התנדבות יותר ממה שראוי | שפת אמת ויקהל- תרלה | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] אחדד קר קלה ת ה מיכאי בן סגלית רחל בעילוי נשמת חנניה בן חבא יעקב בן חבא דליה בת יוכבת סביך בת שמח זכרו לברכה אנחנו רוצים ללמוד את הדיבור המתחיל בתרל בפסוק מרבים עם לאבי כלומר העוסקים במלכה מדוכים למשה שמרבים עם לאבי ועצב משה שלא יביאו עוד למלאכת הקודש ויכלה העם מאבי יש להבין מה זה העריכות בתורה בעניין זה כמ שלכאורה זה פרט טכני של ניהול ה תרומות יש יותר מדי פחות מדי להפסיק להביא זה עניינים צדדיים עניינים כאלה היו למכביר בלי די שהתורה לא הביאה איפה שמו את ה באיזה כלים שמו את הזהב את הכסף פ הנחושת אנחנו לא [מוזיקה] יודע מי היה ממונה להוציא מהכלים אנחנו לא יודעים יש כל כך הרבה מעשים שאנחנו לא יודעים התורה לא מציינת עובדה אלא אם כן הא משמעות בעלת משמעות אלוקית עמוקה עליונה ולדורות עולם שיש א לימוד ממנה בכל דור ודור לכל אדם ואדם כל זמן וזמן ובעיקר [מוזיקה] א בשעה שהפרשה לפנינו בשעת פרשת שבוע ונראה כי ראו הצדיקים והחכמים כי נתפשט ההתנדבות יותר מהראוי זה לימוד עצום שנתפשט ההתנדבות יותר מהראוי כלומר זה לא רק עניין טכני כמותי האם יש את כל ה מוצרים הנצרכים כדי לבנות את ה משכן כל המרכיבים נמצאים סופרים כמה זהב יש כמה כסף יש כמה צריך והגענו אל השכור אלא יש כאן עניין פנימי נפשי שהייתה התנדבות ורוח ההתנדבות יצרה איזה רוממות כזאת שגרמה לאנשים להתנדב יותר מדי א זה יותר מח מה ח אנחנו נראה נראה עוד רגע הוא בהמשך נראה לי שיה קשה להלום את הרעיון הזה א שזה עניין כמ א אתה רוצה להגיד זה לא על התוצאה א אבל לכאורה גם הפסוק היייתה המלאכה היייתה דים וותר דים אפשר להגיד שזה ומזה על הפרט כן המלכה כן אבל אבל בוודאי ש בהסבר פה זה אולי עוד יותר רחוק לומר ככה מצד שני כאילו כש עושים יצירה כאילו תמיד אפשר כאילו להוסיף את העוד קישוט ועוד כאילו דברים היו מוגדרים עד לרמת א גרמים גרמים או אפילו קילוגרמים כאילו ושים מאוד בזיכים כאילו כן אז עוד יותר זה מכוון כן אז הוא אומר ש התרומה רוממה תרומה גם מלשון רוממות רוממה את ה מביאים והם התנשאו והצדיקים והחכמים ראו שה התמסרות והנדיבות והאכפתיות עברו את הגבול זה עניין עמוק בעבודת השם אולי נתחיל עם דברים פשוטים שמלמדים את העניין הזה ו נחזור לכאן האם יש אכפתיות יותר מדי גדולה בוודאי אם הילד צריך ללבוש סודר בגלל שלאמא שלו קר אז מאוד אכפת לה ממנו אבל יותר מדי ה צריכה לשחרר אותו ולבחון את ה מזג האוויר לפי הפ של לא לפי הסבילות שלה או הגיל שלה או הטבע שלה וזה שהיא מתנדבת כל הזמן לפנק אותו ו לאטוף אותו זה הרבה פעמים יותר מדי נדיבות יש דבר כזה אהבה נכזבת אהבה נכזבת זה אחד שהלב שלו יוצא אל זולתו ו הוא עלול לעשות טעויות ולהכאיב המון כאב בגלל שהלב יצא יותר מדי מה פירוש שהלב יוצא יותר מדי אז זה כאן אולי אנחנו נכנסים לדיוק שאחר כך נראות אותו כלפי שמיא יש שאלה גדולה כשאדם אוהב את זולתו בני זוג נכנסים תחת החופה והחתן נכנס כי הוא אוהב מאוד את הכלה אבל יש בזה בעיה אז לטובת מי הוא נכנס לטובתה או לטובתו עכשיו שאת החתונה לא שואלים חתן וכ שאלות כאלה זה רק יסבך אותם בכל מיני חשבונות שאין להם אפשרות באמת צריך לתת לטבע הפשוט א לפעול זה לא אומר שאנשים עם עין חדה שמלווים בני זוג יכולים להגיד יש פה בעיה אולי נצטרך לטפל בה בהמשך אחד מהצדדים הוא יותר מדי מתלהב וזה שהוא יותר מדי מתלהב הוא מוחק את הזולת ויש מקום לומר שלכן אנחנו אומרים בברכות החתונה שמח תשמח ראים האהובים כי לכאורה היה צריך להיות סמך את סמח רעים ה אוהבים אז אחד מהעניינים שיש הרבה מה לפרש בעניין הזה אבל אחד מהעניינים זה שכשאתה אוהב אתה עלול למחוק את הזולת כשאתה אהוב אז אתה נותן לזולת מקום להיות זה שפועלת אהבה ויש בזה משהו יותר עמוק שמעתי פעם שזה דוד זלר החותן הסבא של מזמור אומר שזה תורת הקבלה תורת הקבלה זה לדעת לקבל לפעמים לדעת לתת זה שטף גדול מדי ולעצור ולדעת גם לקבל זה תורת הקבלה לדעת לקבל מהקדוש ברוך הוא על כל פנים שילו של נכון ברור ור עלכל כשנותנים זה יכול להגיע גם ליותר מדי ואז מה ש משתבש והכתובת ה היד הדמות הנוכחת מפסיקה להיות מי שאני נותן לו והופכת להיות הנותן הנותן עם חווית הנתינה שלו הוא הוא יש כאלה שמתאהבים בהתאהבות א זה מנהב אותם שהם מאהבים ואז בעצם הם בלופ של עיסוק בעצמם והחכמים והצדיקים זיהו שכשנבוא למשכן התלהבו יתר על המידה ולכן התורה אומרת אמרו מספיק שהכמות היא רק הסימן היא לא הסוגיה היא סימן מתי אתה מתלהב יותר מדי כי אם שאכפת ללך זה המשכן אז אתה שואל מה הוד צריך ואתה מביא בדיוק מה שצריך אבל אם אתה נותן בלי גבול אז ההתלהבות שלך היא זא ש ממלאת אותך מה אולי גם כדי שיגידו שיך להיות הקד כן כן כן נכון עוד רגע יגיד ממש דבר דו וחששו שלא יהיה עוד ברצון אמת לשם שמיים זה יהיה ברצון עצום בהתלהבות אדירה אבל תוך ההתלהבות וההתנדבות וההתמסרות לעבודת השם יש שני חלקים יש מעטפת ויש ליבה והליבה היא דקה מסתורית וקשה לעמוד עליה הליבה זה שלשם שמיים וההתלהבות זה עוטף את זה זה כמו נעשה ונשמע נעשה זה בשביל לשם מה שאתה רוצה לעשות רצונך אנוכי חפצתי ולא עוד אלא ש בזכות אישה ריבו זכיתי לכסף למילים שלא נמצאות בסידורים האשכנזים אב נמצאות במחזור הספרדי לעשות רצונך כרצונך כלומר יש הרבה אנשים שרוצים לעשות רצון השם אבל כמו שאני רוצה לעשות רצון השם ויש הרבה מאוד מתחים בין אנשים לא בגלל שהם רעים בגלל שהם טובים אבל הם לא מדוייקים כו הם רוצים לעשות טוב לזולת אבל הם רוצים לעשות את הטוב כמו שאני מבין אני חי וחווה את הטוב שצריך להיות זאת האמא האם הסדר אז וחששו שלא להיות ברצון אמת לשם שמיים כי הכל הולך אחר לא אחר הרצון סתם שהרבה פעמים השפת המת דבר על הרצון והכל הולך אחרי הרצון אבל אחר הרצון זה שם שמיים ומר לעשות רצונך כרצונך זה התמצית של הכל ואם לא לעשות רצונך זה פשיטה זה יצר הורה כ לא רוצה לעשות צוך אני רוצה לעשות הוירוס אני רוצה לעשות חטאים טוב זה פשיטה זה לא חלק בעסק אבל אני רוצה לעשות מצוות אבל אני רוצה להתלהב ולעשות אותם באופן שהוא לא כמו שאתה רוצה אז א עוד מעט אנחנו בראש חודש ניסן רבי של זן מלא ירווח יוצא בראש חודש ניסן בבית הכנסת והולך לעץ פרי לברך כונים כתוב ש בגלל הנוסח של הברכה שכתוב אילנות טובים אז יותר טוב לברך על שתי אילנות אז אחד התלמידים שואל אותו א כתוב אילנות טובים אז הוא אומר לו תסתכל בקומה שנייה מסתכל בקומה שנייה והוא רואה אישה רוכלת שמה עם הראש בחוץ למרפסת מסתכלת אז הוא אומר לו פה היה גר פעם תלמיד חכם גדול והוא נפטר מן העולם ואני הייתי הולך איתו להגיד את הברכה והיו פה שני עצים והאיש נפטר ועץ אחד נעקר והאלמנה מחכה כל השנה שרבי שלומה זמן יבוא לברך אצלה בחצר איזה הידו יותר גדול לעשות על שני אילנות ל שמח לב אלמנה חשבון של שלומה זלמן שכאילו אני רוצה לעשות רצונך יש עכשיו זה לא בטוח שזה רק התלהבות זה גם שיקול דעת של פוסק שרואה את כל התורה כולה בבהירות אשלום ז אין כדוגמתו בעניין הזה אבל היכולת לבדוק מה השם יתברך רוצה אז כי הכל הולך אחרי רצון השם שמיים לעשות רצונו וית כי יש בכל דבר בחינת רצו השוב פירוש על פי מה שכתוב בשם הבעל שם טוב לראות שמכל עבודה יקבל אירה ובושה כי כשגומר כל מעשיו בא לידי גבות רבי יהושע זה מה שאתם אמרתם כלומר החיות רצו ושוב הכוונה היא שכשאתה רץ לקדוש ברוך הוא ואתה מתלהב מהריצה הזאת אז יש סיגים שבהכרח מתלווים לריצה ואחרת רצו השוב זה גם הדרכה תיזהר עד לאן אתה רץ ותדע לשוב ולא לרוץ יותר מדי ואם רץ למך מאברהם אבינו שוב לאחד תשוב אליו יתברך ומה זה תשוב זה לא אני זה לא הנוכחות שלי לא אני תופס פה את המסך את המקום וכשאתה מתלהב מאוד אתה עלול להגיע בקלות לזה שהנוכחות שלך הופכת להיות הנושא ולכן הוא אומר שכשאדם יש לו התלהבות בעבודת השם אחרי זה הוא צריך לשוב ו רע ולהתבייש במה להתבייש זה דבר פשוט אם היה ה בעל שם טוב או מרן הרב זצל או אחד מענקי עולם מבקש שאנחנו נשרט אותו שאנחנו נהיה המשמש שלו אז היינו מתביישים אני ראוי ל עניין כזה נעלה אז עכשיו אתה משמש ש הקדוש ברוך הוא עושה מלפניו את מה שהוא מצווה והכל בסדר כל אחד צריך להרגיש מה פתאום אני ראוי בכלל לשמש את הקדוש ברוך הוא עירה עיקרה זה עירת הרוממות ראת הרוממות ספרתי כבר פעם ש חשב בשיעור הזה לי מהש עם רב עמר שהיה איזה יטעו אותו ואז הוא רצה לפרגן למי שנפגע מזה אז הוא הגיע ל אישו בצפון הוא רצה שאני גם אבוא זה לשבת אני תיווכתי את העניין הוא רצה שאני גם אבוא לשבת בנו לשבת ו בית כנסת היה מלא זה בית כנסת קטן בישוב חילוני הה מלא ה מפוצץ וסעודה שלישיית הבן שלי בדיוק לפני כן נקי והרגיש לו טוב נשארתי איתו בסוף אשתי אומרת עזוב רוץ לרב אמר אני אסתדר איתו כבר כבר כבר הרגיש טיפה יותר טוב הגעתי מאוחר הכל היה מלא והרב אמר קולט אותי בדלת והוא אומר לי בוא בוא בוא אני אומר לו הכל מפוצץ ה אומר ל בוא בוא טוב אז פינו לי מקום אני מגיע וה ספסל קטן בלי מחיצות רק ספסל פשוט וישבו עליו שלושה הרב אמר הרב א החברות שלו אוי שכחתי את השם ועוד חבר שלי שגם אנחנו טיווח את זה ביחד ושניים מהם היו אנשים גדולים ואחד הרב בוארון הוא היה איש קטן יותר והספסל הספיק לשלושה אנשים צמצום שלושה כאלה זה כבר היה אמר לי בוא בוא תשב לשבת בוא בוא בוא הזיז אותה נשאר ככה מקום הרב א אפשר לש אל תדאג מחזיק לי מחזיק אותי כל הסעודה השלישית מחזיק אותי ככה שאני לא אפול אמרתי עכשיו אני מבין מה זה רת הרוממות זה בושה אתה מתביש למה אתה מתבייש לא עשיתי שום דבר רע לא גרובי להפך רק סולי טובה אלא מה משהו לא סביר הרמר צריך להחזיק אותי אין גבו לכל תעלול עכשיו זה הרב אמר מה תגיד אתה יכול ללבוש ציצית שהקדוש ברוך הוא צ מי אני שאני לבש ציצית מי אני שאני אתרום לבית שלו יש משכן אני תורם לבית שלו אני מתלהב בטח שאני מתלהב נתנו לי לבנות בית להשם איך אני לא אתלהב אבל בסוף ההתלהבות זה שנתנו לי לבנות בית להשם כי בעצם זה מה שאומר שלמה אולי בדיוק דוגמה לעניין הזה הוא בונה את הכל הבית הגדול והקדוש ואז הוא אומר אין השמיים ישמע השמיים לאך מה מה אני יכול לבנות בית לשמך זה לא מתחיל אבל אם אין את השוב הזה אז הלהבות מתחילה להיות מוזנת מזה שאני בניתי בית לשם ולכן צריך אתמיד שוב זה מה שהוא אומר כי יש בכל דבר בחינות בחינת רצו השוב פירוש על פי מה שכתוב בשמל שם טוב לראות שמכל עבודה יקבל עירה ובושה אני עובד את השם ואחרי זה מתבייש מה איך יכול להיות אני מתבייש כתוב חזל שבראשית זה אותיות ירי בושת שירת הרמות זה שאני מתבייש בפני גדולת הבורא יתברך שמו כי כשגומר כל מעשיו בא לידי גבעות אבל כשחוזר באמצע לאחוריו אם הוא גומר הכל אז הוא בא לידי גבות אבל אם הוא חוזר באמצע כאילו הוא הולך רק על רצו רצו בסוף שלאו יש גבות לכן שוב אחד אל תהיה רק ברצו אבל כשחוזר באמצע לאחוריו בחושבו לפני מי הוא אומד זה עצמו תיקון המעשה כראוי אומר כל זה נלמד כאן בונים בית להשם מתלהבים נותנים הכל ני להשם פרח מוכן לצת הכל הוא צריך ממך משהו מה ז אתה מוכן לתת הכל מי צריך אותך בכלל למה אתה מוכן לתת הכל אז יש צעד שהוא אמיתי ויש צעד הוא שאכל ולא תאמר אנוכי השרתי את אברהם יש כאלה שכשהם נותנים אתה מיד צריך לחשוד ולא תאמר אנוכי אשרת מחוץ צרוך לא רוצה לקבל ממך שום דבר כי אני מיד רואה שאתה כבר עם ה אתה כבר תופס אותי אני נתתי לו ולכן כשבונים את המשכן זה בדיוק המלאכה הכי קריטית שבה אדם צריך להיזהר מאוד שלא יאמר אני בניתי את הבית אני נתתי משהו להשם אין דבר כזה כל מה שאנחנו נותנים לו זה מי שלא נתנו לו צריך למ מ מהיו על ידי גבו יחזור לאחוריו חזור לאחורי מתוך כך יחזור ויגמור את כל מעשיו או לא יגמור את כל מעשו הכוונה היא שהוא נותן לאורך כל הדרך והוא לא עסוק לדייק וזה בדיוק לעשות רצונך או לעשות רצונך כי רצונך הוא גומר הכוונה היא את הנתינה שלו ולא את הדיוק של העבודה והדיוק של העבודה זה שאני ייראה הוא מתבושש איך אני ראוי בכלל לבנות בית להשם זה לא זה לא ייתכן באמת בסוף השוב שבא אחרי הרצו הוא וח אותם בניתי בית להשם תבייש כאילו זה לא זה לא ייתכן ו לא יתכן הוא יותר חריף מהתלהבות שהתלהבתי כן ההתלהבות שהתלהבתי היא היייתה אחורה אבל כשאני אומר מה מה איך זה תחן בכלל הדבר הזה אז אני נעשה זך לכן השוב הוא למעלה מארצו כתוב בספרים שלמרות ש בחיצוניות זה נראה שהרצון למעלה מהשומה שהוא רק איזה רווח תשימו כמו בין פרשה לפרשה אבל באמת השוב הוא למעלה בארצו וכאן בעבודה הזאת זה פשוט שאנחנו שווים אז זה נעשה אלוקי ואיך אני שמה זה בלתי נתפס בכלל שאני יכול לתת משהו מהכסף שלי מהממונה לקדוש ברוך הוא ומשה רבנו עליו השלום והחכמים שמרו החכמים זה בגלל שהם אמרו לו ש הם אמרו למשה שכבר יותר מדי שמרו מעשה בני ישראל שלא להתערב בו פניות כנל זה הסיפור פה בספר אור החיים מדייק לשון הייתה דיין וותר המלאכה הייתה דין וותר אומר זה טרט דסטר אם זה היה דין זה הגיע בדיוק לגבול אם ותר א זה עבר את הגבול איך אפשר להגיד ה דה ביותר והוא זל תרץ שעל ידי שיתרון היה בין דוות בני ישראל כלומר הוא אומר שבאמת הם נתנו יותר המלכה הייתה יותר ואז זה נוגע למה שאתה הצאת שהם נתנו יותר זהב ואז קדוש ברוך הוא אמ ו תעשה ציו פרחים אז זה נהפך לציווי אלוקי שידי שהיתרון היה בדוד בני ישראל שילם הקדוש ברוך הוא ל שכרם וכלל היתרון גם כן ומלך את המשכן עיין שם דברי פי חכם חן זה נפלא מה ברגע שהקדוש ברוך הוא אומר גם זה אז ממילא הוצב הגבול אולי באמת אין איזה סוף כ זה ראיון יש צד שגם אפשר להגיד שאין איזה סוף כומר אם אתה בהתנדב אמת יש איזה סיאג שבתנאי שזה אמיתי כלומר אם אתה אומר טוב אל תשימו שלט גדול על המשכן אני נתתי לקדוש ברוך הוא בית מה כן הרב אבל זה אוסר זה לא כבר אחרי לא כבר הגבו אז הוא כאילו מפרש המחת הדיה אם גם ם העותר הזה הוא נכלל בתוך הדיים זה האור החיים הקדוש ודברי פי חכם כן לפי דרכנו פרשנו כי על ידי זה שמנו עצמם אחר כך מהריבוע על ידי זה תקנו זאת הייתרון שלא נתקלקל הדבר עדי הפשטות כלל נפ אני אומר משהו קרוב לאור החיים א אני אומר אתו בדרך אחרת אור החיים אומר הם התנדבו קדוש ברוך הוא אומר לא היה צריך כל כך הרבה אבל אם התנדבתם אז עכשיו אני הופך גם את זה לחלק מהמשכן אומר לפי דברינו אפשר לומר לפי דבריו של עשות אמת לפי דברינו אפשר לומר שהם התנדבו ואז החכמים אמרו זה זה זה מספיק ו האמירה הזאת שזה מספיק ועכשיו אל תתנו יותר כי צריך למנוע מזה להיות אחור עם סיגים זה בעצמו גרם לזה שה יותר היה חלק זה לא רק שהקדוש ברוך הוא ראה את ההתנדבות שלהם שאמר טוב גם זה אלא שהוא ראה את זה שהם נמנעו מלתת יותר הם כבר לו יותר י מדי לא לא לא אם זה יותר מדי אנחנו לא נותנים אם יותר מדי אתם לא נותנים אז מה שנתתם הוא באמת זח אפילו שנתתם יותר מדי אבל מה שנתתם הוא נעסה זח על ידי זה שאתם נמנעים אולי אפשר להגיד שזה ההבדל בין דיים ויותר ליותר מדי שאם צרת בזמן הזה היותר הזה מכלילים אותו בד הים ויותר מדי זה כשמביאים בלי כוח הזה ואז כל היותר הופך למדי ו וצריך ל להסיר אותו כן וב ושמעתי מה אדוני אבי זקני מורי ורבי זל פירוש הפסוק מה יפו פעמייך בנהלים בת נדיב אז זה התיאור שהחתן קודש בריך הוא מתאר את כנסת ישראל והוא אומר שה פעמייך זה כתוב גם עולי רגלים זה בנעלים בת נדיב זה אברהם אבינו שהיה נדיב ככה אומרים חזל הוא פרש כ נדיבות בת נדיב נדיבות הרצון צריך מנהל דווקא בנהלים אבת נדיב צריך מנלו שמירה שלא תפשט הרצון והחשק לדברים אחרים כלומר רק רצונו יתברך יתגלה רק שיהיה כבודו יתברך ולא שום דבר אחר שבקל כחו השערה הוא נדבק מבחוץ וזהו פירוש המשנה משמיעים על השקלים ועל הכילי מה זה משביעים על השקלים ועל הכילי על השקלים שלא תערבו רצונות אחרים לרצון הנדבה זה המשמיעים זה מזהירים אפשר להגיד שמשמיעים זה תביאו לדבר הוא אומר משמיעים זה אל תביאו עוד רגע הביא פסוק שומר את זה היו כאלה שצריך לזרז אותם לא התנדבו מספיק ולם זה חשוב תרומת המשכן מה איזה מה יש לך לעשות עם הכסף יותר מאשר לתרום למשכן אז צריך לעודד אותם להביא אבל משמיעים על השקלים זה גם מגבילים ואומרים אל תביא יותר זה בדוק ש שני צד אחד יש שקלים שזה חו זה זה בדיוק שני אז זה יביא בדיוק עוד רגע את הפסוק אז לפניכן אומר וגם פירוש כליים מה זה על שקים ועל הכילי כמו ויכלה הבי ו על השקלים תביאו ועל הכילי לכ לכלות מלהביא בתח וקן היה פרשת שקלים אבל זה מתאים גם לי שהוא בחינת המניעה ויכלה שיש גם כן במצבת הנדבה וזהו שכתוב השיר לא ירבה ודל לא ימית כלומר להביא פחות מהנדי בות שאתה נותן את כל הלב זה לא זה יש משכן של הקדוש ברוך הוא אתה צריך לתת את כולך אבל לתת יותר מדי זה לא כי אז אתה נוכח שם אז זה עשיר להרבה ואדה להבין המער והחוש מר חיבים אבל לא לעבור את החומש כן למרות שאם מישהו מחפש קולות איך לעבור את החומש יש אפשר לסדר לו משהו יש א בעל התניה יש אחרים כל מיני תירוצים איך לעבור את החומש ומי שמאוד לחוץ