שיעור כללי מסכת שבת - כ"ד אלול תשע"ו

בדף עה עמוד א' תנו רבנן הצד חילזון פוצו איניו חייב אלא אחת כלומר הוא חייב רק על הצידה הפציעה לא הד אומר חייב שתיים שיה רבי אומר פציעה בכלל דישה אמרו לו אין פציעה בכלל דישה אמר רב מה לרבנן כס אין דישה אלא לגידולי קרקע ואילו חלזון גד במים לא בקרקע חינ משו ת נשמה ניח שזה לא דישה אבל יצור חי ואתה מוציא ממנו חלק מדמו וזה נטלת נשמה כל טיפת דם הדם הוא הנפש כל טיפת דם ש יוצאת היא חלק מהנפש זה נתנת נשמה זה אשור שום שחיטה אמר רבי יוחנן שבצו מת אב אמר אפילו ת החי מתעסק הו אצל נתינת נשמה ומר ש מתעסק בנשמה כלומר לגבי ניתנת נשמה מתעסק בדבר דבר אחר ולא אהבי מלכת מחשבת שלא מתכוון שמות הוא מתכוון להוציא טיפת דם צח רוצה להוציא טיפת לא טיפת דם זה נשמה הוא להוציא טיפת צבע הצבע נמצא שם באיזה בלוטה בתוך ה בתוך החלזון זה לא חלק מהגוף זה לא זהלא זה לא דם שוכי ממנו זה בלוטה של צבע והוא סוחט את הבלוטה להוציא את הצבע אבל אבל אי אפשר ש וחץ הוא יוצא גם דם אז הוא למה הוא מתכוון זה פסיק ריש גמה שואלת א מתעסק הוא לא מתכוון לאדם אדם יוצא רק בעצם בניגוד לרצונו אז זה נקרא מתעסק גמ שואל ובי ורב את רבי הוא ו פסיק רש זה אי אפשר להפריד דברים מוציא טיפת צבע בהכרח יוציא גם דם זה פסיק יש ש זה כמה ה בנשמה פה כמה שיותר חי יותר הצר יותר טוב כנראה כ הצבע יותר צלול כשזה יוצא מתוך החיות של ה חלזון לא כשהוא נחלש ואז אם דמ יוצא גם כן או שהצבע לא טוב או שהצבע צלול קיצור זה פוגע בצבע והוא לא מעוניין בכרך אז זה פסיק ש שהוא הוא לא ניין בו התחלתי לומר משהו לא אמרתי את הסוף שכ כנסים לשאלות ש בעצם אנחנו נכנסים להגדרות היסודיות החות שבת ומר פירוש הנושא הזה שההגדרות היסודיות שבת נושא מסובך להגיד שיש לו דברים ברורים לומר את האמת לא ברורים יש כן כמה מושגים יש כאן פסיק רשי יש כאן פסיק דל חלי ש בניגוד לרצונו שצ מתעסק גוד עוד ועוד הושג ס דבר שלא מתכוון זה מחלוקות שונות כל נושא בפני עצמו נס להגליד את הדברים דברים לא ל כך מוגדרים כן אלה הגדרות היסודיות יותר כל חות שבת ני שנמשיך קח את נדבי את את המושגים דבר ש מתכוון זה מחלוקת רבי שמעון גורר אדם מיתה כיסא מסלסל הוא גורר כיסא על ה אדמה זה עושה חריץ הוא לא מתכון עשות חריץ הוא גורר את הכיסא כזה כבד הוא גורר אותו אבל הגרירה הזאת בכר בהכרח פשוט הגרה עלול להיוצר חריץ זה נקרא דבר שמתכוון בצורה נכונה אם זה ודאי ץ זה פסיק ריש אם לא ודאי רק ספק אולי צריך ריץ אז וצה ש הגרירה עלולה לעשות חריץ זה דבר ש מתכוון מותר או אסור זה לא חייב כי הוא לאלא ברור לא ברור שתעשה מלאכה זה רק ספק אולי תהיה מלאכה רבי שמ מתיר רבי וד עוסר בהלכה פסו רב יהודה רבי שמעון ח הז כל השס ה נמצאת לא רק בשבתם בהלכות אחרות א דבר ש מתכוון מותר או אסור כולנו היום נגיד הלח רבי שמעון ש ש מתכוון מותר זה עדיין אדם עושה פעולה שעלולה כתוצא ממנה להיות איזה מלאכה לא ברור שתהיה מלאכה א ש מתכוון פרב ש זה מותר פסיק רישה זה בכך יקרה כאן פסיק רישה יש שתי אפשריות פסי ניח עלי נוח לו טוב הוא רוצה את החריץ הזה א בשדה שדה חו שדה שדה זריעה נוח לו שהוא עושה חריז רק יוכל לזרוע שם אם זה לא שדה של ומד זרי סתם מגרש רק לא אכפת לו או בקק של חברו אם הוא גורר בקרקע לא שלו אז אם חברו זה אוד תועלת הוא אין לו תועלת אישית מזה זה נקרא פסיק ד הניך לי פסי ניכ לייש מחלוקת הארוך והתוספות לבלבל אתכם קצת תגיד מושגים פסיק לוך עלי מחלוקת הארוך וסות דף קג האם מותר או אסור שת ונילי מותר תוצות שאסור סי שניך לי כולם ודים שעשו לא עשור וכאן יתכן שחייב כיס עושה פסיק שכלי ייתכן שחייב ך לי גם רבי ש מופסיק שרגב ש מודה ויתכן שמודה מודה שזה איסור דאורייתא עד כדי כך עכשיו אי פסיק שבניגוד לרצונו זה בסוגה שלנו זה מקה קצת חריג פסיק ש לא רק ש לא אכפת לו שלו חלילה זה ההפך זה מזיק לו פה גם רבי יהודה חלק מהראשונים מודה שפס כזה נקרא דבר ש מתכוון זה רק איסור דרבנן לאסו דוריתה עכשיו כסים בשאלה נוספת האם פסיק שוליך לי אבל נוצר משהו אחר הם הדבר האחר שנוצר בניגוד רצונות זה מתעסק נכנסים כאן לעוד מושג שחוד שבת האם זו מלאכה שאינה צליחה לגופה הוא עושה דבר שלא צריך אותו ד כל היסודות שלך שת בסוגיה הזאת הם וס היסוד בבלי להבי אי אפשר ללמוד את המסכת הזא בכלל ואני מראש שנצא מסו קצת בולבל אבל חייבים להגיד את מושגים דבר האש מתכוון סיקרי ש בדרגות שונות ליך עלי לא ליך עלי מתעסק ומלאכה שנס גופה וכנראה בכל דבר כזה כן מחלוקות ראשונים ואחרונים ך להגיד את הדברים מה הגדרה אבל אלה הנחות יסוד שבידיהם א שלבי תכיר את המושגים עכשיו מה קרה פה הוא שחט את הבלוטה של הצבע ועל ידי שחיטת הבלוטה של הצבע זה סיקרי שי שיצא דם ניכ לי לא לא נכלי אז רכן לא מותר אסור כ שאלת המחלוקת של הרוך והתוספות אם מותר או עסור לא נוגעת כאן כי הגמרא לא ד מותר חייב זה ברור שהפסיק ליך עלי לא חייב כ הלא כ הוא כי לא נלי אלא שהגמרא כ מדברת לא רק שלי זה גד גוד רצונו האם זה שגו רצונו זה מוסיף עוד כולה או שזה כמו לאנך עלי ש לא שלא אכפת לו זהו שאלה אז אם כן הגמרא אומרת שזה נקרא מתעסק כלומר כלפי הוצאת הדם כיוון שזה לא אכפת לו לא ציזה בגוד רצונו גם מתעסק גם כאן דבר מסחק ל שוגג זה סוגיה אחרת במסכת בדף דף בדף עב חת מסכת אחת פרק הזה כל גדול סק מתחזק זה ג אדם לא מתכוון לעשות את המעשה זה לא שוגג שוגג הוא יודע מה הוא עושה הוא עושה את המעשה בהכרה רק הוא חושב שזה מותר או שהוא שכח שום שבת או שלא יודע או שכח מהלכה או שלא יודע את ההלכה שוגג פירושו מעשה שנעשה בהכרה אבל מתוך שכחה הדבר אם זה היום שבת או לא אם ותר או אסור מתעסק פירושו שלא מתקון לעות מלכה בכלל המלאכה בא בסח הדעת בניגוד חד בלי רצון לעשות דבר הדבר נעשה הוא עושה אותו הדוגמה שגמרה מביאה זה מרים היו עשבים תלושים והוא חשב שכולם תלושים לא ידע שבין עצ התלושים יש גם עשבים מחוברים לאדמה הוא מרים את הרמה הזאת של העשבים זה מאכל בהמה צה את הבהמה ותוך כדי רמת העשבים טלש זה לא שוגג לא הוא לא ידע בכלל שיש שם סמים מחוברים גם כאן שני סוגים בה באותה הרמה הוא עשה גם מלאכה שבלי בלי ידיעתו או שהוא תכוון מלאכה אחת מלאכה זה נושא מתעסק עוד בעי שמתעסק לא נד אנחנו ים להבי הסוגיה מה קורה פה האם שזה שזה זה פסיכי שזה חזה ברור זה לא נח הוא לא צריך את הדם השאלה אם זה שזה לא צריך מספיק או שהוא צריך גם שהוא לא שאדם בניגוד לרצונו אז רשי אומר תפין כלי שדם החי טוב דם המת ן שכל עצמו מתכוון וטורח לשומרו שלא ימות בידו אפילו מת אין כ מתעסק זה שהב יצא דם יצא נשמה או אפילו הח כולו מת זה לא נעשה מרצונו הוא לא התכוון הוא לא התכוון בכלל להרוג אדם הוא מתכוון להוציא את הצבע אדם יוצא דרך אגב וכי אוד רבי שמעון יד לא אכפת לי אם התרמה חב ח מה אומר רבי שמעון שמודה ב בפסיק רש זה מיד לא אכפת לפסיק את שלא אכפת לו מטרוח אבל לא מתכוון הוא לא מתכוון לעשות את המלכה אבל פה זה עוד יותר קל רשי משמע שצריך שוא זה שהוא לא רק חלי רשי מס בלשון מדויקת יותר כי המילה לא נחלי כ שני כיוונים לא נחלי לא נוח לו או שזה בניגוד לנוח זה מזיק לו כ פסיק שבניגוד לרצונו לכן רש נקת לשון לא אכפת לי אב זה לא שזה הוא לא צריך את זהזה זה רבי שמעון אומר כומר רבי שמעון אכפת רח מחן אבל פה זה יותר גרוע כ גם רב שמעון שמוד סיקלי פה יגיד שזה דין קל יותר ב שזה ניגוד רצונו כי ק מ אנחנו לא יודעים פה אם מותר או אסור חייב או לא אז מה שומר רשי שלפי רבי שמעון וד בסקרי ש שלא אכפת לו שהוא עדיין יכול להיות שזה חייב אל פה מגוד זונו פטור הדברים לא פשוטים כי לפי שהקדמנו קודם רבי שמעון מודה בפסיק רי ש ש שאם עשה את המעשה אם נחלי אז הוא חייב א לא הליך עלי לא צריך את זה לא אכפת לו אז הוא לא עשה ממלכה שנוכל לו לא צריך שיהייה בניגוד רצונו הג משמ שצריך גם שיגה בניגוד רצונו זו שאלה תוספות אומרים פחלי כ תציב פירוש אף פסיק רישי וד רבי שמעון הכ המפטר מלאכה שאינה צרך גופה צושי לא הזכיר את המושג הזה כאן תוספות מכניסים פה עוד מושג כיוון ש המלכה הזאות נעשת בניגוד לרצונו כלומר יוצא דם אבל הדם הזה הוא לא צריך אותו כי זה רק מזיק לו לצבע זה מלכה שאינה צ גופה הוא עושה הוא מוציא דם אבל הדם הזה הוא לא מעוניין בו הוא לא צריך אותו פ מתקלקל פטור רבי שמעון בלחה שנס גופה כמר פג נחנקים מה ש פה זה לכאורה פה מדובר בקלקול שהוא מוציא דם מקלקל זה חבורה מוציא דם מחבורה וחבורה חייבים גם לקלקל אבל פה זה יותר טוב חייב רבי שמון ה אמר לך הגופה פטור עליה וכי מוד רבי שו סקרי שתר צריכה לגופה מד לא אכפת לי לא התוספות מגדירים שפה זה מדכ הגופה ורשי פירש דס הנומה לא אכפת לה ם טרמ ולת חלש עם מזר זרדים באר חבר פתש הבונה כאן שם מדובר אדם ליקט זרדים טוב בשבת מה עושה זרדים יותר נוח ביום טוב הוא לקט זרדים צורכי העסקה יש לו מדורה בחצר מבשל שם ביום טוב מותר הוא זרה זרדים אבל עידי שהוא מזרה זרדים הוא מנקה את החצר לא חצר את השטח את הגינה הזאת ועכשיו זה מכת חרישה זה מכשיר את המקום לזריעה כי הוא מלקת את ה את הזרדים המקום יה ראוי לזריעה אומנם לא הוא לא מתכוון לזה הוא מתכוון להשיק את המדורה שלו אבל גב זירו הזרדים השטח מתנקה ועומד ראוי לזריעה ו אתם לא אכפת להם תרמה מה אז א שם ר חברה אם זה כרכ של חברו לא אכפת לו לחבר אמנם זה טוב נוח לו ש הוא מזר זרדים אבל אותו אדם שזר את הזרדים כ זה לא חסר שלו לא אכפת לו וא לא אכפת לו הם התרעמה פירשנו כלומר מה רוצ מה רצונות עשות [מוזיקה] לומר הם חולקים רשי הם אומרים שזאת פה מלאכה שאינה צריכה לגופה לא כמו רשי שמוד ש סקרש לא אכפת לולא לא אכפת לו אם יקרה או לא יקרה ולת דה מזר זרדים פת רבי שמעון שת לא אכפת למטר מה תוספות מהח תוספות בהגדרות אז ד תוספות ברשי אני חוזר לשונם עוד פעם רשי פירש דדוד פסק ר היינו במד לא אכפת לו לא אכפת לו יהיה תוצאה כזאת לא תוצה כזאת לא אכפת לו אז שם מודה רבי שמעון אבל הך אבל פה פה אומר רשי זה מזיק לו סות לא צריך את הגדרה הזאת לת אדם מזר זרר ד חברי לא גםם לא אכפת לו מספיק לא אכפת לו זה כבר מספיק מה צריכים פה להגיד עוד יותר שגם ניגוד רצונו א פשנו משום שמלכה שנ גופה פה א כנסים באמת להגדרות דקות מאוד מחלוקת רש תוספות איך להגדיר פה את הדבר הזה אם זה פסיק רישי או מלכה שנצ גופה להבין יותר לעומק אצרך לראות את הסוגיה בדף קג לראות שדברים שם ת קגש הגמרא אומרת תנו רבנן הולש עולשין וזר זרדים אם לאכילה גוגר קדי אם לשק בצ כלה אם לפות את הקרקע כל שם התו כולו לא את הקרקע נו כל זרוד מפת הקרקע רב אבי יוסף באגם שנו זה בכלל זה מקום עומד לזריעה הב אמר אפילו בשדה שעומד לזריעה דלו הגם מחון הוא לא מתכוון הוא לא מתכוון לנקות את השדה הוא מתכוון רק זרדים רבו רבי שמעון סקרש לא ימות צבר שעושה בקרקע של חברו לכן אומר רשי שם לא אכפת לי מה אכפת לו אם שדה תהי נקיה לא ת לא לא אכפת לי לא אכפת לא אכפת פות כ אומר רשי כב שם מעיר לשלוח רשי אצלנו שרשי מגד דברים ב תוספות אומרים שם בר דכבר פירוש דהביה מלאכה שאינה צריכה לגופה המר גם אם נגיד שהוא עושה את המלאכה הזאת ש זירו הזרדים הוא מנקה את השטח אבל הוא לא צריך הוא עושה הוא עושה את זה רק בשביל הזרדים זה כמו חופר בור וצריך רק את ה את העפר הוא לא צריך את הבור חפירת בור יכולה להות או אם בשדה יזה חורש מכין את המקום לשקילה או בבית בחצה שהוא צריך לבנות ו משהו חפירת הבור היא או בונה או חורש אבל מ מי שצריך רק עפר הוא לא צריך את הבור הוא חופר באדמה להוציא עפר ויש חור החור הזה איןו עניינו זה זה פסיק שוליך עלי ש התוספות זה מדחה של הגופה הוא חופר בו ולוקח את העפר זה לפי דעתם מלאכה זה התגובה שם לאים פסיק ש חכל אותו דבר רה מזאת תוספות לפני כן לא צרי ר ההתחלה פירוש בארוך סקרי שני דחו באחר שאינו אוהבו שבת מילה שאין לו הנא מותר תחילה הזזה קודם פי הרוך פסיק מת חילה בשבת חולקים עלים רות נגדו מה שברור שיש הבדל במלחה ש הגופה לפסיק רישה הרי אין מחלוקת בשאלה הזאת שמלכה שנס הגופה עלפי רבי יהודה חייב פי רבי שמון פטור פתו אבל אסו ובא בא עכשיו הרוך אומר שפסי רי ליך מותר לכתחילה אז מה ההבדל בין פסי ניח י לחץ הגופה אותו דבר לא מה זה שאתה חופר בור ולא צריך את את הבור את העפר ומ התוצאה לא אכפת לך לא נך לי לא אכפת לך זה ח פסיק לא חלי לא לא זה אסור זה מחס גופה מזר זרדי מה זה אומר אומר הרוך מותר לזרת זרדים ועל ידי ככה אם תקלא שלו מותר לכתחילה כי זה זה פסיק רוני חלי למה זה מלח הגופה הוא מזכר הוא מנקה את השטח הוא לא צריך את התוצאה זה קרקע של חברו זהלא מעניין אותו כה א ש ס כ תגדיר אתזה מח הגופה פו ח הגופה ד הנושים מורכבים מסובכים עכשיו יש כאן באמת שתי גישות הכסף משנה עומדת הרמבם גישה אחת אחר כך גישה אחרת הכסף משנה בלחות שבת פרק א' הלכ ככה מצאתי כתוב ההפרש שיש בין הלכת הגופה ובין פסקי שלא ימותו סיקרי שנו בכ הלכה כל עיקר אזה שעשת בהכרח הדוגמה הקלאסית היא גורר אדם מיתה כיס ספסל הוא לא מ לאק ח כל דבר בכלל לא מקח אלא שנעשה בהכרח סיקרי כי אם זה לא בהכרח זה דבר ש מתכוון וזה מותר אבל אם זה בהכרח זה פסק רש אבל פסק רש לא נח לא אכפת לו אז הוא לא מתכן למלכה המלכה נעשת אגב כגון דוגמה אחרת כגון שגר פתח ביתו היה שם צבי שהוא לא קיש את הצבי כך הוא ס את הדלת והצי ניצוד במלאכה שנ גופה הוא נו כ מלכה כן תכליתה מסוד הרב אברהם החסיד בשם אביב ובנו של הרמבם אומר בשם הרמבם מה אומר הכס משנ פה יש הבדל בין חופר גומה לא צריך לא צריך אלא לפרה הוא חופר הוא עושה מלאכת חפירה או חורש או בונה אלא מה שלמה מתכוון לתכלית שלה התכלית חורש זה ש לשתול שם ת לבנות שם הוא לא לשתול ולא לבנות רק חת העפר אבל הוא חופר החפירה הזאת היא מלכה היא מלכת חרישה או מלכת בנייה רק הוא לא צריך את החרישה לא צריך אתניה מטרה אחרת הוא צריך את העפר גורר אדם כיסא ספסל הוא לא עושה חריץ הוא גורר כיסא תשאל אותו מה אתה עושה גורל כיס אשה חריץ א לא שמתי לב הוא לא עושה חריץ כי לגרור את הכיסא חוץ שערה שהוא גורר את הכיסא הוא לא מ עשות חריץ כדי שהכיסא יעבור פה הוא צ את החריץ הוא בכלל לא עושה חריץ הוא גורר כיסא גרירת הכיסא בהכרח וסרת חריץ קריש זה לא ליך עלי חופר פירושו עושה מלאכה עצמה כ יש הבדל אם הוא עושה פעולה שכתוצאה מנס את מלאכה ל עושה את המלאכה למטרה אחרת עכשיו השאלה שאני מה שלומד מסכת שבת תק בשאלה פסיק רישי עצמו מה זה מה זה מה פסיק רשימ מקום גוח מראש ת אדם רוצה לתת לבנו ראש תרנגולת שישחק בו משחק מוזר בינינו אבל פעם לא צעצוים זה המשחק הוא רוצה לתת לילד שלו ראש תרנגולת זה שכך הוא חותך את הראש תרנגולת הוא כ צ שתרנגולת תמשיך לקרקר לחיות אבל מה מה עשה היא מתה מה זה זה פסיק ריש או מלכס הגופה מה זהוא הוא שחט הוא חתך את הראש שלה זה יוצא משחיטה שחיטה שמנים הוא חתך את הראשל התרנגולת הוא הרג אותה מכ שתמות הוא סר את הראש תרנגולת לצעצוע זה פסיק זה מחס הגופה למה בצד סבי כשאדם נכנס הביתה ויש צבי והוא סובר את הדלת זה לא יצ דע זה יודע ב שהוא הוא לא רוצה ש הילד שלו יצא החוצה הדלת תראה בצד צלי יש מחלוקת רשב רןם שאלה קשה מאוד צאתי אבל פשטות אדם סוגר דלת הוא לא מתכוון יכול להות שזה זה כמו גרי כיסא הוא הוא הוא עושה פעולה שונה לא צצד סגירת צד אני ד נכנסתי פה ת צוד אתכם פה מה נכנסתי סגרתי דלת מה קרה לא צ צדה נקרא מצודה בית יש בו כל מני דברים הוא לא רוצה שרוח תכנס לא רוצה שקור יכנס חום יכנס כל דברים אגב סגרת הבית יש גם צב אגב אתה צודק מחלוקת רשבי ברב הכס י השיטה שסגירת בית זה כמו גרירת כיסא פעולה שאין לה שום קשר לצד ת עצמה התוצאה של סגירת הבית במקרה הזה היא צדה זה יכול לילי מעוניין עצמו אז ש השאלה היא האם המודעות למעשה שאתה עושה נקראת כמו כוונה או לא ואת היסוד הזה רב חיים אם כרב חיים לא נכנס להגדרות שנכנסו עכשיו את רב חיים בהמשך כך אומר עמוד חדוש רב חיים לוי בחל שבת שני דינים הם אומר דין דבר שוא מתכוון שכל התורה כולה לך מחשב דשבת ובדין דבר שוא מתכוון העיקר בכוונתו רצונו אפילו יודע ד דבר יעשה הוא עושה דבר בדעת כם בכוונתו מתכוון לא מתכוון זה שיודע אז לא מתכוון הידיעה לא הפך לזה כוונה חבו על ידי פסחים תמ הנאה הבעל אדם בעל כוחו הבע מותרת אדם נהנה בעל כוחו ומר שם אומר דוגמה עובר ד עבודה זרה ומריח ריח קטורת הוא לא מקבל להריח את הקטורת הוא עובר שם אבל הריח נכנס ף שלו וריח טוב מה יעשה צ לשום את האף מחלוקת הבי ורבא הלכה היא שלו הוא לא הלך לשם להריח ולא התכוון להריח הוא הלך שם הוא בעל כוחול נכנס הריח ה כלומר הוא לא מתכוון להריח הוא יודע שהי מריח שהוא מריח מריח הוא יודע אז אז הב מאותרת אסורה כי בלילא רבי שמעון זה הכוונה הסוגיה שם פי רבי שמעון כולם לא אסור הרי אף על גב שיודע בוודאי שמגיע לו הנאה א מתכוון אסור ואם לא מתכוון מותר שאין כן בדן מלכת מחשבת בשבת אין יסוד דינ בכוונה ורצון כי בדעת שעושה את המלאכה וזה ס דן המלכת מחשבת שעשה תורה שבת חמורה יותר אומר שבת התורה מלכת מחשבת מ מחשבת ה אצ המחשבה הידיעה עצמה כבר נקראת מלאכה לא הכוונה בכל התה כולה הכוונה קובעת בשבת המחשבה קובעת הידיעה נכון שמונחים בשס ה א ד דבר ש מתכוון א אומר על זה חיים דבר שמתכוון בשבת זה לא דבר מתכוון בעבודה זרה או בסורים אחרים המילה אותה מילה המשמעות שונה כ בכר כולה הכוונה קובעת ובשבת הידיעה קובעת מהן הכוונה זה רצון כוונה זה רצון האמת דברי משנה שזה אומר בשם בנו של הרמבם בדת אביו הדבר הזה רומם עצמו הרמבם כות שבת פרק אח אומר ככ עשה מעשה עשה בגללו המלכה שתי תעשה בשביל אותו מעשה א שתכוון לחי פס לשון עשה מעשה ונעשות בגללו מלאכה שהיא תעשה בשביל אותו מעשה אומר הר הוא עושה מעשה בגלל ואגב המלאכה בגללו תעשה מלאכה הוא לא עושה את מלאכה גורי כיסא לקור כיסא בשבת זה לא מלאכה אלא שם במקום שזה אפר תכוח הגרירה תעשה תעשה מלאכה אבל שלאל חייב ע ידוע שאי אפשר שעשה אותה מלאכה כיצד א ש כיסא שם הוא פטור משום שזה לא נך עלי לא אכפת לו דוגמה אחרת כיצד הרי שצריך עכשיו הרכ פסיקה מיוחדת הרי שצריך לראש העוף ו לקטן זה חתך ראש וב שבת אבל שאין סוב מגמתו רגת האוף בלבד חייב שידוע שאי אפשר לחתוך ראש החי וחיה המוות בא בשבילו ס כן הרמבם בהתחלה התחיל בהגדרה אחת ועבר הגדרה אחרת הוא התחיל בכך שאמר אשם מעשה ונעשית בגללו מלאכה זה וזה ר ידוע זה פסיק רישי הומר חייב הביא דוגמה של ה ראש התינוק אז ראש התינוק מה הוא עשה הוא עשה מלאכה ותוצאה ממנה הוא עשה דבר שנשר מ מלכה או שהוא חתך את הראש אזר ידוע שאי אפשר את ראש החי חי אל המוות בא בשבילו כ ובדת הרמבם במת היא קצת מיוחדת וצריך כנס כנס לעומק את רק נדע הרמבם פוסק שמלכה שצה חייב כמו רבי יהודה לכן ת רצו אין אפק מקד סקרי שי לא ניכ לי לא הרמבם מתעלם מהמחנות האלה כדעתו גם סיקרי שי זה לא ניח עלי זה בסופ חייו ח גופה אז לכן המשך ו הרמבם תחילת הרמבם אומר כמו בנו ההמשך אומר משהו אחר וצריך היו מה שהוא אומר לכן השאלה שאנחנו עכשיו זה מחלוקת בין גרסאות תוספות תוספות הכתובות יש שם שתי גרסאות שם מדובר גם בשחיטה הסחיטה משהו אחר הוא שוחט הוא פוקק חבית ויין נסחת ך אומר ותם לק שהוא מפרק כ שה נסחת הולך לאיבוד אף אגב פסיק רשי לכן פירש בארוך דכו ךש שם מדובר במי שיש נקב בחבית יין ווצה למנוע את היין ששפך הוא לוקח פק פקט של צמר ע בתוך החור ועוצר את הנזילה אבל ד תוך זה הוא שחט את הפקת הזה והי נסחט א ך ליבוד אז סקרי ש לא נחלי ושם כמ ארוך מותר התו חולקים עליו א לפ לפי הערוך מותר יש הגהות ריכל הגמרות שלנו בש סדנה מודפס בצד הגהה של הרם רבי לי המזרחי בצו וכולי דלו נחלי שרי עיקר רתו וכולי מצא נוסחה אחרת והיא זאת ואף מלכה שאינה צליחה סו רבי שמעון לא ך לכלל שרית פה הנוסחה של שמביא הראם היא אחרת למרות זה מלאכה גופה הרי הוא סוחט את היין אבל הוא לא צריך את זה איך לח כלל שר תפי כ שלא צריך את זה אומר אותו דבר אב צריך אחר זה מלאכה הגופה לא צריך את זה בכלל הוא לא צריך הוא לא צריך את היין היין סחר את הולך לאיבוד הוא לא צריך אותו אז זה נקרא מלחה הגופה אבל בכל זאת כיוון שהוא לא צריך בכלל שר כן צריך יותר מה ההבדל כן מקום שצריך קצת לא צריך קצת דברים קצת סתומים המרל בספרו על שבת המרל רצה לחב תוספות הוא חבר על כל השס הלך כבות התוספות חיבר תוספות אם כ בסגנון שונה קצת תירוצים קצת שונים ו בידינו הגיע רק כתב יד על מסכת שבת עוד מסכת ק המרל במסכת שבת אומר כך ומשני בסוגה שלנו מתעסק הוא אצל תנ נשמה ולא ה דעתו על זה כלל שנסע מעצמו אדם שיוצא זה לא דטוב מתעסק הוא ואין פרושות ש מתכוון אל תגיד זה מתכוון לא יודע מש מתקבל שגור מיטה וספסל זה שני דברים הם הגרירה שאתה צורכו וחריץ שהוא עושה כשאתה גורר כיסא אתה אתה צריך את הכיסא החריץ לא מעניין אותך בכלל ולא תעי ע זה בזה מה שהוא רוצה לעשות מלאכה שהוא עושה כלומר אין קשר בין גרירת הכיס למלאכה במקרה פה במקרה הזה מכיוון שהאדמה תחוחה נוצר חריץ שאפשר לעשות מה שרוצה בלא מלאכה הזאת אפשר לגרור כיס מקום אחר בלי שיס מלאכה אבל וצאת אדם אי אפשר בלא פציעה ירך אין זה מתכוון כן הוא אומר שפה זה נקרא כאילו הוא הוא שוחד את אדם עצמו מחלק בין גרירת כיסא שהמלאכה נעשתה מאליה בלי אמנם הוא יודע לכן זה אסור דך לי אבל זה לא הוא לא חייב על זה לעומת פה ש שזה נקרא מתעסק אבל נקרא מתעסק כלומר בעצם הוא מתכוון הוא יודע שהוא עושה כבר א אפשר בכלל להוציא טיפת צבע בלי דם זה חלק מה אז זה לא שתי שני דברים שונים גרירת כיסא מצד עצמה יכולה להיות בלי חריץ במקרה הזה ה חריץ אבל בדם בדם וצ זה לאקר זה בעצם כך בנוי החילזון יש לו דם שמחיה אותו וחלק מהדם בסוף נוצר איזה צבע שצ בבלוטה מיוחדת אבל אי אפשר להוציא טיפת צבע בלי שיוצא דם אז הוא בעצם חלק מהמלאכה זה הוצאת דם אז הוא כן מתכוון להוציא דם כי אי אפשר בלי זה אלא שהוא לא הוא לא צריך את הדם אכה מתעסק ואם מכוון לחתוך אתלוש זה כמו דוגמה אדם מתכוון לחתוך אתלוש אמ עשבים תלושים נצא מחובר מכוון לחתוך כאן דברים קומ הוא הוא לא יודע בכל שיש שם סמים מחוברים הוא קים תלושים ואי אפש עש חיתוך בתלישה כלומר מי שמקל מהצד הוא מרים מסבים תלושים אם יודע שיש שם גם סם מחובר היה מתכוון לחתוך אותו אז הוא הוא לא יודע זכן זה מתכן מתעסק רק אם נשה המלכה שהיא תלישה מחובר רק שלא חפץ שייה זה מחובר כן זהזה מכוון להוציא דם מלא מבקשתו דבר זה רק מתעסק בבד זה שואבי ורו כן אי אפשר ןזה חייב הרי כיוון שאי אפשר אחרת אז כאילו מתכוון חייב כתו תוספות בטוח מלכ ש גופה אפילו לא אכפת לי הטרמה שאפילו לא אכפת לו שזה יקרא בכל זאת זה נקרא מלכה גופה שאין הזק לו מח שיש לו הזק ד מיחל צידר פה יש לו נזק ולכן זה זה לא מלאכה גופה רגילה אד כאן יודע שפה פטור משום שיש לו הזק מה רק שלא חפץ בו אפילו הכי פטור אבל בחת ש אסור והביאו רהק בונה מזרי זרדים ך בטור גובי את התוספות התוספות אומרים כן שס גופה ר הוא אומר שפה זה שונה בגלל שוא לא צריך את אדם שאדם מזיק לופ שפירשנו אילא דומה כן דבר ש מתכוון ושמה בריח פטור אב לא מסק החלק תוספות אמ זה שני דברים שונים שם באמת שהוא מזר זרדים הוא לא מתכוון חוש החרישה נעשת עוד פעם לפי הגדרה שאמר קודם כמו בקריאת כיסא לזרט זרדים באופן עקרוני אפשר זרד גם בלי גם בלי לנקות את השטח זה יכול זרדים מ מקום אחר במקרה שם הזרדים נמצאים על אדמה כזאת שהוא זרד אותם אדמה מתנקות אז זה נקרא דבר שמתכוון מה שני פה אומר זה משהו אחר פה כשאי אפשר להוציא טיפת צבע בלי דם למה לכן מכן שהאדם הזה הוא לא צריך אותו רק מזיק לו זה נקרא מתעסק ה מוחלק תוספות הרי קמת שיטות שונות בשאלה הזאת האם להגדיר פסיק רי ש לא נחלי כ לח הגופה או לא אני רוצה לומר שברה רשי תוספות לשיטתם דף סג דף עמוד ב רשי מגדיר מלאכה וה בצורה אחת וסות בגדים [מחיאות כפיים] אחרת סג עמוד ב המשנה בסוף העמוד רשי אומר רשון פותר שם מדובר במי שמוצאים מת בשבת מוצאים אותו בבית הוא לא צ הוא לא צ בבית מה מת הז בבית הוא צ החוצה מקום אחר נניח שבבית יש כהן טמא הוא לא רוצה לטמא אותו הוא רוצה להוציא טמת אז הזה מלאכה שנס גופה אומר פותר אפילו באמת שלם מלאכה זה גופה וכל מלאכה שאינה צריכה אלא סלקה מעליו הומלכה גופה ברצונו לא בע לו צריך לקח ל מחשבת לרבי שמעון אדם רצה שימות פה מת הוא לא רצה את המת בכלל רוצה שיחיו בפו קרה לו אסון מת לו מת המיטה באל בל כוחו בדו זה ועכשיו הוא רוצה שהמת לא לא יפריע פה שלא יתמא אז הוא מוציא אותו החוצה אז הוא לא מוציא משל שהוא רוצה שלהוציא במקום אחד כל ההוצאה נבעה מ תקלה שר מאסון שקרא אז אומר רשי מסלק תה מת מעליו ל צנו בא לו ומ לפי רשי דבר מה זה ח הגופה דבר שבא לו בניגוד רצונו כל הענין בא הוא לא התכון פרש גיר אדם החופר גומה צריך להפרה חס הגופה פרשי זה שנוצר הוא צריך עפר שת עפר נוסר חור חור הזה זה או חרישה או בנייה הוא לא צריך הוא לא מעונין בזה בכלל הוא לא צריך הוא צריך עפר פתאום בגלל שוא צריך עפר נוצרה לו בעיה שנוצר פה בור כל הבור הזה הוא לא צריך אותו זהד רצונו לפי רשי דבר שבא לאדם בניגוד רצונו זה נקרא מלחץ הגופה ח צכה גופה פירושו שהוא וצר את המלאכה כל שבת מוציא חורש זורע קוצר עושה מלאכה מתוך שהוא צריך את המלאכה אבל שבאה לו איזה תקלה שהוא צריך לסלק משהו תוצא מכך נוצרה לו מלאכה המלאכה הזאת שלא באה לו מרצונות זה מלאכה זה גופה טוס ד חולקים עליו רבי שמעון למעטה רב שמעון פותר נראה לרי נכס לגופה ריש לכ ואן צריך לאותו צו ש שהיה במשכן נין אחרס דרש שחולקים עליו צות ארוך בספות שורות התחתונות צות את רשי ו ורשי פירש שש שורות מלמטה י שו לא הייתה לו בא לו צרי קם עצד נחש כן הוא מכבח ש הזיקו ברבים שלא היה בעולם ולכן פרק בדקן שכנס פתילה מת כבר כבר אנצר ל גופה משום שאן צריך לכיבוש זה לא הבר מעולם אבניך עלי חס עלי מקשה קשה מסרק רשי הם עצמם סוברים שמלכה שגופה פירושו עושה את המלכה לא למטרה שלשמה עשו במשכן במשכן פו בור בשביל ליצא את למשכן המשכן צריך משטח משטח ישר ויש שם גשושית צריך לות בור להכניס את הדנים במקום אז זה נקרא מכה צריכת גופה אבל אם עושה את הבור הזה את החור הזה בשביל עפר לא בשביל לבנות משהו זה חס גופה אם הבנתי את רשי נכון בעצם רשי אומר שהגמרא אומ מה שהוא אומר כאן רשי גם מבחין בין בין האדם שבניגוד לרצונו פסיכ ך עלי זה רשי רוצה לומר דבר שבא בניגוד רצונו זהזה הגדרה אחרת תוספות רוצים להגדיר את ההגדרה שדבר שאתה מתכוון פסיק רשי בצורה אחרת הם רוצ להגדיר דבר מלאכה פה מלאכה שלא התכלית במשכן שלא הייתה התכלית במשכן אבל רשי אומר שדבר בא אליו באל כוחו אמ ך זה הגופה פי רשי באמת זה עכשיו נבין פי רשי שמלכה זה גופה שזה באה באל כחו ואם זה ב שוא עושה את המלאכה עצמה שוא עושה דבר אחר כתוצאה מזה בא דבר שבניגוד רצונו זה מתעסק אז התוספות כפי שאמרנו הם אומרים שאתה עושה מעשה תה יודע שהמעשה הזה יעשה מלאכה ואתה לא צריך את המלכה כומר זה לא לא לגופה זה מלכה הגופה רשי חולק עליהם הוא אומר שהוא מבחין באם אתה עושה את המעשה עצמו עושה מעשה אחר אז התוספות באמת שתם זומרים שכל דבר שאתה לא עושה למטרה יהודה לאום המשכן זה תגובה מה הבדל אם אתה עושה את זה המלכה עצמה עושה פעולה אחרת שתוצאה מנסה את המלכה אתה יודע שמלכה תעשה אז אתה כלו מתכוון אליה אבל רשי ה מחלק וא אומר מחלק בין עושה את המעשה עצמו לבין עו עושה הלכה ורשי אמר שאתה עושה את המלכה עצמה בניגוד לרצונך זה מלחץ הגופה אב שעושה מלאכה תוצאה מ נעשה רצונך זה דרגה אחרת זה נקרא מתעסק ואפילו רבי לא יודע וב לא בטוח שדברים ואים כל כך אכל רואים מכאן שהמחלוקת רש תוספות ממשיכה בעקביות גם בנושא הזה ש מלאכה ש איך להגדיר מלאכה ס גופה כפי ספות כל דבר שאתה לא עושה למטרה שלו זאת מחס הגופה פירש בכ הגדרה הזאת אני לא רוצה לה דברים הלא משום שיש כאן אני רוצה רק יש דף נוסף שבו קטע מה הערוך ובו הערוך מביא את הפסיק רישה ונראה איך הו סיק שאלנו קושיה שקתי כל הזמן מה זה פסיק רשה ברמבם לא ברור הבחנה בין פסיק רשה למחש הגופה הס זה לא פעולה אחרת שכתוצאה ממנה נעשה את המלכה זהזה זה השחיטה עצמה א מטרה אחרת אז אומר הזה ה כן בערוך סוכה דף ג יבמות ככ כ ד רבי שמעון בסקרי ש לא ימות פירוש מי שחתך ראשו של חי הכל יודעים כי בחתיכת ראשו ימות יא אמר אנית כיתתו צ ות דם דבר צורך א רב אני לא מתכוון מיתו את הלשון שלו גם אתה לא מתכוון בר שאתה יודע שק חיתוך הראש תביא למותו של הבעל חיים התכוונת להרוג אותו ורוצח הוא מה אני רוצח פה רוצח זה מושג בלות לא בהלכות שבת אני הבנתי מה רוך שהוא שמושג פסיק ראי שמקרוב לא בכלל לכות שבת אדם שחט חברו הרג אותו ואמר לא התכוון לרב אותו רק צי לחתוך את הראש שלו בית משפט זה קביל מה שהוא אומר שטויות חתכת חו של אדם אמרת תכת להרוג אותו זה רוצח מה תגיד חצית את הראש שלו לשחק כדורגל אין מטענה זו אלא ר ציח הוא נכון שהמושג עבר גם לחות שבת אבל באמת זאת ההבחנה בשבת באמת חותך ראש זה לא נחשב זה לא נחשב פסיק הש זה זה ממלכה חך לגופה וחותך ראש בשבת אפשר להגדיר את החות אחרות המושג סקרי שמקורות בהלכות רוצח שם אין מקום והבחנה בין הדברים בלות זה הגדרה של מלכת מחשבת אז שם כ שנוי רב חיים הבחנה בין מתכוון שיש כאן הגדרות ברוצח לא שייך לומר את זה אז לכן הפסיק ריש המקורי לא רכות שבת בשבת משמשים במושג הזה לומר אדם לא התכונת מה לא התכוונת אתה יודע שמה הדבר יעשה אבל שבת זה סיבה אחרת נכון לא התכוונת זה נקרא לא התכוונת אלא מה הידיעה מחשבת אז זה גדר אחר באמת המושג פסיק רי ש מקורו לא בחות שבת אחר כוא ממשיך נכון משמשים בח שבת לי רבי שמעון גריר אפשר ד חריץ יד אפשר לא ך עלי ברזה לא נך לי ממשיך ל חגבי בחות יום טוב הדס הוא כותב את הפירות של הדסים רוצה שהדס יהיה רוצה לאכול אותם ועדי כך הדס נהיה כשר הוא לא מתכוון הפסי לספוק לא ימות ודיין ך פסיק כן הוא רמז אתל זה ואכן ראיתי את זה בכפות תמרים שמו ל בסוף עמוד למטה כפות מרים אומר ככה לקח דעת רבי נראלי חותך ראש עוף צחוק בו הוא פתוח רבי שמעון משום מלאכה שאינה צריכה ומה שאמר בגמרא מודו פסיק רישה הוא משב דוגמה דברי רבי שת יודע שה מתכוון כור אדם ת מרים נכון אומר כך חותך ראש אומר זה מחס הגופה ומה שאמרו בגמרא שנקרא פסיק פסיק רשי הוא משב לדוגמה יש מתיר זה מה ש מתכוון גורם כס תכון חריץ כן א אם נסכן את מה שאמרנו צגר יש כאן שתי גישות בהגדרות בנו של הרמבם תר שרשי בשיטה הזאת ש המושג פסיק ריש פירושו אתה עושה דבר כתוצאה ממנו תעשה מלאכה ואין קשר הכרחי לדברים במקרה יש קשר אז אין כשר הכרחי ולכן זה שאתה יודע שתעשה מלכה זה נקרא מלכה גם לא התכוונת אליה בשבת מלכת משס התורה שט תוספות היא שכשאתה יודע שהמלכה תעשה זה התכוונת אלי אלא מה אתה לא צריך זה מלכס הגופה ואז הגדרה היא מלח הגופה שלפי רבי יהודה חייב פה אצ הגמרא רוצה להגיד שגם רבי יהודה מודה ש מקום שזה בניגוד לרצונו לא רק שהוא לא צריך את המלאכה אלא בניגוד לרצונו זה קל יותר זה נקרא מתעסק ולכן רבוד סובר שלמרות שזה שמלאכת גובה חייב פה יודע שפטור משום שזה נעשה בניגוד רצונו אבל במקום שנעשה לא אכפת לי רק לא ליך לי אז הק כזה אמת רבי אומר שחייב רשמ שפטור וכאן המחלוקת בין התוספות והרוך באותה שיטה הרוך בת סובר כמו שאמרנו באותה שיטה שמבחין בין מלכה של נס רופה לבין פסיק רשי הוא דעתו פסיק רש חלי מותר מלכס הגופה אסור כי מלכה גופה אתה עושה את המלכה עצמה וצק שאתה עושה מלאכה אחרת סות חולקים עליו אומרים שמלכה ע גופה סיק הנוח לכן זה אסור השיטה הזאת כן מה זה פסיק רישה פסיק ריש זה לא עושה דבר אחר אתה עושה לא עושה פעולה אחרת שהמלאכה אתה עושה את המלאכה עצמה אז אמנ הרוך שרומז כך שהמושג סגרש בכלל לא נאמר בשבת המוסגר נאמר במקום אחר זה רק דוגמה שמשמשים בה להגיד שאתה לא יכול להפריד בנקרת הראש למוות פסיק מושג בלחות שבת מקורו לו שם כ שאתה אומרים גם גורר כיסא וספסל שאתה גורר את הכיסא ובהכרח יסה חריץ או לך פסיק ריש רוש זה גדר אחר פסיק ש פירושו שאתה חתכת את הראש ממש אבל זה נוח אמנם שחתכת את הראש ממש ואתה אומר לא התכוונתי להרוג אין לך טענה מה איזה מ טענה זאת לא התכוונת להרוג ש סיקרי ש אם אם זהם זה לא ליך לרוך מותר כי אתה לא מתכוון אתה יודע ש לא מתכוון למלאכה וברי מה ז מה ז זה שאתה לא מתכוון אתה יודע את מתכוון אז לכן אין מקום ק לומר שי מותר אני מודה שיצא כ מבולבלים קצת אבל לפחות הבח הגדרנו את המושגים ולפחות בחלק מהדברים רים כן ברורים דברים דקים ומר את האמת שבדת הרמבם דברים עדן ן סתומים גם בדת רשי דברים עדיין לא ברורים מספיק ושם אחרים גם כן אבל לפחות המושגים פחות או יותר כן ברורים