צדקת הצדיק סעיף מ"ב - הרב יהושע שפירא

אנחנו סיף מב נכון דיברת בם בתפילה הוא העיקר אולי היום לשוננו הים העיקר הוא א זה כנראה אותה כוונה החשק והרצון להתפלל ולהתחנן וכמו שאמרו אל תס תפילתך קבע אל הרחמים שהוא עצמו מאמרה מ שילי מלאכות בקורבנות שהתפילה דוגמתם שלא תומר עשה רצונו תלמוד לומר לרצונכם תזבחו הגמרא פה מובת תני אמר רבי שמעון בן עזי לא אמרתי לכם זוכו כדי שתמר עשה רצונו אומר רשי להקריב לו קורבן ויעשה רצוני לפי שהוא צריך לכך ושכנו כלומר להקריב קורבן כאילו הקדוש ברוך הוא הוא המקבל ממני כי הוא צריך את הקורבן תמורת זה הוא נותן לי יש פה שוחד כמו שאדם הולך לפקיד בכיר נותן לו מתנה כשהוא כדי שהוא תן לו את מה שהוא צריך מה שהיום קוראים שחיטות אז אומרת הגמרא לא לרצוני אתם זוכים אומר רשי כלומר לא להנאתי שאני רוצה להטריח אתכם לעשות על כוחכם אומרים זה בשבילי אל תעשו אלא לרצונכם אתם זובחים שנאמר לרצונכם תזבחו וכאין אותה מירה שהגמרא אומרת בקורבנות היא אומרת לגבי תפילות שהם כנגד קורבנות אל תעס תפילתך כבע אל רחמים אז מסביר שרחמינינוב להתפלל וא התחנן וקבע זה שיש איזה חובה החובה היא מצד מה שאני צריך לתת כביכול לא יתברך רצנו לומר כי אין הקורבן מצווה וכמו שכתוב ולא ציתים על דבר עולה וזבח וכן בכמה מקומות כלומר להקריב קורבן זה לא מצווה זה זכות לא צית לכן בכמה מקומות הפסוק אומר שזה לא מצווה וין במנו ברכים בטעם הקורבנות אז נובא פה הור נבוכים זה בחלק ג פרק לב אי אפשר לפי טבע האדם אומר הרמבם שיניח כל מה שהרגיל בו פתאום וכאשר שלח השם משה רבנו עליו השלום ותתן ממלכת כהנים וגוי קדוש ונתן לעבודתו ויה מנהג המפורסם בעולם כולו שיהיו אז רגילים בו והעבודה הכוללת אשר גדלו עליה להקריב מיני בעלי חיים בכלות ההם אשר היו מעמידים בהם הצלמים להשתחוות להם ולקטר לפניהם כו כיוון שעבודה זרה היייתה רגילה כוללת עבודת קורבנות והכרות לא גזרה חוכמתו שצונו להניח מיני העבודות ההם כולם לבטלם לפי הכלל שרם קרבה בתחילת הדברים שאי אפשר לפי טבע האדם שהניח כל מה שהרגיל בו פתאום כי אז היה מה שלא יעלה בלב לקבלו כפי טבע אדם שהוא נטא תמיד למגל מפני זה השאיר השם מיני העבודות ההם ואתיקה מיותם לנבראים ולעניינים דיוניים שאן אמיתות להם לשמו יתברך וציונו לעשותן לא יתברך ועבור זה העניין אשר גיליתי לך נמצא הרבה בספרי הנביאים שמוכיחים בני אדם הלכו בהשתדלות תחזק לה מקורבנות ובררו להן שהשם אינו צריך עליהם אמר שמואל החפץ לשם בעולות וזוכים כי שמוע בכל השם ואמר ישעיה למה ל רוב זכך יאמר השם ואמר ירמיה כי לא דיברתי את אבותיכם ולא צויתי ביום מציות אותם בארץ מצרים על דברי עול זבח כיים את הדבר אשר צ הע זה ציוויתי אותם לאמור שמו בכולי וייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לילה אז יש כאן א הסברה שהקורבנות הם לא החוק והמצווה בשביל שהקדוש ברוך הוא זקוק להם אלא מפני שאנחנו מורגלים וצריכים לצאת מהרגל לאט לאט אם כי הרבה מרבותינו לא הסכימו עם הרמבם בעניין הזה הוא נשאר כמעט דעת יחיד בעניין הזה וגם רמבם להלכה כידוע ביד החזקה פוסק את כל דיני קורבנות כל עתיד לבוא בוודאי למרות שבהיסטוריה כבר בטלו הקורבנות והקטר לגמרי ולפי זה אין צורך יותר שיהיו קורבנות לעתיד לבוא כי כבר פסק ההרגל הזה וגם במני הרמבם כבר פסק ההרגל הזה זה לא שזה נכון רק ליום גם בימי הרמבם פסק הרגל הזה מסוף ימי הבית הראשון ההרגל הזה נחלש מאוד בעולם ו בסוף ימי הבית השני נחלש עוד יותר ומי הרמבם כמעט לא מצינו במדינות מפותחות שיש קורבנות ובכל זאת גם בנוסח התפילה וגם בהלכות הרמבם מרחיב מאוד מאוד בענייני קורבנות עד שיש ספר שלם ברמבם על מעשה הקורבנות איך מישב דבריו במורא נבוכים עם דבריו ביד החזקה עם נוסח התפילה ועם ההתפתחות ההיסטורית ש הייתה בזמנו זה שאלה עמוקה שלא נפתח אותה עכשיו אבל התשובה של רוב חכמי ישראל היא שזה יכול להיות שיש בזה גם איזה טעם חיצוני ומה שאומר הרמבם לעניין הזה שלא יא קורבנות כשוחד כזה כח ותן שהקדוש ברוך הוא זקוק למשהו אני משפר אותו אז הוא משפר אותי את השחיטות הזאת להוציא מהלקסיקון וזה בוודאי ראוי ונכון לכולנו טמ דפליג אבל עיקר הגות שהם לרצון מתוך חשק לקרבת אלוקים שזה לשון קורבן זה עניין אחר לגמרי שלא בתן ונודע מה שכתב מהרם משקר סימן קיז וכן הוא במדרש וכתב משל וכולי היין שם אז נקרא את דברי המרם אל שקר זה מעלת התפוסים האלה אשר כוח הלישה מעלת הדפוסים האלה צריך לצל הדפוסים האלה שיש כאן את כל המקורות דבר דברור על אופניו שבעבר לא היה מפני שכל אות בדפוס הייתה יקרה והיו אנשים עניים אבל ה השם הרחיב לנו ברוך השם והכל נמצא לפנינו אבל אור ובכך עיני שכלך כך אומר המאמר רמל שקר אתה וכל המשיגים עליו בעניין זה על הרמבם כי אמרנו שמשיגים עליו רבים הוראו איך אלו דברים בעצמם אן אן דברי רבי פנחס בן יעיר ויקרא רבא דברין נתם על הפסוק ולא יזבחו את זבחים לשעירים אמר רבי פנחס בן יאיר משל למלך שהיה לו בן אוכל נבלות וטרפות אמר המלך מה לעשות להפרישו אי אפשר שכבר הורגל בכך אבל לסעוד לי ויבדל מעצמו הינו כתים למעל אשר הביאו בני ישרל זבחים אשר הם זוכים וגומר ולא יזבחו זוכ צעירים שזה פסוק מפורש פרשת אחרי מוות ש הם זובחים את זבחיהם אשר זובחים ולא יזבחו עוד את זבחיהם לצעירים שזה ממש דברי הרמבם וכך אומר רבי פנחס בן יאיר אלא שגם דברי רבי פנחס בן יאיר אין הכוונה לכאורה שיבטלו הקורבנות לגמרי אלא שהקורבנות לשעירים שהם מבחינת שוחד זה יבטל וזה ודאי לכול העלמה צריך להיבטל ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שכל נהיה בזה כ צעי שואל לשון חזל שכן שוחד צריר לזלזל שוחד שם זה לא לקדוש ברוך הוא שוחד שם זה לסמ זה הפרק ד רבי אליעזר פרק רבי אליעזר הוא אומר שהסעיר לזלזל שהיה סעודה אצל המלך והמלך והגיע גם אדם רשע לסעודה והמלך אמר לו הבוא תן לו מנה שישתוק ז ותים מנה על הסמ שישתוק ולא קטרג על ישראל ביום הכיפורים כך חזל מסבירים על הסז הזה זה לא שוחט כלפי מהל חס וחלילה זה שוחט כלפי הסמ שהוא כולו שוחט ושחיתות אז נותנים שחיטות לשחיתות אם נבר תתברר אם קש תתפל מהה שהם זבחו לעבודה זרה להגיד שזה בור שחד עבוד ז מהלי זה בור שחד עבוד ז כן אבל רצו להציל אותם לגמרי מעבודה זרה עבודה זרה לא צריך לתת לשוחד אז למה בום כפי ל שוטו זה הרמבן ארוך שמה זה גם פרשת חרמות הפסוק הזה למ שר בני כם צעירים הבן עזרא מביא את הפסוק הזה ידוע שם אבן עזרא מפולפל כדרכו אבן עזרא היה לו לשון חידות נפלאה קרים קצת לשון החידות של אבן עזרא אבן עזרא הגיע לאיזה בית מלון בבית מלון חסניה כזאת אפילו רבע כוכב לא היייתה מקבלת היום אלורי דרכים היו ישנים שם ולא היה לו כסף אחד לפניו נכנס שילם הוא בא אחר כך לא קיבלו אותו כי לא היה לו כסף הוא היה רות רוב יומיו איבן עזרא חית נעשה עשיר ואז הגיע ז הירק שוא היה אני אף אחד לא הזמין אותו לאכול אצלו אחרי זה כשהיה עשיר כולם הזמינו אותו הרב אלעזר היה איש חריף מאוד אז הוא שלח את הלבושים שלו את הסוס לעשיר שיכיל אותם א כשאני הגעתי רק אני לא הזמנת הגעתי עם סוסים ולבוש אז הזמנת אותי כנראה אותם הזמנת זה שלח לו אותם שיכיל אותם אז אה נכנסו אז הבן עזרא אז ה היו אהבים מאוד משחקי לשון חידות אז הוא אמר לה הקרת הבית המלונאית אמר לה אני אשאל אותה חידה ואם תדעי לענות אז אני אלך לי לדרכי אבל אם לא תדעי ואני אגיד לך את התשובה ותעני אז תני לישון בזכות זה הלילה פה אז א אמר לו בבקשה נתא מהרעיון חדר פנוי בן קוך היה בבקשה אז הוא אמר לה על מה על מה על מה על מה אמרת לנדוד ולאחר לנדוד אמר לנו מה פירוש המשפט על מה על מה על מה על מה אמרת למדוד ולאחר למדוד חשבה השוה כמו שאתם נראים עכשיו לא אז אמר לה פירוש הוא כך הכל הוא שלך פין רגע פירוש הוא כך על מה על איזה עניין על מה אישה על מעל מה על איזה מעל אמרת לי נדוד ולאחר זה שהגיע הרגע לפני לין דוד ז קיבל לילה תמורת החידה הזאת יש אצל אבן עזרא בכלל אצל השן עם הרבה עניינים כאלה אז כאן בפירוש שלו על המעשה הזה שאתה הבאת את הפרק ד רבי אליעזר הזה אז אבן עזרא לא מביא את הפרק זה הוא כותב על הסעיר לעזזל שזה סוד גדול וזה בהיותך בן 33 תדע אנו יש פה מישהו בן 33 לא אתם יודעים את הסוד לא אבל אני כבר בן 33 אני יודע אז אני אגלה לכם שלא צריך לקרוא את זה בדך בן 33 לידך 33 מבין 33 33 פסוקים אחרי השעיר לזלזל מופיע הפסוק הזה שאשר יביאו בני ישראל את זבחים אש זבחים לשעירים ו אומר כשתבין שם את הזוח לשעירים זה שעיר לזלזל והוא מסביר שזלזל השעיר הזה הוא לא היה קורבן אלא רק שילוח על פי רבי שמואל גאון לא לא חשוב כל הפרטים הרמבם מביא את הפרק רבי אליעזר ואומר ש רבי אברהם היה נאמן רוח והוא לא גילה את הסוד וכאן יש מחלוקת גרסאות בתוך הרמבן יש כותבים אבל אני איש רכיל מגלה סוד ו יש כתבים ואיני עם י לא א ואני אלא ואיני איש רכיל מפני שכבר גילו רבותינו בפרק דרבי אליעזר ומה הם אמרו ומר הרמבם בדיוק על השאלה שלך אומר שלכן יש [מוזיקה] גורלו מה עניינו של הגורל אומר אני שם את שני השעירים לפני השם ואני מטיל את הגורל בחק י יטל את גורל ומשם כל משפטו אז מי נתן את הסעיר לזלזל השם לא אני א לכן זה מותר אבל אם אתה התה נותן זה עבודה זרה וכל מעשה הגורלות כזה לצים עבודה זרה ככה אומר הרמבן שם רמבן נפלא מאוד יש גם שיעורים ארוכים על העניין הזה אני חושב שגם כתבו בטח באתר של הישיבה יש שיעורים בעבר דנו בזה הרבה על כל פנים כאן רבי פנחס בן יאיר כן אומר שזה צריך להיפסק כי זה שוחד ושוב אנחנו מסבירים שמה צריך להיפסק השוחד ש בקורבן הבעיה זה עצם השוחט א המידה הגה של השוחט או הגשמה עוד פעם העניין הבעיה ם המיד של השוחד או הגשמה שלזה זה אותו דבר השוחד הוא מאוד מאוד מגשם האם הגשמה בלי שוחד היא בסדר גם לא אבל כאן ההגשמה היא דרך השיחות אז אומר צדו עניין הקורבנות הוא שמתקבל התקרובת נהנה ממנו הקורבנות של עבודה זרה שמקבל הוא נהנה ממנו וכל העבודה זרה אותו אותו כוח נהנה ומתגבר על ידי אותו קורבן כמו אדם על ידי מאכל ומתוך שיידעו בעבודה זרה כן שזה בדיוק עניין השוחד היה חשק וחוסם שיוכלו לנות כביכול השם יתברך ועל זה נאמר למעשה ידך תכסוף כאילו מה הוא צריך לנו כמו שאמרו זל ז אמרו זל אומר אומר כאן המדרש אתה תצווה זה שאמר הכתוב תקרא ואני אלך למעשה ידיך תכסוף יש אדם תווה למעשה אדם ואין תכסוף אלא לשון תאוה שנאמר ואתה לא לכת כי נכסוף נכספת אז נתת או למעשה ידיך תכסוף שאתה מתאווה למעשה ידיך אתה זן את כל העולם ואתה מצווה אותם להקריב את קורבן את קורבני לחמי אתה מאיר לכל העולם ואתה מצווה לעלות תמיד אנו בורך ני רואה אור ואתה אומר להדליק נרות כן שזה הכל שוב ודאי לא נצרך לזה חס וחלילה והיום ההבנה הזאת שכאילו שכשמקרבים קורבן זה בגלל שרוצים לתת לו מנה ואיזה מתנה כדי שהוא אחר כך ין יעשה לנו פרוטקציה זה באמת נקר מן העולם לא נחשדו בדורינו הלבבות על כך אבל בדורות קודמים כיוון שעוד היה עבודה זרה ובזה ודאי כול ללא פליגי על הרמבם שהתפיסה היייתה כזאת ואת זה היה צריך לעקור ועל זה נאמר למה לרוב זמ חכם רוב זמ חכם שבאים כשוחד את זה ודאי הה צריך לעכור אז על זה א מדבר המדרש והשם י ברך ירשם בכך שיוכלו לעשות כן שיהו כ מענים אותו כאילו קורבני לחמי רק מי שצריך לכך באמת הוא נהנה בכך כלומר אם יש כוח שצריך ואם יש אדם שצריך לאכול וסך שצריך סיגרים אז אתה נותן לו וא נותן לך שאנחנו עכשיו חושדים ממישהו אבל כן שמדובר מדובר זה דוגמה מה זה לשות אני מלך שחושבים שזה הכל הבל הבלים גמור זה רק א ניסיונות אנטי דמוקרטיים מה אתה אומר מה זה לעשות חח צ אם לילד קר ואמא אומרת לו תלבש סמדר והוא מנסה להתגבר הא אמרת לו בשבילי תלבשו בשבילך אני מוכן ללבוש הוא לבש סודר פתאום חם לו האמא שמחה שחם לו אז זה היה בשבילה אבל לא בגלל שהיא צריכה אלא בגלל שהיא רוצה את טובתו לא בגלל שהיא צריכה לעצמה סדר הוא לבש זה ען מהזה אתה שואל מה יעזור שאנחנו מפשיטים את זה מהצורך בסוודר ואנחנו מרוממים את זה לצורך בחימום של הילד סוף כל סוף זה צורך וזה צורך [מוזיקה] בודאי אתה צודק אלא שהצורך הראשון הוא אגו צורך אגואיסטי כאילו הוא הנזקק והצורך השני הוא טוב לב צורך של לב אנחנו לא מייחסים את זה לחיסרון אלא יתרון צורך הראשון של אגו אנחנו יחסים ל זה בגלל שהוא חסר זה ההבדל האם יש טוב למעלה שההוא משפיע אלינו כן האם גם על זה יש את קושיית הצורך באופן הרבה יותר מעודן כן וגם זה צריך להסביר ותמיד אנחנו אומרים שהשאלה הי מה הטעם של בריאת העולם יש ב ממה נפשך אם אתה אומר שהעולם נברא בשבילנו זה לא יכול להיות כי הסיבה של בריאת העולם היא קודמת לבריאת העולם אז כשעוד לא היינו אנחנו לא יכולים להיות הסיבה אז הבריאה לא יכולה להיות בשביל הנבראים כי הבשיל קודם לבריאה ונברא עוד לא היו אתם איתי חשבון פשוט לא ובשביל הבורא יתברך ודאי שזה אי אפשר לומר כי חס וחלילה יש חיסרון למעלה יוצא שהבריאה לא נבראה אי אפשר שהיא תברא אה מה אנחנו רואים כנראה זה עניין עמוק מאוד אז מה העניין עמוק שכל זמן שאתה אומר אנחנו בנפרד והוא בנפרד באמת שם אין מקום לבריאה כשאנחנו נפרדים אין מקום לבריאה כשהוא נפרד אין מקום לבריאה והבריאה הא נובעת רק מהמקום שאנחנו אחד איתו ומהמקום הזה שאנחנו אחד איתו מזה יכול להיות בריאה שבמקום שאנחנו אצלו אז אנחנו חלק מהבורא ולא רק נבראים ובתור חלק מהבורא אנחנו יכולים להיות סיבה לבריאה אל זה גם בשבילו וגם בשבי לא ממנו לא שאנו חלק ממנו זה גם בשבילו אתה מזרוחניק כשאתה אומר גם וגם יוצא שזה עומד בנפרד וזה עומד בנפרד אז מה שאנחנו מי נעום בקוב שאנחנו חלק ממנו אז אין שניים בשביל שניהם בשביל שניהם עוד פעם עוד מזרח עוד מזרק כחה בשביל האחד הזה כן ש זה גם ה בורא שזה הצד של שורש הנבראים ש בבורא האם בבורא יש גם צד של שורש לנבראים כן האם זה בשבילו כמו שהוא בורא לבדו לא למה אי אפשר להישאר אחד למה חייבים להיפרד למה א אפשר להישאר אחד אין אחי נשארנו אחד וד שאנחנו פה זה אחד משוכלל כלל כמו שעל כן יעזוב איש את אשתו ודבק איש את אבי דבג באשתו ו בצר אחד למרות שהיא נסרה ונפרדו כל זות חוזרים להיות אחד עצם צמאי אז זה נפרד כדי לגנות עד כמה אנחנו אחד הפלגנו קצת בוא בואו יש פה עוד הרבה מה לראות אז בוא בואו נחזור לעניין פה רק מי שצריך לכך באמת כמו אדם כמו שר הוא נהנה בכך אבל השם יתברך אין צריך לכ ולא תאמר אה רצוני אשה רצונו כבכל המצוות רק לרצונכם כפי הרצון והחשק שלכם כך הוא הקורבן רק מזה הוא הנעל השם יתברך אתה רואה זה הסדר הצות אפשר לש מה בשאר המצוות אפשר לעשות ששה את רצו לא כי בשאר המצוות זה ברור שאתה לא נותן לו משהו אלא עושה את ציוויו אז זה רק ההנאה של לבישת הסודר של הילד זה פשוט שם אבל מכיוון ש בקורבן כאילו אתה נותן לו משהו אז כן צריך לברר שזה לא כך יותר מזה שיש פה עניין עמוק מאוד טוב יש פה הרבה מה לדו בסעיף הזה שכל המצוות בעצם הם מלמעלה למטה וקורבנות הם מלמטה למעלה אז כל הכיוון פה הוא הפוך ולכן כאן כאילו אני נותן לו במצות זה כאילו אני עושה רצונו זה בכלל לא אותו כיוון אז כן צריך לעשות אתזה ככל המצוות ככל המצוות שמלמעלה למטה אבל לא בכל זאת יש פה מלמעלה מלמטה למעלה אני רוצה כל המצוות אני עושה כי הוא אמר וקורבנות אני עושה כי אני רוצה לרצונכם וזה מה שהוא אומר את כל המצוות אתה יכול לעשות כי הקדוש ברוך הוא אמר לעשות רצונך אלוקיי חפצתי זה סיבה מספקת לא סיבה מספקת זה עומק עומק הסיבה של עשיית מצוות לעשות רצונך אלוקי חפצתי אבל תפילה לא כי תפילה זה בקשה ם אתה מבקש רק כי הוא אמר לך לבקש אז זה לא בקשה בקשה זה שאתה מבקש לכן קורבנות ותפילות שהם מלמטה למעלה הם צריכים להיות דווקא באופן שאתה רוצה בזה אחרת אין פה בקשה כשאתה מניח תפילין או מתעטף ב ציצית עשית מה שהוא אמר אתה רוצה לא רוצה הוא רצה אז זה לעשות רצונך אלוקיי חפצתי אבל כשאתה מבקש אז אם אתה לא מבקש אין בקשה זה כ מיוחדים כוה מבש בחילה זה העניין כן הוא אמר מה הוא אמר לך ח זה מה שהפסוק אומר לא ציוויתי לא אמרתי לך עולה וזע ולהשלים לא הכוונה שם כולל כאן פסוקים מפורשים מצבות החת יש פסוקים אחת מה לא צתים ציתים צר יש פרשה צר חכיתי שמישהו יקשה את הקושיה הזאת אל הכוונה בצב ולא צתים זה שלעשות את המצווה באופן שאתה נותן לי שוחד זה לא מה שציוו י ולצוות אותך שתבקש כי אתה רוצה זה מה שציוו אתי וזה מה שכתוב צב ברצון ור אם אין רצון מה אם אין רצון א צריך לעורר אותו יש מצווה לעורר את הרצון אבל לא מצווה לעשות את המיסה אם אדם בא ואומר את מילות התפילה ואיין לו חשק ואיין לו רצון בתפילה הוא מבקש ברך עלינו את השנה הזאת אומר לו לא הוא לא רוצה אז איזה טעם יש בתפילה שלו הוא מחר עומד להתפנות לשופט הוא איש דתי הוא הולך להיות שופט בבית המשפט העליון מינו אז איך הוא אומר ושיו שופטינו אחר כך הרי ושי ו שופטינו זה תעיפו אותי מהכיסא שלי יכול להיות שהוא צדק א בינתיים אין ברירה זה יותר טוב מכן הצראות של השמאל שאני אהיה שמה אבל באמת גם אני לא צריך להיות שמה ש שבתנו כבר בראשונה ויצאנו כ בתחילה אז צריך אבוי זה בשביל להתפלל ככה טוב רק ד מזה הוא הנאה להשם יתברך מהרצון והחשק שלהם להנ אותו זה שהם רוצים זה ההנאה שלו כמו הסדר שאמרנו קודם וכן תפילה במקום קרונות מה זה לא בדיוק ס פ הוא נהנה זה שהם רוצים לתת כן אתה צודק זה רק הכוונה היא מהטובה של ם זה שהם רוצים להיות קרובים לשם יתברך וזה באמת כמו סודר מחמם אותם בחום אלוקי ממובן הזה משל לעולם אין משל זה ל הנמשל אחרת הוא לא משל יש דילוק בין משל למשל לעולם ה נצד זה שזה לא צורך שלו אלא זה לטובה שלהם זה שלהם יש חשק ועל ידי זה הם יותר מתעלים יותר קרובים אליו מצד זה יש לו הנאה וכן התפילה במקום הקורבנות שאין רצון השם יתברך מפני אדם מפני מבני אדם שיתפללו לפניו וישנו רק הרצון שלהם להתפלל זה רצו יתברך ובן זה וזה נוגע לשאלה המפורסמת של שינוי בתפילה אבל יש פה גם אסב פרי יצ הגן ד' יש מאמר ארוך שלי בנושא הזה שהוא נושא שנתון ממחלוקת עזה היום אתם אולי עוד לא נחשפתם אליה כל כך בשבת האחרונה הייתי נתתי שיעור על תפילה בפני הבעלים של א שנשותיהם לומדות ב מדרשת אוריה זה השבת אוריה זה יש שם בעלים מכל מיני מקומות אז יש בתי מדרשות שהשאלה הזאת היא שמה עיקר ההסבר על תפילה צ זה ספר תפילת ישרים שכל הזמן מסביר את העניין הזה אנחנו לא מסכימים ע מה שכתוב שמה אנחנו מאוד מאוד אוהבים את הבעל המחבר ד יש שמה המון דברי אמת אבל הוא הפריז על המידה ו הסתם יהדות לפי דעתי לא מסכים למה שהוא אומר השאלה של שינוי הרצון בתפילה מה אתה הקדוש ברוך הוא רצה שפלו יהיה חולה אתה אומר לו שלם אני מתחנן א טוב בסדר אז מה בתחילה גסוב סוף מכמה שמה מה מה גרם לו להתהפך שהוא לא עומד בפני הפצרות לכן יש מראשונים ספרים על זה שוודאי אין שינוי לפניו יתברך וזה פשוט שאין שינוי לפניו יתברך אז מה טעם בתפילה אזו מי ש הסבירו רבותינו וכאן נראה גם כן כך שעיקר הטעם בתפילה זה שאני מתרומם על ידה כמשל כתוב בספר העיקרי משל לזה שהמלך גזר שמישהו הרל ישלם לו 300 דינרי זהב ואדם ששמע את הגזירה הזאת מעל את עצמו אז זה לא מפני שהיה שינוי בגזירת המלך עכשיו הוא פטור מתשלום דינרי הזהב א מפני שהוא השתנה זה לא שינוי יצא למלך הגזירה נשארה כמו שהיא לא נשתנתה הגזירה רק שהוא השתנה בגלל שהוא נמול לפי זה יוצא שתפילה זה תשובה נכון שאני מתרומם מדרגה נמוכה שבה יש ליי גזירה אבל הגזירה היא גזירה מפני שפל המדרגה שאני נמצא ומדרגה גבוהה שבה אין עלי גזרה מפני גובה המדרגה אבל הגזירה אחת הייא שבשפה ישנה ובגובה איננה ומלכתחילה זה היה ככה וגם ל בסוף זה ככה ואין שינוי פי על מישהו אחר מה שני מתפלל עליי אז אני מתעלה אל שאני מתפלל על מישהו אחר אז על ידי הקשר שלך אליו גם הוא מתעלל פי זה תשובה או תפילה או צדקה זה כאילו תשובה או תשובה ו צדקה קושיה יפה ויש לי עוד קושיות לפי זה למה אתה אומר ברוך אתה השם למה אתה פונה אליו גם בקורבנות גם בתפילות הרב גם מי שאומר את זה אומר שזה רק תפיסה פילוסופיית על התפילה כשאתה מתפלל בפועל אתה כן צריך לבקש ולבקש ש שזרות ישתנו ויבטלו רק התפיסה לדעת מה קורה שם באמת אבל ב עצמה זה לא מתי כן אבל השאלה מה פירוש המשפט שאמרת שהאמת יקח ואני עכשיו מתנהג לפי השקר לפי השקר אלא כרגע התפילה זה באמת שאני צריך לבקש ממנה אבל אני צריך לדעת שאני לא משנה אותו אם שהוא לא משתנה אבל כשאני מבקש ממנו מה קורה מה באמת קורה למה אני מבקש באמת אני מתעלה אז למה אני פותח פתח אז למה אז אז למה אני צריך לבקש ממנו ולא פשוט להתעלות כי אני מתעל ד הבקשה הקשה זה מה שמקרב אותי אז למה אני עושה בכאילו כאילו זה באמת שאני רוצה את זה לא אם אני אומר ריבונו של למה אני רוצה את זה זה משהו אחד אני גם לא צריך להגיד רבונו שלם אני רוצה את זה אני מאוד רוצה ירושלים ועל ידי זה אני עולה מדרגה שלא רוצה ירושלים לדרגה של מאוד רוצה ירושלים ועולם שלא רוצה ירושלים לא מקבל ירושלים עולם שרוצה ירושלים מקבל ירושלים אבל למה אני צריך לפנות אליו הרי הוא לא כתובת לעניין הזה ישהו כתובת אני לא יכול להתעלות בצורה אחרת הוא הכתובת היחידה שזה שאני יכול להתעלות אבל והוא הכתובת באיזה מובן הרי הוא לא משתנה אז מה פירוש שהוא הכתובת באיזה מובן הוא הכתובת בתשובה הוא הכתובת אבל הוא כתובת ברקע כשאני עושה תשובה אני לא מדבר איתו בוידוי אני מדבר איתו מי אני שר מה למי אני שר יש משל שבעיניי הוא מאוד מאוד מזעזע שהוא הליבה של אותו ספר תפילת ישרים עד כמה שנים הבין אותו שאדם נמצא על רב סודה נאבד הוא צריך להגיע לחוף הוא זורק חבל לאיזה צוק בחוף נתפס החבל לצוק עכשיו הוא מושך נראה לו כאילו הצוק נמשך אליו באמת הוא נמשך אל הצוק אז כאילו תפילה זה רק שאני ממשך אלי ולא שהוא נמשך אליי בתשובה במקום לזרוק חבל אני חותר עם ה משוטים בל אותו צוק אבל אני לא חושב שהוא מתקרב אליי כי לא זרקתי חבל אז לא משכתי אותו אז למה לזרוק חבל על הצוק למה לא נעשה רק משטים כי אז אני מודע לזה ש שרק על ידו אני יכול להתקרר בז א רק רוצה שהחלק של אשה אני לא יכול זה מה שבא ממני תפילה זה משהו שאני חייב להיות קשור אליו אני חייב להיות קשור לזה ו באיזה מובן זה נקרא קשור אליו שאני נועץ את עצמי בו כן אני צולה את התקווה שלי ואת הבקשה שלי בו לא אבל הוא לא יתן לך את הבקשה הוא לא יתן לך את הבקשה מה זה שתולה את הבקשה שלך אני אתקרב אליו אז הוא כן יתן לי כלומר אני לא הוא יתן לך אם תתקרב לו שמה זה ישנו אבל לא הוא יתן לך כלומר המהפך הזה שביין הפילוסופיה שאומרת הוא לא משתנה ולכן אין טעם לבקש ממנו לזה שאני בכל זאת מבקש ממנו כאילו הוא כן משתנה הוא לא עניין של מה בכרך אתה יודע שזה לא פשוט גם אם נגיד שזה יושב על דעתך אתה יודע לפחות שזה בדוחק השם יתברך משתנה אפשר להגיד התשובה שלי היא שאם אתה עוד אנחנו לא לא לא חשבתי להגיע לקושיה הזאת אם כי כאן בסוף זה קצת נמצא רוצים נסק בזה שבוע הבא באריכות אבל עד אז אולי תקראו את המאמר יש מאמר ארוך ב פרי צרגן ד'ק קראתי ויענני כבר אומר הכל אני קורב וא עונה כי מי גוי גדול אשר לא אלוקים קרובים אליו כשם אלוקינו בכל קוראנו אליו אז אני רק בואו נשאיר אתכם עם עוד שאלות במקום לענות שאלות נשאיר אתכם עם עוד שאלות זה לגיטימי שיעור הבא מה בשיעור הבא יהה אז הדבר על זה רוצים או שרב שואל שאלות אז צריך מוב מישהו צריך לענות תשובות אני רוצה לשאול אתכם שאלות מי נתן לנו תורה בהר סיני זה פרשת שבוע הקדוש ברוך הוא או לא הקדוש ברוך הוא אם זה לא הקדוש ברוך הוא אז מה יש לנו מהתורה הזאת אם זה הקדוש ברוך הוא אז הוא השתנה כי לפני כן הוא לא נתן לנו ואז הוא כן נתן לנו רצה לתת לנו בדיוק בנקודה הזאת הרצון שלו יש כא ש שאנחנו השתננו מצד מצרים המצב לא משתנה א כן אנחנו משתנים אם אנחנו השתננו עוצר ק אז לפי מה שאתם אומרים זה קצת דומה אם כי אתה אומר זה אפילו לא היה תלוי בהשתנות שלנו זה רק גזירה הייתה שבו בסיוון ריך אז בקבלו ואתה אומר זה אפילו היה תלוי בנו אני עדיין שואל אז האם החוק של תורה תינתן בו בסיוון הוא נתן לנו את התורה החוק הזה או שהקדוש ברוך הוא נתן לנו אתור הקדוש ברוך הוא קבע את החו מהדוש ברוך הוא קבע את החוק לא אז הוא קבע את החוק לפני כמה זמן ביום השישי אותו יום הוא קבע את החוק אני לא פר אני רוצה לשאול אותך שאלה אם הוא קבע את החוק ביום השישי יוצא שביום החמישי הוא לא קבע וביום השישי הוא קבע אז שוב השתנה אם כשזה עלה צונו יוצא שלפני שעלה ברצונו הוא לא עלה ברצונו ואחרי זה כן עלה ברצונו או יפה אני רק הבאתי את מתן תורה כדוגמה עד שאתה שואל אותי על תפילה תשאל אותי על תורה תשאל אותי על בריאה ד או שהוא ברא את העולם או שלא הוא ברא את העולם אם הוא ברא את העולם יוצא שלפני כן הוא לא רצה לברוא את העולם ועכשיו הוא רצה לברוא את העולם אז זה שינוי כלפי מעלה ואם זה לא הוא ברא את העולם אוי ואבוי לכם שאלת השינוי היא לא מתחילה רק בתפילה והיא צריכה פתרון הרבה יותר רחב מאשר שאלת התפילה מה שרמה הוא כותב שם הרצון שלו והוא זה אחד ודה להפריד בינינו אז כמו שהוא לא משתנה גם הרצון שלו כאילו איך זה נו אז אז מה מה פתרת עכשיו אם הוא ורצונו אחד כמו שהוא לא משתנה גם רצונו לא משתנה זה קבוע זה הכל קבוע רגע רגע רגע אם הכל קבוע אז יוצא שלא הוא ברא את העולם אלא החוק הקדמון ברא את העולם ולא הוא מה זה הקדמות הקבוע של א מה זה הקבוע הקבוע זה הקבוע זה שמאז הוא מעולם הוא רצה ככה אף פעם זה לא השתנה מאז עולם הוא רצה שלפני 5777 שנה יברא העולם ובב מסימן אחרי 2000 ומשהו שנה תנתן תורה וכשאני יגיד רפאנו התרפא החולה למה לא להגיד שהקבוצה בע שיש כאלה שקוראים לו הטבע אז יש כאלה שקוראים לו הקבוע נכון ואז מה וזה טוב או לא טוב וזה האלוקים לא אנחנו מסכימים שזה אלוקים השאלה אם לאלוקים יש רצון חופשי או שהכל נקבע מראש והוא לא יכול להזיז כלום כי אין שינוי לפניו רצון הקבוע שזה שו רצון חופשי אתם רוצים לתת לו קביעות ומזכים אותו בדרך אגב בקיבעון וצריך לשים לב לזה אם כבר הבת כוזרי אז אני אשאל אותכם שאלה בס הכוזרי מי הוא זה שאומר שאין אצלו שינוי מי הפילוסוף לא יעזור מצצתי קודם פ השאלה הזאת לא עומדת כי זה לא השאלה הזאת עומדת בתחילת הכוזרי מי שאומר שאיין לפניו רצון זה הפילוסוף והחבר חולק עליו ואומר שיש לפניו רצון וכל החלום שלם כל הכוזרי אומר זה כוונתך רצוייה ומסך אינו רצוי אז יש רצון יש משהו שהוא לא רוצה ולהגיד שאין אצלו רצון זה לקבע אותו בפילוסופיה ל קדמון העולם קדמון למה עולם קדמון כי אם תגיד שהוא לא קדמון אז יש שינוי למעלה אבל אם אתה רוצה להגיד שאין שינוי למעלה אתה חייב להגיד שהעולם קדמון וזה לא משנה אם קדמון כמו שהוא עכשיו או קדמון בצורה אחרת או קדמון באיזה חוק שמאז הוא מעולם היה שעכשיו הוא יברא סוף כל סוף הוא קדמון או מצד מציאותו או מצד החוק שמחייב את בריאתו אבל אין מי שרצה לברוא אותו חס ושלום אין שינוי והוא רצה שאני תייחס לזה כאילו יהיה שינוי זה אני מ מבין אבל אם הוא רצה שהתייחס לזה זה אומר שיש לו רצון אז אם כך יש שינוי אז סתרת את עצמך במשפט אבל אפשר להגיד שלא שייך זמן אתה צודק זה תירוץ נפלא שלא שייך זמן ואם לא שייך זמן אז יוצא שבאמת אין שינוי אבל גם אז אין זמן אז מתי שאלת את השאלה מה זה מתי שאלת את השאלה אה אצלו אין זמן זמן שלנו מי ברא או הוא או לא הוא אם הוא אז לפני שהוא ברא את הזמן הוא לא ברא את הזמן אתה צודק אני מסכים שתך שזה חלק מהתשובה שמה שאצלנו בזמן אצלו הוא בנצח אבל אתה מוכר להודות שכשהוא מצד הנצח יודע את הזמן הוא יודע שזה זמן או שהוא חושב שזה נצח מנקודת המבט שלו זה נצח מנקודת המבט שלנו זה זמן אבל הוא מבין את נקודת המבט שלנו בט ומצד זה יש שינוי אולי נשאר את זה ככה הוא מבין בשינויים הוא מבין בשינויים כן אבל הוא עצמו לא משתנה אז ההבנה בשינויים מאיפה היא באה אז בואו אגיד לכם את התשובה שאני חושב כתובה בהורות הקודש המחשבה שהוא רק בלתי משתנה היא ודאי גבול כלפי מעלה להגיד שהוא רק בלתי משתנה והאמת ה שהוא למעלה כיוון שוא באמת בלתי גבולי אז הוא פורץ את הגבול של להיות רק בלתי משתנה והוא גם בלתי משתנה וגם משתנה או יותר נכון לומר שהוא בכלל לא בלתי משתנה ולא משתנה הוא לא רק למעלה מלהיות משתנה הוא גם למעלה מלהיות בלתי משתנה כי בלתי משתנה זה קיבעון פילוסוף יווני שבודאי הוא לא אנחנו לא מייחסים אליו חיסרון נוראי כזה הוא למעלה מלהיות משתנה ולמעלה מלהיות בלתי משתנה והוא מתגלה כבלתי משתנה באינסוף וכ משתנה בסופיות ושניהם זה רק אורות באים ממנו גם הב משתנה זה מה שתמיד אומרים אור אינסוף שגם אינסוף זה רק אור זה לא הוא אינסוף זה לא הוא אינסוף זה רק אור ממנו והוא התברך אפילו למעלה מלהיות מאור לאור אז יוצא שהבלתי השתנות היא אור ממנו וגם ההשתנות היא אור ממנו ויש לו כזה חופש וכזה גודל שגם הבלתי השתנות וגם ההשתנות נובעים מאותו ותו מקום שהוא למעלה מהחילונים מצידנו מצידו מצידו אי אפשר מצידנו אי אפשר מקום שהוא למעלה משאלת מצידנו מצידו רק משם יכול זה אותו חזרנו לאותו מקום גם וגם גם וגם ואז יוצא שכשאנחנו מתפללים הוא מופיע כמשתנה למרות שהוא באמת למעלה משינוי גם למעלה מאי שלוי ובתפילה הוא מופיע כמשתנה לא מפני שהוא משתנה אלא מפני שזה הרטו ובפני הבריאה ובקדמת הוא מופיע כבלתי משתנה לא בגלל שהוא בלתי משתנה ומקובל לזה אלא רק שזה ההופעה שלו והוא באמת פורץ כל גבול כולל גבול של הבלתי גבול ולכן הלמה למעלה בלתי שמי בש אל זה לא נרב כאילו כל פעם אפשר להגיד זה דרגה אחת מעל שזה דרגה אחת מעל כאילו כל השאלה התבססה על זה ש איך זה הגיוני שפה הוא שינוי ושם הוא לא שינוי וכאילו אם זה היה במקום של הבלתי גבול אז למה הוא לא שם בבלתי גבול למה צריך עולם כאילו אם זה אותה נקודה ואם זה כאילו התשובה הזאת שהקדוש ברוך הוא למעלה משינוי של הין שינוי שבנקודה של אן שינוי אז כאילו בסוף כל אחד יכול להגיד את הדבר הזה למה לא אמרתם את זה קודם אני יכולתי ואמרתי עכשיו גם אתה יכול תג השאלה הש שכל אחד יכול להגיד את הדבר הזה מה מה זה נותן לך מה מה הקושיה בזה מי שיכול שיגיד אני יכולתי ואמרתי מי שיכול שיגיד את זה זת האמת אז צריך להגיד את זה אבל עדיין השאלה נשארת במציאות כשאלה למה מה השאלה עכשיו עובדה שהקדוש ברוך הוא בחר לעשות עולם שזה ב שינוי כי ה מוכל להתגלות כי אתה אתה אומר שקדוש ברוך הוא מהבלתי גבול בחר לעשות עולם אבל הוא אף פעם לא היה כבול הבלתי גבול שבשביל זה הוא צריך לפרוץ משהו כדי לעשות עולם הוא לא ה משבט בבלתי גבול אף פעם אבל העולם לא קדמון כמו בבלתי גו אם הוא באמת לעולם לא בחר לעשות עולם אז גם העולם היה צריך להיות תמיד עולם אבל ההנחה הזאת אומרת שבלתי גבול הוא זה שבחר לעשות את הגבול א אני אומר לא הבלתי גבול הוא זה שבכר לעשות את הגבול מי שלמעלה מבלתי גבול רצה לעשות הוא יש ממנו בלתי גבול ויש ממנו גבול והוא חופשי מהמהם הוא גם חופשי מהבלתי גבול בסופו של דבר למה הלמעלה בלתי גבול הזה ברא את העולם אין לנו שום השגה במקום הזה אבל התשובה שאנחנו כן יכולים להגיד זה שכיוון שבמ מקום ההוא אצלו יתברך גם יש בלתי גבול וגם יש גבול ממילה גם הבלתי גבול מתגלה גם הגבול מתגלה רב כיוון שהוא כולל גם את זה וגם את זה ממילא יש את שניה רב גם הנוצרים אומרים שהוא מעל יש לו גוף ין לו גוף להגיד שיש לו שינוי זה אתה קושיה חשובה מאוד תשובה היא שהמילה גוף היא מילה שכן משעבדת והם התייחסו לגוף כמשהו שהוא מוגבל לאותו גוף כי המילה גוף היא מילה שמציירת משהו שמוגבל לאותו גוף משהו משתנה אם הם היו אומרים שעל אותו האיש שורה איזה הערה ממנו לא היה עבודה זרה אבל רוים שזה הוא האהב הוא הבן אז יוצא שהגוף זה הוא הוא אז יוצא שהוא משועבד ומוגבל בתוך הגבול זה עבודה זרה אנחנו מבנים להבה דרגות מד באמת הויה זה רק רה ואם מישהו מתפלל להוויה וחושב הוייה לגמרי זה עבודה זרה זה מאמר יסורים ממרכיב זה מאמר יסורים שאפילו שם אלוקים עבודה זרה אם אתה לא מתכוון שזה רק הרה ממה שלמעלה ולכן לכן כל השמות למה יש הרבה שמות להגיד שזה באמת זה לא נכון זה שם המיוחד אבל באמת הוא למעלה מהשם השם הזה הוא רק הערה רק יש הערה מיוחדת יש שרה שיה מיוחדת אנחנו מתפללים אליו שהוא למעלה משי ולמעלה מבלתי שינוי ואנחנו מתכוונים לזה שהוא גם יכול שהוא גם משנה כאילו הענין נכון נכון והוא זה שברא את העולם ככה הוא ברא את העולם ככה הוא נתן אתור ככה הכל מה לאד לה מצד זה שהוא לא משתנה כו מצד מצד זה שהוא למע בלתי שינוי מה עוד פעם כלו אנחנו מזה שזה מצד השי אנחנו מצד זה שהוא בלתי משתנה ואז כ בלתי משתנה תפילה לא מועילה הוא בלתי משתנה זה צוק שלא זז במקום הנקודה שאנחנו כן מתים למעלה אז לא צריך להתפלל עשה תשובה אז אתה לא צריך אותו תעשה תשובה מול הצוק כי הוא נותן לך השראה אבל לא תדבר איתו כי הוא לא עונה אז בהסתכלות של תפילה יש רק אולי נגיד וד דבר אחד לזכור את המעגל וזה אז למה ספר העיקרים אומר את המשל של הערלים ונימולים כי אם לא זה היה שוחד הוא בא להפקיע שוחד אומר אם אתה לא רל ונימול ואתה לא עלית בדרגת למה שהוא יענה לבקשתך למה שינה לבקשתך אפך אני נותן לו שוכת בזה שאני למוד ואז הוא יכול לתת לא זה לא שוחט זה באמת דבר בעל ערך ועכשיו המ הוא כזה אם כשאני התפללתי הוא רונה לי רק לפי ערך ההתרוממות שלי אז זה בדיוק כמו תשובה אבל כש ש התפללתי הוא נותן לי הרבה למעלה מערך ההתקדמות שלי סימן שזה לא תומים בזה וספר הקר אומר ככ מפורש תראו במר הכל