מולח כמבשל - שיעור כללי במסכת שבת - הרב בן ציון אלגאזי

אנחנו היום נברר איזשהו נקודה בדין בישול בשבת עסקנו בסוגיות של אור תולדות האור חמה תולדות חמה והייתי רוצה מבקש שהיום בעניין של תולדות חמה שמופיע בגמרא בדף לט עמוד א שמה אנחנו דיברנו על תולדות חמר כגון מוחמר סירה בבישול תולדות חמה שו חם אסור תולדות הוא רשי שמה כותב למה בחמה עצמה באמת יהיה מותר דין דרך בישולו בכך את הדברים האלה ברשי עד פי שכבר חושב ש בשיעורים עסקו בזה הייתי מבקש לחדד לעוד נקודה אחת זה מה שאני רוצה לעשות בשיעור לא חידושים גדולים רק פשוט שמה שרשי אומר להבדיל בין חמה לבין תולדות חמה תולדות חמה אנחנו סרנו אמרנו תולדות חמה אתו תולדות ההור ובחמה עצמה רשי אמר שמותר הגמרא אומרת שמותר רשי מסביר למה מותר כיוון שאין דרך בישול בכך וחמה באור לא בכ לפה דג זרה טוה זה כל מה שרשי פה אומר ולכן באמת אין החינה מ להלכה למעשה מי שרוצה לבשל בחמה אין שום בעיה את דברי רשי כמו שאמרתי אני מבקש להרחיב בחידוש מסוים בעזר השם מקווה שזה צליח בידינו יש רמבן שמופיע במסכת עבודה זרה והרמבן הזה כותב ש לגבי דיני בישול אז האמת שלא ניגה רמבן עצמו הבת תורה כמראה מקום הרן שמה על הריף במקור שתיים לפניכם רמבן שמה מצטט דבר והוא טמא עליו מאוד בוא נראה דברי הרן צריך להבין את דברי הרן כותב כך הרמבן הביא עוד ראייה שאפילו כלי שני הוא בולע מחום שאינו מספיק לבישול דפרק כל הבשר אמרינן גדרה ש שמלך בה אסור לאכול בו רותח משום ד מליח הרי הוא כ רותח ואף על פי ש אין במלח משום מבשל לגבי שבת אז יש דין שאם אתה מלכת באותו סיר אסור לך להשתמש באותו סיר כשב כאילו כבישול והרי לכאורה אין פה גדר של מבשל כי הרי אומר הרמבן שהרי אף פי שאין במלח משום מבשל לגבי שבת אפילו כדי כבלה כדי אית פרנל גדול אז הוא קובע הרמבן קובע באופן פשוט שבשבת גם שאנחנו אומרים בדרך כלל ש מליח הרי הו כ רותח בשבת הדבר הזה לא עובד באיסור דאורייתא כך קובע הרמבן הרן כנגדו צועק באותו מקום אומר ולא הבינותי זה זה שם בפרק כלל גדול לא אמרו אלא שאין בו משום מאבד ואם יתרו בו משום מאבד פטור אבל שלא יהיה בו משום בישול לא למדנו אומר הרן לא מצליח להבין מה הרמבן אומר אם אדם מולח משהו בשבת הוא לא עובר בו משום בישול אומר הרן צנו בגמרא בשבת פרק כלל גדול ממה שמע שאם אדם מלח אז הגמר ש מדברת האם הוא נחשב כמעבד אוכלין או לא כמעבד אוכלין אומר הרן כל הספק של הגמרא וכל הדיבור זה משום עיבוד אוכלין אבל זה לא גורע שאין החינמי אם אדם היה לוקח אוכלים וממולח אותם באופן כזה או אחר הוא היה יכול להיות חייב גם משום מבשל בקיצור מה שאומר פה הרן באופן הכי פשוט שיש אחי תמצ לעבור על דין מבשל בשבת אם הוא מולח אוכלים באופן כזה או אחר זה מה שהוא כותב כאן אבל שלא יהיה בו משום בישול דהיינו מי ש מולח אוכלים לא ייה ב משום בישול זאת לא למדנו זה אין לנו אין לנו ראיה לזה זאת אומרת אם חראות מה סובר הרן סובר הרן שיש איך תמצא שאני אעבור על איסור בישול בלי שום פעולה לא ור ולא חמה ולא תולדות לא כאלה ולא כאלה לקחתי מלח שמתי על לפונים חמוצים לא יודע לפונים או על עגבניות כל דבר שאנחנו דרכו לעשות לו פעולה של כיבוש אם כבשתי את זה במלח הרי שעברת על דין בישול מדאורייתא כך יוצא מדברי הרן לא פחות ולא יותר טוב דברי הרן האלה עוררו כמובן דיונים איך יכול להות דבר כזה הנודע ביהודה במקור שלוש לפניכם כותב כך בכתבו דלתי בדבר ש מסמר דק מליח הרי הוא רותח דצו מדאורייתא או דרבנן וכתב עניין שבת פשוט אצלו ד מליח וכ רותח רק מדרבנן וראייתו מאיפה מדברי הוות בחולין ונסביר חבר ו דמירה שעבר ו מלכו לשון שעבר משמה מזיק ומתה יסלק תתך שהוא קצלי מן התורה אם כן איך מותר בו ביום ורי משם מזיד כל פנים בו ביום אסור שוב כתב התוספות וכולי הנוד ביהודה לכאורה אומר אין בכלל אבא אמינה לומר שמי שמולך אוכלים באופן כזה ואחר יעבור על איסור דאורייתא אין בכלל מובק לגמרי מקסימום יהיה איסור רבונו ויש צלח נוסף שזה הנודע ביהודה שמופיע בפסחים נמצא במקור ארבע לפניכם בקטע השני בשורה הרביעית אומנם מפשיט לרבנן רבותינו בעלי התוספות שהיה יכול למלוח הפסח קודם צלייתו אני מסתפק בזה מה הבעייה פה אני אסביר רק את הבעייה כי זה מופיע שמה במס פסחים יש דין ללוט את הקורבן פסח באש זה נקרא צלייתו מה קורה אם אדם לוקח את הקורבן פסח לפני שהוא צול אותו באש הוא מפזר עליו מלח ל המלח האם אחרי כן אני יכול להגיד שאני יכול לצלות את הבשר או שאני אומר כיוון שכבר שמת עליו מלח הוא כבר עבר לפני כן תהליך של בישול אם עבר תהליך של בישול לא ראוי אחרי זה של קורבן פסח אני אצלה אותו כך כך מסתפק ענו דב יהודה אז הוא אומר אני חוזר עוד פעם פשיטה לרבותינו בעלי תוספות שהיה יכול למנוח הפסח קודם צניעותו אני מסתפק בזה האם באמת פשוט שאפשר למלוח את הקורבן פסח קודם צלייתו למה כיוון ד מליח הרי הו כותח דצל אם כן שייך בו צליה מחמד דבר אחר אומר פה נוד ב יהודה לא פשוט לי ולא ברור לי שאפשר למלוח את הקורבן פסח לפני שאני צולע אותו למה כי אנחנו טוענים שמלי הרי הוא קרטחנה כצליל לא פחות ולא יותר אז אם זה כך כבר לכאורה צלית את הקורבן פסח קודם אז אין אךי תמצא אחרי זה מה לעשות לפצות אותו פעם נוספת נגמר העניין כותב ואב דיני עניין שבת לק ב מניחה איסור בישול פשוט לא ברור שמניחה בשבת לא בישול אלא מה זה יכול להיות מקסימום מעבד אוכלים היינו משום ד בשבת גמרינן ממלאכת המשכן ובעינן תולדות ההו הנודע ביהודה קובע שבשבת לא יכול להיות מצב שאני אעבור על איסו בישול על ידי מליחה כיוון ששם מלאכת המשכן מלמדת אותנו שצריך שיהיה דווקא פעולה באור ואפילו בחמה מותר בשבת רק בתולדות חמה גזרינן תולדות וא כי מבואה מסכת שבת דף לט וכן בשר וחלב אין במלי איסור בישול אדם יקח בשר וחלב ביחד ימלך אותה לא יודע אני אומר אפילו נגיד 24 שעות שיהיה כבוש יעבור על איסו בישול בס החלב לא בישול באופן הפשוט צריך להיות אומר הנוד ב יהודה על ידי הוא כן היינו דדרך בישול השרה תורה ומליחה איין דרך העולם לאכול ולי בישול ומבושל בחמי תבריה יוכיח דן עניין בשר בחלב ובי אשתה ולכן פסק הרמבם פרק מלכות מלכות אסורות על החוו שאסור ואין לוקים עליו אז הנודע ביהודה קובע מסמרות שאני ניו דעתי המסירות האלה לא כל כך ברורות הוא אומר צריך לראות מה דרך בני אדם בהתחלה הוא כתב שכל העניין של מליכה לא יכול להיות בשבת אדם שמלך דברים לא יכול להיות שיבור על איסו בישול כי זה לא היה ממלאכת המשכן במשכן היה רק הוא אוא אודת הוא מצוין אחרי זה הוא כותב שלא יכול להיות גם מש איסורים מליכה שנעבור מדין בישול למה דרך בישול עשרה תורה ומליחה אין דרך העולם לאכול ולבישול אז מה מה מה הוא קובע הוא קובע דין דרך העולם דווקא בבשר וחלב אבל בשבת זה מלאכות המשכן או שהוא קובע באופן כללי אומר הנודע ביהודה אתה רוצה לדעת מה זה מה זה נקרא בישול בישול זה רק הוא בלבד הי העולם נוהג גם דרכי בישול אחרות לא מעניין אותי זה לא נקרא ד בישול הוא סותר את עצמו לניו תי קצת מניוב והוא כותב ולכן כתב הרמבם בלחות מצות אסורות שאסור ואין קים עליו זה לחמי טבריה ולעניין פסח אמרו לאל שמבושל בחמי טבריה חייב עליו משום כי אם צלי אש ולכן אילו דברי רבותינו חקרי ל בעלי התוספות שפשוט להם להתיר המליחה בגדי של פסח הייתי מסתפק מאוד בזה הנודע ביהודה אומר יכול להיות שאין החינמי יש גדר של מליחה שהרי אני אומר שמח הרי הוא כמבושל הרי הוא צלי ולכן יכול להיות שבקו בן פסח אין עתר לעשות לו פעולה של מליחה על הקורבן לפני שאתה צול אותו בשבת אין לי בעיה אמרנו זה לא כמו מלאכת המשכן בשר וחלב זה אין דרך בישול וכאן לכאורה זינוי סתירה בדברי הנוד יהודה בקורבן פסח הוא אומר כיוון שאני יודע שבאופן כללי מליח הרי הוא צח צלי אם כן שייך בו צלי מחמת דבר אחה ולכן הנודע ביהודה רוצה להגיד שבקרן פסח יש החיתים צ לאסור למלוח אותו קודם לפני שאתה עושה לו פעולת מליחה מה שאצלנו בד יהודה אם אני מסכם יש לנו פה שלוש דינים דין קורבן פסח דין שבת ודין ששייך בשר וחלב הוא רוצה להגיד לכאורה שכל דבר כל דין זה דבר אחר לגמרי כל הגדרת מליכה בכל דין דינים זה משהו אחר כלר פסח שייך לעניין שזה נחשב מליח אר כותח קצלי ולכן יש לך בעיה לצות את זה אחרי כן שבת משכן ו והדבר השלישי בשר בחלם אין דרך העולם לבשל באופן הזה זה מה שאומר הנודע ביהודה יוצא לפי הנודע ביהודה אבל שבשבת ודאי הוא סובר שלא נחשב דרך של בישול על ידי מליכה וזה שוב פעם זה לא דברי הרן ברן הוכחנו שיש חיתים זה שעל ידי מניחה גם יחשב כבישול מדאורייתא לכל דבר ועניין אז תרן אנחנו צריכים להסביר עכשיו לא רק תרן אנחנו צריכים להסביר יש משנ למלך שהוא הולך יו דעתי בעקבות הרן וגם אותו אני צריך להסביר לגבי דין שבת יש ברמבם בהלכות שבת מקור חמש לפניכן כך המפשיט מן האור כדי לעשות כמ חיב וכן המעבד מן האור כדי לעשות כמ חיו אחד המעבד ואחד המולך שהמכה מן עיבוד הי ואין איבוד באוכלים מצויין כן המוחק וכולי אומר המשנה למלך ע מה ש הרמבם כותב אחד המאבד ואחד המולך דברי רבנו מבוארים בגמרא פרק כלל גדול ודע ובפרק הקומץ רבא דרש בברייתא תקריב מלך אפילו בשבת בא פה המיש למלך ושואל פה שאלה עצומה אומר המיש מלך לכאורה מה שמה מדברי הרמבם שמי שעושה פעולה של מליחה בשבת זה דין דין איבוד ואין איבוד באוכלים לא קרה שום דבר אומר המי שמלך אם הרמבם צודק למה מופיע בגמרא בקומץ בגמרא מלכות כתוב בפסוק תקריב מלך הבאתי פה את הפסוק שמה המדרש אומר מקור שמנה התורה מביא את זה תקריב מלח על קורבנות תקריב מכל מקום אפילו בשבת אז הגמרא דורשת שמותר לשים על הקורבן מלח בשבת תקריב אפילו בשבת שואל המשנה למלך לא מצליח להבין אם אין שום בעיה למלוח בשבת מקסימום זה יכול להיות איסור דרבנן משום מאבד אוכלים למה התורה צריכה באופן מיוחד להתיר לי לשים מלח על גבי הקורבן אין בעיה תורה צריכה להגיד לי זה ריבוי תקריב מלח אפילו בשבת תראו את המשל מלך וכשלי דלמה אצטריך קרא וללא ליקה איסור תורה במליחות בשר דק מלן ד אין עיבוד באוכלין אז המשל מלך הזה נשאר בצריך יון הוא מביא כאן איזה תירוץ של החכם המצויין רבי יעקב פרנדי מביא שמה איזה תירוץ מנסים לתרץ שאולי מדובר במצב שלוקחים את כל הקורבן כולו ש כל הקורבן אולי היה איזה איסור אבל למישה המשנה למלך נשאר בצריך יון מה צריך להביא דין מיוחד להתיר לך מליחת בשר הרי ממילא אין מניחה בשבת מקסימום עיבוד אוכלים איבוד אוכלים זה דאורייתא המנחת חינוך מביא את המשנה למלך הזה ומנסה לתרץ אותו ואני חייב להגיד לכם שזה תירוץ לניו דעתי נראה קצת לא יודע איך להגיד את המינים הזוי מה שאומר המיש מלך חינוך לא נמצא לפניכם המנחת חינוך אי אין מנחת חינוך בק השוט אז לא יכולתי להוריד אותו אז אני אגיד לכם אותו בעל פה המלחת חינוך כותב ככה כותב שער המלך מנסה לפלפל בדברי הרן תכף נראה את השר המלך והוא כותב חידוש לכאורה אפשר לומר ד מלך משרפות המים שהוא מן החמה זה מ מלך שחופרים מן הקרקע בוודאי לאו תולדות האור אומר פה המלכת חינוך זה חלק בין שני סוגי מלכים יש סוג מלח שמופיע שמגיע מהחמה מייבשים אותו בשמש או שמוציאים אותו מהאדמה זה סוג מלח שלא שייך בו גדר של בישול נקודה אבל אם אני לוקח מלח שמבשלים את המים ונעשה מלח דקודם הבישול אינו מלוח כמו אחר הבישול אב תולדות הוא כי מבשלים בהוא אומר פה המלכת חינוך חידוש נפלה ב אומר מכת חינוך אם אתה לוקח מלח ואתה עושה לו פעולה של בישול במלח ואחרי זה משתמש באותו מלח לדברים אחרים כדי למלוח אותם כדי להשרות את המלח מי שישרה באותו מלח הוא משרה בתולדות ה הוא אתם שומים ש אומר מה תמו הרבה יותר אני קורא עוד פעם החים חזל לא יודע מאיפה הוא אומר ככה אומר אם לקחת מלח שמשלים המים ונעשה מלח קודם הבישול אינו מלוח כמו אחר הבישול א תולדות האור כי מבשלים בור אפשר דשייך בו בישול וצריך יון עניין שבת במלך שלנו שבשים בור אפשר ייך בישול או אומר המנחת חינוך לפי זה יוצא שכל המ שלנו ושלים אותו לפני כן באור המלח שאנחנו משתמשים כל פעם שתשים מלח אני מדגיש המלח כבר קר כן אם המלח עוד היה חם מתולדות ההוא היית מבין אולי איזשהו איכ תמצא במלחת חינוך הוא מדבר על מצב שביום שלישי רביעי מלכו את המלח בשלות המלח באור שבת אתה לוקח את המלח הוא קר לגמרי שם אותו על גבי המאכל מלכת את המאכל עברת על תולדות ההור דהיינו בישול מדאורייתא בשבת ועל פי זה אומר המלכת חינוך אפשר לתרץ למיש למלך למה התורה היייתה צריכה למהט להגיד לנו שכל כל מלכה תקריב מלח אפילו בשבת לא סתם מלח בעלמה מלח כזה שבו היה פעולה של מישהו בתודות ההוא התורה צריכה להתיר לך להשתמש בו בשבת למעל קורבן בלבד אבל אם זה לא קורבן איסור בישו מדאורייתא מדין תולדות ההו כן ש ח מה אבל אנחנו רוצים למצוא אמצי כדי להסביר את הפסוק אין החי יכול להיות שזה גם יהיה תולדות חמה לאלא על זה לא נתווכח אנחנו צריכים הסבר שמשני מלך שואל למה התורה צריכה להתיר לנו את הדבר הזה לכאורה אז מקסימום בוד אוכלים התירוץ הוא יש חטצ שזה איסור דאורייתא אם לפניך היה בודו אם זה לא שהיה מלחת חינוך היה אומר דבר כזה הייתי חושב שאיזה תלמיד טועה כתב איזה דבר כזה באחד הישיבות אי אפשר אי אפשר להסביר מה מה אומר פה המלחת חינוך יוצא לפי זה אני רצי להרחיב את הח ש כל דבר שלפני כן היה בבאור לא יודע לא חייב דווקא מלח למה דווקא מלח יכול להיות גם סוכר יכול להיות גם פלפל יכול להיות גם גם קמון לא משנה כל התבלינים למיניהם שאי פעם עברו תהליך של בישול אם תשתמש בהם אחרי זה בשבת הרי שאתה עובר על דין מבשל מדאורייתא מדין תולדות ההו מה דעתכם אה רק במלך הוא אומר מה מרק דבר כמו שיש מרק מר אז אם אתה מדבר רגע רג אתה אומר הגדרה אחרת אתה אומ עכשיו לא מנתי תולדות אור אולא תולדות הוא פעולת הריכוך עכשיו כרגע צמה שאתם אומרים כרגע המלח כרגע הוא חם באיזשהי צורה קר לגמרי אז בר איזה תהליך אז מה אם הוא מה זה מה מה מה אותו ל הפך אותו למלך בשול זמ תגיד מה שאתה רוצה עליו הפך אותו לא יודע מה הרים אותו רומם אותו הפך אותו הכל עכשיו כרגע רב יש ל איזה מקור חום עצמאי אין כלום מה אתם וצים סתם היה דבר היה פעולה אתם מזה דבר הזוי זה אז רגע לפי דבריכם עכשיו הסוכה לוקח תוים ועושה מהמהם עכשיו גורם להם להות ש זמים מה למה הסוקר לפני כן בושל סוקר בושל שמת עכשיו סוכר ב בתוך התה והוא הפך את מצבו וגרם לת להיות מתוק יותר אזמה תגיד לי שיש ב בישול אבל המלח לא השתנה על ידי בישול היש שכי המלח זה מרל אפש אם אתה אומר אם אתה אומר לי בלי שום קש א דבר מליח כ רותח כזה ההגדרה אין לי בעיה ומ זה מה שאמר דב יהודה דב יהודה אמר אני סובר לגבי י דין פסחים שמלי כ רותח ואז יכול להיות שנשב כ צלי זה בסדר גמור זה מודק ר בהלכה אבל אל תגיד לי עכשיו שהפעולה של מלך בשבת בגלל מה שהיה קודם אתה יכול להגיד לי זה תכונת המלח המלח כמו שאמר לפני כן הוא רוצה להגיד שזה משנה לי אני גם חשבתי להגיד אולי מתכוון כמו הרמבם שזה עובר בתהליך של רך קשה קשה רך מרכז זה נכנס למחלוקת הראשונים רשי ורמבם אבל אם אתה רוצה להגיד לי שכל הוורד שלו שאני צריך למד אותו כי לפני כן הוא עבר תהליך של תולדות ההוא זה נראה לי הזוי זה נראה מובק למה ההוא הכשיר אותו להיות פש ההוא מכשיר הרבה דברים כל מה שהכשיר ההוא עכשיו בשבת מקבל דין של תולדות ההוא שמח מה ותש ואם אני אקח אותו עכשיו אני אעשה בו אני אשה לפעולה של בישול אתה יודע כמה דברים כאלה בשבת אתה לוקח אותם בשבת ושם אותם ואתה לכאורה על דין ושל כי זה היה פעם בתולדות ההוא זה בלה תולדות ההוא זה בלוע בתולדות ההוא ולאחר מכן זה פולט אור לא יודע א תולדות אור אחרי חודשיים אחרי חודשיים זהש אז מדין המלך או מ מדין התולדות הור שהיה בתוכו תכלי המדינה מלח אין בעיה אז מלח כמלח זה מה שאמפ אם אתה מדבר איתי על מלח מלח כמלח יש ל יש לו יכולת לות דברים לרכך להקשות הכל טוב יפה זה בגלל התולדות האור בגלל המלח זה שואל אותך ואם זה מלח בית אות הוך זה לא יכול לעשות אה הפעולה ות שוא חם בחמה הוא לא תולדות ר שהוא שהוא חם שהוא חם באשור כ הכוח שיש אבל הוא עוד חם אומר אבל שאם המלך נולד כל הצרות שלו הא על ידי אש בעצם יש בחום כול כוח ב אתה שומע מה ש מדברה מדבר איתי על תולדות חור בדרך כלל אתה מדבר איתי שכרגע הכוח של החום בלוע בתוכו מכוח זה אני גם עכשיו מבשל אבל אם הזה תהליך כימי לפני כן שהיה [מוזיקה] בוזה עכשיו אתה מחדש חידושים חדשים ונפלאים בסדר גמור מי אמר שתולות חמה חכל רס לנו א שמות שום דבר כל דבר שבסדר הגדרות חדשות משבת רמתגן מגדירים דברים חדשים זה כח האש שפועל עכשיו ע דבר ה זה פוש זאת אומרת ש בוא בוא נלך איתך הלאלה זאת אומרת שלפי דבריך כל דבר שיהיה פה כוח האש שפעל פה איזשהי פעולה אם אחרי זה תעשה בו עוד פעולה אתה רת לתודות ההוא מ אך ורק על ידי האש זה מה ש אומר אם הוא נוצח אם ההיווצרות שלו בזה ש איך הוא יכול למנוח עכשיו בגל שהפך זה ה כדם היה מים לא מלוחים אז אדם לקח מים הצרות שלו הייתה זה שהוא יכול לשות את פעולת הבישול לפעול משהו זה מה זה רגע מהזה מה זה לפעול רגע רק שניה מה זה לפעול משהו זה לעשות רך קשה כשה רך אה אז מה מה זה לפעול משהו מהזה מה זה הגדרה ש לפעול משהו מה אני פועל עם אותו עם אותו מלח אבל זה מה אני עושה איתו אז תגדיר לי מה אני עושה כי אני יכול לעשות דברים אחרים שגם היו בתולדות האור הם פועלים פעולה כזאת א אחרת מה זה מה שהר אמ שמלח מבשל איך זה מבשל הוא אומר כבשו אותו אני הבתי כבשו אותו כמו שנודע הבין לג לגבי פסח ש המלח עושה פעולה מליח הרי הוא רותח ז אומר אני שהמלח עושה פעולות מהפכניות בתוככי האוכל אוקי זה הבוד מלח המקור שלו מקור של הוא אז עכשיו שהוא גם עושה את הפעולה הזא שח ח אבל המקור שלו זה משאלה שו לא תולדות הור אלא תולדות חמה מותח ד שבשבת צריך תולדות חמה וזה תולדות הור וזה תולדות חמה אומר מחת חינוך יש מצ ש לא הוא לא ב הוא לא הוא הוא בא להסביר הוא בא להסביר את הרן הוא לא בא להסביר את החיל שאתה אומר הוא אומר הוא הביא את הרן ואחרי זה הוא אומר אז הוא אומר לכאורה דך משו ד הו בענן מביד את שער המלך המלך ת אני הגע בשער המלך ד אבל פי חדש אבל הכל על דברי הרן רבנו אורי פי חדש מה פ חדש אמר מוו תולד הת חיך זה תולד ה זאת אומרת שתולות ההוא לפי המלחת חינוך יכול להיות מצב שבו כמו שאתה אמרת פעלתי פעולה קודם על ידי האור עכשיו אני מוסיף את מה שאמרו פה החברה ם יצרו פעולה שיכול לעשות פעולה זא של בישול זה אף על פי שדבר כר זה נחשב כרגע כ לא מתחיל בכלל טוב אבל אני שומע מה שאתם אומרים אישית זה נראה סליחה שאני אומ פם נראה לי לחלוטין להגיד דבר שנפעל פעולה קודם כי עד היום עד לרגע זה כל מי שתפס מה זה נקרא תולדות ההור הפשט הפשוט של תולדות ההור הכוונה שהיה דבר שקיבל חום מכוח ההור על קבב הלכתי ועשיתי פעולה נוספת זה נקרא תודות ההור אבל דבר שבלה בתוכו כוחות יצירתיים כמו שאתם מצערים אשה ומכוח זה אני הולך אחרי זה עושה פעולות החניות נקו לי זה נראה דבר לא יודע אולי גיד עזו חידוש גדול מאוד אולי יותר מדי דוש שיש נראה לי דבר שהוא תמוה מאוד אוקיי בכל אופן אני רוצה להמשיך הלאה למה להגיד שפן זה בכלל אוכל זה לאוכלים יש ל שם שלו זה זה בשר זה לא זה לא פלסטיק בשר גם הבהמה שמים אות למה זה בשר זהזה אי אפשר להוציא את זה מכלל לא נראה לי שאפשר להוציא את זה מכלל אוכלים זה נראה לי באופן פשוט אבל כותב פה לא אז הוא אומר בשביל זה צריך איזה יתר מיוחד כ הרב כקורבן שלא אוכלים אותה אזה יש בעניין ש של מעבד כי זה לא רק איבוד ולא ולא זה מה ש רוצה להגיד שיש רק איבוד ולא גדר של בישול אבל אן החינמי יכל להיות גם גדר של בישול טוב א אני שומע מה שאתה אומר ואז מהז פסוק ב למה את מה את העיבוד לא צריך העיבוד הוא מדרבנן לא בקורבן בגלל שזה בקורבן אםפ בריך אם אם זה לא זה לא הכל מצח את הפסוק זה מה שהרב זיד שואל אז ממילא את דרכו ש דוט טוב רבס יש בשער המלך הוא כותב הוא מביא לנסות נסה להביא ראייה לדברי הרן בסוגייה בפרק הקומץ אני ברשותכם נעבור לסוף דבריו תהפכו את הדף בקטע השני בשורה ה רביעית תחילת השורה חמישית יותר מדויק אומר ככה אם כלי שניי ב משום בךר אף עגב תולדות אשו אפילו אחי פטור אבל אסור מי דו מידב ש בחמץ אלא אתם עניין חיוב וד כמר דין בו משום מעבד לחיוב עליו דם טרו בו משום מאבד אבל שלא יהיה בו משום בישול זו לא שמענו דולו יש משום בישול גמור אלא מדאורייתא אפל גב מבשל גמור הוא אפילו אחי פטור משום דבית תולדות אש וזה מדוקדק בלשונו שכתב אבל שלא יהיה בו משום בישול ולא כתב מלשון הזה אבל לא שיהיה חייב משום מבשל אם יתרו בו משהו מבשל בא פה עכשיו השער המלך ואומר אם אנחנו דיקנוף וככה בשל זה אנחנו צריכים להסביר את דברי הרן וולי על פי זה גם הי צריכים לתרץ את המי של מלך אז אומר השר המלך לא מי שמדייק בדברי הרן לא מדייק נכון הרן דיבר על התראה על מעבד הרן לא דיבר על התראה במבשר תבאו את הלשון של הרן מי ש מי שיכול להפוך את הדף ירא את הש של הרן הרן אמר ולא הבינותי ששם כלל גדול לא אמרו לך שאין בו משום מעבד ואם תרו בו משום מעבד פטור אבל שלא יהיה בו משום בישו לא למדנו אומר השר המלך לא כתוב תוב ברען אבל שלא יהיה בו משום שיהיה חייב משום בישול לא למדנו את המילה חייב על בישול הרן לא כתב אם הרן לא כתב זאת אומרת שהרן אין החינמי אין לו גדר של מליכה שיהיה בו גדר של בישול הוא רק צה להגיד לגבי מעבד יש התראה או אין התראה אבל אבל לגבי בישול גם הרן יודע שלא יהיה חיוב רק שניה אח גמ את השער המלך שנייה אחת תרו עוד פ אומר השר המלך וזה מדוגדג בלשונו בלשונו של הרן מה הוא כתב שמה אבל שלא יהיה בו משום בישול ולא כתב מלשון הזה משום מבשל אבל שלא יהיה חייב משום מבשל אם יתרו בו משום מבשל משמר שאף הוזל זאת אומרת הרן אזין הוא מודה ד אינו חייב משום מבשל משום דלב תולדות האש הוא כמו שכתבנו אומר השער המלך ברור לי שאם זה לא תולדות האש אין בו גדר של בישול ולכן מה שכ כתב הרן הוא רק יצה לשלול את דין המעבד אבל לא להגיד שהוא חייב משום מבשל ולכן מדויק מאוד דבר הרן שאין שמה לשון חיוב על גדר המבשל וממילא יוצא שהרן לא חולק על שאר הראשונים שיכול להיות חתמצ שמי שמולך בשבת יהיה חייב מדאורייתא מדים מבשל כן ללמה הר כותב מבשל לא כמו שזה לא מבש לא מאבד הרם כותב א כן אבל הוא לא כב אבל שלא יהיה במישור מש ש אבל רגע אבל שלא יהיה ב משום בישול לא למדנו כמה שאומר הרן אפשר להבין בשני אופנים אפשר להבין כמו שאנחנו הבנו באופן פשוט ככ גם הכת חינוך הבין שהשטיח משובש גם זה אפשרות אחת ול זה שנו את כל הדיון אבל שר המלך אומר לא חייב להבין את זה ככה אפשר להגיד שאין בו מאבד אבל גם יכול להיות שבייש מדאורייתא אישו רבון לא כתוב אבל שלא יהיה ב חייב משום בישול לא אמרנו זה לא כתוב אם היה כתוב ת רבון מה יש ק יכול ות איסור דרבנו מלבד אז ד גשו הות עכשיו כי אני לא אז הוא אומר ב הדיון לגבי התראה עובד לגבי איבוד ככה הוא רוצה להגיד לא איבוד איבוד לא שייך שיהיה אפילו אומר אבל בבישול יש חיתים זה להבין שאולי יהיה בבש אני קורא את הלשון של שער המלך תראה א אני אומר לך מה הוא כותב הוא כותב עוד פעם הוא אומר הפגש גמור הוא אפילו אחי פתור משום דבית תולדות אש וזה מדוקדק משנ אבל שלא יהיה משום בישול ולא כתב בלשון הזה אבל שלא יהיה חייב מישהו מבשל אם תרו בו מישהו מבשל ממה שמע ז אומרת אם היה מצב שהוא כותב לשון התראה וחיוב הרן הייתי מבין שאן החינמי כמו שאנחנו הבנו שמדובר בבישול מדאורייתא אבל עכשיו שהוא זל הזיל ומודד ינו חיה משום מבשם משום דלב תולדות האש הוא כמו שכתבנו לא כתב לשון חיוב אין פה התראה שני הדברים האלה ביחד אומר השר המלך מוכיחים לי שהרן לא חורג משאר הראשונים וסובר שדין מליח זה רק איסור דרבנים מלבד כך בכל אפן למד השער המלך אני מסכים איתך שהדבר לא מדויק בדברי הרן אז מה המ לרב ה אמר שאולי גם תוסיף איסור מבשל לא מדאורייתא מ דרבון רבי סי שבין לא נכון אני לא מבין אתרן כמו שאשר המלך בפשטות הרן אומר כמוכם הוא רוצה לשלול דין מאבד ולחייב דין מבש בשבת במח אין החינמי טוב מה הוא עושה [מוזיקה] עמה אין לו אין לו אין לו תירוץ אין הוא מנסה לתרץ את דבריו בהתחלה הוא מביא אותו תראה אם אתה רואה שבתחילת דבריו הוא מביא את מה שהוא רן אבל הוא נשאר אין החינמי דברו הוא נשאר גם בצריך חיון התקריב מלח הזה הוא באמת תמו איך נסביר את התקריב מלח עכשיו אנשה להסביר איזשהו מהלך ואולי זה זה המהלך שהסביר גם את השאלה של המשנה למלך וגם את דברי הרן אולי יש פה איזה אור חדש בענייני בישול בשבת יש רמבם רמבם ידוע במקור 10 לפניכם הרמבם כותב מערב אדם מים ומלח בושמן טובל בו פטו או ננו לתוך התבשיל והוא שיעשה מעט אבל הרבה אסור מפני שנראה כי עושה מלאכ ממלאכת התבשיל וכן לא יעשה ממלח אזין והם שני שלישי מלח ושליש מים מפני שנראה כעושה מוריס עכשיו הדבר הבא הוא מותר למלוח ביצה אבל צנון וחוצה בזה אסור מפני שנראה ככובש כבשים בשבת והכובש אסור מפני שהוא כמבשל הוא מותר לטבל צנון לחיצ זה ממלח ואוכל הרמבם כותב באופן פשוט שמי שלוקח צנון ו כובש אותו בשבת הוא נחשב כגדר של הכובש אסור מפני שהוא כמבשל פשט דברי הרמבם אפשר להבין בשני אופנים בפני שהוא כמבשל הוא מבשל כפשוטו מי שמולך נחשב כמבשל אפשרות אחת איסור דאורייתא של דין בישו אפשר להבין את דברי הרן מה זה מה שבוים שבוים רבון הכל שבטים דרבון אופציה אחרת שבוים דרבנן וכל מה שמדבר פה הרמבם זה רק איסור דרבנן בלבד אלה שני האופציות שיש אופציה אחת כמו שאמרתי בהתחלה דין דאורייתא אופציה שנייה כמו שצועקים פה האופוזיציה שוטין זה הכל דרבון וזה נחשב רק כמבשל לא יותר מזה ונגמר העניין בסדר שני אופציות האופציה הראשונה אתם לא מקבלים אותה בכלל אין אין חיט צ הראשונה אין עוצ ראשונה אין דין כזה שהרם מדבר על איסור דאורייתא מה רק דיני שבון בת פרק ט הוא מדבר בדיור מצויין מצוין יפה מאוד חילוק חילוק נפלא וריש כוח בין פרק ט לפרק ת פה מדובר חבד שוטים אין חייתים צך ל ברמה בסדר שכובס בוא נמשיך נמשיך אני רק אחזק את דבריכם כדי שנבין שמ הרמבם מדבר רק על שבוים מלבד יש עיג לטל האיג לטל גם לא מופיע בפרוייקט השות א א אני אאלץ גם לקרוא אותו אנטל בתחילת דין אופה אז הוא כותב בהתחלה הוא מדבר על דין המבשל מה ההגדרה שלו לאחר מכן בגדר רופא בסעיף קטן סא הוא כותב על מה שכתוב הכובש כבשים אסור מפני שהוא כמבשל לפי כך אסור למנוח צנון מפני שנראה ככובש וכולי אומר הגל טל בסעיף קטן סא מפני שהוא כמבשל דין הכובש כבשים מופיע במ קטן דף יא שאסור לכבוש כבשים שאינו לצורך המועד מכלל למלאכי הי על כל פנים מדרבנן הטל קובע באופן פשוט שכל כבישת כבשים בשבת יש בזה מקסימום איסור דרבנן והוא כותב לפי זה אסור למלח צנון משום שנראה כובש כבשים כי הרמבם הלך על פי הגמרא מסכת מוא קטן דף יא אומ שמה מבואר שלגבי דין כל המועד אסור לכבוש זה איסור דרבנן זה בדיוק דברי הרמבם כמו שטוענים פה כולם על זה לכאורה יש יש ויכוח א אין ויכוח גלטל רוצה לעיין פה איזה עיון אומר הרי לכאורה דם ממשל ללחמה עצמו מותר כמו שכתבנו לא ואין איסור רק בתולדות חמה משום דמכל ואם כן בכובש דליו מחלף למה בכלל יסר ומה ש מבשל בחמה זה מותר לכתחילה הוא אומר למה אני צריך להגיד שכובש כבשים בשבת יהיה אסור מדרבנן כמו שהוכחתי למה שלא יהיה כמו חמה וכמו שחמה אנחנו איתנו כי לא כלף גם כובש כבשים לאת למחלף בקיצור האגלט רוצה להרחיק לכת ולהגיד שלא יהיה בכלל איסו רבון אפילו בכובש כבשים אומר הנטל וצריך לומר ד בישול בחמה שר תפי משום אין דרך בישול בכך כמו שפירש רשי אבל הכובש שדרך כבישה בכך אם דרך כבישה בכך וכיוון כבוש כמבושל אם כן דרך בישול בכך בדוק אומר פה אומר האגלט בכמה אין בכלל דרך כמו שביארנו ברשי ככה פתחנו את שהורינו אבל בכבשים זה דרך אז לכאורה הייתי אומר שיהיה פה איסור ומה לעשות אב ש כבוש לו נחשב כמבושל כוון סליחה בכיון כבוש נחשב כמבושל אם כן זה נחשב כדרך בישול אי לכך צריך לאסור את זה לפחות מדרבנן זה לשון הגלתה לפי זה צריך לומר דעד הכובש אין אסור מן התורה לא משום דלו ה בתולדות ההוא כמו שבשלו בחמי טבריה דעת המטה משום דל ה בדרך בישול חדר קוכן אבל הטעם וכובש לא חשוב מן התורה כמבושל כיוון שכבו כמבושל זה רק דרבנן בלבד ולא מן התורה אז אומר האג לטל ממנה באופן פשוט אני לא יכול להגיד לך שהאיסור יהיה פה איסור דאורייתא אף על פי שדרך לכבוש כבשי זה חידושו של האג לטל האג טל פה מה שקורה בסופו של דבר אם אני מסכם אותו הוא מסתבך במצב שזה נחשב כדרך אלא מה מן התורה אין כבוש כמבושל ממילא זה לא יכול להיות מוצר לגמרי כמו חמה זה יכל פחות יהיה איסור דרבון זה חידושו של האג לטל בסדר האג לטל ברור לכולם פשוט ברור והאג לטל ממשיך אחרי זה דברן שרוצה להביא הגנתן רוצה להביא ראייה מעירוב תבשילין שעירו תבשילין מי שכובש אז כתוב שמה מסכת בצד כבוש יוצא משום עירובי תבשילין מצויין עירובי תבשילין זה דרבון ממילא אנחנו אומרים מכאן יות דברי המגן אברהם שכ בין מליח לכבוש מליח אילא יוצא וכבוש כן יוצא ונראה לי שהרי החילוק זה מוכר מוסר בכבוד מפני שהוא כמבשל למלוח בצם מותר צנו אנו אסור משום שנראה כובש בקיצור אומר גלטל הכל מסתדר לי מצויין יש פה איסור דרבון כי זה משתייך גם לגבי דין עירוב תבשילין ומי שכובש יכול לצאת מדין עירוב תבשילין והכל ש וקיים אבל אני חושב ניו דעתי שהגל בתוך דבריו סותר את עצמו מיני ובי ואני אנסה להסביר למה ועל פי זה אני רוצה לחדש את את החידוש אז אני מדגיש שלטל ודאי היה פשוט לא ברור כשמש שכל כל האיסור יכול להיות רק מדי רבונו מלבד אף שהוא רצה לחדש שבכלל אפילו אין פה איסור בכלל כמו כמו חמה עצמה אפילו לא תולדות חמה בואו נראה עכשיו רביס את דברי הפליט ה פליטי מקור 12 כותב כך כן לכות תרומות אני עובר את זה מהירות פסק שכל ירקות כמות הנכבשים ירקות חולין מותרים חוץ מם שומים בצלים חסיד שהם חריפים כמו שכתוב בכסף משנה דין חריף בסדר שמה מינה ד בעלמה לא אמינן כבוש כבושה בול הוא בפרק ב מלכות שבת הלכה י כתם הרמבם הכובש בשבת אסור שור כמבשל ומ שמ שם שאסור מהתורה צר לי להגיד לכם אבל יש קריטי פליטי יותר נכון קריטי פליט ה פליטי כותב שהוא מבין ברמבם שהאיסור הוא איסור תורה הוריה אתה איתי כן ולכן יש מקום לומר דספייר לל הרמבם לחלק בין כבישה לכבישה בין ציר למים ול אנח פוסקים סביר לי בכל אופן כבוש מהתורה אומר פה הפליט בפשטות דברי הרמבם אם כל השלה שיש לכם שהרב לכור פרק כב עוסק בענייני בדיני בדיני שבות ולא באיסורי תורה ממש אין החינמי הוא מבין פשטות שזה איסור תורה כ הרם כותב שהקו ש הרי הוא כמבושל אולי אומר נעשה איזשהו חילוק בין כבישה במים לבין כבישה בציר אולי ציר זה דבר יותר חריף יותר קשה יותר לא יודע עושה פעולה יותר גדולה אמ אבל בכל אופן יש חיטים שיהיה כמבושל מן התורה וזה הפשט ברמבם בהלכות שנס לא די בכך שראיתי בפטי את זה מצאתי גם הוך השולחן ארוך השולחן מפורש ארוך השולחן מקור 13 כותב כך עוד כתב ספק כבוש זה רו השולחן יורד אסור מלבד בבשר עם חלב דזן לכול דתורה אסור רק בבישול ממש עד כלשונו מבואר מדברו דמ כבוש כבוש מן התורה וכן רא מכל הפוסקים וראיה מה שאמרו חזל על בשר וחלו חידושו תרכ יום בכל בשרי ואם איסור כבוש ומדרבנן איזה חידוש יש בזה אלא ודאי שהוא מן התורה אומר פה הערוך השולחן באופן ברור כבוש כמבושל איסורו מן התורה נקודה ולכן הייתי צריך באופן מיוחד להגיד לך שיש איסור שכבו ש מבושל שכבו שבושל בבשר וחלב זה איסור רק מדרבנן ולא מדאורייתא כהנחת היסוד של כבוש כמבושל דאורייתא בבשר וחלב אמרתי לך זה דין דרבון מצויין אם לא די בזה שהוא תופס ואוכל שכל כבוש שוא מבושל בכל התורה כולה זה איסור דאורייתא נמשיך עוד קצת אומנם אומר ה אומר הרוך השולחן ואף על גב מהרמבם פרק ה לא מש מכן דיני חשב שמה כל השוטים כל השוטים כל השוטים כתב שם גם דין כבישה בשבת ואם היה מן התורה היה לו לכתוב את זה בפרק ט בדיני בישול אז אומר הערוך השולחן אני כל מה שאני קובע לא מסתדר לפי ההבנה ברמבם אומנם מהרמבם אין רעיה למה שהרי יש אצלו ספק בכל עניין זה מה ראוי לכבישה ומה אינו ראוי לכבישה כמו שביארנו בתחילת סימן זה ועוד גם שם יש לומר שהוא מן התורה כמו שכתבנו בדיני שבוט משום דשם מירה בעניין אחר בדין מליחת צנון וכתב שזה ו ככובש וכבוש כמושל ומליחה צנום בשבת ודאי אינו אלא דרבנן אבל כבוש בעצמו יש לו משהו מן התורה אומר פה דיוק נמרץ ארוך השולחן מה שהרב כותב בפרק כב באמת שאתם אתם הורתם על זה לכאורה מדבר בשבטים כי שמה הוא הדגיש צנון צנון צנון יכול להיות שבשב יהיה לו איסור רק דרבנן בלבד אבל שאר דיני כבוש כמבושל אפילו בשבס קודש אין החינמי זה יהיה דאורייתא נכון א כבו שבעצמו ישלו מ שמן התורה וראיתי מי שהסתפק בכבישה בחומץ וציר אם זה מן התורה או דרבנן לא ידעתי מקום הספק בוודאי הוא גם כן מן התורה לפי מה שתפסו הפוסקים זה בכל דבר שיה כבישה רק יש תומ מן התורה צריך שיתר משיעור עד שיעשה כבוש בסדר ויש כתב כבוש שנו מפליט מבלי א לא משן ממש זה שמרו כבוש כמבושל הוא לעניין פליטה ו בליה וש שתחשב בזה לכאורה משמע כמבושל ממש הו השולחן בקיצור בסופו של דבר רביס באופן ודאי קובע שכל כבוש כמושל בכל התורה כולה זה איסור דאורייתא יש לך רק דין מיוחד בבשר וחלב שמה הת צריך לחדש את החידוש כדי להוציא את זה מכלל כל התורה כולה והדיוק אם ברמבם שטוען שלכאורה זה דרבון בגלל השבוי הוא מדגיש צנון שאר רק ברשותך רק רגע ז לעניינינו אם אני מולח את שאר הדברים האחרים בשבת זה לא יגרם מכל כבוש שמושל אחר ויש החתים שיעבור על איסור דאורייתא באותו צורה של מליחה אם נכחו בהתאם לזאת עוד שנייה יוצא לנו דבר נפלא אם שאלנו על הרן בתחילת שיעורי איך הרן סובל שיש חי תמצ להבין שבשבת יש גדר של בישול די מליח מצויין כרן תפס כדעת הרמבם באופן פשוט שרוב הדינים בתורה של כבוש כמבושל האיסור הוא איסור דאורייתא נקודה הרמבן ועוד אחרים חולקים על זה אבל יש תפיסה בראשון שקבעו ששם כמבושל לכל דבר ועניין בטח לגבי שבת אם זה כך יוצא גם עכשיו מצוין מה שא מה שאל המיש למלך למה צריך פס פסוק מיוחד להכיר לך שבקרן אפשר להתיר מליכה הרי לכאורה הרי זה איסור דרבנן בלבד עכשיו יוצא מצויין כנראה שאנחנו מכאן מוכיחים שיש כבוש כמושל מדאורייתא לפחות חתמצ הפשוטה שיש ואם זה כך צריך פסוק מיוחד להתיר לך מלכת קורבן אחרת זה יהיה עשו כך נראה באופן פשוט אני מתרץ ככה את המי שלל מלך אני אני מסביר ככה את את הרן בעבודה זרה והכל שריר ובריר וקיה רוצה להגיד שליחה אסורה משום קידוש לא בושים שונים שניהם אסורים שניהם יו אסורים אבל אבל ושניהם אבל שניהם יהיה איסורים דוריתה זה מה שני רוצה לחדש בסדר לא לא בסדר נגיד שכבו שמושב יש לך מלי כ רותח אבל בסוף הגעתי להגדרה שזה לא חייב להיות רבון כל גם דוריתה כל דבר ככה מבואר מד מדברי ה לפי הולחן למה הרמבם לג פרק ט שלא צון גםב בכל יוצא בו בכל כיוצא בו בצנונית לא יודע מה בכל רבי לא יודע זה זה הקצ בו זה הקצ בוצ מה מה אתה אומר יושב מה אתה אומר באופן כללי דרבנן דאורייתא אבל זה השאלה פה כן אוריה מה ו שות כ רק רביעי סקים מלך שרשו שם מלח ת כב כ הד המפסקים מב לא הוא לא תודות הוא ואין בהם ס בו אלא ר זרה השם הוא יעשה שמלח לאש מי שמתמיד במלך אורז ומלח דבר לא נקרא וא לא זה התמנה זה דין אחר לא בול שני דברים אני אומר לך אני מחלק תמיד בין התמנה לבין בישול תמיד צריך לחלק בין התמנה לבין [מוזיקה] בישול ודבר הנוסף מה שאומר לך מושה אם יש לך בעיה אז תגיד אתזה בשני שניות לא ז ל הפחד של של הגדיר הגדרה רוך השולחן ידע ממנו משומן נכון בסדר אבל אבל אל תביא לי ראיה אני מסביר לך עוד פעם אל תביא לי ראייה בתמנע בדבר המוסיף אבל יכול להיות שאנחנו גזרנו באופן כזה או אחר אבל זה לא זה עוד לא הגדרה של אני רוצה הגדרות של בישול הגדרת של בישול בפשטות ברמבם משהו לכאורה זה דאורייתא ככה לכאורה משהו תשמעו זה אם הייתי אומר בודד את זה מילים יכול להיות שהייתם יכול אבל ארוך השולחן מפורש הקריטי גם למד כ הליטי למד כ בדיר הרמבם מה שמ לא יוד שזה ככה נראה פשוט ומיוחד שאפשר להגיד שהרם מסמך על הרן שאמרנו אז הכל הכל נראה מצויין עכשיו אני רוצה להגיד על פי זה עוד נקודה אחת בזה נסיים את את השיעור בשולחן ערוך כתוב כך אסור למלוח חתיכות צנון ארבע וחמש ביחד מפני שנראה ככובש כבשים והכובש אסור מפני שהוא כמבשל אלא מטבל כל אחד לבדה ואכלה אבל ביצים מותר למונח זה דומ יד הרמבם אומר התז מפני שהוא כובש כבשים רשי לא נתן טעם זה אלא שעל ידי המניחה תקש ואו תיקון ותם זה הוא מהרמבם קודם כל התז עושה חילוק ברור בין הרשי לבין הרמבם הרשי אומר שהוא מתקן אוכלים לרש אין פה בכלל גדר של מבשל זה מה שאומר פה אתז הרמבם הוא הכניס את ההגדרה הזאת שכובש כשל ואז אני ושב ולך לפי דבר השולחן ואם הרמבם טרח את זה זאת אומרת שהרם רוצה להגיד שיש פה איסור דוריתה כי אם הרמבם רוצה להגיד שיש רק איסור דרבנן בלבד הוא היה לוקט את שיטת רשי הוא היה אומר גם מפני שיש פה קשים ובי תקון חלים מצוין באמת התפיסה הפשוטה שמי שמאבד מי ששם מלח הוא מאבד אוכלים מאבד אוכלים זה איסור דרבנן כי הוא רק מתקן אוכלים ולא יותר מזה אבל זה מכל מקום אסור מדרבנן המשנה בורי אומר שחייבים לומר שההבנה ברמבם דיינו גם בשולחן ערוך אין פה איסור דאורייתא למה אין איסור דאורייתא כי אין פה תולדת האור אם אין תולדות האור זה יכול להיות רק איסור דרבנים לא איסור דאורייתא אבל אפשר גם לתפוס לניו דעתי אך תמס אחרת לגמרי תפיסה אחרת לגמרי וזה בדיוק ממה שאמר האג לתל אני מסיק הפוך ממה שהשיק המשנה ברורה ולמה הרי אנחנו ניסינו להוכיח שיש פה גדר שכובש כבשים או מליח כ רותח נחשב כאיסור דאורייתא גם לפי דעת הרמבם כמו שאמר הפליט כמו שאמר הערוך השולחן ודברי המשנה ברורה הם טובים רק מי שלומד שהגדרת בישול יכולה להיות או באור או בתולדות אבל יש החיתים צ לתפוס את כל המהלך בצורה אחרת לגמרי לא קשור בכלל לאור ולדות האור דרך או לא דרך אם זה יכול להיות לחתים זה של דרך של בישול אגם שאין פה אור או תולדות האור זה יכול להיות גם איסור דאורייתא של מבשל הראייה הכי טובה אני חושב המיקרוגל שדיברנו עליו שמה כל כל העניין של הדרך למה רשי רשי שדיבר על חמה שאין דרך לבשל בה נכון שרשי כאן יהיה לנו קצת בעיה איתו כי הוא הוא מדבר פה על על איבוד אוכלים אבל אם ניקח את ההגדרה הזאת של דרך בדרך גם בלי תולדות האור יכול להיות איסור בישול דאורייתא ואני רוצה להביא הוכרחה לדבריי מדברי הג נטל בעצמו האיג נטל למי הוא דעתי מסתבך עם עצמו חבל שאין לכם את זה מול העיניים הרי מה הוא כתב ה הג נטל נטל אמר שיש לי הוחכה מפורשת מהגמרא מסכת מועד קטן בדף יא שמה שמבואר לעדיה שכבש זה רק איסור דרבנן בלבד למה אומר האג לטל כי שמה אנחנו עושים את זה בכל המוען אבל אחרי זה הוא תראו את הלשון שלו כותב ויש לעיין דעל מבשל בחמה עצמו מותר אז אולי גם נתיר פה את את כבישת נשים למה כי הוא טוען שאם זה לא דרך אז בכלל לא איך תמצא לאסור ואפילו איסור דרבנן לא יהיה מה הוא עונה בעצמו הגנ טל אומר הגנ טל ואם כן כובש זהלא מכף למה יסור ומה שאתה מבשל בחמה דמותה לכתחילה צריך לומר ד בישול בחמה שרי טפי משום דין דרך בישול בכך שפירש רשי לכן חמה מותר מותר לגמרי אבל תראו את הלשון שלו עכשיו אני לא יודע איך הוא מסביר את דבריו שלו הוא אומר חמה לא דרך אבל הכובש שדרך כבישה בכך אם בכובש זה דרך כבישה בכך לא יכול להיות לפי הקריטריון הזה של דרך איסור דאורייתא אני ממשיך את ברב של העג לטל אומר האג לטל הוא כמו ש רשי אבל הש וכיוון כבוש כמבושל אם כן דרך בישול בכ נו עכשיו לפי דבריו אם דרך בישול בכך למי ש שנטל יכול לראות את זה בפנים בסעיף קטן סא אז אם דרך בישול בכך זאת אומרת שצריך להיות איסור מאיפה דאורייתא אלא מה תגיד לי עכשיו עכשיו תגיד לי מה כ כמו הבישה ורה שכדי שיהיה איסור דורה צריך שיהיה תולדות ההור לא חייב אפשר גם לתפוס תפיסה אחרת לגמרי בלי קשר לאור ותולדות ההו די בכך אם זה יהיה דרך או לא דרך שיש בזה גם איסור דאורייתא ואני אני אני בשוך נתן מה אתה אומר נתן לא זה פשוט אבל רגע אבל אבל למה אתה אומ לי שדרך יהיה לך רק איסור רבונו אם אתה מסביר את ההגדרה של רשי הרי הוא מביא את הרשי ולפי ההגדרה של רשי בדרך יכול להיות אפילו מה איסור דת אוריתה בלי קשר לתולדות ה חמה חמה למה אני אומר שהיא מותרת כי זה לא דרך עכשיו תגיד לי עכשיו אם היה דרך בכמה זה תולדות ההוא תענה לישכוח זאת אומרת שלפי הכיון של הנטל אם זה דרך זה יכול להיות אפילו איסור דור מה רגע שניה לפי זה צריך לומר דעד כובש אין אסור מן התורה לא משום תולדות הור במפורש וכמו בשלו מחמ ידעתיך בשו חכ אלאם כובש לו חשוב מן התורה כמבושל אז הוא עכשיו אומר לך למה באמת לא יאסור את זה באיסור דאורייתא כי מן התורה הכבוש לא חשוב כמבושל מה זה משנה לי אם התורה כבוש חשב כמבושל או לא לפי היטרין שאנחנו אומרים עכשיו אם זה יהיה דרך זה נקרא איסור בישול מדאורייתא וזה הפשט ברמבם ואם זה ואם זה מה מה לא הבנתי זה דרך לבשל מוזכר שזה דרך לבשל אבל מד זה לא בשול מה זאת אומרת מ מי אמר שאני צריך לחבר את כל כל הקטונים האחרים של התורה לדין שבת אין לכנ אמי יכול להיות שתגיד לי בבשר וחלב זה לא זה לא נחשב מהתורה בשו אני מזכיר מה מה שהתורה אמרה אני לא יכול לחלוק בבשר וחלב זה לא יעבוד לא יודע מה בקורבנות זה לא יעבוד בשבס בהגדרות בישול עם כל הקיתון וא דרך מה מפריע לך להגיד שזה איסור דאורייתא מאיפה מצאנו שאני צריך למצוא ראייה לכל התורה מה יך אני צריך חמה להגיד שם התורה זה כן משל א לא מבשל מה קורה בחמה בשאר הייסורים לא יודע מה זה משנה הגל לא לא לוקח את החמה לשאר הייסורים אני נותן אני נותן דין משמע לכאורה ששבת מנותקת משאר האיסורים והקטין הוא זה דרך ולכן אם זה דרך לא מעניין אותי אם שאר התורה זה כבוש כמבושל ועל פי דבריו שלו של האיג לטל יש מקום להגיד בהבנת הרמבם והשולחן ערוך שזה נחשב איסור דאורייתא לכל דבר עניין אם זה כך עכשיו יהיה לי הכל פשוט ברור הרן שבו פתחנו את השיעור ואמרנו שהרן שובר שזה איסור דאורייתא נכון כי בשבס במקרה זה זה נחשב דרך שאלנו על המיש למלך למה צריכים מיוט מיוחד בשבץ קודש להגיד לך שמותר מליחה הרי לכאורה זה לא נשב לא מה לעשות ש מליחה זה נשב כדרך עכשיו שאלו אותי פה איך אני אסביר את המנחת חינוך התמוה שהוא טוען שאם אני לוקח מלח ושמתי אותו בתוך האור ו ממילא זה נשב תולדות האור על זה אין לי תירוץ ברור אני רק רציתי להגיד שאולי הוא מתכוון שיש פה תוספת זה כאילו ישב כדוד ור בגלל שדרך לקחת את אותו מלח ולמלוות בו הייתי מוסיף עוד מילה אחת במלחת חינוך לא יודע אם אני איכול לעשות דבר כזה לא יודע אם הזה אמיתי גם אבל כדי להסביר את המלחת חינוך התמוה הייתי אומר שהוא מתכוון להגיד שהרי ישכ זה כותב מפורש יש כמה סוגי מלכים יש סוג מלכים שהם נעשים בחמה יש סוג מלכים שעושים אותוו בדרך כלל שאני רוצה למלוח דברים איזה סוג מ מלח הוא המלח שיוצר לי מצב שפועלת פעולתו מי שמדייק בדברי המנחת חינוך לא יודע אם אפשר כל כך לעשות דיוק ים בו אבל ה כותב המלח שבוש על ידי תולדות ההוא ככה הוא כותב הוא נהיה יותר מלוח ממה שהיה לפניכם בש מה הוא צריך להדגיש את זה הוא רוצה להגיד שבדרך כלל כנראה העולם אם הוא רוצה כבר להפעיל איזה פעולה עם מלח איזה מלח הוא עושה מלח שעשו לו פעולה בתולדות האור לפני כן ועל ידי זה נוצר מצב שהמלח נהיה יותר מלוח ממילה הוא יותר ג פועלת פעולתו ולכן המלח הזה יש איסור בישול מדאורייתא ואז גם הרן שוא ניסה להסביר נראה הרבה יותר טוב למה רק כי אנשים עושים את זה יותר כן לך צא לעולם באיזה סוג מלח אנשים משתמשים שהם רוצים לפעול פעולה של כבוש האם במלך שנעשה בחמה בחמה עושים את זה בשביל לא יודע מה בשביל הסלט אבל אם רוצים לעשות פעולה של מלח שהיא תעשה פעולה של כבישה שזה פעולה הרבה יותר חזקה זה לוקחים מלח שהוא נעשה על ידי תולדות ההו מלח כזה הוא הרבה יותר משמעותי ממילא זה נחשב בכלל הגדר של הדרך אני אומר זה במכת חינוך זה כבר יותר חידוש יותר גדול ת ואז אבל אני אומר דל מאח את המנחת חינוך אתם רוצים תשארו עם תירוצים ש של אוריה ם מנחת חינוך אין לי בעיה לא מקבל אבל אין לי בעיה זה חידוש גדול מאוד להגיד שדבר שהתקרר ואי פעם נכנס פה פעולה כימיית שיכול אחרי זה זה נחשב תולדות האור נראה לי לא יודע מופרח קצת אבל בסדר אפשר אפשר את ההגדרה הזאי בהגדרה שלי בתוך המלכת חינוך נראה לי הרבה יותר הרבה יותר פשוט מה שלא יהיה מה שלא יהיה מה שחשוב לי רק בעיקר שלא להתקבע על דברי המשנה ברורה המשנה ברורה רצה להגיד באופן פשוט חיייבים לומר בדברי המחבר שכבו ש כמבושל זה דרבון כי זה לא תולדות ההוא אני אומר סליחה יש החטים זה גם להבין אחרת כמו שהבין הוך השולחן ברמבם כמו שהבין פליטי ברמבם והסיבה היא מאוד פשוטה האגלט גלטל תוך דבריו שסותר את עצמו מני ובית והוא כותב שהכל תלוי פה בעניין של דרך כי ההגדרה של חמה זה בלי קשר לתולדות ההור זה מה שאני מציע להדגיש ולוחמה הייתה דרך זה היה איסור דאורייתא מתוך הגלתה לבנו את זה אז אם אם בחמה זה כך גם במלח זה יכול להיות כך אם זה יהיה דרך ואם זה דרך זה יהיה אפילו איסור דאורייתא כמו שמבואר ברמבם בשולחן ערוך עד כאן חידושי שרכו [מוזיקה] מה זה לא בטמ שזה מרבנן