השמחה שבכאב התשובה - אורות התשובה - הרב יהושע שפירא

דיברנו על זה שיש שני [מוזיקה] כאבים כאב אחד זה כאב של א דרגת בעלי החיים שהכאב שמה הוא חיצוני הוא לא נובע מדעת ומ נקיפות מצפון אלא רק ממקרי הגוף עצמו ו כאן אנחנו עוסקים בכאב של א האדם ש כאב בא מחמת תהליך פנימי כון כל זה דיברנו דיברנו על מה שכתוב ואלו עם הייסורים היותר פנימיים שהכאב הוא תהליך [מוזיקה] השחרור גם אתזה רחב אמרנו שהכאב בעצם נובע מהחטא החטא הוא גורם את הכאב מפני שיש בו את ה רעלים את ה מוות את הניגוד לחיים לכן יש בו כאב ו התשובה מזכירה לנו כאב שבעצם כבר קיים הכאב היה קיים בגלל החטא רק ש ההשתעבדות אליו השכיחה אותו הדחיקה אותו כשאדם מתחיל לחזור בתשובה אז הוא מתחיל להיזכר להיות אר לכך ש ה חטא הוא כואב לכן זה רק בראשית צריכתו מרגישים את המכאוב עכשיו יש כאן עוד עניין עמוק שנשארנו להפעם לא זכ נשארנו עם איזה שאלה מדוייקת אבל אני לא זוכר איך הגדרנו אותה מישהו זוכר בסוף שיעור בשבוע שעבר אמרנו שהשבוע נדון נשארנו איזה שאלה טוב אז עכשיו נעסוק בעניין שכשאדם סובל מכאב מבחוץ אפילו אם זה כאב שמביא לו בסופו של דבר מרפה כמו ניתוח שזה הדוגמה פה המשל אבל האישיות שלו לא שותפה בכאב הזה הגוף עובר את התהליך ואישיות יכולה לסבול או לא לסבול אבל היא לא שותפה הכאב של התשובה הוא שונה בכך זה הדרגה האנושית של הכאב דיברנו על פרק א' קצת על הדרגות הראשונות של ה תשובה שהכאב מגיע בגלל השותפות של האדם שהוא מעוניין בריפוי באמת יש גם בגוף דבר דומה לזה למשל חום אדם מפתח חום והחום בעצמו הוא נועד לרפא הוא לא נעים יכול לגרום אי נעימות אפילו חריפה ועד כדי סכנת מוות אבל החום הוא רק תהליך רפואי לכן ה רופאים הטבעוניים אומרים שאסור להוריד חום באמצעים מלאכותיים חוץ ממצבי קצה שהחום הוא בשורה שהגוף מרפא את עצמו הוא מתגייס להילחם כנגד ה פולשים והוא עוסק ברפואה אדם מרגיש את החום ובעצם הוא מרגיש את הכאב של ההתגייסות לרפה ולא את הכאב של המחלה הכאב של ההתגייסות לרפא היא באה מהמתח מול המחלה בסופו של דבר המחלה גרמה והיא גם מעוררת להתגייס יותר ומ אדם על ידי הכאב של המחלה מקבל שדר מהגוף עכשיו אני עוסק להילחם במחלה הרפואה המודרנית קצת מטשטשת את העניין הזה והרבה פעמים מנסה להילחם בסימפטום שהוא בעצם הרפואה ולראות את החום כבעיה ולא את המחלה שהוא נלחם כבעייה בעצם החום זה התגייסות שנועדה גם לעורר את האדם עכשיו אנחנו עוסקים במאבק כנגד המחלה ו בתשובה וכאן אנחנו מגיעים אל העיקר בתשובה לא הגוף מתגייס להילחם ובוודאי לא ה רופא עם סכינו הכירורג ש חותך איזה איבר מקולקל אלא כל התהליך הוא תהליך שאישיות מתקוממת מתוך דעה מתוך שייכות פנימית אל הטוב היא מתקוממת כנגד החטא כנגד העוון והתכונות הזאת היא בעצמה מביאה מחוב ולכן זה ייסורים פנימיים ייסורים פנימיים במובן הזה ש לא משהו מבחוץ גורם לי כאב אלא אני גורם את הכאב לעצמי זה תשובה תשובה זה שאני מביא את הגורם את הכאב לעצמי הנטייה הראשונית שדיברנו עליה שכשאדם מתחיל לשוב בתשובה והוא רואה שזה כואב אז הוא מרים ידיים ונסוג או עלול לפחות להרים ידיים ולסגת כי אומר אם זה כואב לא לזה התכוונתי אני רציתי חופש אני רציתי טוב לא רציתי כאב ואם התשובה מביאה כאב אז אני מרפה ובאלו יש המון המון תהליכים כאלה מי שאוזנו קרוייה פנימה אז הוא רואה שבעצם כיוון שזה זמן שמיועד יותר לתשובה אז אדם מתחיל לשוב הוא מרגיש את הכאב הוא נבהל הוא נסוג כי איך הוא מפרש את הכאב זה משהו מבחוץ שעושה לי רע אבל באמת כל התהליך של התשובה זה שהאישיות שלי התקוממה כנגד החטא ועוון התגייסה להווה כנגדם וזה בעצמו גורם חיכוך וניגוד ומלחמה בתוך האישיות שלי והמלחמה מעלה את הכאב כשהיא קרו בעצם בא מהחטא אבל הוא מתעצם גם בגלל שעכשיו אני אר לכך שהחטא באמת מכאיב זה החלק שדיברנו וגם בגלל שעכשיו אני יצרתי מלחמה יצרתי התנגשות בתוך האישיות שלי אבל התנגשות בין מה למה התנגשות בין העצמיות שלי לבין הזרות שהשתלטה עליי לכן אומר הרב יש כאן כל וחומר משן ועין מה הקל וחומר אני רוצה להדגיש זה לא גזירה שווה זה כל וחומר זה לא דומה זה יותר חריף אפשר היה לומר כשם שזה נכון ב עבדות עם שם ועיין כך זה נכון ב השתחררות מהעבדות ל חטא ועוון לא זה כל וחומר מה הכל וחומר כי באמת בשן ועין הייסורים באו מפגיעה חיצונית האדון פגע בשן והעין והעבד יצא לחרות אם היייתה על העבד בחירה יכול להיות שהוא מזמן היה מוריד את שינו כדי לצאת לחרות ומר עבד שיודע שאם הוא יוציא את עבדו או את שינו של עצמו הוא יוצא לחירות מן הסתם הרבה עבדים היו מנסים להשתחרר באופן הזה היו עושים חשבון קר רוח מה יותר משתלם ופעל כאן לא במשל הפגיעה מבחוץ האדון פוגע והעבד משתחרר אצלנו האדון משתחרר על ידי זה שהאדון פגע כי מי זה האדון האדם בעצמו מי משעבד את האדם ועושה אותו כאילו עבד החטא העוון הוא המשעבד אבל מי פוגע פה על ידי התשובה האדם בעצמו וזה יש הבדל עצום קודם כל ההבדל הוא זה שזה בכירי זה בידינו עבד זה לא בידו הוא יכול לבקש מהאדון תן לי אגרוף בשיניים לכבות שזה יפיל לו שם ולהשתחרר אבל האדון לא הולך לעשות את זה הוא יכול גם לבקש מהאדון תשחרר אות זה בלי מכה הוא יכול גם לבקש מהאדון בוא נחליף גם תשחרר אותי וגם תהיה אבד שלי כן אבל כל זה האדון לא מתכוון לשתף פעולה האדון באופן שהעבד אין לו שום בחירה על זה יכול להיות פעם פגע בו וגרם לו לחופש אבל תשובה יש כאב הכאב באמת מוציא לחופשי אבל הכאב הוא בחירה שלי אני בוחר ליצור את המאבק הזה כדי לדחות את הכאב נכון שאז הוא יתעורר ויהיה מלחמה בתוכי והמלחמה תגרום כאב כפול גם מצד הרל ש בחטא שעד עכשיו הדחקתי אותו ועכשיו הוא יהיה מורגש וגם מצד המאבק הפ אבל זה בתוכי אני בוחר בזה וגם בנוסף לזה שאני בוחר בזה אז הכאב הזה הוא לא אמור להיתפס כזר לי או הייתי אומר יותר חריף כאון אותי בעצם כשאדם חווה את הכאב של התשובה אז אם הוא שם לב לפער בין כאב גדול בין כאב רגיל לכאב של התשובה אז אין לו שמחה יותר גדולה מאשר הכאב של התשובה שהעבד השמחה שלו פלת השם היא שמחה חיצונית אף על פי שהוא זכה בעצמו ואם עבד רואה שה אדון בתש פילו שם אז הוא צול לשמח אם הוא יודע את ההלכה למרות שהגיע כאב הוא צול ושמח וכשאדם עוסק בתשובה ומגיע הכאב ה צריך לצול ולשמוח כי על ידי זה באמת הוא יוצא לחירות ויותר מכך שהיציאה לחרות מגיעה מתוך זה שהוא האדון זה בבחירה שלו אבל השמחה היא כלו המחה של העבד ה לא בכאב צמ שוא משתחרר נכון אתה צודק 100 אח הכאב הוא הסימן הוא לא הסיבה והכאב הוא לא חלק שהוא אחראי עליו ובעצם אתה אומר גם לא חלק שהוא שמח בו אבל ברור שהוא חלק מתהליך החופש הוא הגורם רק שהשמחה מצד השמחה זה רק סימן ולא סיבה אבל מצד תהליך ההשתחררות הוא גם הוא הסיבה כי למה עבד משתחרר ב שינו וינו כי אתה גרמת לו כאב אתה כבר לא ראוי להיות אדונו נכון אפשר להסביר את זה יותר רחב כך אחרת אבל בעצם אתה לא ראוי להיות אדוני אם אתה פוגע בו אז הוא התנתק מהבעלות שלך כשאתה נוהג בו ב התעללות כזאת אז מצד השחרור זה כן סיבה רק מצד השמחה זה רק סימן כי לא מעניין את העבד הפגיעה אבל אצלנו זה לא כך כיוון שזה בכירי זה בא מצד האדם זה פנימי זה בעצמו התהליך אז באמת זה גם הסיבה לשחרור אפשר היה לומר שזה רק סימן לשמחה ו וגם זה טוב גם זה טוב אבל באמת שזה יותר מכך היותר זה לא זוכר אם דיברנו על המושג שמחן ייסורים שיש גם לא שני בהורים אפשר להגיד ששמחים בייסורים זה רק שכש הייסורים באים זה סימן כמו אדם שמח שיש לו חום כי הגוף נותן פייט למחלה אבל אפשר גם לומר ששמחים בייסורין הכוונה היא שאדם מתחיל לקנות את ההרגש ש האיסורים זה התעצמות הנפש שלי התגברות ה בחירה שלי ואני גם ארגיש את זה בתוך היסורים הים אני אתן דוגמה אדם שעוסק בהתעמלות אולי ניקח התאמנות עדינה ומדוייקת בחלק מהשיטות של היוגה אז אדם עושה תרגיל והיוגה אומרת לך תמתח איבר נגיד אתה אמ תמתח את היד עכשיו עד איפה אתה יכול למתח עד כאן מה קרה כאן שנאצר כואב לי אז היוג אומרת לך אל תחי את הכאב אל תפרוץ אותו תגיע עד הנקודה שזה כואב ותעצור תן לכאב לעבד את התהליכים ואחרי שהוא גומר אתה נמצא במקום של הכאב אתה אומר עכשיו תמשוך עוד זה זז נעצר בנקודת כאב חדשה תן לה לשאות הכאב עושה את התהליך של האיבוד של הגמישות של הפתיחה חרי זה אתה יכול למשוך וד אתה עוצר כול לשוחות ואם אתה עושה את התרגילים הרבה פעמים אז אתה נעשה חופשי ומאושר עכשיו אדם שעובר הרבה פעמים את התהליך הזה מה הוא מרגיש שמה זה הכאב זה לא רק הסיבה במובן הזה שאחרי זה כמשהו צדדי הרי הקאת השן היא משהו צדדי לשחרור אין קשר בין השן או בין העין לשחרור אבל כאן אדם שעושה הרבה יוגה מתחיל להרגיש שהכאב הוא הוא המשחרר שם זה נמצא אז זה חביב עליו חביבים עלי יסורים ולא רק זה אתה אומר הלוואי שאני אצליח אחרי שכבר עשיתי כל כך הרבה תרגילים להגיע עם היד למקום שבכל זאת יש כאב ולהשתחרר ות וכשאני מגיע הכאב אני כבר ממתין לו כי אני מרגיש לאט לאט איך ה כאב הוא תהליך השחור באמת יש עיף על זה שזה בטבע א והדברים נמשכים מכל הזה ש בהוויה הדברים באיזה סעיף זה יש פה מישהו עם מחשב עם אורות התשובה על המחשב דברים זה טזה ט א והדברים נמשכים ז מה טז טז מה א ז א מה מה מה התחלת הדיבור והדברים נמשכים מכל הזרמים שבהווה ככ כן כן כן שכך לא זה סוגיה אחרת זה סוגיה אחרת כאן זה הבחירה והי הבחירה דברים נמשכים כלש אבל רק נראה לי ש שהמילים האלה נכונים גם פה פעם פעם הערכנו על המילים האלה מה זה הדברים נמשכים מכל הזרמים ש בהוויה כלומר שיש מנגנונים שפועלים בכל המערכות מערכות גשמיות מערכות רוחניות וגם עניין הכאב והתענוג שבו הוא חוק שבכל המציאות על כל רודיה וגווניה יש את הביטוי של החוק הזה בואו ניקח את הנושא הכי חם בחדשות פצצת מימן של צפון קוריאה פצצת אטום ופצצת מימן כידוע הם שתי פצצות הפוכות אטום זה הפרדה חלקיקים וממן זה הצמדה ההצמדה היא גורמת ל נפץ לנזק הרבה יותר גדול מאשר ההפרדה הביקוע אבל אם נעזוב רגע את ההבדל ביניהם מה קורה בפצצת אטום ומימן שמתגלה שבתוך חלקיקים מאוד מאוד קטנים יש עוצמת כאב שאי אפשר לטאר הכוחות שפועלים שם פועלים בעוצמה שאי אפשר לטאר ואם אתה דן בעוצמה עצמה מה כוחה מה מה היא פועלת מה העוצמה עושה כן וכל הטום הוא בנוי מכוח שפועל על כוח באופן אדיר ממדים זה נכון גם על מערכות אסטרונומיות שכל זה כוחות שפ פועלים על כוחות בעניין זה כוח המשיכה הוא מאוד מעניין כי עצם מציאותו של גורם שמימי או גורם חומרי כלשהו אבל בגורם שמי חשים את זה ביתר סת אז כל כל מציאות כלומר יש כוכב עצם מציאותו מפעיל כוח על כל סביבתו בלי שהוא עושה כלום נוכחותו היא כוחנית הרב לגבי שנאת חינם אומר מה זה שנאת חינם שנאת חינם זה סיבה שנאה בלי סיבה זה לא שעשית לי משהו ש הזקת לי צירת אותי אז עכשיו אני שונא אותך אני מגיב לא בלי סיבה לא עשית לי כלום אני שונא אותך בלי שום טעם אז למה אני שונה כי עצם נוכחותך היא כבר מפעילה שדה כבידה אתה נוכח אתה קיים אז אתה משפיע על המציאות ממילא אתה מצר את המרחב שלי ובעצם כל הזמן בין כל בני אדם יש הפעלת כוח יש הפעלת כוח גלוייה אם רוצים לשמוע הפעלת כוח גלוייה פותחים את הרדיו לרגע תמיד יהיה שם איזה פנל בין שניים ואחד מנסה לדבר והשני משסע אותו ותן לי לדבר ותשתוק כול ככה שם זה מאוד גלוי אבל גם כשזה סמוי אני לא מדבר על חברותה שלפעמים זה כמו פופוליטיקה כזה רבים בכל אבל אפילו בלי זה כל הזמן אני מודד את עצמי ביחס לנוכחי האחרות בחדר ואם אדם הוא רגיש מאוד אז זה גורם לו כאב באמת לכולם זה גורם איזשהו כאב רק שיש אנשים יותרר רגישים יש פחות רגישים הביישנים זה אנשים שיותר רגישים לכאב הזה למה הם מתביישים כי הנוכחות של הזולת גורם להם כאב הזולת לא אמר להם כלום הם נכנסים למקום שיש כמה אנשים אף אחד לא אמר להם מילה אף אחד לא מסתכל הם מרגישים שקוצצו אותם הנוכחות של הזולת קיבצה א שאדם עם חספוס הוא לא מרגיש את זה הוא נכנס הוא לא שם לב היה לי פעם זוג הגיע כמה חודשים אחרי החתונה הם רוצים להתגרש אני התחנה האחרונה וברוך השם ה סיעתה דשמיה גדולה שאלתי אותם למה הם רוצים להתגרש מה מה קרה אז הכל התחיל להדרדר מאוד אבל הכל התחיל מחתונה הם התחתנו חודש וחצי אחר כך הייתה חתונה של בת דודה שלו ו היא טיפוס מאוד מאוד חברותי והוא טיפוס ביישן מאוד ביישן מבחינת זאת הם היו ניגודים גמורים הם הגיעו לחתונה והייתה וטרינה היה מבואה וויטרינה מהעולם לא רואים את המבואה מהמבוא רואים את העולם משחקים של חושך ואור אתם מכירים בטח עכשיו כשהוא מגיע לאיזה מקום בטח אם יש יותר מערה אנשים להיכנס פנימה זה תהליך הוא צריך להתארגן על עצמו לצבור כוחות העצמה אישית עד שיש לו את האומץ לפתוח את הדלת ולהיכנס כי הוא בישה היא רק רואה אנשים עכשיו הם הולכים אל העולם וזה הכל משפחה שלו היא פגשה את חלקם פעם אחת בחתונה שלה את הדודות הסבתות אולי באיזה שבע ברכות זהו זה הכל המשפחה שלו היא לא מכירה אף אחד מגיעים לעולם במבואה הם רואים את כל העולם והיא ישר נכנסת ו מתחבקת עם כולם קת סיסו ושמחו מה היא לא שמה לב שהוא בכלל עוד לא נכנס אז הוא רואה אותה מתחב עם כולם עם כל הדודות והוא מרגיש נתוש ועזוב הוא שם הוא מתקשה מאוד להיכנס תמיד במצב כזה ואשתו במקום להיות איתו הכי הפוך שיכול להיות בעולם אחרי מה זה גרם לו עוד יותר להתכווץ אחרי איזה זמן פתאום היא מבינה שהוא לא נמצא או שהוא כן נכנס בסוף היא הבינה מה קרה א תגיד אתה פסיכי לגמרי מה למה לא נכנסת מה עצר אותך בכלל והוא נעלב עוד יותר מזה שהיא לא מבינה שהוא במצוקה גם אם הוא לא ידע להגיד את זה קיצר העסק התחיל להדרדר והם כבר היו ערב גט אני אמרתי תגידו לי רבותיי אם את כל כך חברותית ואתה כל כך ביישן אז איך הסכמתם להתחתן אחד עם השני לי נראה לכם סתירה מה התשובה שאתה ביישן וכל הזמן הרגשת שחסר לך איבר איזה איבר חסר לך החברותיות זה נראה לי הרבה יותר פשוט להבין הרבה יותר עמוק להבין שהיא שהייתה חברותית היה חסר לאיבר מה האיבר שה חסר לה מה זה להיות חברותי להיות חברותי הרבה פעמים זה אדם מחוספס שחסר רגישות הוא לא מרגיש את האחרים עכשיו לפעמים זה מאוד טוב עד שפתאום מרגיש אתה הוא לא סופר אותך בכלל הוא לא נותן לך מרחב הוא לא מכיר בקיומנו הוא נוכח והוא שואב את כל מה שמסביבו אליו אם יש טיפוס שהוא מסמר הכיתה אז רוב התלמידים בכיתה אוהבים אותו או שונאים אותו הם רוצים להיות בחברתו אבל בעצם הם שונאים אותו למה הוא תופס את כל המקום עכשיו באיזשהו מקום האדם חברותי מבין שיש לו בעיה שלהיות חברותי זה לא פשוט אז חסר לו איבר של רגישות אז היא ראתה אותו אמרה הופ הנה היד ימין שלי הוא ראה אותה ואמר הופ הנה היד ימין שלי התחתנו אמרתי להם מה שהיה שם זה רק תגלית עד כמה את באמת אתם משלימים אחד את השני זה הכל התחתנתם בגלל זה לא למרות זה וברוך השם עלו על דרך המלך ו ה נוכחות של אדם כמו של הטום כמו של חלקיק כמו של גורם שממי כמו של צומח יש הלכות כליים למדנו עכשיו הלכות כליים כמה צריך להרחיק כמה זה יונק שהיה לנו עוד דין בפרשה לא תשיג גבול רוך אשר גבלו ראשונים שמה זה גבלו ראשונים שהחתים היו יודעים להגיד התנה כמה יונקת וצריך להרחיק כדי שלא יהיה השגת גבול שזה ינק משדה של חברו מתחת לאדמה הכל צומח הוא משתלט על איזור אי אפשר לשים שם צומח אחר אם אתה שם זה מלחמה מלחמת עולם כל החיים הלה מלחמות עוד הקשר אחד זה הכל להראות שזה מכל הזרמים ש בהוויה הכאב הוא החיים אולי הסיפור שמכיש את זה יפה שמעתי מהרב תאו הרב תא היה בקורס חופשים בצבא והמרצה של הכוס היה ברמה מאוד גבוהה שה רופא איש ברמה מאוד גבוהה פיקח מאוד אז הקורס היה עמוק ו הוא דיבר על זה שיש מצבים שצריך לשים א חוסם מורקים שלא אה יהיה עיבוד דם אבל אחרי 20 דקות צריך לפתוח את החוסה מורקים אחרת היד נעשה בנמק שאלו אותו מה קורה בנמק מה הבעיה בנמק מה ההתרחשות ז אומר התרחשות זה שהיד לא מקבל את דם ואז החיידקים מתחילים לאכול את הרקמות מתחיל תהליך רקבון או משהו דומה לא זוכר בדיוק קצת אחרת ממה שאני אומר א אני שמעתי זה די דומה אבל פעם מישהו כאן שבקי יצב הסביר לי בדיוק איך זה קורה אני לא זוכר לחזור על כל פנים אז אמרו לו טוב אם יש חיידקים עושים דברים רעים אז אמרת לנו לפני איזה שיעורים ששמים אנטיביוטיקה כדי להילחם בחיידקים אז נשאיר את החוסה מורקים נשים אנטיביוטיקה אז הוא אמר שאם תשים אנטיביוטיקה בשביל להלחם בחיידקים האלה תצטרך לשים כל כך הרבה שהיה תמוד מאנטיביוטיקה עוד לפני כל דבר אחר אז שאלו אותו מאיפה בא כל כך הרבה חיידקים הם שמעו ששמת חוסה מורקים וכל החיידקים בעולם באו לכאן שצריך כזאת כמות של אנטיביוטיקה בדרך כלל יש זיהום שמים קצת אנטיביוטיקה אז יש קצת זיהום תשים אנטיביוטיקה לא לא זה לא ככ כשיש זרימת דם כל הזמן יש חיידקים וכל הזמן יש מלחמה בין אדם לבין החידק זה בלתי פוסק ויש איזון החיים הם פועמים הם תוססים הם מנצחים את החיידקים ובין החיידקים הטובים לרעים יש יזום אם החיידקים הרעים מתגברים קצת עדיין כל החיידקים הטובים וכל האנרגיות החיוביות באות ו קצת אנטיביוטיקה מוריד את הרע מגביר את הטוב חוזר האיזון למקומו אבל אם אין דם אז יש רק את הרעים אז אין בכלל מלחמה החיידקים היו שם אז ומעולם רק כל הזמן אדם נלחם בהם זה החיים החיים הם כאב של המלחמה בלי ערף בלי ערף אין הפסקה וזה נכון בכל הרמות בכל ההקשרים הדברים נמשכים מכל הזרמים שבהווה כלומר זה מנגנון שכל מקום שתעסוק ותלך אליו תראה ש העונג בא מתוך כאב אין אפשרות אחרת אין משהו אחר ניקח עוד דוגמה אחת ילדים לא אוהבים בדרך כלל לא חצילים ולא בירה לבנה יש עוד כמה מאכלים ברשימה הזאת אחרי זה שמתגברים מתבגרים אז רוב האנשים אוהבים חצילים ובירה לבנה למה ילד לא אוהב ומבוגר אוהב לכאורה הילד שואל שאלה תם אני זוכר שאני שאלתי שאלה טם הייתי ילד היה שבע ברכות אצלנו בבית וחתן והקלה רצו שיהיה בירה לבנה בכלל לא פגשתי את הדבר הזה זה פעם ראשונה אולי שפגשתי והביאו בירה לבנה סתמתי אז היה לי מר נורא ת איך אתם שותים דבר כזה זה מה מה הילד אוהב מתוק עכשיו גם במתוק יש מלחמה אבל היא הרבה יותר אבל מה זה מר מר חריף סחוג חם מאוד זה כל הטעמים שאתה מרגיש את המלחמה וזה מה שטעים אתה מרגיש את ה חיכוך את החריפות של התרחשות אתה צריך להיות בוגר בשביל זה כי ילד כמו שהוא לא אוכל בשר אלא רק חלב כומר הכל נמס לתוכו הוא עדיין לא במלחמת החיים בוודאי לא כמו מבוגר באיז שהיא דרגה כן לכן יש גם מחלות ידות כי הילד עוד לא לא עם עוצמה להילחם בכל פגע שיש אחרי זה הוא מתבגר אז הוא רוצה מר הוא רוצה חריף פיקנטי מה זה פיקנטי אתה אוכל אוכל ויש בו מלח אתה רוצה מלוח והאמת היא שבסוף מתוק הוא גם יוצר זה תחושה חריפה מה זה התחושה חריפה נחש או גלידה מה זה מה עושה גלידה קר למה קר זה נעים בדרך כלל קר זה לא נעים למה פתאום קר זה נעים כי חם לי קר לי זה יוצר חדות של תחושה עכשיו נחזור לענייננו איך וקשים את ההנה או או או בדיוק לשם רציתי לחזור שכמו בירה לבנה שזה דורש גם התבגרות אבל גם ניסיון אני בתור סוכרתי טוב לי לשתות יין יבש אף פעם לא אהבתי יין יבש אמרו לי תשתה תתרגל שתיתי לא התרגלתי לא אוהב יין יבש נקודה לא אוהב וודקה את כל הדברים האלה אני לא אוהב למה אני שותה ותק לפעמים כך קיבלנו מרבותינו בקבלת עול אני לא אוהב את זה אני לא כל כך אוהב את מה שזה עושה את רוב השלבים של השפעת האלכוהול זה עושה דירה אני לא אוהב את זה אבל פורים או התוועדות טוב אז א בקבלת טול אני עושה את זה א לא הצלחתי להתרגל אמרו לי תשתה הרבה תתרגל ניסיתי לא התרגל לתי לא אוהב את זה לא התבגרתי אז יש תהליך אבל יש גם אימון בטח אם הייתי שותה הרבה הרבה הרבה יותר בסוף כנראה כמו שרוב בני אדם בסוף הם אוהבים יין יבש כנראה זה באיזשהו אופן טעים לבני אדם כנראה אם הייתי שותה מספיק רק אין לי חשק לשתות מספיק מזה זה לא לא עכשיו אם אדם עושה תשובה הוא קשוב לתהליך איך ש בכאב עצמו יש שחרור ואחרי זה הוא מרגיש את השחרור שבא מהכאב את העונג שהכאב עוצר בתוכו אז הוא מתחיל להנות הוא מרגיש את הכאב הוא כבר מרגיש את העונג בתוכו לכן כשאדם מתאמן כמו ביוגה אדם מתאמן הוא מרגיש שאיפה שיש כאב שמה מתחיל תהליך השחרור והוא יכול להיות עוד יותר גמיש עוד יותר חופשי חד מהמיומנויות המשמעותיות שאדם צריך לקנות בתהליך התשובה זה להרגיש שאני שם בתשובה אני מגיע למקום של הכאב ובמקום לסגת לשוט שם בתוך הכאב ולהיות קשוב לזה שעכשיו אני עובר תהליך שחרור אני יוצא מעבדות לחות ולא רק זה אלא כמו ביוגה שאני יוצא מעבדות לחירות על ידי בחירה שלי ועוד הרבה יותר מזה כל וחומר כי זה לא בחירה שלי בנוגע למה קורה עם הגוף החיצוני שלי אלא עם הנפש והזהות העצמית שלי שם זה מתרחש ושאם קשוב שמתרחש תהליך בתוך הזהות העצמית שלי והיא עוברת מתוך הכאב את התענוג של השחרור ושם זה נמצא אז הוא רק מצפה שיבוא עוד כאב כזה אולי יש בזה אפשרות של הסבר כתוב על רבי עקיבא שהיה בוכה בשבת היה גורם לו עונג לכאורה הוא היה בוכה מרוב התרגשות של קרבת אלוקים זה הפירוש הפשוט כ הוא לא היה בוכה מצער על החטא הוא היה בוכה מרוב התרגשות של קרבת אלוקים רק אני אשאל אתכם האם התרגשות של קרבה גורמת בכי מה פתאום ש התרגשות של קרבה תגרום [מוזיקה] בכי התרגשות של קרבה קורמת בכי כי המהפך מרחוק לקרוב הוא פורץ את הגבולות כמו שאמא בישת החופה של הבת שלה בטח אם היא בת 38 כמו היום אז היא יכולה להתרגש עד כדי בכי יכול לקרות גם בגיל יותר צעיר כמובן עכשיו מה הבכי עושה שם בגלל שיש גלישה מעבר לגבולות הכלי יש גבול מה אני יכול להכיל יש עכשיו פתאום שמחה כזו שלא יכולתי להכיל אותה בכלי קודם יוצא שבעצם יש פה איזה כאב איזה פריצה זה שרבי עקיבא בכה מרוב התרגשות קבת אלוקים ז אולי הה אפילו דווקא בשבת יותר מאשר ביום חול כי דווקא היה הפריצה של הגבולות פריצה כמו פריצה ה זה תהליך חד חריף והיה בזה גם מימד של רחוק שנתקרב שיש לו עוצמה שעיקרו זה תענוג ההתקרבות אבל בגלל שזה יוצר מהפך ממה שהיה קודם לכן יש בזה בכי ואולי אפילו דווקא בשבת רבי עקיבא אומר שכל העולם כולו לא כדאי כיום שנתנה בו שיר השירים עשו מה זה שיר השירים שיר השירים זה אהבה עצומה שהיא גם אהבה שנשמעת רבי עקיבא לקדוש ברוך הוא בשבת ודא חלק מה נמשל אבל כל האהבה הזאת בשיר השירים זה אהבה של התרחקות והתקרבות בצעוני אשורים פצעוני נשו מרדדים מעליי קוני ודודי חמה קבר ריחוק וקירוב ריחוק וקרוב להיות בקרבה כל הזמן העונג התמידי אינו תענוג התענוג התמידי אין לא תענוג זה משפט מהבעל שם טוב התענוג התמידי אילא תענוג רק המהפך כלומר תענוג מתוך איזה כאב זה תענוג כשאדם מתרגל לזה אז הוא עובר את כל תהליך התשובה עם ראשית זריחת ב ציפיה שהעונה שעצור בתוך הכאב יעיר לו ולא רק זה זה בראשית צריכתו ואחר כך לכאורה כבר יש לו עונג אז מה הוא מצפה בדיוק כמו ביוגה שאם כבר משהו השתחרר איזה זווית השתחררה אז מה אני מצפה הזווית הבאה לעשות תשובה על תשובתו אני רוצה עוד פעם ראשית זריחת ועוד פעם ראשית זריחת להגביר את העונג על ידי שאני עוברת עלי השתחררות עם כאב בלתי פוסק ולהיות רגיש לזה שהעונה בעולם הזה הוא בא מתוך כאב מתוך ההעלם לכן נקרה שמו עולם זה העמקות שהתשובה מגלה אולי יותר מכל זרם אחר של המנגנונים של ההוויה חבר'ה מי שפה נרשם להסעה היום