"לחיות את הרגע" - חיי אמת בעידן המודרני - הרב איתמר אלדר

[מוזיקה] ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו אמרו לי שכנס בעבודת השם חייב להיפתח בברכה אז אני כבר שעתיים לא שותה בשביל שיהיה לי את הברכה הזאת טוב שלום לכולכם צהריים טובים לפני שבוע הייתי במסגרת העבודה בארצות הברית נחתתי במנהטן בניו יורק בח בבוקר נסעתי למנהטן שמתי את המזוודות ויצאתי לפגישה ב רמזור הראשון שאני עומד ממש איך שיצאתי ניגשים אלי שני פורטוגלים ככה הסתבר לי אומרים לי can we ask you a אמרתי להם yes אז הם אומרים לי אתה יכול להסביר לנו מה זה החוטים האלה עכשיו זה היה מעולה למה זה היה מעולה כי יצאתי במוצאי שבת לארצות הברית יצאתי מהישיבה שאני מלמד בה והייתי בשבת בישיבה ודרשתי על ציצית זה היה קורח אז דרשתי על קורח וציצית אז פשוט אמרתי להם את הדרשה באנגלית אני לא הבנתי את מה שאמרתי אבל נראה לי שהם הבינו והם כל כך התרגשו כל כך התפעמות א לא ממני מהדרה אגב שאלתי אותם מה תכלת מזכיר להם אז הם אמרו שמים שזה יפה כי הגויים הם יותר חכמים מאיתנו אז הם ישר דילגו זאת אומרת אנחנו עושים לנו את זה מדורג אומרים תכלת דומה לים ים דומה לשמיים הם ישר מסתכלים לשמיים אבל למה אני ספר לכם את זה כי א פתאום חלחלה בי ההבנה ש יש לנו אוצרות בלומים של תובנות עמוקות ומשמעותיות על החיים בכלל ועל החיים המודרניים בפרט ורק צריך לשאוב אותם מתוך המקורות שלנו של התורה ושל חזל ושל החסידות ושל הקבלה ו בשות הכל כך גדולה שלהם על איך רעיונות כאלה יכולים להיות כל כך קיומיים א חזקה בי את התחושה שבאמת ראוי ונכון לעשות כנס שהתכלית שלו זה עבודת השם ועבודת השם היא לא מחוץ לחיים אלא עבודת השם היא כחלק מהחיים והיא א עוזרת לנו להתנהל גם בתוך החיים ובשיעור הזה זה מה ש אנחנו ננסה קצת לעשות אז נתחיל ישר במקור הראשון דף מקורות וואי אם ההקדמה היייתה רק שבע דקות נראה לי אנחנו עד שש פה בוא נתחיל במדרש יודע השם ימת תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים דין כלי מחזיק ברכה אלא שלום ולכן כתיב והשם ברך את אברהם בקל ויתא במדרש אברהם ברך את הכל ומי ו הקדוש ברוך הוא לפי שהיה כולל הכל לכן חל עליו ברכת השם והנה יש בחינות עולם שנה נפש שהוא כלל מעשה בראשית דיתה אור מעשה בראשית היה מאיר מסוף העולם ועד סופו וגנזו הקדוש ברוך הוא ולכן השן הם כלים להתגלות מאור הגנוז על ידי צמצום אשן ובכל יום יש הערה מיוחדת מתלבשת בזה הזמן וכן לכל נפש מיוחד וכן לכל מקום אז רבי יהודה אריה ליב שפת אמת אדמור השני בחסידות גור בעצם מספר לנו על סוד עמוק שנקרא סוד העשן עשן עולם שנה נפש העולם שנה ונפש הם שלושה מימדים ה עולם הוא המקום השנה זה הזמן והנפש הוא האדם כל התרחשות בהוויה שלנו מתרחשת בשלושת המימדים האלה ממש כמו ציר של שיש בו נפח של ציר שיש בו x y z וכל נקודה מוגדרת ביחס לשלושת הצירים האלה אז ככה גם כל אירוע מתרחש בשלושת המימדים בוא ניקח דוגמה פשוטה תארו לכם לדוגמה שהייתם מקבלים הביתה מכנס בכל לבבך שבעזרת השם יתקיים כנס בכל לבבך עם השיעורים האלה והאלה והאלה והאלה זהו והייתם ישר שואלים מתי ואז היה כתוב בשעה ביום חמישי כך וכך והייתם שואלים איפה נניח שלא הייתם יודעים שזה בגני התערוכה והיו מוסרים לכם ש השנה הוחלט לא להחליט על מקום זאת אומרת הכנס התרחש ביום חמישי עם השיעורים האלה והאלה אבל אין לו מקום בלי מקום אני מניח שאף אחד לא היה קונה כרטיס לכנס הזה זאת אומרת בלי מקום אין כנס או לחילופין היינו אומרים זה תקס התקיים בגני התערוכה אם האנשים האלה והאלה מתי באיזה תאריך בלי זמן השנה החלטנו להשאיר את זה פתוח כל אחד מתי שבא לו זה לא יעבוד צריך זמן או לחילופין אם היינו אומרים הוא התקיים בעזרת השם בגני התערוכה ביום חמישי אבל השנה החלטנו שלא יהיו שיעורים ומשתתפים בסדר הבנו נכון עכשיו כנס בכל לבבך הוא דבר מאוד מיוחד אבל כמו שזה נכון לכל כנס בכל לבבך זה נכון לכל הווייה ולכל מציאות כל מציאות מתרחשת בתוך שלושת המימדים האלה של העשן עולם שנה ונפש אבל צריך לומר שלצד העובדה שהעין יכול להתממש להפוך להיות יש רק בעשן צריך גם לומר שיש לזה גם מחיר מפני שכש מכריעים להפוך את העין ליש הוא לא רק נמצא בתוך שלושת המימדים האלה הוא גם קלו בתוך שלושת הממדים האלה מפני שכשאני אומר שהכנס מתקיים היום פירושו של דבר שהוא לא התקיים אתמול והוא לא יתקיים אחר וכשאני אומר שהוא מתקיים עם האנשים האלה זה אומר שאנשים שלא נמצאים פה לא נמצאים בכנס הזה וחנה לגבי המקום הוא מתקיים דווקא פה ולא בשום מקום אחר המימדים האלה של העשן מצד אחד מוציאים מהכוח אל הפועל את העין ליש אבל מצד שני גם הופכים את העין את האור הגנוז את המחשבה הראשית לסופית הרעיון המופלא הזה של הרב יהושע שעכשיו אמר לי דרך אגב שהוא הגה אותו בנסיעה מרמת הגולן למרכז כמי שגר ברמת הגולן אז תדעו שיש לנו קצת זכויות בסיפור הזה אבל הרעיון הזה הפך להיות יש הוא הפך להיות יש כתוצאה מזה שהוא נכנס לתוך המימדים של לעולם שנה ונפש אבל הוא גם שילה מחיר על זה שהוא נכנס למימדים האלה כי הוא הפך למשהו סופי הפנטזיה האור הגנוז שמדבר עליו השפת אמת כשהוא מתממש בהוויה הוא הופך מעין ליש והוא הופך להיות סופי ובסופי יש תסכול גם יש צמצום בסדר יש משהו מגביל משהו שהופך כל דבר לנהדר הפוך מנהדר גבולות איך אומרים הפוך מנהדר גבולות עם גבולות פשוט מאוד אתם רואים לא צריך להסתבך עם גבולות משהו סופי וה השאיפה לאינ סופיות היא חווייה שמלווה את כל ההוויה שלנו מתוך תחושה שלפעמים שאנחנו קלויים חנוקים בתוך הזמן המקום והנפש הסוד כנראה אומר השפת אמת זה איך לגלות את הרגע את האור הגנוז שנמצא בתוך העשן ואת זה אנחנו נצטרך לעשות בהמשך אבל הנקודה הראשונה שאני מבקש להניח פה לדיון זה העובדה שהמציאות שבקרבה אנחנו חיים היא סופית היא מוגבלת היא מצומצמת היא אפילו חבותה במובן מסוים בתוך גבולות שהיא מנסה כל הזמן לפרוץ אותה אבל זו לא הבעייה היחידה של המציאות שלנו יש עוד בעיה הבעייה השנייה מובת בפסקה השנייה הרב הרב קוק כותב באורות התשובה מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית ראויים היו להיות מוחש בחוש נשמתי באותו הגובה והנועם שעצם המגמה מורגשת בו כשאנו מציירים אותה אבל טבע הארץ התנודד החיים ולאות הרוחניות כשהיא סגרת במסגר הגופניות גרם שרק טעמו של הפרי של המגמה האחרונה האידיאל הראשי מורגש הו ב נועמו והדרו אבל העצים הנוסעים עליהם את הפרי עם כל נחיצותם לגידול הפרי תעבו ונגש ואיבדו את עמם זהו חטא הארץ שבעבור בעבורו נתקללה כשנתקל גם האדם על חטאו וכל פגם סופו כון על כן מובטחים אנו בבירור שיבואו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה טעם העץ יהיה כטעם הפרי כי תשוב הארץ מחטאה ואורחות החיים המעשיים לא יהיו גורמים לחוץ מלשון מחיצה בעד הנועם של האור האידיאלי הנתמך בדרכו על ידי אמצעים הגונים המחזיקים אותו ומוציאים אותו מן הכוח אל הפועל השפה אולי טיפה מורכבת אבל הדברים יחסית מאוד פשוטים הרב קוק מדבר על הפער שאנחנו מכירים בסיפור הבריאה בפרק א' של ספר בראשית בין הציווי האלוקי לבין הביצוע הקדוש ברוך הוא אומר תוצא הארץ עץ פרי עושה פרי וכתוב התוצא הארץ עץ עושה פרי בציווי עץ פרי עושה פרי ובביצוע רק עץ עושה פרי אין עץ פרי והמדרש שוא מה זה הפער הזה אומר המדרש חטאה הארץ מפני שבראשית היה אמור להיות טעם העץ כטעם הפרי עץ פרי עושה פרי זה להגיד שגם העץ הוא פרי וגם הוא עושה פרי העץ עצמו הוא גם פרי כשאנחנו ניקח עלה ונאכל אותו נרגיש בו את הטעם של התאנה של העץ הזה כמובן אם זה עץ תאנה כן וכן הלאה אבל הארץ חטאה וייצרה רק עצים שהם עושי פרי כיוון שהיא עשתה רק עצים שהם עוסי פרי אז יש פספוס במובן הזה שכשאנחנו אם אנחנו ננסה לטעום את העץ עצמו אין לו טעם הרב בפסקה שהבאתי מבקש להביא מה זה אומר מבחינה רוחנית ומה שהוא מבקש לומר מבחינה רוחנית זה שבמקור להגיד עץ פרי נוש פרי זה להגיד שהעץ שהוא אמצעי עבור הפרי גם העץ עצמו נושה את טעמו או את טעמה של המטרה של לשמע הוא אמצעי המטרה היא הפרי העץ הוא אמצעי אבל האמצעי עצמו גם הוא נושא את הטעם של המטרה הוא לא תפל לה הוא לא שולי הוא לא חסר משמעות הוא לא רק משהו טכני שצריך לעבור או כדי להגיע אל המטרה זה מה שהיה אמור לקרות וכיוון שזה לא קרה וחטא הארץ אנחנו חיים בתוך עולם שבעולם הזה יש פער יש פער בין המטרה לבין האמצעים הרבה מאוד אמצעים אנחנו צריכים לעשות בשביל להגיע אל הטעם אל הפרי ובאמצעים שאנחנו עושים אנחנו לא מרגישים את הטעם כל אחד יכול לחשוב על אן סוף דוגמאות אומרת הדוג הכי פשוטה נניח אמנם אני לא הגעתי מהגולן אבל נניח אני רוצה לבוא לכנס הזה המטרה היא הכנס הזה זה הפרי עכשיו אנחנו נמצאים בפרי אבל בשביל הפרי הזה הייתי צריך לנסוע שעתיים וחצי השעתיים וחצי האלה הם כביכול אמצעי תפל אל הפרי הפרי עצמו זה הכנס אבל כמה זמן הקדשתי כדי להגיע אל הפרי הזה והאם הזמן הזה נוסא את טעם הפרי בדרך כלל לא עוד מעט נראה מה העבודה המוצעת פה אבל בדרך כלל לא אנחנו מבשלים לשבת כן גם אתם הגברים פתאום ראיתי את כל הגברים מורידים את הראש לא לא אני מתכוון גם אליכם אנחנו מבשלים לשבת הבישול לשבת אנחנו טורחים שעה שעתיים הולכים לעשות קניות א זה חותכים הכל ואז באים לשבת ליל שבת יושבים ונהנים מהעונג שבת של הסעודה האם האמצעי נוסא את טעם הפרי החיתוך של העגבניות והבצל וה זהו אני לא יודע בדיוק מה הוא צריך להגיד אבל מה שקשור לבישולים כן האם האם הדבר הזה האם הדבר הזה מורגש מורגש בתוכו הפרי כנראה שלא כנראה שבדרך כלל לא העובדה הזאת היא עובדה מאוד מצערת מפני שלא במקרה נת נתתי שתי דוגמאות שבהן היחס הפרופורציות שבין הפרי לבין האמצעי הוא לטובת האמצעי בהרבה ומה שזה אומר שאולי רוב החיים שלנו מושקעים זמנית לפחות מבחינת הזמן רק באמצעי עבור הדבר לךש עצמו כמה רגעי פרי כמה רגעי איכות ביום יש לנו כמה רגעי פרי יש לנו בחיים יש איזה סיפור זן על אדם שהגיע לאיזה עיירה וראה בכניסה בית קברות ונכנס להסתכל והוא ראה שבבית קברות כתוב בן שנתיים פה נקבר בן שנתיים בן שלוש בן חצי שנה בן חודש הוא נכנס לאיר אמר תגידו מה הייתה פה איזה מגפת ילדים מה אומרים לו למה מגפת ילדים הוא אומר ראיתי את הבית קברות ראייתי ש אומרים לו לא פה בעיירה הזאת יש משהו מיוחד כשאדם נפטר אז מן השמיים יורד שלט או פתק ששם כתוב כמה מתוך חייו באמת אם נשתמש בלשון שלנו היו פרי וכמה היו אמצעי כן ורובם אמל ואבן וזאת התוצאה שנה שנתיים שלוש בשנות חיים אם בגבורות ואם 80 שנה הרב אומר זה חטא הארץ ובתוך המציאות הזאת אנחנו נתונים בתוך מציאות שהטעם העץ איננו כטעם הפרי אז דיברנו על שתי מגבלות שההוויה שבקרבה אנחנו חיים אנחנו שרועים בהן המגבלה האחת היא המגבלה של הסופיות של הרגע הסופיות של הזמן הסופיות של ההוויה שאנחנו חווים את הצמצום כל הזמן והמגבת היא המגבלה של העובדה שאנחנו חיים בעולם שהאמצעים אינם כטעם הפרי ואנחנו רודפים אחרי הפירות זמן רב זמן רב זמן רב זה מוליד כנראה מציאות מורכבת ולא פשוטה שרבי נחמן מתאר אותה כתנות אמונה אבל אתם תופתעו מהאופן שבו רבי נחמן מתאר את כתנות האמונה הזאת תראו מה הוא אומר דע שעל ידי שהעולם הם מקטני אמנה על כן הם צריכים לתענית דהיינו עבודות קשות כי בוודאי ידוע שאפשר לעבוד השם יתברך בכל דבר כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריותיו אך מה שצריכים לפעמים לעבודות קשות הוא בבחינת מה שאמרו רבותינו זל בשעת שמד אפילו הארקט ד מסנה יהרג ואל יעבור אפילו על שמבקשים מאדם להוריד סנדל יהרג ואל יעבור נמצא שאף שבאמת אין ראוי שיהרג על זה אך מחמת שהו שעת שמד והם מתגברים ורוצים דיק לא אווירו על דת ולהביאו כפירות חס ושלום על כן הוא מוכרח למסור נפשו אפילו על דבר קל והעבודה זרה והכפירה הם בבחינת אף אין יש רוח בפיהם בהם שהין בהם שום רוח כלל והקניה הם בבחינת מקוצי רוח שהוא כמו ממוצע דהיינו שאין להם אמונה שלמה שהיא בחינת מעריך רוחו ומובא במקום אחר ואף על פי כן אינם כופרים לגמרי שאיין להם שום רוח כלל רק הם כמו ממוצה ורוחם קצרה בחינת מקוצר רוח וזהו מקוצר רוח ומעבודה קשה שמחמת שהם בבחינת קוצר רוח מחמת שהם קטני המנה כנל על ידי זה צריכין לעבודות קשות לתענית עם כנל כמו שבשעת השמד שהי קלקול אמונה לגמרי צריכין אפילו למסור נפשם ממש אפילו על דבר קל כמו כן כשיש קטנות ופגם באמונה צריכין לעשות עבודות קשות כנל ויש כמה בחינות בקני אמונה בקני אמונה כי יש אפילו צדיקים שהם קטני אמונה אמנה כמו שדרשו רבותינו זל על הפסוק כי מיוז ליום קטנות מי גרם לצדיקים וכולי חבל שלא יכולתי לברך עוד פעם אבל מה נעשה זה הבעיה מה שה יש זמן לסיפור קצר כן סיפור קצר מה אכפת לכם באיזה כנס אחר שרצתי בו לפני כמה שנים אז העברתי שיעור גם כן היה קהל גדול וברחתי שהכל נהיה בדברו וכל הקהל ענה אמן ככה כמו פה אחרי השיעור ניגשה אליי מישהי ואמרה לי תשמע רציתי להגיד לך הקטע הכי טוב בשיעור שלך היה הברכה שכולם אנו אמן עכשיו לא יודע מה זה אומר על השיעור עצמו אבל מאז אני מקפיד לברך כל פעם שלפחות יהיה קטע אחד שאפשר להגיד עליו שהוא היה אז זהו אז אבל זה אפשר רק פעם אחת אז אומר רבי נחמן בפסקה המופלאה הזאת מה זה קתנות אמונה קתנות אמונה תקשיבו טוב להפתעה זה העדר רוח או ליתר דיוק קוצר רוח קוצר רוח הוא נות אמונה ומה זה קוצר רוח קוצר רוח רבי נחמן משתמש בזה כמו בשפה שלנו זה חוסר סבלנות כשאני נמצא בחוסר סבלנות כלפי משהו אני קצה רוח אני קצה רוח זאת אומרת שאיין פה רוח בתוך הדבר הזה נחזור לדוגמה שלי סליחה שאני מתרכז בעצמי אבל אם אני נוסע מרמת הגולן לפה שעתיים וחצי ואני מדמיין כל הזמן וואי מה יהיה פה בעזרת השם אני אבוא ואני אפגוש אנשים אני אפגוש את ההורים שלי אפגוש את בן דודי כאילו אני מתרגש מאוד מהדבר הזה ואני כבר אומר לעצמי וואי שהנסיעה הזאת כבר תיגמר שתיגמר תיגמר תיגמר תיגמר הנסיעה אני קצה רוח אני חסר סבלנות יכול להיות שפה יהיה נפלא בעזרת השם אבל בנסיעה לא הייתה רוח הייתי קצה רוח והקצה רוח הזה חוסר הסבלנות הוא הדר היכולת לראות את הרוח שיש בתוך הדבר הזה וזה גורם לכך שהעבודה קשה מקוצר רוח ומעבודה קשה אומר רבי נחמן כשאנחנו קצרי רוח הכל הופך להיות קשה הכל הופך להיות קשה כשאני נוסע באוטו ואני אומר לעצמי נו כבר שתיגמר הנסיעה תיגמר הנסיעה ברור שכל רגע בנסיעה הופך להיות סיוט החידוש של רבי נחמן שעבודה קשה זה מושג סובייקטיבי עבור אדם אחד דבר מסוים זה עבודה קשה ועבור אדם אחר אותו הדבר שהוא עושה זה לא עבודה קשה למה השאלה אם הוא קצר רוח כלפי אותו הדבר אם מוקצע רוח כלפיו אם הוא אומר שזה יגמר כבר אם הוא אומר נו שאני אגיע כבר לדבר הבא נו שזה אז זה הופך להיות קשה אבל כשאני בעל ערך רוח שאני ארוך כשאני נמצא בתוך הדבר לכשעצמו כשיש לי סבלנות כשהוא מלא ברוח אז הוא מפסיק להיות עבודה קשה ואז מוסיף רבי נחמן את השוס מה שנקרא והוא אומר איך אומרים בעברית שוס יש למישהו רעיון פואנטה גם לא בעברית טוב נסו לחשוב כשאני מגיע לרגע הזה של ה מה שזה כן אז אומר רבי נחמן זה נובע קוצר רוח נובע מקטנות אמונה מקטנות אמונה ולמה זה קטנות אמונה מה קתנות אמונה בזה אז רבי נחמן רומז בסוף הדברים שלו על הפסוק כי מי בז ליום קטנות מי גרם לצדיקים וכולי רבי נחמן מצטט את הגמרא בסוטה הגמרא אומרת במקור ארבע תניה רבי אליעזר הגדול אומר כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה והיינו דאמר רבי אלעזר מי דכתיב כי מי בז ליום קטנות מגרם לצדיקים שית בזבז שולחן לעתיד לבוא קטנות שהיה בהן שלא האמינו בקדוש ברוך הוא אומר רבי נחמן על הגמרא הזאת מה הגמרא הזאת אומרת מה זאת אומרת לבוז ליום קטנות לבוז ליום קטנות זה שאתה יושב ויש פת בסלח ובמקום להנות להודות לחיות את הפת הזאת אתה אומר אבל מה יהיה לי מחר מה יהיה לי מחר עכשיו מה מהי קתנות האמונה אפשר לדבר על שני מוקדים כשאנחנו מדברים על קתנות אמונ אפשר לדבר על מוקד אחד שקטנות אמונה זה במובן הזה שאתה לא בוטח בריבונו של עולם מה שהוא ידאג לך למחר תדאג ל הקדוש ברוך הוא ידאג לך אבל נדמה לי שזה לא המוקד רבי נחמן לא מדובר פה על קתנות אמונה במובן של ביטחון בהשם שיהיה גם מחר קתנות האמונה שרבי נחמן מדבר עליה ונדמה לי שזה חידוש של רבי נחמן בפרשנות הזאת של הגמרא קתנות האמונה זה שהיא הופכת אותך היא לא היא לא המוקד היא אולי הגורם שאתה לא מאמין שיהיה מחר אבל היא גורמת לך שעכשיו אתה תהיה קצר רוח היא גורמת לך שעכשיו אתה לא תוכל לשאות ולגלות ולמצוא את הרוח שנמצאת בתוך הדבר לכשעצמו מבז ליום קטנות הבעייה שאתה בז עכשיו לקטנות בגלל שאתה חושב על העתיד זאת הנקודה זאת אומרת אנחנו כאן לניו דעתי רבי נחמן עולה על נקודה שהייתי אומר שכמו שיוצא לי כמעט בכל שיעור של רבי נחמן להגיד את זה זה כאילו רבי נחמן חי היום כאילו רבי נחמן חי היום אם יש משהו לניו דעתי אני הקטן שמאפיין את העולם המערבי שלנו זה קצר רוח קצות רוח קוצר רוח נגיד את זה לא יותר דיוק זה קתנות אמונה במובן של הדאגה ליום מחר מחנכים אותנו לדאוג למחר מחנכים אותנו שזאת צורת החשיבה לא אשכח את זה שנולד בני בכורי לפני 20 שנה וואו 20 שנה איזה פחד אני זוכר שהוא נולד לפני 20 שנה יום אחרי חזרתי הביתה קיבלתי טלפון שלום שלום מדברים פה מחברת ביטוח אני מקווה שאין פה אף סוכן ביטוח אני לא רוצה לפגוע חס ושלום מדברים פה מחברת ביטוח רצינו להציע לך לפתוח תוכנית חיסכון ללימודים האוניברסיטאים של הבן שלך סליחה א אתם התבלבלתם בבית כאילו הבן שלי נולד אתמול כן כן אנחנו יודעים אנחנו מדברים עליו עכשיו זה סוג של סימפטום אני לא אומר שזה דבר ר חס ושלום אני אומר אם יש פה מישהו עכשיו שכאילו לא בוודאי תמשיך לעשות את זה תתקשר זה טוב מאוד יהודים צריכים להתפרנס אני רק רוצה לומר שיש משהו בדפוס החשיבה הזה שגורם לנו בעולם שלנו לחשוב כל הזמן על הפרי הפרי הפרי החמקמק הזה שלפעמים למרבה ההפתעה הוא אף פעם לא מגיע כי תמיד אפשר אחר כך ונכון מכירים אני עובד קשה עכשיו בשביל שבפנסיה יהיה לי נכון הפרי שיהיה אחר כך נכון אדם הגיע למקום עבודה מה השאלה הראשונה שהוא אומר שואל יש אפשרות לקידום בעבודה זאת אומרת בסוף ברור לי שאני בא כדי להתקדם כדי בוא נראה רגע את השעה אני חייב עוד סיפור אחד קטן מה אכפת לכם סיפור זה נחמד א לפני איזה כמה שנים הציעו לי איזשהו תפקיד ולא חפצתי ובאו לשכנע אותי באו אליי הביתה ישבו אצלי בבית שני אנשים שיצאו לי את התפקיד ושאלו אותי למה אתה לא רוצה אמרתי להם תשמעו הדבר ה הזה הוא לא כל כך מעניין אותי מעניין אותי לעשות כך וכך אז הוא אמר לי תקשיב אתה לא מבין מה זה תעשה את התפקיד הזה שלוש ארב חמש שנים זה יהיה לך קרש קפיצה אל התפקיד הבא אמרתי לו תגיד י לך להיות פעם בבריכת חיה אמר לי כן אמרתי לו יצא לך פעם לעמוד על מקפצה שלוש ארב שנים זאת אומרת כאילו מה זה מעייף באיזשהו שלב לא ככה חם שמש כאילו עכשיו זה סוג של חשיבה זא אומרת זו חשיבה תחשבו זאת אומרת הוא הבין שאני לא רוצה לעשות את התפקיד הזה שזה לא מתאים לי אבל היה לו ברור שזה לגיטימי ארבע שנים לעשות משהו כדי שאחר כך אתה תגיע למה שאתה רוצה כבר אמרנו טעם העץ איננו כטעם הפרי העולם המערבי שלנו רווי רווי בתודעה של אני עושה משהו בשביל העתיד אני קצה רוח בדבר שלי עכשיו אין בו רוח מפני שבסופו של דבר אני חושב על העתיד אגב זה לא רק בחול זה גם בקודש אני זוכר לפני כמה שבועות שרציתי לכתוב משהו איזה מאמר או משהו כזה והייתי צריך להכין שיעורים לישיבה כל שבוע זה הרבה שיעורים ואני זוכר לפני כמה שבות אני יושב בשולחן עבודה שלי ומכין שיעור ומכין שיעור ומכין עוד שיעור ועוד שיעור וכל הזמן אני אמצא בתודעה שזה סוג של ניוי שולחן שאני צריך לעשות או בשבי להגיע לדבר העיקרי שזה לכתוב את המאמר שאני רוצה לכתוב רגע מה שניה ולהכין חמישה שיעורים בתורה לישיבה זה לא דבר נכון שאני רוצה לכתוב מאמר אבל ברגע שתפסתי את החמישה שיעורים האלה כניק שולחן בשביל להגיע לדבר באותו רגע הפכתי להיות קטן אמונה קצר רוח זה הצרה הצרור של המרדף המרוץ של העולם המערבי שקיבל את התוקף שלו ביתר סת בתוך המציאות הזא שאנחנו חיים בה ורבי נחמן אומר זו הבעייה הגדולה ביותר זו קתנות האמונה אבל אל תדאגו יש פתרונות או לפחות יש דרכי התמודדות ובואו נראה את דרך ההתמודדות הראשונה שרבי נחמן עצמו מציא במקור חמש אומר רבי נחמן היום אם בקולות תשמעו זה כלל גדול בעבודת השם של לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום אין בעסק פרנסה והצטרפו צריך שלא יחשוב מיום לחברו כמובא בספרים וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותה השעה כי כשרוצים להיכנס בעבודת השם נדמה להאדם כאילו הוא משה כבד ואי אפשר לו ליסע מסה כבד כזו אבל כשחשוב שאין לו רק אותו היום לא יהיה לו מסע כלל וגם שלא ידחה את עצמו איך אני מת על הרש הזה של הדפים המתחלפים מתחילת השיעור אני מחכה לרגע הזה שכבות כולם הופכים ביחד בוא נעשה את זה עוד פעם בסדר מה אכבד לכם שלוש ארבע וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לאמור מחר התחיל מחר בכוונה ובכוח כראוי וכיוצא בזה בשאר העבודות כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותה השעה שעומד בו כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי היום אם בקולות תשמעו היום דיקה והבן דרך ההתמודדות הראשונה תחזיקו בראש עכשיו כי אנחנו נדבר על שלושה דרכי התמודדות אם נספיק בעזרת השם ך התמודד הראשונה אומר רבי נחמן זה ממש עבודה שצריך לעבוד עלינו על האדם זה לשחרר אותו מהעתיד לשחרר אותו עתיד אין עתי היום היום אם בקולות תשמר ההתמודדות הראשונה עם עם הבעיה של טעם העץ שאיננו כטעם הפרי זה לא לחשוב על הפרי אין פרי זה הפרי זה הרגע הרגע הזה לא ישוב לעולם ואני מפסק לחשוב אני מפסיק לדאוג מה יהיה מחר מה צריך לעשות מחר זה קודם כל הדבר הראשון שזה עושה זה מאפשר להתמודד עם מסעות כבדים זאת אומרת כשאני אומר לעצמי בוא ניקח את הדוגמה הכי מוחשית של הסיפור הזה סליחה שהיא נושאת אופי גברי אבל תחשבו על מסע בצבא זאת אומרת שאדם מתחיל מסע בצבא ואחרי שש קילומטר חמישה קילומטר הוא מרגיש שאין לו כוח ואז מה הוא אומר לעצמו הוא אומר לעצמו לא נורא עוד 55 וגמרנו בשנייה הזאת שהוא אומר את הדבר הזה הוא גומר אבל אם הוא אומר לעצמו המטרה שלי זה להגיע עד לגבעה שם זהו זה הסיפור שלי עכשיו זה סוג של השליה הוא יודע שיש אחר כך עוד 45 קמטר אבל זה לא משנה הוא מתנתק מזה היום יש רק עכשיו אני יכול לצלוח את החצי קילומטר הזה היכולת עכשיו שימו לב קורה פה משהו מדהים החיסרון הראשון שתיארנו שכל רגע הוא רגע בפני עצמו שהוא קלו שהוא סופי הצמצום העשן הוא הופך להיות גם לפי רבי נחמן הפתרון כי יש רק את הרגע הזה נכון אין בלתו אי אין מחר עוד מעט נרא גם שאין עבר והיכולת להתמסר לרגע הזה כאילו ה התכלית לכש עצמו עלי עצמה קודם כל הדבר הראשון ש היא נותנת לאדם את היכולת לשת מסע לצלוח להשתחרר מדאגה הדאגה על העתיד היא זו שמוציאה את הרוח מהמפרשים לשכוח מהעתיד לשכוח לחיות את הרגע הזה עכשיו אף אחד שלא יחשוב עכשיו על המשימות שהוא צריך לעשות בערב על זה שחוזרים מפה יום חמישי צריך להכין שבת על זה שהילדים מחכים בבית עם הכלים שצריך לשטוף על זה שמחר אני צריך לנות על 500 מיילים על כל זה אל תחשבו בסדר אין יש רק עכשיו את הרגע המופלא הקסום הזה שיושבים פה בחדר הזה אנשים שרוצים ללמוד תורה וזהו היכולת להתמסר באמת לרגע אתם יודעים חשבתי על השיעור בדרך לפה אמרתי לעצמי אה הנה יש לי דוגמה טובה נסעתי בדרך לפה עם הוז וראיתי מימיני את איך קוראים לזה הלונה פארק נכון אני צודק זה היה הלונה פארק נכון פה ממש צמוד אנחנו מהגולן לא כל כך מבינים בדברים האלה נכון ומת יש פה חשבתי שבעצם הלונה פארק זה זה הסוד של הרגע בסדר זאת אומרת יש לי חבר אני תמיד כשאני הולך עם הילדים שלי ללונה פארק אז הרכבת הערים הזאת המסתובבת א אני עושה איתם את זה איזה 30 35 פעם עד שהם אומרים אבא בקשה מספיק ואני אומר להם לא לא אתם רוצים עוד פעם אחת בואו חמודים אני מוכן לעשות איתכם את זה עוד פעם אחת עכשיו מה זה הדבר הזה יש לי חבר שוא אומר לי אני אף פעם לא מבין אותך כאילו עולים למעלה וחוזרים חזרה למטה אז בוא נישאר כבר למטה בשביל מה לעשות את כל הלופ הזה עכשיו באמת למה הם עושים את זה הם עושים את זה בגלל מילה קסומה שעשוע לולי תורתך שעשועי להפוך את הרגע הזה לשעשוע לא מעניין אותם אם תשאל מישהו שנמצא באמצע הלופ הזה של ה א מה התוכניות שלך מחר הוא יזרוק אותך מהרכבת זאת אומרת היכולת לשאות בדבר אנחנו הרבה פעמים גם מתנסחים ככה הייתי כל כך בפנים ששכחתי מכל מה שיש לי לעשות אנו מכירים סוג כזה של משפטים היום היום אם בקולות ישמעו להיות ברגע אבל צריך לומר יותר מזה במקור שש יש הרחבה של הדבר הזה ועל כן צריכים לחזק את עצמו בכל יום ויום כפי אותו היום ואם לפעמים משתכים כנגדו מאוד בעיות עד שאי אפשר לו בשום אופן להתפלל כרוי אף על פי כן צריך לידע ולהאמין שגם היום הזה הוא יום והוא מנוי וספור בימי חייו ועל כן אם אי אפשר לו בשום אופן להתפלל כראוי באותו היום השתדל לעשות בו עבודה אחרת לומר שאר תחינות ובקשות בכוונה ושיחה בינו לבין כונו או ללמד או ללמוד יותר או לעסוק במצוות ובגמילות חסדים כי רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך רבה להן תורה ומצוות וברוך השם יש לנו במה להחיות עצמנו בכל יום בכמה מיני לימודי התורה הקדושה ובכמה מיני מצוות וכולי והעיקר שישתדל שלא תאה חס ושלום שהיום הזה בטל והולך כי צריך לחשוב בכל יום שאין לו כיאם אותו היום לבד בבחינת היום אם בקולות ישמעו רב אלטר טפליקר שהוא אחד מה הסופרים המאוחרים של ברסלב שאוסף מתוך ליקוי מרן וליקוי מונת ליקוטי הלכות של רבי נתן מתוך ספרים אחרים אז הוא מלקט עצות ובספר משיבת נפש לוקח את הרעיון הזה של היום אם בקולות תשמעו לעוד מימד הוא אומר היום אם בקולות תשמעו ההבנה שיש רק את הרגע הזה היא לא רק מאפשרת לי לא לדאוג ביחס לעתיד לשכוח אל העתיד אלא הא גם מאפשרת לי או עוזרת לי לא להרפות מהרגע מתוך המירה שאומרת יעבור זאת אומרת ה הייתי אומר הבעייה השנייה של טעם העץ איננו כטעם הפרי זה לא רק חוסר החיות שיש ברגע עצמו אלא גם בוויתור עליו בקלות אפשר לוותר עליו כי בסדר מה זה הרגע הזה ביחס לאן שאני הולך אז יהיה מחר אז יש תכלית אחרת והיום אם בקולות תשמעו הסיסמה הזאת של של רבי נחמן היא נכונה לא רק ביחס לשכחה מהעתיד אלא היא נכונה גם ביחס להבנה שהרגע הזה לא יחזור הוא לא יחלוף כל רגע כזה הוא רגע נצחי תראו אני אתן לכם דוגמה ישבתי לפני כן בחדר כשהגעתי לפה וישבתי עם איזשהו אדם יקר שישב שם איזשהו רב שגם כן לימד פה ו הוא שאל אותי על מה אני מלמד ואני א מתחיל לומר לו את זה ותוך כדי שאני אומר לו את זה ואני מסביר לו כאילו את הרעיון הזה ש להיות ברגע וכולי אני פתאום קולט שבעצם בעומק אני קצה רוח כי עוד 10 דקות מתחיל השיעור הלב שלי כבר דופק אני בשיא המתח והוא שואל אותי על השיעור ואני מדבר איתו אבל הראש שלי נמצא בכלל כבר פה באולם ומה יהיה ואני אתחיל בזמן ואני כן אתחיל לברך שהכל נהייה בדברו דבר שכל דברו להגיד את הבדיחה יבינו אותה יצחקו ממנה לא יצחקו ממנה כולי נמצא בתוך ה וא אני קצה רוח ומסביר לו למה זה לא טוב להיות קצר רוח ולמה צריך להיות ברגע ופתאום קלעתי את זה ואמרתי לו רגע רגע ככה אמרתי לו אמרתי לו רגע אה מעולם לא פגשתי זה מישהו שלא יצא לי אף פעם להיפגש איתו לא הרב יהושע כמובן אלא היה שם מישהו אחר ו א אמרתי לו תשמע הנה הנה הנה הזדמנות זה רגע שאני פוגש אותך לא מכיר אותך לא דיברנו אף פעם עזוב שיש לי שיעור בעוד 10 דקות מה זה משנה זה רגע זה לשאות בהיום אם בקולות תשמעו זה להניק רוח והרגע הזה לא י לא יחזור הלוואי ויחזור איש ממש יקר אני אשמח לפגוש אותו עוד פעמים אבל כנראה שלא בטוח שהחיים יזמנו אותנו עוד פעם לפגישה זה רגע בלתי חוזר ו וההבנה כשנופל הסימון הזה כשזה רגע בלתי חוזר היא מאפשרת לי להתמסר אליו עכשיו תראו זה היה אל תתלהבו עליי כי זה תרגיל מאוד קל איך שהוא במקרה פגשתי יהודי שאף פעם לא פגשתי אותו ויש סיכוי שאני גם אף פעם לא אפגוש אותו אז באמת חוכמה גדולה להגיד הרגע הזה לא יחזור אבל נראה אותנו אומרים את זה כשהבן שלנו בא אלינו ואומר לנו אבא אני רוצה סנדוויץ' להתייחס גם לרגע הזה כרגע שלא יחזור כרגע מיוחד כרגע ייחודי שתופס אותי ברגע מסוים בסיטואציה מסויימת ואותו בסיטואציה מס וכמה פעמים הרגע הזה הולך בטל מן העולם שלא הייתי בו שפיספסתי את ההזדמנות לדלות את האור הגנוז שהיה נתון בתוך ה רגע הזה שהרי הוא רק אמצעי עבור משהו אחר לא לוותר על שום רגע זו התמודדות אחת אני רוצה להגיד עוד משהו על ההתמודדות הזאת שאולי היא מזכירה גם במידה מסוימת את מחלוקת הלל ושמאי במקור שבע תראו תניה אמרו עליו על שמאי הזקן אני כבר רואה שהזמן לא יספיק תני אמרו עליו על שמי זקן כל ימיו וי אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה אמנה מניח את השנייה ואוכל את הראשונה אבל לל הזקן מידה אחרת היייתה לו שכל מעשיו לשם שמיים שנאמר ברוך השם יום יום תניה נמי אחי בית שמאי אומרים אחד שביך לשבתך ובית הלל אומרים ברוך השם יום יום ההתלבטות הזאת הדילמה הזאת שתי ההנהגות האלה קודם כל כיוון ששמים מחזיק באחת מהן היא מלמדת אותנו שיש מקום גם להנהגה הזאת שהיא הנהגה נכונה וראויה והשיעור הבא א שנה הבאה יוקדש למה יש מקום גם להנהגה השנייה אבל אני רוצה בכל זאת לומר פה שכנראה שהוויכוח של הלל ושמאי קשור לאותה התנועה הזאת שתיארנו אני חושב במחילה אני הקטן שהייתן של המזמור שאנחנו אומרים בחי השם וברוך צורי בקידוש לניו דעתי לא לא דיק כי הוא אומר כידוע לכם אלרים אשה עיניי כהלל ולא כשמאי ק כל סתם אני חייב לספר לכם זאת אומרת ש אני כשהתחתנתי והתחלתי להגיד את הפיוט הזה אחרי הקידוש אז בשבת הראשונה אני בא להגיד להרים סה עיניי כהלל וכ שמי אמרתי את זה אני לא מסוגל להגיד על השולחן כן כן כהלל ולא כשמאי וביקשתי את רשותה של אשתי והיא רשתה לי אה להגיד במקום אלי הרים מסה עיני כהלל ושמי להגיד אל הרי משה עיני כהלל ו כשמאי יש שתי הנהגות אמרתי לעצמי מקסימום אחרי 120 ישפטו אותי בשמיים על זה ששיניתי מלשון חכמים אני אקרא לסנגור את שמאי ואם שמאי הסנגור שלי אני רגוע אחרי כמה שנים גם מצאתי איזה נוסח שאכן כך כתוב גם בסידור באחד הסידורים אז דווקא זה שימח אותי מאוד אבל אני חושב שלא דהייה ק פיתן שהבין כאילו המחלוקת היא על שאלת הביטחון ארים מסה עיניי כמו הלל הלל שמח על הקדוש ברוך הוא שהוא ידאג לו לבהמה לשבת שמאי לא שמח ולכן הוא שמח זאת לא הנקודה לאני הו דעתי שורש המחלוקת שביניהם זה שאלת העץ והפרי שמאי מתמסר לעובדה שחטא הארץ הביא אותנו לעולם שבו טעם העץ איננו כטעם הפרי והאמצעים הם עבור המטרה ויום ראשון ושני ושלישי ורביעי וחמישי ושישי בשבוע הם עבור שבת הם ספירה אל השבת והוא כל בהמה שמר אל השבת מתוך תודעה כזאת הלל אכל כל בהמה כל יום לא בגלל שהיה לו יותר ביטחון בהשם אלא בגלל שהוא חשב על הרגע ברוך השם יום יום כל רגע הוא רגע של גילוי כל רגע הוא רגע שראוי לאכול בו בהמה טובה כל רגע הוא רגע ראוי לחגוג ולאכול בו כאילו עכשיו שבת אני מאוד אוהב את העמדה הזאת אבל זה בגלל הטיי וה שלי אבל בכל מקרה זהזה זה אני חושב שהיא גם משקפת משהו עמוק משמעותי בתפיסה של הלל זה זו נקודת מבט אחת דרך אגב אני רוצה גם להגיד ש התפיסתית היא תפיסת עולם אשתי עוסקת בטיפול והיא הביאה לי את ה מקור שאני רוצה עכשיו לקרוא שדווקא מעניין שהפסיכולוגיה המערב אם יש פה פסיכולוגים ודאי יכלו לחזק את זה או להפריך את זה שגם הפסיכולוגיה המערבית היום יותר ויותר משתמשת בתורות פסיכולוגיות מהמזרח ש מניעות את האדם לעבר תנועה כזאת לדוגמה יש טכניקה טיפולית שנקראת מפול שוודאי שמעתם עליה שהתרגום נדמה לי המילולי שלה זה קשיבות להיות קשוב ובתיאור של הטכניקה הזאת תדלגו רגע למקור 10 שם כותבים אחד בשם ג'ונסון וקורץ על תיאור השיטה הזאת של המיינדפולנס מצב תודעה הזה של ה מינדפולנס השונה ממצב תודעה רגיל של חיי היומיום המאופיין על ידי הכוונה של תשומת הלב אל תוך החווייה הפנימית כפי שהיא חיה ברגע הזה זהו מצב של קבלה חוסר שיפוט הקשבה פתיחות וסקרנות ומטרתו להיות מודע למה שיש בניגוד תכונות של שינוי ההתכוננות לשינוי היא לא רעה היא טובה העמדה שמציירת אם תרצו אני אין לי זמן להיכנס לזה אבל בתורת הסוד זה ההבדל בין התנועה הקווית לתנועה המעגלית המחילה התנועה השוהה מול התנועה החותרת קדימה אז המגמה לשינוי להתקדמות להשגת היעד לתכלית היא חשובה היא בעלת משמעות אבל היא עלולה לעקר את יכולתו של האדם להיות קשוב לרגע להיות קשוב לעצמו להיות קשוב לאשתו להיות קשוב לילדיו להיות קשוב לתלמידיו לעובדיו לקדוש ברוך הוא והכל מתוך תנועה שאומרת צריך יש קדימה וההקשבה הקשיבות להיום אם בקולות תשמעו היא האפשרות להיות בתוך הרגע דרך נוספת להתמודדות דיברנו על השכחה מהעתיד אבל רבי נחמן מציע עוד דרך אני מדלג על מקור שמונה שהוא יפה מאוד אני אדלג למקור תשע על כן צריכים להיזהר מאוד להלך בדרך הנל להתחיל חדש באיזו בחינה שהיא וישכח מדעתו לגמרי כל מה שעבר עליו וכל ההתחלות שהתחיל דעתה לא יעלה לו מן החשבון כלל רק אתה צריך להתחיל מחדש לגמרי וכן לעולם עד שיזכה לתשובה שלמה ולהתחיל ולגמור בשלמות כראוי נעצור פה אחר כך תמשיכו יש פה איזה התפתחות מאוד יפה של הפסקה הזאת אבל לא נספיק אותה הדרך השנייה לה להיות בהיום זה לא רק לא לדאוג לעתיד אלא זה לשכוח מהעבר מפני שכולנו לימודי טראומות כולנו לימודי ניסיון הניסיון אומר רבי נחמן הוא המתנה הגדולה ביותר שיש לאדם אבל הוא גם הסכנה הגדולה ביותר שיש לאדם כי כל סיטואציה שהוא שוהה בה היא נבחנת אתם מבינים ש שיעור ש מדבר על א להיות ברגע על ההדר זמן עכשיו כותבים לי שהוא צריך להסתיים בתוך חמש דקות איזה התנפצות של כל הסתם בדיוק ההפך אז בואו נשהה בחמש דקות האלה באמת כאילו יש לנו לנצח עכשיו אז אולי נשאיר משהו ביחד מה אתם אומרים לא סתם ה ה היכולת גם לשכוח מהעבר גם היא הדרך של אדם לשאות ברגע כי הניסיון והעבר לצד היותם חיובים ומשמעותיים שכים לעולם של הקו לעולם של התהליך ומטבע הדברים הם לא מאפשרים לי להרגיש לחוות כאילו התחלתי מחדש כאילו לא עשיתי את זה אף פעם אני אזכיר פה את דברים בשם אומרם את אה אה בן דודי שנפטר את מאיר בניא שהתקשר אליי לפני כמה שנים בהתרגשות עצומה ממש ממש התרגשות עצומה ווא אומר לי אתה לא תאמין מה קרה לי היום אמרתי לו מה אז הוא אמר לי התחלתי ללבוש ציצית ואני מרגיש כאילו הלכתי ברחוב כאילו יש לי כנפיים פשוט ריחפתי מטר על הקרקע ואני התרגשתי מאוד וקמתי למחרת בבוקר ולבשתי ציצית וחש ששבתי על הלבישה שלו ועל הלבישה שלי ואנחנו לובשים כי אנחנו לובשים לפחות אני והיכולת לרגע לחשוב על זה כאילו זו פעם ראשונה כאילו מעולם כאילו מעולם אשתי לא ביקשה ממני לשפוך את הזבל וואו פעם ראשונה היא מבקשת ממני לשפוך את הזבל איזה התרגשות ברור שכן ושמחה גדולה נכון להיות ברגע ולחוות אותו כאילו הוא לא היה מעולם והדבר האחרון אני עושה את זה במהירות עצומה כי הזמן ממש מתקרב לסיום זה השפת אמת אנחנו פתחנו בשפת אמת ואנחנו נסיים בשפת אמת השפת אמת אומר לא נקרא את כולו בפסקה 11 במדרש יודע השם ימי תמימים זה על אותה הדרשה שנותיהם תמימים וכולי שהם ימים שיש בהם שלמות כי מה שברא השם ברך עולם הזה להיות מתחדש בכל יום ושנה ולטובה כדי שיהיה הערה חדשה בכל זמן ועל זה מברכין מחדש בכל יום מעשה בראשית שאם היה הבריאה מתנהג בלי שינוי היה מתרחק על ידי ריבוי הזמן משורש החיות לכן ברא השם יתברך שיהיה בכל יום שפע חיות מחדש קנל לכן צריך האדם לראות שיהיה לו תקשיבו פה יש פה הדרכה מעשית של לשפת אמת לכן צריך האדם לראות שיהיה לו על כל פנים הערה אחת חדשה בכל יום זו עיצה זה עצה מעשיית שכשאתה הולך לישון כשאת הולכת לישון בקריאת שמע על המיתה תגידי מה התחדש לי היום בחיים כדי שכשאני אגיע לרגע הזה שהפתח מסיפור הזה ירד מהשמיים והתייחסו לאותו יום חמישי בשבוע בכג שבט תשל ז ברור שיש משמעות לתאריך שאמרתי אחר כך נצטרך לחשוב מה זה אבל כשישאלו האם היום הזה צריך להירשם על המצבה כיום שהיה יום של גילוי אור הגנוז או לא כדי שהתשובה תהיה כן אני חייב להגיד לעצמי היייתה לי היום הערה חדשה משהו שבשביל זה היום הזה בא לעולם משהו שהקדוש ברוך הוא הסתיר ביום הזה את אותו אור הגנוז שמיועד אליי דווקא אליי רק אליי ואני הייתי צריך למצוא את האור הזה היום התודעה הזאת היא דווקא מתמסרת אל ההבנה של העשן היא לא בורחת מהעשן היא מבינה שבשן הזה ברגע הזה שאין בלתו זה צמצום אבל זו גם אפשרות לגילוי הרגע הזה עכשיו שלא יהיה כמותו לעולם ולא היה כמותו מעולם והוא לא נמצא בשום מקום אחר ובשום זמן אחר הרגע הזה זקוק לגילוי הרגע הזה הוא רגע של התחדשות היכולת לחפש חידוש סקרנות ערנות הקשבה בכל רגע ובכל שנייה זו הדרך לגאול את אותו חטא קדמון של טעם העץ שאיננו כטעם הפרי והדרך למצוא מחדש את הגילוי האלוקי ואולי גם הדרך לחיות בסוג של נורמליות רוחנית בתוך העולם שאנחנו נמצאים בו היום תודה רבה וכל טוב