לא היה לחוד אז אי אפשר היה להתחיל להתפלל אף פעם להתחיל להתפלל זה כבר היה ירידה בלתי מתכבלת על הדעת אז לכן מוכרחים להגיד שזמן תורה גם כן כו ואולי זה עומק החידוש פה של רב אבנונה שבעצם אולי הוא גם טוען כלפי רבא אלו גם אתה מתפלל רק אתה לא מעריך ולקצר איכולת הרי זה ירחידה אלא אתה מסכים איתי ש כשאנחנו אומרים שמצווה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים דוכה לימוד תורה אנחנו אומרים שכשימוד תורה שהוא כנגד כולם והוא במעלה עליונה ונסגבה מאוד יורד לתוך המציאות אז הוא תחום בזמן. גם התפילה תחומה בזמן. הוא לא אומר זמן תורה לחוד. ולכן יש זמן גם לתפילה. לתפילה פשיטה שהיא לחוד. כיוון שזמן תורה לחוד אז זמן התפילה ואולי באמת הלכוד של זה והלחוד של זה לא בדיוק אותו דבר. זמן תורה לחוד הכוונה שיש חידוש שלמרות שתלמוד תורה כנגד כולם אבל הוא גם נדח מפני כל מה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים וגם תפילה אי אפשר לעשות על ידי חר אז גם היא דוחת תורה כלומר התורה יורדת לתוך ממד הזמן בגדרי הזמן למרות שטבעה ועניינה ומהותה הוא מעל הזמן וזמן תפילה לחוד הכוונה היא שיש הגנה על זמן התפילה שיש לה מרחב עצמאי שכשאתה נמצא בו אז עכשיו אתה לא צריך להגביל את עצמך אם זה מתרחב או זמן תורה לחוד זה שזה יורד לתוך גדרי הזמן וזמן תפילה לחוד חות זה שהיא יכולה לדחות את המגבלה של הזמן היא ודאי בתוך הזמן זה חיי שעה זה מוסכם על רב אמנונה אבל היא יכולה להרחיק את הגבול בגלל שכשהיא נמצאת היא עכשיו המהירה וכשהזמן תפילה מאיר אז יש לו את המרחב שלו כאילו הלח של התפילה זה להתרחב האיחוד על איכיחוד של התורה זה לרדת לגדרי הזמן. טוב, עד כאן מה שנראה לי על פניו בהבנה. איפה אנחנו מוצאים אה דעה לכאורה מרחיקת לכת יותר? אולי יהיה כאן בהמשך. זה ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו שזה לכאורה אומר טוב יכול להיות שהלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו זה לא סותר את דעת רב אמנונה שאומר זמן תפילה לחוד וכשאתה בזמן תפילה אז הלוואי ש כל היום כולו אבל יכול להיות זהוואי שיתפלל אדם כל היום כולו זמני שזה רבי יוחנן אומר מישהו זוכר אז אה הולי שיתפלל אדם כל היום כולו יכול להיות שזה גם דעה שאומרת ש תפילה הי היא העיקר בעבודה שלנו או התורה זה למעלה מגדרי הזמן אבל בא הקדוש ברוך הוא בורא את העולם זה שלא מה הוא רוצה מאיתנו הוא לעובדו בחלבכם אתם תפילה הוא תורה אנחנו תפילה יש עוד הסברים האם יש הגיון שהוא מלמד תורה ואנחנו מתפללים כן יש קצת אה הבנה לזה ש כשאתה מתפלל בתפילה יש מעלה עליונה ונסגבה מאוד וזה שאתה לנוכח פני המלך מי כי מי גוי גדול אשלו אלוקים קרובים אליו כמה שם לכן בכל קוראנו אליו. זה הקרבה הזאת יש בה מעלה עליונה. כי מי גוי גדול אשר לא חוקים ומשפטים צדיקים? זה לא קרבת אלוקים לכאורה. לכאורה קרבת אלוקים זה יותר חריף מחוקים ומשפטים צדיקים. ואפשר לומר שכמי גוי גדול א שלא נראה שלא אלוקים קרובים אליו. ואחר כך הוא מי גוי גדול שלא חוק משפטים צדיקים זה כמו ירתו שקודמת לחוכמתו וכמו ברכו בתורה תחילה שהברכה בתורה שזה הפנייה להשם ברוך אתה השם נותן התורה היא הנשמה של כל התורה שלמדים אחר כך שלכן אם לא מקיימים את זה יוצאים לגלות על זה עבדה הארץ זה יש בסוגיה הזאת עוד פנים אם לומדים את זה בעיון זה זה רב פנים ו צריך ליישב פה ולחדד את הדעות זה לא לא עניינים פשוטים ויש פה הרבה ספרות עמוקות והרבה מקום להסביר מה כל אחד מה המוראים ענקי עולם האלה אה התכוון הוא בדיוק סבר טוב אז התורה תיתן לאדם תמיד השגות שכליות הנובעות חדשות בכל עת ואמיתיות קיימות לעד ממקור האמיתי שהיא חיי עולם התפילה תעסוק לא בהודעת ידיעות חדשות והשרת שכל האדם באמיתיותם כי אם להשתמש בחלקן של הידיות הידועות וקבורות ולהעמיק בכוח ההרגש את הרושם של הידיעות המוסריות על כוחות הנפש על כן ותרו בתפילת ההרים לשם יתברך שהם מתאימים ובכוונים למידה זו שירגיש האדם את הרושם של אמיתיות שהן ברורות וגלויות לו כבר ויתפעל בהן ברגשי הנפש אשר בהיותו יליד החומר אומר, יוררו לפעמים דווקא ציור שאינו מזוכך מצד עצמו. והנה השכל מצד רכו הרוחני מספיקה לו הרחבת הדעת בעצמה. ואינו צריך להשתדלות הזאת של עמקת הרושם הנפשי שמנם הסיוע שלה צריך הוא מפני הכבדתם של כלי הגוף על תעופת השכל על כן תוכנה של התפילה הוא לא בעצם האמיתיות הנצחיות הקמות מצד חיי עולם כי אם בהשגות המחוברות למקרה הגוף שהם חיי שעה ולא ייתכן לעזוב חיי עולם מפני חיי שעה אמנם בכל ענייני העסק בתורה כלל מונח הוא שלעולם ילמד אדם מה שלבו חפץ כי הנטייה הרוחנית הפנימית תנחה את האדם בדרך המיישרים וכיוון שנצייתו נמשכת היא לחלק זה שבתורה אות הוא שהחלק הזה יהיה יותר ראוי להיות לו לעזר רוכני לפי מצב נפשו. סוגריים זה לא מלמד שהחלק הזה בתורה הוא יותר נכון, הוא יותר אמיתי, יותר סיכרי, הוא דרגה יותר גבוהה של חיי עולם. לא, רק שזה מה שנצרך לו. לפי מצב נפשו. זה סובייקטיבי. וכן הוא גם בעניין התורה והתפילה. השפיטה השכלית לא תוכל כך לתת גבולות. כמה צריך האדם להתפרנס פרנסתו הרוחנית בעמקי התורה הוא תנובת השכל וקבע מהתבלין של הרגש. וגם בזה תנכי הנטייה הפנימית בדרך ישרה את הישר באדם בהיותו לפי מצב נפשו נותן לכם דת עסק התורה הוא זמן תורה והוא השורש העיקרי שבהשלמת האדם הפרטי והכלל כולו הוא יתו מרגיש בעצמו בזמנים זמנים שהוא נותן לחפץ הגעגועים הדרושים להרחבת התפילה ושפיכת נפשו לפני השם על פי מידת ההרגש הוא אות שלפי מצב נפש אותה תכונה נחוצה לא יותר מהשלמה אחרת אף על פי שהיא רמה ממנה במעלה זמן תורה לחוד ו זמן תפילה לחוד אלא שהזמנים הכלליים הקבועים לתפילה נקבעו על פי מידת הכלל שראוי אז להיות נוטה בהם לתפילה טוב, אז פעמים רבות הרב מסביר את עניין התורה והתפילה כשכל ורגש. כמובן רבותינו בכל הדורות עסקו בחלוקה הזאת וכל סוגיית השכל והרגש היא סוגיה ענקית העומדת בפני עצמה והיא צריכה הרבה הרבה לימוד והדבר הראשון שאני רוצה לחלק מה שבן עיני המילה שכל אומרת בשפה הרגילה שלנו ומה המילה השכל אומרת בכתבי הרב ולא רק אבל ודאי בכתבי הרב השכל אצלנו בדרך כלל מדבר על הרמה של הQ או משהו בדומה לזה אם יש מבחנים יותר טובים וגם יותר טובים כנראה שצריך יותר טובים מהם אבל רמת הכישרון והיכולות של האדם לתפוס דברים בשכלו והפסיכומטרי אמור לבדוק כמה לאדם יש שכל אבל זה לא השכל שהרב מדבר עליו שם זה השכל ככלי כלומר כמה מה שכל יש לי ככלי לניתוח, לתפיסה. יש לשכל כמה וכמה תפקידים, יש אנליזה, יש הפשטה, יש הכללה, יש המון פעולות של השכל. יש מי שעוסק בחלקים השונים של פעולות השכל ו אה הכל בעצם עוסק בשכל ככלי לתפוס את המציאות הגשמית הרוחנית העולם הזית העולם הבית עד כמה שזה נתפס זכלינו את כל מה שאפשר לתפוס אבל זה כלי התפיסה אבל אצל הרב זה לא עניין של שכל שכל זה לא אq פסיכומטרי זה לא כישרון שכל זה התוצאה של תמונה אמיתית על העולם עולם אתן לכם דוגמה לשכל במובן הזה היינו גרים ומעלינו הייתה אישה תמניה פשוטה טבעית ודיה היא ילתה לארץ ולא זכתה ללמוד קרו טוב עד אחרון ימיה היא לא יודעה קרוך טוב כי ביתמן לא הספיקה. עבדו קשה. היה חוסר גדול ולא הספיק ללמוד כוח טוב. ויום אחד אני יוצא מהבית היא עומדת בחוץ וחכה שיבואו לאסוף אותה. אז היא אומרת לי, אפשר לשאול אותך שאלה? כן, תראה בתימן לא היה לנו מכוניות. היינו צריכים ללכת ברגל גם מרחקים גדולים מישהו עשיר היה גמל. לא היה לנו מכונת כביסה, לא היה לנו תנורים כאלה מצוינים ותמיד היה לנו זמן. פה יש לנו מכוניות, יש לנו הכל, אף פעם אין לנו זמן. אתה יכול להסביר לי את זה? עכשיו זה שאלה עם שכל. כלומר שהיא הצליחה לזהות משהו שנעלם מרוב עושה הפסיכומטרי. עכשיו אתה יכול להגיד, נכון, כישרון שלה היה פנוי לזה. היא חיה כאן וכאן וה הרגישה את ההבדל. בעצם זה עוד רכיב של כישרון, אבל היה איזה תמונה פנימית שרואה מעבר לנצליחנות החיצונית. וזה לא רק הכישרון, זה התוצאה של השכל. שכל במובן הזה זה שיש לי תמונת מבט עמוקה אלוקית שלמה. זה השכל. זה התוצר של התהליך. זה מה שאומר הכתוב. חכמים הם להרע ולהתיב לא ידעו. יש להם שכל אבל אין להם שכל איך להשתמש בו. אבי מורה עליו השלום היה אומר שהכישרון הכי חשוב של האדם זה לדעת איך להשתמש נכון בכישרונות שיש לו. הוא אומר שלמרבה הצער, ככל שיש לאדם יותר כישרונות, יותר קשה לו להוציא אל הפעל את הכישרון הזה. אומר, יש לך כישרונות אז אתה כל הזמן נאלץ לתמרן כדי שתעשה את המיטה איתם. אבל אם יש לך המון המון כישרונות אז אתה נאבד. מרוב עצים אתה לא רואה את היד. באיזה כישרון להשתמש? קץ שליצים זה אנשים כישרונים. לץ הוא אדם כישרוני. הוא חושב מחוץ לקופסה. ליצנות זה אדם שרואה סיטואציה הוא חושב חוץ לקופסה שלו. וזה מה שמעובר את הצחוק. היכולת שלו לפרוח מחוץ לכלוב, אלא שהוא עושה את זה באופן רעיל, עין רעה, אבל הוא כישרון הוא בעל כושר שכלי. מי שאין לו כושר שכלי אין לו חוש מפותח. ככל שאדם יש לו יותר שכל הוא גם יכול להיות עם חו שומור יותר מפותח ובדרך כלל זה גם צריך שכל מהיר. האלה הסטנדפיסטים שמגיבים יעד זה אנשי אנשים עם שכל מהיר אין להם שום שכל לדעת מה לעשות עם השכל שלהם עכשיו אני לא אומר כתוב נבדה טרי בתכה צריך לדעת להפריד בין ליצים לבת חים יכול להיות שבת חנים לפעמים עושים גם עבודה טובה והם יודעים גם לעתים ולא רק להרעה אבל זה צריך הרבה הרבה הרבה ב יכולת כדי ל פעם יושב ראש מועצת ישע היה דני דיין אז א אחרי זה נעשה יש עתיד נדמה ד ליברמן לא זוכר טוב עבר מה שעבר אולי היה שראש מצת ישע לא גר בישע גם המנכל אז לא גר בישען קראו לו נפטלי ואחי סמנכל שהיה ותיק מהם בהרבה ועדיין סמנקל בישר זה לא תפקיד אצלו זה ה ה המפעל חיים. אז אז הוא היה קשור מאוד לרב אבר ולרב אליהו בגלל כל ה שאלות הגדולות של ארץ ישראל שישבו על כתפיו והוא הציע לדן דן לבוא לרב אברום להיפגש אז א דניה בסדר אז הוא אומר מברגות ברב אברור זה צר אז אמרתי לעצמי, אני חייב להכין אותו. אז הוא אומר, אני לא יודע מה יהיה, אבל כשאתה אתה תבוא אליו הוא יגיד לך איזה התחקמות מפולפלת. הוא הוא כל כך מאיר שכל והוא כל כך מחוקם והוא כל הזמן אני פעם הייתי מנחה ב בגרון שלצערנו בסוף אה גורשנו משם יש את מגרון יותר למטה מהגבעה שהייתה פעם מגרון אז היה שמה א מפגש רבנים אה כדי לשמור על הגבעה. ואני הייתי המלכה של המפגש והיו שם כמה וכמה רבנים ורב אברום היה גולת הכותרת זה היה כבר א לא הרבה לפני פטירתו היה מאוד חלש ואני קיבלתי הוראה מהמנחה של המנחה שרב אברהם מאוד חלש וכשהוא בא הוא מיד מדבר והולך וכשהוא בא ראיתי שהוא חלש לא ידעתי מיד הכוונה הוא בא מיקרופון מדבר והולך או בא נח מיקרופון מדבר והולך אז שאלתי אותו הרב רוצה לדבר מיד וללכת או קודם כל לנוח קצת כי רק ללכת מהרכב עד ל 10 מטר אולי 20 מטר זה היה לו מאוד קשה זה היה ממש יודעים בן 90 וכמה באחרת ימיו אז הוא אומר לי אין לך רוח הקודש אין לך רוח הקודש מה אתה אתה לא מבין לבד כי ראיתי אותו חלש אבל זה היה ניגוד לרע שקיבלתי אז מיד שהוא אמר אין לי רוח הקודש נח עלי רוח הקודש ונתתי לשתח אז אה נכנסו דני דיין ואחי לרב אברום אז א רב אברהם אומר לו אז אומר שלום דני דיין אמר רק אתה דיין גם אני דיין זה הרב אברום מאיר שכל ביותר וגם אה סיפר ספר לי המחוטל שלי הרב שי דם שהוא בא משפחה מלאת הומור עשיר ו יש לקחו את זה למקומות ויש זה אבל ולהעשמכם והאמת א אנשים עם זה כיוון שהוא היה הבן של אה רב שכוכב מאוד לרב אברום אז גם הוא הוא קרב מאוד מאוד לרב אברום והיו בדיחות שרב אברום שמר במיוחד בשבילו שלו כל מוח סביל ד הוא סיפר לי שהוא חזר רב אברום חזר מחוץ לארץ שהוא היה בישיבה אז א הוא חר אותו אז הוא כאילו ניגש אליו אומר אני אומר לך הוא יותר נמוך ממני רב אברהם היה נמוך הוא הוא יותר נמוך ממני ר מוישה פיינשטיין הוא יותר נמוך ממני ואני לא מבין אין איך כל כך הרבה תורה נכנס בכל כך קצת יהודי ומי שיש לו שכל מבין שהוא התכוון גם על עצמו אני לא יכול להבין אחרת כאילו אני יהודי קטן אבל זה לא עמודד מה כל כך הרבה תורה וכל כך קצת ודי אז אז אז היה לו בדיחות שהוא שמע רק למביני דברנשים עם חוש עכשיו בדרך כלל חושמור זה גם סוג מסוים של שכל אבל זה עדיין לא השכל מצד עצמיותו אלא מצד היכולות מה הוא יכול לעשות אז הוא יכול לנסות גם להתבדח אבל אם אתה מתבדח איתו מתלוצץ איתו שכתיצים לא רואים פני עולם הבא ומי שהוא בן עולם הבא בשוק זה שאנדרי בתחי במה זה תלוי אם זה התלוצצות או בדיחות הדעת בשכל לא במובן של הכישרון ל לצאת מהסיטואציה ולהסתכל עליה בחיוך אלא האם כל זה משרט תמונת מבט של עולם מלא טוב שצריך לשחרר גם את המקומות שיש בהם קושי את האנשים שנמצאים תחת אול חיי יומיום ולהשתמש בזה כדי לפתוח את הזיקים שלהם ולתת להם טעם של טוב אלוקי שאז אתה בן עולם הבא או שיש לך שכל במובן של תמונת מבט שהעולם הזה הוא אבוד והכל פה רע וכל זה וכל דבר טוב שיש אתה מכניס קצת רע על ציניקנים ואת מחריב אותו אז אם אתה יכול לעשות עם אותו כישרון צריך להיות שניהם אבל שכל במובן האמיתי של המילה זה לדעת להשתמש בכישרון בשביל התמונת מבט הזאת וכרי עשה שלום אפילו לא טיפה בשביל התמונת מבט הזאת זה השכל השכל הוא איזה תמונת מבט יש לך על העולם שהקדוש ברוך הוא שהוא כל יכול וטוב לכל ברא אותו. זה שכל וכל התורה היא ענפים של השכל הזה. אין טוב אלא תורה. כלומר שטוב של גילוי אלוקות שמסביר את כל העולמות באופן העליון והנסגב. שזה נעשה מתוך כל יכולת וחופש גמור וטוב מושלם. זה מתגלה על ידי תורה ובעיקר על ידי פנימיות התורה ולא הכישרון להבין אלא התוצר של התמונת מבט זה השכל. ואם אדם לומד תורה ועכשיו עוד סוגיה התיישבה לו, איך נוהגים בתקופה שבה יש פירוד בעם ישראל ופתאום שולחים לנו גיטין מכל מיני מקומות רחוקים וצריך להתבונן איך טוב השם שמתגלה בתוך היושר של כל המצוות מופיע גם בתוך התסבוכת הזאת. אז התוצאה היא שכל עליון ונסגב. לא הכישרון לבד של הרעיון זה לא יקח, אלא השראת שכינה. הגילו אלוקות הטוב שלמעלה מכל גדר שמופיע בפרט הזה. זה עיקר השכל. לסיכום שכל כתמונת מבט של טוב אלוקי עליון ולא ככישרון לנתח או להבין דברים אפילו לא לעומק. ולכן התורה תיתן לאדם תמיד השגות צריך להיות מה השגת התורה כשאתה לומד תורה לאט לאט כל התמונה שלך על היושר האלוקי או מצד שורשיו העליונים כמו שמתגלה בפנימיות התורה או מצד התפרטותו לתוך כל תסבוכות המציאות מצד צד ניגלה של תורה אבל לאט לאט אתה נעשה זה מה שאומרים בעיניי וצדק למרות שיש הרבה שאוהבים לתכור את זה אבל אומרים בעולם החרדי שכל של תורה והיה פעם ששאלו את רבי שלומי זן שאלה לא זוכר אם קראתי את זה או שמעתי את את הסיפור הזה נדמה לי שזה נמצא בתורה המשמחת אבל אני לא בטוח תורה המשמכת זה ספר של מי שמאוד מאוד ישתדל לדקדק ולספר רק סיפורים ודאיים מדויקים זה צדקס זה גם לעשות רצון צדיק שהקפיד מאוד יודעים שרב חיים קנייבסקי נפטר אז הוא שמיך רק את הבת שלו לכתוב את הסיפור מר את יודעת שהמשפחה לא יספרו שום סיפור שהוא לא מדויק לגמרי רבנו הרב צוד היה חוזר על סיפורים מילה במילה היה כל כך דקדקן מילה במילה עכשיו אני אין לי זיכרון טוב אז תמיד תחשדו שאני לא זוכר טוב אני לא אין לי לא זכיתי בטח שאני לא יכול לחזור מילה במילה. אפילו דברים שאני אומר הרבה פעמים אני לא תמיד יכול לחזור מילה ומילה. אין לי. אז אני מודה אני מודה מראש אבל הרב צוד היה חוזר מילה במילה. אני זוכר את עצמי עומד שהוא מוצאי שבת אצל רבנו הרב סודה ו אני לא הבנתי כל כך את ה את השפה כי היה לו מבטע כבד מאוד אז חלק הבנתי וחלק לא אז בהתחלה כשבאתי צעיר היה לידי מישהו יותר מבוגר שהיה מגיע הרבה והוא היה עומד לידי ולוחש לי באוזן וחסדו וטובו מה הרב צודה אומר שאני אבין הכל כי הוא רואה שלא אז הוא לוחש לי מה הוא אומר את צוד מדבר לאט בכל מילה חצובה מעומק האמת האלוקית שמו כן תהילתו הוא היה חוזר על המשפט הזה כאילו העיקר היה עומק הוודאות האלוקית של כל מילה שהוא אמר והרגשת וזה הכל היה הכל קרה לאט זה לא לא מהר זה היה לזמן זה היה אומר לי עכשיו הפלא היה שלפעמים הוא היה אומר לפני הרב צה זוכר פעם אחת שאמר לי ספציפי מסוים והוא אומר לי ספציפי והרב ציוד אומר ספציפי הוא אומר מסוים הרב ציודה אומר מסוים למה כי הוא היה כל מוצאי שבת הרב צודה חוזר מילה ומילה והוא כבר היה אומר מילה במילה את את הרב ציוודה אז זה דקנות על כל פנים אז יש ב רב שלמה זלמן ששאלו אותו שאלה והוא היה משהו דחוף בהול בכוח כוח נפש לא זוכר והוא מיד ענה תשובה ואז מישהו שאל אותו מה מה המקום מאיפה הראיה אז הוא אומר לו שבאמת אין לו מקור כרגע הוא לא הוא לא הכחיש הוא אומר אבל השכל שלי הוא מלא רק בתורה כשיש אליו ונראה לו משהו אפשר לסמוך את זה אמר לכתחילה אני קודם מחפש את הראיות ואחרי זה פוסק, אבל כשאין ברירה אני פוסק אחרי זה אני כבר אביא ראיות. זה שכל של תורה. אין לי כאילו מקור אחר להכריע. חוץ ממה שהתמונת מבט של התורה נשתרשה ונספגה ונספגה ונספגה. אז כשהרב צארץ ככה לעמוד בזה, כבר הזכרנו את זה. שיש קושיה בישיבות. האם רבי עקיבא ידע והתכוון לכל מה שרבי עקיבא איגר הסביר בדבריו? דרך מחוקמת לשאול את השאלה. והרב זצל לא שואל את השאלה ככה אבל עונה את התשובה. הוא אומר שהחרוינים ככל שהזמן מתאחר אז הם צריכים יותר סימנים על מה שהראשונים ראו בתביעות עין. מה זה תביעות עין? זה השכל שרואה את האמת. לא עם כישרון הניתוח. מיד אתה רואה את האמת. זה בגלל שהאמת מונחת במקום עמוק. כתמונת עולם ולא כחשבון. זה לא פנקלסנות של תהליך, אלא זה ראייה. השכל של תורה זה דבר נכון מאוד שגדוילים מגיעים לסוגיה חדשה שלא הייתה מעולם ה צריכים להכריע. מה עושים? לא היה שאלה כזאת. רכב אוטונומי בשבת. שאלה עצורה. לא הוא יבוא יפתח לך את הדלת אוטומטית אתה תשב, הוא יוזיר אותך הביתה לא צריך כלום לעשות. לכאורה לא גריע ממעלית שבת. גדול ישראל אומרים שום פנים באופן למד שולי יש כאלה שיגידו כן אבל הרב אריאל אמר בשום פנים כשהיה יום הולדת 80 של הרב אריאל אז ביקשו שאני גם היה האירוע לכבודו קשו שאני גם מדבר אז דיברתי על זה שמעלית שבת הוא מתיר מבחינת החשבון זה נראה שזה אותו דבר לגמרי אין לכאורה אני לא אמרתי הצלחתי למצוא הבדל בין מעלית שבת למכונית אוטונומית אבל מכונית אוטונית אומר אתם יכולים להגיד לדור הבא ככה אמרנו בשיעור פה אתם יכולים להגיד בדור הבא שאני אמרתי זה איסור דאורייתא לשאול אותכם איפה אני לא אני לא נכנס אין איפה אבל זה איסור דאורייתא אני אמרתי אז על זה דיברתי במודד 80 שלו אמרתי שאם אפשר לנסות להסביר אז יש רק שני דברים שהופכים יהודי למומר לכל התורה כולה יש מומר לאריות אז הוא פסול לאריות הוא מומר לדבר אחד אבל יש מומר לכל התורה כולה זה כמו הוא יוצא גמרנו כל מה שהוא יוצא זה כמו בחוץ עבודה זרה בחילול שבת בפרסיה אז אמרתי שנראה לי פה שזה אינטואיציה של תורה שכל של תורה שכשזה פרסיה זה עובר להיות הכי גרוע וכשזה בצינה בתוך הזה אז צריך עושים את החשבון זהת בסדר בסדר ירדתי מהדיבור אז הרב הרב אריאל נתן ישאר כוח גדול הוא אומר תודה רבה לך הסברת את זה יותר טוב מה שאני הסברתי אז שמחתי למה כי היה לי אמון בשכל של תורה של מורנו ורבנו אז ניסיתי לחקור מה השכל של תורה בנונותו לא נתן אולי להגיד ככה למרות שכשהוא אמר אני אומר לכם זה דאורייתא בעצם הוא אמר זה אז שוב כל זה להסביר קצת עניין השכל שזה לא הכישרון זה לאq פסיכומטרי זה התוצר של התמונה האלוקית של המציאות זה השכל Так.