הרב יעקב אריאל - שיעור כללי - יט' אדר ב' התשע"ו

[מוזיקה] דף עמוד א אמר רב יהודה החלה אורלה בכ מתעכב כאן רסה אינה חזקה חזר פה הבח מוסיף אחלה אורלה שביעית וכלים אינה חזקה תניה מאחי אכלה אורלה שביעית כליים אינה חזקה זו פנינו במסכת כתובות מופיע ה בריתה ב הפוך אכלה העולה של כליים חזקה נראה ש בסוגייה שם י שכרך לגרוס אחרת משר אצלינו אומר הזה רשבם אכלה אורלה אחת מהשלוש שנים היייתה שנת אורלה אנה חזקה לא אכפת לי בד בשנת אורלה מה אכפת לו שהוא אוכל אורלה אסור בהנאה כח לו מיכה וכל שכן שלושתן שני עולה עכשיו הוא מסביר עולה כליים חתן באיסור שביעית הפקר לכל לכך לא מיכה ו ולאח בשביעית הרי אין איסור כל פירות לך והתורה אומרת והתה שבת הארץ לכם לאוכלה ויש לפי הרמבם מצווה לכלות פות שביעית אות שביעית זה הבקר זה לא שייך לאף אחד אז מה אכפת לו שהוא אוכל זה הפקר נכון שהפר דורש שכל אחד יקח קצת צוח איתו הוא כ אוכל יותר אבל בכל און הוא לא יכול למחוות בו כיוון ש בליו אחי גם הוא לא יכול לקחת לעצמו יותר מה שצריך בשו כך זה הפקר ולכן לא אכפת לו המעניין שהרשם פש אורלה כליים בשונה משביעי אורל כליים ם באיסור בשביעית הבקר זה נכון הוא צודק מאוד שבשבת אי אפשר להגיד באיסור כי אין לי איסו פרות שביעית אבל הפקר שיר גם בעורלה וכלים כי אורלה וכלים אסורים בהנאה כ אסור בהנאה אין לו בעלות מה זה נקרא בעלות בעלות ש דבר שבעל ערך דבר שהוא לא בל ערך אסור אסור להנות ממנו איזה בעלות יש בזה וכן ים השאלה שכנראה רשבם סובר לא כמו שהנחנו אלא שגם בעורלה וקי ים למרות שהם אסורים בהנאה נכון שאיין זה שום שימוש ואין איזה אפשרות למכור את זה וזה לאלא בעל ערך אבל זה בכל זאת שלו זה כן יש לכם ת מחלוקת מחלוקת ראשונים מסכת סוכה בשאלה הזאת תגיד ך אפשר להג הרשבי רוצה יכול לפר גם בשביעית שיש מקרים שאסור לאכול למשל אחרי הביאור השורות פות שביעיית או אם זה אם הוא איבד את השדה אם הוא איבד בשנה השביעית גם איבד דישן טיפל עשה כל פעולות יש דעות ש ראות שהפרי אסור באכילה כנראה השבן לא סובר כ הוא לא סובר כנראה ש פירות שביעית שנאבדו אסורים באכילה ם אחרי הביו כנר ש אסורים באכילה רק צריכ לבאר אותם צריכ להבכיר אותם אבל לא אסורים באכילה לכן הרשם פרש שביעית זה הפקר ואו להשי ולה כליים זה לא באת לא הפקר אלא שם הסיבה שאכל באיסור כן ש אכלם באיסור לא מפריע לו שהוא אוכל באיסור הוא לא היה אוכל את זה א מה אכפת לו שהוא אוכל את זה כח לו מיכה החזקה פירוש רך גרסין החי אכלה אורלה ושביעית כליים הרי זו חזקה לא נהירה למה לא נהירה הוא לא אומר למה לא נהירה קשה לו איזה חזקה הרי אורלה אורלה כלאים סורים נה ושביעית זה הפקר כמו ש איזה איזה חזקה יש בזה זה ש מוכל ביסו או זה שאדם נהנה מן ההפקר איזה איזה חזקה יש שמה כ נראה שה וכאיש כנס כל מיני פרשניות אם פשוטו שלפי הרך אכל פירות פירות אורלה וכלים א אכל אותם באיסור חו אכילה הרך זבור תודה רבה שאכילה באיסור שמה אכילה כ מחלוקת עקרונית בין הרשב ין הרך האם דבר שוכל באיסור זה נקרא אכילה א לא אכילה הר סבר שאכילת איסור לא שמה אכילה הרך זבור שת איסור שמה אכילה מה שרשן כאןן בקיצור תוצות מאריכים יותר ובים את הגרסה של הרך אר גרסין הר גריס רך אכלה העולה שבת כ וחזקה וכן נראה לעיקר הגרסה הזאת נראה לא נכונה יותר מדוע והר ש זמורות לא כמ שפירשנו מדת הרח שהוא אכל פירות באיסור לא הוא לא אכל באיסור הוא אכל זמורות כומרת הוא לא אכל אלא יש בזמרות מכל בהמה או שימושים אחרים כתב זמורות אדם שוצ תוך שלו אז גם בעורלה וגם בכלאים הפירות אסורים אבל הזמורות מותרים ואדם הזה מש שלוש שנים כתף זמורות בלי הגבלה החיד אותם לבהמות בהמתו או ש סקה וכדומה וה המערך שתק שלוש שנים זה חזקה וכן מוחר באישה נפלו כ מוכר להגיד בפר בכתובות דף פ מוחר כ הגמרא אומרת שם כ תנן המוציא הוצאות הוזה אשתו הוציא ה חגי כחל הרבה מה שהוציא הוציא מה שאכל אכל שם מדובר אדם שקיבל מאשתו נכסה צ כן נכסה צו ברזל נכס מלוג זה יכול להיות הוא קיבל מאשתו חסים הדינו הו שהבעל אוכל פירות והאישה קרן שלה ואחרי שמתגרשים הוא מכר את הקרן מה ש אם זה אם זה סום ברזל אם הותירו הותירו לא ואם הוזלו הוזלו לא הוא חייב להחזיר הקרן כמו שכמו שקיבל את צום ברזל כ ככ הוא צריך להחזיר לו אבל הוא אוכל פירות שאלה ה אם הוא גם הוציא הוצאות כדי שוכל פירות הקבל באישה הפרדס השקיע השקעות השקע טיפל דישן עשה כל לשות לקח סתם קרקע ושתה ב ועשה כל מיני עבודות השקיע הרבה ואחר כך תגרש ולא הספיק לאכול כמעט כלום אז הוא טוען תחזירי את ההוצאות שלי הקקה שלך אני השקעתי בקקה השקעה מרובה לא בקושי הספקתי להנות תחזיר לי ה אומרת המוציא וצ עושה אשתו מה שאכל אכל הרבה הוציא הרבה חכימה אכל הרבה מה שהוציא הוציא מה שאכל אכל חכמים לקחו את זה בצורה פשטנית כי לא כנס כל פעם כל מני חישובים אלא אם הוא אכל קצת אפילו קצת והוציא הרבה מה שאכל אכל מה שהוציא הוציא ו מה שיש בש ש ספיק לאכול שיאכל ואין לו שום טענות א הגמרא א רבי רבי עובדה בחז מורות מעשה שהיה שאדם קיבל מאשתו קרם ורק אכל זמורות ולא הספיק לאכול פירות וא אומר אכלת זמורות קיבלת את שלך למרות שהשקעת יותר לא מגיע לך כלום שאומרת רבי יהודה עמירב יהודה אחלה אורלה ש כ חזקה שם הגמרא ש מביאה ראייה שאכילת זמורות שמה אכילה אז שם ברור ש גיד לגרוס כמו שערך גורס החלה הכלה וחזקה כן אם החל לא הב חזקה מה הראייה שמביאים מזה שלא חזקה לזה שהוא אכל משמה אתה אומר שאכילת שמת אכילה גם אם אכל מעט אז אתה לומד מכאן גם כן לאותם אותם נכסים שהבעל אכל מש אשתו מאכל קצת אכל רק זמורות זה בסדר אבל אם אתה אומר שהכלה לא חזקה אז מה הקשר בין זה לבין אותו אדם שהשקיע בנכסי אשתו ואכל מעט הרי אכל שלא חזקה אז שם מוכחים לגרוס הב חזקה ואין לומר דעולם גרס החה וינה חזקה תזמורות פה זה ח חזקה חל זמורות פה זה לא חזקה וזה אכל פירות ופירות אמר מפי רשבם פירות פירות ביסו אז זה לא חזקה ושם בד בחז שתי סוגיות שונות א ממרה בשני משמעיות הפוכות פה אמר רבי יהודה הכלה אורלה שביעית וכינים לא אבה חזקה ככל פירות פירות אסורים בהנאה הפקר ולכן הוא לא נהנה לא לא נקרא הנאה לעומת זאת שם מדובר בהכלה זמורות וכלה זמורות כן רבה חזקה ולכן זה שתי מורות שונות ו אין קשר לשנייה אפשר לומר זה תו דחוק ח פירות ש אסורים כך לא חזקה לא א ש אוכלים אם כן הח גם פה שרות הרי פה עוסקים פרק החז בחזקה למרי ש שתי האפשרויות החלה פירות לאחזקה החל זמורות אבל חזקה אז למה פה הבין רק דבר אחד שם הבי דבר אחר רד בחזקה קשים שמש שזורות מותרים מקשים שזורות אסורים לא ככן זה מה שהם עושים אחר כך הם מבחינים בין א ששאלו באיזה סוגים מתי מתי הזמורות מותרים ות אסורים זה לא נושא שלנו זה נושא כליים אכ רצינו לומר קודם אז נחזור בצם שום קושייה אבל הרשב נשאר בדעתו הוא לאלא מתקשר הקושיה הזאת נכון פה עוסקים נושא אחד שם נושא אחר זה שגמר הביע פה קושיה אב לא איך אומרים ביידיש פקש שטר קושיות לא מתים יש קושיה זה דוחק אבל עדיין אפשר לסדר עם זה כי הגמרא אומרת רצה רוצה לדחות דבר ואומרת ש אין לו שום פתרון יובט קשיה יש תירוץ מישהו חבר ספר חכם גדול קשות מיושב כל קש בשס הוא תרס פה אין קש התוספות מקשים קושיה הגמרא עצמה לא שך קושיה בכן צריך קצת להעמיק יותר המחלוקות כאן בין הראשונים אמרנו בדעת הרשב ש נימק נימוקים שונים את העורלה כליים מהשביעית שביעיית זה הפקר ורלה כליים זה בגלל שזה לא ראוי לאכילה שאלנו הרי גם ה כם זה הבכר כבר אמרנו שיכול להיות ש הבכר לכן מחלוקת רשי וריטה מסכת סוכה מסכת סוכה כתוב שם ככה שס אתרוג של רולה פסול מה התמה מדוע אתרוג של פסול שני נימוקים פליגי רבחי רבי ורבי סי אחד אמר לפי שאיין בתר אכילה אחד אמר פדים ממון פי דה אחת אתרוג שאי אפשר לאכול אותו זהלא לא אתרוג כ התורה פרי עץ הדר פרי פרי שאוכלים פרי שלא אוכלים ו פרי ולכן ה הוא פסול דה אחרת לפי שה מד ממון כ אוגלה אי אין בה שי כספי היא אסורה בהנאה אומר רשי לפי שאיין באורל די ממון שאינו שה פרוטה סורנה ק שלכם הוא לב שלכם לפי זה יוצא שרק ביום הראשון זהה אסור ביום הראשון כתוב לקחתם לכם משלכם ביום השני אדם ששואל את תוג מחברו יוצא חובה גם צלא שלו ביום ראשון לא מספיקה שאלה לא יוצא חובה צריכים להקנות קניין גמור ביום השני אין צורך דווקא בקניין אפשר גם בשאלה אז באמת אם זה איסור ענה בגלל שזה לא שווה לא שלכם היום הראשון זה פסול קשר אז רש מדגיש זה לא שלכם לא שלכם זה הפקר ואז אם כן הרשב לא ה צריך לחלק בין ורדה כיים לבין שביעית יכול להגיש כ הפקר כנראה שב הרטו מה הריטב ונכון בתרומת תמיה ורלה כולם פסולים כל שבעה משום לא בגל שלכם עשו כל שבע לא חזו מזה וכן בשריפה אורלה וכלים צריכים לשרוף אס אסור להשתמש בזה א הפתרון רק שריפה כתוב שור ואז אם דבר שתו שרפה הוא כבר עכשיו כאילו שרוף אין לו אין לו שיעור אתרוג שרוף זה אפר אפר זה חלקיקים קטנים אין שיעור ולאב משום אורלה תרומה הי עדיין לחמו סר שיני רב מ אמר ממון יבוא אומר מה שברו ש אין בדין ממון זה לא באמת אורלה ורלה י דין ממון מסר שני אין מסר שני למרות שהוא אוכל את זה אב אוכל ירושלים כקורבן לא משלו של גבוה זה מון גבוה אז אם כן ראיתי אומ פירוש ש אורלה כליים זה שלכם רק למה לא יצא חובה כי צריך לשרוף את זה מה שדין ממון ה לא יכ יחסה לזה התיחסה רק למסה שני לכן הרית פה בתרה אומר ד דברים עינה חזקה כשאוכל הפירות שהיו אסורים ולא חזקו הבעלים לכן ידח שבי היו פירות הבקר לשונו אורלה כילים פרש ח אסורים ולא חיזק בלים הב הפסי אסור לאכול את זה אז הבלים לא אכפת להם מ שהוא אכל את זה כן ידח בשביל רות הפקר ש רואים הוא לא מש באותו נימוק ו רשבם הוא לא ש באותו נימוק גם בורלה וכלים כלפי רשי סוכה היה אפשר לומר הפקר הכל הפקר אורלה כילים שבית הכל הפקר הרטבה הולך בשיטתו ושבן סוב כמוהו גם כן שעולה כליים זה מדין שזה לא בבת אכילה ואילו ואילו שביעית יס הבקר רשי בכתובות מפרש החלה לוקח החלה לוקח זה שקנה את את השדה לה שני אורלה ש נתן אלא זמורות רשי פרש שם שכל זמורות שלפי הגרסה שם זה כן הה חזקה אז הוא אכל אכל זמורות כלומר אכל החק את הבהמה שלו השיק מזה בעסקה שהפרי אסור בהנאה או שביעית שהוא הבקר או שזה רק כליים וזמרות לא נאסרו הרב אומר שנת אומר על כולם על אורנה ושביעית כליים ש שוא הפקר שביעית זה הפקר והפרי אסור נ הכל בגל הבקר אזר שיטתו שזה הבקר אז צריך להגיד זה מחלוקת ראשונים רשבם רתב אחת רשי שו אחרת למה הר ורשי מה הר ורשי אמרו אותו דבר ה רשי אומר הר מדגיש שהיו אסורים לא ב בהנאה אסורים נכון אסור בהנאה אבל זה לא הנקודה רש מגיש ששו בהנאה ש שהוא הבקר רשי מדגיש איסור הנאה זה הבקר טוב ברשי שרשי סובר כזה ברור רשי אומר אומר פו שזה בסוכה גם בכתובות יש לפ ברב הוא לא אומר קרטה הוא אומר אחרת הרט זה אסור לאכול אבל לא אומר שזה לא אומר שזה עשו בנאה וזה הבקר רשי אומר עשו בנאה זה הבקר אבל טוב נשאיר את הרמבן פר ש שח ומה שפירש רבנו הגאון זה הסח סקח זה פירושו של רב סעדי הגאון סד הגאון כתב ספר המקח לקח הלכות קניין סיר אותם בצורה מסודרת הספר הראשון בעם ישראל שהתחבר בצורה שכ הרמבם הלך בעקבותיו כי כל הראשונים גמרא כמו הריף השאילתות כו הגמרא ורק תמצת ו פסקי הלכה הרמבם לקח ועשה את זה לפי סדר אחר לא לפי הגמרא לפי סדר הגיוני לפי כן מונחים שונים ענפים שונים שטחים שונים כל ענף ענף זה 14 ספרים כל ספר חלוק להלכות מסודר ממויין בצורה מסודרת הראשון שעשה זה עשה גאון אבל לא כל השס רק המקח לקח כות קניין וסדר אותם בצורת בצורה מסודרת כות קניין אז הוא אומר כך דיך שחלה בדבר שיש בו עבירת מצווה שעבר על המצווה לא לא שהאוירה ש במצווה האבירה על מצווה הוא עבר על מצווה אם הוא אכל בצורה שהעבר איסור מהני לי החזקה מה אמר הרעיון הוא גורס אצלינו כמו הרח חזקה אכלה אורלה שביעית כליים הרי זו חזקה כבו שם והוא אכל את הפירות ואכל פירות פירושו חזקה אלא עכשיו הקושי מה הגמרא שם במסכת כתובות לומדת מזה לחת זמורות ושלים תאמר ש שני דינים שונים אכלה פירות לא חזקה אכלה זמורות כן חזקה והגמרא שם בכתובות עוסקת באכילה זמורות שזה חזקה ולכן לומדים מזה גם לגבי בעל בנכסי אשתו שחל הוציא הרבה ואכל מעט ואכל זמורות אכל קיבל את מה שמגיע לו לא מגיע לו יותר אבל אם אתה אומר גורס גם פה גם שם הרי זה חזקה הכלת פירות אז מה מה אתה אומר שם מהכ חת פירות באיסור חלה להחלה זמות אבל כך אלא שאם כן איך עברו רביח החל הפרי עצמו עבירה הרמבן שואל מה הגמרא שם בכתובות אומר שתו שלכן אחל זמורות זה אכילה עניין בעל מה הקשר אם רבי פה אומר שאחלה פירות חזקה בגלל ש אכלת פירות הוא אכל פירות אז מה זה זמורות אכלת זמורות זה קרא אכלה לא לא רציני אכל פירות לבות ביסו זה אכל החלה שיש בה משמעות אבל אכל זמורות זה כלום כ הרמבם מקשה את הקושיה אחר כ נראה שיש להקשות גם על הרמבם שהולך בעקבות אותה שיטה לכן הרמבם אומר אכלה כ אכלה אורלה שביעית כליים אף בעבירה הרי זו חזקה הרמבם הולך בשיטת ג הרמבם לא מביא כאן שן לא חזקה הוא גרס רך ערך ידוע זה המשך הגאונים רמבם היה המשך רך וארך לך מכבות הפסד הגאון אכ קורים הגאונים הפסד הגאון הרח הרמבם וכים בגרסה של בגרסה אחת שאומרת החלה פ החולה ה זה כים הזו חזקה והם מפרשים שאכל פירות מראש באיסור קושי אם כן מה בכתובות אומר עמה כמו שמקשה הרמבן טוב נשאיר רץ את זה הר חולק על הרמבם אומ אברהם שיבוש ח את עצים בשמה האכילה ה הפר אכילה אין פ הפרות ה מסים ח הוא אכל רק את העצים זה חזקה אבל לא שאכל פירות שי מה המם שפיו הש זה מ שאפילו נכון נכון ה כבר הנו קודם על על הרש בם שגם בשביעית יש אפשרות לאכול פירות ביסור כגון אחרי הביאור הרמ שתו רמ סובר שיאור זה שריפה יש מחלוקת מה זה ביאור אם ביאור זה שריפה או ביאור זה הבקר הרמבם סובר שביא זה שרפה כ שבור אסור לאכול הרשב זבור כמו רשי במסכת פסחים רשי קצת אומר משהו באמצע אבל כמו שהרבה פוסקים חולקים על הרמבם זורים שבאור זה הפקר אז הרמבם שטו רם שתו סובר שבור ספה אסור לאכול אז הוא אכל פירות שביעיית אחרי הביאור ביסור יצא מצויין לפי הרמבם הרשב לא סופק רמבם לכן ב יכול לפרש ככה ביור גם פירות על העץ מה ביור גם פירות ביאור זה כשאין קרת על העץ ביור מה זה ביור כלל לךה מהשדה כלל לך מהבית כשאין העצים שום פרי ש בענבים הביאור הוא רק באלב פסח למה יש לך ענבים לא זה בערבה שמה עולם הפוך קיץ זה חורף חף זה קיץ אבל ה בערבה יש ענבים בחורף עב בצנים מיוחדים בארץ בכל מקומות יש עכשיו ענבים ל העצים גם החדשים ענבים לעצים אלא מה הוא נשארו פה צימוקים שם הוא כתף עשה צימוקים עשה יין ויש לו ועכשיו הוא שותה את היין הזה אז עכשיו עוד מותר אחרי פסח לשלות ה היין יין של שביעית ש הרמבם גמור עד ליל הסדר פעם אחרונה שר לאכול לשות יין זה ליל הסדר אחר כך אין יין יין חדש י רק אחר כך כמה חודשים אין יין זה שת הרמבם אנחנו לא נוהגים הרמבם נוהגים שבור זה הפקר אז כן הרמבם שת אין בעיה אומר אז מכן הרמבם הרמבם מוקשה השיטה הזאת שב הי גאון והרך והרמבם מוקשת אומר החתם סופר שטומי רוצה רץ אחרי פירות בעבירה הוחזקה למה זה פירות בעבירה משום שכלו בעלים להנות פרן רשו לגב חלים מותר ו זמות הוא אומר כך באמת הוא לא אוכל פירות אפילו אוכל פירות אבל הכנה היא שהוא אכל זמורות הוא אכל ממש לא באמתו מדוע פירות פירות אורלה כליים לפי הרמבם גם פרות שביעיית אחרי הביאור צריכים שריפה אחרי השריפה מותר לאכול את האפר האפר זה בים חד לכאן זה לא זהלא מה שהיה העורלה איננה כבר אפחת אפר מותר לאכול את האפר הז יוצא שבעצם מותר לאכול פ רק תשרוף אותם אז זה מה שהוא עשה הוא לקח פירות אורלה וקילי ושביעית ושרף אותם ואכל את האפר זה כמו זמורות הוא רק אומר שיכלו בליות בפר כיוון שיכלו לאכול גם אם הוא אכל באיסור אז ח זקה כי אם היה רוצה לאכול את זה בצורה מותרת יכול לאכול את זה שורף את זהז אז גם שכל באיסור זה זמות הייתי מוסיף בו אולי הוא לא אומר את זה במפורש מי שאוכל פירות ביסור זה לא כ שהוא אוכל פירות הוא אוכל באיסור הוא בולע הוא מלעי את עצמו זה לא אכילה ו הכנסה לגוף חינת השיניים זה פעולה מכנית זה כמו שריפה במת הר שואלים מדוע אשור לאכול פירות אורלה אם שריפה מותרת אז גם שאתה ועס בשיניים תוחם בשיניים ש בולע כ בלת הדבר לעוס אז כבר כאילו שרוף אבל זה לא מדויק כל כך אבל מה פשת בתו לא יודע אח נראה יש בכ ומר בכיוון שאמרנו עכשיו אבל הטומי מפ כיוון שהבעלים יכלו לאכול את זה שרוף כאפר אז אוכלים אפר זה כמו אוכלים זמורות כמו אוכלים עצים גם עכשיו כלו את זה פירות טריים זה אכלו עצים בדברי פי חכם חן אומר הר מתו תומ עכשיו משיך החתם סופר אומר למדנו זה פשיט פירות שלור אף עלפי שאסורים בנה מקם הם ש בעליהם חזר ותה השאלה הראשונית נניח לפי האטומים שפירות ש אורלה מותר לאכול מהאפר וזה נקרא אכילת נצים אזה שמי זה זה הפקר הרי כח פקר אז איזה החילה הזאת רוצ אומר מכאן צריך להגיד שם זה דת הרמבם סובר כמו הרטבה בסוכה שאכילת פירות שיסור מנה זה זה שלכם פריסו בנה הוא שלו לא כמו רשי כי אם הוא רשי אמר כהוא שרף את זה זה לא שלו נכון ש מותר לחות הפר א לא שלו זה הפקר חם פקר ש מוכל להפקר לבעלים לא אכפת אז לכן הוא לא מחה זה לא חזקה אבל אם הר חזקה צריך להגיד שהבעלים יכלו לאכול גם כן את האפר הזה והוא הוא אכל ם רוצים חות ונו כתב מגן אברהם תרמת בלחות לולב שם אתרוג איסור הנאה תקרה לכם המג אומר את זה אבל זה מחלוקת ראשונים המגד אברהם לא הביא את המחלוקת הוא הביא את הדעה הזאת שלכם אבל בהחלט רשי חולה כל כך ואומר שיסור זה לא של גם החזה הרבה יש קצות זה תו האם ייסורי הענה זה שלו לא שלו גם הבלוי מדבר על זה יש בתשובות ריבש בסוף התשובה האחרונה זה של הריש עמו מי שרך ריבש בסוף הוסיף קונטרס משלו על השל הקוט שסטרה על עשרות עמודים זה איסור הנאה שלו או לא שלו זה נושא רחב אז כ דת הרמבם ש אמר ככה אחרת למה חזו חזקה הלכה שמר מה זה הלכה פשוטה שמותר להנות מר ש לא הרושם הזה הרושם הזה ע על פסח אתה רואה לחם שרוף בלי אחרי אחרי אחרי הצהריים מותר לאכול אותו א אסור לאכול אותו פוק חזי אנשים זורקים לחמים את הזורה הלכ נשרף אתה רואה צורת פיטה צ צורת לחם צורת פרוסות לחם גם עוגות הכל שרוף מותר לאכול אסור לאכול אמרת כן תאכל אותה לא הראש אומר שאסור לאכול הראש אומר שאסור לאכול בל זה אך שווה אם אתה אוכל שמ שאצלך זה לא יפר אתה מחשיב את זה אתה מחשיב את זה בשבילך זה חשוב בשבילך זה לא בשבילך זה יכל רק דרבנן יכול להות רק דרבנן השאלה מה זה אח שו שאלה גדולה מאוד מה זה אח שו לכן אנחנו נגד שגם דבר שאין לו שלא ראוי כ אפ ר לחלת כלב מדרבנן לפחות אסור כ אותו בפסח בשם אח שלי אז נכון מכאן מקור לכל חומרות אבל לפעמים זה הגזימו שגם דבר של כלב דורשים הכשר אז נכו אתה אוכל צריך אקונומיקה כשרה לפסח אם אתה אוכל אקונומיקה אז אחשב כן נמי צריך ש פסח אבל אם אתה שוטף בזה אסלות אתה אח שו אכ אוכל כשזה תמרוקים תמרוקים לא ר כלב אז האם מריחה את המקב או עשות כן ספריי ספריי שיכול חמץ זה אך שוו או רק שה אוכל את זה חש טוב מכן אז תבינו זה חומרה על חומרה הראש אמר שאסור לאכול זה זה חשבי עכשיו ב אחרים אמרו שלא רק לאכול אסור אסור גם להחזיק הבית זה אחשב זה כבר באמת זה לא דין ולא קיצור לא צריך שוש רוצים לפרנס אתם אנשים ש ך של של בדצ בבקשה אין צ לחשוב של אקונומיקה קשרה לפסח מיש אמר ככה ש אשתפת קיור באקונומיקה ואחר כך עשת כלים ואכלת את הכלים אז אכלת מה האקונומיקה זה כשי נו נו זה מתאים יותר לפורים לפסח אבל יש ריה מה שזה מה יש רעיה קצת מהוים שזה לא מה זה יש קצת רה ו שזה לא אחש הפשוט זה לא אחש אחש זה אכילה פה הוא אומר ות או הנאה בלי אכילה זה לא חשב אבל הנתיבות ו כיוון אחר פי הדתי נראה חת השס בכתובות מ שביעית כ מששת הרמבן מה הריה אם אנחנו אומרים ש שכ אכל פירות כמו הרמבם כן וסת ג מפרשים שחל פירות זה חזקה אז מה הגמרא יה ראייה מאכילת פירות כילת זמורות אז הטומי רוצה להגיד שאכילת פירות זה זמורות זה פירות חופים זה זמורות אבל ה זה הפשט הפשוט אז אומר הז נתיבות הפן דעתי הורת השס מקצות משבית כשמה שמשווה לומדת לא מאור כליים שם באמת אי אכילת פירות לא בבה שום רעיה שביעי רעיה מדוע יה קשה א ח איסור שמי אכילה כ הפקר הוא הוא הוא הולך בעצם שואל מה שעיר החתם סופר על אטומים נניח זה שזה שרוף לכילה אבל בכל זאת זה הרי הפקר והוא תראה שהרב מסבר כמרצה שלא הפקר בא שואל שואל הנתיבות אבל בשביעית זהד הפקל שביעי זה הפקל לכול כולם זה הפקר רשבם את הרשב שלנו ואכילת הפקר עדיין לא שמה חזקה הזמורות קו ככה אכלה הוא רוצה אכלה אורלה כיים מדובר ש פירות וזה חזקה למה בל שחל אסור נכו אסור שמ נרות שוא אכל באיסור אחז הוא אכל ולא כמ אנטומים ש בג שרב אבל שביעיית גם אם תאמר ש הסור שמה אכילה זה הבקר אז איזה חזקה יש פה א הוא לא אכל משלו כלום א שביעי צריך לומר שהוא אכל זמורות אז יוצא שה אורלה כליים זה אכל פירות שביעית זה אח זמורות וכאן אומר רבי תמ ש בשביעית זה אחל זמורות וכאן לומדים שבעל שחלו רות נקרא שאכילה זה קצת דוחק אבל זה תירוץ אבל אנחנו ננסה אח תרוץ אחר אם נחזור חזרה לעניין שלנו מה פשט אחל אחת איסור לפי הרמבם חת איסור שמה אכילה החל איסור אז העיניים למשפט מ שו מעריך מאוד בסוגיה שלנו אחד מרבותי ה תלמיד שרב קוק הרב קוק כתב איתו יחד את ההלכה ברורה יושב ק חבו כל יום חבו אותה יחד עומדים דף אחר דף מסכמים את התמצית ההלכתית ואז הרב קוק כתב את החבורה ה היה אחד השותפים לרב קוק לחבורה עצום ירושלים צריך ללמוד אזו קצת אז הוא ענין המשפט מריך מאוד בסוגייה הזאת הוא אומר ככ רשתו ברכות אומרת גאונות מה שומר עכשיו כל האוכל דבר האסור בן בזדון גגע אינו מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף לא ברך איךך איך את ברך דבר אסור כיצד הרי שחל ת דבריהם ש משה ראשון שלא תו ומתיו משה שני כ שלא ו אינו מברך וצה לומר כבר אסור דרבנן כחומר אם אח לות טרפות יסצ צך הרמבם למה התחיל בחומר משום שהגמרא מדברת פירוש על אכל שאכל תב של דבריהם אג מדברת על בקרת המזון הזימון הרמבם למד מזה גם כה ראשונה לכן לכן הוא אומר בכל וחומר אחת רבות נבלות התחלק עליו טע בזה טעות גדולה שחים ש מזמנים עלי הגמרא עוסק בזימון ומר שאן חשבות כי מה זה זימון שלושה שאכלו ישו כי אחד ואכלו יחד מזמנים זה שאוכלים אכילה מסודרת אכילה נורמלית א אוכלים תרבות נבלות יושבים באזה מסעדה ש תרפה ואוכלים חזיר אז ישלך זימון פה מה ישלך זימון פה מה מה זימון מה זימון פה סוף סוף נהנה מה סוף ננה שלושה אנשים שיושבים יחד ואוכלים טריפות מבלות זה נקרא זימון נה נה קתפ זימון יחד יהודים יש יחד דברי תורה ברכים זה משהו אוכלים טריפות לות הלכה לא מכירה בזה זה זה מזללה זה לא אכילה ככה לא ככה לא אוכלים שלושה שוק אחד שלוש שלוש קיבות כל קיבה רצה לאכול טריפות נבלות ושלוש קיות זו יחד לשולחן אחד לאכול למל את הקיבות שם לול זה לא נקרא אכילה אוכלים כנה יהודים ורמים ידיים אבל סוף סוף אן מזמנים מבין אבל אן מברכים ברכה הראשונה סוף סוף זה הרמבם הרמבם שלא מברכים הוא אומר שהגמרא דברה זימון הרבי חולק עליו ברכה ראשונה אומר ש ברך קמינה יהודי שאוכל חזיר שואל אותם לברך או לא לברך כוון יכול להיות יהודי כזה יכול להיות ש ש שאות ם כאלה ברך כמו שעשיו שאל אם מסרים את התבן אז היהודי יכול לשאול הם מברכים על החזיר מה מברכים חזיר אבל זה יש פה המקרה יותר מי שנאלץ לאכול משום פיקוח נפש או משום קייפור בשל יכול מברך או לא מברך יום כיפור זה וד ש מברך בכרת המזון כתוב בפוסקים שכן גם לכתחילה מסתבר שכן טוב יום כיפור לא ריה יום כיפור זה לא חבט שאיסור רק סור בר פיקוח נפש מתיר אבל השאלה היא מי שץ לאכול ייסורים אחרים לא בכיפור אוכל טרפות מבלות נאלץ לאכול התשובה בגוף השאלה תורה סה השאלה אם התורה התירה לאכול אמר ש ברך בסדר אב הונס אומר שזה לא טריפות נובלות הרב אמ זה טריפות נובלות הוא אנוס נו אבל זה טריפות נובלות התורה התירה חולה מסוכן לאכול חזיר התירה לאכול אבל זה חזיר אבל הפש פה שתירדם התיר התיר לכל רה שלא חזיר אבל הוא אנוס ט גוח נהש כה האם אונס זה הוטר ות דחוייה ואני אגי לך בס חר בסוף סיפור ו סיפור מסו הבין היה יהודי חולה מסוכן שהרופא אמר חייב אכול חזיר יהודי בכר חזיר בחיים לא אכלתי חזיר מה קראו לרב הרופא אמר פקור נפש התורה גזרה אליך אתה חייב לאכול חזיר טו אםא נגזרה לאכול חזיר מבקש מכבוד הרב ששחטו אותו כדין והכל ישה כמו שכמו שכמו קבסה קשירה טוב לקחו את החזיר לקחו את השוחט בדק את החלף שחט פתחו את הזה תחיל לבדוק את הריאות ומצאו שאלה יאות באו לרב של מה הוד דין ריה הזאת היה שם סרחה כשרה או טרפה הרב מסתכל מסתכל מסתכל ולא עונה כבוד הרב ש כך מסובכת הרבס ת זה כשר אני ך להגיד החזיר שכשר יכול להגיד לך זה שהו כשר לא יכול להגיד שמותר לאכול מסכים כשר לא כשר א כן אומר זה שזה זמנים למ שח אסור ואחת פירות ש קבע זימון הרי זימון הוא רק על לחם ש קביות א לא החלת פירות אח הסוף למה לא יחו אם אנו הרנו בקת נני מה המחלוקת ביניהם האם אכילת יסו נקרית אכילה או לא נקרית אכילה הרמבם זה לא נקרה אכילה לא אחילה מה זה זה כלום אזה בליאה הלטה תחינה תחיבה לגוף זה כן זה אכילה זה לא זה השם אכילה הרמבם הרב סובר נקרא אחילה אז א אז ככה אפשר כן לומר אם למר שרמ מפרש שהוא אכל הסוגה בכתובות שואל החלת יסור לא אחילה בכל זאת זה חזקה ש הכ שיותר גדול אם לפי הר זה לא אכילה למה כי חזקה אפ אפ טוב השאלה היא למה זה נקר תחילה רסה להגיד משהו על זה שולחן ערוך אורך החיים פסק גם כן אחל סורס דרבנן איזה אדם לא הח בסוף ריד ש אומר הטס נרא גם הריד אינו ח סו מזיד הסו מזיד ם הרזה שלא נברך אבל בח שוגג ר כל אח דבר איסור משגע תח סוף נראה לי כולם ס שרחל תבל שחל שוגג הוא מזיד רשע גמור כ אומר מה שהגמרא אומרת זה פשיטה אדם שחל מזיד הוא רשע גמור למה שזמן פשיט שלוד שוגג מספיר הרמבם ח לשת אכילה כלל ודומה למה שאמר ביודי הט מכ לחברו דבר שס לתורה ואכלו חמאות כאילו לא א לא אדם קנה בשר כשר בחנות בסדר וקרה קור לפעמים מחוקות כ לפעמים ראיתם לפעמים פטו מודעה הרב לנדו הוציא הודעה שהתברר שהבשר ש שנמכר בשווקים האחרון הגיע ממוצע מזוייף מישהו זויף והכל מה שאכלנו הכל טרף וצריך להכשיר כל הכלים לפים חוקות דר הרבנים מוציאים פסק דעו לכם כל מה שאכלתם מטרף ואת הכלים צך שיר עכשיו מה הדין עכשיו זה אור החיים יורדה מה הדין עם חושי משפט הם באים לקצב קנים לך בשר קשר חלק זה חלק חלק טרף ז את הכסף חזרה מה אתם רוצים אני חשב זה כשר תח זה כשר אבל אח אחד מטרף הוא חייב להחזיר כסף הקצו חייב להחזיר לאנשים את הכסף א אכלו רפות נבלות לא כ שאכלו לא יחזיר מאוד כאילו חלו הית אכלת נהנית אכלתי מה נהניתי נהניתי מסך זיר איזה הנאה זאת יכולתי עכשיו להקי עליך הייתי מקי את כל מה שאכלת זה נקרא נקרא אכילה א ברכה נר אוכל איסו בשעת סכנה לא יברך ת הרמבם גות מבים נכון הוא נס לחל לא יכל זה תרופה בשבילו נכון שהוא נהנה אז זה כמו תרופה זה לא אכילה מהך הר וב המר תחילה סוף איך אפשר לברך תחילה על תחילה זה קשה מאוד מסכים על תחילה זה קשה מאוד זה יותר קל על בסוף מסכים תחילה זה קשה אז לכן לכן הותז אנוס אנוס זה כמו שוגג הוא אנוס הוא צה לאכול אבל זה לא אכילה שהוא מעוניין בה לכן לפי הרמבם לא יברך פ יברך עכשיו קושי אם כן לפי פי שת הרמבם עעם כל הפירוש שמנו עכשיו שזה שזה בעצם לא אכילה אז מה הגמרא שדן כש מה הגמרא במסכת כתובות מביאה ראייה אזם זה חזקה אם זה אם זה חזקה א זה כן אכילה ומה הריה מזה לזמרות זה אנחנו השתבח רמבם מה בגיו שני אומר יש מקנה דבר קטן אומר המ שכך יש את יש את דעתו ח גמר אכילת חבילי זמורות אכילה היא זה לא גרעה מאכילת איסור דו עול ו אכילה ך הדמיון הבייה זה נראה לרבינו בש אומר הגמרא לא משווה השוה מוחלטת בין הכלת פירות אורלה כליים ושביעית לזמרות אלא כמו שאכילת אורלה ושביעית שזה אסור באכילה אבל בכל זאת זה נקראת אכילה אז לדרך הדמיון כח אחלה זמורות גם אכילה רוצה להגיד זה לא החילה רגילה אז מחלת זמרות מה הוא נהנה הוא אחל זמרות ן זמרות לבהמה שלו כן זה הנאה חלקית ומצאנו שהנאה חלקית שמה שמה שמה שמה אכילה עניין חזקה אריזה חזקה זה לא הנאה גמורה כי בכל זאת זה הנאה שיש בה הרבה אי הנאה הוא נהנה מהאוכל אבל לא נהנה כל כך בכל זה אסור לאכול אז הוא לא זה לא הנה גמורה בכל זה הגמרא משווה בין שני הדברים עדיין דדו ש הסבר יש כאן רואים שזה לא אכילה רגילה אבל להגיד שזה כמו זמורות אומר המאירי בכתובות זה שכתב ב דין מה שהוציא הוציא מה ש לח לא סוף ד אחילה ממש כל שננ מ יוצא מנסף שלא בד אחילה נסה יד זבות היר מוסיף נקודה חשובה מאוד הוא אומר זה לא אכילה הוא אומר זה לא אכילה לא כ ממש אלא כל שנהנה רוצים לחסר אף שלא אחילה מעשה הי נו זמורות אכילת איסור זה אכילה שך אכילה ככה לא אוכלים יהודי לא אוכל ככה ד לא אוכל איסור זה לא דרך החילה זה דורזה ביותר רבותיי כאן הנקודה אני חושב הנקודה המרכזית פה יהודי אכל איסור רזה קודם זאת נקראת אכילה זה נקרא אכילה אכילה נקרא שיהודי אוכל אוכל כשר יהודי שאכל איסור התורה לא רואה את זה כ אכילה תקרא אתזה מה שאתה רוצה זה לא אכילה זה כל מיני דברים אחרים זלילה אביסה הלטה זה כן זה לא אכילה התורה לא מכירה זה או זה לא אוכל זה ראוי לאכילה זה לא ראו אכילה אולי נחזור קודם ל מה שראיינו קודם עם האדם שקנה אוכל טרף בטעות הקצו דמיו ה אבל נהנית אומר נהניתי אכלתי נהניתי אבל עכשיו הייתי יכול להקי עליך את הכל אכילה כזאת שאחר כך התברר לאדם שהוא לא רצה את האכילה הזאת הוא היה מוכן להקיא זאת לא אכילה למרות שהוא נהנה הוא נהנה הוא חשש שזה בשר תאים וחשש שזה כחל קשרות הכי מודרת ו בקיצור נהנה מהאכילה אבל עכשיו התברר לו שבשר הזה בשר אסור הוא לא מסוגל להנות עם משה א מאב חמרמר הוא בקרבו איך אכלתי דבר כזה כו יהודי שמיים נורמלי שלא יכול לסבול את העובדה ש קיבתו הקלה חזיר לא יכול א איך חזיר ד כזה זה נכון רא שמיים א גם יהודי לא ירא שמיים לא ממה איך שהוא חושב איך את רא רואה את זה את רה מתייחסת לאכילה כזאת לא כ אכילה שהוא נהנה כן ח שהוא נ הנאה זה אכילה לא אכילה אז זה אומר המרי הנאה יש פה אכילה אין פה לגבי חזקה לא צריך צריך הנאה הרי בן אדם צומה זה שטח אדמה שלא לא מאבדים אותו לזריעה זה תח פר שטח פירות שמה או שטח אזה משהוא גדל שם צון והוא לא זורע אבל ה משתמש חזקה זה רק אכילה החזקה זה שימוש הנאה אדם נם נהנה שלוש שנים משטח מקרקע שישתמש בה ונהנה ממנה זה שהוא אכל אורלה וכלים זאת לא אכילה הנאה יש פה אש כיש תעודה אבל אכילה זה לא אכילה מילים אחרות מה הדין אדם שאכל זמורות ונהנה מהם אכל זמורות זמורה זה לא רוא לכזה עצים הוא נהנה מהעצים לפעמים יכול יש אתה אוכל עלים עלים צעירים אתה נהנה מהם עלי גפן כדומה אדם שם אוכלים גם ליים אנשים כים עלי גפן יש מחלים מעדנים מעדי גפן ולים אבל בעורלה מר מותר בעורלה לאכול את העלים לאכול את הענבים אסור זה הפרי העלים מותר לאכול את חלליים זה לא זה לא הפרי אדם שאוכל ורלה את העלים אני חושב שיה חזקה זה כמו זמורות אני אומר יתרה מזאת זה ברור זה החלת עליים כמו זמורות אבל ברור גם מאחלת הענבים זה לא גרוע יותר מאחלת העלים אז התורה לא מתכת לאכילה זה לא אכילה אבל זה אכילת עלים שהוא נהנה מהם ועל זה הצריך היה אדם שלוש שנים יושב ואוכל ונהנה ראר שותק הוא נהנה משלך חזרנו כנ צריך להגיד כדת הרמבם שזה לא הבקר פר אז מכן יוצא שאכילת דבר שלא ר אכילה זה כמו אכילת עצים זה עכשיו השבה ה ברורה רבו הד אומר שאכל אורלה ש קילים זו חזקה למה כי זה נקרא אכילת זמורות זה לא אכילה פירות זה לא פירות ברי שלא ראוי לאכילה הוא אוכל אותו אז נכון זה ראוי לאכילה מבחינת הטעם אבל בבחינת אנחנו הרמבם משווה דבר שלא ראוי לאכילה מחית הטעם שלו דבר שלא רא חי מנת הדין שלו דבר שלא ראוי לאכילה ואדם נהנה מזה אז זה אכילה בשבילו זה נין מכ סוביקטיבית זה אכילה מה אך שווה בשבילו זה אכילה מה אמ שבי אחרי ביו אסור לאכול הרמבם הובי אחרי הביו אסור לאכול את זה רוף את זה והוא אוכל את זה בעצם זה הרעיון של הטומן אבל בצורה אחרת שש לשרוף אנחנו לא צריכ עד כדי כך אלא עצם האכילה שדבר שאסור באכילה זה כמו הנאה זה כמו שריפה אכלת את זה אני רוצה קצת אלי קצת להוסיף קצת נופך קצת מחשבתי הרמבם בשמנה פרקים פרק אומר כך ואכבר הקדמנו בזה הפרק שדברנו אינם רק נפש האדם כי כוח המזון שיזו בו אדם אין לא כוח המזון שזו הסוס וחמור כי אדם ניזון בחלק הז נפש האנושית וחמור ניזון בחלק הזן נפש חמורי והנשר ניזון בחלק הזן הנפש אשר לא נפש נשרית אומנם על הכל ימ מזון שוב השם בלבד לא צ רב אומר כשחור אוכל אם אוכל נכון מבחינת הבחינה ביולוגית אותו דבר החמור לועס את העשב בולה אותו ואוכל אותו מעכל אותו ואדם אוכל את ה את ה את העוגת קצפת שלו לועס אותה ואוכל אותה ו מקלות אותה הכל אותו דבר מבחינה ביולוגית אותו דבר זה אותו דבר האדם והחמור זה אותו דבר הגמרא אומרת הוא אדם הראשון אומר אני והחמור נוכל באותו יבוס אומר לו לא העשב שהחמור כל לא תאכל אתה צריך לקחת לבשל את זה אוכל טעים אתה לא תוכל לאכול את העשב שהחמור את הקוצים שהוא אוכל אתה לא יכול לאכול השם ירך את אברהם במדרש אומר על א קוץ אתרת צניח לך ו אתה לעבוד קשה כן בזה את פך תאוכל לחם זה הלחם לא תוכל לאכול כמו החמור את הקוצים תצריך לקחת לגדל את הלחם לעשות לטחון אותו ולאפות אותו ח כך תוכל לאכול אותו אז אתה והחמור לא תכלו מותו יבוס את תכל כבן אדם זה קשה יותר כי אדם צריך לטרוח חמור לא עופה ולא מבשל וחל את העסק כמות שהוא נפטרה בעיה אדם צריך לטרוח אבל זה המעלה שלו כי אדם ניזון החלק הזה לאזה לא נכון כמו שבי שאדם והחמור אותו דבר יש לאדם מותר אדם מה אז לא רק השכל שבו יוותר גם הקיבה שלאו היא לא כמו של בהמה זה קיבה אנושית והעיכול שלו זה עיכול אנושי מתי כשהוא אוכל אוכל כשר כשהוא אוכל אוכל לא כשר אז הוא באת כמו חמור החמור אכל קוצים הוא אכל קוצים נכון הוא נהנה גם החמור נהנה מהחי גם הרמבם שלא ך שני אומר גם הרם ברך אותו דבר זה רמבם שתו לא מברך מה חמור מברך לא מברך אז בחת חזקה זה חזקה אבל זה אחל זמורות מי אכל זמורות בהמה האדם הזה אכל את העורלה בחינתו זה אחל זמורות גמ אותו כמו שחלת זמורות הה בחזקה כמו שחלת אורה שביעית זה חזקה כי זה החלת זמורות מכאן לומדים שאם אכלת את הבהמה סבורות ניחשב שאכלת אכלת אכלת אדם אכל בהמה אכלה בשביל האדם הזה שאכל את הטריפות הנבלות או את הרול הכילים זה כמו בהמה הוא בהמה הכל הבהמה שהוא אכלה לא הוא אכל הנפש הבהמית מי שמכיר את הבל תניה הנפש האנושית לא אכלה הנפש האלוקית לא אכלה כלום הבהמית אכלה לכן הוא בהמה בהמה שאכלה חזקה יש כאן אבל אבל אבלב חזקה ק לו גם כ עניין בעל שאכל אבל לברכה לא שייך