לה’ אני | שפת אמת לפרשת במדבר - תרלא | הרב יהושע שפירא

אחד קרא כל ה טוב אז אנחנו [מוזיקה] ב במדבר שנת תר לא זה השנה הראשונה ש השפת אמת היה רבי ו או או משקה חוכז אנחנו נתחיל מהמדרש שעלה מדבר על שפת אמת והיו לי הלביאים שכל מי שהוא מקרב אותי אני מקרבו. הביטוי והיו לי זה ביטוי של שייכות עמוקה כמו שאוהבים נוהגים לכתוב אחד לשני שלי היו לי הלבוים שכל מי שהוא מקרב אותי אני מקרבו אין קרבו עצמן לי שנאמר ויאמר משה מי לה השם אליי וספרו אליו כל בני לבי אז הם נתנו את עצמם להיות להשם הם קרבו אותי ואני מקרבן כידוע שהרמבם אומר שכל מי שמקדיש את עצמו לתורה ולעבודת השם הוא זוכה להיות כאין שבט לוי אז אם כן המניין נין של בני לוי שהוא מניין עצמאי שהוא מתבסס על השייכות המיוחדת של בני לוי לקדוש ברוך הוא זה התוכן של המדרש אומר שמת אמת כוודאי היו בבני ישראל כמה שלוך חטו [מוזיקה] בעגל שלא צ היו בבני ישראל כמה שלא חטו בעגל ו המבחן הוא לא האם אדם חטא או לא חטא. לא לחטו בעגל זה בוודאי היה. ההנחה שכל ישראל כולם חטו בעגל לא מתכוונת על הדת. חז"ל אומרים שזה היה ערב רב וכל השערים הם היו באמצע. אבי מורי היה נוהג לומר עליו השלום שככל הנראה החטא הזה כמו הרבה מאוד תהליכים ציבוריים זה מעגלים מעגלים יש את המעגל שאקטיבי ופועל ויש מעגל סיבו שהוא שמח שהוא פועל ויש מעגל שהוא מקבל שהוא פועל ויש מעגל שהוא כועס אבל לא עושה כלום זה מעגלים מעגלים ככה הציבור עובד אז בוודאי יש שלא חתו בעגל ואולי אפילו התנגדו לחטא אך לא בנקל להיות מובטח ולומר להשם אני כלומר להגיד את הצד השני שאני מוכן לשלם את המחיר הרוב הדומם הוא רוב מאוד רועש הוא אומר אמירה מאוד תקיפה אני לא רוצה להסתבך אני לא רוצה להגיד דברים בקל כי אני לא רוצה לשלם את המחיר על דעותיי. אני מעדיף שלא תדעו את דעותי וכך לא תוכלו לשים אותי בא אחת מהמגירות. לבוא בוודאי כשמי ששלט בכיפה בציבוריות הישראלית אז היו עובדי העגל והם הצליחו לסחוף את העם. חלק מרצון, חלק מקבלה, חלק מפחד, חלק מהשלמה. אבל הצליחו להיות המרכז. הכיכר המרכזית של האומה הייתה בעגל ולעמוד מול זה ולהגיד אני הולך בדרך אחרת. זה חשש גדול להיות מוכה ציבורית ולא עוד אלא שבאופן החיובי להגיד אני שייך להשם שזה אמירה שיכולה להיות בעלת מחירים. גבוהים מאוד והם היו מוכנים. היו מוכנים גם לפיקוח נפש. הרי שמה זה היה עם חרבות ברזל. זה לא היה עם א אה צמר גפן הטיפול בבעיות. אז לא מנקה להיות מובטח ולמר להשם. מובטח. הכוונה היא שאדם אומר על השאלה של משה רבנו מי להשם? מי נותן את עצמו להיות לוחם של השם יתברך ודבוק בשם יתברך הוא אומר אני אני שמה זה לא דבר פשוט זה לא דבר פשוט גם בלי הציבוריות של חטא העגל זה עוד פחות פשוט על הרקע של הציבוריות של חטא העגל היום נהוג לומר שעומץ לב בקרב הוא פחות א מדד לאומץ לב מאשר אומץ לב אזרחי. הראיה שיש הרבה יותר אנשים שמיצים בקרב מאנשים שמיצים באומץ לב אזרחי. אתמול רמתגן קיבלה ציון מפוקפק מאוד. ה להטבים נתנו לרמתגן את הציון מספר אחד במדינה. העיר הכי מסבירת פניה על התואבות. ו לא האנשים הם התואבות, הפעולות הן התואבות. כיוון שאני יודע מה הולכים לעשות מילים כאלה אז אני אומר לו מראש אבל זה באמת מה שאנחנו מתכוונים. זה לא אז ה הניסיון להגיד משהו אחר ברמתגן הוא יכול לעלות במחירים מאוד כבדים רמתגן בערים הגדולות וכיבתיים בערים הברנויות זה ח כן יותר מתל אביב יותר מתל אביב השנה שתי השכנות בחוכ מה המדד מה מה מה קרטיונים כמה הנראות כמה ואולי גם כמה משתיקים את אלה שאומרים מי להשם אליי אנישם כמה משתיקים אותם האם ברמתן משליקים אותם תשאלו אותו אורי אני לא ברשתות אבל הוא יודע כמה מנסים ישתיק אותי כל מי שרשתות יודע עכשיו אני לא אני לא באתי בשביל זה לא העיקר אבל מי של השם הוא אומר את דבר השם הוא לא יכול לעצור והאם יש לזה מחירים כן כמה אנשים ממיצים בשדה הקרב יש ברמתגן המונים כמה אמים בהקשר הזה זה סיפור אחר לגמרי אולי אם היינו אמים בשדה הזה ואני מגיע המצים בסדה טוב זה אני לא אני לא יודע כמה שדרחמן זה יכול להיות הקדוש ברוך הוא אומר שיש קשר אבל הוא לא אומר שכאן הקשר מדויק שאנחנו יודעים. אני לא יודע להגיד אבל אה הביטחון ההבטחה זה מה שהוא אומר אך להיות מובטח. כמו אדם אומר אני יודע שאני שם הוא לא אומר אני אשתדל אני אתמץ אני אני מקווה לא הוא אומר אני וישפו אליו כל בני לבי אנחנו שמה וממילא יש להם קישור מיוחד מאוד להשם יתברך ולכן אומר הקדוש ברוך הוא והיו היו לי אלוין. כלומר הוא מידה כנגד מידה לוקח אותם ואומר ויו לי הפסקנו באמצע משפט בעצם אך לא מנקה להיות מובטח ולומר להשם אני כשאלת משה רבנו עליו השלום מי להשם זה חידוד אנחנו אומרים את הפסוק מי כל זהותו זה שהוא להשם ובאמת מת למה אומר המדרש שויו לי זה מענה למי להשם כי יש כלל גדול כפי התחזקות אמונת האדם כן נעשה אמון כלומר כשאדם מאמין ונותן עצמו אז באמת הוא שם הרי כתוב אל תאמין בעצמך עד יום אותך אפילו הוא כהן גדול ששימש 80 שנה בסוף פקר אז יש אל תאמין בעצמך אז יותר טוב שאדם לא יאמין בעצמו לא זאת הכוונה הכוונה היא שלהגיד שזה תלוי בך לבד ואתה יכול לקחת את הכל על עצמך זה בלתי אפשרי חלק מהמענה של מי להשם זה להגיד גם שכשאני נותן את עצמי להשם הוא היחידי שיכול להוציא את זה לפועל ולומר והיו לי מה היה קורה אם אנחנו היינו פוגשים בני לוי שנענים לשאלת משה רבנו מי להשם אליי ויעספו והקדוש ברוך הוא לא אומר והיו לי אז היה איזה תוקף אנושי שהוא עלול לפכוח והיו לי הלביאים אז הקדוש ברוך הוא נותן תוקף אלוקי לאמירה של הלביאים. וכשהלביאים אמרו מלשם אליי אנחנו, הם בעצם אומרים אנחנו רוצים ומאמינים שאם אנחנו ניתן עצמנו לא זה יתן את הביטחון אלא שהקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה ירים אותנו ויבטיח לנו. כשאדם אומרים לו אל תאמין בעצמך אולי זה גם ביקורת על אותו כהן גדול שלמה הוא פקר כי זכעתו לומר זה אני אבל כשאדם יודע שצריך שיעשה עמו כפי התחזקותו אז הקדוש ברוך הוא נענה לו ולכן משה רבנו שואל מילה שם הקדוש ברוך ברוך הוא עונה והיו לי לו ובמדרש צדקתך קררי אל המדרש לא נקרא את כולו אבל המדרש אומר שכתוב צדקתך כרי אל משפטיך תהום רבה אז יש א רב לבי יצחק אומר רב זוה רב זוה רב זוה כשהיה מקבל הזמנה לברית מילה אז היה לו תנאי לבוא לברית מה התנאי הוא היה רוצה לדעת כמה מוזמנים כמה מה נותנים למנה ראשונה מה נותנים למנה שנייה את כל הפרטים של האוכל כמה עלו המפות ש רצה לדעת את הכל הכל הכל וכשנתנו לו את כל הפירוד של העלויות אז הוא היה מגיע דבר טעים רק של רבזו שלא שאלו שאלות אבל פעם מישהו העיז והלך לזוז ש ושאל אותו או שהוא שמע הסתתר אל תשמחו עליי בידי קנות של סיפורים כי אין אין מי לסמוך על כל פנים אבל זה בערך דרך משהו כזה שרב זוה התוכן העיקרי הוא שרב זוה היה לוקח את כל הרשימה פנה לשם יתברך ואומר לו תראה ילדים עושים ברית מילה אז מזמינים כך וכך מוזמנים עכשיו הילד כך וכך מוזמנים מנה ראשונה ככה זה עולה ככה מנה שנייה ככה זה עולה ככה מפות ככה יין ככה זה ככה ושכירת האולם ככה אז לא היה דברים כאלה כנראה ואת כל זה עושים בפרסיה בשביל לעשות את מצוותך. אבל שלם אתה יודע שברית מילה זה גם אחר כך ניסיונות גדולים. אבל אם הילד לא יעמוד בניסיון הוא לא יזמין אף אחד. לא יהיה מנה ראשונה לא יהיה מנה שנייה את זה הוא יעשה במחשקים. המצוות הם עושים בגוי והעבירות הם עושים במחשקים. צדקתך קררי אל ומשפטיך מה זה משפט משפטיך זה שאתה נוהג בכמו לעשות שפטים בענישה זה במחשקים תאום רבה אז חז"ל אומרים את העניין הזה שיש הבדל אולי בכל זאת נקראם זה על אצלנו וידבר השם משה במדבר סיני זה שמה כתוב משפטיך תאום רבה אמר רבי מאיר נשל את הצדיק צדיקין משל אולי כאילו נתן משל הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן משל את הצדיקים בדירתן במראה טוב ורא אותם ובהרי מרום ישראל יהיו נבהם ומשל את רשעים ודירתן כ אמר שם אלוקים ביום רידתו שעולה הבנתי כיסיתי עליו את התהום במה רשעים מתכסים כשהם יורדים לשאול בתהום אז על זה אומר אומר המדרש אחר כך צדקתך כר צדקה שאתה מביא לעולם מפורסם את קהרים הללו משפטך תאום רבה משפט שאתה עושה בעולם הזה תהום רבה מה התהום בסתר אף משפט שאתה מביא בסתר אז הוא אומר הוא משפט צדקתך כר צדיקים מדתן על ידי אמונה שמאמין במלכותו יתברך שמשגיח על כל דבר גדול וקטן ומצפה שיתגלה נקודה הפנימיות של חשוד של חיות השם יתברך שמהווה הכל על ידי זה זוכה לראות אור הגנוז באמת כלומר שכשהלביאים אומרים אנחנו להשם כלול בזה שאנחנו מצפים בכל דבר גדול וקטן שהוא ינהל שהוא יפעל ושברצון שלנו להיות שלו הוא יקח אותנו להיות שלום לבד. זה לא בידינו. והקדוש ברוך הוא פועל לפי הציפיה שמי שמאמין ומצפה כל דבר גדול וקטן שזה הקדוש ברוך הוא יגלה את זה, זה להשם. לשם זה אני לא פועל פה, זה הוא פועל פה. אז הוא כל דבר גדול וקטן. ועיקר הדברים זה מה הצדיקים מצפים ומאמינים שהשם לאל גומר עליי שאני מניח תפילין ואיפה יהיה קדושה אני יכול בידיים שלי לעשות קדושה אני יכול לקחת פרה לצבוע את האור שלה בשחור ושזה יהיה קדוש וכיחסר אנשים שצובעים אורות בשחור וזה טומאה ארץ הוצאה זה לא בידיים שלי אלא שאני מקווה אל השם מילהם שאני פועל את הפעולה והיא נועם השם אלוקינו עלינו עשהנו כולננו זה מילה השם כלומר מילה השם הכוונה היא שמשה רבנו קורא ללביאים להיות אלה שמתלווים לפעולה האלוקית ואז הקדוש ברוך הוא אומר הנה הם שלי והאמירה הזאת היא בעצם מה שהם ציפו לה הלביאים לא מצפים לזה שהאמירה שלי שאני רוצה להשם זה יהיה המשקל העיקרי אלא הם רוצים שהקדוש ברוך הוא יענה משמי מרומו ויאמר והיו לי לביאים או זה דבר משמעותי ולאיפוך במכשך מעשיהם רק מה מה זה צדקתך קררי אל שבאמת על ידי זה הקדוש ברוך הוא מגלה את אורו זה לא אומר שהוא מפרסם את זה לכל העולם האם היה צדיקים שכל העולם רדף אותם כן והקדוש ברוך הוא חיזק אותם והקדוש ברוך הוא התגלה להם עכשיו אומרים אכפת לי שכל העולם נגדי כל העולם מעבר לזה ואני מעבר לזה. אבל הקדוש ברוך הוא התגלה אליו ואמר לי, לך לך. מה אכפת לי מארצים מולדתי מבית אבי? לעומת זה שהקדוש ברוך הוא התגלה אליי. אז נמרוד יכול לרדוף וכל העולם יכול לזלזל בי. משפטיך תאום צדקתך כררי אל. אין הכוונה שכל העולם בהכרח כבר יודע מזה. בעתיד ידע. אבל לא שעכשיו, אלא שהקדוש ברוך הוא מגלה לי שהוא רוצה את מעשיי. לך חול בשמחה לחמך, כי כבר רצה האלוקים את מעשיך. אז אם המעשי שלי זה רצוי עליו והיו לי הלביאים אז א זאת צדקתך כררא. זה לא הררי רייטינג. זה לא ער פרסום, זה לא עררי שיווק, זה לא עררי ידע עולמי, זה הררי אל. כלומר שהם מצפים שיתגלה נקודה פנימית של חיות השם יתברך אפתגלה להם חיות השם יתברך. ומה שכל העולם עכשיו נמצא במחשקים ולא רואה את התגלות השם יתברך, הוא נמצא לצערנו במשפטך. תאומר רבה. כשאתה עושה משפט רשעים אז מה מה עיקר המשפט? לא זו שבסוף יש גם מחירים שמשלמים סבל. סבבה זה לא עניין מאיפה אנחנו יודעים הנעלבים עולבים שומעים חרפתם בינם ישיבים וונים מקבלים באהבה שמחים בייסורים כצד השם יש בקבורתו אז אם הרשאים מתייסרים אם רק ההתייסרות הייתה הגום הצדיקים מתייסרים זה מבחינתם נפלא מאוד חכמים שואלים אחד את השני חביבים עליך ייסורים לא חביבים היו דורות שהיו חביבים היו דורות שלא היו חביבים לפולים חביב לאלמני לא חביב אנחנו דורות שלא חביבים עלינו יסורים אבל לא על ידי ייסורים וכולאים רעים אנחנו אומרים תפילות של ה הקדוש ברוך הוא ימרק את כל חתן אבל לא היו ידי יסור חולים אבל היו כאלה שחווים עלים יסורים אז הייסורים זה לא המבחן מה המבחן האם ישור אלוקי ממשפטיך אתום רבה הכוונה היא שכשהרשע מתרחק מהשם אז פתאום נחסם לו כל האור האלוקי ואם אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים לעבוד את השם אבל הכל חשוך לנו זה חלק מהמשפט על עבירות שכבר עשינו ולכן כשאדם חסום לו אז אחד העניינים שהוא צריך לפעול זה לעשות תשובה עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם ולהפוך במכשך מעש נסתם יותר הפנימיות כמו שכתוב וימנע מרשעים אורם כלומר שהרשעים את האור שמגיע להם שהקדוש ברוך הוא רצה להשפיע עליהם יפי רקם הוא מונע מהם לא את האור של כסף לא את האור של כבוד לא את האור של הנאות עולם הזה אלא את האור האלוקי הוא מונע מהם עכשיו הם באים אבות השם ו יש אה ניגון בחבד מילים בידיש אני לא מבין ידיש אני אתרגם לכם לעברית כשאוכלים זה נאכל כששותים זה נשתה כשמתפללים זה לא מתפלל כשלומדים זה לא נלמד כלומר הגשמיות זה זה אוטומטית זה אתה לא אין משגיחי מוסר שעומדים בפתח הדוכל ומחזקים את החבר'ה לאכול. אין צורך אבל להתפלל וללמוד צריך חיזוק. ויש צדיקים שכבר נתנו עצמם להשם שלהתפלל וללמוד זה דבר שלא צריכים חיזוק אבל לאכול צריכים חיזוק. פעם אצל אחיין של הרב סולובייצ'יק היה איזה זמן ש הרם אצלנו ולא לא בישיבה פה ועוד יוסף חי בשכם אני לא שמעתי את זה אבל מיד אחרי שמישהו שמע הוא סיפר לי שהולכים חבר'ה לארוחת צהריים והוא יושב ללמוד הוא לא הולך לאכת צורעים היה גבוה גבוה סלובייצ'יק ורזה רזה וכולם הולכים הוא לא הולך ואז מישהו שומע אותו פתאום ממלמל לעצמו ככה אכלתי ארוחת בוקר צריך לשמוע לא לא ארוחת ערב אתמול גם לא וצהריים אתמול גם לו ובוקר אתמול הוא מנסה להיזכר כנראה שגם לא אמר לו צריך ללכת לאכול כשהוא למד זה נלמד לו אבל כשהוא אכל היה צריך אה לדבר עם עצמו שהוא שהגיע זמן מה שכתוב על הילל שכשהיה הולך לאכול היה אומר שהוא צריך לגמור חסד עם הלובה זו שהגוף זה הלובה שמלווה אותו אז ואם שרחה לא תתעלם אז הוא צריך ללכת לתת לרוחת בוקר אז זה הצדיקים לזה הם זוכים הלוואי הלוואי שנזכה זה הוא יפתח ליבנו בתורתו מהרו שיפתח ליבנו בתורתו זה שאדם שהלב הרי לכאורה צריך להיות תפתח מוכינו בתורתו אבל שהלב כל ההנאות שלו וכל התשוקות שלו יהיו בתורה זהו הוא יפתח לידנו בתורתו צריך גם לפתוח את המוח ללמוד וללמד אבל שיפתח את הלב שהלב יהיה רצה להיות דבוק בתורה כשהלב רוצה להיות דבוק בתורה השכל זורם איתו יש קושיה בחרונים שאומרים שאדם לא נאמן להגיד כך וכך כי יש לו מיגו שאם הוא היה רוצה לשקר היה אומר משהו אחר היה מרוויח יותר אבל יש לפעמים מיגו שזה פלפול עצום בלימוד אז שואלים החיים כל עם הארץ שבא לבית דין יש לו מינגו שהוא יכול להגיד פלפול כזה עצום בלימוד אומר כן כשזה נוגע לכיס שלך כל אחד הוא לומדן למה אתה לא לומדן זה לא נוגע לך לכיס אורכי דין היום מדברים ביניהם כך סיפר לי אורך דין שאם אתה רוצה לעשות את המלאכה טוב, תקשיב טוב ללקוח. זה נוגע לו יותר מלך, אז הוא יביא סברות שאתה עם כל הנסיון שלך לא יכול להביא. אז אם התורה תיגע בליבנו ויפתח ליבנו בתורת המוח המוחר כך יפתח מהלב. רק אתה נותן לו קצת כסף מיד נפתח. ובמדרש כל מי שמרבה כבוד שמיים וממהא את כבוד עצמו כבוד שמיים מתרבה וכבודו מתרבה ומי שממה את כבוד שמיים הוא מרבה כבוד עצמו כבוד שמיים במקומו הוא כבודו מתמעט עכשיו זה חשבון לא פשוט אם הוא מרבה כבוד שמיים כבוד שמיים מתרבה ומה שהוא ממט את כבודו גם כבודו מתרבה אבל מי שממה את כבוד שמיים אז כבוד שמיים במקומו אז מה פירוש שהוא מ כבוד שמיים את אומר שהוא מ כבוד שמיים וכבוד שמיים במקומו אז הוא אומר ואין מובן הלשון ממעט כבוד שמיים מאחר שכבוד שמיים במקומו אך לא אמרו שמרבה כבוד שמיים אה רג דבר כזה גם כן יש שהוא מרבה כבוד שמיים זה הפירוש על ידי כדי שממה את כבוד עצמו ורוצה להראות בכל דבר קטן וגדולנועה מועטת איך אני לא רשות את עצמו הכל רק מהשם יתברך זה לא זה לא ממני אומרים לו ישאר כוח הוא אומר בלדיי אלוקים יענה את שלם פרעה זה יוסף מתגלה שם כחכם ארזים הוא והוא בסבל עמוק הוא הוא צריך איזה דרך לצאת בלדי אלוקים אצלו פה זה לא אני מה אתה מה אתה בא אליי אברהם אבינו כך קרם רחוקים מגיעים אליו אז הוא רץ אל הבקר למרות שיש לו עובדים בשפחות ולושי ועשו עוגות אברהם ושרה הם אלה שמכינים את כל האוכל תורכים בעצמם אז האורחים אחרי זה רואים את אברהם ושרה תורכים בעצמם עם כל כך הרבה עבדים משפחות אומרים כנראה הוא מייקר אותי באופן מיוחד איזה אהבה עצומה יש לו אליי כי זה סתם אורח מסתומדו שכל סתם אורח זה היקר באדם אבל סתם אורח אז הוא שלח את תן לו איזה סנדויץ' שגמרנו אבל שונות בחרדל כשהוא בעצמו עושה את זה אז בסוף הוא אומר לו תודה אז עובר אמרו לו מה אני משכתי את הלשון בתוך העגל כן, אני גידלתי את הפרחים של החרדן. מה מה אני הכתובת פה? למרות שהוא רץ זה יוצא דופן. זה יוצא דופן בחלק הכי טפן של הלשון בחרדל. עיקר הלשון בחרדל זה שהקדוש ברוך הוא פועל הכל. זה האמת. זה לא שממה כבוד עצמו הכוונה שהוא מוחק, שהוא מדכה. לא. הוא רואה את האמת. מה מה עשיתי? א איך איננו ברשות עצמו? כמו שכתוב מלכותך מלכות כל העלמים פירוש כל פעולה בחינת מלכות ומנהיג אתה כל עניין בעולם זה אתה עושה אתה מלך שאשר הרי ברשות העושה לעשות קרסונות וצריך האדם לדעו להאמין כי הוא רק כגרזן ביד החוצר מה זה מילה שם אני שלו הוא רוצה יעשה ככה ירצה יעשה ככה אז מי יוצא זה הוא ואז הקדוש ברוך הוא אומר ויו לי לביאים ועל ידי שממהמאד את כבוד עצמו להרבות כבודו יתברך אז מה קרה? לא התחדש פה משהו אחר, אלא נתגלה מלכותו יתברך. שיהיה ניכר ומבורש הכל מה שם יתברך. כשצדיק אומר זה הכל ממנו ורואים שהוא בחינות רואה איך שהכל הוגילו אור אלוקי אז פתאום כולם רואים את האור האלוקי וממילא גם כבודו מתרבה. למה? והיו לי הלבים. זה הכבודו מתרבה פה כי זכה להרבות כבוד שמיים על ידי כבודו ומיעוד כבודו הוא על ידי כבודו של השם ומוד כבודו הוא הריבון לא על ידי שהוא השתמש בכבודו כ בזה שהוא ממהט הוא הריבוי שנתרבה ממנו כבוד שמיים ולהפוך על ידי שמרבה כבוד עצמו הוא מתגאה אומר זה מי הוא מייחס עוד חמש דקות פה כאילו עבד עבודה זרה היינו כשעושה פעולה בשכחת השכחת השם יתברך הרי מסיר עול מלכות שמיים ממנו הוא כבוד שמיים במקומו עומד מה זה מקומו שנעלם ונחס כ מקודם אז והיו אל הלביאים זה שהלביאים מסרו השם להשם ועל ידי זה התרבה כבודם שהם באמת מגנים השם