כי ביתי בית תפילה | עולת ראיה - שיעור 46 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] אז אתמול דיברנו הרבה על כוח ה על השכל וגם קצת על כוח המדמה נרחיב טיפה על כוח המדמה כוח המדמה יש לו שני עניינים עיקריים. א' הוא בנוי על החושים החיצוניים בעיקר בעיקר על חושי. בעיקר בנו על חוש הראייה אם כי יש לו את כל החושים דרך אגב חוש הרייה זה החוש כנראה השימושי ביותר שיש לאדם נכון שאנחנו גם שומעים אבל זה לפחות לא תוכן מסוים אנחנו לא שומעים כל הזמן אבל כל זמן האירנות אנחנו בדרך כלל רואים והרבה פחות מריחים או תועמים כמו ממששים אם כאיזשהו מישוש כל הזמן אדם מרגיש שיש עליו חולצה אבל זה לא פעילות משמעותית חוש הראייה הוא החוש גם הכי גבוה באדם נכון העיניים הם הכי גבוהות יכולות לראות הכי רחוק אנחנו יכולים לראות שמש אנחנו לא יכולים לשמוע פיצוצים שעל השמש למרות שהם כנראה עושים רעש שכביר אבל לא שמגיע עד לכאן. ודאי לא יכולים להריח או לטאום או למשש. זה פשיטה. אה יחסית לתאום ולמש שזה צריך נוכחות ממשית וריח. א מי זה קרבה לשמוע אפשר גם מרחוק אבל לראות זה מרחקים עצומים. כולל אה מיליוני שנות אור. אז החוש הרייה הוא חוש מופלג מאחרים וכל עיקר כוח המדמה זה קשור לחוש הראייה. כמו שאדם רואה לפניו כל מיני מראות והנפש מתפעלת מהמראה וזה גורם לו לצייר לעצמו ציור שבחלקו הוא ממשי חיצוני וחלקו הוא רעיוני. כלומר, כשאדם א רואה חבילה של צ'יטוס, זה נעשה בצורה טובה ומתאים לו. זה לא מתאים לכל גיל ולא לכל הקשר, אבל זה מהניסיון כבר מפרק דופמין, מציף בדופמין וגם החבילה נראית ויזואלית א א מפתרה ומבדיחה. אז הדמיון הוא לא רק את הקראנץ' של הצ'יטוס בפה, שזה עוד זה גם קול, זה גם איש, זה גם טעם, יש פה את כל החושים וגם ריח. אבל יש פה גם את ההבנה שעומדת מאחורי כל זה. אם אני אוכל צ'יטוס, אני אהיה מאושר באדם. ו מבחינתי לנצח נצחים כלומר אין אין משהו אחר כרגע על המסך א דמיון א שטיפה חשיבה מכיחה אותו לגמרי אבל זה הדמיון א אצל ילד קטן זה הרבה יותר בולט כי הוא יכול לצרוח ולהפסיד את כל הערב של היום הולדת שלו בגלל שהוא חולם שצ'יט עושה יעשה לו טוב זה חסר שכל א מרחיק לכת אדם מבוגר מתחיל להבין שזה לא זה לא משתלם בו לא במערכות יחסים ולא בניצול של הערב אז הוא מפסיק א לשכב על הרצפה ולרכוח ברגליים ולבכות ולטרוק דלת ולא להיות מוכן אה לשתף פעולה אפילו אם זה ה יום שהוא חיקרה לו כל כך הרבה זמן אבל ילד הוא בדמיון זה הכל תלוי בזה עכשיו הדמיון הוא לא רק שלילי יש גם דמיון חיובי הדמיון החיובי הוא שכבוד שבת זה שאנחנו לא רק מדליקים נרות אלא עם פמותים יפים. אז המראה של הפמותים היפים יוצא רושם של חן ונוי והוא משפיע על הנפש הסבר אחר מעטיפה של צ'יטוס. ההסבר הוא ששבת קודש זה יום יקר, יום חשוב. עכשיו יש במראה פעולה על הנפש. דיר מרחיבה דעתו של אדם. הוא עיקר בשבת קודש יש לו הרחבת הדעת. יש לו כלים של שבת. יש לו את כל השולחן ערוך באופן של שבת. ויש כאלה שנוהגים שגם הפעמותים עומדים על השולחן בשבת ולא בארון ו החן הזה פועל על הנפש איזה הרחבת הדעת רק שהפירוש שלה הוא פירוש הרבה יותר אמיתי וחיובי וזה קדושת שבת קודש כי יש לדמיון גם פירוש שכלי או דומה לשכלי. זה לא רק המראה החיצוני. תמיד המוח גם מפרש מה אני רואה ומה המשמעות של זה. וגם בענייני קדושה יש לדמיון כוח. אז עכשיו א נקרא את דברי הרב. אם שלמותו השכלית של האדם, הגם שזה עיקרו, הגם שזה מעלה עליונה אבל זאת אם שלמותו השכלית של האדם לא יהיה שלם, או זה מעלה עליונה השכל, כי הוא רואה את המצב האמיתי לאשורו והייתי חושב שסכת זה מספיק ולא להשתמש בדמיון כלל הוכלל. אומר לא זה לא יהיה שלם. למה? כי זה המבנה של נפש האדם שגם הדמיון פועל עליו ושלמות הפעולה היא נקנת מכל הצדדים של האישיות. אז לכן לא יהיה שלם אם לא תילווה לה לשלמות של השכל שלמות כוחה מדמה שיהיו ציוריו כן זה המראה וכוחותיו הדמיוניים שזה הפרשנות של המראה מה זה אומר בעצם המשמעות כמו שה מוח מפרש מה אומר המראה הזה הוא מפרש בדרך כלל באופן שהוא מעט מאוד שכלי וטעות שכלית חמורה. כלומר, להגיד שאם אני אוכל את הצ'יטוס אני אהיה הכי מאושר בעולם. זה יש פה פרשנות וממילא יש פה איזה פעולה שהיא לא רק מראה עיניים אלא גם איזה הסבר. אז אפשר לקרוא לו כביכול שכל. אבל המילה שכל שאנחנו פה מדברים עליה זה מה האמת? האם באמת אתה תהיה הכי מאושר בעולם הצ'יטוס או שזה חקה? שהחברה יצרה כדי שתאכל עוד צ'יטוס בעיקר שלא מעניין אותה אם תאכל עוד שיטוס או לא, אלא כמה כסף תזיל לקופות החברה. זה זה הסיפור פה. אם יש לך שכל וה בריאות שלך או אפילו האושר שלך לאיזשהו טווח סביר לא מעניין אותם בכלל. רק הכיס שלך והארנק שבו. זה הדבר היחידי שבעצם א מעניין את מי שנתן לך את כל האושר הזה. הרמב"ם בשמונה פרקים אומר שבכוח המדה אין בחירה. כאילו זה לא שייך להגיד לפחות שאין להם בחירה השם כאילו שבשלמות האדם. אז מה איך בדיוק מה היחס? א' היא זה לא שאין לך בחירה האם להשתמש בו או לא אז מה אתה מדבר על זה אתה בוחר אם להשתמש בו וכמה וכלפי איזה עניינים אבל אחרי שהשתמשת אז ה היכולת שלך לבחור את ההשפעה של זה היא הרבה יותר מוגבלת וכאן אנחנו מסתפקים בעניין הזה שיש לך בחירה ובת האם אין לך בחירה בכלל או שגם אחרי בגלל שיש שכל אז הוא יכול להשתלט על מה שהמדה מפעל זה לא נקרא שהמדמה מבחר אבל שהשכל השתלט עליו אז לכן זה לא אמירה פשוטה אז כל פעמים שיהיו ציוריו וכוחותיו הדמיונים שזה הפרש שנות ונתינת המשמעות שגם הם יהיו מיוסדים על עומק היושר הבא משורת השכל והחוכמה. כלומר אי אפשר לאדם שיבנה רק על שכל וכוח המדמה יושבט אצלו לגמרי ולהגיד אם ככה אם תצליח להגיע למצב הזה אז תהיה במעלה עליונה ונסגבה ושלמה. כלומר, אם אדם יזכה להיות עיוור ואחרים ידאגו לכל צרכיו ורק יעסוק במושכלות, אז הוא יהיה אדם השלם. לא. מבנה הנפש זה שגם המרא עיניים ושאר החושים הם חלק מהתמונה השלמה. אלא שבאמת הדמיון הוא מסוכן מאוד ונוטה ביותר ליפול מטה מטה אבל אם משתמשים בו נכון אז הוא עולה מעלה מעלה כלומר אם אדם הוא עיוור אז המראה של הבן שלו שחזר מ 200 ימי מילואים לא יכול לפעול בו ודאי זה חיסרון גדול שהבן שלך מגיע ואתה לא מנתר עכשיו זה נכון שיכול להיות שהוא שומע את קולו ועיוורים רגישים מאוד לכל כל התשומת לב הולכת רק דרך הכל אז הוא שומע את קולו והוא מנתר בגלל קולו טוב אבל עצם זה שהוא שומע את קולו זה גם כן דמיון הוא שומע את קולו ומדמיין שזה בנו אז הוא צריך להיות לא רק קיוור אלא גם חרש למה זה דמיון למה מסכת איזה תפיסה חזית ויזואלית לא גם ויזואלית זה עיקר הדמיון זה הויזואלי אמרנו רק אם אני עיוור אז כל הדמיון שלי הלך לשמע אבל עיקר ה עיקר העניין זה הויזואלי הוא הדמיון הכוח ה ווזה כוח מצוין כשהוא לטובה כשאדם רואה את בנו שחזר ולבו מנתר מאהבה זה חלק מעומק הטבע והשכל אומר שכשרי אב ובן הם יקרים וחשובים עד למאוד ואם האבא מתעלה מזה שהבן שלו נכנס ולא רק בגלל שהוא עיוור חרש אז זה חיסרון גדול פשוט אז לכן צריך שהציורים והכוחות הדיורים יו שיו מיוסדים דים הוא לא מקיש עכשיו הרב הולך אל הכוונה עד כאן זה הנחת יסוד עכשיו מה הכוונה הנוי האמיתי שוב המראה השלם איפה יש מראה שלם הוא השלמת סיור המדמה כפי השורה השכלית סליחה עוד לא הגענו לשמה עכשיו אה כן כן פשוט דילגתי בית המקדש נקרא נויו של עולם הוא בית תפילה לכל העמים כלומר יש כאן אה דרשה אפשר היה גם לחשוב אחרת יש פה אין היה לא בהו כלומר רק כתוב ביום שחרב בית המקדש נעלו שערי תפילה האם בית המקדש הוא רק מקום מה תפילה או גם מקום התורה? >> מה? לא שומע, לא שומר זה הכפיה. >> ואיפה הלוחות ושברי נוחות וספר תורה מולכים? >> מה >> זה התפילה? אם בית המקדש לא מתפללים אז אתה יכול להגיד כן בית המקדש זה תפילה ביודע אין תפילה הראיה ביום שלך בית המקדש וש תפילה זה גוף עומכתוב כאן אבל לא חייבים להגיד ככה יכול להיות שבגלל שנטלה נשמת התורה שזה אהרון שבבית קודשי הקודשים אז מסירו משמוע תורה גם תפילתו טובה אז ננלוש הרי א זה לא זה לא הכרח גמור אני חושב בכל זאת הקשר בין חורבן המקדש לנלת שרת תפילה נוגע לכאורה יותר בחלק הזה של בית המקדש הוא מקום התפילה כי ביתי בית תפילה יקרא זה הבית הזה הוא בית תפילה דרך אגב איפה סנהדרין יושבים חציו בכל חציו בקודש ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. טוב אז זה נוגיו של עולם כמו שבעצם שלמות כוח המדמה זה בבית המקדש והמדמה קשור לתפילה הנוהי האמיתי הוא השלמת ציור המדה כפי השורה השכלית כמו שאדם מצייר לעצמו רבי ידמו בקוזרי שאדם צריך לצייר לעצמו את המעמדות הגדולים אדם צריך לצייר לעצמו את מעמד הר סיני שישר ויש אש על ההר וכל שופר חזק מאוד זה ציור דמיוני והציור הדמיוני הזה פועל לרומם את הנפש לקבלת תורה לקבלת השראת שכינה אז הנוי האמיתי הוא השלמת ציור המדה מכפי השורה השכלית שמזה תימשך הדרכה מוסרית נענה בעולם מה זה הדרכה המוסרית הזאת? איפה נכנסה פה הדרכה מוסרית? צורת כוח המד >> אבל א שזה גם כמפילה >> נראה לי שהדריכה המוסרית זה התורה לא כלומר אם אדם עומד מול בית המקדש אז כל היושר של הדרכה המוסרית שלו מכוח עבודת הקודש מתרוממת. ברם זכור אותו האיש לטוב יהושע בן גמל שמו. שמה תיקן שכל החיידרים, כל התלמודי תורה היו בירושלים. כך אומרת הגמרא. מה המעלה של ירושלים? שרואים כאנים בעבודתם אז נפתח ליבו של הילד לקבל את התורה ברוממות המעלה רק אחר כך לא היה ברירה אז עשו חיידרים בשאר מקומות אבל כשראו שהאבות כבר לא יכולים מספיק ללמד את הילדים אז זה התקנה הראשונה הייתה שיהיה בירושלים מקום הלימוד כמו אצל שמואל שהיא מביאה אותו למקדש פה פה תצמח, פה תגדל שמזה תמשך הדרכה מוסרית נעלה בעולם ועיקר התפילה בנוי על זה. מה פירוש עיקר התפילה בנוי הזה? ה התעוררות של כל הרגשי קודש של הרצון להתקרב להשם של ההתרפקות בגעגועים צמה הלכה נפשי קמה לך בשרי כל השפיכת הלב וה געגועים מתעוררים מזה שיש צי דיור. כלומר, הדמיון מפעיל את הרגש. כמו שדיברנו לפני רגע, שאדם רואה את בנו, הרגש שלו מנטל כשזה דמיון בעל עוצמה. אז כשאדם רואה את המקדש ואת עבודת הקודש אז הלב שלו מנתר לקרבת השם. סיפרנו פעם על רבי יויליש מסתמר שאחרי כל המחלוקות היה צדיק עליון מזגב והעיקר הצדקס שלו היה שהוא היה מיוחד בדורו בעניין התפילין שהיה מגיע לבית המדרש כל יום והיה רועד מרחוק את התפילין של המלכות במקומו אז עיניו היו מתחילים לזול דמעות רוב געגועים להשם אז המראה מה אתה לא ידעת שיש לך תפילין במקום כן אבל הכוח המדם הוא עושה את שלו עכשיו הוא רואה את התפילין ו כל האישיות מתעוררת אז התפילה של כל שפיכת הנפש וכל הצימאון להשם הם מתעוררים על ידי כוח הדמיון של מקום המקדש או כל זמן שמכון המרכז הכללי של השיווי הכולל לכל האדם של השכל עם ציור המדמה היה קיים בעולם היה קל גם לכל יחיד לחונן דרכי ציר על פי סעודת השכל והתרומם על פי זה כוח המדמה היה נכון להשפיע גדולות וטובות בחיי המעשה כלומר כש כשהיה מקדש יהודי עלה שלוש פעמים בשנה למקדש וכשהוא רק התקרב לבית המקדש הוא כבר כולו היה רואה מהתרגשות הוא רואה את מקום הקודש ואת הכהנים בעבודתם אז ליבו נמס לגמרי והיה כמים מרוב התרפקות על עוד הקדושה ששורש שמה ואחרי זה כשהוא היה בבית והלך לבית כנסת להתפ פל שכס והוא ידע שזה כנגד תלמיד של שחר אז הוא היה עם התלמיד של שחר למרות שהוא לא ראה לפועל זה כוח המדה מפועל גם על ידי השערה וזיכרון ו הוא לא פועל רק שאתה רואה בפועל אלא אתה מדמיין לכן הוא נקרא מדם אתה מדמיין מה קורה עכשיו שמענו על אישה פלוינית שב בוקר טז בסיון בעלה אה נעשה מנותה קשר בצבא הוא נוצר קשר ויז בסיוון 3: בלילה היא שומעת הזקה ואומרים אה אז היא מתחילה לדמיין שהבעת שלה בהירה אפשר זה היה דמיון נכון אז היא כל הזמן לא יכולה כל מה שאתה מראה לה לא היא לא רואה כלום היא רק רואה את בעלה על אזמה תירה אי אפשר ש אפילו צדקה שבעלה עלמה תירה זה כוח המדמה ומה זה עושה? איזה שערת רגשות. אז כשאדם היה עומד וזוכר את שלושת הרגלים ואומר עכשיו אני מתפלל זה נמשך וקשור ודבוק כמו תמיד של שחר אז כל הנפש שלו הייתה מתעוררת בהשתבכות הנפש והתפילה. זה תפילה. וממילא כשיש השתבכות הנפש כזאת וקשר כזה אז כל המציאות משתנה. כיוון שאדם קשור להכל אז כשהוא נמצא במעלה כזאת בדבקות אלוקית כזאת אז השפע האלוקי מתרבה בעולם על ידי שהוא דבוק בשורש. אז השורש מתרבה. אז נקרא עוד פעם אומנם כל זמן שמכון המרכז הכללי מה הכוונה בית המקדש של השיווי הכולל לכל האדם של השכל עם מציור המדמה זה התורה וכל הנוי של בית המקדש ששמה זה בשלמות שני העניינים גם השכל וגם המדמה אז כל הזמן זמן שכל זה היה כאן בעולם והשכל והמדמה היו בשלמות אחדותית אז היה קל גם לכל יחיד חונן את החי ציוריו על פי יסודת השכל אז גם הוא היה מצייר את עולמו והדמיון שלו היה פועל בהתאם לרוממות האמיתית האלוקית של העולם שזה השכל המבט הנכון על המציאות ומתרומם על פי זה כוח מדמה. כלומר, כשהגיעה השעה שכוח המדמה יותר בולט, כמו בשעת התפילה שהוא צריך לצייר לפניו, שהוא נמצא בבית קודשי הקודשים. אז כוח המדה בתוקפו. זה תוקף גדול לכוח המדמה שאדם מצייר לעצמו שהוא בבית קודשי הקודשים. אז היה נכון להשפיע גדולות וטובות בחיי המעשה. אז כל הדבקות הזאת והאדם השלם שדבק בשורש האלוקי היה גורם לשפע עצום וגם בחיי מעשה זה שערי תפילה שהתפילה היא שער פתוח והשער הזה הוא רצון השוב אתה דבק מהשם ואז זה שפע של טובה וברכה לעולם >> כתוב שאומות העולם לא ידעו מה הם הפסידו כשהם הכריו את המקדש שכל השפע הטובה אליהם באה משם. זה איפה השכל? אה >> שפע פתוח בנפש האדם. אדם יותר קל לו להתבלי >> וגם ממילא השפע שמושפע על ידי זה לעולם שערי תפילה לכאורה זה מה שהוא אומר להשפיע היה נכון להשפיע או אתה דבק ממילא יש שפע שזה התפילה מבחינה מי שצ לחדד את העניין הזה בעצמו בתוך מצר שבית המקדש בנו. מה עושים בשלושת הרגלים בתפילה? כהנים ועבותם מביאים מדונם שירם מזמרם. ישראל במעמדם. איך אדם גומר תפילת שלוש רגלים ונפשו לא פחה ממנו? יש ניסים בעולם. יש ניסים בע. אבל מיום שחר בית המקדש הוא בטל המרכז הכללי של קישור חוקי הנפש האלושית שבכ בכוחם מדה מאל אור השכל. אין עוד מקום שכל היופי והמרא עיניים הוא כולו דבוק בתורה ובאמת האלוקית של המציאות ננלו שערי תפילה אז אי אפשר ל להתעוררות שתהיה שלמה אז אין שערי תפילה כי כל יחיד ודאי יקשה לו מאוד כמו אתה שואל איך עושים את זה אבל אל תחשוב שזה קל ודאי יקשה לו מאוד לרומם לבדו את כוח המדמה אל מרומי השכל למה כי כוח המדמה מושפע מהחוץ הרבה מאוד השכל יש לו צד אפריורי שהוא חושב בלי תלות מה שקורה בחוץ אומות העולם היה חכם בשם קנט שחידד מאוד מאוד את השכל האפריורי ו היה חושב מחשבות רבות רבות וגם כתב אותם אם נתעלם מכל המציאות אז מה היינו חושבים זה המחשבה הפריורית עכשיו אנחנו לא יכולים להיות א במחשבה הפריורית לגמרי וגם מה שהוא חשב שזה אפריורי זה לא היה המסקנות שלו הם מלאות דמיונות חלקם אפילו פרועים למרות שהוא נחשב מהחכם הכי זח כמעט בתולדות החשיבה הפילוס פילוסופית בעולם הכי חד בגלל שהוא התאמץ ביותר לחשוב אפריו אבל הדמיון הוא ההפך הגמור הדמיון הוא תמיד איזה מערבולת של מה שנראה בחוץ כמו שהרמבם אומר אפילו שאתה מדמיין ספינת ברזל טסה באוויר מה שהיום זה כמובן לא דמיון אבל ספינה יש וברזל יש ואוויר יש וטס יש אתה רק מערבב אבל זה הכל רשמים חיצוניים אז ככל יחיד וזה קשה לו מאוד לרומם לבדו את כוחו המדה אל מרומי השכל כי כל הזמן יש לו מראות חיצוניים שמשבשות אותו ולצאת מהם להיות נתון רק באמת השכלית יא לקבוע אותה כמציאות שמבריחה את כל האישיות ו מעוררת את כל האישיות ומכוונת בלעדית את כל האישיות זה כמעט אי אפשר ולפעמים בהתגברות המדמה יתאה מדרך השכל ועל ידי התרגשות יצא בשורת היושר כלומר אפילו שהוא מתרגש אפילו שהוא מנסה לבוא לעניינים שבקדושה הוא עכשיו עומד להתפלל אבל המדמה משבש אותו לא מדבר על ילד קטן שמדמה סבא זקן בשמיים שזה הגשמה ממש אבל הציורים של החיזו דעיה עלמה הם משבשים מאוד כי אדם אומר מה מה אני רוצה בתפילתי שיחזרו השבועים אז היום א אנחנו צריכים גם להתפלל שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו לפרופורציות נכונות על כל מה שקורה לנו ולא לשבש את הפרופורציות בגלל כוח המדמה של קמפיינים שהם אנחנו יוצא את נפשנו לכל שבוי ודאי ודאי שאנחנו שומעים קצת איזה התעלויות היה שמה זה נוחה היום יוצאת נפשנו לכל שבוע אבל מה שיוצאת נפשנו לכללות האומה וסכנותיה ועתידה המזהיר ומסעה זה עליון הרבה יותר אנחנו רוצים צים שניהם אז זה יש פה כוח המדה מרובה ביותר אז א יצא משועת היושר מה זה יצא משורת היושר שהפרופורציות בין העניינים השונים שה הנפש הורגת להשם שיתקן אותם היא בטלה לגמרי. אתה רואה ציבור אומר אחינו כל בית ישראל הנתון עם הצרה ובשוויה יש להם השתפקות הנפש עצומה והם לא יודעים שהרבה מזה זה קמפיין שיש בו אמת וגם חוסר פרופורציות וכשהם שרים אם ישכחיך ירושלים תשכח ימיני אין את אותה שתה פחות הנפש זה לא שכל נכון שפה פה יש צער עמוק, אבל צער השכינה עמוק לן ארוך, כי הוא כולל את כל הצערים בצורה הרבה יותר יורדת לשיטי עומק כל הצר שבעולם. ואם יש ככה ירושלים, זה צריך להיות א תפילה שתהפכות הנפש לאן ארוך. לא בגלל שפחות שאנחנו צריכים להפחיט בצערכנו הנטורנים בשוויה אלא שאנחנו צריכים לרומם את צער השכינה שירושלים לא בנויה ואם יש לך שתי בקשות אתה אומר או זה או זה אז מה יגיד א איך קוראים לו צדיק מקריט ארבע מה? >> צבי. >> צבי כמו מה יגיד צבי כמו? יגידו לו, "תשמע, זה או להציל את השבועים או לבנות את בית המקדש ולהביא גאולה לכל העולם כולו. [מוזיקה] תשקול את הצער פה, את הצער פה. בלי קמפיינים, קצת שכל. זה לא אומר שהצער שמה הוא לא צער נוראי. לא, לא, זה מה שזה אומר. טוב, נחזור. אומנה, כל זה הוא רק שאדם בא לצייר ציורי הטוב בכוחו עמדמה במידת בחירתו. שיש כאן בחירה. איך בדיוק זה מתיישב? כבר אמרנו אולי בעוד דרכים שצריך לזה כוח מנהל כללי. שזה מה זה הכוח המנהל הכללי? המקדש. ביטוי מאוד מעניין. כוח מנהל כללי. גם קודם מרכז כללי. טוב, יש לעיין בזה. מרכז מילה, אבל כוח מנהל. טוב. שחסר לנו בעווננו מיום שנותר לכבוד מבית חיים. בית החיים הוא מצד כוח המדמי שהוא הציר שליו יסובו חיי אדם בתשוקותיהם ונטויותיהם זה הקמפיינים בית מקדש זה גם קמפיין קמפיין חיובי אמיתי והכבוד האמיתי הוא גילוי השכל האלוקי הטהור אין כבוד אל התורה למה הרב מדבר עכשיו כבוד באיזה הקשר תסתכלו בפנים >> נותל כבוד מה זה נוטל כבוד התורה זה מה שאמרנו קודם זה לא רק בית תפילה זה רק גם תורה נותל כבוד מבית חיינו אז יש את ה א מקדש מצד נויו של עולם ומצד הכבוד הפנימי שלו מבית חיינו מה זה בית חיינו בית חיינו אומר זה מצד כוח המדמה. למה קשור בית חיינו לכוח המדמה? כמדמה מעורר חיות. זה מה שהוא אומר תשוקותיהם, נטיותיהם. כשאדם ילד רואה שקית של צ'יטוס וואו הוא איזה חץ יש לו. איזה רה. כשאדם רואה נויו של עולם פתאום כל החיים שלו מתעוררים דקדושה. גם אדם שחיי הקדושה שלו נמצאים באיזה תרדמת, כשהוא היה בא רואה את עבודת הכהנים בבית המקדש, פתאום הקדושה הייתה מתעוררת לחיים. זה בית חיינויים. ומה זה נותן לכבוד? אז הוא אומר בטח אם אני מוצא את הכוח המדמה שזה הבית המראה החיצוני והחיות שמתעוררת מזה שהוא יציר שעליו יסובו חיי האדם בתשוקותיהם וניתותיהם אולי הוא מדגדק חיינו כאילו לפי ערכינו והכבוד האמיתי הוא גילוי השכל אלוקי הטהור אין כבוד אלא התורה זה ה שני השכבות של בית המקדש ושכשכל זה נמצא אז ממילא זה מעורר את הרגשות ויש תפילה ויש בית תפילה בית חיינו הוא בית תפילתנו באמת הרב קודם אמר בית תפילה עכשיו הוא בית חיינו על ידי המדמה אולי זה מדוקדק כאן כנראה על ידי המדמה שזה מינויו של עולם זה הנוי של הבית וזה מורר את החיות. אז ממילא יש השתהפכות הנפש שזה בית תפילה. הבית חיינו גורם לזה להיות בית תפילה. אבל יש שמתגברים על האדם ציורם לטובה שלא כפי מידת בחירתו ונטיותיו הבחיריות. זה לא אני מתבונן. כי אם כן תולדה מכל דרכי השכל הטוב הקבוע בו שמתאמץ תמיד להדריך בהם את נפשו וכשבאים הכוחות שבנפש במצב זה לידי נקודה מרכזית מתעורר האדם ברגש אז שהוא נעלה מכוחו הרגיל כלומר, יש בבית המקדש לא רק את ההתערות מהשכבה החיצונית של נויו של עולם, של הדמיון החיובי שמעורר את הרגש ואז זה בל תפילה. בית חיי מזה בתפילה אבל יש כבוד אין כבוד אלא תורה כבוד זה משהו בעל ערך עליון זה הפשט של המילה כבוד אז הערך העליון של התורה של השכל האלוקי שבמקדש הוא כיוון שחרב המקדש וגוי ישראל אין לו לקדוש ברוך הוא אלה דמות ש יש משהו שהוא למעלה ממה שמתרחש בעולם הזה כאילו נותן לכבוד מבית חיינו ומה איפה הוא נשאר באיזה מקום שהוא אה מרחף באוויר אותיות פורחות באוויר ה כבר לא תפוסות באיזה מראה הגבילים נשרפים אבל האותיות פחות באוויר הבית נחרב אבל הכבוד הוא נותן מבית חיינו ועכשיו הוא פורח באיזה מקום עליון וזה נשאר. זה לימוד התורה שאדם מתקשר למשהו עליון. אז יש משהו עליון והוא רואה את ה על ידי הקביעות של השכל בלי אה דמיון. יש פה איזה התמודדות. הדמיון בחוץ זה חורבן. אבל השכל אומר נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם והתורה היא ניצחית היא לא תלויה גם כשחרב המקדש שכינה לא זזה אז זה השכל וכשבאים הכוחות שבנפש במצב זה לידי נקודה מרכזית מתעורר האדם ברגש אז שהוא נעלה מכוחו הרגיל זה זה חידוש עצום יש פה לרב טענה מופלגת ביותר שמתי אפשר היה להגיד שמה זה שערי דמאה שתחושת החורבן תחושת הכאב לו לדברו היינו אומרים את כל זה ואז אומרים שמה נותן לך את התחושה של הכב התורה שאתה יודע את הכבוד שבבית חיינו ושנות לכבוד מבית חיינו זה גורם לך כאב נוראי ושערי דימה וממילא אתה קשור למקדש מצד השכל והדמעות מתפרצות הרב אומר לו זה לא מצד זה כאב אדימה אמיתית זה מצד השכל שכשהוא מגיע לאיזה סיטואציה לתשב באב במצב זה לידי נקודה מרכזית כלומר לאיסור סוק של אני בעצם צריך להיות רק במקום הקודש נקודה מרכזית זה נראה המשך של כל מה שהוא אמר קודם מכון המרכז הכללי שהוא ראינו פעמיים נכון >> מה >> לא אבל מרכז המילה מרכז היה עוד פעם הוא בטל המרכז הכללי יש פעמיים את המילה מרכז נכון הוא בטל המרכז הכללי שקישור הנפש קודם מכון המרכז הכללי ואחרי זה בטל המרכז הכללי המרכז הוא מנהל זה כבר משהו פועל אבל קודם כל הוא המרכז וכשבאים הכוחות שבנפש במצב זה לידי נקודה מרכזית כלומר לכבוד שהיה ועודנו מרחף מעל בית חיינו שאיננו שהשכינה לא זזה מבית קודשי הקודשים שהוא נעלה מכוחו הרגיל שפתאום אני אין לי את הדמיונות של בית המקדש אבל פתאום האור של התורה שבבית המקדש הוא פועל את כל הכאב הזה ואז איזשהי התפרצות והדמעות משתפחות מרוב געגוע צהו לחסדיון צמה נפשי לאלוקים לקל חי זה ציום מעניין, יש פה חידוש עצום, צריך עוד להתבונן בו. טוב, מצאתי תרבות כזו של תולדות, כוח הדעת וציורה הפנימי. כלומר, זה לא כוח המדמה, אלא כוח הדעת וציורה. מה זה? הדמיון דדעת, הדמיון דשכל. לא הדמיון הרגיל, אלא זה ציור הפנימי, לא הציור החיצוני. גם לשכל יש איזה כוח ליצור בתוכנו דמיון. לכן מי ששקוע הרבה בתורה ובשכל האלוקי של העולם, כשהוא מגיע פתאום לדבר על ירושלים, אז זה לא שהוא בוחר להתבונן במשהו, פתאום איזה משהו יותר עמוק מהאישיות הפרטית שלו, איזה מרכז כללי מתפרץ מתוכו. זה השערי דימה. מצב התגברות כזו של תולדות כוח הדת וציורה פנימי עשה האלוקים את האדם ישר לעומת חשבונות רבים ששייך לכוח המדה מהרגיל כאן זה כוח המדה מ שבא מי עשה אלוקים את האדם ישר שתנעלהו זה זה הניהול הכללי שת תנעלהו טומת נפשו לא בחירתו מה מנהל אותו עכשיו הנפש התמימה האלוקים עשה את האדם ישר למעלה מהבחירה הסגולה האלוקית שבו תנעלהו נפשו באורך מישרים תמיד מישרים זה שוב עשה את האדם ישר כל הזמן הרב דיבר פה על היושר מיוסדים על העומק היושר הבא משורת השכל ועל כן אין יש פה הרבה הרבה מילים שהם שוזרות את העניין. אם מישהו רוצה פעם ללמוד עם חי קלונים של ברסל זה סעיף א מצוין בשביל זה. ועל כן שהרי דמעות לא ננלו. ואם ערך ההשלמה שתפילה כזאת מסבבת לאדם עם קביעות מצבו הכללי בדעת ויראת אלוקים שזה ה חוכמה והתורה תתגלה פעולת הפקת הבקשה כפי מידתה ורכה אז כיוון שעל ידי זה יש פתיחה להיכנס פנימה אז ממילא יש גם מילוי הבקשה זה השערי דמעות השער נפתח אז הוא גם משפיע אל דימתי אל תחרש