ה' גאות לבש - יש לך כנפי רוח - הרב יהושע שפירא

עמוד ל בדפוסים האלה על כל פנים וותד כ מתחילים פרק חדש מתגאים אנו בגאות השם שורש הגאווה היא בקדושה גדולה היא הגאווה הקדושה תגים אנו בהשם באלוקים הגדול חרב גאוותנו מתגים לנו ביחד עם כל העולמים עם כל היצורים כי כולנו יצורי אלוקים חיים אנו כולנו אננו קשורים באור החיים השלמים העליונים סוף הכל להיגד בחיי [מוזיקה] כל מרבא הי העיירה מפרת שמקור חי העולמים ההולכת ושוטפת על הכל מתגאים אנו בגאות השם גאות השם הם מקור הענווה מקור השלום אש אוכלה המכלה את כל הזוהמה של גסות והפרדה של כל תומת רעיון של כל חולשה וטמטום אור השם ויער לנו וזי בזמרת יה וילי לישועה דיברנו לילה האחרונה אפילו על כך ש אצל מרן הרב מידת הגאווה מקבלת תפנית מאוד משמעותית גם הבעל שם טוב אחד מיסודות שיטתו תורתו היא העלאת כל ה מידות הרעות במקומם הטוב שיש מקום וצורך להשתמש בכל המידות הרעות בצורתם הנכונה זה לעומת זה עשה אלוקים אבל זה הרבה יותר נקודתי כלומר יש איזה אפשרות קצת יוצא דופן קצת מיוחדת שאפשר להשתמש גם במידות הרעות לטובה זה מגלים איזה מסתרים גנוזים שגם בתוך הרע יש טוב אבל אצל הרב זה מתהפך באופן הרבה יותר חריף הגאווה היא חלק מהמידות הטובות כמובן זה דבר שצריך לימוד ו יש בו הרבה סכנות אבל גם בענוה יש הרבה סכנות וגם הוא צך ובייחוד לדורנו כל אחד רואה שבדורנו גאווה היא כלי בסיסי שבו נוהגים [מוזיקה] הבריות לא רואים בזה שום גנאי תלוי יש כמובן הגבה מופרזת וכולי אבל זה בסיסי שאדם מעמיד את עצמו מדבר על צ ו בשוח עצמו בפוליטיקה זה עוד הרבה יותר חריף אבל לא רק גם בעסקים גם בכל מקום זה חלק מהתרבות אפשר לומר שזה רק שלילי אבל באמת יש משהו שחלק אני מדגיש חלק ממידת הענווה כמו שחלק ממידת היראה הם תולדת הגלות ולא תולדת הבריאות הגלות מחייבת אותנו לקבל את העונש ולסבול אותו באהבה כי מי שלא מקבל מוסר אז לצים להכ חטו עוד יותר אם לא תבושרו באלה והוספתי שבע לחתות הכם וחלק מה ריפוי של הגלות מתבצע הרבה יותר בקלות אם ישראל סובלים את הגלות ומקבלים אותה עליהם העולם החרדי עד היום עומד במידה מרובה מאוד על הסורה הזאת ש אסור להתגרות באומות ואסור לומר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה בסתר זה מאוד מאוד קיצוני אבל בכלל בעולם החרדי גם מרן הרב ובדיה יוסף א השתמש לו פעם בביטויים האלה של איסור להתגרות באומות ואיסור לומר כוחי ועוצם ידי שזה גאווה והאיסור הזה הוא איסור שיושב על התפיסה שאם לא נקבל את העונש של הגלות בהכנעה לא נאמר בענווה שנלוות אליה ש מסטיית ממנה אבל קודם כל בהכנעה אז ממילא נקבל יותר גדול כדי שנקנה כי חלק ממטרת העונש זה הקניה ואולי לא רק חלק אלא המטרה המרכזית של העונש הוא הקניה מי שלא היה ממושמע בגלל גאוותו שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ולא שומע בקל השם אז צריך להכניע אותו לשמוע בקל השם על ידי העונש שוא נכנע ואם לא אז זה עוד עונש כמו ש יושבים ב מעצר בשבק אז אם אתה נכנע בעינויים קטנים טוב ואם לא אז מנים אותך עוד יותר וזה חלק מ תפיסת העולם של הגלות רבנו הרב צוד היה חוזר הרבה על הרן שאומר ואמרת כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה זה מצוות עשה כתוב ומרצה כוכ צדי כמובן שהפירוש של הרבה מאוד פשטנות הגדול זה שאתה בחוצפתה ב כתותי תאמר כוחי ועוצם עשה לי את החיל הזה והתיקון שלך יהיה וידעת כי השם אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל אבל ה פרש שמרתה כוחי עודדי עשה לי את החיל הזה זה מצוות עשה לאמר כך ויש תנאי למצווה הזאת והתנאי הוא וידעת כי השם אלוק ך הוא נותן לך כוח לעשות חי באמת זה כוחי ועוצם ידי תודה רבה זה באמת כוחי ועוצם ידי רק שתדע שהשם אלוקיך הוא נותן לך את הכוח לעשות את החיל הזה בארץ ישראל אנחנו משילים מעל עצמנו חלק ממידת הענווה זו שאומרת שצריך לקבל את הגלות בהכנעה ושהמצב של עונש תודה רבה הוא המצב הטבעי לנו הוא המצב הרצוי לנו ואסור לנו לפרוח ואסור לנו לעמוד במעמד לאומי עשיר ו חזק אבל יש פה גם התהפכות מאוד עמוקה ועדינה של מושג הגאווה וכאן הרב נותן את הפתרון ב הידיעה בגלות אנחנו נכנעים ומתמלאים ענווה [מוזיקה] ל לאור אם אפשר לקרוא לזה כך מפני המצב של העונש שבו אנחנו נתונים אבל כש פוסק העונש ממילא אנחנו לא נמצאים במצב שעיקר מאמצינו צריכים להיות להכנעה אלא לפריחה והפריחה הזאת היא ממלאת אותנו בגאווה אבל על הגאווה היא לא עלינו כנפרד שזה בוודאי אין מה להתגרות גם במצב הכי שלם שאדם יאמר כוחי ועוצם די עשה לי את החיל הזה והשם לא נותן את הכוח וחיל את הכוח וחיל הזה זה בוודאי שקר מוחלט וגאווה שלעולם לעולם תהיה מתבת אין אני והוא יכולים לגור בכפיפה אחת מפני שאם אתה אומר שאתה לא זקוק לי אז ממילא אין לי מקום אצלך אומר השם יתברך לבעל הגב אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת אבל יש הבדל בין אני נכנה להשם לבין אני מתגאה בגאוות במה זה תלוי האם אני עומד כנגדו או כחלק ממנו אם אני עומד כנגדו אז אני צריך להתקנה בפני גדלותו אם אני חלק ממנו אז אני צריך להיקנס אני מתגאה גאוותו כמו בן מלך משל של רבי נחמן שהרבה דורות היה גנוז במידה מרובה ובדור שלנו בעיקר על ידי בעלי תשובה יוצא באור יקרות אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות שאומר זה לא אני זה אבא הוליד אותי כך אבל מי אני הבנים תורות אני על כל פנים לא מכיר בברסלב את האמירה הזאת כבעלת משקל בדורות קודמים אם מישהוא מכיר אני אשמח לראות רבי נחמן כתב סיפור על בן מלך שעשוים אבנים טובות אבל השאיר את זה על עצמי כחלק מעבודת השם זה שונד זה זה בעל תשובה דווקא הוא ד דתלש חז בת הוא בא ממשפחה דתית קרוב משפחה שלי בת דודתו היא גיסתי אז א הייתי שם משמחות משפחתיות שותפות ייחוד עם ההורים שלו זה היה בתקופה שהוא היה ום אחר ו אני בן מלך שעשו אבנים טובות יש בזה גאווה זה מייקר מאוד את דמותי אבל בתוך זה יש אמירה שמה שאני כל כך יקר זה מפני שאני בן מלך זה לא אני מלך שעשוי מאבנים טוות אני בן מלך כלומר זה מכוח אבי אבל אני לא עוסק בהכנת אני עוסק בעקרות אם אני נמצא בגלות ואני רחוק מהשם ואני כאילו מתגלה כמי שעמד נגד ד השם אז ממילא ה עמדה שלי צריכה להיות הכנעה שזה התוספת הגלותית לגאוה לענווה אבל אם אני אהו ורצוי בחלה דמלכא אז ממילא אני לא מספר על כמה אני שונה מהמלך בזה שהוא גדול ואני קטן אלא עד כמה אני חלק בגדלותו של המלך עבר דיברנו רבה על זה ש הרב יש בו יחס של שורש וענף בכלל תורת הרב יחסי ענף שורש ולא יחסי מפגש כלל ופרט לא נפגשים אחד עם השני הכלל הוא השורש והפרטים הם הענפים לכן המשלים של הרב זצל ברובם הם עד דרגת הצומח מה ההבדל בין צומח לחי בצומח אם אתה גוזם עץ הוא גדל ומצמיח מחדש את אותם ענפים אפילו ביתר סת אם אתה גוזם רגל של בעל חיים זה נשאר ככת שמה אומרים גדם ש אומרים גזם נכון מעניין בעברית להבין את ה משמעות של זה אבל על כל פנים בצומח זה גדל מחדש אתה מקסח את הדשא הדשא גדל עוד פעם אבל בבעלי חיים זה לא ככה כי בבעלי החיים הפרטיות יותר בולטת כל בעל חיים הוא עצמאי צומח הכלליות בולטת כי כל צומח מקושר לשורשו באופן חד משמעי זה הבדל עצום וצומח אין מפגש יש רק יניקת הענף מהשורש וכאן זה מאוד מתאים ש הגאווה שאותה מתאר הרב זצל היא גאבה של ענפים לשורש אני בן מלך אני לא בפגישה עם המלך אני בן מלך באמת יש עוד משל ו אני מצפה לגדול שזה יהיה המשל המרכזי אצלו רואים את המשל הזה משתנה בעולם והוא משל של בת זוג בת זוג היא גם חלק אבל היא גם עומדת בפני עצמה עיקר המעלה זה לא יחסי ענף שורש אלא יחסי מפגש של מי שבעבר רחוק היה בם יחסי ענף שורש וממילא במפגש פנים אל פנים מאיר באופן סמוי ומופלא האחדות של המצב של הנף שורש כמו שאומר אדם הראשון זאת הפעם עצם העצמאי עצם העצמאי זה חסי ענף שורש עד עצם ענף עצמאי אניה שורש ו ב א מפגש פנים בפנים יש חיסרון שכל אחד בעצם עומד בפני עצמו הוא לא א אחד ממש לגמרי עם זולתו לעומת זאת ביחסי הנפ שורש זה אחדות גמורה זה המעלה של יחסי הנפ שורש זאת הפעם עצם העצמה הי תוך כדי מפגש זה שתי המעלות ביחד ונדמה לי שתורה כזאת עדיין ממתינה לנו ובינתיים הקליפה שקודמת לפרי של כל הטלטלות ויחסי המפגש של הזוגיות הם מקדימים אולי אפשר זה יהיה משיח צדקן יחסי בת זוג הגלות היייתה יותר יחסים של הכנעה ובמידה מרובה חסידות חבד היא הקיצונית שבכולם נכון שגם למוסר היה צד של הכנעה אבל הוא היה הכנעה בפועל החיצוני בחבד הכנעה היייתה בתיאוריה המהותית הפני פנימית העצמית תורת הביטול רק אם כבר אשת דעת לאח נספר אולי כבר סיפרתי אני לא זוכר סיפרתי את זה באיזה מקום לא זוכר איפה ש בשבוע שעבר ערכתי חופה אז סיפרתי את זה ביום חמישי כנראה מיד אחרי זה בשיעור מה נכון ערכתי חופה לבוגר של הישיבה והיה שמה יהודי ירושלמי צ'אלמר מתוק מדבש והוא ניגש אלי אחרי החופה מדנ מדבר תורה וכולו מטיקס של צמר וני שואל אותו שואל אותי לי שואל אותו איך קוראים ל פרנק שאלתי אותו אם הוא קשור רב פרנק רב צבי פסח פרנק הבא של ירושלים אז הוא אמר לי כן הוא היה דוד שלי היה האח הגדול של אבא שלו אבא שלו ה אח הקטן יהודי בן 70 75 שאלתי אותו פגשת אותו אז הוא אומר כן ה נפטר כשהייתי בן 19 אז אמרתי לו נו אולי תספר לי קצת דוד הוא סיפר לי סיפור אחד אומר אתה מכיר את הסיפור על הרב פרנק ומסרו סלנטר לו לאמ אני אספר לך אומר באלול סרון סלנטר כשהיה זקן כבר ישיש הייה באלול נוסע בירות ליטה בקובנה הזכיר עוד אחד אני לא זוכר המר זה היה עושה כזה רושם שהיה טקס מיוחד איך זה עובד מה הטקס הטקס הוא ש הבתי כנסת כשההוא היה מגיע אליהם היו מלאים מפוצצים אי אפשר לזוז כבר זמן קודם עכשו בשביל שהוא לא יבוא ויחכה עד שהקהל נכנס והקהל גם רצה לשמוע מקום טוב הגיעו הרבה קודם אז הכל היה מפוצץ והיה כיסא מיוחד ש הו משיבים את רב ישראל עליו שהיה עם איזה הטיה אחורה כנראה לפי ההיגיון והיו מרימים אותו מעל הקהל והקהל היה מרים מחזיק את הכיסא מלמטה מעבירים אותו עד לארון הקודש ושמה מורידים את הכיסא כמה בריונים הוא היה אומר את הדרשה מוציאים אותו חזרה לכיסא כשכל הקהל עומד הוא עובר לבית כנסת הבא ובינתיים מתפזר פה ככה היה הסדר ו רב ישראל הגיע לבית כנסת של הרב צבי פסח פרנק והעבירו אותו והכל היה מפוצץ הרב פרנק היה אז בן חמש רבות הוא השתחל בין הרגליים והגיע עד למקום עד למדרגות של ארון הקודש ישב שם על המדרגה ו ה הוא חיכה כמה דקות והגיע לבי סרון סלנטר ר מסרון סלנטר נעמד לידו והתחיל את הדרשה איך הם מתחילים את הדרשה זה סרל סלנטר זקה עצומה אלול ברתת וב בעמה במה בעירה ברתת וזיעה כישו אותו עכשיו רבי סרול סלנטר כל כך התרגש שהוא התעלף רבי סרול סלנטר התעלף מהאימה של אלול הוא התעלף והתמוטט והוא נפל על הילד בן חמש צבי פסח פראנק והוא נכבל בראשו הרב צי פסח פרנק נכבל ווא אומר זה החדיר לי את האלו לכל חיי ו זה סיפור של בעלי המוסר שגם בכאן יש איזה ביטול של ראה עצומה אבל הביטול של חבד זה ביטול של שורש לשורש ד ענווה שאני בכלל לא כלום אין אמה וירה אמה וירה זה מישהו שיש לו אמה ויירה אבל אין מישהו שיהיה בע עמה וירה בכלל בחבד זה הרבה יותר עמוק ם כי היה שמה המון אהבה ושמחה בוודאי יחסית לעולם המוסר ועדיין בשורש זה הביטול אצל הרב העמדה שאנחנו ענף של הקדוש ברוך הוא הי העמדה מרכזית וכאן יש חזרה ל ורד של הבעל שם טוב בעל שם טוב אמר ש אם אדם רואה רמס רקים מסתובבים לו הבית מה הוא צריך להרגיש אתה רואה איזה צרצר מתהלך מה אתה צריך להרגיש מה תבה הוא אמר מילה דומה הזדהות מה הזדהות אחווה למה אחווה כי שנינו בני אב אחד נחנו אותו בורא ברא את שנינו אז אנחנו אחים כי יש לנו אבא משותף זה ממש מה שהרב אומר כאן שאנחנו מתגאים בגאות השם כי אנחנו בן מלך ממילא אבנים טובות ועקרות אבל זה לא אנחנו ה יקר של האבנים אלא זה המלך שיקר באבנים שלנו והוא יקר גם בש קצים ומסים באותה מידה באמת זה מה שאנחנו אומרים גם בתפילת המלאכים מה זה תפילת המלאכים שאנחנו אומואים הדרת והאמונה הדרת ואמונה כתוב שזה המלאכים שרים אנחנו אומרים הגאווה והגדולה לחי עולמי אנחנו ים גם האוז וענוה אבל בעצם אם נבחין נראה שאת הענווה אנחנו שמים ו מקדימים לעוז ואילו את הגאווה אנחנו שמים ראשונה ומלווים אותה בגדולה מעניין שזה שתי מידות נגדיות והגאווה הקודמת לענווה ואת הענווה אנחנו מסייגים בהקדמת העוז עושים ממנה משנית ומנוגדת לראשונה והגאווה הייי הראשונה ומלווים אותה ב מאין דוגמה שלה בגדולה זה שירת המלאכים לקדוש ברוך הוא כי באמת להביא גיד ענווה אצל הקדוש ברוך הוא זה פלא אבל במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו סתם ענוותנות לא שייך אצלו יתברך מה שייך להגיד דבר כזה אבל במקום גדולתו כלומר שהוא מתגדל על אחרים אז עושה את זה באופן ענווה אבל אנו תנות כדבר עמד בפני עצמו אין אצלו יתברך לא שייך אצלו בכלל ענוה יש ל קושייה מה אנחנו בעד מאות אנחנו בעד רפיון למה לא גאווה העולם החילוני היום התרבות תמר הבית לא למה לא תגר אה זה בעל חשבונך בסדר אז בוא תגיד סיוג גבה שזה לא יבוא לחשבונך אה זה מאוד מסוכן שיבוא לחשבונך אז צריך לשמור מאוד אבל בשביל זה לכור את הגאווה היום השאלה הזאת עדדת ויש בה צדק נכון שיש בה הרבה מאוד קליפה קודמת לפרי הקליפה משרח את מאוד תובת מאוד והיא לא רק מסוכנת אלא גם מפילה לבאר שחת של גסות ו אני ואפסי לי יורי ואני עשיתי לי אבל אף על פי כן יש בזה גם צדק שהגאולה היא אפילו מידה יותר עליונה מהבה ז אומרת אומר הרב שש הגאווה היא בקדושה גדולה הגאווה והגדולה בקדושה גדולה היא הגאווה הקדושה מתגאים אנו בהשם ומי שהוא בעל ענווה בהשם השם ירחם ראיתי איזה שיך הופיע אתמול באפרת בישיבת באיזה ישיבה שמה אור תורה סטון לא יד זה הישיבה התיכונית של פרט מהזה רור ור כן נוה שמואל נה שמואל זה של אור טורסטון אז כנראה זה היה שמה אופי השך שוחר שלום הוא אומר שצריך שהדתיים משני הצדדים עשו שלום אז זה יהיה הכי פשוט והכי [מוזיקה] ענייני אני לא בטוח שזה נכון מהצד שלה אני מוכן לקבל את זה מהצד שלנו ואם זה יהיה נכון מהצד שלו אני מוכן להיות במשלחת אנחנו לא נגיד שלום אנחנו אפילו לא מתכוננים בוש בדרכי מלחמה מצידנו מעבר למה שיש לנו הרב צד אף פעם לא אמר ש מצוות כיבוש הארץ שהוא דיבר עליה כל כך הרבה היא גם ללכת ולצאת למלחמה מהעולם לא שאלתי את רבותיי את הדבר הזה באמת חלקם הרים הוא גבא ש דבר מעניין הוא אף פעם לא אמר יש מצת כיבוש הארץ צריך לצאת למלחמה הוא רק אמר אסור לסגת אבל הוא לא אמר שצריך לצאת למלחמה כי אנחנו מקוים לעשות את זה בדרכי שלום ונועם אז אני מוכן אבל שמה מה שדובר זה שעיקר העיכובים של המשיח צדקנו היה בגלל שאלת מי בראש ואנחנו לא נדון מי בראש איתם נמצא מקום להם מקום לנו אין מי בראש יבוא משיח יגיד מי בראש ולא נריב על מי בראש אין גאוות הדת היהודית בנו אנחנו בעלי ענוה הם צודקים בבחירתם אנחנו צודקים מבחינתנו ואיין שלתי בראש ואני אומר רחמנה צנן דת ד התבוללות רחמנא ליצלן מדת השם ירחם אנחנו לא יודעים מי בראש איזה שפלות נוראית לומר שאנחנו לא יודעים מי בראש ודעי שאנחנו יודעים מי בראש אנחנו חפצי שלום ולא נבטא את מי בראש בדרכי מלחמה היום אנחנו רוצים זה בדרכי שלום אם לא ניסו אבל להגיד שאנחנו לא יודעים מי בראש זה שפלות אני התווכחתי את זה עם כמה תלמידי חכמים בעיני זה לא רק איזה פגם אלא לפי הרמבם זה מישהו שנמצא מחוץ לגבול שלומי אמוני ישראל נכון שהרב חולק עליו הרב לא פוסק מותו ביג ק אבל הרמבם זה בעיני חלק מדגים יקרים שמשה אמת בתורת האמת ואם אתה אומר משה אמת תורתו אמת אבל גם מוחמד אמת זה לא משה אמת אין גם משה אמת וגם מוחמד אמת חס ושלום הם לא עובדי עבודה זרה נכון זה מעלה אבל הם לא אומרה אמת ורק ושמת וממילא האמירה כזאת היא נוראה ואיומה האם אנחנו מתגאים בגאות השם בוודאי ומי שלא מתגאה בגאות השם אז הוא לא מאמין תגעו אנו בהשם באלוקים הגדול חרב גאוותנו למה נכנס המילה הזאת ברור גאוותינו זה גאוותנו אבל למה חרב אין פסוקים אחרים עוד מעט נראה שזה לא רק כאן אש אוכלה זה לא גוה מסכנה כזאת גאוה ענ טנית אישה מוכה לא זה גאווה שמוכנה גם לשלוף חרב היא וודאית היא לא פחדנית היא לוחמת אם משהו יעמוד חוצץ כנגד גאות השם אלא שגאו השם באמת וכאן אנחנו לא מתגאים לא בישראל כרגע ולא בתורה שזה עוד גאוות חשובות אבל לא על זה מדובר כאן כאן זה גבת השם מתגים נו ביחד עם כל העולמים עם כל היצורים ממילא גם עם כל המוסלמים מפני שגם הם אם יסיירו את השקר של דתם שהוא לא שקר מתועב כעבודה זרה אבל הוא שקר אם ישירו את השק של שדדתם יתגלה פנימיותם ההפוך כל העמים לקרוא שפה ברורה בשם השם הם גם חלק ואיתם ביחד אנחנו מתגאים חרם ג בתנו הכוונה בלי השקר שלהם אבל איתם עם כל היצורים עם כל הרמשים וכל השרצים כי כולנו יצורי אלוהים חיים אנו כולנו בנים כולנו איננו קשורים באור החיים השלמים ם העליונים כי מה מחייה כרגע את הג'וק שמתרוצץ לי בחדר אלוקות בדיוק מה שמחיה אותי ובאותו כישרון ובאותו גודל ובאותו כל יכולת הוא מחייה אותי ואותו באותה מידה שהוא נתן את התפקיד להיות שקט סולי הוא נתן את התפקיד להיות יהודי אבל מצד כוח הפועל ש בנפעל לא מצד הנפל אין הבדל בפועל שפועל את הג'וק ובפועל שפועל אותי אז מצד היותנו עלים של הפועל כולנו שותפים באותה גבה כולנו הננו קשורים באור החיים השלמים העליונים כי סוף הכל לאגד בחיי כל כי בסוף לא רק כל העמים יהפכו כולם מכל שפה מורה אלא רמז ציפור כנף אז אם כן גם הרמז ידע להלל ולשבח את השם אז הוא יהיה חלק מנח גה מופיע יותר בשלילה או בחיוב לא בדקתי פעמים אחרות הרב פה דיבר על זה שצל הרב זה אצל הרב בדקנו פעם עד כמה שהיה אז לבדוק לא אני בדקתי אחד מהאורחים פה מצא שזה חצי חצי ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל יהיה בדו בא הרבא הא ההערה המפוארת של מקור חיי העולמים זה פאר זה אור המקור ההולכת ושוטפת על הכל הא ממילה מאירה את הכל מתגאים אנו בגאות השם אנחנו בעלי גיווה עצומה יותר עליונה יותר מפוארת מכל הגאות שיש בעולם לאן ארוך אנחנו בעלי גיווה יותר גדולים בגאות השם גהות השם היא מקור הענווה מה פירוש ענווה אפשר היה להגיד שהגדלת שלו זה מקור ה קתנות שלנו הרב לא אומר את זה מה זה ענבה פה מקור השלום אש אוכלה זה ענווה אש אוכלה זה שלום אש אוכלה כן המחלה את כל הזוהמה של גסות והפרדה כלומר כל מה שמונה את השלום כיוון שאני בא בשם גיווה אז אני לוחם אני חרב אני אש לא אתן לשום חומה להפריד אז מה היא הענווה פה ההכרה שגאו שמירה בי מהירה גם בזולת מהירה גם ברמז בכל מתגלה הגאווה הזאת ואם אני אפריד ואגיד שמתגלה רק בי את זה אני אשרוף את הרק אני אשרוף את המפריד אני אשרוף אבל את הגאווה לא להפך אני מגביר את הגאווה והיא בגאוה שורפת את ההפרדה וזוהי הענווה וזהו השלום של כל טומאת רעיון כלומר מחשבות שעסוק רק בגסות של עניים פסיות שאדם רוצה רק את טובתו ולא אכפת לו משום דבר אחר של כל חולשה וטמטום מה זה טמטום עבירה ה מטמטמת שנאמר ונטמתם בה טמטום זה הטומאה למה כי הטומאה זה החציצה שאני עומד לבדי ואני לא מחובר לכל הענפים האחרים שבאים מאותו שורש אני הייתי עושה פה שורה חדשה אור השם ויער לנו השם הוא אור הוא מאיר הוא לא ענווה שדומה יותר ל חושך למיו אוזי וזמרת יה וילי ישועה כלומר הישועה של הדורות האלה היא באה מהאורז מהזמר מהכוח מהעוצמה מהגאווה והענווה שמתנה אליה זה לא שאני מעט אלא שהכל מלא את את שורש החיים הכל מלא אלוקות ולהגיד שרק אני ל אלוקות זה להסתכל על הדברים לא מנקודת המבט האלוקית אלא מ מבת של אני ופסי וענה אומרת לא תסתכל מ נקודת מבת הרבה למעלה גאבה הרבה יותר אביונה מני ופסי נקודת המבת האלוקית ואז הכל הוא אלוקי לא רק אתה אלוקי הכל הוא אלוקי חיים חיים