לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ | שפת אמת לפרשת אמור- תרלב | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] אחד קרא כל ה אנחנו פרשת אמור שנת תרלב במדרש אמרות טהורות הפרשה מתחילה באמור אמור על הכהנים ואמרתה ליהם במדרש כאן מקשר את הפסיחה הזאת עם התוכן של המצווה הראשונה. המצווה הראשונה זה מצווה טהרת הכהנים. שהכהנים אסורים להתמא. חוץ משבעת הקרובים שנטמאים להם במותם. אסור לכהן להטמא. אז המדרש אומר אמור אל הכהנים בני אהרון. רבי תנחום ורבי חנילא פתח אמרות השם אמרות טהורות וכאן הוא מעריך ש מלך נכנס למדינה והוא מבטיח הבטחות אבל אה הוא קם בבוקר הוא הולך לישון בבוקר הוא לא קם אז מה שבות כל ההבטחות אבל הקדוש ברוך הוא מה שהוא מבטיח הוא מקיים אז האמר מרה שלו היא אמרת אמת, אמרה נצחית, עמרה שאין מה שיכול לעקור אותה. והאמת הזאת היא מופיעה באופן של טהרה. כלומר טהרה מכל האכירות של ענייני העולם הזה, מכל המגבלות של הטומות של ענייני העולם הזה. והכהנים שהם שייכים לאור האלוקי ממילא הם שייכים להמרות הטהורות אז זה המדרש ואומר עשות אמת זה קשה איך יכול בשר ודם להיתאר כראוי כלומר שהקדוש ברוך הוא עמרותיו טהורות זה מובן הוא למעלה מכל גדרי הבריאה אבל איך איך אדם יכול להיות טהור? וכאן אנחנו מדברים על טהרתם של הכהנים ולא עוד אלא שיש כאן כמו שנראה בהמשך פעמיים המילה אמר אמור אל הכהנים ואמרת ליהם ואמרת ליהם זה שהאמירה היא לא רק נשארת משורש המקור האלוקי שלה שזה אמור על הכהנים אלא ואמרת להם שאתה מוסר להם את האמירה אז איך איך יכול בשר ודם להתאר כרוב? תודה רבה. ורק כי הכל במאמר נברא. זה מהיסודות של עשות אמת. עשרה מאמרות כמו שכתוב בעשרה מאמרות נברא העולם. כלומר שהעולם נברא על ידי מאמרות וממילא זה לא רק סיפור של פעם. כל מה שמקיים את העולם כרגע, מחיה את העולם זה ממרת השם. הבעל שם טוב היה דורש על זה את הפסוק לעולם השם דברך ניצב בשמיים. שהדיבור האלוקי שהוא זה שאמר ויהי שהוא הכוח של הבורא בנברא כי הוא אמר אמרות ואז נוצר העולם ויהי אור ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור וכן הלאה אז אמירה הזאת הדיבור הזה הוא לעולם ניצא בשמיים כלומר שעדיין מה שמעמיד את השמיים ואת הארץ זה הדיבור האלוקי אז כיוון שכל המציאות בעצם היא לבוש של האמירה האלוקית, של העשרה מאמרות, אז ממילא בכל המציאות האמרות הטהורות של השם יתברך נוכחים, מהירים, שורים בכל ורק כי הכל במאמר נברא, כמו שכתוב עשרה המאמרות נברא עולם ולכן המאמר נותן טהרה לכל דבר. כלומר, הקיום שאנחנו רואים בעולם מצד עצומו בוודאי הוא חולף, הוא לא עומד באופן נצחי, אבל כיוון שהקדוש ברוך הוא הוא מעמיד אותו, אז יש בתוכו אור של נצח שמחיה את ה עניין של העולם הזה, כל הנבראים כולם. אז לכן המאמר נותן טהרה. המראות טהורות זה גם נותן טהרה. יש מהארי הקדוש אנחנו ערב רק בעומר שהוא אומר שאמר זה ראשי תיבות אור מים רקיע. אור מים רקיע. רקיע כאן זה כמו לרוקה הארץ. משהו רקוע כמו נחושת שמרקעים. אז יש אור שהוא אדות פשוטה לגמרי. אתה לא יכול לקחת מהעור ולהעביר אותה למקום אחר. כל האור הוא אחדות אחת פשוטה. מים אתה יכול להוציא אבל אם תחזיר את למים אז שוב כל המים מתערבבים להיות אחד. אז רדרגה תחתות יותר נמוכה אבל גם הריבוי כבר נותן תו בנוזל במים אבל כשאתה רוקע הארץ אז כבר כל חלק נמצא במקומו זה לא מתערבב יש ארץ פה אפילו אם המסת אדמה על משאית העברת אותה למקום אחר שמת אותה שם משם זה לא עכשיו מתערבב וכל מים מהחוף הזה מגיעים לחוף הזה זה לגמרי נפרדות. אז האמירה לפי זה אומר הרי הקדוש בעצם אמירה זה ירידה מהאחדות השורשית העליונה שאצלה הכל היה עובה ויהיה ושווה הנצחית עד למציאות שבה הנפרדות היא הקיום. אז ורק להיות דבוק בשורש החיות שבכל דבר. כלומר אז מה התפקיד של האדם? באמת כל מציאות בעולם הזה שורשה במאמר האלוקי והשאלה היא האם האדם דבוק בשורש האלוקי או שהוא ניתק ממנו אחרי זו דהייה על מהמראה של העולם הזה שנראה כאילו העולם עומד מעצמו ומתנהל על פי כלליו ואין פה את אנטומלכה מלך מלכיה אז אתה באמת נפרד אבל כשאדם יודע ודבוק במאמר האלוקי שבכל דבר, אז ממילא הוא דבוק בטהרה שמחיה את הכל, באור האלוקי שמחיה את הכל. וזהו אמור ואמרת עליהם. כלומר יש אמור שזה מצד השורש האלוקי כמו שמשה רבינו מקבל אמור. זה למשה רבנו נאמר ואמרת עליהם שגם הם יוכלו לקבל את האור האלוקי שבשורש המציאות שהטהרה באה על ידי בחינת מאמר כנל ובגמרא זה עומק עומקים אנחנו יודעים שהשפות אמת יש לו יכולת הקשבה מופלאה למילים זה המשך של חכמינו במדרש כמו אמור אמרות טהורות שהמילה נוסאת בקרבה תוכן הרבה יותר מופלג ורבדים ושכבות הרבה יותר עמוקים ממה שאנחנו שומעים בהתחלה ובגמרא השם המרכך היום יש עוד מקום בתורה שהוא חותם את אה תפילה של יום הכיפורים כי אתה כי אתה אלוקינו ואנחנו עמך כאנו עמך ואתה אלוקינו אז האחרון זה אנו מאמירך ואתה מאמירנו ויש בספרים שאנו מאמירך ותה ממירנו זה הגולת הכותרת של הכל כל השם המירך היום לא לעם ואתה אמרת מה זה להמיר אומרת הגמרא עשנו חטיבה אחת ואנו עושים אותו חטיבה אחת כלומר הקדוש ברוך הוא מייחד אותנו בעולמו אתה אחד שמך אחד ומי קמך ישראל גוי אחד בארץ שאומר ה התייחדות שלי זה על עם ישראל ואנחנו מייחדים אותו עיין שם אז מה זה השם המרכה שעשנו חטיבה אחת ושאנחנו מאמירים אותו שאנחנו עושים אותו חטיבה אחת שפירוש אמירה הוא החיבור והדיבוק בשורש החיות כנן כלומר שאנחנו מאמירים אותו אנחנו דבקים בו וכשהוא מאמיר אותנו הוא דבק בנו מכל המציאות שהוא ברא הכל ודאי אבל הוא דבק בישראל דווקא ואנחנו דבקים בו. יוצא שמה זה אמרות טהורות. המראות טורות זה הדבקות בטהרה שהיא העשרה מאמרות האלוקיות שמהם נברא העולם. המאמרות הם הפנימיות האלוקית והפעולה של האמירה זה ההידבקות בזה. זה גם אמירה כמובן בפה אבל גם כמו האמרה שאמור זה דבקות באמת לפי מה שאמרנו בשם הארי זל אז כיוון שאמירה היא קושרת את האור האחדותי עד העולם הפירודי אור מים רקיע אז ממילא זה מחבר את כל המדרגות להיות אחד ובתוספת בהו כי זה עניין ספירת העומר שאומרים שציונו כדי לתרן בתפילה שאנחנו אומרים אז אנחנו אומרים שהוא ציווה על ידי משה רבנו למה יש טעם למצווה הזאת רוב המצוות אנחנו עושים אנחנו לא אומרים את טעמם וכאן כל יום ויום רוב קהילות ישראל אומרים את הטעם למה כדי לטערנו מתומותנו קליפותנו יוצא שהספירת העומר היא פעולה טהרה עכשיו יושב שפת אמת מתחיל פרשת מור אמרות טהורות הוא אומר רגע כל שפיחת העומר זה בעצם לטאר אז הוא מחבר את הדברים להיות אחד גם הפרשה היא העיסוק בדבקות האלוקית לטהרה וגם ספירת העומר רק לציין שאמרנו שאמר זה ראשי תיבות אור מים רקיע ספירה כתוב בספרים שספירה מלשון ספיר בהירות עוד רגע נראה עוד אה פירוש אבל יש פירוש שספירת העומר הכוונה להוסיף אור בעומר רגליו כמעשה לבנת הספיר זה כתוב על היום שהוא גולת הכותרת של כל ספירת העומר זה כתוב על מתן תורה אז כל ספרת העומר זה איזה אחיזה ותחת רגליו כמעשה נבנת הספיר עצם השמיים לתורה אז אם כן בתוספת בהור כי זה עניין ספירת העומר שאומרים שציוונו כדי לתארנו למה כי ביציאת מצרים נתגלה בכל איש ישראל אשר יוכל לצאת מכל רצון אחר מה זה יציאת מצרים יש מצרים ומצרים זה לא רק סיפור פרטי מסוים שבתקופה היינו במצרים ויצאנו משם מיצרים זה מלווה אותנו לאורך כל ה היסטוריה ובכל הקשר שאנחנו נפגשים את הפרט את הכלל את כולם אין דבר כזה בלי מיצרים ורק מה זה יציאת מצרים שהתורה חוזרת על עניינה יותר מכל דבר אחר כל כך הרבה מצוות תלויות וזה היסוד של כל האומה שכל המיצרים של העולם הזה לא מונעים מאיתנו מלצת מהם זה היסוד יסוד של האומה הישראלית שיהיו המיצרים איזהשהיו אפילו האימפריה השולטת הטובה בעולם החזקה בעולם ומצרים הייתה אולי בכל ההיסטוריה האימפריה הכי טוטליטרית אין עבד יוצא ממצרים וכל המיצרים האלה שמלפפים ו עוזקים בחוזקה את מי שנתון בהם אנחנו יכולים לצאת מהם וכמובן בכל פעם שאנחנו נמצרים במצרי העולם הזה אנחנו חוזרים ערב בבוקר שיש לנו יציאה משם אז איך ש יוכל לצאת מכל רצון אחר זה גם לא רק מיצרים בגלל שיש לי צרות אלא גם בגלל שבתוך הנפש יש לי מיצרים במובן הזה שהעולם הזה מושך אותי ומפריד אותי מהשם מראות הטהורות שזה האור האלוקי שבתוך המציאות הוא נראה כנסתר ונעלם ומרומם מכל מיצרי העולם הזה אבל יציאת יציאת מצרים זה שאני יכול לצאת משם וזה חירות שזה היציאה ממצרים להיות הרצון תמיד להיבטל ולהיקל בהשם יתברך או יש באדם שעבוד לעצמו קוראים היום לזה בצורה חריפה התמקרות מה זה התמכרות כמו אדם שנח נמכר לאבד אדם הוא עבד לאלכוהול אדם הוא עבד לס סמים אדם אוהבד לשאר דברים למה זה נקרא התמכרות הוא לא יכול להפסיק אם אדם אלכוהוליסט הוא לא רוצה להפסיק אז אין לנו ראיה אם הוא מכור או לא אבל כיוון שרוב האלכוטים מאוד רוצים להפסיק בטח אם הם כבדים כי זה משבש את כל חייהם ורוב המסוממים רוצים להפסיק כי זה משבש את כל חייהם אז מה מונה מהם שהם בחורים כלומר עבדים ובעצם זה צורת הקצה של מה שאנחנו מה זה להתמקר להתמקר יש מצב שזה משבש את כל החיים אבל יש מצב יותר עדין שזה שורש ההתמכרות שורש ההתמכרות זה שאני עושה פעם אחר פעם דבר שאני מאוד רוצה לא לעשות אז אני בחור עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם אני עושה משהו שאני מאוד רוצה לא לעשות. מי זה שעוד פעם ועוד פעם ועוד פעם מושך אותי לעשות משהו שאני לא רוצה? קוראים לו יצר הרע. והאם אני יכול להיות בן חורים ממנו? איך נראה אחראות ממנו? הדבקות אלוקית. ויציאת מצרים אומרת שכמה שלא ילפף אותנו יצר הרע אנחנו יכולים לצאת רבי צדוק הכהן מלובלין אומר למה מזכירים מצרים בכל יום בגלל שאפילו יהיה אדם משועבד בגשמיות שיעבוד שנראה שאין לו שום אפשרות לצאת ממנו וגם ברוכניות יהיה שקוע בממצאת שערי טומא גם בלא התרותה דלתטתא הקדוש ברוך הוא יכול לשלוף אותו ולהוציא אותו ויהודי כל יום ויום הולך עם הידיעה הזאת שגם אם מלפפים אותו כל מיני דברים הקדוש ברוך הוא יכול לשלוף אותנו משם לגמרי אז זה החירות להיות הרצון תמיד להבטל ולהקלל בשם יתברך וזה הוא היה אז ביציאת מצרים שהייתה הגאולה על פי נס ומה זה נס שכל המציאות הזאת מתבטלת בפני האור האלוקי אם זה הוא אמר עכשיו הוא צריך שזה יבשה ולא ים זה יבשה ולא ים אחרי זה הוא צריך שזה יחזור להיות ים ולא יבשה זה יבשה ים ולא יבשה יש חירות מהמגבלות של העולם הזה אז המציאות הזאת בטלה על פי נס הוא בחינת ביטול שלא בדרך השכל והטבע אז זה היום הראשון של יציאת מצרים אחר כך ספירת העומר ספירת העומר זה כבר פעולה שלנו היום הראשון ש זה תרוץ את זה לאלה ולא התרוץ את זה לתתה התגלה עליי מלך מלכי המלכים וגעלם אבל ממחורת אנחנו מתחילים לספור אנחנו מתקנים מידה אחר מידה אולי נגיד ורט למי ש מאוד אוהב את הורט הזה יש שאלה בספרים אנחנו ערב רק בעומר יש שאלה בספרים שבתוך השבע מידות בספירות. אז מתוך השבע מידות המידה הכי קשה זה מידת הוד. היא גם נמצאת בצד שמאל וגם למטה. מי שמכיר קצת וגם כתוב בספרים שהודיות דווה. זה עלול לרדת מטה מטה ורק בעומר זה הוד שבאוד אז זה פלא אז יש מי שאומר כתוב הרבה בדרך הזאת שכדאי הוא רבי שמעון לסמוך על הבשת הדחק שמי יכול להאיר גם עוד שבאות זה רבי שמעון אבל יש עוד דבור נפלא של החתם סופר חתם סופר אומר אתה מתחיל לספור ספירת העומר אתה סופר 1 2 3 אתה מתחיל מ המעט על המרובע אתה לא מתחיל מ49 48 ובספירה כשאנחנו מביאים את הספירות שמתקנים בתפילה אחר כך אז מתחילים מלמעלה למטה לא מלמעלה למעלה חסד שבחסד זה הכי עליון הוא אומר באמת יש שתי ספירות יש מסד שבחסד עד מלכות שבמלכות שככה בסידורים כתוב אבל הוא אומר יש ספירה נוספת פנימית שהיא ממלכות שבמלכות עד חסד שבחסד זה הפוך ואז יוצא שלג בעומר הוא תפארת שבתפארת תפארת זה התורה שהיא תפארת ישראל אנחנו רק אומרים את זה בלשון שערב רק בעומר מותר קצת לדבר בר א בלשון הפנימית אז מה זה התורה שבתורה זה פנימיות התורה של רשבי לכן רשבי זה בתפארת שבתפארת אומר חתם סופר אז נחזור אז אחר כך ספירת העומר לברר המידות הרי כל יום נקרא אשר פגמתי במידה זה מדוד זה זה ולא זה מדוד יותר מדויק לא רק שזה מדוד שהיום זה הור עוד כל השבוע זה עוד אלא יש מדידה פנימית היום זה נצח שבאוד זה הכל מדוד אז לברר המידות שהם נדבקים בנפש האדם להיות נמשך חיות השם יתברך בתוך המיתות כלומר אדם יש לו מגבלה כל יום יש לו את הסדר שלו את העניינים שלו ומה ששייך בחול לא שייך בשבת לא שייך בראש חודש לא שייך בימים אחרים וגם לכל יום יש ממש את המידה שלו בספרת העומר. אבל בשביל לגלות בתוך המידה המוגבלת, את האור הבלתי מוגבל, אז אני מכניס אור למידה. זה ספירת העומר. זה פלא באמת שהמילה ספירת העומר למה סופרים? זה העומר של סורים שמביאים ב ט"ז בניסן. זה אבל לא אומרים עומר שורים מה אומרים ספירת ה עומר שמה זה עומר רק המידה אתה אומר לא לקורבן השעורים שציונו לספור לקורבן השעורים לכאורה אפילו אתה אומר שזה הנושא שגם זה צריך הרבה בהור לא מצאנו שום דבר כזה שסופרים לאיזה קורבן אחרי שה אחרי שקורבן כבר היה טוב כאן זה באמת בין קורבן צעורים לקורבן חיתים שמביא מביאים בשבועות שתי הלחם אז הענייה מסעורים לחיטים זה באמת דבר מופלא מאוד אחרי כל המדרגות הניסאות אנחנו כאן בקדושת ארץ ישראל חוזרים לזה שקורבן הסורים וקורבן החיתים זה הפשט בתורה של הספירה כל השאר זה קומות עליונות בפרדס אבל הרובד הכי בסיסי זה שסופרים לשינוי החקלאי של הימים האלה. אבל כשאנחנו מדברים על היום הראשון שאנחנו סופרים, אנחנו אומרים לא אומרים לקורבן הסורים אלא למידה בלי להרכזורים בכלל. מילה היית אומר לעומר שעורים אז הייתי מבין שעומר תפל ושעורים עיקר. יום יום אחד מה לעשירית לגודל למידה הזאת ומזה יש יסוד עמוק להבין שכל ספירת העומר זה באמת עוסק בזיכוך המידות המוגבלות המדויקות התחומות אחר כך סתמר לברר מידות שהם דבקים בנפש האדם בצורה מוגבלת ומגווה את כל אור לפי הגוון שלו להיות נמשך חיות השם יתברך בתוך המידות ובעצם כאן זה חוזר לאמור ואמרת עליהם שאמרת עליהם זה למשוך אליהם את האמירה שהיא העשרה מאמרות שבנברא העולם כי השם יתברך אינסוף ואין לו מידה וגבול הוא לא במידה ואף על פי כן הוא מופיע בתוך המידות באמת זה פלא שמי שאין לו מידה יכול להגיד יהי אור ויהי אור ואור זה ודאי מידה כי יש לו מנגד החושך אור ולא חושך אור ולא מים אור ולא מאורות אז האור זה עניין מסוים מוגבל והקדוש ברוך הוא אומר יהי אור כלומר יורד לתוך הגבולות כי השם יתברך אינסוף אינו מידה וגבול והמשכת חיות ממנו לנבראים נקרא מידה כנל וזה גם נקרא אמירה בדבר השם שמיים נעשו זה אמירה לרדת מהבלי גבול אלא הגבול ברוך אתה אדוני אלוהים מלך העולם שהכל נהיה בדורו כמו שכתבתי במקום אחר על מה שאמרו במידה שאדם מודד בא מודדים לו מה זה מודדים לו שנותנים לו מהבלתי כבר על גבול אור אינסופי לתוך המידה הזאת. אדם נוהג בחסד והקדוש ברוך הוא נותן לו חסד מהמקור האלוקי לתוך המידה שלו. ואם הוא עוסק בעשיית צדק ומשפט אז הקדוש ברוך הוא נותן לו בחלום מלך אוהב צדקה ומשפט. הוא נותן לו צדקה. כשהוא עושה צדקה יותר במשפט כשהוא עושה משפט וכפי מה שמקבל לאדם חיות עליון תוך המידות שלו היינו להיות החפץ הרסון לקרב כל המידות אהבה וירה וניצוח שזה המידות שאנחנו מתפללים עליהם בספירת העומר מידת החסד זה אהבה איך זה אהבה אהבת השם ואחרי זה מידת הגבורה זהיר יראת השם וניצוח זה לנצח את כל המונאים מהאור האלוקי זה כל המידות שעליהם אנחנו עוסקים מסירת העומר הכל אליו להיות מתנהגים רק על פי רצונו יתברך כפי מה שנכנס הרה מנקודה ראשונה תוך המידות שבנפשו כך מגרש ומטהר האדם מכל טומות ורצונות אחרים אשר לא להשם אמה כלומר הטומאה אה זה שכשהעמידה בגלל שהיא מדודה ומוגבלת היא חוסמת ואותמת טומאה ונתמתם בם ונתמתם בם זה לאטום טומאה מלשון התימה אז אם המידה הגבול שאדם מובעל חסד זה אותם אותו מלהיות זבוק בהשם יכול להיות דבר כזה ודאי שאדם רוצה טוב בעולם הזה ווא לא דבוק בשורש האלוקי אז הוא רוצה רק שיהיה לכולם תענוג אז באריות כתוב עכשיו קראנו בפרשה כי חסד הוא אדם שרוצה רק חסד אז הוא אומר יש זוג פולי מוריה יש זוג נשוי ועוד זוג נשוי אבל א האיש מפה והאישה מפה רוצים צים גם אתה שלם טוב. אם אתה רק מתבונן בחסד אז יכול להיות המנתק הכי גדול מהקדוש ברוך הוא. כן, זה טוב לו, זה טוב לו. איפה הבעיה? הבעיה היא שזה טוב בתוך גדרים, שהכל הטומצה כמעשה ארץ מצרים. אסור להתמע. כלומר יש חסד אפילו כמובן בשאר מידות אבל חסד זה נראה הכי המידה הכי טובה הכי נפלאה הכי לא מוגבלת כי שאני עושה חסד מ שאני יוצא מהגבולות שלי אבל התורה אומרת כי חסד הוא הטומ הכי עמוקה של הרייות שאר טומות אין בהם ירג ועל יעבור טומאת הרי יש ירג ועל יעבור והטומה הזאת יכולה להיות בעצמה חסד. אז מידת החסד יכולה לטום את האדם להיות זבוק בהשם. והמראות טהורות זה שמידת החסד תהיה באופן שהוא לא חוצץ וותם מהקישור לשורש האלוקי, אלא הוא פותח לאור שלמעלה ממנו. אז כפי מה שנכנס הערה מנקודה ראשונה שהיא למעלה הכל ההרה הראשונה כהן זה ה יום הראשון של פסח שזה לפני כל הספירה לפני כל המידות זה הערה אלוקית שנגלה אלינו מלך מלכי המלכים ואז כשזה נכנס לתוך המידות וזה גם תחילת הפרשה שלנו שהאמור נכנס בתוך ואמרת עליהם אז בהטה הטהרה כן מגרש ומתאר האדם מכל תרומות ורצונות אחרים אשר לא להשם אלו כי עיקר מה ש ביטוי אצל רבי יהודה הלוי בקוזרי ממנו הוא ולא ממנו אנחנו יש ממנו שזה גוף ראשון רבים ויש ממנו שזה גוף שלישי יחיד או ממנו הוא או מאיתנו, ממנו אנחנו. זאת אומרת שכל התורה תלויה בדבר אחד, שזה יהיה ממנו הוא ולא ממנו אנחנו. וזה ההבדל נגיד בין שני הכרובים בבית קודשי הקודשים לבין העגל. כאן יש זהב ואתה משתחווה. ואומר חג להשם. וכאן יש זהב ואתה משתחווה. אז מה ההבדל? ההבדל הוא האם יש את אמרת השם הטהורה בתוך ואמרת עליהם אם יש לנו אפילו עבודת השם חיג להשם אבל הנקודת הראשית האלוקית של המים לכל גור לא מתגלה בזה זה לא בא ממנו אז עבודת השם נהפכת להיות טמאה ולרועץ החג להשם להפך להיות העבודה זרה הכי נוראית ביום פוקדו ופקדת החד הכי עמוק בכל תולדות ישראל. זה החג להשם. כי אתה לקחת מידה, צרת את הצורה של העגל. ובצורה הזאת, בגבול הזה, במידה הזאת שהיא חי העולם הזה, אין שורש אלוקי. ולעומת זאת בבית המקדש אז הקדוש ברוך הוא אומר בדיוק את המידות של כל הכלים אלא שהוא אומר אז ממילא מהאמירה שלא נמשך אור לתוך המידה של כלי המקדש ואז המידה היא לא חוצצת ולא מטמא היא אמירה טהורה אמור ואמרת לג שמח שבת שלום