עולת ראיה - שיעור 34 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] טוב, בוקר טוב אנחנו מתחילים היום תפילה ותורה יש דפים שזה כל הדפים נעלמו ב שיפוץ טוב בפעם הבאה בעזרת השם אולי כדאי להחזיר לפה את הארון. לא צריך לשאול את א יוחאי. תפילה ותורה. התפילה משמשת להכניס את כל התורה וכל העבודה, כל החוכמה וכל ההופעה. בתכונה טבעית ומעמד נפשי קבוע והיא חיי שעה היא התפילה חיי שעה כלומר שמחייה את השעה להיות עומדת ישר מול יניקת שפע חיי עולם אבל התורה חיי עולם היא למעלה מהטבע וכשיש טבע אז מעלת הניסים גדולה ועליונה מאוד אבל כשהטבע מתדלדלת נקראים הניסים תרחה כלפי ישמיה וגרעון של שינוי סדרי בראשית. כמה גרוע אדם זה שנעשה נס בשבילו. ככה אומרת הגמרא. ואננו מתפללים להעמיד את הטבע למען יהיו כל חיי עולם מבוססים אצלנו ומכוונים לקביעות תכונת חיי שעה. המופיעה תמיד בקרבנו. כל הנשמה תליה על כל נשימה ונשימה הילול מיוחד. הוא מתכפל שעה ועולם והיה לשעשוע בחוקותיך השתעשה ושאה בחוקך תמיד. אז אה יש את המקור של זה? מה המקור של זה? מה? לא ש גם אבל של כל הפסקה. טוב, בינתיים נמשיך. אז כדרכנו מה קובץ ו קצמת אה סגנון יותר א קבצים וכדרכנו אנחנו נתחיל ב סיום בפסוק המסיים שהרבה פעמים כל הפסקה היא בעצם באור שלו ו נראה שהרב דורש כאן יש פה בחינה של דרשה שהרב דורש כאן את השורש שעה שמצד אחד הוא נאמר לגבי התפילה חיי שעה מצד שני ושעה בחוקך תמיד אז הכפילות הזאת של ושאה בחוקיך תמיד וחיי שעה יוצרים עוד א כפילות וזה המילה שעשוע מילה שעשוע היא מילה שיש בה פעמיים את ה שע אז שע כפולים בעצם אומר הרב זה מצד אחד התורה שהיא תמידית ושאה בחוקך תמיד מצד שני חיי שעה וה הצירוף הזה בלשון העברית נכון לדרוש אותו כ אז והפריה הדדית בין התפילה לבין התורה. פעם שמעתי מהרב יצחק שישוע זה כמו אל קין אל הבלחתו שעה. ששעה זה פנה לפנות. וכמו כי פנה היום עברה הרזמן אז שעה זה הכוונה היא שהיא פנתה פינתה את מקומה אבל שהשוע הוא אומר זה שילד במבוגר הולך ליעד אבל כשילד מגיע לגן שעשויים הוא לא הולך ליד הוא משת תעשה הוא הולך מכאן לכאן ואחרי זה מכאן הפוך הוא פונה לכאן פונה לכאן היעד הוא לא הדבר העיקרי השוע שבדרך הוא עיקרי אז לכן אפשר לפנות מכאן לכאן ומכאן לכאן וכאן באמת יש גם כן פנייה הדדית בין התורה ובין התפילה בין מה שבתוך גדרי המציאות והטבע ובין מה שלמעלה מגדרי המציאות והטבע אז נתחיל רק נדמה לי שנכון להעיר פה פה אחרי ההתלבטות זמני שכון להעיר פה שלא בהכרח שהרב מתאר כאן את כל ענייני התורה והתפילה יש עוד עניינים שלא מבוארים כאן ו יש כאן ביטוי לצדדים מסוימים במה היא תורה ומה היא תפילה. טוב, אחרי ההקדמה הזאת אז נראה את פסקה מהתחלה. התפילה משמשת להכניס את כל התורה וכל העבודה, שזה דבר שצריך הסברה. לכאורה עבודה לאן היא שייכת? לתפילה בעצמה. אז מה זה להכניס את כל התורה וכל העבודה, כל החוכמה וכל ההופעה בתכונה טבעית הוא למד נפשי קבוע והיא חיי שעה כלומר שמחיה את השעה בהיות עומדת ישר מול יניקת שפע חיי עולם אז נראה נראה את הדברים ואחרי זה נעיין בהם יותר. אז קודם כל זה ברור ש כשאדם לומד תורה אז ה הקרבה שלו לתורה והאהבת תורה שלו והדבקות שלו בתורה היא נתונה ל שינויים. לא כל פעם ולא כל שעה ולא כל אדם זוכה לאותה דרגה של דבקות בתורה דרגה של אהבת [מוזיקה] תורה ואם ניקח דוגמה שתי תפילות שהם ישירות מדברות על זה תפילה של וערבנה והתפילה של א אבינו אב רחמן תן בליב בנו להבין ולהזכיל אז מה התפילות האלה נועדו הם לוקחות את הקישור שלנו אל התורה ומעוררות בנו תשוקה יותר עמוקה ומפותחת ללימוד התורה שזה יערב עצם הבקשה שזה יערב היא כבר פועלת איזה זה התחדשות של ערבות באישיות. אבל זה לא רק התפילות שהם נמצאות באופן ישיר אה מדברות עוסקות בעניין לימוד התורה אלא גם בכלל התפילה. בוודאי כשאנחנו אה עוסקים ובני ירושלים אז אנחנו רוצים ש כל ענייני התורה שכשליש מהם מותנה בירושלים הבנויה כל הלכות הקורבנות ועוד הלכות שנלוות לזה זה הם קשורות לירושלים וכל התורה לא מתקיימת במילואה אלא על ידי בניינה של ירושלים אבל אפילו כשאנחנו אומרים אש שהוא ברא את שלק וגיתו רוח שרה עושה דברו שזה לכאורה הסתכלות בעולם גם זה בעצם הכנסה קצת התורה לתוך התכונה הטבעית כי וואו תודה רבה כי התורה היא הגילוי של האור האלוקי שבמציאות הסתכל באורייתא וברא עלמה כשאנחנו מסתכלים על התורה כצרור הוראות, הדרכות, גזרות, הגבלות של מי שחי בעולם הזה, אז התורה היא מנגדת ברמה גבוהה בדרך כלל את המציאות. זה מחביד מאוד ואולי אפילו מה שאומר זה לא רק שזה לא מצרך, זה מפריע. יכול להיות שאדם יהיה יותר מפותח ויגיד עיר פרא אדם יוולד אדם עלול להיות אפקר ומופרעו ליפול במקומות רחוקים מאוד אם לא יקבל הדרכה איך ליישר את א דרכיו אז התורה עוזרת לך ללכת בדרך נכונה וישרה ולהיות בעולם הזה באופן מוצלח. מוצלח נפשית, מוצלח רגשית, מוצלח בן אישית, מוצלח חברתית, מוצלח מוסרית. אתה צריך להצליח ללכת פה בדרך טובה והתורה מסייעת לך. אבל האמת היא שהתורה היא לא רק שהיא לא מפריעה אלא מסייעת, היא בכלל סיפור אחר לגמרי. סתכל בורייתא וברא עלמה זה אומר שהמציאות חיה מהתורה כל החיים האלוקיים שהם אלה שמעמידים את המציאות מפתחים את המציאות זה הכל התורה זה הקשר שבין עשרת הדיברות לשרה מאמרות עשרה מאמרות הפנימיות שלהם זה עשרת הדיבות אז כשאדם אומר רוח שרו עשה דברו הרים וכל גורות עץ פרי וכל ארזים אז הוא מפנה עצמו הוא מתבונן בחיות האלוקית של המציאות ובזה בעצמו הוא מפנים את התורה שהיא החיים האלוקים של המציאות אף על פי שזה לא קורה בצורה ישירה ומודעת ואולי הכוונה העיקרית כאן היא באופן בכלל הרבה יותר כללי וזה לא בפרטים כמו שניסינו עד עכשיו לבאר אלא בכללות לאדם יש שני קשרים עם השם קשר אחד עם השם יתברך זה שהשם נתן לנו את התורה. והקשר השני עם השם יתברך זה שהשם יתברך מתגלה ו מחיה וא אנחנו קשורים אליו בכל עת ובכל שעה. כשאני מתקשר לשם שנתן לי תורה וסיני שהיא אמת ניצחית שלא תהיה מוחלפת אני לא עוסק ואולי אפילו מתעלם ואולי אפילו מוחק את חיי השעה את המציאות היומיומית הזמנית בעולם הזה כי כשאני לומד עכשיו הלכות בויר אז אז או או לא שלום לעבוד פה עכשיו שני לא עוד 20 דקות בנתיים תעשו דברים אחרים כן יהיה לכם עוד חצי שעה כמה עוד חצי שעה אותנו לעבוד צריך לדבר עם יוחאי עכשיו יש פה שוב זאת אומרת אולי צריך לעשות את השיעורים למטה אז תנסה לת ממיוחי אה אז כדי שהקשר עם השם יתברך התחלנו בהלכות בוירר לברוח פסולת מתוך אוכל בשבת זה אסור ממד אז מעמד הר סיני זה אסור בזמן התנאים זה אסור מזמן המוראים זה אסור בזמן הראשונים בזמן האחרונים והעיון מה הוא בדיוק עדר בורר שמוחב בהגלטל הוא נכון אז ונכון היום באותה מידה אין שינוי הזמן שעבר ממתן תורה עד היום הוא לא פאקטור, הוא לא בעל משקל באור האלוקי שיש בהלכות בוער. וכשאדם הולך לומד הלכות בו, הוא לומד עניינים עליונים שהם לא קשורים לסדר הזמנים. אם כי זה שייך לשבת דווקא אבל הלימוד של בואר לא שייך לשבת דווקא זה לא שלומדים הלכות בואר רק בשבת ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל מפור אז אם כן הוא דובק באלוקות באופן שהוא באופן שהיא היא האור האלוקי מתגלה למעלה מסדר הזמנים ולעומת זאת כשאדם אומר אש הוא ברד שני ככיתו רואה עשה עושה דברו הוא לא מתכוון שכרגע יש ברד כרגע אין פה ברד אבל הוא מתכוון לזה שכל התהליכים הטבעיים שבאים בזמנים מסוימים כל אחד לפי עניינו לפעמים יש רוח שרה ולפעמים אין לפעמים יש ברא ולפעמים אין אז זה שייך לזמנים ולכן באמת בסוף הללויה אנחנו רואים כל הנשמה על כל נשימה ונשימה כי התפילה היא עיסוק בהתגלות אלוקית בתוך המציאות ובתוך חי הזמן אז זה שאדם הוא גם לומד תורה וגם מתפלל, הוא מוסיף בתפילה למשוך את האור האלוקי שמתגלה למעלה מגדרי המציאות, למעלה מגדרי הזמן, שזה המציאות כאן בעיקר, לתוך גדרי המציאות, לתוך גדרי הזמן לכן זה נקרא חיי שעה, שזה עניין הזמן דווקא, לא חיי מקום שיש למעלה מהמקום בתוך המקום כאן זה בעיקר שייך לזמנים, לתהליכים, לשינויים. אז כשאדם מתפלל אז כל התורה נספגת באישיות המשתנה. כשאדם לומד אז האישיות מתרוממת מעל השינויים שלה ועוסקת בדברים נכונים ואמיתיים ללא קשר לזמן וכשהוא מתפלל אז הוא מספיק את אותה דבקות גם בתוך הזמנים למה הרב קורא תורה ולא קורא דבקות דבקות זה שם שמשמש לשניהם. יש דבקות למעלה מהזמן ויש דבקות לתוך הזמן. התורה זה הדבקות למעלה מהזמן והתפילה זה הדבקות בתוך הזמן. י התפילה אדם מכניס לקורבה בתוך הלמעלה מהזמן. בתוך הזמן. האור האלוקי של בוירר על ידי הפסוק דזמרא נכנס להעיר ולהבהיר את הזמן שלך את השינויים בתוך המציאות מה שאין כן כשאתה לומד בואירך כאילו העולם עומד מלכת אתה ואביאי ורבא כביכול עומדים יחד יראה בעל השמועה עומד לנגד עיניו אין עולם, אין זמן לא עבר זה לא מכונת זמן זה מכונת מעל הזמן אתה יושב עם ביתי ורבול לומד בעירך אבל בתפילה אז רמס ציפור כנף שכל הזמן עפים וזזים משתנים ונמצאים בתוך המציאות ותחת הזמן איתם אתה אומר הללויה טוב, עדיין נשאר לנו להבין למה הרב אומר כאן משמשת להכניס את כל התורה וכל העבודה על הפוק לו בכל ש בתורה לא לא זוכר שלא לעובדו בכלל בכם זא תורה לא זוכר רבי זה הבדוק כלום בטח יש דבר כזה היחס בין החוכמה או שכואר יפה שלכאורה מה שה מכוון אותנו לפתור את זה אולי זה שהתורה והעבודה זה מגביל לזוג הבא כל החוכמה וכל ההופעה. עכשיו ה לפי זה העבודה פה זה לא עבודת הלב אלא עבודת מה שאנחנו עושים רוב היום זה עבודת ה שכלומר העיון וההופעה זה הצד השני של המטבע בלימוד התורה בלימוד התורה יש עבודה עיונית של העמכה בתוך דברי התורה, אבל יש הופעה שפתאום יש הערה שכלית א איזה הבנה שבה מחמת עבודה אלא מחמת איזה הערה והיא ניצוץ דניצוץ דניצוץ של רוח הקודש כלומר שאדם לומד סוגיה ו מעיין בה ולאט לאט הוא חוסף יותר ויותר את מעמקיה. זה כל התורה וכל העבודה. אבל כשלמד אדם לומד סוגיה ופתאום יש לו הברקה שמראה לו את כל הסוגיה באור חדש. זה הופעה. וכשאתה ברגע אחד רואה אור חדש על הסוגיה אז זה סוג של הערה. הופעה מלמעלה ובלימוד כאילו בעצמו יש שני צדדים יש מלמטה למעלה שזה דומיה דת תפילה מלמטה למעלה נקרא עבודה וזה באמת עבודה רע שתפילה זה עבודה שבלב ולימודים זה עבודה שבמוח והופעה זה שיש בלימוד תורה שאדם זוכה אחרי שהוא מעיין שפתאום א מבריקים לו הברקות ויש קשר בין זה לזה. ככל שאדם מעיין יותר כך כולי ואולי. כי האיום תלוי ב בחירה של האדם והופעה היא באה בהפתעה. היא באה מלמעלה היא מתנה. ובכל זאת המתנה חלה יותר ויותר ככל שאדם מעיין יותר. אז יש קשר בין העובדה להופעה ובכל זאת זה לא לא אותו עניין. יש חכמים שעיקר כישרונם בעבודה ויש חכמים שעיקר כישרונם בהופעה. אבל גם מי שיש לו יותר נטייה להופעה הוא ודאי צריך עבודה. דרך אגב בהקשר הזה יש גם צעד הפוך משלים. יש שאלה שהיו שואלים בישיבות האם רבי עקיבא התכוון לכל מה שרבי עקיבא איגר הסביר בדבריו? ככה ומה התשובה? אז הרב עונה על זה בסוף מאמרי הראייה שהראשונים יש זה עוד מקורות שהראשונים באיחוד תנאים קדושים רבי עקיבא מרוב טהרה נפשית שזה תלוי בעיקר בתיקון המידות המידות שלו הם היו כל כך מתוק שכש כשהם למדו סוגיה מיד הישרות של הסוגיה העירה לפנינו והם לא היו זקוקים לו לכל ה עיונים היה להם הופעה של ישרות שכלית זה לא עבודה שבלב זה עבודה שבמוח אבל כשהמידות מאוד מתוקנות אז מיד אתה רואה את היושר האלוקי שבדבר כבר וכשה מידות לא בדרגה של תנאים אז משהו נאחר ואתה לא רואה מיד ואז אתה צריך את כל החשבונות בשביל להבין מה האמת הרב משה זה להכזרת להשבת עבדה בסימנים לעומת בתביעות עין מי שזה שלו הוא בתביעותה יודע מיד להגיד זה שלי או זה לא שלי. הוא לא צריך סימנים והוא אפילו הרבה פעמים לא יודע סימנים. אחד צריך לפגוש בן דוד שלו שואל תגיד יש לו משקפיים או אין לו משקפיים וואלה לא זוכר. אם אתה לא זוכר אם יש לו משקפיים או לא אז כשאתה תפגוש אותו איך תדע אם זה הוא או לא או זה לא יהיה בעיה אני מיד אדע אם זה הוא או לא. אני לא זוכר אם יש לו משקפיים או לא. כלומר, יכול להיות שאני לא יודע מהסימנים וודאי לא יודע איזה צבע יש למשקפיים שלו, אבל אני אזההר אותו מיד. זה תפיות. זה משהו הרבה יותר עמוק מהפרטים. רק כשאין לי זיהוי בתביעות עין, אז אתה מחפש מישהו. תדע, יש לו משקפיים והם בצבע כזה וכזה ובצורה כזאת וכזאת. יש לו פאות כאלה וחולצה כזאת וסימנים עד שעל פיהם אתה יכול למצוא אבל זה דרך ארוכה מלאת פרטים וצביעות היא אחת כוללת וכלעת אז הראשונים בגלל שנפשם הייתה זקה הם מיד קלאו למטרה והאחרונים היו צריכים הרבה סימנים זה דומה לזה שאומרים שה הקלאים של המזרח והמערב א היו קרובים בדרגתם מספרים של פעם בכל זאת המזרח היה עוד טיפה יותר טוב מהמערב ויו אומרים שהסיבה היא שדרך הלימוד שלהם אחרת לג לגמרי אמר הרב לומד לך איך להחזיק איך זה אתה יומיים שלושה לומד להחזיק את הזה למשוך ואז מתחיל א במטרות קרובות יותר לקלוע ואחרי זה מטרות יותר רחוקות זה אנחנו מדברים על חץ וקשת ומטרות יותר רחוקות ועוד יותר חוקות ועוד ועוד עוד עוד פעמים רבות עד שאתה יודע לדייק יותר ובסוף אתה נעשה כל מקצוען ואתה יודע לקלוע מצוין כמעט כמו במזרח. איך לומדים לקלוע במזרח? אז בהתחלה לומדים חצי שנה רק לעמוד ולנשום. אין אתה לא רואה בכלל קשת. אתה רק לעמוד ולנשום. אחרי זה אתה לומד להחזיק את הקשת. אין חץ. חצי שנה רק להחזיק את הקשת. אחרי זה אתה חצי שנה לומד למתוח את החץ על הקשת. אתה לא יורה פעם אחת. רק לומד איך למתוח. איך שהכל יהיה זך ו ישר פנימית. ובסוף אין מטרה. אתה לומד לראות היינו לשחרר את החץ ברגע הנכון. ומהו הרגע הנכון? כמו תפוח שנופל מהעץ. עכשיו אתה צריך שנה לשחרר את החץ כמו תפוח שנופל מהעץ. בסוף השנתיים וחצי האלה שמים לך מטרה. אם לא קראת בול הכל מהתחלה. זה סוג אחר לגמרי של תהליך, זה ישרות פנימית. אז הראשונים נכון הוא הרבה יותר בהופעה והאחרונים יותר בעבודה ושניהם זה תורה. אז אם כן, התפילה משמשת להכניס את כל התורה וכל העבודה, כל החוכמה וכל ההופעה בתכונה טבעית ומעמד נפשי. קבוע תכונה טבעית לא של כישרון הלימוד אלא של האור האלוקי שמופיע בתורה והיא חיי שעה כלומר חיי השעה כלומר שמחיה את השעה להיות עומדת ישר מ יניקת שפע חיי עולם כלומר אם אדם לומד תורה ובשאר הזמן לא מתפלל אז הוא מתקשר למשהו למעלה מהזמן ויש נתגמור בין זה לבין מה שקורה בתוך הזמן שלו מה שקורה ביחים האישים שלו יכול להיות שהוא לא נתקל בבוירר בשבת הזאת לא היה לו צורך להוציא לא אוכל מתוך פסולת ולא פסולת מתוך אוכל אוכל מה היה לו? ללכת לחברים לסעודת שבת לחזור לשים על הפלטה להוריד מהפלטה לשטוף כלים היה לו שבת מלאה וקדושה אבל בלי קשר לבירך אז הוא קשור לבוירך שהוא למד יכול להיות שזה גם היה לפני הרבה זמן הוא עדיין זוכר אבל זה מאופסן בזיכרון אבל כשהוא מתפלל בשבת אז השבת נעשת מלאה באור אלוקי ואז כל התורה של שבת נחז גילויים בתוך גדרי עולם הזה של שבת השבת שלי השבת של המציאות איך התפילה פועלת מה איך התפילה פועלת בגלל שבתפילה אתה מתייחס ל מה שקורה לך לא למה שהאמת ישמח משה דת חלקו וגם אם מנוחתו יש כאלה או ישראל אמך נתתו באהבה אז אני עומד בשבת ואני אומר יש פה מתנה אלוקית עליונה הקדוש ברוך הוא לא נתן אותה להם נתן אותה רק לי אז ישמחו במלכותך שורי שבת וקורא עוני רק בחלקים הפרטיים כאילו של התפילה לא לא כי ישראל מחלת אותה באהבה זה גם הכללי זה לא רק חיי שעה של הפרט זה גם חיי שעה של האומה ואפילו זה יכול להיות חיי שעה של כל העולם כולו מלוך על כל העולם כולו בכבודך זה גם חיי אישה יש שובר שנדקתו זה לא אדם הפרטי זה השינויים שבתוך המציאות מה שאין כן בוירן זה אמת אלוקית צרופה שלמעלה מלהיות משתנה אין בזה שניסה של התפילה רק שבח אבל הם משבחים מתוך המציאות המשתנה הם לא משבחים מתוך ה יש תמיד התקללות אז יש א איזה ברכות שאדם אה א נגיד בסיום מסכת אז הוא אומר פסוקי ברכה ותהילה על זה שהוא סיים את המסכת אז יש כאן איזה תפילה על התורה אבל אה אבל התורה עצמה היא לא שבח התורה עצמה היא אמת של אור אלוקי שלא תלוי בזמן אבל התורה חיי עולמי למעלה מהטבע היא מקור כל חיי הטבע סתכל באורייתא ברעלמה לכן היא לא משתנה על ידי שינויים במציאות מה שבכל זאת יש שינויים בהלכה ואין שינויים בהלכה הלכה לא משתנה אף פעם אבל האם לברור פסולת מתוך אוכל מותר או אסור זה תמיד היה אסור אסור בשבתות אבל זה תמיד היה מותר בימי חול אז התורה משתנה משבת לכול התורה משתנה לא גם בחול זה אסור בשבת וגם בשבת זה מותר בחול התורה לא משתנה הזמן משתנה התורה אומרת תמיד שלברור אוכל או פסולת מאוכל זה אסור בשבת היא אף פעם לא משנה את דעתה בעניין הזה וכך כשאנחנו אומרים נחלשו הדורות לאיזה עניינים ומקילים יותר בצומות כי הדורות יותר חלושים אז התורה מאז ומעולם אומרת שבדורות חלושים צריך להקל בצומות רק לא היו דורות חלושים אז זה לא היה רלוונטי אבל כל מך רחמי ישראל אומרים להגיד אל ביום העצמאות זה מי סיני צריך להגיד הלל ביום העצמאות עכשיו לא היה יום העצמאות מסיני צריך להגיד לקרוא מגילת אסתר בפורים עדיין לא התגלה באיזה אופן בדיוק מתי זה יהיה בדיוק טוב אז הזמן הביא את פורים והביא את קריאת המגילה אבל בעצם לא תס כל אשר רוחה זה כבר מסיני אומרים לך אתה תקרא מגילה ופורים זה לא לא השתנה שום דבר מה שהשתנה זה שנייה פורים ולכן התורה היא תמיד חי עולם וממילא היא למעלה מהטבע וכשיש טבע אז מעלת הניסים גדולה ועליונה מאוד אבל כשהטבע מתדלדלת נקראים מנסים טרחה כלפי ישמיה וגרעון של שינוי סדר סדרי בראשית כמה גרוע אדם זה וכאן יש סוגיה שיש על הרכות דברים ברב בכמה מקומות בישראל לתחייתו אורות הקודש ועוד מקומות שסוגיית הנס והטבע ההבנה הפשוטה של האדם זה שהטבע הוא מסתיר והנס הוא גיל אלוקי. כשאתה הרגיל שהים הוא לא יבשה והמטה הוא לא נחש ופתאום בדבר השם מטה נהפך לנחש. בעצם יותר כדאי לומר נחש נהפך למטה. נכון? אה למרות שגם הם על פי הדרש את מתותם אז גם החרטומים טו בואו נדבר על מכת כינים אז להפוך את כל מצרים לכינים ואת הים ליבשה זה שידוד מערכות הטבע אז באיזה בחינה יש פה גילוי אלוקות יותר עליון בהפתעה אני רגיל שהשמש זורחת והרגילות מסתירה מעיניי מי גורם לזה לזרוח כיוון שאמיום יוולדי עד היום לא היה יום אחד שהשמש לא זרחה אז זה נראה לי שהשמש זרחת זה דבר העומד בפני עצמו והוא לא זקוק למי שהזריח אותה זה מבנה עומד עצמאית. אבל כשאני רואה ים הופך ליבשה אני אומר רגע זה אם מישהו לא היה עושה את זה זה לא היה קורה. כשאתה רואה בתשעה ימים שמונה פיצוצי ענק באיראן אחד שניים היו כאלה שהיה להם סקות אבל זה כבר לא אם מישהו לא היה עושה את זה זה לא היה קורה זה לא הקלים בדיוק בתשעה ימים בתזמון א מאוד מובן א מפצץ שמונה פיצוצים אדירים ב אה כל מיני מקומות אתמול אה פיצוץ מאוד מאוד חשוב במשמרות המהפכה בדרום איראן הפיצוץ ענק בתת קרקע של אה של משמרות המהפכה טוב נדלק משהו היה איזה טעות אנושא קלימית רעידת אדמה היה שם משהו שקראו לו רעידת אדמה אבל כנראה שהרעידה הייתה תוצאה של מישהו שהתכוון להרעיד את האדמה מתחת לרגליהם של האיראנים. אז קורה פה משהו משונה. שמונה פיצוצי ענק בתשעה ימים. נו מישהו עשה את זה אז אתה נקרא הים. מישהו עשה את זה אז שמש זורחת. אני לא רואה שמישהו עשה את זה. אז זה התבוננות בסיסית על הנס והטבע, אבל האמת היא שהתבוננות מעמיקה אומרת הפוך. שים יהיה יבשה זה נגד רצון השם. מה הראיה? שהיסטוריה שלמה ים זה ים ומי עשה אותה? אחרי שניצלתי מהטעות שבגלל שהשם זורחת כל יום אז אף אחד לא צריך לעשות את זה ואני יודע שהקדוש ברוך הוא מוציא חמה מן הרתיקה והוא מחדש בכל יום תמיד אז אם הוא חזש בכל יום תמיד והוא עושה את הים לים 5785 שנה ורק לילה אחד הוא עשה את הים לבשה אז סימן שמה מה הקדוש ברוך הוא יוצא מהים? שמה הוא יהיה ים. הקדוש ברוך הוא רוצה את הטבע. יש בגבורות השם שהמרל מדבר על כל האגדה. הוא מגיע להוידו. אז הוא אומר שהנס הכי גדול בהוויידו זה נותן לחם לכל בשר. מכ מלכים גדולים מלכים מדירים מכי מצרים לבחוריהם דברים נפלאים אבל נותן לחם לכל בשר שכל יום ויום לכל הבריות כולם יש מזון זה נסין ארוך יותר גדול זה לא פעולה אחת יצא דופן זה הכל וזה המעלה הגדולה של הגילוי האלוקי הנס הזה הוא למעלה מהטבע ורק על בסיס של הטבע יש לנס מעלה. אם הטבע הוא בריא אז לעשות פעם דבר יוצא דופן זה בסדר. אם אתה גר בבית נעים יש לו את כל מה שצריך אז פעם אחת לגור באוהל בלי חשמל עם סופת חול ולהחשיב את זה נופש זה אפשרי אבל אם אתה כל הזמן גר בלי חשמל באיזה אוהל עם סופות חול זה לא מומלץ טוב זה גם בגלל שבאמת זה לא כל כך נעים אבל האמת היא ש כשמצרים שרוצים כינים זה גם לא נעים וגם כשיים נהפך ליבשה זה לא נעים. אם כל הימות שבעולם יהפכו ליבשה מה יקרה? הכל ימות. מאיפה נקבל גשם? הרי הגשם בא מידוי מהים. אוי ואבוי אם הים יהפוך להבשה. אז בדורות שהטבע היה בריא, הנס היה גולת כותרת על גביו, תכשיט שיפה אותו. אבל בדורות שהטבע נחלש והארץ לא נותנת טבולה, אז לתת למישהו נס כדי שבמציאות מאוד מאוד בעייתית בלת ברירה יצטרכו נס כדי שהוא יתקיים. זה לא מעלה גדולה. נסיים את זה. היה פעם סדרות זה עדיין קיים אבל נראה לי שזה הקמפיין כבר לא באוויר של חוברות כאלה של העולם החרדי עם ציורים של סיפורי חסידים לילדים. הגנה הזה שהציל הגנב שזה מכירים את החורות האלה. אז א אני לא לא אהבתי את זה, לא יצאתי מהבית כשזה היה, אבל אני לא הכנסתי את זה הביתה. אני רציתי שיקראו על הלחי, על העצל, על ההגנה גם טוב. אבל אה אבל כל הסיפורים האלה אומרים שהמציאות משובשת לגמרי. הפריץ שולט, העגלות מתפרקות, הכל נבך במצב נורא והיום. ובניסי ניסים ומפתים הקדוש ברוך הוא מחיה אותנו. מצד האמונה בהשם יש משהו יותר קל בזה. אתה רואה את יד השם כמו בקריאת ים סוף. אבל מצד הסדר האלוקי של המציאות זה לא סדר. הלכי זה סדר שישראל הם גיבורים. ומקימים את מדינתם ופריחים ומקים את האויבים. זה הסדר. אה, עושים את זה על דרך הטבע אז אנחנו צריכים להעמיק באמונתנו. אבל יש סדר בעולם. זה גילוי אלוקות אמיתי שיש סדר בעולם. שישראל למעלה ואויבים למטה. ושאויבים למעלה וישראל עושים אופטים כל פעם להינצל באיזשהי דרך לא דרך מצרות. זה לא סדר שהקדוש ברוך הוא רוצה בעולם.