יום תרועה - ראש השנה הוא יום שמח! | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] לפני הרבה שנים זה יותר מ-25 שנה היה בישיבה רם רווק היום ראש ישיבה גבוהה בנובה לאט לאט אני מדבר יותר בקול אבל אני לא יכול לדחוף את זה היום ראש הישיבה הגבוה בנבה הרב בועז יזק ו הוא הגיע ללמד באלול ובראש השנה הוא בא להיות עם הישיבה אז הינו מתפללים בבר אילן והזמנו אותו לאכול אצלנו בסעודת היום הראשון ומגיעים לסעודה וכן שאלתי משלמה ו וראיתי שהוא בשוק מוחלט אז שאלתי אותו על זה מה מה מה סרה תודה רבה על מה הסערה הוא אומר לי זה ראש השנה או שמחת תורה מה מה קורה פה יכול לספר את זה על כל אישה שלה פה הגיע יכול להיות כן אז אבל לסיפור הזה יש המשך אז ישבנו בסעודה והוא פתח בשאלה שכתוב ספרי חיים וספרי מתים פתוחים ואתם אומרים הלל זאת הסיבה שהגמרא אומרת שלכן לא אומרים הלל בראש השנה אז אומר אם ככה איך אפשר לרקוד עלי אפשר להגיד לרקוד קוב לשיר שירי שמחה טוב הוא הביא את הראיות שלו אבל אני הבאתי את הראיות שלי אמרתי לו יש מצוות עשה מדאורייתא עד שאתה מביא לי רעיונות דרבנן יש מצוות עשה דאורייתא שו שמחת בחגיך בראש השנה פשט דברי הרמבם פשט דברי שולחן ערוך ואתה רוצה להיפטר מהמצווה הזאת והוא הכביר בראיות משלו ואני אכבר ת משלי והסעודה תרכה מאוד מחמד זה ובסוף סיימנו אותה בחופזה ורצנו ל א תשליך ותוך כדי זה אומר לי אני אומר לו תשמע אתה היית שמה ראית הרב אריאל היה איתנו והוא כבר קמה שנים הוא מעולם לא יר הרע הוא אמר לי תראה הרב הר אדם חביב הוא לא רוצה לפגוע באנשים אז הוא אבל באמת הוא וודאי לא חושב ככה אמרתי לו תשמע אני אגיד לך משהו אני נראה פרא אדם וזה נכון בהקשרים רבים אבל אני ממושמע לגדולים באופן שקשה לך לתאר ואם נבוא לרב אריאל הוא יגיד לא באותו רגע זה נגמר אז א טוב משהו ישב את דעתו אנחנו הולכים לתשליך ופוגשים את הרב אריאל בתשליך אז אמרתי לו בוא נשאל את הרב אריאל אומר לי יאללה הולכים לרב אריאל ופורסים בפניו הוא פרס קצת מטענותיו אני פסתי קצת מטענות הרב אוריאל חייך אומר זה לא בגלל ש ריחמתי ל מישהו אני חושב שזה נכון שכך ראוי לנהוג ועמדנו ליד הבור מים ומר ותשליך יוכיח איך תשליך וכיח אומר חסידים היו רוקדים בתשליך למה אומרים זה שולחן ערוך שולחן ערוך כתוב ש בתשעת הימים אסור לחבש לאשכנזים שבוע שחל בו לספרדים א למה אסור לכבש כי יש אבלות יוצא שנכבש זה שמחה אומ אז עכשיו עושים תשליך מחפשים את העוונות אם לחפש את השמחה אז רוקדים וצל חסיד אם היו רוקדים בתשליך אז הוא אמר תשליך אוכיח והוא אומר לא אני עומד מאחורי זה לגמרי והכל בסדר טוב אני לא יודע אם נחת דעתו אבל הוא הרים ידיים טוב הוא הבין שזה לפחות מקבל גיבוי אז זה סיפור ראשון שבו אני רוצה לפתוח ו עכשיו אני אספר לכם סיפור שני לפני כמה שנים זכיתי בזכות מיוחדת אני זכייתי ללמוד לא מעט אצל הרב יצחק גינסבורג גאון עולם ו מאז שבאתי לא הרבה שנים לא לא נפגשנו באופן תדיר תלמידה שלי אני בדרך כלל לא הולך לחתונות של תלמידות גם חתונות של תלמידים זה זה המון המון מאמץ מאמץ משמח אבל זה לא אומר שזה לא מאמץ וגם תלמידות זה אי אפשר לעמוד בזה אז כבתי גדר תלמידים כן תלמידות לא חות תלמידות זה נכון שאולי אני נקרא ראש המדרשה אבל זה לצרכים אחרים זה לא כל כך נוגע לתלמידות ואני בא לשיעור אחד בשבוע באוריה והולך לי אבל היייתה שם תלמידה אחת שליוויתי אותה הרבה א בכמה וכמה צמתים והיא מאוד מאוד התחננה שאני אחרוג ממנהגי ויבוא לחתונתה אבל חוץ זה אבא שלה היה חברות השלי לא חברות הקבועה חברות תמידי פעם היום זה נכון ע לפני 42 43 שנה לאבא שלה קראו דדי בן אמי זכרונו לברכה ודדי בן אמי שהוא הראשון שהוציא את ניגוני ברסלב לאור כי הוא גדל כזמר חילוני וכשהוא הגיע לבריסל ונכנס שם עמוק ושמע איזה ניגונים אומר איך יכול להיות שלעם ישראל אין את הניגונים האלה ואז הוא הוציא קלטו וניגוני ברסלב התחילו פוץ בעולם על ידו ואני זכיתי ללמוד את וחברה כי הם היו אח ואחות אחתו הייתה גרה בקדומים אולי עדיין התחתנה מאז שכחתי את שמה והם היו אח ואחות בעלי תשובה שניהם ומדי פעם הוא היה מגיע לאחותו לקדומים כי שניהם היו קצת בודדים בעולם בתור בעלי תשובה וכשהוא היה מגיע הוא היה בעל הישיבה בקדומים אני למדתי בישיבה בקדומים אז והיינו לומדים חברותה וזה היה תענוג מאין עולם הבא כי היה לו הוא היה בעל מנגן ברמח ושסה אז הוא היה קורא את ה למדנו נקוטי הלכות היה קורא את הניקוי הלכות בניגון כזה שאתה לא יודע אם אתה בעולם הזה אתה בעולם אחר אתה לא הכל מתמוסס מרוב מטיקס וזכיתי ללמוד איתו כמה וכמה פעמים ולהתקשר אליו ו האמת היא שבהתחלה הוא היה חבדניק הוא חזר בתשובה דרך רב יצח גינסבורג ו הוא ניסע להיות חבדניק וניסע וניסע באיזה שהו שלב הרב יצחק אמר לו זה לא בשבילך אתה בשביל ברסלב והוא עבר לברסלב וזה היה כליה מדוייקת נשאב לשם והיה כולו ברסלב א מאוד מאוד קשור לרב יצחק אה במלחמת יום הכיפורים הם הלכו שניהם ליחד למוצבים הקדמיים לנגן לשמח בסוכות עם ארבע מיני ואחרי זה בתעלה ו א הרב יצחק בגלל הקשר עם דדי זכרונו לברכה הגיע לחתונה ואני הגעתי בגלל שבת מאוד מאוד ביקשה וגם אהבתי דדי אבל זה לא היה סיבה בכלל ואז שנינו כמעט לא הכרנו אף אחד שמה ו היה רב שערך את החופה בעריכות מופלגה מאוד ואני ודעתי לו כל רגע ורק רציתי שהוא יעריך עוד יותר לא על חשבון הציבור איך שהוא שזה יסתדר כי היה לי שם זמן לשוחח עם הרב יצחק ושטחי בפניו שלוות ש20 שנה עצרתי בבטני ורציתי לשאול אותו ו זכיתי שם לכמה וכמה אוצרות עיקרים ואני אשתף אתכם בשתי אוצרות האוצר הראשון נגיע אליו יותר מאוחר בהרחבה ואחרי זה אבל מה שנוגע לעניננו זה יותר האוצר השני האוצר הראשון הוא כזה האמת היא ששאלתי אותו את השאלה הזאת עם עיניים של קוקיס שאלתי אותו האדמור הזקן כשהוא מדבר על תשובה מאהבה הוא מתאר שזדונות נהפכים לזכויות מתי כשעל ידי תשובה מהאהבה הבעל תשובה מגיע לצימאון לדבקות אלוקית שהיא בוערת יותר מאשר צדיקים גמורים כיוון שהיא בוערת יותר מצדיקים גמורים אז במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לוד כלומר מתי זדונות נהפכים לזכויות כשהבעל תשובה נהפך להיות באמת בוער בצימאון של דבקות אלוקית יותר מגדול הצדיקים ואם לא אז לא זה הפשט בתניה על מעלת זדונות נהפכים לזכויות בדרך כלל בחסידות יותר מובה העניין של במקום שבעלי תשובה אינם עומדים צדיקים גמורים אנם יכולים לעמוד כי זה הרבה יותר דיון בגוה ואצל הרב זצל הרבה יותר מופיע שזדונות נפחים וזכויות זה דיון בחוצה ולא בגבר רע יש הרבה מה להעריך בזה אבל לא על זה באתי לדבר רק הערה בסוגריים אמרתי לו לעומת זאת הרבי האחרון שאני עוד זכייתי ללמוד אצל הרב יצחק כשהרבי היה חי ו וחלק מהדברים שהרבי אמר מ היו נידונים אחר כך בבית המדרש והרבי אומר שואל שאלה הוא שואל למה אומרים סליחות הרי מתחילת אלול אומרים אני לדודי ודודי לי אני לדודי ודודי לי זה תשובה מאהבה אז ממילא מתחילת אלול כבר כל הזדונות נפחים לזכויות אז על מה אומרים סליחות זה קושיה של הרבי התשובה שלו זה שבכל זאת הסליחות מרוממות אותנו למעלה עוד יותר גבוהה אבל הנחת המוצא של השאלה בעצם אומרת שכל אחת מישראל מראש חודש אלול כבר כל הזדונות שלו נפחו לזכויות שזה ההסברה מרחיקת לכת ביותר אז שאלתי אותו איך מיישמים את הפער ונראה לי שה הוא לא הוא לא היה מונח בושיה הזאת בפער הזה ואני גם הצעתי מיד תשובה בתור קוקיס רק לא אמרתי לו שור קוקיס הוא יודע היה לנו מספיק ויכוחים מרים ברחיים הוא יודע את זה א הצעתי לו תשובה שזה פערי הדורות זה הדור ההוא ובדור הזה הדברים קורים אחרת והוא אמר לי פשיטה פשיטה מו זה הסיבה מה שלנו שהיום זה ה שווה לכל נפש פעם זה היה לכדי סגולה והיום זה שווה לכל נפש הרב הרב כותב יש את זה ב בכנפי רוח בספר הזה של צביקי הרב כותב שמה שבדור שלנו כל תשובה אפילו זאת שנראית מהירה באמת מאהבה מוזר שזה לא מופיע בורות התשובה אני לא יודע למה אין לי תשובה לזה אבל אבל שמה מובא סעיף שהרב כותב שבדורינו בדור הזה אפילו תשובה שנראית מהירה באמת היא תשובה מאהבה שזה שוב קצת דומה לרבי מפליג מאוד באמירה שלו עד כמה התשובה מאהבה מאפיינת את הדור טוב אז עוד נחזור לזה עוד רגע אבל אחרי זה שאלתי אותו איך היו ימים נוראים אצל הרבי זה היה יותר ביראה אצל הבעל שם טוב ימים נוראים הייו ביראה הם היו ענקי רגש גם ענקי שכל אבל גם ענקי רגש אבל הרגש של ימים לא ראים היה יראה ו שאלתי אותו אם אצל הרבי היה יראה או שמחה ולמה שאלתי אותו כי האמת היא שאני קצת פרצתי גדר בעניין הזה אני לא עשיתי כמו שהמקום שגדלתי הגעתי לישיבה ו אני עשיתי מה שהיה בוער בקרבי וגרמתי לשמחה קלקלתי הרבה אנשים בשמחה הזאת ו שאלתי אותו את השאלה הזאת ועכשיו הוא ממש נרצע ככה הוא חושב חושב חושב ואז הוא אומר לי הוא בא ל הבחנה דקה שאיין כדוגמתו הוא אומר לי כל שנה היה יותר שמח משנה שעברה וזה מתאים מאוד למה שאמרנו קודם כלומר שהדור הולך ו יותר מתשובה מלאת אור אורות התשובה ולא מחשכי התשובה את כל זה אני רוצה לקחת לשאלה הפרשנית לגבי ראש השנה כפי שמופיע בתורה בתורה לא כתוב ראש השנה זה שם המסכת בשס אבל זה לא כתוב בתורה ת בתורה לא כתוב יום דין בתורה כתוב רק דבר אחד יום תרועה וזה כתוב בשני לשונות השנה הזאת על פי הירושלמי זה זכרון תרועה כתוב פעם אחת יום תרועה פעם אחת זכרון תרועה הירושלמי אומר כאן בשנה שחלה בשבת שהיום טוב הראשון חל בשבת זה זכרון תרועה זה כנראה הסמכתה כי א זה כנראה מדרבנן אפילו לדברי הירושלמי על כל פנים יש מ שו להגיד שאולי זה מדאורייתא בכלל זכרון תרועה זה בשנה שיום טוב ראשון חל בשבת ויום תרועה כשיום טוב ראשון חל בחול בעצם לא יום טוב ראשון זה בהתחלה הייהה יום אחד אז אם זה חל בשבת זכרון תרועה ואם זה חל בכל יום תרועה אז כל מה שכתוב לנו בעצם זה בעיקר למרות שאנחנו קוראים לזה גם יום הזיכרון אבל זה זה בעצם תפל כי הזיכרון זה לא זיכרון עומד במצו עצמו אלא זכרון תרועה לכן הפשט הפשוט הוא שהתריע היא גם המצווה בסוף אנחנו לא מצווים בזיכרון אנחנו מזכירים את הזיכרון ואנחנו מצווים בתרועה וכאן השאלה הגדולה בעיניי שהיא נוגעת לכל מה שאמרנו מהיא תרועה מה פירוש תרועה כתוב יום תרועה אז מה זה אומר הגמרא מתלבטת באמת בשאלה הזאת היא מתלבטת בין שני אופנים שהם גורמים את המבנה של התקיעות שלנו זה נקרא גינו גנך או לולי יליל כלומר האם תרועה זה מה שאנחנו קוראים שברים שהוא בעצם השתקפות של אדם שגונחת לו או שטרוה זה השתקפות של אדם שמתרסק בבכיות קצרות יללות וזה מה שאנחנו קוראים יום תרועה והגמרא אומרת שהסתפקו ישראל האם זה גניחה או יללה ויש עוד אפשרות שזה גם גניחה וגם יללה כי דרכו של אדם שבהתחלה הוא גונח ואחרי זה הוא מתנפץ ומיילד אבל הפוך אי אפשר אז לכן יש לנו רק שלוש אפשרויות ולא ארבע למרות שתיאורטית הייהה אפשר לעשות קודם תרוה ואחר כך אכ אין אפשרות כזאת מדוע בכלל זה הפירושים האפשריים בגלל שהראשון שמדבר על העניין הזה נדמה לי זה התרגום אונקלוס שהוא מתרגם יום תרועה יום יבבה זה התרגום עכשיו האולקוס היה תנא שבא דור אחד אחרי החורבן מי היה הדוד של אונקלוס טיטוס שהחריב את המקדש הוא היה גר אז הוא היה דור אחד אחרי החורבן כלומר תנאים מדורות קדמונים יחסית והספק בגמרא על גינו גנך ולו ליל הוא ספק מדורות של המוראים אז יש מקום לומר שבעצם זה הפרטות ה תרגום של אולקוס יום יבבה אבל אם מתבוננים בתנך זה לא שאי אפשר למצוא לזה שום הצדקה אבל זה מנוגד לגמרי לפשט הפשט בכל התנך של תרועה זה שמחה הריהו לפניו כל הארץ בואו לפניו בשמחה יש לנו מה כן נכון שצריך להריע במלחמה אבל מה הפשט להריע במלחמה חזל מסבירים שזה להרים את המורל כדי שהצד השני ירעד ובעצם אתה מביע כאילו כבר את הניצחון ביציאה לקרב עושה קולות ורעשים ושמחה ושהם יפחדו שאני אשמח והם יפחדו עכשיו אני לא אומר שאי אפשר לתרגם את זה גם לתפילה וצום וזעקה אבל זה לגמרי לא הכרח הריעו לשם כל הארץ פיצחו ורננו וזמר יש גם במזמור שעכשיו אנחנו מוסיפים ב לדוד השם הורי ואישי איך הפסוק אומר אה מה זבח ו לא זבחי תרועה עשיר אבז אמרה עכשיו כל התנך מלא מזה שטרוה וזה הפשט של ראש השנה זה יום המלכת המלך ובאמת הברכה הראשונה שאנחנו אומים זה לא זכרונות אלא מלכויות והיא נאמרת עם קידוש של יום ה עיקר התפילה זה מלכויות איך ממליכים מלך מריעים לפניו איך מריעים לפני המלך יחי המלך זה לא תרועה של צער של יבבה של יללה זה תרועה של שמחה רננה וצהלה והתנך מלא מההקשר הזה יש תרום בשבט ברזל גם המילה רע אפשר לשמוע אותה בתוך המילה תרועה ואפשר למשוך לכיוון הזה גם בפסוקים של הפשט וגם במלחמה אבל זה ממש לקחת את יצא דופן שהוא גם לא לגמרי פשוט מבחינה תחבירית לשם כי רואה משמת ברזל ולא בהכרח פרשנית גם כשזה נראה קשור ולהוציא את מה שמוכרח בהמון מקומות להיות חד משמעי שזה רינה וצהלה איך זה קרה הדבר הזה אני רוצה להציע פירוש למה מהפך הזה משל ל אבא יש לו אישה ילדים ו האישה הסתכסכה איתו שלא לומר יותר מזה והילדים מרדו בו והוא היה סובלן ובאיזשהו מקום העיף את כולם מהבית אבל הוא חייב מזונות כשהיו בבית הדין לקבוע כמה מזונות הוא חייב אז בדקו מה היה המנהג שלהם ורור שהמנהג היה שהוא פעם בחודש היה הולך אני יודע לרמי לוי או ל זה היה לו טנדר גדול והוא היה הולך ומעמיס כל תטו אספקה לחודש כו מה הוא היה מאמיס כמובן יש צרכים בבית שאי אפשר לוותר עליהם אבל יש דברים שזה תלוי מה המבצעים שיש ב כשה מבצעים על קורנפלקס אז חודש יותר מות קורנפלקס ש מבצעים לקטשופ היה רגט שו וכן עד זו הדרך אני מניח שזה לא זר לכם לגמרי לשמוע דבר כזה האם כדאי לקנות במבצעים או לא כלכלית ועניינית עוד שאלה לא נדבר על זה כאן זה לא חוג בכלכלת בית כדאי לכם לבדוק את זה אבל לענייננו הרבה פעמים זה ולה יותר יקר אבל לענייננו ככה הוא נהג והוא היה מגיע הביתה פעם בחודש יום שלישי שחרר ראש חודש תמיד הילדים כבר היו מחכים הוא היה בא עם הטנדר כשההוא היה מתקרב שתי צפירות כל הילדים רצים כולם עם השקיות ותמיד גם האבא היה קונה ממתק לאירוע הזה בעצמו ואיזה ממתק תלוי מה שבמבצע הוא היה קונה אז הוא בא עם ממתקים לילדים וכולם שמחו וצלו והיו במצב רוח טוב להכניס כל דבר במקום וישן מפני חדש תוציאו לסדר את הארונות המזווה וכולי והילדים היו מצפים ליום הזה אבל עכשיו אנחנו דנים ה אחרי שהוא זרק את כולם מהבית אז הדיין ששמע את הדבר הזה אומר לו אתה צריך להביא מזונות באותו יום לדאוג שיהיה להם אספקה לחודש אתה עדיין אבא אתה עדיין מחוייב ברב חתם תדאג בכל חודש ביום שלישי שאחרי ראש חודש אתה מביא להם אספקה לכל החודש הבה והאבא שומע את זה והוא אומר כ וד הדיין הבנתי בסדר הם יקבלו מגיע יום שלישי של החודש הבא ו האבא הולך לא מעניין אותו מה במבצע מה שלא במבצע הוא קונה את המינימום של המינימום והוא משליך את זה על הרצפה ולבו והכי מכוער שאפשר והוא לוקח מהעבודה שלו איזה איש מאוים כזה בריון גס רוח והוא אומר לו אתה תלך להביא להם את זה הם לא יקבלו את זה ממני ואם מישהו שואל אותך איזה שאלה תעשה לו כזה פרצוף שאותו בחיים הוא לא ישאל אותך שאלה כח תביא לו את זה אז הוא לוקח את הטנדר נוסע למקום מגוריהם ואת כל ה דלות של הסחורה עעם כל הטינופת שהצליחו לעטוף הוא זורק להם כשדי מאחורי גבי זרק מאחורי גבו והילדים בוכים ושואלים מה מי ווא עושה להם כזה פרצוף שהם נבלו ו יותר אפילו לא שלו מגיע חודש הבא ונהפך לאבל מכולם מה זה יום דין הגמרא אומרת ספרי חיים וספרי מתים זה יום דין אז זה מאוד מעניין אנחנו כבר 30 יום קודם החג צריך לדרוש לכות החג בואו נדבר על סוכות סוכות זה גם יום דין נידונים על המים אז כשונים על המים בסוכות אנחנו לא סובלים ממחסור במים לפעמים אנחנו סובלים ממחסור מה זה אומר לנו בדיוק מעט מאוד אולי שכש שוטפים כלים אלה שנוהגים לשטוף עם זרם כל הזמן אזם סוגרים חלק מהזה אולי מקצרים קצת במקלחת אולי מקפידים יותר על שני הידיות בשירותים כן כמה זה מפריע לנו בחיים אבל פעם כשלא היה מים היו מלווים ילדים לבית הקברות ככה זה היה סבא שלי נולדו שבעה ילדים נשארו ארבעה לא כולם מצמה אבל מהאזור מחיה הזה רעב בירושלים מש הילדים נשארו ארבעה זה פחות מהממוצע העולמי בשנים קדמוניות כלומר מה זה שנים קדמות עד הקמת מדינת ישראל פחות או יותר זה היה ממוצע עולמי יותר מזה יותר גרוע מזה אז אין מים אתה מלווה אנשים לבית עולמם זה הפירוש כלומר גם זה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים אז מה עושים ביום הדין שנדונה על המים שמחת בית השואבה רגע סליחה אבל לא הבנתי יום דין זה יום שמח או לא מה פתאום שמחת מוצי שבע ביום דין עכשיו יש לנו עוד שני ימי דין כל הרגלים הם ימי דין ושמחת בחגיך זה תמיד חל ביום דין בפסח נידונים על התבואה בשבועות על פירות האילן בחג על המים ובראש השנה ארבעה ימי דין זה ארבעה הימים בשנה שיש בהם מצוות ושמחת בחגך למה מה זה יום דין אנחנו חושבים על יום דין על יום גזרות קשות אבל זה לא בהכרח הפרשנות היחידה יום דין זה יום הגבול כשאבא מגיע בשלב של אהבה ואחווה עעם הילדים מ הקניות עם טנדר מלא זה יום דין כי הפעם הוא הביא רק שלוש קורנפלקס ולא ארבע כי זה לא היה במבצע אבל הוא הביא חמש קטשופ ולא ארבע קטשופ זה יום דין זה לא שש קטשופ זה חמש כלומר יש גבול למה שאתה מקבל תמיד אין בלי גבול אנחנו חיים בעולם של גבולות וכשמישהו את הגבולות שאתה תקבל בהמשך אז קוראים לזה יום דין אבל אם נותנים לך שפע גדול אז הגבול הוא לא התחושה המרכזית אלא השפע לכן כשישראל מגיעים ליום שנידונה המים הם בטוחים בהשם שהוא יתן להם שפע גדול והם שמחים השבה לוקחים מים שדם נידונים ורוקדים כל הלילה המנהג של ושנות הוא הרבה יותר מאוחר מהמנהג של שמחת בת השבה או מהדין שהתורה חוזרת שלוש פעמים ושמחת בחגיך בסוכות אין ואמרת ושנות בתורה וזה נוגע בדיוק למה שנסביר עוד רגע דרך אגב בפסח ושבועות אפילו אין ושנות וזה גם ימי דין דווקא זה מ פחות שמחה אבל יוצא ששמחת בחגיך הכוונה היא שהחגים הם גם מקור השפע של השנה כל אחד לפי עניינו וחלק מהשמחה מפורש בתורה זה השמחה החקלאית כלומר שמחת שפע הברכה האלוקית גם ראש השנה הוא שם אלא שכל זה היה כשהילדים היו אצל האבא אבל אם האבא יצא זורק את הילדים מהבית אז כשמגיע יום הדין אז פתאום במקום שתקבל את השפע מאבא אתה מקבל אותו מנבו ךד נצח כשאתה מנבו ז הרדן כשאתה מקבל את השפע מהגרועים שבו אבך ששחטו את ילדייך לעיניך והשפע נראה בהתאם דליל עד סכנת נפשות הכי מכוער הכי נורא שאפשר ומי בעצם אבל נותן לך את השפע אותו אבא רק השליחים זה אותו אבא אז כשמגיע יום הדין ואתה שואל מה הייתי בשנה הזאת ואתה רואה שנבו ד נצר הוא ה שליח פה עם כל רשעותו ואכזריותו אז נהפך לאבן בכולנו ואז במקום לשמוח אתה מתחיל להלל לפני שנגיע לגמרא של גנח גניח וילו לליל אני רוצה לדבר על נחמיה כי נראה לי שבנחל שאנחנו אומרים חוזרים ישראל מהגלות לארץ ישראל כלומר האבא שזרק אותם מהבית אם לא עם שתי סטירות לכים הרבה יותר מזה השם ירחם כמה סבל צבענו ביציאה לגלות הוא מחזיר אותם בית שני העלייה של עזרא נחמייה מגיע ראש השנה מה כולם עושים בוכים אומר להם הנביא לכו יכלו משמנים אתם תוים בכתובת לכו כלו משמנים ושתו ממתקים ואל תעצבו כי חדת השם היא מוסכם כי גדול ה היום לאלוקינו מה בעצם הוא אומר להם הם היו רגילים כשהם היו בגלות שנהפך להבל מכולם שמגיע ראש השנה ונבו חד נצרו השליח וזה יום של שפע הברכה הגדולה מריעים למלך זה לא רק השפע זה מקור השפע מבחינה זאת ראש השנה הוא יותר עליון משלושת הרגלים זה לא היום של האסיף או של קציר אלא של המלך ודווקא מבחינה זאת הוא נהפך לאבל עוד יותר גדול כי כיוון שאתה מתעסק במלך עצמו אז יהיה לי פחות לאכול אבל את האבא אני לא רואה הוא שולחת לי נבוך נצח במקומו זה אני כבר לא יכול להחזיק מעמד אז בוכים חוזרים לארץ מנהג אבותיהם בידיהם אומר לא לא לא לא לא לא טעיתם פה איך עושים ראש השנה אוכלים משמנים שותים ממתקים ואל תעצבו חדב את השם מ מעוזכם מהתקיעות לראות אח לפי דעתי כן כלומר כשהפכה לחדוות השם אז חזרו להריע פיצחו ורננו וז מרו כל צהלה ורינה בתקיעה עצמה האמת היא שפעם בדרשה לפני תקיעות דיברתי על זה לקחתי את הדרשות שלפני תקיעות של פשוטה של א כן תקיעה שברים תרועה תקיעה מהרב והפכתי את זה לא איך זה בשמחה אבל לא ניכנס כרגע לפרטים האלה אבל אם שומעים את זה בזה אני גר בשכונת התימנית אתם גם אבל אני כל מי שמסביבי היה תימני וא אתה לא יכולת להבחין בלו אם זה חתונה או לוויה שזה בדיוק ל הזה זה בדיוק יכול להיות שהם ידעו לשמוע מה שאני לא יודע לשמוע יכול להיות שגם היום יש מישהו שיודע לשמוע אני לא יודע אני לא יודע להגיד על הבדל במעשה אבל אנחנו עסוקים בתוכן אומ שסה החז נושא הזה אמ אם ככה רק לשות בדיוק לא בנקודה הזאת לא לא הם גם לא סימנו את האופק הגאו כי הם לא אמרו שום דבר כל ההתבטאויות של חזל על יום מדים כולל כולל זה שראש השנה זה יומים ראשונים סרת תשוה כ הדיבורים שמה המשמעות שלסר התשובה אין בחז שום רמז בטח שיש בטח שיש אלא מה שהדר שנים של עומק הגלות השתמשו רק ברמזים האלה האם יש חזל יש חזל ובר נדבר קודם כל יש את ההלכה של סמחת בחגיך מה אפשר לעשות יש הלכה כזאת צריך לשתות יין לאכול בשר בראש השנה זה הפשט שלא שמחת בחגך אין שמחה אלא בבשר ויין אני לא כל כך אוהב לא בשר ולא יין אבל בראש השנה אני שותה יין ואוכל בשר כן נראה לי שזה כמו רינה וצהלה שרינה זה שברים ו צהלה זה תרועה עכשיו זה השערה כזאת מה נכון נכון ספרד כל הים של הספרדים ברש ה הם פיוטים של שברון מה שאצל אשכנזים לא מזכירים אפילו באבינו מלכנו מחב הספרדים אומרים רגיל בנוסח של הספרדים בקיעות בן התקיעות וצרים וקורים בעיניים ידוי זה מנג הארי הקדוש זאת אומרת שיש פה איזשהו משהו שהוא זא תפיסה של זוהר שמדבר על תרועה של שבירה וממי נפילת המחיצות אבל יש אלמנט של שמחה אבל האלמנט הזה של הברון כולל התפיסה של לעשות את הוידוי הזה לא במילים אבל לקרוא בעיניים את הבדוי זה מעוגן שם עוד עוד מתפיסה ך חור ד תפיסה קבלית שהמשיך תפיסה מסוימת של ח הם כבר ה בארץ ישראל ולא רק תיסה ג אני אגיד את האמת אני מבין שאני מקלקל לפה לכמה אנשים את יצומו של יום אני אומר את מה שאני חושב באמת ואני חושב שבפעם הראשונה שאנחנו שומעים שטרוה זה יבבה זה כש רב המקדש השני שוב אני לא מדבר על המעשה אני מדבר על התוכן יכול להיות ש יכול להיות שאם עצמי עיניים את לא יכולה להבחין בין לו לולו של תמניה בחתונה או בלוויה הם עושים בשניהם לו לולו אני גרתי לידם גם בחתונה וגם בהלווייה הם עושים לו לולו לא במעשה אני לא מתכוון על מעשה אני מתכוון על האטמוספירה אני מתכוון על אטמוספירה זה יכול להיות שמישהו חד אוזן או שהוא רגיל השפה אנחנו שלג יש לנו שפה אחת אס כמוסים יש להם 17 מידים לשלג כי הם מבחינים ב שלג כזה לכזה לכזה לכזה לכזה הם בוכים לשלג עכשיו יכול להיות שאם היינו מכים היינו שומעים יכול להיות שה שכנים התמנים שלי ידעו באמת אולי צריך לשאל אותם תעצמו את העיניים אתם יודעים אם זה לווייה או חתונה אחד מהדברים הנפלאים של הדור של נו שאני לא כלל כך אוהב את זה אבי מורי נפטר ביום שישי הלוויה הייתה מוצאי שבת היה שבת א מיוחדת במינה זה היה שבת זכור וביום שישי אחרי צהריים כולם רצו להתכנס לאמא שלי ושרת גן עדן היו פתוחים ו חבורה של חסידים שהרגל דם פצוחים זה הזדמנות מיוחדת השבת באמת מיוחדת במנה מוצאי שבת אז ישבנו כמה הכנות לפני ההלוויה אז אחד האחים אומר היום נוהגים לשיר בלוויות אני מציע לא לא להשתתף במנהג הזה היום היום נוהגים לשיר בלוויות אז הוא אומר אני מציע שלא נשתתף במנהג הזה וכל האחים הסכימו שלא נשתתף במנהג ה ואז הגענו לבית הכנסת וכבר מרחוק אנחנו שומעים כל בית הכנסת שר כאילו מי שאל אתכם מה אתם צאת בעסק מישהו התייעץ איתכם נכנסנו לבית הכנסת כשכולו שירה אדירה ואני אומר היום האם אתה עוצם עיניים עוד שניה אחת אם אתה עוצם עיניים ואומרים לך אתה במכונת זמן הזזנו אותך תנחש אתה אם אם אתה בסוף הקפות שניות בלא לושן הרבע בהתוועדות חסידית או בליל תשעה באב אין לך שום סיכוי לדעת אם זה הקפות שניות א תשה באב אין לך שום סיכוי לדעת כלומר לא בריוד השמחים אבל אחרי זה בניגוני נשמה של זה אתה לא יודע אם אתה בהתוועדות לפני חופה או בלוויה אין לך מושג אני חושב שזה סוג של קיום המצוה בכל מאודך חזל אומרים מה זה בכל מאודך בכל מידה ומידה שמודד לך הבה מודל ומאוד מאוד בין ממידה טובה בין מידת פורנ אז יש פה דור שהוא במידת טובה מידת פורנות א שופכת נפשו באותם אופנים זה זה פלא אבל כאן אני דווקא כן רוצה לחדד מנהם סליחה אני רציתי לשאול על התרה הגדולה בסוף אוים בסוף כן גדולה לא שמה צים כיפורים זה בכלל של חירות של העבדים זה פשיטה שזה איזה חופש נכון נכון נכון מה נכון נכון נכון שהם קשורות ל ראש השנה ויבל לומד אחד מהשני אז ממי מחברת זה לאחרות נכון רק אני אענה עוד משהו לספרדים ואני רוצה לחזור לעניינינו ספרדים זה אעם שאני לא לגמרי זכיתי להידבק ברוממות קדושתו אבל כמו שהם שרים חתנו לפניך הדוי שאני ישיר כיצד מרקדים לפני הכלה כאילו יש יש שם דבר והיפוכו אשכנזים בשירי נשמה ש של של סעודה שלישית או של של של שמחת של שמחת תורה יותר עצובים מהחתן ולפניך של [מוזיקה] הספרדים אז אני אגיד אז בוא אז את אבת קצת מתורת הסוד אני אביא לך את השאלה שלך מתורת הסוד הזוהר הקדוש שואל פסוק אחד אומר גילו ביר עדה ופסוק אחד אומר גילו רננה אז שואל הזו זה סתירה או שהגלה צריכה להיות ברעדה או שהגלה צריכה להיות ברננה והזוהר הזה הוא בדיוק כל מה שאנחנו טוענים מה התירוץ של הזוהר גילו ברעדה בחוץ לארץ גילו ברננה בארץ ישראל זה התירוץ הזוהר הקדוש כלומר היה לנו תרבות שלמה ש של ראש השנה בגלות צודקת לגמרי צודקת לגמרי עכשיו אני לא מאלה שיש לי רק רגשות מהסוג הטוב ואין לי רגשות מהסוג הרע אני יודע לבכות בתש באב כמו שאני יודע לשמוח בראש השנה זה זה צלול אידיאולוגית תפיסתית זה לא בעיה נפשית אין לי בעיה כזאת אם הייתי חושב בשרש שנה מה שצריך זה להיות מה שקוראים בתנועת המוסר פלצות אני מתפלץ מהמילה אבל אם היה צריך להיות פלצות הייתי טוב פלצות אני יודע לעשות את זה גדלתי בבית מלא רגש בעבודת השם ואם צריך אני כ לוחץ על הכפתור אני עבור פלצות זה לא שזה לא דורש עבודה לא אבל יחסית אני מבית שגדל עם כל הרפרטואר וזה תלוי בעבודה זה בחירי זה לא לא בחירי זה בחירי והבחירה היא שבראש השנה חזרנו לארץ ישראל וגינו ברננה ויום עכשיו זה יותר מזה יום תרועה זה חוזר ל מעלתו ומותו כי מה כבודו של האבא כשהילדים מייללים בגלל שהוא שלח שליח מאוים לעומת כבודו של האבא כשהילדים סמחים ואומרים יחי המלך אפשר להשוות זה לזה מצד מעלת היום מצד מעלת המלך איך אפשר להשוות אם אין לך ברירה נבוכדנצר או היטלר ם אח שמו אני לא יודע מי מנהל את חייך או את מותך או את יסורי אז אתה מיילל מה אפשר לעשות אתה גונח אתה מייבב אבל אם הקדוש ברוך הוא מחזיר אותך הביתה באהבה שאינה תלויה בדבר הרי אם החזרה בדור שלנו לארץ ישראל היייתה אהבה תלויה בדבר אז את מי הוא היה מחזיר רק את הצדיקים כי זה היה תלוי בדבר אני אוהב אותכם אם אתם צדיקים אם לא לא אז ה היה לוקח את הצדיקים ומחזר אותם ביתה כית לכן אנה קבה מועד למי למי שצדיק אבל כל בניין האומה חזרה בארצה כל הגיל ובננה הזה זה אהבה שאינ אתרה בדבר אז הקדוש ברוך הוא מקרב אותנו באהבה שאינה תלוייה בדבר ומגביר את זה מיום ליום אנחנו חיים בניסים בלתי נתפסים עכשיו עוד יהיו היום מדבר אחד חדשות מהיום מדינת ישראל קיבלה מהגז בשנה האחרונה 11 מיליון שקלים מיליארד 11 מיליארד שקל קיבלה מהגז אתה אומר וואוו איזה יופי זה הרבה כסף הרבה מאוד כסף אבל זה הסיפור הקטן למה ל שמחירי הגז והדלק העולמיים משרד ה רצה חשבון שמה שאנחנו הרווחנו מהגז מאז שהתחילו להוציא עד היום בזה שלא נאלצנו לקנות תחליפים הרבה יותר יקרים זה רק 320 מיליארד שקל 11 מיליארד שקל זה חמישית מתקציב הביטחון זה כל המריבות על תקציב הביטחון יותר מכל המריבות על תקציב הביטחון נכון אל 320 מיליארד וגם היום היו עוד הפתעות נפלאות הקדוש ברוך הוא עושה לנו ניסים בלתי נתפסים ועכשיו אני אומר מה מזלזל מה מכבד איזה אבא רוצה שמערכת יחסים יש שילדים שלו מייללים גונחים אבלים פלצות מי רוצה את זה ככה אבא רוצה ן משפחה זה כבודו זה יקרו מה פתאום רגע רגע רגע בגלות אני לא אומר שבגלות אפשר היה לעשות את זה אני לא בטוח שהייתי ודך עד פלצות אספר לכם סיפור שמעתי מהרב דרוקמן זצל שהוא שמע אותו מהרב סולובייצ'יק הרב סולובייצ'יק אני לא יודע מ מכם יודע את כל ה סיפור שלו הרב סולוביצ'יק הוא נכד של רב חיים מבריסק גדול הלמדנים של הדור האחרון כלומר עולם הישיבות מלא למדנות שלו כולו מקצה לקצה וגדול חדיו היה הרב וצ'יק הכוכב המבטיח ומאז שהוא היה צעיר הוא העיר את כל פני ליטה בגאונות אחר כך הוא נהייה מזרוחניק אז קרו דברים אחרים בלד תפיסת העולם שלו אבל הוא היה הכוכב המעיר היה שמה לא מעט ויום אחד כשהוא היה צעיר עדיין הלך עם תלמיד בלי תה בראש השנה אחרי התפילה זה הרב סולובייצ'יק סיפר לרב דוקמן אני שמעתי את זה עם הרב דרוקמן והוא הולך אחרי התפילה ו א עברו דרך שטיבל חסידי ובשתי בל רקדו מה רקדו א א ויעשו כולם אגודה אחד ו בלבו שלהם ויעשו ויעשו זה מה שרקדו כלומר הוא אפילו סיפר מה רקדו והרב סולוביצ'יק אומר לתלמיד שאיתו בוא ניכנס אז הוא אומר לו הרב ספרי מתים ספרי חיים יכנס אז הוא אומר לו טוב תישאר פה תחכה ורב סוצ'ק נכנס רוקד איתם עד שנגמר הריקוד יוצה החוצה והתלמיד חוזר הרב אבל ספרי חיים ספרי מתים הוא אומר אני שומע אבל הם צודקים ככה הוא אמר כי התהליך הוא לא ביום אחד והוא הורגש כבר בזמנו דרך אגב זה בדיוק התהליך שהביא את הרב סולוביצ'יק לכתוב את המסה הענקית שלו כל דודי דופק ה הוא התחיל לשמוע כל דודי דופק הבעל שם טוב שנה שמע את זה עוד 200 שנה קודם עכשיו י בדיוק איך בדיוק מותר שיהיו סגנונות שונים וגם החלטות שונות אבל בסוף ראש השנה חוזר למקומו העליון והנשגב והמעולה זה לא פחיתות כבוד וזה עצלנות לא שאין לנו עצלנות אבל זה לא בגלל זה זה לא חיטות לה לשם יתברך אלא מעלה הרבה יותר גדולה שביום שהוא מופיע כמלך ויחד עם זה כל השפע לכל השנה הבאה כל מזונותיו של אדם קצובים לו זה מידת הדין אבל כל מזונותיו קצובים לו על מה הדגש על הקצובים או על מזונותיו אז כשיש לך מעט מאוד מזון אז זה קצוב הוא מה שאתה מרגיש כל הזמן זה קצוב זה קצוב עד שיש לך כל המזונות זה כתוב מה כמה אתה יכול לזרוק כבר בראש השנה אשכנזים לא מזכירים חטא כמו ש אמרה אין לנו אבינו מלכנו בכלל בשבת או טוב אז אני אגיד עוד מילה על אלול ואני אלו דברים שיש לי שיעור צריך א נגיד עוד מילה ללול ובזה נסיים אלול זה דבר מפלי מאוד למה אנחנו מתחילים בתחילת אלול בגלל שמשה רבנו היה בהר זה הפירוש הכי יסודי משה רבנו היה בהר שלוש פעמים הוא עולה זה מחלוקות יש כמה וכמה שיטות נגיד את השיטה היותר פשוטה הוא עולה בו בסיוון יורד ביז בתמוז ושובר את הלוחות עולה ביח ויורד בערב יום כיפור בערב ראש חודש אלול עולה בראש חודש אלול ויורד ביום כיפור בימים הראשונים היה שמחה עצומה זה קבלת תורה כל השופר הולך חזק וה הענן על ההר ו מקבלים תורה אחרי זה נשברו הלוחות ואין תורה ואז מה קורה ב-40 יום השניים משה מתנפל לפני השם 40 יום ו40 לילה ובסוף אומר לו הקדוש ברוך הוא פסו לך שני לוחות אבנים כראשונים והפסוק אומר על 40 יום השלישיים כימים הראשונים אומרים חזל מה זה קיימים הראשונים מה ראשונים ברצון אף אחרונים ברצון אבל אמצעים בצער עכשיו אתה אומר ריבונו של עולם אם היו אומרים לך תשמע זה הסיפור עכשיו לך תגיד סליחות מתי הנו וים סליחות באמצעים הרי מתי ה משה רבנו התנפל לפני השם באמצעים אז מה פתאום אנחנו סליחות באחרונים זה בכלל טעות בזמן לפני שנ על זה אני רוצה לשאול עוד שאלה בסליחות יש המון פיוטים אשכנזים ספרדים אבל יש להם לב מה הלב של הסליחות עכשיו תארו לכם שעומדים פה בבית הכנסת ואומרים סליחות וזועקים וצועקים ו פתאום נכנס איש הדו ו זקן לבן והוא נרק כמלאך השם צבקות ו כולם מבינים בדרך כזו או אחרת שזה אליהו הנביא והוא מתקרב עולה לבימה פניו מהירים משמחה עצומה הוא דופק על הבימה באמצע הסליחות הוא אומר רבותיי אני אליהו ואני בא עכשיו מלמעלה ואני שמעתי באחוריה פרגוד שהקדוש ברוך הוא החליט לרחם על עמו ישראל לסלוח כל העונות למחול אפילו לרשעים זה זה מה ששמרתי עכשיו אחורי הפרגוד אז מה היה קורה עכשיו בבית הכנסת ממשיכים בזהות או יוצאים בריקודים ודי יוציא בריקודים אלא מה שלא יאומן אתם לא תאמינו למה שאני אומר חוץ מזה שאתם יודעות שזה ודאי נכון אבל מה אנחנו אומרים כל יושב על איזה כיסא מתנהג אני לא יודע מה ליטאים עושים שמה אבל מתנהג מרסידס מוכל עוונות עמו מעביר ראשון ראשון מרבה מחילה עד כאן אני תמיד אמות זה כלל ישראל אבל חוטא שכמוני פושע שכמוני מי אמר הוא מתחיל להגיד הרבה מחילה לחטאים אני אומר וואו רגע רגע רגע אל אולי אני פושע ואז ממה מיד ה ממשיך סליחה על הפושעים כבר מה נשאר לי מה אני יכול לעשות עכשיו העסק גמור אסור לי להמשיך לזוג אני חייב לרקוד וזה התפילה שההיא נאמרת גם אצל ספרדים גם אצל אשכנזים מאוד דומה ואז מגיעים לאמירה מדאורייתא ומה היא אומרת שהוקל שזה מידת החסד הוואה אויה מידת הרחמים כל מידת החסד רחום וחנון ולה כלו יש יותר טוב מזה אם כבר עוסקים בחטאים אין לי צאה יותר טובה מזה רב חסד באמת נוצר חסד לאלפים אני מתחיל לעשות חשבון אלפים מי אני מגיע עוד לפני אלפים הגעתי לאברהם אבינו ליצחק אבינו ליעקב אבינו זכותם תגן עלינו זה לא תיאוריה זה פסוק מפורש חזל אומרים זה לא משה רבנו אמר את זה ועבור על פניו ויקרא מי אמר את זה הקדוש ברוך הוא בעצמו נתעטף כשליח הוא אומר את זה למה גם ככה אנחנו לא מאמינים אם הוא היה נותן את זה לאש מי היה מאמין ובסוף כתוב נושא עוון ופשע וחטא מה הפירוש מה הפשט הזלי נו אני אני לוקח אתר נושא עבוד פש חטא אבל זה לא נגמר שם חלק ש שאני הכי אוהב מתחיל עכשיו שהקדוש ברוך הוא אומר אני לוקח מהכתפיים שלך את העוונות את החטאים את השים עשה עוון פה שו חטא ואז הוא מסתכל עליי ואומר רגע אבל נשאר לך קצת מלוכלך ונקה נכון שזה דרשה אבל היא נוגעת לעומק העניין האמיתי כן וכן ן חציך אם יהו כים כאן השנים זה מה שאנחנו אומרים בסליחות הרי כלומר הסליחות זה אוסף של מסורות טובות ונפלאות למה אומרים את זה ב-40 יום האלה כי סליחות יש במילה הזאת שני פירושים והאמת היא שהעולם טועים בפירוש לפי הני הודתי פירוש אחד זה שאנחנו מבקשים סליחה הרבה פעמים אז יוצא שזה נקרא סליחות א זה לא פירוש פשוט איך אנחנו קוראים לאלול ימי ה רחמים והסליחות אז רחמים זה שאנחנו מבקשים רחמים זה לא הפשט ימי הרחמים הכוונה שהוא מרחם ושהוא סולח סליחות הכוונה זה הימים שהוא סולח והראיה שזה לא 40 יום שבהם אנחנו באמת מטבלים שלושת השבועות יש שמה יז בתמוז יש שמה תשעה באב זה הימים של ונפה לפני השם זה באמת ימי אבל אבל 40 יום האלה כימים הראשונים זה כבר ימים שנכון חטאנו נכון התנפלו אבל עכשיו כבר בעצם זה ימים של סליחה וימי רצון וממילא לא פלא שזה דבר מאוד מאוד נדיר שזה רמז שכתוב בראשונים תפס את כל האטמוספירה של החודש הזה אני לדודי ודודי לי תראו יש עוד באלו דברים כמו אינה לידו שזה על רוצח בשגגה יש עוד רמזים לאלו בראשונים איך זה תפס אני לדודי ודודי לי פשוט זה מה שכולל לא אומק הפשט שאחרי שהדוד והראיה כמו בשיר ירים נתפרו נתרחק דודי חמה עבר ועכשיו חוזרים אני לדודי ודודי לי זה הימים האלה זה אלול מה זה רת ימי תשובה כתוב מה הפסוק שממנו לומדים את עשרת ימי תשובה דרשו השם במצו קראו ביותר קרוב ואני הרבה מאוד שנים חשבתי הפוך ממה שהפסוק שאמרתי שאני צריך לדרוש את השם ואז הוא ימצא אני צריך לקרוא לו ואז הוא יהיה קרוב אבל בפסוק כתוב משהו הפוך הוא נמצא אז תדרוש אותו הוא קרוב אז תקרא לו זה מה שהפסוק אומר דרשו השם באם צו כוא באותו קרוב זה רתמי תשובה ויום הכיפורים לא היו ימים שמחים לישראלים לישראל כיום הכיפורים שמה היו עושות בנות ישראל אני צריך להסביר לכם אתם ה מומחיות יוצאות וחולות מקרמים עושות ריקודים כאילו זה ישית רמתגן פה לא יאומן שנה טובה מתוקה ברכת השם עליכם בעזרת השם