הרב יעקב אריאל - כ"א שבט תשע"ה

כללית לא לעסוק בסוגיה עצמה אלא במה שהוזכר כו דרך אגב אבל כיוון שהמקור העיקרי בשס כל נושא השמיטה נכון רק דרך אגב כן שהמקור העיקרי כל נושא השמיטה אמרתי אי אפשר לעבור על המקום הזה ולא להתעמק בו שנת שמיטה השנה אז המקום העיקרי שעוסק בשאלה ששמיטה דלג עליו לכן אמרתי בואו נעסוק בנושא הזה שהוא צדדיםדי אבל קשור לסוגיה גמרא אומרת כך דף לכב היורד לפני שבוי אין מצים אותו מידו ולעוד לפשמשים ים וקדם לטלש ואכל ר זרי נזכר וכ שבועים שאב או אחיו אחד המורשים הלכו למדת הים ש מי שמת בקרוב משפחה ירד נכסה נטושים הוציאים מידו והכנטושים הרי שאבי אחד המרישים הלכו לד הים ולא שבו שמת אבל אחרי שבוי זה משהו אחד ששמעו שמת אבל נטושים ש שאביו אחיו הים ולא שמת אז כאן מוצאים אותם ואמר רבי שמעון בגמריאל שמר שהטושים כשבועים מר הוא לא עומד הוא לא אתה הבחנה הזאת בין שבוי ל שבועים לנטושים מה שכן אומר ה צריך רטושים מוצאים בדות ואל רטושים הרי שאבי חייב הוא אחד כאן ולא יודע לא חו שלושה סוגים שבוי ששמעו שמת מקרה שני זה שבוי ששמת מקרה אחר אפילו לא שבוי רק נעלם לא יודעים איפה הוא מה יש נחנן כ נטושים הרי זה הכל נטוש אדם נטש כל המקרים לכולם בעצם נטושים מדוע המקרה השני קר נטושים והשלישי רטושים מה ישנה זה קושים מה ישנה ק רטושים תודה רטושים זה בעל כוחו תכתיב שיתנו את השתח האבקת דמלקה אומר רש"י והשביעית שתה היינו בעל כורחו ואת מה קצת את המלך שהקדוש ברוך הוא הפכיר זה לא שאדם הבקיר זה הופכר במילא כאן עיקרית ששביעית נקראים ניתושים בגלל שהבקת המלך הקדוש ברוך הוא הבקיע את הבעלות גם פה מדובר שאדם שזה הנכסים כאילו הופקעו שלא ברצון רטושים טנק שבוי זה אדם שנשבע באל כוחו לקחו אותו בשבי הגלו אות מקום אחר אנחנו לא יודעים חי או מת בעל כוחו הפקיעו אותו מנחלתו רטושים זה אדם שמרצונו עזב את המקום יש לו סיבות למה הוא נעלם אבל זה לא בל כוחו כושים זהדעתן כיבוטש וגם ממשיכה סוגיה לכל הבחנות מתי מורידים מתי לא מורידים מכיוון שאמרתי המקום היחיד בשס ששביעית מוגדרת כפת מלכה זה כאן יכול להות מוזכר במסכת מסייע עוד פעמיים אבל פעם אחרת בהקשר אחר דף קו שם הגמרא אומרת הרות זהג גם זה קשור לשמיטה דף קו הגמרא שמה אומרת תראו הייתה שנת שידפון וירקון או שביעית או שנים ששני אליהו אינו לם עניין כלומר אדם שקיבל שדה לטפל בה הוא קיבל שדה שהוא יאבד אותה ויתן תן כלומר תאורת שכר מסוים שיתן לבעלים ואחר כך הוא קיבל כמה שנים בתה שנת שיטפון או שנת ירקון או שביעית שלא איבד אז הוא מנקה מהחשבון אומר באותה שנה לא איבדתי לא מגיע לך שכר על אותה שנה אז אינו מהמניין קטן שידפון וירקון דומע דשנים כשני אליהו מה שני אליהו לא רבועה בכלל אבל הפך הגמרא לא סתם איזה פגט טבע אלא ממש מצב אסון טבע גדול שלא היה כלום כמו שנות אליהו מה ישנה אליהו בתבואה כלל הפך נמ בתבואה כלל אבל דיקתה אליה רק לא בכמות מספקת סק עלי הוא לא יכול ליתעון שהשנה צריך לא איבד איבדת הרווחת משהו לא הרבה ולא כמ מרנן מכת מדינה היא אחר כך אומרת אמר רבנח בר יצחק שני הטם דמקה מספר שני תבואות אם אחרי חשוב מדבר ום קונה שדה עד היובל אז הוא מנקה את השנים האלה שם כתוב פירוש מספר שתי תבואות התורה אמרה שהוא משלם רק עבור שנים שהוא גידל בהם שנים שלא גדל בהם אז לא שם תבואה בעולם אמר לו רשי לרבקנא למטה שביעית אתמניין הרי יש בעולם תבואה כולו גידל כן כתובה בחוץ לארץ אבל השביעית אף כתלקה הקדוש ברוך הוא הבקיע את הבעלות של האדם מהאדמה שלו הוא לא יכול להבד את דמתו אז למרות שיש בעולם אבל הוא לא יכול לבד הקדוש ברוך הוא לא מכשיב זה שנה תבואה ההבקת מלכה בדף קו זה כמו יצא וכאן נכנסים באמת להבחנה בין שני דינים בשנתה זה כתוב בפרשת השבוע והשביעית תשמתנה הונטשתה הרקון נטושים זה ציון מה זה תשמטשתה שני דברים שונים תשמתנה כך אומר הרמבן רש"י אומר קצת אחרת אבל רבן מיג על רש"י רמ"בן זה פקות מחילתא שאומר כ תשמתנה שלא תאבד שנה הז לא זורעים לא זורעים לא זומרים ומטשתה גם הפרי שצומח מאליו ויש פירות שני השמיטה הספיחים של גדולים אחד שנותים שזה מהתורה הספיחים מדורית מותרים צפיח כי צריכה לא תקצור אבל אתה שבת לא אוכלה ממשיך נעבוד הרב חנן אם לא תקצור איך אתה אוכל אבל מדורייתא הספיכין שצמחו מעליהם מותרים חז"ל גזרו הספיכין גזרה שם אדם יזרע ויאמר זה עלה מאליו אגב מי שמכיר בסדות בארץ זה כוא שנה שבה זוכרים אבל ירד הרבה גשם. מי שלא בא מקצוע לא יכול להבחין אם הסדה זרועה או לא. כל כך הרבה ספיכים גדלו שאדם יכול לחשוב שבאמת זה זרוע זה. אז גם ההפך אדם זרע זה ספיח לכן חזים זה ספיכים של גידולים חד שנתיים אבל פירות פירות האילן מהדרבה ביתה שבת לכם לא אוכלה פירות האילן נראוי לאכול אותם לפי הרמבן מצווה לאכול אותם לפי הרמבם לא מצווה אבל אסור להפסיד אותם אז אתה לא אוכל אז יפסד הוא יכול זה מיועד שמיטה מיועדת לאכילה גם לא מצווה לאכול אבל זה מה שאתה נתן הלך לאכול שנת שמיטה פירות פירות השם נותן לנו בשפע בדיק גבלה אבל אתה נוטש אותם לא זרעת לא טיפלת לא זמרת אבל יש פירות התורה מצפה ונתשתה תשמתנה פושו אל תזרע אותה ונטשתה שאל תאכל לא אל תאכל אל תתייחס כבעלים אל הפירות אלא הונתשתה תפקיר אותם אז בדף קו הגמרא מדברת עד שהוא לא זרע על השמיטה על תשמתנה אצלנו הסוגיה מדברת על נטשתה על הפירות לכן ניתושים שיש פירות הוא נטש אותם אחר כפעם אחרת בדף קט וגם כן מה ק יובל זה דין לגמרי שבשנת יובל האדמות הופקאות האדמות הופקעות כלומר אדם קנה קרקע באבל והיובל מפקיע את האדמה ממנו ומחזיר אותה בעליה אז אז זה דין אחר לגמרי כן יש כאן שלושה מוסמים אבקת הדמלכה אבקת הדמלכה של האדמה שלא תזרע דמל של הפירות שתפקיר אותם אמרתי שיובל לכן אמרתי פעם יחידה עוד פעם אחת גם מסכת בנדרים אבל אבל המוסר פקמ הפירות שהפירות מופקרים שהקדוש ברוך הוא ברוך הוא הפקיד את הפירות לפי הפור והפוסקים מספרים את הגמרא שלנו הלכה למעשה וכאן מחלוקת גדולה בין שנעמוד עליה בין הבית יוסף המבית האם אבקת הדמלכה כפשוטו כמו שהבנו שהקדוש ברוך הוא מפקיע את הבעלות כמו שאותו אדם שבוי זה פשט הגמרא שבוי לקחו אותו מהאדמה שלו הוציאו אותה לקחו אותו בשבי ואדמה עכשיו הפירות ניטושים יש פירות מישהו מטפל בהם אבל הוא עצמו נט נטש אותם בל כוחו זה פשט הגמרא יש אומרים שמה בתן שאדם צריך החלפתי לכן לפי לפי הבית יוסף אדם הפקיד את הפירות מהבית התורות מופקרים ועומדים זה אפקתמלקה שת הבית יוסף זהבין הוא עצמו מביא את הסוגיה שלנו הוא מפרש להם קצת קצת שונה ולכן צריכים לעמור להבין איך הבית יוסף פרש למושגת הדמלכה למה למה שיצאנו זה הפירות ולא הקרקע צקה אצלנו זה אני אומר שכרון ש דף קב זה קרקע יצאנו זה גם וגם זה יכול להיות שני בתקחו אותו לפני הזריעה או אחרי הזריעה את זה הגמרא דווקא כבר ברור כשמש מדובר שהוא לא זרה פה לאות לא זרה פה מדובר שיקו לו בן אדם ויכול לו את את הבעלות חיזריעה דוקא יכול להיות אחרי הזריעה פה צאנו דמקה גם וגם המושגת המלכה ברור כשמ שפירושו שלקחו את אדם בעל כוחו לא לא שהוא הבכיר הוא הבכיר אם כן תגידו שהוא בגלל שנפל בשם והוא התייאש מאדמה שלו אז התייאש לא הפקר פרסים שלחת זהו שהפקר אבל הסוגיה שנו ש נטישה פירוש שאדם הופקע מהבעלות שלו על הפירות או האדמה גם הפירות ולכן זה נקרא זה לכן לפי הרמבן שאומר שפשט הפסוק מחית שנתשתה הפירות תשמטנה זה הקרקע הזריעה ונתשתה זה פירות שית כל באמת נראה מלכת חינוך גם בשאלה הזאת כמוד אחר כיוון שהוא כן מפלפל פופול מאוד יפה לכן חבל דלג על מדת חינוך הוא ש כך הוא מביא את המערית חלק ג הריב חלק רב בית יוסף מובא שם פרק ספני זה היה פירות שית קרק הגויים נפקמ קרק של גוי זה השאלה הכי מעשית היום בארץ שיש שפירות נוכרים אגב אין הבדל מבחינה הזאת אין הבדל בין היתר מכירה לקכל שנוכרים מבחינת ה מבחינת הבעלות האדמה בין אם מכרו לגוי ובין אם זה שלא זה עד גוי כרגע והפירות של גויים מה הדינם שהפירות של גדלות פדמת נוכרי יש להם דיני שביעית אין דיני שביעית אז על זה אומר זה מחלוק המרית בבית יוסף אז המרית המרית הכוונה היא זה הבן זה המחלות התחיל המאב המבית והמרץ שניהם חלקו על הבית יוסף אגב מחלות צריכה ביניהם שבע שמיטות שבע שמיטות בצפת הייתה מחלוקת האם זה אבקת הדמלכה או אדם או אדם חייב להפקיר אזומחלוקת הזאת ודת בית יוסף דינוק דמק מצווה עליו דת מערית מלכה בי רב מצט זהו מקור ומבואר חמוד בשס דבר שנה תו ועוד ורמבם וקבר מדות עניים שביעית שביעית פתונה מעשר זה מוסכם ששנה שביעית אין מעשר יודעים יש שש שנים ממעשרות מעשר ראשון מכולם ולם שני מתחלפות מתחלפים בשנה השלישית והשישית והשביעית אין מעשרות שר גם אין מעשרות בגלל שנת שמעית אין אין התורה אמרה שאין מעשרות או שזה בגלל שזה הפקר בהפקר פטורמעשר אז הוא אומר כיוון הוא הפקר וטור עשר אם כן כל זמן שלא הבקיר כיוון הפקר חייב לעסר וכאן השאלה גדם אלינו האי פירות של נוכרים בשנת שויתה בין אם זה הייתה מכירה בין אם זה פירות שנוכרים מה הדין חייב לעסר או לא חייב לעסר הנמר זה הפקר ממיל אףקדמלקה גם שהגוי מגדל נם הוא פטור במצוות אבל אף דמלקה פירות הפקר אין אין אין חיוב מסרות אבל אם מרחי להפקיר הגוי לא מפקיר ואחרי זאת השאלה הגדולה מחלוקת בבית הזו הרבית יכול להיות שהמלך לא הזכיר את של הגוי כי הוא לא מצווה את הגוי בשום דבר אתה יכול לומר ככה אבל אבל שם זה זה הפירוש אז המחלוקת בינינו בשאלה אגב הוא אומר שהמחלוקת היא גם מדין ימין בשה מסית מאוד יותר לצרים יהודים שלא שמר שמיטה יהודי יהודי שחייב במצואות לא שומר שמיטה מותר כזה חצות לכתוב את הפירות שלו ת שנת שמיטה השנה בישיבה למדנו הפרדת זה מלקה אני דבר עכשיו על המשטרה מה שתעשה ומה שיגיד לך בית המשפט עזוב תלם מה דין תורה יגיד? אתה יכול לבוא לאדם ש שלא לא שומר מצוות הוא הפדמקה זה חינם כל כן לפי המבית מה לפי המבית לפי המבית כן השאלה אם אתה מביט נכון לפי המבית המבית תכוון למיס תלך ליהודי שלא שומר שמיטה תגיד לו דמלקה יודע זה לא פשוט אכן הוא השאר דש בזה הוא יגיד מה הדתים גולמים בשני שהוא איתה אבל ה עקרוני כן אז אני יודע בג מהסרות האם פרי של יהודי שלא הבקיע את דמתו חייב מהסורות הזאת וגוי זה יותר גוי כמעט זה השאלה לא ככה מה עשיתי אם הגוי גם גידה וגם וגם גם גמר מלאכה אז אין מעשרות כל השנים לא רק בשנת שמיטה אבל אם בודי שחייב במעשרות למרות שהוא אומר עכשיו מתי היה לוקח את הפירות האלה אתה מחייב לעשות לעשות שאלה מעשית מאוד אגב ישה גם זה גויים הגול אמנם מגדה את הפירות האלה הפירות גדו ברשותו דמתו בין פירות של נוכרים שלא מי מריח אם גמר מלאכה על ידי יהודים אז זה כן חייב מסרות אז השאלה חזרה להיות צה שאלה אם זה הפקר ממילקדמלקה אז גם אם יהודי גמר את המלאכה פתור מהסוף אבל אם אמר זה חובת הפקר והגוי לא הבקיר חובת הבקה לאדם והגוי לא הבכיר ואתה לקחת מהגוי אתה גמרת את המלאכה אני יוצא שאת חד מהשרות ואם הם היינו בהרבה בהרבה גידולים היהודי גובל את המלאכה אז זה בעזמ גוי זה גוי שממש שהוא הבעלים כולו על על הגידולח זה נדיר שודי גם גמרת המלאכה ת שיש מקרה אחד שכן יותר פשוט אבל בא ואזמה מכורה לגוי נכון רוב הפועלים גויים האזורים גויים העבודים גים תאילנדים וסינים כולם עובדים אבל בסוף יש גידולים שבהם גמר המלאכה ודי עושה יהודי הוא לוקח את הפירות נניח תפחי אדמה או גזר שמוצאים לאדמה זה כבר עבודה מכנית שלאלא לא כולם גויים עושים אותה ואחר כךזה יהודים עושים אז מה בדיפי לפי הבית יוסף פריש מהסות ככה נוהגים נוהגים להפריש מהסוד מחור לגוי או משל גוי של גוי אמר שבדרך כלל הגמר מלאכה אבל במחור לגוי גמר המלאכה נעשה בפרד היהודים אם כתב ליהודי חכם גדול חשוב יהודי חרדי הוא לא הוא לא מחזיק יותר מחומר אבל אבל יותר מך בגיע ואת תופס ככה הוא אומר אז נכון שכך התחילה אני נגד אה ואחרי שמחרתם זה תופס כן זה שבעלות גוי והגוי היו בעלים ע על הפירות עד הסוף אמודי לפעמים הוא עושה גומ את המלאכה והוא עושה את זה בעצם בפירות של גוי אז זה פטור מהשרות למה אתם מרגישים מעשרות אנחנו אומרים נכון שהגוי הבעלים אבל בפועל מי מי ה מי מי גמר את המלאכה? היהודי היהודי מלאכה צריך להפחיש מהסוד יהודי שהוא פועל של גוי או זאת מתגשה לה מה הדפ יהודי פועל של גוי אז הוא אומר שמנהג ארץ ישראל שודי גמר לחץ גוי פטור אמרת מנהג ארץ ישראל זה הביא סי מה מכן מדרך אמונה של הרב רב חיים כיוסק גאון אדיר אבל כל פסק על פי חזון איש אז הוא אומר שהוא ממנהג ארץ ישראל זה מנהג ארץ ישראל מנהג בני ברק אגב זה קשור לשאלה שאני או עכשיו המחלוקת בית הרבית הייתה שאלה של יין א הגויים לא עושים יין יהודים קונים ענבים וגויים עושים יין זה גמר מהלכה אז השאלה היא הייתה מה דין יין משנת שמיטה חייב לעסור לא חייב לעשות הבצ מכיוון שזה חובת גברא בגוי לא הפקיר ולכן בא ישראל גם גמר המלכה זה חייב ומעשר אמר בית כיוון שזה הבקת דמלקה זה הפקר נכון לא הבכיר אבל זה הפקר הפקר ממילא אז הפקר מלא פטור מעשרות אז גם היהודי גמר את המלאכה ועשה יין פטור מעשרות וכאן היום מחלוקתשתי גישות בארץ מנהג ארץ ישראל כידוע לנו מנהג ירושלים קדמה דנה כמו בית יוסף שהיין הזה חייב מעסר החזון איש טען שזה המנהג הזה לא מחייב את המקות החדשים בארץ הוא גם טען שהבית יוסף חזר בו בסוף ימיו זה דבר שלא פשוט יש מקור אחד בסמך הריידים שמש חזר בו אבל בכל המנהג ארץ ישראל 450 שנה היה לא ככה שבת יוסף לא חזר זה החזון איש מודה החזיש החז הוא חולק על המנהג הזה אומר נהגו בטעות אבל מקום חדש הולכים מנהג המקורי בעצם חזר בו אז מנהג בני ברק זה שלא מפישים מה לעשות אוכלים גויים בלי להפש מה לעשות זה שיכול תבל הרי ככה מנהג בני ברק וזה כל מנהג ארץ ישראל גם אז בני בכלים בעניין זה בכילים כן שמפקים אחרת היא לכו חלויות כל מדברים לראות את זה עכשיו הירקות של גויים אבל הם מחולקים את יוצר בדלי אסור לחנות למכור את הפירות נכון שהגוי מחר כי הגוי הוא בא לבית אבל שיהודי קנה את הפירות מהגוי לא אסור למכור ישראל אחר כי זה פירות קדושת שביעית לכן זה הפקר הוא חייב כן נטשתה הוא חייב לשמורות כפקר גם הלאה ולכן אסור לו למכור אותם מה מה יכול לעשות אז יכול להות רק על ידי על ידי צר בד ו בירושלים נוהגים אחרת קונים פירות מנוכרים בגל שהגוי לא הגוי הגוי לא הבכיר את זה מרשים מעשרות אבל אין קדושה שביעית זה מותר לירקן למכור פירות שמחת שמקריל שתי שתי הסקולות והמחלוקת הכל מתחילה שלנו האם אבקתמ מלכה כפשוטו או לא אז זה זה מה זה מה שמלחת אומר ככה אחר כך זה הוא פלפל בזה יותר והמקור הוא אמרנו זה נמצא פעמיים שוט מרית ש אבקת אבקת אור זה עשרת שבועות של של מרן יוסף קרו ככה ואתה ראיתי מה שכתב החכם מר משה מטרני זה אביו של המערית אני יכול לפתור בשביל מעשרות שנת השביעה קרקגון ולכך עם ישראל ממנו קודם מרוח ומרחן כלומר יהודי הוא זה שגמר את המלאכה וטען ראשונה שב מה בטען תנה ראשונה מנה תורה אין שנה שמית מעשרות בכלל אין מה עשרות שנה שמיתה ואני אומר כי מה שהוא סובר שהוא קשות הוא היושר טוען על הבית יוסף שמתעקש ואמר לא כךשו דווקא ישר כי לא נפטו בות שיתים מעשרות מתבקה כן מחלקת נוספת האם פירות שביעית הם הפכה בגלל ש בגלל שחוזה שם התורה הפקיר אופקיר נוסף האם נניח שהפירות הם שהוא צריך להפקיר והוא לא הבכיר ש משנה ש בכלל מעשרות אמר ביתן גם משתך אתה בית יוסף שח תפקיר והוא לא הבכיר אבל שנת שמיטה אין מעשרות יש שתי סיבות מדוע בשנת אין מסרות אל בגלל זה הפקר וזה יש ביקור בי מלח אם זה הבכה או לא ובכוח שני האם כשנניח שזה לא מובקר היו יהיה בכלל שני בשנת שני המעשות אומר המב אין בשני שני המעשות בכל שכל ש מובקר מפתח אבל הוא אומר היושר אומר מה שאינקשו זה ישר כי לא תר בשביל מעשרות אין מתמפגר בכל שנפק מעשרות ומה שטען תו ישראל שגד קרמו ולא הבקיר חי מהאסר מה שאמרנו שבימינו מצאו דבר כזה יהודי לא מכיר בהלכה לא יודע את ההלכה ולא מפקיר מה הדין שומע שזוכ יודע דבר סתום ממנו פשוט לא מקשה קושיה מיהודים מי אמר זה דבר שסתום גם הרבה היין לחינמי שכבת זאת אומרת ודי שגידל שני שיטה בייסור ולא הפכיר את ה את הפירות שלו הנחנני חייב מעשר גד רחמן אף פקרה כדול אףקרה נכון התורה הפקירה התורה אמרה שהפקיר רבקר בצקל אתשון ביניים אומר הרב אף כרגו לא אף כרג הוא כן מכיר שהתורה הבכירה אבל זה לא הפקר זה הוא לא הפכר ואפילו אם תמצא לומר דמצורה כמה אפשרות כן תגיד שמשנת שמיטה ודי שלא הפקיד את הדמתו זה פטור מעשר שעניין החמ שאין כבש של גוי וכמה חילה הבעיה בא בית יוסף בטירוס השני שאומר יש גוי גוי ש מישהו כאן רמה מה זה שרה כזאת התורה הפקירה זאת אומרת הפקעת מלכה התורה הפכירה את זה רק מ ממי שודי שבר מצוות גוי מכיוון שלא בר מצוות התורה לא הפכיר שאלה אם אפשר לעשות הבחנה כזאת אם עדצנת קודש ובשנת שמיטה כל הפירות הפקר ממילא אז מה בכך שזה גוי אבל נכון הרי אם כן גוי להבקיע גוי גוי בלים ישראל אין לו אין לו יכול להפקיע את הקדושה גם כן אם כן מה מחירה מועילה לפי זה הבת כאן המחלוקת מסתייפת דברים אחרים יש עוד השלכה למחל שלהם אל תדע לך עם פירות נוכרים יש לו דשמות אחרות לא נכנס לכל החומות החלות בני גדולה מאוד יש לה המון השלכות נתמקד רק בשאלה של ההפקר אומר אומר הבית יוסף גם אם נאמר שבפירות של ישראל של בגור אותה הפקירה הרי פה שודי לא הבקירה חר כדראה שיש מקור של המקור הזה שמת מה דין פירות שמ פירות של יהודי שהתורה לא הפכה שהתורה שיהיהודי הפכירה שגוי לא הפכירה עכשיו אני חוזר מאחד חינוך כי הוא רוצה להגיד שתהיה נפקים גם בין הבית יוסף המבית שחת לגמרי האם אישה חייבת אה הפקר זה הבטליה אם זה הפרט דמלקה התורה הבכירה הקדוש ברוך הוא הבכיר גם של אישה אם נאמר שזה חובת הבילים זה חובת קברה שלומר שאישה פטור עלמה מצווה תעשה זמן הרי שמיטה זה רק שנה אחת את סוך שבע שנים אז מה גרמה אישה פטורה למה רק אם זה על למה רק אם זה על הגברה אם זה חפסה אז מובקר מלא קשור דמת לפי הבית יוסף שאמר ש לפי התרוז השני שלו שיתכן שאדמת גוי לא הופקרה ואדמת ישראל כן הופקרה שם אישה מה זה שהיא יהודיה עם ויכוח אבל אם פתורה אז כמו גויה אם אישה יש בעלות ארץ ישראל עלמה שלה כן שאם נגיד שהיא פטורה בעניין זה דין דין כגון והתורה לא הבכירה התורה הפכיר רק את אדמה של יהודי בר מצוות הבית יוסף לא מזכיר את השאלה הזאת דם בה אבל של האמת האם אם נאמר זה חובת גברה זאת מצווה תעשה זמן גרמה חובת חובת חפצה שהאדמה צריכה לשבות האדמה הקדוש ברוך הוא הבקיע את האדמה זה ינחה לגמרי אגב נשים לב שגם השאלה הזאת נוגעת היא כבר שאלה אחרת גם בסוגיה אחרת שזכר דף קו שהתורה ציבתה מלקה לאדמה גם שה זה מצוות קרקע שאדמה תשבוט או מצווה שאדם ישבי את האדמה אבל זה לא נושא שלנו שלא להב את המושגים זה שני מושגים שונים השאלה הזאת היא על הפירות האם הפירות הפקרו עליהם אופקיר אותם השאלה הזריעה אם איסור זריעה באדמה הוא מצד הגב צד החפצה היא שאלה אחרת לגמרי היא דומה אבל היא שאלה אחרת גם ש השאלה היא מה הדין אם גוי זורע במדינת ישראל שאלה דומה יש גם בשיטת כספים האם שיטת כספים זה אבקת דמלקה חובת גבר האם אדם חייב להשמיט את החוב או שהתורה השמיטה את החובים האלה גם כן מחלוקות ראשונים א גם ת יש כאן שלא את המושגים אבקת הדמנל זה מושג יסודי השאלה יש מחלוקת אנחנו עוסקים שאלה של הפקת הפירות שאלה זבקת הדמלכה על גבי האדמה שאלה אחרת הכספים ואגב יובל של אדומה האם חייבים האם זה האדמה מופקעת מהכונה והוא הוא אוטומטית חוזר לבעלים או שהוא צריך להחזיר לבעלים אבל כל שאלה היא כאן בפני עצמה יש דמיון ויש מקום לומר שאם התורה אמרה מקום אחד יש סברה למגות אחרים אז זה רק אפשרות להגיד ולא חרך להגיד ככה אז אחד דן בשאלה מה דין אישה אז יש כל הנכה פשוטה גמרא מפורש מסכת קידושים מעשה בחמש נשים שם סו חמש נשים שאדם אדם ה שאדם לקח כלכלה של תאנים של ההן הייתה הייתה של תאנים קידש את החמש נשים יותר מ שתי החיות טוב שתי החיות זה סיפור בפני עצמו מכנס שם גם הרב אומר שלושה דברים אמר רב שמע מינה מתמקדים נקודה אחת המקדש פירות שביעית מקודשת שמקדש בגז זה מקודשת הרי הוא לקח את הפירות שלהם בגלל שם הם לא הם לא הפכירו את האדם מות דק את הפירות שלהם הוא לקח את הפירות בעל כוח לקדש אותם אז בשנה רגילה היא לא מקודשת מקד בגל זה לא מקודשת אבל שנתה מקודשת אפילו כזה דידה מה קטן שלא שיתה תעשי דהפקרו חשש שני שבוע לא מכאן רואים מפורש שגם פירות שלישה מופקרים שנתמיתה פחוש הפקת דמלכה ואז יה חב כי אם כיד אומר אמר ש שהאישה פטורה אז מה מה זה רשות לקח בן את הפירות זה הפירות שלהן הם לא חייבות תפקיר וזה גז גמור גם בשנה שמזה שמשנה שמיטה הן מקודשות זאת אומרת שמה שמשנה שמיטה פירות הפקר גם שלישה אז זה פשוט אומר שגזמ כאן בא מחפלפל פלפול חריף מאוד אומר ככה למה שמעזור אמ זה גרמה יש לו מלכות לא בזמן הגרמה תמורות שביעית לא מ קדוש אותן לפה ש שנים ז בשביעית לא בזמן גרמה אומר דבר כזה מצווה זה גרמה פירושו שהמצווה קנית רק בזמן מוגדר בשל הכי פשוט המקום זה תפילין תפילין לפי מהד אמר שרק ביום רק ביום בבוקר בתחילה המשווה בלילה נגמרת את המצווה בלילה אין תפילה אסור לנח או בחול לא בשבת בימות חול צנח לך תפילין בשבת אין תפילין זה זמן קרמה פירושו שהמצווה מוגדרת בזמן מתחילה אבל נגדרת בזמן אבל פירות שביעית נכון שהמצווה תליה בזמן אבל פירות שביעית הם נשארים קדושתן לעולם הגמרא אפ אומרת ש ש נשוח פרי לא גם מקבלים כי אני אתרגם זה שפת מעשה זה יכול להיות יצרובלים יש אומרים שזה יצרובל יצובל יש גרעינים בארץ לא מקרה כך יש רק סוג אורן מיוחד אורן אורן הסלע שיש לו גרעינים טימים מאוד צנוברים קוראים לזה צנובר זה גרעינים של יצור היצורל הזה גדל שלוש שנים כלומר מצווה שנ שמיטה יתן פרי רק בעוד שלוש שנים שנים ואז יהיה דין שמיטה אנחנו כזה בעליל היום כתוב בשביל עבר שילנות שפיטה כבר נכנסה לכל הדות והדיין תפוזים תפוחים אוכלים כמו של חולים למה זה שח שנה שעברה שמיטה בתפוזים תפוחים תהיה רק מתי בשנה הבאה מגז תפוזים תפוחים כי זה פרי שנראה רוצים להיות רק בחורף תפוחים כותבים רק באלול טיש ותפוזים כותבים רק בשנה הבאה כעת חיה בעוד שנה כתיבו תפוזים ואז תהיה שמיטה השנה זה חול של הבצ ואם מי שעושה מיץ תפוזים ריבת תפוזים משאיר אותה בשימורים במשך כמה שנים זה קדוש קישאר קדושה שביעית גם בעוד 10 שנים עד היום יש יינות שבוכים בחמיות שצר בית דין איזה מיקרו גדול עצר בינות האלה השנה הזה לא יהיה אבל שמיטה קודמת יצרו יין כמות גדולות יוצר בדין נקרא בחנויות עד עכשיו שמיטה קודמת כלומר איזה נקרא זמן נקרא מה כן השאלה מביא מחלוקת מעניינת אך זה ניך לרמבם תגיב ציצית בכסות יום פטור בלילה בכל עניין אבל כן ד צית גרמה כן נראה כאן שקסו צות יום פתור בלילה בכל עניין אזצן גרמה גם גם שלא בזמן אבל הראשו ציצית גות קידושים תפילין צורים קסות יום חייב הלילה לפי הרמבם ציצית כמו תפילין נתחיל ביום היום כס יום בלילה פטור אבל כס יום ביום חייו בלילה פטור אה שתיית התוספות והראש שהם כסוט יום חיים גם הלילה זאת אומרת אומרת שכסות יום אומנם זה נקרא הבגד זה בגד של זמן אבל הבגד חייב לעולם אז זה לא זמן גרמה אז אם לפי הרמבם זה זמן גרמה לפי זה זמן גרמה לפי התוסות זה לא זמן גרמה ואז אם כןזה חייב גם אחר כך חיה בלילה קסות לילה פתוח ביום קשות יום חייב תמיד בכל אף נקרא זמן גרמה כ ששם לילה גורם פטור אם כן היא פירות שביעי תמיד קדושתם כל פירות שאר שנים אין קדושה ושביעי אם כן שלא לשמור הפירות נשמרו אסורים הפירות שיטות אלו יש כן המצווה שעשו לשמור את הפירות אל צריכים להפקיר אותם אבל הנה המצווה הוא על הבעלים שיבקיעו אם כן הבעלים בלייב כמו מצווה והבקרו אותם ואחרי משומרים פה יש לה סליחה איזה אה משהו קרה לי פה המחשב א דילג על קטע טוב אני די מה שהוא א חסר עמוד שלם חסר דף שלם טוב זה בסדר בוא נגיד על פה אני חשב שהכל יגמר בשיר צדדים של אף אחד דבר כנראה ש הוא השאיר למעלה רווח גליון גדול מדי וה לו או קיצור חסר דף טוב רבותיי מה יש עוד דף ש כן אומר אז אני אומר לך לכם כך לפי שיטת הרמבם שכסות יום פטור בלילה זאת אומרת שזה אז זמן גרמה זה כך אבל לפי דעתו אם באמת לו כס יום ת בלילה זה לא יקר זמן גרמה עד תסות סוברים שמכוון שלמרות שכסוכ בלילה מכיוון שסיבת החיוב יום קר זמן קרמה גם בלילה זמן לכן שח תורה ממציצית גם בלילה שזה כסוט של כס יום בגלל שזה כסוט יום וזה חיוב בגלל הגורם זה יום אבל כיוון שזה רק גורם אבל החיוב נשאר גם בלילה זה נקרא זמן קרמה בכל זאת יוצא שפירות שביעית למרות שקדושתן לעולם לפני תוספות זה יהיה זמן גרמה אישה תהיה פתורה לעולם זה זמן גרמה כך כך יוצא לא לא צכ אני יודע בכל זר מה תרוץ קח חס יש ריטב מסכת קידוש דף כט הגמרא שם אומרת ש אישה פטורה מל אותו ולא אותה שרק האב חייב במולד בנו אישה פתוחה שוספות כל הראשונים למה צריך פסוק לפתור אישה מרית מילה הרי זמן גרמה זמן גרמה גם שם שאלה מה גדר אומר הריתווה נכון שהמילה עצמה ביום פול מהיס המילה המצווה למולה ביום אבל המילה עצמה נשארת קבועה באדם חותמת בבשרו לעולם זה לא נקרא זמן גרמה זמן גרמה זה נקרא רק אם מצווה ביום בעצם זה מכאן מכאן ראיה חזקה לסברה הזאת שדבר שאמנם מצוותו ביום אבל אם נמשך אח התוצאה זה שונה קצת התוצאה היא קבועה לעולם זה לא נקרא זמן גמר יוצא שפירות שביעית אומנם מסיבתן זה ביום אבל כיוון שאחר כך הקצוה נשארת לעולם המצווה היא כ המצווה שהפירות יפקרו הפירות יהיו ישרו הפקר לא רק להפקיר פירות גם מוצה להפקיר אבל להפקיר הפירות שהפירות תישארו הפקרים אחר כך התוצאה לא תיגמר לא תגש מיטה התוצאה שבות הפקר את תשאל לעולם תיגמר אבל החיוב שנה אחת החיוב להשמי אבל אתה רואה אתה רואה במילה החיוב למול רק ביום אבל התוצאה היא שהילד נימול לעולם גם פירות שביעית מצפק ביום והתוצאה היא עולמית לכן זה יקרא זה לא יקרא זמן גרמה עכשיו יש לי ראה נוספת זה ממשנה מסכת שבת דף יד אז למה רק הציצית לפי הראש לא הציצית הציצית זה הדגד שמגל שבגל תוסר החיוב של הציצית החיוב לטיל ציצית נקרא דין אחר לא שהחיוב להטילת רק זמן אבל התוצאה היא עולמית זה דין אח לא קויצר קוטיצי לא זה למה צריך להגיד כל הזה המניין של הפירות אם אי אפשר להגיד שנדבר לעבודת האדמה זה עבודת האדמה זה זמן גרמה שמה יש לו ממילא בלבו לא שייך להגיד זמן גרמה ונגמר העניין לכן שיש לכן הבחנתי קודם מדמת האדמה זה דין זה שאלה אחת אם זה חובת האדמה חובת האדם השאלה של הפירות זה צרי דינים חובת ה חובת עבודה עבודת עבודה זה אחרת שם כתוב גם לו סלחה לא תזרה אבל זה עבודת אדמה אבל לא בפירות פירות רק תשתה זה דוד לכן מתמקד רק הפירות עבדת האדמה דין אחר הבעית חרישה חרישה אם נאמר שחרישה מדאורייתא ושם מרש עשה שם אפשר לומר שה אישה חורשת את החוש מישהו מחפש תאילנדי לחוש שישה את החוש היה אתה לא מותקן לא מודר לי היום אנשים חורשות הם לא חושות בשדות חורשות בזימות אבל אבל כל פנים ה אז באמת שאלה אבל אז אם אומר שזה חובת אדמה אז למר שהאישה רחבת שחובת אדמה כי התוצאה היא האדמה אבל אנחנו נגישים לא באחבתיסור מסורי המלאכות מסור המלכות זה חקירה בפני עצמה גם שם מחלות מעניין מאוד גם אבחד חינוך סובר ג גם במלאכות אומר את זה אבל שו נכון שהוא אומר אותו דבר גם בפירות פחות מה ש מחלוקת מבית בבת אדמה פשוט לא חכ בצורה אחת משמעית של מצווה לאדמה אבל אמרנו זה נושא בפני עצמו חים שאין קשר המלך התחיל עצמו שמצוות חובת האדמה אומר שמצרקע פירות מחלוקת בעצם מבית של שמרא מסכת שבת שפרתו שבדם עזר היית יוצאת צות קרניע שלא חכמים שומ את החבזר עבר עבירה שהתה בנתו אומר לו שידע פרת שכנתו כ שלו מחבה אק שמו אנחנו כן שה היה צמחות בה שאישה חת בהמה שישת בהמה זמן זמן קמה זה לא מלאכות אם שמה מלאכות שבת אישה חיים כמו איש זכור ושמור אבל מצת דנתו זה לא מלאכה לא חזה סקילה זה לא חזה קורבן זה זה איסור שבת בפני עצמו ואם נאמר ש שאישה גרמה אישה פטורה יוצא שאישה יכולה להרשות באמת לעבוד אז מה מה רוצים בד בן עזריה שם לך אולי יתכן זה הסברה שלו שאישה יכולה להשאיר במתה ששתעבות בשנה בשבת אבל הגמרא פרת הגמרא לא כך אם הוא מחבה או לא מחבה הפירוש פשוט שבידת מהמה זה לא שאתה תעשה מלאכה שם בימן לא תעשה מלאכה פה גם מתי זמן גרמה כשהכל החיוב על הגברה אבל כש התוצאה היא החפצה אז גם זה גמרא מפורשת שאישה חייבת אם כן אם בשמיטה התוצאה היא שהפירות היו מובקרים אז גם אישה חייבת אז בתנו ביחד לפחות הזאת נשים לא פטורות משמיטת משמיטת הפירות לכן הגמרא מובנת במסכת קידושין שאדם קידש אישה בפירות שלה וזה לא גזל משום ש חייבת רגע זה לפי זה לפי המבית מה יופי הבית יוסף יופי הבית יוסף יופי המצווה היא להפקיר ושהפירות יהיו מובקרים הרי מה זה ההפקרה אבל צריך הפעולה הפעולה היא שתהיה תוצאה מה מטרת התורה סת אומרת נקרא את השבת והשביעית ניו תשתה ואכלו אביוני עמך כל המטרה של פחות שביעית שיהיה הפקר לכולם בעיקר לאביונים אז יוצא שזה לא רק זה לא תפילין ציצית שאני עושה מצווה אני צריך שתהיה תוצאה בתפילין גם צחות בקר תוצא גם התוצאה היא רק זמנית פה התוצאה היא קבוהה זה דומת למילה כמו שברית מילה התוצאה שהאדם נימול קבוע ביום בלילה ולכן זה גרז גרמה וכמו שבשביטת בהמה התוצאה רק בשבת אבל התוצאה היא שהבהמה שובטת ככ גם בפירות שביעית המטרה היא שהפירות יהיו הפקר לעולם קדושה מה קדושה נורעת מההזקר מה זה קדושה קדושת פור שבי מה זה קדושת פורש הג שבלים קדושת פירות שביעי תופסים קדושה גם לא נכון המושג קדושה יש לו הרבה משמעויות קדושת תרומה זהמת שק כהן אוכל וטרה קדושת פירות שביעית גם זרים יכולים לאכול וגם הטומ גם גוי יכול לאכול לא רוא שעושים הרמבם לא מביא שהגויס לאכול פרות שביעי הרמב"ם לא מביא איסור הגול בפירות שביעית נכון לא נחגול מדוע משום שלג יש לו מה לאכול שיוכל פירות אחרים חסר מה לאכול ליהודים אין מה לאכול תרוש אומרת לכם לאכלה לך לבדך שכירתו שבח גרים ממך שכירות אם יש לך פועל גוי יכול לאכול מוזכר מכולם אסור להוציא מה אסור יוצא את הנחות הגוף הקשי מי אמר לך שאסורך לגויים אם אסור אז גם לעשות עובר יהודים האם זה בגילה קדושה אסור זה בגל קדושה אסור גל קדושה הקדושה אנשים תופסים זה הקדושה שקורות שביעית כקדושה כמו תרומה זה לא כך קדושת רוח שביעית שיהיה לאכול העניים זה הקדושה תבין מה זה קדושה קדושה תורת שביעית שיהיה לעליונים לאכול למה אסור להפסיד אותם שיהיה לי מה לאכול בדיוק כך הרמבם אומר לא אני מוציא את זה הרמבם אומר שמי שכותב פירות בוסר גוזל את העולם ככה אומר הרב גוזל הרב פירוש משני זה גזל הפסד פירות שביעי כל שנה רק הפסד בתשכי פירות שביעית זה לא שלך שיך לעולם כולו אז ההפסד זה גזר זה יסוד אחר לגמרי שיש קדושת ור שבי אנשים אומרים איך איך גויים קונים ורוצים מה קרה מה קרה נכון לכתחילה אני לאך למכור בות שמי צ גוי מחוסרץ גם בארץ מקום שר גוי אבל אם גוי אחד פורות שמיים זה עבירה לא עבירה אנשים מבילים עם הקדושת פירות שהיא יותר מה שבאמת זה קדושה אחרת לגמרי זה המחלוקת בין המתמדית לא זה שאלה אחרת האם האם הפירות הפקר מהמילא או שצה להפקר אותו מה העניין לאכול פורות שניית לפי לפי הרמבן הרמבם לא אומר אגב החש מסביר שגם הרמבן לא מתכוון צבה לאכול אומר שראוי לאכול צריך שוב זה לא קדושה מהסוג ה א שואל האם האם מישהו יכול פת שמי צריך לברך שקשמת ציוונו לאכול פירות שביעית שאלה מה שאלה מישהו אחרי כתב זה שלח מאמר תספר פרסם אותמר שידיו עד היום לא שמענו שברכים אולי מישהו יחליט לברך יכול להיות בתרומה פשוט כהן שר שקשנוש של אהרון כמו שצנו צנו של אהרון וציונו לאכול תרומה פירות שלא מצאנו ששם בסיבה לאכול פירות אם צווה לאכול חשיבות דומה הקדוש ברוך הוא נותן לך פירות שביעי אתה לא אוכל מה זה כפי אתה כפוי טובה הקדוש ברוך הוא דואג לך שיהיה לך מה לאכול הוא נותן לך זה לא אתה אתה לא מגדל הוא לא נותן לך אתה אוכל שהוא חבר של מעלה שכל של מקום אתה אוכל זה זכות טובה פעם ששב שם אתה אוכל שולחן ש מקום יכול אני לא יודע הרמבן לא הסביר מה הגדר בדיוק אם כן אז חסרנו כאן הרבה חומר של ה שיש הרבה סתירות בנושא הזה שאמר ה השאלה הזאת אם זה מצווה להפקיר או שהפירות הפקר ממילא מה הן הפקמיות אבל יש סודות בשס ש סוסות בזה אומר שמע למשל דוגמה נשנה כיליים פרק ה לא פרק ז שניים אמר שם דר שמי שזרע קרמו כילאים בשנת שמיטה לא קידש ופה גם קידש משו אחר כילאים קידש אשר שם קידוש שעשר אשר את הכרם עסרו בהנאה בשנת שמיטה אם מישהו זרע כר קרם בשנת שמיטה זה רק כלאה עם הקרם לא כדי לא כדי פירות מדוע כי אדם עושה דבר שונה שלו אז אומרים מכאן דנים אחרונים מהבית את הרעיה הזאת חזקה ליהודי שזורע זורע קרב בשנת גם כלעיים וזור בשנת שמיטה שהוא לא צדיק גדול חזקה ליו שלא יבכיר אבל לא ייתכן קשה להגיד יהודי הזה זורק הקרם בכיליים שנת שמיטה ואחר כך מפקיר בשנה הוא זרה בשביל לאכול אז לא הבקיר אז למה זה לא קידש הגמרא אומר שקידש ב ש למה לא שלו הרי הוא שומע את הקרם שלו הוא לא הבכיר את הקרם שלו אדם מקידש מכאן ראיה שמה שפת מלכה היה חזקה מאוד אין כן אמר לכן ייתכן יש יהודים כאלה ש זה היה ככה הייתי אומר מצדן המקום הוא לא מקיים מצד מצה חברתית שמיטה ישראלית חברתית הוא כן אפקר פירות הוא כן שכולם יראו שם שלט כולם יראו שם שלט אפקר כמו כולם הוא שם שלט אבל מה הוא עושה בתוך הסדר לא מספיק צריך צריך לפחוס את לגדר כן הוא עשה מה שכולם עשו חיצונית הוא עשה אבל אבל שם כלבים שם כלבים שכל מי שכנס ההנחה היא פשוטה אמת שבדי כזה מסמה לא יפקיר אבל אם רוצים תר בתוחק אפשר תר בתוחק וימר ש לא כך בכל זאת יכול להיות ש מצוות שמיטה חשובה בין כנפי יש ראיה אחרת ירושלמי אומר למה קור הפקן הפקן מוס בש"ס בגמרא ז וגיטין יש דף לז שני פסוקים בירושלים פסוק חדש שמיטה הרשנת שמיטה בית דין יכול לבר שנים נכון שלא מעברים שנים שנת שמיטה כי לכתחיל לא רוצים להחביד עלאנשים שנת שמיטה שעוד חודש יהיו ביסורים אז לכתחילה אתם מכנים כך ששנה שמיטה אגב שמיטה כותבת המעוברת כי אנחנו מקדשים מקום על פי חישובים של הלל הלל חת השנים מתוך הנחה שאין חקלאות יהודית סבין מה יש קרב כי השני קידש את כל החשיב את כל השנים מראש הוא לא שנה שמיטה כי הוא עשה את זה בתקופה שבה עם ישראל גולם מארצו לכן לכן היה הצורך לקדש שנים בראש כל כ אין סנהדרין אין מישהו יקדש שנים לכן גםשמיטה אין אבל לא חשבון את האפשרות של עיבורים בשמיטה עכשיו שחזרנו עלסינות צריך לעשות חשבון חדש זו סוגיה לפני עצמה עובדה שמיטה קודמת המעוברת אבל כלומר אפשר שזה מעובר דבר לכתחילה משתדרים שלא יהיה מובר אבל אם רב ת רוצה בכל זאת לדבר שנת שמיטה כמו שהקרה אז היא מעוברת ואז יש הפקר ע עוד חודש הפירות מובכירים יותר מששנה רגילה שמיטה רגילה יש יותר יותר בפקר כי עוד חודש של שנה תשמיטה שהפירות שגדלו מובקרים מכאן הפקר הוא בן דין שמאפר שנים מפקיר אם זה חובת גבר מה שרך בית דין להפקיר בית דין רק קובע קובע את השנים ח כל אחד צריך להבקיר רואים שפחד למלכה יש עוד סגות בשס אבל א אז א' ראיה מנשים אמרנו שיהיה לא ככה ראיה אבל מ משני הריות החזקות היות חזקות מאוד משמיטה מכילאים או מעיבור השנה הרב קוק במבוא לשבת הארץ מפלפל מאריכות רבה מאוד עם כל העשויות האלה זה תראה את הבית יוסף בצורה אחרת אבל רוא קודם כל על מה שהבית יוסף עצמו אמרה הבחנה שהבחין בין התרוץ השני ובין גוי ליהודי שאם זה גוי אז זה לא הפקר אם זה יהודי זה כן הפקר אז הבית הסו מסכים להפקת דמלקה כן מסכים מפורץ השני לפי לפי הידיעה השנייה שלו הבית יוסף מסכים שזה אבקת דמלקה וזה יהודי זה גוי לא זה המב שלא מה ד מגוי ודי אם זה דמלקה אבק דמלכה זה ארץ ישראל הרי גוי אין קניין שכאן נכנס הבית יוסף מכניס ספרה חדשה לא נכנסנו אליה שגם אם אין קניין לגוי להפקיע אבל פירות נוכרים יש הלכה חדשה ויתה שואצם לא נוכרים לא שיסרו נוכרים כמו שאמרנו קודם התורה לא עשרה לנוכרים בכל פירות שביעית לכן ה נוכרים פירושו שלכם פירות שלכם אתם צריכים להפקיר רות שנוכרי אין אין דיני שביעית זה דין מיוחד בשנת שמיטה שלמרות שאין קניין לגוי להפקיע אבל גוי שיש לו פירות שנתמיתה התורה פטרה אותו אמרה לכם אין שתית בשם זוכר א זה חידוש בגדול של בית יוסף דרשה חדשה אין לה מקור לקח ישר מהתורה לקח פסוק התורה פירש אותו פירוש חדש אבל פס השולחן מסכים בפירושבית יוסף צודק פירוש נכון זה פסוק והייתה שבת לכם לאוכלה אז יש המחילת אומרת יודע הספר אומר לכם לא גוי אז זה פירשו שאסור לגויים לאכול אומר אומר הבית יוסף לא לא סוג של הגויים לאכול הרי אמרנו קודם בהמשך כתוב שהגויים יוכלים לאכול הכוונה היא שלכם פירות שלכם אתם אתם יש להם קשה שביעית רואה שגויים קושת שביעית למרות שג אין קניין פירות שביעית זה משהו אחר חידוש אז אז אם כןזה ספרה חדשה אבל בלי הזר מתבחים איתו בלי הספרה הזאת אפשר להגיד משהו אחר הגמרא בעצם מסכים מה שהתורה הגמרא אומרת כאן שהיא הפקדת המלך אבל מה זה הפקת הדמל דקה שהתורה הפקיעה לגמרי רמנו קודם ששבוי קצת יכול יאוש שבוי שלקחו אותו מהדמתו לכן הפורט עכשיו הכל נטוש אבל ש האם נטוש ויש שזה הפקר או שכיוון שלקחו אותו את היהודי לשבי הוא מיועש כבר הוא מתייאש בהחלט יכול להיות ששבוי לא מפקיר זה מובקר לקחו אותו נכון הפת לא הפקר אלא מה הם נטושים כן מי ש הבעלים לא כאן הבעלים לא יכול ליבד את האדמה שלווא עכשיו הוא שבוי אבל זה שהוא שבוי בחטא יכול שהוא תיאש פירות אבל אנחנו באמת לא יודעים תיאש לא התייש אפשר להגיד פירוש חדש באף דמלקה כמו שלקחו את האדם הזה עקרו אותו באדמתו והוא עכשיו השבי והוא עכשיו לא יכול לבד את דמתו ועכשיו פירות נטושים אבל לא מופקרים עדיין לגמרי אל שאני אומר שהוא שם הוא מתייאש ש איך הוא יכול לטבע פירות שהוא נמצא עכשיו בשבז מקו אז הוא תיאשומ הפירות נטשו בעל כוחו אבל ההפקר נעשה על ידי הי שלו גם בשנת שמביטה אפשר לומר ככה התורה אמרה אתה לא בא לבית לוקחים אותך קבוך בשם אתה עכשיו לך לישיבה ללמוד עזור את הפירות ואז בוא עוזר את הפירות אז הוא מתייאש מהם אז הוא מפקיר אותם אז זה הפקר אחר זה הפקר שהוא גם כן צפקיר כלומר בגלל שהתורה הפקיע הוא מפקיר זה יהודי וגול יהודי שיודע שההלכה אומרת שצריך להבקירדמה מובקרת והוא חייב גם כן להסכים מה שהתורה רוצה אסור לעשות אחרי זה אסור לקח לקחת את הפירות לעצמו הוא גזל זה לא שלו יוצא שהוא חייב להשלים עם העובדה הזאת אז ההשלמה שלו זה זה הסכמה שלו הגוי לא חייב להשלים את הדבר הזה אז יכול להיות שהתורה לקחה אמרה הגוי הוא ממשיך לעבוד והוא מתייחס בפירות כמו שלו הוא לא מפכיר ואם הוא לא מפקירת מה זה פק בכל זאת אתה גוי אתה מפקירים בך בכל זאת לא מפקיר בך בכל זאת מודי התורה עשרה עליו לקחת את הפירות לעצמו הוא זה הפקר אבל ההפקר הזה פירושו שהוא חייב לשמור מה שרה רוצה אז התורה אדם נשלה אותו מפירותיו אבל הוא עכשיו צלים עם העובדה הזאת להפקיר גוי התורה מרן כן אמרה זה לא שלך אבל הוא ממשיך לראות את שלו אז מה אני אעשה? אגיד שהוא הוא גזלן. הוא לא גזל כגוי הוא פטור מותר לו לגזול יוצא שאמנם שיש לך אבקת דמלכה הפקת דמלקה הזאת מורכבת צריך גם שאדם יסכים עם מה שהתורה אמרה עכשיו אני רוצה להגיד תם גם יהודי בימינו שלא שומר תורה מצוות כן שהוא חייב להסכים תורה רב הוא לא יודע הוא הוא לאשם הוא לא יודע א חו התורה לא מכירה בזה שהוא לא מסכים רוצה להסכים התורה אמרה את זה הפקר גם כשלא מסכים כי יהודי חייב להסכיר אז הוא לא יודע אז שוגג אין מה לעשות איתו אז לכן לא ניקח מ בכוח אבל זה הבקר מגוי התורה לא דרשה דרישות כאלה מה התורה דרשמה גוי שהתייחס כמו הבקר הוא לא רוצה הוא פטור זה אומר בית יוסף שבת לכם לכם לא נוחים נוחים לא חייבים אפשר לחבר את זה להפיקים זה אם זה איסורה או ממונה אם האבקה היא אבקה ייסורית או אבקה ממונית בהחלט אבל זה זה שיעור אחר אמרתי בקידושי אמרתי שזה ושם שבית יוסף הפוך מה ש טוב כן כדור אתה התפסת בספר עכשיו משלים את מה שכתוב שם נכון נכון זה קשור השני זה ממונה איסורה אם חת הפקר זה ייסורה אם זה הפקר מלא זה ממונה בספק זה שלה אני מסוג נכון יפה אמר יש שם תראה את הבית יוסף בצורה מסוימת והדברים כאלה משמר עכשיו משלים את מה שאמרתי שם אז אם כן ה עכשיו יש כאן נושא מסתעף מזה סוגיה אחר כך בציעה בדף נח ב דף נח הג מהש אומרת ככה הסור את הפועל לשמור את הפרה לשמור את התינוק לשמור את הזרעים אין נותנים שכר שבת שבת השכר שבת אסור לפי כך אין אחיות שבת סליחה אני כן משהו נרם כן א אחשך אה אין זכה שבת לפי כך אין לך כל שבת עליו היה שכיר שבת שחיר חודש שכיר שנה שכיר שבוע אני לא זוכר שבת חל שבת עליו סליחה אכן לשמור את הזראים מה זה שמות הזרא אומר רש"י שמור את הזראים סת הפועל אומר שמות הזרעים זה רש"י למטה שות הרבות שדה מבקרת זרואה לעומר קודם הפסח 70 יום מנחות הנה בשביעית ספיכים לעומר של הלכ הנה פסח מתקרב 70 יום פסח צרך עוד מעט וצריכים עכשיו אז הרגע יכולים לזרוע שורה של העומר זה עכשיו מה עושים שמיטה אז זה זורה אסור גם לעומר אבל יש ספיכים ומדאורייתא ספיחים מותרים אבל אם אבל הם מקדושים את השביעית אז צריכים לזכור מישהו שישמור על הספיכים האלה שאיש לא יכל לא בהמה לא אדם לא יהודי לא גוי לא יקחו את הספחים האלה אבל כאן השאלה אם שומרים אם שומרים שומרים ספיכין משנה שמיטה יש דיה שאומרת ש הספיכים אסורים באכילה זה תוסות מירי שמות הזרעים תאמר איך מותר לעומר כן שומר הוא כתיב משכי ישראל מותר לישראל מר דבר שאסור באכילה ליהודי פסול במזבח כתוב מותר מותר לישראל תשרא תצורש מוצקר שזה אסור כד שומר כלומר אם פירות שביעית שישמרו אסור לאכול אותם משמעות לפי זה יהודי לא שומר שמיטה אז אסור לך את הפירות שלו עכשיו זה מחלוקת מחלוקת בין רבותיו של רשי בין רשי בעצם רש"י רבנו תם במסכתיבמות מסכת סוכה בעיקר שם עיקר מחלוקת ביניהם שיטת הרב יונתן כמו שהוא אומר כאן שדבר שנשמר באיסור אסור לאכול אותו פי רשי מותר לאכול מה שהתורה אומרת מן ההפקר אתה וצאה רוצה מן השמור כנאי השמור אתהשמור אסור אסור למצור אסור לקטוף אבל מותר לאכול שומתות הרבה שתו סוב סובר שאסור לאכול את זה זה פסול פסול אכילה איך מזה עומר אז תוסות אומרים אם כשמר וכי מאסור כבצור אבל אם עבר צה עכשיו לאכול פקר אסור לבצור אם למצור גם סוגר לבצור זאת רבנו תם לפי רבנו תם אסור לבצור גם מן ההפקר רק בשינוי משמור אסור בכלל לאכול גם כן גם גם נבשר אסור לאכול יש לו אומרים לא היה מוכה לעולם מביקח כשה מודיין כלומר השומר לא היה עוסר תיזהרו זה ספיכים זה ספיכים יוד ש ספיכים נבלים גם הכלב מגיע אז הוא כלב מותר לשמור מלא חיים שלא יכלו מה גוי ספיכי שמ ספיכי מה איזה משהו הוא מוזר הוא מפחד גם כן לפי רבנו תם צריך אסור לשמור משהו כי אם ישמעו אסור לאכול המחלת הזאת מחלוקת גם ראשונים גדולה על כל שנותם לבעל למור בסוכה זה כן נמצא בעמוד לפניכם המשמר המשומר פירות שביעית אסור באכילה מן התורה דם בספרה זרצו נשומר את את הבוצר את הבוצר המובקר נתניה נוכרי שהביא פירות ואמר שאזקה הן שלן שנתריה הן אינו נאמן להשביח מקחו הפירוש הזקה הן זהו מנמשומר כדי כתיב ויעזקהו ויסקלהו זה הגמרא במסכתמות שנ שמה שבשאלה של הגונה אם הגוי נוסף פתומו נאמן או נאמן ושם אומר מביאה שגוי שביא מוכר פירות שנת שמיטה ככה ככה רבינו תם כפרש בלמות אומר יש אזקן מה זה הזקן זה מקום שמור זה פירות שמורים זה לא סתם פירות שטיפלו בהם שמרו אותם רוצה להשביח את מכחו ואומר הפירות שמורים זה שנה שמיטה זה פירות של גוי לא נמנים לו מותר לקנות ממנו כי אני אומר שהוא משקר אבל אם היית הייתי יודע שאומר אמת היה אסור לאכול את זה אפילו גוי שמר פור שמעית אסור לאכול ככה אומר בלמוד ועל זה מתן דין הריב מגיע חולק על הארזה מה אברהם שצרבתי הוא זה גם זה הצרבתי למד בדקתי בספר התולדות של הגדולי ישראל הרייבד היה צרפתי בפרובנס הבעלמור היה ספרדי אבל למד פובנס אז אם היה רב אומר על על הבעל המספרדי הוא זה צרפתי הוא זה מה הוא צבתי קיצו המיל צבתי קנו ברמה הם היו ידידים באלמר יכול באותו דור והיו ידידים תקו אליהם הרב אומר צפתי הוא אוקי דבר ש אישית שיטת רבנותם אולי השיטה שלך אישת הצרפתים יכול להיות ולא נכון שלא עשרה תורה למשורה ישראל לפני שבת השביעית שנו די לא עשרה רואים כאן המחלוקת אותה מחלוקת של הבעל של הבית הביית עברה לשאלה אחרת לגמרי מה הדין גוי שגידל פירות שני זעית ושמר אותם אסור לאכול מזה זה זה הפך כל מה שאמרנו התורה לא מתרדת שגוי עושה אמרנו שהתורה גוי הוא גוי מה רוצה ממנו אז אנה הפקת דמלקה אבל מהגוי מבינים שהוא לא שומר את זה הוא אוכל שומר פה רואים שגם שומר דגוי לפי בלמה הוא אסור לאכול אז תגיד שזה לא מדקנס התורה קבעה כלל פירות שלא הופקרו משנת שמיטה אסור לאכול אותם לא משנה מי מי לא הבכיר אותם אדם שהשם עולה השם חייב ומצוות אחר המצוות פירות שלא הופקרו אסורים זה חידוש עצום לכן הרבי אומר לא מבין את זה מה הסברה בלי מה יהודי אני מבין שהוא שמר וזה עבר עבירה והתורה עשרה את זה ושגוי אבל זה לא מדי עבירה לא מדי קנס אלא בשביל זה התורה אמרה תורות שיתה הפקר אין אבל המאור לא הסביר את ה שאמרנו לפי מה שאמר בית יוסף שבמור יותר הרבה יותר גדולה ממצת בית יוסף בית יוסף אמרנו שהוא אומר שגוי זה דין אחר הוא אומר שגוי לו כדמת ישראל קדושה שביטה ושביטח על אדמת ישראל על כל ארץ ישראל כל הגויים נכון אני לא יכול להתערב מה שהם עושים אבל הפירות אסורים לאכילה ליהודי גוי יכול לאכול אותם גוי יהודי אסור לאכול אותם עד כדי כך גל השימור מה ש שמור כן אבל הוא לא מצווה הוא לא מצווה אבל דמה מצווה הפירות מצווים זה פירות הפקר התורה אמרה פירות קדושת שביעית פירות הפקר אז הוא לא אז הגוי לא השם בעלה התקנות אבל הפירות האלה הם אסורים בחילה אז אם הוא אומר פירות שמורים הם לא ממינים לו בל שהוא לא משקר אבל אם הייתי מאמין לא היה אסור לאכול את הפירות כלומר שיטת הבית הקיצוני של הבית יוסף כי הבית יוסף גוי יהודי אבל בא לומר אפילו שגוי אומר שאסור אז בזכ זה לא המב מה זה לא דומה לשיטה של המבית לא אמר את זה עד כדי כך המבית לא אמר את זה המבית לא עיקרון כן גרון המבית אבל הרבה יותר קיצוני רבי כ רבי אמר שאסור באמת ככה להלכה רוב הפוסקים אומרים שמור מותר בחי שמותר מה כמו רשי שמ כן כמו רשי ששמעו מותר בחילה ככה סק אומרים אגב החיים ממשיך עלה אומר נאבד עסוק אם אם גוי איבד אפילו גוי איבד זה אומר זה אסור מה זה מחבקים אם לא בגלל חיזוק בגלל שכאן חיזו זה שאלה אחרת אדמת ארץ ישראל אסור לאבד אותה האדמה הזאת צריכה לשבות ואם גוי איבד את ארץ ישראל אז האדמה הזאת בדה באיסור לפי די גוי ואסור לאכול את הפירות דבר האמת מחלק משמור נאבד שמור אומר מותר נאבד אסור אפילו לבד בגוי לא תם כך לא כמוו חיים אבל כל וד ה שסוד מחלוקת הוא כבר הבעל אמר בריבן האם שמור דגוי נחשב שמור ואסור באכילה או לא כשאמרנו גם המבית לא אמרת כדי כך שמ אסור באכילה א' סובר שמור מותר באכילה א גם היה סובר כמו הרב באמת ששמור בדיקו עד כדי כך הוא לא עד כך הוא לא אמר לכן זה שורש המחלוקת והשאלה הזאת האם מה פירוש אבקת דמלכה לפי הבעלמות הם כיפשוטו האבקת דמלכה של כל ה שכל הפירות בעצם מובקרים בין שגוי בן של ישראל בין מה שלא הופקר אסור בחירה למצרים צריך לשמור את הפש חמות לא זה לא עושים שמחה