מחשבה דיבור ומעשה | שפת אמת לפרשת ויקרא- תרנה | הרב יהושע שפירא

אחד די קרא כלה טוב צפר תבה אנחנו רוצים ללמוד מפרשת ויקרא שנת תרנה בעניין א' זהירה דויקר אז קודם כל יש לי חולשה מיוחדת לא זהיר ויקרא למה כי הסבא שלי היה מגדולה המקובלים באשכנז לפני 300 שנה המגלה עמוקות 350 שנה והוא כתב ספר מגלה עמוקות עם אל הסברים על א' זהירה ד ויקרא אז [מוזיקה] א בעניין א' זהיר ה צביקה יש עתון רב רבין ובינונים וזהירים כלומר הכתב של הספר תורה יש שלושה הרוב הגדול זה אותיות בגודל הרגיל שהוא קורא להם כאן בינונים אבל יש אותיות גדולות יותר כמו ד'' של שמה ועין של שמה ו אותיות קטנות יותר כמו ויבוא אברהם לספות לשרה ולבכותה הכף היא קטנה וכאן אצלנו ויקרא הא' היא קטנה א' זהירה אז יש אותיות גדולים במיוחד יוצאי דופן בינוניים זה זה הסדר הרגיל וזה איירין א' זהירה ובחינת טון זהירין נראה דו מילה דטה בעובדה כמו שאלו דברים שהם תלויים במעשה שאור תורה מתפשט ומצמצם בתוך מעשה המצוות בחינת נר מצווה כתוב אומר כי נר מצווה תורה אור הנר זה הכלי המילה נר זה עיקרו זה הכלי חרס שבתוכו שמים שמן ובתוכו פתילה ואז מדליקים את האש אנחנו היום לא זוכים להשתמש כמעט בכלים כאלה אז כשיש לנו איזה פס של שהווה אנחנו קוראים לו נר אבל באמת זה לא נר נר זה הכלי אז ר מצווה הכוונה היא שהמצווה היא שוכנת בתוך כלי גשמי שלרוב הוא היה חרס תורה אור האור הוא מופשט התורה לא תלוייה בכלי המעשי אדם מדבר דברי תורה ואין שום כלי מעשי לזה אבל הוא מניח תפילין אז יש פה חתיכת פרה וחתיכת מהדיור ו כלף אז ה כלי הגשמי הוא הנר מצווה אבל התורה עצמה היא מופשטת ומילה טליה בעובדה זה לשון רבותינו זה כשהתורה תלוייה ונכנסת לתוך כלי גשמי אז זה אור התורה מתפשט לתוך מעשה המצוות ת נר מצוה זה עניין תורת כהנים עכשיו אנחנו בפתיחה של ספר ויקרא תורת כהנים כל עניין תורת כהנים שהוא בעובדה מה עושים הכהנים עובדים ו שוחטים וזורקים ו זה לא לביאים לביאים הם שרים הם מזמרים הם שומרים יש גם שירה בכלי אם כי לא הכלי הוא העיקר אלא השיירה שיוצאת ממנו הכלי הוא אכשר מצווה המצווה זה העשירה לא הכלי אין על מצווה וככה גם השמירה אין ב איזה כני אבל הכוהנים זה כל ה ובאמת זה כלי ולכן תגש את עניין כלי אחרת זה לא סתם כלי זה כלי שוא הוא גשמי ביותר בשר דם אש הולכים לבית המקדש ואתה חושב אתה מגיע לאיזה מקום גבל לב השמיים זה השראת שכינה זה הנשמ של העולם הלב של העולם וליבם של ישראל ואתה מגיע לשמה ואתה רואה אנשים עם סכינים חותכים רחם השם מה קורה פה אז ה ספר הזה הוא ספר שכל התורה וכל הדבקות האלוקית שזה עניין הארון שהוא דבק אבל הכהנים חסידיך הם דבקים בהשם ונמצאים במקום שהוא הנשמה של כל המציאות עם כלי חרס כלים מגושמים שפלים ביותר ולכן יש פה א' ויקרא יש א' זהירה ה' זהירה מלמד ש ה ספר הזה הוא ספר שכל האור הגדול נכנס לכלים ויחסית לאור של התורה זה הצטמצמות ולכן הא' היא זהירה עכשיו הוא מרחיב קצת את העניין יותר יש בחינת מחשבה דיבור ומעשה האדם בשלושתם בדרך כלל יתר על בעלי החיים במחשבה דיבור ומעשה מחשבה ודיבור בכלל אין אצל בעלי חיים בוודאי לא בצורה המפותחת של מה שאנחנו מכנים מחשבה אם כי קצת הבנת המציאות יש להם וגם יש להם טיפה איזה השמעת קולות נעימה נביחה צהלה אבל אין להם דיבור וגם מעשה לרוץ לברוח לאכול לטרוף זה לא מעשה במובן שיש לך איזה פעולה לבנות משכל הם לא יכולים אפילו לשחוט עם סכין ולהכין ולבדוק אותו ולשחוט באופן שזה יהיה ולהפשיט את האור כל זה הם לא יכולים הם עושים מעשה שהוא מאוד מינימליסטי כמו שכתוב ועשתה את ציפורניה זה שהיא מתקנת אותם העשייה האנושית היא הרבה יותר מפותחת מהעשייה החייתית הבהמית שהשיח ית והבהמות היא רק פועלת את הפעולה נצרכת כרגע ולו מידי עכשיו יש דומיה עשייה אנושית גם בבעלי חיים קצת כמו לבנות מנהרות על ידי הנמלים יש אזה מחילות הם חיות כמו מחבלים מתחת לקרקע ויש כינים שנעשה איזה פעולה ויש קורי הכביש אז יש איזה מלאכות אבל זה כל בעל חיים יש לו רק יכולת למלאכה אחת שהיא תבעו והיא תנאי להישרדותו ולכן גם הפעולה הזאת הקדוש ברוך הוא חנן אותו שהוא יוכל לעשות אותה ואותה בלבד והוא עושה אותה מהצד האינסטינקטיבית שהמחשבה יורדת לפעול בצורה מתוקנת אבל עשתה את ציפורניה זה שיש לה איזה כישרון איזה חשיבה על משהו מתוכן ובוודאי בניינים ופעולות שאדם עושה בעולם המעשה הם הרבה יותר עשירות וחושבות מאשר בעלי החיים לכן אדם יש לו יתרון על בעלי החיים גם במחשבה גם בדיבור וגם במעשה והם שלוש חוות של ההופעה האנושית שלוש מסכים שעליהם האישיות מופיעה הם לא האישיות עצמה אלא ה הקרנה של האישיות בשלוש חבות והתורה היא בבי בנת הדיבור וידבר השם ל משה כל הזמן וידבר אז בחינה התורה היא דיבור וזה היה מיוחד למשה רבנו כמו שכתוב משה רבנו עליו השלום כמו שהיה במתן תורה דכתיב שם ומשה עלה אל ההר מה זה הו משה עלה משה עלה זה שהוא מעצמו עלה משה עלה מעצמו שהיה מיוחד למדרגה הזו כלומר זה הטבע שלו זה לשמוע דבר השם לכן הוא שומע דבר השם בהר סיני הוא שומע כל השם המדבר אליו מבין שני הכרובים הוא עולם הדיבור נכון שהוא גם כתב לוחות ומ זה א ספך שיש התכללות של זה בזה אז גם התורה יש בה לוחות אבנים עכשיו קראנו קריאה של אה תענית פסו לך אז יש גם לוחות אבנים והם בחינה של המעשה שבדיבור אבל עיקרו של נ נתן תורה זה לדבר זה מעלת משה רבנו עכשיו כאן הוא רומז אולי אנחנו קצת דרכים את זה ואת אתון רב רבין אמוד למעלה בשורש התורה שבכתב בבחינת מחשבה שיש אותיות רבין שהם למעלה מהדיבור של התורה מבחינת מחשבה שיש לזה כמה פירושים מה זה עולם המחשבה שלמעלה מעולם הדיבור אז בעולם הישיבות ההסבר הרגיל למה זה עולם המחשבה זה העיון כלומר מה ההבדל בין לימוד קיות לימוד בי גם כשאתה מדבר אתה צריך להבין מה שאתה מדבר דיבור בלי הבנה הוא חסר ערך זה ייקום שפתיים בעלמה אבל הדיבור הוא עם הבנה את התוכן מה ההבדל בין לימוד פקיעות ללימוד בייון לימוד פקיעות זה לדעת מה כתוב ויון זה המחשבה למה זה כתוב והלמה הוא להיכנס ל למקום שבו נוצרים ה התהליכים שמשם בסוף מגיעה ההלכה ורוב היום בעולם הישיבה אדם עסוק במחשבה על הרם אבל יש עוד רובד יותר עמוק אולי אפילו וזה פנימיות התורה שפני מיות התורה עוסקת לא בלמה רבי יהודה מתיר ורבי שמעון סר אלא בלמה הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו באופן כזה הלמה של ההנהגה האלוקית איך הטוב האלוקים מתגלה על ידי דרכי ההנהגה האלוקית בעולם וזה עולם המחשבה כמו שכתוב שלא מגלים סתרי תורה אלא לחכם ומבין מדעתו למה זה התנאי זה לא איזה שער שרירותי שאתה אומר אני צריך מבחן סף נר תעבור לא תעבור לא אם אתה לא חכם ומבין מדעתך אין מה לעשות איתך אני יכול להגיד לך את הכול תפתח כתבי הרי תלמד את הכול תפתח את הז לא תבין כלום בגלל שזה לא במילים הפנימיות לא נמצאת במילים הפנימיות נמצאת באיזה מקום עמוק שהמילים הם רק רומזים אל התוכן המופלא ו ולכן את פנימיות התורה אי אפשר למסור הדבר הזה מתבאר גם בהקדמה למסילת ישרים ש הרב מסביר למה הרמחל אומר שכפי גודל פרסומיו של ה דברים האלה של אהבה וירה וכל ענייני הדבקות והחסידות ככה האלם מצוי למה הם נעלמים תשובה בגלל שאיין בשפה את הרב ממדיות הריבוי רבדים של העולם הפנימי כשאתה מדבר פיזיקה כל אחד יכול להבין כשזה לא מובן וכשהוא מבין הוא מבין זה חוכמה רגילה והאמת הי ש חזל לא אומרים זה בכלל נקרא חוכמה למה כי אין שם את החכם מבין מדעתו אבל כשאתה אומר אהבת השם אין במילים את הסוד האמיתי של מה שזה נושה בקרבו והסוד האמיתי הוא רב שכבתי עד בלידי הפוך בה והפוך בה דכולה בה עד שהכל נמצא במעמקים של כל מידה מהמידות האלוקיות ולכן יש אותיות רב רבין שזה אותיות כאלה שבאמת לא כל כך יכולות להיכנס לסדר הרגיל כי הם לא נוסעות תוכן שמובן בדרך הפשוטה הבהירה הפלטת שמה שלפני מה שאני רואה זה מה שיש אלא הם נושאות איזה כוונה ותוכן שלא ניתן להמר במילים אם אבא נסע לחוץ לארץ יש פה כאלה א נסע לחוץ לארץ היה שם איזה תקופה וחוזר ומחבק תילת ווא אומר אני אוהב אותך זה אין אין מילים מה זה כשהילד חוזר מהגן והוא כבר אמר לו חמש פעמים אני אוהב אותך ווא אומר לו פעם שישית לבן שחודשיים הוא לא היה בארץ ועכשיו הוא או שהוא חודשים היה בעזה במלחמה והבן דאג ואמר עליו תהילים וחיכה וציפה ופתאום אבא בא ומחבק ו עם עשיר או בלי עשיר ברקע אז המילה אני אוהב אותך היא נושאת מעמקים שונים לגמרי וא זה אי אפשר להגיד במיילים אפשר לסמן את זה בעוד מילים אבל זה בעצמו מי שלא מבין מדעתו זה לא יעזור כלום לכן פנימיות התורה לא ניתנת להילמד אלא למי שהעומד שלו פתוחים בפניו וכשמדברים אז הוא מבין את המימדים מעצמו אז זה האותיות רבל ולכן הם רב אבין כמו שבמחשבה יכולים לחשוב כאן הוא רומז לכל מה שאמרנו במחשבה יכולים חשוב למעלה מהמציאות והטבע כשאתה מסביר שם אלוקים שם הוייה שאלוקים זה הטבע והבה זה למעלה מהטבע היה הוה ויהיה בשווה אז במחשבה אתה יכול לדבר על היה הוה ויהיה בשווה אבל במילים זה זה זה רק רק הצרוף מעורר איזה מחשבה שהיא יותר גדולה מכל המציאות שלנו ודיבור בחינת ממוצע בין המחשבה והמעשה הוא לא בתוך הכלים הגשמיים והוא לא למעלה מהמציאות הוא התוכן הפנימי של המציאות הזאת וזה עולם התורה הרגיל שלנו ולכן כתיב ויקרא ב' זהירה כי הוא מילה זרתה לגבי משה גמרא אומרת על מה השם אלוקיך שואל מאמך כם נרה מה יראה זה עניין טן שכי אם רק מה הקדוש ברוך הוא ך מה רק תראה אותו אז אומרים חזל שלגבי משה מילת זוטרתא אז הוא אומר משה שהוא עלה מאיליו מעצמו אל האלוקים כי הוא שייך באמת למעמד הר סיני ושמה אין עולם המעשה לחם לא אכל ומים לא שתה כל העולם הגשמי בכלל ה נמצא הוא נמצא בעולם הדיבור ועולם המעשה מציד ו הוא איזה ללבוש פשוט לכן הראה של עשיית המצוות זה עניין פעות אצלו אצלנו זה כל עולמנו ואם לא נמסור נפשינו בשביל מעשה המצוות לשמור ולעשות ולקיים אזה זה דבר גדול ועצוב אבל אצל משה זה מיל תזות יתרה אז לכן ויקרא אל משה שמשה הולך ללמד את הכוהנים את עולם המעשה אז הדרה רומזת שהוא יורד מעולם הדיבור שזה מעמד הר סיני של ספר שמות זה עשיית המשכן שגם הוא לא עושה את המשכן זה הכל עושה בצלאל ו לכן לגבו זה מלת זרתה ובמדרש עושה דברו לשמוע בכל דברו אז המילים האלה הוא לא דן פה על המדרש עצמו אלא שמה זה עושה דברו שהם עושים את מה שהוא דיבר כמו נעשה ונשמע שנשמע זה את הדיבור ונעשה זה ש כאילו ישראל אומרים לפי הפירוש כאן שנעשה הכוונה אנחנו שייכים לעולם המעשה אנחנו נעשה אנחנו רוצים לקשר את זה לעולם הדיבור לנשמע ש נעשה ונשמע יש המון המון פירושים מה הכוונה זה לא הפירוש הרגיל ה אומר עושי דברו זה שהם עושים את מה שהם מצליחים לשמוע מדברו אבל זה לא המקום שלהם העיקרי אלא דווקא עולם העשייה הו עיקרי עושה דברו ועוד יותר מזה לשמוע בכל דברו שעושי זה נעשה ולשמוע זה נשמע יש פה בפסוק ממש נעשה ונשמע עושה י דברו אבל גם הדיבור הוא כבר נשמע ובכל זאת יש פה חילוק עושה דברו ואחרי זה לשמוע בכל דברו וכאן הוא הסביר את העניין הזה איך מקשרים את העשייה אל הדיבור ואחרי זה עולים לעולם הדיבור בעצמו שזה לשמוע בכל דברו כי צריכים לקשר המעשה בדיבור ודיבור במחשבה שכל דרגות ההופעות של התורה מפנימיות התורה ועיון עומק עיונה של תורה והתורה עצמה והמעשה הכל צריך להיות מאוחד כל אחד ואחד לפו שור הדילי כי כל אחד המינון כמה זה פנימיות התורה או עיון התורה וכמה זה לימוד התורה וכמה זה עשייה זה שנה ו באמת רשבי שהוא היה שרוי בעומק העיון של פנימיות התורה אז הוא היה פתור אפילו מתפילה הוא נמצא במדרגה עליונה עכ זה לא שאיין לו שום צד מעשי אבל הוא יושב במערה הוא לא צריך לחרוש הוא לא צריך לזרוע הוא לא צריך וגם דעתו שלו לחרוש שו לזרוע זה האידיאל אבל הוא יושב שם במרה יש חרוב שזה יש מעיין שיוצא הוא יושב אפילו לבושים אין לו נכון בגלל שפחדו שישחק אז התפשטו את הלבושים ויושבים בתוך החול וכשהוא יוצא מהמערה אז רואים את כל גופו סדקים סדקים אז בחר פנחס בן יאיר ואיד שראיתיך בכך ה אומר אשרך שראיתיך שהגוף כמעט ו מתמוסס לגמרי מגודל הזוהר של הנשמה ולכן ניתן תורת הכהנים די משה רבנו עלי ושלום שיקשר בחינת המעשה בדיבור כמו שכתוב במדרש בכל דבר שהיה עושה היה כותב שמו של מלך כלומר כתוב המדרש אומר ככה שכשמישהו שה עץ אז היה כותב עליו ויז ככל אשר ציווה עליו השם הנה שכתב בכל דבר כשר ציוה השם סליחה כאשר ציווה השם את משה הוא עושה את ה משכן כאשר ציווה השם הכל היה כתוב כשר צית ש במדרש אומר משל למי שבנה את בית המלך על פי ראות המלך בכל דבר הוא היה כותב כשנכנס המלך אז הוא ראה שבכל כתוב שכמו ש כמו שהוא ציווה אז הוא אמר הוא כל כך טרח לכבדי והוא עומד בחוץ ואני נכנסתי ב בפנים ואז הוא קורא לו לבפנים זה נוגע לסוף של פרשת פקודי שלא יכול משה להיכנס וכאן ויקרא אזה שהוא קורה לו בכול זאת להיכנס כאילו למה הוא לא יכול משה להיכנס בנית ה בית בשני מה היה הקבלן גר עם הדייר בבית בנית צא החוצה יש פה קבלנים לא לא הלכים לגור עם הזה עם הדייר אז בנית צא החוצה אז כשה דייר המלך רואה עד כמה כיבד אותו והיה דבוק כו הבונה אז הוא מזמין אותו אליו לכן מהתחלה ו לא יכול משה להיכנס זה בית לשם השם חרי זה הוא כל כך דבוק בהשם שהוא נכנס פנימה יכול להיות שזה האותיות רב רבין בעצמו שהמלך קורא לו גם למקום ש זה מקומו של המלך זה רב רבן זה למעלה מהמציאות פה זה לא התורה איך אתה צריך ללכת עם ציצית כא אתה הולך ברחוב להניח תפילין אלא זה לבוא לבית השם זה הציות ר אין שם המדרש המשל וינו כתיב לעולם השם דברך ניצב בשמיים כמו שכתוב דבריו חיים וקיימים שכל דיבור יתברך שמו קיים בשמיים הדיבור הוא תמיד נמצא לא רק כדיבור סתם אלא כדיבור אלוקי לכן בת כל יוצא מחורב הוא אומר הוא מביא את זה פה לא אני חושב שזה יש עוד מקום שהוא דבר על העניין נדמה לי שהוא מביא את זה בסעיף במקום אחר פה בויקרא שבת קול יוצאת מאחורי ואומרת אוי להם לבריות מאל בונה של תורה אז עדיין בסיני כאילו ניתן את התורה לא על ההר עצמו אבל מעלה ולכן בת קול יוצאת התורה פה מה מה קורה אני נותן את התורה ואתם לא הקדוש ברוך הוא נותן וצרות מתנות עליונות נשגבות ואתם לאזה זה לבון אז הדברים ניצבים בשמיים שכל דיבור יתברך שמו קיים בשמיים ולכן המקיים המצוה לשמ כמשה רבנו כשר זה המעשה ממש בדבר השם של זו המצווה כלומר אדם שאומר למה אני עושה אני עושה בגלל שזה דבר השם אז כשהוא רוצה שדבר השם יתקיים פה אז הוא מקשר את העשיה אל הדיבור האלוקי והוא חתימת שמו של מלך שזה הפשט כאשר ציוה השם את משה לא נראה שהוא הבין וככה לא נראה להבין שבאמת משה רשע כאשר ציב השם ל משה אלא הוא רשם עם כל הנשמה שלו עם כל המציאות שלו זה שהכל זה אני עושה וזה ה חלק שלו שהוא גם אחרי שבצל עשה את כל המשכן אז הוא מרכיב אותו אז יש לו גם צד חלק בעשייה איזה חלק שהכל יהיה כמו שהשם ציווה שזה הה הדיבור האלוקי מתגלה כן הוא חתימת שמו של מלך זה ההבדל בעצם בין הדיבור של האדם הדיבור של האדם יצא כן הלוק הוא משאיר רושם כל הזמן כי כתב השם כתב בשם המלך אין להשיר ועל זה מבקשים והי נועם השם אלוקינו עלינו כלומר אני עושה מצווה וככה חסידים נוהגים נשאיר מנועם לפני המצוות אני עושה מ אבל שזה יהיה כמו שהשם רוצה אז שנועם השם יהיה עלינו עכשיו הוא אומר פירוש מופלא מאוד הוא אומר וזה פירוש נשמ מה זה נשמ כי כל התורה שמותיו של הקדוש ברוך הוא האותיות רב רבין זה שמותיו של הקדוש ברוך הוא הוא לא אומר את זה ה נדמה לי שהוא רומז פה כי הוא לא מגלה פנימיות אין דרכו אבל אנחנו כן דרכנו אז הוא אומר מה זה לשמע כל תורה היא אותיות של הקדוש ברוך הוא יש דיבור אבל יש עוד יש בתיקוני זוהר 70 פירושים שונים למילה בראשית למשל בראשית ועוד 70 פירושים מה זה המילה בראשית שעל פי זה אז סבא שלי המגלה עמוקות כתב 1ל פירושים א' זהיר של ויקרא זה הכל שמות אלוקים אז אומר מה זה נשמע שכשאני עושה מצוה ציצית אני עושה את זה לשם האלוקי שיש בתוך הדיבור שבגללו אז אני מחבר רב רבין בינוניים וזהירים בתוך הציצית שאני עושה זה נשמ אל השם האלוקי שנמצא בתוך הדיבור נמצא יש שם מיוחד לכל מצווה שבתורה וזה נשמע לשם המיוחד של המצווה הזאת ושוב נראה לי שהוא מתכוון כאן הוא מאוד מעלים את זה הוא מתכוון כאן שזה השם האלוקי זה הנצחיות של הדיבור זה הרב רבין הדיבור עצמו זה האמצעי ושזה מתקבל בתוך כלי לעולם הזה בסוף יש לך ציצית זה ה זהירה זהו עושה דברו לשמוע בכל דברו שעושה דברו זה שאני מקשר את המעשה לדיבור ואז ונועם השם אלוקינו זה לשמוע בק וראש שהדבר שלו השם של הוא זה שמתגלה כאן ובמי המעשה זוכין לתורה בכוח העשייה עכשיו שב בסקו שאי אפשר כמעט שפת אמת בלי שבת קודש אז כל ימי המעשה שייכים ' זהירה כי הכלי לאור האלוקי הוא המעשה והתורה אומרת ששת ימים תעבוד עשית כל מחתך זה שישה ימים שזה כמעט מצת הסת צריך לעשות כמו שכתוב בזוהר הקדוש תפילין קודם התפילה ועשו לי מקדש ושכנתי אין שם ובשבת אין צריכים תפילין למה אין צריכים תפילין כי לא צריך את הכלי הגשמי שהם עצמם אות השבת עצמה אות ומאיר אור התורה בעצם היום וכמוך תמל שבט ממלכת המשכן כבר ראינו את זה ברכות בחינת עושי דברו שאחרי ששש ימים עושה דברו מגיעים לשבת שזה להאיר את האור של האותיות רבין בתוך הבינונים של התורה של לשמוע בכל דברו בלי לשמוע בכל דברו ואז מתוך זה ממשיכים לשבוע חדש עשה דברו בעזרת השם שנמשיך לכל השבוע הבא לינו לטובה עושי דברו סעודת פורים שתייה עקדת משח מנות איש לרא הו מתנות האביונים וגם לשמוע בקות ברו קריאת המגילה שבת שלום