עולת ראיה - שיעור 40 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] אנחנו בסעיף ד רבי ירמיה אבא יתיב כמ דרבי זירה ואבוע אסקה בשמטא [מוזיקה] נג לצילויי ואבק מסרב רבי ירמיה קרא רא לרבי זירא מסיר אוזנו משמוע התורה גם תפילתו תואבה נו סיפור שלא צריך עיון גדול מגיע הזמן נגר לצילוי מגיע הגיע הזמן להתפלל ורבי ירמיה דוחק. הגיע זמן התפילה. אז רבי זרע אומר מילים חריפות מאוד. מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תואבה. אז מה? לא צריך להתפלל. מותר לאחר. מה? מה? מה התכוון רב זרע לומר? צריך בפשט. יכול להיות שמתכוון לרמוז על קשר בין רב לתלמיד. כמו תלמיד הוא צריך להיות קשוב לרב ולסמוך. על זה שהרב יודע לנהל את העניינים וגם הוא יודע את השעה והוא יפסיק בזמן הנכון זכ משמוע תורה הכוונה לשמוע לרבו ולא היחס בין תורה לתפילה אלא בין תלמיד לרבו אפשר להסביר כך אבל זה נראה ש יש פה גם אם לא בעיקר את ההסברה ש בעיקר אחרי שהגמרא מביאה את דברי רבא ורבמבנונה שכמעריך בצלוט הוא סבר זמן תורה לחוט וזמן תפילה לחוט כלומר זה היחס בין זמן התפיל תפילה לזמן התורה. ולכאורה בעצם רבי זירא אומר לו, כשאנחנו עוסקים לתורה לא נכון להילחץ מענייני התפילה, אלא אם כן כבר אין שום ברירה. אבל עשית את זה עוד כשהייתה ברירה היה עוד זה לא יחס רב ותלמיד, זה יחס תורה ותפילה. כל זמן שזה לא הקצה האחרון אז אדם צריך להיות שקוע בתורה ולא להתחיל לחשבן את זמן התפילה ואם הוא עושה כן אז יוצא שבעצם הוא מעדיף את העניין התפילה לעניין התורה ההבדל בין זה לבין הסיפור של רבא ורב אמנונה זה שאצל רבא ורב אמנונה רב אמנונה היה עסוק בתפילה והוא העריך בה. וכאן רבי ירמיה ורב זרע עסוקים בתורה. אז כשאתה עסוק בתפילה ומעריך בה, זה שלך תינה, שגם היא נתונה במחלוקת. אבל רבא סבור שמניחים חיי עולם חיי אישה מניחים חיי עולם מסכים חיי שעה. ורב מונה סובר זמן תורה לחוד זמן תפילה לחוד אבל כאן עוסקים התורה אתה כבר בתוך החיי עולם אז בתוך התורה להיות א נתון בשאלה מתי נתפלל כבר כשזה לא הקצה האחרון שמאלץ אותך לבטל תורה מדין אה שכל מצווה שאפשר אפשר לעשות על ידי אחרים מבטלים בשביל התורה וגם תפילה חוץ מרשבי וחבריו של תורתם ומנותם אז לכן הוא אומר מסירו סדום בשמוע תורה הכוונה אתה נתון בתוך דברי התורה ואתה מסיר אתה פועל פעולת השרה כיוון שאתה בתוך התורה אז גם כשאתה תגיע לתפילה התפילה תהיה תואבה שעולה באמת מסיר אוזנו לשמוע תורה גם תפילתו תואבה. הדרך הכי פשוטה להסביר זה שכש שני חברים רובן ושמעון מדברים אז רובן מדבר עם שמעון שמעון לא מקשיב במקום זה הוא מדבר אז רובן אמר לו אתה לא מקשיב לי מה אתה רוצה שאני אקשיב לך מוסר זו שמוע תורה שזה דבר השם אל האדם זה גם תפילתו הטבע ובאופן יותר מחודד בעצם זה לא רק מי מדבר אלא מי עושה את רצונותיו של מי בתורה הקדוש ברוך הוא פונה לאדם ואומר לישראל תעשו רצוני בתפילה ישראל פונים לקדוש ברוך הוא ומבקשים שעשה את רצונינו אז אתה לא עשה רצוני אתה מסיר אותך מלשמוע מה רצוני בכלל זה לא רק שאתה לא עושה את המצוות שזה עוד דבר ולרשע אמר אלוקים לך לספר חוקיי אבל אתה לא רוצה אפילו לשמוע מה רצוני אז איך אתה רוצה שאני אשמע מה אתה רוצה זה כמו מה מה ה תפיסה שלך שאני עובד אצלך מה זה זה תואבה זה תואבה לחשוב שמערכת היחסים היא שהקדוש ברוך הוא הוא עובד אצל האדם טוב אז עד כאן קצת א לבאר את הפשט האדם פונה מטבע נפשו אל רגשי הקודש שלהשלימם ולהציעם מן הכוח לפועל ממעמקי נפשו דרושה לו התפילה ‏Ah. אמנם בזרי יוכל לטעות בדבר אחד כללי שהרי כשם שיש לו נטיות רוחניות מצד טבע נפשו המשכלת כן יש לו המון רגשות לכמה חפצים ורצונות חומריים והנה זה ישכיל כל אדם שבהרחבת הרגשות השערות בלבב האדם אל עניינים החומריים בכל השייך להם אין טוב לאדם כי אם שיהיו מודרכים על פי משפט דעת התורה הנותנת צדק בכל אורחותיה ומדרכת את האדם בדרך טובה וישרה ובעזב נפש האדם לשיפות החומריות וכל התלוי בהן בלא מסומת התורה עלו ייפול בנופלים וידרוך דרך עובדן ומוות אבל בנוגע לשאיפות הרוחניות שבנפש שכללן הוא אהבת השם והתענג על טובו ועוד כבודו והמון הסעיפים המסתעפים ממקי הרגשות האלה יוכל האדם לחשוב שאינו צריך לפלס להן כלל נתיב לימודי. כי אם יעזוב את נפש על פי דרכה, תשגה באהבה צור עולמים תתגעגע, תכסוף, תרנן מקירות לב ותשפוך שיח ככל אשר תיסאה ארוחה העולה אל. ואם כלותן הרגשות הרוחניות של סעייפי התפילה יחשוב שאין צורך בהדרכה תורנית ובבוא את תפילה ימר לעזוב הלימוד התורני למענקי מולה של תפילה וכל לא חן ילמדנו ההכה מכל אדם שבאמת לא רק לשאיפותיו החומריות של האדם שמצ מצידן לבהמה נדמה צריך לסייג תורני להגבילן ולסדרן כי גם לשפותיו הרמות הרוחניות שהן מיסודי התפילה והנפיה צריכו להגבלה והערכה תורנית על כן המסיר אוזנו משמוע תורה לא זו בלבד שמון רגשותיו החומריות יפכו לתואבה ואין מורה דרך ומניגם בנתיב חיים והורה כי גם תפילתו אף על מי שהיא פונה למעלה מכל מקום באין הדרכה שכלית אלוקית המגבילתה תוכל להפך לרועץ וקלקול ולא תיתן את הפרי הטוב הרצוי וגם תפילתו תואבה ועל כן אין ראוי לאדם למהר לעזוב עסק התורה מפני התפילה כדי שיחוק בלבבו שגם לצד צד המעלה שבו לצד הרגש הקדוש הנסגב שהתפילה היא תוצאתו צריך הוא לשאוב ממעיני התורה את שיעוריו ועגולותיו לדעת כל משפטו לישרו בדרך החיים הטובים העולה למעלה להשכיל טוב, יש פה סוגיה עמוקה והיא ש המסיר אוזנו משמוע התורה גם תפילתו תואבה מסביר הרב אם אם נחדד אולי אפשרות של אבאמינה לולי אה אה למרות שהרב לא אומר את זה בפירוש אבל אפשר לומר שיש שתי מטרות לתפילה הרב רומז את זה אבל האפשרות הנמוכה היא כל כך מופקעת שהרב לא מזכיר אותו בפירוש וכאילו רק זה פשיטה שלו וזה שכביכול זה ודאי אי אפשר לחשוד את רבי אירניה חלילה חלילה בדבר כזה שאדם אומר למה אני צריך למהר להתפלל כי כבר לא ירד גשם זה זמן יש לי חולה בבית אז צריך עכשיו ברכת השנים צריך אה להתפלל מקירות הלב ירפואתו של החולה ושאר צרכים חומריים אז אני לא יכול להמשיך עכשיו ללמוד כי יש לי צורך גשמי דחוף אז מסירו סדום לשמוע התורה כדי לעסוק בעניינים הגשמיים זה פשיטה שזה תואבה. בעצם זה קצת הפירוש אנחנו הלכנו בו בהתחלה. פירוש ה אה פשוט וה א בותק נו זה לא מה החידוש להגיד ככה פשיטה שתפילתו תואבה. אדם שאומר כל הקשר ביני לבין השם זה רק שהשם יעשה את רצונותיי זהו זה זה זה בהמה טובה עמנו אבל ה פירוש של הרב הוא שזה ודאי פשיטה לא צריך להמר ובוודאי בוודאי אי אפשר לקשור את זה לרב ירניה אז מה עש הסיפור כאן הוא אומר התפילה המדוברת כאן זה התפילה הרוממה העליונה שמה התפילה הרוממה ועליונה עניינה זה קרבת השם געגועים כיסופים שפיכת הנפש נפש חולת אהבתך הוא אומר מי שמסייר אוזנם משמעת תורה בשביל נפשי כל אהבתך תפילת תואבה זה החידוש כאן כי רב ירמיה ודאי לא חשוד שהוא התפלל רק בשביל איזה צורך גשמי אלא שהוא היה בוער בנפשי כל התהבתך והגיע זמן התפילה והוא אומר אני בוער אני צריך להתפלל הגיע זמן ור רבי זירא מחדד ואומר לו גם נפשי כל תאוותך אם אתה פועל את זה לא מתוך היניקה והנעיצה של התפילה בתורה שזה מתוך התורה דווקא אז הנפשי כל התאוותך הוא טובה האם נפש כל אהבתיך יכול להיות תואבה זה פשוט שיש נפש חולת אהבתך קודם כל שהיא כמו צורך גשמי אחד אוהב כסף, אחד אוהב כבוד, אחד אוהב נפשיול את עבדך. באיזה מובן זה דומה? במובן שהשאלה מה הכתובת, מי העיקר. כשאדם אוהב כסף אז בוודאי שבפשטות זה האגו שתופס פה את המקום ומשעבד את הכל אליו. למה אני רוצה להיות בינים של כסף? רודף כסף, לא אזבע כסף. ככל שיש לי יותר כסף, האגע שלי מרגיש יותר חזק, יותר מרוצה, יותר אפשר ללטף אותו, לפנק אותו, זה הכסף. וכך גם הכבוד. אז ה כתובת בעצם של ה הנאה הגשבית זה ה אגו. האם יכול להיות שיהיה נפש את אהבתך שהכתובת היא ההנאה הגשמית במרכאות גשמית של האגו? אז זה שאלה עצומה בעניין האהבה. השאלה העצומה בעניין האהבה היא על זה אומר הרמק אומר למה לא כתוב בשום מקום בתורה על יראת השם שהיא בכל לבבך כשאתה נותן כותרת לאיזה קינוס בכל לבבך אתה לא צריך להסביר שזה אהבה כי הנראה לא כתוב בכל לבך רק על אהבה. שואל הרמק באמת למה אומר בכל לבבך כתוב חז"ל למה יש שני בתים בשני יצריך? כאילו זה פעמיים בית, פעמיים לב, בשני לבבותיך. יצר הטוב ויצר הרע. הוא אומר יראה עושים רק עם היצר הטוב. היצר הרע שלעניין שלנו מובנו הנאת האגו, הנאת עצמו, הוא בעירה לא מרוויח. להפך, בעירה הוא בטל, הוא משתעבד, הוא מתגייס ביראת העונש, הוא פוחד. ביראת החטא הוא מתגייס שהכל יהיה מתוקן ביראת הרוממות הוא בטל אבל הוא לא נהנה ואהבה אי אפשר לאהוב בלי להנות אי אפשר אהבה היא תמיד הנאה גם של האוהב ואז באהבה תמיד יש שאלה עצומה מה הכתובת של אהבה? כיוון שזה משני יצרך אז באמת אתה גם פונה אל מוסא אהבה שפה זהבת את השם אבל גם לא האגו שלך כי אתה נהנה באהבה נהנים נפש יכל את אהבתך זה מתיקס אז מה ההבדל אם אתה רוצה דבש ונופצופים או נפש חול את אהבתיך שהיא דבש ונופצופים רק האדם הבמי הוא לא מבין בדבש שהוא נופצופים אין לו הרגש של מה זה נופצופים אמיתי אז הנופצופים שלו זה שהוא אוכל דבש ובסוף הוא עלול להכיר אותו מרוב שזה גשמי ומוריד אותו מטה מטה מצא את הדבש שכל דייק הפן תסבנו בהקטו אבל אדם עם הרגש אצי אמר אני רוצה מתיקס הרבה הרבה יותר עמוקה, אבל הרבה יותר עמוקה זה האמצעי. מה המטרה? המתיקס. אז יוצא שגם אהבת השם יכולה להיות האמצעי לאגו. מה שכן, ביראת השם זה יותר קשה. אז היא סכנה גדולה. עכשיו איך פותרים את הבעיה הזאת? אז זה צריך הדרכת התורה. בלי הדרכת התורה אי אפשר לפתור את הבעיה הזאת. למה? כתוב שאין אין א חבוש מוציא עצמו מבית האסורים. מתוך האגו שלי אני לא יכול למצוא פתרון לשאלה הזאת כי בסוף אם אני אמצא פתרון מתוך האגו שלי אז מי שיהיה זה האגו שלי שפתר את הבעיה לכן עצם שמיית התורה ההקשבה להשם יתברך היא ה השחרור ההרפ פיה מזה שאני הכתובת אני אומר אני רוצה שאתה תלמד אותי איך לאהוב אותך באמת לכן אני לא יכול לתאר את ליבי לעובדך באמת בגלל שליבי רוצה לעובדך אני כל כך מתענג על זה שתמיד יהיה בזה סיגיל של הנעת עצמו אי אפשר להיפתר מזה רק אם אתה מתאר ליבי אז יהיה פה עבודת השם באמת ואיך מתארים את הלב בעבודת השם אז כמה מתפללים על זה אבל לענייננו כאן זה ההקשבה לתורה כשאני מקשיב לרצון השם יתברך באהבת השם אז אני יכול לתאר ליבי באמת לעבודתו וזה בעצם מה שרבי זיר רצה ללמד את רבי ירמיא לדייק כלומר אתה צדיק יסוד עולם אתה בוער לתפילה ו זה ג ג ג ג גרין הזמן הוא פריו אומר רבי יהודה לוי אתה אתה מרגיש עוד מעט את הפרי בשל אתה כבר מרגיש את כל הרוממות העליונה של קרבת השם שעל ידי התפילה את כל הנפש שיכו לתאוותך. כן. אבל אם אתה תיתן דרור לעניין הזה לבדו, לא תימלט מסיגים של תואבה בתוך התפילה. ורק אם יהיה נעיצה עמוקה מחודדת של הנפש כל הדהבתך והקשבה לרצון השם זה יציל אותך מהסיגים של התואבה ודאי תואבה כפשוטו לא שייך אצל רב ירמיה ורבי זרא לא חשד אותו חלילה בעניין הזה כן גם בתורה לכורה יכול להיות אה תיקון שליצור סיגים נכון נכון כל הדרכים בחזקת סכנה עכשיו אנחנו מדברים על הסכנה שבדרך הזאת אבל כל הדרכים חזקת סכנה איפה אנחנו מוצאים את החלק שאתה אומר זה הגמרא בנדרים ששואלת על מה עבדה לארץ למרות שלא ברחו בתורה תחילה הוא היה תורה בלי תפילה כל הגלות זה על תורה בלי תפילה שלא ברחו בתורה תחילה אז המהרל אומר מה זה שלא ברחו בתורת תחילה שלא היו דבוקים בשם שמיים של ברוך אתה השם נותן התורה מה נותן התורה לא היו דבוקים מספיק לגודל ערך ך התורה שלהם, העירה המופלגה והעליונה שלהם, לא הייתה מספקת להיות יראתו דווקא, לא יראה קודמת לתורה, אלא יראתו לפי גודל חוכמתו, אז צריך שעירתו תהיה יותר גדולה והיה להם חוכמה מופלאה וגם יראה גדולה, אבל לא לפי ערך חוכמתו. אז לא היה להם יראתו קודמת חוכמתו, זה היה צורך ועל זה עבדה הארץ. כי זה השיגים של התורה שרבי נחמן מברסלב שמדגיש מאוד מאוד את הצד השני. יש דברים שהרב זצל ורבי נחמן הם דומים אבל בעניין הזה זה מקצה לקצה. יש דברים שהרב וחבד מקצה לקצה כמו בביטוש לעומת ה חיזוק מהאור האלוקי שנמצא בכל וגם אצל א הבאים לחזור בתשובה אורות התשובה ורפב אז פרק כט בתני זה משהו אחר לגמרי מקצה לקצה אבל בעידן הזה זה אז רבי נחמן מאוד חושש ל אה הסבר לתוכן של דברי המהרל שלא ברכו בתורה תחילה שכל הגלות באה על זה ולכן כל הזמן הוא מדבר על א התבודדות ישפוך צריכו לפני השם ושיפנה לשם יתברך אחרת התורה מסוכנת מאוד ורבי נחמן מדבר המון על הסכנה של החוכמה, שאם חוכמתו גדולה זה סכנה עצומה. נדמה שהרב פחות אה חשש מהדבר הזה. להפך הוא רבע מאוד בענייני החוכמה. אם כוודאי שיש אמת פשיטה ואפשר למצוא ברב שצריך יראתו דווקא שתקדם לחוכמתו אבל הוא לא ראה את הסכנה הגדולה בחלק הזה הוא ראה סכנה יש אותה וצריך להסביר אותה הנשמות של ליטא הסכנה שלהם הייתה שהנפש שכל אהבתך לא יהיה טהור אז היה צריך לדבק אותם בחוכמה. הנפשות של אוקראינה זה לא רחוק. הנפשות של אוקראינה אז הסכנה אומר רבי נחמן זה שמתוך החוכמה אז יהיה לך כזה תקיף אצל חוכמה שכבר לא תהיה דבוק בנותן התורה אז אתה צריך להיזהר עם חוכמה. כן. ש כאילו זה נשמע שכ אומר שרבי נחמן מאוד מאוד מאוד הרגיש את הצד של התפילה אבל זה בדרך כלל שהוא מדבר על תפילה לא תפילה ביחס לתורה שהוא מדבר על תפילה ביחס לתורה הוא גם מדגיש מאוד את בחיפות אפילו תורה א' את הצד שהרב זן מדבר עליו פה שרק על ידי התורה יכולה להתכבל התפילה ושיש סכנה בתפילה עצמה בתורה א' יש סכנה בתפילה בפני עצמה. כן. הוא אומר שק על ידי התורות מתקבלים כל התפילות והבקשות שאנחנו מבקשים ומתפללים. הוא ממש כאילו מדבר שם על ה על ה על זה שבן אדם יכול להתפלל והוא לא בקושה להשם כל מיני עקרונות כאלה. זה שעל ידי התורות מתקבלות התפילות זה לא אומר שהתפילה לוודאי סכנה לא נראה לי שזה מה שהוא אומר זה שמה שהם מעיינים בברסלב אולי דקדקו ככה בסדר אתה גם דקדק בברסלב לא נראה לי שזה הפשט שמה אבל תורה א' היא תורה מאוד מאוד יקרה כדי אה אנחנו רואים היום לא מעט אה אה עיסוק בברסלב שאסור אסור עשוי להיות עלול להיות איבוד השכל ברצון ובכוונה תחילה כלומר א [מוזיקה] לעזוב את השכל, לזרוק את השכל. הבעיה היא שמי שזורק את השכל אחרי זה אין לו. אז איך הוא הסתכל בשכל שהוא בכל דבר? אז תורה א' היא זה גם זה שהיא תורה א' זה אבל זה וורט. בכלל וורט לא יצאנו. האם רבי נחמן פעמים רבות מספור מדבר על הסכנה שבשכל? האם הוא מדבר על חשיבות התפילה? כן, תעשה אחד ועוד אחת. זה פשוט התמונה פשוטה. יש תורה א' כי בכל תורה, בכל חכם יש התקללות של כל הצדים. הוא ראה גם את הסכנות האלה וגם את הסכנות האלה. אנחנו לא בירים עכשיו האם רבי נחמן לא ראה בכלל שיש סכנה בליבלי בליזרוק את השכל? ודאי שובה מי יש לנו איש שכל כמותו אתה גאון הגאונים עמוק העמוקים אבל ה היה לו שכל מיוחד אבל ההתקללות זה לא המבט הכללי של התורה של גדול יש בוודאי שהוא אומר גם את ואנחנו הרבה פעמים מתווכחים עם איזה זרמים בברסלב על ידי תורה א'. יש בקלטות ארכיון הרבה. אבל עדיין המבט הכולל הוא מאוד מאוד ברור שבברסלב השכל הוא הסכנה והתפילה היא הפתרון. וב השכל הוא הפתרון. והתפילה היא הסכנה. זה בזה הם קצת קצוות. אולי המילה קצת זה רק בגלל שהבן שלי מתחתן היום. הזה זה אצילות ועדינות נפש מיוחדת ירדה עליי. ואם לא אז לא הייתי אומר קצת. איזה מי סכנות יותר קרובה אלינו היום? השאלה איך קוראים לך באיזה ישיבה אתה לומד? איזה יום היום? אנחנו זוכינו ללמוד מכל המאורות יחד. והקדוש ברוך הוא שלח אותנו לכשר בין תמונות שונות. הרב בעצמו הוא כזה. זה לא אומר שהתפקיד שלנו זה התפקיד של הרב. כמובן אנחנו התפקיד שלנו זה במקום שלנו. אז אה כבר הרבה זמן לא פגשתי. חנה פגשתי תלמיד חכם נקידת יקר שבעיקרים שכואב לו על עניין התפילה מאוד הוא דיבר על העניין הזה שכואב לו עניין התפילה שהוא שהוא רב הוא מדבר על ה עניין התפילה ו דיברתי לסוגיה ש א קשורה לעניין הזה או בכוונת עניין התפילה והוא דיבר שהיה גל של קר ליבח ואנשים חשבו שזה יפתור את עניין התפילה וזה לא פתר והועיקר זה בעומק הדעת כאילו גלים של רגש זה לא זה לא מה שמשנה כבר הרבה זמן לא שמעתי את הטענה הזאת ולפני כבודו הוא מובגר ממני הוא תלמיד חכם באמת יקר מאוד וגם לא הייתה סיטואציה להעריך אז אני הקשבתי רוב קשב לדבריו אבל האמת למיטה זה שאני לא לא נותן להסכים לדבריוא א' קר ליבך לא פג מן העולם זה לא תופעה שחלפה ו בעיניי טוב שכך אפילו הייתי אומר זה תופעה שהולכת ומחלחלת וגם במחוזות שקר ליך היה איסור חמור לפני 10 שנים בלבד. היום הוא כבר א על השולחן ו ויחד עם התנועה הזאת הגיעו עוד הרבה א תהליכי רגש א יקרים וקדושים בעיניי. זה לא מה שאין בהם סכנות. גם לאנשי השכל התקיף יש סכנות כל הדרכים חזקת סכנה זאת האמת למיתתה וטוב שכך איזה אושר יש שכל הזרחים לחזקת סכנה אחרי תינו נכדומים וחסרי קול ערך אתה יושב על זר דפנה ישן חורף נוכר לך ואין לך את האירנות הנצרכת כדי להיות להיות א מגוייס, רמך ושסה, להיות דבוק בשם. אבל זה שיש לך סכנה כאן אתה ער מאוד. סכנה זה דבר מאיר באופן יוצא דופן נכון אדם ישן, אתה חושב את הבן אדם הזה אי אפשר להאיר בחיים אבל פתאום יש שם מול זוקים אש אש פום הוא כמו טיל כאן. סכנה יש לה כשרון לעורר באופן מופלא. אז כשאתה סובל כביכול מסכנות כל הזמן אתה אר כל הזמן אתה לומד תורה ואתה אר להשם יתברך אתה מתפלל ואתה אר להשם יתברך יש לך רגש ואתהר להשם יתברך יש לך שכל ואתה רשם יתברך איזה מזל הדבר הכי נפלא שקרה לנו בחיים זה שכל הדרכים מחזיקת סכנה אז אנחנו רים כל הזמן אחרת היינו חורפים את כל החיים כמו דובי כותב אבל האמת היא שכל הדרכים עסקת סכנה ובדור שלנו אנחנו צריכים דווקא לכל הדרכים וכל אחד צריך על פי הדרכת רבותיו על פי ניסיונו ושיקול דעתו לבחון כל פעם איזה סכנה גדולה ויותר מזה זה איזה ערנות תדייק אותו ותרומם אותו ות תקרב אותו להשם יתברך וזה זה חלק מהעבודה ו אני תמיד אולי אני אחזור לחלון ורט נפלא של אבא שלי אבי מורי על אבא שלו לא לפי הספרים הקדושים נפגוש אותה היום. נכון כך כתוב ש ה הסבים באים לחתונה אז א זמן טוב להזכיר אותו. אז אני התחלתי ללמוד לשאול את ציר ו באתי מבית חסידי. התחלתי להביא כל מיני א משפטים ששמעתי כי הצפצוף הזרזיר בלי לעיין בהם והאבא שלי סבר לפחות נגיד את זה ושמו שגם חלק מאלה שאמרו לי את זה אמרו את זה כצפצוף הזרזיר ולא ינו בזה דורך אז אני הבאתי שאחד הרבנים אמר שהשכל הוא קבוע וניצחי והרגש הוא דבר חולף. סיפרתי את זה לאבא שלי, אמר לי על מה אתה מדבר? השכל זה דבר חולף והרגש הוא קבוע וניצחי. הנשמע מוזר. כל מי שמתח מתח בין קבוע וניצחי לחולף בנוגע לרגש ושכל עד אז ששמעתי תמיד כולם אמרו שהשכל הוא קבוע והרגש הוא חולף הוא אומר לי מה פתאום אני אוכח לך הוא ידע להוכיח אומר תגיד לי אהבת אבא לבנו זה רגש או שכל רגש זה קבוע או חולף קבוע זה אני אצחי הוא אמר אתה לומד סדר בוקר אתה אומר סמורה היא קבוהה אז שמ אתה ממשיך לסדר בוקר אתה ממשיך לסדר בוקר אומר לא לא בעצם נראה אחרת ממשיך גם את זה כל צמרה היא חולפת אומר השכל הוא הדבר החולף הרגל שהוא הדבר קבוע ונצחי הוא אמר סליחה שאני אומר לך אבל קצת שכל לא זיק סברה האמת למיתה היא שיש צדדים בשכל שהני צחים ויש סרים שהם חולפים ויש דברים ברגש שהם ניצחים ויש הם חולפים ולהגדיר את זה ככה זה לא עניין פשוט בכלל זה לא עניין של מה בכך זה סוגיה עדינה עמוקה צריך הרבה הרבה הרבה אישוב הדעת להגיד מתי זה ככה מתי זה ככה וזה דק לפני מדק עד לא ידוקדק ו הרבה שכל קיבלתי בהסבר הזה אז הסכנות של היום הם גם וגם אשרנו שזכינו שכל הדרכים שלנו חזקת סקד ‏Ja.