ונשלמה פרים שפתינו - מעלת התפילה על הקרבנות | עולת ראיה - שיעור 47 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] אנחנו בדרכי פעולת התפילה ליחיד ולציבור סעיף א' ואמר רבי אלעזר גדולה תפילה יותר מן הקורבנות שנאמר למה לי רוב זיווחכם וכתי ובפריסכם כפיכם עלים עיניים מכם התגברות האדם על הנסיעות הרעות כדי ללכת בדרך הטובה והישרה אשר דורש השם מאיתנו היא בשני אופנים. התגברות פנימית על כוחות הרע שבקרבו על ידי הכשרה פנימית בדרך הטובה באור השם. התגברות חיצונית על הסיבות החיצוניות האהובות בעולם והלולות לבטל את האדם מאושרו ושלמותו. התפילה שהיא עבודה פנימית שבלב מגברת את הטור שבכוחות הפנימיים עצמם. קורבנות מגבירים את הכוחות הפנימיים על הכוחות המפריעים שמחוץ לגופו ונפשו של אדם שהם כוחות האמיות שבעולם החיצוני. על כן גדולה התפילה יותר מן הקורבנות לפי רבות ערך ההתגברות הפנימית על כוחות הרע שבעצמו יותר מהתגברותו על מניעות חיצוניות כי הערך האמיתי של האדם ראוי להיות נערך לפי התגברות צד הטוב שבו בעצמו ועוד גם בזאת תיבחן לדולת התפילה יותר מני קורבנות שגם בהיותה שלא כראוי מכל מקום יש ביתרון תועלת מה לפי כך נאמר בקורבנות למה לי רוב זיוחכם שאין תל בפעולת התגברות של האדם על המכשלים החיצוניים כיוון שאינו חפץ בעצמו בדרך הטובה כי המקרים החיצוניים במקומם עומדים אלא שהאדם מבחירתו ינצח ועבודת השם תהיה לו לישועה להגדיל כוח נפשו לטובה אבל ביותו פונה בבחירתו לרע בפעולות המקודשות התגברות החיצוניתם אמנם בתפילה לא אמר למה לי כישת התפילה בעצמה שבה הכוח הטוב והפנימי מתגבר הוא על כוח הרע אף על פי שאנו פועל על הליכות החיים הוא עניין טוב מצד עצמו אלא כיוון שאין בה התועלת האמיתית גם כן דרכי החיים לא תוכל להגיע ממנה התועלת של הסקרת הממוקש של ידי התפילה אבל לא אמר שאין בה הנאה של כלום ואף על פי שמסיר אוזנו משמוע התורה גם תפילתו תואבה ולפי שהתפילת תביאה הוא לרכך לבבו ולקרב חפצו אל מה שנראה לו שהוא טוב וישר לפני השם ועל ידי מניעתו משמוע התורה יוכל לחשוב על רע טוב ועל טוב רע ועל כן תפילתו תואבה כי היא בעצמה תוכל לגרום לו תקלה אבל מכל מקום מידת התועלת של הזיכוך הפנימי חשובה היא כשהיא לעצמה וגם בעוד שלא הכשיר מעשיו להיות קבוע בדרך הטובה במקום מכל מקום יפה השעה ה האחת. טוב, אז הגמרא כאן דורשת הסבר בפשט כי היא משווה בין תפילה לקורבנות אבל היא מביאה פסוקים שליליים על שניהם. זה לא שהיא אומרת שתפילה תמיד נשמעת ומתקבלת ו הקדוש ברוך הוא פועל על פיה וקורבנות לא כתוב שלא זה ולא זה אז מה כתוב למה לרוב זבחכם אז אם כן הקורבנות לא תמיד מתקבלו תלוי באיזה עניין שצריך להבין מה הוא כנראה מידות רעות או שחיטות וכתיב פרסכם כפיכם מעלים עניים כף אז גם בתפילה פרסכם כפכם זה בשעת התפילה העלים עיניים מכם אז גם שמה יש למת עין אז מה מה היתרון באמת מה מה אומרים שמה מה רש"י אומר שם רש"י אומר שם שתי את זה שהוא אומר שאחרי שהנביא אומר למה אחי אני לא צריך להגיד תפילה ואמרת של את הקומ תפילה זה מה שמ כלומר לולי בפרסכם כפיכם הייתם מבין שגם אחרי למה לראכם התפילה עדיין פועלת ולכן צריך להגיד וחוץ מזה גם התפילה ל פועלת זה מה שרשי אומר תודה אז הרב הולך בדרך אחרת היא אולי קשורה הרב לא מדגיש את זה אבל לכאורה למה לא כתוב כאן תפילה תפילה כתובה כאן בלשון מיוחדת מה הלשון הוא בפריסכם אתם כפיכם. למה לקרוא לתפילה פריסת כפיים? לפי דברי הרב לכאורה זה מתיישב בדרך נאה שגם התפילה רק הצד החיצוני שלה. כלומר הפריסת כפיים של התפילה לא מתקבלת אבל עצם התפילה היא פועלת את פעולתה אבל השאלה הגדולה היא מה היא פעולת התפילה וזה נוגע בכלל להבנה יש אה מקום שהרב אומר, נדמה לי ש היום זה כבר יצא אבל אני לא זוכר איפה זה מובא בלמונת איתנו בלי מקור והפנקסים נד לי שפעם בדקתי והיום זה כבר כן יצא אבל אני לא בטוח שהרב אומר אם אדם נותן צדקה עושה חסד אז מה העיקר כאן אומר העיקר זה שיש עוד עושה חסד בעולם והצדקה שניתנה זה התפל. כלומר אדם נתן פרוטה לעני אפילו לא פרוטה הוא נתן מנה לאני. אז יש מנה זה הרבה אבל יש מנה וטול לא. מצד הצדקה זה מוגבל. אבל אם יש פה עוד צדיק עושה צדקות אז יש לנו עוד אחד שעמדתו היא נתינה ואם הזדמנו אליו עוד מנים אז הוא יתן עוד מנים אז אפילו במבחן החיצוני בסוף הפנימיות היא יותר גדולה ממה שהגיע בחיצוניות ואם לא יגיעו אליו עוד מנים אז בדרך מקרה זה נחסם אבל העיקר זה שיש עוד צדיק בעולם לא עוד צדקה הגבר הוא המקור לחפצה הוא הגורם של החפצה ולכן זה שיש עוד גבר צדיק זה העיקר אנחנו יכולים למדוד את זה לחדד את המעלה הזאת על ידי שנסתכל על החפ חפצה בפעם הבאה כי חפצה לא מוליד גברא אבל גבר מוליד חפצה יכול להיות ליד הרבה חפצה וודאי אנחנו מדברים על אדם שיש לו והוא נתן פרוטה לאני ואחרי זה הגיע עוד אני אנחנו כאן לא אין לנו כל כך את המנהג הזה אבל יש הרבה בתי כנסת שבשעת התפילה מסתובבים ימניים ונותנים להם צדקה אז אם יש אחד שהוא נותן צדקה לאני אז הוא נתן שקלני. אבל זה שיש פה צדיק אז יבוא עוד אני אתן לו עוד שקל יבוא עוד אני אתן לו עוד שקל זה שהשקל זה עניין שלי אבל אם נסתכל עוד צעד אחד יותר עמוק אז שקל בסוף זה בכלל לא הסיפור כי אז יש שקל שיש למישהו עוד שקל אבל העיקר גם כל אדם בעצמו זה שיש לו עוד שקל זה לא זה לא הופך אותו למישהו אחר אבל זה שהוא איש חסד ולא קמצן זה התרחשות משמעותית העניינים הרציניים מתרחשים בנפשות בלבבות לא בממונות אז לכן כשיש חסד העיקר הוא החסד שנת האיש חסד שנתחדש ולא החסד עצמו וכאן אומר הרב קורבנות פועלות בחוץ תפילה פועלת בפנים על ידי תפילה אני הופך להיות הגמרא הופך הופך להיות קרוב להשם. הגבר הופך להיות מתוכן. הגברה פונה לשם. על ידי הקורבן החפצה פונה לשם. אני אומר בסוגריים כל בר באחי ברב דחד יומה. אם הוא רק מסתכל קצת על מה שהוא כבר יודע הוא מבין שזה לא סותר שיש גם צדקדים להגיד הפוך אכן אנחנו רואים שתפילות כנגד קורבנות תקנו אז למה מלכתחילה לא תיקנו תפילות ולא קורבנות וזהו אם זה הדבר המשמעותי למה האבות הקדושים בכלל עסקו בקורבנות שעסקו רק בתפילות ולמה למה להשקיע בתפל כשאתה יכול להשקיע בעיקר? זה ברור שיש מעלה לקורבנות אלא שיש צד מעלה לתפילות שבו אנחנו עוסקים עכשיו אבל זה לא נכון לחשוב שבגלל זה אין צד מעלה לקורבנות. זה רחוק מאוד. ואפילו באופן שמדובר פה. ספר החינוך בעצם אומר זה ההבדל בין תורה למצוות בכלל תורה זה מהפך פנימי מצוות זה מהפך חיצוני והכלל שהוא מלמד אותנו הוא שאחרי המעשים נמשכים הלבבות יש במסילת ישרים השוואה בין זריזות להתלהטות. אומר הרמח"ל, ההתלהטות אתה לועד, זה מוליד זריזות, אבל אם אתה מזדרז זה מוליד התלטות. אז זה פועל גם וכאן וגם כן. אז למה רבי פינחס בן יאיר מדבר על מידת הזריזות ולא על מידת ההתלהטות? לכאורה הזריזות היא החיצונית וההתלהות היא הפנימית. אז היה צריך להיות זהירות התלטות זריז אה זהירות התלטות נקיות. למה יש זריזות? אז מה אחת אומר רבי יהודה הרמח"ל מפני שההתלטות פחות ביד האדם אשר הזריזות. הזריזות היא דבר שהבחירה יכולה להכריע וההתלטות, הבחירה לא תמיד עוזרת. אם אדם אומר ללב שלו תתלהט על משהו זה לא אומר שהלב יתלט אבל אם הוא אומר תזדרז אז אם הוא מסור לזה אז זריזות יכול לפעול מכיוון שיש פה פעולה הדדית אז ממילא אנחנו מדברים על הזריזות לא התל דעת אבל בעצם לפי זה יוצא שזה עניין טכני אבל חוץ מזה יש עוד עניין שדווקא בחיצוניות קוראים הדברים הכי חשובים וזה בעצמו במתח שעכשיו דיברנו עליו בין תלמוד תורה לבין מצוות אנחנו רואים פנים לכאן ולכאן בקיצוניות מצד אחד כל בוקר ובוקר אנחנו פותחים את תלמוד תורה שלנו בשלושה עניינים שמסיימים במילים ותלמוד תורה כנגד כולם. אז תלמוד תורה הוא עיקר העיקרים. מצד שני כל מצווה שאי אפשר לעשות על ידי אחר דוחה תלמוד תורה. תלמוד תורה זה דבר נדחה יחסית בקלות. העוסק במצווה פטור מן המצווה. אבל הוא לא תמיד עוסק בתלמוד תורה פתמצא מעלה לשני הצדיקים ובחסידות יש הרבה הרבה ביאור של שתי הקצוות והרבי האחרון עכשיו יג תומוס לא אז הרביא אחרון נטה הרבה מאוד למעלת המצוות המעשיות. יש מאמר על שבייש של פסח ארוך על זה ש תחיית המתים נדמה לי שזה הדרגות בשביל תחיית המתים ועולם הבא. שתחיית המתים זה בגלל תלמוד תורה אבל עולם הבא זה בגלל המצוות. הוא גם הרבה פעמים אומר שההבדל בין קודם מתן תורה לאחר מתן תורה הרי האבות הקדושים גם קיימו את כל התורה כולה אז מה ההבדל אם כבר האבות הקדשים קימו את התורה אז מה תחדש במתן תורה אז הוא אומר שהאבות הקדושים כל המצוות שלהם יהיו בגברה אבל לא ישרו שכינה בחפצה לא היה חפצה של קודש. אגב, שתי כליותיו היו יוצאות את אברהם אבינו. אז הוא היה איש קדוש. וגם כשהוא עשה מצוות זה בגלל שהיה פה גברא. אבל השרות שכינה בחפצה זה פלא מופלג הרבה יותר. וזה היה רק על ידי מתן תורה. שמתן תורה זה הפלא שהעליונים יורדים לתחתונים ושקדושה נתפסת בחומר ממש זה פלא יותר גדול אז לכן יש צדדים לכאן ולכן רק לא א לתפוס את זה באופן שהוא נוקשה מדי כמו כל גמרא אתה לומד את הגמרא ואתה יודע עוד מעט יגיע התוספות יקשר מגמרא אחרת והתארץ ואז הגיע הרשפע והתארץ אחרת בין שתי הגמרות וסדר יסו ושמחו כתוב משהו זה מאוד ברור מה כתוב ואחרי זה יהיה סיסו ושמחוז כאן צריך לדעת שיש פה סיסו ושמחו ולא אבל כאן הצד האחד מחודד והוא גם מאוד מתבאר על פי דברי הרב שתפילה קורה בה משהו פנימי והמשהו פנימי של ההתהפחות לטובה לא אה נגדעת על ידי זה שהקדוש ברוך הוא מעלים עיניו מפריסת הכפיים. למרות שהרב לא מתייחס לפריסת הכפיים. אבל לכאורה דווקא פריסת הכפיים שבתפילה. כלומר זה שהתפילה הפנימית מובעת גם בחיצוניות. זה מה שנחסם. אבל עצם הפעולה הפנימית עבודה שבלב זו תפילה זה אין על מיני. כביכול זה לא תלוי בעיניים, זה לא תלוי בתגובה מבחוץ, זה האדם עצמו תרומם על ידי זה. כל זה קשור לעוד עניין. ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו והוא כאן כתוב בכותרת שרבנו חציודה ערך פה הוא כותב דרכי פעולת התפילה עכשיו יש שאלה גדולה איך פועלת התפילה ויש סוגיה שכבר דיברנו בה והיא עמוקה ומופלאה וכאהובה כי רבותינו אה חלקו בה בצורה חריפה מאוד ואתם יודעים שעם כל הכאב שלי אני בזה נוטה לדעת החסידים ולא לדעת הרב זצקל וגם עכשיו ספקתי על זה אני מוכן לספוג עוד רק לכוון לשם שמיים ואני מקווה שאני עושה כל מה שאני יכול כדי לכוון לשם שמיים גם בסוגיה הזאת אולי בעיקר בסוגיה הזאת אבל אה אלו ואלו דברי אלוקים חיים זה השאלה איך פועלת התפילה דרכי פעולת התפילה אבל כאן יש עניין ש הוא לכאורה מוסכם גם על חסידים, הוא צריך הבחנה. יש את סוגיית השינוי ש אתה מתפלל הקדוש ברוך הוא כביכול משתנה. אתמול היינו בחתונה, הייתי בשתיים גם של אריאל, אמר גם של יונתן עלי. אז ערכתי אצל אריאל ורצתי לרקוד עם יונתן והרב אלגז עשה את המסלול הפוך. כשהגענו ליונתן אז איזשהו שלב בריקוד א רגדו לעשות נחת רוח איזה מין דבר זה איזה מין מילים זה יש שינוי למעלה שאני עושה לו נחת רוח יש יש זמנים שאין לו נחת רוח יש זמנים שיש לו נחת רוח הוא מבסוט עליי לא מבסוט עליי איזה מה מה זה נחת רוח וכישוי למעלה. עכשיו זה חז"ל אומרים לעשות נחת רוח. מעלה גדולה של הטהרה במידות של הרמח"ל במסילת ישרים. אז עוד נחת רוח חסידות. חסידות. אז אני רוצה לעשות תחת רוח. מה זה טהרה? לא. אבל מה זה לעשות תחת רוח? מה זה שייך? לעשות רצון השם זה שייך. גם זה לא כל כך שיך. מה פירוש רצון? מה פירוש דבר עולם? לכאורה יש שינוי לפני ואחרי אלא מה כתוב אני הויה לא שניתי עד שלא נברא עולם מי שנברא עולם אז אם אני הביה לא שניתי קודם שנברא עולם ואחר שנברא עולם אז מי ברא את העולם הרי הוא לא השתנה אז זה לא הוא אז מי כן מי נתן תורה הסיבה שהשאלה הזאת מתחדת בתפילה ולא בכל השאלות האלה. זה מפני שבתפילה ה נטייה של ההגשמה שאני מברך ברוך אתה השם ויש פה איזה כמעט פעולה מורגשת ואז יש לי את ההרגשה שהוא משתנה היא יוצאת דופן וחמורה אבל בעצם זה שאלה על הכל ולעשות נחת רוח זה ודאי צריך תשובה מה זה לעשות לחת רוח מה שייך לחת רוח והתשובה היא שזה לעשות נחת רוח לא כמו שהוא מתגלה בתוך גדרי עולמות לא כמו שהוא לעצמו למעלה מגדרי העולמות ומה הקשר בין מה שלמעלה מגדרי העולמות לתוך גדרי העולמות זה באמת פלא של מחשבה תפיסה בו כלל ורק בראות הדליבה אנחנו מאמינים ודבוקים בזה שדווקא מי שלמעלה מכל שינויים הוא המתגלה בכל השינויים הוא הבורא הוא נותן התורה הוא שומע התפילה והוא שיש לו נחת רוח ממעשינו הטובים אבל בתפילה הסכנה היא הרבה יותר גדולה ו אה לכן בתפילה יותר מדגישים שחס וחלילה לא יהיה שום הגשמה שכאילו יש שינוי רצון בו יתברך וזה ודאי עבודה זרה זה ודאי אי אפשר להגיד בשום פנים ואופן ומה הסכנה היותר גדולה בשאירת התפילה האם העניין הזה או העניין ההפוך שכאילו אתה אתה מתנתק מהשם ואתה בתפילה רק עוסק באיזה אוטו סוגסטיה, כלומר בריפוי עצמי. זה מה שמביאים בשם ספר העקרים שאם המלך גזר על כל הארלים גזירה שיביאו 100 מנה לאוצר המלך או שיש שם דוגמה אחרת אני לא זוכר ואדם נימול אז לא גזירת המלך השתנתה גזרת המלך לא השתנתה בין לפני שהוא נימול בין אחרי שהוא נימול. מי השתנה? הוא הגזרה לא השתנתה. כלומר, כל השינוי לא קורה בו אלא קורה בנו. ואז יוצא שהוא יתברך כביכול הדיש לכל מה שאנחנו מתפללים. זה רק יש מדרגות במדרגה הזאת קורה. כך המדרגה הזאת ככה עלית למדרגה הזאת קורה דברים יותר טובים ואתה יכול לעלות בתשובה או בתפילה או במעשים טובים לא משנה העיקר שתהיה במדרגה חמש ולא מדרגה ארבע ואז לא יהיה לך את הגזירה של מדרגה ארבע רק את המעלות של מדרגה חמש אבל רבי יוסף אלבו בעצמו מפקד את ההבנה הזאת כי אז מה חסר הן דבקות אלוקית פה זה אגו אינטרס פרטי שלי אני רוצה גזירה לא רוצה גזירה אני רוצה גזרה אני נשאר הרל אני לא רוצה גזרה אני נימול וזה ביני לבין עצמי לב ביני לבין האגו שלי וזה לא פשוט לעשות ורב יוסף אלבו בעצמו אומר אי אפשר להגיד שהרצון שלו הוא קדום ולא השתנה כי אז אתה קובל אותו על פי איזה זה תפיסה פילוסופית לומר שהוא לא יכול לשנות את רצונו וכי יש לך בעל מום גדול מזה בוודאי שיש לו חופש גם לשנות את רצונו ושכשהוא רוצה הוא רוצה את זה גם עכשיו אחרת לא משנה רק שהוא לימד את התורה אומר כאן אני רוצה שזאת התורה לא תשתנה זאת התורה לא תהיה מוחלפת אבל בתפילה זה באמת רצון קדום אבל הוא גם מתחדש ומהלת ההתחדשות לא נמנעת כלפיו יתברך טוב יש פה סוגיה עמוכה אבל אחרי כל זה אדם מתפלל על החולה שיתרפא. הוא קיבל מכה באצבע וטיש 5 קילו היא קה בעוצמה לאצבע. התנפחה שתף דם, בלאגן, זיהומים והוא עכשיו בבית חולים עוד ניתוח, עוד ניתוח רחמון לנצלן מדברים כאלה. אז עכשיו הוא מתפלל שהאצבע תבריא. וזכה אצבע עבר. מה יותר חשוב שיש לנו פה עוד בעל תפילה או שיש בנו עוד אצבע בריאה? אבל זה שאלה מצוינת והתשובה פשוטה. זה מגוחך בכלל לשאול וכי אצבע זה העיקר. אם יש צדיק עליון ואצבע חולה או אצבע בריאה ואדם שאננו צדיק מה יש איזה השוואה ודאי שהמדרגה הפנימית של האדם היא הרבה יותר חשובה מהאצבע שלו ובפריסכם כפיכם יש כפיים אין כפיים אפשר להגיד שאם אתה פורס כפיים אז מגיע לך כפיים אבל א אתה לא הופך להיות איש אחר. אבל כשאתה מתפלל אתה נהפך להיות איש אחר. וגם אם שהקדוש ברוך הוא עונה לך והוא עונה מי שלמעלה מכל שינוי מתגלה בשינוי ועונה לך. שומע תפילה קראתי ויענני. זה פסוק שהקדוש ברוך הוא עונה. אז הוא עונה לך חס ושלום לא באופן שיש פה איזה שרך אפילו דק מן הדק של עבודה זרה ושינוי כלפי מעלה אבל הוא מתגלה בשינויים כל השינויים ממנו יש שני עבודה זרה אחד שאצלו יש שינוי זה עבודה זרה כי ממילא אתה מגביל אותו כי לפני השינוי ואחרי השינוי משהו השתנה אז הוא מוגבל באחרי השינוי לפני השינוי זה עבודה זרה אחת. יש עבודה זרה שנייה שהעולמות לא באים ממנו, שהשינויים באים ממישהו אחר חס ושלום. אז זה שניים. אז את שניים אי אפשר להגיד. כל העולם כולו גשר צר מאוד. תיזהר לא ליפול ימינה, אבל אל תיזהר יותר מדי, כי אז תיפול שמאלה. העולם הוא גשר צר מאוד. ועיקר לא להתפחד כלל. אלוקים עשה את האדם ישר. והישרות שלא לפגום חלילה ב שינוי כלפי מעלה מצד אחד, אבל לא ליחס בשום פנים ואופן את השינויים למשהו שהוא לא מהמקור האלוקי. זה נצרך בשבילו ליפול בסרך של עבודה זרה גם כן או כפירה. שצריך להגיד שזה כך, אבל אחרי כל זה אתה מתפלל והוא מתגלה בשינויים ועונה, אז הוא ריפה לך את האצבע. אבל גם הפכת לבעל תפילה על ידי זה אז מה הה יותר חשוב? יש לא מעט אנשים חולים שמודים להשם מאוד מאוד על מחלתם. היו חולים. הם כבר היו על סף מוות וכשהם נתרפאו ממחלתם נהפכו לאיש אחר. הם זכו שהמחלה עשתה טיפול שורש בכל המעמד של האישיות שלהם והם התהפכו להיש אחר. אז יש רווח עצום עיקרי. אז אומר הרב תפילה היא בוודאי פועלת על המתפלל להיות דבוק מהשם. זה מה שחז"ל אומרים שלמה הקדוש ברוך הוא עשה את האמהות הקרות מפני שנתאו לתפילתה כי בלתי אפשרי להבין שהקרבה אל השם היא האמצעי והעניינים החיצוניים הם המטרה כלומר אני צריך אצבע ואז אני אומר אני אשתמש בקרבה אל השם כדי לרפא את האצבע אז אני עושה את הקשר עם השם אמצעי ואת האוהל מה זה שלי מטרה אז חוש ושלום אי אפשר לה אז אומרים חז"ל בפנימיות זה הפוך שהצרות בעולם הזה הם האמצעי והקרבה לשם יהיה המטרה השמיני את כולך אז המהפך הפנימי הוא עיקר. אז אומר הרב, ודאי שבתפילה המהפך הפנימי הוא המתנה העיקרית. וזה שהיה לי צרות שבגדלם הייתי צריך להתפלל, זה מתנה נפלאה שהפכה אותי להיות בקרבת אלוקים. וזה ודאי מעלה יתרה על כל גם יתרה על זה שאני על כל כ כל קורבנך תקריב מלח והמלך הזה הוא מתקן את כל הדוימים בעולם והסולת מתקן את כל הצומח בעולם והקורבן מן החי מתקן את כל החי בעולם והסמיכה מתקן את כל האדם בעולם אז זה מתקן דואמן זה מתקן צומח כן כן, אבל בסוף זה מתקן את ישראל, ישראל במעלה אחרת כשיש מקדש. זה עיקר המעלה וזה מעלת התפילה על הקורבנות שקורבנות סוף כל סוף פועלים בתוך המציאות העיוורת הרחוקה שהיא מסגסגת ובמעמקים שלה ודאי אור אלוקי מאיר אבל הוא נסתר איפה מתגלה אור אלוקי במתפלל הוא אומר ברוך אתה השם זה גלוי אבל כשאצבע היא בריאה אין גילוי השם פה אלא אם כן בתודה שלי יש גילויור השם פה אבל לא ברצבע אז ודאי שהתפילה עיקרית טוב בואו נראה את זה בפנים התגברות האדם על הנטיות הרעות כדי ללכת בדרך הטובה והישרה אשר דורש השם מאיתנו היא בשני אופנים. אז כאן שוב הרב נוטה לדבר על התפילה כפועלת תיקון בנפש. זה שוב ג לכל מה שאמרנו שיש פה נמשל מסוג מסוים. וכמובן אפשר לבאר את הדברים גם בדרכים אחרות, אבל הרב מאוד מאוד נוטה בהן היה לנמשלים האלה אם כי שכל ורגש אין פה אבל זה סוג של שהרי מי נוטה יותר לטור אחרי עבירות ולא תטורו אחרי לבבכם והשכל הוא המוח ששליט על הלב שאומר לו אז זה ההתגברות על הנטיות הרעות של נטיות לבביות יותר התגברות פנימית על כוחות הרע שמקרבו על ידי הכשרה פנימית בדרך הטובה באור השם פנימית זה העיקר שהוא דבוק בהשם זה הדרך האחת והתגברות חיצוני על הסיבות החיצוניות אהבות בעולם ועלולות לבטל את האדם ראשו ושלמותו, הסיבות החיצוניות השליליות שעלויות לוותר לבותר. עכשיו צריך לדעת ש אי אפשר לפתור את עצמנו רק בהתמודדות פנימית. יש צורך גם בהתמודדות החיצונית אחרת. לא היה צריך את זה בכלל. זה מה שאומר החינוך שאחרי המעשים נמשכים ללבבות אבל זה לא רק זה בדיוק דנתי עם אדם אחד עכשיו לפני שבאתי הייתי בטלפון ויהודי ש אמרתי לו לשמור על איחוד בסיטואציה מסוימת שהיא לא על פי הלכה אבל אני פסקתי שהוא חייב לשמור על זה פני טעמים מובנים והוא מאוד מאוד רצה לפתור את שורש הבעיה ולא את הסימפטומים ואני אמרתי לו שאתה חושב שאתה יכול לפתור את שלוש הבעיה באופן שהסימפטומים יעלמו אני לא מכיר מישהו שיודע לעשות דבר כזה אבל אם פה פותרים יותר סימפטמים, השורש נחלש מאוד ואז לפעמים הוא מת מאיליו ולפעמים הוא צריך עוד טיפול אבל אז כבר אפשר לטפל בו אבל כל דבר שהסימפטום זה גם כל רפואה זה ככה אבל ברפואת הנפש זה עוד יותר ככה היה לי הרבה ויכוחים מחנכים על שאלת הסינון היינו נסיים במיסה שהיה הייתי ב ישיבת ארץ ציון באולם של המכללה של יד. היה שם איזה 400 איש בפנל, שני פנליסטים ומנחה. והמנחה היה יונה גודמן. הרב יונה גודמן והפנליסט השני מפני כבודו לא מזכיר את שמו אבל הוא היה קרוב שמה הרבה יותר ממני עכשיו אני רואה שורה ראשונה שנייה השלישית שורה חמישית כבר מטושתה שורה שישית עוד יותר שורה עשרית כתמי צבע בלבד אז לא ראיתי מה קורה שם אנחנו מתק לוקחים והוא טען לא צריך לסנן כי סינון זה רק פתרון חיצוני זה התגברות חיצונית על סיבות החיצונות עבות בעולם ועלולות לבטל את האדם כמו שרוב השלמותו אומר לא זה לא הדרך הדרך זה הכשרה פנימית בדרך התורה בור השם הוא לא ציטט את זה מ לא יודע למה א זה ציט יפה לצורך העניין ואז אני אומר אמרתי לו, אם יש אדם שקנה דירה בקומה 17, קבלן מצלצל, אומר לו, "דירה מוכנה, אתה מוזמן לבוא לעשות סיבוב?" אומר לו, "אפשר להביא את המשפוח". אומר, "כן, מתי?" אז קוראים שעה, הוא מביא את הדודים, את הדודת, את כולם עושים סיור בחדר הזה, בחדר הזה, בחדר הזה. הוא שומר בסוף את הסלון עם הוויטרינה לנוף מקסים ופתאום הוא רואה דלת בקיר והוא זוכר טוב את המפה של הבית הוא מבין שהדלת הזאת היא פתוחה החוצה 17 קומות ריק דלת רואה את זה הוא נבעל הוא מסתכל על הקבלן והקבלן מחיך אומר כן כן היה לנו טעות שמנו עוד דלת ביציקה במקום הלא נכון זה בא מוכן מהמפעל הדפנות וזה בא עם דלת זה הוא אומר אני אוריד לך כסף אוריד לך הרבה כסף ותחנך את הילדים שלא לפתוח את הדלת זה שתגעת מה לךתם הוא אומר התגברות פנימית באור השם של וחי בהם ונשמרתם עזוב את החיצוניות. אל תתגבר על בעית חיצוניות. תחנך את הילדים בור השם פנימי. אז הוא רואה שהוא לא מבסוט. אומר לו אני אוריד לך עוד. אומר לו אין דבר כזה עד שאתה לא מביא לי מ מכון התקנים שזה חזק כמו הקיר בשאר המקומות אני לא מסתכל עליך בכלל. אומר לו מה הבעיה? אני אתן לך מפתח. תינן. כאילו בהתחלה חשב בכלל פט לחש פתוח כי הכל הוא פנימי בור השם הוא תן לך מפתח תנעל תוציא את המפתח אומר לו את השם רוצה טוב אני רוצה בכל התקנים שעבר על הקיר אחרי שתיקנת ואין פה שום דלת רק קיר ושזה חזק כמו שאר הקירות בלי זה אתה לא מקבל קרוש על שום דבר זה נשמע משהו הזוי מה שאני אומר נורמלי אמרתי לוותו רב מה ההבדל בינינו שאני חושב שאם נופלים באינטרנט זה נפילה רצינית שעוברים את העצומות וכנראה שאתה חושב שהם נופלים זה לא נורא אז אתה מתחיל להגיד לנו שחינוך זה מספיק כי בדברים ש שזה נורא אתה לא אומר שכלוך זה מספיק לא ענה לי מה שענה ואני אמרתי לו עוד דבר אחד. אמרתי לו, תשמע, אני ממי חיי א ליוויתי, אני לא בעל מקצוע אבל לו בעלי מקצוע הרבה אנשים שהיו בתהומות ויצאו משם. ואני אומר לך שיש לי הרבה חבר'ה שהיו בתומות ויצאו והם ישמחו להיפגש איתך ולספר על כל התהליך ותוכל לשאול את כל השאלות שאתה רוצה הם ישמחו שתשאל והם הסבירו את הכל למה מי שהיה בשאול ויצא יש לו בשורה הוא רוצה לספר אלא מה לא מספרים על התאומות שהוא היה אבל אם זה למחנך וזה סיפור על חשיבות וישאר ב אז הוא מוכן כולם מוכנים אמרתי לו אתה רוצה שלושה אני אביא לך שלושה אתה רוצה 10ה אני אביא לך 10ה אתה רוצה 30 אני אביא לך 30 ואני מבקש ממך דבר אחד אתה יודע לחנך הרי בפנימיות תביא לי אחד שחינכת אותו בפנימיות היה בשם תחתייה פינחת אותו בפנימיות ויצא מזה אחד אני רוצה לרעיין אותו אם יש לו כזאת צורה אני רוצה לרעיין אותו אמרתי את זה על המון מחלכים ותאמינו לי יש לי הרבה להביא אף אחד אף פעם לא הציע לי מישהו שהוא חינך זה נהפך פנימית והכל הסתדר החיצוניות יש לה מקום אי אפשר לזלזל בה ולפעמים אי אפשר לתקן בלי זה קלקולים אי אפשר לתקן בלי זה מה זה כל דיכות איחוד זה מה שאני אמרתי לו למה חז"ל גזרו אייחוד? למה התורה גזרה ייחוד? היה אפשר להגיד לאדם תתייחד ולא תיפול. אז תעשה עבודה פנימית שגם אם אתה מתייחד אתה לא נופל. מה תורה אומרת דבר כזה? יש מקומות שטבע אדם הוא שאם אתה כבר מגיע אליהם אתה לא תוכל לעצור לפחות הסיכון הוא בעצמו עבירה שאתה לוקח סיכון שלא תוכל לצור זה בעצמו עבירה ולכן התורה גזרה גם על האמצעים החיצוניים זה ברור שהורה עוסקת הרבה בתיקון החיצוניות יחד עם זו תלמוד תורה כנגד כולם כי התיקון הפנימי הוא יותר עיקרי, הוא יותר עמוק אבל הוא לא יכול לעבוד לבד. ויש הרבה מקרים שהחוץ הוא תנאי והוא עיקרי והוא דורש המון משבים ואז הוא מאפשר תהליכים פנימיים. ‏Ja.