קוה אל ה’ | עולת ראיה - שיעור 49 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] טוב, אנחנו בסעיף ב'. אמר רבי חמה בר חנינא, אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה, חזור והתפלל. שנאמר כב לשם חזק ויאמץ ליבך וקווה אל השם אז יש פה אהבה מינה שאם אדם רואה שלא נענע שלא יחזור להתפלל ו יש שתי דרגות בהבמין הזאת אחד זה שאין טעם ושני שזה איסור. למה זה איסור? כי זה פגם באמונה. הבסיס של האמונה הוא שוודאי הקדוש ברוך הוא שומע תפילת כל פה. אז אדם מתפלל, הקדוש ברוך הוא שמע את תפילתו והחליט את החלטתו. אדם ביקש פרנסה טובה, הקדוש ברוך הוא שמע את בקשתו, הוא ראה שיותר טוב לו להתפרנס בדוחק. וזה החלטה עם כל המבט האלוקי העליון למעלה מכל גדר שבוחנת את העניין מכל צדה ומכריעה הכראת אמת. עכשיו אתה מתפלל עוד פעם אז הא' אתה פוגם באמונה בהשם כאילו אם תפציר בו אז מרוב חולשה אז הוא בסוף יקנה. זה פגם גדול באמונה וגם שהקנייה הזאת בסוף הקדוש ברוך הוא מוכן לא להיות טוב ולכן היה מקום גדול לומר שמי שמתפלל ולא נענה שיקבל את הדין ולא רק שיקבל את הדין בהכנאה אלא גם באמונה שבאמת זה התורה. ורבי מרחבר חנינא אומר לו ככה. כלומר אדם מתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל. למה? כי כל העמדה שלנו היא העמדה שאומרת שהמבוקש בתפילה הוא העיקר, הוא הנושא. התפילה זה רק אמצעי להשיג אותו. וכל הפנייה אל השם זה רק א קשרים פוליטיים שיש לך עם מלך מלכי המלכים שאתה מנסה ל הסתייע בהם ואם אתה אה פונה לשר והוא לא נענה ואתה מבקש עוד פעם אתה לא בסדר אתה נותניק אתה לא שומ שיקול דעתו אתה מנסה לשנות את המבט הנכון ולהקם את המציאות. על זה הכל עם המבוקש הוא העיקר. והתפילה זה רק דרך להשיג אותו. ואז אנחנו אומרים שמגבלת לדרך. אתה לא אתה צריך לכבד אחה וגם א לקבל אותה גם בהכנאה וגם ב א הבנה ואמונה ואהבה אבל אם בכלל המבוקש הוא לא הסיפור הבוקש הוא אמצעי ומה הוא הסיפור הסיפור הוא עצם הקשר אז למה אחרי שהתפללת לא נענית כי אנחנו עדיין לא משתמשים באותה אמצעי לאותה מטרה למה הקדוש ברוך הוא עשה את האמהות הקרות שניתפה לתפילתם אז הם התפללו בגיל מוקדם קח את שרה לבן ולא נענתה למה לא היה לה בן כדי שתתפלל למה היא לא ננתה אתה כדי שתתפלל עוד. אז ממילא מי שהתפלל ולא נענה, לא רק שזה לא כפירה, לא רק שזה לא שחיתות, לא רק שזה לא איסור, זה אפילו לא התר. הוא לא אומר הוא יכול לחזור ולהתפלל. מה הוא אומר? לחזור ולהתפלל זה כאילו זה חיוב. כי פעם ראשונה שאתה היית בא לאיזה צורך הקדוש ברוך הוא נקט באמצעי כדי שזה יהיה קשר ועכשיו הוא ממשיך לא נענה את הסימן שהוא רוצה עדיין את תפילתך והעיקר זה התקווה אל השם. לא כתוב קבל מבוקשך. חזק בך ותמשיך לבקש. לא. יש כיווי אל השם. כיווי אל השם זה מתפרש גם שאתה מקווה שהוא מבקש ימלא את מבוקשך. אבל לא קבל מבוקשך מהשם חזק ברכה. בבוקשך מהשם שאפילו זה כבר מזכיר את השם שמיים אבל נותן למבוקש מקום אלא זה כיווי אל השם כיווי אל השם זה שהתוכן העיקרי של הכיווי זה הקשר אל השם המבוגש בכלל לא מוזכר כאן הוא לא הנושא הוא אמצעי שולי אבל הוא לא הסיפור. טוב, אולי ככה אפשר להסביר. בואו נראה עכשיו את דברי הרב. לעומת תכליטה של התפילה והשגת המבוקש שבא על ידה. לגלל לגדל כוחות הנפש בציורי קדושה ושלמות ולהוציא שלמותה של הנפש אל הפועל. דרכי הציורים האלה רבים ורחבים ומסטעפים לפרטים רבים שאין להם קץ. בצור העולמים לפניו נגלו כל תעלומות. איזה ציור רוחני מיוחד ראוי וחסר לכל נפש פרטית שתשתלם בו. שלפי צורך השתלמות זו מקביל בסידור חוכמתו עליונה מצב החיסרון המזדמן המצריך את התפילה. לפעמים תתאחר התקבלות התפילה כפי מה שלא הספיק אותו הציור הרוחני הדרוש להשתלם כראוי בכל עומקו בנפש ובכל גווניו עד שיהיה נשנה ונכפל כמה פעמים על כן האדם שלא נענה עליו לחזור ולהתפלל ולא לומר נועש חלילה כי הקצור קצרה ידו יתברך מבדוד אלא שבחוכמתו עליונה הוא חושב מחשבות ליתן לאדם אחרית ותקווה. תקווה קשור לפסוק נכון כווה לשם ושכל הדברים הזמניים יוסיפו לו ערך נצחיות ושלמות חשובה והנה כך היא המידה באדם כשהוא עושה פעולות וא בהן למטרתו מתחלש לבבו אבל כשיודע שכל פעולה תקרבו למטרתו אלא לפי שלפי רוממות המטרה צריך הוא ריבוי פעול פעולות לבבו מתאמץ להוסיף בעבודתו על כן אמר קבל השם והתקווה היא בעצמה מידת שלמות נראה שזכינו לכוון פה ויסוד התקווה ומעלת השלמות הראויה להמשך מכשרון הפעולות הקודמות להימשך מכשרון הפעולות הקודמות לה ולפי ערך היסוד הזה של הנהגת תכלית פעולת התפילה תודה נאמנה כי בכל ציור של תקווה לשם נתקרבת יותר אל המטרה אלא שלא הגיעתך עדיין לפי שלא השלמת עדיין על כן חזק וימץך וקווה אל השם ‏Eh