סוד החיבור שבתורה | שיחה לפרשת יתרו | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] שלום וברכה אנחנו בפרשת מתן תורה פרשה עליונה ונסגבה שאין כמותה ובשביל לעמוד על עומק עניינה של תורה אנחנו רוצים להתבונן בשבחיו של דוד המלך על התורה דוד המלך תאר את התורה בחמה וכמה פסוקים אבל שלושה מהם הם ממש מקבץ אחד שחוזר על אותה תבנית ונותן לתורה הקדושה א שבחים לתבנית דומה שבחים שונים אפשר לומר שזה מריצה זה שירה שהיא מחליפה מילים במילים אחרות כדי ליצור אושר. אבל ודאי שלא כך דרכה של תורה שהיא מדוקדקת בכל מילה ובודאי נעים זמירות ישראל דוד המלך שכל מילה על התורה הייתה גם שירית מצד דרך הרצאת הדברים אבל גם עומק עומקים של התוכן מה היא תורה באמת ואני רוצה לעמוד על שלושה פסוקים ידועים ומפורסמים דוד המלך אומר תורת השם תמימה משיבת נפש עדות השם נאמנה מחכמת פטי פיקודי השם ישרים סמכי לב מצוות השם ברא מהירת עיניים יראת השם טהורה עומדת לעד משפטי השם אמת צדקו יחדיו יש כאן שישה עניינים שפורסים לנו תמונה שלמה, אבל יש מקום להתבונן מה הם אומרים ואולי בעיקר מה הם אומרים ומספרים לנו על מתן תורה בעצמו. בשביל לעמוד על הדברים נתחיל מנקודת היוצא דופן. יש כאן יוצא דופן בפסוקים הללו שכשמתבוננים בו אפשר להבין את כל המארג באופן הרבה יותר עמוק. תורת השם הכוונה תורה של השם שהיא תמימה וכשהיא ניתנת לנו משיבת נפש העדות היא של השם. הפיקודים והמצוות הם של השם. משפטים של השם אבל העירה זו לא העירה של השם פתאום יש אותה תבנית אותו סדר של המילים אבל המושג הוא בוודאי אצלנו זה העירה שלנו לא העירה שלו ולכן יראת השם הכוונה יראה את השם ולא יראה של השם יראה מהשם ואי אפשר להגיד שתורת השם זה תורה את השם. זה תורת השם. זה התורה שלו. ומכאן נראה שאנחנו יכולים להבין שהמפה היא קצת יותר מורכבת ממה שאנחנו מתבוננים בהתחלה. בשביל להבין את העניין הזה אז אולי נעסוק קודם בכלל בעניין השישה כלפי התורה. חז"ל אומרים בירושלמי שהלוחות שכידוע הם היו שישה תפחים בשעת מתן תורה הם היו מחולקות שני טפחים אצל הקדוש ברוך הוא מהלוחות שני טפחים אוויר באמצע ושני תפחים אצל משה רבנו וחז"ל אומרים שבדיוק בשעה הזאת שהיו שני תפחים, שני תפחים ושני תפחים חטו ישראל בעגל. אנחנו לא נעסוק היום בחטא העגל אבל נעסוק בשעה הזאת שבה מתגלה עומק עניין התורה. מסביר המהרל שהרגע הזה שהוא בעצם רגע מתן תורה, הרגע שבו הקדוש ברוך הוא נותן למשה, כי רגע אחד אחר כך זה כבר בידיים של משה. אף על פי שחז"ל אומרים כביכול הקדוש ברוך הוא מנסה להחזיר את זה אליו ומשה רבנו מתגבר ולוקח את זה אליו. שכל עניין כל אלה עניינים עמוקים שצריך להבין את החידה והמשל והכוונה הפנימית שבהם אבל עניינינו השעה של מתן תורה זה השעה שבה שני טפחים בידיו של הקדוש ברוך הוא שני תפחים כבר בידיו של משה ושני טפחים רווח באמצע והם צריכים עכשיו כל הארבעה העליונים שני תפחים אוויר ושני תפחים שעדיין בידיו של הקדוש ברוך הוא לעבור על משה רבנו. אבל אומר המארל, הצילום של הרגע הזה הוא מספר את עומק עניינה של תורה. עניינה של תורה זה שיש לה שלוש קומות. השורש שלה מנין ניבא מבית גנזיו של הקדוש ברוך הוא. זה השניים העלונים. התורה עצמה זה שניים רווח והשניים התחתונים זה שהיא מתקבלת בישראל ביום חתונתו זה מתן תורה זה כמו הטבעת שבהתחלה היא הרכוש של החתן ונהוג שהרב שואל את החתן קנית את זה בכספך שלא יהיה של מישהו אחר כדי שיהיה קידושין משלו אז היה שלו ויש את הטבעת עם שוביה שבדרך כלל בוחרים משהו יקר לא מבלבל עם אבן אבל יקר ויש את הטבעת אחרי שהיא על ידה של הכלה והיא כבר הופכת להיות שלה זה מתן תורה מתן תמיד יש בו שלושה צדדים הנותן המקבל והמתנה וכל סגולתו ועניינה של תורה זה שהיא באה מהשורש האלוקי ושם מקומה המקורי שיורדת אל המוח האנושי ומתקבלת אצל ישראל בלימודם וחיי עולם נטה בתוכנו והתורה עצמה לפי הפוסקים כשאנחנו עולים לתורה אנחנו ברכים ברכה ראשונה ונתן לנו את תורתו זה כנגד שני שני הלוחות הראשונים אנחנו קוראים בתורה זה כנגד שני שני התפחים הראשונים אנחנו קוראים בתורה כנגד שני התפחים האמצעים והברכה האחרונה חי עולם שנתה בתוכנו זה כנגד שני התפחים האחרונים זה שלושת הקומות הבסיסיות של התורה זה מתן תורה ונראה שעל פי זה יש לומר בנה ה משורר דוד המלך את שבכיה של התורה ונתחיל מלמטה למעלה. כשאנחנו מדברים עלינו יש כלל גדול מתי התורה נקלטת בתוכנו ומתי לא. כל שירתו קודמת לחוכמתו. חוכמתו מתקיימת. חוכמתו. עכשיו זה חי עולם שנתה בתוכנו. זה חוכמה שלנו. אבל כדי שזה יהיה החוכמה שלנו באופן קיים אמיתי שהתורה תאיר בתוכנו אז צריך שיהיה יראה קודמת לתורה מי שיראתו קודמת לחוכמתו חוכמתו מתקיימת החלק השני של הפסוק של התורה שבתוכנו זה משפטי השם אמת ידוע שחוק זה משהו שלמעלה מדעתנו אבל משפטים מתים זה אותו חלק בתורה שהוא נתון לסברה שלנו שהוא מובן בסברה שלנו שהוא מתאים לשכל האנושי שטנז הוא לא משפט פרה אדומה הוא חוקה אבל יש דינים לא תגנוב הוא משפט לא תרצח הוא משפט ומשפטי השם כיוון שהם נתונים לתוך תוך כלי השכל האנושי. אז ממילא הייתי יכול להגיד שהם יחסיים, הם לא בטוחים, הם חלקיים. ואומר לנו דוד המלך, משפטי השם אמת. זה חיי עולם אלוקיים שנתה בתוכנו. נכון, זה נתון בתוך הכלים שלנו, אבל גם כשזה נתון בכלים שלנו, זה חיי עולם. שמה תאמר הלו הללו מכשירים והללו לא מכשירים הללו מטערים הללו מטמים הללו אוסרים הללו מתירים אלו ואלו דברי אלוקים חיים כלומר אנחנו לא אומרים שכשיש מחלוקת בישראל אחד צודק וזה באמת דברי אלוקים משפטי השם אמת ומי שלא נפסק הלכה כמותו אז הוא לא ככון זה לא חיי עולם, זה טעות שלו. חס ושלום אנחנו לא אומרים ככה. באמת זה פלא גדול. אם זה נכנס לפי הכלים שלנו, אם זה נתון לפי דעתנו, אז לכאורה כשרובן אומר, כשחכם בתשמע אומרים אסור, בתיל אומרים מותר. אז זה או אסור או מותר. וכאן מתגלה לנו סוד גדול. צדקו. יחדיו. למרות שהם מתפזרים לדעות שונות. למרות שהשכל האנושי כשם שפרצופיהם שונים כך דעותם שונות. ולא כל החכמים סוברים אותו דבר. ואף על פי כן צדקו יחדיו ומשפטי השם אמת. וזה חידוש עצום על עניינה של תורה שלמרות שהיא מתקבלת בשכל אנושי וממילא מתפרטת לדעות שונות ואפילו סותרות ומנוגדות בכל זאת כולם זה דברי אלוקים וזה פלא עצום וקשה לראות את הפלא הזה לולי אמונתנו בשידוך הזה שבין קודש בריך הוא ישראל וישראל על ידי חכמיו ועל ידי הדעות השונות וזה שבח גדול התורה שיכולה להאיר בתוך כל הדעות דברי אלוקים חיים אבל יש לזה תנאי התנאי הוא יראת השם מי שאינו ירא שמיים הוא לא בעסק לא כל הסברה בתורה היא מת והיא חלק מהיחדיו. יש 70 פנים לתורה יש גם 71. בדורותינו אנחנו יודעים יש רפורמים, יש קונסרבטיבים, יש דעות שמחוץ ל-70 פנים וכל חכמי ישראל אומרים זה לא חלק ממשפטי השם אמת צדקוכת. זה ספרות אנושיות שבכלל לא נכנסות לגדר התורה. ומה עיקר השאלה? האם ה נכנסות לגדר התורה או לא? היראת שמיים. אם אדם הוא מתבטל אל האור האלוקי ולפעמים האור האלוקי זה לא רק האור האלוקי של תורה שמכתב שהצדוקים והביתוסים והקראים ובהתחלה גם הרפורמים אל זה הם התבטלו אבל לאור האלוקי שבתורה שבעל פה לא יראת השם כוללת את האחיזה בהמשך השתלשלות תורה שבעל פה מי שאין אין בו יראת שמיים כזאת שהוא דבוק בכל השתלשלות התורה גם של משפטי השם צדקו יחדיו אז דבריו ורעיונותיו האנושיים הם לא חלק מהתורה הם מחוץ לתורה ובדורותינו פגשנו את זה בעוצמה גדולה בשתי התנועות האלה ובצורות עדינות יותר במקומות אחרים כמו שבבית שיני פגשנו את זה בצדוקים בייטוסים קר רעים, איסיים וכדומה. כלומר, תמיד היו כאלה שהיו מחוץ לגדרי התורה וגם בדורות ישראל אפילו משיח היה לנו משיח שקר. ומרן הרב זצל אומר קראו לו משיח כי היה לו טענות משיחיות אבל שקר. אז יש גם פירוש בתורה שהוא שקר, שהוא לא אמת. ולכן ההקדמה לכך שמשפטי השם אמת צדקו יחדיו כשזה חיי עולם מתגלים בתוכנו זה להיות נמסים ובטלים ומלאי יראה יראת הרוממות מפני אלוקיותה של התורה והשתלשלותה בתורה שבעל פה ומי שיראת השם בקרבו אז משפטי השם שלו אמת ושם התאמר ומי יכול להעיד על יראת השם שלו שהיא שלמה וזקה וכי יש לך אדם שאין בו אחות אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטה ואז אולי זה מחתים את כל היראת שמיים שלו ובעצם כולנו בחוץ על זה אומר דוד המלך והוא גם דבר פלא עליון יראת השם טהורה גם כשיש משיגים שתמיד צריכים לעבוד ולטאר אותם ולעיין בתורה ולזכך את המחשבות בכלל גדול בידינו מובא הרבה בשוטים מודים דרבנן עינו שבחיו כשחכם מודה שהוא טעה מפני שהוא עוד עמה לדקדק את דבריו לעיין בדבריו וגם לעתים לחזור בו זה השבח של חכמים זה מלמד שמלכתחילה הייתה בהם יראת השם טהורה שמעתי פעם על רמוש פיינשטיין ששאלו אותו הלכה והוא אמר דין ואחרי זה מישהו אמר שהוא עשה הפך כי כתוב ב שוט אגרות משה הפוך רב מוש פרינסטין כתב בשוט שלו הפוך אז רב מויש חייך ואמר נוזרב מושה כלומר גם הפסק הראשון וגם הפסק השני גם על זה אפשר לסמוך זה לא תמיד ככה. לפעמים אומרים שאי אפשר, שצריך לעקור הכל. אבל יש פעמים שהדעה הראשונה היא דעה והדעה השנייה היא דעה. והיכולת לזכך כל הזמן זה תלוי בעצם יראת שמיים שאני מחפש אמת אלוקית ולא את הכבוד שלי ולא את החזקת הדעה שלי. ולכן באמת יראת שמיים אמיתית ישנה בעולם. ישנה את כל הצדיקים, אצל כל החכמים. כל אחד לפי מידתו ואל תאמר שאין לנו אחד שלא יחטע ולכן אין יראת שמיים וממילא אי אפשר להגיד משפטי המתכס וחלילה יראת השם היא טהורה והיא ניצחית היא לא זמנית עומדת לעד נכון שאדם אסור לו לסמוך על עצמו עד יום טובו אפילו כהן גדול שכי אין 80 שנה בסוף נעשה צדוקי וגם בתלמיד חכמים גדולים אל תסמוך על עצמך עד יום אותך זה יכול אחר כך להישברור אבל אותה יראת שמיים שאתה בלי שאתה היא ניצחית וזה מה שמלמד אותנו דוד המלך על שבחה של תורה מצד קבלתה על ידיהם אבל יש גם את התורה מצד עצמה והתורה מצד עצמה כמו הטבעת קידושי היא המחברת המקשרת בין עליונים ותחתונים והיא מחברת ומקשרת כמו בפסוק השלישי של יראת השם שהיא הפנימיות ומשפטי השם שהם הענף שמתוך העירתו יש את חוכמתו כך גם עוד באופן יותר בולט יש לנו פיקודי השם נשארים ומצוות השם ברא מצוות השם היא מעירת עיניים, היא את החוץ. היום אנחנו רואים כמה עובדי השם הם איסורים לאומה, הם איסורים ליושרה, הם אסורים לכל דבר שטוב בעולם הזה. כמה עובדי השם הם מלאים בחסד. אנחנו רואים שמצירת עיניים נותנת מבט טוב על המציאות, מבט מאיר על המציאות. זה לא שהכל פשוט בוודאי שיש פה תערובות ויש טוב במקומות אחרים זה חלק מ פעמי הגאולה שגם החול תופס מקום וגם הקודש מתקשה לגדול ונצמוח להיות כפי רכו ואף על פי כן בגדול אנחנו רואים באופן בולט מאוד שהמצווה מהירת עיניים ומצווה זה מלשון סבתא וחיבור זה התורה עצמה יהיה מחברת היא עושה אותנו עם הקדוש ברוך הוא לצוות זה היא זה המקום של האחדות ומצוות השם היא ברא היא מילת אור מילת בהירות והיא מהירה את כל החיצוניות גם כן למרות שלפעמים לוקח זמן עד שרואים את זה בחוץ אבל אנחנו רואים יותר ויותר איך אנשים נמשכים אל התורה מפני שלמרות כל היופי החיצוני של התרבות העולמית היום שהתפתחה וסגסגה והביאה גם מוסר וגם יושר ובסוף משהו בפנים לא מספיק לא מספיק אפילו בשביל ללדת ילדים לא מספיק בשביל להמשיך את החיים לא מספיק בשביל להמשיך את החלוציות של האומה מי מקים היום יישובים בארץ ישראל אפילו בתוך הקבר אירוק לאלה ש לא יכולים לראות את החזון של מעבר לקו הירוק אבל אפילו בתוך מ מי מקים ישובים מי ממשיך את ההתיישבות מי ממשיך את הבריאות מי פחות נגוע בכל החולשות מצוות השם ברא מהירת עיניים אבל זה רק החיצוניות פקידה זה לשון פנימית, זה לשון של קשר הרבה יותר עמוק. בזוהר הקדוש לא כתוב מצווה, כתוב פיקוד אדה. הפנימיות רואה את הפקידה, את הגאולה פקוד יפקוד אלוקים אתכם. כשאדם יוצא לדרך, הלכה אומרת שיפקוד את אשתו. פקידה היא קשר עמוק שבעמוקים. פיקודי השם, הצד הפנימי של המצוות, הם סמכי לב. הם פועלים על כל הפנימיות שתהיה לא רק מהירה אלא מלאה שמחה, שהלב יהיה מלא שמחה. וזה סגולתה של תורה שהיא גם את החוץ של המציאות וגם את הפנים של המציאות ממלאה בשפע אלוקי בחוץ באור ובפנים בשמחת הלב. הקשר הפנימי של פקודה זה כביכול הקדוש ברוך הוא פוקד אותנו אשר קידשנו במצותיו כחתנה אומר לכלה הרי את מקודשת לי והפקידה הזאת היא ממלא את הלב שמחה מצד עומק הטעם הטוב של התורה מצד הפנימיות באמת יחסית מצוות השם ברא מהירת עיניים זהש שמירת ההלכה עם כל היופי שבה אבל תוכו רצוף אהבה זה טעמי מצוות ופנימיות התורה שכשלומדים אותם הם לא רק מאירים לנו את הדרך הישרה במציאות אלא הם גם הם מלאים אותנו בשמחה פנימית מפני הטוב האלוקי ששורה בהם כמו שתואם כל מי שלומד פנימיות התורה וטעמי מצוות וכאן אנחנו עוברים לקומה העליונה של התורה לשני התפחים כמו שהם אצל השם יתברך וגם כאן יש טפח פנימי ותפחיצוני עדות היא כלפי חוץ עדות זה לאחרים עדות השם היא נאמנה נאמנה זה גם תוקף זה גם ביטחון זה גם ודאי כמו היראת השם שעומדת לעד זה נצחי זה יתד נאמנה בל תימות אלא שאצל האדם זה הפנימיות ואצל השם יתברך זה מופיע בטפח החיצוני בעדות השם ולכן החוכמה בדרגה הזאת היא לא משפטי השם שזה החוכמה האנושית אלא אדם שמה הוא פטי הוא מעמיד נאמנה הוא יודע שהוא עוסק באור יותר עליון מכל מה ששכלו יכול להבין, אבל על ידי שהוא פטי, אז הוא יותר ויותר מחכים באלוקיות של התורה, אבל לעולם הוא ישאר פטי. וככל שהוא יותר פטי שמאמין לעומק האמת האלוקית, ככה היא מחכימה אותה אותו למדרגות יותר גבוהות ממה שהשכל היה מכיל רק מצד עצמו. התורה מגדלת, מחכימת את חוכמתו של האדם מעבר לגבולות האנושיים, לעניינים אלוקיים, שגם כאן פנימיות התורה היא בולטת בטעם אלוקי של החוכמה ולא רק בכלים האנושיים. וזה העדות של השם. הוא מעיד כביכול בפנינו, הוא מלמד אותנו, הוא מחכים אותנו. ואנחנו רואים את הנאמנות של התורה ואיך אנחנו פטאים לעומת חוכמתה זה אתות השם נאמנה מחקים את פת אבל פנימי פנימיות של התורה כמו שהיא אצלו יתברך תורת השם היא תמימה התורה כמו שהיא אצלו אומר הבעל שם טוב תורת השם תמימה שלא נגע בה אדם מעולם כמו שאנחנו אומרים על פרה אדומה תמימה שלא עלה עליהול שלא נגע באדם מעולם כל מה שאנחנו לומדים מהתורה זה רק מההערה של התורה לתוך היכולת כיבול שלנו אפילו כשהיא מתפתחת ו העדות מחכימה את פטי אפילו אז אבל התורה עצמה היא תמימה. היא אצלו יתברך. היא בשלמותה אלוקית. תורת השם בתמימות אלוקית. אז מה היא עושה לנו? על ידי שאדם לומד תורה, הנשמה שלו כביכול חוזרת לבית אביה בנוריה. היא חוזרת להיות דבוקה בו יתברך. עד עכשיו דיברנו איך היא מתגלה כאן. כשאנחנו עדיין בעולם הזה עולים ומתעלים אבל התורה כמו שהיא בשורשה כמו שאצלו יתברך מצד פנימיותה היא נשארת בתמימותה לא נגע באדם מעולם והיא משיבה את הנפש לשורשה בעצמה להיות חלק אלוק ממעל ממש היא מזכירה כל לימוד של התורה הוא מזכיר לנשמה את שורש האלוקי ועל כל השבחים האלה מלמד אותנו דוד מה היא התורה שניתנה לנווא לא כמונו שצריכים להתחיל מלמטה למעלה שצריכים קודם כל לחוז על פי כלינו כמו שאנחנו הסברנו מתחיל מלמעלה הוא רואה את התורה כמו שאצלו יתברך כמו שהיא משיבה את הנשמה אל מקומה השורשים ואחר כך עדות שמחקת פטי ואז היא יורדת להיות פיקודי ומצוות של קשר וצבותא בפנימיות ובחיצוניות מסמל ומהירת עיניים ומתוך כך היא יורדת גם לתוך הכלים שלנו ממש על ידי העירה שלנו שבאמת היא טהורה גם עם השיגים שכל הזמן אנחנו הפנימיות טהורה ואנחנו כל הזמן דואגים להסיר את השיגים ואז גם משפטי השם שבפינו הם אמת וצדקו עם כל הפנים שלהם שנזכה לקבל את התורה בכל אורותיה בכל דרכותיה בשלמותה שבת שלום >> [מוזיקה] >> لا >> [מוזיקה] >> لا ‏na