יסודות המשכן ויסודות הנפש | שיחה לפרשת ויקהל פקודי | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] שלום וברכה. אנחנו נמצאים בפרשת והקל פקודי שקשורה גם לפרשה הנוספת שאנחנו קוראים פרשת החודש שהרי כל פרשת פקודי קוראת באותו יום של פרשת החודש. בראש חודש ניסן. אנחנו עוסקים בהקמת המשכן. וחוזרים על פרשיות תרומה ותצווה כשהם יוצאות אל הפועל בבניית המשכן עצמו והשם של הפרשות הוא על שם היקהלות של כל ישראל ופקידת כל בני ישראל בתוך עניין הקמת המשכן אנחנו רוצים להתבונן על השם של הפרשיות שעוסקות בהקהלה ובפקידה בעיקר מנקודת המבט של סוגיה מיוחדת שמופיעה בפירוט יותר בפרשת פקודי. פרשת פקודי עוסקת בפקידה, בספירה, במניין של כלי המשכן ומתוכם, כמו שנראה עוד מעט גם במניין של כל ישראל באדנים. התורה פותחת ואומרת אלה פקודי המשכן, משכן העדות אשר פוקד על פי משה. המילה פקידה יש בה כמה משמעויות. המשמעות שכבר דיברנו עליה היא המניין. מקילים את כולם וסופרים את כולם ובזה פרשת והקל קודי מהבים בעצם יחידה אחת עם שני צדדים, שני פנים. אבל חוץ מהפירוש הפשוט כמו שהונקלוס מתרגם כאן אילן מנייני מנייני משכנה יש גם הבנה אחרת וזה גם מופיע באולקנוס אבל כאן בהמשך אשר ציווה השם אומר האולקנוס דפקיד השם ציווי הוא גם מלשון פקודה וממיל מילה אנחנו יכולים גם להסביר אלה פקודי שזה המצוות הציוויים שהקדוש ברוך הוא מצווה וכמו שנראה יש קשר הדוק בין עניין המניין של פקודי המשכן לבין עניין ה פקידה הפקודה הציווי האלוקי כשאנחנו סופרים את המניין של המתכות אנחנו סופרים את כולם כל הזהב עשוי מלכה בכל מלאכת הקודש וכסף פקודי עדה ונחושת התנופה הכל מנוי ו צפו לקמן בפרשה אבל עניין הפקידה הוא כבר מתייחד כפי שעוד רגע נראה אבל לפני כן נדבר על עוד שני לשונות של פקידה פקידה היא גם פקוד יפקוד אלוקים אתכם חוץ מזה שקיבלנו פקודה למנות את כל העשוי למלאכה. יש כאן גם גאולה. מפני שמקום המשכן שיבטי בבית השם כל ימי חיי. זה הגאולה מלהיות נתון בתוך חיזי עלמה, בתוך המגבלות של העולם הזה. יש מקום אחד שהוא בית השם שכשאתה בא אליו אתה נכנס אצלו יתברך. מאין עולם הבא. מאין איך כולו עובר כבוד, אנחנו הולכים למקום אחר, נגעלים מה מגבלות של העולם הזה. ודבר רביעי, עוד יותר עמוק מכולם, וכמו שנראה שהוא הופיע במשכן בצורה מיוחדת, זה עניין הפקידה. כמו שאדם חייב לפקוד את אשתו לפני שהוא יוצא לדרך, שזה קשר וחיבור עמוק שעושה משניים להיות אחד. בוודאי שהמשכן הוא לא רק שאנחנו מונים את המספרים, לא רק שאנחנו עושים את רצון השם, לא רק שהקדוש ברוך הוא על ידי זה מרים אותנו וגואל אותנו מתוך המציאות, אלא על ידי זה ישראל וקודשברך הוא נעשים לדבר אחד כמו שני הכרובים שבעומק עומקים בקודש הקודשים שפניהם איש של אחיו והם מאורים זה בזה כמר איש אלויות נעשים לדבר אחד. אבל כאן אנחנו צריכים לשים לב שלמרות שהמילה פקודי במובן של מניין מופיעה על כל המתכות, כל הזהב עשוי כסף פקוד לחושת התנופה וכך גם מנועים כל החומרים האחרים. בעצם הוא מופיע אחר כך רק בדבר אחד וכסף פקודי העדה מעט כיכר ו-1757 שק בשקל הקודש המילה פקודי לא מופיעה כשסופרים את הזהב או את הנחושת אלא בכסף פקודי מופיע רק במניין אדני במניין הכסף לאדנים ולבבי העמודים כמו שנראה בהמשך וכך גם אנחנו מוצאים בפרשת כיטיסא שכשמתנדבים מביאים את מחצית השקל כתוב בקל הגולגול את מחצית השקל בשקל הקודש לכל העובר על הפקודים מבין 20 שנה ומעלה שכאן אנחנו כבר רואים שהפקידה היא לא רק פקידה של מניין החומרים למשכן אלא גם של מניין בני בני ישראל לכל העובר על הפקודים מבין 20 שנה ומעלה ל-600,000 ו3550 והמצווה של מחצית השקל מלמדת אותנו שגם עניין הפקודה מופיע דווקא בכסף ולא מופיע בנחושת ולא מופיע בזהב. הפקודה בכסף אומרת השיר לא ירבה והדעל לא ימית ממחצית השקל לעומת הזהב הנחוש שמביאים איש אשר ידבנו ליבו ואין חובה להביא כמות מסוימת לא של זהב ולא של נחושת וגם לא של החומרים האחרים יש מתכת אחת שיש בה פקודה ציווי ומניין מדויק זה הכסף וצריך להבין למה נתייחד הכסף משאר העניינים שבו יש פקודה מיוחדת. כל המשכן הוא אומרים חז"ל כפרה על מעשה העגל וביויחוד כל הזהב במשכן שהרי העגל נעשה מזהב. אבל יחד עם זה שהזהב הוא נראה המתאים ביותר להיות עיקר הכפרה של חטא העגל מזהב לזהב. התורה אומרת על מחצית השקל לכפר על נפשותיכם. דווקא בכסף כתוב שנתינת הכסף היא לכפר על נפשות בני ישראל. כי תיסא את ראש בני ישראל לפקודיהם עוד פעם הפקידה ונתנו איש כופר נפשו להשם לבקוד אותם אז הפקידה והכיפורים והכפרה הם דבר אחד כל שאר התרומות מגיעות בלא מספר בלא מניין וממילא בלא פקודה מדוייקת כמה לתת וכל אחד להיות אדם שאומר אין לי זהב אז זה פקודה כללית לכלל ישראל להביא זהב איש כנדו ליבו אבל לא לכל אחד יש מצווה מה שאין כן בכסף כל אחד מצווה ומוצבה בדיוק את המניין כמה להביא ולכן שתי הלשונות הראשונות של מניין ושל פקודה מופיעות שתיהן בעניין הזה אז האב הוא תיקון לחטא העגל מין במינו כי גם בחטא העגל לא פקד אהרון על בני ישראל כמה להביא אומר תביאו זהב כל אחד יביא כמה שהוא רוצה פרקו נזמי הזהב אשר באוזני נשיכם בניכם ובתיכם והתפרקו כל העם תזמן זהב אשר באוזניהם כמה כל אחד דביא כמה שהיה לו היה מרבה היה ממעיט ולכאורה לפי זה התיקון של חטא העגל הוא להביא גם במשכן מי שנטבע לעגל ונתן עכשיו נצבע נטבע למשכן ונתן והוא מתקן את זה כל אחד כנטווח ליבו כמו שהיה ב חטא העגל זה תיקון מין שבמינו אבל יש תיקון יותר עמוק מין שאינו במינו וזה הכסף שהוא בכלל לא היה שותף במעשה העגל אבל דווקא הוא נועד לתקן בעומק העומקים את חט העגל. כי כשיש אשר ידיני ליבו, כשאהרון אומר להם תביאו כל אחד מה שהוא רוצה אז יש נדיבות, יש לב, אבל אין הסתכלות מה הקדוש ברוך הוא רוצה אשר לא ציווה השם. אנחנו דבוקים בהשם, חג להשם אחר, אבל אנחנו עושים את זה כפי שאנחנו מבינים. לעומת זאת, המשכן זה בדיוק כמו שהשם מצווה. אורך, רוחב, עומק של כלי, כל המידות, כל המעשים, הכל מדויק מאוד. הנדבות לב היא מדויקת רק בכסף. וכאן יש תיקון גדול שלעומת הלב שמתפשט בלא הגבלה וממילא גם שלא כתורה לא לפי הפקודה ולכן הוא גם לא גואל אותנו מלהיות נתונים רק בעצמנו ולא מדבק אותנו בו יתברך כל הפקידה מתמוססות במעש העגל אין מניין אין פקודה אין גאולה אין אחדות עם השם ובכסף כל זה מתהפך לטובה הקדוש ברוך הוא נותן לנו מניין מסוים בחצית השקל השאיר לו הרבה והדע לו ימית והמניין הזה הוא בציווי אלוקי מדויק זה לא שמתוך רצון חופשי שלנו כל אחד הביא מחצית השקל אלא הקדוש ברוך הוא נותן את הפקודה הזאת וממילא הוא גואל אותנו מניסיון להיות דבוקים בו רק לפי נקודת המבט שלנו ואז אנחנו מסתכלים אליו יתברך ומבקשים לעשות רצונו כי רצונו כמו שאומרים אחנו הספרדים בתפילה לעשות כרצונך לעשות רצונך כרצונך זה מעלה הרבה יותר עליונה שאנחנו עושים את רצונו יתברך באופן שזה כי רצונו האדמור הזקן אומר שעיקר האהבה היא לאהוב מה שהאהוב אוהב אומר, אם אני אוהב את האהוב שלי מפני שזה נוח לי, לא יצאתי, לא נגעלתי, לא התאחדתי. אבל אם אני יוצא מעצמי ומסתכל מנקודת המבט שלו, אוהב את מה שההוב אוהב, אז אני אוהב באמת. פיקודי הכסף זה לצאת מעצמי ולעשות את זה כמו שהוא רוצה. נכון? יש פה כיסופים, זאת אהבה. מה שאהוב אוהב אבל זה אהבה שיוצאת מעצמי והולכת אליו לעשות רצונך אלוקיי חפצתי ולא רק להביא בנדבות לב את כל מה שאני יכול כדי להיות דבוק בך אבל כרצוני בעצם ולכן עומק התיקון לחטא העגל שהוא היה כמו שאנחנו רצינו לעשות חג להשם ולא כמו שהקדוש ברוך הוא מאיר את עינינו זה דווקא על ידי הכסף שהוא לא כמו הזהב. ולכן מהכסף הזה מעמידים את כל המשכן. המשכן היה יושב על האדנים. האדנים שהיו מעט אדנים, כיכר לעדן וכל כיכר 60 מנה. סך הכל עושים חז"ל חשבון ש60 ריבו ישראל מספר מדויק הוא 60 אדנים שכל המשכן עומד עליהם כמו שהתורה אומרת כאן אצלנו והקו משה את המשכן ויתן אתניו וישם את כשריו ויתן את בריכה ויקם אתמודיו ופרוס את האוהל על המשכן הכל עומד על האדנים הבסיס ס של כל הדבקות האלוקית שיש במשכן, של כל השראת השכינה, של כל הדבקות בין שני הכרובים להיות אחד זה האדנים. לעשות רצונך כרצונך, שאנחנו לוקחים מניין מדויק של כסף והוא מניין מדויק של נפשות ישראל. ואנחנו עושים את זה על פי פקודת השם. וממילא נגלים ודבקים בו יתברך. אמנם זה לא לגמרי מדויק, הרי יש קצת יותר מאשר 600,000. והתורה אומרת שהביאו לא רק 60 ריבו אלא יש מיותר ואת ה-17570 שמעבר לכמות הכסף של מעט הדנים של 60 ריבו כי יצאו כ600,000 אבל קצת יותר ולכן היה קצת יותר כסף מאשר רק לאדנים ועל זה אומרת התורה ואת ה-1757 עשה ובים לעמודים וציפה ראשיהם וחישק אותם וכל זה נעשה מהכסף המיותר חז"ל מלמדים אותנו כאן דבר נפלא אומרים לנו חז"ל כשמשה רבנו מרננים אחריו שאולי הוא לא לגמרי אמין והוא לקח קצת כסף לעצמו. החשד הלך על העניין הזה. כי משה רבנו סופר להם פקודי המשכן את ה-60 ריבו מעט כיכר קרקר לעדן. ואז אומרים לו רגע אבל מה עם השער? וחז"ל אומרים במדרש רבא אצלנו ג במקומות אחרים שמשה רבנו שכח והקדוש ברוך הוא מזכיר לו כך אומר הזוהר הקדוש ועל ידי השרת השכינה הוא רואה את השרת השכינה עד העמודים והוא נזכר בין כך ובין כך פתאום משה נזכר שיש עוד וצריך להבין למה הכסף מגיע גם להיות בו העמודים ולמה המספר של 60 ריבו לא מדויק? זה נכון לא רק על המספר במשכן, אלא גם על היציאה ממצרים. כשף איש. למה זה לא מדויק? לפני שנענה על השאלה הזאת אני רוצה לפתוח בעצם את המיקום של הכסף מאוד בבת. החצר בנוי מנחושת. יש קיור ויש מזבח הנחושת. האדנים שהם בעצם התשתית שעליהם עומד המשכן הוא מכסף, אבל כלי המשכן עצמם הם מזהב. ויש מקום גדול לומר איך הכסף מחבר את הנחושת ואת הזהב. איך הוא עומד ביניהם? הנחושת זה הדמימות אבל הדמימות הזאת זה הדמימות שנדחת. שצריך לזכך אותה. הקיור מסיר את הטומ והמזבח הנחושת הוא המזבח החיצון שעליו זובחים את הקורבנות, עליו מקריבים את הקורבנות, הוא הבארה שגם היא בצבע כ נחושת, הדמימות שבוערת האש כדי לשרוף ולכלות את הבשר. הגשמי החיצוני ולרומם אותו אל השורש האלוקי. זה תפקיד הנחושת שהוא בעצם תפקיד של סומרה. אזב הוא שייך אל הקודש פנימה. הוא גם התלהבות, גם אש, אבל לא אש להסיר את הטומאה ול להפוך את הגשמיות לבארה להשם, אלא אש שכולה עשתה טוב. זה הכלים הפנימיים. קטורת ומנורה שמהירה לפניו והשולחן ווודאי אהרון והכרובים זה מקומות שאין בהם טהרה אין בהם זיכוך אין בהם שריפה שבאה ללות את הגשמיות לרוחניות. אף על פי שבקטורת יש מעין זה ואין כאן המקום להיכנס לפרט הזה בקטורת לא מקריבים את הסממנים אלא מפיצים אותם ואת ריחם את ה נשמתיות הגנוזה בהם בכל הקודש ולא מעלים אותם למעלה להפך מוציאים אותם אל הפועל לכן זה עשה טוב ובין העשה טוב של הזהב לבין הסומר של הנחושת יש את האדנים שזה לעשות רצונך כרצונך. בין אם אני שר מן הטומ אם אני דבק בהשם את שניהם אני צריך לעשות על פי המידה האלוקית. הקדוש ברוך הוא מלמד אותנו בדיוק איך מונים להשרת הטומא. 200 מזים מי חטת כדי להטהר מהטומ מספר הימים המדויק והקדוש ברוך הוא מונה את המידות של הארון והשולחן והמנורה הכל זה כמו שהשם יתברך רוצה לעשות רצונך כרצונך ובין עשה טוב ובין סור מרע עומד נקודת העומק שהכל מכוון לרצונו יתברך ולצאת מעצמנו ולהיות דבוקים בו. אבל יש עוד נקודה אחת שיש לה שתי פנים לכאן ולכאן. הכהן הגדול לבית קודשי הקודשים פעם אחת ביום הכיפורים נכנס בבגדי לבן כמו הכסף שהוא לא אדמומי אלא הוא לובן הוא טהרה הוא קבלת רצון השם אבל לא רק לפני ולפנים אלא גם בחוץ באדנים באב לעמודים אנחנו מוצאים את הכסף כשבאים נוכרים להיכל הם מוצאים את הכרובים כשפניהם זה לזה. וכאן המקום לשאול שאלה מפורסמת הרי כשעושים רצונו של מקום הכרובים זה לזה פניהם זה לזה וכשלא עושים רצונו של מקום פניהם לבית חז"ל לומדים את זה מפסוקים שונים שיש זמנים כאלה ויש זמנים כאלה ובשבת החורבן אין לך לא עושים רצונו של מקום יותר גדול מזה אז למה פניהם איש שלחיל אומר הרבי מלובביץ' שזה מסכם ומעמיק מחדד תירוצים של רבים על קושיה הזאת שכשיוצאים אל הגלות כמו שמביא האדמור הזקן פה על לשון פקודי בליקוטי תורה כשיוצאים לגלות ה דבר האחרון זה שהקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל חוזרים להיות להיות אחד. כין מה ש נצטווה כל יהודי כשהוא יוצא לדרך לפקוד את אשתו לפני היציאה לדרך. מה העניין לפקוד את אשתו לפני היציאה לדרך? ללמד שגם כשרחוקים באמת האחדות לא נפגמת. ולפני שיוצאים לגלות אנחנו רוצים לגלות שגם החוץ הכי רחוק הוא גם כן חלק. כשמשה רבנו עוסק בכסף הוא זוכר 60 ריבו את כללות ישראל שהוא מוציא ממצרים אבל יש כאלה שהם קצת מעבר למרות שהכל הוא בציווי אבל גם הציווי הזה יש אהבה כיסופים שמקלקלים את השורה יש שורה ויש קלקול השורה בזהב ובנחושת אין שורה באבני שם והבני אין שורה כל אחד מביא מה שהוא רוצה אבל בכסף יש שורת הדין והשורה הזאת היא לא חותכת ומי שבחוץ ובחוץ וזה החשד שהיה לישראל שאולי משה רבנו רואה את כללות ישראל אבל את אלה שהם עבודים יוצאים הם אפילו מחוץ לחצר הם בקצה בגדר העמודים למסך פתח שער החצר שם משה רבנו כביכול לא רואה הוא רואה רק את הקודש פנימה רק את כללות ישראל ואז הקדוש ברוך הוא משרה שכינה עד לשם ומזכיר למשה רבנו גם אלה שפניהם כלפי חוץ הם גם חלק הם גם בפנים האהבה הזאת מתפשטת מפני שהאחדות של כלל ישראל כוללת גם נשמות עבודות שיוצאות החוצה, כוללת גם את הזמנים של הגלות. דווקא בבית קודשי הקודשים נכנס כהן גדול בבגדי לבן ולעשות רצונך כרצונך ושם הוא מגלה שאפילו בזמן שישראל יוצאים לגלות יש איזה אחדות שלמעלה מה אם תעזבן יום יומיים זוקה והשכר ועונש שהיא תמיד תמיד קשורה לכל כלל ישראל גם אלה שיצאו החוצה ולכן והדמודים גם הם עשויים מכסף והאהבה של הכיסופים של הכסף מקלקלת את השורה של הכסף ואומרת שנכון אנחנו רוצים לעשות רצונך כרצונך אבל אם חלילה לא נצליח ואנחנו נהיה עם פנינו כבר כלפי חוץ ואם חלילה עוד יותר נגיע לשעה שבה נצא לגלות בגלל חטאינו אז אנחנו זוכרים שהאחדות הפנימית של המניין שלנו שהולך על פי פקודתך וגואל אותנו לנו מי מגבלה שלנו מביא אותנו להיות איתך באופן כל כך עמוק שמה שלא יהיה כמה חוצה שלא נלך אנחנו תמיד עמך שנזכה בעזרת השם לראות במרה בהשראת השכינה לעשות רצונו כרצונו שבת שלום لا [מוזיקה]