מעלת מצוות צדקה | צורבא מרבנן- קיט | הרב רועי ששר

אחד ודי קרא כלה טוב נדבר נדבר בענייני יומ א ניני יומה הכוונה במצוות צדקה בסדר אז בוא נדבר קצת שז אין לכם את הספרים אני אר צת בעפ הורה ת רח כ ח ון מרב הארץ עכ אךמ פתוח תפת את ידך לאחיך ך וך בארצך יש פסוקים שמדברים על הצדקה והגמרא במסכת כתובות אומנו שכל המעלים יניו מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה ועוד חזל מתרים לנו כל מיני מעלות בצדקה הרמבם בל מנות ניים הוא נ מדרג של אי לגבי איכות מצוות הצדקה בסדר נותן שמונה מדרגות באיכות קיום מצוות הצדקה אז הוא כותב ככה א התחלה הוא מדבר על זה שזה המדרגה של א אברהם אבינו וכולי זה אברהם סקה רגע פסתי את העמוד פה הנה מעלה גדולה שאן למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלוואה עושה עושה עםו שוטפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו כלומר המעלה הכי עליונה של צדקה זה נותן למישהו ושהוא לא יצטרך לקבל כלומר נותן לו איזה הלוואה נותן לו איזשהו מתנה איזשהו שותפות כדי שהוא יוכל לעמוד על הרגליים מה שנקרא זה המהלך נעד שלא יצטרך לבריאות כלומר זה לא רק נתינה רק כדי שהוא יקבל בעצם נתינה כדי להעמיד אותו מה שנקרא להעמיד אותו על הרגליים זה המהלך עליונה של צדקה פחות מזה אומר הרמבם מעלה ס פחותה מספר שתיים לא ידע למי נותן וני לא ידע ממי קיבל זה מדרגה שתיים ב למה כי עוד פעם המושג של הבושה או המושג של ההרגשה שתה חייב לי או משהו כזה אז גם כן הרווחנו את שני הנתונים האלה פה שאתה לא יודע למי אתה נותן ואני לא יודע למי הוא קיבל פחות מזה שידע נותן למי נותן אבל העני לא ידע ממי לקח כלומר כל וד הביו של העני עדיף לנו שכל עד אין לו את זה זה מדרגה שלוש עדיפה מדרגה ארבע ששמה אני יודע ממי הוא נתל ו נותן לא יודע למי הוא נתן בסדר אז עוד פעם הביוש של הני זה שלא יהי ביוש לני זה עדיף מאשר המדרגה ההפוכה לכן אחרי זה כמובן שיתן לפני שישאל אחרי זה שייתן אחרי שישאל יתן לסבר פנים יפות והכי נמוך זה שיתן לו בעצבות זה כבר המדרגה הנמוכה ביותר כמובן לא שייך אלינו בכלל הקמפיין מה זה קשור א א אז זה שמ שמונה מדרגות ברמבם א כן א נוסיף שיש חובה מינימלית לתת צדקה יש חובה מינימלית ל כל אדם בישראל לתת שלישית השקל בשנה כן ככ הגמרא אומרת במסכת ברטרה אמר סי לעולם אמנע אדם עצמו מלתת שלישית השקל בשנה שנאמר ועמדנו עלינו מצוות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בת אלוהינו כך פסק השולחן ערוך ביורד ר מט לעולם לא ימנע אדם עצמו פחות משלישי שקלל שנה ואם נתן פחות מזה לא קיים מצוות צדקה בסדר זה תלוי בשיעור ה הכסף שיעור שיעור הזהב הכסף וכולי אבל זה בערך 30 שק לשנה שנה זה קיום מצוות צדקה המינימלי ביותר וגם כל אדם בישראל חייב בזה גם אני בישראל חייב לקיים מצווה צדקה הא נגד א יש לנו בעיה אם אדם יתן יותר מדי כסף וצדקה אז הוא עלול ליפול על הציבור בסדר ש מה שנקרא אדם מבזבז מ כל מיני דברים ואחרי זה הוא בסוף הזדקק לעזרה מהציבור הזה חזל לא רצו שזה יגיע למקום הזה לכן הגמרא מביאה לנו בכתובות חזל תיקנו אמר רבי בוש התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש תמח מבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמה יצטרך לבריות כלומר אדם שמוציא כסף על אפילו על מצוות בין צדקה בין מצוות אחרות אסור לו להוציא יותר מחומש מנכסיו למה כדי שהוא לא בסוף יוציא חומ שחסה ואחר כך בסוף יצטרך ליפול על הבריות במקומות אחרים לכן אפילו מצווה עוברת כלומר אדם לא יודע מה אין לו עכשיו כסף לקנות א אה הוא הוא עכשיו נמצא באירופה לא יודע מה אין לו כסף לארבעת המינים זה רק יקר מאוד או משהו כזה אז הוא כל עוד זה יותר מחומש מחסה והוא פטור מזה אסור לו אפילו לקנות כי החשש הוא שמה הוא ייפול על הבריות כלומר אנחנו צריכים ללכת באיזשהו דרך האמצע א מצד אחד לא לא לא ליפול לא ליפול על הציבור מצד שני אה איך קוראים לזה כן להשקיע במצוות כלומר כן יש פה איזשהו תביעה כן לא לבזבז יותר מחומש אבל פחות מחומש אפשר ורצוי לב א אגב במר מוסגר זה נכון לגבי מצוות עשה אבל מצוות לא תעשה אם מחייבים אדם לעבור איזה עבירה אז בזה הוא צריך גם להוציא את את כל ממונו כדי לא לעבור לא קשור למצוות צלקה זה קשור ל בשביל לא תעשה צריך א אפילו להוציא את כל ממונו א בסדר עכשיו אה אומר ע זה החפץ חיים בספרו יש ספר של החפץ חיים אהבת חסד א מדבר על העניין הזה של המבזבז לבזבז אותו חומש שמה הוא עושה חלוקה בן אדם שיש לו יש לו עבודה קבועה אדם שיש לו עבודה קבועה הוא יכול בעצם זמנית להוציא גם יותר מהסכום שהותר כי הוא יודע שיכנס אליו סכום נוסף כלומר זה עליו לא נאמר בעצם הרציונל הוא שהאדם לא גיע למצב שהוא אומר וואלה נתקעתי אני תקוע ואני צריך מה שנקרא ליפול על הציבור זה חזל רצו שימנע מזה אה אחרי זה אומר החפץ חיים נותן קצת מוסר בהקשר של ההתנהלות של האדם עם הכסף הוא אומר ככה א ואתה נחזור לענייננו עלל מהתקנה שהתקינו חזל אנו יכולים להתבונן כמה יש לאדם לחוס על ממונו שלא לפזר אותו לענייני הבל ומה בדברים העומדים ברומו של עולם כענין צלקה ושאר מצוות ושאר צורכי מצוות שהם חייו של אדם והצלתו מני הייסורים בעולם הזה בעולם הבא הזהירו שיחוס על ממונו ולא פזרן ביותר כדי שלא יבוא לעוני אף ד בזה לפעמים י יכול רחמיו של השם יתברך עליו לעשות אם הו עבור זה למעלה מדרך הטבע כלומר למרות שאדם שמקיים מצווה לפעמים הקדוש ברוך הוא יחמול עליו ירחם עליו אפילו שה נותן מעבר ליכולות שלו בכל זאת הוא יקבל אז זה בענייני הצדקה ל אחת כמה וכמה של לאדם להיות זעיר שלא לפזר ממונו לעניין ריק של כבוד המדומה היינו להתלבש בלבושי רקמה ולדור בהיכלי כבוד להשתמש בריבוי המשרתים ובכלים היותר יקרים שכל זה מחלה ממונו של אדם בזמן קצר מביאו לידי אוני ובסוף לידי גזל גם כן א טוב אז הוא אומר באנשים כאלה שמבזבזים את מבזבזים את כספם על כל מ ענייני הבל עליהם לא בטוח שנאמר הכלל שבצדה לא יצאו יותר מחומש כלומר אדם חי כולו ב הולך עם איזה חבים קורתי גר במקומות יוקרתיים דירה מפוארת והולך עם מלבושים יקרים אבל תעקר אני מחמיר מבזבז לבזבז ת חומש צריך לתת לפי אז הוא אומר לא עליהם לא נאמר הכלל הזה כי החברה האלה מלה מוציאים הרבה יותר מה א ממה שנצרך א זה לגבי מצוות א צדקה עכשיו סעיף של מצוות צדקה נקרא לזה ככה א זה מצוות מעשה כספים בסדר מעשה כספים זה שאדם צריך בוא אז אומרת הגמרא מביאה מקור של מסה כספים יש מחלוקת גדולה א מה רמת החיוב של מעשר כספים א האם יש דעה שאומרת שמעשר כספים חייבים לתת מהתורה יש דה שומרת שמעשה כספים חייבים לתת מדרבנן ויש דעה שומרת שמעשה כספים זה רק מנהג בסדר אז מקור זה תוספות מתחילים מתוספות במסכת תענית תוספות אומר ככה עסר תעשר אחת בספרי עשר תעשר את כל תבואת זרחה יוצא השדה שנה שנה אין לי אלא תבואת זרחה שחיה במעשר כלומר א גידולים שאדם מגדל בשדה זה אנחנו יודעים שהוא חיה במעשה אבל ריבית פרגמטי וכל שר רווחים מן עין תלמוד לומר את כל תבואת זרחה את כל זה מרבה גם דברים אחרים שהם לא רק פירות וירקות אז בעצם מדברי טוסט נראה שיש חיוב נתינת מעשה כספים מריבית כן מריבית פרגמטי כ מסחר יש חיו מעשה כספים מהתורה זה למד פסוק את כל מרבים דר את תבואתך מה היא כל לרבות רבית פרגמטי וכל דבר שמרוח בו ב בעצם יצ מ יש כאלה שגו הספ הזה שזה דוריתה יאלה אמו שש מקורות אחרים שחולקים את זה בקיצור אמרנו שלוש שיטות החתם סופר מבי בשם מאריל חיוב מפרשת מסה כספים ו ממש דאורייתא הנוד ביהודה לאמתו מדבר על זה שמסה כספים זה מדרבנן ופתחי תשובה בהלכות תרומות ומעסות בכלל מסכם שמה שהוא כותב ככה מה שנאמר לעניין מעשה כספים אם הוא חיוב גמור אן בזה בתשובות שער אפריים סימן פד תשובות חבות יאיר בשילת יוץ וכולי תימה על הגאונים הנזכרים שנענה מהמהם תשובת מרה מרוטנבורג תפוס פרג סימן עד מבואר שם כדעת הבית חדש שאינו מן התורה ולא מדרבנן ואינו מנהג בעלמה הין שם אז הוא בעצם הצי לנו שלוש שיטות אמרנו דאורייתא רבנן או מנהג והמסקנה של פסקים בדורנו ש חיום מעשה הכספים הוא מנהג מנהג הוא לא חובה מעיקר הדין יש בזה כמה נקמנות יש כמה ספקות גם אדם צריך להפריש מכל מיני חתונה כל מני דברים כאלה כספים שהוא קיבל לחתונה וכוליי שזה קצת פמיות בספקות האם מה רמת חיוב אם רמת החיוב היתה דאורייתא הינו יותר מחמירים בספקות ם רמת החיוב היא רק מנהג אז יותר מקילים בספקות אומר אלקות יוסף לדידן אין חיוב גמור תן מעשה כספים משכורתו אך רבים נוהגים לתן מעשה כספים ורואים בזה סימן ברכה ואם שעתו דחוקה מבחינה כלכלית ואין ידו מסת לנהג במעשר כספים מכל משכורתו רווחו יתנה מראש שייתן למעשר רק לאחר מניקוי הוצאות ביתו אבל מי שחננו השם יתברך באושר יחד צדק כ לתת כל המעשר לעניים לאביונים לאמלי תורה ולישיבות הקדושות טוב אז לא חייבים מדינה לקות יסף הישיבות הקדושות זה הישיבות של שס אבל לא זה תלוי מה אם כתוב למעלה צור אולי אבל אם כתוב בלקות יוסף אז משהו אחר אבל אז אז הוא רק אומר לא כן משהו הפוסקים מדברים עליו שאיזה מאיזה כ אתה אמור להוציא את המעשה כספים האם זה בעצם מכל הרווחים לפני הניקוי של כל ההרצאות או לפני הניקוי של הצרכים ה בסיסיים של האדם או שלאחר הניקוי בסדר אז אפשרות אחת מה שהוא מציע בעצם את שתי האפשרויות אפשרות אחת זה ל להגיד שתן מעשה מכל מה שנכנס אליך מה שנכנס תפריש מעשה בלי להתחשב כרגע בהוצאות אפשרות שנייה אומרת מי שחייב חוקים מי שזהו שמצבו לא לא מאפשר לו את זה אז הוא יתן רק מה אחרי ניקוי הוצ ביתו לומר מה שנקרא מהרווחים החודשיים מהם יוציא מעשר אבדל ב אש בין אישה לבין בע שמה מבחינת הגם הצקה גם הספ אש כלה לתת מה שהיא רוצה ד בעלה אז זה כן נגעת עכשיו בסוגיה גדולה מאוד שהיא בעצם קשורה לשאלה של מי הכסף בבית ציות לא בצחוק לא בסדר ביחד אפילו מה אפילו ביחד פילו כל אחד בעצם הוד מה ש כן אבל עוד פעם בזמן חזל בזמן הרבה שנים אחורה אז ודאי שההגדרה הייתה שהכסף הוא שייך לבעל והוא אחראי לפרנס את אשתו ואת ילדיו זה היייתה ההגדרה ק לזה המשפטית של של הכסף ועכשיו יש כאלה טוענים זה נשאר גם עד היום ככה וממילא כן שזה ככה אז האישה אסור לה לתת צדקה כי זה של בעלה בעצם ה צריכה לקבל ממנו רשות אבל דברים קטנים בעל מסכים דברים יותר גדולים אז הוא צריך ליישר לה את זה זה אפשרות אחת אם אתה אומר שהיום הכסף הוא לא ברשותו של הבעל אלא הוא בשותפות אז ממילא זה כבר בשותפות או שנגיד ששניהם צריכים רשות אחד מהשני או שאף אחד מהם לא צריך רשות אחד מהשני בסדר אז אני אומר זה סוגיה נכונה מה שאתה אומר אבל כי הייא מאוד יש בה הרבה מאוד השלכות א והיא לא פטורה היום יש כאלה שצפים ככה יש כאלה ומרים ככה היא לא היא לא מוכרעת לשום צד א למי צריך לתת בסדר למי למי לתת א א מעשר כספים א רגע פה איפה זה א טוב אז לא רוצה את זה פה אבל א השולחן ערוך מונה כמה מדרגות למי בדיוק למי המעלה העליונה לתת אצתי כותב ככה א שולחן ערוך ביורה ד סימן ר הנותן לבניו ובנותיו הגדולים שאנו חי במזונותיה כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה וכן הנותן מתנות לאביו והם צריכים להם הרי זה בכלל א צדקה ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים כלומר שלחך אומר אדם שקרוב אליך אתה צריך להקדימו לאחרים כן זכיר פה את הענין של הבנים ללמדם תורה והבנות גם בדרך ישרה ואפילו אינו בנו ולא אביו אלא קרובו צריך להקדימו לכל אדם ואחי מאביו קודם לאחי מאמו וכולי וכולי אחרי זה יושבי יושבי העיר שלך אחרי זה יושבי ארץ ישראל קודמים ליושבי חוץ לארץ ובסוף אומר הרמה ש פרנסת אדם עצמו היא קודמת א לכל אדם בסדר אז האדם קודם כ רך לפר עצמ אחר זה בני ביתו אחרי זה הור ז הרבים הנוספים חר זה ני ח אניה ארץ ישראל ואחר כך אניה העולם לשם מה מיועדת הצדקה גם פה יש מדרג למה תת פ לא יוד איפה זה ן ערוך מביא ש המדרגה העליונה למי לתת את הצדקה כלומר לא לקרובים א לאיזה יהוד נקרא לזה ככה אז מדרגה העליונה זה לשם קיום מצוות תלמוד תורה ואחר כך לשם אחר כך רק לשם הרווחה ובניין ארץ ישראל אז מצוה תלמוד תורה זה המלה העליונה לשמה זה היהוד של הצקה העליון ביותר א את כל הצנים האלה אתה לא יודעים כן זה בסדר זה בעיה מערכתית בנתינת הצדקה של היום אבל הנה יש לך קמפיינים שאתה יודע לאן הם הולכים כל הכל מסודר אתה יודע בדיוק לאן הדברים הולכים דברים מאוד פנימיים ון פנימיה א טוב מה עוד יש לנו פה מה חו יום אחד סבת שכים שוא בשילה הסה [מוזיקה] ק אז בוא קרא רק את את החפץ חיים לגבי המדרג של המדרג של הצקה ה כותב לעניין לעניין אני רו הבי בפתחי תשובה יורדה בסימן ר סעיף ג בשם תשובות שמש צדקה אני ארוד הם קודמים אפילו לתלמיד חכם על זה חולק החפץ חיים אומר ל אני לדעתי יש להן בזה טובה א יש להן בזה טובה ממה ד פסק בתשובות חתם סופר דעד אניי עירו קודמים לאניה עיר אחרת דווקא אם שניהם צריכים למזון או לכסות אבל אם אחד מהם צריך ללחם צר ואחד מהם צריך לכסות אחד צריך לאכול ואחד צריך בגדים אז מי שצריך ללחם הוא קודם תלמיד חכם לוק מלן כסותו קודם למזון עם הארץ כלומר אם תלמיד חכם צריך מלבושים ועם הארץ צריך אוכל אז תלמיד חכם במלבושים שלו קודם למזון של עם הארץ הרד מעלה תלמיד חכם גדולה יותר ממעלה נירו וממילא יש לו דין קנימה נקדם א ועוד ממה שפסק בדב תלמיד חכם מוותר לפדותו אפילו בדמים מרובים ואין חוששים משום תיקון הלעולם אתה על מה מה שאנו מסיימים תלמיד חכם אין לך תיקון עולם יותר מזה שממנו יוצא הוראה לישראל ובענייננו גם כן אין לנו להקדים עירו נגד תלמיד חכם תלמיד חכם קודם רו ככה חפץ חיים טוב נעצור כאן בסדר מי שרוצה לחתור צורי מה שצריך ‏ch