לוותר זה טוב? | שפת אמת לפרשת פקודי- תרלח | הרב יהושע שפירא

אחד די קרא גלה ספר תבה אנחנו בשנת תרלח בדיבור המתחיל ברשי עדות המשכן משכן העדות אומר רשי מה עדות במשכן עדות הוא לישראל שויתר להם על חטא העגל אז המילה פה של ויטור היא מילה לא פשוטה יש בחז דבר הפוך לגמרי על עניין הויתור שאלה אם הויתור הוא דבר חיובי או הוויתור הוא דבר שלילי לכאורה כאן יוצא ש הויתור של הקדוש ברוך הוא זה הדבר החיובי מקום השראת השכינה מקום ה התוועדות מועד זה גם מלשון התוועדות בין החתן והכלה שני הכרובים שפניהם זה לזה זה הלב של כל האומה הישראלית להגיד שהוט הזה הוא דבר שלילי זה אי אפשר בכלל וגם לכאורה הכוונה כאן הפשוטה היא לא ויטור במובן המתעלם ה מטייח אלא במובן המוכל הסולח המחפר שזה בוודאי דבר חיובי אבל בכל זאת רשי לא אומר שדות ישראל שמכל להם על חטא העגל אלא שויתר וויטור זה כאילו התעלמות מחילה יש בה איזה ריפוי איזה תהליך שהוא מזכך את החטא אבל הויתור זה כאילו התעלמות מחיקה בלי בלי טעם ויש לדקדק דיתה הגמרא אומרת שאין הקדוש ברוך הוא ותרה עד כדי כך שכל אומר הקדוש ברוך הוא ותרן יוותרו מ כלומר זה דבר חריף מאוד להגיד שהקדוש ברוך הוא ותרן סודות שאומר המסילת ישרים בפרק א' זה שהכל בא בדקדוק הוא מביא ראיה מיוסף הצדיק שיוסף הצדיק יושב בכלא אומר לשר המשקים שתעביר את המסר שאני בעצם זכאי וסתם שמו אותי פה ו לא זכה שר המשקים את יוסף וישכחהו ושנתיים ימים הוא יושב חזל אומרים על מה מה אמרת סר משקים זה דבר שצריך חיון לכאורה אם היה שואל היו אומרים לו ודאי אתה צריך להגיד לא אני לא יודע אם את יוסף הצדיק את מי צריך לשון הוא הוא המקור לכל התשובות אבל לכאורה ודאי צריך לה מה זה יש אחד ששווי בכלא ל לא אבל בכפו אז הוא לא אמור לפעול כדי לצאת מהכלא טוב אנחנו לא הולכים עכשיו לבהר את הסוגיה הזאת אבל היסוד של שכר ועונש של ההנהגה האלוקית שזה לא איזה הנהגה רפוסה כללית ערפילית אלא הנהגה שאין גדול שגדול מדי בשבילה ואין קטן שקטן מדי בשבילה אז דווקא עם הצדיקים הקדוש ברוך הוא מדקדק כחוט השרה ומי ש בתפיסתו עוקר את היסוד הזה אז הוא עוקר את כל ה א אמונה ברצון האלוקי בעולם הזה עכשיו האם הדבר הזה מכביד ומשתק או שהדבר הזה משמח ו מפריח זה עוד שאלה ו יכול להיות אדם יגיד אמא כל דבר הכי קטן הקדוש ברוך הוא מדקדק איתי קים לי בנפשי שאני לא יכול לעמוד בזה ואז הוא נכנס לשיתוק והרבה עבודי השם עוברים את התהליך הזה של שיתוק ושים הקדוש ברוך הוא לא מוותר על כלום אז אני אני עבוד דווקא כאן יש איזה רפואה מסוג אחד לבעיה הזאת ש רגע נראה אבל יש בזה דבר משמח קודם כל שגם כל דבר טוב הכי קטן לא נעלם ממנו וזה וודאי דבר שמח למה צריך להסתכל רק על העונש מה עם השכר וגם שוודאי שהקדוש ברוך הוא כל דבר קטן נעלה ממנו זה גם כל ההקשר שהכביד עליי כלומר פעם אחת אמרתי קריאת שמע כיוונתי הכל אבל שתי מילים לא בסדר אזה בוודאי יש חשבון אין אין קונצים אבל באותו יום עבדתי קשה מאוד א הייתי חייל בעזה נלחמתי נלחמתי נלחמתי באתי עייף מת מרוב עבודה ואז פספסתי שתי מילים האם הקדוש ברוך הוא לוקח בחש שבון גם את ההקשר וודאי שכן ולכן אנחנו צריכים לקחת את זה בפרופורציה אבל יש עוד פרופורציה האם הקדוש ברוך הוא מתכוון לטובתינו או לרעתנו כשהוא עושה שכר ועונש מה מה הוא רוצה זה אחד שעומד עם הגלי ונהנה מהצפות או אחד שהוא כולו אבינו אב רחמן המרחם שהוא מרחם עלינו הוא אוהב אותנו אבה אין קץ מה שההורים שלנו ותנו ובני הזוג שלנו והילדים שלנו זה אפלו לא טיפה מ הוקנו סמן שהקדוש ברוך הוא אוהב אנו ברגע אחד וכל אהבה הזאת יש לו צה נפלא לדקדק חות הסרה אני אפלו לא חיב להבין איך זה עובד ביחד יכו להות שאני לא מבין אבל אם יש לי אמון שבינו אב רחמן אז כל זה לטובה עצומה אז ממילא אדרבה זה מעודד מרים ובכל זאת יש לדקדק ית שן הקדוש ברוך הוא וותרן מעריך הפה כלומר למה יש אב אמינה שהו טרן כי אני רואה שהיה פלוני שעשה חטא והוא לא פגע בו לא הניש אותו מעריך הפי ווג דילי יש לו סבלנות אבל בסוף החשבון במלאו בדקדוק עשירית פרוטה לא תצא מהדיון אז אם כן איך על חטא העגל הוא כן ויתר אבל התירוץ הוא שיש גם על זה משפט ויש מי שזוכה בדין להיות ותרן כנגדו כלומר כלל שאין הקדוש ברוך הוא ותרן הוא לא כלל תמיד הוא כלל רק במצב שבו יש הכראה במשפט שהקדוש ברוך הוא א בוחן את האדם ורואה שאיתו אסור לוותר כמו כל מחנך שהוא מוכן להיות לוותר להעלים עין למדתי ש היה אצל הרב שטיינמן איזה מלמד אומר שהילדים בכיתה עשו כך וכך אז הרב שיימן אמר לו מלמד לא רואה הכל הוא רואה 0% 20% הוא לא רואה מה קורה בכיתה אומר ל אבל ראיתי אמ לא לא ראית 20% אתה לא רה זה לא משנה אם הן ראתה אם השכל שלך לפני שבאת אלי רע עכשיו שבאת אלי יש לך דר שכל אתה לא ראית אז יש מראש שו בטרן אבל יש ילד מסוים שלפי הניסיון איתו רואים שאיתו אם תוותר לו כן מי שמוותר בעזה על מילימטר אנחנו יודעים לאן זה הולך אז יש מקומות שומר זה לא לוותר אבל יש אדם שאתה רואה שהוא כולו וויטור לכולם כולו מעבר למידת הדין לפנים ישורת הדין הוא כולו חסד ואתה אומר פעם אחד הוטה זה משהו אחר לגמרי אז יש מידת הדין מתי לוותר מתי לא לוותר זה הוקנתה אז זה נראה הוקנתה עם סברה פשוטה וישרה אז יש ולא רק זה זה הוקנתה מחוייבת כי אצלנו כתוב שמיתר לחת העגל אז הוא אומר גם על זה יש משפט יש מי שזוכה בתי להיות ותרן כנגדו זה הדין שלו שמוותרים כל המעביר על מידות ו מהירים ל עלכל פשב כלומר אם אדם לגבי חברו הוא נוהג בעצמו ככה שהוא מעביר על מידותיו הוא מוכל הוא לא סופר הוא לא אז ממילא גם נכון כלפיו לנוק באופן הזה זה דין לותר לוותר פה ומי שזוכה על פי דין על פי דין אין זה בכלל ותרן אז למה אמרת מוותר אין זה בכלל וותרן של הכלל שלא מוותרים אבל יש כלל אחר שכן מוותרים ויוצא שיש שני סוגים יש סוג של ותרן שבאמת הוא אסור אבל יש מצב שהוא באמת לא בכלל ותרן השלילי אלוא ותרן חיובי שיש מקום לוותר יכול להיות שהחיל הוא בין הכינוי ותרן שהוא כינוי הקדוש ברוך הוא על זה איןן אבל טר לפעמים מוותר לא זה פעולה מקומית כן רן זה כיי כללי כזה כן זה מתיישב פה במילים מצוין אבל האם הקדוש ברוך הוא רק באופן מקומי מוותר ובאופן כללי לא מוותר או הפוך שרק באופן מקומי הוא לא מוותר ובאופן כללי הוא כן מוותר זה שאלה גדולה מאוד זה לא פשוט להעמיד את זה ככה מצד עצם התוכן כלומר אם לא היינו רואים את הלשונות של חזל והיינו שואלים מה הכללי מה המקומי אז זה לא לא נראה לי כל כך פשוט אולי בזה ש שלא להגיד שהכינוי שלו הקדוש ברוך הואר זה לא כן יש יש ב המהרל אומר מה ההבדל בין תלמידי חכמים למ הרצות הבדל מאוד מרתק אבל כשאתה מאייל בזה אתה רואה שזה ממש כך בפועל הוא אומר המי הארצות יש להם מידת החסד אבל אין להם מידת הדין ותלמידי חכמים יש להם גם חסד וגם דין וזה מעלתם כי אמ הרצות מוכנים שלי שלך כאלו הרבה פעמים הם טובי לב אז מוכנים לתת לאחרים אבל שלח שלי מותר לי גם לגנוב ממך זה חלק מה איבוד של ה גבולות אני לא להגיד שלך שלי ושלי שלי זה רשע זה לא המרצות הם לא רשעים אבל הם לא יודעים לשים את הגבול במקום הנכון ויש בזה מעלה שאומרים שלי שלך אבל יש לזה חיסרון זה שאם זה שלי שלך בגלל שאני לא יודע איפה הגבול אז גם שלך שלי מותר לי לקחת ממך ולהחליק את זה שלך של הציבור מותר לי למידי חמים שלי שלך זה שאני זה אני לא אומר זה לא שלי שלי שלך אני יודע זה שלי אבל אני נדיב אני מוותר על הגבול אבל שלך שלך שמה יש גבול בעלי עבור וזה ייתרון התלמיד חכם על ה על העמי הארצות שעמי ארצות הם לא רשעים להפך הם טובי לב הם אנשי חסד ולפעמים החסד יותר בולט אצלם למה כי כשאין גבולות אז הכל מטשטש וגם זה שאני יכול לקחת תמיד משלך אז מה אכפת שלי שלך הי מקסימום אצטרך שלך שלי אבל תלמיד חכם שלי זה שלי אני לא מבולבל אבל אני נדב אבל שלך זה לגמרי שלך אז יש פה הרבה מה לעיין אולי אולי נגיד את זה פעם שמעתי רב צחק גינסבורג זה נוגע לענין הזה ש יש את זה בהרבה מקומות אבל לעניין אהבה ויראה שיש בחז מקורות שייראה זה הבסיס והבה היא מעליה יש מקומות שהראה היא למעלה מאהבה אז הוא אומר שהאהבה למעלה מערה וירה למעלה מאוה ואוה למעלה רה שלמעלה מאוה שלמעלה מהירה עד כמה עד אין קץ אז גם כאן אולי זה יהיה התירוץ הלאה וזה עצמו התברר באמת על ידי נדבות המשכן אחר החטא כלומר למה אנחנו אומרים שיש מקום לוותר בדין עם ישראל כי ישראל לא נהגו רק שלי שלי ושלך שלך דרך אגב המידה שלי שלי ושלך שלך היא המידה הכי גרועה זה פלא שיש אומרים שזה מידת בינוני אבל יש אומרים שזה מידת סדום כלומר ששלי שלה שלי שלי ושלך שלי זה רשע רגיל אבל שלי שלי ושלך שלך זה סדום איך זה יכול להיות הומ שלי שלי ושלך שלי זה גנב הוא חמדן אבל הוא לא אידיאולוג יש לו טייבס לממון של הזולת כל מחומר לממון של עצמו אז שלי שלי ושל אח שלי אבל אחד שיש לו אידיאולוגיה שמידת הדין הכל אסור לוותר על כלום זה מידת סדום אם זה אילוץ אני נאלץ אני לא יכול לוותר על שלי ממה אני אתקיים זה שלי שלי כמובן ששלך שלך זה בינוני אבל אם זה אידיאולוגיה כמו שהיה בסדום שלא להכניס אורחים אף אחד אחר גם לא יכול להכניס גם אתה אסור לך שיהיה שלך של אחרים זה אידיאולוגיה כזאת זה הכי נורא בע עולם אז הוא אומר זה עצמו נתברר באמת על ידי נדבות המשכן אחר החטא ש לאיזה דרגה שייכים ישראל הם שייכים לדרגה של ויטור ל שלהם נדיבות לב שהם נותנים משלהם אל הקודש למשכן אז אם כן שבוודאי החטא עושה רושם במה אדם עכשיו הוא אומר ככה בעצם חטא העגל היה אמור ליצור אטימות בבני ישראל שהם לא יתנדבו למשכן כי העבירה גוררת עבירה ובמידה מרובה עבירה חיצונית גוררת עבירה פנימית אחרי המעשים נמשכים הלבבות בנתיב פרקים על הזריזות אומר הרמחל שכשם שה התלהטות מולידה זריזות כך הזריזות מולידה התלהטות אבל השני יותר קל לאדם מן הראשון כלומר אם הפנים בוער אז הוא יוצא החוצה אבל אם החוץ פועל הוא פועל פנימה ודם יותר קל לו להפעיל את החוץ מאשר להפעיל את הפנים אז ללכן יותר קל ללכת בדרך שהזרימו התלהטות מאשר לנסות להיות לו עת ושזה וליד זריזות זה הדרכה עמוקה ומעניינת מאוד זה לא אדם שלא יודע עד כמה התלהטות היא דבר נפלא ופועל גם החוצה הוא רק אומר תנסה תראה שזה מאוד לא קל לפתח התלהטות מצד עצמה אבל אם תפעל זריזות אז כל המערכות כמו רפלקסולוגיה שכף הרגל מזיזה את כל הגוף אפילו את הראש אפילו את השכל אז החטא עושה רושם כשם שזה במצווה גורת מצווה כך זה בעבירה גור את עבירה אז לפי זה היה צריך להיות שהחטא של חטא העגל יגרום לאטימות לב מ לנדב למשכן אני ככל שאני מחוברת היה יהודי אחד א לא זוכר איך הוא הגיע נראה ליזה היה לרבי מללוב אה איזה קיבוצניק עם הרב גרוסמן הוא דיבר עם הרב גוסמן שהבן שלו יוצא עם גוייה ו רב גוסמן שלח אותו לרבי מללוב והוא הביא את ה איך שהוא הצליח להביא את הבן לרבי מללוב והרבי מללוב ישב עם הבן במרפסת ישנו שניהם נתן לו לשן ויישן גם כן הרבי במרפסת פצפץ איתו על כל הימים שבעולם זמן ארוך איזה שעה וחצי נדמ לי אמרו ו פטפט פטפט פטפט פטפט ו לא דיבר איתו מילה אחת על העניין ויוצאים האבא מחכה זה מצלצל הרי כאילו מה קרה פה דרך הרב גרוסמן אז א אז הרבי שאל מה הבן אמר על השיחה אז הבן התפעל מאוד מהרבי מללוב אז הוא אומר או אז הכל בסדר מי שמתפעל ממני כבר לא יכול להתפעל מגויה וככה הבה א אתה לא יכול לאהוב את שניהם עכשיו נצבעים לעגל ונותנים נצבעים למשכן ונותנים תרט סטרי אי אפשר אם אתה השתוקקתי אתה לא יכול לנדב למשכן זה לא עובד ביחד אז זה מה שהוא שואל שבוודאי החטא סרות ש ממעשה האדם אבל בני ישראל אשר עיקר שורש חיותם נדבק בבורא יתברך כלומר באמת למרות שהזריק גורם התלהטות והחטא עבירה גוררת עבירה אבל מישראל יש תמיד באג במערכת הזאת מה הבג נשמה שנתת בי תאור עם רשע הכי גדול יבוא לפוסק יגיד לו תשמע עשיתי הלילה חטאים נוראים עכשיו להגיד ברכות השחר כן אומר להגיד נשמה שנתת בי תורי כן אומר רבני של אלב אני אחרי כל מה שעשיתי כן זה הבק במערכת של היצר הרע הוא לא הוא לא עובד טוב משהו שמה משובש בסוף הוא עובד עובד עובד עד שהוא התגלה הטוב מרשע עוקר אותו ורק נתן לו איזה זמן חיו שאול הרע בעולם חי על זמן שאול אז לכן אבל בני ישראל שרקר שורש חיותם נדבק בבורא יתברך לכן אין נחון איין החטא יכול לנתק שורש אהבתם להשם יתברך כמו שכתוב מים רבים מים זה מים הזדונים לפי הפירוש הזה מים שזה גם הפשט מים רבים לא כלו לכבות את אהבה הו נרות לא ישתפו כלומר לא משנה כמה חטאים שטף אדיר של חטאים זה לא יכול לעכור את הנשמה שנתת בי צור ולכן למרות חטא העגל הם כן נצבעו למשכן ונתנו ואז כש נצבעו למשכן ונתנו אדרבה אז מצווה גוררת מצווה אז זה שהם נטבעו למט נטבעו למשכן נתנו זה הקר מקרבם את הנטייה לעגל אז לכן תר להם הקדוש ברוך הוא הולך את העגל שהחטא יעקור בתוכם את הנשמה שנתת בי זה אי אפשר אל שדב למשכן תעקוב את המשיכה לעגל זה אפשר ואפשר אז לכן אחרי זה ויתר הקדוש ברוך הוא הלך את העגל מתוך נדבת המשכן ונדבה היה אות לחביב ישראל זה אנחנו עכשיו היינו בפרשת שקלים זה החודש חודש דר זה החודש של הנדבה בכל שנה ושנה יש המשך של של נדבת המשכן בכל שנה ושנה והמחצית זה שקל אז וזה ניתן בחודש אדר לכן משמיעים על השקלים דר אז הנדבה היה לחביב בני ישראל שנקראו בת נדיב כלומר בעצם הנדבה זה לא כפרה על חטא העגל אלא זה סימן שחטא העגל בכלל לא יכול לפעול על עומק הנשמות בישראל זה משהו אחר לגמרי וממילא כשאתה מגלה וחושף את אהבת נדיב שהיא באמת נדיבה לקדוש ברוך הוא למשכן אז משם התגלה האמת הפנימית של ישראל ושוטף את החטא וממילא יש אפילו ויטור כי הנדבה מה זה דווה דווה זה שאני מוותר על שלי ששלי שלך דרך אגב יש כאלה שמפרשים שכל השלי שלך שלך שלי זה כלפי מעלה נאמר אדם בא אל הקודש אל המקדש אומר שלי שלך אני מוכן לתת שלי לגמרי אני נותן תרומה וביקורי ועוד נדבה ועוד נדבה והם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר נדבה אתעד הים וותר אז הוא נותן אחרי זה אומרים לו תשמע מפה יש אשפוז אלה אשפוז יש היום דרך בעבודת השם שכל מועד וכל זה כמה משפיעים צדיקים עליונים אבל כל הזמן סקים ב שפוס יש מקום לדבר על זה רגע אם צדיקים עליונים באמת צדיקים נשגבים מאוד אבל אפוס זו תורת הגלות בארץ ישראל אנחנו אידיאליסטים ברמה יותר עליונה אמר לי יהודי שעובד עם המגזר החרדי למד בשו חברון עובד עם המגזר החרדי נפגש עם אב בידין חשוב מאוד במגזר החרדי שהיה שכן של הרב ציודה בצעירותו בגאולה בירושלים אב בי דין חשוב והוא אמר לו תשמע אנחנו מקנים בכם אומר למה הוא אומר אנחנו הרב ציזה כל הזמן אמר שצריך לדבר רוממות דיאליז ולא חשבונות של שכר ועונש ואשפוז ו לא שם שמיים שני שלך ושלך ודאי שלך כלפי מעלה והיה מחלוקת על זה והגדולים שלנו ואמרו לא אי אפשר לדבר ככה דרך אגב בתוך מרכז רב הייתה מחלוקת כזאת הל זה אפילו אולי דין תורה היה מחלוקת האם לחנך את התלמידים רק על רוממות אידיאליסטית או ששכר ועונש והרב צודה לא הסכים משגיח למרות שהוא בא מישיבות שהיו משגיחים הוא לא הסכים להכניס משגיח כי זה יפגע באידיאלים ו היה מחלוקת על זה בתוך הישיבה והוא לא הסכים ואמרו לו אין תלמידים באמת לא היה תלמידים היה מחלוקת חריפה צודה לא נכנע בסוף מה זה תלמידים רבבות ואז הוא אמר אותו אותו בית דין אמר אומר אנחנו חשבנו אם זה לא יחזיק מעמן זה הכל התפורר עכשיו אנחנו שומעים את האלמנות של אלה של אופלים הוא שמע קמה לוא התכוון בעיקר לצדיק סלבין שטרן א אנחנו שומעים אנחנו אנחנו לא הצלחנו לגדל דברים כא שני שנח שנך שני אני מוכן לתרום לך ריבונו של עולם אבל אלש פוס יש בזה מידה של שלי של אח שלח שלי אני לא רוצה לבקר אף אחד כי הםם צדיקים ימים ומתוקים ונפלאים אבל בסוף בתשתית של התפיסה יש שלי של אח שלח שלי ויש בזה מעלה גדולה אבל שלי שלך שלך שלך כלפי מעלה שאני נותן את עצמי ולא מצפה לכלום בוודאי יש צדיקים שככה חיים אבל שכל הזמן אל שפוס זה נכנס מאוד גם לישיבות שלנו אני לא אני לא אף פעם לא היה לי קצת לפעמים אני בוודאי לא מאיר על זה בכל פעם לא יודע למה הזדמן היום בהתנדבות זה היה טוב הדבה י היה אות לחביב בני ישראל שנקראו בת נדיב איתו של אברהם אבינו עליו השלום ש נקרא נדיב וזה מידת החסד וזה הנדיבות לא יוכל להתקלקל בלב איש ישראל ולכן משפט השם אמת שמי שזה יכול להתקלקל אצלו לוותר נגדם כמו שהוא אמרם נדבה למה אני אוהב אותם בגלל הנדבה שלהם עכשיו תשימו לב שזה סגולי ולא בכירי זה שם החטא לא מקלקל את עצם הנשמה וזה הרב קוק הוא המשך של השפת אמת שיש פה איזה עניין סגולי של ישראל זה לא תלוי בבחירה אפשר לפרש וזה גם כן עניין משכן שמה זה משכן אומרים חזל שנת משכן בנותיהם של ישראל שזה משכון ז פירוש שנקודת הנדיבות לא יוכל להתנתק מהם משכון זה שגם בזה יש לי אחיזה בכל מצב אני יכל לאחוז על כן כשנופלים ממדרגתם ניתן מהמהם הנדיבות זמן בזמן מסוים יכול להיות כמו שכתוב בספר בספרי קודש שמי שנשמתו ממקום גבוה מסתלקת ממנו קודם החטא עכשיו תראו מה כל החיים ישראל הם תמיד נדיבים ותמיד נדיבים לקודש יש פה שני אנשים שנוסעים באול של ה כדי שתשאלו אותם דבי מאוד אבל לא תמיד לא כולם אז הוא אומר לא יש עוד תהליך דק חשבתי להעריך בזה אבל השעון אותיות עונש לא מרשה לי אז רק נגיד בקיצור יש פה תהליך דק והוא שכדי לשמור על הנדיבות אז כשאדם עושה חט הנדיבות כאילו מתנתקת בפסיכולוג המודרנית יש המון כשיש טראומה אז האישי דיסוציאציה יש איזה פירוד בתוך האישיות בין מה שקורה בשטח לה האישיות הולכת לה למה היא לא יכולה להיות שייכת לזה אחר זה להשלים זה לא דבר פשוט אבל בישראל הנשמה הנדיבה בת נדיב כשהיא רואה את החטא היא הולכת אז כשהיא הולכת אז כאילו החטא עד פועל וזה נראה כאילו כן פועל פנימה כי נשמה הסתלקה זה חש נדיבות אבל הא הסתלקה לא בשביל להתנתק אלא בשביל לשמור על הנדיבות שאד יחלוף זב חויא כמעט רגע יחלוף זב ואז מסתבר שמעולם היא לא נפגע כי החטא אילא יכול לגש שם אז אחרי זה מתנתק ולכן הת שהמשכן נגנז ולא נאבד חס וחלילה רק שנזכה יחזיר לנו בורא יתברך הכל כנל בעזרת השם ימר במנו אמן