רוחנו איתנה ותשובתנו נחושה: נצח ירושלים! | סיפורי גבורה ורוח קרב מפי סא"ל מעוז שוורץ

[מוזיקה] טוב חג שמח לכולם תורה ויחזור עכשיו בענק אני מנסה לדמיין עוד כמה שנים טובות שהצעירים פה עם בנים ונכדים ותיקים יותר נכדים ונינים יושבים על איזה ספה בבית הבן שלכם והנכד שלכם ישאל אותכם אבא לפני כמה וכמה שנים נחטפו 230 לוקות וילדים ומבוגרים ואמהות ואבות ושמענו ש 14400 אנשים נדחו ונשרפו ב-22 כאילו מדובר על איזה תקופה עתיקה ואתם תגידו לו כן כן בן יקר אני הייתי שם ואתה יודע מה עשיתי נתתי מהבית נתתי מהעבודה והלכתי להילחם והוא ישאל אותך מה אבא נלחמת בדבר הזה את תגיד לו כן נלחמתי בדבר הזה אני נלחמתי ברוע הזה ומה היה אבא בסוף היינו גיבור גדוד שבע אריות וניצחנו את האויב דור לדור יספר את החת הגדודית הזאת אני מרגיש מאז שפרצה המלחמה ש המועדים שאנחנו נפגשים בהם בדרך מקבלים לפחות אצלי כ מגד שנלחם ממקדות שלו בעזה ועוד עתיד להילחם בערך שעתיים לפני שהגעתי לי פה כבר כיפתי פקודת הצה שני נכנסים שוב א אני מרגיש אחרי שאנחנו יצאנו ותוך כדי הלחימה אני מרגיש שכל מועד שמגיע בדרך הוא מקבל משני תוקף אחר הוא מקבל איזשהי הערה אחרת איזשהו כיוון ש מכוח הנסיבות גם הלאומיות כמובן אבל גם באופן נקרא לזה אישי קשה להגיד בשנת מלחמה על משהו שהוא אישי אבל יש פה גם דברים אישיים שהם מקבלים זווית ראייה שההיא שונה מכל חג אחר אני הרגשתי את זה בחנוכה כ שהדלקנו נרות בג'בליה הדתי את זה הרגשתי את זה בפורים הרגשתי את זה בפסח שוב פעם היינו ב בלחימה וכל פעם אתה פוגש את זה באופן כזה ואחר אני חושב שיום ירושלים בעיניי במלחמה הזאת אני לפחות מרגיש שיש פה משהו שלפחות אני מרגיש אותו שהוא אחר ולמה הוא אחר שמחת תורה אגב נ להפסיק לקרוא ל לתאריך של פרוץ המלחמה השביעי באוקטובר כי מי שלא יודע האויב שלנו בחר לתקוף אותנו במספר מועדים והמועדים האלה לא יודע אם אתם יודעים זה היה או בראש השנה או ביום כיפור או בשמחת תורה הוא יכל לתקוף אותנו גם יומיים אחרי גם שלושה ימים לפני האויב יודע בדיוק מתי הוא תוקף אותנו א לא תוקף לא תוקף אותנו סתם בשמחה טו יש איזה סיבה כנראה שאם המהרל היה פה איתנו היה מסביר לנו גם למה אבל בעיני שאומרים שהמלחמה פרצה בשביעי באוקטובר בעיניי זה פספוס כי זה לזלזל באויב ולחשוב שהוא סתם בחר תאריך לועזי על הגרף ואמר טוב לא מתאים לי בתשיעי שיהיה בשביעי המלחמה פרצה בשמחת תורה כשהמלחמה פורצת אני מקבל טלפון מאחד הלוחמים שלי בגדוד שגר בכפר עזה והוא לוחש מעבר לקו מעוז אני סגור עם אשתי והתינוק בחדר יש מחבלים בסלון מה אני עושה והסימון מתחיל לרדת ואנחנו מתכנסים לשיחת ועידה כל הבכירים של החטיבה אני מגת 7007 זה אמנם אני גולנצ'יק אבל אם יוצא הנחל זה אתגר מטורף יותר מהאויב א סתם אני מת עליהם וזה נכון זה בשידור נכון אני מת עליהם לא אני באמת מת עליהם אחד אחד אבל גולנצ'יק ונחלים זה אירוע לא לא זה בסדר א גולנצ'יק ונחלים זה אירוע מעניין מאוד אתגר מנהיגותי לא קטן [מחיאות כפיים] ו אנחנו מתכנסים בחירה תיבה בשיחת זום מאוד מהירה ואנחנו שומעים בפעם הראשונה את המיילים פרצה מלחמה כ מגד שהוא כבר כמעט ארבע שנים מגעת במילואים המילה פרצה מלחמה הופכת לך את הבטן כל מה שעשית עד השלב הזה עכשיו זה השעה הגדולה עכשיו זה המבחן הגדול ואנחנו מתכנסים בשלוש בצהריים לערכת מצב זה הפנקס שלי מאותה תקופה אני שומר את זה מי שישמע אותה תקופה לפני שבעה שמונה חודשים מדינת ישראל במלחמה התקפות רחבות היקף מנבות בארי רקטי ואז לאט אתה מבין שעוגת אזה נכבשה אל תדאגו השיחה שלנו ממש לא תישאר ברובד הזה אבל מכאן רגע אנחנו נטפס ונעלה למעלה על מה המלחמה על מה המלחמה ואני רוצה לקשר את זה באופן ישיר היום הקדוש שבו אנחנו נמצאים יום ירושלים תראו אנחנו הגדוד הראשון אנחנו היינו תפה עוגדה 162 ו עוגדה 162 יום אחד קיבלה פקודה לכבוש את א לצאת להתקפה על ג'בליה אנחנו הגדוד הראשון היום זה כבר הסשן השלישי כאילו כבר הפעם השלישית של נלחמים בג'בליה הבנתי שיש פה לוחמים שהיו שם ממש יצאו לפני מספר ימים או כמה שעות אנחנו הגדוד הראשון שהגיע למגע עם ג'בליה יצא להתקפה על ג'בליה במסגרת חטיבה 2 שח בד אחד ו אחרי ההתקפה על ג'בלי אני אחזור על ג'בליה אבל אחרי התקפה על ג'בליה אנחנו חוזרים לל הטטרה ובין לטטרה לג'בל יש מין עמק כזה 6 בבוקר נראה לי זה היה נר שלישי או משהו כזה של חנוכה אני יוצר ליד המקום הזה מה זה המקום הזה מה זה נראה לכם כן בית ספר ואני פשוט עוצר אני מתבונן על הקיר הזה וזה אחרי שכבר עברנו כמה וכמה בתי ספר ואני מתבונן על הקיר הזה אני לוקח את ורדי אחד הקשרים שלי עם דגל ישראל ומצטלמים אתם רואים את הגובה שלי אני בערך מטר 75 הכפילו פי שלוש את הג גובה של של הקיר הזה כל ילד מגיל פספוס ועד יב שלומד בבית ספר הזה זה בית ספר גדול בית ספר חסית ענק שנכנס בשערי הבית ספר יום יום שעה שעה גם אם לא יגידו לו מילה אחת על מה שהם קוראים לזה פלסטין הוא מגבש לעצמו תודעה שאן שניה לה מבחינתו ובעיני הסיפור ל המלחמה הוא הסיפור הזה כשאנחנו נלחמים בג'בליה אחד מרכזי השבק תופס ילד בן 10 ושואל אותו לידי תגיד כ ה כבר הבית שלו גמור פוצץ הוא כבר כמה שבועות במלחמה הונה מבית לבית אותו ילד תופס את הילד הזה בן 10 ואומר לו תגיד למה אתה מתגעגע כמובן ה שאל אותו בערבית למה אתה מתגעגע הילד בן 10 זוקף את הגב מאמין שהוא ירד כמה קילו בחודשיים האחרונים מאז שפרצה המלחמה מסתכל הרכז שבק ואומר לו אני מתגעגע לסבא רבא שלי בחיפה קחו בחשבון שהילד הזה אין לו מושג מי זה סבא רבא שלו בחיפה והוא בחיים לא היה בחיפה אז למה אתה מתגעגע הוא ממשיך להגשות עליו והוא אומר לו אתה לא מתגעגע לאוכל לבית טוב למיטה חמה לשגרה לבית ספר אומר לו אני לא מתחרד שפרצה המלחמה אבל מלחמה על ירושלים אני שמעתי את זה במו אוזניי כשאנחנו נכנסים ועוברים בית ספר בית ספר לא היינו יש לא יודע מאות אולי אלפי בתי ספר בעזה עברנו בערך ביזה שלושה או ארבעה כאלה גם בשכונת ג'בליה גם בשכונת קרמ אשרו האמר אל הטטרה ועוד בכל בית ספר כשאתה מגיע באופן מאוד בולט מפת הארץ מתנוססת גאון אין כמעט מסדרון בלי המילה ירושלים כמובן אלקוץ בשבילהם אין אין אין לא תראו דבר כזה כשאני נכנס לאחד מבתי הספר של החמס בשכונת אשרו המר זה בערך 7 קילומטר בעומק הרצועה ובגדול בין מפ בין מחנה פליטים שתי לג'וליה כאילו בגדול כזה אני הדבר הראשון שאני עושה כשאני נכנס בכיבוש הבית ספר הדבר הראשון שאני עושה זה כנס חדר של המנהל לא יודע למה אולי כי הייתי תלמיד הכי גרוע במדרשיה וני רגיל שם נכנסים לבית ספר נכנסים לחדר של המנהל נכנס לחדר של המנהל ואני רואה מול עיניי את הכיסא השחור הגדול שלו כמובן הבית ספר נתוש ומאחורי הכיסא שלו תמונה ענקית של ירושליים ומצד ימין או שמאל שלו על הקירות מפה גדולה של ארץ ישר זה מעניין הם מחלקים את זה לכל מיני חלוקה פנימית ש שלהם שאלתי את דוקור מרדכי קידר על מה החלוקה הזאת לא משנה זה לא נסביר את זה עכשיו זה בטח לא ראובן שמעון זבולון וישכר תמחקו את זה רגע מהראש זה אירוע אחר לחלוטין זה חלוקה פנימית שלהם כדי להגיד למי שייך כל חלק והתודעה בהיבט הזה היא נורא נורא חזקה תראו לכם שכל ילד ש לשערי בית הספר הוא מגיע ל לשיחה עם המנהל או איש צוות שמגיע לשיחה עם המנהל זה מה שהוא קולט כשאנחנו נכנסים באחת מהשכונות לתוך חדרים של ילדים אני זוכר לפחות חמש שש שבע מקרים כאלה כאילו רק מזיכרון בשנייה אתה נכנס לחדר אתה רואה הכל ורוד נצנצים אם הבית לא הופגז או או פוצץ ואתה פותח את הארון של הילדה בת ש שבע אתה רואה בגדים מסודרים ממש ורוד כחול כתום מטן כלי מגור ובין הג'ינסים אתה מזיז את הג'ינסים אתה רואה בחדר של הילדה מאחורי הבגדים שלה שקית שלמה עם איזה 20 ומשהו רימוני רסס ולא תגידו בבית אחד זה בית ועוד בית ועוד בית אתה רואה על מה ילדה ישנה אתה פותח את ה את המגירה מתחת למיטה שלה ואתה רואה שם נשקים אתם רואים שאני נמצא כאן מצד שמאל שלכם וזה אחד מהמקומות שאתה רואה באחד המשרדים מפת הארץ ענקית גדולה מאוד ויש אין מקום שלא ראינו את הדבר הזה אגב לא ראיתי בעזה פרסומות עעל קוקה קולה או פפסי אתה כן רואה פרסומות על על הארץ על מה נלחמים אחד הדברים הכי משמעותיים שיצר לי להיפגש איתם זה כשאנחנו מתמרנים בתוך ג'בליה עולה מולי בקשר אותם המפ ואומר לי את הדבר הבא תסתכל על המפות לא הצבאיות האזרחיות ומה אתם רואים שכשאנחנו נלחמים מגדוד אנחנו נלחמים איתו ברחוב חיפה ואנחנו יוצאים מהתקפה לרחוב טבריה ליד רחוב יבנה והפלוגה המקבילה שלי מבצעת תמרון והתקפה ברחוב מג'דל שזה אשקלון כמעט ויש פה עוד רחובות שאני לא מראה לכם אותם כאן כי זה שכונה נורא נורא נורא נורא קטנה בקצה של ג'בליה כי ג'בליה היא ענקיית ענקית וכל ילד עם חיטול בין הרגליים שהולך מרחוב לרחוב מגיל אפס הוא יודע שהוא הולך מרחוב טבריה דרך רחוב חיפה לרחוב אכו הוא יודע התודעה הלאומית שם מושרשת שם בצורה מאוד מאוד עמוקה מוצבים מוצבים שלהם לא קרואים סתם בשמות המוצבים שם קרוים על שם פלסטין על שם ירושלים התודעה בהיבט הזה היא תודעה מאוד מאוד משמעותית ואני רוצה שנבין תראו אני אני בתקופה האחרונה מאז שיצאתי מעזה מחתת את רגליי כמעט בכל הארץ כולל הגב בציבור החרדי אתמול בלילה העברתי שיחה דומה לשיחה הזאת עם איזה 40 חסידי בלז שלושה ימים אחרי שיצאתי מעזה התקשרו אליי עם בית המדרש הגדול בגור מי שלא היה שם שישה רק בשביל חוויה זה מקום מטורף בגודלו לא אין לי מילים להסביר את את הגודל של הבית מדרש הזה זה זה בית מדרש ענק ועצום שיש לו אוד בתי בתי מדרש ו כמובן שגם לא נתנו לי להיכנס הזמינו אותי לשיחה ולא נתנו לי להיכנס השומר כזה חמוד מתוק בא לי לחבק אותו אמר לי באתי להיכנס בשג כן כאילו זה אין שם שג שג כאילו בשפה שלנו אז הוא אומר לי מה פתאום אתהה חי בשרת מי אכ עשה אותך ככה כאילו הייתי לבוש ברך ככה ואז משובע ומשך אותי והעברתי שם שייחה ל 500 חרדים 500 אברכים על המלחמה על חילי צהל על המסירות של חילי צהל על המסירות של המשפחות שלך לצהל על מה שקורה שם ומאז היו לא מעט הרצאות כאלה לחרדים לצוותי הוראה בציבור החרדי תופעה שהיא נורא נורא נורא מעניינת כי בעיני הסיפור הגדול הוא סיפור של התודעה הסיפור של התודעה במלחמה כאן בעיני הוא סיפור שחייבים לדעת איך לספר אותו כי אני אומר לכם תלמידים יקרים ואהובים יש פה גילאים נורא נורא שונים אבל יום אחד ותזכרו את מה שאני אומר יום אחד הילדים שלכם הילדים שלנו הנכדים שלכם יבואו וייכנסו הביתה מבית ספר עם הילקות ולחיים סמוקות ישאלו אותם חמוד איך היה בבית ספר מה למדת הוא יגיד חייתי יום בשיעור היסטוריה והוא יגיד לך תגיד אבא זה נכון שלפני 15 שנה 20 שנה היתה מלחמה בארץ נחטפו שם 230 מתינוקות ועד ניצולי שואה ונאנסו נשים ונשרפו תינוקות ו ו נפרד פה את הכל כי בכל זאת אנחנו ביום חג אבא זה נכון ואז יפתחו לך העיניים ולמה למה פתחו לך העיניים כי אני יודע כי כשאני באתי לאבא שלי זכרונו לברכה או לסבא שלי ואמרתי לו היית במלחמת ששת הימים והוא אמר לי כן אז נפתחו לי העיניים אז גם הבן שלנו יום אחד יפתחו העיניים והוא ירצה לשאול אותנו מה עשינו באותה תקופה והוא ירצה שנספר לו את הסיפור ממבט הראיה שלנו ואני אומר לכם שאני מרצה בלא מעט מקומות אנשים לפעמים עדיין חושבים וחיים בתודעה שהמלחמה פרצה כי הקצין ההוא לא התעורר בלילה והתקשרו אליו והוא אמר תתקשרו אליי מחר קשקוש אחד גדול המלחמה היא על ירושלים המלחמה היא על ירושלים המלחמה הי על ארץ ישראל כל זב חותם בעזה מב את הדבר הזה אנחנו פגשנו ילדים בכל שעם בגדים אתה נותן להם זורק להם איזה מוצאים באיזה בית איזה חתיכת טונה שרופה של חיילים בצהל והם עטים על זה כמו לא יודע מה והם לא מוותרים לרגע על פתיחת המלחמה שלא יספרו לכם סיפורים אין שם אחד שמתחרט על זה אני חותם על זה עכשיו באחד מהפעמים בג'בליה אני זוכר באמצע הלילה עולים לי בקשר ואומרים לי תגיד מעוז תקשיב מעוז כאילו קראו לי בקשר קודקוד קונצרט קודקוד מזה לא משנה מה יש מאות עיניים שנעו בנו ולא היינו רגלים עד אז ש שאנחנו נמצאים במקום עם מלא מלא אזרחים עד אז בגדול אז כל מקום שהגענו הייתה נורא נורא נטושה אגב אני מדבר על תחילת התמרון הגדוד נכנס ממש כמה לילה אחרי הוגד 162 שהם היו ממש הראשונים הם נכנסו בין שישי לשבת אנחנו נכנסנו במוצאי שבת ממש ממש תחילת התמרון שעדיין הצבא לא התגלח על תמרון תכף נדבר על המשמעויות של הדבר הזה כי החוויות שלי של מגד מעזה הם חוויות לפעמים נורא נורא שונות ממגדים אחרים שאני מדבר איתם כי יש מגד שתן פעם ראשונה אחרי ארבעה חודשים ואני תמנתי ממש בפעם הראשונה כף גלנו מהראשונים שעברו גדר ותקפו ברצועה זה שונה לחלוטין בהמון דברים אולי נגע בזה אחרי זה זה פעם ראשונה שרינו אזרחים בג'בליה ובבוקר על הבוקר אני מבין שזה זה ממש לא מלבב להיות שסביבך יש מלא מלא א אוכלוסייה ובוודאי שם מלא מחבלים אנחנו יורדים לאחד הבתים אני לוקח את הספק שלי מנקים שם את אחד הבתים איזה חמש קומות אנחנו מעלים אותו באש כמובן שאיין שם אף אחד ו כורזים לוקחים קריזה וקורים ב רבית כל מי שלא יוצא עכשיו מהבית שלו אנחנו מעלים את הבית שלו באש לא עברו חמש שש שבע דקות יש לי סרטונים של זה אני לא אראה לכם אותם כאן ואלפי משפחות יוצאות מהבתים שלהם אלפים את הנשים והזקנים והילדים אנחנו שולחים אותם לאיזשהו בית ספר של האונה שזה גם שיחה נפרדת על על ארגון החסד שלהם אונרה יש בית [מוזיקה] אחד שנכנסנו אליו היה נראה כמו מתפרה אתה נכנס למתפרה אתה נכנס לחדר פנימי אתה רואה מלא ארגזים של אונרה עם מצרכים כביכול של זה אתה מזיז את הכל כל הארגזים אתה רואה 130 רקטות שמוכנות לשיגור וכשאנחנו מגיעים ואנחנו מפנים את כולם אנחנו לוקחים את כל הגברים אלינו גם עזה י לי פה תמונות לא יודע אם נספיק להגיע לזה אנחנו משכיבים את כולם את כל הנערים והגברים 180 180 גברים ונערים מתוכם לפחות לפחות 60 מחבלי כבה אמרתי את זה מקודם לרב לראש ישיבה ו וסיפרתי לו שבעצם זה גברים שבכלל השתלטו ע על בתים של משפחות מכבלי נוב ששלטו בתים של משפחות ומה שנקרא תפסו על זה גל ו שליחה מעניינת מקודם הרב יהושע על הדבר הזה אבל אני אומר זה בכלל סוגיה נורא נורא נורא שאתה מבין שאתה נמצא מול אויב שכל התודעה שלו היא תודעה מאוד מאוד חזקה והוא הולך על זה עד הסוף אל תדאגו אני לא אשאיר את השיחה בתודעה של האויב והדבר הזה מחדד לנו כלוחמים כמפקדים ואני אומר זה חייב לחדד לנו כאומה שנמצאת במלחמה על מה המלחמה הזאת ואני אומר לנו את זה ומחדד לנו את זה כי מי שנלחם על ירושלים וחולם על ירושלים הוא חייב גם לחולל על ירושלים מלשון לרקוד על ירושלים אך ולם ני לחם בטח ביום הזה חייב להבין שהמכונות על ירושלים הם חלק מהמלחמה כי מי שלא מבין את הסיפור הזה מפספס בעיניי את הסיפור בענק אחרי כמה ימים שהגדוד הוקפץ אז אנחנו מקבלים פקודה ללכת ולכבוש מוצב מאוד גדול של החמס ממש בתחילת התמרון ממש איך שמתחיל התמרון זה הפקודה שלנו אנחנו נערכים לדבר הזה ברך שבוע וחצי לצאת ולכבוש את מוצא פלסטין בעיגול זה המקומות שהגדוד נלחם בהם פחות רלוונטי מוצב פלסטין הוא בעצם מוצב אגב שוב פעם פלסטין חלק מהתודעה מוצב פלסטין יושב על החרבות של הישוב ניסנית זה יצא ככה שהגדוד כבש את חורבות היישוב ניסנית ולאחר מכן גם אחרי שלושה שבועות בערך יצא לכיבוש לכיבוש מוצב סקלן אשקלן על שם אשקלון בסדר תודעה שכל מי שמגיע להתאמן במוצב הזה הוא רואה מי שנמצא באשקלןן את אשקלון זה מול העיניים שלו ויצא ככה שגם מוצב אשקלן יושב על חורבות החורבות דוגית ככה הם הקימו את המוצבים שלהם אז הגדות כבש גם את זה וגם את זה יחסית בחודש הראשון ללחימה כשהדוד מקבל את הפקודה לצאת לכבוש את מוצב פלסטין אני בתפיסה שלי בראיה שלי זה זה מוצב סתם כמו זה ארגז חול ככה אני תופס את זה בהתחלה אבל לאט לאט אתה מקבל תמונה שונה לחלוטין אגב מה זה המוצב הזה זה מוצב שממש כל מי שהיה עליו ראה את כ עוטף עזה ברחו כל המרחב שבין הים עד סדרות ואפשר גם הלאה כאילו אתה רואה את הכל הכל הכל הכל פרוס מתחתיך בת דודתי היייתה גרה לפחות אני מקווה שהיא תחזור לשם בנתיב עשרה אתה הייתי על על הסי גובה של המוצב הזה אחרי שהוא נכב שאתה פשוט רואה את הבית שלהם זה ממש אתה רואה אך האויב חלש על כל הישובים הל כל הקיבוצים והישובים שם ו זה היה מוצב דגל שם התאמנו לעשות את כל השבעות שעשו לעם שלנו בשמחת תורה וכשאנחנו ואגב גם ראיתי סרטונים על המוצב הזה אתם רואים ילדים בני שלוש במשך שנים שנים שנים א הולכים עם הנשקים שלהם שם וזה החינוך שהם מקבלים פרופה תודעה כשאנחנו מנתחים את השטח של המוצב הזה אנחנו מגלים שהמוצב הזה הוא כמו מצדה קטנה מאמין שכולם יהיו פה במצדה אתה פשוט רואה שהחמאס הפך את המוצב הזה מארגז חול ל פשוט מצוקים מכל כיוון המצוקים האלה הם מצוקים מ א 7 מטר בצד המזרחי ועד 25 מטר בכם הלבן שאתם רואים שפונה סית אליכם החמס פשוט מאוד הפך את המוצב הזה למצדה כשאנחנו צוללים עם המודיעין אנחנו מבינים שמוצב הזה יש שני מערבי חמס מאוד משמעותיים יש שתי שדות מוקשים שבאחד מהם אנחנו ניפגש לאחר מכן ויש משהו נורא מעניין הפפ מלחמת ששת הימים אני לא יודע אם למדו את זה משם או לא אבל כשאנחנו וברים במוצב עצמו אומרים זה יחסית שטח פתוח יחסית יש פה טיפה איבוד של המפה כי זה מפת גבעים כזאת של גיאולוגים שגם איתה ניתחנו את השטח אני בא לקצין המודיעין שלי לידי ואני אומר לו תגיד לא נשמע לי הגיוני למה יש כל כך הרבה מטעי זיתים בתוך המוצב והוא אומר לי באמת מעניין כאילו מי שם אתה איזה עתים בתוך המוצב ואז אני אומר לו רוצה לעבודה הוא והמשק של אוסלה יושבים לילה שלם ועושים מה שנקרא במודיעין את עבודת הקילוף כמו בצל אתה מקלף שכבה שכבה ואז הם רואים שכל המוצב כולו יש עליו תעלות בדיוק כמו בגבעת התחמושת בקוד הדבר הזה כל פעם שדיברנו על זה בגדוד אז היה תמיד את ה את המפקד התורן שתוך כד שאני מדבר על התעלות הלה אז ה הוא מזמזם לי טם טט טם טטם וזה אני זוכר שהשאר לנו תוכניות את מפקד העוגה אז אני מאשר את התוכניות איך אני כובש את המוצב הזה ומאחורה זה זה סוריאליסטי כזה כאילו המגד ישבים מקדי מפקד החיה מקד העוג ואני מס לו איך אנ ושים את המוב עם כל ה עם כל המודיע פה ומאחורה אני שומע קצינים טם ם וזה אשכרה ככה רק שבשונה מגבת התחמושת שם זה היה מוסה מלמעלה גבת התחמושת זה פחות היה קטע פחות המו עלי מלמעלה ופה החמס יודע שהיכולות האוויריות שלנו יותר טובות ובמשך כמה שנים פשוט בונים פה תעלות גבת התחמושת אנחנו מתכוננים לכיבוש המוצע במשך שבוע וחצי שבועיים שבת אנחנו אמורים להיכנס במוצאי שבת לתוך הרצועה לוחמים מתכוננים וכולי עושים את כל מה שצריך אחרי לא מעט אימונים ואחרי כמה ימים בסדרות הגדוד היה בסדרות במשך ארבעה ימים כבר למחרת בפרוץ המלחמה ו אנחנו אני זוכר זה היה בשישי בלילה אני הולך ברחבי המחנה עוד 24 שעות יוצאים להתקפה שוב זה התקפה ראשונה צריך להבין היום בשבילכם בחדשות נכנסים יוצאים הלוחמים שהיו פה אז מכירים זה זה פעם ראשונה שהצבא נכנס לתמרון להתקפה וזה אירוע שהוא מאוד מאתגר ומעניין ו מנהיגותית ומבצעית לצבא כולו ו אני זוכר את עצמי ערב שבת הולך ברחבי המחנה אני זוכר את ה יש לנו לא מעט בני אישים בגדוד ואני זוכר מתפללים לך דודי אני זוכר את זה שהם שרים ום שיסה שוסיך לך דודי לקראת כלה הם סמנים לי ככה בוא בוא להתפלל ואני איפה אני ואיפה מחר אני מכניס את הדוד ללחימה אני לא בראש כזה אגב בכלל בלחימה הלוחמים פה יכולים להגיד ישאלו אותך במה שעה עכשיו אתה לא יודע להגיד מה היום אתה לא יודע מה להגיד מה פרשת שבוע אתה לא יודע להגיד מתי שהוא מגיע שבת אז הסינ הגם שלי דוחף לי לחם משנה וקידוש אז אתה מבין עכשיו שבת ממש ראיתי בשישי אחרון לא יודע מי כתבה את זה וזה היה נפלא כתבה שאתה שואל לוחם בעזה אה מה התאריך היום הוא לא יודע להגיד לך אה שעה הוא לא יודע להגיד לך מה הוא יוכל היום הוא לא יודע להגיד לך האם תנצח הוא אומר לך ברור על זה אין ספק וא אני אומר את זה כי אני בדיוק באותם רגעים מקבל טלפון מאיזשהו מישהו ביחידה מיוחדת והוא אומר לי מאוז אתה לא מעיז לכבוש את המוצב לפני שאנחנו יושבים איתך על חומר מודיעיני חומר המודי זה אני לא אגיד מה הוא אבל הה חומר מודיאני שהגיע ממש כמה שעות לפני השיחה הזאת הוא מגיע אלי מהיחידה שלו אנחנו יושבים שעה וחצי רואים באמצעים כאלה ואחרים את החומר המוני אחרי שעה וחצי אני אומר לרוכב מה המסקנה שלך אומר לי הנה ראית ואנחנו בעצם רואים שהמוצב הזה שהראתי לכם אותו במפה לפני ככן הו בעצם לא בדיוק כמו שחשבנו שהוא אני מרשה להגיד את זה כרגע כי זה כבר פורסם בתקשורת אנחנו מבינים שמתחת למוצב הזה יש תעלות תת קרקע בעומק 30 40 מטר שתי ערב ברמה שכולנו יכולים להיכנס לבפנים ולרוץ בשני תורים ריצת בוקר הלוך וחזור עם תיקים עלינו בנוסף לדבר הזה יש פה עשרות של פירים לפי מה שהוא מראה לי ומצביע לי תעלות גבעת התחמושת שכבר דיברנו עליהם ככה קראנו על זה בגדוד ובחטיבה ו הוא מצביע לי על לא יודע מה עשרות מטענים שמחכים לנו [מוזיקה] שם אחרי זה בסגירת מעגל של החקירות של מחבלי הנכבה גם את זה אני יכול להגיד כי זה כבר גם פורסם אני לא אגיד משהו שהוא בעייתי ום המחבלים דיברו על המוצב הזה מוצב דגל [מוזיקה] מבחינתם אני חייב להגיד שזה פעם ראשונה במלחמה כמגדיר לי הסימון באופן משמעותי מאוד כובד האחריות שיש על הכתפיים שלך אתה לומד על זה אתה מתרגל על זה וכולי זה רחוק מהמציאות ואחרי שאני שואל את דעתם והם אומרים לי מאוז רד מהעץ תגד תגיד למי שצריך להגיד לו שזה אירוע אחר לחלוטין כיבוש המוצב אני נשאר לבד שם מפזר את כולם גדוד הלך לישון יום שישי א ו30 בלילה אני הולך ברחבי המחנה ואני זוכר את הדקות האלה ממש כאילו זה היה לפני חצי דקה המחנה שקט לחלוטין אני יוצא מתחת איזה פנס אני נוסה עיניים לשמיים ואני נזכר באותם רגעים במשהו שלמדתי היום אני בן ו שמעתי את זה כשהייתי בן 18 אז תעשו את החשבון מהרב אלישע וישליצקי זכר צדיק לברכה אני זוכר בזה מה שהוא אמר לי שם ממש מתכנס אליי בראש באותם רגעים כשאני מרגיש באמת את כובד האחריות קשה לי להעביר לכם את כובד האחריות של מגד שמוביל אחריו 400 לוחמים בתחילת המלחמה לדבר כזה באמת קשה לי להעביר לכם את מה שאני מרגיש באותם רגעים מבחינת כובד אחריות כי יש פה כובד אחריות מצד אחד לעמוד במשימה אתה בצבא וזה פקודה וככה צריך להיות וזה משימה זה מלחמה עם אויב זה לא תרגיל בצאלים דבר השני הוא שאתה בסוף אחראי לחי לחמך לוחמים ולא משנה באיזה צבא הולכים אחרי המפקד שלהם כי הם יודעים שהם סומכים עליו שהוא לא עושה שטויות והם סומכים עליו שכל משימה היא משימה כזאת שאם יצטרכו ימסרו עשו מה שצריך ם סרות הנפש אבל הם יודעים שיש פה אחריות בטח עלי מילואים יש פה המון המון המון דברים שהם פסיכולוגים בלחימה מעבר למנוע הפנימי שלך וערך הראו ועוד ערכים מאוד משמעותיים ואני זוכר שאני באותם רגעים משנה את מה ששמעתי מה הרב אלישה הרב אלישה בזמנו אמר לנו על הפסוק הלא נעלה וירשנו אותה כי אכול נו חלה הוא מסביר מה ההבדל בין המרגלים לכלה ויהושע מה ההבדל הם ראו את אותם דברים לכו כמעט באותו מסלול בסר וסתה למרת המכפלה וזה אבל הם ראו את אותם ענקים וכולי הראייה הייתה אותה ראייה הרב אלישה מסביר שהמרגלים מסתכלים על המציאות ומקשים על היכולת וכלה ויהושוע מסתכלים קודם כל על היכולת על האמונה ואז מקישים למציאות כלומר זה נכון שהמצב מורכב וזה נכון גם ברמה הפרטית וגם ברמה הלאומית וככה הרב אלישה הסביר את זה כתבתי את זה ואני כל פעם מחדש לדעתי גם אמרתי את זה לרב אלי שה שנה או שנתיים לפני שהוא נפטר כי זה ליוה אותי בהרבה מאוד משברים ודברים בחיים גם מצבה וגם בכלל ואני נזכר ברגע הזה שהוא אומר הראיה הי באלון העלה זה להבין שיש פה משהו שהוא הרבה יר קודם ועמוק למה שאתה רוא בעיניים אתה לא מתעלם בטח לא כאיש צבא אתה בקי בשטח בקי במודיעין עושה את מה שצריך אבל אתה מבין שיש פה משהו שהוא קודם לגובה ההר ואני גם חייב להגיד לכם שאני אמרתי לעצמי באותם רגעים מה אתה מה שונה ממך ממגד שנלחם בששת הימים ביום כיפור הוא קיבל משימה מאתגרת אתה משימה מאתגרת זה התפקיד שלך בתקופה הזאת במלחמה הזאת קדימה וזה לא היה קל ואני הולך לישון איזה שעתי וחצי בלי כי בכללות מחר נכנסים לעזה ואני מרים טלפון לאל קובי למחט שלי באיזה 5 ו30 בבוקר אני אומר לו אל קובי הוא אומר לי מוז דבר אני מכיר את החמורים המדינים ואז הוא אומר לי מאוז מה אתה אומר צריך ללכת עם זה למפקד העוגה אני לוקח נשימה עמוקה ואני אומר לו אין פה שום שאלה אנחנו הולכים על כיבוש המוצב והשיחה שמקודם ראיתם היא שיחה שאני מעביר לגדוד לפ פני הכניסה לרצועה ואנחנו נכנסים לרצועה אנחנו עוברים גדר בפעם הראשונה אני חייב להגיד לכם שאני שלב מסוים עליתי על איזשהו גיבוני קטנה שם ואני רואה את המפקדים בטורים טורים מובילים את הלוחמים ואני מסתכל על המפקדים שלנו בצהל ואני אומר לעצמי אין דברים כאלה אגב אחרי שיצאתי מעזה פרשת שבוע הראשונה שקראתי אחרי איזה חודשיים שלא לא הייתי מותקן מה הפרשה אחד הפסוקים שם היה תאוות מצרים כל רואה צון ואז עצרתי על זה וזה תפס אותי כאילו יש לך חידושים שבאים לך רק אחי מלחמה מה אמרתי מה זאת אומרת אהבת מצרים כל רועה צאן איך זה יכול להיות רועה צאן זה ההייטק של פעם איזה אומה לא היייתה רועה צאן אין דברים כאלה מה זה לא להיות רועה צאן אתה לא איך אומרים כאילו אתה לא מחובר אבל צריך להבין ש וככה ככה לפחות אני קלטתי כשראיתי את המפקדים וזה התחדש לי אחרי שיצאתי מהמלחמה אתם וים שאצלנו הבוא אבות ואמהות האומה הם קרוים רועים א' הם גם בפועל היו רועי צאן אבל זה כנראה משהו בגנים אבות ואמהות שלנו נקראים רועים אבל אצל המצרים מה פתאום מה קורה לפרעה שהים נבקע ה שולח את הלוחמים שלו לכו תצטערו ואיפה הוא נשאר מאחורה אצלנו בגנים אין דבר כזה אברהם אבינו נקרא רואה כשהוא יוצא למלחמה הוא מסתער קדימה הוא בטבע שלו רואה הוא מנהיג אצל פרעה מה פתאום זה תאווה להיות רואה בטבע אתה לא רואה אתה שולח את הלוחמים שלך קדימה אתה כמנהיג נשאר מאחור ו לכן זה תואבה להיות רואה צאן זה תואבה להייות בד שלך ב הנפשי שלך הנשמתי שלך רואה צאן אתה רחוק מזה אתה רחוק מהתפיסה הזאת בכלל אני מסתכל על המפקדים ואני אומר איזה רועים יש לנו איזה מפקדים ייש לנו הם לא רואים בעיניים והם מוביילים את הלוחמים שלהם בכל דבר ראשונים שבראשו אם יש פ מפקדים בציבור היקר כאן אז הוא מבין את מה שאני אומר לוקחים עליהם אחריות ומובילים את לוחמים לכל מקום שהם דרשו ואנחנו נכנסים תוך הרצועה היינו אמורים לכבוש עם הכניסה הכיבוש נכבש הכיבוש נדחה ב24 שעות כיה למלחמה עוד 24 שעות כה למלחמה ואז אני מבין שמשהו לא בסדר אני וצא רכת מצב בחטיבה ממש על הגדר ושם אני מבין פעם ראשונה הפיקוד לא מוכן שהמוצב הזה יבש בשלב הזה בגלל כמות המודיעים וכל מה שתיארתי פה לפני כן אני כ מגד לא מוכן לקבל את זה אני דופק שם על השולחן הופך את כל הכוסות קפה שחור שהיו שם על השולחן ואני אומר הבנתי אוקיי באתי למחט לקובי באמת גיבור חיל אמרתי לו הבנתי את הסיפור אני לא מוכן לקבל את זה אבל מחר ב אני רוצה לצאת לפטרול 250 300 מטר מהמוצב להרגיש את השטח הוא אומר לי בסדר גמור לא מתעסק איתך שלח אותי 6 בבוקר יצאנו לפטרול טנקים חיר לפתי המוצב בשלב מסוים נוסק קו בוצה בשלב מסוים אני בשלב מסוים אני עולה מול קודקוד ונוס המפ שלנו ממפ השריון שלנו יוסי מזיכרון יעקב שלאחר מכן גם מבית העין שלו מרסיס רימון וחזר [מוזיקה] להילחם בלי עין לא יודע יש מ שריונרים איך לחמים בלי עין לא יודע אבל עושה את זה ו מה שנקרא עין טובה תלמידיו של אברהם אבינו ואני אומר לו קודקוד ונוס מקודקוד קונצרט סה לכבוש את פאתים הקצין שלידי נותן לי אגרוף בכתף אמר לי אתה לא נורמלי זה לא מאושר אמרתי לו ככה מנצחים מלחמות לא אני לא יכול יש לי בעיה עם פות כפיים בזה כי לא מרגיש [מוזיקה] ש בקיצור זה התפקיד של מגד המלחמה זה תפקיד של המגד במלחמה כמו שאף אחד לא אמור להגיד לכם אשוח זה שסיימתם לא יודע מה אזה דף בגמרא כי זה התפקיד שלכם בישיבה זה התפקיד שלי כגד במלחמה אם אני לא עשה את זה בעיניי אני לא קיים ואני מוציא את יוסי כמובן יחד איתנו לכבוש את הפעים של המוצב אחרי בערך איזה שעתיים אני עולה מולו בקשר אני אומר לו תחזור בחזרה ואני מתקשר בטלפון הצבאי למפקד החטיבה ואני אומר לו אני רוצה עכשיו את מפקד האוגדה פה זה לא דבר שהוא מקובל כל כך ואני מבקש פעם פעמיים שלוש אחרי שאני מחרפן לו את החיים אני רואה ט שני טנקים מגיעים הוא הולה מלי בקשר אומר לי מפקד העוגה פה בא לפגוש אותך אני לוקח את מפקד האוגדה אני מזכיר לכם זה יומיים אחרי שהצבא נכנס לעזה כשהצבא נכנס למלחמה אתם צריכים להבין שיש גלגלי שיניים יש גלגלי שיניים נקיים ושונים אחד מהשני וכדי שהגלגלים יזוזו חייבים אנשים מלמטה שידחפו ככה זה היה בכל מלחמות ישראל וככה מצופה מאיתנו ולא תמיד הגלגלים הענקיים למעלה רואים את מה שאתה רואה למטה אולי בהכרח הם לא רואים את מה שאתה רואה למטה ואני חייב להגיד לכם שאני באותם רגעים שמפקד הודם מגיע ואני ולהו גיבת התצפית על המוצב אני מרגיש ואני לא מגזים אני מרגיש כמעוז שגורל המדינה תלוי על הכתפיים שלי אני אומר לכם באין צדקי ככה אני מרגיש אני מרגיש שזה להיות או לך דול שאם אני לא עושה והולך על זה על כל הקופה אני לא ראוי לתפקיד שאני נוסע על כתפיי ואני ו מורן מפקד האוגדה מורן באמת מהמפקדים הטובים בצהל אבל הוא לא רואה את מה שאני רואה ואני מחליט שאני שם את כל הגול שלי על הגבעה הזאת ואני מסתכל עליו יש שקט אני זוכר את זה היטב היינו שם מפקד האוגדה מפקד החטיבה אני ועוד שני קצינים שלי מפ עוד קצין הגם ואני אומר לו תפסיקו לפחד תגידו למעלה שאנחנו במלחמה ורס בן אמו אני כמגדיל לכבוש את המוצב הזה ואני מתחייב לך מחר ב4ב חי צהריים אני שולח לך סרטון באופן אישי שהמוצב נכבש ואני אגלה ל לכם עוד משהו שאתם לא יודעים הבוקר כבשתי התפתה המוצב פעתי המוצב בידי זה לא היה מאושר לא השרתי את זה עם אף אחד אני אומר לכם לא ביקשתי אישור הפעלתי ארטילריה על המוצב עצמו תוך כדי כיבוש המוצב ואני אומר לכם קבא שתפתה המוצב בלי אישורכם ולא מדובר על זה מדובר על מפקד וקדם מפקד חטיבה שהם אריות אריות אבל אני באחריות האישית שלי כמפקד גדוד בצבא במלחמה מרגיש את גודל האחריות אנחנו יורדים גיבה אחרי כמה חלופת דברים ואני נפרד ממפקד האוגדה ואז אני רץ אליו שוב אני לוח לו את היד ואני אומר לו תזכור שמי שעשה היסטוריה במלחמות ישראל זה רק מפקדים שדחפו קדימה ולא עבדו לפי הספר אומר לי הבנתי אני חוזר אליך אבל תדע הוא אומר לי שאיין אישור מהפיקוד לכבוש את המוצב שלא תדע שלא אמרתי לך שלא תגיד שלא אמרתי לך אמרתי לו אני יודע מחר ארב חץ צהריים דגל ל המוצב אנחנו נפרדים 8 בערב טלפון יש לך אישור לכבוש את [מוזיקה] המוצב בבוקר אחרי לילה לא בדיוק עם שינה אנחנו יוצאים להתקפה אני נותן פקודה בקשר קונצרט כאן קודקוד יוצאים לכיבוש מוצב פלסטין שיקבל לאחר מכן מוצב ישראלי להשמיד אויב את השתוות עם ישראל מאחורינו חה מה שאתם אומרים ברקע זה הארטילריה שאנחנו מפעילים על הידים תוך כדי את הפקודה רשמתי על המכנסיים שלי כדי לא לשכוח אותה א נמצא איפשהו בבית מקווה שאשתי לא חיפשה את זה ונחנו נצאים להתקפה סך הכל בדרך אנחנו מחסלים משהו כמו איזה 20 מחבלים ואנחנו ממשיכים להתקדם ו אני רוצה לספר לכם הנקדות ה שלוש הנקדות קטנות אבל לא קטנות משמעותיות הכיבוש ורך מתחיל באזה 7 בבוקר מפעילים ארטילרי כבר מאזור 5 בבוקר ואנחנו מנהלים את הלחימה שם בערך משהו כמו ש שמנה שעות תשע שעות אפילו יותר מזה שלב מסוים בין היד לפני החרון עד האחרון אנחנו אני מקבל פקודה בקשר באלה המילים תעצור את הכוח שלך אין לך אישור לכבוש את היעד האחרון יש שם מודיעין שיתקבל עכשיו על הרבה מאוד אויב והרבה מאוד מטענים באלה המילים אני לא שופט את מי שקיבל למעלה למעלה את המודיעין הזה ואיבד אותו כי זה מה שהוא רואה הוא משקף לי בלי לחשוב יותר מדי אני שולף את הגול לוחץ על ה על המד זה בא גם הגדות וגם החטיבה כו מגד רץ כזה ומחזיק שני מדים אחד פה ואחד פה ואני צטט רק שאני צועק פה אני לא אצעק את זה נראה לכם ש ב-67 בששת הימים המגד בטל פחר ביקש אישור לכבוש את ראש ההר אני אכבוש את ראש ההר ואם מישהו יש בעיה שחקר אותי אחרי המלחמה אני זורק את שני העמדים על הרצפה שני הקשרים ורץ בעליה יחד עם הלוחמים של פלוגה א' לכבוש את היד האחר ן תוך כדי העליה אני שם לב שאנחנו דורכים על שדה של מוקשים אם אתם זוכרים שני דות מוקשים בהתחלה אחד מהם שאני מסתכל כאן בישיבה על הרצפה אני רואה אותו מול עיניי אחד מהם זה מוקש נא דומה לקרמבו כזה אני בועט בו הציד ואני צועק ללוחמים שלי תיזהרו אנחנו רוצים על שדה מוגשים בגדול בן אדם נורמלי היה לוקח את עצמו ובורח הצידה או אחורה המילים ניקים שלנו ו איזה הריות מסתכלים עליי מחייכים וממשיכים לרוץ זהו שזה לא היה מצחיק באותם רגעים את אתה לא יודע על מה אתה דורך עוד רגע וזה לא סיפורים אלי באבא ו70 משודדים או לא יודע כמה שודדים היו לו מאז זה אירוע שאתה חי אותו באותם רגעים אתה פשוט עושה את זה אנחנו עולים על היד האחרון אנחנו מתארים את כולו וביד האחרון אנחנו שמים דגל שמבחינתי זה ארוע מאוד מכונן אני לא יודע אם יראו את זה ככה א אני אצא שנייה אנחנו שמים דגל בראש המוצב ו וככה זה נשמע התחלנו מוצב פלסטין נכבש הרגע גדות 7007 חציבה 14 מעכשיו מוצב ישראליה 27 זה הנדסה 271 אל תשכח כבוד גדול דנים ו וז משהו להגיד עם ישראל מנצח ח במקום שבו תאמנו חברה ו לטבח ולשרוף ילדים ונשים אנחנו פך את המצ הזה לישוב ראה בעזרת השם אמן ימותו כל החמ אמן אם אתם יודעים מה עשו לי לסרטון הזה לא הייתם כאלה מתלהבים אבל בסדר א אני אגיד ככה אני בשלב מסוים התקשרתי בטלפון לרכז השבק ושאלתי אותו תגידו לי אתם עובדים עליי או שזה אמיתי הוא אומר לך אני נשבע לך שכל המודיעין שאני אומר לך הוא אמיתי אני משאר שהיו בתת קרקע מתחת למוצב התת קרקע הזה אגב נמצא חודש ושבוע לאחר מכן הוא היה נק היו שם הרבה מאוד מלוחמי חמס הם בחרו לא לצאת מטענים וכדומה בסדר אתה מתמודד עם זה ואתה ממשיך אבל מבחינת מכבלים הנה זה מגיע כמה דקות אחרי שאנחנו כובשים את ראש היד את את ה את ה את היד האחרון אגב אני מדבר איתכם על הרבה על תודעה אבל מי שכמובן מכיר את הדגל באום רשש ב-48 ואת הסרטון עכשיו זה לא התמונה הזאת היא לא מסמלת בעיניי כאילו משהו מקרי כזה בעיניי זה סיפור של תודעה זה מה אתה מספר לעצמך כמו שבקיבוץ ב-48 לא היו סימני שאלה ותקיעת דגל זה תקיעת דגל עם כל המשמעות הלאומית של זה בעיני שמפקדים ויש לנו הרבה מאוד מפקדים במלחמה שעשו אתזה דגל בראש ההר בראש היד זה מסמל משהו מאוד גדול ומאוד משמעותי תרצו תקראו לזה ניצחון קטן בתוך הניצחון הגדול אגב מי שלא היה בעזה בחודש הראשון לא יודע על מה אני מדבר נסענו על קו החוף כבר היינו די בעומק היו שלבים שאתה נוסע על קו החוף בעזה לבפנים ואתה חושב שאתה במיצד הדגלים ב ביום ירושלים לוחמי צהל שמו על כל לא יודע על על כל חצי מטר שמו דגל של מטר אתה הולך ואתה לא מפסיק לראות גלים אבל לא במשך איזה 100 מטר אתה נוסע איזה שלוש א קימ רוא אתה לא מפסיק לראות גלים אתה חושב שאתה במצעד יום העצמאות כל מקום דגל מישהו יורד מהטנק לעשות צרכים ה אומרים דגל ההוא זה אני אומר לכם ברצינות אתה שם דגל את דגל כאילו זוכרים שהינו לוחמים כן אז שלא י בצבץ הלבן מהב הלבן כאילו תחיש את הזה הכל לבן שם כאילו זה אתה לא אתה לא הכל אין מטורף ואני אומר זה עניין של תודעה זה עניין של מה הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו כמה דקות אחרי שאנחנו שמים דגל ישראל מתפתח קרב מספר לוחמים שיוצאים מפיר א באחד המקומות קשה מאוד לראות אותם את את המחבלים שיצאו משם יצאו משם מספר מחבלים והם כמו עכברים ממש הם יוצאים אתה לא מספיק ו מיד נעלמים אגב הם פחדנים גדולים האויב שלנו הוא פחדן גדול אני אומר לכם את זה כאן אין אויב בטח לא ברצועת עזה ש אנחנו לא סופרים אותו ממטר אני באמת אני אומר את זה אנחנו פגשנו אויב פחדן שמפחד להתנגש בך ולכן הוא גורם לך ללא מעט עבדות אבל ביחס למה ששב ו מקודם הרב עשה את החישוב כמה זה יוצא ע כמה זה יוצא כולם מכירים אחד ל10 אני שמעתי את זה פעם ראשונה זה מדהים לחשו זה אבל אני אומר הם באמת הם באמת פחדנים גדולים באמת הם עובדים כמו עכברים והם מפחדים להתאמת איתך ברמה כזאת שלפעמים אנחנו נתקלנו ע מכבל ביצן ירי אתה יוצא אליו להסתערות שלוקחת לא יודע מה 40 שניות הוא כבר לא שם הוא פשוט מאוד זרק את הכל וברח נו כמה מקרים כאלה והשלב שאנחנו עומדים שם כאילו וכאילו אתה אומר כאילו יאללה בוא והם לא באים והם מפחדים וזה לא פעם ולא פעמיים בהרבה מאוד מקרים היו מקרים כאלה ולצערי רע במקרה הזה בקרב שהתחולל שם שהתפתח שם אזה נפל יובל זילבר יובל זילבר היה קצין הכי צעיר בגדוד וכמה ימים ע כמה דברים על יובל אובן מספר את זה ברשות של של ההורים שלו יובל היה בחור מה שנקרא חילוני א הוא נכנס לעזה אחרי שהוא נפל אז אני יודע ממי שטיפל בו ש שטיפלו בו וכולי אז הוא היה עם ציצית עליו א ושאלתי את אבא שלו תגיד איתי מה מה זה מה זה הדבר הזה ד ש מכרים שהרבה חיל צ נכנסים צציות להילחם דתיים ולא דתיים אבל אצל יובל זה עניין אותותי באופן אישי והוא אמר לי יובל היה אדם מאוד כללי כלומר הוא רצה להרגיש את כולם אז הוא שם ציצית כדי להרגיש עם החיילים של הדתיים ושם זה כאילו היה רצה להרגיש את זה כאילו ככה אבא שלו סיפר לי עליו ויובל הגיע מתאילנד הוא היה בטיול בתאילנד אגב לגדוד היו 80 לוחמים בגדוד בפרוץ המלחמה בחול בחול מתוך א נגיד 450 לוחמים 80 מתוכם בחול וזה תופעה מדהימה בעיניים זה תופעה מדהימה כולם הגיעו יש לי לוחם שהיה נראה לי בדרום אמריקה בשם גל והוא מספר לי ש הוא הוא וסות מילוים כי לא היה להם איך לטוס לארץ אז אמרתי לו אז איך הגעת אז הוא אמר לי שכרתי מטוס מה זה אתה גי דמק אתה תשובה מהזה שכרתי מטוס אמר לי עזוב אותך מוז בוא ניכנס ז נדבר על זה אחרי זה שכרתי מטוס זה יהיה בסדר יש לי עוד לוחם בתם בשם תומר והוא מספר לי שהוא מגיע לשדה תעופה עם עוד ר מילוים נקים הוא מגיע לשדה תעופה והוא מגיע לדלפק והיא אומרת לו אין מקום לטוס זהו אין השמיים סגורים יש מטוס ךטס אומר לה אין אני חייב אני חייב לטוס הלוחמים הקדו שלי נכנס ללחימה לאזה אני חייב היא אומרת לו אין אתה לא יכול אין אין יש 200 קונות במטוס הכל תפוס בלי להסס הוא מוציא 800 דולר מהכיס שלו שזה מה שהיה לו שם לה על הדלפק ואומר לה אוקיי בת שירותים יש מקום תצחקו אבל אני מולו אמ אימתתי את הסיפור הזה פעמיים כדי לראות שאני מבין נכון הוא שם 800 דולר כדי לטוס איזה 10 שעות טיסה תסלחו לי במקום נורא מסריח 800 דולר מי מאיתנו הרבה פעמים נכנסים לבית כנסת שם אנשים שרוצים אייזה שקל לתרומה מה אתה עושה ככה אני אתן לו לא אתן לו 10 שק ח שק ח שק אני אברך את ד היקר מכניס לחזרה אני שיעור אל כמה זה שקל חצי שקל הוא לא דפק חשבון הוא יודע גם לא בטוח שהוא יחזור בחיים 800 דולר שם על הדלפק אומר לה בתה שירותים אני יושב וכח הואלי לארץ להילחם ויש לנו השרות כאלה תעשו את המכפלות בכל צל קצין האגם שלי תוך כדי כיבוש מוצ סקלן נולד לו ילד מזל טוב יוצא לברית חוזר ו סיפורים כאלה למכביר ואני אומר את זה בהקשר של יובל כי בעצם א יובל גם כן הוא מגיע לשדה התעופה ואמא שלו יאל אומרת לו יובלי חשבתי שאולי אתה יודע תשאר לטייל וכולי והיא אמרה שהוא ייבש אותה במקום כלומר הוא אמר לה אמא אין דבר כזה אני מגיע להילחם ובעיניי התודעה של המסירות נפש הזאת ש היא בעיניי מצמררת כשמדובר ב בכל כך הרבה לוחמים וא אני ממש לקראת סיום אני רק אגיד שבלילה אני אני יושב עם עצמי בתוך המוצב מדליק בתוך החושך מצרים שהיה שם איזשהו פנס אדום קטן וואני מוציא את הפנקס ואני כותב את המשפט הבא הוא לא רק חלל הוא בעיקר סלל כי תזכרו שגם אנחנו היום מגיעים לירושלים ליום ירושלים אחרי התחלנו ב בשביל הסימבוליות התחלנו ביום השואה ביד ושם בא למטה אתה מטפס למעלה לר ארצל יום הזיכרון וכשאתה נמצא בער הרצל תפתח את העיניים טוב תראה תראה את הר הבית תראה את יום ירושלים ואי אפשר לעבור בלי הר הרצל כלומר הם לא רק חללים הם בעיקר סוללים ובעיני הראייה הזאת הא ראיה שגם נותנת לנו כוח להמשך כי לצערנו הרב זה קורה יחסית חדשות לבקרים למרות החשבון ש שהרב עשה אבל עדיין כל אחד הוא ואני אומר שמסתכלים עעל זה באופן כזה אתה מבין שזה כאילו מין אני מדמיין את זה זוכר שיצאתי אחרי הלחימה הלכתי לבכות דברי חברים רועי לוי ושטיין ברג מחת הנחל שנפלו הם יחסית בני גילי ופעם ראשונה כאילו שמעתי שהם נפלו בתחיית המלחמה ולא צז הלכתי חודשיים וחץ אחרי זה לפקוד את הקבר שלהם ני זוכר שהייתי שם לבד התבוננתי על הרצף של של הקברים באר הרצל כל מין שורות שורות ואמרתי לעצמי זה לא סתם ככה זה לא נראה רק קשורות זה נראה כמו מסילות כמו מן מסילת רכבת כזאת ארוכה של העם שלנו של אלפי שנים בתהליך הגאולה שלו וכל כל כל האדנים של הרכבת של המסילה זה עוד חלל ועוד חלל שהרכבת לא תתקדם וכל המסירות נפש הזאתי סוללת לנו את הדרך ולכן הם לא רק חללים בעיניים בעיקר סוללים וככה גם מגיעים ליום ירושלים צריך גם לזכור שאנחנו הגענו לירושליים בזכות המסירות נפש הגדולה א ו בזה אני בזה אני אסיים אבל באמת באמת כדי לחזור ולחדד ולהגיד כבר באמת מאוחר א לחדד ולהגיד שבעיני שוב יום ירושלים השנה לפחות עבורי מקבל משני תוקף אחר כי אולי אם תזכרו את המסר המרכזי שלי עם הדבר הזה זה להבין שיש פה אויב שהוא רוע בהתגלמותו אגב יש פה תופעה מה זה תופעה זה משהו נורא מעניין אפרופו תהליך של עם במלחמות הקודמות במבצעים הקודמים לא בהכרח דיברו על מושג של רע וטוב לא דיברו על מושג של ניצחון אני אומר לכם זה לא היה מובק פה אתה מדבר על מושג של רע וטוב אור וחושך אנשים מבינים אותך אני זוכר שבזמן לפני כמה שנים קראתי באחד מה מהשיחות של הרב טאו דיבר על זה שמלחמה זה מלחמה של טוב נגד רע ואני זוכר שגם כלוחם ומפקד בצבא לא לא ירד לי הסימון תמיד את אומר שהאויב הוא רע וכולי אבל לא דיברו על זה בדיוק בשפה הזאת והוא הגדים בכמה שנים ופתאום אני עומד מול הגדוד ואני אומר יש פה מלחמה של האור נגד החושך יש פה מלחמה של הטוב נגד הרע וכולם מענינים עם הראש אנחנו יוצאים להילחם ואנחנו ננצח וכולם מעניינים עם הראש זה בעיני תהליך שאומה עוברת והוא גם חלק מהנס הגדול הזה הוא גם חלק מהנס הגדול הזה כי בהרבה פעמים שאני בעיקר חרדים שאני מרצה להם אז הם מאוד מאוד אוהבים לשול לשאול על ניסים כלו זה קטע כזה תספר על נס שהיה ואני אני אומר להם היו הרבה הרבה נסים כאילו דילגתי פה על תמונות rpg שפגע לי בעמר דקה לפני שדקה אחרי שיצאתי ממנו והכל נשרף ווהבה ומת הרבה דברים באמת באמת הרבה דברים מתנים שעברנו לידם ולא התפוצצו כדורים שרכו לנו ליד האוזניים מלא אבל בעיניי צריך לדבר על הנס הגדול ביותר ואני אומר להם את זה הנס הגדול ביותר זה העם שלנו וזה נס זה נס גדול מאוד וצריך להודות על הדבר הזה ואני אומר שוב ובזה אני אסיים שהתודעה בעיניי חייבת להיות ביום ירושלים שהלוחמים גם עכשיו שנלחמים מי שנלחם על ירושלים חולם על ירושלים חייב להבין שהוא חייב להיות מה המחוללים על ירושלים והרווקים על ירושלים כי בעיני השנה הזאת כשאנחנו רוקדים לכבודה של ירושלים בעיני אנחנו גם בריקוד הזה נלחמים על ירושלים ונלחמים והריקוד הזה הוא חלק מהניצחון ובעיני ככה צריך להסתכל על זה אז של כולם חג שמח ולילה אתם חוזרים לסדר עכשיו אז לילה טוב