מלחמה ואמונה | פודקאסט לב העניין - פרק 6

זאת אומרת, זה באמת איזשהי נקודה מאוד מאוד עמוקה שהנשמה היא כאילו מרגישה את הקרבה שלה לבורא למרות כל המציאות שהיא הפוכה לחלוטין. ובעצם אנחנו רואים שימי כאב אבלות מולידים אמונה יותר מימי שמחה. מתי כל החילוניים שמים כיפה על הראש? הם הולכים ללוויה הם פתאום נעשים בחר דת קודש. כי דווקא בנקודת הייסורים אני מרגיש את עומק התלות ועומק הקשר ואני חשוף מכל הלבושים ומכל המצליחנות הכל הכל מושל מעליי ואז האמת הטהורה הנשמה כאילו זועקת אומרת תמיד הייתי פה תמיד אני היכלתי אליו ותמיד זה לא בתנאים חיצוניים ודווקא עכשיו אין יותר חיצוניותלה [מוזיקה] להלה ברוכים הבאים לפודקאסט לב העניין מבית ישיבת ההסדה רמתגן שמי יהודה אנדלר הוא הפודקאסטוכח עם הרב יהושע שפירה ראש ישיבת רמתגן על נושאים שבעלב החיים בליבה של המציאות ובלב עבודת השם האישית והציבורית נשתדל לדבר בגובה העיניים ועדיין לגעת בלב העניין האזנה ערבה [מוזיקה] שלום לרב יהושע שלום שלום וברכה, נפגשים שוב. כן, ברוך השם תודה רבה א אנחנו נרצה לדבר היום על אמונה, אמונה בהשם בזמן של מלחמה א ובאופן יותר ספציפי ביותר מדויק על טוב השם כפי שאנחנו תופסים אותו כיסוד מאוד מאוד בסיסי באמונה שלנו, בעבודת השם שלנו בדור הזה בפרט. אל יחס אל לעומת המקרים המאוד מאוד קשים שנחספנו אליהם בשמחת תורה, אבל גם הקשיים שמגיעים אחר כך, הקשיים של חללים, משפחות ש שסוחבות א אחד מבני המשפחה שנפצע או דברים כאלה שמלווים לאורך זמן ואיך תפיסת האמונה של של טוב השם היא מתמודדת עם זה א מכילה את זה א ניגשת לזה ו אולי בתור התחלה אני אשמח א שמניח שלא כולם מודעים עד כמה הדבר הזה הוא א יסוד מרכזי בדברים שאתה מדבר עליהם השיעורים בסדרה אולי הכי משמעותית של השיעורים הכי ארוכה שאני מכיר שנקראת אל השם ואל טובו אה אז אולי רק בתור רקע אם תוכל לתת את הנקודות המרכזיות של ה אה אה הבנה הנאה הזאת, תובנה הזאת ואחר כך משם נתקדם גם למציאות הנוכחית. טוב, אין ספק שזה הסוגיה הכי נוגעת לי בחיים, אני מדבר עליה הכי הרבה בהקשרים רבים. קודם כל יסוד אמונתנו. בכל הספרים כשמדובר על טעם בריאת העולם אז יסוד היסודות הוא שהטוב רוצה להטיב ולפני כל מה שאנחנו מכירים המנוע כביכול שמקדם את אפשרות הבריאה את כל מרכיביה את כל התיאוריות שלה את כל התבניות יסוד שלה זה רק בשביל להוציא אל הפועל טוב, לא כרקנו, אלא טוב חופשי מכל שעבוד, מכל גבול, טוב אלוקי. האם קל לנו להבין את זה כמי שנמצאים בתוך מיצרי עולם הזה עם כל מחאוביו ואבליו שעכשיו אנחנו עוסקים בהם וקשייו, מלחמותיו? לא, בוודאי שזה לא הדבר פשוט, זה מדרגה גבוהה, אבל לא מתחילים את הספורט מלעלות על המכשיר הכי מאתגר ולעשות את התרגיל של האלופים, אלא צעד אחר צעד, וכך גם באמונה בתובשם, צריך לצוד צעדים ראשונים עד שזה נהפך להיות המשקפיים. על עצמי אני מרגיש שאני בתחילת הדרך אני מדבר על זה המון כדי להתקדם עוד משהו מהצעד הראשון אני רק מאוד ברור לי שזאת הדרך שאני אמור לעשות ואני רוצה לצעוד בה אז אולי רק שאלה א על העיקרון אם אנחנו אומרים שדבר מסוים הוא נכון והדבר הזה הוא נכון והוא אמת הוא אבסולוטי אז למה שלא יבדק אפילו במקרים הכי קשים. זאת אומרת, למה זה למה צריך להתחיל מאיזשהי הדרגתיות, להתחיל קודם כל לראות כמה טוב לי במי שאני, במשפחה שלי, בקישורים שלי וכן הלאה? אם זה נכון, אז זה נכון גם על הדברים הכי מאתגרים שיש בתוך מרחבי האמונה. אני לא התכוונתי להתחיל מהאישיות הפרטית שלי ומה שנוגע לה, אלא מהשאלה איך טוב חופשי מכל גבול בורא עולם כמו שאנחנו מכירים שזה שאלה מסוג אחר לגמרי והפער בין הנחת היסוד שהטוב הוא זה שמקדם כאן את הכל הוא זה שהמציא פה את הכל ושיש לו חופש מוחלט מכל המסגרות והתבניות שאנחנו מכירים ובכל זאת הוא בחר תבניות שאנחנו בטח לא היינו בוחרים להתרגל לעסוק בפער הזה ולמצוא איזה שהם דרכים לגשר עליו זה אימון לא פשוט וללכת ישר למקום שהנפש סוערת וכואבת וזועקת האם זה זמן והקשר שבו אפשר למצוא את הגשר כנראה הרבה פחות לכן צריך לבנות את הגשר בימים יותר רגועים ובהתבוננות יותר עמוקה ו רבותינו בעלי פנימיות התורה רבו מאוד לעסוק בשאלה הזאת בעיקר הרמחל בדעת תבונות במקומות אחרים אבל זה שאלה שנדמה לי שמי שהכי הרחיב בה במובן ה שאנחנו מספרים פה הוא הרמחל אף על פי שכל רבותינו עסקו בזה בפנים שונות ומגוונות ואני אומר זה צריך איזה אימון ואי אפשר להגיע לתרגיל הכי קשה כשכל השרירים דפוסים במה הם דפוסים במחזה של העולם הזה עם קבע עם א האתגרים שהוא מביא לפתחנו כל הזמן עם סחיטת הרגשות שלנו עם א החולשות שלנו זה לא קרקע שממנה אפשר להצמיח את התובנה הזאת. לימודי פנימיות ואמונה סובלניים עמוקים לאט לאט פוקחים את העיניים. ובכל זאת ננסה לעשות תקציר מכל העניינים האלה והוא שהעיקרון היסודי השני אחרי שהטוב הוא זה שגורם לכל בריאת העולם יש עוד עיקרון אחד שהרמח"ל מסביר אותו בבהירות מאוד מאוד מחודדת יחידאית כמעט וזה שבשביל שיהיה טוב לנבראים צריך שיהיה פרטנר כלומר צריך צריך את הנברא כשותף ולא רק כמקבל. כלומר, אם הוא רק מקבל את כל הטוב, אז הוא לא דמות. הוא מתמוסס בטוב ש א מושפע עליו. בשביל שהוא יהיה פרטנר, בשביל שיהיה דמות, הוא צריך להיות שותף. והוא צריך להיות גם שותף בטוב שמייעדים לו. ובלי זה הוא לא מקבל טוב באמת ואז בעצם יש חיסרון כביכול בטוב עצמו כי אם אין אם המוטב הוא לא חלק אמיתי מהטבה אז בעצם יש איזה מרחב שהטוב לא מגיע אליו אין אליו שהטוב יכול לפגוש ולכן יש פה שתי קומות קומה אחת היא עצם הרצון להטיב שהיא מוכ מוחלטת אלוקית עליונה למעלה מכל גדרי המציאות. והשנייה זה שבשביל שרעיון כזה יתקבל על ידי דמות אז צריך לתת לו מרחב שבו הוא נעשה שותף. המרחב היה נראה לנו פשוט כאילו תן לו רגע אחד של בחירה לכאן או לכאן והכל יהיה על פי הרגע הזה. אבל זה לא שותף אמיתי. אנחנו לא יודעים להסביר כל דבר אם כי רחמי הסוד מסבירים הרבה מאוד פרטים על כל תבניות היסוד של העולם שכוללים גם כמעט אין חקר של פרטים של חיים אישיים ומשפחתיים ולאומיים ובינלאומיים ושל האדם והצומח והחי כל הדרגות בהקשרים בלי קץ. אבל שוב, יסוד היסודות הוא שהעולם הזה הוא המרחב שבו נבראו בריות שיכולים להיות שותפות ליצירת אותו הטוב ה הרצוי ובסופו של דבר יהיה שותפות מלאה שהמקום אומר הרמח"ל שבו השותפות הזאת תתגלה לי לגמרי זה יהיה עולם הבא והרב קוק ורבנו הרב ציודה מושכים את זה גם לתוך העולם הזה ואומרים את האור הטרקליני ההוא אנחנו פוגשים יותר ויותר כאן בעולם הזה וכאן אנחנו מגיעים גם ליחודיות של הדור שלנו בנוגע לטוב השם הגלות היא עונש ושם בעצם יש איזה הסתרה של ההתגלות הזאת וצריך אמונה עמוקה שמדל לגת על כל המציאות ובוקעת אותה ומנגדת לה כדי להיות אחוז בטוב האלוקי. וכשחוזרים לארץ ואבא מקרב את הבנים והבעל מחזיר את גרושתו והדוד והראיה שוב מתחברים יחד, אז הניצוצות של הטרקלין של עולם שכולו טוב הולכים ומהירים יותר ויותר. ולכן הסוגיה הזאת שייכת לדור שלנו הרבה מעבר לדורות אחרים. אז אם אפשר לומר שבתקופת הגלות כדי לראות את טוב השם היה צריך לעצום את העיניים ולהתעלם או לברוח אפילו ממה שרואים בעולם הזה כי היינו תחת שיעבוד כי סבלנו המון המון צרות ולא הייתה לנו את האפשרות לשנות את המציאות באופן יסודי אז והחזר החזרה לארץ ישראל היא בעצם מזמינה אותנו לפכוח את העיניים כדי לראות את הטוב האלוקי במציאות עצמה ולפעול ולשנות אותה ולהפוך אותה לעוד יותר טובה כל זה אמת בהסתייגות שגם בגלות היה המון המון טוב שאפשר היה לראות גלוי אבל המעטפת הייתה של טומאת ארץ העמים של ניקור עצום של המציאות לאומה הישראלית וכאן בארץ ישראל ובדורות שלנו עדיין יש לא מעט מסכים ולא מעט מעכבים, אבל הגילוי הוא הרבה יותר גדול. כלומר, זה לא מוחלט משחור ללבן, אלא איזה מערכת יחסים הרבה יותר עדינה ואנחנו במצב הרבה יותר מפותח והרבה יותר מתבקש וגם כמעט אי אפשר אחרת בלי המראה של הטוב בארץ ישראל. אני אביא דוגמה. העולם החרדי הליטאי שעלול לחשב כעולם הכי אנוקשה בחינוך שלו וכיוצב הזה ואולי בצדק גדוליו אומרים פעם אחר פעם שבדור שלנו אין יותר שמאל דוחה רק ימין מקרבת מי שהיה גדול הדור הרב אדלשטיין ולפניו הרב שטיינמן היו מדגישים את הדבר הזה הרב לבקוביץ' ראש ישבת פונבץ לצעירים וכולם אומרים את זה בשם החזון איש שזה דור שאין בו יותר שמאל דוחה רק אם היא מקרבת נכון שיכול להיות שמה שהם קוראים ימין מקרבת עדיין יחשב שמאל דוחצנו כן ויש הרבה שנתות ב א הדרגה של שמאל דוחה וימין מקרבת אבל בכל זאת אנחנו כן נמצאים במקום אחר לגמרי ורבותינו מרן הרב ורבנו הרב צודה הדגישו מאוד את האור הטרקליני של טוב השם שמאיר כבר לנגד עינינו וגם נטבע על ידינו אנחנו כבר לא יכולים כיוון שאנחנו נשמות של ארץ ישראל וכיוון שאנחנו נשמות של דורות גאולה אנחנו כבר לא יכולים רק לעמוד מול יראת העונש ושהיא תדריך את אה א עבודתנו אז באמת אני רוצה רגע להתחבר ל למציאות שאנחנו רואים היום לעומת מקורות היניקה הרוחניים של אה של הדור הזה שנראה שחלקים מאוד מרכזיים מתוכם זה בעצם גדולי החסידות בעל שם טוב א ותלמידיו והטוב הזה שמדברים עליו אפילו בשיר שעכשיו קבש את א את כל ארץ ישראל העינון הנאומי כן ש של עוד יותר טוב ועוד יותר טוב אהזה זה אור שמגיע מהחסידות. אז עכשיו החסידות ברובה פעלה בחוץ לארץ א ואפילו בתקופות קשות א גם של התרחקות והתבוללות וועד עד מאורות השואה האיומה ובכל זאת הם עדיין מחייבים את הדור הארץ ישראלי אז איך הדברים משתלבים? אחד מהסיפורים המכוננים של דמותו ותורתו של הבעל שם טוב זה מה שהוא כותב לגיסו על ביקור בהיכלו של משיח שאומר לו שהמשיח שהוא יגיע כשיפוצו מעיינותיו חוצה ובעצם הסיפור הזה מספר את כל תנועת החסידות כמבשרת את אגאולה את תביאת המשיח. יש פה חוש עמוק מאוד של ענקי הדורות שאומרים אנחנו בדור חדש ופתאום השמחה והאהבה הם שם החיים של עבודת השם של רוב עם ישראל וזה הולך ומתגבר. אלא שזה עדיין בעבודת השם הפרטית ולא בוחנים ככה לא את האומה ולא את המציאות ובארץ ישראל קמה האומה הישראלית ועכשיו זה המצב הלאומי שלנו וגם המציאות היא שארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה כל ה אה ביטחון שלנו להתקדמות בפריחת האומה והשפע שמתלווה לזה הוא קומה אחרת ובמישורים נוספים לכל הקדמת ביאת הגאולה שהייתה כבר גלויה בתורת החסידות דרך אגב היא גם הייתה גלויה בתורת הגאון בדרכים אחרות כמו ש אה א רבי הלל משקלוב ארבע להסביר בתורתו שזה בעצם אומר שגם מה שהגאון ראה וגם מה שהבעל שם טוב ראה זה היה בעצם שינוי של האקלים העולמי והם בעצם שמו אצבע שמו הפנו פנס לתהליכים שהקדוש ברוך הוא הוביל במסגרת ה עיצוב מחדש של ההיסטוריה והם בעצם רק אמרו שימו לב המצב משתנה אפשר לתאר את זה ככה. יש תראו בחז"ל שמתאר את זה מהצד השני של המטבע שראה הקדוש ברוך הוא צדיקים מועטים שתלם בכל דור ודור. כלומר שהשינוי זה שהקדוש ברוך הוא שם את הבעל שם טוב בעולם. השינוי שהקדוש ברוך הוא שם את הרב קוק בעולם. הם המבשרים והפרוז'קטורים של ההערה החדשה. הם יצאו את השינוי. כן. וזה שני הצדדים נכונים. הם גם זיהו את השינוי וגם יצרו את השינוי. כן. זה מלמד אותנו כמה חשוב להיות ערים גם ליצירה של השינוי וגם להקשבה לשינויים שקורים במציאות. אכן כך. טוב. אז באמת בהקשר הזה אני רוצה לספר לשתף באיזשהו איזשהי חוויה מאוד מיוחדת שהייתה לי א בשנת תשס בעשרה בתבת יום הקדיש הכללי. אז ישבתי וקראתי חוברת שכתב משה מאיר. יהודי שלמד בישיבת האר ציון כמדומני א שיחות עם הרב אמיטל עם הרב יהודה המיטל שכידוע היה ניצול שואה א וקראתי את השיחה שלו והשיחה בשיחה בעצם הרב אמיטל הוא הוא כותב בצורה מאוד מאוד חדה א עם הזמאל מאוד מאוד חריף שאדם צריך לבסס את אמנתו בקדוש ברוך גם אם הוא חווה קשיים בלדי נתפסים א קצתני לא היחל זה הפסוק זה הפסוק ממש חוזר על הפסוק כמה וכמה פעמים כן ברשותך אני רוצה לקרוא קטע קטן מתוך הדברים שהוא כתב א הוא כותב כך ביום הכיפורים שלא אחר המלחמה הוא מדבר על מלחמת העולם שנייה התכנס לו לתפילה באחד המרתפים אני יכול לתאר את שערת הרגשות שחוויתי אז במלואה אך משהו ממנה אנסה לשחזר הייתי צעיר, לא היו לי ילדים. היו שם יהודים שאיבדו הורים, בני זוג, אחים ואחיות. הם התפללו ואני איתם. האם עבודת האלוקים מתבססה על הכרת ובו של הקדוש ברוך הוא? האמנם יהודי שאיבד את אשתו וילדיו מסוגל לעבוד את השם על בסיס הכרת הטוב? האם יהודי שתפקידו היה להוציא גופות צרופות מכבשוניה של האושויץ יכול לעבוד את השם כשהכרה עומדת בבסיסה העבודה היא הכרת הטוב? בשום פנים ואופן לא. עכשיו אני קראתי את הדברים מצד אחד התפעלתי מעומק האמונה של יהודי שחווה קשיים כל כך גדולים והוא עדיין מאמין האדמור מסטמר אמר לחסידים שלו בארץ ישראל שביקשו ממנו לתת לו כביתלך אמרו לו אם אתה רואה יהודי בבית כנסת עם מספר על היד והוא מתפלל אתה יכול לתת לו כביטח כבר במדרגה של אדמור אמ אבל זה מאוד מאוד הסיר אותי כי למדתי בישיבת המתגן וטוב השם באמת באמת היה אה מקור אור עצום על החיים שלי ופתאום אני רואה מישהו שאומר לא לא חייב להיות יש גם דרך אחרת לעבוד את השם אז ישבתי וכתבתי מכתב לרב יהודה מיתל והצגתי לפניו את השאלה הזאת אמ עברו שבועיים בערך זוכר את זה כמו עכשיו ישבתי בספריה קבל טלפון ועל הק ואני מרים את הטלפון מספר לא מזוהץ לי שלום מדבר יהודה עמיתה אני מתקשר בנוגע למכתב ששלחת לי. וואו. ווא זה היה אחרי גיל 80. הספעלתי מאוד מה אנחנו נשפוך כל כך הרבה זמן ועוד לא סיפרת לי את הסיפור הזה. זה שמרת אותו לפודקאסט. הנה ההזדמנות. אה קודם כל התפעלתי מאוד מהענווה. יהודי ראש ישיבה הבי תלמידים הרבה עבר את גיל 80 מקבל מכתב מאיזה אברך שהוא לא מכיר וחוזר אליו מתקשר אליו. ובאמת בשיחת טלפון אז הוא אמר לי שהוא לא התכוון לטעון שלאחר השואה בגלל השואה אין שום החטים זה אין שום יכולת לעבוד את הקדוש ברוך הוא מתוך תפיסה של טוב השם כי כאילו השואה כביכול מכרישה את זה אלא שאתה לא יכול לטבוע מודי שחווה סבל כל כך עמוק להאמין או שהאמונה שלו תתבסס על טוב השם ובמצ במצב הזה יכול להיות שהוא יהיה במדרגה של בעמדה של אין קטנים לא היחל עדיין לא היחל א אז קודם כל אשמח לשמוע מה אתה חושב על על העמדה הזאת וגם בכלל על העמדה של נקטנני לא היה זאת אומרת האם מה המקום של של העמדה הזאת כי אנחנו יודעים זה פסוק פסוק בכתובים מה המשמעות של העמדה הזאת ביחס לעומק של האמונה בטוב השם שדיברנו עליה עד עכשיו קודם כל חז"ל אומרים לנו שמצוות עשה מדאורייתא של בכל מידה ומידה שמודד לחייבה מודד לו מאוד מאוד בין מידה טובה בין במידת פורנות כוללת שצריך לקבל בשמחה אין את המידה הטובה ואין מידת פורנות ולברך על שתיהם אבל אם אדם מברך על הרעה הטוב אמית מוציא שם שמיים בבטלה ולא יצא די חובה. הוא חייב לברך דיין האמת אחרת הוא אומר שקר. אלא שדיין האמת הוא צריך להגיד ברוך אתה השם לברך וגם לומר את זה בשמחה שהיא הטבע הנכון, הבריא, הפשוט וגם המרומם והעליון והמצווה אם נרצה של אמירת ברכה. וממילא ברכת בדין האמת היא ברכה אקסימורונית, היא מסתירה פנימית והיישוב של האקסימורון הזה זה שיש בתוכנו שכבות שונות ואנחנו לא יכולים לטבוע מהשכבה שלא רואה להיות עם השכבה שכן רואה וניסיון לנפץ את הדיכוטומיה הזאת היא מחיקת הדמות שלנו כבני אדם והתפקיד שלנו בעולם הזה כמו ניסיון להגיד אם השם הוא טוב לגמרי אז שיעשה לי רק טוב ו שלא יעמיד בפניי שום אתגר שום ניסיון בוודאי לא יאפשר לי שום כישלון ושום כאב וזה לא הדרך הדרך היא שיש פה שניות שבעצם הצבענו עליה מראש ושאנחנו חיים עם השניות הזאת וצריכים לדעת לתת לכל מ חלק חלק את המקום שלו. אבל לפני שאנחנו ממשיכים בקבזה, אני רוצה לומר, היו לא מעט גדולי ישראל וגם יהודים פשוטים שהתגובה שלהם הייתה שונה משלו, שהם היו מלאי הוקרה לטוב השם בתוך השואה, אחרי השואה, ויש על זה סיפורים למחביר. ויחד עם זאת האומה זקוקה לדמות ביעית מיוחדת במינה כמו של הרב המיטל שבאמת איש היה איש היה קדוש ועובד השם ובוער בעבודת השם תלמיד חכם עצום ויש צורך בבהירות הזאת גם כן ומי שבמגילתך רוקד וצוחק אז הוא עושה דבר היום ונורא. הוא לא נותן לחלק הזה מקום וא' זה התפרץ במקומות אחרים כי הוא לא יצליח למחוק את זה. ב א זה מקום אמיתי שאין כדוגמתו ואנחנו יושבים לארץ ובוכים. אבי מורי עליו השלום היה אומר מי הוא יהודי? יהודי זה אחד שקם בבוקר בתשעה באב ואומר הודו לשם קרבשמו שירו לו זמרו לו ישמח להם מבקשה השם ואחרי זה יושב לארץ ובוכה כלומר שהוא יכול להחזיק את שני הצדדים של הסתירה הזאת וברכת דיין האמת היא מכילה את שתי הצדדים בבת אחת ואנחנו צריכים את החידוד הזה כולם צריכים אותו גם האדמורים הגדולים אדמור מצנץ ואחרים שבתוך השואה היו מלאי אמונה, ביטחון ודבוקים בטוב השם כשמשפחתם נספתה בשואה. היו דבוקים בטוב השם ובכל זאת אנחנו צריכים גם את הקול הזה וכל אחד יש לו מינון שונה בין הקולות. והיה פעם בחבד סיפור שאחרי זה עשו ממנו ספר מפורסם ש נקרא חיים גרביצר וכיד הסופרים לקחו את זה ל עולם הדמיון אבל בשורש כנראה היה סיפור על א חסיד של האדמור הזקן שמרות דבקות ב אין עוד מלבד או החבדי הוא רכד על הקבר שלו אין מלבדו ופתאום התנפץ וברח כי הוא לא התחשב בכל הרבדים של האישיות והוא ניסה על פי רובד אחד עליון למחוק את כל השאוב ולכן טוב השם הוא לא הוא לא א בא למחוק את הכאבים אין שום כוונה כזאת הוא כן עשוי הרבה פעמים להאיר את את ההקשר, את הפרופורציות ולהצים אותם ממקום אחר. לדוגמה, בשביל לטעון את הטענה שהרב המיטל טען, הוא היה צריך להפעיל. היום אומרים 86 מיליארד טיים במוח שעובדים ביניהם בהתאמה שאם תיקח את כל רשתות התקשורת בעולם כלומר בזק שלנו ובזק בינלאומי ופטנרס קום ותכפיל את זה על כל המערכות וכל הגלובוסם הרבה יותר פשוטות ממוח של אדם אחד שמתפקד הרבה יותר טוב עם לאין ארוך פחות א באגים ואם יש אז הוא מתקן אותם הכל באופן א שאתה אפילו לא שם לב ו הוא היה צריך את כל זה בשביל לטעון את הטענה ומי נתן לו את כל זה וטען את הטענה הזאת באותו הרגע עצמו אלא שיש גם לתנה הזאת רובד רציונלי שכלי שיכול לבחון אותה ורובד נפשי שאומר עכשיו כואב לי אל תבלבל לי את המוח כמה טעים יש לי במוח טוב, רק אני אוסיף עוד פרט אחד ש לכאורה הוא באמת חשוב וזה שאם אדם מבסס את כל האמונה שלו על טוב השם ואז הוא חווה איזשהי סיטואציה שהיא א יוצא משברית וכתוצאה מזה הוא מאבד את האמונה אז בעצם הוא לא שמע מספיק את הרב אמיטל שאומר אתה צריך לדעת שגם אם אתה חווה קושי שהוא כמעט בלתי נסבל, העבודת השם היא עדיין עומדת במקומה. בשנה הראשונה של הישיבה המושבר הזה היה הכי חריף. אחרי זה כבר העבירו את זה מפה לאוזן. אבל מגיע א אלול ואני מלמד אורות התשובה עם טוב השם ספר כולו אור. וחבר'ה מבינים שאני רק באור. ופתאום הגיע סליחות. הם פוגשים את הצד השני לגמרי, אולי אפילו יותר מהרב המיטל. כלומר זה קצת חריג אה רמת הבכי והשפיכת הנפש. והם אומרים לא הבנו כל הזמן הסברת לנו בדיוק את ההפך מה קורה פה. ובאמת בפעם הראשונה אני לא חשבתי שמבחוץ זה נראה סותר ואז התחלתי להסביר לא לא זה בדיוק זה יש לנו רבדים ודווקא מי שיש לו אור מהתשובה ומיצוב השם אז הוא מרגיש הרבה יותר נינוח להתפרק כי הוא כולו אסוף גם כשהוא מתפרק אז אין אין א מחסום שאומר תעצור דור אחר אתבוא מה שיקרה לך כל מקום שנופלים נופלים אה בעצם קצת קללת את קטנים לא ילך אל בתוך כתוב השם נכון נכון וזה בוודאי ככה באמת בסדרה של אל השם ואל טובו יש פרק על א איכה על איוב אין קצלני לא אכל זה איוב על איוב על איך ועל הפלא עצום בעיקר במגילתך שכשיש לאדם מישראל כאב נורא על מה יש אין כטלים ללא בוא נדבר על פסוקים ויציבני כמה תראה לחץ הרגת ולא חמלת וכך איזה פסוקים מזעזעים יש והם לא אה מתארים דבר תיאורטי אין קטלני גם אלא הרגת ולא חמלת ויציבני כמטרה לחץ כאויב המילים הכי חריפות יש בהך ויש שמה סיפור מופלא כי את כל זה אנחנו בוכים על כתפיו של מי זה יהודי כלומר אתה בוכה על מה שהקדוש ברוך הוא בעצמו עושה לך על כביכול על אבינו הרחמה מן בעצמו. כלומר, אתה מאמין שהוא לגמרי טוב והוא לגמרי אוסף אותך גם כשאתה אומר את המילים הנוראות האלה. כן, אני בדיוק חשבתי על זה היום שהרבה פעמים אתה רואה אצל אנשים שלצערנו חוו קשיים גדולים שאחרי שה הטראומות האלה, המקרים המצעריים האלה קוראים להם, הם נעשים אנשים יותר רוחניים ויותר מאמינים ומישהו שהוא ציני והוא מסתכל מבחוץ, את יכול להגיד, מה א מה הגעת למצב שכבר הדבר הרע קרה לך כבר אז מה? אבל לפעמים זה דווקא זאת החוויה. זאת אומרת החוויה היא שכשהייתי במקום הכי נורא, במקום הכי אפל, במקום הכי בודד, שמה מצאתי ש שאני מרגיש את קיבת השם. הייתי במנהרות כבול באזיקים מעינויים ומרגיש השגחה אלוקית כל הזמן. שבועים יוצאים אחרי 500 יום עינויים וזה מה שמספרים. זה בלתי נדפס. וזה אנשים שלא שהאמונה לא הייתה בהכרח מרכזית בחייהם קודם לכם. זאת אומרת, זה באמת איזשהי נקודה מאוד מאוד עמוקה שהנשמה היא כאילו מרגישה את ה את הקרבה שלה לבורא למרות כל המציאות שהיא הפוכה לחלוטין. ובעצם אנחנו רואים שימי כאב, אבלות מולידים אמונה יותר מימי שמחה. מתי כל החילוניים שמים כיפה על הראש? יום כיפור ובלוויות הם הולכים ללוויה פתאום הם שואלים אותך על כל פרטי המנהגים שדתי אומר תעשה ככה תעשה ככה לא חשוב הוא לא לא תגיד לי הרב תגיד לי בדיוק הם פתאום נעשים בחר דת קודש כי דווקא האניקטלני הוא גם א מחדד את הלא היחל למרבה הפלא כי דווקא בנקודת ת הייסורים אני מרגיש את עומק התלות ועומק הקשר ואני חשוף מכל הלבושים ומכל המצליחנות ומכל השמנתקסית הכל הכל מושל מעליי ואז האמת הטהורה הנשמה כאילו זועקת אומרת תמיד הייתי פה תמיד אני היחלתי אליו ותמיד זה לא היה בתנאים חיצוניים ודווקא עכשיו אין יותר חיצוניות וואו, זה קשה לשמוע, אבל זה כל כך אמיתי. אז באמת אולי ניקח את זה לדבר קצת על על המלחמה. א כמו שאמרנו בהתחלה, אז באמת המלחמה הזאתי הביאה לנו א קודם כל סתירת לחים מאוד מאוד גדולה. אה, הדברים ה ממש נהפך לאבל מחולנו. א חברים יקרים שאיבדנו כמות בלתי נדפסת של יהודים שנפלו גם בשמחת תורה וגם אחר כך בכל המה דאגה מאוד גדולה שנבותה אותנו במשך א קשה לספור אבל נגיד לפחות עד ראש השנה תשפה א שאז היה את המהפך הגדול בצפון ו ובימים האלה אני זוכר על עצמי, זוכר על עצמי, יושב בכל מיני מקומות במהלך המילואים או סתם בבית שומע חדשות ואני אומר איפה כן צריך כנראה אמונה של קטנים לא החל כאילו כוב השם קשה מאוד לראות בזמן הזה ורציתי לשאול מה איך אתה רואה את זה גם אם אתה שומע משמה שאנשים מדברים שאלות שאנשים שואלים וכן הלאה האם האם אולי משהו ב בפנס הזה שדיברנו עליו מקודם הוא קצת השתנה אולי אולי משהו בחידוד של תפיסה של טוב השם אולי טיפה צריך לקפל פה עכשיו איזשהו גוון נוסף כדי להשלים את מה שקרה להשלים את ההתייחסות למה שקרה שהוא היה קצת שונה מכתוב השם באופן נקרא לזה הנעיבי שלו כמו כל אחד אני עשוי מרדים שונים אנחנו גם מתפרקים קים כשאנחנו מלווים את תלמידינו לבית עולמם ויש לנו תלמידים ש נהרגו במלחמה הזאת שלושה תלמידים חללים חמישה בוגרים חמישה בוגרים לא תלמיד שלומד עכשיו חמישה בוגרים ואנחנו כואבים את כאבם עם המשפחות ו עם בכי עם כל מה שמלנו אבל ביחד עם זאת אני טיפוס משונה אני לא שותף למבט שאתה יצאת פה אני רוצה לחזור רגע אחורה הרבי מסתמר זעק אחרי מלחמת ששת הימים מי התיר לכם הציוינים להרוג קרוב ל-700 בחורי חמד חיילים כמה שהוא התנגד לצבא כמה שנגד לצינות אבל כל יהודי קר בעיניו והוא מוסר את הנפש גם כאן בבתי חולים מדינת ישראל תלמידיו חסידיו למידת החסד מופלאה לכל מי שסובל מישראל וגם הרבי זה היה כל הנחיה שלו והוא זעק מי תר לכם מה היה ההתר לצאת למלחמת ששתי ימים שלמרות הניצחון המופלא שהיה בה נפלו בה קרוב ל-700 בחורים ו מה ההתר וכשאתה אומר למרות הניצחון אין לו את המילים האלה בלקסיקון בכלל כל הניצחון הזה אצלו זה לא מגיע ממקומות טובים ולא נפרט והוא לא אומר למרות הניצחון הוא רק אומר מי תרא לכם תראו איזה אסון קרה ואתם עוד שמחים והציונות הדתית הוא עושה מזה עוד יום ירושלים הוא רואה את זה כאסון ומה אנחנו אומרים יש פה ניצחון עם ישראל עלה קומה אחרת לגמרי ואנחנו מבינים שכמו שילד לא בא לעולם בלי ייסורים של האמא יש צירי לידה ולמה ילד טהור וזח יורד מלמעלה, נשמתו יורדת מאור פני מלך חיים לתוך העולם הזה והוא צריך לי את האמא בדרך. אי אפשר בלי זה. אבל כל העולם הוא ויעי ערב ויהי בוקר. הוא אור ועונג שצומח מתוך החושך והכאב הייסורים כדי להעמיק את הנוכחות של הדמות שעליה דיברנו בפתיחת הדברים נולדת דמות עצמית וכשם שזה נכון הלידה של אדם פרטי כך זה נכון הלידה של אומה לידה של אומה בא עם צירים והאומה הישראלית מתחילה את ימיה ממלחמות. נמצאים במצרים ויש מכות ויוצאים ממצרים ויש עמלק ואנחנו לא מתחילים את חיינו הלאומיים על נוגע של כסף או על שטיח אדום אלא על מאבק שכל החיים בעולם הזה מלווים בו. לא רק התחלה אלא גם התפתחות. כל שלב בהתפתחות הוא מלווה בצירי לידה משלו. זה האופי שמצביע את חותמו על כל השלבים וכל קפיצת מדרגה באופן עוד יותר עמוק. ולכן איך קמה מדינת ישראל? מלחמת השיחור. אבל איזה הבדל יש בין שואה למלחמת השחרור? זה קריטת הגלות בכאב בלתי נדפס שאנחנו לא יכולים להבין אותו וגם לא יכולים להסביר אותו ולא רוצים להסביר אותו בכל זאת אנחנו רואים את ההקשר ההיסטורי ומזה אי אפשר להתעלם ויש מלחמת העצמאות שמבחינת האחוזים זה מלחמה שקבותה רכב אחוז מכלל האוכלוסייה בישראל הכי כבד ואחר כך כשאנחנו עולים ליהודה ושמרון ולירושלים ירא הקודש יש לנו את מלחמת שב שתי ימים וכשלפני שאנחנו עוברים תהליך התבגרות מאוד משמעותי יש לנו את מלחמת יום הכיפורים ובעצם המלחמות הם תחנות של האומה בהתבגרותה האם שמחת תורה תשפד הוא תחנה בקומת האומה במקום שהיא תופסת במבה במבינלאומית הקרובה והרחוקה כן כן, אנחנו בקומה אחרת לגמרי. כל מצבנו הביטחוני, הגאופוליטי השתנה לחלוטין. אפילו אפשר להגיד שקיבלנו את התשובה באופן יחסי מאוד מאוד מהר. זאת אומרת גם ההבנה, הרמתכל אמר השבוע שאם חסבלה היו תוקפים בשמחת תורה אז ג'יפים של רדואן היו מסתובבים בחיפה. אז גם ההבנה שעם ההפתעה הגדולה והנוראית שחווינו בדרום יכול להיות שמתקפה מתואמת הייתה עוד יותר מסוכנת אבל לא פחות מזה כל התהליכים שאנחנו רואים השינוי המצבי בחזית הצפון השינוי הדיפלומטי ביחס לאומות העולם א העוצמה שיש לנו אולי ההזדמנות לנטרל את האיום האיראני שהוא איום קיומי על על מות אלפי יהודים במדינת ישראל זאת אומרת יכול להיות שאנחנו באמת רואים פה כבר מאוד מאוד מהר חלק מהתשובה אם אפשר לקרוא לזה תשובה של מה היא עליי המדרגה שחוינו מתוך הכאב הגדול הזה חווינו ניסים מופלאים הרמתכל הזכיר ג'יפים בחיפה והוא לא הזכיר איזה טילים היה לחזבלה לעומת ה דרדלה של חמס ומה היה קורה עם 1000 כאלה היו נוחטים במרכז מדינת מדינת ישראל ביום הראשון ועוד אלף ביום השני היינו בסיפור אחר לגמרי ובטח אם איראן הייתה משתתפת גם ויוש וערביה ארץ ישראל ו זה היה יכול להיות סיפור מסוג לגמרי לגמרי שב הקדוש ברוך הוא עשה לנו נס שחמס הגיע לבד למערכה מאוד קשה להגיד שזה נס זה כאילו זה נכון בהצגת הדברים זה נס אבל זה קשה כל כך להגיד את זה כשהמחיר הוא כל כך נוראי לכן אנחנו אומרים אנחנו חייבים להבחין בנקבים. קודם כל אם מישהו שומע אותי זה משפחה של חטופים הוא משפחה שקולה הוא משפחה שאחד מקרוביה או הוא יכול ל להשתגע ממה שאני אומר ואני מצדיק אותו כי הוא נמצא ברובד שעכשיו אין בו יכולת הקשבה לדברים שאני אומר. ויכול להיות שהוא לא צריך להקשיב. הוא בוודאי לא יכול להקשיב. לפעמים אנשים עושים דברים שהם לא יכולים ואז קורה דברים לא טובים. כמו להגיד עליי הרבה דברים רעים בהקשר הזה ומבחינתו בצדק. אבל כמו שהוא סובל סבל מיותר וזה עיקר הסיפור אם הוא יקשיב למה שהוא לא אמור לשמוע. אבל מי שפנוי לראות גם נקודות מבט נוספות אז לא מנחמים אדם בשעת אבו כשהוא טולש את צרות ראשו מרוב כאב ואנחנו צריכים לתת מרחב ספייס לכאב להיות ממקומו ולזערוק את זקתו אבל אנחנו לא יכולים להגיד שזה כל עולמנו ולרצות שכמה שיותר חלקים יהיו שם. יש היום מנהג נלוז כזה שיש איזה רוח אבעים בעיניי שאם אתה לא מתגייס כל כולך שלא תישאר שערה אחת מחוץ לגון הממית אז אתה לא בן אדם אתה לא רגיש לא אכפת לך לא אכפת לך אתה אוכלי מוות כל מיני מילים שכל אחד אה ממציא לו בשביל לתאר את גודל הכאב שלו ומה שאנחנו צריכים לשמוע מכל התיאורים האלה זה כואב לי באופן שאני לא יכול לעמוד בזה אנחנו מחבקים אותך ובכל זאת כשמסתכלים על זה במבט רחב מול הסכנות שעמדו מסביבנו קרה לנו נס עצום בשמחת תורה אלטרנטיבה שתוכננה זה מה שהם רצו להגיע. זה ברור שהאיראנים תכננו שהכל יקרה ביחד ולא שזה יקרה רק מדרום לבד. עדיין אני לא בטוח שיש מישהו שיש לו הסבר מספיק טוב איך זה כן קרה. והאם מישהו ידע באיראן או בחזבלה או וכן ידע לא ידע. יש אומרים על זה הרבה דברים. אני לא מכיר דברים מספיק ממסמכים, לפחות לא כציבור הרחב. לענייננו ברור שהפונס מופלא וברור שהקומה הגאופוליטית שלנו הגיעה למקום שאף אחד לא היה יכול לתאר. יושב היסטוריון אמריקאי שאני לא זוכר את שמו ואומר אם לפני שנה וחצי היו אומרים לכם מדינת ישראל תהיה במצב ש כל קומת ההנהגה של חסבלה כמעט תחוסה 4000 אישפצעו בבת אחת השטפו את לבנון כמעט לנו נפגעים סוריה תיפול וב-48 שעות צבעה יערס ב-80% איראן תירה 500 טילים ולא יהיה פגיעה בנפש פעמיים 500 זה ביחד שניהם 500 טילים ביחד ולא יהיה פגיעה בנפש אבל הקדוש ברוך הוא יצמיד סרטון נלווה של אחד ביריכו בלי חומר נפץ רק הברזל עזתי ביריכו ברזל מאיראן נופל עליו בסרטון הנודע בדיוק על הראש והורג אותו ואנחנו תוקפים את איראן משמידים את כל יכולת ההגנה האווירית שלהם פחות או יותר ורומזים להם עוד כמה דברים על היכולות שלנו תוקפים את תימן וגורמים ל ביטול הנמל שלה פחות או יותר וכל מיני אה אמצעים מחיה מרכזיים שמה וכמובן א כל המבצע בעזה ש חביב חורבן שמלחמת העולם השנייה לא היה כמותו ובמלחמת העולם השנייה יש שלוש הרים כמותו נגסקי ועוד דרזדן דרסדן דרסדן זה הכלומר זה חורבן בלתי נדפס שמדינת ישראל אמרה מי שמתכוון לשחוט אותנו, לטבוח בנו, כאילו אנחנו עדיין באמצע הגרמניה של השואה, הוא יקבל את נחת זרוענו במובן הכי בהיר וחריב של המילה. והמצב הגאופוליטי הזה הוא פשוט שונה לחלוטין מכל מה שהיה לפני שנה וחצי. עלינו קומה. גם המצב האמוני השתנה מאוד. כלומר הציציות התפילין עכשיו היה לנו אירוע ברמתגן שפתאום נהר בן 17 אומר זה זכותי להניך תפילין הוא נלחם ממנהל והוא הוא בלי שום רגשי נחיתות אומר התפילין שלי אתה לא יכול לקחת לי אותם והמנהל משאה אותו הוא עושה לו הפגנה ממול ובאים כולם ופסוקים ומנחה פשוט בלתי יומן וזה דוגמה אחת מנרבות בספור איך איך אז איך אנחנו מסבירים את הדבר הזה באמת בתור בתור חייל באמת ראיתי דברים באמת מדהימים מדהימים אנשים ש שהתחילו לשמור שבת אנשים שהתחילו להניח תפילין ציציות כמובן ציציות זה כבר הפך להיות המדים הרשמיים כמעט איך אנחנו מסביר איך אנחנו מבינים את הדבר הזה שבאמת תופעה תקופה כל כך קשה היא מצמיכה התעוררות רוחנית כל כך גדולה. איך אנחנו מסבירים שצירי לידה מביאים ילד? את זה הילד. כן. כך נולדות קומות חדשות של האומה. האם אנחנו יודעים בדיוק מה תכלול הקומה הזאת? האם יהיו לה עוד ירידות? מן הסתם? האם יהיו לה עוד ירעליות? ודאי שכן, בעזרת השם. כמה יהיו כאלה? כמה כאלה? לאיזה כיוונים? איזה הפתעות עוד נראה. אנחנו יודעים על הילד היום איך הוא נראה, איזה תכונות הוא יפתח בהמשך הדרך אנחנו לא יודעים. אבל האם אנחנו יכולים לראות שבעצם היה פה ציר מאוד כואב של לידה, של קומה חדשה, אבל כל תחנות המלחמות של תולדות מדינת ישראל, של דודות עם ישראל הם בעצם תחנות לקומות חדשות. ואנחנו מקווים שאנחנו בקומה שהיא כבר הכנה למשך צדקים. אמן. רק סוסיף נקודה אחת ש ביחס שבין מי שחובש חול בצורה מאוד מאוד קשה ובאמת זה ממלא את כל עולמו. אה זה דבר שהוא שהוא מובן והוא טבעי. ולבוא ועכשיו להגיד לו את התמונה הגדולה וכולי זה באמת לפעמים לא מתחיל אבל לפעמים יש משפחות שחורות שזה הדבר שמבקשות לשמוע. יש משפחות שקולות שמספרות את זה כי אני אגיד את זה אפילו אפילו ברמה שניתחת לרמה האימונית זה לתת משמעות למסירות לנפש כי אם הכל הוא א כמה הביטויים שמשתמשים בם היום אנחנו היום נמצאים סביב כל התחקירים המחדל ההפקרה אה הארורה כן השבת הארורה הבגידה כל מיני דברים שנאמרים ב כשאני חושב על זה בנקודת המבד של המשפחות זה הופך את המוות לסתמי, למטר, לחזר פשר וזה הכאב הכי גדול שיש. א המשפחות של ה של הלוחמים האמיצים מבסיס נחלוז שנלחמו בחירוף נפש. אז הם לצערנו הם לא הצליחו להגן על התצפיתות ועל החמל וכולי, אבל המוות שלהם היה בעל משמעות. ולבוא ולהגיד שכלפי מי שבא להגיד לתת את המשמעות להגיד לו תשתוק בוא נהיה רק בכאב אתה מעצים את הכאב בזה שאתה מוציא את המשמעות מהתמונה זה דבר כל כך חשוב ועמוק אבל אם מישהו אמר לי תשתוק אני מחבק אותו בליבי ומקבל את דבריו כי אני מבין שהוא נמצא ברובד שאין לו אוזניים כרגע לשמוע וצריך לקבל את זה שיש אנשים שהם שם בטעות בכוונה לא בכוונה ולא בטעות מרוב כאב לא משנה בסוף הם שם ובוודאי שאנחנו צריכים לשדר את זה וברוך השם שמסביבנו נמצאים א אנשים ומשפחות א להתפרסם הרבה לא רק בארץ אפילו בעולם המכתב המופלא שהשאיר הבוגר שלנו אל קנה ויזל אומר אם אני נופל בשבי אל תוציאו אותי אני נלחם בשביל לקור את החמס בשביל לקור את את הנאצים האלה בשביל לקור את הרישה מן העולם ולא שווה שאנחנו נרבה עוד נצים כאלה על ידי שיחור מחבלים אל תוציאו אותי מהשבי ותשמחו עשיתי דבר הכי נכון אני לא מתחרט לרגע והוא התנדב כי הוא נפצע קודם בצוק איתן והוא הלך בכל זאת לקרב וכשהוא אומר את זה אז זה לא רק המשפחות הנופלים מצווים לנו את הגב גבורה, את האמונה, את הדבקות בטוב השם, את הלידה והמשפחות שלהם נוסעות את זה על נס ומבעות מביאות בשורה. בבתי ספר, בכל הארץ, כולל חילוניים לגמרי, כולל שמאלנים. ביום הזיכרון הקריאו את המכתב הזה. זה היה הציר של הטקס. תרגמו את זה להרבה שפות, יקראו את זה בבתי ספר בכל העולם, יהודים, גם גויים אפילו. למה? כי פתאום שמעו יהודי שאומר דברים מכבשונה של הנשמה, מהאמת הבוערת שלה, מהאור האלוקי שלה. וזה מיס כל כך הרבה לבבות ובצדק. טוב, תודה רבה לרב יהושע. שיחה נוגעת ומעודדת גם ה א נגיעות ותחומים שהם ככה לפעמים קצת מייסרים. אני חושב שבאמת זה מעודד ונותן תקווה שבאמת הטוב הוא הוא שמוליד פה את הכל ודוחף פה את הכל. אני חושב שאנחנו עומדים מול טוב מופלא מופלא מופלא אילו פלו מלא שירה קיים שונגינה גרינה כמון גלב אין לנו כוח לספר את כל הפלאים שמסביבנו תודה רבה רבי יהודה תודה רבה לפודקאסטים שיעורים ומגוון תכנים של הישיבה יכנסו לאתר הישיבה או חפשו ישיבת רמתגן בפלטפורמות החברתיות השונות נתראה בפרק הבא [מוזיקה] เ