מה אפשר ללמוד מהקרח והשלג לעבודת ה' - הרב יהודה מלמד

שלום עליכם. הרב יהושע ביקש להחליף אותו כיוון שהוא נסע לירושלים לאיזה מפגש חשוב והיה אמור להיתקע בשלג. לפחות זה הייתה התוכנית ו לכן ביקש נחליף. וחשבתי לדבר על הנושא הזה בעצמו, על הנושא של ה עבודת השם של הקרח, של השלג, של ה א צינה, של הקרירות מתי מתבטא בבדיחותה הרב הזכיר את הלמוד לעילוי נשמת גרשון בן מר דחי חיים ויפה כן ויפה דרנז אז האם אפשר להתבטא יש צורך קצת קרירות בעבודת השם כן זה לא אולי הביטוי ה ה רגיל והשגור אבל יש בהחלט א בחינה כזאת. אז לפני לפני שנראה משהו בפנים, רציתי להקדים לספר שיש תיאור ספרותי מאוד יפה של ארוך קורציל. בארוך קורצל הוא היה מבקר ספרותי, תושב רמתגן. הרב צודה אמר שהוא קנה את עולמו במאמרים שהוא כתב על א על אחד העם ועל שבת צבי היה אדם דתי ובאמת א עוסק בהרבה נושאים הרבה במשבר הדתי של הדור שמבטא בספרות אבל דווקא מה שעכשיו נביא זה משהו יותר באמת ביקורת ספרותית אפשר לקרוא לזה ניטרלית הוא מביא איזשהו סיפור שכתב מישהו מ סופר אולי פולני או אחד האומות שם באירופה ויש שמה תיאור של איזה כפר שרואים מהכבר הזה נוף של ערים מאוד מרשים והנוף הזה מרשים במיוחד כשיש שלג ובאחד הפעמים הם ככה יוצאים אני לא יודע אולי הם יצאו כשעוד לא היה שלג או שרצו לראות מה יש שמה והוא מתאר ככה איך הם אה נתקעים שם לא כל כך רחוק מן הבית אבל נתקעים בשלג ותראו ככה מאוד א כדרכיו של הסופרים מאוד חריף מאוד א כמה היה שמה קר וקשה בתוך השלג אז הסופי המבקר קוצון אומר מה הסיפור הזה בא להביע שהרבה פעמים כשאנחנו רואים נגיד מדבר בר או ים או שלג. יש תחושה מאוד מרשימה, מאוד א שהנפש אפילו אוהבת של מה שנקרא פסטורליה, שלווה כזאת. כן, אתה רואה כל מלא שלג שאתה מסתכל על הים או גם תמונה של מדבר, נוף של מדבר. אז אומר מה שהסופר הזה בא להביע זה שיש איזה סתירה פנימית כי באמת כשמסתכלים על זה זה מאוד עושה טוב זה מאוד עושה כיף כמו שאמרתי זה עושה איזה תחושה של שלווה בנפש זה מרפא אפילו מרפא אבל להיות שמה זה ההפך לגמרי להיות בפנים אין לאדם אפשרות להתקיים כאילו בתוך הים מסוכן מאוד בתוך השל של קנל לא יודע כבר פתחו את כביש המנהרות אבל בלילה דיווחו ש סגרו אותו בגלל ה קרח בכל אופן תקע בשלג פה בארץ אולי זה לא כל כך א מצוי אבל היה פה אנשים לפני כמה שנים אבל באמת בחול שמה במקומות כאלה של 20 מעלות מתחת לאפס אז החוויה הזאתי להסתכל מהחלון זה כיף אבל להיות שם זה משהו אחר לגמרי אותו דבר זה המדבר וזה באמת הבחנה יפה ושאולי זה גופה שעושה את הפסטורליה כי זה מקום שהוא בלי השערה של החיים האנושיים מקום שיש בו איזה שקט כי העולם שלנו יש בו חיים אבל יש פה טרדות יש בו תנועות יש בו שינויים יש בו עליות ירידות העולם שהוא כולו שלג נראה שקט שלב הכל ככה זה וכן הים וכן כיוצא בזה מבחינתנו ואפשר לומר שזה גם עבודת השם שיש בזה. כעולם שיש בו משהו שהוא מעבר לאנושי הוא גם יכול לזכך את האנושי. העולם של הלבן הזה שכמו שהביטוי בנביא עוד הקרח הנורא הוא יכול גם באמת לרומם אותנו מה ההוויה הרגילה שלנו ולזכך את המושגים שלנו. אז נביא כמה דברים לא דווקא מאותו עניין. בעצם שתי נקודות יש פה. אחת ככה של השלמה שהרב אומר כמו שהבאתי פה זה באמת פסקה מהקבצים קובץ אקט וזה מובא במאמר יסורים מרכים קצת בעריכה הרב אומר מה שהמחשבה האלוקית היא קבוהה בצורה מיוחדת וידועה אצל בני אדם מפני ההרגל והדמיון הילדותי מביא המעצור זה מביא למעצור היותר גדול ברוח האדם בבו לכלל דעת כלומר, יש לאדם איזשהו תפיסה ביחס לאלוקים. בהתחלה זה תפיסה שקשורה למה שהוא תפס בתור ילד. תפיסה שמלא יש בה דמיון. ו אחר כך אחר כך הוא אם הוא נתקע שמה אז זה ממש אחד המעצורים הגדולים ברוח האדם. אם הוא נשאר עם זה בבולך לדעת. זהו ניצוץ מהפגם של עשיית פסל הוא תמונה שהרבה הרבה מאוד אנו צריכים להיזהר בה וביותר חובת הזהירות מתגדלת בתקופת הדעת היותר בהירה כן כשהדעת האנושית באופן כללי מתפתחת ודווקא בענייני האמונה אדם נשאר עם מושגים ילדותיים דמיוניים אז זה בעיה עוד יותר חמורה לפני המשפט הבא עכשיו תוך כדי נזכרתי ב א סיפור שבזמנו הלכו הלכנו אני חושב שדווקא שמה אני לא הייתי אבל חברים היו להקליט סיפורים על הרב סודה ואחד מהאנשים שהלחנו שהלכו להקליט סיפורים על הרב צודה זה היה בנימין תמוז הוא היה סופר שהיה אפילו שייך לקבוצה שקראה לעצמה קנענית עכשיו מי שמכיר את הספר האלבומי על הרב ציודה לא יודע אם יש את זה פה אז יש שמה התייחסות איזהשה ש הרב את יודע תקופה שהיה לו קשר עם ה עם החבר'ה האלה הקנענים כי הקנענים מה זה היה זה היה קבוצה של סופרים הוגים לא כל כך גדולה אבל עשתה רעש עשתה רושם שרצו להגיד אנחנו מדלגים על תקופת הגלות חוזרים לקנען חוזרים ל לשורשיות שהייתה לעמים שהיו פה עוד לפני בית שני אפילו כן אז כמובן שלא הסכים בכלל עם המסקנות שלהם ועם רצון לדלג על כל כך הרבה שלבים והיסטוריה אבל הוא ראה בזה איזשהו חיפוש שיש ממנו אפשרות להתחיל לדבר שהם רוצים לחזור לאיזשהו מקום טבעי שורשי אדמתי כזה אז הוא יצר קשר עם כמה מהם אמר צודה ככה הם נפגשו יש שמה ככה כמה תיאורים של זה אז הוא שמה מספר אותו סופר בנימין תמוז שהוא נפגש ממת רצה יהודה פעם אחת הוא אומר שנפגש איתו באמת טוען שב במברש הזה הוא מאוד מאוד התרשם כי הוא כי הוא אומר שיש מעט אנשים שהם דתיים במובן המלא של המילה אומר יש דתיים הוא היה אנטי דתי תמוז הזה אומר רוב הדתיים זה כאילו משהו מבחינתו טכני או הולך אחרי הקבוצה אחרי כולם כמה אנשים הם באמת חיים את העולם הרוחני איזה מגע עם הנצח איזה ממדים כאלה לא מה שקרואים בשפה אנשי אלוקים כן אין הרבה אמר הוא פגש את הרב צודה זה היה אחד הוא אומר שאחר כך הוא לא רצה להיפגש עוד פעם כי הוא פחד שהוויכוחים הפוליטיים קלקלו לו את הדמות אז הוא פגש איתו פעם אחת ככה לפחות בסיפור הזה בהקלטה והסב ככה זה טיין מחויך שהוא אמר עוד שתי שני אנשים שמבחינתו הם אנשים כאלה דתיים אמיתיים אנשי אלוקים אז אחד זה הרב קנימן שחוב פועל שמו שמת גם היה אדם מאוד מיוחד מייסד פונוביץ' וכל ה זה ושלישי להבדיל מוצרט אומר מהמוזיקה מוצרט המוזיקאי הוא גם מרגיש דבר כזה טוב זה כבר פסקאות בשמה מידות ארי מוסר אביך שיש גם גילויים אלוקיים לפחות ניצוצות כאלה גם בכישרונות גדולים שיש בעולם בכל אופן אז הוא אומר שהם סוכחו מבין השער א עכשיו אני לא זוכר מי אמר למי אחד מאמר לשני אולי הוא אמר לו שככה הוא הבין מכתבי הרב ככה אמר תמוז שהוא הבין מכתבי הרב שלמה יש כפירה כי בהתחלה כשהילד הוא מתאר את אלוקים כמו זקן שיושב מעל העננים היום יש עננים מנהל את העולם עם פטיש אחר כך הוא מבין שאולי הוא יושב לא בעננים אלא בשמיים. אחר כך הוא מבין שזה לא בדיוק אולי נראה כמו זקן למשהו יותר מופשט. מבין שזה אור כזה מבין שזה אולי הכללות של כוחות הטבע בסוף מבין שיש איזה מין סגב כזה משהו למעלה מכל ברכתוה ושירתה. זה תהליך בריא של האדם שבתחלה יש לו תפיסה נמוכה של המושג האלוקי. אחר כך הוא הולך ומתקדם וזה מתאים באמת לשלבי ההתפתחות השכלית שלו הכהכרתית שלו אבל אם הוא באמת הגיע לא רק בשלב שהוא ילד אלא גם כשהוא בגיל 20 או יותר הוא עדיין חושב על הזקן שיושב שמה על הני ומנהל את העולם אז פתאום זה יכול להתפרק לו כי כי כל המושגים כל המחשבה שלו היא לא אולי אפילו פגש אנשים שתסו שם מעל העננים בקיצור זה לא עולם את כל מה שאפשר להבין את כל צורת המחשבה הסיבתית הגיונית אז זה יכול להפיל את האמונה. ככה הוא אמר שהוא הבין מדברי הרב קוק והוא אמר תמוז שהוא לא אוהב שיש פירוש פסיכולוגי לאמונה. טוב הוא היה אידיאליסט כזה. טוב. מה? לכפירה. לכפירה. לעובדן האמונה. כן. או אז פה בפסקה הזאת הרב אומר שזה גוף התפקיד ה החיובי כביכול של הכפירה. הכפירה כל תעודתה במציאות היא רק להסיר את הצורות המיוחדות מהמחשבה המהותית של כל החיים בשורש כל המחשבות כולם. ומי שמכיר את התוך שבכפירה מצד זה מוצצו את דבשה ומחזירה לשורש קדושתה. כן. כמובן שצריך פה להיות בשיפוליים של הרב. כן. סך הכל הכפירה זה מוות כמו שהתארנו מקודם מקום של קרירות מקום של חוסר חיים אבל מה כן טוב מאוד מהר אלוקים את כל אשר עשה וני טוב מאוד גם הדברים האלה שיש בהם שלילה יש בהם חלק מהשלמת העולם אז מה זה משלים את האמונה שזה מזכך את האמונה זה מרומם את האמונה זה מסלק את התפיסות הילדותיות א של האמונה ולכן א זה התפקיד. מה ז הרב מתבטר, מסתכל בעוד הקרח הנורא, כפור שמיים, שיש את זה בתוך המראות של יחזקאל, יש שמה את הקרח הנורא. אז הנה מה התפקיד של הקרח הנורא? זה החלק של הזיכוך של האמונה. זה הטהרה של האמונה, ההפשטה של האמונה. ו יש באמת מאמר של הרב במאמרי הראיה על הרמב"ם ושמה יש שני מאמרים. מאמר אחד שהוא נכנס לפרטי, מאמר שני שהוא מתאר את הרמב"ם באופן כללי. נגד כל המשיגים עליו. אז הרב אומר שמה שיש שני כוחות. כוח אחד של הלעת האמוני, של האהבה, של ה השתוקקות של האמונה. וכוח שני זה לטהר את האמונה. חושב ש אומר שאת הרמב"ם היה שילוב של שניהם, אבל את הרמב"ם היה כוח מאוד גדול גם של טהרת האמונה. לכן את הרמב"ם מאוד עוסק בהפשתה בסילוק הגשמה. עכשיו האמת בשביל לסלק הגשמה צריך להיות לפעמים קצת לחשוב ביישוב דעת בכל רוח כאילו יש משהו שהתפיסה המוחשית הזה היא מאוד חזקה היא מאוד נוגעת היא מאוד מחממת כן יש בה איזה חום אבל צריך קצת ל קצת לקרר קצת קצת ישוב דעת להבין שזה אולי לא כמו שאתה תופס את זה ברגע הראשון זה יותר עמוק זה יותר פנימי זה מה שהרב שמה הרב קורא לזה הכוח כוח של הטהרה של האמונה שהוא כוח א יקר מאוד וזכרתי אבל לא מצאתי עכשיו מקור ספציפי אפשר אחר כך למצוא כל אחד לדפדף ש רב נחמן מביא כמה פעמים שכתוב שהכנפי ראה מנשבים על הלב זה ביטוי מהשם מהזוהר ואלמלא שהם היו מנשבים על הלב אז הוקיד ליבה את כל גופה כתוב משהו כזה שהלב היה שורף את כל הגוף אל מלא הריב שזה אגב גם פשט כי מת הלב מחמם והראה בן השר היא גם עושה העונות שלה קרירות מה העונות התנועה עושה קרירות עושה גם א פעולה של איורור נכון שכשאדם לא שם מהר בשעה שהוא רץ בין השער זה גם עושה מוניע התחיימות יותר מדי גדולה של הגוף כי יש המון אנרגיה זה גם בשביל להכניס יותר חמצן אבל גם זה באמת מאוורר אז כאילו הלב באופן רוחני הלב זה הלט האמוני זה העוצמה האימונית זה האפשרות להגיע לאקסטזה והראה זה כאילו ליישב את זה שאדם יוכל עכשיו לא להיות כל כך שטוף בזה לדעת שיש גם כללים יש גבולות יש גדרים יש גם דמיונות שלא צריך להתבלבל מהם ומפה גם באמת לחבר את זה דווקא לעניין הלכתי אנחנו יש לנו יש לנו גם פה איזה תוכנית הש"ס שומדים עכשיו מסכת ברכות אז ממש בדפים ה שלומדים בחודש הזה מופיע מאמר הבא תני רב עובדיה קמ דרבא ולמדתם שיהיה לימודך תם שיתן רווח בין הדבקים אני רבטרי כגון על לבבך על לבבכם בכל לבבך בכל לבבכם עסב בסדך מבדתם מהרה כנף פטיל אתכם מארץ אמר רבי חמה ברבי חנינא כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננים לו גיהנום שנאמר בפרש באמת את הניקוד די מלכים בא תשלג בצלמון אל תקרא בפרש אלא בפרסו שהוא מראש מראש הפוך אל תקרא בפרס אלא מפרש שהוא כאילו פריש מה להפריש אותו מהגינות מלשון הפרשה כן מישהו עושה הפרשה בין ה בין האותיות אל תקרא בצלמון אלא בצל מוות אז הצל מוות יהפך ל שלג קודם כל משמע שהגיינום הוא בעיקר חם כמו שידוע הסיפורים שיש שמה תנורים וחם וזה אז אם מקררים זה עושה טוב למרות שאפשר היה להגיד שהגינוי מוכר מאוד ואם אדם עושה תשובה אז יחיימו לו קצת על הפשט של הגיהינום זה חם מאוד ואם אדם א קורא קריאת שמע בדקדוק אז מצננים לו את זה אז יש פה באמת א אני ככה קצת חשבתי בכיוון הזה וראיתי שמביא דברים מאוד טובים פה ב נתתי את זה פה בחיפוש באלקות יוסף בגמרא ברכות אמרו פה קריאת שמע מדקדק ביציות מציין לו גיהנום שהוא מידה כנגד מידה אחר שהוא מורר בזה וכתב התור ויקראנה בהירה ובכוונה כתב רב אמרם גאון תלישב ייניש לקריאת שמע כ פרגמה היא חדשה ככתב המלך לבני מדינתו שלא תהיה בעיניו כדבר שכבר שמע אותו הרבה פעמים שאינו חביב אצלו וכך אמרו חז"ל על אשר אנוכים מצבך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים ואך היית במדרש אמר רבי ברכיה מלך בשר ודם משגר פרטגמה שלו למדינה. מה הם עושים? כל בני המדינה עומדים על רגליהם ופוראים את ראשיהם. דווקא פוראים במובן של כבוד שהם לא מתכבדים בכיסוי שלהם וקוראים אותו בהמה או בהירה ברטת ובזיה. אבל הקדוש ברוך הוא יתברך שהוא אומר לישראל קריאו קריאת שמע פרות גמדידי. לא התרכתי לכם לקרותה לא עומדים ולא פרועי ראש אלא בלכתך בדרך כמו מה שבית הלל אמרו כן כל אדם קורא כדרכו אבל באימה ובהירה ברטת ובזיה מיד צריך וכבר הזכרנו לאל בסימן יח מה שכתב מאור ישראל דמידה כנגד מידה נזכר ראינו שמכיוון ששולט ברוחו הוא מצנן לעצמו לקרות קריאת שמע במיתון ובכוונה כדי להוציא התיבות כתיקונם כמו שאמרו צוהר תעשה ל תיבה ולא אבנים שלמות תבנה מה ולא זה טעות כן אבנים שלמות איזה עוד של א מקור אבנים שלמות תבנה את מזבח השם אלוקיך לכן מציינים לו גיהנום גם כשהולך דרך גיהינם נעלות משם רשעים שגמרו דינם קיצור לקרוא קריאת שמע במיתון לדקדק באותיות צריך יישוב הדעת צריך קצת קור רוח כביכול אם אדם דווקא אדם שבא עם איזה לאט איזה מרצון להתפלל אז הוא יגיד הכל בעוצמה בזה וכאילו העצומת לב לזה שצריך לקרוא נכון צריך לקרוא זה באמת ידוע ש יש אפילו מהירים שאם יש עניין לקרוא קריאת שמע בתי עמים או לא לפד אחד אומרים כן יותר מושלם כי גם אתמים הם בעצם סוג של ניקוד משובח. אבל אמר אחד הפוסקים אולי אפילו ברבנו יונה לא זוכר לא בטוח שאם זה מוציא לו את הכוונה אז אולי לא כי התשומת לב לקריאה לפעמים קצת פחות תשומת לב לכוונה כשאתה שם לב איך לקרוא את המילים נגיד מישהו בעל כורב וקורא בתורה הוא מנסה לדקדק כמה שיותר בטעמים ובניקוד ובטיות אפילו לא תמיד קל לו להקשיב לתוכן זה כאילו שתי תנועות שמצד אחד אדם מקבל על מלכות שמיים והכל בהמה ובהירה ברטת ובזיה ומצד שני חלק מהמה זה כאילו לעשות איזה צעד אחורה ולהיות כאילו ב באיזשהו מתינות באיזשהו כור רוח כדי שהקריאת שמע תצא כהלכתה אז זה הבחינה הזאת אז זה הקרירות שאפשר לקחת אולי גם על דרך הרמז שגם כשיש שלג אז הולכים לאט בתוך השלג אז זה באמת מפרשים את הצעדים אפשר לומר שזה נכון גם בבחינות נוספות. אמרנו נזכרנו זה נכון בבחינה של האמונה זה נכון בתפילה זה נכון גם בלת אהבת ארץ ישראל שהלעט של אהבת ארץ ישראל יש בו חום יש בו עוצמות ה הרב דצל באמת אומר שכשהייתה נבואה אז כל החום הלאומי כל הקשר לארץ הכל היה מאוד חי מאוד מוחשי זה תבטא במסירות נפש והוא אומר שאחרי שהסתלקה הנבואה מה שאנשי כנסת הגדולה התפללו באמת ש היא תסתלק הנבואה שכתוב במסכת יומה בסנהדרין שראו שהכוח הזה של הלט והעוצמה הוא מביא אותנו ליפול ביצרד עבודה זרה באמת כתוב שמה יצא גור של אש גור ארי של אש מבית א קודשי הקודשים. אז זה בעצמו באמת כתוב שבבית ראשון האש של המזבח הייתה כמו ארבית שני כבר לא. אז האריה זה אש, זה אהבה, עוצמה של אהבת השם. וכשהתפללו לבטל את הנבואה, כאילו צילינו את האש. נהיה פחות אש של נבואה. ואז הרב שמה אומר ומאז אין יותר פיטוי כזה להבת אהבת ארץ ישראל אין אותו דבר וזה כאילו חלק מהגלות זה שהעוצמה של אחיזה של עם בארצו נחלשה שהמימד הנבואי נחלש לכן בבית שני כבר לא היה כל כך חזק החשמונאים שנלחמו שאמרתי בזמנו רב אל חנן בן שתאר את זה גם על פי התבונות זה גם על פי מה שתואר בהיסטוריה שיהודה מכבי הצליח לגייס חיילים לקרב שלו כל עוד שהיה צורך להילחם על שמירת המצוות. אבל בשלב מסוים אנטיוכוס הבין שזה לא משתלם לו אז הוא ביטל את הגזרות. זה בשלב מסוים היה עוד לפני שגמר הסיפור ההיסטורי שלך את החושמונאים. עוד יהודה היה ואז כבר הצבא רוב הצבא הלך הביתה ואז כבר בקרב הבא כבר היה לו מעט מאוד חיילים באמת באחד הקרבות אפילו בקרב הזה הוא יהודה נפל כי למה הוא המשך ילחם כי הוא רצה חירות רצה עצמאות רצה שעם ישראל יהיה לו מלכות אבל שאר החיילים כלומר כנראה הכוח שבעם זה פחות בר בהם יותר באר להם שאומרים להם לא תוכלו לעשות ברית מילה ראש חודש שבת גם באמת כוח יקר מאוד שהלך איתנו והולך איתנו אבל כאילו להילחם רק בשביל חירות נחלש בדור הזה מתחדש אז כשחוזר הלט הזה ה של אהבת ארץ ישראל אז כנראה שגם לזה צריך לצנן לפעמים קצת קרירות שאנחנו צריכים לדעת לעשות את זה לפי החוקים לפי הגבולות הנכונים מצד אחד באמת טוב שיש יש א כוחות של מסירות נפש של מוכנות באמת ממש א זה מצד שני צריך גם לפרש לפרש את שיחתנו שתשמע לאוזניים לפרש את דרכינו להיות ככה עם א גם צד של מתינות כלומר שמשלים אחד את השני שדבר על הכוחות של אומה שלמה אז יכול להיות שלפעמים אי אפשר שבן אדם אחד יהיה שניהם אז יש כאלה שקצת אולי מגזימים בצד אח בכוח אחד יש כאלה מגזימים בצד השני כדי לאזן אבל באמת שני הכוחות נצרכים. אז זה ה עוד בחינה. ולסיום באמת נגיד גם את הצד השני עוד פסוק שמוזכר בעניין ש שלגניה בן אדם בן איש חי ובן איש חיל הרב פעלים מכפצאל נכון הרבה מהספרים של הבן איש חי מהפסוק הזה הוא היכאה את שני אריאל מואב הוא ירד והכא את הארי בתוך הבור ביום השלג השלג אז פה דווקא הפשט הוא שהוא נלחם איתו ו למרות שהיה נורא קר. יש פירושים שאומרים שאריה נלחם יותר חזק בשלג. אבל ודאי פשוט שלאדם שנלחם באריה הרבה יותר קשה להילחם כשיש שלג. כי כל האיברים קופים. צריך גבורה גדולה נגד אריה ועוד יותר גבורה שאתה בכזה קור. צריך להילחם נגד האריה. האריה כנראה מסתדר עם זה. אולי ההפך עושה לו מרץ. אבל להקות אותו, להכות אותו ביום השלג, אז כאילו תגבר על הכל. א זה הצד השני. כלומר שלקרירות יש תפקיד כמובן כמו שאמרנו של יישוב הדעת, של כוח רוח, של מתינות, שלשים גבולות. גם מצד שני הרבה פעמים הייתי אומר שבמשקלים אז כנראה הקירות יש לה יודע להגיד 10% צריך. לא בסך הכל צריך חום, צריך חיים והרבה פעמים הבק שלנו זה נגד הקרירות כן שהקרירות יכולה אדם יהיה בלי התלהבות בלי התרגשות בלי אהבה בלי חום אז הוא יקע את הריה אני חושב אי אפשר אריה זה מידת האהבה אפשר נגיד יקע את הריה הכוונה הלהיד את האר כן גילר שראיתי בסורך חסידות מה אתה אומר אי אפשר לנצח עריות עם קרירותרירות זה צריך צריך חום כן מתגבר על הכל. זה מה שתמיד שמע שמעתי הרבה פעמים בילדותי זה ממר ידוע שיחדיו נמתיק סוד לבית אלוקים נלך ברגש אמרו דורשי רשומות ברגש מרד רוח גשם שלג אם תרצו כן שלג שמש כן מרד רוח גשם שמש שלג תלוי באיזה עונה אומרים את זה עכשיו גם כשקר מאוד הולכים ל לבית הכנסת גם כשכך מאוד מקיים ממצוות אז זה הבחינה באמת של בניה בני אדם שהוא באמת אה התגבר על הקרירות תגבר על ה התגבר על ה על ה הצדדים האלה שבמציאות שבאדם שכאילו כל כך יותר מדי זה אלא אדרבה שיהיה חום שיהיה לט אז זה הצד השני זה בזה זה נסיים אני נזכה לעבודת השם שהיא משולבת נכון שני הכוחות האלה של אהבה ועירה