כשיראה הופכת לשמחה | אל ה' ואל טובו - שיעור 6 | הרב יהושע שפירא

ולאורלי >> כלומר ש כמו הרים נמסו מפני השם שירת הרממות זה להינמס מרוב אור וגודל וטוב עליון למעלה מכל גדל ו ה המסע שאדם יש לו בירת הרומות היא לכאורה שונה מאוד מאוד מעירת העונש שזה הפחד מהישוט זה זה משהו אחר גם ואמרנו שיש להם מחנה משותף אחד שגם כולל את שניהם המחנה משותף הוא העמדה של הכותן בפני הגודל והכותן בפני הגודל זה נכון גם ביראת העונש וגם בעירת הרומות. והוסף עוד שעירת העונש יש נקודת יראת הרומות. זה על אותו ציר זה מחובר. אם לא הייתה יראת הרוממות בתוך היראת העונש, אז אתה בורח לגמרי. במידה מסוימת. זאת הטענה של הדברים כאן. עוד נראה. אנחנו באמצע. אנחנו עכשיו רק רוצים לעשות סוגריים לעניין היראה. אבל בעצם הרב אומר מי שיש לו יראת העונש בלי יראת הרוממות כלפי שמיא, מיד הוא בועט. למה? שמע לישר. אם אתה רואה בריון שעומד עם נבוות, אומר לך, אם אתה לא עושה מה שאני רוצה, אני נותן לך נבות בראש. זה יש לך סיבה להישאר כי יש נבט. אבל אם אתה לא רואה בריון ואתה לא רואה השלכות מעשיות של העירה, אז אם אין בך אמונה שכוללת איזשהיא דרגה של אמון שהוא בורא הכל והוא מטיב לכל ושבאמת יש פה איזה חוסר הבנה למה הוא נוקט בדרך דרך של יראת העונש. למה הוא מחביד עליי? אבל יש לזה גם פתרון. גם אם אני לא מפתח את הרעיון הזה, אבל אני יודע כי כל הדורות בישראל תמיד אמרו שזה הכל לטובתי. וממילא העונש שקשורה לזה שהכל לטובתי נמצאת גם יראת הרוממות ואם היא לא תהיה אני רק אראה שיש לי סכנה לעונש בלי שהכל לטובה אז למה למה לי להיות שמה אני יוצר לעצמי קצת רציוניזציה של ספק האם בכלל יש אלוקים, האם בכלל והולך החוצה. אני אפילו לא צריך ליצור את זה כל כך בדור שיש בו השכלה ועולם שלם שמספר סיפור אחר. אז אם יש לי סיפור אחר אלטרנטיבי לסיפור של יראת העונש שני נטבע לעשות איזה מעשים מאוד מאוד חריפים אין צדיק בארץ אשר עושה טוב לא יחבי יוחנן בן זכאי לפני מותו הוא מתלבט לאן הוא הולך שתי דרכים יש לפניי ואני לא יודע באיזה דרך מוליכים אותו אנחנו יודעים איזה דרך מוליכים אותם אם רבי יוחנן בן זכאן לא יודע אז אני לא רוצה אלא שידיעת שכר ועונש היא גם ידיעת השכר ולא רק העונש ידיעת הטוב וגם ההבנה שבעצם כל העונש הזה הוא לטובה אז כאן בלואה יראת הרוממות בתוך יראת העונש וכשהיא לא בלואה בכלל אז באמת זה לא יראת העונש זה הזיה שהרב עוד מעט יפרט אותה בחריפות גדולה. הרב קורא לה שפלו דמיונות פרועים המצ מצרים תמונה של איזה מציאות בדויה, מטושטשת, מדולדלת וקצופה שמבעלת את כל מאמין בה ומדקת את רוחו. בלים חריפות. זה עירת התא שהיא נתוקה לגמרי ממכורה ואז באמת זה עולם אחר. ואז היא לא מחזיקה מעמד ואז כולם בורחים אבל עירת הקטתה אמיתית היא לא יכולה להיות נתוקה ממקורה לכן העירה יציר שמחבר יראה אילה ועירת אתה כי גם בתוך הירת אתה לעולם יש עיר אני מפחד מהעונש למה מה פירוש ממי ממי שברא את העולם ונתן לי בחירה הוא אומר לי אם תעשה טוב תקבל טוב אם תעשה רע תקבל רע ולמה הוא רוצה את זה גם אם אני לא שואל את השאלה בהבלאה אני מקבל את זה כחלק מהתפיסת עולם עכשיו אם אין לי את זה בתפיסת עולם אז כל תפיסת העולם זה מתבטלת אז אם הוא לא עושה את זה לטובה אז ממילא הוא גם לא כל כך כך ברא את העולם. הוא לא ברא אותי, הוא לא רוצה אותי. אין אותו. אין אותו. כיוון שעירת העונש לא עסוקה בעונש מיידי שרואים אותו. וכיוון שבעולם הזה דרך רשעים צלך ויש צדיק ורע לו רשע וטוב לו אז ממילא אם אני לא מאמין שיש פה טובה עמוקה אני לא אראה את יראת העונש למה לי מה מחזיק אותי וכך גם בתוך יראת הרוממות הפוך יש לעולם נראת העונש. כלומר, כשאני נמס בפני טוב עליון ונסגב, אני יראה מאוד לפגוע בזה שזה ירת יראת החטא. ואני אראה גם שהפגיעה הזאת תיצור כאב עבורי. כלומר, אם נותנים לאדם להיות משבק, עכשיו למה הוא משבק? שמש בקודש. למה? כי מדובר על צדיק עליון ונזגב, הוא הכי רוצה להיות קרוב אליו. אין על פני הגלובוס משהו שיותר מושך אותו מלהיות משרט בקודש לצדיק שכולו טוב, כולו אור עליון, כולו אור אלוקי. וכשאתה רואה אחד כזה אתה נמס בפניו. אבל יש גם יראת העונש בתוך עיראת הרוממות הזאת. שאם זה אור כזה גדול ואני אנמס בפניו, אם אני לא אנהג באופן המתאים, אני כבר לא אהיה משפק. אני כבר לא אזכה לאור הזה. ואפילו אם הוא יגיד, את זה יכול להיות משפק. אבל אני כבר לא מאשבק. אפילו לא בגלל שהוא אמר. העונש הוא העבירה עצמה. ברגע שאני מתנהג באופן שסותר את כל הרוממות קודש של הצדיק שאני משרט אותו, אז אני לא משרט אותו. אז אני לא סופר אותו, אז אני לא איתו. וזה עומק העונש. זה העונש האמיתי שמי שלא עושה מצוות אז הוא מנצומ להיות אבוק בהשם ולקבל הצלפות כמו הדמיונות הפרועים זה לא כואב כמו להתנתק מהאור והטוב האלוקי כשאנחנו מבינים את זה רק בשכל ולא חשים את זה באישיות כי אם היינו חשים את זה בשיות ולא רק מבינים את זה בשכל מה לא היה בחירה הקדוש ברוך הוא מסתיר את זה מאיתנו אבל מגלה לנו את זה בשכל כדי שנבחר כדי ש נלך בדרך טובה מתוך שאנחנו חופשיים מתוך שהכל פתוח לפעמים מתוך ההכראה שלנו אז לכן שתי היראות זה בעצם איזה דבר אחד אפשר לומר יש עירה תחתונה ויש שירה עליונה אפשר לומר יש ליראה צד עליון וצד תחתון אבלה היא דבר אחד עמידת הכותל בפני הגודל וגם בחלק העליון שבה יש את ה חלק התחתון בכללה וגם לחלק התחתון יש את החלק העליון בכללה בעצם זה דבר דבר אחד, האם אנחנו יכולים לחשוב עניינים דומים שבהם קוראים לזה שני שמות כמו עצבות ומרירות זה לא אותו דבר ובסידות מפחינים עוד בין שניהם שעצבות זה שיא הרב ומרות זה שיעתו להק קיר בחסרונות זה נפלא אם אתה מתעורר מזה להתרומם זה נקרא מרירות שברון לב יש לזה כמה שמות אבל אם אתה רואה שקלקלת ואז רפות ידיך ואתה מתייאש ונופל עוד יותר עמוק לתוך החטא אז זה נורב היום אבל כאן יש שני שמות, לא שם אחד ובהירה זה אותו שם. וגם אם אנחנו לא יודעים להסביר את זה עד תום, א אנחנו יכולים להבין שבהירה הקשר שבין החלק העליון לחלק התחתון והעומק של החיבור הזה הוא כל כך יקר עד שהתורה בוחרת, חז"ל בוחרים להגיד באותו שם את שניהם למרות שזה יביא הרבה בלבולים ומחירים כי דברו על ירת הממות ואנשים חושבים על ירת הטעם והכל מתבלבל אלא שזה לא היה עוזר כל כך אם לא היה ככה כי קודם כל האם בעצבות ושברון לב לא מתבלבלים וגם אחרי שלמדנו מחסיד שבלשנית זה שתי מילים אז מה הפסקנו להתבלבל לא שתי מילים זה לא פתרון אחד משמעי וב' עצבות. אם ניקח את הדוגמה הזאת, יש דוגמאות פחות חריפות אבל עצבות באמת צריך לדחות. אבל נראה את התא יש לה מקום. בחלק התחתון של האישיות צריך יראתה כי היא לא מתיישרת אלא אם האמצעי שלי רצתה. לכל אחד יש את החלק הזה שהוא זקוק לירת אתה ולכן אי אפשר לוותר על זה אז יוצא שאנחנו זקוקים לשניהם אז במקום אחור היינו מתייחסים גם לירת התע באופן חיובי לא היינו אומרים זה מחוץ למערכת אם כי עוד מעט נראה שחז"ל אומרים על יראת התעם דברים חמורים מאוד כשהיא מטעת את אבל לכל זאת היא גם נצרכת ואפילו נצרכת ביותר בחלק התחתון ובלדיה אי אפשר לעמוד יש בכל אחד יש לו באוזן יראת התא איזה ירת אתה יש באוזן הפחד מליפול האוזן יש שם את ה סיססמוגרף שמבחין אם אתה עומד, אם אתה מאוזן, אם אתה מעונך. על כן קרא שמה אוזן. וכשאדם א עומד והוא מנקר באמצע שיעור והוא מנקר ופתאום הוא מתעורך, מה קרה? האוזן אומרת לו הלו הלו אתה הולך ליפול תדפוק את הראש נכון השיעור לא מעניין הרב לא הדברים המושכים את הלב נכון אבל יש שולחן תדפוק את הראש לא נעים בסדר אז מצד שהוא נדם מצד השולחן הוא מתעורר ומי עושה את כל זה האוזן היא גורמת לו לעצור את הניכור באמצע וזה יראת העונש. אדם כל הזמן מפחד לאבד את שיווי המשקל אז יש לו איזה משהו קטנטן בתוך האוזן נוזל כזה שבאמת בדלקות אוזן חמורות מאוד אדם בדש 70 משקל זה אה נעלם למכצה לשליש לרוויע מכוסה אז פתאום הוא אין לו דלגת חמורה אין לו ש משקל זה נורא והיום מי שאין לו ש משקל אי אפשר לתת לו ללכת לבד אי אפשר לתת לו לקום אמיתה לבד לפעמים אין לו יראת העונש כלומר אין בגוף שלו את החריפות אל תיפול חד משעית אל תיפול יש איזה באוזן זה משהו אל תיפול והוא אומר את זה בתוקף והאישות יודעת אם אני אפול אני אחטוף אלא שכאן זה אני אחטוף מיד וגם יכול להיות שיחטוף חזק אז האוזן כל הזמן היא נקודת יראת העונש שבתוך הגוף היא לא יחידה יש דירת העונש אם מישהו בא לתת מכה ולפגוע לי בעיניים מה אני עושה מיד מכסה על העיניים עם היד ויש לי יראת העונש אוי למי שאין לו יראת העונש היה לי חבר נפגע בתאונת דרכים הרגל שלו לא עבדה טוב לא היה שמה עצבים מספיק טיפה אולי היה לו רגל אבל הוא גרר אותה הוא לא יכל ללכת איתה ו הוא היה בעל תשובה אח שלמור נבנה הוא חזר בתשובה עם קרובים של זלמן שלמה זלמן לקח אותו אליו הרבה פעמים גם יודע בל הסדר פעם היה אצלו וזה זה משפוכה אז הוא חזר בתשובה בשבעת אור שמח ופות הוא ריח ריח של שריפה אז הוא מחפש מה נשרף בסוף הוא מגלה שזה הרגל שלו הצובים לא עבדו היא הייתה עלה רדיאטור עוד ועוד ועוד ועוד אל תנסו אבל זה אתם לא יכולים לנסות. למה? יש לכם יראת העונש בגוף. אין בלי יראת העונש. אין דבר כזה. אין בלי הפחד שמעשה לא נכון יגווה ממני מחירים מאוד לא משתלמים. כל החיים הם כך. ואנחנו ברוך השם אם הרגל מתקרבת מדי והצבים עובדים אל אני מעיף אותה זהירת העונש וכשב שבגוף כל ההתנהלות היא מירת העונש אלא שאנחנו צריכים להסביר את זה כי זה נשאר דהוי ברקע זה חייב להיות להיות שמה חריף מאוד. כשהרגל קופצת בגלל שהיא נגעה במשהו חם. זה לא עניין א לליטופים. זה קורה בעוצמה ועוצמה אדירה. המלחמה על בריאות הגוף היא עם כל הכוחות. אם יש יו מבחוץ אני נלחם אני יכול לאבד הכל אני נלחם אם לא אני יענש עונש חמור אז זה לא זה לא העניין שלו בכך זה כוחות אדירים שאנחנו בכלל לא מכירים כשירת העונש היא בתוקפה כלומר רחמון ליצלן באים מחבלים אתה בתוך ממד הם מנסים לפתוח אף אחד לא על דעתו שצריך גם איזה יכולת מבפנים לסגור כדי שמבחוץ לא יכלו לפתוח כי לא יודעת שהמד בא לפתור את זה שבאים א מחבלים להיכנס לך פנימה בכוח אז יש מאבק בין המחבלים לבין מישהו בפנים ואנשים א מוצאים בעצמם כוחות בלתי נתפסים הם בחיים לא היו יכולים לעלות על הדעת שיש להם כוחות כאלה. יראת העונש זה עוצמה אדירה, זה לא משהו דרדלה. אלא שלמרות זאת בחיים הרגליים מי שכל הזמן פוחד חרדתי שהוא אומר אולי יהיה לי דלקת באוזן אני אפול אני לא קם אמיתה ליתר ביטחון כאן אני במצב מאוזן אני כבר לא טוב אומרים לו שיש עוד מקומות שבהם יש אנשים מצב מוזר עם אבנים שלא בכלל שלא יהיה מה זה להיות מצב מאוז כן אבל אולי אני אפול אסור שהחיים ינעלו על ידי יראת העונש לכולנו יש כוחות כבירים שלעת עונש הרבה יותר מהרגיל אבל הם מתחת לפני השטח הם לא מתערבים בחיים חוץ במקומות הנצרכים ואם הם מתרכבים במקומות שלם נצרכים הכל משתבש הכל משתבש אז צריך גם יראת עונש כשם שזה נכון בגוף גם צריך זה נכון בנשמה זה נכון ברוכליות כל הזמן ישירת העונש אדם מדבר עם חברו פתאום עולה לזה זה עקיצה משתדל להתאפק ולא אפילו לא לפגוע הייתי בצבא והייתי צריך אה כל רגע לנסוע הביתה אשתי הייתה לפני לידה איזה זה חמלה כזאת ו המפקד הממם אמר לי הנה קיבוץ של השומר הצעיר אבל היה מקצוע אומר לי אם ולד לך בן איך תקרא לו עכשיו הוא קראו לו גם פה לא זוכר למה זה היה ש משפחה או איזה קר לו גם פה עכשיו אני רציתי לכבד אותו רציתי לפרגן לו הוא שאל אותי איך תקרא לידי גם בו אז הוא לא ידע איך להקל אבל אז הוא שאל אותי ואם זה יהיה בת אז לפני שהצלחתי לעצור אמרתי לו גמבה הוא נערב מאוד בסוף לא קראתי לגמר מאוד וזה עכשיו לא קיבלתי על זה עונש פיזי ו הייתי חיל טוב גם יצאתי מיד אחרי זה לחופשת לידה שחזרתי הוא כבר שכח לא לא אבל קם לי שפגעתי בו גם מפקד צריך לכבד קרב לי שפגעתי בו שזה יצא לי מהר עכשיו אם הייתי קצת יותר מתון אז זה מתון מתון ארבע מאז שביה אז לפני יש לך ות כל ור צריך להגיד הרבה אנשים אני לא בטוח שאני היחיד שמתחרטים על ורטים מחודדים שהם אמרו לא במקום. עכשיו יש פה יראת העונש. זה ירת אפשר לקרוא לזה ירת החטא אבל זה יראת העונש. מה העונש? גם שיפגמו היחסים. זה עונש. היה פה איזה שאלה מקודם. כן. >> אתה אומר כאילו זה בכל ז דבר מאוד קטן מאוד שולי. יראת העונש כאילו נגיד אם זה משהו כול רב זה כאילו זה לא זה לא בדיבור הרב לא מזכיר את זה כל הזמן בתלך נגיד מלא כל הזמן תסכו אז פה יש עוד סעיף שלא הבאנו אנחנו רוצים עכשיו קצת להרחיב את הירייה על יראה אבל יש עוד סעיף שלא הבאנו שאנחנו מדי פעם לומדים אותו זה באורות הקודש בתקמד ו אני לא זוכר בדרך כלל אבל יש דברים שהם בתשתית ז אני אפילו זוכר את ה עמוד צערי אני לא זכיתי ב בחלק הזה אבל יש יוצא דופן שם הרב אומר שמה שהיה אז יראת העונש זה הרבה בגלל אה שהבריות זה הלשון שהרב מביא שמה והפרעות היו הרבה יותר תקיפים ואם יראת העונש כמו שיש לנו היום אי אפשר היה לעמוד בזה עכשיו גם היום האם יש לנו חיסרון ביראת העונש ים כמה דברים לא מספיק מתוקנים ואם היה לנו קצת יראת העונש יותר הם היו מתוקנים כן למה לא טוב אנחנו בונים משהו אחר הקדוש ברוך הוא מוליד בנו דרגת אהבה ויראת ההוממות ולכן יש פינוי מקום של יראת העונש וגם באמת בסוף בדורות שלנו אהבה תוליד משהו הרבה יותר עליון מירת העונש אז סיפרתי פעם ש אולי גם בהקשר הזה אני לא זוכר תקנו אותי אם סיפרנו את זה לאחרונה יש בית ספר ב א אנגליה סמריעיל אולי שעשו שם ניסוי ו זה היה מהביתי ספר הדמוקרטים הראשונים ונתנו לתלמידים חופש לפעול כפי שהם מבינים ומה שקרה זה שהציונים עלו והשמחה בלימוד עלתה עכשיו אם אתה רואה שאתה שם מרכיב של דמוקרטיה אז הציונים עולים וגם השמחה עולה מה אתה עושה שם עוד מרכיב ומה התגובה הייתה עוד עלייה גם של הציונים וגם של האהבה של בית הספר. הם היו בטוחים שהם עלו את זה. אז עשו עוד ועוד ועוד ועוד עד שניהול בית הספר היה משותף עם התלמידים. ואז הכל קרס ברעש נוראי. כי הם לא שמו לב שבלי רת העונש אין עמוד שדרה. בסוף זה קרה. דך גם עם המורים כולם נפלו מטה מטה לא יודע כולם כולם אבל גם הצוות זה הפיל את כולם מטה מטה כי הם בנו על זה שזה נחמד ונעים וחופשי וחשבו שכבר לא צריכים אתירת העונש ואחרי זה התגלה שזה לא עובד ככה אלא שאנחנו בדור שהסוגיה של נורת העונש היא באמת זו שעוברת שינוי, מרחיק, לכת עמוק מאוד וורך משמשים בערבוב ימשני הצדים. כלומר, גם היראת העונה שהייתה, היא גם מחשיקה לנו, אבל גם עדיין מירה. וגם כשאנחנו מוותרים עליה באונס או ברצון ועוברים לדרגה יותר של אהבה, אז אנחנו גם מרוויחים מזה וגם מפסידים מזה. וכל התהליך באמצע השינוי כל התהליך הוא מאוד מורכר ומסובך ולכן ללמוד את סוגיית העירה זה עומק הלימוד של הדור לגום ללמוד את סוגיית העירה לאיחוד באיך אנחנו מתקשרים ליראת הרוממות ולצד העליון ומשאירים את הירת עונש והצד התחתון רק במקום פה המתאימים המתאים להם עכשיו האם רובן ושמעון וליבי בדור שלנו לכולם מתאים אותו מינון לא האם רובן ביום ראשון ושני ושלישי מתאים ומתו מינון לא וכאן יש איזה חוש ואינטואיציה פנימיים שחייבים להיות מפותחים כדי לתמרם בין שעות שונות בין דמויות שמונות בין תלמידים שונים כמחנכים בין מגזרים שונים במאבק הציבורי צריך המון המון א אינטואיציה פה ואדם צריך לסמוך על עצמו שהקדוש ברוך הוא נתן לו אתמ שהוא זקוק לעניין הזה בשם הוא יתן הוא יתקן ואין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם אבל כשלומדים את הסוגיה משירים את התמונה, מבהירים אותה, מחדדים אותה, תואמים אותה, ואז האינטואיציה הופכת להיות הרבה יותר משוכללת ו אה מתאימה לפעולה מדוייקת ונכונה. אז א בעצם כל הסיפורים שהבאנו זה עד כמה יראת העונש היא חשובה קריטית ומצויה כל הזמן מצויה כל הזמן אדם נרדם באמצע שיעור ועדיין יש לו יראת העונש מספיק חזקה כדי לו את ראיתם פעם אדם מנקר באמצע שוב ו אף פעם לא ראיתם דבר כזה יכול להיות שמרקודת מבת הזאת ח הוא מנתר כרנס הוא מנתר ותוך כדי שהוא ישן גבלתיק טוב שאלות עד זה פה או שנמשיך >> הרב הגדרה של ירת חטא >> מה >> הגדרה של יראת חץ אני פוחד מהחץ עצמו יותר ממה שאני מקבל אחריו על מה אתה מדבר? על >> על איך שרב מג יראת העונש? שאני לפעמים פוחד הראת שהיא עמוקה והיא זה ואני פוחד וזה המקום של שאני פוחד מזה שאני עכשיו קורה לי משהו רע שאני עושה את החטא שהחט הוא העונש >> אז אז כאן יראת החטא השתעבדה ליראת העונש ולא הפוך ירת החטא זה שאני לא אקבל עונש >> ואם אני עכשיו ש >> אני אתן לך דוגמה בוא נדבר בחולין גוי בבנק הוא מצא איזה דרך שהוא יכל יכול עכשיו לגנוב 1000 דולר ואף אחד לא ידע בוודאות זה 1000 דולר שהוא מבין את המערכת טוב אף אחד לא ידע בוודאות כמו בוודאות אף אחד לא ידע אז הוא יכול עכשיו לקחת את זה אז הוא לא חושש מעונש אבל רבי עשו את זה למה מה? כי זה לא בסדר. זה יראת החטא. תראו מה אבא שאף אחד לא ידע יש דבר שלא בוא >> כן כי זה החטא עצמו מפחיד אותו. אם מישהו ידע אני אענש. >> אני לא רוצה לעשות חטא. הרב אמר שמ משב כשאני כבר לא יהיה משב כאילו מה מה מה זה אם לא יהיה חט? אני לא רוצה לעשות אחר. אמר אז כשדיברנו על זה אמרתי שזה באמת מתקרב ליראת החטא שמה אתה צודק זה הכל ציר אחד אתה צודק שמה אבל כאן כשיש 1000 דולר ואתה יודע בוודאות שאף אחד לא ידע ואתה יכול לקחת את זה או אפילו אם ידעו אתה יודע של מי זה ואפילו אם ידעו אין שום טענה זה בסדר גמות אתה יכול לקחת או איך אני אקח משהו לא שלי זה שלו הוא יחסר לו אני לא אקבל עונש אבל לא רוצה את החטא זה יראה מהחטא עצמו האם זה הסבר היחיד לא יש עוד הסברים אבל אנחנו הכי קל זה להבין שאתה פוחד או מהצלפה ההצלפה יכולה להיות גם שהמצח שלך עם האף מג השולחן ובהיות אפילו לא גבוהה אבל מספיק בשביל לכתוב זבתא זה עונש אבל שאני לא אתפס וגם אם אני תפס לא עשיתי משהו שהוא פלילי אבל אני פוחד שזה לא בסדר זה יראת החטא ושאני נמס בפני הצדיק צדיק יסוד עולם בפני הקדוש ברוך הוא זה יראת הרמות >> אם הרב יכול אולי כאילו קצת להסביר איך קורה הדבר הזה שאדם אה כמו שהרב עובר באות התשובה שהוא משחט לגמרי שהוא מה >> מה שה במקום החוש הטבעי של הישרוב של הפחד לאחר הרב אומר בראש התשובה שן אדם יש מצב שהוא נשחט לגמרי השאלה היא איך >> לא נראה לי שזה הכונה להפך נראה לי שהרב אומר שאין דבר כזה נשחט לגמרי >> אם אם הוא לא נחט לגמרי כנראה יש להמנו שכן או לא אין אב ממשכן >> אבל נגיד גם ב בסמרי שזה היה דוגמה אמיתית מה השורש הזה >> של מה >> של ה >> השורש הוא כמו שאמרנו שהיה נראה להם היה נראה להם שבדור הזה >> אהבה מביאה כל כך הרבה תוצאות טובות החופש השודפות שלא צריך יראת העונש אבל ברגע שיראת העונש התבטלה הכל קרס כי צריך כל הל להגיד שבטבע יש לנו כל הזמן יראת העונש אנחנו לא מתפקדים בלי זה אין תפקוד בלי יראת עונש אלא שהוא בשוליים ואנחנו עוסקים בדברים הערקיים ולא בזה שאנחנו כל הזמן בחרדות שמנענש טוב אז יש שני מקומות מרכזיים ש הרב עוסק בעניין העירה ובחלק הם גם חופפים אחד זה בערך היראה במידות הראייה שני באורות הקודש חלק ד' הבאנו חלק מכאן וחלק מכאן אה הצד הזה הזה של העמוד הוא ממידות הרייה. הצד השני של העמוד הוא מאורות הקודש כמו שאתם רואים ואולי נקדיש קצת זמן ללמוד את הדברים האלה הם יקרים עד ל מאוד וכמו שאמרנו בעצם כל התהליך של הדור שלנו שהרב מביא כאן שבגללו באה נפילה שזאת הכפירה שבעקבותמשיכה כש לא הבינו נכון את סיפור העירה היה פתאום משבר בהבנת סיפור העירה. למה בא המשבר הזה? בגלל שבדורות שהיו שייכים ליראת העונש, אפילו אם הגזימו, זה היה רק חלקית. ודוגמה לזה, הבעל שם טוב. הבעל שם טוב בא לרכך עודף ירת עונש ולכן הוא החזיר לעולם היהודי את המושגים של שמחה ושל אהבה בצורה הרבה יותר דומיננטית. הוא לא המציא אותם. כמובן התורה אומרת שכל הגלות באה תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובתוב לבב. הוא לא המציא אותם. אבל המינום של כמה אני משתמש בעירה, ביראת העונש, וכמה אני משתמש בשמחה ואהבה ואהבה שנתיה בדבר, כלומר אהבה גם לרחוקים, גם לאנשים פשוטים, גם לאנשים חוטאים, זה השתנה. אבל בזמן הרב על ידי הצברים היה פה שינוי יותר הרבה יותר דרמטי. זה גם לא אותו שינוי. בימי הבעל שם טוב, השינוי בא מלמעלה, מהבעל שם טוב. למטה היה דכדוך מתגבר והולך. חוד על רקע שני דברים פרעות ו שבטעות כלומר גם בעולם הגשמי וגם בעולם הרוכני היה איזה תחושה שהגלות כבר מרסקת אותנו לחלוטין והזירת העונש תססה על ידי כל מיני מגידים ומוכיחים בשער שהעצבות והיאוש היו קרקע לדרשות שלהם וכולם התמקמקו עוד יותר ועוד יותר בצרם מה שגרם להשפלת הכוחות ולא לרוממות הכוחות ואז בא בעל שם טוב והוא שינה את כל האטמוספירה של העולם היהודי בייחוד החסידי אבל לא רק ודאי גם הספרד די במידה מסוימת וגם על תעירי אבל היה גם התנגדויות היה מהלך מורכב ולא פשוט אבל בואו נדבר על ההולכים בדרכו שפתאום השמחה ואהבה והמתיקות היו הרבה יותר מאשר קודם והם הם ריפו את הירידה של הציבור. אבל בדורו של הרב קרה משהו הפוך. חלק גדול מהציבור כבר לא יכל עם תפיסות היראת העונש של עצמו. והוא פרק, פרק, פרץ, ניטץ את יראת העונש. ו לפעמים פרק עוד תורה ומצוות, לפעמים רק פרק את המושגים, אבל הוא השתחרר מהעניין הזה. והרב זצל הוא אחרי תוך כדי מביט על התהליך ומסביר את כל עומק מה שקורה לציבור. אבל לפני שהפך את זה מהירה לאהבה. בהתחלה כקליפה מראה של פריקת אול של חוצפה של עקבות דמשיכה זה הציבור בעצמו לעומת הציבור בתקופת הבעל שם טוב שהוא הלך שקע יותר ויותר עמוק לתוך יראת העונש עם ה חולשה העצומה שזה הביא והבעל שם טוב ניאר והרים וכאן הציבור הוא לא יכל לעמוד בזה ולכן כל תפיסות יראת העונש שקדמו בזמן הגלות לא התאימו לתקופה של התחלת דגאולה והם ניתקו את המוסרות של תפיסות יראת העונש אבל חלקם נפלו מטה מטה והרב אומר באמת אנחנו צריכים ללמוד את כל סוית העיר מחדש זה מה שאנחנו הוא רוצים עכשיו לעשות טוב אז תתחיל מגלך לפי הסדר אחרי זה נחליט עד כמה בטח יקח לנו לא מעצמה המושג של יראת השם הוא מוסיף עוז וגבורה בנפש בנפש האדם המבין אותה בטהרתה. קודם כל השאלה היא האם אירה מחלישה או מחזקת. נורא אלוהים אם ידשך אל ישראל הוא נותן עוז לצעצומות לעם הרוכבים. אז כשהוא נורא היראה נותן את עוד העצומות לה. ככה הרב מסביר בעולת ראייה. מי שמבין את זה בטהרתו כשהוא חושב על המושג של יראת השם זה נותן לו כוח. זה נותן לו עוצמה. האם זה הנטיה הפשוטה שלנו? מה אתם אומרים? זה מחליש אותנו כל זמן. זה מבחן. כל זמן שהמושג של יראת אלוקים מחליש סימן שאתה חייב להעמיק עוד יותר כדי לעמוד על המושג בטהרתו. כי מה שמחליש זה לא מושג יראת השם האמיתי אלא האחירות של המושג שלא הבנת אותו נכון. זה מה ש זה החלק שמחליש החלק הטהור של מושג יראת השם הוא מגביר את הכוחות ולא מחליש את הכוחות זה לא פשוט הוא טובע מאיתנו תביעה עמוקה מאוד אני רוצה אולי להגיד עוד דבר יש להבחין כאן בין המוטיבציה ועוצמתה לבין הפעולות ורמת הצייתנות. גם אדם שלא מבין את מושג יראת השם בטהרתו, יכול להיות שהוא יגביר את הצייתנות. למה? הוא מפוחד בעונש. מה התמעט? מה מתמעט אצל אדם שעושה רק הוא פוחד בעונש? הוא מחכה כל רגע רק לברוח כתינוק הבורח מבית הספר. אם יראת העונש מחבידה יותר מדי אדם מסתלק. לא לשאר בזה. על מה מדובר כאן? שירת העונש כמו שהיא בטהרתה, מה היא עושה? היא מגבירה את העוצמה הפנימית, את המוטיבציה, את הרצון, לא את הצייתנות מלבד. ממילא זה לא צייטנות, אלא התמסרות, שייכות. וזה מבחן גדול. אם אדם רוצה לדעת האם הוא כבר העמיק דיו במושג יראת השם אז הוא יעמיד את זה למבחן. האם כבר הגעתי למצב שכשאני הוגה במושג גירת השם אז אני מתמלא עוד עצומות. המושג של יראת השם הוא מוסיף עוז וגבורה בנפש האדם המבין אותם. היא עושה את החיים מלאים עניין ושאיפות גדולות וממלא אותם ברוחניות נסגבה המזכה את כשרונות הנפש באור אש קודש >> הרב >> כן >> ודאי שהרב צל שירת העונש אם >> הוא לא מזכיר כאן יראת העונש >> לא הרב לא הרב אמר שכשהוא שגם ביראת העונש צריך להיות >> כשיראת העונש לא נתוקה ממקור תורה האם הרב מדבר כאן על יראת העונש במשפט הזה >> מה >> הוא לא מבדיל מדבר >> והוא רומז גם לירת העונש האם יש רמז פה ליראת הרוממות או לירת העונש או לשניהם >> איפה >> טהרתה זה של המושג לכאורה >> לא שקב מה >> זה נקבה זה למה אתה מתחב דוק הש מחלק פה ביירה הוא לכל עיר הוא מדבר על העירה בכלל אם אתה אם אתה גרוע והיא גבוהה אתה טוב אירה לא מחלק >> המילה מזכת היא שייכת להוספת עוז וגבורה מה באינטואיציה הפשוטה מה אתם אומרים לא לכאורה זה פעולה הפוכה להוסיף בגמורה זה להוסיף עוצמה ואחרי זה יש לזכך לכאורה לזכך זה יותר לדייק שלא ללכת למקומות לא נכונים להוסיף תרועה ללכת >> הרב הרוחניות >> לזכך זה לא ללכת >> הרוחניות הנסגבה היא מזכך >> רגע מה >> מה שמזכך זה הרוחוניות הנסגבה >> אבל מי ממלא את החיים ברוחוניות הנסגבה הזאת אבל זה אותה >> מהירה >> אתה אומר זה אותה >> נכון >> נכון יש לה שני צדים היא גם ממלא עוזות עצומות עוזב גבורה וגם מזכת ונראה לי שעוד יותר מדויק זה בשתי מילים אחד עד השנייה הרב אומר שניהם אור אש האור הוא נעים, הוא מתוק האור. האש שורפת, היא רע כמו כשאנחנו פוגשים את האש במציאות, את השלבת במציאות, היא גם מהירה, היא גם שורפת. את מה היא שורפת? את השיגים הלא מזוכחים. זה המזכת. היא פועלת שתי פעולות. הפוכות לציון גם מוסיפה עוז גם מזכת כי כאן נראה זה שם כולל זה מה שדיברנו כל הזמן שירה זה שם אחד זה ציר אחד זה דבר אחד מרוממות יראת הרוממות ועד שפלות יראת התע של יראת העונש הכל זה דבר אחד ואם אתה מבין את זה לכל הגובה של העניין אז זה פועל את כל הפעולות גם מוסיף עוז וגבורה. יש קשר בין גבורה לעירה? מה? מידת הדין. ודאי שהרב לכאורה מתכוון זה שאוז הוא גבורה. זה מידת הדין. זה צד שמאל. מצד שני ישמש וזה ככה דין. אז אותו צד, אותו מקום הוא פועל שתי פעולות. דרך אגב, איזה צד זה של מים? חסד ימין >> חסד צד ימין זה מים מלמעלה למטה אש זה צד שמאל אז יש כאן חלק מהסברת המושג אנחנו מדברים על סוג של אש שהיא גם מהירה וגם בוערת ומצד האור שלה היא ממלאת מוטיבציה היא ממלאת עניין היא ממלת שאיפות גדולות היא ממלאת חזון היא ממלאת אופק היא מלת את עתיד מואר. לאן אני הולך? לאן אני שייך? לאן אני זכאי להיות שותף. ומצד שני היא בעצמה מזכת את הסגים. זה שתי פעולות הפוכות על על ידי אותה דמות העירה. וכשאני מבין אותה בתהרתה, האם לזכך סיגים? יש לי סיגים. האם זיכוך חסיגים זה עניין של ההורים שלי, של המורים שלי, של הרבנים שלי, של התורה, של הקדוש ברוך הוא, או יותר מכל אלה זה עניין של שלי. אם איש יכול לזכח את הסיגים שלי, יש לו איזה בשורה טובה. אם מישהו עכשיו היה אומר לי אני יכול לזכר לך את כל הסיגים ובלי לעשות עכשיו את החשבון האם זה עבודת השם נכונה מצד ה הבוידה דורש ממני הרבה כסף לא יהיה לך סיגים אם אני תאמץ הרבה אני אוכל להשיג את הסכום הזה מה אתם ממליצים לי לעשות ודאי שכן רוצה מי רוצה להשיג מי רוצה סיגים? מזכת זה בשורה טובה, נפלאה. לכן מי שמבין את המושג וטהרתו אז זה מוסיף עוז וגורה וזה גם מזכך. זה פעמיים מהותה. בואו רק נקרא עוד פעם. מושג שירת השם הוסיף עוזורה והנפש האדם המבין אותה בטהרתה כי אם הוא לא מבין אותה בתהרתה אז הוא מצייר לו איזה שפלי דמיונות פרועים וזה מפיל אותו לגמרי היא עושה את החיים מלאים עניין ושאיפות גדולות למה כי מה יראת השם אומרת לך אומרת לך אתה צריך להגיע הרבה יותר גבוה אתה צריך להתרומם הרבה יותר למעלה יש אור עצום סום למעלה אל תישאר קטן גמד תעלה עלה למעלה עלה עלה למעלה עלה זה בשורה מישהו מאמין שאני יכול לעלות אז זה מלא עניין יש לי עתיד יש לי אופקים שלמים פתוחים בפניי אני רוצה זה אותם מלאים עניין ושאיפות גדולות ומצד שני אם ממולה אותם ממלא אותם ברוחניות נסגבה שהיא מראה מחזה כזה עליון שהיא ממילא שורפת את הסיגים המזכת את כישרונות הנפש ואור אש קודש אור הוא מצד הרוחניות המסגבה ואש מצד המזכת יש פה הכל זה דבר אחד דירה זה דבר אחד אומנם כל זה הציור האמיתי לפתאים היא מתייצבת כסמל של הבה הבעלה הגורמת רפיון ויאוש בחסרון אוני נו אז אין לי סיכוי אז אין טעם מה שאני לא אעשה אני לא אהיה בסדר אחד הגורמים במסקנה של היאוש זה כמה פעמים ניסיתי להיות מושלם ולא עלה בידי אז אין לי סיכוי להיות מושלם ואם לא מושלם כל אני אחטוף מה מה זה משנה כבר או קצת יותר עדין מוכח זה לא זה ככל שאני מצייר לעצמי יותר את השלמות המתבקשת כדבר בלתי אפשרי אז אני אומר אז אתם להתחיל >> הרב מה שהרב עכשיו אומר זה דוגמה לאותו מנגנו שזה יראת שמיים זה בקשת השלמות זה מה ש זה המידה של היראת שמיים או שזה אותו מנגנון אבל בעצם העיר במידה מולו >> אתה צודק שיש פה א פרפקציוניזם שהוא לא א רק אירה אבל העירה מולידה אותו באיזה מובן אדם יודע שיש מצוות שגורמות לו הרבה שכר טוב ועבירות שגורמות לו עונש ויש עבירות שגורמות לו עונש כבד ככל שהוא עושה עבירה יותר חמורה ככה הוא יותר אומר לעצמו אין לי סיכוי שמזה באיאוש כי בן כך כבר תראה לאן הגעתי וככל שיש מאמץ יותר גדול בוא ניקח לשון הרע כתוב בחז"ל בית ראשון נחרב על עבודה זרה גילוי הרשוכות תמים בית שני נחרב על לשון הרע כולם מכירים שינת חינם אבל כתוב גם לשון הרב עכשיו אדם מאוד מאוד מתאמץ לו להגיד לשון הרע הוא רואה שהוא אומר וגם אה לא נעים אבל באופן החמור ואחרי זה עוד פעם הוא מתאמץ מאות פעם הוא אומר לשון הרע עוד פעם הוא מתאמן צמעות ועוד פעם הוא אומר לשון הרע זה לא הפרפקציוניזם במובן הרגיל שאני אשלם בכל מיני שלמיות אבל טיפה אחת אז הכל לא שווה זה לא השחור לבן הזה אלא זה שיש לי אתגר שבעיניי כרגע הוא על גבול הבלתי אפשרי וכנראה עבר את הגבול עד ועד בכלל עד הגבול של בלתי אפשרי וכלב בלתי אפשרי מאיפה אני יודע ניסיתי התאמצתי מאוד מאוד לא להגיד לשון הרע יצא לי עוד פעם עכשיו באמת אם רוצים לנצח את היצר הרע של לשון הרע אז זה לא מספיק להפעיל כוח. המאמץ הוא לא הכלי המרכזי בעבודת השם. הוא רק החוליה האחרונה בשרשרת. העיקר הזה להבחין קודם כל באיזה סיטואציות אני אומר לשון הרע. מה גורם ללשון הרע? מה מחליש אותי? מה יחזק אותי? ואולי גם לאיזה סיטואציות אסור לי בשום פנים ואופן להיכנס. ואולי הרבה יותר כיף מלא להכנס לשם כי שמה אני נכנס לכף הקע של חטאים שאני מאוד מאוד לא רוצה להם. כל זה לא הפרפקציוניזם הרגיל. זה הושבא מהפחד שמלק מצב שליבות. וכמו שאתה אומר למישהו, תשמע אם תעשה משהו מסוים, תחתוף 40 מלכות בלי חסר אחד, כי עכשיו נדבר בחול. תעשה מתוך 1000 אפשרויות שניים תחתוף 80 מלכות הוא עשה שבע שבע הולך לחטוף 280 מלכות טוב בינתיים עד שתפסו אותי אני כבר מה יש לי להפסיד היסבות זה לא פפקציה מזה זה קנייה שאני לא יכול להילחם מול ה כוח של העונש שמירה אותי הוא יותר חזק ממני אני לא עומד בו ליבי ליבי ליבאבתך