צירוף וכיבוי - שיעור כללי מסכת שבת - הרב יעקב אריאל

בדף א עמוד א' המכם בש פינה הוא לא יתן תוכות צונן שחמון תוכ תוך הכוס יף שירן מהכ אמר אמר במתנ אמר המכם שפינה מומים חמים לא תן תוכ מים מועטים חמו אכ מים מובים אפש קצת מים מים תחמו ג חום גבוה יתבשלו א שמים כמות דוה של מים מים הפושרים ואז זה מותר ש לא מצרף הרי זה לוקחים מחם של מתכת חם ריק חס מים קרים כידוע זה פעולה ש מצרפת היא מחסמים את המתכת האתת חזקה יותר זה מצרף כם אמנם בלי כוונה אבל גם בלי כונה הגמר פסיק שזה מיד נעשה פעולה אסורה אר רב שמעוני זה מה ש מכוון מותר תוספות שזה לא בדרגה כל כך גבוהה ש מצרף לוקחים מתכת לוהטת לת אדומה זמים קרים הניגוד העצום הזה בין המתכת הלוהטת לבין המים הקרים סו הפה במים במכם שהיה ב מחם שהיה ב מחם שתו במים כידוע דרגת החום במכם ששלם במים היא לא גבוהה כל כך המים כידוע מגבילים את חומו של ה את החום של המתכת המתכת הגיע ל-700 800 מעלות המים רק 100 מעלות הרשב כבר א כך בעצם התוספות רמזו לכ זבי יותר שמבשלים תוך מכם מים החום לא מגיע עד כדי כך שעלו ישראל לכן לא בכרס מצרף יכול להיות ש מצרף אבל זה ספק רק ש מתכוון מותר מהב מד מחם שפינה ממנו מים כ מכ שפינה הוא קטן מהר הבעיה חמח פינהו שמים חמים לא וך מים מתים אם גם הוא לא חולק כלכך שמדובר כאן גם או מחם שפנ מים לא יש כל קר ש מצרף הוא טון יש גם חום נמוך ברג שאתה לוקח מתכת חמה ושם בתוך המקרים זה מצרף אותה וזה אסור לפי הבי זה סתם ואמר שבכל מקרה אסור זו מקשים רבי סתירה ממסכת יומא מסכת יומא יש את כל המקור בסת יומא בגמרא כאן סר חלק רא את הגמרא בסכת יומה בתף מקורות אם היה כהן גדול הזקן ה סטניס כהן גדול צ לבול ביום כיפור חמש טבילות ועשר קידושים ו מים קרים והוא זקן ניס ניס קשה לו אז מה עשו לקחו השש שברזל חיממו אותם בערב יום כיפור שם אותם בתוך גחלים ההיו כדורי ברזל גדולים שהם היו חמים מאוד וביום כיפור הכניסו תוך המים ודי כך המים הופשרו תניה אמר רבי יהודה השש ברזל חמים בום הכיפורים צונ פי תן לא מצרף לוקח ברזל חם לוהט שם תוך מים מצרף אמר בביבי שלא יגל צרוף זה זה לא חומק גבוה אל כן לקחת רוצים שהמים פשרו לקח כדורי ברזל חמים מאוד אבי אמר אפילו ת ש צוף דבר שמכוון מותר הרי פה רב אמר שאסור שמה שמותר חר לא מקשה מהבי פה ממקום אחר בתניה בשר לתו שם מדובר במילה בצרת ש יקוץ יבקר למלי אמר הבי רבי יהודה אדמה קל אסור ה ח כולה כ צרו רננו יש כן תוספות כמה פירושים גם בנושא הזה אבל בפשטות הב סובר שבשבת צירוף זה דרבנן רבנן מותר מה זה מותר איסור דרבנן קיים אכ בעצם שתי שתי גישות שתי גרסאות ביומה רשי מסביר שמתי אמר הב ש פסיק ריש אסור רקש דאורייתא ש דרבנן מותר אני חסרתי קצת אחרת אבל כזה עצמו יש מחלוקת גדולה בן הפוסקים האם פסיק רי ש דרבנן מותר או אסור אז לפי רשי מש לכאורה שפסי ר דרבנן ר תוספות רוב הראשונים מביאים שם גרסה אחרת אין ש מקדש נכון יש יסור דרבנן אבל במקדש לא גזרו איסור דרבנן ידו הכלל גדול אין שבות המקדש יסורי דרבנן לא נוהגים במקדש יש מכמות שכן אבל רוב יסורי דרבנן לא נהגים המקדש כמקדש ריזים הם כהנים ים סורי דרבנן זה גזירה קלות אתיות במקדש לא חוששים לזה לכן במקדש מותר לעבור יסו רבנן בשבת אני אני הלכתי בכיוון קצת שונה כזה כ אפשר להגיד גם אחרת תוספות כ מרים על רשי שהוא הסביר את זה א דרבנן אבלב וד ש מתכוון אני ר להגיד אפילו מה שאמר רבי יהודה דבר שני מתכוון אסור זה רק בייסורי דאורייתא ם סור דרבנן מותר בשבת אני הבנתי קצת הבנתי כך הלכתי רבי קגר גר אומר את הספרה הזאת אבל זה לא ככ משנה לי המשך העניין שב המחלוקת שמתים הגיע צרוף לא הגיע צרוף אם זה לא ברור שיל צירוף זה ש מתכוון אבל אם זה יל צירוף אז אומנם הוא לא מתכוון פסיק ריש לכן אמרתי ככה הלכתי כיון הזה אבל עס בלשון התוספות לא הלכו ככה אמו שדבר שמת רשי ככה שגם הרבא סובר שדבר שמתכוון אסור אלדי אמר פסו רק באיסור דאורייתא סוד מותר כל זה רבי יהודה כוש שב סוב כרבא ש מותר לא נכנס לכל דים פה ברחבה בכל השאלות הצדדיות האלה בואנה שתי גישות קושיה אחת סתירה בין הגמרא יום ג פה הב אמר פה שצירוף אסור ם צירוף מותר מה ש פה סוף דוריתה ושמה מה שסו ד זה הקושיה העיקרית שסיר בסודיות אם כ אמר שגם פה ה מתכוון רק שזה עשור מצ [מחיאות כפיים] בדרבנן אזם כן רשי שתי גישות אשרר הסתירה או שזה הביו דרבנן ושם או שדבר ש דרבנן מותר או שבמקדש אין ש מקדש אם נפרש ש מכוון אם סקרש אמר שפה שס שזה אסור דרבנן אם זה פסיק רישי אז איך שם זה מותר הטסות וכים כיוון ש דבר ש מתכוון לפי רשי דבר ש מרבנן מותר מקשים קושיות הם אומרים פירוש אחר שד שאתה מתכוון זה אין שום מקדש זה מותר כמ לא ברור אם נלך כיוון זה שבמסכת יום מדובר דבר ש מתכוון הענין שר הרב אומר שגל צירוף ייה צירוף מה שמ שזה צרוף גמור זה איסור דאורייתא אולי אבל אם נפרש שיסור דרבנן אז הסירה מיושבת גם הרמבם פוסק כמו אותם גישות הות עבודת יום כיפורים אומר היה כהן גדול זקן או חולה מלבנים השיות שברז באש בערב ומחר מטבלים אותם מטים אותם במים זה אדם שאין שום מקדש הרב אמר בגרסה שאין שום מקדש השאלה הי הוא מחסן את זה הוא מן מתקן את זה תיקון כלי צירוף זה מלכת תיקון כלי כך אומר רשי כשכלי מתכת חי נותנים ו רצונ מחזקים את הכלי זה גמר מלאכת הצורפים שמרתיחים רתיחת האום א אגב שומר גמ הצורפים יתכן שרשי רומר זה מקל פטיש לכן כידוע שיך להשאלה האם יש סתירה בניין בכלים או לא רב שמואל דף קב שת רשי באמת בדף מז שזה יותר מקה פטיש ולא לא ולא בונה אז רש כן הולך בשיטה שזה לא בונה אלא מכ פטיש אב זה תיקון כלי מקפות ששיטות אחרות זה בונה כי יש במקרים יש מצבים שש בנין סתירה בכלים אז אם יש בנין שתר בכלים אז זה בונה ם אין מר בכלים כפטיש איך ש מלכה דאורייתא זה זה הצרוף הרמבם הולך בשיטה אחרת לגמרי דברו דורשים לימוד הוא אומר כך הרמבם בפרק יב המכמ את הברזל צרפו מים תות מבעיר לא חייב מחמם מי שלוקח ברזל הוא מלהט אותו באש עד שהמן יהיה אדום זה מבהיר ובן יש זה גחלת של מתכת נקרא גחל של מתכת מתכת גחלת של עץ אש שיש לה להבה במתכת אין להבה אבל זה שנת את הדומה זה אש אז ככה וזר הרמבם הרי עליו הרי ימר למה לא למה שוא מבשל כמו סיכת דונה ר פעם קמת כי המתכת היא מגיעה לחום כזה כ היא גם ניתכת אזה בישול וב ה מדבר שלפני שהגיע להתכה הגיע רק להטות ומחמם את הגחל צפון מים אינו מכבה הלאה אפמ כל היש מתכת זה אם זה שהוא מלבן אותה ו לוהטת זה הבררה כשהוא מכבה אותה זה כיבוי והרבי כ שני דברים אומר אין ל חב הוא מכי בפטיש שגומר כסמו מכל מקום חיו אין בו דצו דרבנן למה צו דרבנן צו דרבנן למה צו דרבנן למה לא אומר דוריתא אלא אם כן מה ש מקרון וא כן מחלוקת רמן וריב גחל של מתכת זה הברה בכיבוי או לא לפי הרמבם יש הברה וכיבוי במתכת לפי ריבד אין מתכת כות יכולות שיש בישול יש צירוף שזה מק פטיש חות האלה אבל אבל העברה העברה וכיבוי אין בהם זה קשו מחלוקת בפסחים כנס אליה אם פסח אפשר היה לצלות בגח ש מתכת כנ ש שרב מסכת פסחים שמי ש אומר שם שאפשר לצלות פסח ב אח בימינו הם מות לשות פסח תנור חשמלי פק צ פסח לפי רמבם אפשר רד אי אפשר כי התורה אצלי אש אש דבר ולא בחום אחר כ תנו חשמלי זה לא איש זה חום גבוה הברזל שמה ספירלה מתלהטת לאדומה לא תמד רואים את זה זה מוסטר ב תפתחו תדליקו תנור חשמ בלילה במטבח יש חושך תדליק תנור חשמלי תראו את ההבזק את את ה את ההבזק האדום תראו את ה אור אדום אור כלול שהוא יוצא שם חרקים ש מתחת התנור תרו את האש אז מחלוקת הרבר דעים חת אזה זה אש זה עברה כיבוי או לא כש המציאו את נורת החשמל שאדי סון המציא את נורת החשמל שזה התה לא הנורות החדשות שאין בהם גחש מתכת הנורות הישנות שיש בהם חוט ש החשמל שם מתחכך אז יוצר אור אגב ת בובי חו חו דק יוצר אור חוט עווה יותר ישה חום זהות עיקרון בספירל בתנורים זה חוט עוה ונורות חשמליות זה נחות דק אחות דק גם כ הוא חם אל תגו נורה חשמלית כשהיא בוערת היא חמה אבל עיקר עיקר האנרגיה מופקת לאור ובתנור חשמלי עיקר האנרגיה מופקת לחום גם שם קצת עור אבק זה חום אז י השאלה מה מה דינה של נכה חשמליים זה האם עוברים לא בר רואה שחות בשבת זה השתנו שלפי לפי הרבד לא עוברים אומרים מפורסם שרב חיים עויזר וצים ן של כל מיני טועים שאומרים ש נורה חשמלית זה לא אש היה נוהג להחמיר להדר במוצאי שבת לעשות הבדלה לכתחילה על נורה חשמלית מורה מורה האש בשבת זה היה אסו עכשיו יום חול מותר להדליק ך שלא טאו לומר שנורה חשמלית זה לא אש זה אש באמת פר זה לא אש זה כן אש אז כ אחרת לגמרי אגב הנורות שלנו הם לא נורות לד שאין בהם לטות מי שיגיד זה לא א םרב חיים יגיד שמותר חס ושלום זה חשמל הוא לא איש אז יש מלאכות אחרות בחשמל אם זה בונה או מלאכות אחות ב כנס אבל זה זה לא משנה עניינינו גבי ה כן שימוש בחשמל שבת השימוש שיהיה אסור גם זה לא אש מחות אחרות פק הבדלה פעם כשהיו הנורות הראשונות של האנר אפשר לברך בומר האש על נורה היום שאין לנו נורות כאלה אז יבר בור מש על נורה ואז תגידו הסבא שלי בירך על הנורה לא סבא שלך נכון הסבא שלי יהיה ככה הסבא ה חי במאה הקודמת שעדיין היו נורות אחרות היום נורות אחרות אי אפשר הנורות שלנו היום ברך בורא מאש צריך אש ממש מה נרות שבת לא צריך אש איפה כתוב אש אתה ברך אשתך ברכת להדליק אשות שבת אש של שבת להדליק נ של שבת היא לא אומת להדליק אש של שבת ט לא אמרתי שזה שנ חשמלי הוא בסדר אבל זה קשור לשאלה ש גם כשהיו נורות הישנות לגבי הדלקת נרות לא כל פסקים הסכימו לנושא הזה זכי לדבר זה עם הרב פרנק ערב חתונתי אותו כמה שאלות קבלתי יפה ודברת דיברתי איתו ע על נרות חשמליים בשבת אתה אמר נכון אפשר זה אור אבל הוא אומר כין שזה לא בנר אתה לוקח נר יש לך נר ואתה מדליק והוא דולק פה תלוי ב את הכוח כל הזמן זה לא אנר בפניך לכן הוא הסתייג קצת משימוש בחשמל לגבי נרות שבת אבל בסיבה אחרת לא בגלל זה אש לא אש בסיבה אחרת שזה שזה לא לא נר טוב זה שאלות אחרות לא כנס אנחנו חש את הרמבם א אז הפרוש אומר שהבעיה היא מכה פטיש או התבונה הרמבם מתעלם ח בהלכה הבאה כיבוי הלכה ב המכבה כל שהוא חייב אחד מכב את הנ ה של עץ אבל מתכת פטור שמזה כ אין כיבוי ב בגח מתכת אם תכוון לשרף חייב שכן לושי הברזל עושים מחמים את הברזל שיעשה גחלת כ אותו במי חסמו וזה וזה הוא צרף שהעושה אותו חייב הוא תעודת מחבה צירוף זה כיבוי מה קרה עם תיקון כלי מה קרה עם מקה פטיש אין ל אין בזה למה רק פשטות הסוגייה צירוף שהוא מתקן כלי ככ כל הראשים הבינו הרמבם היחיד שהבין זה אחרת הריב משיג עליו צרף אומר אמר אברהם כמו בדבריו ם הוא מכבל למה אינו חייב ש מתכוון פסיק שם לא ימותו הרי סיקי ימותו ואפילו לא יהיה צרי צופו יו כבס כאן בקשר קושיה עצומה הרמבם עושה כרבי יהודה שמלכה שזופה חייב עליה כיבוי למה כיבוי איזה מה מה מלאכה כיבוי כיבוי פירושו שאתה עושה פחם אבל אתה לא צריך את הפחם המכבד את הנר מפני סטי רוח רעה אז הפית נקמה פטור מדוע פטור משום שהוא לא צריך את הפחם רבי יוסי חולק אומר אם הוא רוצה שהפילה ככה עוד פעם אז הוא הוא מתכוו שיהיה פחם אבל ןן כמה הוא לא התכוון לפחם ולכן זה פטור רבי יהודה אומר חייב כי מלכה שנינה חייב והרמבם פוסק רבי יהודה זה שיטת הרמבם ללחות שבת אז מה בכרך שלא צריך קושייה בעיקר על ה על הסוגייה ביומה איך הגמר איך המ פוסק שתו ביומ התירו לחמם את המקווה די שהטילו למקווה את השר שברזל אז זה כיבוי פר וכיבוי זה מלכה דאורייתא כ מלכה שחיה דאורייתא אז שבוט זה לא שבוט זה יסור דורית גם ביום כיפור ש מהת שעץ שת דבריו יש שום אויר שום מחבה פרק מילה מרי מתקין את גד מתכת יום טוב עץ מסכת יום צרו רננו לק כיפור שרי בתת כהל גדול ש מצווה רבי יהודה א עסור הניסור דאורייתא כן הרמבם מוקשה מאוד מאוד מאוד מה מגי משנה אג רק חלק מה הסבר בהלכה א' הלכה ב' אומר הג יסוד גדול וחדש בהלכות שבת אומר ה כך סוגן פרק קירא אמר שמואל מכבים גחש מתכתשות הרבים בשביל שלא יזוקו בבים ח בץ דבר על הסוגיה הבאס הבא נעשה שיור נפרד פשט הסוה שם בבחינה ח עץ מה ש מתכת אין כיבוי וץ יש כיבוי אז הבחנה ברורה וירב מה שחתר יש כיבוי ק רבי שמעון אפו ץ נמי תצו תק רבי יהוד ס ח גופה חליה אז הפי רבי יהודה שחת הגופה חייב עליה ולכן באמת זה יעסור אפי ככה יוצא אז מדו ח מתכת מותר בר רבינו שכתב שהכל צ בכוונתו נראה שכל שאינו מתכוון מכון רמבם ואם מתכוון צרף הר אמר אם תכו לצרף חייב הרם הוסיף מילים אם נתכוון לצרף מה תכוון גם בלי כוונה הזה פסקר ש או בח הגופה אז הוא אומר נראה שהכל בכוונתו שכל שאלא מתכוון אין ראוי לומר פסיק רי שלא ימותו ולחייב שכשהוא מתכוון הוא עושה מלאכה וא מתכוון אין בו מלאכה כלל שהרי אנו רוצה לעשות ממנו כלי דומה לכמת כיסם שגם פידא אדם רוצה לחצות שיניו ואיין לו כיסם אז הוא לוקח עץ לא עצ מחובה לקרקע לא תולש עץ תלוש כוה ממנו חתכת כיסם ו שניו הוא חייב מדאורייתא הוא עושה כלי נכון סתם כיסם סם חתכת עץ לא כלי אבל אדם הזה שרוצה כרגע לחזות את שיניו הוא מחפש כלי ואין לו כלי אחר הוא עושה כלי בידיים בשבת אבל אם הוא סתם כותם את העץ בלי כוונה אז לא פסיק ריש זה לא בכלל לא מלאכה זה חידוש עצום במלאכת כלים כלומר יש מלאכות שהכוונה היא חלק מהותי מגדר מגדר המלאכה ברוב המלאכות פי רבי יהודה מלאכה שנס הגופה חייב עליה לפי רבי שמעון פטור אבל אסור לשתיהם זה מלאכה אלא זה מלאכה ופה חיה וזה טור בא עכשיו המגש אומר בדת הרמבם לשונו שיש מלאכות שבהם גם לרבי יהודה שאומר שכה חייב עליה אם לא התכוון למלאכה זה לא מלאכה בכלל אמרת תוספות דף עג אומרים המלכות סופות אים את הספרה הז על קוצר על קוצר ועל דש קוצר זה מי שקוצר תבואה או כוף פרי כי הוא כוף זה אם אם הוא זומר ולא צריך את העצים אז הוא חייב וא חייב משום זומר ולא חייב משום משום קוצר למה לא הרי זה סיקרי ש ולפי ולפי רבי יהודה המלכה שגופה שהוא גוזם עצים גם הוא לא צריך את העצים אז המלכה שגופה אומר סות תעג שמכיוון שהוא לא זקוק לעצים כרגע זה לא נקרא קוצר בכלל המושג קוצר זה פירושו שתה כוף פרי שאתה שם חותך זה לאבר כך שבת מודרני זה במרת דיקו יפה בלשון שמי שקוצר דש הוא לא קוצר דשא הוא מכסח דשא נכון בארמית כסח זה קוצר א בעברית העברית המודרנית חלקים בין מקסח ל קוצר מקסח זה סתם חותך אדם ש מקסח דשא הוא לא קוצר כולו צריך את את הדש הקצו אותה פעולה שאתה עושה בתבואה בשדה זה מלאכה דאורייתא כי שם אתה צריך אתה מעוניין בתבואה פה ב דש אתה לא מעוניין לא מעוניין בסף מה תעשה איתו לא ישלך כלום אז לכן זה קוצר מוזל דש שאתה שוחט או דש תבואה צריך את הגרעין או צריך את המשקה זה נקדש שאתה שוחט כי אתה רוצה להוציא את המשקה אבל לא צריך את המשכה משקה לאיבוד למשל חולב לאיבוד פרה סובלת עודף חלב ואתה חולב לרצפה הולך לאיבוד זה לא חולב בכלל לכן מותר בשבת שצר בלחיים מותר לחלוב בשבת כשאתה חולב לאיבוד אם אתה חולב ל צור כך גם אם אתה מתכוון תבת הפרה כולם יודעים הפרה צריכה פ אתה מקבל לכיס שלך אתה אומר צב לחיים יעני פתאום פאום מקבל חיים כחקלאי אומר אני חולב את הפרה בגלל צר בלחיים הוא שקרן יצר בני אדם לא צר בלחיים לכן שום ס מלכה ה מותר לחלוב לאיבוד זה מותר לכתחילה רבנן מסר בלכיש מקום להקל בזה כי הוא חולב ליוד הוא הוא לא דש בכלל דש נקרא שאתה מוציא את הגרעין מהקליפה כצד את הגרעין אב שתה סתם מפריד בין גרעין לקליפה בלי לגרים זה לא דש אסות אמרים זה על קוצר דש הרמבם א זה על על על כלי שאתה עושה כלי שאתה כותם כותם עץ לצורך כיסן ואתה לא סתם כותם שעשוע ואתה לא מתכוון לא צריך זה לא לא כלי אז זה סתם חתחת עץ כשאתה צריך את זה בשביל השיניים שלך זה כלי תה לא צריך צריך זה כלום זה לא מלאכה שני גופה זה בכלל לא מלאכה אלא זה רק במלאכות בודדות אמרנו המ אומר את זה על תיקון כלי תוס על קוצר ועדש ואולי אפשר להשיג עוד מלאכה או שתיים להגיד רוח כזאת יותר אי אפשר אי אפשר גש כול מלאכות את לא מתכוון לא מלאכה מתי מתי יהיה מלאכה תקופה מכבה מכבה מפורש רבי יהודה מחץ הגופה רב פירוש משנה מפורשת שרבי סובר שכיבו גחלת של עץ זה מלכה חייב ע גם לא צריך פחם כי כי הוא עשה פחם הוא עשה פחם הוא לא צריך זה כמו חופר בור חופר גומה לא צריך לא צריך לא צריך את הבור את ההפרה אז א ח גופה אז אומר ה זה אז מה אר בג שהרמיוני ל מתכוון לצירוף זה מלאכה שצריכה לגופה אב שלא מתכוון זה אפילו מלאכ אב שראוי לק בכתבתו פטור שכל שהוא תיקון כלי מי שלא מקנו פטור אלו רבי יהודה אח ש מתכן קור הרמבן זה מוכרח שת הסבר נפלא של המג לישני יסוד גדול מאוד אבל מחילה הרמבם לא דיבר על תיקון כלי בכלל דבר על מכבל איפה התיקון כלי פה הרמבם לא תיכון כלי ירוש הרמבם מתעלם מכל עניין של צירוף הוא אומר שהצירוף הוא הוא מבין לך את הצורפים אבל הוא אומר שהצופים עושים את כדי לחסם את הכלי זה גרם מחבה הרב לא מזכ תיקון כלי בכלל וכיבוי הרם בכיבוי רבי מפורש שמכבה גחלת של עץ על מנת ש שוא רוצה ש לכבות ולא מתכוון לפחם חייב משום מלאכה הגופה אברם מביא אותו אז מה אומר מה אומר מגש תראה את הרמבם אבל יסוד אחר הרמבם דבר על כיבוי וכיבוי יש מלאכה שזה הגופה גם בלי כוונה טוב שור הרמבם זה מפי רב רבו ערך א ידוע הרב המסורת של הרמבם היא מסורת של הגאונים שהגיע לספרד רבנו חננאל שהיה רבו של הריף וריף היה רב רבו של הרמבם ידוע הרמבם בדרך כל לא תמיד יש מקרים שרמ חולק על גם ל הרח גם על הריף אבל בדרך כלל שיטת הרמבם משיטת המסורת של הריף הרי מגש הריף הרח ח היה דו הוא בא גבל כנראה יש הגד דל ארבע שבועים שבאו מבבל ו קחו בשבי ונפלו עדי הקהילות באזור המערב ושם הקימו תורה שניים צון אפריקה אחד בספרד עוד אחד באיטליה יש אגדה איך התורה עברה מהמזרח למערב לכן באותו דור אנחנו יודעים מ חר חנה פתאום יש פריחה עצומה של תורה במערב הריף הרמבם חלק הראשונים הרן הרמבן הרשבא הרטבה כלכל כל הגדולי הראשונים בספרד הכל התחיל מאותה מערך אומ לך רגע כתב פעם ספר ם בומברג אחד הספר הזה אין לי אותו לא ס כתב מאמרים בסיני במשך כמה כמה שנים על תרס הרמבם על פי שית רבינו חנל לכן חנל נמצא נמצא בשס פה אזש קטנות פס גדולות יר שיהיה קל לראות אותם שלנו אומר ככה פירוש צירוף כלי שהתחמם נעשה גחלת מתחיל גחלת כש מביאו בשעת כמר מלאכתו בצונן חזקתו ולטש פניו נמצא לו כמו צירוף שמעתם מה שוא אומר הוא לא אומר צירוף כמו צירוף רב אמר שיעור לצרף אסור אמר ש לצר מותר רבי שמעון ש רבי שמעון הב שמואל שמואל שמעון ט לגבי איך הוא מסדר פה את כל התנאים ד במתנה והבי רד מתנה אמר ש שמותר רב אמר שאסור אז שמעון לכן זה אז זה יהיה י רק איסור דרבנן ם נמר לפי רבי יהודה זה איסור דוריתה אז מה שפה הרח רמז רק קיצוב יכול להיות שהר שרח צ כן פרש דרך של צרוף אבל ביומה שם רח הולך רק על כיבוי ולא רצוף מ ברה במסכת יומא הרך יומא דף לב ה כהן גדול זקן נתניה רבי יהודה הששי ברזל היו מחממים ב יום כיפורים את צונ כי שתפו צי נתן בקשי א לא מצרף כלומר ל לא נמצא מכבה כך הוא שואל הרח ורוש בר ש מכבה רתוח האש במים וצירוף זהותו צירוף רבי שלקי ש בתחילת פרק הסוחר אתו פורלים ומביא סוגיה אחרת גמרי שת באגדה ידוע המחלוקת האחרונה בן רבח לקיש היתה בשאלה באיזה מתי הסייף מקבל טומאה בפגיון אז חקו קיש מכת אמר מ שצר בכבשן החיסום הזה זה הלכה שצר במים הכירו במים וק כיבוי אגב שדך גבחת האחרונה ביניהם כי רבי יוחנן קצת קץ את רבי אמר אתה ליסט ידע אתה היית פעם סטים ואתה בקיא חרבות איך איך איך גמר מלכה זה שק נפגע ואמר לרבי יוחנן מה הרווחתי שמה הייתי רב י ראש הליסטים פה אני ראש ישיבה מה זה ראש וראש דבר כ אם אם כ אתה משמר אותי לראש ליסטים אז מה מה הרווחתי שנהייתי ראש ישיב קיצר היה חלוק ביניהם רב שלקי מת אשתו של שק אחותו שלרבי יוחנן ביקשה רחמים עליו טוב אז שפור ממציאה המחלוקת היתה ביניהם מתי גמר מלאכה של סייף מי ש רתוח האש או או מהחיסון שלו רש לקיש שלביים בתבי בזה יותר אמר שגמר הלכה זה הצירוף אז מהה מה הרח מב משם מה הרח מבי משם הם נחלקו בגדר בשבת יום כיפור זה אש מחבר או זה חו בשלת טומ מסה גמרא כלי רחמים אנחנו נסביר אותו וא אומר כיבוי הס מפורש תלמוד ארץ ישראל עכשיו העיקר זה בירושלמי הירושלמי במת הולך בכיוון שונ מבבלי תני שוש ברז חרטים אותם ולא צא ביום כיפור ושל משל צא מכבה מכיפור הוא לא שאר מדין צירוף סתם שזה תיקון כליי הוא שואר מדין מכבה והוקמה תם רבי יהודה סבר ש תודת האש כאש כלומר כיבוי רתוח ברזה תודות האש חנ כריב אני אני נסיתי להגיע שנהגה שהיא נכונה בעינה ככיבוד הירושלמי אומר שפי רבי יהודה יש הבדל בין כיבוי עץ לכיוון מתכת זהלא כיבוי וזה שאמר אביבי ורבי ש צירוף כלומר לא מרתיחים אותו רתוח הרבה לכן זה לא הגיע ל זה לא הגיע לכיבוי יש כאן עירוב מושגים צירוף כיבוי כלי לא כלי מה הולך פה נסביר את זה אחר כך המ אמר צירוף הוא חוזר הגמרה לבבלי כ רבי יהודה קש לב מח מותר הני יום שומקום שש בארת בורלה חוץ ד קצת כל הוויכוח מצרת וכ שמואל כב שור אחרונה של הקטע הזה כק רבי יודר אסור אבל ביום כיפור דרבני תמה מלאכה ו מלאפה היא שבת מלאכת מח תורה זה הרח אין ספק הרח פיר הסוגה ביומה כולה כגיבוי גם פה אומר את זה כ לא ק ושם מסמ ירושל ירוש מפורש כיבוי בכלל לא עסים שם בתיקון כלי בכל זאת ה הכניס פה את התיקון כלי אין ספק ששת הרמבם ישת הרח מסבים מה מה הכוונה חזרנו חגש מה אומר המג משנ אומר שגם לרבי יהודה תיקון כלי שאתה לא רוצה את הכלי זה לא תקן מה זה תקון תלי כלי שך קלקו הי מקולקל תיקנת אותו זה נכון שה צרך את כלי אבל לאז סתם לקחת במשהו שיפצת איזה מתכת או עץ או משהו עשית איזה שיפוץ זה לא כלי את לא משתמש בתך צורק זה השפע זה כלי זה תיקון מה זה תיקון תיקון זה מושג יחסי דבר שמקולקל שימושי עכשיו אתה רוצה להשתמש בו אתה מתקן אותו עכשיו הוא שימושי זה תיקון אבל דבר שאתה לא צריך אותו בכלל אתה שם משתעשע בו זה תיקון לא תיקון אלא שאלנו מה זה נגד כיבוי נוגע כ כאן אנחנו עושים באמת הבחנה שאושו על הרמבם אם כן מה ההבדל הרבי מקשה עליו מה ההבדל בסוגייה דף מב עמוד א' שגמר מחלקת בגח עץ מתכת לפי הרמבם זה כיבוי זה אותו דבר כיבוי מתכת כיבוי עץ אותו דברני שני עושה פחם לפי רבי יהודה בשני חייבם מחלקת שמה רבותי לא ככ יש הבדל מהותי לפי הרמבם עץ ץ מתכת ר עץ עושה פחם לפי רבי יהודה גם אם לא עוצ את פחם המכבד אתנ חולה שיישן הוא לא הוא לא צריך את את הפחם כיוון שזה מלאכה גופה חייב עליה כי ב חלת של עץ יש פחם ח של מתכת אין פחם נכון יש הברה עברה ישנה שאתה לוקח מתכת ומביא אותה להתלהט אש אדומה מה זה אש האם אש זה רק מדורה ם שיש להבה להבה להבה לא מתכת ש מתלהטת אדומה זה אש כיבוי זה כיבוי אבל הבדל יש כיבוי מתכת הוא עצם הכיבוי כשיש לו מטרה חיובית בחל של עץ גם בלי מטרה חיובית עשית פחם הפחם הזה עכשיו ש גם אם אתה לא מתכוון לעשות פחם יש לך בבית פחם אתה רוצה לעשות מנגל יש לך גחלים יש לך פחמים ממתכת אף פעם לא תוכל עשות זהש כפה חמים מתכת לא פה חמים שאתה הטלת את את האש שיכבת ד מתכת רגילה אפשר לשמש פחמים אין ב פחמים בכלל הזק פח לא תופס בכלל אין ב שום דבר חיובי אם אתה משתמש בגח מתכת בכיבוי המתכת למטרה חיובית לעשות כלי אז עברת כיבוי כאן כב ז גם לפי הרמבם שמכבה מתכת חייבם כיבוי זה רק שהמתכת יש לה איזה מטרה כלשהי שהא עושה כלי כדי הצורפים הצורפים התך עושים הם עושים כלי מביאים אותו לאש גבוהה מאוד עד שנהייה מתלבט אחר כך שנהייה ממש מתלהטת ך המים יקרים מחזנים ועכשיו זה כלי חזק ברזל זה פלדה וזה כלי כלי שימושי אין בכיבוי מתכת בלי המטרה שעושה כלי אין כיבוי זה סתם הייתה אש וגמרת אש מה א סוף סוף יש ללי מה סוף סוף יש כלי מה זה מ נכון מ נכון צודק כאן נכסים צריך את הכלי אם לא צריך את הכלי זה הבדל בפחם עצם העובדה שיש פחם לפי רבי יהודה חייב במתכת לפי רבי יהודה שאומר שלפי רמבם יש כיבוי אבל כיוון שאין שם פחם בר היחידי זה הכלי וכלי אתה לא צריך כלי שאה לא צריך אין שם כלי עליו אין שם כלי עליו אז לא ק פחם פחם יש פחם במתכת אין כלום מה יש כלי כלי הוא לא זה לא כלי כלי רק ש מצריך אותו פחם לא צריך קרא פחם פחם בלי צורב נקרא פחם כלי בלי צורך לא כלי הוא סם ח חתרת פח מה זה פח פח לא כלום גם זה יתרה מזאת בעצם שתי הסוגיות לות שני הסים שונים בכלל אין קשב סוגות יום אנחנו עוסקים בכדורי ברזל לא כלים בכלל כל המטרה שם היייתה לקחת כדורי ברזל לשים אותם בתוך ג חלים בכל ביום כיפור מוצאים אותם משם ים בתוך המים והמים מפשירים תה שם בתוך המים עש משהו חסמת מה מי צריך את חיסום הכדורים צריכים חסימה מה מה העניין ה בצ ס שם זה מחם שם זה כלי ויש תועלת מסויימת אבל שם אין שום תועלת שם זה לא כלי בכלל זהזה גוש ברזל גוש ברזל שכל כו גוש ברזל גדול ליבנו אותו זרגו אותו תוך המים אז שם באמת זה מה אומר אומר הזה הרך אומר שם ג זה לא מלאכ הגופה במתכת אין מלאכ הגופה בכיו מתכת אין בלאש ברזל אגב יכול בכלי מס לכן ברח לא בטוח מהס שלנו שם ביום מפורש ו ש הרחם חופיי ו אומר רבי יהודה כי שם ברור השיות ברזל אין שם שאתה מכבה אותם כיבוי אין כאן כי אין כאן שום דבר כלי אין פה אין פה מלכה ר מכת דרבנן אין שמקדש אצלינו הס שלנו זה כלי אלמלא המגיד משנה שחידש חידוש עצום שבכלי גם כ שרק אתה צריך כצ הכלי בסוג יכול ות שרח היה מפרש כן שיש כלי לכן זה משהו אחר לכן הקושיה הביה מיושר מאוד הביה בס ש אומר שחייב ש פתור ברח אני לא יודע רך ם אםם דבריו ברמבם זה ברור אגב בסוגית בכל לא פוסק הב פוסק כמו כמו רבדה לכן בכלל לא מתחיל בסוגיית להזכיר להזכיר את הנושא של צירוף רק רק נ ש כיבוי אמרנו קודם רשב ב בנחם אין צירוף כי זה החום לא כך גבוה לאלא המחז שמנו בתוך אש חלים כל היום כיפור הם תדמו פה במכם בתוך מים חמים הוא מתלהט לא מתלהט ה בעצם לקח את הסוגיה למק פטיש ומק פטיש אנחנו מה הרמבם לקח את הסוגיה יון כלי פטיש ושם ארים את ה הרמבם קשר ה אתה של הרמבם נחזור של הרמבם אומר לך הרמבם הרמבם אומר כמפורש כה ב המכבה כ שהוא חייב אחד מכבה את הנר ואחד מכב את עץ תכ פטור רוים ואם מתכוון לצרף חייב מתכת שכ ש ברזל עושים חמים גחל מכבים אותו ב חסמו וזה הוא צרף שעושה אותו חייו הוא אותו מכבה מה אומר המ מכבה הוא מצרף הוא מצרף מכבל מכבל הוא מפריד הבחנה גבורה בין עץ למתכת בעץ אין הבחנה כזאת בעץ הר פוסק רבי יהודה שמלכה זו חייב עליה לכן מחבא את הנר בפני יחולה שיישן רם חייב זה פיקוח נפש מותר אפקו אסור אבל אבל א כ מקשר דים הוא תולה אחד לשני אז המלאכה היא כיבוי אבל כיבוי במתכת לא עוס פחם לכן צריך שיעשה משהו שיעשה כלי בגני ש מוסיף אומל נוצר כלי בלי כוונה הוא לא כלי נותן דווקא מחם מחם כ שמחם לא המיחם כבר מחם ישן שיצרו אותו אי פעם הוא עכשיו לא מייצר את מחם המכם קיים מחם שמשמש להרתחת מים בשבת הוא שם מים ביום שישי המים רתחו בערב שבת הכל הה כדת קדין גרוף וכתום כמו שצריך לא צרייך לה ו זה מושל כל צורכו מסמק ורע לו מסמק ל אין בעיה במים אז אם כן שמ בשבת שתה טל קפה ומ התרוקנו ועכשיו הוא רוצה לשים בתוך בתוך המכם קצת מים שיהיה חמים אז אז האם מותר או אסור הוא הוא בכלל מתכוון הואל מתכוון לחסם את את הכלי זה לא הוא לא מייצר לשם מחמים הוא לא הוא לא לא בנפעל ייצור מחמים הוא בבית ד בא לבוס פשוט שרוצה קצת בים חמים זה נקרא זה נקרא ש תיקון כלי הכלי כבר מקיים מה גם שהפר כן שהפר לא כ גדול בין החום שהכלי שמים הקרים זה לא כזה חסימה אז זה זה ג ש מתכוון אין פה אין פה חסימת אין פה מעשה חסימה אין פה תיכון כלי נכון במקום הרב חולק מצרף שכי הוא עושה הוא עושה כל זאת תיקון כלי הוא לא מתכוון רבי חולק אב הר לא פוסק הבית ג רבדה אם כן שאלת הרמבם זה שטרך להבחין בין הבחנות הזאת אכ הכל משום צוף אם כי עדיין שם כ עומדת בכל זאת הוא לא מתכוון כןר ש הדגיש שאין זה תיקון כלי זה נכון נ תיקון כלי אנחנו מנים אתזה יותר למן אמר יש בסתר בכלים אז אם אתה צריך את הכלי זה כלי לא צריך את הכ זה לא כלי אבל הרמבם פוסק שאין יוסר בכלים וכל חיוב תיקון כלים זה רק משו מק פטיש ס הרמבם נרא הרמבם לשונו כול שבת חטו המכה פטיש הקאה אחת חיייב כ עושה דבר שהוא גמר מלאכה רת דת מה כפטיש חייב זכוכית צר בכלי צורה אפילו מקצת הצורה כלשהו עשה נקב כלשהו בעץ בניין בן מתכת בן כלים פטיש חיו שכים שבת פי המקרים עושים הרזה חיוש פטיש את האבן כל שוא חי פטיש הק בגדים בידו אלו הבלות ש צמר פטיש כן הרמבם סובר שאין מסר בכלים אביש מג פטיש מג משנ כל כל הבניין שלו הוא בנה זה היה זה ש בתיקון כלי נקרא מתקן את הדוגמה הזאת שלל כיסם שאתה צריך את הקיסם אז התיקן את הכלי לאצ את הקיסם זה סתם חטאת עץ זה נכון מדין תיקון כלי משום בונה אבל אם משו מפטיש גם מקפי זה גדר אחר לכאורה המג מישנה ניסח דבריו בנוס של תיקון כלי אז נכון מ התיקון כלי פ הרמבם זה מכה פטיש אבל הכל העוקץ יצא ש אתה תיקון כלי ואתה לא מתקן אותו והכלי הוא לא כלי נכן אל מכי פטיש למה לא מקי פטיש מכי פטיש זה לא בדיוק כמו תיקון כלי זה זה קצת שונה לכאורה אם כי צגי פי הרמבם שמקה פטיש זה רק בכלים שד הוא מתקן אותם זה לא סתם מלכה אחרונה מלכה אחרונה שהכלי עושה אותו לכלי מהלא נכון אז שאתה עושה עושה דבר עושה אותו כלי אז מקפ כמשל יש מחלוקת בן הפוסקים הלכה כמו שני אמר עכשיו האם יש באוכלים בכיפת איש למשל כול הספנים לשרות וס דג מלוח לשות אמים פושרים מים חמים זה בישול אבל מים מים פושרים האם מותר לשות אותו כי אתה רוצה קצת לנקות אותו מלא מלח ולכלוך אתה רוצה לנקות אותו חי אדם מביא ספה שאומרת שזה מ קפטיש הלוח לא רוי לאכילה אז לאש אותו מים עכשיו אתם מש את אתה יוד מה כפטיש כל מרי בזה אומר לא מצקר פטיש באוכלים א באוכלים פ הד שר מביא מה כפ כלים נכון ש בניין בניין נוסר בכלים אין סתם בונה כלי לא כשאתה גומר כלי אז מפטיש ורק שאתה יודעה גומר את הכלי זה נקרא מפטיש אבל חוזר חזרה כלי ישיבה מתוקן ועומד ואתה לא צרך את התיקון שלו אז עשית פעולה דומה למה שעושים הצורפים בציפה שמלכה אחרונה שעושים הפיניש מה שנקרא זה הצריפה האחרונה חז הכלי ועכשיו הכלי חזק ועומד ע מחירה זה פעולה של תיקון כ ש לא תיקון כלי מכי פטיש אבל מכי פטיש זה פירושו ש המכה האחרונה שעושה את הכלי לכלי גמור זה מקום שהכלי היה בתהליך של יצירה צריך לגמור אותו מחם שבו ישן ש 100 פעמים אתה לא לא גומר אותו אין פה מק פטיש גם כן כי מק פטיש לפי הרמבם זה רק שכשאתה מסיים עשיית כלי איזה מק פטיש אבל סתם פעולה אותה פעולה של מק פטיש אותה פולה של חסימה שלקח את הכלי החם תוך מים גרים שאתה עושה זה מטרה אחרת אתה רוצה פשוט רק לחמ לך מים שום כווה אין צורך הכלי כבר קיים ועומד הרבה זמן לא מחם מחדש אמת הגמרא במסת ביצה יש שאלה לגבי צליה בקדירת חרס חדשה משמש בכלי חרס חדש ששמשו בו ביום טוב לבשל מותר אבל ידי הבשל הראשון אתה חוסם את הכלי כ הש עכשיו עושה את הכלי חזק יותר ביום כלי ח חדש במת לא מתכוון אב פסק שך ברור אתה יודע שדע הבישול בכלי חץ חדש הכלי טוב יותר שם זה אסור באמת כלי ישן מחי מערב יום טוב עכשיו לא פעם ראשונה כם שנמצא בבית ומכם ב פעם ראשונה לשניה כם הכל המלאכה נגמרה בת החרושת לבית כ לא עושים שום דבר קיצור שיטת הרמבם היא שאנחנו ים עכשיו באמת שיטה מיוחדת בבות הרי בבות הרך אגב הריף לא רומז את כל השיום פה לא יודע למה הריף על יום האן רי פה בפסק וזהו לא נכנס כל פרטים למרות ש הריף הוא תלמידו של הרב רך אבל הרך בסוגיה כן רואים מפרש כ ברמבם הו ות הרך לכן הצרוב הזה של הרמבם שערך במגיד משנה גיד שרך ומרגיש שזה בעצם אותו רעיון נכון ה מרגיש שדבר על תיקון כלי אבל הוא הפטיש כל זה יצר את הרמבם שיש לו גישה מיוחדת פה שזה באמת כיבוי אבל כיבוי רק שיש בו איזה תועלת מסויימת ש מ קפטיש זה נקרא כיבוי שבה הוא חייב כיבוי ש מק פטיש לא חייב עכשיו לגבי סוגיית ן ב סוגיה לפני עצמה לפי הרמבם בצורה אחרת שלרב אנחנו הופכת להיות איסור דרבנן זה לא יתר נכון ולכן ביום אנחנו צריכים ששבו מקדש עכשיו באיזה מלאכות אנחנו אומרים את זה לא הבנתי בסף לא הבנתי באיזה מלאכות אנחנו אומרים את זה ש שמחות מה