חינוך בדור שלנו - יניקת קודש | פודקאסט לב העניין - פרק 5

אחד הפירושים של כי האדם עץ השדה זה שגם אם יש גפן שמולידה עוד גפנים לידה על ידי הברכה אבל בסוף צריך לנתק את הגפן האם ולתת לגפן הבת את היניקה שלה והאדם הוא עץ השדה גם אם הוא יונק מאבא גם אם יצחק כל כולו יניקה מוחלטת מאברהם אבינו בכל זאת אברהם הוא מידת החסד ויצחק הוא מידת הגבורה ואברהם נתן ליצחק לגדול עם האופי שלו וזה לא דבר פשוט. [מוזיקה] ברוכים הבאים לפודקאסט לב העניין מבית ישיבת ההסדה רמתגן. שמי יהודה אנדלר הוא הפודקאסט הוכח עם הרב יהושע שפירה, ראש ישיבת רמתגן על נושאים שבלב החיים, בליבה של המציאות ובלב עבודת השם האישית והציבורית. נשתדל לדבר בגובה העיניים ועדיין לגעת בלב העניין. האזנה ערבה. [מוזיקה] טוב, שלום לרב יהושע. שלום וברכה. נפגשים שוב. כן, אנחנו עכשיו מתחילים את הפרק החמישי שלנו, שהוא בעצם הפרק השלישי בסדרה על חינוך, כנראה גם האחרון א לפחות בטריילוגיה הזאת. והיום רציתי לדבר, אולי נתחיל אחרת בשני הפרקים הקודמים. אנחנו דיברנו על הקשר העמוק והשורשי שבין הורים לילדים אה והשפעות שלהם על עיצוב האישיות והצבת הגבולות בחירה חופשית והיום אני רוצה לדבר בצורה ממוקדת יותר על התמודדות של הורים עם ילדים שלא הולכים בדרכם מאתגרים אותם מאתגרים את השיטה החינוכית שלהם מאתגרים את העמדה ההורית שלהם ואולי אולי השאלה הראשונה שאני רוצה לפתוח בה זה האם התופעה הזאת קיימת בדור שלנו ישר יותר מאשר בדורות הקודמים. האם הורים מתמודדים יותר עם מרדנות של ילדים, סתייה של הילדים מהדרך? א כרגע אני מדבר באופן כללי, לא לא דווקא באופן דתי ותורני, אבל באופן כללי האם זה משהו שפוגשים אותו בדורות שלנו יותר מאשר בדורות עברו? הערכה הסטטיסטית שלי בנוגע לשאלה הזאת היא שאם מישהו עונה על השאלה הוא כנראה לא מוסמך לכך. כלומר זה קשה מאוד לדעת אף אחד לא בדק את זה על דורות עברו ואני לא בטוח שבדקו את זה בדורות האלה כאילו הסטטיסטיקה בדיוק כמה וחוץ מזה מה קורה אם אחד הוא חסיד ויזניץ והוא עבר מאח אחד אדמור בויז'ניץ לאח השני אז הוא עזב את הדרך או לא עזב את הדרך זה רק שהוא בבלץ הוא עזב את וויניץ או גם כשהוא בוויזניץ, אבל וזניץ אחרת הוא עזב את וישניץ. מה שאני מתכוון לומר זה ש יש כאן שאלה שהיא גם מאוד סובייקטיבית. איזה פר נקרא שיש שינוי כיוון? וזה תלוי הרבה ביכולת הכנה של ההורה. זה תלוי הרבה בסביבה החברתית מה היא מחשיבה לבתוך המעגל שלי, מה היא מחוץ למעגל שלי. ואני מניח אף אחד לא עשה על זה מחקרים אמיתיים לפני 100 שנה או לפני 50 שנה ואם אני אומר נכון גם לא רק לא לפני 30 שנה אלא גם לא לפני 30 יום כין לנו תשובה באמת מוסמכת על זה בנוסף לזה שקשה מאוד לשאול שאלה מדויקת שתמיד התשובות יוטואמות עם השאלה כמו שאמרנו על מה נקרא בדיוק לא הולך בדרך אבל אני חושב שדבר אחד ברור אנחנו בדורות סו מעט זמן מבחינה יהודית מבחינה תורנית ודאי מתחילת תנועת ההשכלה התחילה שערה רבטי בכל עולם הרוח בכל עולם האמוני ומאז השערה לא שכחה יש לה עגלים, עליות, ירידות. אני מניח שאנחנו בדור פחות סוער למרבה הפלא. כלומר, כמות הנושרים בדורות קודמים גם בציונות הדתית, אבל בכלל ביהדות. הייתה הרבה יותר דרמטית הפער בין בית אבא לאן לאן שהבנים או הנכדים הגיעו הוא הרבה יותר קיצוני ואנחנו עדיין חווים טלטלות ופערים אבל גם יותר פתיחות מאשר פעם גם יותר רוחב לב להכליל עוד דברים שנחשבים בדרך ברמה כלשהיא וגם פחות תנודות קיצוניות א חד משמעיות. כן. כשתי מקודם את ה את התנועת ההשכלה אז גם בעצם הייתה לי איזשהיא סצנה בראש מתוך קנר על הגג שבעצם אה א טוביה בעצם מאבד את א כל החומות שהוא בנה וכאילו הבית מתפורר לו ויש לו תחושה כזאת שבסוף הוא הוא ואשתו ישארו לבד עם הטרנדין עם המסורת ש אז אז יכול להיות שזה באמת הייתה חוויה יותר קיומית והיום עדיין יש התמודדות אבל היא לא התמודדות קיומית ברמה ממש אתה מרגיש שכל דור ההמשך הוא הוא עוזב ואני חושב שזה נכון לא רק בציבור הדתי אני חושב שבאופן כללי במדינת ישראל אה הדור הבא הוא במידה רבה דומה לדור הקודם אני לא יודע איך זה בכל העולם אבל בעצם אנחנו אי אפשר להגיד שאנחנו בגלל קצת יותר שקט אם אפשר אה אני מניח שוב זה לא דברים פשוטים לבדיקה אבל הצלטלה של ההשכלה של ההתבוללות של ההתבוללות גם היום בחוץ לארץ היא נראית חד משמעית יותר דרמטית מהתנודות שאנחנו עוברים פה בתוך המדינה שיש בהם גם הורדת כיפה וגם לבישת כיפה גם דתלשים גם חזבטים גם תנועות לכל הכיוונים אבל עדיין רוב ההורים החילוניים מוצאים את ביניהם חילוניים גם אם לא מצחן ביניהם כל מעשה הם האמת היא שכשהורה יבדוק בעצמו, יכול להיות שגם מה שהוא עשה בגיל הטיפש נראה לו יותר טיפש ממה שהוא היה עושה היום. זה חלק מההתבגרות ויכול להיות שזה חלק מהטיפשות של המבוגרים אבל יש טיפשות של ה-20 ויש טיפשות של ה-40 ויש טיפשות של ה-70. כולם חכמים בסוף. לכל אחד יש את הגיל שלו ואת הפעילות שלו ואת ה אופי שלו והדורות הם נהר ולא בריכה וברוך השם כייא בריכה שעומדת אז ברחשים וכל מיני מרין בישין מתחילים להתלבש על המים העומדים ברוך השם שהמים זורמים ויוצרים ונוסעים ומפתחים ואנחנו רואים פיתוח נפלא עולם התורה הולך ומתפתח באופן בלתי נדפס על כל מוסד שהיה בקום המדינה. יש היום יותר מ-100 מוסדות בהקשר התורני. ולא רק. העולם של הישיבות והמדרשות גדל בעקביות יותר מאשר הגידול הטבעי באוכלוסייה. כשאתה מצרף עוד שנה ועוד שנה שזה 2% מעל וזה אקספוננציאלי דין אבל עדיין זה 2% כולל על ה-2% ריבית ריבית זה דרמטי קוראים פה דברים דרמטיים מעניין אז אולי באמת אני מתוך כל ההקדמה הזאת שדיברנו רוצה להתמקד בנקודה שהיא קצת א הייתי אומר אינדיבידואלית מה זה באמת נקרא ללכת בדרך זאת אומרת אנחנו אנחנו כהורים יש לנו הרבה דברים שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יעשו. חלק מהדברים זה דברים מהותיים. חלק מהדברים זה דברים חשובים אבל לא מהותיים או לא מאוד מהותיים. חלק מהדברים זה סתם שיגונות שלנו כהורים. ואני טוה האם האם אני כהורה צריך לברר לעצמי מה הם הנקודות המהותיות בעמדה החינוכית שלי באני מאמין שלי ועליהם להתמקד עליהם מה שאומרים להתאבד עליהם להדגיש את ה זה חשוב לי על כל השער לדעת לדפדף לדעת כאילו הילד מגיע הביתה הוא קצת מרושל הוא קצת זה הוא לא הסתפר בדיוק מה שאני רוצה שהוא יסתפר. בסדר, חליק. תשחרר את זה כדי שהמסר המרכזי שלך יהיה יהיה ברור ועומד בפני עצמו, בחשיבותו. אני קצת כופר בהנחה של השאלה. אתה מניח בשאלה בעצם שמה שההורה מתאבד עליו זה המקום שיחזיק אתה הוא עמד אצל הבן. ואני אומר אולי הפוך. אולי הבן מזהה איפה האבא מתאבץ ואומר לו או תודה שסימנת לי איפה הלחוץ כן זה לא נראה לי כל כך פשוט שהחלטה המודעת של האבא היא תגרום לבן להמשיך באותה דרך אני כן חושב שמה שבאמת בוער לאבא זה מדליק את הבן גם אם הוא לא יודע את זה וגם אם הוא יתרחק מזה, יכול להיות שהוא יחזור כי בסוף הבארה הזאת יושבת עמוק בפנים. שאלות מאוד סודיות, כלומר, אנחנו לא באמת יכולים לסמן את התהליכים האלה ויש בהם היפוחים וולופים מאוד מרשימים וגם פרדוקסליים. לכן אני חושב שהדבר הכי חשוב, אולי דיברנו על זה כבר ב א פודקאסטים קודמים, זה הלט של ההורה. לא ההחלטה שלו, לא המודעות שלו, אלא ה הנשמה שלו, המסירות שלו, הבארה שלו, האותנטיות שלו. כי אם יש משהו שעובר בחינוך, האותנטיות עוברת יותר מהכל. אם אבא אומר באותנטיות ברכת המזון והוא מודה להשם יכול להיות שהבן מתעצבן מזה וזה יותר מדי ארוך לו ודאי כבר אבא עוד פעם אתה גם אם הוא אומר את זה בגלוי בחוצפה או שהוא אומר את זה בבטן ושומר את זה או אפילו במעמקי הבטן והבטן לא יודעת לא משנה באיזה רובד אבל יש לו איזה קוצר רוח ואחרי זה הוא מגלה שבעצם זה התמיע בו קישור עצום לתודה להשם על האוכל שהוא אוכל. ויכול להיות שהוא לא יכול להגיד את זה בבריקת המזון או שכרגע הוא לא יכול להגיד את זה בבריקת המזון אבל בעצם הוא ינק את התודה להשם ואפילו אם הוא רוצה אז הוא לא יכול להיפטר מזה. מספרים שאחד נעשה חילוני אז א הוא הולך עם חברו שגם נעשה התרחק הולכים מסעדה לא כשרה אז אה הם אוכלים לו כשר הוא בא לקחת לפה אז הוא מברך אז החבר אומר לו אתה מברך ועוד הלוכ לא כשר סליחה ברוך שם קבד הלכותו לא תמבעה היא נוגעת במקומות שהם א יותר עמוקים מאשר החלק המודע ו טוב זה באמת משאיר הרבה עבודה להורים כי זה אומר שאתה לא צריך להגיד לילד שלך מה אתה מרגיש שאתה צריך להרגיש שהוא ירגיש כבר את זה לבד אבי מורי עליו השלום היה אומר לי אם אבא מחנך את הילד שלו להתפלל כשהילד יגלל הוא יחנך את הילד שלו להתפלל אם אבא מתפלל כשהילד שלא יזל הוא כנראה תפלל. הכרתי את זה עם וריאציה שמאיר לאחרים בתפילה. מי שמאיר לאחרים בתפילה על זה שמדברים אז הוא ירא בתפילה. אם הוא יתפלל אז גם הוא יתפלל. כן. טוב. [מוזיקה] אמ אז יש לי עוד שאלה שאולי היא שאולי נקודת המוצא שלה היא שגויה א אם אנחנו כבר בשבוג וזה האם בכלל צריכה להיות לי שאיפה להנחיל משהו לילדים שלי זאת אומרת האם יש לי השאלה הזאת יכולה משתי מקומות ממקום אחד שהוא כזה קצת חסר ביטחון ומי אמר שאני יודע את הדרך אולי צריך לבד לבחור את הדרך אבל גם ממקום שאומר אני מאוד בטוח בדרך אבל כבר ראיתי אנשים שהיו מאוד בטוחים בדרך והילדים שלהם הלכו בדרך אחרת לחלוטין אז אולי אולי לא ללחוץ אולי לא לשדר מה אני באמת את המקום שאני באמת נמצא ולתת לילד לחפש את דרכו לבד האם בכלל יש צריכה להיות להורה או נכון או מותר לגיטימי שתהיה להורה שאיפה שהילדים שלו ילכו בדרכו שאלה עדינה והיא באמת ממשק של כמה תחומים אני רוצה להתחיל מהמילה בחירה שהשתמשת היום מאוד מאוד מקדשים את הבחירה וגם מבחינה דתית מסבירים שבחירה זה על זה עומד עומדת כל התורה וזה נכון ולא נכון זה מאוד מטאה נכון שהקדוש ברוך הוא ברא אותנו באופן שלכל אחד יש בחירה אי אפשר לקחת את זה וחייבים להיות מפוקסים על העניין של הבחירה, כל אחד כלפי עצמו. והטענות של ידיעה מול בחירה, כלומר שאין לך בחירה, שאתה רצף של א תהליכים כימיים, זה ודאי מנוגד לכל התפיסה היהודית. יחד עם זאת, התורה לא אומרת לך, אני שם לפניך הכל, תבחר מה שנראה לך. אין דבר כזה בתורה, אין דבר כזה בספריה של התורה. חוץ מאולי כמה א כלי עת בדור האחרון, אבל לא היה דבר כזה. כלי מקלדת, סליחה, לא היה דבר כזה. הבחירה היא יש טוב ורע ואתה צריך לבחור בטוב. אם יש בחירה משמעותית זה במידות חסידות. מידת חסידות היא דבר שאדם יכול להגיד אני נותן לכאן או נותן לכאן. החתם סופר אומר מידת חסידות היא דבר שכל אחד צריך לפתח באופן אישי. ההלכה היא של כלל ישראל. למרות שיש מצבים אישיים שבהם אנחנו בשעת הדחק מכינים למישהו. או במקום צורך אפילו מחמירים אולי אבל ההלכה היא לכולם כאחד ויהיה עיקר והבחירה עניינה זה יש תורה שניתנה מן סיני מפי הגבורה היא האמת האלוקית היחידה הטהורה אין כמותה אין מבלדה ויש לך בחירה אם להידבק או לא ואנחנו לא אומרים לך אתה זה שקובע על ידי בחירתך מה טוב אלא אתה קובע על ידי בחירתך אם ללכת בדרך הטוב וזה בכלל לא אותו דבר הרעיון שאתה קובע מהטוב הוא רעיון בין מודרני לפוסטמודרני והפוסטמודרני מצוינים בזה כי הוא אומר מה שתקווה יהיה טוב לנרטיב של אותו רגע רק אצלך כי לכל אחד בכל רגע יש סולם ערכים שונה. ובעצם המילה סולם ערכים זה סיימן זה א שם מושעל מדורות שבהם היה סולם ערכים. אנחנו בעצם מתכוונים להגיד שאין דבר כזה בכלל. והרוח הזאת לא שבת והיא גם א בחלונותינו והיא צודקת לפעמים ונכנסת ואז יש לנו מושגים של עולמות ערכים שהם מעורבבים לפעמים יש דברים טובים שצריך ללמוד ממה שבא מבחוץ הגמרא שואלת שהנביא אומר מצד אחד שכ ככל הגויים אשר ספתכם עשיתם והוא בא בביקורת ובצד אחד שלא עשיתם הוא בביקורת והגמרא אומרת כמתנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהם עשיתם מהדבר הזה אנחנו שומעים שיש מתוקנים שיש ללמוד מהם אנחנו לא אומרים כל מה שבחוץ הוא טמא אבל אנחנו התורה היא בוחנת את כל מה שבחוץ והיא מכריעה מה יש לו מקום ומה לא והבחירה שלנו זה לבחור בדרך התורה וממילא כשאדם חי עם אמת פנימית אז איזה מתנה יותר גדולה הוא יכול לתת לילדים אשר את זה. כלומר, אם אדם נותן לילדיו כסף והבן לוקח המון כסף אבא עשיר נתן לו המון כסף לך תעשה ביזנס תתפתח תקי משהו תגדל והוא הולך ושותה לשוחרע ומתגלגל ומוציא את הכסף על משהו שפוגע בו אז האבא מתוזכל אני רציתי לתת לך מתנה ובמקום זה אושר שמור לבעליו לרעתו המתנה הכי קרה שהורה יכול לתת לילד שלו זה את האמת הפנימית שלו זה הדבר הכי קרה שיש לו את האמונה בהשם יתברך בתורתו הקדושה בכל תורה שבעל פה בכל השתלשלות התורה מסיני ועד ימינו אין דבר יותר יקר אין דבר יותר אמיתי אין דבר יותר שלם ואם אני נותן את זה לבן שלי ובמקום לייקר את זה זה נשבר בידו זה כאב לב עצום זה לא אומר שאני עכשיו אמור לחנוק אותו אבל זה ברור שזה כאב לב עצום וראוי להתפלל זה ולהתחנן את זה וכל עצה נכונה ואמיתית וזה לא כל כך פשוט מה נכון ואמיתי צריך לעשות ות בשביל שזה יהיה זה גם תלוי באבא תלוי באת וגם בהבנת התהליכים שבין הורים לילדים וכשהאבא רואה שהבן שבר את הכלי היקר שהוא נתן לו בוודאי שזה כואב לו יחד עם זאת 70 פנים לתורה ואם הבן הוא בפנים אחרות מאשר האבא אז האבא צריך להבין שאחד הפירושים של כי האדם עץ השדה זה שגם אם יש גפן שמולידה עוד גפנים לידה על ידי הברכה אבל בסוף צריך לנתק את הגפן האם ולתת לגפן הבת את היניקה שלה והאדם הוא עץ השדה גם אם הוא ינק מאבא גם אם יצחק כל כולו לא היניקה מוחלטת מאברהם אבינו. הרי כל אשר היו עובדי עבודה זרה. אין לו מישהו אחר לינוק ממנו אלא אברהם אבינו והוא בנו. אברהם הוליד את יצחק. יצחק בן אברהם. ובכל זאת אברהם הוא מידת החסד ויצחק הוא מידת הגבורה ואברהם נתן ליצחק לגדול עם האופי שלו. וזה לא דבר פשוט. 70 פנים לתורה. אחת השאלות התורניות הכי קשות ובמידה לא מבוטלת ציבורית היא השאלה הכי קשה, הכי מייסרת, זה מה בתוך ה-70 ומה מחוץ ל-70. זה שאלה תורנית הכי עמוקה. אני בעניין הזה מאוד מאוד קשוב לגדולי הדור בגלל שצריך דהיה כל כך עמוקה שרק לגדולי הדור יש דעה עמוקה כזאת. כל זמן שהבן הולך באחד מ-70 פנים לתורה אז אנחנו צריכים לראות את התורה עשירה למרות שגם בתוך ה-70 פנים יש שם מיטות כאלה שהפנים הם כל כך הדרך להיות דבוק בהשם כל כך אמת אלוקית שרויה בה אדם חי כל כך את הדברי אלוקים חיים של התורה שהוא קיבל מרבותיו שהוא לא הוא לא יכול שהבן שלו לא יגום מהין ההונגרי הזה. מרוב שהוא בוער אז הוא גם משתוקק להדליק. לפעמים הוא שורף נכון. שמעתי פעם בשם הרבי מביישני שהזכרנו אותו היושט מוישה ו האבא של שני הרביים של היום הוא אמר מה זה רבי אומר אחד רבי זה אחד שהיה לו גילוי משמיים שהדרך שהוא הולך זה דרך אמת באיזה דרך היה גילוי אבל היה לו גילוי משמיים שדרך שהוא הולך זהומה מה זה רבי גדול? זה אחד שיודע שגם לרבי השני היה גילוי כזה. אז המעבר מ-70 פנים, לפחות מחלקים לחלקים היה אחד שהאבא היה מבית הילל והבן נעשה בית שמאי. או הפוך. זה חוויה לא פשוטה. והמעבר מליטאות לחסידות לדוגמה בדורות האחרונים שקרתה הרבה והובילה למשברים מאוד מאוד קשים ואנחנו בדור שכבר משהו התרכך בוודאי במגזר הציוני דתי אבל לא לגמרי אני מניח שיש הרבה שהם פתוחים יותר ממני שמתפלים שחרדהלי כמוני אני אגיד דבר כזה. ובכל זאת אנחנו הרבה יותר רכבי לב ו יכולים להכיל גוונים. וזה חלק מתורת ארץ ישראל שהוא ראה 70 פנים באופן הרבה יותר בולט מקהילה שחיה רק בתוך עצמה וממילא ראתה רק את הפנים שלה. אם אני רוצה לחזור רגע אחד לשאלה היותר כללית, לא דווקא בשינוי מדרך החיים התורנית והדתית של ההורים, יש להורה ביקורת על הילד שלו. חושב שהוא עושה טעות, עושה טעות לעצמו, עושה טעות מול ההורים, מול אנשים אחרים. מה הדרך שבה אפשר להגיד את הביקורת הזאת? אם זה ביקורת נקודתית זה מן הסתם שאלות יותר קלות אבל אם זה ביקורת שהיא ביקורת או ניסיון אחוונה או ניסיון לחנך שנוגעת לדברים מהותיים שורשיים ביחס למה שההורה חושב שצריך לקרות לדרך החיים שלו ואיך שהוא רואה את הילד מתפתח זה זה דבר שאפשר בכלל א לעשות אותו איך אפשר לעשות אותו איך אפשר למסור את הדבר הזה כי באמת כמו שאתה אומר בדור שלנוח חלק מההתרכות הזאת זה גם התרכחות של א א תן לי את המרחב שלי, תן לי תן לי א א להתפתח באופן עצמאי, אל תכוון אותי יותר מדי. יכול להיות שבאמת צריך להרפות מזה. זה שאלה שאין לה תשובה אחת. לא יכולה להיות לה תשובה אחת. לא רק שאין לה תשובה אחת לשני אנשים, לאותו הורה. וילד יש תשובות שונות בהקשרים שונים ובזמנים שונים ולנסות למצוא פה איזה נוסחה קבוהה זה לא לא יכול לעבוד. אני חושב שאחד היסודות הגדולים זה קודם כל לעשות חשבון נפש למרות שהדור הזה צריך יותר מרחב מהדור הקודם ועדיין גם אני שהייתי נער לפני יותר מ-40 שנה לא יאומן שאני אומר את המילים האלה הייתי עצמאי לא קטן ודעתן וכשהורים שלי חשבו שאני טועה. אה, לא כל כך קיבלתי דבריהם. אני אומר את זה בשקט שלא ישמעו אבל זה לא פשוט וכשאני חושב מה אני יכול לסייע על הבן שלי אז אני חושב הרבה כשאני הייתי במקומו ויצאתי לדרך שההורים שלי חשבו שאני טועה איך הם יכלו לעזור לי אז וכל פעם כל קודם כל אני מגיע למסקנה שלא תמיד הם יכלו לעזור שלפעמים האחרונים בעולם שיכלו לעזור זה דווקא ההורים כלומר הייתי מוכן לשמוע דעות של הרבה מאוד אנשים בשלבים מסוימים א חריפים במיוחד אבל לא את ההורים אבל לא את ההורים למרות שהייתי בקשר טוב עם ההורים לאורך כל הדרך אבל הייתי גם דעתן וגם לוחם ואני הרבה עושה חשבון אז מה כן היה יכול לעזור לי בזמנים שאני כן יכולתי להיעזר ואני חושב שהעזרה צריכה קודם כל להיות שאני בא לעזור לך יותר מאשר לחנך אותך מגיל מסוים פעם לקחתי את הבן שלי שהיא היה קשה לו לקום בבוקר. אחד הדברים שהיה טוב בעניין הזה. אחרי זה הסתבר שהוא היה קם ותיקין והולך לישון ואנחנו בכלל ידענו אבל אני לא זוכר אם זה אותה תקופה או תקופה אחרת ו אני אספר שיחה אני לא מציע לאף אחד לעשות תק הדבק כי זה צריך את האבא הזה ואת הבן הזה אבל בכל זאת ללמוד משהו מהעניין הזה אמרתי לו לפני שאנחנו מדברים אני רוצה להקדים הקדמה מי עובד אצל מי? אני עובד אצלך או אתה עובד אצלי? הוא היה בהלם גם קצת נבהל ואני אמרתי לו, אני רוצה לזה תשובה מאוד ברורה. אני עובד אצלך, אתה לא עובד אצלי. היה בן 16 אולי. אמרתי לו, אתה לא שומר מצוות למעני לכבודי. זה לא מעניין אותי או שאתה עובד את השם יתברך או שלא אני לא הפקטור ואני עובד אצלך במובן הזה שהקדוש ברוך הוא מינה אותי לעזור לך להתפתח במה שאני יכול לעזור לך ולא בכל דבר אני יכול לעזור לך וכיוון שאני עובד אצלך אני צריך את ההנחיות שלך איפה אני עוזר לך? איפה אני מפריע לך? ואני שואל אותך כשאני מאיר אותך בבוקר אני עוזר לך או אני מפריע לך? הוא קצת היה בהלם. חושב חושב חושב אומר אבא אתה צודק זה כבר מפריע לי. אמרתי לו אני חייל ממושמע אין אצלנו סורבי פקודה כן המפקד והסגתי להעיר אותו וזה לא היה קשה לך אחר כך לי לא אני גדלתי ככה מה שהיה קשה לי זה אולי טעיתי אולי אם הייתי דוחף אז הייתי מועיל לו יותר אולי לא הועלתי לו מספיק ויום אחד שמעתי את הרב שטיינמן שאנשים מכירו אותו כ אה מנהיג העולם החרדי הליטאי לאיזה פרק זמן אבל רק אחרי אותו אני נחספתי ורבים אחרים לעומק המחנך שהוא היה פלאי ממש הוא היה במשך שנים ראש ישיבה לצעירים נכון נכון נכון לא ישיבה גדולה כאילו מה שאצלנו זה גיל של ישיבת יכונית הוא היה יותר מראש ישיבת פונב של צעירים הוא היה ראש ראשי הישיבות לצעירים הוא היה מנהיג מבחינת התייעצויות חינוכיות וכולי כן אני לא יודע בדיוק את אני לא לא בקי בזה עד הסוף רק מדומני שזה שם באזור ו הוא אה הוא נשאל על ידי אבא חרדי שהבן שלי לא רוצה להתפלל איתי בשבת בבוקר הוא לא רוצה להתפלל איתי אני הולך למניין יותר ארוך יותר זה הוא רוצה מניין קצר כזה ויותר מאוחר ו להכריח אותו או לא להכריח הוא הוא קפץ אומר אז תלך איתו לבניין שלו אז אז אומר לו אבל זה מאוחר וזה מהר אומר טוב יש לי עצה לך איתו לך למניין שלך לשכיס ואחרי זה תבוא למניין שלו וזה כבר א לא נורא וזמנים שמה אתה לא גבאי אתה לא אחר אותך תשאיר את זה ככה ו אומר לו ואמא ילד לא קם בכלל לתפילה להר אותו עוד פעם ועוד פעם ועוד עוד פעם הרב שתיים חושב חושב חושב שמעתי את זה בקולו בסוף אומר אולי פעם אחת אולי פעם אחת ואז משהו ונרגע מהסופק שהיה לי ואם זה נכון בעולם החרדי הליטאי אז בציונות הדתית זה נכון הלכה כמה וכמה זה מטאה אה במובן הזה שלכן אנשים חושבים שכל החינוך שלנו הוא בלי גולות ואני לא מסכים עם זה. אני רוצה להאיר פה הערה שבמהלך החיים שלי גם כמתחנך, גם כמחנך הופטתי לגלות. ההנחת היסוד של מה שאמרתי עד עכשיו היא בעצם אומרת שחינוך באהבה ובבה ובאותנטיות ובלי לחנוק ובלי לכפות הוא יצמיח לנו את הפירות הטובים והמתוקים ואם נחנוק אז שלא נתפלא שלוש נקודות החינוך הקיצוני של הרעיון הזה היה מה שמכונה סיקסטי בעיקר באנגליה ולא רק שגדלו שם אנשים אנרכיסטים הם גם גדלו חסרי ביטחון עצמי כן דיברנו על זה קצת בפרק על הגבולות אני חושב ואני רוצה עכשיו לקחת את זה לפרדוקס שבין חופש אהבה לאפשר, להצמיח, להיות א מצא מזין לבין אה עיבוד דרך, לבין פוסטמודרנה, לבין הכל אמת. גם בתוך השבים פנים של התורה יש מדרג ולא כולם הם אמת באותה מידה. יש גם הלכה אלו ואלו דברי אלוקים חיים והלכה כן בדיוק ולענייננו אחת התגלויות שגיליתי זה שהמגזרים היותר נוגשים סובלים פחות מנשירה למרות שזה היה אמור להיות ההפך שככל שמגזר הוא יותר פתוח הוא יותר מאיר פנים אז ממילא אנשים יותר אוהבים אותו ויותר ממשיכים אתדרכו. הסטטיסטיקות אומרות חד משמעית את ההפך. חד משמעית. אבל הסטטיסטיקות לא בודקות הזדהות. הם בודקות המשך. יכול להיות שההמשך הוא א המשך שנובע מלחץ חברתי או מכפייה מסוימת או מפשוט חוסר הכרות עם עולמות אחרים, אבל לא מתוך האהבה והזדהות. אתה צודק. הזדהות זה קשה מאוד לבדוק. איך בודקים הזדהות? זה לא שאלה פשוטה בכלל. המבט שלי זה שכשאני רואה חברות סגורות מאוד ואני מסתכל על התפילה, האם היא אותנטית? האם היא ממשיכה את רמת החיות של הדור של ההורים או שזה לא מעניין את הילדים? אני מצא שבהרבה מקומות סגורים זה אותנטי לא פחות ממקומות פתוחים עד כמה שאני יכול לראות. זה לא התופעה היחידה. כן. בעצם אפשר לקחת אולי אולי בעצם לפתח את זה להגיד שהדרך לבדוק את זה היא בכל התחומים של הרשות. זאת אומרת, אין שום חוק נראה לי שמחייב בחורים צעירים חסידיים להישאר בתש עד שעה 3: לפנות בוקר. יכולים ללכת גם ב-12 אבל זה יהיה בסדר גמור והם עדיין נמצאים שם. אתה רואה ילדים בני 14, 15 הם מתנענעים בהתלהבות 2 וחצי בלילה והם שם והם שם על מלא כאילו וכשאנחנו בחוכמתנו במגדל השן אומרים אבל אולי הם לא מזדהים זה רק לחץ חברתי כשאני מגיע למקומות כאלה זה מתפוגג לי קצת ואני אומר רגע רגע רגע איזה פטרנליזם לקחתי לעצמי שכל מי שלא התחנך בדיוק בדרך שלי אז הוא לא אה מזדהה באותה מידה כמו הפתיחות הנפלאה שלי ואני לא לא בטוח שזה נכון האם יש גם חלק הזה כן האם יש גם חלק שכשאתה נותן מרחב אז יש פירות מתוקים יוצא דופן שבלי מרחב הם גדלים אחרת כן פשוט עם מתוק מג כוון אחר ויכול להיות גם עם חריף אבל בסוף ירידה מהדרך היא כן שאלה מאוד גדולה כי כשנשארים בדרך גם אם אין הזדהות השנה יכול להיות בעוד שנה או עוד חמש או עוד 10 משהו יעבור בחיים ותהיה הזדהות ובדרך כלל זה מה שקורה. וכשיוצאים הדרך אז ההזדמנויות נסגרות. לא תמיד ויש הרבה שיוצאים וחוזרים ובכל זאת זה אחוזים א יותר נמוכים. ולכן אני חושב אחרי הרבה א התבוננות בכל התופעות האלה שהחברה האטמוספירה צריכה להיות עם גבולות ועם דרך ועם בהירות וחדות והיחס הבן אישי צריך להיות מלא אהבה אולי ניתן דוגמה שמעתי פעם ממלמד א מוצלח מאוד מאוד מוכשר מאוד. אומר, אחת הטעויות הגדולות שעושים מלמדים או מחנכים בתחילת דרכם זה שהם חושבים שהדבר הכי חשוב להביא זה אהבה. ואחרי שהם הביאו את זה, אי אפשר להציב גבולות. הוא אומר, זה טעות. אם אתה אוהב את הילדים קודם כל תציב גבולות ואז הם יוכלו לקבל את אהבה בקלות. יותר קל או כמעט בלתי אפשרי אחרת לקבל אהבה אחרי גבולות ובלתי אפשרי לקבל גבולות אחרי אהבה. אז אם באמת פתחנו את זה אז מה מה באמת האתגרים המרכזיים או הסיבות המרכזיות לדעתך שגורמות לציבור דתי ל נגיד בעיקר בני נוער אה לשנות את דרכם א לצאת א להפסיק לשמור תראה ומצוות ב ברמה כזאת או אחרת אפשר להגיד כן מה שקוראים היום הרצף אבל באופן כללי כאילו להפחיט את מידת הקישור שלהם לעולם הדתי. אחרי הרבה התבוננות בשאלות האלה, אני עוסק בזה הרבה וגם חוטף על זה הרבה. הרבה רבנים, חברים ואחרים כועסים לא מעט על מה שאני אומר וזה בסדר. א אני ממשיך להגיד וממשיכים לכעוס הכל זורם בדרך הנכונה אבל אני סבור שיש אה שני צמדי מילים שהם מיוצרים את המיתר בין הכתבים. ככל שיש במקום יותר יניקת קודש, כלומר שיניקת קדושה אפשר לקרוא זה נקראת יראת שמיים, היא נקראת דבקות אלוקית, היא נקראת אהבת תורה, היא נקראת אהבת א השם. יש הרבה מילים. לצורך העניין, לכל המשפחה הזאת נקרא יניקת קודש, כשהליבה של החיים ובוודאי של החיים היהודיים לכל הפחות היא ניקת קודש, אז זה דבר שיש לו הרבה יותר סיכוי להתקיים. וכשי כשבמקום יניקת קודש הצד השני בעיניי אני אומר את זה הרבה אחרי התבוננות בשטח ואפשר להגדיר את זה כמובן ב1000 צורות אחרות אבל אני חושב שזה תרומה א נעה לדיון זה שהצד השני זה חשיבה ביקורטית גילוי נעות את הטענה הזאת אני אומר מכשרון החשיבה הביקורתית שלי ולא מניקת הקודש כי לא ינקתי את זה מאף אחד. אבל אני לא חושב שצריך לבטל את החשיבה הביקורתית. אני חושב שהחשיבה הביקורתית שלנו זקוקה לחשיבה בקורתית. מתי נכון להשתמש בה? מול יניקת קודש. והחשיבה הביקורתית שלי על מה שאני רואה מסביבי ואנשים כועסים עליי כי אני ביקורתי בעניין הזה. זה ש היניקת קודש היא לא במרכז הפוקוס שלנו. זאת אומרת, אם אני אני כמעט שמעתי שאתה מצייר את זה כסוג של מוזניים, זאת אומרת שככל שבן אדם הוא יותר אחוז בחשיבה הביקורתית, ככה ניקת הקודש שלו תצטמצם. כי אולי הוא חשדן כלפי המקום הזה, אולי הוא לא כל כך מאמין ל לרגשות שמתעוררים אצלו וכולי או בודק אותם אם הם נכונים לא נכונים וככל שבן אדם מפחיט את החשיבה הביקורתית ככה הוא יותר יכול לינוק את הקודש אז על פניו הם ממש זותרים אחד לשני הם נגטיבים אחד לשני זאת אומרת אולי באמת ה החזון החינוכי הכי א חזק טוב מבחינה דתית זה נגיד לתלמידים אור לנסות להטמיע חוסר יותר בחשיבה ביקורתית. אני מקווה שעד עכשיו לא נשמעתי ככה. כן. אתה אתה צר של משהו אחר כי חשיבה בקטית נראה שיש לך. לכן אני אומר זה לא אני חושב שהגדולים שגדלו ליד רבותיהם היו בעלי חשובה בקרצית. זה לא או למרות שאי אפשר להימלט מזה שזה לפעמים יהיה או או וצריך גם לשלם מחירים אבל זה לא או באמת זה לא אור האמת היא שצריך לדעת באיזה מקום יניקת קודש ובאיזה מקום חשיבה בקורתית ואם אין חשיבה בקורתית במקום שצריך להיות אז הניקת קודש יוצרת דכלילים א ננסיים או עיבוטים של בקצה של כת נכון זה היא נקראתומה כן אבל זה מתחיל מרצונות צחיוים כן כן והעיקר הוא כאילו מה הליבה שממנה אני חי ומה נוסף על ו צריך להתוף הרבה חשיבה ביקורתית לניקת קודש ושמעתי מרבותיי מה ההבדל בין תלמיד מובהק לתלמיד שותה תלמיד מובהק זה אחד שכמעט לא חולק על רבו ותלמיד שוטה זה אחד שאף פעם לא חולק על רבו אז אין בו דעת משלו הוא מנסה ללכת עכשיו אחד שאין בו דעת משלו הוא לא חולק על רבו ויכול להגיד את כל השטויות שבעולם בשם רבו שהוא אומר אוי וואי לאן לקחת את דבריי ואני חושב שיש פה את היחס הפנימי הוא הדין הוא לא מסמנים אותו עם א עם [מוזיקה] א סכנים חיצוניים אלא עם רגישות ועדינות ו אבל יש אנחנו תלמידי משה רבנו אנחנו ממשיכי התורה מסיני אנחנו כשובים לכל השם אנחנו רוצים לעשות רצונו אנחנו חפצים בכל ליבנו ללכת בדרכו ואנחנו מבינים שהוא נתן לנו כלים עשירים ללכת בדרך הזאת ולכן העניקת קודש היא סיבה להיות בעל חשיבה בקורתית כי רבותינו לימדו אותנו להיות עם חשיבה בקורתית אז כשאתה יונה קודש אתה יונה גם את החשיבה הביקורתית ביחד עם זאת אתה יונה ב במובל לכל הפחות לפעמים גם במודע את ההתבוננות מתי החשיבה בקורתית היא הכלי הנכון לפתח את יניקת הקודש להתאים אותה ומתי היא פוגעת בעניקת הקודש כי היא נעשית באופן שרוצה לבוא ולרשת השפחה רוצה לרשת זה גבירה אז אולי אפשר בעצם להגיד ש שה החשיבה ביקורתית כשהיא הופכת מכלי לערך עצמאי ואפילו כערך גובר אז אז היא בעצם מאבדת את הערך שלה והיא הופכת להיות מזיקה נכון ווזה זה עדין מאוד זה עדין מאוד ובכל זאת נראה לי שזה שמה גנוז העיקר פעם קראנו לזה שמה שאנחנו מחפשים זה אש קודש ברוחב דעת מזמני זה היה לאט ללא לחץ זה זה משיעורים אחרים היו זמנים כאלה זה לא אותו הקשר לאט אין לו לחץ איך ה המחנך פונה למתחנך יש קדוש ברוך הוא עובדת זהך הם איך האדם מפתח את ה את הדמות שלו? לאן אני צריך ללכת? אנחנו צריכים ללכת לאש קודש שהיא מוכרחה להידלק מהמדורות הגדולות עד האש שירדה להר סיני ולהוסיף את רוחב הדת שכל רבותינו כל ארוח הדורות היו מלאים ברוחב דעת גם ה הרבנים הכי מגדירים הכי חוסמים הם עשו חסימה בגלל שברחב דעתם הם הבינו שהדור שלהם והקהל שלהם צריך רוחב צריך חסימה ולא רוחב דעת זה גם רוחב דעת לשנות מרבותיהם שנתנו יותר מקום והם אומרים לא בדור הזה צריך לחסום זה רוחב דעת עצום נכון שהם אמרו לתלמידהם אתם לא אבל אנחנו יכולים קצת להתבונן ברוחב הדעת שהנחילו לנו רבותינו להגיד זה בעצמו דעת טוב אם אני אגע קצת באקטואליה לאן אתה חושב שזה הולך זאת אומרת אתה חושב שה המשקלים האלה בתוך הציבור בצל בני הנוער במצב שקורה בשטח הוא הוא הולך יותר לכיוון של א התרחבו את התופעה של התרחקות משמירת תורה מצוות או לכיוון השני גם ההרגשה שלי וגם הסטטיסטיקות ולא בכל דבר ההרגשה שלי והסטטיסטיקות הולכים ביחד אני שם את זה על השולחן אבל כאן שניהם אומרים אותו דבר הנשירה קטנה לא תמיד אני מגלה את הסוד הזה כי לפעמים אני חושב שצריך לזעוק על הנשירה שהיא עצומה היא גדולה יש אחרים שמצליחים להגיע להרבה הרבה הרבה פחות נשירה מאיתנו ועל כל אחד שהולך זה כאב עצום וכל אחד שהולך זה כאב עצום נכון ולכן לא תמיד אני מזכיר את החלק הזה אבל הנשירה קטנה והיא ניקת הקודש בעיניי גדלה מה שמוכיח את הנקודה הקודמת שבגלל שהיאניקת הקודש תופסת מרחב יותר משמעותי אז אז יותר פחות נשירה מוצאים את דרכם בפנים טוב, מעניין מאוד. אולי א נעשה פרק בנפרד על השיעורים, הסטטיסטיקות והמחלוקות וכולי. זה נראה לי יכול להיות משהו מעניין. בשמחה. אבל אה תודה רבה לרב יהושע. תודה רבה יהודה. לפודקאסטים, שיעורים ומגוון תכנים של הישיבה יכנסו לאתר הישיבה וחפשו ישיבת רמתגן בפלטפורמות החברתיות השונות. נתראה בפרק הבא. [מוזיקה] لا