רגש בתפילה | עולת ראיה - שיעור 22 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] אז ראינו שתי מדרגות ב גמרא כפי שהרב הסביר אותה רבי אליעזר אומר העושה תפילתו כבע אין תפילתו תחנונים שואלת הגמרא מהי כבה אמר רבי יעקב ורידי אמר רבי ושיה כל שתפילתו דומה ליו כמשו והרב הסביר שבעצם כל המציאות חוץ מהתפילה היא המשו כי היא משעבדת אותנו למבט שלא רואה את כל הטוב האלוקי שלמעלה מכל גדר ולכן היא המשו ואם אדם לא רואה בתפילה את החירות מכל השעבודים של העולם הזה אז ממילא היא מתהפכת למשו ורבנן אמרי כל שאה אינו אומרה בלשון תחנונים וכאן הרב אומר שגם אם אדם מרגיש שזה מוציא אותו לחירות זה עדיין לא עבודת השם אנחנו לא הדגשנו ם זה אני חושב בשורה השלישית בדיבור המתחיל ורבנן אמרי כתוב אין זה עדיין יסוד התפילה שצריך שתהייה עבודת השם שצריך שהתפילה תהיה בשביל להוציא רצונו לא בשביל שאני אצא לחירות רק זה מדרגה על גבי מדרגה וכשאדם בתפילה רוצה שרצון השם יתברך הוא זה ש יצא אל הפועל זה לשון התחנונים [מוזיקה] שמבקש את הפקת רצון השם טוב כל זה כבר ראינו עכשיו אנחנו באים ל דרגה השלישית שמובאת בגמרא רבא ורב יוסף דמר רוי הו כל שאינו יכול לחדש בדבר אין די במה שתלווה הערה של הכרה בגאון השם יתברך אם ההרגש הטבעי הפנימי המעולה של הנפש כלומר הקרה בגאון השם יתברך זה המדרגה השנייה של רבנן ההרגש הטבעי הפנימי זה הדרגה הראשונה של רבי יעקב בר אידי בשם רבי ושיא אז אומר הרב זה לא מספיק אפילו שניהם זה לא מספיק למה כי צריך שהשכל יתפשט בפעולותיו יותר מן ההרגש עד שיהיה יכול לחדש בדבר מצד השכל הברור אבל מצד ה הרגשה מלבד ההרגשה הפנימית ואז יצרף עם המחודש השכלי את ההרגשה הטובה הפנימית הטבעית להתפלל ברגשי קודש ועל זה אמר רבי זירא שם יכנה לחידושי במילתא כי גודל ההרגש לא מנה אצלו את השכל מת נובתו לפי מצב היום והשעה אומנם כיוון שהשכל סוף כל סוף איננו כל כך טבעי כמו ההרגש על כן אמר מספינה דינמה מטר דינה מטרי דנה ומשך על מושכלות יותר מכפי שוכל להמשיך את רגש הלב הפנימי עליהם ובזה צא מתכונת הת פילה על כן הניח מקום לרגש הטוב לבדו בצירוף השכל המתלווה אמו מבלי להרחיב יותר את השכליות את השכליות בעת שליטת ההרגש הטוב ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהייה בדברו אז הרב אומר [מוזיקה] ש שני העניינים שנידונו [מוזיקה] קודם אם קשורים לרגש ויש מעלה להוסיף דרגת השכל זה אומרים רבא ורבי יוסף ורבי זרא אומר אני יכול להוסיף את מדרגת השכל אבל אני חושש שמה זה תרד אותי ואז אני אהפוך את התפילה בעצם ללימוד תורה ולא לפעולת הרגש ולכן הוא נמנע מזה למרות שיכול למה כי עבודת התפילה היא דווקא עבודת הרגש מה הוא רגש ומה הוא שכל יש הרבה הגדרות לרגש ושכל אבל נראה שהגזרה עיקרית גם לענייננו פה זה כמו במחשב במחשב יש לו שני עניינים אחד זה כלת ושני זה פלת כלומר אתה נותן לו נתונים והוא מאבד אותם עושה את החשבונות על פי המערכות שיש בו ואז הוא משווק חזרה החוצה את התשובה גם באישיות של האדם יש קלט ופלט הכלי שאיתו אנחנו קולטים מבחוץ זה השכל שאנחנו על ידו מנתחים ומבינים את מה שעומד לנגד עינינו זה יכול להיות גם אנחנו אנחנו יכולים להיות גם המוע של השכל ללמוד את נפש האדם ואז אנחנו גם כן חלק ממה שצריך לקלוט אבל השכל זה כישרון לקלוט את העולם שמעבר לנו ו הרגש הוא אחרי שה אישיות קלטה את העולם שמחוץ לנו היא מגיבה והתגובה שלה היא תלוייה מאוד בצורה של הקליטה של השכל כלומר ילד קטן רואה שני עניינים חומים אחד זה בוט והשני זה שוקולד ובהתחלה הוא עוד לא קלט את ההבדל ביניהם אז הוא לא אוהב את השוקולד יותר מאשר את הבוץ הוא גם אוהב חום כי הוא אכל שוקולדים וזה היה לו טעים וגם מוס בהם כי הוא אכל בוץ וזה היה לו לא נעים עד שהוא קולט שזה תלוי באיזה צורה זה יש צורה שהיא תבנית של שו קולד ואז זה טעים ויש צורה שלו ואז זה לא טעים ועל פי זה את השוקולד הוא אוהב ואת המוץ הוא לא אוהב לא אוהב בתור מוצר אכילה אז השכל הוא מוליד את הרגש ו לכן אומר הבעל שם טוב על מצוות אהבת השם שעיקר המצווה היא לתקוע מחשבתו בעניינים המעוררים את האהבה מפני שלצ על הרגש באופן ישיר זה בלתי אפשרי כלומר אתה יכול לצוות אבל זה לא עושה כלום הרגש הוא לא מתקשר הוא בוודאי לא ממושמע אתה מדבר עליו הוא לא מגיב הוא לא הוא לא קולט הרגש שוא לא מרכיב בתוך שיות שיש לו קליטה מצד עצמו הוא רק זורם אבל הוא לא עשוי בי לקלוט ולכן אתה אומר לו כתוב ואהבת לרך כמוך פלוני אתה לא כל כך תאהב אותו הרגש ו שומע את זה הוא ממשיך לזרום ב מסלולים שהיו לו עד היום רק אם השכל קולט היטב למה נכון לאהוב את ראובן וזה צריך לקלוט באופן שזה יעורר את האהבה ולא רק ישאר בגדר צריך כלומר יש שכל שאני מבין למה זה נכון למה זה ראוי יש שכל שהוא מוליד את הרגש ואנחנו משתמשים בעבודת השם שלנו הרבה יותר מדי מהשכל למה זה נכון והרבה פחות מדי עם השכל המוליד את עולם הרגש לכן אומר הבעל שם טוב עיקר המצווה מצוות אהבת השם זה לתקוע מחשבתו המילה לתקוע הכוונה להיות נתון בזה באופן עמוק כי אחרת זה לא מוליד שכל לא תקוע הוא לא מוליד הוא מרפרף כ אנטרס התפילה כבדוני בהקדמה אדמור הרשב אומר שיש הבדל בין התבוננות כללית להתבוננות פרטית ו אם אתה עומד מול ציור ואתה מסתכל באופן כללי על מה שצויר אז זה אתה נמצא מחוץ לו אתה רואה אותו יפה מאוד עכשיו אם זה מאוד נוגע לך או שאתה מאוד בקיא בעולם הציור או שזה מצייר את נופי ילדותך ונוגע לך באיזה שכבות עומק ומקפיץ אותם אז יכול להיות שאתה תבוא לתמונה אחת זה עיף אותך וככה יכול להיות שאדם יתבונן התבות התבוננות כללית ו התפילה תעלה מעלה מעלה אבל עיקר ההתבוננות זה התבוננות פרטית כלומר כשאדם עומד לפני הציור ומתחיל לראות עוד ועוד פרטים להבחין בשפע של פרטים אז המחשבה יותר ויותר נתפסת בציור ועוזבת את ה מקום החיצוני שממנו אני מביט עד שבאיזשהו רגע אני כאילו נכנס לתוך הציור ו הוא משפיע עליי באופן הרבה יותר עמוק לכן לפני התפילה עיקר התבוננות אומר האדמור הרשב זה התבוננות בפרטות באלוקות כתומר שאתה מתבלן במאמר חסידות בדקות ודקות ועוד פעם ו לש ומאבד את זה שזה לתקוע מכשב או אז בסוף האישיות עוזבת את מקומה הראשון במקומה הראשון יש לנו המון המון חלונות פתוחים כל אחד מאיתנו הוא ווינדוס עכשיו אתם שומעים את מה שאני אומר אבל יש לכם עוד חלונות על כל מיני עניינים אחרים והרבה מאוד פעמים אדם מקשיב לשיעור עם שתיים שלוש חלונות פתוחים ועוד אי חלונות עסוקים במה שוחר ויש איזה התמודדות איפה אני נמצא לאן אני הולך אולי אני נרדם אולי אני רער אולי אני בצבא אולי אני בישיבה אולי אני בעבר אולי אני בעתיד אולי אני ב ארוחת בוקר שעוד לא אכלתי כל אחד ואחד לפום שיעור הדיליי וסליחה שגנבתי לכם עכשיו כמה חלונות ו שעבדתי אותם בעל כוחכם אז כשאדם קע את מחשבתו הוא עובר לשם ואז ה התבוננות שיש הרבה הרבה עוד מה להתבונן בזה אבל באופן כללי ההתבוננות מולידה זרם של רגשות ומכוונת את עולם הרגש לזרום לכיוון אחר לגמרי ממה שהיא זרמה עד עכשיו אבל זה לא עבודת התפילה לכן לימוד חסידות הוא לפני התפילה עבודת התפילה זה שהרגש שופע כלומר זה הפניה מתוככי האישיות שלי אל השם יתברך ולא הקליטה של ה בריאה האלוקית של התגלות האלוקית של האור האלוקי זה לא עבודת הרגש זה עבודת השכל ויש לזה מקום זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד חלק מהדמות השלמה של האדם זה שהוא נותן לנפש שלו לזרום בהשתוקקות וקלות הנפש לשם יתברך והשכל לא יכול להחליף את זה אין לו את הכישרון הזה הוא יודע לקלוט הוא לא יודע לזרום מתוך האישיות החוצה ולכן יש לנו שתי עבודות ושתי גדלו התורה אומרת ומי גוי כי מי גוי גדול אשר לא אלוקים קרובים אליו כאשר אלוקינו בכל קוראנו אליו ומי גוי גדול אשר לא חוקי ומשפטים צדיקים ככל תור יש לנו שתי גלויות יש לנו גדלות בזה שאנחנו יודעים לעמוד לפני השם ולשפוך שיכינו לפניו אלא שבתוך האישיות עם כל מעלת ה צמה הקלות הנפש קלתה רי כלתה שרי איך כתוב שמה דבי ושרי רננו אל אל חי ם כל המעלה של הזרימה הזאת שהשכל לעולם לא יכול להביא אותה השכל בתוך האישיות בסוף הוא במעלה עליונה כי הוא המוליד את הרגש הוא הסיבה אם כי יש צד שהנו יותר חשוב ממולי לא תמיד המוליד יותר חשוב מה הנולד ולפעמים המוליד הוא אמצעי ונולד הוא המטרה האם טרח היה המטרה ואברהם אבינו היה ענף טרח הוא העיקר ואברהם הוא הענף שלו לא ודאי שלא תרח הוא אמצעי ואברהם הוא העיקר אז מה עיקרי ומה לא עיקרי זה סוגיה ארוכה גם דנו בה בהתחלת הדרך על השאלה של תורה ותפילה קצת ועוד יהיה לנו לכמן באריכות גדולה אבל ה יחס בין הרגש לשכל באופן מובנה בתוך האישיות זה שהשכל קולט ומוליד את הרגש וזה תמיד נכון אין רגש כמעט בלי סכל הוא אפילו את האמא הילד לא אוהב עד שהוא לא מבין ולו בצורה עמומה שכל הטוב שהוא מקבל וכל ההימלטות מהרעה שהוא מקבל אתזה הכל ממנה הוא מבין את זה בהרבה דרכים של מגע אם מלטפת אותו של קול היא שרה לו ה חושים הם הצינורות להעביר לשכל מידע אבל בסוף יש איזה ניתוח גם ם ילדותי מאוד וערפילי מאוד שמי ש אני שומע את שיש מישהו מאחורי המגע מאחורי הליטוף מאחורי ה אזנה מאחורי הכל הנעים וכל זה גורם לי להבין שהמי שהו הזה הוא מטיב איתי ולכן אני אוהב אותו אבל בלי שום הבנה לא יכולה להיות הרגשה של אהבה והבנה כזאת יש אפילו אצל בעלי חיים במידה מסוימת ו מתייחד בזה הכלב שחז אומרים עליו כולו לב אבל הוא צריך להבין מי הבעלים שלו ושהוא דואג לו ושהוא משחק איתו ושיש ביניהם איזה אינטראקציה שהכלב אוהב ואז הוא נאמן ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו הוא ידע יש ידיעה גם בעולם החי ואז הוא נאמן לא כן גם ילדים מאוד קטנים הם שמים אותם על סוכית לגמרי שקופה יש אתזה הם פוחדים אבל זה מגיל מסוים כנרא שההבנה של חוק המשיכה בלי ההגדרות של ניוטון היא כבר מגיל מאוד צעיר ככה אומרים המחקרים טוב אז נחזור אז לכן יש מעלה לשכל לכן אם אדם יש לו שתי רגשות נפלאים א' יש לו רגש שבתפילה אני יוצא לחירות מכל מסע השיעבודים של גדרי עולם הזה שאני נוטל על כתפיי במהלך החיים כשאני לא עומד בתפילה מול השם והרגש השני שהוא יותר עליון הוא יותר מקיף שימו לב ש לרגש הזה הרב כותב קורה רגש פנימי תראו ב בסעיף הקודם רבנן האמרי כל שנו אמרו בלשון תחנונים אפילו מצא לבבו מתרגש זה לב זה רגש עד עכשיו לא חידדנו את זה עכשיו הרב מחדד את זה מצא לבבו מתרגש להיות חפץ בתפילה מצד הרגש הפנימי פנימי פה זה לא מול חיצוני אלא מול מקיף שהוא למעלה מהפנימיה מעבר לגבולות שלי יש רגל יש רק בתוך הגבולות שלי יש רגש של אור עליון מעבר לגבולות שלי הרגש הפנימי זה מה משתלם לי להיות במסע תחת גדרי עולם הזה או להיות בחירות של אור אלוקי זה מה שטוב לי זה הרגש פנימי לי אבל יש הרגש שהוא למעלה מהגבולות שלי וזה שאני רוצה את הטוב שהשם יתברך יודע אותו זה לא חיצוני מאובן שזה יוצא ממני ו נעשה דליל על ידי ההתרחקות החוצה [מוזיקה] וה ה מיעוט ערך שהדברים הם לא פנימיים אלא זה למעלה פנימי מפני שזה אור רגש של משהו שהוא יותר גדול ממני תן דוגמה חתן מגיע ליום חתונתו הוא שמח על זה שהוא מתחתן הוא נוסע באוטו ויש בלונים ויש ו הוא מאוד שמח הוא חכה אזה איזה זמן ועכשיו כ מסוס חתן הוא בששון כל ששון וכל שמחה הוא מגיע ואחרי כמה דקות מגיעים כל החבר'ה מהישיבה ו לולו ו אז פתאום השמחה קופצת מדרגה כי הנוכחות של כל החברים כשותפים בשמחתו מרחיבים את השמחה מעבר לגבולות של השי שלו לבד לכן יש יש מצווה לשמח חתן וקלה וכי הם לא שמחים למה צריך לשמח חתן וכלה לפעמים חתן וכלה נמצאים בכמה דילמות איך לעשות את החתונה מתי לעשות את החתונה מי יבוא מי לא יבוא יש לפעמים אדם אומר מה אכפת לי שאף אחד לא יבוא אני טעות של טירונים זה לא נכון מאוד אכפת ליבה למה כי המצווה לשמח חתן וקלה היא הלימוד שהתורה מלמדת אותנו שהרגש מתרחב הוא זוכה לה הגדלה להעמקה הרבה יותר ממה שהיה לו קודם על ידי זה שיש רבים ששמחים איתך בשמחתך ולכן יש מצוה לשמח אותו מה זה השמחה הזאת הוא ודאי שמח אבל הוא שמח הרגש פנימי ואתה מצווה לשמח אותו הרגש מקיף שהוא הרבה יותר מהרגש פנימי שלו אז אומר הרב להרגיש שאני יוצא מחירות יוצא לחירות מהמשולש העולם הזה לאור האלוקי זה הרגש פנימי אבל להרגיש שרצון השם ח הוא זה שאני חפץ בו זה הרגש מקיף ובעצם זה קצת נעלות כמו החתן מזה שהוא לבד מתפלל ופתאום רואים כל החברה מעייפים אותו למקום אחר אבל זה עדיין הרגש אם הוא במקום שנוהגים שיש משפיע שאומר דך בחתונה הוא מחכה למה הוא היה בהרבה חתונות ושמע את משפיע הרבה פעמים אומר דח והדחה החתונה זה דך עליון ונשגב היה שידוך לבת של האדמור האמצעי עכשיו צל חסידים לא גומרים שידוך בלי אישור של האדמור אז אדמור הנצי הלך לאדמור הזקן לקבל אישור על השידוך והוא לא קיבל אז ה היה לו צער גדול מזה למה כי אם הוא היה מאשר את השידוך הינו שומעים דח עכשיו אז ה אור הגדול של התורה של ההשכלה שאתה קולט דברים עוד הרבה יותר עליונים ממה שהרגש אפילו המקיף יכול להגיע אליהם זה קליטה של אורות מחודשים זה מעלת השכל הרל הרגש אבל ברגע שאתה מגביר את השכל זה עלול למעט את הז מה של הרגש כי אתה עובר מ לתת לנפש לזרום בשביל שתוכל לקלט והנפש גם תוכל לזרום וגם תוכל לקלות בו זמנית זה לא עניין של מה בכך והרבה פעמים מסתרים זה את זה אצל מי הם לא סתרו זה את זה אצל רשבי לכן כתוב על רשבי שהוא פטור מתפילה למה להיות פטור מתפילה זה מצה כל כך עליונה כי מי גוי גדול אשר לא אלוקים למה ות פטור מתפילה אז הדרך הנפלאה להסביר את זה זה שהוא היה במקום שתורה ותפילה הם לא שניים אלא הם אחד שהקלט של אורות פנימיים דיונים ושפע קלט את הנפש שיש אל השם יתברך ברגש ול לא רק אל השם יתברך כמי שממלאת אותי מ שיעבודי עולם הזה אלא אל השם יתברך כמי ש מאיר אור למעלה מגדרי העולם הזה ומ רצונו הוא לא הרצון שלי יחד עם השכל היהו דבר אחד אז זה רשבי עכשיו המרים רבא ורב יוסף אם אתה מתפלל ו אתה לא מצליח גם לקלוט זה תפילת קבע ולא תחנונים האם הרב רומז כאן איפה זה נמצא איפה זה בקבע ותחנונים אני לא רואה מילה שבה הרב רומז אבל בתוכן יש מקום לומר שאם הרגע שלי מתבסס רק על השכל של אתמול אז הוא מקובע בגדר שהאישיות שלי הייתה נתונה בהם לא בשעבודים לעולם הזה אלא בתבניות של החופש להיות עם רצון השם אבל החופש הזה הוא בעצמו בעל תבנית וכשאני מחדש דבר אז החופש הזה בעצמו גדל ואדם גדל על ידי השכל שלו ומתבטא על ידי רגש אבל הוא גדל על ידי השכל לכן אם אני רק מבטא את ההבנות שלי את הדעת אלוקים שלי ברגש של התפילה כפי שזה היה דעת אלוקים של אתמול אז הרגש הוא רגש ישן הדעת היא ישנה והרגש ג שהוא ישן השכל אוהב חידושים לכן אם אדם מוצא את הדרך ללמוד בעיון המתאימה לו הוא נהנה הרבה יותר מאשר ללמוד בפקעות גם פקיעות זה חידושים אני לא אוד דף שלא למדתי אני חוזר על דף שלמדתי ורואה בו דברים שלא ראייתי קודם אבל איון זה חידוש יותר גדול כמעיין המתגבר כל אחד ואחד לפעום שיעור הדילי אבל ההתחדשות בתורה זה התגלות באישיות עם התורה לכן חידושי תורה זה מעלה עליונה ונשגב יש בחז כמה וכמה מעלות בנפש החיים שער ד' הוא מביא את כל המעלות של חזל מונים כל כמה וכמה מעלות לחדש דווקא בתורה למה כי אם אתה לא מחדש בתורה אז בעצם אתה משתמש בתורה של אתמול עוד פעם ואישיות היא מעיין נובע וההתחדשות זה הטבע שלה לכן כשאני עושה דברים שכבר עשיתי זה מתחיל לשעמם אותי זה בשורה טובה למה זה בשורה טובה כי השיעמום מלמד אני זקוק להתחדשות מצויין ככה גדלים זה טוב שאני זקוק להתחדשות ואם לא אני מרגיש חוסר טעם זה באמת חסר טעם לעומת מה שהקדוש ברוך הוא נתן בקרבי שיכול לגלות עכשיו משהו הרבה יותר עליון אז לכן הדעת של אתמול היא לא מספקת ואם אדם בא ואתמול היה לו חידוש עצום והיום רק חוזר על זה אז לאט לאט הוא מרגיש שזה נאבד הטעם הוא צריך את ההתחדשות ולכן אם לאדם יש רעיונות חדשים אז הוא נדלק ן יש לנו פה דוגמה חיה יהודי שכל יום מגיע כאילו פעם ראשונה ה אומר לחבורה הוא אומר הברקה שלא שמעתה אוזן מעולם וכל בוקר הוא בא עם ברקים בעיניים יש לנו אחד כזה או לא הוא כבר לא יכול להתאפק הוא עוד עוד עוד לא הגיע השיעור הוא לא יכול להתאפק עם החידוש אז הוא לוקח את זה את הרב רנן את הרב שלום כולם אבל להגיד מה שהיה אתמול זה לא זה לא צריך ברקים חדשים א גם בתפילה זה כך אם רוצים שהתפילה תהיה תחנונים כמו שיהיה בחידוש של זרם עצום של התחננות ותיסע חן ושכל ותיסע חן עוד פעם חן וחסד לפניו אז תחנונים זה שכל האישיות שלי פתאום מהירה לעומת הקבע שזה רק מה שהיה אתמול לכן אומרים רב הרב יוסף כבע זה שאתה לא יכול לחדש בדבר כלומר שאתה כל כך נתון במה שידעת אתמול שאתה לא נותן ל חלק באישיות שלך שהוא מעיין המתגבר כל אחד ואחד כפום שהוא הדיליי אתה משביץ אותו אז זה נבך זה לא אבל כשאתה מחדש בדבר אז פתאום האישיות גדלה עוד הרבה יותר לא רק מה קיף מהרגש הפנימי אלא גם הרגש המקיף על ידי השכל צם הרב אומר פה דעת רבי יעקב ידי בשמ רבי ושיא זה רגש פנימי דעת רבנן זה רגש מקיף ודעת רב ורב יוסף זה שכל לחדש בדבר ואומר רבי זירה אבל כאן זה מסוכן כי זה לא עיקר התפילה עיקר התפילה הוא הרגש וכשאתה הולך אל השכל דווקא בגלל שהוא כל כך מדליק וכל כך מבריק אתה עלול לעשות מה ימשך אחי השכל וללמוד תורה במכם להתפלל וזה הרבה פעמים טיון חשוב מאוד שרואים אדם שעומד בתפילה וכל המצח בקומת ואתה רואה שהוא חושב אבל אין זרם של צמה אין זרם של קלות הנפש אין רגש ששוטף אותו אז יכול להיות שהוא החשש זה הדמות של החשה של רב זירה הכוונה שנפש תחדש מהשכל כן הרגש התחדש מהשכל אתה מחדש בשכל עונות חדשות ואז הרגש שופע שפע חדש ואומר הרב זירה זה נכון אני יכול לחדש אבל ברגע שאני מחדש אני עלול לעזוב את הרגש לעבור לשכל והרגש לא יתאים את עצמו לשכל אז זה יה עבודת התורה ולא עבודת התפילה בסדר הזה בעצם סיכמנו את כל המבנה עכשיו הרב בעצמו מסכם את זה אתה מתרץ תירוץ איך החסידים היום עושים אבל זה לא רג החסידים של היום חסידים ראשונים היו שואים שעה אחת לפני התפילה אולי בשביל זה לחדש בשכל ואחרי זה ש התפילה באמת הרב גד פעם אמר פה מישהו מישהו אמר לי בשמו ש דמות מיוחדת כן הוא אומר שההכנה לתפילה צריך להיות בלימוד המכת הדעת ודעת אלוקים אבל התפילה צריך להיות כמו ברס אמרתי ר הרב צו מה אמרתי כן נכון נכון נכון שגם הרב צוקרמן אמר ככה ש בתפילה כמו ברס טוזה מה ה הרב פרומן כן שה אש בתפילה רב סודה שיבח את זה ורצו להגיד ביקורת א זהד אחת הביקורת נראה לי שזה נמצא בגדול שימושה אני שמעתי את זה בעל הגדול שימושה רם שלי שנתיים הרב רמ אז א א אז זה מטח לא פשוט בין להפעיל את השכל בתפילה להפעיל את הרגש אני התפללתי קצת בברסלב הייתי הולך לברסלב להתפלל ואני רוצה להגיד לכם משהו על להתפלל כמו ברסלב יש הרבה סוגים של ברסלבים תבחרו את המתאים והנכון בכלל ולכם בפרט לא כל נתינת זרימה לרגש היא דרך מומלצת בהכרח למרות שכאן אנחנו מדברים על דילת זרמה לרגש אבל יש כאלה שאתה רואה שהרגש זורם ומתיקות ובגעגועים ובקלות הנפש ועדיין הם מיושבים בדעתם וברסלב ישוב הדת היה מיסודות יסודות תורת רבי נחמן בן סלב שהכל יהיה באיש ובדעת וזקני החסידים חוד אלה שהמשיכו את הדורות הקודמים יש להם המון המון יישוב הדעת מתוק וכל עולם הרגש שלהם עולם מלא יישוב הדעת והיום יש עוד רגש של טרנסים וכיוצא בזה אני מניח ש הרב גד לא התכוון לזה על כל פנים אני מתכוון לזה כלומר ל לרגש שלא ישוב הדעת ומתיקות ושלווה ופנימיות ולא רמת ההשתוללות היא לא [מוזיקה] המבחן לכמה רגש יש רגש זה דבר אחד השתוללות זה דבר אחר זה לא זה לא אותו דבר בואו נקרא רק את הסיפה ושם קבע כולל כל אלה השלושה כו הרב אומר זה מה רמ חדה רמה חדה ולא פליגה זה לא מחלוקת אלא זה אמת שבנויה משלוש דרגות כי חסרון ההכרה הפנימית עוד פעם זה האור הפנימי הרגש הפנימי יכלל בשם קבע מפני שאינו מקבל שינוי כפי חילוף רגשות האדם סליחה הרגש הטבעי לבדו יקרה קבע מפני כן זהז כשאדם הוא לא מבין זה מעניין זה נראה קצת אחרת מה שהוא הסביר טוב צריך פה עוד דיון כי לכאורה שם הוא אמר מה המסע האם זה המסע או זה המסע איפה השיעבוד אם אתה משועבד להתפלל א אתה שומע שהוא עמד לגדרי עולם הזה ויוצא לחירות על ידי התפילה וכאן הרב כאילו אומר שהרגשות מתחלפים וזה הסיבה לא צריך יון פה על כל פנים הרגש הטבעי לבדו עכשיו אנחנו בדרגה השנייה עקרי קבע מפני שעל כל פנים הוא קבוע בטבע הנפש מה שאיין כן מעדת השכל שצריך לקנותה בהשלמה ביריית לא לא לא לא לא לא לא לא הנה הרב פה בא להסביר ‏kom הרב פה מסביר את שלושתם למה הם מבארים את המילה כבע זה אומר ראשון זה כבע שאנחנו הסברנו שהראשון הוא כבע בגלל ש אתה משועבד למוי הרב אומר כאן שהוא כבע בגלל שהוא לא נותן לרגשות לפעול אתה אתה עסוק בענייני העולם הזה ואתה בעצם מקבע את האישיות שלך בלי לתת לה את הזרימה זה המסו ה מסוי זה שאתה לא נותן לה לזרום ושהיא זורמת בהדבקות האלוקית העיקר כאן זה כאילו שזה לא כבע מפני שזה הרגשות הם זורמים כפי חילוף רגשות האדם זה הראשון של רבי יושי השני זה שהרגש הטבעי לבדו יקרא קבע אפילו אם הוא רצון השם לא סליחה כן אפילו אם הוא רצון השם הוא נקרא כבע מפני ש הרגש הוא טבע זה מה שהנפש עושה מה שאין כן עבודת השכל זה השלמה שאנחנו צריכים לבחור צריך פה עיון וצמצום השכל לצרפו רק כפי ערך ההרגשה טבעית שזה לכאורה דברי רבי זירה יקרה גם כן בשם קבע פני שכל פנים א מתפשט חוץ מגבול התכונה הטבעית של הנפש שהוא קבוע ועומד מה לא רב מי זה כן אולי רבה רב יוסף אולי להתפלל כמו רצון השם סכל אני לא מ לא צמצום השכל זה כאילו לא לחדש בדבר אבל איפה השני כולל את השכל הרי רק אומר ש אה לא שמנו לב לזה טוב נתחיל מהשלישי לשני לראשון השלישי זה שם אומרים ש לא יכול להות חדש בדבר אז אומר הרב צמצום השכל שלא לחדש לצרפו רק גם כן רק פי ערך ההרגשה שמה שאתה מרגיש באופן טבעי גם כן נקרא כבע למה מפני שעל כל פנים איננו התפשט חוץ לגבול התכונה הטבעית של הנפש שהוא קבוע ועומד יש לך שכל אב זה רק כפי הרג שטבעי אז זה דומה למה שבארנו קודם שהוא לא יוצא מגבול התכונה הטבעית אחרי זה השני שזה רבנן זהוא אומר אז רק בוא בואו נראה ש הרב אומר ברבנד בשורה הרביעית וצריך שיכיר שירגש שהוא ימצא נכון להעמיד מצבו הנפשי ורותו ב בתחילה אבל קרה הוא נעלה מכל רגש נפש האדם אז ה מאיפה הוא עולה מהרגש הפנימי לרגש המקיף על ידי הכרה היא זו שמציעה אותו אז זה מה שהוא אומר כאן הרגש שטבעי לבדו יקרה כן מפני שכל פנים הוא קבוע בצב הנפש מה שאיין כן עבודת השכל של ההכרה שהעיקר זה כמו רצון השם יתברך זה צריך לקנותה בהשלמה בחירת זה אדם צריך לבחור בזה זה עבודה זה לא טבוע בו אז זה רבנן וחסרון ההכרה הפנימית וכלל בשם כאבה מפני שהוא לא נותן לזרימה בכלל של חילוף רגשות האדם להופיע וכאן ט הוא קצת אה מתעלם פה מהתכנים ורק עוסק במבנה מה זה קבע ומה זה לא כבע וגם את מילה תחנונים הוא לא הרב לא מסביר פה אמר שמקום להסביר זה לעומת זה קתי צריך יו