התכללות האדם בתפילה | עולת ראיה - שיעור 37 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] טוב, אנחנו חוזרים לסעיף ב'. אתמול קצת הרחבנו בדברים, נראה את העניינים בפנים. התפילה היא מלמטה למעלה, כיצד? אז אתמול הרחבנו מה הרב א לא מסביר פה שזה ההסבר הפשוט הרגיל והרב הולך למקום אחד לגמרי כיצד מתוך אותו המעיין המלא קדושה טבעית שבליבנו זה מתכתב עם מה ש היה בסעיף הקודם שהטבע זה תפילה והתורה היא למעלה מהטבע. אז המעיין המלא קדושה טבעית שבליבנו. כלומר שהמטא הוא הקדושה שמתגלת מתוך הנשמה שמהירה בקרבנו בקרב כל אחד ואחד. אז מתוך אותו מעיין שמפכה בלא ערף, שזה בעצם התפילה המתמדת של הנשמה, הראינו דולים מוציאים את הרגשותיו העדינות מן הכוח אל הפועל. אז השלב הראשון זה המלמטה שהוא עומד בפני עצמו. אפשר היה לתאר שמלמטה למעלה זה יציאה מנקודה אחת ו [מוזיקה] הגעה אל הנקודה השנייה לעלות מלמטה למעלה אבל הרב מתאר פה שהמלמטה הוא אירוע בפני עצמו הוא תהליך שיש לו מקום לבדו לדלות את ההרגשות העדינות מתוך המעיין של הקדושה שבקרבנו ולהוציא את זה לפועל. עד כאן זה מלמטה שזה גם כן עבודה. עבודה שבלב זוהי תפילה. עבודה להוציא ממעמקי הלב ולדלות משמה את ההרגשות הדינות. א שהם לא ישארו כמוסות וגנוזות במעמקים של הלב, אלא שיבוא ידי ביטוי מן הכוח על הפועל. כי התפילה היא נותם כלים להופיע בחיצוניות של האישיות. אז זה היה מלמטה. עכשיו למעלה מכוונים כל ההופעה הזאת יש לה גם כיוון לאן היא הולכת. מכוונים לרוממן ולסגן. כלומר, למרות שהם באים עם מקור הקודש שבקרבנו, אבל עדיין יש רוממות יותר עליונה ממקור הקודש שבקרבנו. מה היא? אז הרב עוד רגע הסביר. אז לפני כן לרומן ולסגן, לטהרן ולקדשן כמו טהרה הקדושה הזה שייכים לעולם ה פנימיות של גילוי האלוקית האלוקות רומנו סגון שייך לעלייה בתוך גדרי העולמות ממש משהו כאן בעצם חלקי קטן מוגבל מקומי אל משהו רם וניסא במובן שהוא כולל ורחב ביותר אבל אתהרנו לקדשן זה להעלות אותם גם במובן האלוקי הגיל הוא אלוקות אז רוממן ולסגן זה עניין אחד לטהרן ולקדשן זה אה עניין שני עליון יותר בקדושת הטהרה העליונה. יש פה מה לעיין בדקדוק המילים אבל נמשיך הלאה. משפט מעניין אתם רואים שלטהרנו לגדשן קדושת הטהרה זה העליונה טוב אולי נחזור לזה אחר כך אה את מה את ה עניינים שאנחנו דולים הרגשות הדינות שאנחנו דולים ממעמקי הקודש שמקרבנו אנחנו מרוממים ומסגבים, מטערים ומקדשים. אז מה זה הרוממות, הסגב הקדוש של הטהרה העליונה? זה הכוללת כל הקדושות וכל הטהרות. כלומר, נכון שבקרבנו יש אור אלוקי ואנחנו דולים מהמעיין שלו וזה הלמטה. וגם בלמטה יש עבודה להוציא את זה מתוך המעיין. אבל למעלה זה הטהרה העליונה הכוללת כל הקדושות וכל הטהרות. שוב זה פעם שלישית כאן בתוך א שורה לקדשן לטהרן ולקדשן מקדושת הטהרה העליונה הכוללת כל הקדושות וכל הטהרות. קודשים טהרות צריך פה הסבר לעניין הזה אולי נחזור על זה עוד מעט על כל פנים כל החוכמות וכל הדעות כל הבינות וכל המחשבות וזה הרוממות זה הלמעלה שבהם שזה כולל הכל זה לא לבד זה בשם כל ישראל זה עם כל הקדושה שמקיפה את כל האומה הישראלית וממילא מתפשט משם גם לכל העולם כולו והננו עולים אנחנו באמת עולים על ידי זה למעלה וכמה שיגדל שכלנו כמה שיזדכחו מידותינו כמה שיהיה האופי של הדבקות האלוקים האלוקית יותר חזק בחיים, ברעיון ובצון, במזק ובטבע, בתולדה ובחת תכונה. ככה זוכרים יותר האורות המתגלים בנו על ידי הבעותינו התפילתיות. בואו נראה רגע עוד פעם עד הסוף וכל מה שנרד יותר לתוך עומק העניין הנערץ והנסגב הזה לתוך תאום פנימיות נפשי וכל גודלו והוזו הננו יכולים למוד בקוים יותר מדויקים את עליו עליון עליותנו במהלך התפילה וכשאנו עולים עולים עמנו כל שורשי עבדתנו כל ענפי נשמתנו כל קו החיים השופים ממהותנו וכל מקורות החיים המפקים עלינו עד אביה מתן לנו אל המהותיות הפרטית שלנו והכל מתברך הכל מתעלה הכל מתקדש ומתרומם הכל שמח שמחת ישרים הכל עלז על עיצות קודש והטבע הקדוש של הקדושה מתעלה ומזדכך עד שהוא בא לכלל אופי רתי לאופי שכלי פועל שאיננו עוד נפעל חופשי ושליט אה נראה לי שלפני חופשי הכוונה אלא לאופי שכלי פועל חופשי ושליט ורודה בכל מרחבי החיים ובמוסגר שננו עוד נפעל זהו משפט התפילה אז בואו נקצר את המשפטים כדי להבין את המהלך הכולל ואחרי זה אולי נחזור להרחיב חלק מהמשפטים. אז התפילה היא לדלות מהמעיינות העמוקים שלנו רגשות שנמצאים בנו בטבע. הם מלאים קודש נמצאים בנו בטבע ואנחנו מוציאים אותם אל הפועל על ידי התפילה. אבל לא רק זה, אלא זה לא רק הבאה של מה שיש בקרבנו, אלא זה גם פנייה אל המעלה לרומם אותם, אל קדושה עליונה שכוללת הכל, כל הגילויים האלוקיים העליונים, קדושות, טהרות, חוכמות, דעות, מינות, כל המחשבות. אז לשם אנחנו מכוונים לשם אל כל האורות ואנחנו באמת עולים לשם. כלומר זה מלמטה למעלה זה לא רק משהו שקורה לכוונות שלנו. כשאנחנו מכוונים, מכוונים אל הלמעלה הזה, אנחנו באמת עולים אלמעלה הזה. זה קורה. וככל שהתהליך הזה יהיה יותר משוכלל בכל רבדי האישיות, שכלינו, מידותינו, דבקות אלוקית, חזק בחיים. אז ככה זורכים יותר האורות המתגלים בנו על ידי הבאותינו התפילות תפילתיות. אז איפה האורות מתגלים? באנו כי עלינו מלמטה למעלה. בעצם אפשר לומר הרב אומר מלמטה למעלה הכוונה לעלות להיות מעיין ללהיות מאור בשמיים. הסבר מחודש מאוד אבל אתם רואים את זה הננו עולים. ובמה תלויה דרגת העלייה? איכות העלייה? כמה שגדל צכל ש דביקות רעיון אז ככל שכלינו יותר מתאימים עם העלייה הזאת ככה מסקנת העלייה זורכים יותר האורות המתגלים בנו איזה אורות עכשיו אנחנו מדברים של הלמעלה לא של המעיין שבתוכנו אלא כל הקדושות כל הצהרות, כל החוכמות, כל הזהות, כל הבינות, כל המחשבות הם זורחים בנו. לעומת לדלות מהמעיין, עכשיו יש אור שזורח בנו. אז פעלנו גם פעולה מלמטה, למעלה ועל ידי זה עלינו למעלה ואז הלמעלה זורח. זה תמונה לגמרי אחרת ממה שמבינים בדרך כלל על המושג מלמטה למעלה לא כאילו ניה שכן הכוונה מה שמתגלה בתוכנו על ידי התפילה דווקא מה שאנחנו פוספים מתוכנו בפנייה הזאת של התפילה כן המעיין המקורי איפה אתה רואה את זה הוא כותב פה ככה זורכים יותר האורות המתגלים בנו על ידי הבותינו בתפילה מה זה האורות המתגלים זה דווקא מה שאנחנו חוספים בהפעולה הזאת שאנחנו פה המילה אורות לא מופיעה קודם לא בלמטה ולא בלמעלה נכון אבל כשאתה קורא את המילה זורחים יותר אורות לעומת אה דולים מתוך המעיין זה נראה לך שזה שייך הזורחים יותר אורות זה שייך לה למטה או ללמעלה ובייחוד שכל מהלך המשפט הוא שמתוך אנחנו מכוונים ואז אנחנו עולים וככל שהכלים אזורכים מה אז הוא חזר לה למטה לא מתכוון לדעת מה אתה מסכים כן כל זה הפוך של הכלים שדרכם אנחנו מופיעים על השכל על הרצון המידות יש פה חזרה בכל מקר למה מה כן מדבר על הדברים שתלויים בנו בלי קשר לעולם דבר על המחשבות ועל א אבל זה לא המעיינות של הטבע שמקרבנו זה הכלים שמשכללים את זה ללייה הננו עולים עכשיו הסיפור הוא שדלינו כיונו עלינו ועכשיו סיפור העלייה ככל שהכלים שלנו יותר טובים אז ככה זורכים אורות זה לכאורה מאיפה זורכים ממלמעלה ציור מופלא מאוד הרב לא מבין שזה מזכך את ה מעיין הפנימי כאילו זה כן משהו אחר מהמעיין הפנימי המקורי אבל זה כאילו הזדכחות של אותו דבר לא נראה לי המעיין הוא הטבע של הקדושה יש בתשתית עומק של האדם טבע של קדושה. זה התת מודע. תת כאן במובן שזה עומק תחתון. במה הוא תחתון? בפרטיותו. בזה הוא תחתון. וכשאתה דולה את העין הזה עוד רגע הפרטיות תתברר אחרת לגמרי. אבל בואו נדבר עכשיו על המשפט הראשון עוד לפני שאנחנו ממשיכים. המשפט הראשון אומר לכל אחד יש עומק עומקים של טבע של קדושה פרטית. קדושת רובן לא קדושת דומה קדושת שמעון. מבחינה זאת היא ירדה לתוך הגבול אבל היא טבע של קדושה. אז כשאדם דולה מהתפילה המתמדת של הנשמה שלו שהיא נמצאת במעמקים הפרטיים שלו והוא מביע משם על ידי התפילה עניינים מדינים אבל הוא לא רק רוצה להביע יש כאלה שהם רק רוצים להביע כלומר מה זה לעמוד לתפילה תן לי להזרי משהו מבפנים זה חלק פה זה ה חלק של ה מי למטה גש מי למטה יש מטה ואתה מי לתוך המטא הזה וזה תהליך אבל עכשיו שעברת את מלמטה אתה מכוון ועל ידי זה שאתה מכוון אתה עולה כלומר אתה מגיע לא רק התפילה מגיעה. לא רק אתה מכוון לשם, אתה מגיע לא למעלה. למעלה. זה פירוש אחר לגמרי מהפשט. אתה מגיע אלה למעלה שמה הוא כללות האורות האלוקיים שמופיעים בעולמות. זה הלמעלה. ושוב אנחנו פה מזכירים מה שאמרנו אתמול. להפוק מלהגיע לסבא זקן שיושב בשמיים אפילו אם נפשיט לו את הזקן ונעשה אותו איזה טוב לא הוא למעלה מלה טוב אנחנו לא מגדירים אותו אפילו לא בטוב אז אל כל האורות הקדושים העליונים וככל שהתהליך הזה שהעלייה מלמטה למעלה נעשה עם כלים יותר טובים שהם מפורטים פה מה הם הכלים שכל מידות רצון טבע תכונה כל הכלים אז האורות זורחים בנו שזה כאילו המעלה עכשיו עלינו למעלה ואנחנו נעשנו ממעיין למהור וכל זה על ידי הבעת התפילה שלנו, כי הבעת התפילה שלנו זה אה נעשה מאור. איך הוא נעשה מאור? נראה עוד רגע עוד יותר. הרב מסביר לש עוד אבל נסביר את זה במילים פשוטות. אלינו. אדם יודע שיש א חולים פצועים בבתי חולים. יש שבועים בשבי, יש חיילים בקרב. וממעמקי הקודש שלו הוא שואב שהכל יהיה טוב. [מוזיקה] בואו ניקח את רפאנו. הוא משתוקק שיהיה לעולם שהכל בריא בו, לא חולה, לא במצוקה, בהורה, לא באפלה. עכשיו הוא דולה מהמעמקים שלו את הטבע של הקדושה שהוא רוצה שהכל יהיה כמו שהקדוש ברוך הוא הוא שם בטבעו שיהיה בריא שיהיה טוב אבל אחרי זה הוא אומר שיהיה בריא כמו שאני מבין כמו שאני רוצה זה לא מספיק יש את כל ההערות של הקדושות והעליונות והדעות והמחשבות כמה המחשבה שלי אני כמה הקדושה שלי זה איש אחד עם פרצוף אחד פרצוף אינם שווים ודעותיהם אינם שוות זה המעיין שלי אבל כשאני עולה למעלה אני רוצה שזה יהיה כמו דעת כל הנקודות מבט של המעיינות, לא מעיין לבדי. אז אני מעורר את כל הקדושות, כל וזה הלמעלה. הלמעלה כאן הוא במובן של רוחב כללי ולא מקומיות פרטית, שזה המטא. ואז על ידי מה שאני מתפלל רפאנו אז באמת כל הקדושות והדעות מובאות על ידי תפילתי זה לא רק אני התפללתי הגעתי למעלה הננו עולים בשם כל ישראל יחד עם כל ישראל עיקר מעלת התפילה בציבור למה תפילה להיות תפילה צריכה להיות בציבור אדם שופך ליבו לשפוך לב הכי טבעי זה להיות לבד מקסימום הגיטרה כאילו להיות א עם כל הרגישויות שלי עם כל הדינויות שלי עם כל הגלים שעוברים עליי לתת להם את המקום להיות קשוב להיות א נוכח לראות איפה זה פוגש אותי למה בציבור? המקום הכי פחות נוח לעשות את זה לכאורה זה בציבור. פתאום ההוא ממהר מדי, ההוא מדבר בקול מדי, ההוא בשקט מדי, הכל למה האנשים האלה צריכים לבלבל לי את המוח באמצע ה דליה של המעייונות המפקים שבתוכי? אני צריך שקט מכל ה שונות הזאת ש שמסיחה את דעתי. אני צריך ללכת למדבר דממה שהכביש הכי קרוב זה 77 קמטר ואז אז משהו נפתח במיינות. אומר לא לא הבנת. תפילה זה לא רק לדלות ממיינות. תפילה זה לעלות עם המיינות אל מרום המרחבים של כל הקדושות. אז זה בלי שיש ציבור איתך שהשרה הם מייצגים נכון? איפה רואים שהשרה הם מייצגים את כל ישראל? עדה עד מתי לעד? אז העדה זה עשרה אז זה עד כל ישראל אז אני הופך להיות הכלי ביטוי של כל הדת ישראל לא שלי זה למעלה ואז כל הדת ישראל זורכים בי זה תפילה מסוג אחר לגמרי זה הפכתי להיות שמש בתפילה מאור זורכים בנו כמו שכנסת ישראל או כמו שהקדוש ברוך הוא בהתחלה הרב הסביר שכאילו אני רוצה שרפנו כמו שהקדוש ברוך הוא עכשיו כמו שכנסת ישראל זה כמו שהקדוש ברוך הוא מופיע בכנסת ישראל הקדוש ברוך הוא למען מכנסת ישראל אין לנו אחיזה בו כנסת ישראל בלי הקדוש ברוך הוא אין דבר כזה וכמו שהקדוש ברוך הוא הופיע בכנסת ישראל דקטנו פעם ככה פעם ככה אז עד כאן המשפט הראשון בעצם ויש פה עוד הרבה פרטים ועכשיו בואו נראה הלאה עכשיו המשפט הבא הוא בעצם מסביר הרבה יותר טוב איך דבר כזה יכול לקרות איך זה יכול להיות שאני דולה מהטבע הפרטי שלי ואני מצליח לעלות איתו להיות הבאה של הכל. איך זה קורה? למה שזה יעבוד? אז אומר הרב, וכל מה שנרד יותר לתוך עומק העניין הנערץ והנסגב הזה, איזה הזה, איזה עניין הרץ ונסגב הזה? אם קוראים פשט זה עלול להראות אני חושב שזה לא נכון שע זה הכוונה המעיין ללמטה שהרי כתוב לתוך תאום פנימיות נפשנו וכ גודלו ווזו אז תהום פנימיות נפשנו זה מקביל למה למעיינות המפקים בקרבנו נכון אז לכאורה זה ירידה לתוך ה אבל הוא אומר וכל גודלו והוזו מה זה כל גודלו והוזו לא בקטנות הפרטית שזה הלמטה שבו אלא פתאום מסתבר שהלמטה עצמו הוא שיקוף של הלמעלה כשאתה מבין את זה יותר עמוק כמו שאתה לא רק דולה מבחוץ אתה יורד מהמקה המעיין להבין את סודו אז אתה יזר לתוך תאום פנימיות נפשינו לא אלא מעיין מה ההבדל בין מעיין לתהום מעיין זה מה שנובע פה מה הרוחב שלו יסר צול יודע כמה מעיין של צול זה יכול להיות כמות מים עצומה מה קמה עובר בצול בטוב תלוי בלחץ המים כמובן אבל כאן הוא הרב מדבר לא על המעיין אלא על מה על התהום מה הרוחב של תהום מקביל לרוחב של השמיים כאילו זה למטה לכל הרוחב כלומר כשאני נכנס לפרטיות אז אני מוצא שהיא לא רק איזה נקודה אחת שמעיין שמפכה. מאיפה המעיין הזה מפקה? כי בעצם כל הכלליות נמצאת בעמקי המעיין. אז לכל גוזר והוזר. אז כל מה שנרד יותר לתוך עומק העניין והרץ הזה, לא לשטחיות של המעיין, אלא עומק המעיין לתוך תהום פנימיות נפשינו. בכל גודלו ווזו איננו יכולים לעמוד בקווים יותר בדקים אתיותינו במהלך התפילה. למה? כי ככל שהנביאה מובנת באופן יותר עמוק, שאת הלמטה אנחנו מבינים באופן יותר חודר, אז אנחנו מבינים שבנסתרות הלמטה כבר יש את כל הלמעלה גנוז. ולכן כשאנחנו דולים מלמטה אפשר להגיע איתו למעלה כי זה הלמטה בעצמו אבל במקום עמוק וגנוז אבל בלמעלה הוא מאיר הציבור מאיר את מסתרי האישיות שלי הנגלה של אישיות זה שיש לי איזה מעיין בגיטרה גיטרה קדושה מעיין קדוש טבע קדוש אלוקים לא לא באופן של חולין או חס ושלום טומ קדושה אבל זה המעיין שלי זה הבעה שלי אבל אם אתה חודר יותר עמוק מה זה הבאה שלי בעומק הנסתר האני שלי הוא כולל את הכל אז לכן כשאני מביע את האני שלי באופן עמוק. אז אני פתאום אומר, רגע, מה זה למוד? למה הרב כותב פה למוד? כי כל הדיון פה של הרב על המטה והמעלה זה גודל, זה רוחב, זה המדידה. האם אני מודד רק את הכותן הפרטי שלי, שזה מקום לביאת המעיין, או את התאומות הכלליים, שזה מידה אחרת לגמרי? שהגנוזה בקרמי. אז עכשיו אנחנו מודדים את עליותינו כי פתאום אנחנו מתרחבים עד אין קץ. וזה המידה האמיתית של מי? של המעיין.