מחוכמה לענווה | עבודת אלוקים - שיעור 27 | הרב יהושע שפירא

כשמשג העצמי מבלדי המילוי האידיאלי באלוקות אף על פי שהוא המושג יותר שפל מפני שהוא התיילד מהסקירה הילדותית בתקופה שאין האדם עדיין מבחין בין עצם לתו תר שעל כן כל משאו מתנו מצדמים לו שהם עומדים רק בחוג של דברים עצמיים מכל מקום הוא גם כן המושג היותר עליון אנחנו חוזרים פה למה שבתחילת מאמר דעת אלוקים הרב מדבר על ההיקף של נקודה הראשונה נקודה האחרונה הם נמצאים צמ שמיחות זה לזה למרות המרחק הרב ה של המעגל אבל הקצוות נמצאים בקשר כך גם הרב חוזר עוד פעם לעניין הזה שמושג העצם בלי המילוי האידיאלי באלוקות כלומר בלי הרעיון של טוב השם על כל דרגותיו וכל א אושר האור שיש בו. אז רק המושג האלוקי של דמות הוא מושג שפל למה הוא הפעיל אותנו בעולם? לעבודה זרה. עבודה זרה זה דמות תקיפה אריצה שצריך כל הזמן לפייס אותה ולהתחנף אליה ואחרת היא עלולה להתעצבן היא ודאי לא אידיאלית היא ודאי לא מלאטו ו המושג השפל פה הוא התוצאה של התפיסה הילדותית היסטורית אנושית. צריך לשים לב שילדים פה זה לא הילדים שלנו. הילדים שלנו הם מקבלים באופן טבעי את החינוך של האידיאלים האלוקיים. הם לא מבינים במה מדובר, אבל הילדות שלהם רבויה במושגי טוב השם. רבויה במושגי טוב השם ולא על הילדים שלנו מדובר אלא עכשיו זה חלש מדי אלא על הילדות האנושית כלומר שכשהאנושות מתפתחת היא מתחילה להתפתח עם תפיסת עצם, כלומר עם תפיסה שכל המציאות הנראית לעיניה היא הדבר ואין בלתו וממילא היא לא מרוממת את העצמיות האלוקית להיות שורש כל הטוב של יצירת העולם, של אושר הטבע, של שמחת החיים, של זריחת השמש, פריחת הפרחים, כל אלה הם לא מי ששולט עליהם, מי ששולט עליהם זה אה העלים, אבל הם לא יוצרים אותם מתוך רצון להטיב. טבע הטוב להתיב הוא לא עומד ביסוד הכל. אז יש פה איזה דמויות עצמיות שמתייחסים אליהם בלי שום אידיאלים, בלי שום ייחוס של טוב דווקא אל ה אל הדמויות האלה וזה הילדות האנושית שהיא שפלה זה שפלות עבודה זרה מפני יש יש בסיס [‏צחוק] למשל הזה גם בהתפתחות של הילד בגיל לדעתנו יש פה מחלוקת פרשנות קצת אז א בדקנו במאמר דעת אלוקים על איזה גיל מדובר אבל לפי דעתי מדובר כאן על גיל א שנה שנתיים ממש פעות שהם לא יכולים להבין את ה א תכונות הנמשכות מהדמות אלא רק את הדמות כפלטה ואמרנו פעם שהמשחק קוקו שמשחקים עם הילדים הוא מפתח את התפיסה הזאת שהעצמיות לא מותנת בגילויה, היא עומדת מעל ומעבר לכל הגילויים וזה מתחד על ידי הפחד שאם אני לא רואה את אמא אז היא איננה והופך לשמחה שאני מגלה שמציאותה לא תלויה בנראות החוצה שזה כבר איזה משחק אה בין העצם והגילויים. אבל כאן המשל ילד ממשי הוא רק עומד ברקע. כי כלפי תפיסת האלוקות ילד בישראל הוא לא סובל א או לפחות לא סובל כל כך מהבעיה הזאת. גם אם כן היא עוברת לו מהר כי הוא נמצא במרחב תפיסות כאלה שמחדות מאוד את ה א טוב של השם >> מה >> בכל המגברים >> כן איזה מגזר אתה חוש שט שלו מה >> מדבר רגע על השתיים שהם אותנו כלומר על החילוניים ועל החרדים החילוניים הם לא תופסים ככה אולי הם חושדים בנו שאנחנו תופסים ככה אבל החרדים בוא ניקח את סדר היום של ילד חרדי מה שהתבש בוא ניקח את סדר היום של ילד חרדי. הוא בא לחידר ו המלמד אוהב אותו או תוקפני כלפיו. אם המלמד תוקפני צריך להחליף את המלמד הרבה פעמים. יכול להיות שאין במי כי גם המחליף הוא טוק פנים. אם הוא אוהב מה שרוב המלמדים אז זה נפלא ללכת לחדר אבל שבת קודש במשפחה זה ודאי א לא אומר שאין מצבים פתולוגיים של משפחות שליל שבת זה סיוט אה נוראי והילדים סובלים שמה כי אבא הוא כבדן והוא א מכה וכול דבר כזה אבל גם אם כן, אם זה לא במצב קיצוני, אז יש אסתטיקה ויש אה מעטפת של פיוטים ושל א שירה וזמרה ושל אוכל טוב וטעים. כלומר, הטוב כן מתגלה שמה. וזה במצב הפתולוגי. במצב הרגיל השבת היא מלאת עונג וזה שבת להשם. כלומר, האבא עושה קידוש בליל שבת והוא מבין שזה משהו שעוסק בקרבה בגילוי אלוקות ופטנט. תרשמו על זה פטנט שלא יקחו לכם. אז גילוי אלוקות ו אה זה מלא יופי, מלא אדר, מלא פנים מהירות, מלא סבלנות, מלא אוכל טעים, מלא פרגון, מלא שירה וזמרה. אז ה אני לא מדבר עכשיו על הקפות שניות או על הקפות ראשונות עם כל הממתקים יש עוגות בשבת יש [מוזיקה] כנראה שהמכשיר שמה פשוט אה שהרב הרב ליד הקימו >> א הרב דוד זה צריך צריך להחליף את המכשיר הזה כנראה. אה איפה היינו? >> גלי הטבע והיו >> אז זה הכל מלא מלא טוב. כלומר כשמדברים על אלוקות מאירים פנים ומלאים טוב. אז ממילא כל ילד גדל באופן טבעי לאידיאלים של טוב השם ש מופיעים ברצף הזמנים של היהדות מבחינתו כן >> לא נשאר משהו ברמה ידותית אם בן אדם מתרגש אך רקסיות בשמחה תורה בגיל הנערות הוא כבר פחות ירגש כל כמה ממתקים >> א' כדאי לבדוק את ההנחה. א יש באמת, אבל מאכלים טעימים, מרגשים, אין שמחה אלא בבשר ויין. ונכון שזה בשר הקורבנות במקור, אבל גם היום אנחנו נוהגים בבשר ויין ושברו לפני פורים לא הייתי אומר דברים כאלה שזה לא מרגש א מאכלים אבל אתה צודק שזה לא אותו משקל לכן אני אומר את מה שאמרתי בגלל השאלה שלך כי אתה מדבר על ילדותי במובן אחר. זה לא היהדותיות שהרב מדבר עליה. אתה מדבר על ילד שאוהב את הנעימות בצורתה החומרית, הנמוכה, המקומית, והוא כבר תואם טעם. כלומר, האם הוא מעדיף שולחן שבת עם זמירות ומתיקות ואוכל טוב, או שהוא מעדיף את האוכל הטוב של שבת ביום חול בלי כל ה א רוממות קודש, כל משפחה לפי ערכה, לא, ודאי הוא מעדיף ליל שבת. הוא מרגיש שיש פה משהו הרבה יותר מרק אוכל, גם ילד קטן. והילדותיות שאנחנו מדברים עליה של פרופורציות אחרות לגמרי ממבוגר לכמה האוכל תופס מקום וכמה ענייני החומר תופסים מקום דרך אגב יש מבוגרים שהם עוד יותר גרועים מהילדים בזה כי המבוגרים יודעים שזה לא בריא על מי הם מכילים את הידיעה הזאת על הילדים כי אותם הם יכולים לנהל אבל התוצ עצמו הוא לא יכול לנהלכן הוא אוכל ולא שם לעצמו גבולות ולילד הוא שם גבולות כי הוא יכול ולעצמו הוא לא מצליח אז לא תמיד זה עובד ככה הרדיפה אחרי עניינים גשמיים היא א מתגברת גם במהלך השנים ולא רק יורדת מי רוצה דברים יותר יקרים בכסף. בוא נמדוד את זה במדד הפשוט של כסף. מבוגר או ילד? מבוגר. אז הוא פחות אה פחות תלוי באוכל בכל רגע שהוא רואה את האוכל הטוב. הוא רוצה סבלנות, לנסוע למסעדת גורמה ו עני. כן. אבל זה כבר מחירים אחרים לגמרי מעוד טופי לילד אתה נותן לו טופי הוא המאושר באדם אבל כל ה אה ציר הזה של הילדותיות שהרבה מאוד מבוגרים ילדותיים בה בעצם אי אפשר להכחיש במידה לא מבוטל את כולנו אז ה המילה הילדותיות הזאת היא לא המילה הילדותיות שהרב לא מדבר עליהם ובדיוק את זה רציתי להגיד זה לא אותו דבר הרב מדבר פה על הילדותיות של תפיסת העצם לעומת הגילויים ו ממילא הילדותיות פה זה הילדותיות של האנושיות בהיסטוריה שבהתחלה אין לה הפשטה היא רואה עצמים והיא רואה אותם בלבד אם יש קומות נוספות והיה להם קומות נוספות, הם היו בלועות בתוך העצמים ולא היה להם את המרחב להבחין בין ה גילויים לבין העצב. ולכן כל תפיסת האלוקות ירדה ל עבודה זרה. וזה לא הילדותיות שאנחנו מדברים עליה. זה נכון שבעבודה זרה גם היה שעבוד לחומר שאין היום. אין היום גם כי כל אה המזון שלנו הוא בנוי אחרת לגמרי. המזון שלנו הוא בנוי מדעית. לא יודע אם אתם מודעים לעניין הזה, אבל כשאתה אוכל צ'יטוס, במבה, אז יש מדענים שעוסקים בשאלה איך אחרי שאתה לוקח במבה אחד אתה תיקח עוד ואיך אחרי שאתה גומר שקיתה תרצה עוד שקית וזה מומחיות של מינון בין סוכר למלח בעיקר עם עוד דברים. אה, עוד זה מה מציף את המוח בדופמין ונותן לך תחושה שאם תיקח עוד במבה תהיה מאושר ואם לא תיקח תהיה אומלן. לא פחות. וזה מדעית. כלומר, אתה אוכל א חטיפים על פי העיקרון ה א פרימיטיבי הזה במוח, שבעצם הוא אומר לך, אם תיקח עוד חטיף תהיה מאושר, אם לא תיקח תהיה אולל. ומה שעושה את זה זה כמות הדופמין במוח. אנחנו כמו בתקובה פבלובית של עכברים בניסיון. אנחנו עומדים בניסיון מבחינתם ולא עומדים בניסיון מבחינתנו. לוקחים עוד חטיפים ועוד חטיפים ועוד חטיפים. וגם ברגע זה יש אנשים שהמשכורת בסוף החודש תשולם להם על יצירת חטיף עוד יותר א מחדסר תיקח אותי תהיה מאושר לא תיקח אותי תהיה אומלל אז ולעומת זאת לשתות דם של חיה שרק הרגע אה א המילה נשחתה היא לא נכונה ממהם אבל א ניטלו חייה ולקחת עבר מן החי ודם שוט מ ממי יש היום אה את החושים ה א קמאיים האלה יש פה מישהו ש פעם זה היה פעם היה אדם היו אנשים כאלה והם פוערים את עצמם לפני בית פאור ובזה מרגישים איזה אקסטזה אלילית. מה אנחנו מבינים בזה? כאילו זה נראה לנו א מקרה פסיכיאטרי חמור ביותר. עכשיו ההנושות הייתה במצב פסיכיאטרי חמור ביותר מכמה היבטים והיא הולכת ומתרוממת מזה והשורש של הכל אומר הרב מה גרם לזה גרם לזה העיסוק בעצם שהביא אותנו לתפיסות מגושמות לא רק במובן של האוכל אלא גם ובעיקר במובן של תפיסת העולם של שורש המציאות. המילה אלוקים פה יכולה להיות מתורגמת ומובנת א בהקשר הזה יותר כאשר אנחנו אומרים הבנת עומק המציאות, שורש המציאות, האמת על ה האמת האחרונה על המציאות או הראשונה זה ושהאמת הראשונה למציאות היא אלוקות זה היה פשוט לכל הדורות האם האתאיזם מגיע בעולם הרבה הרבה הרבה יותר מאוחר לקח לו המון זמן להשתחרר מזה והוא באמת אה גם ביקש אידיאלים שהעליליות בכלל לא ביקשה אותם אבל בלי עצם שעומד מחובן זה אידיאלים א ללא מקור של אידיאליסט, כלומר ללא מקום של בעל הרצון, רק אידיאלים שהם איזה תולדה של רוח האדם וממילא תוקפם א מוגבל מאוד גם בעמקות המציאות וגם ב א טווח הארוך שהם לא מחזיקים מאמן. טוב, אז אף על פי שהוא המושג יותר שפל, המושג של העצמיות בלי המילוי האידיאלי, מפני שהוא מתיילד מהסקירה הילדותית, בתקופה שאין האדם עדיין מבחין בנצל לתואר, שעל כן כל משא ומתנו מתדמים לו שהם עומדים רק בחוג של דברים עצמיים. זה כל הלליות ההיסטורית. מכל מקום הוא גם כן המושג היותר עליון. כי באמת כל הגילויים כולם הם רק ענפים והשורש שלהם שהוא למעלה מהם והוא מרומם אותם. כלומר בגלל שאנחנו יודעים כלפי מעלה כלפי העצם שהוא שלם בכל מיני שלמויות עד אין חקר ועד אין תכלית ועד שאין שום מחשבה תופסת בשלמויות שלו אז לכן כל האידיאלים שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו הם כל הזמן מקבלים התרומות עד אין קץ מפני שהם יונקים מהשורש של כל האידיאלים ובזה העצמיות היא למעלה מהכל למרות שכשהיא לבדה היא למטה מהכל זה שוב מעגל שמתואר בסוף בתחילת מאמר דעת אלוקים דווקא אחר שאדם קונה לו הכרתו השלמה, שכל מצוי שבעולם, מושג הוא לו רק מצד טהריו ויכוסם אליו, הוא מוצא בקרבו עוז כזה שהיחס האלוקי אליו הוא יותר עמוק, יותר ניסע ויותר חי מכל יחס עד שתבלוט לפניו. האמת הגמורה של הענווה העליונה העומדת גם למעלה מהחוכמה. מה שעשתה חוכמה הטרה לראשה עשתה ענווה עקב לסוליתה. עכשיו יש פה פרשנות מאוד מיוחדת למימרה הזאת כי המימרה הזאת היא בפשטות נוגעת לעבודת המידות של האדם. כמו שזה ד שאתה חכם גדול זה עלול להיות לך לרועץ תקרא מעשה מחכם וטעם ותבין והענווה שלמעלה מהחוכמה זה הטעם של מעשה מחכם ותם שהוא לא מבקש לעצמו גדולות ולא נפלאות ונעל משולשת שבסוף אחרי הרבה עבודה מרוויחים עליה שתי פרוטות זה מבחינתו אה נפלא וגורם לשמחה עצומה על הזכות שהוא זכה והוא לא א הולך בעיניים רמות ומבית בגדולות ממנו. זה הפירוש ה פשוט ואולי הרגיל אבל כאן הרב אומר משהו אחר לגמרי. הרב אומר פה שאם אתה לומד את כל פנימיות התורה, שזו החוכמה באמת, אתה לומד את בואו נקרא מה שהרב אומר לפני כן, את דרכי השם, את חפציו, האצילות, הספירות, המידות, השבילים, הנתיבות, השערים והפרצופים ואתה לומד אותם ללא לא שם שמיים כמקור להם. אז גם אם תלמד את כל האידיאלים העליונים והנסגבים שמבוארים בפנימיות התורה באופן יותר עליון ויותר מופלא מכל מה שדעת אנוש יכולה לחשוב ולהמציא, אבל ללא השורש האלוקי. כל זה לא שווה מאומה. אז א האידיאלים כאן בעצם רמוזה האמירה של הרב ב מאמרי הרייה 507 ששם הוא כותב לאחיין שלו שהוא נבהל מאוד מהמשפט של האחיין לא לעצם כי לאידיאלים ובעצם כאן הרב מתאר מה יהיה עם אידיאלים בלי לי עצם זה האחיין לא שם לב כנראה מספיק ל למשפטים האלה שמה הוא אומר כאן דווקא אחר שאדם קונה לו הכרתו השלמה כרתו זה החוכמה פה בממרה של חז"ל שהיא כוללת מה שכל מצוי שבעולם מושג הוא לא רק מצב טהרה ויכוסם אליו ואז הוא עוסק בגילויים וממילא כלפי מעלה הוא עוסק בכל האידיאלים הוא מצא בקרבוז כזה שהיחס האלוקי אליו הוא יותר עמוק יותר ניסא ויותר חי מכל יחס עד שתבלט לפניו באמת הגמורה של הענווה העליונה העומדת גם למעלה מהחוכמה כלומר שהחוכמה פה מה היא? איך זה קשור חוכמה לפה? הרי לכאורה מה הוא אומר? שאם אתה עוסק באידיאלים ובגילויים אז האלוקות מתגלה כטובה ולא כאריצה. טוב. מה זה קשור לחוכמה וענווה? זה קשור לחוכמה ענווה כי פתאום מתברר לאדם שכל הטוב שיש בקרבו הוא נטיף מטוב לאין ארוך יותר עליון וזה חוזר לתחילת מאמר דעת אלוקים >> מה >> אמר הרב הרב אמר לי כרגע שזה מזכיר את >> אני בצה לחזור אליי ההסבר הזה. כלומר, זה בעצם ה החוכמה פה. אני מודה שזה יש פה איזה דילוג לוגי. או שאני לא מבין נכון >> הרב אומר שהעלוה זה הריגה נשמתית של 507 שהרגה נשמתית >> כן למרות שפה במבנה יכול להיות ש ש א אח מה מה הבעיה יש פה פה שני מושגים. בוא בואו נדבר על הבעיה תחבירית פה. בסדר תחבירית תוכנית. מצד אחד הרב אומר אם אתה קונה את האידיאלים אז אתה מתרומם באמת ואם אתה בא עם העצם אז אתה שפל עצם לבדו. נכון? זה מה שמשם הגענו. עכשיו הרב אומר שחוכמה היא לא עליונה כמו ענווה ומה היא החוכמה? הכרת העצב. >> זה לא החוכמה נכון? כאילו מה הרב מחדש פה? לכאורה הרב מחדש פה את עניין האידיאלים על פני העצם הערום. אבל אם זה האידיאלים על פני העצם אז אתה מחדש חוכמה או מחדש ענווה לכאורה מחדש חוכמה זה מה שהוא אומר הכרתו השלמה הכרתו השלמה זה חוכמה לכאורה שמתכוון לומר שאחרי שיש את ההכרה של האידיאלית של החוכמה אני מאפשר להוציא את העצם העליון לשם אני נציתי וזה 507 למרות שיכול להיות שהרב לא מתכוון ללכת עד שמה או במחשבה שנייה כלומר למה אני נתיתי לזה כי הכרתו השלמה זה לכאורה החוכמה ולא הענווה הענווה נולדת מהחוכמה הזאת כאילו כאילו זה חוכמה כזאת שהענווה היא נחספת מעליה באופן טבעי ממילאי אתם איתי אבל הענווה היא מעליה החוכמה היא לא יכולה להיות ההקשר פה לא יכול להיות שהחוכמה הכוונה עצם הרום והענוה הכוונה אידיאלים זהזה זה לא לי זה לא מתיישב. אז ממילא החוכמה זה הכרת האידיאלים. אלא שהכרת האידיאלים היא חוכמה כזאת שממילא היא מולידה חשיפת שורש של האידיאלים של עצם עליון אמיתי שהוא ניסע מהכל ולת מחשבה תפיסה בית כלל. וזה טיבעם של האידיאלים האלה שזה חוכמה אמיתית שספוגה בענווה פנימית לכן אין יראת השם היא חוכמה או זה חוכמה אמיתית שהיא עושה את עצמה עקב לסודייתה של הענווה כי אם אתה חשידיאלים אז אתה חש את מקור האידיאלים שאין מחשבה תפיסה בהם אלא כפי שהם במקור אין מחשבה תפיסה בו אלא כפי שהוא מתגלה על ידי האידיאלים וממילא זה 507 כך נראה לי להגיד ואז מה שעשתה חוכמה הטרה לראש זה חוכמת האידיאלים כשכוללת את הענווה, אבל רק כצד עליון שלה ולא עצם החוכמה עצמה. אבל אני מודה שהוא לא אומר את זה, בואו נקרא רק את המשפט הבא. רק אז התברר שמציאותו העצמית של האדם עצמו תחשב אצלו בתור יחס טהורי ויחס הלקות אליו עצם החיים והמיתת המציאות ושרית תחלתו למי שמשים עצמו כשיריים שזה ממש כל החשבון עם הארבע דרגות או חמש שדיברנו במאמר דעת אלוקים לא נחזור אליו עכשיו זה אריכות דברים יתרה כלומר, אם אני מספיק חכם להבין את האידיאלים האלוקיים בעמיתתם, אז ממילא אני רואה שאני רק תואר ולא עצם. והעצמיות האלוקית שמופיעה בי היא עצם החיים שלי יותר מאשר החיים הגלויים שלי. זה אשרי מי ש משים עצמו כשיריים. זה עומק ההבנת האידיאלים האלוקים על המיטתם שכוללת את היראה שקודמת לחוכמה שבעלדיה החוכמה לא מתקיימת. וזה ודאי ספוג בכל מה שאמרנו דרכי השם והאצילות והספירות וכולי וכולי זה כלול שמה מפני שהכל הוא מתוך אמונה וממילא מתוך ענווה וממילא מתוך זה שאני מבין שני ניצוץ אחד מתוך אור אינסוף של אידיאלים, שלמות של טוב ושל מה שלמעלה מטוב עד אין חקר שהטוב בעצמו הוא רק ניצוץ אחד שלו ואפילו להגיד ניצוץ זה לא אמת זה הרבה הרבה לא מאפילו להיות בסוג של ביטול כלפי המקור וממילא אני רואה את עצמי רק כאיזה התגלות והופעה של העצמיות האלוקית שלמעלה מכל תפיסה והחוכמה והענוה פה הם בתוך התפיסת האידיאלים הם לא בעצם מול אידיאלים כשיש את העצם לעצמו אז ממילא גם חוכמה אין אם נראה אין חוכמה אבל אם יש חוכמת אמת אז בצד העליון שבהן נחסף באופן ממילאי השורש של העצמיות שלמעלה מכל הגילויים חי בעל הרצון שלת מחשבה תפיסה בו כלל כך נראה לי להסביר אין אין א פרשנים על עבודת אלוקים יש קצת אבל ה הרב נרש והרב לונדין גם כן אבל א לא בטוח שהם נוטים לשאלות מהסוג הזה על פי הניסיון פחות נתאים לשאלות מהסוג הזה >> עוד פעם >> בכל >> לא היא מזדכת ועולה להיות העליונה מן הכל לא את ה נקודת העומק שלה מתגלה כנקודת העומק העליונה בנסגבה לכן זה נמצא שם לכן גם ילד פוגש את זה אבל זה כמו שרב יהודה לוי אומר בכוזרי בשאלה שאלה מי יותר עליון ממי לזה מאמר רביעי לשאלת מלך כוזר מי יותר עליון ממי בעלי הדתות המוסלמי והנוצרי או הפילוסוף זוכרים את השאלה הזאת לא חזרתם על קוזרי לאחרונה אולי אסור להעביר שיעור פה לא יודע אז אומר רבי יהודה לוי שיש צעד וצד. הצד שבעלי הדתות הם למעלה מהפילוסוף החכם זה שהוא האתאיסט. החכם הסוג של אתאיסט. הוא אמר הוא אומר אלוה אבל זה אלוה לא פרסונלי. וממילא גם בדך הדת. אין מישהו שם ואז אינך עובד אלא את עצמך. רק שאם אתה אדם פשוט שפל אז אתה עובד את עצמך בשפלות. כלומר דואג להנאות הנמוכות שלך וזהו. כמו סוס פרה שהם דואגים רק לנות את השפועות שלהם וזהו אפילו בכמה וכמה מישורים בדרך יותר מוצלחת ממה שאנחנו דואגים הנטייה שלהם להתמכר להנאות השפילות היא הרבה יותר נמוכה יש להם משהו הרבה יותר בריא והיכולת שלהם לנוח בלי לחשוב על שום דבר כן התקפו לא התקפו הוא כן ל הוא יצתם ופשתם כאבו זה יש להם אה הנאות שפלות שיש להם א מעלות על שלנו אבל הפילוסוף זוכה ל הנאות הרבה יותר מרוממות הרבה יותר עמוקות הרבה יותר נסגבות הרבה ביותר שכליות, אמיתיות שורשיות, אבל עניינינו הוא עובד רק את עצמו, כי אין מי שהוא יעבוד אותו. הוא הפרסונה הדמות הכי אה גבוהה בסולם, בסולם הפרסונות. לעומת זאת אומר רבי יהודה הלוי, הבעלי הדתות הם מתמסרים לעבוד מישהו אחר, אף על פי שיש בהם עדיין שיריים בייחוד בנצרות של עבודה זרה, אבל עדיין זה התמסרות לעבוד ממישהו אחר. ויש לזה מעלה על הפילוסוף וזה הענווה. הפילוסופים יש אידיאלים, אין להם ענווה, הם השחצנים במובן הכי עמוק של המילה. כי אין מישהו יותר א גבוה מהם בסולם הפרסונות, שהוא הסולם החשוב. כלומר, השמש יותר גדולה מהם, אבל זה לא מרשים כי אין לה אישיות. ולכן הפילוסוף הוא אבי אבות השחצנים הרבה פעמים רואים את זה כי זה נוזל לו רק הוא שחצן מתוחכם אז זה לא אה זה לא מתגלה בשחצנות חיצוניתים שבין א התפערות לגאווה יש פער גדול התפערות זה שכולם חשבו שאני גדול וגאווה זה מה האידיוטים האלה מזיזים לי בכלל. אני כל כך גדול שאני בכלל לא מצפה שהאידיוטים יבינו את גדולתי. זה לא אותו דבר. זה שייך לאותה משפחה, אבל זה מתגלה בהיפוך גמור. ו הפילוסוף הוא ה העמוק יותר, אבל כל זה רק החוכמה. הענווה זה לחזור להיות נטיף מתוך טוב האידיאלי של חי בעל הרצון. ואז אדם משים עצמו כשיריים כי הוא יודע שכל מה שיש בו עצמיות האמת של המציאות שלו ושל החיות שבו ושל הטוב שבו ושל האור שבו זה רק נתיף מהאור העליון שהוא אחד מגילוי >> [מוזיקה]