Preparing video...
0:00 / 0:00
מצור ומצוק | שיעור לעשרה בטבת | הרב בן ציון אלגאזי
249 views
לתרומות לישיבה לחצו https://www.yrg.org.il/?CategoryID=220 לקבלת תורת הישיבה בוואצאפ - https://bit.ly/whatsaap-rg למעקב אחרי הפייסבוק שלנו - https://www.facebook.com/YeshivatRama...
Categories:Torah
Comments
Transcript
Auto-generated transcript. Not time-synced to the video.
[מוזיקה]
אנחנו נמצאים בערב השרה
בתבת וראוי קצת להבין את העומק של ה מה
שירה פה הרמבם כותב שבכל תהליכי החורבן
אחד מהם זה העשרה בתבת שצר נמוכת נצר על
ירושלים ושם אותה במצור ומצוק נסה להבין
מה המשמעות של מצור ומצוק שם אותה במצור
על ירושלים מצור ומצוק מה מה הביטוי של
הרמבם בהגדרה של א מצור ומצוק אז כדי
להבין את זה הייתי רוצה בשכם להתחיל מהלכה
פשוטה שקשורה להסרה בתלית מה ההלכה יש
גמרא במקור שש לפניכם הגמרא בראשונה מדברת
על הגמרא בראשונה מדברת על צום העשירי זה
עשרה בתבת שבו שמך מלך בבל על ירושלים
וידבר השם אלי בשנה התשיעית בחודש העשירים
בסו ל החודש שלמו בן אדם כתוב לך את שם
היום הזה את עצם היום הזה שמח מלך בבל א
ירושלים והגמרא קוראת אתזה ב מקרה לעשירי
כי זה עשירי לחודשים ולא היה ראוי לכתוב
ראשון ולמה כתוב כאן כדי להסדיר חודשים
כתיקונם ז הגמרה מדברת פה עכשיו כרגע על
צום הסרה בתבת שהוא נקרא במשמעות את עצם
היום הזה שמח מלך בבל על ירושלים מצויין
ואז הגמרא מדברת פה על ראשון על אחרון
וכולי וכולי מה יצא מהביטוי של הגמרא שית
הפסוק על עצם היום הזה תראו בבקשה בית
יוסף שמופיע מקור שבע
לפניכם מופיע הבית יוסף באור החיים בסימן
תקנ מביא בשם האבודרהם דם היה אפשר שיכול
עשרה בתבת בשבת היו מתנים אפילו בשבת למה
משום שנאמר בו בעצם היום הזה כמו ביום
הכיפורים אלא שנ יכול לאכול בשבת שואל רב
חיים צריך ביור מהשנה רה בית אמת משאר
תעניות אומר פה הבית יוסף בשם אבודרהם תדע
לך שהשרה בתבת זה אחת ה הצומות החמורים
ביותר שיש מדרבנן כמובן שביום הכיפורים אם
חל בשבת צמים בשבת אבל האיחוד של השרה
בטבט שאם הוא יחול בשבת בניגוד לשאר
תעניות מדרבנן יצומו אפילו בשבת ניקח לז
בתמוז צום שממש כבר מתקרב לחורבן ממש ידחו
אותו אם הוא חל בשבת יחו אותו ליום ראשון
תשעה באב הצום החמור ביותר שאנחנו צמים
מכל התעניות שאנחנו צמים לחורבן הבית יכול
בשבת ידחו אותו ל יום ראשון זה נקרא נידחה
רבי ז בצומות נידחים הדין הוא אחרת קצת יש
צום אחד שלא היה צם היה חל בשבת היו צמים
אפילו בשבת קודש והשאלה היא מה חומרתו של
עשרה בת אבד שהוא כל כך חמור שיצו הו
אפילו בשבת קודש אז רב חיים מנסה להבין פה
פשט בעל אוחה נסה קצת להסביר פ בעל אוחה
אומר רב חיים ונה תענית ך לא מתענים אפילו
בשבת וחנין מזה זה שייך תענית בשבת ר מכל
מקום ניתח תענית פני השבת שגם מחר יכולים
להתנות על זה למה שיתנו בשבת אבל אם היה
צריך להשנות דווקא בשבת ואי אפשר לחות מחר
שפיר נוכל להת בשבת אומר רב חיים תדע לך
שיש חטצ שכן אנחנו ה צמים בשבת מה שבת לא
אי אפשר לצום בה הרי אם אדם יש לו תענית
חלום אם אדם קם בבוקר בשבת קודש נפשו
הגמרא אומרת במסכת ברכות ונפשו הגומה עליו
אז הוא הוא יצום כן אם הוא מוצא שנחת רוח
שתהיה לו זה שהוא יצום וירגיש טוב אומרת
הגמרא שצום אפ אומר רב חיים כמן שאנחנו
רואים שיש חיתים צל עצום גם בשבס ללכן אם
היה חל עשרה בתבת בשבת אנחנו לצום גם בשבת
כן שפיר נוכל שבת מפיך בתענית חלום דמם
בגמרא יפה חלום כש מתענים בו בו ביום אם
כן אין ח מחר לכן מתענים שפיר וזה החינו
שבין עשרה בטבט לשאר תעניות לכל התעניות
בתנים מפני המאורעות שירו ותלוי בחודש סים
בקרא אם כן יכולים להתענות גם למחר אומר
רב חיים פיל פלוי מה קורה בשאר התעניות
שאפשר לדחות אותם כי זה תלוי בחודש אז אם
תלוי בחודש שמת באותו חודש במקום בתשי
בעשירי במקום ביז ביח נש כפ לך העיקר שמת
בתמוז הו באב
אומר אבל יש ורט מיוחד בעשרה בית אבת מה
הוורט המיוחד בהסרה בית אמת שצריך לצום
מתי בעשירי דווקא זה הצום היחיד שקבעו
דווקא בו ביום וזה החילוק שיש ביני השרה
לתת שאר תעניות כל התעניות ב בני הורות שו
ותלוי בחודש בקרה אם כן יכולים להתענות גם
למחר ולכן כשחל בשבת נדחה גמה למחר אבל
השרה בתבת דכתיב בעצם היום הזה זה היה
לשון הגמרא בראש השנה אם כן הוא דין דווקא
באותו יום ועל כן אי אפשר לדחותו למחר
ושפיר היה אפשר להתענות מתי גם בשבת בגלל
שהביטוי בפסוק בעצם היום הזה אז אנחנו אנו
צמים את השרה בתבת בשבת כאן אני שואל אחרי
ההסבר הנפלא של רב חיים לחלק בין שאר
תעניות לעשרה בתות מה חומרתו הגדולה של
עשרה בתבת שהכתוב חייב אותנו לצום אפילו
בשבת בגלל בעצם היום הזה אני אשואל אתכם
סך הכל היה רק מצור על ירושלים קחו את יו
תמוז כבר זה היה ממש כבר בקעו את החומה זה
ממש התחיל ממש חורבן קחו תישע באוב שריפת
בית המקדש זה יום שכפלו בו הצרות נש כפלח
אפשר לדחות את זה למחר לא השרה בתבת בעצם
היום הזה מה הרעיון שיש פה בעומק כדי
להבין את זה אני רוצה שנלך ברשותכם לקצה
החורבן מתי באמת קרא מאיזה דבר קרה בסופו
של דבר החורבן שאחריו הגמרא כבר אומרת
הביטויים הכי חמורים שיכולים להיות על
הבית ואם נבין את את המיסה הזה נוכל להבין
מה שורש כל עניין החורבן כולו ואולי
בעוונותינו הרמבם כבר כותב שכל מי שלא
נבנה הגמרא אומרת בתענית כל מ שבנה בימיו
כאילו נחרב בימיו והרמבם כותב אנחנו
צריכים להתענות בתעניות על מה שהרה
לאבותינו ולנו הסימפטומים שהיו אז זמן
החורבן יכולות שהם קמים גם היום ולכן
אנחנו עוד נמצאים בגלות עד שבעזרת השם נצא
לגאולה שלמה בעזרת השם אז כדי להבין את זה
אני רק ברשותכם אקח פה את הגמרא במסכת בדף
מקור שלוש על קמצ וב קמצא כל התלמידי חמים
שיושבים פה מכירים את הסיפור הזה אני רק
אגיד שני נקודות בדיוק עם מהסיפור הזה על
מה היה מה היה הקצה הזה שבגללו נחרב בבית
מה אומרת שהגיע היה יהודי בראשונים היה לו
חבר שהוא בר קמצא הוא באל דבבה רח מקמצ
הוא בעל דבבה בר קמצא האוהב שלו היה קמצא
והשונה שלו היה בעל קמצא אב בתעודת אמר
לשמע לך תזמין לי את קמצא אוהבי הלך
והזמין את בר קמצא שונ בסדר הגיע לחתונה
אותו בר קמצא הסנ של ה בעל החתונה בעל
השמחה יושב שמה פתאום מגלה אותו בעל השמחה
מה מה אתה עושה פה אומר כש חשו שזה באמת
הוא רוצה לעשות שלום איתו אומר לו אדוני
שום דבר קום צצא החוצה הוא הבין ש במבוכה
גדולה בא בתחנונים אמר לו תשמע בסדר הגעתי
בטעות בריקוד הראשון ש במעגל הראשון שיהיה
אני אני יוצא החוצה אמר לו אדוני שום דבר
קומצה אמר משלם לך
כולה מה שאני אוכל פה מהכי משטינה תשמעו
לפחות מנ הוא מחסה לו את המנה אומר לו
בשום פנים ואופן אומר נחסה לך דמי פלגה
סעודתי כמה הולך חתונה 100 אל שק 50 אלף
שקל צ'ק מזומן רק אל תעשה לי בושות אומר
לו לא שום פנים באופן אמר לו מש לך דמי
כול התיך את כל החתונה קונל הנגנים קונ לה
מסמכים הכל אני משלם אמר לו ני שום דבר
נקת ביד וו באפקה עמד בחוץ אמר מה ישבו
שמה כל גדולי ירושלים אף אחד מהמהם ככ הוא
אומר לא יכול למחוות בו אף אחד לא יכול
לזוז ממקומו הלך לקיסר אמר מרדו בך יהודה
אמר לו מי אמר לך אמר תן לי איזה קורבן
נראה אם הקריבו אותו הטין בו מום בשני
איברים שעל זה גם צריך לתת שיעור בדוק
שבעין או בניב שפתיים אלה שני איברים שהם
ראשונים לחתור והביא אותם לחכמי ישראל
אמרו חכמי ישראל הוא מוייסר אז אולי בכל
אופן באופן חד פעמי נ רוג אותו אח הוראת
שעה מוס מותר להרוג אפילו אמרו אמר שמה
רבי יוחנן אמר שמה רבי חז בן אבקולס אמר
רב עיסי איך אפשר להרוג אותו יאמרו מתין
מום ב קודשים יהרג אתם רוצים לזוז מילימטר
משולחן רוך אתה צודק אמרו אז בוא נקריים
את הקורבן הוראת שעה נקריב קורבן באל מום
או אמר רב שחי בני כוז אתם רוצים לעבור
עלל אוכל להקריב קורבן על גבי המזבח שהוא
בל מום השם ירחם ככה התחילו הרפורמים רבי
עס ככה טבים רק אמרת את המילה הזאת פ
קונסרבטיבים כולם עמדו דו מה פתאום חס
ושלום אנחנו נהיה אומרת הגמרא לא הרגו
אותו וגם לא הקריבו את הקורבן והביטוי הבא
של הגמרא הוא ביטוי חריף ביותר אומרת
הגמרא בסוף אומר רבי יוחנן אנו וונטות של
רב זחי בןו קולס החריבה את ביתינו שרפה את
כלינו הגנתן לבין האומות תדעו לכם הצדק
שלרב סחיה בן אבקולס היא גרמה את החורבן
צדקות שלרב סחיה בן אבקולס ודי עומד על
המשמרת כדי שחס ושלום לא יהיה בפגיעה
באיזשהו מקום בשולחן ערוך לא התרופפות של
ההלכה בסוף מטילים על הכתפיים שלו את כל
חורבן הבית החריבה את ביתנו רפות איך אפשר
להבין כזה פשט מה מה מה מה מה הצדיק הזה
השם מסכן איך אפשר יש כאלה שרצו להגיד בשם
המדרש שהוא היה חלק מגדולי ירושלים שישבו
בסעודה ואמר אויל ואבו ית ורבנן ולא קמיו
בשמ מנה ניחו ואז כיוון שהוא ישם שמה אז
אז הוא היה חלק מהענין אבל באמת מכאן ועד
כך או כך רבי ישראל להטיל על יהודי כזה
צדק את כל האחריות של חורבן הבית בלתי
נתפס אז כדי להבין את העניין בעומק אז
נראה נראה נקודה מאוד חשובה יש גמרא ב
מסכת נדרים מקור שמונה לפניכם בדף מא
אומרת ככה אומרת הגמרא כתוב שחס ושלום יש
קללה על על על שהתורה נותנת
בכתבו שאדם נשאר בערום ובחוסר קול שואלת
הגמרא מה זה ההגדרה של אדם שהוא בחוסר קול
יש תמיד היה שאלה אם יהיו לך אם תנו לך
להיות באי בודד מה תיקח איתך אח לקח את
הגמורה קח את התפילין אני אקח כל אחד עםםם
הדברים החרים אומרת הגמרא אז מה זה אדם
שנמצא בחוסר קול באיזה היא בודד אומרת
הגמרא ככה אומר רבי ימי בלא נרו בלא שולחן
מי שאין לו נר בשולחן הוא בחוסר כל רב
חסדה אמר בלא אישה אדם בלי אישה הוא בכוס
הכל לא לא יכול לתפקד ח ש אמר בלא שמש רב
נחמן אמר בלא דעה רב נחמן שיטה אחרונה
אומר יודעים מה זה בחוסר קול אדם שאין בו
דעת הוא נקרא בחוסר קול אומרת הגמרא תנא
בלא מלח ובלא רבב אמר הביה נקטינן אין אני
אלא בדע אומר הביה מכל השיטות והאפשרויות
מה נקרא אדם שאין לו כלום בחיים הוא רק זה
לא שאין לו שולחן ואיין לו מנורה ואין אתם
יודעים מה החיסרון הם בערום חוסר כל שאין
בו דעה אומר אבי נקטינן אין אני אלא בדעה
במערב ומרי דדב כולה ב אדם שיש בו דעת יש
לו הכל דלא ד בי מה ב כשאין לו דעת מה יש
בו ד ב ד קנית מה חסרת אם אתה יש לך דעת
קנית הכל לא חסר כלום די לו קני א לאכן אם
הוא לא קנה דעה הוא לא של כלום בקיצור
הגמרא מכריה שמה באמת שיש לאדם הכל יש בו
דעת כשאדם אין לו כלום אין ב דעת מה
המשמעות של דעת אינטליגנציה אק חוכמה לא
יודע מאגרי מידע מה זה מושג של דעת כדי
להסביר את המושג של דעת יש יש רב נחמ רבנו
ב בליקוי מארן מצאתי שמהמר דבר נפלא
ביותרם יודעים מה זה דעת יש שני צורות
אנשים שחיים בעולם יש אנשים שחיים בחבת
הדעת בגדלות המוכים יש אנשים שחיים בקטנות
המוכים דעת זה לא חוכמה זה לא כמה אם אתה
פרופסור או אתה דוקטור ש כל דבר כזה יש לו
או ידיעות כאלה כ מו שאתה יכול גמרת ק
בונס ו דיונס זה לא דעת רבי ס זה חוכמה
שצברת לעצמך יש חוכמה בינה ודעת יש חוכמה
שאדם יש רת יש אוצר החוכמה זה אוצר באמת
חמי שמה את כל הספרים האפשריים אבל תגידו
לי האם לאוצר החוכמה יש דעת לא חוכמה יש
שמה בלי סוף יש שמה בינה ודאי שלא המושג
של דעת מגיע בסוף יש חוכמה לאחר מכן הבינה
והדבר הכי גדול של הקצה של השיא שאדם יכול
להגיע אליו זה הדעת מה משמעות העומק שנקרא
דעת יש גדלות המוחין ויש קתנות המוחין
אומר רבנו על הפסוק בתהילים מקור 10 אשרי
מזכין אל דל ביום רעה ימלטהו השם שמעו דבר
נפלא איתא אמת הגמרא בן דורים אין עניות
אלא מן הדעת על זה צריך רחמנות כי אין
רחמנות גדולה מזה אומר רב נחמן אין רחמנות
יותר גדולה למי שאין בו דעת מי זה מי זה
אותו אחד שכלכך צריך להכים לי שאיין בו
דעת יש פרופסור יש לו דס חוכמת הלב פי פיל
פלואי הוא גם צריך רחמונס לפעמים כן
ועניות זה בכללות ו בפרטות בכללות על איש
שאין לו שכל בעבודת המורה וצריך הבל ששכל
נסכי לו מפרטות על האיש עצמו כי יש זמן
שאין לו שכל יש אחד באופן כללי אין בו ב
דעת ויש גם באופן נקודתי אין בו דעת מה
הפשט יש זמן שאין לו שכל והוא נקרא קתנות
המוחין יש אנשים שחיים יכול להיות שם
אנשים נחמדים יש להם חכמים אינטליגנטים
והכל יש זמנים בחיים אומר נחמן שהם חיים
בקטנות המוכים וזה ערום וחוסר קול איך זה
איך זה יכול להיות וצריך לחזק את עצמו
לבוא לגדלות המוחים וכשבא לגדלות המוחים
נתמכים כל הדינים וממשיך עליו חסדים
ורחמים מאמר חזל גדולה דעה שניתנה בין שני
אותיות שנאמר כי אל דעות השם פירוש כשיבוא
לגדלות המוחין נתעורר עליו רחמים וחסדים
משני אותיות אל הוא חסד הדעת חסד אל כל
היום אומר רבי נחמן ככה יש אדם שעומד
במבחנים בחיים שלו במבחן הזה הוא עומד
במבחן מאוד פשוט האם יש לו קטנות המוחין
או גדלות המוחין איפה נמצא ההבדל ביניהם
קתנות המוחין זה דינים זה צמצום שיש לאדם
אדם א בצמצום צמצום תמיד זה בא ממקור
הדינים יש אחד שחי בהרחבת הדעת וזה מושך
על עצמו חסד ורחמים ושפע אלוקי בלתי רגיל
איפה מגיעה הנקודה הזאתי של ההבדל אם הוא
מושך לעצמו דינים מן השמיים או רחמים הכל
תלוי לא באינטליגנציה
אלא בדעת שיש לאדם מה הפשט אדם שחי בקטנות
המוכים וזה בא בהמון מרחבים בחיים הוא
משכנע את עצמו שהוא לא יכול יכול להיות
תלמיד חוכר הוא לא יכול להיות לא יכול
להיות אדם אדם אדם גדול בעל מידות נעלות
הוא כל הזמן מקטין את עצמו קטנות המוחין
זה הקטנת הכוחות של האדם פנימה הוא לא
מאמין בעצמו שהוא יכול הוא לא חושב שהוא
יכול הוא לא רואה איזה אופק זה כתנות
המוחין כתנות המוחין מגיעה במצב הכי קשה
זה שאדם כל היום חי עם חשבונות כלפי אחרים
הוא לא מסוגל לשחרר דברים ש ולהגיד אני
מדלג
עליהם פגעו בו הכישו אותו לא יודע מה יש
לו כל מיני חמות אחרים לדעת לחיות מעל זה
ולראות את הרחבת הדעת
שהצמיד בלתי רגילה והחווה יכולה לגרום
בדיוק הפוך דווקא בזמן שיש צמצום המוחין
זה זה כל המבחן של האדם קטנו את המוחין או
גדלו את המוחין לחיות בצמצום ולהתחשב
ולהגיע לקטנות וכל היום להרגיש הרגשה כל
אחד בהרגשה שלו הרגשת קיפוח לא נתנו לי
מספיק אכלו לי נתו לי אני לא קיבלתי אני
לא יכול כל הזמן בדברים שהוא שולל מעצמו
כוחות זה נקרא כנות המוחים להאמין לדעת
לדלג על על מבחנים כאלה ואחרים שהם גורמים
רק לפגיעה ולהתעלות מעל הרגע שבו אתה נמצא
זה גדלות המוחים אומר רב נחמ ב תמוד דבר
נפלא ביותר אומר דרך חכמים זה וזהו פירוש
הפסוק אשרי משכיל אל דל מה זה משכיל אל דל
דהיינו בקטנות המוחים יש גמרא נפלאה במסכת
סנהדרין הגמרא אומרת שם שיש אדם שמצליח
להתגבר על עצמו בשעת מבחן של כעס אומרת
הגמרא הוא מונע מעצמו באותו רגע 100 הראות
100 הראות הד למה הרגע הזה של הכס יכול
להיכשל בו ויכול ליפול בו וליצור דברים
נוראים אלף צרות יכולים להיות בינו לבין
אחרים לף חרטות יכולים להיות רגע אחד הוא
מצליח להתעלות מעל צמצום המוחין כי המוחין
בקטנות זה להתפרץ בצורה בלתי נשלטת גדלות
המוחים זה פתאום האיפוק הזה שיכול להיות
לו ו והשליטה העצמית והחשיבה מעבר מה זה
יכול לגרום וכולי אומר אומר רבי נחמן אשרי
משכיל אל דל יש פעמים שאנחנו בחיים נמצאים
במצבים של מבחנים של דלות דלות הכוחות לא
חושבים שאנחנו ים לנצח קח את המלחמה
האחרונה משברים קשים נקודתיים שקוראים יש
אנשים שנשאבים לתוך זה ומרגישים חור שחור
שהם נופלים לתוכו וזהו הם לא יכולים לצאת
אבל מי שמשכיל ביום דל מה זה המשכיל הופך
את קטנות המוחין לגדלות המוחין הוא מצליח
להתעלות מעבר ופתאום מקבל איזשהיא הרחבת
הדעת בצורה בלטי רגילה הוא זה שביום רעה
ימלטהו השם הוא נמלט מאלף צרות ותפיסות
שליליות שיכולות להיות לו הוא משכיל עצמו
לגדלות המוכן אז ביום רעה ימלטהו השם
מתמתקים כל הדינים ואם לא יכול לבוא בעצמו
לגדלות המוחין עצל הזה שישכיל לאחרים ועל
ידי זה נתעורר לעצמו אומר רבי נחמן אתה לא
יכול לחיות בגדלות המוחים אתה מרגיש שאתה
נשאב לדברים של קטנוניות חשבונות פשוטים
עם אחרים מוציאים אותך דבר על גדלות כשאתה
מדבר על גדלות זה יביא לך מצב של הרחבת
הדעת באופן אוטומטי שני צורות חיים יש רבי
ישריל יש אנשים מאוד קטנים בחיים שלנו כל
היום חיים בדברים הקטנים אני אומר זה
מתחיל מחשבון השקל הפשוט ולא יכולים למחול
ולא יכולים לוותר ואחרי זה מגיע למצבים של
מידות כאלה ואחרות שלא יכולים לותר על
כלום והכל צ קפדנות וכעסים וכולי בסוף זה
מגיע לקטות המוחים כלפי החיים שלהם עד כמה
הם יכולים להשיג
להתרחב בממדים החיים שלהם הם חיים כל הזמן
במצב של כ לא יודע איך לקור ל זה צמצום
נוראי זה דינים נוראים ויש אנשים שחיים
תמיד בשמחה ובהרחבת הדעת בוויתורים
ובהסתכלות רחבה ובאמונה גדולה על האומה
ועל תהליכי הגאולה ועל עצמנו וזה נקרא
גדלות המוחים וההבדל בין שניהם רבי עיס זה
גלות וגאולה גלות מקורה בצמצום היא גורמת
לגלות תמיד גלות באה מתוך חשיבה מצומצמת
שבסוף בחוץ לארץ תמיד הגמרא אומרת ברום
חוסר כל וגאולה זה שאדם מצליח להיגאל
ולחשוב בגדול ולחשוב רחב ואיין לו צמצומים
כאלה ואחרים עכשיו נחזור לסיפור שבו פתחנו
זה כבר קצה החורבן רבי עסי מה היה קצה
החורבן מגנ בן אדם נגיד אתה שונא אותו
שנאת מוות יש לך קפי דעל גבל של פתח בסדר
מקובל יש אנשים שמקפידים על מישהו לא
מוכנים לותר על כלום מצויין מגיע לך בן
אדם מציע לך את כל דמי סעודתי לך דמי כול
סעודתי עכשיו שנייה אחת חבד ד צא שנייה
אחת צימצום שלך שתה אתה מקפיד עליו אתה
שונא אותו שנ אתה לא יכול להתגבר עליה
מצויין שנייה תעמוד ותחשוב בהרחבת הדעת
תגיד לא שווה לי להשאיר אותו פה עוד רבע
שעה חצי שעה מקבל דמי כולה שמן שמכסה לך
את כל הסעודה רבי כל בר דעת בר דעת היה
עושה טיפה רחבת הדעת ואומר שואף אוויר קצת
שותה עוד קצת כוסית יין ומקבל מקבל כדך
אבל כשיש
צמצום בלתי אפשרי תרחם לשום מקום אתם
יודעים איפה הצמצום היה עומדים כל גדולי
ירושלים אויל ואבו ית ורון אף אחד לא יכול
לצאת רגע מעצמו ולחשוב אחר ולהגיד לו תשמע
אולי לא מתאים לא ראוי ככה לשפוך דמו של
אדם על בנת פני חברו ברבים הצמצום הזה גרם
אומרת הגמרא וזה מה שאומר רבי יוחנן גם רב
סחיה בן אבקולס זה לא רב סחיה בן אבקולס
אבל לא יכולים לזוז מילימטר יש מושגים
בהלכה שנקראים הוראות שעה יש מצב של
סנהדרין יכולים לחשוב לרגע משהו אחר כי יש
פה מויסר ויש פה סכנה לכלל ישראל ויש סכנת
חובן לא זזים לא זזים שום דבר כשלא זזים
ולא מוותרים ואדם חי בצמצום בסוף זה מביא
לחורבן אין מציאות שאדם יחייה בקטנות
המוחין ובסוף זה לא יבוא לידי חורבן אין
דבר כזה אומר רבי יוחנן עוננות אני מכליב
את הוננות של עמידתו על המשמרת של זה צקס
נראה צקס א לפעמים גם צדקות שאדם לא יכול
טיפה לזוז ולשחרר לפעמים גם בעלו אם יש
הוראת שעה כמובן על פי גדולי ישראל החריבה
את ביתנו שרפה אתך לינו ונתנו לבין האומות
אתם יודעים מאיפה הגיע הסימפטום הזה של
הצמצום הזה בדעת שאדם לא יכול להתרחב הגיע
עשרה בתבת השרה בתבת זה לא מצור על
ירושלים אומר הרמבם זה מצור ומצוק מצור
לניו דעתי זה פיזי זה חומה מסביב שנמצאת
סביב ירושלים מצוק זה נמצא בנשו מבפנים
שנשים שחיים כל הזמן במצוקה פנימית רע להם
קשה להם הם ים בדכדוך
אין שמח פנימית אין הרחת הדעת אין אמונה
פנימית אומר הרמבם במצור ומצוק כ שצרו על
ירושלים כולם נהיו מצומצמים שלוש שנים של
חיים בצמצום בסוף החריבה את ביתנו שרפה את
החלנו תנו לבין האומות וזה גלות שאומר רב
נחמן שהיא באה מדינים וזה גאולה גדולה
שבאה מתוך הרחבת הדעת והתיקון שלנו עכשיו
זה ככל שנחרב את הדעת לדעת שיש תהליכים
שהקדוש ברוך הוא מוליך אותנו קשה לרגע
הנקודתי קשה מאוד אבל החוה הדעת לראות את
כל התהליך שהקדוש ברוך הוא יוצר בעולם
לראות את התהליכים שקורים עם עצמנו
ולהאמין בהם לשחרר רבי יסי את הדעת
המצומצמת הקטנונית הזאתי זה זה תהליכי
הגאולה הגדולים ביותר שיכולים להיות יש
ביטוי נפלא ביותר מן המצר קרתה ענני
במרחביה הפסוק הזה בא לפי רב צודק על מה
שכתוב בפסוק כל רטפיה הי שיגוע בין המצרים
כל המושג של חורבן זה אדם שחי בין המצרים
לא יכול לזוז לא יכול להשתחרר מכלום הכל
אצנו כל הזמן בצמצום כזה או אחר אנשים
שאנשים חילה במשפחה שלהם בחיי היום יום
שלהם בגדלות התורה שלהם במידות שלהם הם
חיים במצרים זה נקרא גלות ויש אנשים שמן
המצרים ההפך מן המצר קרתה אנני במרחביה גם
שיש שעה של מיצר של קטנות המוחים אנני
בגדלות אנוכי במחווה ולכן לכן כתוב ברבנו
יונה תראו בשה מתן השם ירחיב לו לפני
גדולים ינחנו כי אתה הכיב השם לנו וביאור
העניין כי איש מתן צנו ו בשמו כל הארץ אומ
אומר רבנו ינ מי אדם שיכול באמת לפרוץ את
כל העולמות אדם שחי בגדלות המוחין ויתכן
לפרש אחים לו אוהבים כי מרבית אוהבים ירבה
שלום ויניח לו מעצם ודאגה והמרחב הפך
הדאגה ומיצר בנין אננים במרחביה אדם שח
בשמחה ויש לו אמונה פנימית בעצמו בציבור
שעומד סביבו והוא שמח בכולם יש לו כל המן
חוות הדעת מרבה לו אוהבים מרבה לו שמחה
מרבה לו מרבה לו ברכה שהוא ההפך מן המצר
ולפני גדולים יניחנו אח שמ כמטען הרבה
כבוד לפני גדולים כ דרשן חבותו לכישרון
מעשיו אי לכח או בהתאם לזאת השרה בתבת
שהוא תחילת המצור על ירושלים לא מצור
הפיזי רק המצוק של הצמצום שבהם חיו כל
אנשי ירושלים לא ויטרו על כלום לא היו
מוכנים להרחיב את הדעת כדי להרוויח משהו
מעבר לאורך כל מה שקרה שמה גם השרה בתבת
שהוא תחילת הסימפטום לא מזיזים אותו
ממקומו שכבר מגיע החורבן שזה יז בתמוז
תשעה באב חל בשבש יזיזו וכבר אבל כדי
להסביר לציבור עד כמה אחור בנו על בעצם
היום הזה חל השרת בתבת בשבס לא זזים כי מי
שלא זז זה החורבן זה למרות אנו את החורבן
גם בשבס היינו צמים לא יכול אף פעם
מקסימום ביום
אבל להסביר לנו את תוצאות ושורש כל החורבן
כולו אני אסביר רק אני ספר סיפור שאני
אוהב לספר בעניין הזה בזה אני אסיים רב
זוסה הצדק אח של אח של רבי אלימלך תמיד חי
בשים חס הדעת בגדלות המוחים תמיד היה טוב
לו הוא תמיד ראה טוב בכל דבר היה תמיד
צמחי פנימי פיל פלוי היה שמה רב בעיר ובא
אליו פעם אותו רב אמרתי צריך לשל אותך איך
אתה תמיד סוס שאיין לך כלום תמיד בשמחה
ואני יש לי הכל ותמיד
אני בירות ובכעס אני אסביר לך מאוד פשוט
היה פעם חתונה בעיר והגביר הזמין אמר
להשמש לך תזמין את רב העיר לסדר לחופה
בקידושין טוב ותזמין גם את רב זושה הולך
לרב העיר אומר לו כבוד הרב מוזמן על ידי
הכביר לעשות חופה בקידוש אומר לו תראה לי
בבקשה את הרשימה הואש מק מקום 15
ברשימה חצוף הגביר הזה לא יודע מי זה הרב
של העיר אין לו כבירה צריך ות פשו הרב
הגון משה זוחל מה מה זה מקם 15 אין כבו
אני הוא אומר הוא בא אלי
זוזו אתה מוזמן לחתונה של לא יכול לה מה
הגביר צריך את רזוס בחתונה של איזה שלפר
אחד כזה שיהיה לו שמה מו אתה בטוח הוא
אומר כן אתה אומר אני אבוא הרב אומר אני
אבוא שעתיים מוחר יותר רב דוס אומר ליב
שעתיים יותר מוקדם אני אכבד את הבן אדם
מגיע רב דוסה הגביר הוא כם הגיע הזמן של
החופה הרב לא מגיע הרב רוצה להראות להם מי
מי מי המר דטרה אומרם בזוס אולי תעשו חופה
קידושין זוש עושה חופה קידושים עושה את זה
בשמחה כולם מבסוטים מקבל שכוח מכולם א גבל
פלפלים ישבים כ לאכול פתאום הרב מגיע
פתאום הוא רואה שעשו כבר חופה וסדרו גם
בלעדיו וכולם נמצאים בלונדס בתוך הדג
עושים בויר שמה זה אומר מה עשור לך פה עשו
לךה כן אמר לא ח לא חיקו ללך עשה הה פפ
אמרו לו היה מצויין טוב חפש מקום בלש אין
מקום רק איפה שהתזמורת שכבר נראה כמו אחר
חורבן שמה רצים להשיב אותו בקיצר הוא אומר
אני יוצא מהחתונה בגלל שאני תמיד ככה ח לא
מגיע לי כלום יוצא שמח טוב לב ואתה כל
היום כיבדו אותי קראו לי נתנו לי איך
במקום אני נמצא חי תמיד בצמצום תמיד אתה
רע לך מי שחי ככה תמיד חי באצון לו יכולת
תמיד מי שחי בשמחה ורואה תהליכים גדולים
בעצמו בכל כלל ישראל זה נקרא אשרי משכיל
אל דל ביום של דלות של צמצום שלפעמים של
באמת ביום רעה ימלטהו השם ומושך על עצמו
חסד ורחמים שימשוך גם אנחנו בתוך הימים
האלה שאנחנו עוברים רק חסד ורחמים תהליכי
כלל הגאולה שלנו ונראה את הגאולה בעזרת
השם עין בעין בקרוב בימינו בעזרת השם