מלאכת צידה - שיעור כללי- הרב יעקב אריאל

בדף גופה במ ב במשנה משנה האחרונה בדף ישב אחד לפתח ולא מלאו ישב השני מלאו השני חייב כ שהראשון לא צד בשביל פתח פתוח השני סגר את הפתח ה הוא זה שצד ישב ה הראשון הפ מלא הוא ו ש ישב בצידו אבל פי שעמד הראשון והלך לו אז הראשון חי הראשון כבר צד השני לא צד השני רק התיישב הע יד הראשון יוצא שהראשון הוא שלצד אלא מה אחרי שהראשון קם נמצא שהשני הוא זה שלצד אבל הוא לא התחיל בצדה הצדה נגמרה די הראשון שעכשיו שהשני יושב הוא ממשיך את הצדה של הראשון אשים פטור גמרא אומרת שפטור מותר מותר תחילה מותר להשאר לא שמותר לו לעזור לראשון לצוד אלא שראשון ישב השני ישב ליידו מותר להשר לשבת כי הוא לא נחשב כצד א למה זה דומה נול ביתו שמרו צ צי שמור צי שמור כדם צי ה שמור צבי קשור לתוך הבית והוא נול את הבית מה הוא עשה הוא רק הוסיף נעילה נעילתו כך מה ש ירושלמי הרשש תמבין מחלוקת בין התוצ את יום טוב וובין המגן אברהם הרשש דף כעמוד ב המשנה ישב האחד על ה טח לא מלאו שני חייב צליחה המשך זה המשך שם נמשיך שם אף על פי שמ הלך לו ה סוגיות התקשה כיוון שנתן השני מקום לראשון לצאת כבר כבר דרך אותו מקום יוכל גם כן הצבי לצאת אחר כך שבלה השני תו מקום אבל צד פטור ובכך אחד ישב ת הפתח עכשיו בא השני ישב לידו אז הראשון קם והלך זה שראשון קם השאיר חלק מהפתח פתוח א יכול לצאת עכשיו שהראשון השני מלת הפתח הוא צד לגמרי זה הציור אפשר להיות צו צור אחרת גמרי כגון שאחד ישב על הפתח מלא אותו בא השני ישב מאחריו או מלפניו ישב ישב מאחריו תוך הבית ובא השני חר הראשון קם והלך יוצא שהשני לא הה רגע אחד שנשאר פתח פתוח ן מג אברהם סימן ש שז ש תו תי ר ג ש ניצול אברהם אומר נכון שנשאר בן חלופי המשמרות ביניהם היה רגע אחד שהה אפשר לצ צי לצת אבל זה כיוון שהיה הצי נצוד והראשון אומנם עכשיו עזב היה רגע אחד שאולי הצי יכול לצאת זה לא נקרא סדה חדשה הוא רוצה להשיג מסקנות ואומר סברתו זרה מאוד למה לא שהראשון עזב את מקום הישי ת ה פתוח אמנם השני ושני אחר סגה שהשני הוא הזה שמילת הפתח השני הוא זה שלצד אין תורת חיים נכון את הספר הזה אנוכי מצאתי בתוספת פר פג לצת צי בחצר של שני פתחים שני פתחים נעל הראשון את הפתח ול את הפתח ראשון הפתח אחד השני התח השני השני חייב הוא פטור הראשון פטור הראשון הרי סגר רק דלת אחת אבל הצבי יכול הה לברוח בפתח השני בא השני צ את הפתח השני אז הוא זה שצד חזר אחד הוא פתח פתח ונעל ה אחד חייב הצדה שנייה אז אם חזר ה אחד הוא פתח פתח את הפתח שלו ועכשיו הצבי יכול לצאת והוא נעל מחדש חייב לצדה שנייה כ שהוא פתח את הד ציל לברוח עכשיו הוא סגר אז הוא לצדה שנייה הי שכבר היה ניצוד בכל מקום כן שפתח אחד וכלה שבירתו מנ הלכה כחייב ת יום טוב אני תממן פסיק נן ש שיוכל עצבי לצאת דרך אותו מקום שיצא בו האדם אל מצינו איננו רואות שעובי הצבי יותר מ אדם בינוני טוב למה דעתי הפעם צבי ואדם האם צבי יותר רחב מהאדם אבל כ בכל מי אמר ש שהראשון קם הוא השאיר מקום כל כך רחב צביח רוח הוא קם ס אחר יכול להיות הראשון ישב השני ישב מאחריו תוך הבית וב אחר כך השון קם והלך לא רגע אחד פתוח למה מהפ של זמן ואתה יש לכ שהו טוב ך משל ט ה במכוון שיצא צ דרך בו ושני ת חצ בקיצור כל מיני אפשרות ישם מה שחשו משנתנו כאן יש כאן עיקרון גדול מאוד ש הצדה כבר נעשתה ואחר כך השני ממשיך את הדש הראשון לא מגן אברהם מגן אברהם יותר גדול שלמרות שהיה רגע אחד שדת היתה פתוחה צי יכול לברוח מכיוון שכ יד בפנים והשני סגר זה נחשב המשך הראשון אגב זה מכים ג מאוד שעושים היום בכל מיני בלולים כ מני כאלה שעושים שני פתחים גם יחול עושים את זה לא שבת כדי שלא יהיה מצב גות החוצה אז א נכנסים מבואה תג עשים את זה בהרבה מקומות צורכי ביטחון וכדומה יש שתי מבואות מבוא אחד עם שתי דתות אתה פ דת אחת נכנס מבואה צריך לחזות הדת מאחוריך ואז אתה יכול לפתוח נייש יש איזה מנגנון שלא מאפשר ז השנייה רשות מומיות הרבה מקומות מפים כאלה ק עשרות מקורות כאלה שישנם שני פתחים ופתח אחד אתה לא יכול לפתוח את האחד בלי השני בלי שסגרת את השני אז אם כן זה דבר כזה מצוי מאוד יכול להיות בצורה כזאת ואז יוצא ש היה רגע אחד שצבי היה חופשי ז יוצ שהשני לא עשה כלום המקרה של המשנה מש ישב שם ואז השאלה היא מדו מ שני כתוב הוא ממשיך את הפעולה של הראשון הראשון קם והלך כשהראשון ישב כל ג שהראשון יושב לפתח הוא צד ככל ש כל רגע שיקום ויצא א יכול לברוח יוצא שממשיך לצוד אותו עכשיו הראשון הלך השני ממשיך לשבת שמה והוא צד אותו כל ש הוא צד למה לא למה שני פטו במותר לא צד אני עיקרון גדול בלחות שבת שמשרת מצב לא אסורה דגמה פשוטה שעון שבת עומד לכבות את ה חשמל בשעה 10 אדם רוצה להעריך את זמן ה שנש השעון הוא לוחץ ע עוד א לוחץ על לחצן יש 24 לחצנים עעל השעון 48 לחצנים והוא זה היה מכו כך ש שעה 10 הניש יגיע הנקודה שהלחן מורד יש כל מיני שעונים או שהלחן ק מטה למעלה ח ש הלחצנים שהם למטה זה פועל שם למעלה מחבה א כ כן בשעה לחצני למטה הוא הוסיף עוד לחצן אחד למטה ואז יוצא שיגיע שעון שעה 10 הוא לא יכבה רק ב-10 וח ב-1 כל הפוסקים מתירים את זה הם לדו במשנה שלנו ותר נראה שיש לחלק במקרה שמשנה למקרה של הלחצנים האלה אבל כלני מקובל להגיד ש התמדת מצב השרת המצב כמו שוא רייך את המצב הלאה זה לא ח צריך להחין ר שהמקרים לא דומים כאן כשהוא יושב הוא ממשיך לצוד בעצם היותו שם הוא ממשיך לצוד זה לא כמו בשעון שמרתי כבוד הורדת עוד לחסן עכשיו זה ק יותר מאוחר אתה לא עושה כלום רק מעריך את הזמן פה אתה יושב כל שאתה יושב אתה צד קל בחומר א במקום שאדם יושב צד ו אחר ישב ווא ממשיך צד זה מותר כבר חומר שאתה עושה אתזה איזה מחשיר מכני שחס עלישה הכל נסה לבד לא אתה עוש אתה לא משי לשבת שם שנתינו אדם מד נניח יש מכשיר מחשיר חשמלי שאתה לוחץ ביד על ה על הכפתור ממשיך לעבו זה כפתור קפיצי כזה שרק כשאתה מחזיק ביד זה מדק ח זה הודלק החזק את המכשיר הזה ביום שישי למות ערב מחזיק את המכשיר וזה עובד וזה מאיר משיך לבלוק בכנס השבת ממשיך להחזיק בתו מקום דוגמה הפשוטה יר מורכבת עושים מכון סומת עושה פטנטים כאלה הוא יש שם איזה מנגנון שמדליק את ה את הפנס הזה אחת לחצי שעה יש דקה אחת זה דולק יש לך צפצוף שומר לך שד עכשיו זה צפצף זה דלק ואז הכפתור כפ מטה את ממשיך ללחוץ עכשיו אתה לא ממשיך לח כי המנגנון הזה עובד רק לדקה חצי דקה ואתה מחזיק ביד לוחץ על כפתור ק עוד שעתיים מותר מהמת לא סד כאלה ריש דברים דומים הש משנתנו שהמשך המצב מותר גם שאתה עושה בידיים גם נשה חל גם פה ב שניים יש ש יושב על הפתח יושב לא עושה כלום לוחץ ביד כ לוחץ המ אתה ממשיך אותו בצב אבל אתה לוחץ האם לחיצה דומה לישיבה ישיבת הפסיבי אפשרת לשבת הראשון קם והלך אתה נשאר לשבת אבל פה אתה לוחץ ממשיך ללחוץ זה לחיצה ממשיך אמשך על ידי הפלת כוח מסוים רבותיי אלה חלוקים דקים מאוד בחות שבת או שזה דין מיוחד בצידה לא אפש צ אחר בצידה בלבד אמרו את ההלכה הזאת אין מקום ללמוד בצ דים הקרים אז רת מגן אברהם שעליו חולק הרשש חולק עליו מגן אומ כך ולך לו יום טוב ששר תוך הבית איך אפשר שהשני ימ מקומות של הראשון מלי תחילה מקום אלא מבין שהראשון נכנס הביתה כ הראשון יצא יצא החוצה אז איך אפשר שהשניים הלה השני התיישב עכשיו הראשון צריך לעבור איך הוא עבר עליו השני פינה למקום יוצא שהיה זמן מסוים שהיה רבע מקום מה מה דחק דמר כ למה לא להגיד שהראשון קפס על השני כ שהוא לא הבין אין דבר כזה שאדם קופץ על חברו לא יכול לה דבר כזה אסור לא מנומס המירה כזאת ש קופס אחד על השני הוא לא יגדל יות לא דעתו פ דבר פשוט שאדם קופץ אין דבר כ קופץ אבל יכול לה שקופץ מה הבעיה לא רצ לקפוץ אחד יש עם הרגליים ככה הוא עלה הרגליים שלו דרוס עליו ד טו הכלים רואים התות התקשה ואז הספי לא נצוד ונמצא ששני חוזר פתח הוא צדו בחייו רש לכן גיד שהראשון נכנס פנימה מה זה ש אברהם תוק בתוך ביתו נפתחה פתח יסור סתמו הוא שואה דברים שה פשוטם מדברים שו ביומ ימינו רואים בם תרגולת נכנסה הביתה בבית בית חמלה לנוח לה מנקרת שם פורים נהנת עונג שבת אז אסור ב אסור צ לצ כל פתיחת דלת כל נסיעה אתה פותח דלת יוכל לצאת אתה סוגר מה אנשים אומר איך חי הוא לקר דוגמאות בחיי המעשה כל בית יהודי ככה היה רג אותה בפנים הקשו מכלב ך כלב איך כלב נמצא בזור הבית לא כלב לא קשה כי כלב א חשב שמו יותר ש תרנג תוכל לברוח כלב גם יברח יחזור הביתה זהלא כלב כלב כלב מעול שרגיל הבית אז הוא לא נקרא לא נקרא סעידה תרנגולת יכולה לברוח אזם כן זה מסים בכל יום ה אומר לקורה צות כבר שרי החינה מכן הר שכתב זה שומרו לצבי ש אתמול הצבי הה כבר מאתמול ולכן הוא שומר ממשיך לשמור את צבי בנתיים כנראה פתחו סגו את הדלת נראה ון הרן תת שם את הרן אבל באמת הרן בא לומר שאי שמוסיף שמירה שמירתו מותר שלא מוסיף כלום שפיט שמותר קיצור הוא חולק על ה חולק על המגל אברהם אפשר לבנות תלול או מקום כזה בלי דת כפולה דת רגילה אתה פותח את הדלת נכנס סוגר נכון שהרגע הדלת הפתוחה אבל זה דקה אחת זה לא אסור רקד את ה פתוחה לרווחה הרבה זמן יכול לבוח אל די פתוחה זמן קצר לא הוא לא קבע כמה זמן אי תו דיבור לא פיגן אברהם אפשר להספק בדלת אחת לא צריכים מבואה עם שתי דבר עכשיו כב הרמבן פ א לא ידע שצב בתוכו אחר כך נודע שצ בתוכו לא שוגג שוגג נקרא שהוא שכח שמכה אסורה שכח שם שבת ו בכלל לא ידע שש צביא וא מתעסק לא שוג אז הוא ישב פתח צב בתוכו אחר כ נודע שצבי בתוכו מותר לשב עד שצך שך מי שקדמה צ מחשבה כיוון שהוא שהוא הצא עצמי הוא לא ידע שהוא צדו בכלל הוא ישר על הפתח אחר כך דע שיצ בפנים אז יוצא שהידיעה בא אחר המעשה וכשהוא עשה את המעשה זה מתעסק זה לא מלכה בכלל ח גן לא דע לו עכשיו הוא כ מתכוון לשמור אבל בזה מותר ורשבי כתב שוש נראה שמותר לעוד לשמור בתו שעדי כ למצו עצמי ממ זה נראה חידוש עצום של חשבה שאומר שמותר לסגור לכתחילה אתה יודע שיש בתוך הבית ואתה נועל את הבית אתה רוצה את הבית נול את הבית בל שבבית יש חפצים יש ילדים דברים אחרים ואתה יודע ש צמיתה ו הבית גם על עצמי מותר חלוק עליו ואמר זה לא דבר כזה פסיק אחר כנחש ירושלמי שמותר לעול לשמור בתו ממילא שריד שלא התכוון לשמור את עצמי בלבד אבל אם ה מתכוון לסגור את הבית והוא יודע שצבי הוא מתכוון גם לצבי מותר זה אומר רבין ק קל כל כך עכ לשונו בז רן קשל גם כן על הרשב זה בסיקי שהוזה ניח אחר כך ר את המחלוקת רן ורשבה ואולי ננסה לישב את הקושיה עצומה לרשב קטע אחר רשבא ש לפני שוא מחדש את החוש העצום שלו לפניכם תוספת אז הוא מביא בצם הרשב מביא מה דל ולא ידע ש שם צביא אחר כך צבי נצוד מאליו הוא מתכסה בטלית ונמצא סיפורת תורה אב מתכוון לש פטור מקדמה צ המחשבה אין לך שהוא חייב להתכוון לצוד מקדמה צ המחשבה פטור הדברים ירושלמי שרב מביא אותו בצורה הרבה יותר חדה מאשר הרמבן ושאלה היא כזאת מה הפשט בירושלמי שהרשע רמבן די האם פזה בגלל שהוא התעסק בהתחלה ישר מתעסק וזאת לא מלאכה חר וא ממשיך אז ההמשך זה לא מלאכה אוש הגדרה היא אחרת הגדרה היא שכיוון שתכוון לשב עד שתש פ שקדמה צעידה מחשבה זה לא זה דין בצעידה מרגישים שנמצא שקדמה צעידה מחשבה בצדה זהד ד אותה שאלה שאלנו קודם שאל גם פה האם כל החידושים במשנה בתוספת בירושלמי זה דינים מיוחדים לצידה דווקא או שכ כלל כל המלאכות ש עצומה להמון מלאכות להמון אפשרויות תמרן מלאכות שונות לעשות בצורות כאלה כם זה די מצדה זה דין רק צד ולא מלכות אחרות אם זה גדר כללי אז גם מלכות אחרות י יש לומר פתו מותר כמה שלא צר לפתוח ש מתן צד נצו בכ לא מתכון ולא מוסיף עכשיו זה למה הא פתח אב לא צ ל אם הוא דלת נמצא עצמי בתוכו יכול לה ד סגורה לא צריך לפתוח את עצמי כיוון ש שהוא סגר הוא סגר בתום לב לא ידע שצבי מתעסק יכול לש סגור חן לאבי סור דוריתא בצידו ביתו הר מותר בסופו המקרה הזה שונה מהמקרה שישב ישב ואמרנו בעצם ישיבתו הוא שומר שומר את הפתח בגופו הוא שומר שעצי לא יצא פה ה הוצת הדלת ושית סגורה זה זה לא הוא זה הדלת זה יותר קל כ נראה את הרן שביא את הרשב את הרשב בקיצו גם את הרן את הרן בפנים זה הרן על המשנה בדפוסים הישנים זה דלה לח אומר שם הרן משי לי חייו ששהו צדו למה זה דומה מחר שנצא ד ראשון מנול ביתו שמרו נמצאי ש בתוכו פירוש כגון שיש צבי בתוך הבית זה מתקופה והוא שמור בכך הוא בא זה ונעל עוד במנעול אחר היה מנעול סגור הוא בא מישהו מפתח סגר עם מפתח נו מ צביז נפ קמינה ה זה א עם מפתח אולי מפתח בשבילו זה אותו דבר התוספת התוספת נעילה במפתח לא שינתה מכת את עצמי שום דבר ולא אמר כו צד אותו מפני שימלא נעל הוא שמה היו הדתות מפתחות אולי למלא שהוא מפתח א תפתח יוצא החוצה זה לא אומרים צורה כזאת כך שני זה מותר לו לשב צד הראשון שימו לב שהרם משווה את הישיבה של האדם שזה מסה בגופו לרית דלת אנחנו כדם הבחנו דברים מהרן משמ שזה אותו גדר זה שאדם יושב זה לא נקרא שעושה בגופו אלא זה כמו דלת דלת הוא נעל דלת על צבי ועכשיו סוגר עוד יות מפתח זה כלום כך השני שיושב לא עושה כלום למרות שזה בגופו אנחנו לא מבחינים את ההבחנה בין בגופו לבין ד כלי כ שהראשון מ את הפתח י ש לאחר ש הראשון נשא צ למצוא בחד השני כל זא אנה מגגון שהיה צבי קשור בבית זה נעל ואף על פי שניר ניתר עצבי אין ים לזה שיפתח את הביתו היה צבי בתוך הבית קשור וב מישהו זר את הדלת בסדר גמור ח תגיד הרדה הנעילה שלו הוא עלול לגרום לכך שהוא יצוד שהוא יצוד מדוע שאם מישהו ישחרר את הצבי אם הדלתה נשה פתוחה הוא מי שש את עצבי בורח עכשיו שוא את הדלת אפילו מישהו אחר ישחרר את עצבי צי לא יכול לברוח יוצה שהוא גורם זה לא שייך כשהוא נעל את הדלת הצבי קשור כוון ששה שנה בהיתר נ אף זה השני כיוון שבשעה שישב בהיתר ישב איין כ ותו לסלף משם כ שג הרן מדגיש יותר מכל שנו קודם הוא משווה נעילת דלת לישיבת אדם משווה ישיבת אדם ליד דלת טוען שכמו שליד דלת לא עושה כלום כך ישיבת אדם עש ש אדם ממשיך את הצדה בגופו ורשב כתב בשן הזה ושם נראה שהתירו לנעול דלת עכשיו את הרשב אתחד של עצמו את הרשב שזה הוא תמי עליו ורשב כת השון הזה רושם נראה שהתירו לנעול בתחילה ביתו לשמור ביתו הואצי בתוכו והוא שהוא צריך לשמור ביתו הוא רוצה לשמור את הבית ואף על פי שזה כח ניצת צבי ממילא מותר ו ש מתכוון לשמור את עצבי בלבד זו ירושלמי רבי יוסף רבון בשם רבי חנינא היה צבי רץ דרקו מתכוון לנעול בעדו נעל בעדו ד הצבי נעל בעדו ד עצמו רצה וד ב הבית בל עצמו לשמור את הבית מגנבים הוא רצה שנשים יכנסו ד הבית הוא נעל את הבית בשביל עצמו הצבי ר תוך הבית הוא נכנס הביתה ושם נ את הדלת לעצמו לא בשל צבי אבל הוא יודע שצבי מותר ל ש צבי לבד מותר זה אביא דוגמה אחרת לכן מש שרוש זה לא פשוט ראה תינוק שבב בנהר מן לעלותו ציל מכמורת להציא את התינוק תכוון גם להרוויח דגים שיש יש אדם בזמן שהוא מציל תינוק ח דגים נו רוש הדג ככל אדם הזה הוא המחיר חמורת הוא רוצה להציל את רוצה להציל את התינוק ודרך אגב רוצה להרוויח דגים א מותר טוב שם פשוט בגלל שזה פיקוח נפש נרות שהוא אדם זה חושב משבות נוספות נגיד לו מה לעשות עכשיו לא נטריד אותו בכל מיני מחשבות תגיד תעצה תינוק אתה מתכוון דברים נוספים לא נמחה בך כרגע ג זה סוגיה בסכת במנחות דף סג עש זה מחלוק באמת רבא ורבה האם בכוונה נוספת אדם עושה מעשה מותר שלצאת תינוק פיקוח נפש בדרך אגב הואש חשב נוספת מחשבת איסור האם מחשבת איסור אסורה או מכוון שמחשבת התר האיסור מותרת גדר אחר בכלל יקוח נפש אבל לכן שאלה אם לשוות את זה לצדה שרונ הה מפקח גל מתכוון וזוב כדומה מותר ר תכוון לנעול בתו בעתו בלבד אמר א אם תכוון לנעול אף בדו כמר כלומר ש צי לנעול בעדו מותר מכוון שצ מתו שזה רשב ש הוא מתכוון ללות לבדו אז אם בשביל עצמו זה מותר למרות שהוא יודע ש צבי אסור לו לנעול את הדלת רק על עצבי דברם תוים ב הרבה איך אפשר שאפילו מתכוון לנעול בעדו צבי יהיה מותר אכ מפני שהוא צריך לעול ביתו נתיר עשות מלאכה בשבת לא יודע שאינו שמני אומר שאפילו אינו מתכוון וד עצמי כל שהוא יודע שעצי בתוכו ואי אפשר לו ש ע עצמי בתוכו למצוא אסור בחטין סיקרי שלמות וז שמושל מעניין אחר הוא הירושלים שהביא את הות זה בכלל להשרות אחד ל השני שלא שלומר ש מתכוון עול בתו מתכוון לצבי כלל אף על פי שאחר כך מצא צי שמוא מדובר שבדיעבד זה קרה ולא הוא לא ידח שצבי בקיצור אומר שושן מחל מתבן לרשב דשב תמוות לכן רשבע אחר כ שפיקוח לבן דין אחר גמרי בכלל זה דינים שונים כאן סרף כמה הלכות שונות אין קשב י ההלכות האלה ודברי הרשב תמורים ביותר לכן כל האחרונים כל ה תמים לר איזה מצה אנחנו קד נחזור חזרה ראשית סו ש אנחנו שאלנו כאן האם כל מה שנמר במשנה כל מה שים כם בתוספתא בירושלמי זה דין מיוחד בצידה דווקא במלאכת ד ממלאכה שונה מכל המלאכות או שודים כים בכל המלאכות שהמשכת מצב מותרת גם בזה אבנעזר אעזר אומר כך רוי לביר אם ההיתר שישב השני לאחר שעמד הראשון אין עש משה כלום שום מקומו הוא לא עשה שבת אוו צדה ש ניצוד ופועל ישיבתו רק שלא וש זה דין בגבר שהוא לא עושה שהוא לא עושה מעשה ולכן זה דין כללי בכל ה בכל המלאכות וים חפצה בצעידה ז לא צעדה הוא כבר ניצוד ונראה דלר מה פס את הפלים תו את הקידוש היה מקום אחר בשס ממס בנסיע יושב ושומר ומשמר כוס מש שם שאלה האם פועל שרשי לאכול בזמן שהוא עובד בזמן מלאכתו שהוא עובד בציר מותר לאכול מהפרי האם רק פועל שקוטף ובוצר או גם פועל ששומר את ה את הכרב הוא שומר את הענבים האם פועל ששומר רשע גם ק לאכול מה השאלה השאלה היא האם שומר נחשב כעושה מעשה או לא פועל רשי לאכול משהוא בוצר עושה מעשה הוא עובד מותח לו תוך כדי עבודה לאכול התורה התירה לו אז זה בגלל שהוא עובד אבל שומר לא עובד יכול זה עבודה עבודה חשובה שמירה זה עבודה אבל זה עבודה פסיבית זה לא עבודה אקטיבית זה איין אין אין אין בה שום מעשה ידיים זה רק שומר בדיוק השאלה שלנו מי ששומר שומר המצב נקרא כאילו עובד כ עושה מלאכה או לא אם כ אפשר לחלק בין פועל לבין שבת אבל הדמיון יוצא באמת יוצא מאוד מאוד מרשים שזה במת שני דברים שהאם שמירת דבר היא ה מעשה פסיבי שלא מלאכה או כמלאכה אז מכן ושם מחלוקת זה אזה רב רב אמר שיושב ושומר כ עושה מעשה שמואל חולק עליו שמואל אומר שלא נקרא לפי רעב מותר לו לאכול מהענבים פי שמואל אסור לאכול על כוחן ההיתר ש מקיים צדה אז כה לרב שאומר שעושה מעשה אז מה היתר פה לרב נשב כעושה מעשה אז מי שממשיך לשבת כאילו ממשיך לצוד זה השאלה שלו אז אי איך המשנה מתירה את זה על כוחך צריך לומר שלרב ההיתר הוא אחר על כוחך מיש מקים את הצדה כומר מצד הגב רע במת הוא עושה מעשה אבזה החפצה מצד הצבי הוא נצו כבר מצד העצבי אין כאן שום שינוי מבחינתו שהוא שמור כבר ת מה שקור כן יוצא שזה דין מיוחד בסדה זה השאלה שלנו זה מחלוק רבי שמואל שמואל שאומר שמשמר לא עושה מעשה אפשר לפר את המשנה שלנו שאדם לא עושה כלום והוא פסיבי הוא יושב לא עושה כלום אז הפטור באדם שלא עושה כלום בגז כל המלאכות שאדם לא עושה כלום דוגמה למלאכה שלא עושה כלום רק זכרתי עכשיו יש מחלוקת ו מהפוסקים בימינו האם מותר לרדת למל שבת לעלות מלת אוטומטית אין ויכוח שומים שמישהו מחמיר בעליה לא נכון בעליה הלי אוטומטי בעליה אין בעיה ק צורך במעלית בעליה יכול לרדת גם רגליים בעליה 20 קומות כ גם לרדת 20 קומות זה נוח אבל יותר קל מאשר לעלות 20 קומות עלידי שעון שבת ש מפעיל את המעלית מותר להעלות לכל הפוסקים המחלוקת בירידה מדוע כי אדם יורד הכובד משקל שהוא נמצא משפיע על המנוע עניין הנדסי אל תקשו קשות לא חשמלי לא מה שהולך שמה אבל אני סומך על המומחים שאמרו שאדם יורד הכובד הוא מוסיף הנאה ל למנוע וקח יר הוא מוסיף הנאה פילו יצה חשמל חשמל שייצר תורם אולי אפילו לדיירים בסביבה ש הזר הוא מייצר זרם חשמל שנכנס מוסיף לדיירים שמה וז ידי כך שיכול לה שת הפלטה של שבת ששה ממשיכה לעבוד זה תוצאה קיפה של אותו ם שורד במעלית עד כדי כך אז יש מעליות יותר מתקנים מתוחכמים שבהם יש בלימת ההשפעה הזאת שלא תהיה השפעה של האדם עלעל הכובד ו זן התי אומר מה זה אומר האדם הזה הוסק אתת פוח אדמה כך אומר כך אומר שאדם נכנס למעלית הוסק הסק תפוחי אדמה אמר מה הוא עושה הואלי המלית יורדת הכובד שעושה הוא עשה משהו א זה מחלוקת אבל להעלות מעלית מותר שם זם בסברה שאומר מי שלא עולה במעלית אוטומטית בשבת עובר על משום אם תשיב משבת רגליך ט אז דעו שהויכוח הוא רק על הירידה ולא על הה גם בירידה יש מגנונים שבולמים את זה אז מכן אך למ שמואל שפיר יש לומד מקיים הצדה במעשה אבל כיצד והיתר משום שלא עשה מעשה אז פי שמואל זה צדע ה כלא עשה מעשה כמו ש הרמבם בת המשמר לא עשה מעשה שאיין עושה מעשה באבר הרמבם אומר אזה מפורש שם בהלכות פועלים בזכיות שאיין עושה מעשה בבר זה יובן דמיון ל ביתו ו ל ביתו אי עושה כלום צמ אליו משיבת השני עשו מעסו עכשיו שכל הראשונים מדמים אחד השני וסף מדמה נו שש חילוק סוגר דלת הדלת סוגר אתה לא עושה כלום מה שאתה יושב לפי שמואל זה יפה מאוד כי יושב לא עושה מעשה אין הבדל אם אתה סובר דלת לעצמי נצוד מאליו יושב לרב במת יש מכום לחלק יושב עושה מעשה והיתר הוא בגלל שצבי צות י שמואל יושב זה יושב זה כמו הוא דלק הוא עצמו האדם הזה שיושב הוא חח דלק מה הוא הוא פסיבי כ כאילו הוא שם דלת הוא עצמו הגוף שלו דלת מה ודם דלת מברזל או דלת מאדם דלת כלום אל הרב אמר מאמריקה עושה מעשה ו מקים צדה לא חש ד אם כן לא יתכן הון לא ולה יפה מה שפשוט ב ביתו להתיר משום שאין לעשה כלום ם זה באמת לא שייך ביושב ומשמר י זה כוונה ת תוספות רים הגמרא משוה אחד השני עלימה לפי יושב עלימה כן יש בהחלט סוגר דלת יותר פשוט מאשר יושב גמרא והמשנה משוה קושל רב הוא לא מה את שואלים מהח מח מה מדוע סוגר דלת יותר יותר פשוט לך מא ש יושב פשוט סוגר דלת זה הדלת וסר הוא ד עכשי הכל נשמר בליו כשהוא יושב עושה מעשה לכאורה הוא הוא שוה גופו החידוש המשנה שיושב ושומר זה כמו ל דלת זה חידוש עצום אבל החידוש רק לרב זהו התוספות ר זה על רב קשה המשנה שלנו לפי שמל מובן לפי רב קשה זאת הכוונה אפל מתכוון לשמור ה הי גם סוגר דלת הצבי קשור והוא סוגר את הדלת אז מותר הוא הדין כצבי בפנים וא הראשון השני מותר גם כן השאלה מה אתה משבה אחד את השני הרי ה הראשון קם השני ממשיך לשבת בגופו הוא שומר לא זה כמו דלת הוא גופו זה כמו דלת זה כמו שמואל לא משנה מה שהוא עושה הפ מתכוון המשנה אומרת מתכוון המשנה לא מחלקת מתכוון גם מתכוון לא עושה כלום גודלת לפי שמואל זה הייתה במ כומר המשנה הייתה לפיר ומקום חלק ר שמ כן שמשנה מה רב יעשה זה בכלל לא דומ אחד לשני לפי דעתי גדרי מלאכה בשבת גדרי מלאכה בפועל ודים מלאכות שבת הם לא בגלל שאדם עושה מעשה דווקא בככ אדם לא עושה מעשה אבל זה לא הוא עושה מלאכה המלכה נעשת לידו גם א הוא לא עש זה א יש כמה דוגמאות את רוצה להעריך דוגמאות אחרות ברור אין ספק שמלכות שבת ומלכת פועל זה לאלא אותו דבר לכן המחלוקת רב שמואל הייתה שם פועל א יש לו זכות לאכול ענבים או לא ורב אומר שהוא עושה כעושה מעשה כ הוא יושב ושומר כ זה משה שמירה אבל אבל פה צאנו גד אחי יכול להיות שזה לא נשב וא עושה מעשה בשבת התורה לא עשרה לאדם להיות פסיבי דברות ברים נעשים נשאיר את השאלה הזאת כי הרב לח קשה אפשר לתרץ רוצים אחרים אולי הכל זה אבנעזר כן חקר פה חקירה יסודית מאוד אגב גם שמואל עדין נשה ספק שמואל שמתיר מתר מתיר את זה רק בגל שלא עושה מעשה או או מתיר את זה זה שי שמור שמואל שתי אפשרויות לרב חך להגיד רק אפשרות אחת שלמרות שהוא עושה מעשה הצבי נסות אז בח מלכה בפי שמואל הדרך פתוחה לשתי כיוונים זה שאלה הקרונית האם אפשר ללמוד משנתנו לכל התורה כולה עשם הוא ממשיך הלאה ונראה נ אפילו שמואל יש לחי מקימת סדה לא ח צד אמרנו שלפי שמואל הד פתוחה לשתי הכיוונים הוא אומר עכשיו הוא רוצה להוכיח גם לשמואל לא כיצד גם בחר שלפי שמואל זה הגברה לא עשה שום דבר אבל אפשר להגיד שהסיבה לפתור אותה היא לא בג הגברה חפסה שצדה לא צדה אם לא כן בבית שמה שת כלים אפילו לאביד מהזה הכלים עושים הי י שמה פרק ראשון אסור שהכלים של האדם יגבו בשבת שביתת כלים זה כמו שבית באמתו כמו ש במתו צריכה לנוח שבת גם הכלים לא מ מנוחה זה דין שהכלים של אדם לא יבים שבת אפילו אפילו לא עשה מעשה ר שם א נר דולק או תבשיל ממשיך להתבשל אין כאן שום מעשה זה רק ממשיך ממשיך את הדבר בכל זאת זה לפי מסו איך הם מדליקים לרוד שבת אומר שהקור מפקירים להו איך איך אם תבשיל בשבת מפ מפקיר לו וא תנן אין פורסים מצודת חיה ועוף אלא כדי שיצו בעוד יום פי שמה צריך שצדה תצו בוד יום כי אם הצדה עם המצודה תצו בשבת זה כביסת כלים לפי שאמרנו עכשיו מה הרווח שלבית שמאי יצו בוד יום אז ממשיך לתפוס אותו במשך השבת מה מני מח צודה בשבת הרי מכוח המצודה מתק את הצה זה ש החיה ממשיכה להיות תפוסה במצודה גם בשבת זה מלאכה בת התוספות בד מתחיל קור מותר משום דעת פ מכ אין רים חילוקים דקים מאוד בצורות המלכה כורה אדם שם קורה על בית הבת הזתים מצ את הקורה והקורה מכבידה וסוחטת זה מותר לעשות באמצ שבוע גם לבית שמ מותר ש שבת למה זה כובד זה לא עושה מעשה זה רק אין כאן שום פעילות זה רק הכובד עושה את שלו והכל ממשיך מאליו מכיוון שזה ממשיך מאליו זה לא נקרא מלאכה גם לבית שמאי זה יותר קל אז צריך להגיד שאם לפי ב ש מותר שם סעודת הצו בערב שבת למרות שבשבת ה ממשיכה לצפות כ שרק ה מחזיקה את ה את את הצבי את החייה היא לא עושה שום זה לא כו נר שדולק אבשל זה רק מחזיק זה חלוקים דקים מאוד אבל חשוב מוד לעניינינו שוב ראיתי שדבר זה סוגיה ארוקה בארוחה ורומנים ז תורה רב רב זירקו לגלותה חזו הוא עבדה היה שם עבד גם עבד קנים צריך לשמור שבת נח קוזה הפו לקח כוס מים והניח על הקומקום היה קומקום על האש התבשל עוד יום וב כתום הכל פי הרה בסדר הוא לקח את הכוס ושם את זה על הקומקום נזה רב רב יר לו אמר לרב זר מה ישנה מחם גבי מחם אסור להניח מ ג מחם זה מה הוא עשה פה לקח כוס מים ושם אותו על ה על ה על המכם אר לו אתה מקקים אחדו כומר הוא מחלק בין דבר שכבר חם אתה שם אותו על על החום שישמור את החום שלו לבין דבר קר שהשם מתחמם וא לא מתבשל אבל בכל זאת מתחמם אז א אולי מתבשל זה יכול להיות א כי זה לא על האש זה ל הלחם זה לא בישול ד לא בישול גמור אבל יכול שגי ג סולדת זה חשב כמו בישול אז הוא אומר אז אבל לשמור את החום מותר אם זה כבר מים חמים לשים אותם על ה אפש בכל בית יהודי עושים מבשלים את הקדרות בערב שבת כים יש את הצון של שבת ואז את המרק של ליל שבת אפשר ל גם שבת עצמה מרק וד חם את יכו לשים אותו על ה עלעל ה על הצו זה מותר בשו זה את רק שומר את החום ושמירת חום היא היא לא מעשה לא מעשה לחמם זה מלאכה שמירת חום לא מלאכה שמירת צביא רוצה כ להשיג מסקנה זה לא דין בכ בצבי בצ זה דין כללי במלחות שבת לשמור את המצב כמו שהוא זה נקרא זה מותר בעצם חזרנו לשעון שאמרנו קודם שא לוחץ על הל העל המתגים שלו לחצנים שלו ו מעריך את זמן ההדלקה או זמן הכיבוי את זה מותר כי אתה משאיר את המצב עכשוי כמו ש האור נשאר אותו אור החושך אותו חושך שום דבר לא משתנה אם כן זאת מסקנתו של הב עזר שרוצה להגיד שזה לא דין מיוחד בצידה דין כללי בכל מלאכות שבת למרות שדין החפצה מלאכה שכ לפי זה עכשיו מה שוא אומר עכשיו הוא לא מחלק בין גבה לבצע א גם גם בחבת עצמה אם כבר המלאכה כבר נעשתה רק להשאיר את אותה מלאכה כ שימשיך הלאה באותו מצב הגיש לא מלאכה אלא שזה מצב לא יש פעולה שנעשה משיר שהפעולה תעשה א נשאיר את המלאכה את המצב כמו שהוא אתם רואים החלקים פ דקים מאוד קשה מאוד להפחיד הדברים אבל מב זה ו מסקנה שלא דין מיוחד בצדה ודין כללי ב בכל בכל המלאכות כולם אם כי הייתי ה מ ש בישול רעיה יכול להות שבישול כמו צידה אבל זה מק חריב הרי אין בשל לח מבשל זה כבר מבושל זה חם הרי דמה מבושל מותר דורית עשו אפילו על האש אם זה חם ומבושל גם כן דוריתה מותר אנחנו אומרים אך זה כשה דרבנן זה אסור אבל מדורית אין בישול אחר בישול אז זה כ מבושל מים רים רתוחים אתה משאיר אותם שימשיכו להיות חמים אין בשרב בישול לכן מישהו אתה להגיד ככה שזה אבל מלאכות אחרות מי אמר ככה מלאכות ממשיכה ממלאכה לעשות לפי זה תגיד שצדה זה כמו בישול אין צדה אחר צדה ש סוד אז אין סדה אחרי סדה אחרי שההוא צוצות אז אומר דין בחוצה אבל ואז להגיד שיש מלאכות מיוחדות צידה למשל כל הגדרתה זה רק בגלל ש אתה תופס עצבי ושומר אותו וא ממשיך להיות שמור אין פה צידה לא אין פה מס צדה זה לא לא ניצוד ניצוד עומד כבר וכאן נסים אם בר ככה גדרה החדשה של צדה וזה רשב אם נגדיר עכשיו שצדה זה הגדרה מה זה צדה בעל חיים חי חופשי חי חופשי ביער בשדות ס שת חושו של בעל חיים ציבור דרור ציבור דרור ד בבית בשדה וצ מקום לעוף אתה ו אתה סוגר אותם בתווך כלוב לא נותן לצ זה צידה ידכן זה שלילת החופש אבל אחרי ש החופש כבר שלול כבר לא חופשי צדה כשרת מסיב הדבר הצדה יש לה שתי חיים מצד העל החיים צד האדם מצד הבעל החיים שלית החופש בעל החיים זה ז הצדה אבל שלת חופש שאתה לוקח רוצה את הצות לעצמך מהזה מה של צת צת רוצה לתפוס בל החיים לאכול אותו אחכ לשמור אותו ות אחרות יוצא שיש כאן שני צדדים בסלה שלת החופש שלבעל חיים יותו שמור עבור בעלי עבור הבעלים החדשים ש זה אם כן צדה צדה פירושו שאדם לוקח ב חופשי לרשותו לבעלותו לא ות קנייניות לא בקניין א כגם פת קניין אדדם שצעד צבעי י שלו מי ש גונב גנב גמור אסור לגנוב מאדם שקפצה צבי לא רוצה לכנס לשלות קנייניות של לכות חוש משפט יכול שבת חת שבת סידה פרושה שלילת חופשו שלבעל החיים ובתו לבעלותו של של הצד זה נקרא סדה יוצה יוצה חידוש גדול שצעדה בלי כוונה היא לא צעידה כי מה צ צעידה בעל חיים היה חופשי ואתה רוצה שיהיה אצלך עכשיו אם אתה יודע התכוונת לא התכוונת איין ס בכ אז די מיוחד בסדה ונראה יש כמה מלכות שבהם הכוונה היא מהות מלכה בדרך כלל הכוונה זה תנאי במלכת מחשבת ר המלכה הי מלכה י כוונה ה מלכת מחשבת כדי שאדם יעבור עבירה בשבת צריך ש מלאכ השב צריך כוונה אבל יש מלאכות שהכוונה היא במהות המלאכה זה לא מצד הכלל של מלכת מחשבת אלא בהמלכה העצמה היא לא מלאכה בלי כוונה זה דוגמאות אזה הסרנו זה פעם בדף עג בתוספות מביא שתי מלכות דף עג עמוד ב וזה אומר וצריך לעצים אז כ זה אומר צריך לעצים נראה פילו לרבי יהודה מחייב מלאכה שנצ גופה הסם בענין צריך לעצים מלכ עצים רבי שמעון את רבי יו גם לא צריך לכ שצ לגופה וחייב עליה זת לא זומר או קוצר ולא צריך לעצים אג זה אומר לא צריך עצים קוצר ולא צריך לעצים גם לרבי יהודה טור ורק צריך לעצים הוא חייב מדוע דלא מקרה בעצים קוצר אלא בעניין זה מי ת ר קורע על מנת לתפור קורע סתם ד מלכה בשבת רק כוונה לתפור עושה את זה מלאכה או מכבה על מנת לעשות פחם או מוחק על מנת לכתוב יש מלאכות זה רק ה בלי הכוונה ש מטרה חיובית זה לא מלאכה בכלל קורע לא מלאה מדור לא מלכה ב סותר זה לא מלאכה מכבה זאת לא מלכה מוחק לא מלכה התכ מלכות שם לא מלכה מה המלכה בהם הכוונה למטרה חיובית לכבה בשבי פחם סוטרת לבנות קורע לתפור מוח לכתוב בלי הכוונה זה לא מלאכה בכלל גם לרבי יהודה יש מלאכות שהכוונה היא מהות המלכה קורע בלי כוונה זו המלכה לא שחסרה חסת מחשבת חסרה מהות המלכה אז קוצר ולא צריך לעצים לא מלכה הוא הדין דש ולא צריך את האדישה אז לא מלכה כן י כ יסוד גדול מאוד במלאכות שבת שיש מלאכות שהכוונה היא מהותי והדרך זה המגי בשנ מתרץ רמבם לכות שבת א רמבם כך המכב כ הוא חייב אחד כבה את הנר חד רבה את הגחל של עץ הגחל מתכ פטור מדוע כי הוא לא עושה פחם צרף חי לקח לקח מתכת פלי מתכת ליבן אותו באש ושם אותו עכשיו במים קרים שם אותו במים ידוע בצורה כזאת מחסמים את המתכת מתכת שעוברת מעבר חד מ מלבון ומים קרים זה מחס אותם ככה עושים פלדה עכשיו יותר הרבה יותר המתכת הרבה יותר חזקה מא שקודם אז אומר הרמבם אז לחבות מ ש מתכת לא פחם אין פה לכן פטור אבל אם כ צרף חייב אז אם סתם שמת מים בלי כוונה הוא פטור א אם כוונה לצרב חייב עכשיו קשה הרמבם הרמבם פסק הבילה שלכה שנצפה חיה למה צריך לומר שהוא כוונתו לצרב גם בלי כונ צרב סתם לוקח גחל של מתכת שם תוך המים הוא קיבה הוא עשה מלאכה מלאכה אז לא צריך חם אבל לפי רבי יהודה לא צריך כוונה אחרת עצם המ מלחש שז חי זה שריב אמר אברהם כמ בר ואם הוא מכבל למה א לא חייב י שאינו מתכוון סקר מותו לא יהיה צריך פ היו קרבים סר עליהם קרב לא צריך חרופה חייב עליה ג ש רבנו שכתב שהכל בכוונתו נראה שכל שנו מכוון איין ראוי לומר פסיק שימות ו חי מתכוון הוא עושה מלאכה אין ב מלאכה כלל שר אינ הוא רוצה לעשות כלי דומה לקיימת כיסם שהזכרנו פ שכל שנו כתו לחצוב שניו שראו לכח במתו פטור שכל שהוא מתנה תיקון כלי מי שלא מתקו פטור הוא דוגמה נינ ש מחזק את הסרה שלו בעשיית כלי הגדר של כלי זה רק שהוא צריך רוצא את הכלי צריך את הכלי אדם שמתקן כלי לא צריך את הכלי לא ק תיקון דוגמה זה מכיסם אדם שובר חתכת עץ לצורך כיסם השבירה הזאת קלקול מצד שני הוא מתקן שהוא עושה כלי עשיו י זה כיסם זה כיסם שהוא עוזר לו מאוד הוא לא יכול היכל לסבור את הבשר בן השיניים הוא צריך כיסם הוא שובר קצת חתת עץ שובר חתת עץ ושם בתוך הפה זה עשה כלי אם לא מתכוון שסם שובר חטאת עץ נקרא מלאכה זה לא כיסם שבירת עץ זה לא כיסם מתי זה כיסם הכוונה לעשות מזה כיסם היא עושה זה כיסם אחרת זה סתם שמירת האץ בעלמה זה הגדרה מאוד עמוקה אתה לא מתכוון לעשות כיסם זה לא מלאכה בכלל אפילו רבי יהודה פתוח כי המלכה פירושה מה לעשות כלי כלי זה הכוונה של אדם כלי עש צרו שאתה לוקח כלי וחוסם אותו אתה רוצה לחסם אותו יהיה חזק יותר זה כלי אבל מכב אותו לאש שום זה הוא נחסם אבל לא התכוונת לחסם אותו זה לא כלי פרוש דבר ש מתכוון לכלי הוא צריך את הכלי הוא צריך חזק יותר ואז הוא מסם זה נקרא עש כלי אדם שעושה כלי בלי כוונה זה לא כלי בכלל הכו שצו הרמבם המשך הות של התוספות שיש מלאכות שבלי כוונה אין בהם איין בהם מלאכה ח צעידה צעידה לפי דעתי דומה למלאכות האלו הכוונה לצוד שאתה רוצה שהבי שלך היא עושה את זה לצדה סתם תפסת בעל חיים בלי כוונה לא נקרא צידה מה זה ציד אתה רוצה לצוד צבי כי לך צבי לאכול אותו שתה עושה כן חיות לא צ את עצמי שם תפס את עצמי מי שצריך אותו זה לך ק צידה המושג ציד לא תופס מה זה ציד נוזה ז לגבי קצירה או דישה מה זה קצירה המושג קצירה מה זה קצירה אדם כותב פרי כ הוא רוצה את הפרי זה נקר ציר כשאדם סתם כותב פרי ולא צריך אותו זה נקרא נקרא קוצר כ שמרת כותב זכר כיסוח דשם בשבת ג קסך דש איזה מלחה הוא עושה הוא קצר זה מקצרה מקסר קוצרת קוסר נקרא קוסר קוצר זה נקרא קובן שקוצר הטבועה זה קרא קוצר אבל מלאכה ש כיסוח ד ש זה קרא כיסוח כיסוח קוצ אותו דבר אבל בעברית ודנית ג ק זה לא מלכה זה לא צ ורח הראשון באבי מתו לזר צמיחה זה הכיסוח הראשון אחי כיסוים באמצע הקיץ רוצה שישאר שאשתך קודם שתך כסר את הדשא כבר גדלו דשא זה בת שלום בית דיף דש מלכותי אין בצו האישה צועקת הדשא לא יפה אומר וב זה אחר כך אחר כ נ שבת לא הספקתי קיצור זה אתה אתה מעוניין ש שיצמח אתה רוצה לזר שצמיחה שלו מה פתאום פ הדליף אלך שישאר ככה כל הקיץ פטור בכיסו לכן כיסוח מלאכותי דש מלאכות יה פתרון ה אידיאלי לא צריך לקצר אותו ן ר רק בקצ הקסו הראשון שלבייב שרוצים לקסר את כל העלים החולים מהחורף שעודד צמי זה זמירה זמירה זה זמירה הכיסוח הראשון שדשא באביב זה זמירה גם כ לא קצירה כזה אין קציר בדשא ר מה שעושים ך כל הקיץ שהדשא יהיה נמוך ושטוח ונעים זה אתה רוצה שמרב דשא יפה לעין ונוח לישיבה זה כמו זה גומות גומות פו גומות זה איזה בניין יפה שעל יפה השאלה היא זה נכון התקשתי בזה אבל סופק שיכול ש אני אומר לרבי יהוד יכול להיות שבכל זאת זה לחץ יכול לה מסכים זה ושיה טובה אבל תכף נראה שרן לא פסק יש לי רעיון גיד לך מהרמ יכול גמרא קרמש רמן כה חול על זה דוגמה רה הרמבם פה בדף קז הגמרא אומרת שם שלושה דברים אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור א אסור מה נטלת פטור מותר אחד ה ה זה צד צבי פתור מותר ספ אומ אין ביתו שצ אותו ידח הפיס מורסה בשבת אם הפה חייב ם תוציא מ ליך פטור פטור מותר נ מחת של יד טו בקוץ מחת זה כלי לאיסור כלי שחו לתפירה בשבת מותר תטל אותו צור גופו מקומו רוצים להוציא קוץ מותר תטל מחת זה טלטול כלי ש איסור לצור גופו מותר להוציא את הקוץ צד נחש בשבת אם תעסק ב שלא ישכן פטור ומותר זה כבר היה ואם הוא צריך את הנחש רפואה חייב אבל אם הוא רוצה שהנחש לא ישח אותו פטור ומותר אלה שלושה מקרים חריגים מסכת שבת ש כתוב מותר נקרת אחרון צד נחש כתוב מותר לפי מי זה פי רב ש פי רבי יהודה רבי שמעון זה אסור ת ס דף ג רך פסו דף ג עמוד א הצד נחש ש אותם ש דגמה התוספות דג הצד נחש תוספות כך גשה בהג תשמ שמואל חזר שמואל מלחץ הגופה פטור רב שמעון ופשר ש מתכוון שמעון ח ש גופה רבי שמעון א רבי יהודה שמואל עצמו פוסק רבי יהודה אז איך שמואל אומר שפתו מותר שמ קמ רב שמעון גופה פטורת פטור ש זה הלכה רבי שמעון רבי שמעון אמת מותר לכתחילה זה רבי שמעון צד נחש שלי שכנו זה רק איסור דרבנן כיח [מחיאות כפיים] לכה השנצ גופה ולכן זה רק ש רבנן ורבנן הקלו במקום צער הקלו זה לא ח נפש אבל צער לכן ש מה הצר נחש לא מסוכן מה הצער שיש בו בני הבית ך תוך הבית האישה הסטרי גם הבעל הסטרי א א אפשר בבית לחות נחש תוך הבית אי אפשר לחיות בבית צריך לתפוס אותו לצוד אותו לא נחש מסוכן אגב מי שלא יודע שלא צסק היה לי פעם נחש בחצר בלי בשבת עם מגדיר חשים אומר אני לא יודע זה מסוכן או לא זה הראש שלו אנח ש מטבעות מי שמכר הבדלים הצפע ד דומים וצפע יש לו ראש משולש והראש של המות מרובע לא יודע זה ככה או ככה אמרתי ראשית כל הורגים קודם קח אבן טוב שות מחו אחרי שתר שאלתי שאלות מה אתה מה לי שאלות מי שיודע א יודע הו כאלה ש היולי תלמידים שיו בקים מנחשים הולכים לצ נחשים ים חיים התמי גדל בחד נחשיב ם הבית אמרה לי סלק את הבחור אוד נחשיב אחד מהם שניים שם חד חשים טובים לו אכלו עכברים בסדר גמור קיצור משום צער צריך אז מותר טוב כל זה תרו את התוספות ששמואל אמר את זה רק ע רבי שמעון הוא עצמו מהשם הרמבם הרמבם פוסק רבי יהודה הוא פוסק ש מותר לשוות נחש בשבת מה תגידו גושה עצומה הרמבם יש רב חיים שאומר איזה משהו שביים מה שהוא אומר שזה אפילו זה לא נקרא מתעסק הוא רוצה רק להפטר מהנחש אז הוא לא רוצה לצוד אותו הוא רוצה שלא יהיה אז הוא שם עליו כלי אז הוא בצם צד אותו אבל לא צד אותו רב חיים י ספרה דקה מאוד זה ספרה זכאית אבל מה שאמר הספל אומר הספ צך כתובות מה שאני אומר עכשיו ש שבצדה בלי כוונה זה צדה בכלל נכון שמה מג ש מה המורסה עושה לה פתחו הוא עושה פתח זהמ בכתובות עושה פתח פתח הזה זה בניין אפגד משנה אדם שעושה כלי שלא כלי זה לא נקרא בונה הרגע אותה ספרה כי זה שת הרמבם בדיוק השיטה הזאת פיס מוסה אומר את זה אומר את זה גם בצד ששניהם שהמלאכה במלאכות האלה שבהם חסרה הכוונה הן מלאכה אם ככה אולי אם אמרנו זה גד מיוחד בצידה והרמבם מוכח שזה הסברה אז תרס הרשב שאל הרשב קושיה עצומה אדם סוגר את הבית ויודע שצבי ומותר זה פסיק ריש ניח מה אומר הרשב רק שמתכוון לצו את הנחש ס ר עצו את הצבי זה נקרא פסיק רש פה זה לא מה זה לא פסיק רשמת באחרונים יש בשלת הגיבורים עוצ ספרות כולים משתמשים סרות לכל מיני לכות אחרות עדיין הרש זה תמו אם נאמר שמלכת צעידה זה רק כ אתה מתכוון לצוד לא מתכוון לצוד זה לא הוא סוק את הבית הכוונה שלו בעיקר לצורך שמירת הבית נכון שהוא יודע שיש צבי אבל הוא יודע אבל הוא לא מתכוון לצבי הוא מתכוון לבית בצידה זהלא פסיק רי זה דין מיוחד בצידה פסיק רי ש זה הידיעה שאתה ושלך גורר כיסא וספסל אתה יודע שעושה חריץ הידיעה הזאת היא כמו כוונה אבל בצד בצדה ידיעה לא מספיקה צריך כוונה מפורשת לשם צבי ידיעה שיש פו צבי זה לא כוונה צבי חסר המהות ש המלאכה באמת רוצו טוב אני לא יודע אבל זה מתרס את הרשב לא הרמב אומר ר הוא מתכוון לצו לצו אומר מחלק לצו את הצבי לבד א מתכוון לסגור את הבית ויודע שצבי אני ש ה מתכוון עצמי הוא יודע כי הרנק שעלי מדים פסיק רשי לא מש ש מתכון לעצמי זה פסיק רש ככ ש הרן לכן הרן הבין ברשב שלא בכ מתכוון לעצמי אומר את ת גם לעצמי קשה להגיד ברשב זה הכוונה הכוונה את הרשב שזה סיקרי ש מותר טוב אם למר שהרשה מתכוון גם לעצמי זה קשה באמת לומר אז יש יש תירוץ בס לא ידו ל כך שרב זרי ושבר זהם שמעתם על שבזה היה רב בלובלין לפני 200 שנה מזמן שהיו שמה מזמן ש החוזה לובלין היה בעי הוש הברזה היה מסנג חלמיש חז בלובלין היה תלמיד ש מלך בנסק היה גדו גדולי חסיד והיה ביניהם עימותים גדולים מאוד בין הראש הברזל לבין ה החוזה יש הרבה סיפורי חסידים ש קראו לו רב זרי ברז הה לו ראש לברז ההל ראש מיוחד ממנו יצא ספרון קטן של כמה דברים מלוקטים תורותיו רואים את הראש הברזה וא איך ראש הברזה אומר סברה גם ש חסיד יכול להסכים בסברה הזאת סברה שלראש הברז ככה קרי שוא שעושה שני מעשים שונים הוא גורר כיסא ונעשה חריץ יש שתי פעולות שונות הרי גרירת כיסא לא בכלל שש חריץ וחריץ וש גם בלי כיסא במקרה הזה הוא גורר את הכיסא והכיסא פסיק רי שעושה חריץ כג כיסא עושה חריץ עצם גת הכיסא היא מעשה מותר שבהכרח יעשה מעשה אחר שהוא אסור כלומר הגרת הכיסא היא פעולה מותרת במקרה הזה שעפר תכוח שהוא גרה את הכיסא לפר תרוח אז בהכרח עושה חריץ וחריץ הוא מלכה מה ש כן שמירת בית היא בצ אינם שני מעסים שונים אלא מעשה אחד זה לא שהוא עושה פעולה אחת ונוצרת פעולה שנייה אלא עושה מעשה אחד לשם שניהם הוא רוצה לסגור את הבית על על רכושו על עצמו ל עצבי שמותר בעצם לסגור בית זה מעשה מותר המעשה מותר לגמרי אתה רוצה לסגור בית לשמור את עצמך נכון שאתה באותו מעשה מתכוון ל משהו אחר א זה לא זה לא משהו אחר אתה רוצה באותה שמירה לשמור שני דברים זה זה לא נקרא שאתה עושה מעשה אחד נוצר מעשה אחר אתה עושה מעשה מותר עם כוונה שנייה דהיינו שמירת הבית אותו מעשה המותר כל גם שמירת צביא אין כ מעשה אסור אגב זה ההסבר הזה מזמין אתזה יותר את הירושלמי שראינו שוא רוצה להציל תינוק גם צד דגים זה מה ש אותו דבר הוא באמת מתכוון לצו תינוק תוך כדי תינוק הוא אומר דרך אגב להרוויח עוד דבר מכיוון שזה מעשה זה אות פעולת סדה מה הוא עושה תינוק התינוק תוך המים רוצה לצוד אותו דרך אגב רוצה לצוד גם דגים זה לא פסיק ריש שלא הוא לא עושה מעשה אחד נוצרת פעולה הגבית אלא באותו מעשה זה אותו מעשה אחד עבור שתי כוונות זה חידוש עצום זה רשבא גם אחרי טות שרבר הזה שהוא נראה הגיוני הרשבא נשאל קצת קשה אבל הדמיון של הרשבא ש ירושלמי משני דברים עולה יפה מאוד לפי זה שנכון מעשה אחד שמותר עם שתי כוונות כוונה לבד בלי מעשה היא לא אסורה לפי הדעה הז אמר על שתו סות יום טוב אומר את כ כל מה שהוא אומר שאסור לפתוח את הלת זה רק לתרנגולים אבל לכלב זה מותר כלב הוא לא צצו