"חטאתי נגדי תמיד" - צדקת הצדיק - הרב יהושע שפירא

שצ אה לא רק אני אתייחס לשאלה שאלתה אתמול אני בדרך כלל א מסכים ומעודד ש נשמור על רצף ולא נגלוש יותר מדי כי אני מודע לסכנה שלי שאני נותן לגלוש כשיהיה קשב ריכוז אסוציאציות מרובות ו בגלל הזכנה הזאת זה טוב שמחזירים אותי לטלם אבל לפעמים הגישות הרבה יותר חשובות מה לפעמים הטיסה יותר חשובה מהשדה תרופה וסוגי גיה שתה אתמול בעיניי עומק עומק עומק הצרופה של הדור הזה כי הבעיה של הדור אחרי 2000 שנות גלות ואם נתרגם את זה לסוגיה כמו שאנחנו מציבים אותה זה אחרי 2000 שנות עונש ה מצב של עונש פוסק, אבל המצב של עונש הוא לא קשור רק למה קורה טכנית בחוץ, אלא הרבה יותר עמוק למה קורה בתודעה בפנים. אם האבא העניש את הילד שלו בתוך אהבה ודאגה ואחרי שלוש דקות הוא מגיש אותו ש יהיה בחדר אחרי שלוש דקות הוציא אותו מהחדר אבל הילד ממשיך להסתובב כל היום ואולי כל השבוע ואולי כל החודש ולפעמים זה אפילו כל החיים זה שאבא הכניס אותי לחדר אז בתודעה הוא לא רק עדיין בחדר אלא הוא עדיין במצב של אוינות מול האבא או יותר נכון במצב שהוא חש שהאבא אויין אותו למרות שהוא כבר מזמן לו בחדר ולא רק זה לעתים האבא כבר נתן לו המון מתנות והמון שבוחים והמון פרגונים והמון עצות איך לא ליפול עוד פעם למקום שבו הוא עלול להגיע לחדר וכל זה לא משנה לו מאומה יש מנגנון שנתפס לא ניכנס עכשיו שאלה מדוע אבל הוא נתפס על ה תחושה שהיה לה מקום מסוים מוגבל בשעתה, מקום חיצוני, מאוד מאוד חיצוני, מקום מוגבל בזמן שהאבא אוין אותי. בעצם האבא היה אוי את ההתנהגות הלא רצויה וניסה לצייע, להציב גבולות. אבל התחושה שאבא יונתי מסיבות עמוקות בתוך הנפש עלולה להתפס כמרכז וכל השער כעניינים תפילים וזה הופך להיות המשקפיים שדרכם רואים הכל זה תלוי בהרבה מאוד גורמים סוג הפגיעה סוג האדם סוג בה ה משקל שהיה בזה וכשהוא יוצא מהעונש אז צריך לעשות שתי מלאכות האחת זה שהוא יפסיק להיות בחדר כלום והשנייה ויותר עמוקה ומורכבת זה שהוא יפסיק לראות במשקפיים של החדר של המתח של הניגוד ואולי אפילו אפשר היה לומר של השנאה כמו שהכתוב אומר בשנעת השם אותנו ככה ריגנו בעוליהם המרגלים שזה הקדוש ברוך הוא שונא אותנו לכן הוא מביא אותנו לארץ ישראל וכשיש בדור בני תורה שיושבים והוגים ב שחרור מהתפיסה שהקדוש ברוך הוא מעניש התפיסה הזאת קשורה מאוד מאוד לגיהנום של אחרי העולם הזה כמו שהרב אומר שגיהנום הופיע רק באזור חורבן בית שני עד אז אז היה עולם הבא במהלך בית שני בעצם א מי שבעיקר א אה פיתח את התפיסה של עולם הבא זה התחלה זה בתנאים ורואים שאנג אנטיגונוס איש סוך מי שמלאך בישראל הכי הרבה שנים בהיסטוריה של עם ישראל יותר מביבי אנטגנוס סוכו מלאך בישראל למעלה מ-80 שנה היה המנהיג היחיד ומה-80 שנה האלה אין לנו כמעט שום דבר חוץ מהמשפט אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנתקל פרס אלא הבוק העבדים משמשים את הרב שלה על מנת קבל פרס ואם מורה שמיים לכ זה מה שנשאר לנו כמעט הדבר היחיד מ-80 שנות הנהגה של טנגונסו זה מה שנולד לדור שחרי זה לא בדורו כשהוא היה לא היו צדוק אם בביתוס היה צדוק וביטוס כתלמידים נאמנים רק בדור הבא זה צמח ו בעצם הוא נלחם עם איזה תפיסה שצה בימיו ששם ראשיתה שאני עובד על מנת לקבל פרס. איזה פרס? בפשט זה התפיסה של עולם הבא שהתחילה לצמוח והוא התנגד לה. הוא אמר לא ככה. לא זה הפרמטר. אבל אחרי זה בחז"ל אנחנו רואים שזה כן הפך להסברה מאוד מבוססת לכאורה יש פה ירידת הדורות זה לא דבר שלמה של מה בכך שההתחלה של היציאה לזה לעולם באה על ידי התנגדות רבותינו ואחר כך זה קיבל מקום אפשר שנשים שאתם מתגש עלו בתורה חר בעולם הזה אפשר אני רק לא בטוח שזה לא עוד יותר גרוע מבחינת הדיון שלנו המצב בזמנו של הנטיגונסכו היה חמור מאוד כאילו לא היה כל כך שכר בעולם הזה אלא אם כן נתית ליונים אנטיגונסיס סוכו זה התחלת ההתייונות אנחנו כבר 30 יום קודם החג השם שלו אנטיגונס הוא כבר מעיד הוא הגדול ישראל 80 שנה והשם שלו הוא שם לא עברי ואחר כך התפתחה תרבות יוונית שהלכה ותפסה יותר ויותר יותר מקום. כי הצלחה בעולם הזה היה אצל מי? לא אצלו. היה תקופה אפילה חור שחור בהיסטוריה. עד היום יש מחלוקת אם זה היה 200 שנה או 400 שנה. אין בהיסטוריה עוד דבר כזה. לא יודעים מה היה שם בכלל. זה חוב שחור. אין תורה משם. אין מידע משם, אבל ברור שאחר כך שמכה ההתיונות ויצרה פה מלחמת אחים, לא רק מלחמה מול היוונים, הם מלחמה בתוכם. הרי כל חנוכה התחיל מהריגת יהודי את יהודי במלחמת אחים, רק אנחנו מאוד גאים במלחמת אחים. צריך זהירות גדולה גדולה מלאהוב את הדבר הזה. אבל שם אנחנו כל שמאלני שמדליק נרות חנוכה בלי מודע הוא בעד מלחמת אחים של אלה שהם שואפי מקדש נגד אלה ששואפי תרבות יוון. מוזר אבל זה המצב. עכשיו באמת צריך מאוד מאוד זהירות מלעשות העתק הדבק כי העתק הדבק הוא לא נכון כי שם זה כלל הזדהות לאומית עם זר והיום זה לא שייך בכלל וזה נקודה קריטית אבל בואו נחזור לענייננו אז אחרי 2000 שנות גלות כשהמשקפיים שלנו הם משקפיים של עונש זה לא משקפיים בגלל ששלוש דקות היינו בחדר אלא בגלל בגלל שאנחנו עכשיו עומדים בסיום של העונש הכי גדול בהיסטוריה של אחרי חטא אדם הראשון. חטא אדם הראשון ודאי הביא את העונש הכי ארוך וזה כל ההיסטוריה. אבל אם נדבר בתוך המסגרת הזאת של חטא אדם הראשון אז העונש הכי גדול בהיסטוריה זה 2000 שנות גלות של האומה הישראלית. וכשאתה מסיים את העונש הכי גדול, אתה צריך לבחון את זה שהטמעו בך המון תפיסות של עונש שקשה מאוד להשתחרר מהם. והתפיסות האלה נוגעות גם למערכת היחסים. מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו? האם הוא אוהב אותנו כשהוא נותן לנו תורה ומצוות? וזאת שאלה שהיום מרחפת מאוד באוויר וחלק מה דתלפים דתי לפעמים וגם דתלשים וגם חילוניות וגם התבוללות נוגעת לשאלה האם באמת הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו או לא אוהב אותנו כשהוא נותן לנו תורה ומצוות והתחושה שאם הוא נותן לי כאלה תורה ומצוות הוא לא אוהב אותי מיד מובילה אז אם ככה אני לא רוצה. למה? כי הנפשות כבר שייכות ל פוסט עונש ויש להם משהו שזה אני לא שייך לעונש. אתה רוצה להניש אותי אם אני לא שומע את הרע מצוות חפש לך קליינטים אחרים אני לא מוכן לשתף פעולה ולכן אני מאוד אוהב לשמור תורה ומצוות אבל רק מה שמרגיש לי אהבה זה הדתלפי דתי לפעמים וזה אוכל אותנו בכל פה אם כי אנחנו צריכים למצוא דרכים איך להימנע מהרעל הגדול הזה, אבל אנחנו גם יודעים להבין שיש לו אמירה פנימית סמויה מאוד חשובה. וכשיושבים ולומדים תורה ועוסקים בשחרור מהתפיסה של העונש ואיזה הבנת עומק שמצדדים וצידי צדדים הולכת ולומדת איך הכל הכל הכל הוא לטובה וכל העונש הוא רק מאהבה גמורה גם בעולם הזה וגם בעולם הבא ו מקלפים את השכבות של התשתית התפיסתית של עונש, עוד שכבה ועוד שכבה ועוד שכבה. זה התרופה הכי חשובה בדור הזה. ולכן אם בתוך הלימוד מגיעים לשם אז הלוואי שנשרה שם כמה שיותר זמן, ימים, שנים, עשרות שנים. זה ה כל הדור מתרפא כשיש מי שעוסקים בתורה ומשתחררים ולומדים מאורה של תורה להשתחרר מהתפיסה שהעונש והירת התע הם התורה וטולומיד הם ה מערכת יחסים וטולומידים כמובן שאנחנו לא מדברים על שחרור חלילה בצורה הדתלפית שמה זה השחרור לזרוק חלק מהתורה, לזרוק את הילד עם האמבטיה לא חלילה זה ירידה מטה מטה אחרי מישורני אבל היכולת מתוך דבקות גמורה בכל דברי תורה עד טומם להתרומם מתוך הירת התהירעילה שבזה ולאהבה שבזה זה זה התקופה כל הדור מצפה לה כל הנשמות ושם הם מבקשות להגיע אז אם מגיעים לזה הכל מתחל זה לא סתם גישה אסוצציבית זה פשוט הגענו לליבה של הליבה של הליבה כאן דברי מחילה מרב שמואל חי וחי אמנם קפה אבל לפחות בכוס בירה ברוך אתה אדוני מלך עולם שהכל פשוט בפועל אפילו כשהוא חושב על קפה לא יכול להשתחרר מהשקפיים של בירה טוב אז מה שדיברנו אתמול זה שהארי הקדוש כשהוא מלמד ש כשאדם עולה ממדרגה למדרגה בגן עדן אז מוסיפים לדקדק עליו בחטאו ולהענישו על כל חטא קטן זה בשורה נפלאה ואפשר אולי לומר שמה שמרומם את האדם בגן עדן מדרגה לדרגה זה שכיוון שהוא הגיע לדרגה חדשה הוא היה נשאר בה כי הנה הוא זכה להגיע למדרגה למה צריך ללכת הלאה מה גורם לו לעלות לדרגה הבאה חשבון פשוט זה שמדקדקים עליו על כל חטא קטן שזה זה המונע ממנו לעלות דרגה הבאה שיש לו עדיין את החטא הקטן הזה. אז עכשיו שמדקדקים עליו בכל חט כתב זה מביא אותו לדרגה הבאה של גן עדן על כל הטוב שבו יוצא שמה שמעמיק את הטוב זה דווקא הדקדוק על החטא כי הטוב מצד עצמו הוא סטטי אם טוב לי אני לא שואף למקום אחר בלחץ אדיר טוב אז למה אני צריך לשוף למקום אחר? מה גורם לי את הלחץ שאני רוצה מקום אחר? שלא טוב לי פה. אז מה גורם את העלייה מדרגה לדרגה מגן עדן התחתון לגן עדן העליון? מה גורם את העלייה? איזה לחץ? מה מלחיץ בגן עדן התחתון? מה שמלחיץ זה שעדיין יש דקות שלא מתרפה וכשמרפים אותה אז אני מרגיש שזה לא המקום שלי אני חייב גן עדן העליון יוצא שדווקא דקדוק כחוט השערה זה השרייכות לגן עדן העליון ולמה כמו שאמרנו אתמול מפני שאמא שחיקתה 10 שנים לילד וגם הייתה צריכה לשלם מחיר של נתינת היד באש בשביל לזכות לילד. הקשייכות שלה היא להן ארוך מאמא שהתחתנה וילדה. זה בכלל לא דומה. ומה עושה החטא? החטא הוא עם הכאב שלו גורם לי את התחושה עד כמה השייכות הזאת היא עומק עומק החיים שלי ואין בלתה וזה בדיוק ההבדל בין גן עדן התחתון לגן עדן העליון שבגן עדן התחתון יש גם אור אלוקי נפלא אבל עדיין יש לי איזה איזה מסכות, איזה מעצורים שאני לא יכול לקבל את זה לגמרי. ומה המעצורים? אני לא מרגיש את כל עומק השייכות, שזה אני, שזה לא משהו מחוץ לי, זה לא משהו זר. כל אמר דעת אלוקים וכל מה שאנחנו לומדים עכשיו באורות התחיה א' זה כל מאבק עצום של הרב זצן. שהדמות האלוקית לא תהיה משהו זר, אלא אני בעצמי, הנשמה שמחיה אותי, שמוסיפה אור חיים והפרחה, כמו שהרב מתבטא שם. וה תחושה הזאת, שזה אני והשייכות, באים כמו שהסברנו אתמול, על ידי הבחירה הטובה. לעומת היא הבחירה הטובה, שזה אני שייך לזה, זה ילד שלי ולא ילד מאומץ ועוד יותר על ידי הציפיה והכאב, כי הציפיה והכאב מחדדים עד כמה זה הזהות שלי, זה מי שאני אם בכל יש כאב עד שהוא מתפל ברגע שהוא מתפסיקים להתפ בדרך כל הזמן בדרך. כן. עכשיו אם אתה תבקש להישאר מתי מספיקים להתענג? אם כל פעם מגיעים ואז עוסקים בדקדק איחוט השרה ואז באים למדרגה הבאה ועוד אז מתי מספיקים להתענג? אתה יוצא מנקודת הנחה ששם הכאב לבד והעונג לבד. זה רק לצורך הדמים שלנו כדי שאנחנו נופכים טוב בשניהם. שמה שניהם זה דבר אחד לגמרי. יש את התענוג של גן עדן, יש את ממד העומק שלו, שזה הכאב על העונש, שהוא דבר אחד עם העונג, כי הוא ממד העומק שלו. כמו השמחה של אמא שחיקתה יותר והכניסה את היד לאש ונולד לילד. שכל הכאב שהיא עברה זה ממד העומק של ה עומק הקשר שלה עם האלה. ו הצמד הזה הוא מענג לכל אורך הדרך ודוחף על זה ה כמו שודע יש הסברים עליונים על דבר עליונים אבל בשפה פשוטה נפשות כמו שלנו זה ההסבר הנכון בשעת שמחה בשעת או שזה אה שמה או פה? שם. האמא שהיא אחרי כל הכאב הזה יש את הסמפה של הלדה אז זה נפרד. לא זה דבר אחד תחשוב על אחרי הלידה גם הכניסה כבר את היד לאש ועכשיו היא אחרי השמחה אז אז כל המאמצים האדירים והכאבים שהיא עברה עד הם נמצאים עכשיו כמימד עומק נמצא במימד עומק אבל זה לא עברת פעם א חוג ציור אז אני עכשיו עכשיו יעביר אותך חוק ציור ב מה גורם לציור של תפוח לעבור מ תחושה דו ממדית לתחושה תלת ממדית אורצ אור וצל האם כשאתה שם צל על הרקע של התפוח ואתה אחר כך מסתכל אתה רואה תפוח בנפרד בצל בנפרד לא מי שמצליח לראות תפוח ונפרד וצל מנפרד מאבד את מה? את התלת ממד. רק שאתה רואה את שניהם ביחד יש פה תלת ממד. רק שמימד העומק הוא נלווה לטוב הגלוי אז באמת יש פה טוב עמוק. זה זה כאן זה כאן זמנים ושעות. זה פה שמה הזמנים ושעות זה רק משל זה לא הנמשל נקודה זה הרב אמר שמה שורד בורא למדרגה זה החיסרון זה הכאב ולמה לא נאמר שהתענוג עליהם הדבר א אנחנו גם יש לנו תענות בחפת הרב אמר יצור לך את הסטטי אבל זה לא לא תמיד את זה ככה תמיד את זה ככה טוב לך הרבה פעמים שאדם מאושר הוא זכה בוטו אז הוא מוכן לעשות הרבה בדרך טוב לך אתה משפיע א' כאן אנחנו מדברים על מקבל ולא משפיע בעולם הזה אתה משפיע בעולם הבא אתה מקבל אתה כבר לא יכול להשפיע על שום דבר שם גם שאתה מקבל אתה בינתיים טוב בחברים פחות רגע רגע טעין במה שאמרתי אבל עם כל החשיבות של זה הדבר התשובה היותר פשוטה זה שאדם זכה בלטו אז פתאום הוא מרגיש כמה לעני חסר כי כשהוא היה צריך לדאוג לפרנסתו לסיים את החודש לא היה לו פניות להרגשת הצער של מי שלידו עכשיו שלגמור את החודש לא מוטל עליו אז הוא פנוי להרגיש צער אבל האם היה פה צער כן הוא נתן את הכסף למקום הצר אז מה דחף אותו לתת כסף בטוח בטוח שבן אדם מתענג לא אין לו את תחושת לא תמיד יש לך תחושת חיסרון שאז אתה משפיע אתה משפיע מתוך תחושה של תענות לא נכון שאתה משפיע לים שחסר או אתה מדוש ברוך הוא בורת העולם תמיד אנחנו אומרים מה הבעיהם זה שהיה לו חיסרון היה לו חיסרון למלה זה חסף אבל אם אתה מסביר את זה ש לא היה לו חיסרון הטבע הטוב להתיב זה לא מצד חיסרון מצד א שהטוב הוא גם כן בנו של הרבה ותגם בשמורה עצמית של הטוב להרות עצמו בלי טבע הטוב לטיב זה שאלה לה א סוגיה עמוקה מאוד דיברנו ממנה כמה פעמים יוצרת קופשיות גדולות כשאתה אומר טבע טוב לעתיב אז יש מקום לעיין למה למה הטוב רוצה להתיב למה זה טבעו ואולי אם נחדד יותר את השאלה נשאל בשביל מי זה טבע או של הטוב להתיב בשביל המטבים או בשביל המתים וממה נפשך אי אפשר לקבל את התשובה אם תאמר שזה בשביל המטבים וכי איך אפשר לומר על טבע הטוב לעצים כלפי מעלה שזה בשביל המוטבים כשעדיין אין מותבים הם עוד לא נבראו אז מה שיך להגיד טבע טוב לעתים כשאין מי שיקבל את ההטבה ואתה רוצה להגיד שטבע טוב לעתים הוא הסיבה לבריאתם של ה של מקבלי מהטבה איך זה יכול להיות סיבה לברייתם אם זה בשבילם ואם זה בשבילו אז ממילא אמרת חיסרון מה שאי אפשר להגיד מהמה שבר לא לא אני צריך לצאת אני את השאלה על החיסרון אני אמרתי אמרתי שמה נפשכה אמרתי את שני הצדיקים אז באמת טבע טוב להתיב כשמעמיקים בו מוכרחים לגלות בו עוד רבדים שאינם במשמעות הפשטנית של המשפט ומוכחים לומר שטבע התבידת נוגע למקום שהוא למעלה מהחילוק בין בורא לנבראים ורק שם נכון לומר טבע טוב לעתים וממילא מצד אחד זה לא חיסרון מצד שני אה כן יש מוצבים שנבראים על ידי זה כי שורשם כבר היה ומתוך המקום הזה ששורשם כבר היה ויש חיסרון שזה רק שורשם ולא גילויים בפועל ולכן אבל החיסרון לא מוטל עליו אלא בנו אבל חיסרון יש גם את לבית ואם ג נגיד את זה בשפתו של רבי יזריאל בעלי התוספות שאומר שמייראת העולם זה מפני שכשם שיש לו כוח בבלי גבול יש לו כוח בגבול יוצא שבריאת העולם משלימה כביכול את החיסרון שתחשוב שיש לו כוח רק בבלי גבול ואין לו כוח בגבול את החיסרון הזה היא משני שהיא לא משלימה את זה בזמן כי מצד הנצח העולם נברא מאז ומעולם ולכן מעולם לא היה חיסרון רק מצד הזמן העולם נברא בזמן אז שוב מתקן את האבאמינחס וחלילה של חיסרון כלפי מעלה ומצד שני אתה אומר שכן יש צורך בבריאת העולם שאם לא חן אז הקדוש ברוך הוא ברא דבר חסר משמעות חליל טוב, נחזור לענייננו. אלא בגלל שכשמגיעים לגן עדן אז נהנים לפני שעוברים למדרגה הבאה. אתה אומר שבדבריי יש חיסרון ולכן צריך להתקדם הלאה. טוב, הוא אשר אמרתי. טוב אז כאין עולם הבא שלימד הארי הקדוש אומר רב צדוק זה נכון גם פה בעולם הזה לחזור לתחילת המאמר בכל מדרגה שהוא עולה יש לו לחזור ולשוב על חטא שכבר חזר עליהם בתשובה נוגע למחלוקת האם מתוודעים ביום הכיפורים על חטאים שכבר התוודו ביום הכיפורים הקודם וא אנחנו פוסקים שמתוודים שמותר להתוודות ביום הכיפורים הזה על מה שהתודדת ביום הכיפורים שעבר. למה? כי השאלה באיזה אופן אתה עושה את זה. בעניינים כאלה נוח לנו לומר מר אמר חדה ומר אמר חדה ולא פליגה. כמו מה שאסור ככלב שב על קיאו זה לנהוג כמו אותו ילד ששלוש דקות היה בחדר ואחרי זה 30 שנה לא יוצא ממנו בדעתו. הוא כל הזמן חש את האוינות ומסתכל במשקפיים של העונש. זה ככלב שב על קיאו שאסור להתוודות ביום הכיפורים הזה על עבירות שכבר התוודדתי ביום הכיפורים שעבר. כי אני לוקח איתי את העבירות ועושה מהם הבן לוויה הקבוע של חיי וזה לא טוב. נתת אמת, חזרת בתשובה נמחה לך זהו. אז מתי כן צריך להתוודות שוב? כשאתה מתבונן על זה יותר בדקות ובדרגת עומת יותר גבוה עומק יותר גבוהה וממילה על ידי זה אתה מתרומם על החטא מהחטא החטא הוא זה שמביא אותך מהמדרגה שאתה נמצא בה למדרגה יותר עליונה כמו המעבר בעולם העליון מגן עד התחתון מגן עדן אליו ובאופן הזה מותר להתוודות ביום הכיפורים ובאופן הראשון אסור ורבי יוסי אומר רבי יוסי נכון המנדה אמר שאסור להתוודות ביום כיפור עם זה על מה שמפני שהוא חושש שההידבקות בחלק הזה היא תהיה המרכזית ומנדה אמר שמותר הוא מרדפה שה ה חזרה בתשובה בדקות יותר היא באמת תהיה דבר מרכזי ולכן באמת דווקא על ידי זה שיש מי שעוסר להתוודות ביום הכיפור עם זה על מה שחתנו ביום כיפורים שב על ידי זה אנחנו באמת יכולים להתוודות ביום כיפורים זה על מה שכבר התוודנו ביום כיפורים שבת כיוון שהוא עוסר אז הוא מחדד את הסכנה ומרפא אותנו מה מחלה שליפול למשקפיים של העונש ועל ידי זה אנחנו יכולים באמת להתווד דות להתעצם ולהזדהות עם החלק שדווקא אנחנו מדקדקים כחות השרה ומטעלים על ידי התשובה בדקות ולא נופלים על ידי התשובה בדקות השני שישון בנר להגיד שהיה לך משה כן ומה לא טוב בזה שח לא אני מאמין שהוא שח ומה אבל אני מאמין שהתנועה של הסליחה היא דבר כל כך יקר שאני רוצה עוד עד שכבר חטאתי פעם לנצל את זה עד הסוף לא דומה אם אני מבקש סליחה על משהו שנלך ואני אבקש סליחה על משהו ש רק אולי זה היה כי כאילו מלת זה בזיכותה מה אבל רגע אבל זה לא בגלל אני אסביר למה זה לא הפסוק אומר ברגע גון עזבותיך וברחמים גדולים על קפצך כשנגיע לעולם הבא אז כל העולם הזה יראה לנו כרגע אחד כרגע כמרי בטו לא מידי ברגע גדול אזתיך רגע קטול וברחמים גדולים קבצך כמו שבעולם הבא שהוא עולם ניצחי אז כמה זמן יראה לנו עולם הזה זה כלום. אז בעולם הבא נגיד עד שחתנו איזה רגע אחד צריך לנצל את זה עד לנצח נצחים. נקודת מבט של העולם הבא זה לא בדיחותה. עכשיו קריין עולם הבא גם בעולם הזה שכל חטא שחתנו פה לכתחילה חס ושלום אבל בדיב צריך לנצל אותו עד תום. כלומר לנצח נצחים לעליות מוסיפות והולכות בלי הפסק סליחה לא יכולתי להתאפק כן איך אדם עצמו שהוא לא איך אדם מוצב בזה שהוא מאמין לגמרי שהקדוש ברוך הוא שלח לו ועדיין חוזר בצורה יותר עמוקה וכל כשאדם ש אהוב מאוד בגלל הסליחה לכם. אז עכשיו החטא הפך לו מזדונות לזכויות. כי דווקא המחילה והכפרה על החטא הם מביאים עומק של קשר יותר עליון אפילו ממה שצדיקים גמורים יכולים להגיע אליו. אז אם זה כל כך טוב, לא כדאי למשמש בזה ולראות אם אין ממד עומק, אם אין איזה נקודת דקות שעוד לא ניצלתי שם. והאמת היא שיש דקות דקות, דק עד דק עד נבדק. אני יכול להיכנס למדי עומק גדלים והולכים עוד פעם. הבנתי אה הבנה היא חלק מהדרך ולא רק זה אלא שההבנה היא בידינו היא מעשה בכירי וההרגשה היא ודאי לא בכירים במובן הישיר של המילה ולכן אנחנו עוסקים בהבנה ובשני מישורים אנחנו הופכים את זה מהבנה להרגשה. אחד זה ש מתוך הרבה התבוננות בעניינים עליונים כאלה, זה הולך ומחלחל ומשנה אותנו לגמרי לגמרי מקצה לקצה. וב שיש גם כלים איך לקחת את ההבנה הזאת והשבות האלה לבבך. יש גם כלים כאלה רק שזה לא הזמן שלהם עכשיו אבל גם בלי והשבות לבבך ישיר עצם וידעת היום הוא גורם מעצמו שזה מושב ללב בדרך ממילא טוב אז כל מדרגה שהוא עולה יש לו לחזור לשיעור על חטאת וזהו עניין חטאתי נגדי תמיד כלומר שכל הזמן אני נמצא עם החטא כי אני רוצה להשתמש בו כדי לעלות מדרגל לדרגל. ילד בעל תשובה גם אחרי שכבר נמחה לי ואני צדיק גמור אבל אני רוצה להיות למעלה מזה אז אני מחזיק את החטא. אף על פי שהאמין שכבר נתקבלה תשובתו. מכל מקום לפי שהוא לא היה עומד הוא בכל יום היה עולה ממדרגה למדרגה. לכן אז עכשיו נמחלה לי ה נמחה לי החטא לפי ערך המדרגה של אתמול אבל לפי דרך המדרגה של היום אז המחילה של אתמול לא מספקת כי הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים כמו שהייתי אתמול החטא בחו זה לא נורא אם יש דקות כמו שהייתי אתמול אבל כמו שאני היום אז זה כבר כן נורא אז אני צריך לשובות פה עוד רגע נספר מה יס מ אה מהרסק רבנו סדקון והדברה אריזל בגן עדן כל עץ שמעלים למדרגה יותר מוסיפים לדקדק עליו חטיוני לשאול כל חט קטן וכן הוא בעולם הזה וזה החידוש כאן שבעולם הבא זה פשט שכך זה מתנהל אלא שגם בעולם הזה אנחנו צריכים לטור מאין עולם הבא ובכל עלייה מדרגה לדרגה גם עם התענוג שכבר נמחל לי הכל לגמרי אבל אני רוצה גם את הדקדוק כחוט השערה וזה ירומם אותי למדרגה יותר עליונה וזהותם ירידה לצורך עלייה מבואר בספרים שע שמדקדקים בו הוא את הירידה ואז צריך תשובה ועוגמת נפש שיש לו מחטאב הוא העונש כמו שכתבנו לת אות נז ועל ידי זה יזכה לעליה וזה כבר הכחנו שם באות נזק רק נספר סיפור סעדיה גאון אה ידוע רבי נחמן מברסלב אמר שהוא גול של רבי סיעדי גאון ועיקר הטעם זה מהסיפור הבא שרב סעדי גאון המידה שלו הייתה שכל יום הוא היה עולה במדרגה בעבודת השם לעומת כל מה שהיה עד אותו והוא אמר שאם יום אחד הוא לא יעלה במדרגה אז בשמע לא חיים שמע מי צריך את זה רק אם כל יום אתה מתעלה למדרגה הבאה אז יש בזה ט אחרי שרה לא יכול להתח ואז יום אחד ראו אותו תלמידיו ממרך בבכי רב סעדיה גאון שאלו אותו מה קרה אז הוא אמר להם שלפי ערך דת אלוקים שלו היום כל עבודת השם שלו עד היום הייתה חילול השם בושה וכלימה אז הוא ממר בבכי על עבודת השם שלו לא על החטאים אבל את השם שלו כי עכשיו הוא רואה בדקות שכל זה היה חילול השם לעומת מה שהוא מבין הם בדעת אלוקים אמרו לו אבל אתמול עשית כל מה שאתה יכול אז מה מה אתה רוצה יותר מי אז הוא אמר אני אספר לכם משל הוא אמר שמלך הגיע לאחת המדינות שלו וחנו כל הפמליה מחוץ לעיר כדרכם של מלכים שמדי פעם הם מנסים לראות את המציאות מנקודת המבד של האזרח אז הוא אחרי שכולם נרדמו לבש אזרחית התחמק מהפמליה ונכנס לעיר וחיפש ומצא אחד שעוד יושב איזה סנדלר ועמל במלאכתו כי הוא אני מרוד או משהו אחר, אני כבר לא זוכר, אבל ראה איש עדיין אר וז דופק בדלת ומבקש להיכנס. אז הוא מכניס אותו הוא אומר לו שהוא רעב. אז היה לו שמה חצי פרוסה יבשה אז הוא אמר לו בואו נחצה זה חצי חצי. אז הוא אוכל חצי מהפרוסה יבשה. אחרי זה יש לו רק חבילת קש קטנה אחת שאליה הוא ישן. אז המארח אומר לו, "טוב. תישן אתה פה, אני אשן על הרצפה. אז המלך מקבל ישן על הרמת חציר הזאת הדוקרת לא נוחה והרח ישן על הרצפה. לפנות בוקר המלך יוצא, חוזר ל במליה ונכנסים לעיר. נכנסים לעיר, כולם עומדים לקבל את פניו. ובן היתר גם אותו מהרח עומד לקבל את פניו. והמלך מאוד מאוד רצה לראות את ה מהרח איש נפלא שיש לו רק חצי פרוסה ושהם הוא נותן חצי ממנה גם כן לאורח שהוא לא יודע מי הוא ויש לו רק רמת קש הוא נותן לו לישון אז הוא רצה לראות מי גמה לתוך חסד כזה ו הוא כל הזמן חיפש בין הקהל והמארח מסתכל וכש שמגיעים הוא פוגש אותו אז הוא אומר לו סוססים לעמוד והרח מסתכל על פני המלך והוא רואה שמשהו מוכר לו הוא לא יודע מאיפה ופתאום הוא מבין שבעצם מי שהיה אצלו בלילה זה היה המלך אז המלך אה פותח את הכרכרה ויורד אליו והאיש מתחיל לבכות שואל אותו המלך למה אתה בוכה אז הוא אמר אמר לו שעכשיו שאני יודע שאתה המלך אז אני אומר הלו אותה בושה שאיך המלך היה בלילה שאכל פת יבשה וישן על חציר אז הוא אומר לו אבל האירוח הזה היה פילי פלאות אני כולי התפעמות ממך אז הוא אמר לו כבוד המלך זה מה שנוגע אליי זה לא משנה כלום אז אני כן מערח טוב לא מערח טוב מה זה משנה אבל המלך ישר נלך חציר זה הייתה תשובת הרסק לכן אומר כל מה שהיה עד היום המלך ישן על חצית אבל עכשיו היום הזה עם דעת אלוקים שלנו בעזרת השם חיים לחיים ไป