עולת ראיה - שיעור 42 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] אנחנו בסעיף ה תורתם אומנותם אומנות אני לא יודע יש א רצו ל להקליט את זה יש פה מישהו שהוא העוס כן הרב זה מקליט מקליט בסדר תודה תורתם אומנותם האומנות היא מיוסדת בחוכמה לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף אלא שהיא צריכה להשלמתה גם כן הרגל מעשי ולא די בציור השכלי של הבנת האומנות להוציא לפועל המתגשם את הציור האומנותי. אמנם אפשר להיות אדם שלם כל כך בשלמות סיורו בחליו המעשיים יהיו כל כך מוכשרים להיות מושפעים מציירי שכלו עד שיהיה במדרגת חזומנותאה וגמיר שבצעיריו השכלים מיד יושלם גם כן בכל העניינים המעשיים המתיילדים מהם והנה התורה צריכה שתביא לידי מעשה ויסוד המעשה הטוב והעבודה האלוקית הוא לגשם בפועל ובחיים את ציורי הצדק והיושר האלוקיים היותר רמים וקדושים כדי להוציא לפועל המוגשם את הנטיות המוסריות העליונות מוכשרת היא התפ תפילה ההרגשית שמוציאה אל הפועל את הרגש שהוא קרוב אל המעשה יותר מהשכל המופשט. על ידי כוח התפילה מתרכך הלב להיות האדם מוכן בפועל למעשה הצדק הנלמדים ממנו בתלמוד תורה. ועל פי ההוא נעשה אומן לצדק. כאומנותו של אדם בעולם הזה ישים עצמו כאילם. אך רשבי וחבריו כל כך הייתה גדולה עליהם ההשפעה הרוחנית של התורה וכל כך היו מוכשרים להיות נפעלים מתלמודם לכל טוב ונעלה עד שלא הוצרכו לאמצעי של עילוי רגשותיהם על ידי התפילה. כי תורתם בעצמה הספיקה להרשים את ציוריהם הרוחניים עמוק על כליהם המעשים כעניין חז האומנותה וגמיר על ידי הראייה לבדה כדרך המופלא שבהמצוינים וכישרון האומנותי וכבצלל שעל ידי רוח אלוקים שמלאהו כבר היה בידו להוציא לפועל את כל האומנויות המעשיות ולא היה צריך למצאים הניסיוניים על כן הם בעסקם בתורה היו פטורים מן התפילה מפני שתורתם היא מספקת כבר להיות גם אומנותם טוב אני מתקשה להתאפק מלהגיד ש בחסידות זה מבואר בדרך אחרת אולי גם הרב בעצמו מבאר את זה באיזה מקום בדרך אחרת וזה ש נגיד א באופן כללי התורה היא מלמעלה למטה היא רצון השם שמגיע עד לאדם והתפילה היא מלמטה למעלה אמנם הרב גם בזה העריך להסביר ראינו לאיל ו יש מקום שהוא למעלה ממעלה ומטה. תורתו של רשבי, פנימיות התורה, שגם כשהוא למד ניג של תורה, הוא בא עם כל עומק הפנימיות. היא תורה כזאת שהיא למעלה ממעלה ומטה. ולכן היא כוללת את הכל בשורש התורה ובשורש התפילה. ובאמת לפי הבאור כאן של הרב שעוד רגע נרחיב בו העיקר זה האומנותם במובן של חז אומנות רבי גמיר כלומר יש להם כישרון אומנות מיוחד במינו אבל זה נראה מדברי הרב שהתורה היא אותה תורה אבל יש גם הסבר בר אחר שיכול להיות שתורתם שלהם דווקא של רשבי וחבריו היא האומנות. כלומר יש תורה כזאת שהיא תורה במדרגה שלמעלה מכל החילוקים. היא עולה לשורש התורה שהיא גם ממילא המקום של התפילה. ולכן הם נמצאים כל הזמן במקום שהתורה והתפילה מאירים כאחת ולא באיזה פער של צדדים שונים ביניהם. מישהו רוצה לשאול סתם שמעתי קול. אז ה ה דרך שהחסידות מבארת או לפחות ממה שאני זוכר מתורת החסידות היא יותר נוטה להדגיש את התורתם המיוחדת וכמובן שאצל רשבי תורתו המיוחדת זה דבר פשוט ידוע אנחנו אה מכירים את רשבי כמרי דפנימיות התורה וממילא יש מקום גדול לומר שהתורה היא הגורמת לשינוי האופי של התורה אבל הרב מדבר כאן על אופי האישיות ואולי נקדים הקדמה מה מדי פעם אנחנו מזכירים שבישיבות היו מקשים לא יודע באיזה ישיבות אבל א ככה סופר היו מקשים היו שואלים האם רבי עקיבא התכוון לכל ה שרבי עקיבא איגר אה הסביר בדבריו הרב זצל בסוף ממרה הראיה בנומי ועוד אה כדאי לסגור את ה אז הרב זצהל בסוף מאמרי הראייה כותב ש האמת היא שסוג לימוד התורה של הראשונים של האחרונים הוא לא אותו לימוד והרב כותב את זה גם הראשונים ועוד יותר על התנאים והמוראים. כלומר, ככל שהדרות יותר מוקדמים, הלימוד נעשה באופן אחר. והרב ממשיל את זה לתביעות עין וסימנים, שיש שני צדדים, שני דרכים להחזיר, להשיב עבידה. האחת זה המפורסמת שאדם נותן סימנים וסימנים למי שמקבל אותם אף פעם לא נות קשר בלתי אמצעי עם החפץ אלא רק עם איזה מרכיבים שוליים אפילו לפעמים חלקיים בוודאי חיצוניים אבל לא את המראה הכללי עם איזה טאץ של אחיזה בכל התמונה מה שהם כן תביעותיים שלתלמיד חכם מחזירים על פי גם בגלל שהוא נאמן אבל גם בגלל שיש לו יכולת לתפוס את כל הדבר בבת אחת בלי צורך להחביר בדרך של ליקוט סימן אחרי סימן עד שהוא מוודא שהוא אכן עומד לפני הדבר שאותו הוא מחפש אלא בבת אחת הוא רואה כמו שאדם מכאיר את אחיו שהוא בבת אחת רואה זה אח שלי הוא לא צריך שום סימנים שאלים אותו עם משקפיים לי משקפיים אומר אח שלי יכול ללבוש משקפיים גם אם אין לו ולהוריד את המשקפיים גם שיש לו אני אזהה אותו זה לא המשקפיים לא חלק מהסיפור התמיות ע רואה משהו הרבה יותר עמוק במכלול מאשר את הפרטים ורבי עקיבא איגר היה צריך להרבס סימנים בפרטים לאותה תמונה שרבי עקיבא מיד ראה בתביעות עין את היושר ואת האמת אבל מה גרם לזה שרבי עקיבא רואה בתביעות עין ומה גורם לשיקול דעת יש בין החכמים חכמים שהם פקיעים וחכמים שאינם בקיים וכמובן מי שיותר בקי כי אז אה הוא אנחנו סומכים עליו יותר שלא ישכח איזה משהו, שלא יהיה עלה מעיניו אבל עוד יותר חשוב שיש לו כישרון עיוני שהוא לא רק רואה את השטח של הסוגיות אלא מבין את עומק העניין וכשמקשים מאחלטה מי האוסט שיסגור לנו פה את מי ש כן הרב אין בעכשיו מצוין. אם מישהו רוצה לשאול, בבקשה, אני מניח שאפשר גם בצ'אט, אבל אה אבל כשלא אז שיהיה סגור אחרת שומעים רשים. אז ה הסיבה אז היינו בכושר העיוני שהוא לא ראה רק את שטח הסוגיה אלא הוא מבין אותה לעומקה. והבנת עומק הסוגיה היא כישרון שהאדם שיש לו רק בחירות הוא לא מספיק. פעם אחת אמר לרב אריאל על רב פלוני שאני לא אגיד את שמו כמובן הוא גם לא מפורסם פעם הוא היה בעל איזה עמדה היום הוא לא מפורסם אז זה גם לא חשוב בכלל אבל הוא אמר לרב פלוני שאסור לסמוך על פסקיו אומר למה הוא אומר הוא מעולם לא למד בעיון הוא למד בקיעות והוא יודע הרבה בקיאות אבל הוא לא מספיק עמוק כדי להבחין מה שייך מתי אז לכן אי אפשר לסמוך עליו. אבל גם אחרי שאדם לומד בפקיות ובעיון, יש עוד דבר שזה השיקול דעת של ההכראה. השיקול דעת זה יכול להיות שאדם לא עובד בעיון ואומר פלפולים מופלאים ועדיין הפויסקים יראו באיזה גאונות של הסברה ולאו דווקא אחראה למיסה. לא כל הברקה עיונית היא גם אומרת שזה בשלישות מעשית. ולכן חוץ מהפקידות והאיון יש עוד עניין של שיקול הדעת. שמי שמתרגל לעסוק בפסקיהם של חכמי ישראל אז הוא מרגיש לאט לאט את שיקול הדעת של כל אחד ואחד מהם חוץ מעומק העיון שלו ואולי נזכיר פה חכם אחד ששיקול הדעת שלו תמיד ממיס את רעיוניי וזה רבי שלמה זן ונויבח שמבין הפוסקים בדורות האחרונים מלבד הבקיעות העצומה שלו בכל חדרי התורה ומלבד אוקיונו ששני אלה היו גדולים ממנו או גדולים כמותו אבל הישרות של השיקולד של רבי שלמה זלמן בעיניי זה דבר מיוחד במינו שזה מרכיב נוסף שבמה הוא תלוי אז אומר הרב זה תלוי בתיקון המידות האם יש לאדם מידות ישרות והדוגמה שאנחנו חוזרים אליה מדי פעם שיוצר רב שלמה זלמן בראש חודש ניסן בבית הכנסת והולך לברך ברכת האילנות והוא עומד מול עץ פרי אחד ומברך ברכת האילנות ושואלים אותו שכתוב בחרונים בגלל לשון הברכה אילנות טובים שברך דווקא על שתיים ואז הוא אומר לו ש תסתכל פה בקומה שנייה אז הוא מסתכל בקומה שנייה ורואה איזה אישה זקנה רוחנת ומסתכלת עליהם אז רב של רב שלמה זמן אומר לו ש פעם גר שמה תלמיד חכם ו בגינה היו שני עצים תלמיד חכם תלמיד היה מזמין את רב שלמה זלמן לברך אצלו והוא היה הולך ולימים התלמיד חכם נפטר וגם עץ אחד נאקר וא אומר נכון שבכון אם כתוב שיש עדיפות לברך שבש שני עצים אבל לשמח לב אלמנה שמחכה כל השנה שרב שלמה זן מברך אצלה ברכת האילנות זה דאורייתא זה לא איזה דיקדוק וחומרה באחרונים זה דאורייתא והיכולת להבחין בדאורייתא הזה ולראות את כל המפה זה דורש איזה ישרות מיוחדת במינה והמידות הטובות הם חלק מההוצאה אל הפועל של התורה. ואיך כל מידות הטובות? אומר הרב שהתפילה יש בה צד שהוא מזכך את הנפש ומקרב אותה לכך שמוציאים אל הפועל ומגשימים את התורה בדרך ישרה בדרך של אה התאמה בין הגשמה והוצאה אל הפועל לבין הרעיונות הנישאים והתפילה עוזרת לזכך את האדם כדי שהתורה תרד עד למטה בצורה א נקיה ושלמה. באמת אומן וזה מה שהרב מסביר פה עוד רגע נראה את זה שוב בתוך המילים אבל אומן יש לו שתי כישרונות אחד זה שיש לו את הרעיון ואת כל הפרטים שלו כלומר יש לו רעיון לצייר את החרמון ויש לו את כל הפרטים אור וצל ושמש ושלג ו פסגות של הרים וכולי וכולי וכולי ו הרעיון איך יראה הציור הוא לא מספיק בלי שיש לו את הכישרון באצבעות לרשום את זה על הדף יש כאלה שיודעים לרשום מצוין אבל אין להם את התוכן יש פה בקהילה את רוני פרינץ. הרב רוני פרינץ הלך לאחד מגדולי הצעירים בארץ שבגלל שהוא ימני אז א נפלפו אותו קצת מהברנג'ה או אפילו הרבה. שכחתי את שמו בלקלן. לא זוכר משהו דומה למה שאמרתי ואולי אני זוכר בדיוק. והרב רוני הלך אליו ללמוד סיור. יושבים כמה וכמה תלמידים מסביב והדרך הייתה שהוא אומר להם לצייר איזה ציור אחרי זה הוא עובר אחד אחד הוא הופך מראה לכל הקהל והוא דן במה שצירו ולפי זה לומדים יותר ויותר איך לעשות את זה מגיע הרב רון לשיעור הראשון שלו ו אה הוא אמר לצייר משהו אז הוא מצייר כמו כולם ואותו אומן עובר בין ה א תלמידים, מגיע אליו, הוא מסתכל הוא אומר לכולם תסתכלו טוב, אתם רואים כך צריך לצייר. אז אני אומר לו אני לא יודע לעשות קו אחד ישר אני לא יודע ל רק היום באתי לא יודע אף פעם לא ציירתי אז אומר לו האומן הכישרון הטכני איך לצייר זה זה קל ללמד זה לא זה לא הסיפור השאלה אם יש לך מה להגיד הוא אומר לחבר'ה אתם רואים זה אחד שיש לו מה להגיד בצור זה הוא חושב מחשבות נעשות בזהב ובכסף חוץ מזה צריך גם שהידיים יעשו את זה אבל זה רק ההוצאה לפועל המשליט ובעצם כל עניין האומנות הוא כפול עיקרו בחושב מחשבות אולי אני אשתף אכם הזמנתי כמה פעמים לבתי ספר לאומנות דתיים כאלה ואחרים לדבר על אומנות מתוך תורה עכשיו אני לא אומן גדול לא זה לא השטח שלי אבל תמיד אני חוזר על דבר אחד שהוא בעיניים מאוד מאוד עיקרי ש לאומן יש בעצם ארבעה דברים האחד בסוף נגיע לראשון האחד שהוא בעצם השני זה שיש לו סיסמוגרף מאוד מאוד רגיש כלומר אדם יכול להיכנס לאותו מקום עבודה עם כולם 1000 איש נכנסים לחברה ואף אף אחד לא רואה שיש איזה איזה פרח יפה שצומח מתוך ה א מרצפות בדרך והאומן רואה פרח ופתאום יש לו סיפור שלם איך הפרח בוקע בין המרצפות ועם כל היכולת שלו לנצח את העוצמה של המרצפות יש בו גם את העדינות והרכות והיופי והכן של לי הכותרת ואצל האומן זה סיפור שלם שמהדד בתוך אישיותו הוא רואה את זה הוא מתקשר להיכנס לחברה ו-999 אחרים נכנסים בלי לראות את זה בכלל אז זה הדבר הראשון של אומן לענייננו עוד רגע נעלה למעלה מזה שהוא בכלל הוא מרגיש אחר כך לאומן צריך צריך שיהיה כלים לבטא את זה, שהוא יכול א להעביר את זה אל הדף, אל הסיפור, אל הנגינה, כל אחד כפי אומנותו. הדבר השלישי והאחרון זה שהוא מעביר את זה באופן שגם הציבור יכול לראות מה שהאומן שם. יש הרבה פעמים אומנים שבחייהם אף אחד לא הבין מה הם רוצים ורק אחרי מותם פתאום יש מישהו שמבין את השפה. אז שאתה מביע את זה בשפה שגם האחרים רואים ואז הם משלמים לך כסף על זה החלק האחרון של האומן היום אם משלמים לך כסף אתה אומן גדול אם לא משלמים לך כסף אתה אומן קטן כלומר נשאר רק השטח של החלק האחרון אבל זה לא עיקר האומנות אז זה בכל העולם אה התהליך שלומן אבל העיקר העיקריים זה השאלה ססמוגרף למה כי אחד ססמוגרף לפרח שבוקע מתוך מרצפות את זה הוא מרגיש מאוד אבל אחרי זה הוא עובר בדלת ויש שמה איזה עובד שתפקידו לנקות את הרצפה ואין לו סיסמוגרף לרגישות שיש פה בן אדם שהוא שקוף והוא רמוס אין לו סוסמוגרף לזה ויש אחד שאת הפרך הוא לא רואה אבל אתה עובד הוא רואה אני זוכר הייתי פעם בכינוס בישיבת כפר הרועה כינוס רבנים הגיעו הרבה רבנים ובסוף מגיע הרב אברהם צוקרמן ראש ישיבת כבר הרואה שהוא תפו של הרב נריה כל השנים והוא גדל בישיבות המוסר והיה בעל מוסר נפלא והנה סיפור מה זה בעל מוסר נפלא הוא נכנס למבואה ויש הרבה רבנים שהוא לא ראה הרבה שנים ומכירים אותו וחלקם היו תלמידים שלו ויש שמה את העובדות שמנקות את הקיור ואת הזה עם הסינר ונראות כמו שמנקות לראות והוא בא הוא רואה את כל הרבנים ואת העובדות והדבר הראשון הוא מיד ניגש אל העובדות הוא אומר צהריים טובים רותטי איך את מרגישה היום הכל בסדר יופי ממש תודה רבה שאת מנקה לנו כל הכבוד והוא ניגש לעוד אחת ואחרי שהוא גומר לדבר עם כל העובדות הוא ניגש לרבנים. אז יש לו רגישות. האם זה נכון לגשת קודם לעבדות או קודם לרבנים? זה שאלה מעניינת. כלומר, אני עסקתי בשאלה הזאת ויכול להיות שבבעלי המוסר זה נכון. אני יכול לשמוע גם דעות אחרות, אבל לימוד עצום יש כאן. ואחרי זה בראתי. אמרו לי שתמיד הוא הוא מגיע לשאול אותם להרגשתם, תמיד הוא דואג להם אז זה ססמוגרף למשהו אחר לגמרי עכשיו האומנים של היום פעם הבית הרבנה היא אמר לי שהמשפט הזה שינה לו את החיים שאני אמרתי לו האומנים שלהם הם סיסמוגרף לרפש יש להם רגישות עצומה איפה יש רפש איפה איפה יש איפה יש תמיץ של הזבל? והם יודעים להביע את זה ויש להם קליינטים שמשלמים המון כסף בשביל זה. אמרתי לו אתם לא יכולים להיות סיסמוגרף ליופי, סיסמוגרף לרוממות, סיסמוגרף לגילוי שכינה, לגילוי אלוקות. וזה פעם היה באיזה פאנל שנים אחר כך הוא אומר לי זה משפט שהפך לי את החיים הטענה למה את זה הסיססטסמוגרף כי אומן הרבה פעמים עסוק בלהיות ססיסמוגרף לו נחזור לענינן אז אם כן אומן הוא רב שכבות יש את חושב מחשבות ויש את לעשות ואז בו כסף רוב האמונים צריכים לפתח גם את זה וגם את זה ואלא לא היה לו סגי אבל יש אומן שהוא חכם לב שהוא רואה ומיד הוא יכול לעשות כשמישהו מעורר אותו למחשבה חוץ ממה שהוא מתעורר מעצמו שזה עוד סוגיה אבל הוא חזר מנית וגמין הוא רואה מישהו עושה איזה חנוקיה נפלאה ומיד הוא יודע לעשות כמוה אז אין את הפער של הכישרון של העשייה כי משהו בתוך האישיות שלו ביכולת ההבאה הוא פשוט כמו שיש ילדים קטנים עכשיו היה אומן כינור בן שנתיים אני לא לא לא מבין דבר כזה שהוא שומע כינור והוא תופס את הכינור והוא יש לו איזה איזה כלים שהקדוש הקדוש ברוך הוא חנן אותו שהוא מיד א יכול לנגן ויש בעולם ילדים רבים בעלי כישרון מופלאים מתאמנים מעט יחסית ומנגנים באופן מופלא והרב אומר כאן שתורתו אומנותם הכוונה זה שהיה להם אומנות של חז היא אומנות וגמיר מה שצריך בשביל תיקון הנפש כדי להוציא את כל הרעיונות העמוקים של התורה אל הפועל את זה היה להם את זה בכישרון הטבעי אז בואו נראה את זה בפנים אנחנו בסעיף ה בתפילה ותורה תורתם אומנותם האומנות הוא מיוסדת בחוכמה כלומר זה לא הגילוי שלה זה הפנימיות שלו היסוד שלו לחשוב מחשבות, לעזור לעשות בזהב ובכסף. יש פה מישהו עם הוצאה יותר מאוחרת משלי שמתוקן כאן הוא בכסף או שיש פסוק בלי ו? טוב, שאלתי הלאה. אלא שהיא צריכה לשלמתה גם כן הרגל מעשי. זה חלק מאומנות שאני צריך גם את הכישרון איך להוציא את זה אל הפועל ולא די בציור השכלי של הבנת האומנות להוציא לפועל המתגשב את הציור האומנותי כלומר יש אחד הוא שומע מוזיקה הוא בכלל לא שומע הוא לא שומע את הטונים הוא לא שומע הוא לא הוא לא הוא לא מבין מה היה פה יש אחד שהוא שומע מיד את כל המרכיבים של המוזיקה אבל הוא עדיין צריך ללמוד את הכלי. אומנם, אפשר להיות אדם שלם כל כך בשלמות ציורו וכאליו המעשיים יהיו כל כך מוכשרים להיות מושפעים מציירורי שכלו. ונראה שהחלק השני פה הוא עיקרי. כלומר שיש לו את הכישרון להוציא את זה לפועל עד שיהיה במדרגת חזומנותה וגמיר. הוא מיד רואה את כל הפרטים והוא מיד בא ליכולת להוציא את זה לפעמים. שבצייריו השכלים מיד יושלם גם כן בכל העניינים המעשיים המתיילדים מהם. כלומר הוא מיד יודע כשהוא שומע נגינה איך לנגן את זה. והנה התורה צריכה שתביא לידי מעשה או שתאיר עד כדי שתפעל בתוך המציאות את כל הטוב האלוקי שבה. ויסוד המעשה הטוב מה יש פה איזה יסוד המעשה הטוב ועבודה האלוקית הוא לגשם בפועל ובחיים לא רק לעשות משהו שבעולם המעשי נראה טוב אלא לגשם בפועל ובחיים את מה יש פה רעשים? מישהו עם מיקרופון פצוח. אה, את ציורי הצדק והיושר האלוקיים היותר עמים וקדושים. זה לא אדם שהוא רואה מסכן אז הוא עוזר לו. לא. יש ציורי צדק עליונים ורמים וקדושים ושהוא יהיה אדם שאת כל הצדק העליון הוא מוציא לפועל. לא את הרחמנות ה א פשוטה הגסה החיצונית. כי הרבה מאוד פעמים דווקא מי שנראה שצריך לרחם עליו כלפיו צריך להתאחזר. והרבה פעמים בשביל לעשות משהו צודק צריך לטבוע תביעות א של מאמץ ו לגרום לאדם לצאת מאזור הנוחות שלו וצדק ויושר הם לא מה שנראה באופן שטחי ובוודאי להוציא צדק ויושר שהוא מתקן את כל העולם כולו אז כדי להוציא אל הפועל מוגשם אצלנו היום אולי אומרים אה מגשים הגשמה לא חשוב את הנטיות המוסריות העליונות שזה התפילה התורה זה לא הנטיות המוסריות הפשוטות יש במהרל המהרל אומר שה ה בבטים המארצות נוטים אל החסד יותר מתלמידי חכמים והתלמידי חכמים יותר נותנים מלצדק כי סתם חסד זה כי חסד הוא זה אני רוצה להשפיע טוב ואני לא מבחין בכלל אם זה מה שטוב או לא כמו אמא שמלבישה את הילד של הסוודר כי לקר למרות שהוא מתרוצץ וחם לו אבל היא רוצה לתת לתת לו את מה שאצלה הוא טוב והיא בכלל לא מבחינה מה טוב באמת אז מושגי החסד זה דבר פשוט של גסות של טוב שטחי זה יש אומר המהרל דווקא יותר אצל המארצות שלי שלך שלך שלי זה המרצות כזאת שאני אני אני לוקח ממך כשאני צריך אתה אני אתה נתן לי אין אין אין צדק אין אה עומק של טוב אז כדי להוציא הפועל המוקשם את הנטויות המסורות העליונות שהתורה בצדקותה בדייקנותה ברוממותה האלוקית שמתאימה כל מעשה לתיקון כל העולם כולו במלכות שדי אז מוכשרת היא התפילה הרגשית כדי להוציא את זה לפועל אז צריך תפילה שהיא נותנת לאדם מלא רגשות אלוקיים שהוא חיים בקרבו לא רק מעיינים בשכלו אז ממילא הוא חי חיים אלוקיים בקרבו אז הוא רוצה להוציא את האלוקיות הזאת אל הפועל שמוציאה אל הפועל את הרגש שהוא קרוב אל המעשה יותר מהשכל המופשט כמו שמספרים כנראה סיפור לא נכון אבל טענה שיש בצדק שראו פעם את אריסטו עושה מעשה שלא יעשה ושאלו אותו הרי באתיקה שלך אתה כתבת אחרת והוא אמר כמו ש אה אדם שעוסק בטריגונומטריה לא צריך להיות משולש כך אדם שעוסק באתיקה לא צריך להיות מוסרי כנראה המעשה לא נכון אבל הוא מביע טענה שאומרת שבעצם יש פער בין הרעיון לבין המעשה. אתה יכול להיות עם רעיון נפלא חוסר יכולת א להוציא את זה בגלל שהנפש שלך לא שם. והתפילה קושרת את הנפש לכל הרוממות האלוקית והיא כבר סמוכה יותר למעשה כי אדם חי ומהד את החיים האלוקיים ולא רק חושב עליהם בצורה קרה השכל הוא קר הרגש הוא חם וממילא הוא יותר נוצא לצאת אל המעשה על ידי כוח התפילה מתרכך הלב להיות האדם מוכן בפועל למעשה הצדק אני מנדים ממל בתלמוד תורה ועל פיה הוא נעשה אומן לצדק תורתם הם אומנותם שיש אומנות לתורה כאומנותו של אדם בעולם הזה שים עצמו כאילם שאדם צריך לדעת לשתוק זה מה שהמרץם פחות יודעים הם יודעים אולי להסתחבק ולתת ואיזה מרחב אבל לשתוק כשמישהו תוקף אותך זה צריך איזה יושר עמוק יותר ולראות איך השלום יגיע שהוא הרצוי על ידי כולם כמו שהולך אהרון הכהן ואומר לכל אחד שהשני בוכה ומספק ידיו על ירחיו כ שהוא פגע בך למה כי הוא יודע שבאמת בפנימ יות זה ככה הוא לא היה שקרן חלילה הוא הולך לכל אחד ואומר את האמת על השני ועל ידי זה הוא מביא את השלום על ידי שהוא מגלה את הפנימיות אז כשאדם שם עצמו כאילם זה האומנות. זה האומנות לראות שבפנימיות גם כשמישהו רתך עליי ו גינה אותי וקילל אותי ובין את פניי ברבים באמת עדיין הוא רוצה את הקשר של האהבה בינינו לכן אני שם עצמי כאילם ומחכה להזדמנות שבה אפשר יהיה להביא את השלום ואם לא לפחות לא להרבות במלחמה אז זה אומנות של צד צדק עליון לא של טוב גס שטחי אך רשבי וחבריו לעומת כל מה שאמרנו עד עכשיו כל כך הייתה גדולה עליהם ההשפעה הרוכנית של התורה שגם זה שייך לפנימיות התורה וכל כך היו מוכשרים להיות נפעלים מתלמודם לכל טוב ונעלה עד שלא הוצרכו לאמצעי של רגשותיהם על ידי התפילה כמו שאנחנו יודעים שאדם יוצא משיעור בנגלה אז יכול להיות לו רעיונות מבריקים אבל שהוא מתהפך עם הרצון שמעכשיו הוא יהיה צדיק גמור ורק ככה הוא התנהג במציאות זה הרבה יותר רחוק אבל שאדם יוצא משיעור אמוני של פנימיות והוא יוצא וכל נפשו שוקקה להרבות עכשיו טוב בכל העולם כולו לא, זה ודאי דבר הרבה יותר מצוי. אז לכן גם כאן זה קשור לתורתו של רשבי דווקא שכיוון שהוא בא עם האור של פנימיות התורה לכל סוגיה אז ממילא ההשפעה הרוחנית של התורה הייתה מכשירה אותם אותו ואת חבריו להיות נפעלים מתלמודיו לכל טוב ונעלה עד שלא יצרכו לאמצעי שלילוי רגשותיהם על ידי התפילה כי תורתם בעצמה הספיקה להרשים את צור הרוחניים עמוק על כליהם מעשיים. כאן הרב אומר בעצם ש כלי מעשי זה לא שהידיים יודעות, אלא שהשכל מאיר ביד. אז אם יש לך מספיק הבנה באומנות, אז הידיים האלה הם כבר יודעות לפעול. אז התורה בעצמה הספיקה לחדור עמוק אל כליהם המעשים כני כניין חזא אומנות וגמיר על ידי הראייה לבדה כי הראייה מציירת ציור כזה שממילא כל הכלים המעשיים נמשכים משם מידית כדרך המופלא שבמצוינים בכישרון הומ מנוציד וכמצלל שעל ידי רוח האלוקים שמלו לחשוב מחשבות כבר היה בידו להוציא לפעול את כל המונות ילות וכ אותם נשים שיכולות לטוות על גבי העיזים שהרעיון שלחבר את החי באותו חי אל כל עולם הקודש הוא לא שצריך לשחוט אותו וו לנתק את הדומם שבו, מהחי שבו, רק אז אני יכול. הקשר של החיים של העז אם הרוממות של הקודש של המשכן היה כל כך עמוק מלבם. שממילא כשהם ניגשו ידיהם כבר ידעו איך לטוות על העיזים. ולא היה צריך מצאים ניסיוניים. הוא לא צריך. הוא מיד כל המציאות. אתם יודעים שפעולת יניקה אחת של ילד שנולד זה אתה דורשת התאמה של 300 פעולות של כל האזור של סביב הפה בזה אחר זה בהתאמה מופלאה כל פעולת יניקה אחת דורשת 300 שלבים של כל השרירים שסביב הפה והילד נולד ובין רגע הוא יודע לעשות 300 פעולות בלי לטעות לפעמים יש מצב פתולוגי שהוא טועה ויש ילדים שצריך ללמוד אותם, ללמד אותם איך לינוק. אבל באופן טבעי הוא יודע את כל זה. הקדוש ברוך הוא הטביע בו גם את היכולת המעשית. וכאן הקדוש ברוך הוא מטביע ברשבי בחבריו את התורה באופן כזה שממילא לא צריך כמו בבית הלל לא צריך אמצעים ניסיונים. על כן הם בעסקם בתורה היו פטורים מן התפילה מפני שתורתם היא מספקת כבר להיות גם אומנותם וכאן הרב כן חוזר לזה שזה התורה היא באופן כזה שהיא מהירה כל כך את ה נפש שלהם באופן שממילא זה גם האומנות שלהם והאם זה בגלל שהיה להם את הכישרון הזה או שהתורה הייתה כל כך עליונה? יש פה מקום להסתפק. כי בדרך הרב כותב גם כי תורתם בעצמה הספיקה להרשים את ציוריהם הרוחניים עמוק על כליהם המעשיים. אז אה אחרי זה הוא כותב כדרך המופלא שמנים בכישרון העמותי. אז הוא אומר זה כאילו זה החזה אומנותה הוא רואה כל כך טוב אז השאלה אם זה כישרון החזה הכישרון הראייה שלו או שזה התורה שהוא לומד היא כל כך מיוחדת יש מקום לכאן ולכאן טוב זכות גדולה ללמוד גם בימים האלה שישראל הופכת ממדינה למעצמה לימים ענקיים אשרנו שזכינו בעזרת השם אנחנו מתפללים שהקדוש ברוך הוא עוד יהפוך אותנו לאלה לאלה ודווקא מתוך הישועה הזאת תבוא ישועה שלמה ומרה בימינו אמן ברכת השם עליכם מצפים שוב להתדח במרה הרב יש מקום שזה הפוך שתפילתן מהו נתן זה הפשט זה מה שהרב אומר פה שרוב בני אדם תפילתם אומנותם בגלל שהרגש הוא יותר סמוך אז הוא מקרב את הדברים לכלי המעשה אבל רק צ רק רק חבר תורתם רון א הוא לו התפלל אדם כל היום כולו אה טוב כאן זה לפי הרב פה ה רוב בני אדם שתפילתם אומנותם זה האומנות להוציא את התורה אל הפועל אבל מה שיוצא לפועל זה התורה ססמוגרף למה לתורה אבל אולי תפלל אדם ביום כל היום כולו זה שתהיה אומן בלי השאלה למה תעשה סמוגרף כאן בדברי הרב וכמו שאמרנו בסוף ה החלק הכי הכי עמוק בכל עניין האומנות זה ססמוגרף למה למה אתה רגיש? אחרת זה יכול להיות חכמים הם להרע ולהתים לאדם שאתה רגיש לרפש ולא רגיש לרוממות העליונה של הטוב. ‏T