עבודת השם ברוממות | עבודת אלוקים - שיעור 20 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] אנחנו בעמוד קה המושג של עבודת אלוקים באופנוע הנמוך הוא מתאים עם כללות מושג הירוקות כשהוא עומד במעלתו השפלה אצל האדם עבודת עבד הוא מתגדל והולך משאג עבדת אלוקים באותה מידה שהצי הפנימי של דעת האלוקים יגדל. כלומר עבודת אלוקים זה הענף של תאונת העולם, הענף של המבט, השורש. מה הי הדמות האלוקית? מה עניינה? מה רצונה בעולמות? מה עמדתה כלפי העולמות? מה עמדתה כלפי האומה הישראלית? למה היא נתנה להם תורה? מה רוצים להשיג בכל זה? וככל שהתשובות שאלות האלה הם יותר עליונות ואי אפשר שתהיה יותר עליונות ממה שבאמת לעולם אנחנו צריכים לעלות ולעלות במעמקי דעת אלוקים ואף פעם לא נגיע אפילו לא לטיפה מים אוקייינוס מדעת אלוקים אמת שהיא לא יכולה לחכה על ידי האדם לגדולתו אין חקר אז ה עלייה ככל שמעמיקים בדעת אלוקים ב דמות המתגלה כאור אלוקי בעולם היא השורש למה היא העבודה למה אתה עובד אותו. מה הסיבה שבגללה הוא נותן מצוות? מה הסיבה שבגללה הוא מעניש? שזאת השאלה הכי עמוקה במערכת יחסים, משלה שנועדה לרומם עוד יותר דעת אלוקים קרבנו מאשר אילולי היא הייתה. אבל יש בת סכנה הגדולה שהיא משפילה ולא מרוממת. ו השאלה הגדולה שנוגעת לעבודת אלוקים גם דיברנו על זה כבר כמה פעמים זה שפניות התורה היא העמקת הדעת במת לכאורה בשלושה מהלכים כלומר יש שלושה נתונים ש אם אנחנו מצרפים אותם אחד לשני, אנחנו נכנסים למבוכה שמאלצת אותנו להתרומם בעומק דעת אלוקים. נתון ראשון זה שהקדוש ברוך הוא כל יכול ולא שום הגבלה. הנתון השני זה שהוא לגמרי לגמרי טוב. תור שלישי זה העולם הזה עם הרע שבו ואם התורה שאומרת אני גם אגרום לך רע אם לא תשמור את מצותיי אז יהיה כרת יהיה סכילה יהיה מלכות בעולם הזה ויש עוד עונשים עולם הבא אז כלומר זה לא רק שיש איזה זה רע בתוך המציאות כרקע לעבודת השם אלא עבודת השם בעצמה מביאה רע למי שלא עבד כראוי למי שחטא איך זה מסתדר עם שכל יכול וטוב לכל ו לכן יש נטייה לעבודת אבד כלומר להתעלם מ טובו. הרכיב הכי מועד לירעור להתעלמות זה טוב השם. הוא כל יכול הוא מעניש ו בורא רעה. כן? שזה לשון הפסוק שאמרנו בהלם בברכות קריאת שמע והוא מעניש בבורא רע זה יציב וקיים ומה שמתנדף לנו זה טוב בשם וכל ההתמודדות הזאת כל הסיר לחץ הזה התודעתי שאי אפשר להשתחרר ממנו הוא הדחיק יקה להרמת עומק הדעת בדרכי ההנהגה האלוקית ובדת אלוקים. דת אלוקים כמובן זה לא לדעת אותו ממש כמו שנותם הראשונים אילו ידעתיבטיב אי אפשר לדעת אותו מצד עצומותו לא מחשבה תפיסה בהקלל דעת אלוקים הכוונה לדעת דרכי טובו וככל שיודעים דרכי טובו יותר כך עבודת אלוקים נעשת עבודה יותר מהירה והעבודה להאיר את דעת אלוקים ועבודת אלוקים מותרת בדור הזה בכל הדורות שקדמו כחלק מתהליך הגאולה כל פנים כאן הרב אומר שככל שמתגדל הציור הפנימי של דעת אלוקים. כך גם מושג ועודת אלוקים יוצא מכלל השפלות שלו והולך ומתרומם. ואם יהיה אדם במעלה כזאת שכוחותיו המוסריים והמדעיים אינם מפותחים בו כראוי לפי ערכו ודורו. ודעת האלוקים שבקרבו עומדת על מצב נמוך. אז מוכרח הדבר שנצא בקרבו ניגוד עצום לכל המושג של עבודת האלוקים וזה מוכרח זה לא איזה אפשרות אז מוכרח הדבר כלומר העמדה ה חילונית וגם בתוך כל אחד ואחד החילוני שבו הוא עמדה שחייבת לצמוח כשאנחנו לא מרפאים את הפער שבין העולם המפותח גם במדע גם ב חופש חשיבה גם בטוב גם במוסריות ובכל העניינים האלה ולעומת זאת עבודת אלוקים זה עדיין אה חדר עינויים עם מגלב וזה התמונה שאם א לא עשיתי מספיק אז יש מי שידאג לקבוות ממני את המחיר ושם מסתיימת הרמת הדעת על מה היא עבודת אלוקים אזזה מוכרח להיות התגשות לא יכול להיות אחר זה לא אפשרות, זה לא סיכוי סביר, זה בלתי אפשרי שלא יהיה התנגשות בין הטוב שמחוץ לחדר המגלבים חדר המגלבים זה לא יכול להיות אחת ולכן נראת העונש הנמוכה לוודאי ראתה על נתוקה ממכורה שאין בה את כל האור של הטוב האלוקי שבתור עבודת השם שאדם לא מתענג ושמח בבסיס מכל מצווה אלא רק רוצה לצאת לידי חובה כדי לא לחטוף אז העולם הוא הרבה יותר יפה מזה כי שם אתה הולך היום לחברות שיותר ויותר עסוקות ומוציאות כספים מרובים על זה שיהיה נעים לעובד בשעת העבודה שו מעניין שזה לא יהיה עבודת עבד אלא עבודת שותף יצירתי שאופקיו מתרחבים ונפשו מתרוממת ומתרננת ואם במקום עבודה דואגים לזה ובעבודת אלוקים אתה רק חי בפחד שכל טעות שלך תגון ממך מחירים עצומים. אז הפר הזה לא יכול פשוט להישאר בנחת. ככה. הוא מוכרח ליצור ניגוד עצום. ניגוד עצום למי? לעבודת אלוקים. ברוך אתה אדונינו מלך העולם שהכל נהיה בו >> אמן >> הרב מה המקום א אם ככה הייתה האמונה וככה הייתה הדמיון היהודי לאורך המאות או אלפי שנים האחרונות מה מקום לזה שכל כל מה שחברות הייתק עושות או או הקליפה אולי זה גם קליפה ש שהיא לא שהיא לא מעידה על צורך בהתחות הפר והיא היא שלילית כל מה ש שהחברות או או היום ה קורה ואנשים מתנהלים לפיו >> אתה יכול לצאת השאלה לא הצלחתי לקום >> אם הדרך הזאת שהרב תהיה על ירת התעה עם המגלה והחדר זה משהו שככה האמינו בה לאורך כל הדורות לא עד אה עד הדורות האחרונים שבהם באמת התהת כל הפתחות שהרב מתאר עם החברות ווהתרה וחופש ה הדעת והתוב שיש מה המקום של זה של לשנות את אופן עבודת האלוקים בשבילנו בהתאם לזה ש >> היא אמא שלא למה בזמנך הדורות היה לגיטימי שתהיה עבודת השם על פי א יראתן נתוקה ממקורה והיום זה לא לגיטימי. יש כמה תשובות בדבר שהרב מונה במקומות א שונים. אחת התשובות זה ש בעבר כל מבנה האישיות של האדם היה אחר. כחלק מהסברי השלמות וההשתלמות. כלומר שהעולם הוא כל הזמן מתרומם דרגה אחר דרגה. הרב אומר שגם הנטייה הטבעית של האדם וגם החיפוש אחר משהו שהוא נכון ורצוי של האדם. אם נגיד את זה בלשון שהמנו גם המצוי וגם הרצוי השתנה לגמרי בנפשות פעם זה היה מצוי כשאתה מגיע למדינת אויב אתה הורג בלי הבחנה גברים נשים תונס בליבחנה והתעלל בליבחנה וזה לא היה נחלת ישראל, זה היה נחלת כל העולם כולו. ואף אחד לא חיפש שיהיה אחרת. מה שראינו בשמחת תורה פד זה אה מבטא את הבריות ששלטה על חלקים מאוד מאוד רחבים באנושות. כולל כמעט את כל החיילים. כלומר, יכול להיות שמישהו היה עדיינו בבית המדרש ולא יצא להיות חייל, אז זה לא התפרץ, אבל כשהוא היה חייל אז התפרצו כוחות גסים שאין היום אותם לא במצוי ולא ברצוי בכמויות האלה. למה? כי העולם התעד. לכן זה ברור שאם היום מישהו לפני יציאה לקרב ויחלק חוברת שלחות אשת יפה תורה אפילו אם כל דבריו יהיו מדויקים על פי ההלכה הוא מעשה עושה מעשה נוראי כנגד התורה כנגד רצון השם כנגד כבוד שמו יתברך זה חיל השם שהם לא רעים. למה? כי זה לוקח תרופה למחלה שאיננה ופוגע. מי שבריא ולוקח אנטיביוטיקה חריפה. זה נורא רעיון. מי שחולל במחלה שהטביליוטיקה חריפה היא התרופה למחלה הזו עושה מעשה נפלא [‏צחוק] אבל אם היא תרופה למחלה אחרת או שמחלה אתה בריא אז נורא היום לקחת את הטבח ירת העונש התקיפה של דורות קודמים הייתה אנטיביוטיקה חריפה שנועדה לטפל במחלה שאנחה איתה כנושט היא בקו עלייה ב א ציבוריות הכללית שלה היחידים היו פעם יותר עליונים מהיחידים של היום אבל ה כלל האנושות הולך ועולה ומתרומם ולכן המינון בין יראת העונש נראת הרוממות משתנה לפי פי המחלה שצריך לרפא. ו הסיבה השנייה היא שבגלות יש לנו עוד סוג של מחנה שזה לא הגסות אלא הריחוק משולחן אבינו. וכשאדם רחוק אז לאורר ליבי בחדות זה דווקא על ידי יראת העונש. יראת העונש זה חד. וכשאתה רחוק ושוכח זה עוזר לך יותר מאשר אהבה שמתפוגגת באטמוספירה של הכאב על העונש. לכן היא לא מצליחה לחדור לנפש. ועירת העונש זה תרופה מועילה לגלות. ויחד עם זאת, גם בגלות השאלה הזאת הייתה קיימת וגדולי ישראל במשך כל הדורות מצביעים עליה ונלחמים עליה. והיא הצד השני של הגשר הצר שעליו הציבור הולך מצד הביקורות של תלמידי חכמים. הצד הפשוט שגדולתמדיחמים ביקוחות זה אל תחתה זה המוסר הפשוט אל תיפול לצעד שבו יש חטא ועוון ופשע ועצרור וקליפס וטומן וכולי וכולי וכולי זה המוסר הפשוט שתלמידי חכמים תמידו אבל תלמידי חכמים ידעו שאנחנו נרגש יש עוצר מאוד ואם תתרחק הרבה מהעניין הזה אתה מיד נופל לתוך חירת העונש מופרזת ומשבש את דעת אלוקים ולכן העמוקים שבגדולי ישראל הזהירו מאוד שלא ניפול יתר אלמידה בצד השני רחובות הלבבות לפני עבודת אלוקים לפני שער עבודת ת אלוקים יש שער הבחינה. שער הבחינה זה שער ההתבוננות בטוב השם להבחין בטוב השם. ומי שלא מבחין מסיק פיק בטוב השם והוא נכנס ל רטת למתח של שכר ובעיקר עונש אז הוא משפש את דעת אלוקים לכן גדולי הדורות תמיד דיברו על זה ש העירת העונש היא מסוכנת בואו ניקח את ספר המוסר ההנודע ביותר אז ככנו עכשיו את חולבו ותלבבות שהיה בעצם ספר המוסר שקדם למסילת ישרים כספר המוסר המרכזי היה ספר מוסר להמקמים ראשית חוכמה שבו באמת יש גם יראת העונש חריפה אבל איזה אהבת השם יש בראשית חוכמה וואו זה צריך לב חזק לקרוא את זה אחרת אתה למס שער אהבה בראשית חוכמה וכולו זוהר כולו מלא עומק פנימיות התורה וכולו רצוף אהבה אי אפשר לתאר אם פעם אתם זקוקים לאיזה יניקה שלא ערר לי מלאהבתך שער אהבה בראשית חוכמה הוא אבל זה צריך להם חזק או קרדיולוג שלא של תמרו איזה התקף לב מרוב טוב אז הספרים המרכזיים היה חובות הלבבות שמשקדים שאר הבחינה שאר עבודת אלוקים והראשית חוכמה העמיקים הפנימיים שתחור הצוף אהבה שאין לה חקר וגם יראת עונש חריפה כדרכם של בעלי הפנימיות שהם חריפים בכל ההקשרים וגם זה נכנס שמה בגם העירה שמה מתרוממת עולה מעלה מעלה והשלישי זה ספר המוסר הנפוץ ביותר היום המשפיע ביותר רע נלמד ביותר על ידי גדולות גדולי הדורות מאז הרמחל זה המסילת ישרים ומה הטענה המרכזית של המסילת ישרים זה אל תעבוד עבודת עבד צא מהלוטק לייטק [‏צחוק] זה מסילת ישרים במקום גלגולי שלג הממרת וידועים רבים צומות סיגופים כל זה שזה לא עותק זה טכנולוגיה של כוח שהוא קורא להם גולמי חסידות. כלומר משהו לא מפותח, משהו פרימיטיבי, גולמי. הוא אומר לא, אתה צריך לעיין, ללמוד. וההתבוננות שנותנת לך מפה בהירה וממילא אתה הולך למקומות נכונים עם הרבה הרבה פחות עבודת עבד. אלא החסידות על מה המסת ישרים מכוון? החסידות הנרצה והנחמד זה שאתה רוצה את זה ואתה חומד לעבוד את השם והיעד של הכל זה להתענג על השם נכון שיש דרך שאתה צריך לא ליפול בחתחתים אז אתה צריך זהירות וזריזות ונקיות כדי להתענג על השם כדי להיות בחסידות הנרצבה הנחמד כי אם אתה הולך ומיד נופל באיזה מאמורה ושמות את הרגל אז אתה לא יכול להמשיך ללכת ויש דרך מסילה וזה הטענה המרכזית של הרמח"ל ועל חסידות אנחנו לא מדברים לא ודאי ששמה שהכל יהיה בשמחה ובאהבה זה סוד כל תורת הבעל של טוב אז יש כאן גשר צר מצד אחד תלמידי חמים וגדולי הדורות טובעים שלא לחתום מצד שני הם טובעים את ה עונג האלוקי שלא ליפול לעבודת עבד חיצונית זה אז תביא יראת השם אני צריך להתבונן יראת השם זה לא דבר שבקהל אפשר לקנות אותו. כל האישיות אין משהו שבשביל להבין אותה אתה צריך שהאישיות שלך תגדל כל כולה. תתחרום, תתנשא, תהיה מוארת כמו יראת השם. לכן אין יראת השם היא חוכמה. כי כל השר לא דורש ממך להיות מישהו בדרגה הרבה יותר גבוהה. אתה יכול להיות נמוך בהרבה מאוד מישורים להיות מתמטיקאי כזה דגול זה לא חוכמה זה לא חוכמה במובן העמוק האישיות רב המקומות בתורה שנראה שיש בהם ירת העונש חריפה נגיד כל ההלות מה הדור שלנו שלא צריך את האנטיביוטיקה הזאת של יראת העונש חריפה איך הוא איך הוא ניגש לנו מקומות האלה בתורה >> אמירה לא צריך היא לא נכונה הוא צריך את זה במינון אחר לגמרי וב מבט אחר גם ו ואנחנו באמת עוסקים בזה במינון אחר היום כמו זה שאתה ממעט ללמוד בוודאי כדבר רלוונטי על ארבע מיתות בית דין לומדים דרסת סנהדרים אבל לא כדבר רלוונטי שעכשיו אתה בסוף אולי תהיה בבית הדין ותוציא לפעל סקילה שרפה ערג וכן וגם לא שעבודת השם שלך תתנהל עם הצל של שריפה סקילה שריפה זה לא רלוונטי זה מלה כבר כך >> אבל הפרשיות בתורה של הקללות נגיד אנחנו לא מוחקים אותם. אנחנו לא מוחקים את ירת העונש מתוך התמונה השלמה שלנו. כמו שאדם שרוצה להיות חופשי ו אה עם אה מרחבים שהוא עובר אותם א חי בהם בצורה משוחררת הוא לא מפסיק הוא לא מוציא מהאוזן את השיווי משקל אתה רוצה לרוץ בשדות לכל עבר. יש אנשים שיש להם צורך כזה. אתה רוצה ללכת שביל ישראל, אתה רוצה ללכת עם חופש, עם רחבים, עם נופים. זה לא אומר שאתה יכול לוותר על האיזום שלא ליפול בדרך. אתה הולך, יש לנו כל הזמן אנחנו חוזרים. כן יש לנו באוזן יראת העונש כל הזמן ואוי ואבוי למי שאין לו ילדת העומש באוזן הוא לא יכול לקום מיטה כשיש מחלה שתוקפת את האיזון של היציבות אתה לא יכול לקום מיטה אתה מתמלס חרחורות כל העולם מתהפך אליך את העמיקי את המושבט אלא מה מי מתנהל עם זה שאם אני לא אהיה יציב אני אפול כולנו מטלים עם זה אבל בלי לתת לזה מקום תודעה זה תופעת לוואי שולית ממילאית הכרכית ורצויה במינוום הנכון ש וככה גם יראה את העונש וכשאנחנו קוראים את הקללות זה כמו לדוג שלא יהיה לך את הנושא אבל האם אתה צריך כל הזמן לחשוב אוי ואבוי עכשיו אני בסדר אני מאוזן אני לא מאוזן אני ואם אני רגע אחד לא יהיה מאוזן ואולי יהיה לי דלגת באוזן ואז אני אפול ואז אני אחטוף מכה ואוי ואבוי את מה שיהיה ויהיה לי פצע ואז יתפרו לי הזה יהיה כואב המחתים בתוכה מי חושב דברים כאלה על כל העונש וכל נוראות העונש אם אני לא אהיה צים אניצקודה נגמר הסיפור ואם מישהו ירצה לקחת ממני את היציאות בשופן אוי לא יוד לא אני אלחם איתו אם מישהו רוצה לקחת לי טירת העונש אני אלחם פה אין דבר כזה אבל זה לא הציור לפני העיניים מה יקרה אם יש לי בעיה באוזן זה לא הציור לפני עיניים יש לי בעוזן את האיזור אניצב זה במוח האחורי כל הזמן פועל מצוין זהו ואני ממשיך הלאה האם יש כאלה שעוסקים הרבה מאוד בשאלת ה נוזל הזה ודלקטוזניים כן מי שחולה והאנושות הייתה יחסית יותר חולה בגסות בתוקף של החומר ודרך אגב היא הייתה יותר חולה במובן מעורבב שאנחנו מתקשים להבין התוקף של החומר ותוקף האמונה הלכו ביחד כשמוציאים את יצרד עבודה זרה שזה ה תאווה גשמית אין לנו שום חוש בתאוות עבודה זרה אבל כמו שאומר רבשי ל הפוך מנשה לרבשי אם היית בזמנו היית מפשיל שיפולג ממתך ורץ לעבוד עבודה זרה מרוב מה תאווה גופנית מה שהי תה גופנית לפסל הוא אלפי שנים האנושות הייתה שקורה בתאוהו הזאת עד מעל הראש אבל היא ראתה אלוקות שמה שהיא תרגמה אותה עלותה עבודה זרה ולכן כשמבטלים יצרד עבודה זרה יוצא גור שלש מבית קודשי הקודשים עבודה זרה זה תאווה גשמית לאלוקות. אין לנו חושים בזה. צריך קצת לצאת מהתבניות הנפשיות שלנו כדי לשאר שכלית את תאוות עבודה זרה. תאוות עבודה זרה זה תשוקה גשמית שהדומה להיום זה תאוות עריות. שזה תשוקה גשמית יכול להגיד יש תשוקה גשמית אמת העמדת הדורות הבאים אתה תעמיד תהיה אידיאליסט תעמיד למה צריך תשוקה גשמית שמה באמת מוזר למה אם אין תשוקה גשמית לעבודה זרה אף אחד לא יודע עבודה זרה כי הכוח לעבודה זרה לא היה שיקול דעת אלא הראייה שמלאת תאווה ותשוקה לא אלוקות כשהיא נופלת ונפכת לאולות אבל הם ראו תחת כל עץ על כל גיבה ותחת כל עץ רענן הם ראו אדם עלה על גיבה וראה עץ והוא נמשך גשמית להשתחוות ולהקריב וכש כשזאת המחלה שלך אז אתה צריך הרבה יותר יראת העם שתרפא אותה. טוב, בוא בואו נתקדם לפחות נקרא את ה אז מוכרח הדבר שימצא בקרבו ניגוד עצום לכל המושג של עבודת האלוקים ואין שום תרופה לזה כי אם לרומם שם השם בקרבו ברוממות פנימית כלומר זה לא התרפא על ידי שנגלה את קלונם של הכוחות המוסריים והמטאים של חול שהתנתקו מקדושה ואפשר לגלות את כלו אבל זה לא תרופה הייתה תקופה שהיה קמפיין של בשמאל נגד הימין הקמפיינים הם מוצלחים אנחנו טובים בהתיישבות ובתורה הם מוצלחים בקמפיין אם היה לכם ברירה עוד פעם בין זה לזה מה הייתם בוחרים לא אז הנה אתם בוחרים בזה אבל הם כתובים בקמפיינים הם טובים אפחנו לא ישפורטים אבל הם כתובים בקמפיינים ו אה היה קמפיין מה האלטרנטיבה שלכם? כלומר, תציירו הצעה איך פותרים את הבעיה מול העלבים שלנו. אנחנו מציאים שלום. קמפיין גם כן, המילה שלום קמפיין. פעם בפורים רבי יהודה חזני היה מגדולי הסקנים של הימים בתודעה הציבורית כל ההפגנות כל הטיבורי זה הוא הוא עשה הפגנות מאבקי מאבקים ציבוריים ופעם בפורים הוא אמר שאתם חושבים שרק אנחנו מתחפשים גם הסתרה אחראה מתחפש וכמו שאנחנו מתחפשים לעומק הסטרה אחראה ומתחפשים לחשבי ראש ואפילו לאמן הרשע כך הסתראה אחה מתחפש לעומק הסתרה דקדושה למה הסתרה אח מתחפש לקדוש ברוך הוא איפה שמו של הקדוש ברוך הוא שלום בות של פורים אנחנו כבר 30 יום קודם מי שנכנס אז א זה פורים וזה רובות חד זה היה קמפיין מה התנטיב שלכם אז אורי יצור חכם ואלגנטי הוא הכניסיקה [‏צחוק] לבלון של הקמפיין הזה והוא סיפר לו בחדשות חמש דקות לפני החדשות שלחת מלי פינה חמש דקות פינה אה אנליטית אינטליגנטית אה נעימה ומדויקת המדינה הייתה עוצרת לחמש דקות לפני זה המון המון המון אנשים היו צריכים כל דבר לשמוע אותו. ודי באמת אה איכותי באופן לצד דופן זכרונו לברכה. אז הוא אמר פעם שואלים אותנו מה האלטרנטיבה שלנו אני אספר לכם סיפור. היהודי חולה עם דלקת רות הולך לרופא ונותן לו תרופה יהודי סובל מושבט משתעלר שהוא לא יכול להמשיך לחיות והתרופה לא מועילה אז הוא נותן לו תרופה אחרת לא מועיל בפעם שלישית נותן לו התרופה לא מועיל מאשפז אותו לברוריד לא מועיל מגיע רופא אומרים לו, "תשמע, כל זמן נתת לוים." הוא מגיע לחולה, אומר לו, "תשתה שתי כוסות אקונומיקה." מה? אומר, "מהאלטרנטיבה שלך?" [‏צחוק] זה הורי ניצור זה ממתק מבית מדרשו. מה אלטרנטיבה שלך? שמאל מציע לנו שתי כוסות אקונומיקה ושאל אותנו באלטרנטיב אז הפל גם זה >> גם את הדברים שהתנתקו מקדושה הכוחות המוסריים והמנדהים שהתנתקו בקדושה >> כן זה לא משגלגל התשובה מה >> תרופה תרופה >> זה לא התרופה >> תרופה אה כן אז אין שום תרופה לזה כי אם לרומם שם השם בקרבו ברורות פנימית וללמוד הרבה ניגלה בלי שכבוד השם אור השם טוב השם אהבת השם ירוממו אותו להיות איש אחר שמסתכל בעולם והכל מאיר לו, כולל כל הרע שבעולם ואהבת את השם אלוקך וכל מאודך זה אז אין תרופה אין שום תרופה אלא שאני הולך ויותר ויותר רואה את כבוד השם יהיר מהכל אתוב השם יהי מהכל וגם אני מודה לו מאוד מאוד בכל מידה כלומר אפילו מידת פורנות אין תרופה אחרת אבל בשביל שזה יהיה זה צריך להתרומם זה צריך אה דהיינו ברגש נעלה ובדיעת מכפת אתם רואים תמיד הרב חוזר למרות כל הניסיונות להסיר את זה בגלל שכולים ברגש נעלה צריך להרגיש את זה להיות מלא רגשי קודש טבעיים עמוקים לא מלכותייםטים סוערים כמו רגש ברגש נעלה ובדיעה הכפת העולם ולפחות פחות מתאימה עם שאר ציורי הגודל לסגול שבנפשו זה לא יכול להיות פחות מהפונדקאית כי אם הכהנת פחותקאית אז לכם פונדקאית מי צריך כהנת אם המוסר החילוני הוא מוסר יותר מאור יותר מהיר אז מי צריך מוסר של קודש ועד שלא נפתח בקרבי רבנו את הרוממות והמתיקות והעונג והנועם והמוסר של קודש באופן שהוא יהיה עוד יותר מהיר או לפחות לא פחות מוסר של חול אז לא יהיה תרופה ברכה בתורה צריךה כי שם השם אקרא עבור גודל אלוקינו הרב רומז ל על מה עבדה הארץ שלא ברכו בתורה תחילה אז המהרל אומר כידוע שלא קשרו את זה את התורה לאלוקות חוכמה בלי יר בלי דבקות שקודמת לה בלי ברוך אתה השם רבנו הרב צודי מסביר ש אשר בחר בנו קודם ונתן לנו את תורתו ישראל תד לאורייתא זה הברכה בתורת תחילה הרב הוא מסביר הסבר אחר אומר ברכה בתורה תחילה זה גאו אלוקים אבוגדל אלוקינו אתה רוצה ללמוד תורה לא מספיק לקשר אותנו לנותן התורה כמו המרל אלא הפסוק שממנו נלמד הרי ברכת התורה זה דאורייתא פסוק שמנו למד זה כשם השם נקרא אב הוא גודל אלוקים מה זה עבור גודל לאלוקים? זה לא רק לקרוא שם שמיים לפני שאתה לומד תורה, אלא להיות מואר מהגודל של הטור האלוקי, של האור האלוקי, של המוסריות, של ריצת היושה והצדק והעונג והשמחה של גילוי אלוקות. עבו גודל אלוקים ובעצם במידה מסוימת יש חובה מדאורייתא להיות מוערים מפנימיות התורה כתנאי ללימוד ני של תורה דאורייתא אתה רוצה ללמוד תורה לקרוא בתורה אתה חייב להיות מואר מגדלות השם אב הוא גודל אלוהים אב השם לאלים אמרו להשם כבוד אבו לשם כבוד שמו ה גודל אלוקים ואם לא אז אתה אומר אתה לא יכול ללמוד תורה זה לא תורה תורה שניתנה על ידי מישהו עם מגלב ביד זה לא תורה מה פתאום אב הוא גודל אלוקינו אז יש תורה זה פירוש אחר לגמרי ועל מה עבדה הארץ באמת באמת זה הפירוש שאומר מה שחכמים אומרים בפשט הפסוק בתורה ש הפשטנים אומרים תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטו לבב מה תחת כל הגלות זה בגלל שלא עבדת את השם לוקח בשכר אותו דבר ויש מי שמפרש שלא עבדת את הסכשה לך שמחה וטוב ולא עבדת ו יש מי שאומר שעבדת אבל לא בשמחה בתוריו לא היה אבו גודל ללוקינו לפני שבשם השם קרא קראת בשם השם נמוך בלי גודל אלוקינו עבדת את השם אבל לא בשמחה בתור לב מהאור של גדלות השם אז זה באגלות זה מתאים עם הפירוש הזה של הרב >> [מוזיקה] [מוזיקה]