מעבודת עבד לעבודת בן | עבודת אלוקים - שיעור 3 | הרב יהושע שפירא

[שירה] [מוזיקה] אנחנו בפסקה השנייה הוא כשם שהגשמה נמוכה היא ההיפוך הגמור מהיהדות ועם זה דיברה התורה בל בלשון כל כך חופשי בין שום מעצור והגבלה בכל התארים שלה והם המה דווקא דווקא לעומת מה >> עולמת ההפשטה הובילו אותנו בצוף השכל והחוכמה ששניהם הם יחד הם לאד נר אלוקים בארץ אין מרומי טהרת המושגים שיחידי הסגולה שבקרבנו בכל דור ודור אינם על זה עדים דים חיים וקיימים כן המושג הכללי שלפי קריאת השם המורגל הוא עוצר בקרבו את כל המובן של הדת הוא מושג עבודת אלוקים וכמוהם סולם מוצב ארצה ראשו מגיע שמימה ומ מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו ולפי רוב ההכשר העילוי וההתפתחות של כשרון השכל והצדק האנושי כך הולך המובן הכללי הזה הולך ומתעלה ואם מזדמן איזה דור או דורות שכל מושגיהם הכלליים נתעלו והתפתחו ועל אותה חלקה של המושגים האלוקיים לא שלחו המפתחים והעובדים יד אז נשאר אותו הדור במצב שפל ואומלל והבקיעים הדתיים מתרבים בו פרץ על פני פרץ ואין לו רפואה כי בעבודה שכלית מרובה בעומק הצד הפנימי של התורה שבתורה מצד הזיכוג של חוכמת אלוקים שהיא אור העולם שבתוכה עד שההתמדה הגדולה של העובדים החלוצים תשלים את המהלך הנחשל אשר פיגרו איזה דורות בהתרשלותם עד שיתרוממו המושגים האלוקיים לעומת אותו הגובה של ההתפתחות השכלית והמידותית של התרבות הכללית שעלה עליו הדור בכללותו ובעל זה תהפך הקללה לברכה כי הרחוק של המושגים הבא מצד ההתפתחות הכללית בעולם לפני דרך לבניינים שכליים רחבי ידיים שאף על פי שכבר היו גלויים לגדולי הדורות גדולי הרוח שבדורות עולמים שהרי הרוח הכללי של השכלת היחידים הקדמונים עומד לנס לעד למרות כל ההתגלויות הפרטיות שנתחדשו אלה הדברים עשיתיים כבר עשיתים לרבי עקיבא וחבריו מכל מקום ההכרה לבאר ולהשפיל את הדברים הנעלים עד אותה המידה של עניינים הרגילים אותו הקהקרה עצמו אותו הכרח סליחה הכרח מה כתוב אצלם הכרח או הכרה הכך אצלי זה מכו קצת גם אצלכם מכו קצת כתוב הקרה אצלכם כתוב הקרה אז אולי זה לא מחוק אלא כתוב הקרה אני בגיל שכבר לא יודע להגיד אם זה ככה או ככה >> מה >> בספר כתוב הכרח >> הכרח >> טוב אז נחזור חזרה מכל מקום ההכרח לפי ההמשך זה הכרח להגיד שזה הכרח כי הוא אומר ההכרח ההכרח הידוע מאיפה הוא יודע ידוע מהשורה שלפני מכל מקום ההכרח לבאר ולהשפיל את הדברים הנעלים עד אותה מידה של העניינים הרגילים אותו הכרח עצמו עושה אותם לקניין הכלל כולו ועל ידי זה מתרוממה בכללותו למדרגה עליונה וניסעה. על כן מאותו עז של ימים רבים לישראל ללא אלוקי אמת יצא מתוק של כל בנייך לימודי השם ורב שלום בנייך. על כן אין לשאר כמה גדולה היא החובה עכשיו על גדולי תלמידי חכמים. וכל מי שיש לו כישרון ונטייה לדברים רוחניים ונסגבים לקבוע עיקר הלימוד ועיון במרומי החוכמה האלוקית שהיא כוללת האגדה בכללה כאשר צבכו את זה מעולם אנשי הסגולה שבכל הדורות מבעלי העיון בקבלה חסידות פילוסופיה מחקר מוסר לצדדיהם השונים והמסטפים [נחירות בוז] כל הניגודים שנפגשנו מהחנות הללו ומכולם על המתאחדים בדברים מעשיים לבד ניגלה של תורה לא באו כי אם מאותה הנטייה הקיצונית [נחירות בוז] שנולדה בכל מפלגה לחשוב שהעולם איננו צריך לקיומו כי אם לא לבדה ורק יחידי יחידים הסתגלו יפה להשקפה הרחבה ואמיתית שלא די שהעולם כולו אי אפשר לו לעמוד כי אם על ידי ההתרחבות הגדולה של [נחירות בוז] כל סעיפי הדעה וההרגשה, אלא שגם חלק אחד אי אפשר שיהיה מובן כל צורכו, כי אם על [נחירות בוז] ידי שיתוף כל הצדדים השונים והנראים רחוקים ממנו. ורק בזה יוחן כיסאל לממלכת הדעות, גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות, כלומר גילויים מצדדים שונים. זאת דעה. משן לחם אלו הלכות ומשען מים אלו אגדות. העם צמוד למים. יסודות ההלכות אינם גם כן אגדות. והאגדה הגדולה ואדירה היא כוללת רזי תורה בכל מחקר נסגב וקדוש. שרק מי שמשים בה לימוד של קביעות מדי יום ביומו יזכה לבוא בשעריה ויבוא גם עד אותה מידה להיות דולה ומשקה לאחרים לכל דור הדור כפי צרכיו כוח החיים התחלפות החומרים לדרכי הגידול והצמיכה להעמיד הגופים והכוחות התלויים בהם על מכונם בא תמיד רק ממצב הלך ועל ידי מצב הלך המצב הש הוא העוצר בקרבו את החומר המוכן למעשה אבל רק המצב הלך יגיעהו לתעודתו על ידי הפעולות הכימיות והשפעת החיים האגדה המאגדת את הפעולות הרגשים המוסקולות את הפרט והכלל היא תחלק שלל היא תיתן לכל חלק מחלקי האומה לכל דור ודור את מחסוריו נוצר הכלל צר החיים ששם הוכביון עוז ההלכה והאהגדה גם יחד כל הזמן הרב כותב הגדה בא' פה הוא כותב הגדה ב גם אצלכם זה ב או שזה הבכור הזה או של הרב היה סיבה כאן אגדה בה' זה כמובן הגדה של פסח שנלשון מגיד הגדה בא' בפשט העמוק זה מלשון ניגוד פנימי של כל החוכמה למקום אחד פתאום הרב כותב הגדה וה טוב צריך לחכ זהנו הכל בא' >> אז צרי לכם הכל בא' >> או או שזה לכאורה הפשט זה לכאורה הפשט יכול להיות שזה הבור הזצר בוחור הזצר זה ה סדר הדפוס שהרבה פעמים חידוש עליונים נתגלו בעולם בגלל הבוח הזה צריך שהוא עשה טעות אז מזה התגלגל כן עניינים מופלגים ביותר. גם כאן אולי אפשר לדרוש דברים מופלגים אבל אם תיקנו את זה אז כבר לוותר על כך. טוב הדעה הבהירה והרגש הבריא והאר ביחס לדעת האלוקים. מעניין איפה המקור הזה. מישהו רוצה לראות? איפה זה? ביחס לדעת האלוקים הם יכולים להחיות גם עצמות יבשות. מה זה עצמות יבשות? פה מעניין שבפשט העצמות יבשות של יחזקאל זה עצמות יבשות מחיות לאומית. וכאן אולי זה עומק הפשט שם אולי זה הפשט שזה עצמות יבשות מלכלוכית של אור אלוקי כלומר כל החילוניות זה הישות ש יבשות מתורה מקדושה טוב זה מאמר קצת א שוטף בואו נקרא קצת. לא, מאמר מעניין. בוא בוא נקרא קצת אחרי זה נדקדק. מה רבי יהודה משה >> דעת אלוקים הרב קרה קודם את כל המאמר. אה כן אז [כחכוח] ימים רבים נעזבה האגדה בצידה עליון מהמון העם מאפס יכולת לזה ומרבים מגדולי הכישרון מגדולי כישרון מסיבות של הסכמות של חולשה שלא יכלו לאוקרן כל גדולי הדורות שנלחמו כנגדם רב ציד אומר למה לא לומדים אמונה פנימיות? אומר אין איזה פרסטיז'ה, אין לזה יוקרה. רמדן אמר [כחכוח] פלפול היה לזה יוקרה. אבל א בעלמונה זה לא היה יוקרה היום. ברוך השם זה כבר א השתנה. ויש במחוזות של תלמידי הרב ציודה וגם בהרבה מקומות אחרים אז השתנה לטובה אבל רוצת את העולם שממנו הוא בא שלעולם האגדה אין יוקרה יש ביאלי עסק באגדה ויש טענה של הרב או שלצידו שאם ראשי ישיבת וולוזין היו מובחינים את גדולת מעלתו של ביאליק באגדה ואומרים לו להתרכז בה, היה לנו עוד גדול מיוחד בישראל שנפל לקליפות קצת אולי אפילו יותר קצת אבל אה אבל נדון לי שהרב זצל אמר ש לא היה לזה א הבחנז שיש גדלות באגדה מרא דאגדתה יש דבר כזה והוא היה ראוי להיות מראה דאגדתה ובגלל שלא כיונו אותו למקום שלו אז הוא לא [כחכוח] מצא את עצמו מה >> הר מבי שזה לא זה לא ציפוי הדה וירה רה ברגע הבריא >> כן >> לא צדו >> אז הוא מוכר גם את ה את המרכאות >> כן >> מה >> אין את זה גם ב ברשת באמת פה חבר >> מה יש מקום אחר >> אין איזה מחקר שעשה על זה עבודה פעם רגע ב יש ברב צביצלם את זה אין פה >> אין פה איך אתה יושב על הכיסא בנחת תן לו מכה אני אחזר לך כך כך מה זה צריך להיות זה לא נראה לי הבוך הזה צריך להוסיף מרכאות שהקרב [נחירות בוז] כתב מרחאות אולי אחרי זה נחפש בצרח החוכמה מלא קשה לי להאמין שזה לא ציצות למרות שרגש ער יש לי רק חשוד אחד למילים כאלה והוא לא נהג לצטט את עצמו אבל אולי אולי טוב נחפש שניהם לא הביאו טוב אה זה היינו בהסכמות של חודשה שאין פרסטי עד שבא עכשיו הכוח היותר נמרץ הוא הכרח שהוא מפתח את כל האזיקים רק הוא יעורר את הרוח רק הוא יעזור גבורה בלבבות נכשלים בלבב נמרים יבין לדעת ולשון אלגים תמהר לדבר צחות הרעב גדול בארץ לא רעב ללחם ולא צמים לשמוע את דברי השם ונהו מים עד ים ומצפון ועד מזרח שטתו לבקש את דבר השם ולא ימצאו ביום ההוא תתעלפנה הבטולות היפות והבחורים בצמה. כלומר אה זה שיש עולם חילוני זה צמה שגם מי שיש לה מידות טובות וגם מי שיש לו גבורה אישית הוא נחלש מרוב צימאון. האילוף איננו בא מצד הרעב. כמו בדרך כלל ההרגשה באה שאמנם רעב יש אומנם חסר מזון מבריא ומעודד מורגש בדברים היבשים שהם עיקר הבניין המוחשי התלמוד המעשי והקיום בצירוף אותו הרגש הטוב והנעים של קניאת הלב [נחירות בוז] של תמימות הרוח ושכחות הנפש שהוא מעתר את האדם כש כשימצא כשימצא בו כפי אותה המידה הנדרשת לו לעומת שארי רגשותיו ותכונותיו כקם חומתין בקורס של חיטים שבעלייה וואו יש פה פירוש אה מרחיק לחד שקו חומתין כתוב על מה? על העירה בגמרא זה כתוב מול תורה [כחכוח] תורה מול עיר אז מי שמכניס בעלייה לשמור תבואה והוא לא שם כף חומתין הכל מתקלקל אז כך צריך קצת ירה בתוך כל התורה אבל כאן הרב נראה לוקח את זה למקום יותר רחב שיש הרבה תכונות וירא רעה היא מעט המחזיק את המרובה, אבל צריך להיזהר שהיראה לא תתפוס מקום מעבר למידתה וכאן זה נראה שמידתה קטנה ביותר. טוב, נגיע לשם נעריך בזה, אבל זה נראה א פירוש גם מחודש וגם מחודד, אבל לא ימצאו. לאמצאו זה חזרה לציטות הפסוק. הנה ראיה ל מרחאות אבל לא ימצאו כי אין המקור של הרעב עומד ברעב עצמו. כי אם בצימאון בצימאון בני ובנות הדור הצעיר הם מעולפי צמה. משען מים חסר להם להחיות את הרגש והדעה שהתעורר בקרבם לדחיה ממקור החיים. >> [נחירות בוז] >> דבר זה אי אפשר שיתמלא כי על ידי פתיחת מעיין האגדה [נחירות בוז] בהרחבה גדולה ודווקא על ידי תלמידי חכמים גדולים וקדושים שקנו את התורה היראה והדבקות האלוקית בלך עצמותם ובדם התמצית של לבבם דווקא הם ראויים הם להורות ולהודיע שאין הלימוד של מה ששייך למחשבה ורגש דבר הראי ופל גם לא דבר של רשות או איסור או במובן של כל וחומר לא ייסור וכל וחומר שאיננו דבר של איבוד זמן [כחכוח] ומאין בטלה זה לכאורה הפירוש של האיסור לא מה יותר גרוע עיבוד זמן או איסור כל וחוב טוב צריך פה עיון כי עיקר יסוד החיים, עיקר מעיין הישועה, השאלות הרוחניות הגדולות שהיו נפטרות רק לגדולים ומצינות מציינים מחויבותן להיפתר עכשיו בהדרגות שונות לכלל העם ולהוריד דברים נשאים ונסגבים ממרום מוזם עד עומק הדיותה הרגילה האמונית. אנחנו רגילים להזכיר שזה ואלו למדנו שזה המצוות הכי חשובות בתורה. דאורייתא פשוט דאורייתא המצוות הכי חשובות הרב אומר את זה כאן על הדור אבל בעצם זה הד של א ספר המצוות של הרמבם שמונה את המצוות לפי סדר מעלתן ומצווה ראשונה ושנייה זה אמונת השם וייחוד השם ואחרי זה אהבת השם ויראת השם ועבודת השם ודבקות בהשם ודבקות בצדיקים ותלמידי חכמים וכל אלה לי המצוות הם לפני מצוות לימוד תורה ברמבם ונקדשתי בתוך בני ישראל כל המצוות של אמונה של המחשבה והרגש בעולם האגדה הם המצוות הכי חשובות בתורה לכן אומר הרמבם שיקר לי ללמד דבר אחד מעיקרי האמונה יותר מכל מה שלמדנו אין משהו שיקר להלמד כמו עיקרי אמונה. למה? כי זה המצווה הכי גדולה בתורה. זה לא המצווה הכי גדולה בתורה כגזירת הכתוב, כחוק שאנחנו לא מבינים את העמו. אמרת כי החקמה והיא רחוקה ממני. זה הסכה הכי פשוטה שהאמונה. כל תשע המצוות הראשונות ב בספר המצוות של הרמבם זה המצוות של הקישור הישיר המלא בין יהודי והקדוש ברוך הוא. ואחרי זה יש עוד 10 מצוות בספר המצוות שעניינם הליווי במהלך כל היום של המצוות האלה שזה תפילין, ציצית קריאת שמ לימוד תורה מזוזה שאתה עוטף את עצמך בזכרונות בעיסוק בעניינים שקושרים אותך לכל התוכן הפנימי הזה של תשע המצוות הראשונות שהם מצוות האמונה והרגש זה אחר כך עוד 10 מצוות ובדור שלנו המצוות האלה שקצת נעזבו נדרשות בתוקף באמת מי החזיר את התוקף תוקף של המצוות האלה ביותר חסידות. סליחה אני נוגע בדבר אבל בעיקר חסידות חבד כשמדובר גם שתי המצות הראשונות כלומר לא רק אהבה וירה אלא גם אמונה ויחוד השם זה מה שלמדנו באלו ושאמונה וייחוד השם זה בעלי הפנימיות עוסקים בזה עד בלידי יותר מבעלי המוסר וגם הרבה מהאדמורים החסידיים שכל אחד בדרכו אלה עסקו יותר בתיקון המידות ואלה עסקו יותר באהבה וירה ודבקות אבל יש עוד קומה של אמונה ואיחוד השם אמנת אלוקות שזה בעלי הפנימיות עסקו עד בלי בלידי. ועכשיו יש משבר שדוחק בנו לכל הלימודים האלה. הרם שלי בכיתות ט וי הרב אברהם רמר בית כנסת בבטל ב קראוי על שמו אברהם אוהבי הוא הגיע למרכז תחילת שיעור א' היה בישיבה ישנה עוד בית מדרש קטן הרבה יותר קטן משלנו מדרש קטן ו הוא ישב ולמד אורות רציה עבר וראה שהוא לומד אורות אז הוא נעצר ושאל אותו אם זה מעניין אותו אם זה אז לומר שזה הדבר הכי מעניין עניין שהוא פגש אז רב ציודה התחיל לבכות בכי של אושר כי הרב ציודה לקח את ספר אורות נראה לי שזה היה במהדורה הקודמת שזה היה רק חלק מאורות שנקרא אורות מאופל והוא עבר עם זה בן גדולי ישראל באירופה וניסא להראות להם שאור חדש של ציון מעיר. הם לא צליחו להבין מה מה הרב רוצה. ופתאום בחור בשוב א' שהכי מדבר עליו זהורות צמח שמחה עצומה. על כל פנים אנחנו ממשיכים. צריך לזה אושר רוח גדול ואדיר. זכוונות קבוהה ומורגלת שרק עד תתרחב הדעה ותתברר השפה עד כדי להביע הדברים היותר עמוקים בסגנון קל ופולרי להשיב נפשות צמעות פופוליזם היום זה נחשבת מילת גנאי יכול להיות שגם בגמרי הרב זה המילה שהיה בגנאי גם כן אבל הרב לא נבהל סגנון קל פופולרי זה מפקמין על הרבה שיקולי דעת למשל יש היום עולם מדיה חדש ויש לו כללים משלו אני לא ממש בקי בהם רק מדי פעם אז אז אחד הכללים זה שאם יש שיעור ארוך ואתה רוצה להגיש אותו בסגנון קל ובעיקר פופוליסטי אז מה אתה עושה אתה לוקח משפטים הכי מעניינים מתוך השיעור ואתה עושה מהם מצרט עם קצת חיתוכים של הרווחים כזה יהיה פם פם פם פם פם ושם איזה כיתובים למטה שגם משתנים עם הצבעים והגודל והזה ואז כל הכש קשב ריכוז של הדור פתאום א נדלקים ושאלה אם לעשות את זה או לא שאלה קשה זה יש לי קצת צער לבן אולי זה בגלל העיסוק בסוגיה הזאת אם זה נכון שצרות משפיעות על שיער לא בטוח פעם חשבו ככה אבל אם כן אז זה גרם לי הרבה כאילו עד איפה פופולרי עד איפה עד מוסרי על הסוף א הזכרתי למה כי כתוב הרב הרבה פעמים ויש עוד גדול בישראל שנתן מאוד לכל ה כלים הפופולריים מזה זה הרבה בהרבה מאוד מובנים. אה שאלות לא פשוטות. מי שנמצא במעמקי בית המדרש או לפחות א קצת מריח את מעמקי בית המדרש [נחירות בוז] אז הפופולזם זה לא קע לו. אני מניח שלרב זה לא היה קל ובכל זאת הוא מכיר סגנון קל ופולר זה לא היה קל אבל הוא אומר קל טוב בחו נגמור היום לקרוא לפחות אני מקווה נקרא מהר זה יותר מדי איזה מךן זה לקרוע כוח [שיעול] [כחכוח] נקרא עוד סעיף אחד שניים עד סוף העמוד הזה המושג של עבודת אלוקים כי כאן התמצית של הטענה המושג של עבודת אלוקים באופנוע הנמוך הוא מתאים עם כללות מושג האלוקות כשהוא עומד במעלתו השפלה אצל האדם עבודת עבד והוא מתגדל והולך באותה מידה שהציור הפנימי של דעת האלוקים יגדל ואם יהיה אדם במעלה כזאת שכוחותיו המוסריים והמדעיים אינם מפותחים בו כראוי לפי רכו ודורו ודעת [נחירות בוז] האלוקים שבקרבו עומדת על מצב נמוך כלומר בנוגע לשאר עניינים הוא אידיאליסט אידיאליסט זה אחד שעושה מהכרה עמוקה ואהבה פנימית לתוכן של מה שהוא מוסר את עצמו עליו ו דעת האלוקים שבקרבו ובייחוד הנוגעת לעבודת אלוקים שדורשת מן מדרשות עומדת על מצב נמוך אז מוכרח הדבר שימצא בקרבו ניגוד עצום לכל מושג המושג של עבודת האלוקים מה מה זה העבדות הזאת מה זה קנייה הזאת. מה זה ה השכר ועונש הזה? כשאני כבר טעמתי את הטעם של לעשות את הדברים לשמם, לא בגלל שמישהו אומר לי שאני צריך לעשות אותם לשמם, אלא בגלל שזה כבר הטבע שלי. אני אידיאליסט וטבעי. וכשקוראים לי לאידאלים אני מתעורר. וכשאומרים לי שכר ועונש אני בועט. ואין שום תרופה. לזה זה צבר צ שאם מדברים איתו על שכר בעונש הוא מיד בועט נכנס למלחמות אבל אם דוברים איתו על אידיאלי בשפה שיכול לשמוע אין כדוגמתו בעולם ואין שום תרופה לזה כי אם לרומם שם השם בקרבו ברוממות פנימית דהיינו ברגש נעלה ובידיה מקפת העולה על ולפחות מתאימה על מה שיפורט לקמן ולפחות מתאימה אם שני אלה או עולה או לפחות מתאימה שאר ציורי הגודל והסיגוב שבנפשו ברכה בתורה תחילה אז הרב דורש את זה כאן באופן מעניין לכאורה ברכה בתורה תחילה מה הכוונה שהברכה צריכה להגיע תחילה לאן? לתורה. יש ברכה בדו אז שיהיה בתחילה בתורה. א כי שם השם אקרא עבור גודל לאלוקינו. אומנם, כל זמן שמושג של עבודת אלוקים עומד בתור עבודה מתייחסת לעצם, עכשיו אנחנו חוזרים [כחכוח] למאמר דעת אלוקים. ערוגולה מהכרות אידיאליות וממילא מנטיות אידיאליסטיות בפנימיות עצמות של מושג העבודה עצמו אף על פי שיגדל הציור המדעי האלוקי בצורה מטפיזית סופריטואלית מופשטת על ידי כל מיני גדולה פילוסופית ועיונית שבעולם עוד לא יצא הדבר בכלל השקפה ילדותית שזה הבעיה שהרב מדבר עליה הרבה במאמר דעת אלוקים. אני נפגשת תמיד רק עם העצמים. כלומר, רק פילוסופיה זה לא יועיל. אבל ההכרה המבוכרת, גם על זה הרב דיבר שם שהיא מיוחדת לישראל בני בכורי ישראל כי אני נביאים במדבר מצאת ישראל כביכורה ותהנה בראשיתה. כלומר שהיא מבשילה הראשונה והיא העיבוד של האידיאלים האלוקים לעבדם, לשכללם, להשתדל לסגבם, לאדירם בעם, באדם ובעולם וזהו עומק הדעה של עם חכם ונבון אשר לא חוקים ומשפט צדיקים ככל התורה הזאת, כמו שאני חכם ונבון שאני רואה את הצדק שבתורה, את היושר שבתורה, את האידיאליסט את האידיאליות שבתורה המלאה אידיאלים נישאים ועצות אלוקיות אדירות ונאמנות איך להוציאה מן הכוח על הפעם לדור דורים הדבר מפורסם וידוע שאפילו השמות האלוקיות אינם מסמנים על פי עומקה של תורה את עצם האלוקות כי אם את האידיאלים האלוקים את דרכי השם את חפציו האצילות הספירות המידות השבילים הנתיבות שרים ופרצופים כל אלה מילים מפנימיות התורה שמקצת תוכנם האידיאלי חקוק וכב הוא גם כן בנפש האדם שרס האלוקים ישר והחפץ היותר אדיר הצפון במעמקי נפשו הוא להוציא את האור הצפון ההוא תמיד מן הכוח על הפועל לקרבם תמיד יותר ויותר השלמות הבלתי מוגבלת של האידיאלים האלוקיים בצורות החיים עצמם, של האיש ושל הקיבוץ הכללי, של המעשה ושל החפץ הרעיון. זאתי [נחירות בוז] עבודת השם הנאורה, עבודת בנים לעומת עבודת עבדים אחשים מקרבם יחס פנימי אביהם וכל עולם מקור הטוב, החיים והאורה. טוב, נראה לי שאנחנו א נסתפק בעניין הזה, רק נחזור עליו בכללות וכבר יותר מרמזנו אליו בתחילת הדרך. ואמר ש [נחירות בוז] המושג של עבודת אלוקים כעבודת עבד. שהשכר והעונש ובדגש של העונש הוא בעל משקל רב מאוד בהסברה ובתודעה הוא זה שמעכב אפילו יותר מאשר הבעיות בהשכלה את הרצון להיות עובד השם כי מי שהוא בן ומציאים להיות עבוד עובד בעבודת עבד אז הוא משתגע כמו מה שאנחנו לומדים עכשיו בשבתות מעשה מבין בנך ובין שבחה שנתחלפו שבן מלך שצריך עכשיו לינוק כבן שבחה הוא משתקר ו מתמכר לשפלות בגלל שהוא לא מוצא את עצמו ואנחנו בדור של התמקרויות והדור הזה חפץ בתענוגות עליונים וכשהוא לא מצא תענוגות עליונים אז הוא לוקח עוד שחטא מחומר שהולך ומסלים בחומרה של ה דפיקת המוח שהוא יוצר כל ההתמכרויות זה השייכות העמוקה לעונג עליון שלא יצא לפועל אז אזזה אז בן המלך הוא בן מלך אז הוא מחפש תנוג איפה שאפשר כי להיות אבן זה בכלל לא עולה על דעתו רוצה לחזור על סיפור שאני לא יודע אם הוא נכון בכל מקום אבל בכל זאת אני חושב שזה סיפור משמעותי אחרי כל מה שאומרים בשם החזון איש שבדור שלנו אין שמאל דוחה רק ימין מקרבת אבל צריך לזכור שיש כאן אמירה מול עולם חרדי והחינוך הישן יש לו הצלחות ות ניכרות הרבה יותר משלנו את התה צריך להכיר בזה צריך למצוא את המינונים ולחשוב הרבה מחשבות מה עושים עם זה שמצד אחד אנחנו אומרים את כל האמת העליונה של דברי הרב [נחירות בוז] שזה עומק כוונת הדור ומצד שני בינתיים הנשירה שלנו גדולה הרבה הרבה יותר מאשר הנשירה רע בעולם החרדי צריך א הרבה הרבה עמקת דעת כי יש סתירה למה שהרב אומר פה בהצלחות הממשיות בשדה החינוך אבל בכל זאת אני רוצה להביא סיפור אחד היה לי זוג של שניהם היו חרלשים כלומר חרדים לשעבר. הוא בא מבית קצת אה סבא שלו היה [כחכוח] ועדיין חרדי מאוד. א איש חשוב באיזה חסידות שלא מציין פה. אה ו אה מבית חרדי. שניהם נעשו חילוניים והתקרבו. הם ציונים דתיים, מתחזקים והולכים ואני ערכתי להם את החופה ולהביאתי אותם בתהליך התשובה. פעם אחת שאלתי את הנערה שגדלה במקומות חרדים יותר א חד משמעים וסמינר בית יעקב א כלל חסידי אבל סמינר בית יעקב יש עוד יותר חריפים אבל זה גם סמינר בית יעקב חריף ושאלתי אותה האם בחינוך שהיא קיבלה דיברו על גיהנום ואם כן פעם בכמה זמן אני חשבתי על זה פעם בחודש פעם בחודשיים אז היא חייכת היא לא מבינה את השאלה היא מנסה שני שאני אסביר לה מה השאלה כשהיא הבינה מה נשאל היא צוחקה היא אומרת אין דבר כזה שיעור בלי כמה וכמה פעמים גיהנום בשיעור אין אין דבר כזה מר זה מוזרי אם תמצא שיעור שלא הוזכר פה בגיהנום בכלל כאילו זה השגרה דלישנה זה כאילו זה הנושא כל הזמן אתה מודת עבד ועבד שרחוק מאוד מלעשות את הדברים טוב מושלם ושרק דבר אחד מגביר את המוטיבציה של בתלם שהשותט של הגיהנום עם כל זה שאין אין שוט כמו השוט של הגיהנום. גם אם תיקחו 1000 שוטים ביחד זה לא כמו שוט של הגיהנום. אם רוצים קצת ליטוף אפשר להכניס את הרגל לאש ו כמו שכתוב בגמרא. אז אם לא יהיה את השוט הזה אז א מה ידחוף אותך על עבודות השני? עכשיו אני לא אומר שבכל מקום זה ככה. אני לא יודע לא בדקתי. גם אני לא רוצה שיצחקו עליי עוד. אולי באמת צריך קצת לשאול מכל מיני גוונים לראות מה מה קורה עכשיו שאלתי בציבור הדתי לאומי על זה עשיתי מחקר קצת יותר מקיף 12 שנות לימוד יש פה אנשים מהציונות הדתית לא 12 שנות לימוד לא כשזה היה משנה או איזה איזכור שכתוב בספר שלומדים, אלא שהמורה מצידו הזכיר את המילה גיהנום כי הוא רצה להסביר את היהדות בעיניו ב-12 שנות הלימוד. כמה פעמים זה קרה לכם? מה התשובה? אפס. אני הייתי אומר מינוס, אבל אין דבר כזה. אבל אם היה הייתי אומר מינוס. כלומר זה לא אפס. זה שאם מישהו היה מזכיר אז מיד היו גוררים בו גרה חמורה. הוא גר בעצמו לפני שהוא הזכיר. לכן הוא רק הוא לא אכל פחות מאפס. אז הוא אמר טוב מנה שיהיה אפס. זה פער עצום. ולמה? כי אנחנו אידיאליסטים. והרב אמנון יצחק התחיל לדרכו ספוק גיהנום מקצה לקצה, אבל לא גיהנום סתם עם תיאורים פלסטיים לולי שהיה מאוחר. הייתי מספר לכם, אתם מוזמנים להזכיר לי פעם שעברה, שמוע מה זה תיאורים פלסטיים אבל במהלך השנים לאט לאט מה האמנון היום של הרמב"ם יצחק הקדוש ברוך הוא שזה בנים לא עבדים כי הוא ראה שעבדים מועיל ואז מתנפץ לו קהילה אחרי קהילה אז הוא הבין שזה דוא של בנים