עולת ראיה - שיעור 41 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] רבי ירמיה אבית קמי דרבי זירה ואברו אזקי בשמתה נג לצילו ואב כמשר רבי ירמיה קרא לרבי זיר מסיר אוזנו משמוע התורה גם תפילתו תואבה אז תודה רבה אז הרב שולל מכללה את הפירוש הפשוט של רבי ירמ לחוץ לתפילה בגלל ש צורכי עולם הזה עומדים לנגד עיניו ו אומר שרבי ירמיה זה קצת דומה לזמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד אומר הגיע עכשיו זמן תפילה הוא לחוד הוא עומד בפני עצמו וזמן תפילה זה זמן של כל הכיסופים והגעגועים לשם יתברך אז הוא אומר הגיע זמן תפילה נגמר זמן תורה ועכשיו אנחנו עוברים לביטוי הגעגועים להשם יתברך. זה ההבנה של רבי ירמיה. ורבי זירא אומר שכל [מוזיקה] העיסוק בזמן של התפילה הוא בעצם לא לגמרי לחוד. הוא צריך להימשך מתוך התורה. ולכן הוא מביא את הפסוק סייר אוזנו ישמוע תורה. כלומר אם אדם בעל התפילה לא מתוך קישור התפילה לתורה כי גם בענייני דבקות אלוקית צריך את הדרכת התורה אחרת. עלול הדבר להגיע למקום שאינו טוב. אז גם תפילתו עלולה להימצא עם סיגים של תואבה. ככה הסברנו למרות שהרב לא אומר את המילים האלה, אבל נראה שזה כוונת דבריו. אז נקרא בפנים. האדם פונה מטבע נפשו אל רגשי הקודש. ההנחה הזאת מוסברת ברב ב כמה וכמה מקומות. אחד מהם זה במאמר קרבת אלוקים, במאמרי הראייה, במאמר מהלך הידיות בישראל ובעוד מקומות שהרב מזהה ביסוד של האנושות. בקשת השם שהיא דבר כלל אנושי שלכן הדת תופסת מקום כל כך נכבד בתרבות האנושית ו ה כיסויים שאנחנו רואים שמסתירים את זה הם חיצוניים והם לא תקיפים וחזקים בדמות האנושית כמו עצם הטבע לרצות קרבת השם ורעיה על הדבר אנחנו מוצאים בניסיונות הסובייטיים למגר את כל האמונה להילחם נגד כל מצוות סות של אמונהזם התוקפני הבריוני הרצחני שכל איזה איזכור של אמונה הוא נלחם בו מלחמת עולם וכשהוא שר פתאום צומכים א בקשות השם ביהדות בכשרות באמונה אבל גם ב בחוזות אחרים ו אופן טבעי למרות כל ניסיונות הדיכוי כלומר שמתחת לתודעה הבכירית של הרשעות הסובייטית ולכן גם היא הייתה צריכה להילחם כל כך הרבה עדיין עומדת וקיימת בקשת קרבת השם בקשת קרבת השם זה טבע אנושי שהיה לו צורות חולניות כמו עבודה זרה. עבודה זרה זה אותו טבע של מקצה שעת השם כמו שהוא נפל על הקליפות. לכן כשמבטלים יצרד עבודה זרה יוצא גורה דנורה מבית קודשי הקודשים. כלומר שה הבקשת השם יכולה ליפול לקליפות ולהגיע לדברים נוראים וזה עדיין צורך נפשי להיות דבוק באלוקות זה מה שאומר מנשה ל רבשי אם היית בימינו היית ת מקפל שיפולי גלימתך ורץ לעבוד עבודה זרה. כלומר בימינו תוקף התשוקה לאלוות הלאומת הזה של אלוקות הוא היה כל כך אדיר שאי אפשר היה לעמוד מולו. כשעקרו יצר עבודה זרה אז מי יטו את כל זה אבל לא הכחידו לא עקרו לגמרי ועדיין האדם פונה מטבע נפשו אל רגשי הקודש ולכן כשיש סיטואציה מתאימה של רגש קודש האדם פתאום נמס החומות נופלים ויש לו טבע פשוט להוציא את זה לפועל בדור שלנו אנחנו רואים את זה בצורה מופלאה בשבועים שגדלו במקומות רחוקים לגמרי מתורה וממצוות ומקדושה ומיהדות מריח של יהדות ובעומק הסבל הנוראי שלהם פתאום איזה ניצוצות נדלק להם זה טבע זה לא בכירי זה לא איזה המחשבה לחזור בתשובה כי אולי מעשי אלה שגרמו לי ויהיה עם שמוע אבל לידי תשובה הקדוש ברוך הוא אולי יציל אותי זה לא שמה זה פשוט התפרצות טבעית ולכן הרב מבחין בכלל לאנושות לפעמים יש על זה כיסוי שלא ירד אבל העינה חודש רואה שהאדם פונה מטבע נפשו אל רגש הקודש וככה כל יום נכון ששטף חיה יום יום עלול לאמאם את זה עלול להסתיר את זה ואנחנו לפעמים עלולים למצוא אנשים שהם בדיוק ההפך כאילו רק אל תגיד לי להתפלל רק אל תגיד לי לפנות את השם רק תן לי לחיות אבל גם זה בעצמו זה בגלל שזה כל כך נוגע ו מעורר אז אני חייב לדחוץ את זה. יש לי היה פה תלמיד במחזור הראשון של הישיבה הוא גר בקירת ארבע היה גר בקירת ארבע ולגן שלו לגן ילדים שלו היה מופיע רב גן שהיה איש רוכני כזה וקרליבכי כזה אבל אם השתפקות הנפש מיוחד חדת ו מגיע לגעת ומנגן וש ו ודי צדק מיוחד והוא אומר אני הפרעתי לו אני שיגעתי אותו אני לא נתתי לו הוא אומר היום אני יכול להגיד לעצמי קודם כל שלמה שיגעתי אותו הוא אומר הוא חרק היה נוגע בגיטרה כל היישות שלי הייתה מתרפקת על השם יכולתי לעמוד בזה אז כאילו צרחתי לו תפסיק אני לא יכול לעמוד בזה היום א סבא נחדים אני חושב מרובים אוהב זה השם אבל כשהיה זה לא זה היה לו חזק מדי אז האדם פונה מטבע נפש על רגשי הקודש וגם בכל יום ויום יש לו צורך להתרפק על השם אז תיטנג השם וכדי להוציא את זה לפועל של השלימה הוא יוצא יום לפועל ממעמקי נפשות דושה לו התפילה התפילה זה המקום שבו הוא נותן ביטוי ודרור למשהו שהוא טבע לו כמו שראינו בתחילת כל הלימוד שלנו כאן שהנשמה היא תמיד התפללת אז היא בוערת לשם זה הבארה הזאת לא פוסקת לרגע אלא שכשרוצים לצאת לביטוי מתפללים בפועל אבל היא תמיד שוקקת זה לא מעשה נגד הטבע איזה חוב זה מתן חופש ודרוב לטבע לבטא את עצמו אז לכן צורך קדושה לו תפילה אבל בעצם אדם קם בבוקר זה היה הרב זצל יש כפר קטן מול בית שמש, רואים אותו מהמרפסת של הרב אה אבשלום ששם הרב א בא בבוקר קם בבוקר ו שאל את העגלון על היצול על הסוסים על החיבור על ה מעשה מרכבה אחרי זה היה לו תפילה גבו נשים אמרו מרוב דבקות לא בטוחים שהוא יסים בחיים. אז הניחו שבטח היה איזה גילויים חדשים ממעשה מרכבה מהעגלון. אחרי התפילה שאלו את הרב אז הוא אמר שהוא קם בבוקר עם תשוקת אלוקות כזאת שהיה פשוט אצלו שאם הוא מתפלל מיד ונותן לזה ביטוי אז הוא לא יסיים אז הוא בחיים פה אז הוא היה צריך להגשים את המחשבות כדי א לצנן אותם אז הוא דיבר עם העגלון זה היה פיקוח נפש עד שהוא הגשים את המחשבות ואז כל להתפלל עכשיו בעצם הרב רב זצד זה סיפור נפלא הוא כל כך מלבב למה כי במעמקים העמקים כולנו כאלה רק אצל הרב זה היה גלוי אדם קם בבוקר בעצם הנשמה שלו בוערת להתפלל להשם עד כדי וזה גם מה ש יש בתחילת הקורבנות הקד כל אדם בואר בבוקר מיד שהוא קם להקיד אני רוצה לשפוך נפשי עד כדי התפשטות הגשמיות לגמרי. אלא מה זהירות אז בא ממקום זה קורבנות. אדם קריב מכם. אדם צריך להקריב את עצמו אבל במקום זה הוא סומך ידיו על הקורבן ומביא אותו. אומנם בזה יוכל לטעות דבר אחד כללי. כלומר הצורך להשלים את נטיית הדבקות האלוקית הוא דבר טבעי אז זה לא אומר שאין שם טעויות לכאורה כל הדבר הזה הוא אף לבפלה כל אחד אומר הלוואי הלוואי שנזכה כמה שיותר שהפנימיות הזאת תחסף אבל עדיין יכול להיות טעות כללית שהרי כשם שיש לו נטיות רוחניות מצד טבע נפש ו המשכלת. כלומר, יש את הנפש כמו שהיא יודעת את השם, מסכלת בדעת אלוקים. אמרנו שהמזכלת אצל הרב, המילה שכל אצל הרב היא לא הכישרון לקלוט רעיונות חדשים, אלא התמונה השלמה שלפעמים אצל יהודי פשוט היא הרבה יותר. שכלית מאשר אצל אדם גדול. כלומר, אדם יכול להיות בעל שכל ולעשות שטויות שאין קדומתם, כי כל השכל שלו בסוף נתן לו אה תמונה לא נכונה. ויש אדם פשוט שהתמונה שלו היא לא מורכבת, היא לא עשירה, אבל היא מדוייקת. כמו הרבה מהסבתות שלנו שהיו רואות תהילים והם ידעו בדיוק איך העולם מתנהל, שהקדוש ברוך הוא מנהל את העולם ושיהודים מתרפקים עליו והוא קשוב להם והוא שומע תפילת כל פה ושהתפילות שלהם פועלות בעליונים ובתחתונים וזה זה היה להם שכל ההלוואי שלנו יהיה שכל כזה אז הנפש המשכלת זה הכוונה אותה נפש שיש בהם דעת אלוקים אמת והיא רוצה להתבטא מתוך התמונה הנכונה של מה הוא העולם ומה מקורו האלוקי ומה מערכתי חסים אבל חוץ מהנפש המשכלת בכל אחד מאיתנו גם יש חלקים פחות משכילים כן יש לו המון רגשות לכמה חפצים ורצונות חומריים. גם ענייני החומר תופסים את הרגש שלנו, לא רק ענייני הרוכניות. והנה זהכיל כל אדם. כלומר יש פה עניין שכל אחד מבין ולא על זה מדובר כאן. רבי ירמיה לא צריך שרבי זרע יסביר לו מה שכל אחד מבין. אז הרב קודם כל מוציא החשבון. יש דבר שכל אחד מבין. והנה זהכיל כל אדם שברחבת הרגשת השרות בלבב האדם אל הענינים החומריים וכל השייך להם אין טוב לאדם כי אם שיהיו מודרכים על פי משפט דעת התורה כמו אדם אומר יש תפילה להשם יש פנייה להשם שיברך את השנים שירפא את החולים שישפיע הגשמיות. זה תפילה שתקנו לנוש כנסת הגדולה. אנחנו אומרים אותה בשם ומלכות. זה לא עניין של מה בכך. זה קודש קודשים. וכשהוא בא להביע את רגשותיו אז הוא אומר אני אנחנו נמצאים בשנת בצורת וכל היבולים הם נמצאים באיזה א מצב רגיש ואנחנו מתפללים מאובקים שהקדוש ברוך הוא ביא שפע גשמי ובזה הוא כולל גם את הנטיות שלו לשפגש מפרטי כמו רוח הוא חקלאי בכלל וכשהוא מבקש אז הוא מבקש על כל החקלאים וכל על כל ה שפע הברכה של השנה הזאת ליהודים אבל הוא מבקש מעומק הלב כי הוא מחכה ליבול והתנאים קשים אז הוא זק שהיבול יהיה מבורך שיהיה פרנוסה טוב אז זה ברור שהנטייה הזאת גם כשאתה פונה השם יש בה סיגים מרובים והגשמית יכולה להפיל את כל ה פנייה למקומות ירודים אתמול קראנו למקומות ירודים לא כאילו הקדוש ברוך הוא זה האמצעי כדי להגיע למטרה וזה החשבון בנק שלי איך אני אגיע לחשבון בנק טוב לשבתא דגניך ודירושך ויצרך אז יש יהם שמ אבל חוץ מזה יש לה אתפלל לוקים קרובים אליו אתה תתן לחם והוא יתן לכם וזה זה הזכין כל אדם שבהרחבת הרגשות הסוערות ולבב האדם הלנים החומריים וכל השייך להם זה ברור שאדם נמצא בסכנה גדולה ולכן אין טוב לא אדם כי משום מדרכים על פי משפט דעת התורה הנותנת סדר צדק בכל וחותיה הוא מדרך את האדם בדרך טובה וישרה כלומר שהוא יהיה איש חונן ומלווה שהוא יהיה טוב לב עם הכסף שלו ושלא יהיה משהו עבד אליו שיעשה הכל בדרכים ישרות ונכונות בלי חשש גזל בלי חשש הונאה בלי חשש שימוש במון חברו ובהזב נפש האדם לשיפות החומריות אם הוא לא יתן הדרכה צודקת וכל התלוי בהם בלא מסורת התורה אלו ייפול בנופלים וידרוך דרך עובדן ומות אתם יודעים שמדינת ישראל נמצאת ב מעלה גבוהה ביותר ב באושר מדד האושר יש מדד אושר שבנוי מכמה וכמה פרמטרים הוא לא שואלים אותך אתה מאושר או לא יש כמה וכמה פרמטרים שנותים תשובות נמצאת א מקום חמישי בעולם למרות שהנתונים שלה הם הפוכים לגמרי כלומר אנחנו מדברים תוך כדי מלחמה ישראל במדד האושר במקום חמישי בעולם מה שפחות יודעים שמה שמריאים את מדד האושר גבוה זה הציבור האמוני בישראל שהוא הרבה למעלה מממוצע העיר הכי עניה בישראל ברוב השנים והעיר הכי מאושרת בישראל ברוב השנים וגם העיר עיר הכי קרובה אלינו זאת אותה עיר זה דבר נפלא שמה ללמוד ואם לא אז מתחילים לרדת מטה מטה אבל בנוגע לשאיפות הרוחניות שבנפש אז כשאדם אומר אני רוצה אבל רוכניות אני מבקש את השם אני רוצה קרבת אלוקים צמה זה משהו אחר לגמרי חולת אהבה אני אבל מנוגע לשאיפות הרוחניות שבנפש שכללן הוא אהבת השם והתענהג על טובו ועוד כבודו והמון הסעיפים המסתפים ממקי ההרגשות האלה אתמול ברכתי את הבן שלי לפני שהוא יצא לחופה אז ברכתי אותו ברכת האבות הרגילה אבל הוספתי את ברכת השפת אמת לבן שלו לפני שהוא יצא לחופה מה בירך השפת אמת את הבן שלו לפני שיצא לחופה ואהבת את השם אלוקיך בכל לב רבבך ובכל נפשך ובכל מודך ברכה נפלאה ואז שמעתי את זה אני מברך את זה ברכה נפלא זה זה גם מצווה אבל זה גם ברוכה זה גם הבטחה כך יהיה בעזרת השם אז שכללנו אהבת השם והתענג על טובו ועוד כבודו והמון הסעיפים המסתפים כ הרשות האלה אז עכשיו יוכל לאדם לחשוב שבחלקים האלה של חולת אהבה אני שאינו צריך לפרס להם כלל נתיב לימודי למה מה זה זה רצון לדבקות אלוקית זה אהבת השם אני עכשיו צריך שמישהו ידריך את זה זה הכי טוב זה פסגת כל הפסגור כל התורה לא נועדה אלא בשביל זה חובות לבבות יש לו 10 דרגות במה התורה רוצה מהאדם מה השער העשירי שהכל הכנות אליו? שאר אהבת השם. יש מידות שהם בסיסיות לפני תורה אבל יש מידות שהם תכלית התורה ואהבת השם זה תכלית התורה. אז הגעתי לתכלית נו עכשיו כבר אני מתנסא לכול ראש. לא אז אומר הרב כי אם יעזוב את נפשו על פי דרכה תשגה באהבת צור עולמים סליחה זה חלק מהמחשבות שלו מיוחד אדם לחשוב שלא צריך לפרס להם כלל נתיב לימודי כי אם יעזוב את נפשה על פי דרכה בגלל שזה פסגעת כל התורה כולה ולתת לה שתשגה באהבה צור עולמים תתגעגע תחסוף תרנן מקירות לב ותשפוך שיח ככל אשר תסע רוחה העולה הלל שם צריך לתת דרור לנפש ולא לכוון אותה ולא להדריך אותה שם ההדרכה היא רק למחסור ככה האדם יכול לחשוב עכשיו באמת המחשבה הזאת בוודאי יש באמת אבל הממינה של רבי ירמיה בוודאי שיש באמת שיש יש שם חלקים שאם אתה תנסה לכוון אותם זה רק יצר את צעדיהם. זה רק הכביד עליהם. להפך צריך לשחרר ולתת אמון ודרו. אבל זה לא נכון לחלוטין. זה נכון במידה מרובה. ולכן רבי ירמיה רצה לתת זמן תפילה לחוט. כלומר למדנו עוד מעט צריך להתפלל. בוא נסיים את הלימוד נעבור לתפילה ואז התפילה תעלה כשלבת מעלה מעלה בחופש מוחלט. רב זרם אומר לא זה לא פשוט ככה אבל נחזור לדעת רבי ירמיה ואם כן לאותן ההרגשות הרוחניות של סעייפי התפילה יחשוב שאין צורך בהדרכה תורנית ובבו את התפילה נגע לצלויי ימר לעזוב הלימוד התורני כמסרב רבי ירמיה למה נקי? מעולה של תפילה. אז הוא עכשיו זמן לשחרר. אז בואו נעזוב את ההלך נפש של התורה, של ההכוונה, של הדיוק ונאפשר לנפש להתפשט בטבעיות מעלה מעלה. זאת הייתה דעת רבי ירמיא. ולא כנלמדנו החכם מכל האדם שזה הפסוק שביא רבי זירא המסיר אוזנו משמוע התורה גם תפילתו תואבה שבאמת לא רק לשאיפותיו החומריות של האדם שמצידם לבהמה נדמה זה מדאי זה שפה לגמרי ש שהתכלית שאליה אתה משתוקק זה שפע גשמי זה מה מה ההבדל בינך לבין סוס באבוס שלכ רוצים שפגש לבהמה נדמה אז זה ודאי שצריךו לסיג תורני להגבינ לסדר אבל אומר שלמה המלך מסירוס משמוע תומרה גם תפילתו לעניין הגשמי זה ודאי זה תואבה זה צריך את שלמה המלך להגיד מה בא שלמה לחדש אומר רבי זרה מה שהוא בא לחדש שזה גם לעניינים הרוחניים זה ככה כי גם לשאיפותיו הרמות הרוחניות שהן מיסודי התפילה והנפיה. כלומר זה כל ה סיבה שבגללהם מתפללים כדי לתת ביטוי לזה. זה גם הענפים כלומר כל הגוונים הניגונים הלך נפש פיחת הנפש זהקה צמה. וכולי צריך ולהגבלה והערכה תורנית גם זה צריך על כן המסיר זדום ישמוע תורה לא זו בלבד שהמון רגשותיו החומריות יהפכו לתואבה שזה פשיטה לא צריך לומר ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיהו זה לא צריך לומר לא זו בלבד שמון רגשותיו החומריות יהפכו לתואבה בין מורה דרך ומניגם בין חיים והורה כי גם תפילתו אף על פי שהיא פונה למעלה זה רגשי קודש כלומר הרב אומר תפילתו לא, זה לא הרגשות החומריים. למרות שלכאורה בתפילה אנחנו מזכירים את הרגשות, אנחנו אומרים ואולי אולי הרב מדקדק פה את המילה תפילתו. מה זה תפילתו שלו? אפשר להגיד גם כשהוא מתפלל זה תואבה. מה זה תפילתו? תפילה שהיא הטבע שלו. מזה הרב מתחיל. גם תפילה שהיא הטבע שלו. וודאי לא מדובר על הטבע החומרי, אלא התפילה לא רק במובן שהוא הוא היה שהוא רוצה שיהיה שפע גשמי, שזה ה בסיס והלך נפש וכל הדרכי דרכים להביע את התפילה. זה קל שיש לו מצוקה של ברכת השנים והוא הוא אבל באמת כל זה איזה רגשות עומדים ביסוד כל התפילה הזאת כסף זהגנך תירשך מצרך הנאות עולם הזה אז כשהלך הנפש של כל התפילה זה ענייני העולם הזה זה לא תפילתו באמת תפילה באמת זה שהתפילה העצמית של האדם זה שהוא נוטה לדבקות אלוקית וגם תפילתו לא רק מילות התפילה שלו אלא ההלך נפש של הגעגועים להשם של חולת אהבה אני גם זה תואבה ולהידרכת התפילה אף על פי ש פונה למעלה מכל מקום בעין הדרכה שכלית אלוקית המגבילתה תוכל להפך לרוע עץ וקלקול היום אנחנו רואים את זה הרבה מאוד היום אנחנו רואים זה ממש תופעת הדור. אנשים שמסירים את אוזנם משמוע תורה, הם גדלו במקומות שהיה תורה. א זה לא מעניין. מעניינים אותם גם דברים חומריים, אבל גם מעניינים אותם שפיכת הנפש לפני השם. מעני אותם. זה טבעי אצלם. הם רוצים להביע את הגעגועים שלהם להשם יתברך ולפעמים גם מוכשרים בזה בצורה נפלאה. אתה שומע שם אצילות נפש, ניגונים פנימיים ואמת זה לא משחק. הם לא צריכים לשחק. ה המידה שלהם להסיר תורה זה לא בעצם לא הם לא דופקים חשבון זה כל עניינם שהם לא דופקים חשבון לאף אחד אתמול מישהו שיבח בפניי מישהו אחר אמר ל זה יהודי רציני הוא לא דופק חשבון לאף אחד אמרתי מקווה שהוא לא צודק ב לא דופק חשבון לאף אחד. זה חולשה גדולה מאוד מסוכנת שאין כדוגמתה. אז עכשיו אדם שגדל בדרך הקודש בדרגה הפלונית והוא חלק מזה הוא הסיר מעל דרכו. לא זה לא מתאים לי זה לא בא לי זה לא זורם לי. ואז הוא בא להתפלל ותפילות אחרות לגמרי באמת לפעמים תפילות מרשימות מאוד והוא אומר מילה אתה בא אליי בטענות שאני רוצה גשמיות אז אני מבין אני לא בסדר בעיניך אתה אומר צריך תרב ואני פונה לגשמיות ואני משקיע בגשמיות והיום ודים להש שפיע בג להשקיע בגשמיות. זה דור שהוא מתמקצע בלהשפיע גשמי להשקיע בגשמיות. פעם היית רעב היית אוכל היום מה מה זה לאכול זה? אם אתה לא לומד סוגיה בעיון של איזה הכנת גורמה עם רעיונות חדשים וחידושים של אחרוני החרונים השפים אז אתה לא אתה לא בעניינים. כל הזמן יש רעיונות חדשים, כל הזמן תוכניות מלמלות שעות על שעות של איך מכינים זה ותהפוך עכשיו יחס זה ותעשה את זה תכניס את זה זה וואו ואיזה ענינות טעם ואיזה דקות הבחנה ואיזה עומק היו עיון הוא בדק ובחן ו טוב אז אז זה שאתה אני משקיע בגשמיות ואתה שונת בי בסדר אבל כשאני תראה איזה איזה תפילות איזה מתיקס איזה עדינות איזה שפיחת הלב איזה טבעיות אותנטית ואז אומר לו לא תדע לך מסיר לשמוע תורה תפילות כאלה זה מסוכן מאוד למה אז אתמול אמרנו שיש הרבה סיגים בתוך התפילה הזאת מבחינה מסוימת עם כל ההבדל זה דומה לתוכנית גורמה יש אדם שהוא הוא הציל ועדין ודק הבחנה ב גשמיות ואת אותה ה דקות והאיסטניסיות והמקצועיות הוא משקיע גם ברוחוכניות זה אותה אחת מה יש בזה זה נכון הייתי בא אולם מפואר מאוד לא כמו אפוא אבל אה אבל באולם מפואר מאוד והגישו הגישו חומוס בשולחנות עכשיו זה זה לקח הרבה זמן וים חבר'ה צעירים אז אם אין חומוס אז מתלוננים על האולם אבל אולם כזה מה זה מנה ראשונה זה איזה א פרוסת מנקו מנגו דקה מדה דקה אבל איכותית מאוד ועליה איזה עיגול של קיווי ובראש שלו תקוע גג כזה של זהו זה מנה ראשונה עכשיו אתה אוכל אתה מחכה שלוש שעה זה עכשיו עכשיו הביאו לך וגם זה הכל ענינו אותם מיוחדת. למה? כי אנשים הענינים גילו שהנאה ענינה היא הרבה יותר עמוקה וממלאת ונספגת וונגת מאשר הנאה גסה. כלומר לתפוס איזה לפה ועצו מסוטף כזה מכל הצדדים. זה זה הנאות של אה אדומים לסוסים אבל אם אתה רוצה הנאה באמת אז אתה הפרוסת מנגו יש לי יש לי שף שיודע לפרוס את המנגו חצי מהרוחב שהשף השני פורס זה אומנות זה העיקר שזה יהיה כל כך דק מן הדק עכשיו כל העניות טעם הזה זה אדם שהוא עסוק בעומק הטעם. זה מומחיות של טעם. המחוטן הראשון שלי הוא יש לו קרמי זתים, עושה שמן. אז א כשהגיע אלינו ל לב ל לבות אז אה נתנו לו שמן אחיה היה סלט ושמן אחיה והוא עוד לא הכיר שמן אחיה זה היה אז די חדש והוא לא הכיר אז הוא היה חבומר סליחה אם אני יכול א אני רוצה להבין את השמן הזה זה אחד מומחה בשמן אז מה הוא עושה? אז קודם כל הוא הולך לשטוף את הפה שלא יהיה איזה פגם. הוא שטף את הפה. אחרי זה הוא לוקח שמינית שמן, ביקש רשות, לא היה לו נעים. שמחה שמינית שמן קצת מחמצן את זה בשוק אחד שם הכל בפה וצם את העיניים כזה הרגשתי את זה ומגלגל את זה ומגלגל את זה בסוף הוא פולט את זה לכיור וזה טוב מאוד אז יש אחד שהתפילות שלו גם נראות ככה כלומר הוא בא לתפילה והוא מקלקל את זה וזה נראה כמו קדושה לא רק זה אפילו יש בזה קדושה גם בטאום שמן של ארץ ישראל יש קדושה לאכול מפירותי הקדושים זה פסגת כל הפירות של ארץ ישראל זה הזית נכון אם יש א חמשת הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל על מהברכים בראשון על הזמוך לארץ לל כן אין ראוי לאדם למהר לעזוב עסק התורה מפני התפילה ו זה צריך זהירות אם רבי זירא היה מדקדק את הדקדוק הזה אפשר החולשה הזאת הייתה מתפשטת בנו הרבה יותר אבל כשרבי זיר דקדק את זה אז ממיל הוא חסך לנו איזה חולשות שהיו תוקפות אותנו בלי השמירה הזאת. על כן, אין ראוי לאדם למהר לעזוב עסק התורה. זה המסרב, זה הממהר מפני התפילה. כדי שהחוק מלבבו שגם לצד המעלה שבו, לצד הרגל הקדוש ונסגב, שהתפילה היא תוצאתו, שאולי הרב מתכוון פה לתפילתו, התפילה שלו. מה זה שלו? של הרגש הקדוש והנסגר. צריך הוא לשוב ממעיני התורה את שיעוריו והגבלותיו, לדעת כל משפטו, לישרו בדרך החיים הטובים. העולה למעלה למשכיל. כמובן שכל הזמן יש פה מתח בין הרגש והשכל. התפילה זה הנטייה הרגשית. ואנטייה הרגשית היא פעימת החיים בתוק פעם אבל דווקא מפני כך היא לא יכולה לדייק. השכל הוא המדייק אבל אין לו את החיות הבוערת. אז לכן השכל והרגש ה משמשים בהרמוניה. כל אחד נותן את שלו. השכל נותן את הדיוק והוא קר בטבעו והרגש נותן את החיים והוא חם בטבו. ואם אתה נותן לחום אפילו כלפי מעלה לעלות בלא דיוק הוא עלול להגיע בכל זאת שאינם טובים. בפסקה קודמת. אז אז כתוב שקשה לתת אה מה צריך כאילו מתי הרגש ומתי זה נכון אבל כאן הוא מדבר על סוגיה אחרת האם יש א חיבור ויניקה של הרגש מהשכל או שזמן שכל לחוט זמן רגש לחוץ והרגש צריך לתת את כל החופש של הביטוי שלו אומר צריך שהרגש ינק מהשכל את ההדרכה