זכין לאדם שלא בפניו - שיעור כללי במסכת קידושין - הרב יעקב אריאל

מב עדא להד אמר רב גידל אמר רב נין ש שלוחו של אדם כמותו שמר נשיא אחד נשיא אחד ממטה בחלוקת הארץ כל נשיא דאג לשבטו פ אז אם כן כא שהנשיא הזה היה שליח של השבט לקבל את הנחלה יוצא שהוא ה שלוחם של השבטים ושליח ושבטים צמם כלו הם קיבלו את הנחלה בעצמם אז פ כ שות מחה מכאן ד שליחות סבה השליחות הוא אי זה שליחות זה דין אחר הקטנים למה שליחות הרי בין ה בין הזוכים ונחלות ה קטנים שליחות אם כן איך זה יתכן לומר שזה שליח הכים זה דין מיוחד אלא כיד אמר דרב ברונר הונה מרר מ זכין ופניו שמסי אחד זי אחד הפסו שלחות זכיה מכאן רואים שזכייה איננה ב שלחות שני דילים שלחות חות כיה חו זה מחלוקת ראשונים ראה גם כן הרן ורשבה וכל הראשונים החלקו בשאלה הזאת האם זכיה תם שליחות או לא אם הכל ששיטה ישות אם זה שליחות מי שלח אותם מי מינה את השליח אדם הוא זוכה שלו פניו א מי מינה אותו זה בלי דעתו של המשלח ולפי מ אמר שזה לא שלחות איזה מה זה א איך זה פועל אש גז את הכתוב החשה הלכה שיש אפשרות ז לאדם שלא מדעתו אל מהקנה לומר בזה איזה גדר זב זכותי ח ק שאותם נציגים שהשבטים קיבלו את הנחלות קיבלו צריך כל שבט קיבל הר בקעה מקום יותר פורא פחות פורא ואזה חלקו כל אחד נחלה נוכל לו מי שלא אוהב את האוויר של ההרים הוא רוצה דווקא להזיע בגוש דן אז קיבל בגוש דם אח שרוצה דווקא יש כא רוצים דו גוש דן שים להזיע דווקא לא רוצים את ההרים קר להם שם ות זה נוח לוכ נחלה זה השם זאת נחלה כל אחד חד זהו אין מה לעשות אז אומרים כן זה לאי שזה זכות הרי חובה ככן בה ל דר רונר רב שב לחלוק מצי אביהם ש אטרופוס חוב הזכות דחור המי איך באיזה זכות האפוטרופוס מחייב את את היתומים א לכו מנת לזכות שאמרנו גם אם אחד לא נוח לו הנחלה אבל ודאי שנוח לו לא קבל כלום דיפה נחלה גרועה מה שבכלל לא קבל נחלה אזה חובה אבל יש ם זכות טרופוס חי תמים יש לו תפקידים הוא צריך לדאוג להם לכל צורכיהם בני יתר הוא צריך גם לפעמים משלם מיסים הוא צריך להפריש תיות ומעשרות הוא עושה דברים ש לחובתם אבל בדי החובה הזאת זכות אם לא ישם איסים או לא ישם חשמל או מים אז יפסיקו את החשמל את המים א יבואו יכנסו אותם כנסות אז לכן אין ברירה הוא צריך ש מיסים לכן תמות מעסות בליזה כו לאכול יוצא שכל דברב זכות וחובה לכן זה א אפש להגיד זה זכות רגילה כן הח הגמרא התחילה ללמוד מזה דין שליחות ת החטא זה לא שליחות זה קטנים אתזה דין זכין שאלנו מהזה דין זכין הגמר שאלה הרי גם חובה זה אפוטרופוס פט זה גדר חדש יש כ שלושה גדרים שליחות זכות ואפוטרופוס ה אפש להגיד שזה גדע מיוחד ממינו שזה מדין הבקר בדין הבקר מי מנה את הפטרוס בדרך ל בית דין מנ בית דין אדם מת בשביל תים קטנים אז מנים אדם אחראי שיהיה אחראי כל הרחו שלהם שלא יהיה הבכר אז בית הדין ממנה אותו בית הדין עושה את זה מצורך סמכותו שרואה את היתומים שאיין להם המילה אפוטרופוס זי זה אבא כמו ב פ פתו זה אבא זה אבא מלאכותי זה לא אבא טבעי בית הדין ם אבא שתחליף לאבא אז בית הדין שהוא אביהם יתומים אחר לפיהם לכן מנה זה ושאול אותם ידים קטנים אפוטרופוס זה כך הוא אחרי הוא צליח בדין כי הפקר נפקר זה טופוס אבל לגבי שחייה צריך עדיין להבין מה זה בואו ללמד את הרן רן יסודי [מוזיקה] מאודו פני מילה מילה תאו מסג הרן לריף ח פרק שני דף דף זב רן ארוך באמצע אמצע הרן יש נקודה בעצם אח מתחת חידוש אנשי שם קרוב שורה מתחתיו הרות בשוליים מצד שמאל יש באמצע הרן נקודה והפסק מקד ב למ משמעת תזכי ל שחות רינ בעיקר הסקט כי ש אפניו לא תפות שליחות זכיה ל שחות זה המכה אין שליחות לקטן אחרים זוכים בשבילו מתורה יש מהתורה י דרבנן תקנו שליחות אבל התורה לא השכח ידד שליחות ומנו זה מתרומה אתם גם אתם כמו שקטן לא יכול להפריש תרומה יכול ח שליח וא זה לאי קטנים סחי זה לא ש על שליחות שואלת שליחות אחרי שהגמרא אמרה שזה זכיה היא לא הקשתה את הקושיה הזא כי פחי שחות הכן חולק אומר יש שהוכיחו מכאן אג רוב הראשונים הרשב הרמבם הוכיחו מכאן שחיה איננה תם שלחות והוא מקשה אליהם לא בטים פרק אזו נשך דף עא רבי אמר נשלחות ד כוכבים לטלי זכייה מדרבנן הטלי מד הקטן ש אומרת שלגו יש שחיה לגו אין שליחות אבל זכיה יש לו אפשר לזכות לו אבל זחה מדרבנן מדידה קטן כ שקטן קטן אגב ת לחות לזכיה דרבנן החנמ לא ש אגב כל גרסה שיש ב מחלוקת הוא בנא הגרסה כ מדרבנן יש דגמאות שהגרסה כתובה ש לגוי יהיה שחייה מדדי אבה קטן הגא לא מדרבנן הגמ הדוחה אומרת קטן יש לו שחיה מדאורייתא כ ש א תי לך חוס ס ד קטן ה יגדל יהיה יהודי ר שלחות גוי ש תמיד לא בר שלחות לכן לגוי אין זכיה מה תורה לקטן יש זכיה מ תורה אז ה המחלוקת הזאת כ בעצם מחלוקת בגרסאות גמרא במצי אבל הוא הלך פ הגרסה ש מדרבנן קטן קטן שליחו ים שליחות שמינה שי ן אלא מםמ ש ממינה כל מי שאין לו שליחות שחייה כמ גוי שאין לו שליחותי קטן שתהייה ל תהיה לו שליחות שיגדל זכיה גם עכשיו מדרבנן מדאורייתא אין לו קטן שליחות תקנו רבנן זכיה לא תקנו שליחות למה תקנו זכיה שליחות אז אומר ש שליחות לי שליחות דבר יותר חזק הרן סובר שזכייה תם שליחות הוא בכל זאת סובר ששליח יותר חזקה בשחייה למה אם תם שליחות מה מה יש בשליחות יותר מ ש בשחיה צריך להגיד ש פשוט בשליחות יש מינוי מפורש בזכיה אין מינוי מפורש אנחנו הורים זכים יש לו מדעתו הורים מסתם ה מזכים אבל זה אין כם מינוי מפורש השיחות ינוי מפורש היא יותר חזקה מזכיה ש מפורש סביר כי עכשיו משפט שקצ תחשיב בו וכמעט די שליח לא מצ שדר למו זכותי קטן כומ דבר ש מוזכר שלחו אדם מ שליח לא לא יכל לחזור בוח זה יותר חזק למה לא אדם נ שליח חוזר בגנ פשות של תקו בג יש חשש שלח שליח שליח מסר את הג האישה ובל טל והאישה לא יודעת יש גת ה חושב שמותר להתחתן סובר שגת לו גת רק תקנה אשה של זה בגט אז אחרים יכול לבטל שמר כך אם אישה מנתה שליח לקבל עורגת אישה שנתה שליח לקבל עבור הגט בזה שהיא ניתה את השליח בג השליח קיבל את הגט היא לא יכה לעזור למרות ש עוד לא גיע לידיה ה לא כ לא יכול לבטל אותו השלך עשה את שליחותו אז ם זאת הכוונה יכול להיות טוב יש קטע סתום ברן ש מתפלפלים בו נשאיר אותו בכי תמה מכל מקום כששמעתי סבתינו ממה שמע ש זכייה לא מתם שלחו הרן הרי הוא סוב מכיסי שיה שליחות פה הגמרא אומר שחיה זה גדר אחות רמה יקרא זכי ורית לא מדי שחות זכ דורתה ין לכ אין מקום קשות קשה ע זה והקטן דבר סיה אבל מכיוון קשין בסברה וזכותו לחובה מקשה כשה אחרת אזה זכות א זה ג חובה הגמרא אומרת בסוף זה אפוטרופוס אג אחר לגמרי קר בדין אז באמת יוצא שהמסקנה הגמרא חוזרת בה ממה שאמרה שיש שזכייה היא בדין בפני עצמו לפי המסכנה גמרא יש רק שני דינים שליחות ופטרוס וזכיה תם שליחות ז כן אפטוס לא למדנו יותר ן זכיה שלו זכי ו לקטן מדורית התם שלהם הייתה עכשיו מסביר גם כן איך אי מלה החיה [מוזיקה] הזאת בחלוקת הארץ תה חלוקתם גי מלת עלמ מזיר את הטווס מסביר את הפוס שם לא מקום א מה איך מועיל אפוטרופוס לחלק את החוש מי קטנים שליחות אין להם כיה אם ם שליחות גם כיה אין להם אז אך קטנים זוכים בנחלה ר דבר גדול לא הק דבר שלו שלהם להקנות אתזה קטן דבר שלו ש לא אתה לא יכול ארץ ישראל היא לא של לא של משה רבנו היו משה רבנו חלק רץ שלום הוא מחלק את הארץ למי שהוא רצה גם לא ש משה רבינו הארץ שכולם זה גמר מקומות אחרים הגמרה אומרת מסכת עבודה זרה ועוד מקום שרץ מחזק רבותינו רש השם אמר לאברהם זרך נתתי את הרץ הזאת כל ניתנה לאברהם כבר שלו זה חוקית זה שלו וד לא זכה בפועל כ עלא לא כבשו את הארץ רק ביהושע בן נן כבשו את הארץ אבל הרץ שכפ ש הוא לא ק דבר שלא שלנו כפ שוא דבר שהוא בעצם שלנו שלנו משפטית ושלם בפועל לא בידיהם יוצא שחלקו את ארץ ישראל גם לקטנים לא נתנו ד שלא שלהם רק ראו איזה חלק יש להם לכל אחד יש חלק ב ישראל לא ידוע איך למי ישיח כל חלק אחרי שבעה שכבשו ושבעה שחלקו אמרו זה החלק שלך אבל יוצא שלא נתנו לו דבר ר שלא היה לו ררו לו מה איזה חלק שלו זה בריירה כזאת לכן זה מועיל אפוטרופוס אז הוא מסביר את אפוטרופוס פה בנושא ה של חלופת הארץ איך אפוטרופוס מועיל בתומי בכלל א שם רואים דן הפק הפק אבל בעמה א כי דו ריתה שאיין לו שליחות מה שחיל מדרבנן בא חיטי מק תיק שמדברים אפריקה כמה דלכ תכג קושיה ז כל הראשונים מתלבטים הקושיה הזאת ת שואל ככה אבד קנני רבי ש בן אלעזר מהוא שייעשה שבח קבל יתו יד רבו יש לאדם שני אבדים כנענים ווצה לשחר אחד מהמהם אז הוא מסר שתח שרו לאחד שיזכה עבור חברו משאלה אם זה מועיל או לא מועיל מה שלשה כיוון גמר ללה מאישה כאישה מה אישה שליח מה ששליח קודם אישה דפ שלח שלך שאישה יכולה למנות שליח לקבל גיטה אז גם עבד שהוקש לאישה יש לו כוח לקבל גט ו חברו הודגמה עבד אם הוא לא מצים לקבל שלך ד לא מצי מקבל שלח קבל עבד א הוא לא מצי מקבל גטי ש מה זה מש עבד לפי אלעזר עבד לא יכול תרי בגד שלו הוא עצמו לא כו שתח בג רק די אחרים בזה ה לא דומה לאישה אישה יכולה להתגרש בעצמה כי ממנה מישהו שקבל ת הגט זה מועיל אבל עבד לפמ לעזר לא יכול להתגרש בעצמו רק זה ש מישהו אחר נותן לו אז הכיון שהוא בעצמו הוא לא יכול לשליח מישהו אחר בן חורין שהוא בר שליחות יכול יכול לזכות לזכות שליח לזכות גת לאבן האבן עצמו שלא יכול ג עצמו אז הוא לא יכול גם אתם גם אתם בתרומה מי בר תרומה לא יכול להיות שליח גם פה אב שלא יכול לקבל גת בעצמו לא יכול לה שליח לחברו כלומר אליעזר כיוון ק סבילי ש יכול לקבל וו ת ש לא מצ אכן אחים כים גת בשבילו תנן בשת אחרים ה אחרים לם ם שליחו אותו היות שליח הוא לא יכול הוא עצמו לא בר גט בעצמו רק י אחרים אז הוא לא יכול להיות שליח אבל לזכות יכול לפי מהש מסופק יכול לזכות יכול לזכות מה ש ש שחיה לא מתם שליחות ואפילו למד מספק שלא תהיה שליחות לילד יש לו שחייה על ידי אחרים א זה קש על שיטתו מכאן רוב הראשונים מוכיחים ש שחיה לא מותה שליחות הוא הרי סבר ש שליחות יש לי לומר זה לא דמ וא י כל מי שאין לו יד למנות שליח אף אחרים זכים מדאורייתא כתב אבל עבד מה שזר שליח למה שן לו יד בןכ אחת ק זורק זורקת לאשתו מתוך ביתה או תוך חצרה מגורשת החינה ל החצר מה שקנתה אישה קנה בעלה ח אח אכן אישה גם כן בעצם כש בעצמה לכאורה איך ג גדשה נה בעלה אז הג חוזר לבעל ך מגרשת יגה וחצר תה וידה כ אח עבד נמי בעצם יכל לומר דבר התנאים מי שומר כ אחד ז יש לו יד יש קושי איך איך מתגרש אז אפשר תרס שכמו אישה ג בג אחד אלאמה משמ פג כמה אחד רב ש אלעזר משו גמר לה רשה מה שהי אישה ש ג רשות שנה שלה שנה שלו סליחה של בעל אישה אין גופה כ לבעל הבד עד שיצא ג רשות שנה שלו אדון עבד גופו כ לאדון ח אומר כך בעיקרון כמו שאישה יש לה יד אלא שיתה כי אחד גם עבד אבל יש דין ישה כן שהיא בעצם עצמאית מצד עצמה רק למה למה המשכנתה שנבעלה בעצם הש היא לא שפחה היא לא חושב הרבה פעמים במס הזא עוד פעם אישה א אישה אין רכוש באדם אישה עית גם אחרי החתונה בגלל הסכם המון שיש להם בעלה שמעשה ידי הם שלו ויאה רכוש חצר הביא חצר אז הוא אז הפירות שלו אז יוצא שכל השימוש בחצר הוא שלו אז זה תמורת שהיא קבלה דברים אחרים היא כבלה מזונות ממנו אז יוצא שבגלל ההסכם הממוני בין הבעל וישה אז יוצא שבפועל האישה ויטרה על על ידה נתנה את ידה בעלה זכ מגרשת אז ותו ר שבעלה נותן דג גיתה בן כ אחד אב צריך שהגט יצא מש כתוב כתב כתב נתן בידה הוא צריך להוציא את זה ממנו הגט בעצם מבטא את הגירושים שהוא נותן את הגט לאישה ככה רק בליצה כזאת הגט זה האישה שותא גט לאישה אומר אני כבר את לא אישתי הוא מוציא אותה ממנו אבל צרי שהגט יצא מידו גם כן אז כ בידה ש האישה אז הגט יצא מידו האישה ד אשתו אבל אם גיתה ק אחד שהרי החצר בעצם שלה וידי ה שלה רק שהי הסכימה שיהיה שהא תהיה אשתו ועכשיו שהוא גרש את ה אז הזיקה מתבטלת אז הא ידה חוצת עליה יוצא שהגט נכנס צ מישהו אחר זה נכון ישה בעבד זה בעיה איך זה ישא מישהו אחר אזש כלומר שב אישה אין גופה קנוי לבעל אף עבד עד שיצא ברשות שינה שלו כלומר שאדון בבד הוא כלוי זה עושה ההבדל בין אישה לעבד שאישה באמת לא קלויה דון רק להסכים המוד אבל רי יכול להיות שאישה נשואה ידעה לא בעלה אם מראש הא הסכימה הסכם אחר אז לא מה ש עכשיו לא פשוט ן תאורטי במת זאת אבן גופו קלוי אז לכן אתה לא יכול לתת לבד אתב אתה לא יכול לה גטו ד מכ אחד כי עדיין אומנם אומנם כ יוצא חרות אבל כדי שיצא חוץ הגץ יגיע לידיים של מישהו אחר לא אדון ועבד גופו קדו אדון אז הגט לא יצא מרשות האדון אז ן יש כאן בעיה שהגט יצא משות אדון כיוון שזה מה שע עושה שליח אלא מתם לא תן לו יד אחרים יכולים לזכות הרי שיצ שדון הקטן שאיין לו יד לעצמו כל אף אחרים לא וצג היייתה לו קושיה מדף כג שאמרת ש הקושיה הזאת היא החכה אחת החזקות ביותר לחולים עליו הגמרא שואלת ש אלעזר האם עבד יכול י לקבל ג עבור חברו צד אחד כמו שאישה יכולה למנות אישה שתהייה שליחה שלה גם עבד יכול שמנות שליח שהיה עבד שלו שהיה שליח שלו מצד שני באישה בעבד הוא לא יכול להשתחרר משום שהוא הוא עצמו לא משתחרר על ידי עצמו רק ידי מישהו אחר אז א איך יכות שליח כ הוא לא בר שליחות הוא לא בר מצווה הוא לא בר גט ב עצמו גם לא בר שלבות בעצמו מ הוכיח כולם לפחות הגה שואלת האשה זקות לוג זאת אומרת שנ ש שליחות יש יש לו סחיה הרן סובר שזכייה ם שליחות אז הוא אומר ככ אישה בעצים זה נכון גם עבד בעצם יש לו יד משלו נו זה גבים עבד הוא לא בהמה הוא אדם מכור לאד ההבדל ב בן אישה שאישה לא מכורה זה רק הסכם ממוני ביניהם העבד מכור לאדום אבל יש לו יד מש יש פגם טכני שהגט לא יוצא לרשות שנה שלו האדון צריך להוציא את הגט לרשות אחרת כוון שהעבד קלוי לאדון אז האבד הזה לא יכול להשתחרר כי בעצמו כי הגת לא יצא לרשות שלו מן האדון נשאר ברשות האדון חד מישהו אחר אבל לא בגלל שעבד לא ברגט בעיקרון גם אבד יכול להשתחרר הב יכול בעצמו גם כן רק בגלל זה סיבה טכנית שבגללה שה רואים שמכיוון שהגט צ צאת מרשות האדון לרשות אחרת בפועל אי אפשר לגרש את העבד לכן צריך לשלוח מישהו אחר אבל לא שבד ללא ברגט מעקרון ג גם אבד יכל למר גט מק אחד אולי נשה ל זה קת קצת אחרת נמר ככה מקבות אי יש הרש בדף כג מביא רצה כזאת בקשר אחר פוביץ מסביר גם כך את העניין שלחו שואל שאלה מאוד קשה ישת קצות מפורסמת איך מסבירים גיתו ידו מכחד איך מסבירים אתזה ח בגישה שזה כן מוריד איך זה מוריד איך אפשר שאתה יש משתמשים משפט יש בצ תרנגול יכל בצה בלי תרנגולת יכול דבר כזה כדי שי ביצה צי תרנגולת ד אם יש תרנגולת יש ביצה אין תרגול ביצה כלומר יש סיבה ויש תוצאה איך אתה יכול בצ ג ביחד יש דבר כזה אמת גם הפוכה בלי בס תרנגולת איך אי את מנוצר בבס אז אתזה יוזה שהתרנגולת כ לביצה בביצה התרנגולת אבל אחד סיבה לשני אתה לא יכול להגיד שבאים יחד יש סיבה לתוצאה בדרך כלל הסיבה כל תוצאה הקצוות מביא דוגמה אני רוצה לקרוא לך חצר יש לי חצר שני אני רוצה לקור לך את החצר אני כותב שתם נישם בחצר אני יכול להגיד שחסרה ושלך באם כי אחד איך מתחיל יש כן הקצות אסים בלו סגרים ב מסביר פי הרבד הרבד ג אומר סחה כזאת מ שקנה לקנה רבו מה פירוש קנה אבד נ רבו זאת אומרת שאבד קונה וז קונה ממנו או שלבד אין יד בכלל שת שעבד כיל נטף ישר לאדון העבד בכלל לא קיים העבד הוא רק חצר רק ידו ארוכה שלדו הרבי אומר שהעבד הוא יצור בפני עצמו העבד קונה ל שהוא רכוש אדוניו כל מה שהוא קונה עובר לאדון אומר רבס כשנתת את הגט לעבד בעצם באותו רגע הב משתחרר כי יש לו יד אלא מה יש חיסרון מצד אחר שהתורה אמרה שגט יועיל רק על ידי שהגט יהיה יצא ברשות האדון ופה ה כ שאבד קדון אז הגט נשאר עדיין בד ברשות שנה שלו צריך ש את זה ברשות אחרת יה הסב אשר יהיה ארן רוצה להגיד שבאמת זכיה ת משלחות סוגה דף כג מדברת שואפי ר שעזר מתכוונת לומר שחות מה שהעבד לא יכול לשלוח שליח זה בגלל עניין צדדי שהגט הצ שט אחרת אבל לא עניין מהותי חת המהות גם עבד בעצם ברגט יכול להיות שליח כ ששירות גם סחיה האמת מלא הרן הייתי אומר זה גו אפש גוף ה זה זה הספק מהגמר מסופקת שמה האם עבד יכול להיות שלך לחזור צד אחד כמו אישה צד שני הוא לא יכול גרש בעצמו אז הגופה אם נמר שש בעצמו פרובה שמה הוא לאבר שליחות אם הוא לא בר שליחות גם לא בבר שריה אם נאמר שהוא דומה לאישה אז בעצם הוא הוא בער שליחות ב שחיה יוצא אם כן לפי הגמרא ם מסופקת בשאלה הזה אם שחיה שליחות או לא כי אם סכי מתם שליחות אז לפי צד אחד לא יכול א אם סכי תם שליחות כן יכול אז זה גוף הגמרה מסופקים הכון הרן תרץ הקושי דג תרץ עדיין צריכים להבין לפי הרב שזכייה מת משליחות אסג הוא הסביר אותה אבל עדיין בפועל למה צריך לגיד לעבד אין יכולת להתגרש בעצמו אז ברנו זה שזה צדדי אבל בכל בעצמו אז איך זה מי הוא לא ברגט בעצמו אז איך כל בל סחיה נראה את הרשב שחולק על רן מביאות מקות אחרים ר את הרשב אומר רשב כך מה ש זכיה ל שלחות זכ הוא מכ כ כולם מכים ש בסו הגמרא שקטנים ל שליחות אומ חיה ים שחיה לאחות כחות הקטן אר שזם שחיה י שליחות הרי עדיין רואים כאן שש שליחות קטן אכ מצי ש קטן קונה עצמו בש אחים תניה אעזר אומר אף בשמו אלזר מהוא שעשה שבחים שמר לו זכו ג שו זה להבדיל לא מון שעש ש לא הבד מנ אותו אלא האדון אמר אמר למישהו תזכה בגט לעבד הזה וד אף שעשה שלוכי צד על מה שמת מחיה שצמ חרים זוכים פני לח קת שהו שח זכייתו ובקטן מלא שנ שנ שליחות זכי להם שלא פניהם אכן הרש אומר שלקט יש שחיה לא בר שליחות אבר שחייה ראיתי רבות תוספות שאמרו בשמו של רשי שזכייה מ שלחות רשי מפורש רשי בסוף עמוד הבא ר ג דף ט זור זכות לב שיוצא מתחת רבו לחירות וזכיני רשי אומרו דברים פשים אנחנו ברו לנו קח אבד זה זכות לפי רבנן כן הוא לא יודע אבל ברור לנו כל ברד מבין שאדם שמח להשתחרר אז אם מזכים עבד גת אם ה יודע היה שמח א לא יודע אס שעב מנה שליח אזה הוא לא מנה אנחנו אומים ש אנחנו ידעים שהוא היה מעוניין ח אבל איפה המינון קצת תשאל את השאלה הזאת קושייה אין מילוי אבל אנחנו אנס שהוא רוצה אבל איפה המינוי תגיד ש אנחנו רוצה ש רוצה גגם ללות שליח ה ם שליחות ויש כאן מינוי מינוי שלא נעשה בגלוי מינוי מסת א יודע מסכים לכן נקא ש אז אז זה הסברה ש שצר ליחות זה אוא אומר רבותי שאמר שם רשי שבות י רמוד התורם חברו צריך דעת א צי לדעת שמצוה ניח אני יכול לפתור את הפירות של חברי בפירות שלי ד כך שאני תורם משלי על שלו הוא לא יודע בכלל ל זה מצווה הך אי צריך לדעת בעלי בשל זכות אפני חות בתרומה דנו כ מפורש אחד המקורות ללימוד שליחות זה בתרומה תרם דים גדרי תרומה גדרי שליחות מה אתם גם אתם שרק מי שבר תרומה יכול שליח גוי שלא בר תרומה יכול שליח אז יוצא מושג שמי שתורם עבור חברו זה מדין שליחות בכל ז אומר זכי נ מהזה מדין שליחות עוד אמרינן בפרק איזהו נשך בק ל שחות לא תגד לרבנן אה אותה מקור ש קודם קטן ד שחות תגיד לרבנן כיה חיהם שכחו אותו פשו זל זה קטן זכיה ל שליחות קטן וש שליח אח קצת חובה שיש חובה הוא לא יכול אבל כיש זכו גמורה קטן נושה שליא דוריתה לפי דברים קטן צ דוריתה צ דאורייתא למה לא ידע חמצי הרי אם שחיה מ שליחות קטן דבר שליחות כ הקשיות הרי כל איך רשי הסביר שאיך הזכיה מועילה זכיה מועילה בזה בכך שמה שאותו אדם שזכים לו א נסה זה שום עונין לכן אז יש כאן מיני שליחות למה גם קטן או דבר קטן הוא לא בר דעת אבל נ שנוח לו מה יש קטן שלא בר דעת לגדול שלא יודע גדול שלא יודע כ קטן שלא בר דעת קטן לא יודע גם הוא יודע הוא לא נקרא יודע כ הוא קטן אז כמו ש אומר בגדול ש אסד חלי גם בקטן אסד אנחנו מה ככ כים דברים אנס שאי אותו גדול הה יודע הה מנה אז אנחנו אומרים כאילו מינה קטן מה ני אמר שכאילו מינה הוא לא אמר מינוי לא מספיק שאני יודע שההוא רושה צריך שהוא ימנה אז נכון גדול אם אני יודע שהוא רוצה אני אומר מסתם ה ממנה קטן גם אם גיד שהוא רוצה וגם אם ימנה הוא יכול למנות קטן לא במיו קטן אין לו סמכות למנות אז החיסרון בשחיה שאין מי שימנה זה הגדרה מאוד חשובה למשך אבל לממה הזכיה לא שליחות לא צריך מנו בכלל כיה ג לחדש צגי שמת חסר לא כס כן או מי הוא האי אפשר לתרץ דשני פי שאין דת ה קנה אותם פה בא רשבע ורוצה להגיד סיבה נוספת שקטן אין זכות בעצמם לפי שזה אפשר להגיד שם מדובר שהוא זוכה מהפקר ר אבד קטן ששחררו אותו הוא לא יכול לזכור הוא הפקר האדון מתזה גר גר שמת גר שמת לידוע אין לו יורשים היו לו עבדים קטנים הגר מת מה מה עושה מה עושים הקטנים האלה א עכשיו אנשים פרטיים לעצמם אבל איך ה משתחררים אם הוא גדול אז הוא זוכה בעצמו קטן אי לא בר סויה אז לא לוס בעצמו אז רוים מכאן שאיין לו אין לו אין לו יכול לזכות בעצמו אז אמר הרב שם מה ש אין דעת אח אין ל דעת מקנה אותו אין מי שיקנה לו וזה עכש כס ד החם ג הרמבם אומר את זה אדם מקנה לקטן רכוש אז הוא נושא שלנו זכייה ושליחות סתם אדם מקנה נניח לא בגר שבת אדם גדול יש לו עבד קטן והוא רוצה לשחרר אותו אז הוא יכול נניח יכול לתת לו גט להגיד לו צורה אחרת לתת לו שחור איך זה מויל אי זה שיש הגדול רוצה ש ישתחרר זה שגדול רוצה ש ישתחרר הוא ישתחרר אפשר נעזוב נעזוב עבדות כל מכירה אמא שולחת יד קטן לחלות מכולת לקנות חלב איך הוא קנה את זה יד קטן נכון ש שנה כ מחנכים אותו ש לחנות יחזור בבית חוסך זמן לאמא שלו הכל טוב יפה אבל איך הוא קנה את החלב מהפירוש איך הוא קנה שלים כסף לבעל מכולת בעל מכולת נתן ל את החלב בזה שהבעל המקל נתן ל את החלב ביד הבעל המקל הקנה לו מדם גדול יש לו דעת קטן אין ב דעת לקנות אבל הגדול מקנה לו כדת ךת מקנה קנ את הכסף הוא לא הקנה לוברי שדון לקח את הכסף הוא חבק לקטן אין זכות לא יכול לקנות אבל יכול לקנות הגדול יש לו דעת הגדול יכול לקנות יכול להקנות עבר הקטן לא יכול להקנות אבל הגדול קונה ס הוא קנה אותו אםה יכול להגיד שקנה הבכר אבל הוא קנה כשדון נותן לקטן את החלב הוא מקנה לו ידעת המקנה את הרם אומר זה מן סחיה את הרם הזה צריך להבי נעסוק בו עכשיו אבל הוא אומר שזה שהגדול מקנה לקטן זה כמו זכין פניו מדין קנין זה מ כמו חייה מהש שפי הר זכי ניו גם לקטן זה דוריתה אש אומר זה לגבי המקרה שגר שמת והודים לא כולים להשתפר הקטן זה שרה אותו כי אין דת אחר מקנה כש שבעל מכולת נותן לקטן את החלב הוא מקנה לו אבל גר שמת הוא מת מי קנה לקטן את עצמו א שקנ לו לכן קטן קטן לא זוכה בעצמו מה הרשב רוצה להגיד הרשב רוצה להגיד שזכייה לא בטעם שליחות לכן אפשר לזכות לקטן החמ העיקרית בין שתי הדעות לפי הרן ש שכית המשלחות וקטן לאבר לא בר שליחות גם לא בר שחייה ואז הוא קונה רק בת רבנן אבל לפי הרשב כיה לאותם שליחות ואפשר לזכות לקטן אפשר לזכות לקטן אב אז צגי דין דת מקנה שכאן הגדול מזכה לקטן אז הוא הקטן זוכה די שמישהו אחר מזכה לו אז אבל לא מ שליחות להגיד שהקטן כ ש הקטן לא בר שליחות ואני לא יכול להגיד אנ סד שי יודע ממנה כי לא מועיל הוא לא לא מר מינוי אבל מזכות לא אפשר כי זכי ם שליחות אגב אם סות גים לומר ש מה זה כן מאיפה למדנו את זה כתוב כ ללמדנו הגיון הוריד זה מדין ידקור אחד המקורות זהזה מצ דווק תורה עצמה התורה אמרה בגט כתב גדו נתן בידה ביד אשתו זה רק אשתו גדולה אם אשתו קטנה קטנה אביה קידש אותה אב אביה קדש אותה לאדם גדול עכשיו הדו הגדול גרש אותה אז הקידושים הקדוש קידושים יש שדורית ומגרש די מה שהגדול נותן לה גט ביד איך זה מועיל הקטן קטנה קטנה היא לאד גט לא קניה צריך שגת יהיה לידה שיש לה יד חמש אצבעות יש לה גט בח שבעות זהו מספיק לא צריך יותר התורה אמרה שהגט הגיע לידה וזה כ ש ידיים מגורשת אז רואים יד יש לה אז אם שליחות בנות שקטנה שלחת שליח תבליג זה לא מועיל כן שליח אבל אם אבל אם זה זכות לה והגדול זי קלה זכות זה לא מד שליחות מד יד המזכה שמזכה את את הזכות את הדבר אותו זוכה התורה נתה לו יד כזאת כך נוגים לומר ש זכייה מתמיד יש הסברים אחרים נשאיר את ההסבר הזה כאן מכאן יש נחזור חזרה להסבר של רשי על זה מקשה כסות ושיה רשי שם מדובר בקשר אחר לגמר ת חס קופ רסיה הב וזה לחוב בקום ש יש הלכה שאומרת שיש לובש אחד וכמה אנשים אז מי ש הוא לבה באותו יום מכ כולם זמן פירון שווה ואין כסף לכולם מי שתופס תופס לתפוס לעצמו אדם יכול אדם יכול לתפוס מהלבה את הסכום שהוא חייב לו פחות חלק ממנו הוא זוכה וכל הקודם זוכה מד ששניהם ש בזמן פונם שווה לכן כל אחד ם זוכה עכשיו מה יה הדין מישהו אחר תופס אתבעל חוב עבור בעל חובו האם זה מודים לא מוזה בחוב ב חל יש שם דיברנו הלבל הב משני בני אדם שניהם זמן פירעונם באותו יום ואין לו כסף לשניהם אז אם כל אחד תופס תופס אבלם יש שם מישהו שכן או מישהו מכיר ורואה שה שמג זמן פירון יודע זמן פירון ויודע שאחד ג קרוב אחד ר רחוק רחוק אולי לא ספיק להגיע הוא חבר טוב שלו הוא תופס ולובה עבור אותו חבר זכית ופנ הוא מזכה אבל הוא גורם נזק לאחר לשני לבעל החוב השני בעל החוב השני לא יכול לתפוס לא נשאר מה לתפוס אז הוא תופס את בברחו מ שח חרים כדם הבא מאליו תופס המ חברות בשיל חוב שיש ב אחר עליו בא לקדם עד שלא פס ברחוב אחר אתה תופס זה חד חרים לא קנה כתובות אליו כל כמיני קופץ חד לאחר מאחר שלא עשה אותו ש שלי המילים אחרונות רשי וררו את כל הראשונים מה אומר רשי מב אדם לא יכול לתפוס חברו כוכב חברו ה אומר מחר שש אותו שליח מה שמישהו אחר ישלח שליח לתפוס כמי אז אם שליחות זה עכשיו רשם שליחות אם שחיה משלחות למה הוא יכול לזכותו א אם ה שולח רשי אמר פ ש משולח שליח לתפוס מועיל אבל לזכות לו לא יכול למה אם זכ אדם שליחות אז כמו ש כיה מועילה כמ כיה מועילה ואשלמה תאמר ש כיה לתם שליחות אז התרה חיה זה כחידוש התרה חידשה הרכה חידשה זה מקום שאיין חוב לאחרים אבל אבל מקום שח אחרים הוא לא יכול אבל אם ליחות אז כמו שיכול לשליח זכור ורשי ובר בסליחות אז קשה רשי אבל גשו חילוק לא שח שחות זה ח ם שליחות אז מה אז אם זה ח שליחות מה ה מינה א מינה אותו למה שהוא זוכה מעצמו לא מועיל א שליחות שלחות מועילה אמנם כ קשתי בזה של ג מציאות דף כב הבי ורב יהו שו מדת מה זה ו שו מדעת אדם איבד עבדה והוא לא יודע שאיבד אבל זה הרה ש בסימן במקום שאין סיכוי שיחזירו לו את זה אילו היה יודע מגש אבל הוא לא יודע אז מחלוק הבי ורבה האם נקרא יאוש או לא יאוש לח הב שיושת לא יאוש ס כי ידע מי האש אש לא ידע ג משבה זה תרומה שאם אדם הפריש תרומה בלי ידיעת חברו אז לפי הרב ה זה מועיל לפי הבי לא מועיל זאת אומרת זה לא רק דין בעבדה זה דין בעיקרון דבר שאדם אם ה יודע היה מסכין אבל לא ידע אז ש סתירה עצומה איך איך היה שרך תן שליחות ורשי אנס וש וד מסכים הרי לפי הב ביאוש מה לא מ דבר כזה שאדם אם לא יודע הוא רצה לדעת צ מדעת אי אפשר לומר שאם לא יודע היה מסכים אז איך איך אנחנו אומרים שחל כביש למהמר זכיה תורה חידשה הלכה חדשה לא צריך לדעתו בכלל התורה נתנה סמכות למישהו לזכות הבו חברו בלי לשאול אותו זכות ו גם בלשה התורה עשתה את זה אז אם התורה עשה את זה אנחנו מבינים אבל אם אתה אומר שהוא מן הסתם היה מסכים א הוא לא יודע איך ההסכמה שלו שלא מידת מועילה קצות מחד גדול מאוד שגם חיה מתם שליחות זה לא מינוי לכן ר אפשר זה כ הראשונים שתורת יד שסבר שזה שרש אפילו שליחות למה בס חולק על רשי שליח כתוב שזוכה לאחר קידושים מי שזוכה אז הוא בא קצות מה איזה נפק מינה כמעט אומר בעצם גם למה דמר חיה ת שליחו זה לא משום כמו שרא שמה אנס אלא התורה מנתה אל מה ההבדל אם זה שליחות אזה מי שגון אדם גדול אבל אם שחיה אם חיה מלבות אז זכיה מועילה ם גדול קטן לא מועילה לממה זכיה מטם יד התורה מחישה אפילו קטן אז יש נפק אבל בעיקרון הצורת ה המינוי בשניה מינוי משני תורה חידשה הלכה שאדם יכול לזכות לחברו בלי ידיעתו למ דמה את המשחות זה בג שליחות וקטן ש שחות לא יכול לא מלה זכיה בשבילו לא גם יד זה מועיל גד קטן אבל חוץ קמינה הזאת עוד אמינות בגדר עצמו אין הבדל בשם התורה היא זאת שנמתח קצת נחמד יפה ברשי אצ את רשי זה רשי צי שאומר ש חיה ש ישראל ש ג ת בחברו ופה רשי אומר מפורש ש ישראל ם שליחות אז קצת תראה צת רוצה להגיד שחיה זה חידשה תורה והתורה לא חידשה שחייה מקום שחב לחר אבל רשי אומר שזכ שליחות הוא אומר ש שליחות כן מועילה אדם סכי ועי ר דברים רינו כ ברה שש דת החת מקנה או לא ראינו רן קודם שליחות היא עליתה יותר משחיה במהות יותר משחיה לא בתורה כתוב פו שליחות זכיה זה דין אחר א יש כאן הבדל מהותי בשתי הגישות שאדם שולח שליח מקור הסמכות זה הוא אדם רוצה קשישה רוצה כל בעצמו ש שליח קדש אישה רוצה להתקדש היא היא שמכות להתקדש המנה שליח בגט אותו דבר הבעל נותן סמכות למישהו יש סמכות בשו מנה שליח במקומו חיה הרי הוא לא יודע אנחנו אומרים שלא יודע נסכים אבל שע זה שקצות איך זה מועיל הרי הרי לא מועיל לא מצאנו שמועיל דבר שבלי ידיעתו שיועיל כל ידיעתו פה זה גיד שזה הפוך המזכה נניח בגט אדם מזכה גט לעבד העבד לא יודע זה זכות לו המזכה יש לו ד תחת מקנה הוא ממנה את השליח הוא ממנה את עצמו שליח הוא ממנה את עצמו שליח ש נכון בדרך השליחות זה בעל הסמכות למנה את ה את השליח בזיכוי זה הפוך המזכה ממנה את עצמו שליח בשביל ה יך זה מועיל חים דעת אחרת מקנה מועילה כמו שקטן קונה הוא לא קונה הוא לא ברדת לקנות המקנה קונה מקנה עבורו זה בזה ש הדעת שהגדול מועילה גם וא הקטן גם בשליחות זה כך גם בשליחות אני יכול למנות שליח בצד המזכה עכשיו יש הבדל משליחות אם אם זה מינוי מצד ה בסמכות הוא ממנה את השליח אז את הסכות שסבור קדש הוא מושה השליח שלי זבור עובד במקומו הוא מקדש אם ש מצד זכות המזכה לא יכול להגיד הוא במקומה הזוכה כי הזוכה לא יודע אל לא מינה אותו הוא מנה אז הוא יכול להגיד שהפעולה שהוא עושה מתייחסת לזוכה הקניין שהוא עושה מועיל לזוכה אבל לא ש להגיד שהוא עומד במקום הזוכה אם הבנו את ההבחנה בין זיכוי שלחות שניהם זה שליחות אבל כל אחד בגדר אחר אחד בגדר שהשליח עומד במקום ה משליח ואחד שהשליח השליח פועל עבור המשלח מה שרשי אומר שאד ב תוס בערכו בין השליח השליח לזיכוי שוב משליח המלווה המלווה לבה ללובה כסף זכותו לקבל את כפו חזרה יש רכוש שלו נצ לובה חו שלא צא זה זכותו כ בחזרה יכול גם לתפוס אם הוא יתפוס השר את הזכות הזאת הוא מנה מישהו ש במקומו אני ג רחוק את לא יכול אני מנה אותך שלי עשיו שלי לך תתפוס מדוע כי הוא בסמכות וסמכות שלו נוסה לשליח אבל כשהוא גר רחוק המקום הוא לא יודע ובא מישהו רוצה לזכות אבור אותו אותו מלווה מקום אחר ומלווה לא יודע הוא רוצה הוא לוקח את השמחות אזה שמחות מה שמחות יש ו איך הוא יכול לתפוס נכון זכית לבניו אבל אח אחרים ווא לאא ללשכות בכלל רק המלווה עצמו שהוא בא לשכות לתפוס בעצמו כ ש שני מלוים כל מי שיתפוס ראשון זה שלו אז מלווה עצמו תופס בעצמו יש לו זכות לתפוס אז הוא ממנ ג מישהו במקומו אבל האדם האחר שבא במקום המלווה שמבל בכלל לא יודע והוא רוצה לקנות עבורו הוא יוצר סמכות לעצמו יש לו סמכות הסכות תהיה אחרי שיזכה למל זה ייה שלו אבל הוא בא ומתערב מה הוא דוחף את במקום שלו שלו יש כאן שני מלוים יש ן חוש אחד מי ש זוכה תופס מה אתה עושה פה מי אתה מי מינה אותך תגיד אני זוכה לו אבל צריך מינוי כ לתפוס מקום שאחד אחרים לא מספיק שאתה זוכה לו צריך לקבל סמכות לעשות את זה כי זה לא כל אחד לעשות ולכן רש מבחין בין שחייה ל שלבות א יוצא שב אז זה לא כמה שהקצו אמר ש שזה שהתורה מינתה ור התורה נתנה זה גושפנקה כל זה כל זה ספרה של התורה אבל הכוונה ה רוצה לומר זה זכות אננס שמסתם ה מסקים אבל כדי שהוא יסכים אז צריך רק במקום שבאמת מקום שלא צריך סמכות מיוחדת אלא המזכה לוקח לעצמו סמכות לזכות את הלובי אבל מקום שאיין לו סמכות הוא לא יכל עשות את זה אז בתפיסה ברחוב לא מספיק שוא זוכה צריך שסמכות זה אין לו עכשיו הנפק האמת יהיה גב קטן קטן לא מספיק שיש מינוי שקטן לא רק שוא במ הוא לא בר שליחות בכלל קטן אין לו מעמד משפטי הוא לא בר שליחות כרגע יהיה בשליחות שגדול אז יושה לא אז אז כאן אני לא יכול לזכות לקטן ונגיד שחסר כמינוי אני לא חסרה שליחות בכלל אם צידם שליחות איך בכלל יכול מישהו לזכות הקטן אין שליחות בכל לכן לקן אין שחייה כל זה למן מה שחיה מם שליחות אז לא כמו שהקצו אמר שהתורה מנתה ואז זה ר הכוונה היא שבאמת ה השוחק כן ממנה אבל המינוי לא נעשה משהו ממנה אלא המזכה ממנה את עצמו כשליח שה זוכה זה יכול לעשות זה לא קשה הגמרא בסי שאומרת שאדם שלא יודע לא יכול לעשות דברים דאתו כי שם לא צריך שם צריך ש שהוא יסכים שיסכים שם בעבדה הוא צריך להתייאש איך הוא להתייאש הוא לא יודע פה בשליחות יש עוד צד ה שליח והשליח שיודע ועושה הוא יכול למנות את עצמו שליח יש יש ממנה יש דת אחרת מקנה יש צד אחד לכן ש ו זה גם ההבדל בין הש אמרנו עכשיו בין השליח נהייה במקום משלח לא משלח זה קשור דברים אחרים שק לא נעסוק בהם א תבין דבר אחד הגמרא אומרת תבחו ומכרו שכמו מכירה די אחר ש די אחרה איך איך הגמר מדמה מכירה לשל לך עכשיו פי נביא איך מחירה מועילה יש לי רכוש אני מעביר אליך אזני את הבעלות אליך ואמרנו עכשיו שאת הבעלות כל לבוא צריך דעת אבל החד של ההלכה שצת אח מתנה שלא צריך דעת של שניהם מזיג דעת אחד מהם או דעת הקונה אד שדם זוכר פקד אין דעת מקנה יש קונה אדם מקנה לקטן זה מועיל בגלל שמקנה ישו דעת אז זה שמצאנו שאדם יכול להביא את הבעלות שלו למישהו אחר גם גם סמכות לשליח זה הברת סמכות למישהו אחר מה שיש לי נותן לך זה כמו בכירה כמו שבחירה מה שהשני הביר אליך המשלחות מה שהיה שלי נותן לך הכוח שהיה לי נותן לך כמו במחירה שמועילה אז הבעלות שלי על הרכוש אני מביא אותה אליך כך בשליחות הסמכות שלי לעשות דברים מביר עליך זה שלחות שאני הסמכות שלי ת עליך זכיה ת גדר אחר זה לא שאני מעביר הרי הוא לא יודע בשחייה זה גדר שליחות מצד אחר ש המשלח המזכה הוא זה שמנה את עצמו לשליח זה אפשרי אבל ה g