עולת ראיה - שיעור 33 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] צ אחרי שראינו אתמול ש הרב מסביר שכל אחת מהתפילות יש לה חשיבות ייחודית והם לא יכולות אה למלא מקום אחד של השנייה. עכשיו הרב מתחיל לדבר על ה א תפילות אחת לאחת. היסוד האחד הוא נגד התגברות יצר ליבו של האדם בעוללות ושכלות. שבתערובת יזכי העולם שהתפילה מחזירה את העבדה הרוחנית על ידי שופכו שיח להשם ומדיחה אמרנו שזה לשון ניקיון כמו מדיח כלים ומדיחה ממנו כל תיח תפל על ידי רוממות המושגים [מוזיקה] הצהורים בדעת אלוקים ועבודתו. זאת פועלת תפילת המנחה הבא אחרי תוקף העסקים הזמניים של היום. וכמו שנענה בה אליהו במלחמתו בעבודת הבעל. לא ניכנס לפרטים אבל לעומת כל הסעיף הקודם, סעיף ו', שהרב דיבר על הכל אה במיוד עתיד והווה. כאן הרב מדבר במימד העבר שהתפילה מחזירה ומדיחה הבאה אחרי תוקף ה עסקים הזמנים ו עניין אליהו בעל קרמל זה דוגמה אנחנו עומדים כאן כמו פעמים רבות בדברי חז"ל ש הלימוד הפנימי הוא העיקר וה מילה בפסוק היא רק אחיזה כמו שאנחנו אומרים גם ב לימוד ההלכתי על חלק מהלימודים שזה הסמכתא בעלמה ש אם זה הסמחת באנו אז למה צריך את [מוזיקה] זה מה יספס שמחת בהמה שמחת בענו זה עניין מאוד עמוק שהוא אה נותן יניקה וקשר לשיקול דעת עמוק בתוך דרשת הכתובים והוא הוא קושר את הדעת האנושית בשורש האלוקי וגם הקישור הזה נעשה במידה מרובה על פי דעת אנושית אבל כל הדעת האנושית הזאת ניתנת על ידי מי שהכין מראש מקדם את השורש האלוקי שהדעת האנושית תפנה אליו זה עניין הסמחת בעלמה שמחת בעלמה מה מבחינה הלכתית הוא תסבוכת עצומה כי הוא גורם להמון מחלוקות שאתה לא יודע אם זה לימוד מחייב ואז זה דאורייתא או שזה רק הסמכתא ואז זה דרבונו ויש ריבועים מחלוקות בשאלה הזאת אבל עצם התסבוכת הזאת היא מעלה עצומה במבט הכללי של התורה מפני שעל ידי זה שיש את התסבוכת אז אנחנו מבטלים את הנתק הדואליות שבין תורה שבעל פה לתורה שבכתב כלומר בעצם אפשר היה לומר שהסמכתא בעלמה זה צד מסוים של דמות שהוא במצב ביניים. באמת להגיד שהוא דאורייתא זה אחת אפשרויות. להגיד שהשמחת בעלמה ודרבנן זה אחת אפשרויות. זה לימוד שהוא סובל את שניהם בדווקא. זה המעלה. המעלה זה שהוא לא בהיר. ואז הוא משאיר מקום לזה שבאמת מצד המיטתה של תורה ומצד המיטת הרצון האלוקי זה גם דאורייתא וגם דרבנן ורק נשאר לדון בין החכמים לאן זה ותא יותר אחרת היה הרבה יותר טוב ללמוד את כל הש"ס בלי התסמוכת הזאת של הסמחת בעלבה אבל אין דבר יותר יקר מהתסמוכת הזאת שי קשר בין דבר השם לבין שיקול דעת העמוק האנושי שהם לא שני עולמות נפרדים אלא עניינים קשורים ומי שחונן לאדם דעת ונותן לו את השיקולים שבגללם הוא מחפש הסמכתא גם מכין לו את הסמכתא מראש מכוון אותו לשם ולכן הסמחתא היא דבר שמצד אחד הוא לא אה בעיר ומוגדר כמו לימוד פשוט כמו קל וחומר ומצד שני לא רק שהוא לא חסר ערך אלא דווקא זה בגלל זה הוא בעל ערך עליון עכשיו נחזור לרבי חלבו בשם רב הונה שאומר שתפילת המנחה צריך להיות זהיר בה בגלל שליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה עכשיו הוא לומד לימוד כתוב ויהי בעלות המנחה עכשיו הפשט שמה מה זה בעלות המנחה זה שמגיע הזמן ש כבר כל היום חלף במאבק עם הבעל ו מגיע כבר הזמן שעוד מעט העסק נסגר היום יום חולף הרי כל זמן שהוא יכל ל להקוץ אותם לדכור אותם וללגלג ולזלזל הוא ניצר אותו והתראת המנחה זה כאילו או עכשיו או לעולם לא קצת אחרי שנגתי וזלזלתי עכשיו צריך להראות את הצד השני וזה מלמד שני דברים. א' על סיומו של היום וב' על זה שכל היום כולו היה פה מאבק מול א טומעת נביאי הבעל. ומזה לומד הכתוב על תפילת לומד רבי חלבו על תפילת המנחה. שתפילת המנחה בעצם היא אחרי כל הטומאות שיש איתם מאבק במהלך כל היום. ושוב זה לא רק דקדוק מתוך הפסוק, אלא זה פשוט שתפילת המלחה יש בה התערות והזדכחות מכל הטומאות ששוטפים את האדם ביום. ואם נסתכל על איזה יום שהטומאה שתפה בו ביתר סט אז אותו יום ו דוגמה חדה יוצאת דופן לזה שכל ישראל בראשות מלכה זה אפילו יותר חמור מחטא העגל אלא שהכל התהפך לטובה שומע זה יותר חמור במובן הזה שיש שותף מלך ישראל שמגבה את כל עבודת הבעל ורק אליהו עומד נגד כולם זה יותר קל מהבחינה הזאת שזה היה מבחן ולא עבודה לא עבדו לבד ניסו לעמוד במבחן ולא הצליחו מבחן שנכשל אבל מבחינת המגוייסות להצליח במבחן שמלך ישראל מגבה את נביאי הבעל בכל תוקף ועומד ב גבורה דטומה בפני כל הזלזולים והוא לא מרים ידיים הוא לא מרים ידיים. רבי מלחם מדקוצק היה אומר, כי ממנו ניקח לעבוד את השם, שמפרעה צריך ללמוד איך לעבוד את השם. שפרעה הקדוש ברוך הוא מחביד את ליבו. הוא הוא סופג מכה אחר מכה והוא לא נכנך. בהתחלה הוא מחביד את ליבו. אחרי זה הקדוש ברוך הוא מחביד את ליבו ונותן לו כוח למה שהוא התכוון אני לא נכנס. תקה אותי מה שאתה רוצה. אני לא נכנס. הוא אומר כי ממנו למד עבודת השם שאדם צריך לדעת שיקו אותו איזה מכות שיהיה. הוא לא נכנע לעולם. הוא תמיד אבוק בהשם וכל מה שיקרה הוא לא נחנך. בצורה הקיצונית של זה מצאנו כל האנשים שמסרו נפשם על קידוש השם וכל הניסיונות להמיר את דתם ו לתת להם פרס על זה ואם לא עונשים נוראים ואיומים לא הילו יש א יוס לקמצוא היה גנב סלי גנב קדוש קמצן קדוש זה משהו אחר מושה מושה לגנב קדוש שהוא גנב ו הנוצחים תפסו אותו גונב מבית ירתם הוא הסביר להם מה גנבתם אני הצלתי אותכם מבוידזורה והם א מענים אותו ייסורים נוראים שמים את ידיו בתוך זפת רותחת והוא צורח מכאבים ומענים אותו ועוד מענים אותו ועוד מאנים אותו הוא אומר אני גנב אני רשע אבל לכפור בהשם זה משוב אני לאף לא משנה איזה מכות יקו אותי ויש כאן גם המלכות ישראל, זה השם ישמרנו, רק 7000 איש לא קראו לבעל ומלך ישראל עומד מאחורי זה ומלגלגים עליו לעג וכלס לעיני כל ישראל עושה ממנו אליהו והוא לא נחנך והוא לא נכנא ו את הסיפור הזה יש לנו כל יום כל היום אדם עובד את השם והוא כמו שאנחנו עושים עכשיו מלגלגים על היצר אורה מה אנחנו עושים עכשיו מלגלגים על היצר הורה אבל אנחנו יודעים זה שהוא לא נכנע אם הוא היה נכנע מהלגלוגים שלנו והיה מרים ידיים ואומר צודקים בכל לבבך אני מצטרף לעבודת השם אז לפי שכתוב כן לא היה צריך להתפלל מנכם כי כל המנחה זה אחרי שהוא לא נכנע ויש איתו מלחמה בלי ערף ואי אפשר להפוך אותו אז צריך את כל מה שהוא הצליח לטמא לזכך זה מה שעושה אליהו בעצם כל המבחן מראש באופן כזה שהטומ תתגבר ואחרי זה במנחה יהיה התהרות של כל הטומ כאילו מסכת פעילותו של אדם שזה היום לעומת הלילה שזה זמן לשינה כל הפעילות נגועה ב יצר זה היכולת ליצור לדחוף ואנחנו כל הזמן דחיפות גם לרע, לא רק לטוב. ולכן כל יום בסיומו צריך יש באורות התשובה שכל שבת כתוב בספרים שביום שישי לפני שמש צריך לחזור בתשובה על כל מה שהיה בחול עם החול כדי שלזכות להגיע לשבס כמו שצריך. יש לי לאשתי יש בן דוד שהוא ויזניצר אז לפני הרבה שנים היה מסיבות משפחתיות אז אני הייתי תופס איתו פינה ומבקש ממנו שיגיד לי דברים הרבי מביישניץ והוא רצה להגיד ואני רציתי לשמוע ושאר המסיבה היו עניינים אחרים סבת חנוכה בדרך כלל זה היה שהיו נפגשים כל המשפוכה של אשתי ואני הייתי משת לתפוס את זה פינה ו אמר לי שהרבי א יש מוישה הרבי הקודם מבזניץ אמר שמי שטובל במקווה ולא שם בתשובה זה כגוף בלי נשמה שהנשמה של התפילה במקווה זה התשובה והתבילה זה רק הגוף החלומה הואזה כאילו שמי שטובל בלי צריך לתבורת פה זה לא קרה כאילו טבילה מתה גוף בלי נשמה אז אה אז לפני שבס צריך תשובה בשביל להיכנס לשמץ אדם יכול להיכנס לשמץ בלי זה אז אם כן כן, כל הסיפור הזה של אליהו ועבודת הבעל זה תשקיף של ה סדר יום שלנו שבסופו אדם צריך לסגור את המעגל שמה זה לקראת העלייה לשבת קודש פה זה לקראת עליית הנשמה בשינה ששינה היא אחד מ-60 ה חלום הוא אחד מ-60 בנבואה וידך הפקיד רוחא אדם מפקיד את הרוח אצל בורא יתברך זה עליה גדולה אז הוא סוגר את המעגל של היום ומזכך את כל מה שהיה זה והיה בעלות המנחה אולי גם זה הפשט של בעלות המנחה שיש פה עלייה מנחה זה עלייה התרוממות של סיום היום ולקראת בידך הפקד רוחי תפילת ערבית מרוממת את רוח האדם במשמרת כבוד נפשו בטהרת המחשבות [מוזיקה] והעירורים. זה קצת הכנה. לא לקראת השינה. אבל הוא אומר לא זה לא משמרת החלומות אלא מה שקורה בפנים אדם במהלך היום כלומר זה רק נסביר למה אמרתי את המשפט אולי לא הייתי מובן מספיק כנראה לא לא הסברתי את עצמי מספיק אז אני עכשיו משלים המנחה זה עבר לפי ההסבר פה המיר זה עובה והשכס זה עתיד כמו שנראה המנחה זה כל מה שעבר עליי ביום עכשיו הרב בעצם אומר אדם פעיל אנחנו היום לא מכירים מספיק את העולם דאז אבל אז אדם היה פעיל במהלך היום רוב רובם של אנשים היו פעילים פיז פיזית אתה חורש, זורע, קוצר, מוכר, קונה ו אתה פועל בפועל עם הידיים. 90 וכמה אחוזים היו פועלים, פשוטים, מגושמים. זה היה רוב האנושות. ומנכלים היו אז מעט מזהר, אומנים, סופרים, הוגים שיכלו ליחד את זמנם רק לעניינים האלה היו מעט מזהר. אז כל היום בעצם זה פעילות חיצונית דומיננטית. ומיל זה לא זמן שהמחשבות והרעיונות יכולות להתפתח. רק כש אתה אה יוצא מעמל יומך ויש זמן שהוא בלי פעילות חיצונית אז הפנים יכול להתחיל לפעול. לחשוב את מחשבותיו א חשבון עולמו את רצונותיו את שאיפותיו שאתה עם המעדר והתוריה או עסוק במסחר אתה לא יכול לה אז נגמר היום הערב שזה הזמן שבין הפסקת הפעילות לבין השינה זה זמן שאדם שבבית נח א והרעיונות והמחשבות הפנימיות יכולה לגלות את פעילותה ואז צריך לשמור עליה זה עובה תפילה ערבית מרוממת את רוח אדם במשמרת כבוד נפשו בטהרת המחשבות והעירורים שזה הזמן של הערב לא של הלילה אנחנו אומרים מה העיריב תפילת מעריב שזה ערב זה לשון זמן שקיעת השמש במערב לא החושך והלילה זה לא תפילת החושך תיקון תפילתי קטורת לפניך כלומר מה זה תיקון תפילתי קטורת לפניך זה הפסוק שמביא רבי יוחנן לאף תפילת ערבית צריך להיזהר בה אז הוא אומר קטורת שהקטורת הדבר השחשי כמו המזבח החיצון שהוא מזבח של הפעילות בשר ודם אחרי זה נכנסים פנימה הביתה להיכל בעבודת הקודש ומקטירים עניין רוכני שהנשמה נהנת ממנו דבר שבחשי הוא גם שקט הוא גם עדין אציל נשמתי דבר שבחשי אז תיקון תפילתי אז יש תפילה שהיא תפילת קורבנות שבחוץ ולפי מה שכתוב כאן זה כמו המנחה שזה תמיד של בין הארבעים שזה אבל יש קטורת שזה דבר שמחשי משפיעה לתיקון דרכי האדם בחדרי מסכיתו זה החדרים הפנימיים השמויים מן העין ולכן יש לה עוד צד מכפרת על לשון הרע שבצינה שיקראה הוא על ידי מחשבת הלב כמו שכתוב ואיש את רעת ראהו אל תחשבו בלבבכם כמו שיש לב רע כמו ש אנחנו רואים רבי יוחנן בן זקא ששיבח את רבי אלעזר בן הרח שלב טוב זה כנגד כולם בכלל דבריו דבריכם לב טוב אז הלב עיקר עניינו זה להימלט מהרוע שבלב. הרוע שבלב הוא הסיבה הפנימית של הלשון הרע, שזה הזמן של שיח בבית ומשהו יותר פנימי ובעיקר המחשבות והסיכום. כלומר מגיעים הביתה ואז פתאום כל הסיפורים על הבוס ועל הזה כל מה שפגשנו מהלך היום בעיקר בין אשתי אשתו יותר שכו מגלים את כל הסודות ואת כל רגש הלב ואת כל ה עלול להיות רואה הלב את כל הקנאה ושינאה ותחרות ואוינות אז א כל הכפרה של הקטורת הלשון הרע זה בגלל שה תפילה של הערבית היא תפילה של ההתכנסות על ההתכנסות פנימה ועוד לא על הלילה הלילה כאילו לא בשליטה אז אין אין אין בו אבל יש לו שיריים זה תרומת הדשן בבוקר שהיא קצת יש מקום לדון על תרומת הדש מה היא קרה זה עבודת לילה שחותמת את מה שנעשה בלילה ושזה עבודת יום שמכינה לקורבנות שיבואו וכאן זה נראה שסיכום הלילה פה הוא התפל בעבדת יום העיקר כלומר בלילה יש חושך כולם ישנים אין פעילות אין תפילה אין תפילה יש תפילת הערב אין תפילת הלילה זה לא כמו היום שיש בו שתי תפילות כמו שאמרנו שכיס ומנחה יש רק מירי ואין אחרי חצות הלילה איזה תפילה רק מי שמהיר היום שחס יום חדש וזה כמו הקט חלבים הקורבנות של אתמול נשרפים. אדם קם בבוקר אז הוא פוגש את התוצאות של הבערה שזה הדשן שצבור על גבי המזבח. אז בשביל שאפשר יהיה להתחיל את עמודת היום במזבח נקי אז צריך לעשות תרומת הדשם. אבל זה יותר הכנה ליום כתוצאה מהלילה. ולא עבודת לילה ששכת ליום הקודם. אז זה מה שהרב אומר על שחיס. אמנם בבוקר שלא נדבקו השפעות רעות לכוחות הנפש. עדיין אין מה לטהר אבל הם נדרי שמות חילם על ידי התגברות צד החומר בזמן השינה של הלילה. כלומר אין פה פעילות של רוע לא חיצונית כמו במנחה שמסכמת את היום לא פנימית כמו בשעת המיריב של ההתכנסות ה ביתית החשאית אין לא את זה ולא את זה למה הייתה שינה אבל עצם השינה יש בה איזה שקיעה בחומריות אז כשאדם מעביר את הרפילי אחרי השינה מעיניו. אז העברת הרפנים הזאת יש בה איזה צורך ב פינוי השיריים החומריים כדי שאפשר להתחיל לצאת לדרך תרומת הדשם. אז תפילת שחרית מהירה ומסדרת אותם במערכת הקודש ברוממות חשבונות הצדק והיושר ביראת השם ואהבתו אז אני עכשיו מתחיל להכין את לבבי לסדר אותו היה לי חבר הייתי איתו במילואים גר בותי הרב נתן שכחתי את שנשטו דיברסבר בוער הרב נתן ו הייתי איתו במילויים אז גיליתי שכל יום לפני שכחס הוא מסתובב הלוך ושור דיברנו על זה אז אומר לי אתה יכול להתחיל שכיס בלי להסתובב אתה צריך לבנות את עולמום מחדש לסדר את המחשבות שלו אתה קם מהלילה אתה המוגה בהלם כמו אדם שיצא מחושך לוה צריך להתחיל לי ישב כל דבר על מקומו ויקח את הסדר הפנימי כדי שכל להתחיל ללכת לדרך לא כל יום הוא לפני שאחס הוא צריך סדר את המחשבות שלו לערוך את העצים על המזבח זה פעם א מנדבור חדרה פה הם זה כבר לא נדבור חדרה אבל אה זה היה שם יהודי מיוחד מלא טעם שלישקתית כזה ופעם אחת חיקו למניין ו הוא היה חזן הרבה פעמים רצו שהוא יתחיל הוא קצת התעכב שם היו אומרים ידיד נפש לפני הוידו בבוקר אומרים ידיד נפש אז הוא הסתובב ככה וניסו להעיף צחיל הוא אומר לפנות לקדוש ברוך הוא ולהגיד לו שהוא דיןיד נפש זה קל ביניכם אדם צריך להרך על המילים האלה בונה לקדוש ברוך הוא שהוא ידיד נפש הוא אמר מה זה זה וככה מוצאים את זה מהשרבול אז בבוקר יש את השיריים של הלילה ואז תפילת שחרית מהירה ומסדרת אותה במערכת הקודש כמו סידור העצים על המערכה סידור המערכה שזה הכנה ליום זה לא סיום הלילה זה הכל הכנה ליום עריכת השולחן אשר לפני השם ברוממות מה זה סידור המערכה הפנימית כל האש שעתידה לבעור לתת לה את החומרים הנכונים. איזה אש אתדע לבור במהלך היום? אש הקודש של יראת השם ואהבת השם. דבקות בשם. אז יש את עריכת הקודש ברוממות חשבונות הצדק והיושר ביראת השם ואבותו. אז זהו מה שאומר שמביא רב נחמן בר יצחק אף תפילת שחרית השם בוקר תשמע קולי בוקר אערוך לך. אני עורך בתפילת שחרית והרב כאן נדמה לי מרמז שזה כמו עריכת העצים על המזבח בוקרך לך תפילות כנגד קורבנות מערכת לבבי וכוחות נפשי להיות מוכנים לעבודת היום ויראת השם בתורו וא צפה בוקרח חלך הצפה מה מה הצפה כי אתה תהיה עמדי למד חיילי כי הבעל התאר מסיים אותו כשזה עתיד זה עוד לא קרה להגיד שאני אנהל את העתיד לבדו לבדי זה אי אפשר בעתיד אני מוכרח לצפות בסיעתא דשמיא אני צריך שהקדוש ברוך הוא יסייע בעדי אז יוצא שהכריס נוגע לעתיד היום מנחה לעבר של מה שעבר עליהם ומהירים זה להובה של אותה שעה שזה סדר מיוחד במינו ואמרנו שלכאורה יש פה מלמטה למעלה שהשמאל זה מנחה כנגד יצחק והאמצע זה כנגד יעקב מיריב והמוכר זה כנגד נגד החסד אברהם אבינו יש כאן עברה ועתיד זה גם שייך לשמאל אמצע וימין כי יש הרבה סידורים איך מדברים על עבר עובה ועתיד שהסדר כאן הפשוט הוא היה עובה ויהיה שלושת הזמנים פה של מנחה מרב שחס שאתמול שאלנו איזה מין סדר זה? אז מהפסוקים שהרב דורש ומדקדק אז יוצא שהסדר פה הוא סדר פשוט היה עובה ויהיה ובעיה אז יש עלייה מלמטה למעלה כי מה שהיה כבר אז הוא סבל מהרחוקים מהטומאות שצריך להעלות אותם אז זה היה של מנחה והובה זה מיריב זה זמן אמצעי ש בעצם במידה מסוימת זה עיקר חיי אדם זה הערב היום זה מתגלה באופן אחר הרבה פעמים לצערנו בטומאה אבל גם לפעמים בקדושה אולי זה נזכר במש משנה הראשונה בש"ס נושא שבא הוא בניו מבית המשתה כמו מה המשנה אומרת שזמן קריאת שמע זה משל נכנסים לכהנים לאכול תרומתם ממרגע שמתחיל לערב עד מתי סוף השמורה הראשונה החצות עשה שבא ובניו מבית המשתה זה בעצם שבילה הם חיו את העמל אלא את ההנאה מהעולם הזה. יש בזה בחינה של מאין עולם הבא. אפשר להגיד את זה בדרך צחות ביום אה מחר לקבל צחם היום לעשות עם ביום לעשות עם ובערב לקבל שכרם קודם כל מתי מקבלים את את השכר של היום שיש דין שלא ילין שכרו הוא אסור לתת לשכר לישון בלילה אדם גם תעבוד אתה צריך של אז יוצא שתמיד הוא חוזר בסוף היום עם כסף הביתה אפשר להגיד שביום לעשות עם ובערב לקבל שכרב זה זה פשט זה מה שקרה שכירי יום תמיד קיבלו בערב את השכר ואז בערב כמו מעשה מביטחון של רבי נחמן שהוא הולך לך וקונה לו איזה יין ופירות ויושב ומנגן ובערב זה הזמן שחיים ונהנים ומפנימים ו החיים הפנימיים מתרחבים התענוג מתרחב זה זמן התענוג אדם אוכל שכיס סתם ראיתם פעם פועלים יוצאים מוקדם בבוקר מתחילים את העבודה אחרי שמפסיקים אוכלים שעכס כדי שיהיה להם כוח פת שחרית לא היו אוכלים בבית בכלל יוצאים מהבית לפנות בוקר בפת שחרית אוכלים בשדה כבר אתה מתחיל את היום ואז הרעב הוא חזק ואז אתה אוכל פת שכס ומקבל כוח לכל היום כמו שכס ספו שאירך לך זה נותן את הכוח לכל היום אבל פת ערבית זה לא בשביל לתת כוח לישון בלילה זה להנות מן היום זה הזמן שאתה מקבל זכרם אז מה זה ההוה והשכריס זה ההכנה ליום החדש זה עבר עובה עתיד היה עובה ויהיה זה חידוש לראות ככה ששחי זה יהיה יהיה יום מנחה זה היה יום ומהיר עם זה או עכשיו כל תרבות הפנאי מתי קורה תרבות הפנאי בערב או מעשה שבאו בניו בבית המשתה זה תרבות הפניאי שמתי עושים חתונות בערב למה הם ביום עובדים זה אין אין פניות בנפש ל לשמחה צריך לעבוד ובערב זה זמן של בית המשתה זה תרבות הפניאי גם שיעורים והתכנסויות וכל העניינים זה הכל קורה בערב כי אז זה הזמן שמפנימים נכנסים פנימה ‏M.