להאיר בתוך ההעלם | שפת אמת לפרשת בהעלותך- תרלא | הרב יהושע שפירא

אחד די קרא כלה אנחנו בשנת תרל בדיבור המתחיל הראשון במדרש השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ודיר חזל שואלים במדרש בעצם זה מובא בהמשך וכי לאורה הוא צריך כלומר המנורה בעלותך את הנרות המנורה יוצרת שאלה שאין בשאר הכלים וברור שגם קורבנות הם דבר ש הקדוש ברוך הוא לא זקוק לו אין צורך בריח מכוח למעלה ולא בלחם אשה למעלה אבל קורבן הרבה יותר מבטא בתוכן שלו את ההתמסרות של האדם משאן כן הנרות שמדליקים אותם לפנות ערב תודה רבה מדליקים אותם לפנות ערב והם ק כל הלילה ובלילה אף אחד לא נמצא במקדש זה זמן שהשכינה לבדה שורה שם אז כביכול אנחנו מהירים לפניו יש כמה עניינים במדרש על השאלה הזאת בכי להורה הוא צריך וכאן המדרש מתחיל מהמילים השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה אדיר שכל זה היה בשביל לזכות את ישראל ממען צדקו זה הזיכוי כמו צדקה שאתה מזכה לעני כמו שאנחנו אומרים המשנה הנלמדת ביותר בשס רבי חנניה בן הקשה אומר קצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך רבה להם תורה מצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגד תורה ידיר אז גם המצווה הזאת אומרים חזל היא בשביל לזכות את ישראל עכשיו יש כאן זכות מיוחדת והיא הזכות להדליק לפניו לא מפני שהוא צריך אלא מפני שלנו יש מעלה שאנחנו כביכול מדליקים לפניו יתברך זה סוגיה עמוקה שיש בהרבה מה לדון אבל עכשיו הוא לא דן בכל ההקשר הזה אלא בזה ש השם חפץ למן צדקו יגדיל תורה ודיר זה פסוק שחז אומרים על הדלקת המנורה יוצא שהדלקת המנורה היא טעם ויש לה קשר להגדלת כל התורה והדרתה כלומר שעל ידי הדלקת המנורה אנחנו לומדים משהו ש נוגע להגדיל תורה וידיים ז אומר דכתיב נר מצווה ותורה אור כלומר הנר הוא באמת לא רק עניין פרטי אלא הוא עניין כללי של כל התורה כל מצווה נקראת נר כלומר במובן הזה ה בעלותך את הנורות הוא מבטא את כל המצוות כולם ובעצם לא רק את כל המצוות אלא גם את את כל ה לימוד תורה בעצמו את כל התורה נר מצווה ותורה אור אז אם כן המשל המשל לכל התורה כולה הוא נר ואור וכאן אנחנו בעלותך את הנרות אז הוא מסביר את הקשר בין ה תורה והמצוות כולם לבין עניין העלאת הנר זה ממילא מובן בפסוק שמובא כאן שהשם חפץ צ גדיל תורה את כלל התורה כולה כי המצוות הם ממשיכים הערת התורה לתוך המעשה הנר זה הכלי שבו יש את השמן ואת הפתילה והאור הוא בעצם מופשט הוא יכול לנבוע מתוך ה להבה של הנר אבל יש גם אור כ כול באופן חפשת אז התורה היא דבר מופשט למעלה מגדרי העולם הזה אור אבל המצוות הם ממשיכים הערת התורה לתוך המעשה כלומר שהערת התורה יורדת עד לכלים של עולם המעשה זה מה שנר מצווה ממשיך את התורה אור ונקראים נרות שהם הכנה לקיומו כלומר כמו ש בגשמיות על ידי שאדם שם כלי שהוא הנקרא נר ו על ידי זה יכול לשים שמן פתילה ולהדליק את האור אז יוצא שהנר הוא ההכנה הכלי קיבול של האור כך המצווה היא הכלי של התורה של אור התורה ונקראים נרות שהם הכנה לקיום האור כי מצוות הם מהתורה כלו המצוות נמשכים מהתורה אין לנו מקור אחר לציווי עד כדי שבמידה מסוימת עיקר התורה היא המצוות שבה כמו שאומר רשי הראשון לא היה צריך להתחיל את התורה אלה מהחודש הזה לכם שזה המצווה הראשונה שניתנה לישראל אז המצוות נמשכים תורה ועל ידי שהציווי השם יתברך נמשך דבקות המעשה לפנימיות שבה כלומר מפני שהקדוש ברוך הוא מצווה לפעול את המצווה הזאת לקחת בגד עם ארבע כנפות ולתת בו ציצית אז על ידי זה הציווי האלוקי גורם שיש אור ודבקות והמעשה בעצמו כי כל נבראים בהתורה דאורייתא מרא קודש בריך הוא עלנו כלומר למה אפשר בכלל להעיר אור של תורה בחומר גשמי הסיבה היא לא הלבשה חיצונית ולא החדרה ממקום אחר זה לא תלא אלא שבאמת כשאנחנו מדברים עעל ציצית אז הצמר והבגד הם בעצמם נבראו על פי התורה בעצם אפשר לומר ההפך בגלל שהקדוש ברוך הוא רצה ציצית לכן יש לנו בגדים לכן יש צמר לכן רחלים יש צמר כלומר התוכנית להגיע לצמר שיש בו אור אלוקי אור של תורה היא גרמה לכך שיהיו בגדים עם ארבע כנפות וכבשים עם צמר כל ה הנבראים והתורה באורייתא ברא הקדוש ברוך הוא אלמה וממילא כשמגיע האור של המצווה לתוך הנר הוא לא בא כתלי מבחוץ הוא עצם קיומו עצם קיום העולם הגשמי זה מפני המצווה שעתידה להופיע בו ום מקור קיומו מקור חיותו והמצוות הם קיום אור חיו התורה שיש בה נבראים כנ כלומר באמת כל הנבראים נבראו מאור התורה ולשם גילוי התורה אלא שכשיש נבראים ולא עושים בהם מצווה אז זה שכל חיותם הוא מהתורה אז זה נסתר וכשעושים בהם מצווה אז מגלים את עצמיותם לא רק שזה לא זר להם זה אפילו לא קשור בקשר פנימי איתה אלא זה עצמיותה שנסתר כשהמצב לא מתגלה כשהמצב מתגלה אז פתאום התעורר העצמיות אומר כמו ילד מאומץ שהסתובב הרבה שנים בעולם ו ויום אחד אומרים לו תשמע בוא תפגוש את ההורים למה אומצת בל סיבות צדדיות אבל בעצם ההורים אוהבים אותך ויום אחד הוא פוגש את ההורים שלו אז איזה משהו עצמי זה לא תלא חיצוני אף על פי שבנפש לפעמים פגישה עם הורים ביולוגים זה לא עניין של מה בכך דרך כלל כי גם כל האימוץ ב על רגע של משבר אבל המפגש הזה גם אם בחיצוניות ותלי בפנימיות הוא נוגע בעצמיות הוא מטלטל את כל השיות של האישיות אז ככה מצוות הם מגלות את ור החיות שיש בנבראים וזה יגדיל תורה מה פרוש יגדיל תורה שיש תורה בנבראים סתכל בבריתה ברא אלמה אז הברא אלמה יש בה תורה אלא שהיא גרעינית ומצוקת ועל ידי שאדם עושה מצווה הוא לוקח את הגרעין המצומק של התורה שבתוך הנברא והוא מגדיל את זה לעיר על כל אותו נברא להיות כלי לגילוי אלוקות שלזה הוא נועד מראש רק זה הסתתר עכשיו מגדילים את התורה שבו וזה מה שכתוב יגדיל תורה והוא בחינת תורה שבעל פה כלומר שתורה שבכתב זה הגרעין זה מה שהקדוש ברוך הוא שם בכל נברא שורש שהוא התורה שבו אבל כדי להגדיל את התורה זה על ידי שאדם פועל זה יש פשוט פות בין השורש האלוקי שהוא רק גרעיני אבל הוא העצמיות של כל דבר לבן הפעולה האנושית שלוקחת את אותו גרין ומאירה אותו על כל המעשה אז זה כמו תורה שבעל פה לתורה שמכתב שביד האדם ולא בשורש האלוקי על ידי המצוות להמשיך אור התורה בכל משם כמו שכתוב קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו צ שתורה שבעל פה פיך זה שאתה עושה את הפעולות של המצוות ועל ידי זה אתה שותף בהערת הגדלת התורה מהנקודה הגרעינית שהקדוש ברוך הוא סם בכל נברא וזהו שכתוב בהעלותך כלומר מה זה בעלותך זה נמצא למטה איפה בתשתיות העצמיות של המציאות של כל נברא בתשתיות העצמיות של פרה יש תפילין בתשתיות העצמיות של כבסה יש ציצית עכשיו צריך לעלות את התשתית ה גנוזה הזאת למעלה כי על ידי המצוות שנגד איבריו של האדם רמך איברים מתברר שכל הנבראים רק כלים מיוחדים לפנימיות חיות השם יתברך שבהם כלומר שאנחנו רגילים להסתכל כאילו יש מציאות דבר עומד בפני עצמו ובתוכה יש הדרכה אלוקית לקיים מצוות איך להתנהג נכון ובאיזה כלים להשתמש כדי שתוכל על ידם להידבק א לא זה הפוך מסתכל באורייתא ברא עלמה זה אומר שכל המציאות נבראה מתוך התורה ולכן המצוות הם ההוצאה של המציאות אל הפועל הם שום דבר אחר חוץ מכלים מיוחדים לפנימיות חיות השם יתברך שבהם הוא מעלה הכל לשורשו זה בעלותך את הנרות שהוא מעלה את הכל לשורשו כלומר שזה נפרד ירד מטה מטה והסתתר אבל המקור הוא למעלה ובעלך את הנראות זה שאתה מחזיר את הנברא לשורשו למעלה באלוקות והוא חיבור שבע הנרות באור שבעת הימים מה זה אור שבעת הימים כי ששת ימים עשה השם את השמיים ואת הארץ ויום השביעי שבת נפש יש שבעה ימים שבהם הקדוש ברוך הוא פועל את המציאות והאדם איננו שותף ביום השביעי הקדוש ברוך הוא שבת זה עדיין הימים שבהם הוא פועל הכל זה שבעת הימים מה שכתוב על אור הלבנה כאור החמה כאור שבעת הימים אז מה זה אור שבעת ימים שהשורש האלוקי שבכל הנבראים שזה השבעה ימים שהקדוש ברוך הוא כאילו לא התרחק נעלם הכן אתה כן מסתתר אלא הוא פעל כל הזמן אתה רואה עוד ועוד את הפעולות האלוקיות ממשיכות ומפתחות את העולם בששת ימי בראשית ובשבת את נקודת השביתה הפנימית שבימים הללו אז האור האלוקי יודעים ש המהרל תמיד אומר שמספר שמונה של הברית זה מעל הטבע הטבע הוא שישה צדדים נקודה פנימית והשמיני הוא למעלה מכל ההתפשטות של הכיוונים [מוזיקה] והמציאות אבל רבי נתן מנו מרוב תלמידו הגדול של רבי נחמן הוא אומר ממש ההפך מקצה לקצה הוא אומר שהיום השמיני זה היום האנושי שבעה ימים יהיה תחת אמו הוא יום השמיני אמול כלומר יקרב הפעולה האנושית מתחילה ביום השמיני למה הוא אומר כי שבעת ימים זה רק מה שהקדוש בברו פועל והעולה זה איך הקדוש ברוך הוא פועל את המציאות ולמה הוא פועל אותה כך כדי שאחר כך יהיה לו שותף אשר ברא אלוקים סת אמת מסביר ראינו אתזה פעם אשר ברא אלוקים לא בשביל שזה יהיה ככה אלא לעשות כדי שאתה תתקן כמו ועשתה את ציפורניה לעשות הכוונה לתקן אז הקדוש ברוך הוא ברא שבעה ימים כדי שאתה ביום השמיני תפעל את הפעולה האנושית אבל שבעה ימים זה המקור האלוקי של הכל זה אולי גם נרמז פה כתוב בפיך ולבך לעשותו ז לעשות אלוקים לעשות ואשר פיך לך לעשות שברא אלוקים לעשות יפה ברוך אתה אדוני אלוהנו מלך העולם שהכל נהיה בברו אמן אז אם כן הוא מעלה הכל שורשו בעלותך את הנרות זה לחבר את שבעת הנרות בשורש האלוקי שלהם וזה נוגע למה שאמרנו ששאלת כיורה הוא צריך נוגעת דווקא לנרות כי להתמסר בקורבנות או למסור את הנשמה בקטורת זה פעולה הרבה יותר מובנת זה כביכול לא בשבילו זה התמסרות שלי מה שאני אומר שזה לחם אישה הכוונה שאני מוסר את נפשי אליו אבל נרות כיוון ש אין בהם מסירה זה לא מסירת השמן זה לא שאני עכשיו מקריב את השמן בקטורת אני מקריב את הקטורת בבשר ודם ודאי שאני מקריב אבל בנרות אני לא מקריב את השמן אני מאיר את האור ואני לא נמצא שמה אז זה כביכול להעלות מה לכמו שזה אצלו שפתאום האור אצלו עכשיו באמת האור תמיד אצלו זה מה ש חזל מביאים במדרש ומי שרי נאורה המדרש מביא מיד את הפסוק ומיש נורה אצלו לילה כיום כח שכה קורה אצלו הכל אור אז מה זה שאנחנו אומרים שאנחנו מאיירים לפניו ומר שאנחנו לוקחים את כל המציאות מחזירים אותה למקום כמו שהיא לפניו אנחנו לוקחים את המציאות אל מעלים אותה ימי אשרי נורה זה להעיר את הנרות אז חיבור שבעת הנרות בעו שבעת הימים זה להעלות את המציאות שבה האלוקות מסתתרת היא גרעינית עד למציאות השמימית שבה הכל מלא באור אלוקי ומול פני הנורא יעירו עכשיו בתוך שבעת הנרות יש את הנר המרכזי שכל ששת הנרות פונים אליו מול פני הנורה יעירו למה ודבקות ימות החול בשבת כן ובני וכלה שהם מכאן ומכאן שלישי רביעי חמישי רביעי חמישי שישי זה השבת מכאן רשון שני שלישי זה השבת מכאן אז היא מוקפת בששת הנרות יש לנפק מינה להלכה יש איזה רמז מצד אחד ונפק מינה להלכה מצד שני נפק מינה להלכה מצד שני זה שמי שלא עשה הבדלה במוצאי שבת יכול לעשות הבדלה עד יום שלישי כי שלושת הימים הראשונים שייכים לשבת הזאת ומ רביעי זה כבר שייך לשבט הבא אבל יש לזה רמז שלכו רננה אומרים ביום רביעי בשיר של יום רביעי משמים לחו נרננה שכבר מתקרבים לשבת הקרובה אף על פי שהסיבה האמיתית זה לא לסיים במשהו שאין לא טוב אז מוסיפים עוד פסוקים מהפרק הבא זה הסיבה המקורית ו הסיבה הזאתי היייתה לפני שאמרו לכו נרננה בכלל לכו נרננה זה ממות הארי הקדוש וה לכו רננה שני רביעי זה קדם זה אבל זה לא מונע אותנו מלרוז רמזים רבותינו דרשו שכבר ביום רביעי בבוקר היה אחד מגדולי תלמידי הבעל שם טוב שהיה אומר לחו רננ אני לא לא זוכר מי זה ה גדולי האדמורים דרורות קדמונים שהיה אומר לחו נרננה ביום רביעי אז הוא היה מתחיל לרעוד עד מוצאי שבת בגוד קדושת השבת בחור רנה הוא כבר התחיל את הקדושת השבת אחרי שהיא חלפה זה כבר באופן אחר אז אלמו פני המנורה יעירו שמן נרות הוא דבקות ימות החול בשבת שנקרא אור שבעת ימים וא כאן אולי מתרץ גם אגב אורחה קושיה שכתוב מול פני המנורה יעירו שבעת הנרות ולכאורה היה צריך להיות ששת הנרות אז לפעמים מסבירים שזה מול הפנימיות של הפני מנורה וכאן הוא אומר בעצם היום השביעי הוא לא רק מעיר את ששת הימים הוא גם מעיר בו בעצמו כל המנורה כולל הנר האמצעי מהירים זה אור של כל שבתם ואדוני אבי זכני מורי ורבי זל הגיד על המדרש שלך עולם קיימת בפרשה הקודמת סיימנו עם ה קורבנות של הנשיאים קורבנות של הנשיאים דילגו על שבט אחד ש קופח על שבט ליוי לשבט לוי אין קורבן אז אהרון היה מצטער שאיין לו קורבן אז הוא אמר לו הקדוש ברוך הוא שלך לעולם ת שהדלקת פני המנורה היא שלך ידוע שדרשו את זה על מלכות בית חשמו שנמשכה בנר חנוכה שגם בזמן הגלות העבודת המקדש שממשיכה אף על פי שלא במקדש אבל כאין המקדש זה בני חנוכה שלך לעולם קימת אבל כאן הוא אומר עוד יותר חריף אומר האדמור בעל חידושי הרים סבא קדישה כי נר מערבי דולק גם אתה מה זה מה זה שלך לעולם קמת גם עכשיו דולק נר מערבי אז עכשיו תראו מה הוא אומר שהמשכן נגנז וסתומה היה דולק אז כי נר מערבי לעולם דולקת רק במקום הגנוז כלומר כיוון שנר מערבי הוא דולק כל הזמן לעומת שאר הנרות ששמים בהם כמידת ללי תבות הארוכים כלומר לוקחים את הלילה הכי ארוך ושמים מידת שמן שהלילה הכי ארוך וגם במר מרבי שמים ככה אלה שנעשה בו תמיד נס חנוכה זה לא תחילת הנס בנרות תמיד היה נס בנרות והנס היה שמדליקים אותה יחד עם כולם אבל היא ממשיכה לדלוק עד למחרת וממנה מדליקים את האחרות ואחרי זה מת ומדליקים אותה אז נר מערבית זה שלך לעולם קיימת זה גם שכל הזמן נעשה בנס והיא לא קוותה גם ביום שלך לעולם קיימת אבל כאן הוא אומר זה יותר מזה אז יוצא שכש באו לגנוז את המשכן אז היא גם הייתה דולקת אז מב את פעולת המשכן גם זו היא הדלקה ושלחה לעולם כאמת שעדיין במקום גניזת עדיין היא דולקת זה קשור למה שאמרנו קודם שבעצם במעמקים יש איזה נקודה גרעינית של אור אלוקי שנמצא תמיד אור שבת הימים ומה שאנחנו צריכים זה להוציא אותו לפועל אבל הוא תמיד נמצא שם גנוז עוד עוד מעט נראה שיש כאן משחק מילים כדרכו של עשות אמת וגם של חידושי הערים שהמילה נגנז היא חוזרת פה בכמה הקשרים כמה אומרי חזל שהמשכן נגנז ומסתו היה דולק אז כי נר מערבי לעולם דולקת רק במקום הגנוז אז איפה היא דולקת עכשיו שמה במקום גניזת המשכן וכשיש שערה במקום הנעל בשבת ויום טוב למה בשבת ויום טוב יש שערה במקום הנעל כי כתוב מתנה גנזה טובה בבית גנזי בשבת שמע חזל אומרים שהשבת היא מתנה מבית גנזיו של הקדוש ברוך הוא אומר מה זה שנגנז המשכן זה שהמשכן הגיע למקום הגנוז והשבת שהיא האור של כל שבעת הימים היא האור הגנוז בתוך כל ששת י בראשית ולכן זה בית גנזי השבת היא איזה סוד עמוק שנסתר בתוך המציאות וכן יום טוב יש מאור הגנוז לצדיקים עוד גנוז אחד שהצדיקים שלעתיד לבוא יהיה להם את אור שבעת הימים שמה עשה הקדוש ברוך הוא עם האור הזה ראה הקדוש ברוך הוא את האור כי טוב עמד וגנזו אז הגניזה של המשכן ובית גנזי של שבת ואור הגנוז של הצדיקים שמאיר ביום טוב כל אלה הם אותו עניין של הנקודה האלוקית שנמצאת בעומק כל הנבר כל אלה מאיר עדיין הערת המנורה אן שם כלומר בשבת יום טוב פתאום הערת המנורה הזאת נמשכת החוצה עכשיו מוסיף הסתב את כל זה זה הדברים של חידושירי אבל עכשיו מוסיף עוד דבר ויש לומר לעולם קיימת כעיקר הדלקת הנרות קנה להמשיך אורות תורה לתוך המעשה והעלם עצמו א מה זה לעולם כ היא קיימת לתוך ההלם היא נמצאת בהלם והיא קיימת בשביל להאיר את ההלם לעולם להלם היא קיימת בשביל להעיר את ההלם בשביל זה היא קיימת לתוך המעשה להלם צמו ונמצא שנשאר לעולם אף שאן גוף אור מאחר שעולה ונעשה אחד כלומר הוא למה הוא קיים לעולם בגלל שה שורש הוא באמת באור האלוקי הנצחי וכשהוא עולה ונעשה אחד אז ממנה הוא מאיר תמיד ובחינה זו עצמה יש לומר שנקרא נר מערבי א מה זה נר מערבי אז הוא לא מזכיר פה אבל לכאורה הפשט הראשון שאני הייתי אומר רק שאחרי זה ראיתי שהוא לא אומר את זה זה שנר מערבי הכוונה נר שמאיר גם באלב בחושך כמו שכינה של לא זז ה מעולם מכותל מערבי שזה הכותל של הירידה ל הגלות אז הנר מערבי זה הנר שדולק גם בלילה יש לומר שנקרא נר מערבי זה לעולם כמת בהלם בלילה שנעשה עירוב הוא אומר מערבי זה מלשון ערבות וערבות הדדית שנעשה ארוב והתקשרות ב מה למה בין הגילוי לבין הגנוז האור הגנוז הוא מעורר עם הסתר שלא מאיר בו והוא מושך אליו את ה רו והתקשרות כל דבר בחיות אור הפנימיות קנל שאהרון פעל להמשיך אור למעשה הטבע גם כן קנל וזה ל אותך את הנרות שאתה לוקח את הטבע המנורה היא כולה זהב מקשה שהיא ה תאוות ממון הכי מוחלטת רק זהב על להמשיך אור למעשה הטבע גם כן קנל וזהו שכתוב וכי לאורה הוא צריך רק לזכותכם להעלותם זה לשון המדרש אז זה לזכותכם זה רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל ולהעלותם זה בהעלותך את הנרות כלומר לתת לכם את היכולת להעלות אל האור כמו שהוא לפניו יתברך והוא גנל להמשיך האור גם תוך החושך שנזכה בעזרת השם נמשיך אור בתוך החושך שלום השבת נוסיף עוד שמן להדלקת נרות של האישה ותך סיף עוד שמן הוריד מהמים וסייף שמן באמת אה כתוב שישה ראשי תיבות אור שבעת הימים אור שבעת הימים זה אישה ו האישה מדליקה את אור שבעת הימים אבל האיש נהוג שהוא מכין את הנו הוא רוצה גם כן הרמר