מה זה "להשיג אלוקות"? | דרך מצוותיך - מצוות האמנת אלוקות - שיעור 3 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] והנה נתבר מציאות טוב נתחיל מתחילת בנרוץ קצת כי אנחנו באיזה הרחבה לפני התמקדות ב עיקר שלנו אך להבין לכאורה יש סתירה לדברינו אלה איזה דברינו אלה שם אומרים שמציאות השם והיותו מחיי העולם עולם אינה אינו בכלל אמונה אלא בחינת דעת ממש כלומר שזה נכנס בגדרי השכל ממאמר הידו בזוהר דלת מחשבה תפיסה וכלל אז אין מחשבה ומשמ שאין יכולים להשיג אותו יתברך בדעתם והשגתם כלל אך הנה באמת אין מזהר יש כלל כמו אין קושיה והכל אמת ויציב הוא על פי מה שכתב הרמבם שהבורא יתברך הוא הידוע מציאותו ולא מהותו. וכן הוא בכל ספרי האמת. וכ אמרנו כמו אתה רואה מישהו מאחורי אה מסך, מאחורי שמיכה ואתה רואה את התנועות, אתה שומע את הקולות, אתה יודע שיש שם מישהו, אתה לא יודע מי הוא. אתה יודע מציאותו, לא יודע מהותו. רצו לומר שאנחנו מצד פעולותיו נדע שהוא נמצא אבל איננו מכירים איך הוא מה הוא על זה כתוב אחקר אלוקת נמצא ובאור עניין לידי המציאות ולא השגת המות מובן גם כן במשל הנעל של הנפש של האדם ממה שאדם יודע הוא מרגיש שיש בו נפש חיה מחמת שרואה גופו עשרדם חיים שזה גם כן אינו אלא ידיעת המציאות בלבד שזה ידוע לו בברוש שנמצא נפש בגופו אבל אני לא יודע הוא מכיר מהותה ועצרותה איך הוא מים וגם אפילו איכות התלבשותה בגוף בגופו איננו יודע איך הוא כלומר לא רק מי בעצמה אלא איך היא מתלבשת בגוף הוא גם לא יודע אגם שיודע בברור שהמלובשת בכל רמה חברי גופו יש מציאות כזאת והיא מלובשת בעברי גופו אבל הוא לא יודע מי ואיך היא מתלבשת שהרי הרי מיד שהלב רצונו ננענע ברגלות תנועה הרגל תכף ומיד בלי שיווי חור כלל קצת הרחמנו כאן ואי לא היה נפש שורה במוחו ולבו לבד ומשם היה רצון נמשך ברגל ואז התנענע היה צריך להיות שיהיה הזמן בא שיהיה הפסק סיפוק להילוך הרצון מן המוח ללב ואנחנו רואים הפך זה שבו באותה רגע שיעלה הרצון יהיה תנועת הרגל מזה הוראה שהמחשבה ישנה ממש ברגל. אז ה נפש נמצאת בכל מקום. והנה נתברר מציאות התפשטות אור הנפש בכל אברי הגוף. ועם כל זה למרות שהיא נמצאת בכלי הגוף אינו מכיר אופן ההתלבשות. וכל שכן שלא מכיר מהות הנפש. מה היא? וזהו עניין ידיעת המציאות ולא השגת המהות. וכמוכם הוא יתברך הוא הידוע מציאותו על ידינו אנחנו יודעים מציאותו שאנחנו נדע שיש בורא מקור החיים מקור החיים זה נודע מפעולותיו החיים המוכרים לנו בעולמות הוא המקור שלהם המחייה הוא מהווה העולם אבל מהותו אינו נדע ועל זה נאמר דלת מחשבה תפיס רוצה לומר להכיר מהותו לא פעולותיו. מחשבה תפיסה בפעולותיו, אבל לא תפיסה בו וגם בפעולותם, מצד התוצאות ולא מצד הפעולות שלו ממש, כמו שראינו מקודם, שאיך הנפש מתלבשת בגוף זה אנחנו לא יודעים. אז זה נאמר דלת מחשבה תפיס. רוצה לומר להקים אותו ממש שזה אינו מושג לשום נברא בעולם כי כתיב ופני לא יראו אפילו למשה רבינו ברוך אתה אדוני אלוהים מלך העולם שהכל נהיה בדברו >> והנה עכשיו אנחנו עוסקים בעצם זה לא אמונה סליחה עכשיו הבחנו בין אה לדעת את פעולותיו שזה דעת לא מהותו שאין לנו יכולת לדעת והנה אז מה היא דעת דעת בלשון התורה הוא רואה דבר ידיעת המציאות אבל השגת המהות נופל לשון ראייה כלומר כשמשיגים את המהות נופל לשון ראייה כמו שאם אתה מוריד את השמיכה אז זה שראית את פעולותיו מעבר לשמיכה אתה מוריד את השמיכה אתה רואה אה יאנגל זה אתה אבל השגת המהות מפל לשם ראיה שחוש הראות הוא כלי להשגת מהות דבר המוחש והדעת הוא השגת המציאות עניין עמוק מאוד שהיה ראוי להרחיב בו אבל אנחנו מריצה א מהירה אפילו אבל של למרות שלדעת יש מעלות על הראייה א בגלל שהיא תופסת דברים הרבה יותר נכבדים מאלה שנראים על ידי הראייה בחוץ. כלומר אדם רואה פתאמורגנה והוא יודע שלמרות שאני רואה זה נמצא במקום אחר לגמרי. אז לפעמים הדעת היא מתקנת את הראייה והראייה הגרועה הגשמיות והדעת כל הזמן עוסקת במובשטות שהם למעלה הרבה יותר עיונה אבל זה מצד במה אתה עסוק אבל מצד עצם החוש דעת היא לא ראייה של הדבר עצמו אלא רק הבנתו מסקנות זה מציאותו, פעולותיו אבל ראייה גם אם דברים אחרים גשמים אני רואה שיש פה ולכן נאמר מבשרי אכזה שהוא תרגום ואחוריים של ראייה למרות שיש בעברית חזון ישעיה ובן המוות אבל ככה אדמור הזקן אומר שמה לא מצאנו לזה כל כך א מקור חיפשנו קצת כל פנים זה בחינת תרגום ואחוריים של ראייה כי הראייה היא השגת המהות והדעת הוא השגת המציאות ולפי שבאלוקות לא ייתכן השגת המהות כלל אלא ידיעת המציאות בלבד לכן נאמר כזה תרגום החיים של הראייה כלומר אני לא יכול לראות פניי לא יראו אבל כן מבשרי אכזה אכזה זה ה א חלק התחתון של הראייה שמתגלה בדעת וכן הוא פירוש הורית לדעת שיש פה את שתי המילים ראייה ודעת הורית לדעת כי הויה הוא האלוקים כלומר כלומר עניין זה שהויה הוא האלוקים לזה תוכל להגיעו מבחינת דעת ממש עכשיו מה זה דעת ממש לכ לענייננו והוא אימות חזק כמו הראיה ממש זה לא לעניין לכן הפסוק אומר זה מה שהוא מפרש כאן הוא לא אמר אתה הראית שהשם הוא אלוקים זה אי אפשר פניי לא יראו אתה הורית לדעת מה ההבדל אתה ידעת הודיעו לך נודע לך בין הורית לדעת שכשם שאמרנו שיש תחתית הראייה שנקראת חזון שהיא משתכפת ב שורש הדת כך הדת עולה עד מקום שהיא כמו ראייה באיזה מובן? והוא אימות חזק כמויה ממש, כמו ודאות כאילו אני תפסתי את הדבר לגמרי לא רק הסקתי אלא תפיסה שזה הלשון בזוהר כן מחשבה תפיסה והוא אימוד חזק כמו אריה ממש מה שאינו משיג מהותו אינו שום רפיון ושינוי בחיזוק אמיתית בירור מציאותו אצלו כאילו הוא רואה ממש למרות שהוא שהוא רק יודע במציאותו והוא לא רואה את מהותו בכלל, אבל הדעת שלו היא תקיפה ומאמטת הדבר כאילו הוא כבר רואה מאחר שיודע מציאותו כמו שנתברר לאל ברוחה ממשל הנפש שזה שאני לא יודע את רואה את מהות הנפש לא מונע ממני את התחושה הוודאית ושאני מתנהג כאילו ראיתי ממש למרות שבעצם אני רק וזה הפירוש של הוראית על הדעת כמו שאתה בדעת קיבלת השראה של ראייה אבל מי שורדת ממש אפשר להגיד יש גם פירושים אחרים בפסוק אבל זה המתפרש כאן אלא שבהשגת מהות האלוקית האלוקות יהיה תענוג עצום ולפנה לאין קץ ותכלית קראו מקור התענוגים וזוהי מעלת הנביאים שנאמר בהם והרע אליו השם ולעתיד לבוא תגלה אלינו כמו שכתוב וררוכל בשר עין בעין נרוק הנודע ומכל מקום יוכל כל משכיל על דבר להתענג תענוג עצום ונפלא מרוב כל בידיעה זו שיצאר בדעתו ייחוד חוד השם יתברך אף על פי שלא השיג מהותו ועל דרך משל כמו ששמח העשיר מאוד מרגליות הצרור הוא מונח אצלו אף על פי שאיננו רואה בעינו כל רגע כלומר ראייה היא ודאות עצומה עכשיו באלוקות יש פה עוד עניין ש אם אתה מתקשר לאלוקות זה מבחן גדול בכל עבודת השם שלנו מי שזה לא קורה לו ובשביל זה אולי כמעט יהיה עוד דברים נפלאים אבל זה נקודת עומק עצומה בנוגע לחשבון נפש הנצרך ולתשובה הנצרכת בנוגע למצווה הראשונה בתורה האם כשאתה חושב על מציאות השם וזה מחשבה תפיסה שהוא מקור החיים עמו מקור חיים האם זה גורם לך עונג שאין כדוגמתו או כל מיני עניינים אחרים אם זה גורם לך כל מיני עניינים אחרים כמו מתח, כמו מועקה, כמו כש חטאת במצוה הראשונה שבתורה. ולעשות תשובה על פרטי מצוות זה וודאי דבר חשוב אבל הנשמה של הכל זה המילים האלה האם במחשבה על מציאות השם אתה מרגיש שאתה מתקשר למה שהוא מקור ולמעלה מכל תענוגים או לא. ואם כשאתה מתקשר לשם אתה יש לך הרגש שזה למעלה מכל תענוגים, תענוג שלמעלה מכל תענוגים, אז זה נקרא ראייה. אף על פי שאתה לא רואה את המהות, מה מהות הוא לא מרחיב את זה. דווקא קצת חבל כי בעיניי זה זה הנושא של התשובה הכי עמוקה. כלומר הוא אומר יש דעת ויש אמונה. יש דעת ויש ראייה. סתם בעולם אנחנו רואים מהות אבל כלפי מעלה אי אפשר. אז לכן זה נקרא אחזה. אלא מה? שכתוב גם ראייה. הוא אומר כשהדת מגיעה עד תכליתה א לא ראינו איך אה שנייה אחת. לא שמתי לב כמה דילוג יש פה. רוצה לראות איפה יהודה? רבי יהודה כאן רשמנו את הקושיה >> אז זה הקושיה מפרק לג בתניה לא >> זה זה >> לא הסתדר לי להסתדר תאמרתי כי זה זה מה שלא סתדרך לנו אז והם מתלמים פה מהשאלה בואו נדלג על השאלה נחפף בסדר יש פה שאלה עמוקה אם מישהו רוצה אחרי ראש השונה שב השאלנו את השאלה כתבנו אותה ועוד פעם נתקעתי באותו מקום אבל אה זה הרבה יותר מחודד כשרואים את פרק א לג בתניה שזה המקור >> פרק >> לג לא >> פרק לו >> לבו סליחה פרק לו ששם באמת זה אחרת כאילו הוא לקח את זה למקום אחר ופלא בואו נטייח את השאלה. אין לי תשובה. אין לי תשובה. ונראה שמה שהם לא הכיד את זה בכלל את השאלה בפירוש פה. אבל מי שרואה את פרק לו בתניה ופה רואה סתירה ולכאורה שם הכל מתכוון לדעת ופה יש משהו לא מובן כל כך. צריכים לפחות לי צריכים בואו נעזוב את כל זה מה שכן יקרי לענייננו זה הנקודה הזאת שהיא בעיניי עיקר עיקר עיקרים אם אדם רוצה לעשות תשובה ובמובן הכי הכי עמוק שלנו זה תשובה ריבוי נשאל איך אני חושב עליך ולא מוצף בהתקשרות לשורש כל התענוגים איך איך זה יכול להיות זה אז זה לא זה לא אמונה זה המבחן הכי אחד עכשיו אני רוצה להגיד פה משהו חריף המצווה הזאת של המנת אלוקות שהיא נשמת הנשמות של כל המצוות עד כדי כך שיש רשעים שאומרים בכלל אפשר למנות אותה יש כאן גם בעיה לוגית אבל גם בעיה פנימית. זה נשמת כל המצוות. זה מה שהרמבן אומר. קבלו מלכותי, אחר כך קבלו גזרותיי. זה לקבל את המלכות. גזרות זה פשוט מדרגה אחרת לגמרי. זה פרוטין. זה לקבל את עצם המלכות של השם. ולקבל את עצם המלכות של השם זה הנשמה של הכל. ו כיוון ש זה סוגיה בפני עצמה, אנחנו יכולים למצוא אנשים פשוטים שאינם פילוסופים גדולים, אינם מבינים גדולים, לא בניגלה ולא בניסטר. אמרתי את זה צריך מאפנים בניגל לא מבינים בניסטן אבל יש להם אמנת אלוקות כמו שכשהם חושבים על השם הם מתמלאים מ פתח למה שלמעלה מכל תענוגים וזה אמונת אמת מת והסבתות שלנו היו חשודות על זה לפעמים יותר מהסאבים התלמידי חכמים שלנו היה להם איזה מתיקס כזה הקדוש ברוך הוא מתוק תתזיסר מלך אתם יודעים קצת ידיש גם מי שלא יודע את ידיש את זה הוא חייב לדעת אבא מתוק מלך תתזיסר מלך זה היהודים כלל שבת ככה אנטו מלכמלך [מוזיקה] מלכות השם זה כל שבת בית ישראל עם הרב של עזה עזה קמה את אהבה עכשיו תוקפים את עזה עכשיו נכנסו הלילה נכנסו לעזה אפשר גם א חיילים שלנו כולם חיילים שלנו אז אז המוות אהבה אז אה אנטו מלכה מלך ויהודים מלאי אמונת אמת לא יכולים להשאיר אנטו מלכ המלך הוא חייב לבטא את זה אנטו מלכ מלך תזיס המלך מלך כן אבל קודם אומרים אומרים אבינו אחרי זה מלכנו אבל כשאומרים אבינו מתכוונים אבינו אב הרחמן לא זה זה לא אבינו הכוונה אבינו מל מלכנו אבינו אברח מלכנו ויש כאלה שהם לא יכולים להתאפק אבינו אבר הרחמן מתוק מקור כל התענוגים מלך [מוזיקה] זה ככה ראש השנה אתם רוצים ראש השנה זה ראש השנה. מה זה קבלו מלכותיו? ומלכותו ברצון קיבלו למנו קיבלו אותו ברצון כי זה חשוב זה אונס. זה סוגים של אונס. לקבל מלכות השם כי הוא המלך. כי זה באמת ככה. כי ראוי ככה, כי חשוב ככה, כי הוא יציל אותנו, כי הוא ברא את העולם, זה לא ברצון. או יש מדריגס, מה זה ברצון? אבל כי הוא מקור כל התענוגים, אז מה מה אני רוצה יותר מאשר את כל התענוגים ואת כל מקור כל התענוגים? זה לא נעים להגיד שאני רוצה תענוג, אבל זאת האמת למיתתה. למה זה לא נעים להגיד? כי לרוב זה יוצא לפועל לגבי תענוגים נפולים. לגבי תענוגים נפולים באמת זה הבעיה. וההסתייגות המיידית מזה שאני רוצה תענוגים הסתייגות נכונה חס ושלום שאני אהיה משועבד לחפץ ותענוגים במובן ירוד של המילה אבל מקור כל התענוגים כולם כל הנבראים כולם כל פה לשל מטה פמן לשל מעלה ותענוגי תענוגי הם היותר עליונים והנסגבים. לא שהם עומדים בסתירה חלק לחלק אלא שכל מרומי המרומים ומה שלמעלה מזה זורם בהכל. כולל גם בפולקה של שבת. זה לא שאם אני רוצה תענוגים אני אומר כן כן אבל פולקלו. לא. אלא מה? שכשישב אותו חסיד אצל רבי נחם מדן מקוץ ואומר לכבוד שבת קודש לפני שהוא אוכל את הפולקה אז הראים עליו בקולו הקוצק הוא אמור לכבוד שבת קודש לכבוד הבטן שלך כלומר תבדוק באמת האם אתה משועבד לתענוג או לא והאמת היא שככל שאתה יותר משועבד לתענוג של הפולקה אז אין לך אין לך את ה הוא מלכותו ברצון קיבלו עליהם אז אתה לא פתוח אתה כאילו אתה כולך מכונס ל תענוג מוקטן ואת כל ה קבלת מלכות השם ואתו אתו מקור כל התענוגים אתה שעבדת עכשיו לזה זהזה זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לאישיות שלך עזוב מתכוון זה עונש או לא אין עונש יותר גדול מזה טוב ועדיין יש פה חשבון עם פרק לו קשה להבין פה קצת והנה אנחנו מזדרזים והנה הדת נקרא בזוהר מפתחה דכליל שית כלומר הדעת יש פסוק על זה בדעת חדרים מלא חדרים ראשי תיבות חדרשי תיבות חסד דין רחמים ובאמת זה גם נצח עוד יסוד כלומר כל השישה צדדים הם ההתרחבות של הדעת זה המפתח שכולל את כל השש מידות דהיינו שהוא הוא הדף אולי אנחנו היינו כותבים היא פנימיות המידות. אולי המפתח הוא פנימיות המידות. כמו שאנו רואים שהמידות מטלים ונמשכים אחר הדעת. זה מה שהרמבם אומר סוף הלכות תשובה. שלפי הדת תהיה אהבה. אתה אוהב שוקולד כי אתה יודע שהוא יעשה לך עונג. אם לא היית יודע שהוא יעשה לך עונג, לא היית אוהב שוקולד. כי כשאדם יודע הוא מרגיש את עצמו, הרי אנו רואים בחו שלפי שהוא מרגיש את עצמו בחיותו מאוד, אז מידותה אז מדותם מתפללים התפעלות רב לאהוב הטוב ולשנוע הרע יותר מכפי שהתפעל בעת שאינו מרגיש עצמו כל כך כגון שטרוד באיזה עניין גדול שאז אינו מרגיש עצמו כל כך שאז לא יתפעל כל כך במידותיו באהבה ושינה כלומר אם אדם עסוק מאוד עכשיו עסוקים ב לעקור את הרישה מן העולם ו מדברים על בתקשורת מחפישים אותם וזה במידה מרובה הם לא שמים לב לזה למה הוא עסוק בכזה עניין גדול אמרו עליי מילים רעות אין לי זמן עכשיו לעסוק בזה דרך אגב גם לא הפוך אמרו עליי שבחים אין לי זמן עכשיו זה זה לא זה לא נוגע לי הנפש עסוקה במשהו אחר אז אהבה וירה תלויה בזה שיש לך דעת פנויה לזה אתה יודע את זה אז זה פועל עליך לעורר רגשות אבל אם אתה לא יודע את זה כלומר אתה לא מתקשר לדבר אתה לא שאתה אין לך מידע מה שקורים היום אבל אתה לא ממולה בדעת כלומר אתה לא תפוס בזה אז אין אהבה וירה נמצא שהמידות נגררים אחר הדעת שהוא הרגשה כנל. ההרגשה כאן זה הדעת שאתה חי את הדבר אתה מבין אותו באופן שצום את הלב שלך דבוקה בו ולכן נקרא מפתח לשישה מידות חגת נהי כמו המפתח שפותח התפעלות המידה ומרוררה או סוגרה על ידי שמסיח דעתו אנחנו כאן נזרז מאוד ושרשו נמשך מאחוריי דיסוד אמא כמו שנתבאר לאל במצוות אחרות הכוונה לא בתוך המצווה הזאת השורש של הדעת זה השפעה של הבינה הבינה משפיעה שכשאתה מתבונן מהדבר אז נולד שאתה דבוק בו זה הכוונה כאן אמא זה בינה ויסוד זה השפעתה ואחוריים זה שבדרך ממילא נולד שאתה תפוס בזה כי האמא עצמה היא התבוננות. טוב, שלגבי השגת המהות אינו אלא בחינת אחוריים בלבד. כי מה שאתה יודע זה רק המציאות שהוא רק יודעת המציאות לבד. ולפי שכוח ההבנה הוא להבין מהות הדבר ולא רק לדעת את מציאותו. אם כן כוח הידיעה של המציאות הוא מבחינת החיים שלבד שזהו סוד אחריזה אלוקה כמו שכתוב לי. אומנם האמונה היא נקראת הטרה עד כאן דיברנו על הדעת אבל אמונה היא כמו כתר היא מלמעלה למעלה מהשכל למעלה מהראש לכן אומרים זרוק את השכל כמו שלא יפריע לך שהאור העליון יהיה עיר כש צריך לזרוק את השכל צריך לא מעץ שכל בשביל לדעת מתי לזרוק ומתי לא לזרוק אחד שאין לו שכל זורק שלא צריך וכשצריך הוא לא זורק צריך זהירות מתי לזרוק את השכל. אמנם האמונה היא נקראת הטרה בספרים כי היא כמשל הטרה מבחינת מקיף לבד על הראש ואינו נכנס בפנימיותו ואין המידות מתפעלים ממנה לפי שהוא מבחינת ריחוק כמו המהות שהיא רחוקה ולכן גנובה פומחטרתא רחמנקריה ואומר ריבונו של עולם שיעני כי הוא מאמין אבל זה לא פותח לו את נפש, את האישיות, את הרגשות. הוא לא אוהב בגלל זה. הוא לא יראה בגלל זה. וזה ההבדל בין מונה לדעת. וידעת היום בשבותי לבבך. כשאתה יודע אז כל האישיות שלך נמשכת אחרי זה. אבל כשאתה מאמין זה נשאר מעבר לך ואז האישיות שלך לא הולכת אחרי זה. אתה לא שם. אז לכן הגנב הוא מאמין אבל הוא לא יודע אז הוא יכול להגיד ריבונו של עולם תעזור לי לגנוב הרי שם אין בכולת ריבונו של עולם ואף על פי כן עושה מעשה נמרות בו והיינו משום שעניין האמונה הוא בחינת מקיף ואין מיטותם ממקומם על ידי זה הוא לא באהבה ועירה הוא מאמין נשאר שמה אלא על ידי הדעת דווקא כלומר המידות זזים רק על ידי הדעת שהוא אופט שלם כנן כן העניין למעלה שבחינת נידזה מוכיןנוקווה כלומר בואו נדלג על כל העניינים האלה וביסוד מי שרוצה יש לו פה את הפירוש אנחנו לא ניכנס לכל הסברות האלה בסוד מלובש מוח הדעת משחדתמה משך מדעת התקומים כידוע מבחינת גילוי סוף ברוך הוא ודעת מבחינת פית טוב וממידת מלכותו יתברך שמקור לשמות ישראל מעיר הערת דעת זה לכו נפש וישראל לידע את השם שיהיה ידוע מציאותו על כל פנים מה זה שיודע מציאותו ושהוא חיות כל העולמות כלומר לא מהותו אבל שהוא חיות כל העולמות זה אפשר לדעת והוא מפתח למידות שהם עיקר האדם שהוא נמשכים אחר לדעת כדי לכתיב להב את השם אלוקיך כי הוא חייך זה עיקר האדם שכשאתה אוהב אותו כי הוא החיים שלך לא כי הוא מי שהוא אלא כי הוא החיים שלך כי הוא מקור החיים זה הדעת זה האהבה אז האהבה נובעת מזה שאתה יודע את השם כאלוקים שהוא חייך ואהבה זו שורש לקיום רמך מצוות עשה. כמו שאדם אוהב וחפץ לעשות דברים ומוכרחים לקיום נפשו וגופו. ככה ויותר מכן יחפוץ לעשות מצוות השם שהם קיום המשכת גילוי אלוקות בעולמות. שזהו החיים האמיתיים. כלומר, אדם רעב, מה לחדר האוכל, אז הוא נמשך לאכול. למה? כי הוא חייך. הוא מרגיש את החיים שלו, הוא מרגיש את הצרכים של החיים שלו, הוא מרגיש שהאוכל נותן מענה וחיות. אני מרגיש את עצמי, אני מרגיש את האוכל, אני מרגיש את התהליך הזה. אנחנו כאן אומרים במילים. מה שכל ילד הכי קטן הוא בוער על זה לגמרי אין צורך בעזרה להיכנס לחדר אוכל זה הנפש הבאמית עושה את זה מצוין גם אצל האדם גם אצל הבהמה יש לי חיים ויש דברים שמחיים אותי ואני צורך אותם אבל זה החיים הנמוכים שלי. אם אדם בעל חוש מוזיקלי אנינטא הוא יודע שהגיע עכשיו לעיר בעל מנגה נפלא. הוא שמע אותו פעם לפני 30 שנה כשהוא היה ילד. הוא זוכר שהוא נמס לגמרי. עכשיו הבעל מנגן הזה הגיע לעיר עושים טוויידס עם הבעל מנגן אז הוא הולך והוא צריך לחכות בתור והוא לא אכפת לו לא אוכל לא שתייה לא מעניין זה כלום כי התענוג שיש לו החית כי הוא חייך שיש לו מהניגון הוא כל כך עמוק שה התענוגות החיצוניים מתפוגגים מול זה כי הוא חייך לההבה את השם אלוקיך כי הוא חייך פירושו ש התקשרות הנפש הדעת שזה מקור כל התענוגים כל התענוגים זה משם ולכן זה לא בעומק העונג שלו דעת אלוקים אז ממילא אתה אוהב לעשות את כל רצונו כל רמך חבר כי הוא חייך ואם יש לך לאכול או לעשות מצות עשה לא מעניין אותך אוכל כי התענו הזה בטל לגמרי אפילו לעומת מנגן כל וחומר לעומת כי הוא חייך וגם אם אנחנו לא מצליחים להביא את הנפש שלנו למדרגה הזאת אז קודם כל צריך לדעת עצם הרצון שנהיה שמה והחשק הפנימי והידיעה שככה היה ראוי שיהיה זה גם מעלה עצומה זה אור פנימי עליוני נסגר אבל מלבד זאת שצריך לדעת שזה ככה ראוי יש גם סדריידה שיכולים להביא אותם בראשון אדם צריך לבחון בעצמו מה גורם לו לזה ובדרך כלל הגורם המרכזי לזה זה למד חסידס לימוד פנימיות התורה יות אמונה ולא חסידן הכוונה דרך מצוותיך ולא נפשיים לא לא אני גדלתי בבית שאחד מספרי החסידות הכי נפלאים זה נפש החיים למה כי הוא מעורר לקרבת השם זה העיקר וזה לא משנה אם זה אורות אורות התשובה אורות התורה או אורות האמונה או דעת תבונות הכל זה חסידס כלומר ה אנחנו חסידים של הקדוש ברוך הוא התקשרות לאהבה את השם אלוקיך אהבה זה מבחינת חסד נכון זה ה כמו שאני אני אני חסד שלו הוא מקור כל התענוגים כל אחד הוא חסיד של מה שנראה לו יש גורם לו תענוג אז יש חסיד של חדר אוכל הוא חסיד של חדר אוכל כי זה מה שקורבן ויש חסיד שהבעל מנגן הגיע ויש חסיד שהרבי הגיע שזה כבר א התורה אומרת לך ככה אהובים את השם כי מכל הגילויים של השם הרבי זה הגילוי הכי גדול ובוא תדבק אתה לא יכול לדבוק בו יש אוכלה זה זה המהות שלו זה למעלה מכל זה אז תדבק בחכמים הוא ותלמידיהם שזה המקור ל התקשרות לצדיקים הרב אומר שבדור שלנו צריך מאוד מאוד לפתח בהידור גדול הדור מאוד את העניין של התקשרות לצדיקים אבל לא בכל הישיבות לומדים את למשל פה לא לומדים את זה אבל אתמול למדתי את זה אז אני זה רכ משהו בקובץ א' רג כ משהו התקשרות לצדיקים אולי רכ"ז רכ"ח משהו שמה בקובץ א' אומר צריך להתקשר לצדיקים אבל הכוונה היא שהצדיק הוא גרק אמצעי בשביל להתקשר לקדוש ברוך הוא ודאי וב תדבק בוא יתברך אז א לא השם אלוקיך כי הוא חייך זה שאתה שומע על מצווה אתה שוכח לאכול אתה שוכח לשתות אתה שוכח לישון אתה אתה שוכח איך קוראים לך אתה אתה רק עמיץ בזה זה לא מעניין אותך כלום שום דבר אחר כי אם שם נתון חייך בעצמם כי הוא חייך במובן עמוק יותר מכל חיים שאתה יכול למצוא בקרבך כמו שמי ששומע בעל מנגן מוצא שזה חיים יותר מהחדר אוכל לכן הוא מוותר על החדר אוכל והולך אלא אם כן הוא כבר שמע ושמע ושמע את המנגן ופתאום מבין שעוד רגע הוא ימות מרעב טוב אז החדר אוכל חזר להיות כי הוא חייך אלא מה המינימום שצריך והולכים הלאה זה חייכך של הכרח ומלכותו בהכרח של האוכל אתה מקבל מה אפשר לעשות אבל הוא מלכותו אז אתה אתה כאילו לעשות צ הכל הכל עף מרוב אה הרב מרדכי היה בישיבה זכר צדיק לברכה הוא היה תלמיד ראשון גומר את האוכל הוא היה רץ היה כל כך שתקקות ללימוד את יש אנשים שעלולים לראות את זה כאיזה צדיק שקיבל על עצמו שהוא לא ישתאבד לאוכל והוא ירץ ללימוד יכול להיות שיש גם בחינה כזאת אבל הוא כל כך אהב את הלימוד כל כך חי שמה הישרות האלוקית שבתורה כל כך ינגה אותו. לכן גם כשהוא היה לומד והשעון היה אומר שצריך לסיים הוא לא אכל. הוא לא אכל. וגם הפסדנו אוכל לפעמים הוא לא יכל להפסיק. הוא לא אכל. מה? מה מה בגלל האוכל עכשיו אנחנו באמצע סברה? מה איך זה יכול להיות? והוא היה עם כל היראת שמיים וכל אהבת השם כי הוא חייך בתוך זמרה סיים בסיפור הנתיבות שלום קמדו מלי הנתיבות שלום היה חברותה של הבן של הברכת שמואל ברכת שמואל מלבד אותו גאון עולם הוא גם היה הצדיק ו הם למדו חברותה והתיבות [מוזיקה] שלו היה חוסד של הברכת אברהם החותן שלו שנשע רבי אחריו ו והבן של הברכת שמואל מאוד לחץ נס פעם לשמוע שיעור של ברכת שמואל אבל זה היה אה מרחה גדול ותיחה יתרה אבל מרוב חשיבות הדבר אז פעם תרכו זה לא כמו היום אתה נוסע זה עמל הדרך ויכול להיות ימים עלים חזר אסור לשמוע שהוא כלי שלברכת שמואל וכשיצאו אז א המתיבות שלום אמר את המחמאה הכי גדולה שאפשר להגיד על שיעור אז הוא אמר לבן שלו שהאבא אומר שיעור כמו שהרבי אומר כידו דוש באותו [מוזיקה] הדבקות במקור כל התענוגים הוא אומר שיעור בלימוד שהוא דבוק במקור כל התענוגים אז זה להבה את השם אלוקיך כי הוא חייך טוב שנזכה גב גב الله