עַל נִסֶּיךָ | פרק ראשון | צחי שלזינגר | הנס בגרם המדרגות

חנוכה שמח שלום לכולם קוראים לי צחי שטיזנגר עד ממש לא מזמן הייתי פה תמיד מן המניין א בתחילת המלחמה אני הייתי סמל מחלקה בגדוד שקד בצקח 401 ובחד מהימים יצאנו להתקפה גדודית על שכונת זייתון שכונה מאוד מאוד צפופה עם מודיעין מקדים על זה שיש שם המון מחבלים בקיצור אני והמחקה שלי מתחיל לשטוף לחימה אנחנו רצים בניתורים וביתור השלישי א אנחנו עושים שם איזשהי עסקה הממ מחליט משום מה לשים אותי בחולית חוד כדי לחזק את החוליית חוד ולפני שאנחנו מדלגים האתור השלישי לאיתור הרביעי אנחנו פועלים לפי הטול יורים טיל כתף צשים שם איזשהו רחפן שטיפה נכשל וישר לאחר מכן אנחנו רצים ארבעה חבר'ה לכיוון האטור הרביעי נכנסים לתוך האור צמד דוקר את הפינה השמאלית צמד דוקר את הפינה הימניתו ולאחר רגע מאוד קצר אנחנו יושבים פיצוץ אדיר בתוך המבנה מבינים שנזרק לנו רימון מקומה השנייה לאחר מכן גם הגיעו צרות רי מאוד מאוד אגרסיביים אני ממש ראיתי את הנתזים של הכדורים פוגעים ליד הכפות רגליים אנחנו מבינים שאנחנו בהתקלות אנחנו מבינים שחיקו לנו אנחנו בעצם משבים באש בכיוון לגרם מדרגות א ובעצם נוצר מצב שאני והקצים נתפסים א על הדלת על הדלת כניסה ויורים לכיוון לגרם מדרגות חייב אחד בעצם מצליח לחבור אחורה לשאר המחלקה וחייל נוסף נקרא לו שין א נתקע שם בפנים בגלל החילופי שהוא לא יכל לבוא לצאת החוצה ולבוא אלינו ותוך כדי כל הבלאגן הקצין שלי שם צועק לו ש תבוא שין תבוא והוא לא מגיע ורגע לאחר מכן נזרק עלינו עוד רימון הפעם מחוץ לאיתור זאת אומרת מחבל נוסף פשוט הוציא את היד שלו מהעיתור מהחלון וזרק לו לרימון על מעל הראש הרימון מתפוצץ הוא נוחט ביני ובין הקצין הקצין שלי עף באוויר נפצע מרצסיסים. אני בהשגחה ממש בנס אה לא קורה לי שום דבר. אני מבין שאני בשטח השמדה. אני מבין שאני לא יכול להישאר שם יותר. אה וביחד עם הקצין אני בעצם מדלג אחורה וחובר לשאר המחלקה. ברוך השם איזה רגע כמה שניות לאחר מכן שין מגיע אלינו בשחילה כשהוא ירוי ברגל. אנחנו תופסים אותו שמים לו חוסי מורקים ובעצם מצילים את החיים. עכשיו מה שקרה שם בפנים זה שאחרי שהקצים נפצע מהרימון אז מכבן נוסף בדיוק ירד בגרב מדרגות בעצם כדי להילחם בנו אבל הוא לא ראה את שין שעומד שם בפינה ושין קלט אותו קודם יראה בו כמה כדורים והרג אותו אבל תוך כדי שהמחבל נופל הוא הספיק להוציא סרור ובעצם יורה לשין ברגל א בכל מקרה לאחר מכן מגיעים מלא טנקים מפוצצים את כל המבנים מכל הכיוונים והמבנה פשוט קורס על המחבלים. עכשיו הנקודה שעליה רציתי לדבר היא לא היא לא דווקא ההתקלות עצמה. איך להגיד לפני זה שבהתעקלות נפצעו שלושה לוחמים הקצין, שין ועוד חייל שנפצע מהחילופי יש שהוא קיבל חסיס בראש מרימון. א והנקודה שאלה רציתי לדבר היא ש שלושת החבר'ה האלה לאחר שיקום ארוך של כמה וכמה חודשים חזרו ללבוש מדים. חזרו לעזה וחזרו להילחם מבלי שאף אחד ביקש מהם, מבלי שאף אחד דרש מהם או ציפה מהם. על דעת עצמם הם בחרו והתאגשו לחזור פנימה להילחם. א ובסוף החבר'ה האלה הם מאוד מאוד מיוחדים ואני מעריץ גדול שלהם אבל הם בכלל לא חריגים. מימיני ומשמאלי סיפורים מהסוג הזה קרו כל הזמן. ובעיניי החבר'ה להם פשוט איזשהו גילוי, איזשהו דוגמית קטנה מהרוח המיוחדת והעוצמתית ששררה בשדי הקרב, ששרה בקרב הלוחמים. א רוח של שפות קומה לאומית, חזקה, רוח של דור שמבין טוב מאוד שהוא לא הסיפור, שיש פה סיפור יותר גדול ממנו, שהוא חלק מהנצח. רוח של דור שהוא מאוד חשוב לו, הכבוד הלאומי של עם ישראל. דור שרוצה לנצח, דור שחוטר למגע ודור שדוחף קדימה. בחנוכה אנחנו חוגגים את נס הניצחון של המכבים מול היוונים והמרל בנר מצווה שואל מה בעצם הנס הגדול שקרה במלחמה בסוף הטבע לא נשבר ולא שהשמש עצרה במקום או שנפלו אבנים מהשמיים כאילו בעצם איפה ההתערבות האלוקית בכל האירוע הזה של המלחמה של המקבים מול היוונים והוא כותב שם מונה שהנס הוא בעצם הגבורה של המכבים בעצם היכולת שלהם להתקומם בזקיפות קומה מול אותם יוונים נים כשהם לכאורה רבים והם מעטים שהם גיבורים והם חלשים ולתפוס את החרב ולצעוק מי להשם אליי זה זה הנס הגבורה שלהם הקבים היא היא הנס וכמו אז גם היום ממש מול העיניים שאנחנו רואים ניסים מהסוג הזה כל הזמן בין אם זה במישור המדיני של המדינה מול האויבים שלנו בכל העולם ובין אם זה בשדה הקרב בעזה ששם בעיקר אני הייתי א מי שהיה בעזה וטיפה התבונן טיפה פתח את העיניים ראה כל הזמן גילויים של הקדוש ברוך הוא בכל פינה, בכל זיג, בתוך כל נמר, פשוט מלא מלא ניסים קטנים מתהלכים. ואם אני אחזור שנייה לשין, לחייל שלי בסוף, שינו הוא חייל בגבעתי יחסית רגיל. הוא לא גדל על ברכיו של א של שמשון לגיבור ולא שלמלו אל מורנו. ולמרות שהוא ראה את המוות בעיניים, ולמרות שכשהוא עמד שם בפינה הוא צעק שמע ישראל, הוא היה בטוח שהוא עוד רגע הולך למות. ולמרות שהוא נפצע, הוא בחר לחזור להילחם בעזה. בעיניי זה לא גבורה רגילה, זה גבורה שהיא נס, זה גבורה אלוקית וזה בעיניי גם הפשט של הפסוק, כי השם אלוקיך הוא נותן לך כוח לעשות חיל בסוף בלי הדחיפה הפנימית של הקדוש ברוך הוא, בלי ההתרבות האלוקית, לא היינו מסוגלים לעשות שום דבר. ותודה להשם על על הניסים ש שהוא עשה לנו גם בעמים האם וגם בזמן הזה ושנו שזכינו להיות חלק מדור כל כך עוצמתי וכל כך מיוחד. ושאני בטוח שמשך 2000 שנה בגלות אף אחד, שום יהודי בגלות לא יכל בכלל לדמיין משהו מהסגנון הזה. ויהי רצון שנזכה לקבל מהשם המון כוחות לעשות חיל בכל המישורים מתוך אהבת השם מתוך יראת שמיים ושנזכה לראות בעין בעין בשוב השב ציון ובבני בית המקדש במרה בעמנו אמן ‏am