לית מחשבא תפיסא | דרך מצוותיך - מצוות האמנת אלוקות - שיעור 2 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] אנחנו באמצע פרק א' בדיבור המתחיל בהתאמתות זו מה שכתוב עם צריך זה בדפים שלכם זה בדף ‏A באמצע עמוד בשורה שמתחילה במילה אצלו עמוד מ באמצע עמוד באמצע השורה בשורה שמתחילה במילה אצלו והתאמצות זו כלומר של ראייה ששייכת לדרגת ממה לכל מין ומבשרי הכזה אלוקה. אז הראייה הזאת זה לא ראייה בעיניים, זה ראייה בעיני השכל. למה זה נקרא ראייה? כי כשהשכל תופס בבהירות אז יש התאמתות פנימית, ודאות פנימית על העניין הנצפה בשכל באותו תוקף כמו שיש התאמתות על העניין הנראה בעין והתאמתות זו של השכל הוא מה שכתוב ומשרי אחזה כמו מה שנתאמת אצל האדם עניין חיות נפשו. אתה רוצה דוגמה? אז האם אדם רואה את נפשו בעין בשר? לא. הנפש לא נראית בשר. ואף על פי כן יש אצלו התאמתות שיש ח יש לו נפש, שיש מהות נפש מלובשת בגופו המחיה אותו. המחיה אותו. הנפש שהרי הגוף אינו חי מעצמו לבד וכל אחד יודע את זה בוודאות פנימית למרות שהוא לא רואה נפש אף פעם אבל אין אצלו שום ספק שיש לו נפש ויש לזולתו נפש אבל אצלו זה עוד הרבה יותר חריף וזה ודאי לא פחות ממה שעין רואה שהרי בעצמו הוא דוימן כבשר ועצמות המונחים בקדרה ובתבשיל שזה אין בזה מדרגת חי ודאי לא מדרגת מדבר אין שם נפש זה רק דורם אלא שהוא חי מצד חיות הנפש הרוחניות שבו שהוא רוח החיוני המלובש בדם כי כתיב כאדם הוא הנפש אז בתוך הדם יש איזה חיות שהיא מעבר לגשמיות של הגוף. באמת כשאדם מסתלק מן העולם, הנפש שלו מסתלקת, אז אדם מפסיק להיות חי. אדם נעצר ו החיות נעלמת. ואם כן, הגם שמעולם לא ראה אדם מהות הנפש שבו, איך ומה היא? למרות זאת אם כל זה נתאמץ אצלו, ברור ירור מציאות על ידי השכל. וזוהיא ראיית השכל שהוא אימות חזק כראיית העין ממש. וכן אכזה אלוק וכך אכזה אלוק ממש בירותו כל העולם חי וקיים כל נברא לפי כו הגלגלים מתנועים כוונה לגורמי השמיים והארץ יש בה כוח הצומח להצמיחסים והיא לאטוסמפרי ובעלי החיים מרגישים וכן הנפש שבאדם אז שהוא מסתכל בעולם הוא רואה שיש חיות, הוא רואה שיש כוח הצומח הבלתי נראה באדמה אחרת איך כל הצומח גדל. הוא רואה שהחי מרגיש. וכשאתה לוקח מקל ועושה לבעל חיים תנועה מאיימת, אז הוא מתכווץ. אז הוא מרגיש את האימה שבכאב שהוא עלול לחטוף. אם אתה מוריד לו את המקל על הראש, הוא מתנהג כמרגיש, אז אתה רואה את הסימנים המובהקים של ההרגושת שלו, את הכב שאן כן בצומח שלא אם אתה מרים מקל על צומח הוא לא מתכווץ. אין לו הרגש. אבל בעל חי הוא מתכווץ, יש לו הרגש. וודאי הנפש שבאדם שכל העולם בכללו הוא כמו גוף אחד גדול, מהלך תקשנה. ידיעה מחז"ל ש עיקרה צריך להבין את כל סוד המספרים שהם לאו דווקא באים לצאר א כמות מדוייקת אלא בדרך כלל א רעיונות עמוקים שהמספרים מבטאים אותם משקפים אותם המהרל מעריך בזה הרבה וגם אחרים, אבל העולם בכלל לא כמו גוף אחד גדול, מהלך תקשנה. והרי גוף זה הוא בעצמו דומם. הגוף הוא דומם של העולם ובכל זאת הוא מצליח ומהעין בו החיות הזה שבכל אחד ואחד. כי גם האדם בסוף מאפר באתא. אז אם אפרדו מהם מאיפה יש נפש באדם והרגו שבעלי חיים שגם הם אפר באים ועל הפר הולכים הנה זהו חיות האלוקות שהוא יתברך מאיר ומשפיע בכללו וכאמר הזל מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקדוש ברוך הוא ממלא את העולם ממלא כל העולם אז בהסבר פה יש עוד רובד להשוואה הזאת. מה הוודאות שלי מזה שהגוף שלי יש בו נשמה? ואני יודע את זה בוודאות מוחלטת, לא פחות מרויית העין. כך אני יודע בוודאות מוחלטת לא פחות מריאת העין שיש חיות אלוקית בכל העולם זה מקביל מתוך ההכרות שלי ומה שקורה בקרבי שכשמישהו מניף עליי מקל אני מרגיש את הפחד מהכאב שעלול להיגרם לא ינח חיד את המקל אז אני מכיר את ההרגושה הנפשית הזאת ושהיא הסיבה על ההתכוות שלי מה איום של המקל אז כשאני רואה גם בעל חיים הוא יהיה ממקל אז אני מבין מה קורה לו מתוך מה שאני מבין את עצמי אני רואה שמה הנשמה מעלה את כל הגוף ככה הקדוש ברוך הוא מלה את כל העולם כלומר יש פה לא רק מבט מהצד אלא מבט ממפנים. כי את הנשמה שמלאה את כל הגוף זה כל אחד יודע מעצמו בוודאות פנימית יותר תקיפה אפילו ממרא עין. ומתוך עצמו הוא גם מבין בוודאות את החיות האלוקית שממלא את הכל. באמת זה שיש כאילו פילוסופים שטוענים שאין דבר כאן בנפש בכל זה זה שזה חומריטי וזה לא עובר שזה פחות מגיעה שה >> יש עיורים בעולם בעיוור תשאל אותו עכשיו יום או לילה הוא לא יודע הוא צריך לשאול מישהו לא יודע לפעמים הוא מתבלבל האם עבריים מתבלבלים יותר מאשר הרואים? כן. זה לא רק שהם לא יודעים, הם גם חושבים שהם יודעים. הם טועים כי הם לא רואים. אז מה אתה אומר? שיש כאלה שטועים. נכון אבל ברוך השם שהבדיל לנו מן הטוים. ששמה זה שיב דרם לא טועים שמה זה עם תנחנו דורשים את זה על הטם טועים וברוך השם אנחנו זוכים ללכת עם עיניים פוחות ומבינים את האמת למיתתה גם אם היום הציונות הדתית יש לה חשיבה ביקורתית והיא יודעת להסתכל על החוץ ולשקלל את כל הדעות וגם לתת להם משקל מכובד. אם יש אחד שהתבלבל והוא עיוור והוא התנגש בקיר אז אני אומר טוב אולי אני צודק שאין בו קיר בכלל. אם הוא אחד התבלבל והוא אומר על איש שהוא אישה, על אישה שהוא איש, "טו אולי, אולי בכלל הוא אוז. היה ב חמד, היה ילדה שהאמא שלה חשע שהיא ילד. וכשנלחמנו בנושא זה הסתבר שכנראה האח הוא מרוז. הילדה היא ילד אבל הילד הוא מרוז. היום יש בארצות הברית הרבה א מקומות שאם הילד מגיע לבית ספר ואומר שהוא חתול היום והמורא לא מדבר איתו במיהו הוא לא רק יכול לטבוע אותה אם הוא יטבע אותה אז היא תשלם הרבה כסף על פגעה פגיעה ברישות החתולים עכשיו זה נראה לנו כל כך כך מטורף אבל אלה שאתה הזכרת בעיני הצמח צדק נראים עוד יותר מטורפים רק אנחנו כאילו פתוחים יותר עדול מסוים גם אנחנו מאיזשהו גבול אומרים מטורללים לגמרי ואני לא צריך להתווכח איתם ולא צריך להוכיח אותם מה אני צריך להוכיח שילד הוא לא ברוז מה מה כאילו מה מה מה ש לדבר איתם חוץ מזה באיזה שפה אני אוכיח בגם גה או בעברית או בסינית איך מוכיחים לברז שהוא לא ברוז תשובה אז אותך מטורללים מה מה מה מה מה יש לך ש כמה שאתה חושב שילד ש חושב שהוא ברוז הוא מטורלל הצמח צדק את האנשים שאתה הבן אתה חושב עוד יותר שמטורלים ויש לו ראיה כי כתוב בחז"ל רק אנחנו רוצים להגיע ל בעיקר אנחנו בהתחלה זה יהיה פחות שאלות א אנחנו צריכים להתקדם על דרך זה הוא נשמה גם כן לגופות המלאכים כלומר הוא לא רק נשמה [מוזיקה] לגופות הגלויים בעולם הזה שאפשר היה לומר שהמלאכים הם החיות הפנימית שלנו והם זהו לא נשמה גם כן לגופות המלאכים שיש להם גופות רוחניים וחיותם ומתלבשות אור השם בו הכל הכל הכל תלוי באור השם לא משנה המדרגה מי מה אתה מטה דל למעלה וזהו סוד זה חזה אלוקה כלומר בסרי לא כתוב בשרי אני יכול ללמוד חוכמה נפלאה אלא אני אחזה אני רואה כמו ראייה בעין הכזה ממש בראיית השכל כאילו רואה בעין מאיזה צד ההתאמתות הוודאות הביטחון שזה כך. אז איך זה לא קה? אני רואה שיש א מקור אלוקי שמחייה את הכל. ואם כן לא שייך על עניין זה ציווי להאמין. זה לא אמונה. מתי אני צריך להאמין פוטיפר נותן אמון ביוסף כל אשר יש לו נתן בידו הוא איש אמונו יש בה פסוק אצל יוסף מה >> לא שומע לא שומע >> בעיקר >> או לכן הוא נקרא בכל ביתו נאמן. מה זה נאמן? אני הולך אני לא בבית לא בכל ביתו נאמנו על משה כזה כל אשר לא ביד יוסף >> אבל זה לא אמונה המילה אמונה אז ה מונח אצלי שיש אבל אני לא זוכר שרשנו נתן בידו אבל לא כזה זה לא אמונה >> לא ידע איתו מאומה כל ש יוסף לא ידע >> את אי הידיעה יש פה אבל לא את האמונה טוב על כל פנים אז מתי צריך אמונה כשאני לא יודע מה זה איש אמונו הבילים צריך לנסוע למרחקים והוא נותן את זה בידיש אמונות לא. וגם כשהוא לא נמצא, למרות שהוא לא יודע מה קרה, אבל יש לו אמון שזה בסדר. זה כשאין לי ידיעה, אבל כשאני יודע, כלומר הוא עושה את הכל לנגד עיניי. אז אם אני יודע, לא צריך להאמין, לא שייך להאמין. אז הוא אומר, ואם כן לא שייך על עניין זה ציווי להאמין על ממשריך הזה שהאמונה לא ייתכן אלא על דבר שאינו רואה בעיניו. ומכבעת שעניין זה נראה לאין הרואה, לאין השכל הרואה. מה נצרך לאמונה הזה? אלא על זה נאמר דע את אלוקי אביך שזה פסוק בדברי הימים דע את אלוקי אביך שדבר זה מה זה דבר זה? ממה לכל עלמין? החיות של כל העולמות, החיות האלוקית של כל העולמות, שהדבר הזה נתפס בדעת ולא באמונה לבד, אלא הרבה יותר חזק מאמונה. זה דעת. אז זה לגבי ממה לכל מין. רק נגיד שכל כל המצווה הזאת מבוססת על מאמר בליקוטי תורה בפרשת חנן מאמר וידעת היום וחלק גדול מהדברים פה זה ממש מובא משם אבל יש פה הרחבה ובניין אחר והסברה ופירוש דת הוא לשון הרגשה יש הבנה, יש שכל שכל זה כאילו קר מרחוק, זה רק כלי ניתוח אבל דעת זה הרגש, זה הממוצע שבין המוח ללב. זה נקרא דעת. והממוצע הזה הוא גם מוח וגם לב. לדעת משהו זה לא רק להבין שהוא כך, אלא להתקשר אליו בהרגשה פנימית שזה ככה. חוץ מההבנה בשכל, שזה יותר מתוקף. כלומר, כשאדם רק מבין משהו בשכל, הוא רואה את זה. אבל אם הוא יודע את הדבר אז יש לו הרגש חריף שזה כך. והדוגמה שהבאנו קודם זה שאדם יודע שיש לו נפש זה לא חשבון. זה לא עסקת מסקנות מהוכחה חיצונית. זה הרגש. אני יודע את זה. אני מרגיש את זה. אני חווה את זה. דעת זה ההבנה שיש בה גם הרגשת הדבר כמו ואדם ידע את חווה אשתו שזה התכשרות יכולה לסתור הבנה >> כן כן לפעמים זה סותר יש הבנה שסותרת הבנה נכון מקום אחד כתוב ככה כ מקום אחד כתוב ככה לא רק זה מצד אחד אתה מבין שזה ככה מצד שני זה הפוך אז אתה צריך לסדר את השכל שלך יש לך שני עוונות סותרות וגם יכול להיות שהדעת תלך עם ההבנה הזאת ולא תלך עם ההבנה הזאת ופירוש דעת הוא לשון הרגשה כמו באדם ידע כי הדבר המושג על ידי ראיית השכל הוא נרגש ממש על ידי ראיית השכל יש שכל שהוא לא רואה הוא רק מסיק, הוא מחשבן, הוא עושה אחד ועוד אחד, אבל הוא לא כאילו רואה את הדבר ממש. אז זה לא דעת. דעת זה שזה ראייה בשכל וזה נרגש ממש ולא בחינת אמונה שהדבר האמון מה שאתה מאמין בו אינו בבחינת הרגשה בהמאמין שהאמונה היא למעלה מהשכל הוא מדלג פה על חוכמה ובינה ואנחנו נדלג איתו יחד כן דווקא שלו ומה מה זה אחרים >> סוגיות אחרות ב בחבד אין הרבה דמיון ואתה מקשה מהרב זצל זה טוב לדעת הרב זצל אבל עכשיו אנחנו בחבד אין הרבה חשבון איפה הדמיון נמצא בנפש יש חגה חבד חגה תנאי יש מהרייבד מושכל מורגש מוטבע זה זה ה עכשיו זה לא סותר את הדימל של הרב דימל של הרב בדרך כלל נמצא במוטבע אבל הוא זווית מסוימת למילה מוטבע וכבד בדרך כלל המילה מוטבע לא הולכת אלא דמ דמיון טוב ואמנם מכל מקום נופל על זה לשון ציווי גם כן דע למה שלא יפול לשון ציווי ועוד מעט אנחנו נראה לא עוד מעט עוד הרבה אבל נראה ש האדמור הצלח צדק הוא מניח ש שאתה זה כמו שעכשיו לילה אתה אתה רואה את זה זה ודאות שרק רק אם אתה מטורלןלל אתה חושב שעכשיו יום כי הילד נכנס לכיתה והוא אומר מבחינתי יום עכשיו אז המורה הייתה חייבת להתייחס כאילו עכשיו יום למה לא הגעת בזמן כי היה לילה אבל עכשיו 12 לא מורה עכשיו שמונה טוב אני לא יכול לפגש אצלך שמונה עכשיו שמונה אז אנחנו לא מתחשים ומטורללים כאלה. אבל אם נציא אותם מחוץ לחשבון אז כשאדם רואה יום והוא יודע בוודאי יש איזה יום אז צריך לצוות מישהו שהיום הוא יום. אנחנו נראה בהמשך שוא הוא מחדד את זה עד לשם. אומר לי צטרך שם לעיין כמה עיונים אבל עכשיו לעניינינו בכל זאת שייך בזה ציווי למרות שאתה זה כמו ראייה בעין ורייה בעין אם אתה רואה שעכשיו לילה אף אחד לא צריך לצוות אותך שכשיש לילה תדע שעכשיו לילה לא צריך ציווי את זה זה לא שהוציא ציווי על זה למה מכל מקום נופל זה לשון ציווי גם כן דהיינו להתבונן אין הוא להעמיק מחשב טוב הזה ולא שיעלה ויעביר העניין במחשבתו לבד בלתי עיון ועמכה שזה נקרא בשם עירור לבד וידוע בזוהר דרעור לא אביד מדי כ יש במסך הפנימי של המחשבות שלנו כמה סוגי תופעות. אחד נקרא ארהור. הוא בא לבד ואם אתה לא מחזיק אותו הוא חולף מהר. המורחים היום אומרים שלכל אדם יש בדקה כ-150 כ180. מחשבות ומתכוונים לעירורים בלשון הזאת. כלומר שבכל שנייה שלושה עירורים עוברים. תשים לך במחשבה. ומאז שהתחלתי להגיד זה תנסו לעצור לראות כמה טיסות עברו בשמי ה שכל שלכם, הראש שלכם ותראו זה פלו טס טס טס שתיים של >> אז מה? היו רק שתיים לא ש >> אז אה והם אומרים שאנשים המוכשרים זה חמש עירורים בשנייה כלומר 300 בדקה זה ההבדל בין המוכשרים ללא מוכשרים אבל גם הלא מוכשרים בינונים זה 180 א הירורים בדקה אלא מה יש להם חוק הם באים במהירות עצומה ומתפוגגים במהירות עצומה ואין עליהם בחירה ולא עונש. אומר בעל התניה, לא פה בתניה עצמו. זה אצל הבינוני שורה לו ערעור שלא להשם מאז זה הוא לא יכול למנוע. כי כיוון שיש לו עדיין בחלל השמני שבלב נפש הבהמית, זים מעלה עירורים. אבל אם הוא לא מפתח אותם, אלא רק כמו שהם באים, ככה הם חולפים במהירות, אז זה לא בתחום הבחירה של האדם. אבל אם הגיע איזה עירור מהנפש הבימית, כמו שאדם הולך לחדר אוכל ויש צלחת מרכזית של עשרה שניצלים והוא חולף לו עירור, אולי אני אוכל את השניצל הכי גדול כי הגעתי ראשון וכל התשעה חבר'ה אחרים עוד לא הגיעו אז יש לי הזדמנות לאכול את השטיץ על הגדול עכשיו זה אמרתי את זה בהרבה מילים אבל בעירור זה עובר בשליש שנייה במוח ואז כשזה עובר זה מצחן בו אמר זה רעיון ואז הוא חושב איך אני בודק שחצי מהשניצלי מלמטה לאחרים מה הכי גדול ואז הוא תוקע מחשבתו בעניין הזה והוא מעריך בו ובסוף הוא גם נועץ את ה זה באחד השליצלים ואז הוא רואה לא שזה חתוך בכלל מלמטה אז הוא לא צו משהו אחר ואז מהירו זה הופך להיות לים בה של מחשבות וכאן כבר יש בחירה לאדם אבל אירור זה לא מידי לא אביד מידי לא אביד מידי זה גם מתבאר בתניה שזה לא בתחום הבחירה ולכן האדם לא נתפס על זה וממילא גם לטובה שזה הדיבור פה זה שאדם עובר לו בעירור שהשם הוא ממ מה לכל הדמין וכל החיות של כל העולמות זה רק ממנו יתברך אבל זה עובר לו בשלי שנייה והגיעו מחשבות אחרות באותה שנייה אז אה זה לא עובד לא אביד מידי אז מה המצווה המצווה היא שכשמגיעים העירורים האלה או אפילו שלא מגיעים ליזום אותם ואז כמ מעשה השניצל של הנפש באמית, כך מעשה האמונה האדת של הנפש האלוקית שהוא מרבה מחשבות עמוקות ותוקע מחשבתו בדעת אלוקים, באמנת, בדעת אלוקי אביך. אז דהיינו להתבונן ולהעמיק מחשבתו בזה. יש משל שאדמור הרשב אומר שיש הבדל גדול בין התבוננות פרטית להתבוננות כללית. נבאר את זה במשל כש אדם יש את ארוחת ציו, יש לו חבר צייר גדול ויש את ארוחת ציו אז הוא לוקח את אשתו ואת הבן שלו ואת הפלאפון שלו והולך לתארוחת ציור עכשיו הוא רואה איזה ציור יפה והוא עובר לו הירור וואו איזה ציור יפה שלי שנייה ואז הטלפון מצלצל ואשתו קוראת לו שיש ציור יפה אחר והילד משך למכנסיים שיש בחוץ משחקים לא מעניין את הציור אז בגלל שהוא רק לרגע חשב על הציור היפה אף על פי שהוא היה עסוק בו אבל כל דבר מסכת דעתו אבל אם זה צייר מופלא מאוד שיש שם רבדים רבדים של רעיונות בתוך הציו ופרטים על פרטים והרמוניה בין הפרטים והוא מתבונן ועוד אחד ועוד אחד ופתאום הוא רואה מערכת שלמה של פרטים ואז הוא רואה ש מתקשרת למערכת אחרת יש באיזשהו שלב כשהוא עסוק בפרטים ונתקז מחשבותו שבעצם הוא כאילו מנתר מעצמו מו ונכנס לתוך הנושא שהוא עשו. כאילו אם אנחנו מסתכלים על פנימיותו, מחשבתו נעתקה מתוך עצמו וכאילו נתפסה בדבר. ואז אם הטלפון מצלצל הוא בכלל לא שומע. אשתו צריכה להגיד לו הטלפון מצלצל. אלא מה? שגם מה שהיא אומרת הוא לא שומע. וגם שהילד משך לו מכנסיים הוא לא שם לב כי הוא כל כך העתיק את אישיותו לתוך הציור וזה מה שכתוב להתבונן ולהעמיק מחשבתו בזה זה היום היוצד של הבעל שם טוב היום הולדת אז ה הבעל שם טוב אמר שעיקר המצווה מצוות אהבת השם היא לתקוע מחשבתו בעניינים המעוררים את האהבה. יש הרבה הסברים על הלתקוע מחשבתו, על האווידה שלא לחשוב על עניינים המורים תאווה, אלא לתקוע מחשבתו. לתקוע מחשבתו זה שאני לוקח מסמר, המסמר נמצא פה. המסבר נמצא פה, הקיר הוא שם ואני תוקע את המסבר בתוך הקיר. לתקוע מחשבתו זה להעמיק בדעתו כל כך עד שהוא כאילו פק עובר לשם ולא שיעביר העניין במחשבתו לבד בדיין מהמכה שזה נקרא בשם ירור לבד בזר זה ירור לאפיין אבל הדעת הוא שיעמיק מחשבתו בדבר הזה וזה שנצטונו בזה מצד עשה לדעת רבנו יונא בשרתשוב מפסוק וידעת היום אז יש מי שמונת וידעת כמצת עשה ולרמב"ם נכלל זה במצווה זו של אנוכי השם אלוקיך ול וכמו שכתב החינוך מה הוא כתב שיש במצווה הזאת שני עניינים וגם הרמבם מיסודי התורה בעצם בונה את שניהם בספר המצוות הוא אומר לידה בסודי התורה הוא אומר את שניהם אז החינוך אומר לידה ולהאמין כמו שהתבאר בהמשך שזה שתי דרגות שיקרם לידה בממלה ולהאמין בסוביב וישימו לנגד עיניו ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו דחוף דחוף מהיח של הרגש אחרי התמות >> מה עוד פעם >> מה מה מוודא מבטיח את ה שלכונה >> לא מכיר במים הרשודן הזה רק הוא זה המפתח הדת הוא המפתח של הלב הוא מביא אחרי זה את הלשון הזה מה מהזוהר שהדעת היא המפתח על זה איך הולכים בדרכים הנכונות זה כבר סוגיה אחרת לא לא מניינים ונצטוונו גם כן בפסוק אישה מרך פן תשכח את השם אלוקיך שזה לו שאסור לשכוח אומר זה לא מספיק שאתה אומר אמרתי מודה אני בכוונה לא מודה אני בלי כוונה אמרתי מודה אני בכוונה שחזרת מנשמתי אז כל הנשמה זה הכל ממנו ו שער היום שכחתי אמר לא התורה עושת את זה אישה אומר לך בן תשכח את השם אלוקיך שלא יסיח דעתו מזה רק נאמר האם זה הפשט היחיד האפשרי בשם לכפן תשכח נראה שזה לא הפשט מה הפשט שתשכח ו תלך בסוף עבודה זרה אבל מזה שהלשון היא לא תשכח אז לכורה אסור לשכוח בכלל שבסוף אתה שוכח ולאט לאט זה מדרדר בסוף זה גיע לעבודה זרה אבל יש אישה מלך ולכן נופל לזה לשון שכחה למה איך שיש שכחה כי הדבר נראה בעלילה עין הרואה אז איך אפשר לשכוח את זה אלא שציווי שלא יסיח דעתו מזה לעשות עצמו שכוח חס וחלילה זה נכון שאתה יודע כך אבל זה לא נוכח בתודעה אתה יודע אדם יודע שהיום ליל שישי טוב הוא לא כל הזמן חושב על זה לא כל הזמן תודעה שלו אולי בערב שבת חופשית כן לא צריכים ואלו לא על כל פנים יש דברים שאני יודע איך קוראים לסבתא שלך מצד האמא אתה יודע אז זה לא שכל הזמן אתה עם זה אתה יודע וזאת האמת אתה לא כל הזמן זה אבל כלפי הקדוש ברוך הוא כמו שהוא מבאר כאן שמה לכפת תשכח שזה כל הזמן אתה שיויתי הבעיה לנגדי תמיד תמיד והרמבן מנה זה במניין המצוות בלא תעשה שישמר לך כמו שכתב בהסגותיו ללא תעשה סימן א' אמר שלא לשכוח אמונת האלוקות והוא זה ולרמב"ם שלא מנה זה בכלל להבין כפת רצ מגילת אז עשתה שם לפי שהוא מהציבויים הכוללים יאין שם. רק נראה רגע, אולי מביאים פה את הלשון של אה הוא לא לא מביא פה את לשון הרמבן. טוב, אז יש פה סיכום נפלא של פרק א'. נחזור לסיכום ונתחיל פרק ב'. מה? יש לך את הרמבן? אין לך אוצר א פרויקט השוט? זה ב שכחת הלוין א' שכחת הלוין הכוונה זה להבין שהרמב"ם לא ספר אפשר לשאול על הרעילה של הרבה אין ראייה שהיא גם מעין השליה ומן >> מעין >> השליה זאת אומרת הדוגמה שזים היום זה באמת משהו שמוח לנו מסכם בעולם אבל אנשים >> גם בריאת העין יש אשליה בשפת המורגנה גם בחושים ה ה חיצוניים החריפים יש התעיות אבל זה בקצה, זה בשוליים. גם בדעת יש טעויות. מה זה משוליים? אתה הולך לרופא עיניים והוא בודק לך את המספרים. זאת התחלה את המספרים הגדולים אתה רואה אבל אתה צריך לבדוק את המספר. אז הוא מוריד לך את המשקפה אומר לך אתה רואה אז אתה גדולים גדולים אתה רואה את השניים ברביעי אתה כבר יש שמה שש אתה אומר שמונה זה גם בריאת העין ונכון שככל שדברים הם יותר דקים דקי הבחנה אז צריך ראייה פסיכית יותר חדה כדי לא לטעות מה מה הלשון >> הצבה הראשונה שנ שננו שלא ישכח אחד ממנו מונת עניין המניין שבמצה הראשונה מצות שמיים שאומר שנאמין שיש שוב פועל כל המצות ציון מעניין מפלט להגיע שם עליו גשפוץ כל זמן זמנים מי שאמר ברחת אלוקי שקיך כי היא מצווה באמונה כמו שכתב הרב מנ >> אז הוא אומר בזמן מן הזמנים >> הוא אומר בזמן מן הזמנים >> כן שלמה הוא מתכוון. כאילו שלא יהיה שלב בחיים שבו כאילו אתה לא מאמין בהשם שזה הכוונה כאן בזמן הזמנים או שלא יהיה רגע >> שאתה שוכח >> הכוונה שרגע >> אני לא חושב שזה אפשר >> תקרא תקרא עוד פעם את המשפט של הזמן מן הזמנים שלו כבר פועל פה על מצאות מציאה מים מופלט אלא יש שם עליו ואליש שיחפוץ בו בכל זמן אה לא זה לא שחפוץ פה לא זה בכלל לא קשור לעניין אז הוא רק אומר שלא לשכוח הוא לא אומר האם צריך שבכל רגע לא לשכוח שיש מצוות פניות אי אפשר תמיד לחשוב על מצנית חשב על מה שהוא מה שהסמ >> קודם כל מצוות א לא תעשה הם תמידיות או חלקם הגדול הוא תמידי כלומר האיסור לחלל שבת הוא לא תמידי, הוא רק יום אחד בשבועות. אבל לא תרצח, לא תנף, לא תגנוב, לא תעשוק, לא תשקו. כל זה מצוות מידיות, אבל זה מצוות שאתה לא עושה בהם כאילו יש מצווה לו, לא תשכח. זה כאן גם מביא את שם תשכח מביא את >> אז אבל אם זה מצד לא תעשה יוצא שלשכוח זה מעשה אז קצת לשכוח הוא לא תעשה אז שמצע לזכור אבל מה זה מצווה לא לשכוח >> אומר את המילה תמיד >> אולי זה לעשות עצמו שבוע כאילו זה >> כמו לשכח מעצמו >> כמו כל משקח כל מדוע >> כן שזה זה פעולה >> מה >> ככה המשך המכנס ש >> שנו מתחיב עד שישב מליבו >> ששם זה פעולה >> אבל שמה כתוב משכח כאן משמה לכפן תשכח זה נפעל זה לא פועל תשכח הפסוק הזה אבל המשנה אומרת יכול אפילו את הפר משנתות לומר >> אבל אבל >> אפילו מלברך של סירים >> כן אבל ה המשנה יכולה להיות דרש ומה שהרמבן מונה זה לכאורה את הפשט הוא לא מבין את המשנהג >> כלומר זה זה כמו שמצדת ואהבת את השם אלוקיך אז חז"ל דורשים שתייבוהו על הבריות זה נפסק להלכה אז זה לא הפשט של ואהבת זה רק למה לא כתוב אהוב אלא ואהבת אז לומדים מזה עוד לימוד של תא והוא אבל זה דרש ובמשנה הזאת זה לא הפשט של הפשוט הפסוק לכאורה וכשהרמבן אומר את המצת תעשה אפשר שהוא הולך לפי הפשט טוב >> לא מצווה בנגד כותב מדו שיהיה איננו שלא נסים מדעתנו זה נראה המצווה הזאת שלא נסים מדעתנו לא כותב מצווה א' שלא נסים מדעתנו >> אבל כתוב פה אני אסור מה >> מסמצווה לא כתב מד אז אתה אומר שזה >> אבל כאילו זה אקטיבי או פסיבי זה שאלה אחת אבל האם זה לכל רגע ורגע או כאילו אדם יודע איך קוראים לאבא שלו הוא יודע אתה יודע איך קוראים לאבא שלך שכחת את זה פעם במובן של הצמח צדקן במובן של הרמבן לא לכאורה נכון כי זה צריך להיות שתהיה מחשבת מחשבתך תקועה כל רגע ורגע עכשיו באמת זה בעיה איך אפשר לגלגל טוב את הפתילה של ני חנוכה אם אתה כל הזמן כל אתה לא יכול לעשות שום דבר אתה שם תפילין ואתה רק חושב על השם אי אפשר לקשור ככה זה צריך כל יצקבה זוכר לומר שגם לצמח צדק זה רמות תודעה שונות מאיזה רמת תודעה זה נקרא שזה לא נשכח ומאיזה רמת תודעה זהחשב שזה נשכח טוב יש מה לפלפל בזה ואני לא יודע עד כמה אפשר לסמן בזה בכלל צימונים מדויקים כי זה זה הדעת היא רצף היא רצף בלי שנתות א בהירות אפשר להגיד כמו שיח דעת צפידים שזה שיח דעת סליחה דעת תפילין אתה לא יכל לזכור זה >> כן >> צריך לזכור במק >> כן אבל מצד שני אתה לא יכול בתפילין כמו שהשם של אבא שלך אז צריך לדעת יותר תקיפה ונראה הפשטות שהצח צדקים מתכוון לדעת עוד יותר תקיפה מתפילין אבל עד כמה כשהצמח צדק כתב מצוות התרת נדרים נכנס לפרטי ענייני הנדרים הוא כתב תשובות בעלוכה בהלכות קורכבנים הקורבן קורכבן הנטר אסור ודן בסוגיות ובמציאות וזה אז כל הזמן הוא היה עם זה בסני >> מה >> קו בסיר >> כן ומעקיף זה מעקיף טוב יש א יש להרכיב בעניין הזה את המכת הדעת בשאלה הזאת ואולי יש ב באיזה מקומות דווקא החבד מתאים להם ל להסביר כמה וכמה וכמה מדרגות בדעת אז נסתפק בזה זה לא הסוגיה אהזה >> מה זה למדה כן אבל השאלה שעסקנו בהז האם כל רגע צריך להיות דעת אקטיבית כן >> מה שזה לא כמו שהוא אמר הוא אמר שזה לא קשור למצות המשנה שמצר כזה >> שהוא לא מחלק בין שתיהם כן לעומת דעת אתה מתכוון כן האם הדקדוק הזה הוא אחרי זה יתים בלשון של כל חיפשנו הרמב"ם בכמו שאמרנו בספר המצוות אומר רק לידה או רק להאמין ובספר היד החזקה הוא כותב לידה ולהאמין יש יש חילוק כמו אמבו חיפשנו מישהו שידבר על החילוק הזה לא לא מצאנו בכלל יכול להיות שמחסידס יש כי הרמב"ם פרנקל א מביא בעל אוכל, לא מביא בכסידס לא. כן. טוב, בואו נמשיך. יש לכם עוד כוח? אז בואו נעבור לפרק ב'. ה העיקר שאנחנו רוצים הוא נמצא בגד. זה ה זה אנחנו בהקדמות אך להבין דלכאורה יש סתירה לדברינו אלה שאנו אומרים שמציאות השם ויותו מחיי העולם אין לא בכלל למולה אלא בכלל דעת ממש ואם אמר הידוע בזוהר דליט מחשבה תפיסה בית כלל דעת זה במחשבה איך אתה יכול להגיד שיש דעת אלוקים הרי מחשבה תפיסה בקל עכשיו זה לא קושיה לכאורה על דברינו סתירה לדברינו זה סתירה לדברי הימים זה סליחה וידעת מה שמעת ללבבך הפסוק מפורש שרבנו יונה פוסק אותו להלוכה אבל לדברנו הכוונה למה שהובא כאן הדקדוק שיש גם דעת כמו שאומר רבנו ינק בפסוק אז כל הדיבור הזה איך אנחנו וישבים עם זה עם זה שבכלל אי אפשר לתפוס בדעת להתמחשבה תפיסה בקלל זה ברכבותו למציאותו >> זה זה כן כן ברוך שכיונת ומהשמע שאין הנבראים יכולים להשיג אותו יתברך בדעתם ושגעתם כלל אז אין שום צד השגה אך הנה באמת אין מזה כלל והכל אמת ויציב והוא הוא על פי מה שכתב הרמבם זה במורה במורא נבוכים שהבורא יתברך הוא הידוע מציאותו ולא מהותו כלומר מה שאנחנו יודעים השם יתברך זה רק את היותו נמצא אבל לא את מהותו זה כמו ש אתה רואה מישהו מאחורי מסך ש אתה רואה שהוא מזיז את הדברים והוא פועל אתה רואה זה צורת אדם אז אתה יודע נמצא שמה מישהו אתה לא יודע מי הוא אתה לא יודע איך קוראים לו ממילא אתה לא יודע אם הוא נותן לחסד נותן לדין אם הוא אפילו אולי אם הוא גבוה או נמוך את רואה רק אצבעות זזות וראש אב אתה יודע לא יודע אם הוא מתכופף הוא מד אפילו לא את כל מציאותו אתה יודע זה מה שאני מתכוון בוודאי שאתה לא יודע אם יש לו שיער ארוך פוני או קרחת אתה לא יודע אפילו לא את כל מציאותו אבל מקצת מציאותו אתה יודע אפשר לדעת מקצת מציאות ולא את כל המציאות וודאי לא את המהות אתה לא יודע מי זה בכלל אבל את המציאות שלו אתה יודע והרמב"ם אומר מה שאנחנו יודעים מהשם יתברך יודעים במובן של דעת זה את מציאותו אבל לא את מהותו לא מי הוא אלא את זה שהוא נוכח בעולם הוא מחייב אותו אבל מי הוא הנוכח בעולם הוא מחייב אותו זה אין מחשבה תפיסה בי כלל וזה הרמב"ם מכוון לדעת ה זוהר של מחשבת פיסקרא זה פשוט תורה זה לא המות >> לא לא לא >> לא זה נשמת הדאורייתא לא נשמתו כלפי מעלה אין לו שיך אצלו נשמה בכלל יודעת כאילו כאילו בנו של ה של ה של הות של המציאות התורה >> התורה היא חלק מהמציאות הגילוי >> גידוי >> זה גילוי עליון אבל זה גילוי >> כן התורה היא נבראת בראשית בשביל תורה שנקראת ראשית אבל אחרי הראשית היא לא בלי ראשית רק הוא יתברך ולאשית ולי תכלית התורה יש לה ראשית הלאה חינ באמת אין מיזרסק כלל וכל יציבים הוא על פי מה שכתב הרמבם שם בורא יתברך הוא הידוע מציאותו ולא מהותו וכן ובכל ספרי האמת כמו שכל המקובלים גם סברים ככה שכל מה שאתה יודע זה רק את מציאותו אבל במהותו לא היית עכשיו התפיסה ורצו לומר שאנחנו מצד פעולותיו נדע שהוא נמצא כמו מישהו מאחורי מסך אתה רואה שהוא זז אתה רואה שזה פועל אבל רק מאחורי המסך אותו אתה לא רואה בכלל אז מצד פעולותיו נדע שהוא נמצא אבל איננו מקרים איך הוא מה הוא ועל זה כתיב אחקר אלוק התמצא מה זה החקר אלוקת תמצא פסוק סוק אמרו צריך זה אלוקה אז מה זה החקר אלוקה תמצא צריך זה אלוקה מציאותו החקר מהותו תנצא זה אתה לא יכול למצוא ובאור עניין ידיעת המציאות ולא השגת המהות מובן גם כן ממש הנל משל הנל הכוונה מנפש האדם ממה שאדם יודע ומרגיש שיש בו נפש חיה וכמה עד שרואה גופו בשר ודם חיים שזה גם כן אלי ידיעת המציאות בלבד שזה ידוע לא בבירור שנמצא נפש בגופו אבל אני לא יודע הוא מכיר מהותה ועצמותה איך הוא מה היא נפש לבד לא כמו שהיא פועלת בגוף מי זו שפועלת בגוף כמו שהיא לבדה לעצמה זה היה לו מושג אפילו על עצמה היה לו מושג על נפשו אין לו מושג. כל מה שהוא יודע מנפשו זה רק פעולתה בגוף. אבל בלי פעולתה בגוף הוא לא יודע עליה כלום. אז גם במשל זה כך. וגם אפילו איכות התלבשותה בגופו לא יודע איך הוא שהכל פה זה מדרגות בפנימיות. את עצמה ואת איכותית פשוטה, סוגיות ענקיות שהוא מתמצאת פה. כלומר, איך היא מתלבשת בגוף? על זה אנחנו אומרים בברכה רופא לשר הוא מפליל לעשות. מה זה מפליל לעשות? שקושר זה פלא. אני לא אני לא יודע איך הוא קשר, איך איך זה נקשר? איך זה פועל בגוף? איכות. לפעמים זה מלשון הטיב הפנימי, אבל לפעמים זה מלשון איך יש קשר ביניהם, אבל כאן איכות זה נראה לי במובן של איך איך התלבשותיו בגופו אני לא יודע איך הוא מיד כותב אני לא יודע איך הוא או אולי אופן התלבשותה איך הוא טיב התלבשותה גם אפשר אבל כל פנים הוא לא יודע איך הוא הגם שיודע בבירו הוא שמלנושת בכל רמה חברי גופו שהרי מיד שעלה ברצונו לנענע ברגלו תתנענע הרגל תכף ומיד בלי שיוויחור כלל משל שמובא הרבה הרבה בחסידות באדמור הזקן ואני רוצה למנוע פה טעויות עכשיו אחי רצה להוציא ספר נראה לי שהוא הוא לא הגיע בכלל להוצאה לאור יכול לעבדו על זה הרבה אני לא יודע איפה מוכזים שכל המשלים בחסידות איך הם מתבערים על פי המדע המודרני עכשיו המדע המודרני מה הוא אומר על תנועת הרגל כשה שה אישיות רוצה לבעות כדור לשער אזה הוא בועט אז התנועה הזאת זה בגלל שיש חיות נפ חיות הנפש גם ברגל מה אומרים היום לא זה הכל במוח ויש עצבים שהמהירות הפעולה שלהם היא כל כך גבוהה שאתה לא יכול להרגיש את הפער לך אבל זה כן נמצא במוח ואם אני אנצק את ה תקשורת באמצע זה לא יהיה המדע להיר את >> מה >> המדע רוצה להביר את הבעיות בכלל לא מתסק ב בדברים שהם מעל הים שהם מתיר >> נכון אבל הקושיה כאן היא לכאורה נתונה בפיזיות ואם יהיה לי תמונה אחרת בפיזי. כלומר שהרגל מתנענעת כן עם פר זמן, רק שהמעביר הפקודה הוא מהיר מאוד העצבים. אז ממילא המשל פה לכאורה לא יעבוד. אז אני לא יודע אם יש תירוצים אחרים, אבל תירוצץ הפשוט הוא שכל המש החוויה ומראה העין שלנו ולא על פי איזה אמת אובייקטיבית מדעית. לא לא זאת הכוונה בכלל ואיך זה תקף אם זה רק על פי החוויה שלנו ולא על פי ה זה יש מקום לדון בכל השאלות האלה והם רצו להוציא ספר על כל העניינים האלה חזה יש בזה חידושים פעם הוא אמר לי זה חידוש אני לא זוכר על מה אבל אה יש הרבה כאלה טוב בואו נגמור את ואילו היה נפש שורה במוחו ולבו לבד שלפי מה שאנחנו אומרים היום אפילו זה לא נכון ישורה במוחו לבד ובכלל לא בליבו ומה ששלב הוא מעביר למוח הכל הכל הכל זה רק במוח רק שהעצבים שמעבירים את המידע הם ירים לאלה לאלה מכל מה שאנחנו יכולים לקלוט והנה לא היה נפש במחו לבד משמה היה הרצון נמשך ברגל ואז תתנוענע היה צריך להיות שיהיה זמן בה שיהיה סיפוק לילוך הרצון מן המוח ללב ואנחנו רואים איפה זה שבו באותה רגע שידי הרצון יהיה תנועת הרגל מזה הוא ראה שהמחשבה ישנה ממש ברגל הוא חושב ברגל זהו כבר הקדמתי תרופה וכולי >> גם בתניה זה דרך המוח לא >> מה >> גם גם בתניה זה דרך המוח שגם גם זה גם גם זה מגיע לרגל זה >> כאילו זהג >> זה חיות אחת שמתפשטת גם כאן וגם כאן והיא קרה כאן ו אבל זה קורה בו זמנית והכל ולפי פי המדע היום זה לא קורה בזמנת כל למרות שיש במדע היום הרבה דיונים על דברים שקורים בו זמנית במקומות שונים בתורת הקוונטים בוודאי פעם ידעתי נראה לי גם לפי איינשטיין שלא אהב את הקוונטים למרות שבסוף הוא נכנע להם פעם התעניינתי בסוגיות האלה אבל אני לא זוכר מספיק טוב כשלא חוזרים לא זוכרים אולי טוב שכך אה לא נגד לדעת את זה אפילו בעד על כל פנים יש במדע היום הנחה ש חלקיקים זהים של מרחיקים אותם סוג חלקיקים שאתה עושה פעולה באחד זה נעשה בשני אף על פי שאין זה מרחק רק שיותר ממהירות האור וזה קורה בו זמנית שרק הרבה יותר מהר ממירות האור זה אכל לעבור המידע אז זה כנראה לא עובר בכל זאת שניהם יודעים אם זה קורה לאחד זה קורה לשני סוגיה שסכימה בפיזיקה מודרנית ואני זוכר אותה בבירור טוב נסיים בזה שם עכשיו שבה ישנה ממש ברגל חיים חיים